התמסרות ועקשנות על קיום מצוות (מכל הסוגים, בין אדם לחבירו, בן אדם למקום, מצוות פרטיות, מצוות כלליות שלא נמנות בתרי"ג)

אנרגיות וחיות - מי שפועל למען מטרה נעלה וחי את זה יש לו אנרגיה אחרת. כמו ת"ח קשישים שאפילו בגיל מופלג הם פעילים בצורה מאוד גבוהה ביום יום

אצלי זה יותר לשים לב על הבן אדם במצבים שלא שמים לב אליו ולראות איך הוא נוהג.

לעיתים יש הארות על אנשים שזה פשוט בולט מהם ואז אתה כזה-  וואו...

קשה להסביר

שמובא שם בפרשנים, ברש"י לכל הפחות, שזה נאמר במצוות שאנשים יכולים לעבור עליהם בסתר ויש בזה גילוי מסויים של יראה מה' ולא מבשר ודם.

ובכל זאת אסייג את דברי. הגבולות גזרה של הדיון במה שאפשר לראות אבל יראת שמיים זה דבר פנימי, "האדם יהיה לעיניים וה' יראה ללבב". יראת שמיים בפועל לא תמיד נמדדת במעשה כזה או אחר שרואים בעיניים רגילות. כמו כן, היא נמדדת בעיקר בתהליך שהאדם עובר ולא במבחן התוצאה. ככה שיהיו מעשים מסויימים שלאדם מסויים במקום מסויים יחשבו טובים ולאחר לא. 

מתבטאת בענווה, בעדינות

כבוד לאנשים ולדברי תורה

קשה לומר

אבל דקדוק וזהירות בענייני בן אדם לחברו.

ענווה.צניעות.

ברגעי קיצון של האדם, שם הוא נבחן, האם הוא "מתפרק", או שאפילו במצבים האלו הוא מתגבר כדי לעשות את רצון ה'.

יש סיפור יפה שמובא בתניא עם הפירוש של הרב שטיינזלץ על רבי אחד שעבר ביער וראה יהודי מניף גרזן על אבא שלו ואומר שאם הוא לא היה מפחד מה' הוא היה הורג אותו. ואותו רבי עמד והתפעל ואמר לתלמידיו שיש לו יראת שמים מאוד גדולה (מקווה שדייקתי בפרטי הסיפור).

זה קשור גם לאם האדם מכניע את עצמו לפני הקב"ה, מרגיש בענווה כלפיו, מבין שהכל ממנו. והאם הוא רוצה לעשות רצון ה' או שהוא מחפש לעשות רצון עצמו (החלק האחרון מקשר את שני הדברים שכתבתי).

כשפגשתי אותו בפעם הראשונה לא אכחד שבאתי לקראתו עם המון גאווה, ופשוט קיבלתי שיעור מוסר מבן אדם, אך ורק דרך הדיבור שלו. ממש היה לו "ואל תביט בפני אדם בדברך עימו" ועוד שאר דברי רבינו הרמב"ן באיגרת, עד היום כשאני רואה אותו אני מתמלא בשלווה לא מוסברת כאילו אותו בחור מביא איתו את השכינה לכל מקום שהוא בא. עד כדי כך שהצטערתי שאין לי בת לחתן אותה איתו. חחחחחחחחח 

1) צורת הדיבור שלהם תהיה מכבדת יותר, לא נוטים להרים את הקול.

2) הקפדה על מצוות מבלי לדרוך על האחר.

3) ויש כאלה שזה קורן מהם פשוט בדיבור, בהליה, במקצוע שבחרו בחיים....

בני האדם הם שחקנים, אין אפשרות לדעת מי האדם אלא אם אתה קורא מחשבות.

שמחתי לעזור.

צניעות וענווה, יושר פנימי, והיכולת לעזור לאחרים ולנהוג בגדלות בלי להפיק מכך כבוד או הערצה אלא באמת לשם שמיים.

אי אפשר לזהות. אי אפשר להאמין למה שרואים, לשני הצדדים. וצריך להזהר מאוד. א. מהתיוג. ב. ממראה עיניים והתבנית. ההפתעות קיימות לכאן ולכאן. 

אם הם עושים את זה בכיף או שרואים עליהם את המצפון והייסורים 

דתומטר

ואם יש לכם סגולות ותפילות אשמח ממש שתשתפו.

כמובן הכי בסיסי זה לכוון לפי הברכות:

לקיים מצוות הדלקת נר חנוכה, כפי שתיקנו חכמים.

לפרסם את הניסים שנעשו לאבותינו בימים ההם בזמן הזה.

וזה כולל: את נס הניצחון על היוונים ואת נס פך השמן.

מעבר לזה:

להרחיב במשמעות הנס: ניצחון שהביא לשלטון ישראל. נצחון של האמונה על פני הכפירה, הטהרה על פני הטומאה.

לכוון נר איש וביתו - האור של הבית, המשפחתיות.

לכוון מוסיף הולך - שאנחנו מעלין בקודש ועל תוספת הניסים.

לכוון שהנר הוא הנשמה, נר ה' נשמת אדם, מה רוצים להאיר בנשמה ולהאיר כלפי חוץ לנשמות נוספות.

לכוון שהנר הוא התורה והמצוות, כי נר מצווה ותורה אור - התורה והמצוות שאני מבקש להאיר בנשמתי.

יש סגולות שקשורות לתיקון המידות?

אנחנו מדליקים בנחת

(עושים הכנות לפני, זה מיוחד!)

ואז שרים את המזמור למנצח

ואת ארוממך

ואחר כך יושבים מול הנרות ומתפללים

משתדלים להתבונן ולא רק להסתכל , כמה שיותר.

ארוחת ערב משתדלת משהו יותר חגיגי 

ולשלב בזה לימוד, שיהיה סעודת מצווה.
 

בעיקרון לא שאלתי אף פעם אבל אני מאמינה שבגלל שהחנוכייה היא חפץ של  מצווה (כמו ארון קודש , נרות שבת וכו) אז גם כשהיא מכוסה אפשר להתפלל עוד בזכות המצווה שקיימנו כאן.

הנרות הדולקים ולהתבונן בהם

אבל גם כשהיא מכובה, זה עדיין חפץ של מצווה.

האהוב עלי

חג ארוך אבל לא מחייב

בלי מלא סעודות

חורפי

הדלקת נרות כיפית

מפגשים משפחתיים

היסטוריה של ניצחון

עם גבורה נשית

מעבר למהות של החג,

בשבילי זה גם הפסקת התרעננות באמצע השגרה.

ולכן גם אם אין חופש מהלימודים/עבודה, אני אקח בעצמי חופש

א: כן

ב: כן

ג: יש

ד: מאוד, מורה דרך חיים.

ה: כל שאלה שקשורה איכשהו לרוחניות מלכתחילה

ו: כל שאלה שלא קשורה באופן ישיר לרוחניות הוא משהו שהתקדש בגלל משהו מסוים אבל ביסודו הוא לא רוחני הוא עם קשר רוחני.

וכמה רבנים שמשפיעים מאוד על העבודת ה' שלי והבחירות שלי בחיים.

למרות זאת לצערי הרבה שנים לא יצא לי להתייעץ אחד על אחד עם רב לגבי שאלות שהן לא הלכתיות.

באמת מרגיש שזה חסר, וזה יעד בשבילי בעז"ה

את הבנים והתלמידים שלהם, שהם גם סוג של רבנים שלי.

[יש לי רב אחד שהיה מאוד משמעותי בחיים שלי שעדיין חי, אבל כשהתבגרתי ובהשפעת אחד הרבנים שנפטרו ודוד שלי שהיה חברותא של הרב הנפטר, התרחקתי בצורה מסויימת מדרך הלימוד של אותו רב.

עיקר המחלוקת האם צריך ללכת בלימוד תורה ולמדנות מהכלל אל הפרט, או מהפרט אל הכלל. כמובן שאני הכרעתי כדרך הראשונה, שלימד אותי הרב הזקן שנפטר ודוד שלי. יש לי גם מחלוקות אמנויות עם אותו רב, וגם בהשפעת הרב שנפטר ודוד שלי ניצלתי מאותם השקפות, אבל זה עניין יותר מזערי.]

יש לי רב ושמו עשיו, ויש לי רב ושמו עשב.

אולי בעצם בכלל אין לי. על כל פנים יש לי שיער.

משמעותי מאד, הוא מחובר לקרקפת.

האם הגיע הזמן להסתפר.

את כל שאר הדברים.

משמעותית לי מאוד ואוהבת את הגישה שלה לחיים,

אבל לא בקשר מאוד אישי איתה, היא נמצאת שם בשביל להתייעץ מידי פעם..

שואלת אותה שאלות רק כשאני מרגישה שאני לא מצליחה לענות לעצמי בכנות לבד.

רק אם היא אמיתית כי יש כל מיני מתחזות.

מסקרן לדעת מיהי.

מרגיש שפחות מפריע לך דברים שפעם הפריעו.

החיים עליות ומורדות.

חשוב לזהות לתפוס בזמן, לא להתבוסס ב'חטא'

לצמוח משם ולהפוך את הירידה- לתכלית של העליה.

לזכור שהירידה לא מגדירה את מי שאתה אסל ביא בבחלא נורת אזהרה לכיוון שלך כרגע..

נראה לי ששחיקה זה מצב שאין כל כך דרייב להמשיך, להתגבר, להוביל וכו'

אני חושב שבשני דרכים אפשר להתמודד במקביל 

אחת - לבלוע את הרוק, למשיך למרות תחושת החוסר שמלווה

שנייה - לראות איזה נקודה טובה נאחזים בה ויוצאים ממנה לדרך חדשה אחרת

אני חושב שאת העניין של הרגש אפשר ללמוד מילדים, נערים ומנשים (במיוחד מבוגרות). אפילו מגברים מבוגרים שיש להם אופי פשוט יותר.

לקחת מהם את הפשטות של הרגש, ולהכניס לתוכו את האורות של התורה והרוחניות שלך.

אתה צודק שזה לא יהיה כמו לראות את החת"ס בוכה בתיקון חצות, אבל גם זה משהו (ואגב, בדורות של החת"ס וגדולי החסידות, האופי הטבעי של האנשים היה תמים יותר ורגשי יותר, ככה שיותר קשה להגיע לזה היום).

לי חסר שלא פגשתי את הרב קוק.

לראות אותו, אולי קצת לדבר איתו, ולקבל וייב של ישן עם חדש, עבר עם עתיד, קודש עם חול, שכל חד יחד עם רגש חם, אהבה יחד עם קנאות, אמת יחד עם הכלה, כיסופים גדולים יחד עם סבלנות, ענווה יחד עם עזות דקדושה, תורה שבכתב עם תורה שבעל פה, פשטות עם פלפול, פשט עם סוד, תורה עם מדע, חרדיות יחד עם לאומיות וחול, אשכנז יחד עם עדות המזרח, גלות יחד עם א"י. והכל יחד בכפיפה אחת מתוך דבקות שלמה בה'.

(מהספר שירת הי"ם על הרב חרל"פ שיום פטירתו השבוע ז כסלו)

קטע שאתם מתרגשים מזה

כי יש פה הרבה דברים- משהו רוחני שמתבטא בצורה מוחשית ואי אפשר להחליף אותו בהסבר פסיכולוגי או רגשי. חיבור בין העולם פה לעולם הנשמות. עולם הקבלה המעשי ולא רק הלמדני. חיבור מוחשי לעבר (האר"י). רבנים שהיו מחוברים בצורה מוחשית לא רק לקדושה שבטבע אלא גם לקדושה שמעל הטבע. וכמובן שזה יותר מרגש כשאלו הרבנים שאני הכי מחובר אליהם.

מילת המפתח כפי ששמים לב- מוחשי

ממה שאני מבין אתה מרגיש שזה נוגע במידת מה לחיים שלך ויש לך אפשרות לשאוב מזה השראה ב"ה.

הארמח"ל מביא במסילת ישרים בקנית מידת החסידות (פרק כ"א) שסיפורי חסידים זה העניין שלהם, י"ר שנזכה כל אחד בדרכו הוא להתחבר למעשיות מרוממות