טריגר - אולי יהיה קשה לקריאה למצפות להכנס להריוןבקרוב ממש

מקווה שזה בסדר שאני מעלה כאן


מרגישה שחייבת תמיכה רק לא יןדעת ממי

אולי פה יבינו אותי. מקווה


יש לי 4 ילדים גדולים. הקטנה בת 6 וחצי.

מיד כשנולדה מממש רציתי עוד ילדים ןבעלי לא רצה.

הרצון בער בי

אבל שיחררתי בכא ולא לחצתי. הרצון נשאר בי בןער.


והשנים עברו

ושנה שעברה התחילה המלחמה אז אמרתי לבעלי שאני ממש רוצה עוד וחשוב עכשיו וכו וכו. אני באמת מאמינה בזה


והוא הסכים. הפסקתי את המניעה (שאגב מאוד פגעה לי בחשק ועכשיו ממש כיף לי ככה בלי)

עברו 10 חודשים מאז.

והמון המון מחשבות עברו לי בראש מאז. כן רוצה/לא רוצה וכו.

פתאום הרצון טיפה התפוגג.

גיליתי שממש כיף שהילדים גדלו ואפשר להיות משוחררים

שאנחנו יכולים לבןא ולצאת בכיף

שאני יכולה ללכת לנוח מתי שבא לי

שאני יכולה לתת יחס לכולם בלי תינוק איתי.

בקיצור הרגשתי שחרור.

וגם כולם סביבי כבר הרבה פחות יולדות. אז גם יורד החשק...


בהתחלה שקיבלתי מחזור התבאסתי ממש שלא הצליח הריון

וניסיתי להבין

ואפילו לפני חודש הלכתי לרופא בכא לבדוק

הוא נביא לי הפניה לצילום רחם

והחלטתי שאני לא עןשה


ואמרתי לעצמי שאם לא אכנס להריון בחודשיים הקרובים אני חוזרת למניעה. (למרות שאני מבואסת נורא בגלל המצבי רוח והםגיעה בחשק)

והאמת שרווח לי.


אממה שהחודש לא הגיע מחזור.

מיןם אחרי הביוץ הרגשתי שכנראה זה הריון.

מין הרגשה פנימית כזן.

אבל אני מדחיקה

לא בא לי לבדוק אפילו


פתאום כל כך לא בא לי

ואני אומרת לעצמי מה הקשר

והילד יגדל לבד בפער מאחים שלו.


אפילו לא יהיה לי מי שיעזור לי איתו. כי ילדעם גדולים גם עסוקים בשלהם.

נצטרך להצטופף בבית


ורע לי עם המחשבה!

כל כך רציתי פעם.

ואני לא רוצה חהביא ילד ככה בכזו תחושה....


מה עושים  עם תחושה הזו????



קודם כל תבדקיים...

תראי בכלל אם יש הריון אם תקין

סה"כ כן רצית קודם, אבל גם לגמרי מבינה את השיחרור שאת מרגישה עכשיו שהילדים גדולים

רוב הסיכויים שתתחברי עם הזמן, פשוט לתת לזמן לעשות את שלו

המניעה באמת נורא מכבה את החשק, לא שמים לב בהתחלה, אבל בדיעבד זה כן פוגע מאוד. אחרי ההריון אני רוצה לבדוק מניעה אחרת

אני ממש מפחדתבקרוב ממש

מפחדת מעצמי בעיקר שאני לא יתחבר...


למרות שילד זה ילד ותמיד מתחברים לילדים.


מפחדת שלילד יהיה הרבה לבד.


איזה מניעה?? התקן לא הורמונלי גורם לדימומים קשים וכאבים (היה לי כזה והיה נורא)

טבעת וכו מכבים את החשק והמצב רוח.

זה נורא!

עכשיו שהורדנו מרגישה כאילו התחתנו הרגע...

לא יודעת איזוים...

אבל אני גם לא רוצה לחזור למניעה הקודמת

רק לגבי הנקודה של "ילדים גדולים עסוקים בשלהם" -מתואמת

מהניסיון שלי (גם כאמא וגם כאחות) זה ממש לא ככה - האחים הגדולים מאוהבים באחים הקטנים שלהם! וכל הזמן רוצים להחזיק את התינוק שנולד ולטפל בו וכו'...

אחותי הקטנה נולדה יחסית בהפרש גדול מהקודם לה (4.5 שנים) - והיא פשוט הייתה הנסיכה שלנו! כמה אהבנו והערצנו אותה, והיינו מוכנים לעשות הכול בשבילה (כן, גם להצטופף בחדר אם צריך). ונכון, היא יחסיל גדלה לבד, אבל בסופו של דבר זה היה לה טוב, והיא באמת מאושרת בחייה ושמחה במקומה במשפחה.


לא יודעת לומר לך על שאר התהיות שהעלית, רק רציתי להרגיע אותך בהקשר הזה...

(ונראה לי שכן כדאי לך לבדוק בקרוב - אין שמחה כהתרת ספקות...)

רק לגבי הנקודה האחרונהבידיים פתוחות
אני הכי קטנה וביני לבין אחותי שמעליי יש 6 שנים, ואף פעם לא הרגשתי שאני בפער מהאחים ושהם קבוצה ואני נפרדת.. ההפך, מאוד שמחו שהצטרפתי ;)
מקוו שישמחובקרוב ממש

בראש שלי

מפחדת שיגידו

היה לנו סוף סוף שקט גם.....

ולא יתחברו לענין...


וכשיגדלו הילד/ה יגדל לבד.......

ועם הורים מבוגרים


מה פתאום?!שלומית.

בחיים לא שמעתי על אחים גדולים שאומרים "היה לנו סוף סוף שקט מה הקשר עוד תינוק"

לרוב יש שמחה מאוד גדולה והתרגשות ענקית.

גם ילד שגדל לבד עם הורים מבוגרים זה לא בהכרח כ"כ נורא.

מכירה כמה בני זקונים ש"גדלים לבד" עם ההורים ויש בזה המון יתרונות.

זה אמנם שונה מלגדול במשפחה מלאת אחים 

אבל לגמרי יש לזה את היתרונות של זה

 

אני רק אגיד לך שזה ממש נורמלימיקי מאוס

גם אני כל פעם שראיתי שני פסים הרגשתי קצת חשש וחרדה

למרות שב"ה אלף פעם זה תמיד הגיע בזמן שציפיתי לזה

זה נורמלי

ומתבקש

כשפתאום נופלת ההבנה איזה "תיק" לקחנו על עצמנו וזה אל-חזור לכל החיים (וגם ברכה גדולה ושמחה.  לא סותר )


ועוד יותר כשעבר כ"כ הרבה זמן מההריון האחרון


אם יתברר שזה לא הריון אז כן כדאי לעצור רגע ולקבל החלטה שתשמחי בה בעז"ה

אבל זה שיש חששות לא בהכרח אומר שעשית טעות

הכי מלחיץ אותי השנים הראשונותבקרוב ממש

עד גיל 7-8 שהם יותר עצמאים.


זא כל ילד בעינינזה ברכה. וברור שנרוויח משפחתית מעוד ילד

רק מלחיץ אותי שאני לא אהיה סבלנית ולא אהיה בקטע כי כבר עברתי ממזמן את הגיל


אני כבר 5 שנים לא קמה בלילה!!

ולא בלופ של תינוקות בכלללל.

עונהקדם

הקטן שלנו (השביעי אם זה משנה) בפער דומה ממי שלפניו, וכולם מאוהבים בו כולל המתבגרים הקשוחים... כל הזמן מישהו מתייחס אליו/מספר לו סיפור/מצלם אותו/שר איתו ממש כיף לו!

השנה הראשונה איתו היתה קשוחה כי הייתי חייבת לחזור לעבודה, אם את יכולה להאריך חופשת לידה (גם אם הוא במעון) או להוריד אחוזי משרה זה עוזר. וגם עוזרת לניקיון יכול להקל מאוד.

גם מבחינת החופשיות- לנוח, לצאת מהבית, לעשות דברים בבית- הרבה יותר קל עם אחים גדולים שיכולים לשמור, אני יצאתי בלעדיו כבר כשהיה בן חודש בערך.

ועוד משהו, מבית שקט יחסית של ילדים גדולים הבית נהיה כ"כ שמח, כל הזמן שומעים אותו משחק עם עצמו או באינטראקציה מתוקה עם מישהו אחר... אני לא אומרת שהכל מושלם אבל החיים לא מושלמים, וכן יש הרבה אור בזה.

תודה רבהבקרוב ממש
זה מעודד
מנסהאורוש3

קודם כל הייתי בודקת. כי יש מצב שאת סתם אוכלת סרטים.

אם זה שלילי, תעשי חשיבה עמוקה עם עצמך.

אם זה חיובי אז עבודה אחרת לגמרי. להתחבר קצת לרצון הזה, האמהי, האוהב, המלטף. להסתכל על בגדים חמודים, תמונות של הילדים כשהיו קטנטנים.

אחותי נולדה כשהייתי בת 15. ואהבתי אותה בטירוף. וכולנו עזרנו איתה. ומי שמעליה גם בפער וזה לא שינה. היום היא גדולה על סף יציאה מהבית. לא שאין לבד לפעמים, אבל יש הרבה חברות ב''ה ואחיינים והכל טוב.

אני גם נהנית מהיתרונות שהילדים גדולים (הקטן מעט צעיר משלך). וכרגע בתהליכי פוריות כי רוצה עוד (יש 3 ב''ה). וברור לי שזה בפער, וקשה לחזור לזה. אבל כל אתגר שיגיע נתמודד איתו בזמן שלו. ואם לא עכשיו אימתי. 

בדקתי!!!!בקרוב ממש

וכן היה ברור לי שזה הריון

הרגשתי אפילו שאין לי מה לבדוק.

יום אחרי שהיינו ביחד סביב הביוץ הבנתי שזה זה.

.הרגשה פנימית חזקה.


אבל ב"ה שהיינו ביחד בשיא הרצון והקרבה.

יש לנו ביחד יחסים מעולים.

ואני שמחה לפחות שככה זה הגיע.

לא סיפרתי עדין לבעלי.

מתלבטת איך לספר.


מנסה לשכנע את עצמי

שזה לא הריון לא רצוי ולא מתוכנן

הוא היה מאוד מתןכנן ורצוי


רק שאני מלאת חששות לגבי מה יהיה ואיך יהיה

ואיך אכניס הריון כרגע לחיים שלנו

ותינוק וילד וכל המערך הזה.


מקווה שאצליח להתחבר בהמשך.

כרגע אני ממש מפחדת.

גם מהגיל שלי קרובה ל 38


השם תעזור לי!!


זה דברים שנראה לי עוזר להסתכל עליהם בםרספקטיבהזברה ירוקה

מרחוק...


תחשבי מה תרגישי עוד עשור

עוד 5 שנים

עוד 20 שנה


מה תרגישי עם המתוק/ה שיוולד בעז"ה

ומה היית מרגישה אם היית ממשיכה למנוע וחא נכנסת להריון...

גם זה מלחיץ אותי.בקרוב ממש
לחתן ילד בגיל 60+


זה הורים קשישים או שסתם נראה לי

זה כולם ככה...זברה ירוקה

תחשבי על המשפחה שאת מקימה

תדמייני את השולחן שבת שלכם אז

מרשה לי לשמוח בשבילך?עוזרת

ואפילו להתלהב,זה משהו שרצית לא מזמן וגם אם הרצון דעך היה רצון כזה.

אני חושבת שתתחילי לדמיין דברים חיצונים כמו בגדים,עגלה,ברית/ה ,איך את מודיעה לחברות על ההריון וכו

ועל ידי זה יגיע גם הרגש הפנימי והחיבור להריון.

ולגבי הגיל מכירה הרבה סביבי שילדו בגיל 40+וברוך השם הכל בסדר

נכוןבקרוב ממש

תודה!!

אני ינסה להתחיל לעבוד על עצמי


אני לא עצובה חלילה


אבל מאןד מודאגת


להפך משאיר אתכם צעירים אני חושבת שזה ממש מחזק את העוזרת
גיל שישים זה שיא החיים, בימינו!מתואמת

ההורים שלי בני שישים פלוס - נהנים מהחיים, בעלי סדר יום ופעילויות שהם אוהבים, נוסעים לעזור לכל הילדים והנכדים (בעיקר עכשיו, כשיש הרבה שמגויסים)... והם אפילו יחסית לבני גילם לא בריאים במאה אחוז, ובכל זאת מצליחים כך.

והם חיתנו כמה וכמה ילדים בשנים האחרונות, והיו מאושרים ונראים מצוין. (ויש להם עוד ילדים לא נשואים...)

זה באמת צריך להיות הפחד האחרון שלך

שיהיה בשעה טובה ובשמחה!

סלילה על השבתת שמחותאמאשוני

אבל לא בטוח שהאחים הצעירים שלך מסכימים איתך וחווים כמוך את הדברים.

אולי כן, אני לא מכירה את ההורים שלך,

אבל יש איזה פער בין איך הילדים הגדולים יותר תופסים את ההתבגרות של ההורים, לעומת האחים הצעירים יותר.

בשבילך ההורים ישארו צעירים תמיד. כי כל שנה שהם מתבגרים בה, גם את מתבגרת ומפתחת עצמאות. וגם השנים שבהם הייתם צעירים לא נמחקים..

אני יכולה להעיד על ההורים שלי שהם גם בני שישים פלוס שחיצונית הם נראים מתפקדים כמו לפני 20 שנה, אבל בפועל זה לא ככה וזה מתבטא בדברים הכי קטנים.

אני בטוחה שאם היו שואלים את אחותי הבכורה היא הייתה אומרת שברור שההורים עוזרים עם כל הנכדים אותו דבר (וזה ממש לא נכון, רק שהיא לא יודעת את זה) ובטח שעוזרים לי במיוחד בתקופה שבעלי מגוייס, אבל אני כבת שלהם כן זוכרת מה הם היו עושים בשביל אחותי לפני עשר שנים.

וזה בדברים הבאמת קטנים, כמו למשל כשהם שומרים על הילדים שלי הם קונים להם פיצה, וכשאנחנו אצלם הם מוציאים נקניקיות בתור ארוחה בשרית, שזה אחלה, אבל פעם היו מבשלים אוכל אמיתי.

או למשל כשישנו אצלם אני ארגנתי את הכל הכל לבד (לסדר מיטות, מקלחות, אוכל, השכבות) והייתה מן תחושה של אוקי זה לא שונה מאשר כשאנחנו בבית (היתה לנו איזה בעיה בבית לכן ישנו אצלם)

או אפילו כשביקשתי מהילדים שלי שיהיו יותר בשקט ולא יתסיסו את הקטן כי גם ככה עברה השעה שלו לישון, ואבא שלי שם לו סרט עם שיא הקצב והרעש, ואז באתי להשכיב אותו ואבא שלי לא רצה שאקח אותו כי היו באמצע לראות משהו. והסברתי שהוא גם ככה עבר את השעה ועוד מעט יפרוץ בבכי היסטרי ואני רוצה להרדים אותו קודם, אז אבא שלי הלך מהבית בלי להגיד לי שלום. וואלה נפגעתי, פעם אבא שלי בחיים לא היה עושה את זה, ללכת בלי לומר שלום. הכל היה קליל יותר.

אז זה דברים קטנים שאי אפשר לדבר עליהם או לראות אותם מבחוץ, כי עקרונית הם מתפקדים ועוזרים אותו דבר ואחותי הגדולה לא מודעת לניואנסים,

אבל זה לא אותו דבר,

ואני עוד מהאחים שבאמצע, שכן זכו לחוות את ההורים של לפני עשר שנים.

אחים שלי הקטנים יותר, חווים אותם רק כמבוגרים.

וזאת תחושה שאני שומעת מעוד חברות.

חלקן כבר עברו לשלב של תמיכה חלקית בהורים (ללוות אותם לסידורים שלהם, להיות בקשר ישיר עם הרופא המטפל וכו)

כמובן לא כתלונה חס וחלילה, אלא כהשלמה של המצב. ההורים מתבגרים ומשתנים וזה טבעי ותודה על כל מה שעשו ויעשו. (מדברת על העשור שבין 60-70)


אני לא חושבת שזה שיקול מספיק בשביל לא ללדת בגילאי 40,

אבל צריך להיות כנים לדעתי ולומר שהורות בגיל 20 לא דומה להורות בגיל 40 וסבתאות בגיל 40 לא דומה לגיל 60.

ככה העולם בנוי וזה בסדר.

זה ממש נכון. אבל לא מונע בעיני. יש גם יתרונותאורוש3
בעינייoo
מה שכתבת זה ניואנסים דקים בהורות


שנות הגידול של הילדים הרבה יותר חשובות מהשנים בהם הם בוגרים


לכן הורות בגיל 20 יכולה להיות פחות טובה מגיל קרוב ל40 שאז מנוסים ובשלים יותר.


אני רואה את זה אצלי, בגיל 36 הבן שלי קיבל אמא הרבה יותר טובה מהגדולים שהיו תינוקות.


רואה אצל האחיות הקטנות שלי שקבלו הורים פחות עצבניים ופחות לחוצים מאשר מה שאני חוויתי כילדה.

זה ניואנסים בסבתאותאמאשוני

לא בהורות,

מסכימה איתך שההורות הרבה יותר משמעותית.


נתתי דוגמאות לניואנסים שבמבט מהצד אחותי לא תשים לב אליהם. יש שינויים יותר משמעותיים אבל הם גם יותר בולטים.

בתור משפחה מגוייסת, כשההורים שלי מגישים פיצה, לי זה יותר בולט מלאחותי כי זה אומר שהתזונה של הילדים שלי עדיין ב100% עלי ואפילו אין לי את הפעם ב.. להיות רגועה שאכלו משהו מזין, וזה לא פשוט בתקופה הזאת.. בקיצור לא כביקורת על ההורים, אלא התפכחות והבנה שיש דברים שהם לא יכולים לסייע בהם כמו פעם ולכן אני חייבת לתכנן נכון ולהשקיע זמן ומאמץ בקניות, בישולים ושטיפת כלים למרות שהם כל הזמן מספרים שהם עוזרים, כי אחרת הילדים שלי לא יקבלו תזונה טובה במשך תקופה ארוכה.

ואחותי שלא מגוייסת לא רואה את זה ככה, כשההורים באים אליה גם אם הם מקבלים פיצה, אולי לה זה פינוק וכיף. או למשל כשההורים שלי כבר לא אוספים נכדים מהמסגרות, לי זה כבר לא מורגש כי יש לי ילדים גדולים שאוספים את האחים שלהם, אבל לאחותי הקטנה שיש רק קטנים זה הרבה יותר מורגש כי היא צריכה למצוא פתרון לאיסוף מהמסגרות גם. אז עדיין ההורים עוזרים ב"ה, אבל לא כמו פעם.


בקיצור מה שרציתי להגיד, שעם אותם הורים הילדים הגדולים שלהם והילדים הקטנים שלהם יכולים לחוות אחרת את הסיטואציות.


אגב, אחותי הקטנה שעדיין גרה איתם בבית כל הזמן אומרת שתדעו שאני מתמודדת איתם בבית עם דברים שאתם לא התמודדתם. אין לי אלא להאמין לה.

מסכימה עםoo
׳שעם אותם הורים הילדים הגדולים שלהם והילדים הקטנים שלהם יכולים לחוות אחרת את הסיטואציות׳


זה יכול להיות לטובה/ לרעה

קטנים נדפקים בהרבה דברים כשגדליםאנונימית בהו"ל

אולי בילדות זה כיף להיות הקטן (גם זה לא תמיד), אבל אח״כ מרגישים הבדל וזה מבאס. גם הנכדים הם לא הבכורים, כבר אין את ההתלהבות של ההתחלה.


אצלי אני גם מרגישה הבדל עם אחותי הגדולה (והיחידה), שלפני שהיו לי ילדים עשיתי בייביסיטר ופינקתי ודאגתי וקניתי מלא מתנות  שוות ממש לילדים שלה (לא ליום הולדת, סתם ככה בלי סיבה), ועכשיו כשלי יש ילדים - אז כלום. כבר לא מדברת על בייביסיטר (מבינה שזה שונה מאשר כשאני הייתי רווקה ולא מתאפשר לה), אבל אפילו מתנה ללידות לא קיבלתי מאחותי. וזה ממש ממש ממש פוגע ומבאס.

כמובן שיש גם אפס התעניינות ודאגה ואכפתיות כלפי הילדים שלי, ואם אני כבר מעזה להגיד משהו או ״להתלונן״ אז אומרים לי שהצרות שלי עדיין קטנות (ילדים קטנים צרות קטנות וכיו״ב) ועדיין לא התמודדתי עם הבעיות ה״אמיתיות״ של גידול ילדים גדולים יחסית. אז גם סתם לקטר כבר אי אפשר.


בקיצור, ממש מבאס אותי הסיפור הזה ומאוד מאוד מרחיק אותי מאחותי (וכמובן גם מהאחיינים שפעם ממש אהבתי…). זה לא ממש קשור למה שכתבת, סתם פרקתי. סליחה.

בכל אופן בטוחה שאני לא היחידה שמרגישה את ההבדל הזה עם אחיות גדולות. 

בהחלטSARITDOאחרונה

.

יש כל מיני מצבים בחיים.

ולפעמים כל אחד רואה את זה אחרת.

ומענין לשמוע דעה של קטנים


 

האמת גם אני הכי קטנה

אבל לא בפער רציני - אחותי מעלי 5 שנים ואחי הגדול סהכ 10 שנים גדול ממני ובינהם עוד 2 אחים.


 

אבל תמיד היתי הקטנה.

לא הרגשתי רע עם זה להפך.

 

 

את צודקת במה שכתבתמתואמת

ספציפית אצל ההורים שלי אני רואה שדווקא כיום הם יותר עוזרים עם הנכדים מאשר פעם. כי כשאני הייתי הנשואה היחידה - היינו מגיעים אליהם כדי שיעזרו או שהאחים הרווקים שלי היו מגיעים לעזור. אבל היום כשכבר אין הרבה אחים רווקים ב"ה, אז ההורים שלי בעצמם עוזרים, ומכיוון שהם לא מטופלים בעצמם בילדים - יש להם יותר פנאי לעזור עם הנכדים.

אבל אולי באמת אני צריכה לשאול את אחיי מה החוויה שלהם...

ממש מסכימהזיקוקים

בתור הקטנה בבית ממש חוויתי את זה

ואני רואה שהאחים הגדולים שלי לא מודעים לזה

אבל גם מבחינתי זה לא שיקול ללדת בגילאים אלו, יותר ללמד את ילדיי להיות שם לעזר זה לזה

וואו, ממש סתם נראה לךרק רגע קט

אנחנו שנינו בני זקונים והתחתנו כשההורים שלנו יותר קרובים לשבעים מלשישים, וזה לא השפיע בכלום על הארגונים.

מה שיותר השפיע זה האופי של המשפחות, שההורים של בעלי יותר רגועים ואיטיים וההורים שלי יותר פעלתנים.

וגם זה לא יצר קושי, אלא רק עיצב את האופי של העבודה המשותפת.

אף אחד לא יודע מתי הוא יחתן את ילדיוהמקורית

כי זו לא פעולה שאת עושה ותלויה בך

הורות בגילאים ה30 המאוחרות זה לא דבר נדיר באף אחד מתתי המגזרים בחברה

בשעה טובה וחיבוק!!אורוש3

מבינה את החששות שלך כל כך.

באמת. אני מזריקה לי הורמונים ועדיין מלאה בדיוק בחששות האלה (אני יותר צעירה ממך אז זה פחות אבל על לחזור להפוך את החיים ממש). ועדיין יודעת בפנים שזה הדבר הנכון.

תעכלי את הרעיון בהדרגה. ברור שלא יהיה קל אבל לגמרי שווה!!

אני ילדתי את הקטןoo
בגיל 36 בפער של 9 שנים מהקודם


זה הילד שהכי נהנתי לגדל, אני יותר בפניות, בסבלנות, בסלחנות, בהנאה ובניסיון להורות.


הילדים האחרים מאד שמחו לקבל אותו ויש ביניהם קשר מעולה, הוא והילד מעליו בקשר מאד קרוב למרות פער השנים ביניהם.


אכן היו שנים יותר עמוסות כשהוא היה קטן, אבל זה היה יותר קל מהגדולים בפער, אחרי הרבה שנות מנוחה וגם הגיל מביא איתו יותר שלווה להורות.


בהצלחה!

לא צריך לפחד מזה שפתאום זה מפחיד אותךמשתדלתלהיותאני

ילד צריך לבוא מרצון, אבל גם כשיש רצון חזק הרבה פעמים פתאום בדרך כשזה נהיה ממשי זה מבהיל.

לי זה קורה המון בחיים, כשהחלטנו להתחתן שבוע שלם היו לי כאבי בטן הזויים ואלף התלבטויות ומלא ספקות, כשהתחלתי עבודה חדשה ששמחתי להתחיל! שניה לפני ההתחלה חששתי בטירוף. כל פעם בתחילת הריון יש לי את השלב שאני נבהלת שמה עשיתי לנו, או שנבהלת מזה שיהיו שניים צמודים, או אם יש פער אז נבהלת לחזור להיות שוב אמא לתינוק.. למדתי לא להבהל מהשלב הזה, לתת לו מקום, זה באמת מפחיד, וזה עובר, המציאות נהיית ממשית ואני חוזרת לשמוח בה.


בכל אופן רצית מאוד תינוק אבל כשזה קורה במיוחד שאת כבר לא צעירה וכבר אין לך קטנים אז המחשבה לחזור לזה שוב היא מבהילה וזה נראה לי נורמלי,

אבל זה לא סותר את זה שרצית בתינוק הזה

ושהוא יביא הרבה שמחה.

תני לפחד מקום, זה נורמלי, אבל אל תבהלי ממנו, בעזרת ה' יש לך תשעה חודשים עד ללידה והרגשות יכולים להשתנות אלף ואחד פעמים.


תודה לכולכן!!בקרוב ממש

התחלתי לעכל לאט לאט.

אני כבר הרבה פחות מבוהלת

כן עולה לי הרבה מחשבות

אבל מנסה לנתב למשהו חיובי.


בעלי מאוד מאוד שמח ב"ה.

זה גם נתן לי חיזוק משמעותי.


השם יעזור בעז"ה שהכל יעבור בקלות ובבריאות שלמה!

אימא שלי נכנסה להריון כשהקטן היה בן שמונה,אמא טובה---דיה!

והיא הייתה בת 42.

 

הכי שמחנו בעולם, וזה הכי כיף בעולם שיש עוד ילד קטן!

והוא ממש חלק מהמשפחה, וגם כבר קרוב בגיל לאחיינים, שזה עוד יותר כיף...

טוב מעדכנת בקרוב ממש

שהתחילו לי כתמים חומים.

ואחרי 3 ימים דימום וכאבים.


ככל הנראה הפלה. יש לי תור לרופא ולב. דם


כרגע מבולבלת.

כי אחרי כמה שעות של הלם הגיע גם השמחה וההתרגשות.

וממש רציתי!


אני יודעת שחששתי ועכשיו כשאני בתהליך של האין אני פתאום ממש רוצה.


מה עושים עכשיו?

האם הרצון החזק שלי כרגע זה בגלל האובדן??

האם להתחשב בחששות של לפני?

חיבוקתהילה 3>

נשמע שה' זימן לך לפגוש את הרצון והשמחה יחד עם הפחד והחשש,

אולי זו הזדמנות לעשות בירור פנימי נוסף מחדש ולקבל החלטה בלב שלם מה נכון עבורכם.


על פניו זה נשמע שיש רצון יחד עם חששות מההשלכות 

מה איתך?עוזרת
תודה!!בקרוב ממש
עשיתי אתמול בדיקת בטא בעקבות דימומים ומעט כאבי בטן


הכאבי בטן חלפו כמעט לחלוטין (נשאר כאב עמום כמו במחזור רגיל) והדימומים נשארו (לא דימום מאסיבי. כמו מחזור)


אתמול עשיתי בדיקת בטא - 105


מבולבלת ומקווה לסיים מהר ובעז"ה כן לנסות כמה שיותר מהר - קיבלנו החלטה בעקבות העידוד פה


כמה עולה לכם כל האוכל לשבת?פצלשהריון

אם מסכימות לרשום בגדול מה הוא כולל וכמה נפשות?

כולל חטיפים, שתיה, בורקסים, עוגות חלות וכו...

יפה הבנתי,דיאט ספרייט

התנהלות בריאה וחכמה.

אנסה לאמץ

אולי יהיה פה רעיון למי לפנות.. (טריגר הפלה)קנמון

כמה שבועות אחרי הפלה.

כתבתי פה באלול איזה פוסט כאוב על כמה כואב לי לקבל שוב ושוב את הלא ולחוות את אי-המענה מה'.

יום למחרת בהפתעה מוחלטת, כי היו סימני מחזור מקדימים, גיליתי הריון.

לא היה גבול לאושר.

כשנפל, חשבתי, לפחות קבלתי תזכורת מה' שלא ארגיש שהוא לא רואה אותי.

אבל האמת, שברון הלב כל כך גדול..

חיכיתי כמה שנים, עברתי כמה הריונות כימיים ו..כבר חששתי שלא יקרה. אני גם מעל 40.. ופתאום כשזה קרה, וואו.. כל כך כל כך שמחתי. הרגשתי שהלב שלי מתמלא ושאני מתחייה מזה ממש.

ואז, זה נגמר.

אז יש את הצער הגדול.

אבל חוץ מזה, יש גם כל מיני תופעות גופניות שלא עוברות.

אני חושבת שהאחת העיקריות בהן היא הרגשת כאב מטורף באגן.

כואב לי כל כך.

בעיקר אחרי שאני עומדת /הולכת רצוף נניח חצי שעה,

מרגישה שהאגן עוד מעט צונח לי מרוב כאבים.

האזור מאחורה של עצם הזנב בוער,

הצדדים,

מקדימה- שיפולי הבטן.

יש לציין שאני עם עודף משקל ועם בטן מכובדת כולל צורה 'מהממת' שנוצרה בה בעקבות קיסרי שעברתי.

אבל אלו נתונים שמלווים אותי כבר כמה שנים

ואילו הכאבים באגן חדשים.

למי לפנות?

כבר הייתי אצל רופא משפחה (בעקבות עוד תופעות ומצב גופני ירוד- חולשה, כאבי ראש, ועוד..) ששלח אותי לסדרת בדיקות דם ושתן.

בדיקות הדם בגדול תקינות. ב''ה.

מרגיש לי שזה יותר תחום פנימי בגוף. השאלה של מה- עצמות? רחם? יציבות? וואט אבר?

קיצר, אם יש למישהי כיוון יצירתי למי לפנות ואיך לטפל- ממש אשמח, כבר אין לי כח להרגיש לא טוב..

תודה מראש..

רופא משפחה יכל לשלוח אותך גם לאולטרהסאונד בטןהמקורית

מכל מקום הייתי פונה לרופא נשים קודם האמת

חיבוק♥️ תרגישי טוב!

למרות שהרבה מהכאב הוא בעצם בגב?קנמון

ובאולטרסאונד שעשיתי אחרי לא נמצאו שאריות,

והבטא כבר מאופסת..

מה שכן, המחזור שהיה לי אחרי היה כבד ונורא. דימום מאסיבי במשך כמה ימים רצוף

לא יודעת לגבי הכאביםילד בכור

אבל מחזור ראשון אחרי הפלה הוא ממש קשוח

תודהקנמון

כן. אם שרירי הבטן חלשיםהמקורית

אפשר לא לזהות מה מקור הכאב בדיוק

אולטרהסאונד רחם בודק רק רחם, לא את כל חלל הבטן אגב

בגלל שזה קרה אחרי ההפלה דווקא אז הייתי מנסה אצל רופא נשים

אוקי.. הבנתי.. אולטרסאונד לכל הבטן..קנמון

החכמתי. תודה

חיבוק ענק!! ❤️פרח חדש

יש מצב שמה שיש לך זאת דלקת באגן?

אני סבלתי מזה כמה פעמים

ויכולה להגיד לך שלא כל הרופאים יודעים לזהות את זה

וואלה. מחשבה מעניינת ויכול להיות מתאיםקנמון

השאלה שלי- איך עולים על זה?

אני בלי חום.

לפעמים במישוש באזור הרחםפרח חדש

אם מרגיש כואב או אי נעימות.

זה לא מחייב לגרום לחום, בדכ מצריך טיפול אנטיביוטי חזק של כמה סוגים יחד

תודה. אבדוקקנמון

נחת מספיק אחרי ההפלה?אביול

אני גם אחרי הפלה לצערי, ורק עכשיו, כשעברו שבועיים, התחלתי ללכת יותר מחמש דקות...

יכול להיות שהגוף שלך צריך פשוט מנוחה....

נחתי המון. שכבתי מלא.. הייתי חלשה ברמות.קנמון

גם קיבלתי עירוי ברזל כפול.

ולמרות זאת החולשה המשיכה.

לכי תדעי, אולי כואב לי באגן מרוב שכיבה(;

חיבוק על ההפלה. באמת צריך זמן..

זה יכול להיות דלקת ברחםמבורכת

תודהקנמון

יקרההריון ולידה

יש כל מיני טיפולים של עיסוי רחם או דברים דומים.

העיסוי חיצוני כמובן

נשמע שהגוף שלך זועק את הנפש, ויש דרך לטפל בנפש דרך הגוף. אני לא מכירה מישהי ספציפית אבל תנסי לחפש בכיון.

בהצלחה, התאוששות טובה ושלמה והרבה כוחות!

(כמובן האפשרות של דלקת באגן שהעלו פה גם קיימת, וכדאי לבדוק ולטפל במקביל(

וואו איזה כאב לברק לרגע9

ממש משתתפת בצערך.

הכאבים נשמעים באמת כמו איזו דלקת, אבל אמרת שעשית בדיקות דם ובטח היו רואים מדדים של דלקת שם. הייתי מנסה אצל רופאת נשים האמת ולא רופא משפחה. אולי שם תמצאי מענה יותר טוב.

בנוסף, אולי זה לא קשור אבל אני ממש ממליצה על יוגה. אני ראיתי לאורך השנים שזה ממש פותר ומונע כאבים מכל הסוגים. זה מחזק את שרירי הליבה בעדינות ואני רואה שבתקופות שלא עשיתי באמת היו לי כל מיני סוגים של כאבים.

אם אין לך חוג בסביבה יש מלא ביוטיוב, יכולה להמליץ לך על דברים ספציפיים אם תרצי.

מנסיון דלקת באגן לא מחייב עליה במדדי דלקתפרח חדש

טוב לדעתרק לרגע9אחרונה

אז באמת כיוון טוב לבדוק את זה

מציעה רעיוןבארץ אהבתי

מבחינה רפואית - אולי כדאי גם ללכת לפיזיותרפיסטית רצפת אגן. לפעמים הכאב קשור במשהו בשרירים שם ויש להן איך לעזור.

ועוד רעיון - לי לאחרונה היה איזה כאב באזור האגן, והלכתי למישהי שעובדת בשיטות טבעיות (יש לה הכשרות בהרבה תחומים - עיסוי, דיקור, אוסטאופתיה ועוד). והיא הצליחה לזהות את הבעיה ולטפל.

אני יכולה בשמחה לתת לך את הפרטים בפרטי (אם את מאזור ירושלים. למרות שאני יודעת שיש כאלו שמגיעים אליה גם מרחוק...).

נשבר לי הלב עכשיואנוונימית1

הבת שלי עדיין לא בת 5.. קמה מלאאאא בלילות בגלל חלומות רעים. זה מתיש ברמות. במיוחד בזמן מילואים.

עכשיו לפני שהיא הלכה לישון שאלתי אותה מה החלומות הרעים שלה.

היא: שאבא ילך לכמה ימים לצבא.

אני: ומה נורא בזה שהוא הולך? (הייתי בטוחה שהיא תגיד שהיא מתגעגעת).

היא: שהוא ימות!

ומתפרצת בבכי.

והמחנק עלה לי לגרון.

וב"ה בעלי כרגע לא נמצא בגיזרה מסוכנת. אבל החזקתי את הדמעות שלי מהידיעה שהילדה שלי מתמודדת עם הפחד הזה ברמה היומיומית.

ועוד ילדים רבים במדינת ישראל. ושלא כל הילדים (אני לא נכנסת לסוגיית הגיוס. רק משתפת מהתחושות שעלו לי).

ושחלק מהילדים חוו את האובדן שהם כל כך פחדו ממנו... ומסתובבים עם חור ענק בלב ליתר חייהם.

וואי איך המציאות הזאת מפעם לפעם נותנת כאפה של החיים.

וואוו קשוח. באמת שובר את הלבהשקט הזה

כל כך קשה. בשביל שתיכן. חיבוק גדולכורסא ירוקה.

וואו חיבוק. איזה מתוקה ורגישה.רקלתשוהנ

מאמי 💔😥 חיבוק גדולבאתי מפעם

מסוג הפעמים שאני יכולה רק לשלוח חיבוק 💓שושנושי

חיבוק גדול, באמת נשבר הלב💔חזקה בעורף

איזה יופי אבל שהיא משתפת ויודעת להגיד מה מפחיד אותה! נשמעת ילדה נבונה!

יש באזורכם מרכז חוסן פעיל? אולי שווה להתייעץ ולקבל כלים איך לעזור לה להתמודד עם הפחדים. או בעזרתך ואפילו בעזרת כמה טיפולים של איש מקצוע. במיוחד שאת אומרת שזה לא חד-פעמי וחוזר על עצמו😔

מניסיון, יש להם כלים טובים!

מצטרפת להמלצה על מרכז חוסן^כיסופים^

ואם נשארה לכם יתרה לטיפולים משפחתיים המילואים נשמע ששווה להשתמש

וחיבוק גדול♥️♥️

אני גם מרגישה שלראשונה מזה 3 שנות מלחמה ומילואים פתאום נופלים האסימונים לגדולה שלי (בת 4)

תודה רבה! אני לא מכירה האמת אבל אנסה לברראנוונימית1

אוף זה ממש קשה. חיבוק גדול והרבה כוחותסטודנטית אלופה

היא נשמעת ילדה מדהימה וחכמה. אני מתנחמת בזה ששלי עוד קטן ולא מבין, למרות שבסוף הכל נחקק בפנים

אוף מתוקה קטנה. טוב שמשתפת אותךהרמה

זה שהיא מוציאה ומשתפת ואפילו אם זה בחלומות זה נורמאלי וטבעי ואפילו בריא מאשר לאגור את החרדה והפחד בתוכה.

הרבה כוחות וחיבוקים 🫶🫶🫶

בשאגת הארישומשומונית

בעלי גוייס. ובת ה4.5 אמרה לי באחד הימים: אמא, בואי נגיד תהילים שאבא לא יפצע. (אמנם לא דיברה על מוות, אבל גם פציעה זה לא רחוק...)

ישר עלו ךי דמעות (הייתי אז גם מאוד הורמונלית בהריון😉). וכמו שכתבת זה נתן לי כאפה שזו המציאות של הקטנים שלנו...

כמה התמודדות💔 אצלנו בתחילת המלחמהחזקה בעורףאחרונה

לצערנו התמודדנו עם מוות של מישהו ממעגל יחסית קרוב, הילדים הכירו אותו ויש ילדים חופפים בשכבת גיל.

זה קרה בזמן שבעלי היה בעזה מנותק קשר.

כשסיפרו לי על המוות שלו, הייתי מחוץ לבית אבל כשנכנסתי הביתה הילדים כמובן ראו שבכיתי.

וישר הם שאלו אם אבא מת😔

כמובן, שדיברתי איתם וסיפרתי להם ואז אחד הקטנים שאלה נכון x (אישתו) הרבה יותר עצובה ממך עכשיו?

נכון כשאבא ימות את תהיי יותר עצובה ממה שאת עצובה עכשיו??

אני עוד שניה מביאה לך סטירהשאלה גנים

נגמרה לי כל הסבלנות אלייך!!

כמה זה נורא (ממאה עד מאה ואחת 😜) שאמרתי את זה?

זה קרה אחרי ערב מלאאא מלא מלא סבלנות מצידי,

נחת, הכלה ושחרור

באמת!

אבל הילד גמור מעייפות וכאילו אין עם מי לדבר

פשוט הרגשתי שזה המשפט היחיד והאחרוו שנשאר לי לאמר

כדי שהוא באמת ילך לישון...

(בן 10)

תיכנסו בי חופשי

אוכלת את הלב מאז שזה קרה...

אני כותבת לך שזה לא נוראדיאט ספרייט

כי זה מה שאני אומרת לעצמי שכזה קורה לי (ולצערי זה קורה לי לא מעט).

לא יודעת אם עזרתי.

ברור שעזרת, זה תמיד מנחם לדעת ❤️שאלה גנים

אוף באסה שזה קורהעל הנס

אבל זה נורמלי לגמרי.

ילד צריך גם לדעת שלאמא יש גבול.

נכון שזה לא נעים אבל זה גם מלמד אותו על גבולות.

אני בכנות חושבת שילדים לא נולדים למלאכים הם נולדים להורים,אנשים בשר ודם שיש קצה לגבולות היכולת שלהם בשביל שילמדו לחיות בעולם עם אנשים רגילים ולא בעולם של מלאכים.

וזה ברוך השם קורה לכולנו ולא מעיד עלייך כאמא כלום חוץ מיזה שהוא עבר את הגבול ומתח את קצה גבול היכולת שלך🫶

גלוי נאות,גם אני אתמול התפוצצתי על בת ה10 שלי שעברה כל גבול אפשרי....

תודה על התגובה ❤️ וחיבוק גם לך 😉שאלה גנים

אין לי ניסיון בזהרקאני

כי הילדים שלי עדיין קטנים

אבל נשמע לי הגיוני שקורה כזה דבר

שאמא מגיעה לקצה

אני חושבת שאפשר להתנצל

ולהבהיר שההתנהגות הייתה קשה והביאה לקצה

"אתה זוכר מה אמרתי לך אתמול אחרי שעשית כך וכך?

אז תדע שאמא ממש לא התכוונה ולא רצתה לדבר ככה

אני אוהבת אותך ולא רוצה אף פעם לתת לך סטירה, היה לי כבר ממש קשה איך שהתנהגת

אבל עדיין אני מבקשת סליחה כי לא רציתי לדבר ככה"

משהו בסגנון

צודקת לגמרי, אני צריכה לדבר איתו על זהשאלה גנים

תודה שהזכרת לי. התנצלות היא דבר חשוב למרות שממש קשה לי לעשות את זה (כי נו הוא היה פשוט בלתי!)

בתקשורת מקרבתאמאשוני

יש התייחסות שלמה לצרכים של שני הצדדים בדינמיקה,

וזה מה שאני ממש אוהבת בדרך הזו.

כשמנהלים את הסיטואציה בצורה מאוזנת שמתייחסת לצרכים של שני הצדדים אז לא מגיעים לקצה יכולת השליטה העצמית.

נכון שלפעמים מגיעים אליה כדי ללמוד את עצמנו,

אבל זה מתוך מסגור של להכיר את עצמנו, ולא מתוך נסיון לעשות משהו שאנחנו לא יכולים (להתאפק יתר על המידה)

המשפט הזה אכן נוראי, אבל לא נפלתי ממנו, ילד בן 10 עשוי לחוות דברים יותר נוראיים.

מה שבעיני חבל, זה דווקא עלייך.

כ"כ התאמצת להיות בהכלה כל היום, ובסוף בגלל משפט אחד, את מרגישה ממש רע.

את אמא מהממת, ולא מגיע לך להרגיש ככה.

לכן ללמוד להיות קשובה לעצמך בדרך שתוביל לפתרון אידיאלי גם לך וגם לילד זו מתנה בעיני ❤️

ממליצה ממש ללמוד תקשורת מקרבת, לי זה שינה הרבה בחיים לטובה ב"ה.

תודה, אני אוהבת שאת כותבת על זהשאלה גנים

למרות שספציפית פה לא חושבת שזה היה קצה גבול היכולת כמו - טוב, אין שום אופציה אחרת, כלום לא עוזר, זה הדבר היחיד שנשאר לי לעשות כדי להזיז אותו לישון (לא מצדיק בכלל את מה שאמרתי רק אומרת שזה פשוט לא ממש היה מתוך זהו נגמרו לי הכוחות כמו מן חוסר ברירה מעוות כזה)

יש לך המלצה ספציפית איפה אפשר ללמוד את זה?טרכיאדה

יש קורסים חינמיים?

אני אוהבת את הפודקאסט של דני מקוריאמאשוני

אבל הוא לא בדגש של הורות.

דווקא חושבת שזה יתרון. קודם להבין ממקום נקי את הרעיון. אבל זה לא ישר יישומי,

זה להבין את התאוריה וזה יכול לעזור בהקשרים אחרים.

מול ילדים זה טיפה שונה, כי אם בדינמיקה מול שכנה,

כל אחת אחראית על הצד שלה,

מול ילד ההורה אחראי גם על הבנת צד הילד (לילד יש יכולת מוגבלת להסביר. למשל ילד שמתחצף לא יודע להגיד "קשה לי")

וגם על קבלת ההחלטות בסוף (אפשר לשאול את הילד לדעתו, אבל אם הורה החליט, הילד סר למרותו בכל מקרה)

יש את הקורס של הבית להורות מקרבת, אבל הוא לא חינמי.

יש הרבה מאמרים ברשת שיכולים לספק הצצה, אני גם אוהבת את התכנים של לריסה גינת.

לדעתי ללמוד תקשורת מקרבת פותח את הראש ועושה סדר בקשר של הורה וילד.

🙏שאלה גניםאחרונה

האישוoo

הוא לא המקרה הספציפי

אלא המחשבה שזה פתרון למשהו

לאיים בסטירה/ אולי גם לתת

אם יודעים שזה לא פתרון

גם בזמני מצוקה וחוסר אונים

לא חושבים ככה ולא מדברים ככה

אם את רוצה שזה לא יקרה שוב

את צריכה לשנות אמונה

ואז גם במקרים שאין לך פתרון אחר

זה לא יצוץ כאופציה לאמירה

תודה! את צודקת לגמרישאלה גנים

למרות שזה באמת לא אופציה מבחינתי... בשום מצב לא נותנת לו סטירות

(פעם לגמרי הייתי עושה את זה, כיום זה ממש לא אופציה)

אולי סתם נשאר לי מפעם התחושה שזה מה שמאיים הכי טוב 🙈🙈🙈

זה גרוע, אבל לפעמים קורא לי גםטארקו

אני חושבת שהילדים יודעים להפריד מתי זה "אם הייתי יכולה אז, כי הגזמת ברמות"

ומתי זה באמת סכנה שהם הולכים לחטוף

וואלה זה אנושי לאבד את זה

האם זה סבבה? ממש ממש לא

אבל זה קורא.

תודה רבה, מעודד לשמוע ❤️שאלה גנים

לא נעיםשנהב

להרגיש את החוסר אונים הזה שבאמת אין שליטה עליו.

אין לי ילדים בגיל אז אולי קל לי לדבר (ואולי בגלל זה אני מדברת עדיין מהמקום של הילד), אבל בעיני שווה לדבר על זה איתו. הוא כנראה יודע שגם הוא הגזים.

להגיד לו אני אוהבת אותך, אני לא רוצה לדבר אליך ככה, אתמול באמת נגמרה לי הסבלנות.

צודקת לגמרי! צריכה לדבר איתו באמתשאלה גנים

אני בזמנים כאלו לפעמים אומרת לילד מה אניפרח חדש

מרגישה

שאני עצמי כבר עייפה

וקשה לי כי נגמרת לי הסבלנות

עוזר לי לשחרר את העצבים בצורה כזאת

זה נכון לגמרי - הבעיה שעשיתי את זה!!שאלה גנים

זה בדיוק העניין,

הרגשתי שהערב היה מושלם מבחינתי

דיברנו בכיף, הסברתי לו בפשטות

מה אני צריכה עכשיו / מבקשת ממנו ש...

הייתי סופר סבלנית והסברתי שוב שאני צריכה עכשיו עזרה וכו' וכו'

והוא המשיך לשחק כאילו כלום...

ונשארתי רגועה הרבה זמן עד שהרגשתי שזהו זה, זה פשוט לא מוביל לשום מקום 😪

אז קודם כל זה מצויין כי בטאת את הרגשות שלךפרח חדש

והוא מבין מה הוביל אותך לזה

פעם אחרת

מה יקרה אם פשוט תלכי לחדר שלך והוא ימשיך בשלו?

ולא להשכיב אותו לישון?שאלה גנים

אני לא אלך לחדר כי יש לי כל-כך הרבה מה לעשות בבית בנתיים.

והוא פשוט ישכב על הספה ויקרא ספר עד אמצע הלילה, אין לו בעיה (אל תשאלי איך אני יודעת 😂)

קראתי בספרים של לייף סנטריראת גאולה

שלא להיות סופר סבלנית כשאת כבר מתחילה לאבד את הסבלנות, אלא לומר את זה.

להגיד שאני תיכף מאבדת את הסבלנות זה אנושי ובסדר גמור.

מה שהכי מתסכל זה כשאנחנו מתאמצות להיות סבלניות, ואין תגובה. ואז פתאום בום נגמרה הסבלנות ויוצאת המפלצת.

אז עדיף וטוב לומר שאני תיכף מאבדת את הסבלנות. ולעשות את זה רגע לפני.

וואלה צודקת, זה נשמע טוב, שומרת לי ❤️שאלה גנים

זה תמיד ככה אחרי הכלה מוגזמתל666

כשאנחנו יותר מדי מכילים ומוותרים , הרגש השלילי שלנו עולה עולה עד מתפרץ בלי שליטה.

בדיוק קראתי איזה פוסט בפייסבוק של מנחת הורים. היא כותבת שההורים מודרניים מכילים, מכילים , רצים לטיפולים, קונים. ואחרי שכל זה מתפוצץ להם בפנים , כבר אין להם כוח להגיב נכון ולהכיל ולהציב גבולות , הם פשוט מתמלאים במרירות ומתרחקים.

וואי אמאל'ה זה כזה נכון!!! קשה למצוא את הגבול...שאלה גנים

שזה לא נוראבשורות משמחות

וכדי ללמוד את האיזון של עצמי... צריך להיות בקיצוניות

זו עבודת המידות הרמב"ם

עכשיו להבא תדעי מה יותר נכון לך ולו בהתנהלות מולו ומול עצמך

להבטיח שזה לא יקרה שוב? לא..

אבל כשזה כבר במודעות, וכל צעד קטן שתעשי לטובת שניכם יקדם אותך זה לא העניין להגיע להישג מלהיות אמא מושלמת.

זה להנות מהדרך ומההצלחות הקטנות שהצלחתי להיות מה שאני באמת רוצה להיות.

תודה רבה 🥰שאלה גנים

כמה אחוזי מניעה יש לדיאפרגמה? חייבת למנוע בגללדיאפרגמה

סיבה רפואית ואין אופציות כמעט, חושבת בלית ברירה לעבור לזה למרות שהבנתי שפחות אחוזי מניעה, יש כאן מישהי שנכנסה להריון עם דיאפרגמה?

חייבת להגידציונה.

שעם כל סוג של אמצעי מניעה יש בנות שנכנסות להריון..

הדבר היחיד שהוא 100 אחוז זה להמנע, וזה לא אופציה.

אמצעי בטוח זה מעל 90 ומשהו אחוזים..

בהצלחה בהחלטה!

אני חששתי מאוד גםפרח חדש

עברתי לזה בלית ברירה

הלכתי למתאמת וקניתי את הגל גם ששמים

זה מונע מצויין ואני אחת שנקלטת ממש בקלות. חודש חודשיים הייתי לא רגועה כי חששתי עדיין אבל ראיתי שזה פשוט עובד ונרגעתי

זה אופציה די טובהשימושית

אבל תקפידי מאוד על ההנחיות (לא להזניח את ההתאמה, ולא כל כמה זמן שצריך+ אם יש שינוי חד במשקל)

ויכול להיות (לפי רמת הסיכון בכניסה להריון) שבימים המועדים ממש עדיף שלא תקיימו יחסים. אבל זה רק אם ממש אסור לך להיכנס להריון.

להימנע בימים מסויימים בעיני זה כבר ממשפרח חדש

להשתמש במניעה לשווא

כל המניעה שמשתמשים זה כדי למנוע הריון, גם אם האחוזים לא 100 אחוז

נכון שיש כמה ימים לפני וכמה אחרי שהחשש קיים אבל יותר קטן

אבל אין לזה סוף ככה

צריך להשתמש במניעה לפי הכללים ולחיות חיי אישות נורמליים (זה בהרגשה שלי אחרי אי אילו מחשבות ונסיונות לגבי זה)

בד"כ את צודקת, ועדיין אם הצורך הרפואי הוא מוחלטשימושית

ממש, רופאים ממליצים להשתמש במניעה כפולה בימים האלו (התקן או גלולות+ שקפים או נרות)

אז אם מונעים בדיאפגרמה ממליצה פשוט להימנע כי לא ישימו התקן או יקחו גלולות בשביל הימים הנ"ל...

אז לא צריך דיאפרגמה.. סתם מיותרפרח חדש

לא נכוןשימושית

יש 6 ימי פוריות, מתוכם 2 נחשבים לימים המועדים ממש.

אין הבדל כמעטפרח חדש

הזרע שורד מאוד טוב גם 3 ימים בתוך גוף האישה

כך שמדובר על הרבה יותר מיומיים

אם להימנע כי יש חשש

אז החשש צריך להתחיל כמה ימים קודם.

ואם לא חוששים 3 ימים קודם כי יש מניעה

אז גם ביום הביוץ לא אמורים לחשוש

אם להימנע באמת בגלל חשש שהמניעה לא מספיקה אז צריך טווח יותר ארוך ושאר הימים לא צריך בכלל מניעה.

לא יודעת, זה מה שהרופא אמר לי בפעם שהיה סיכון ממשישימושית

להיכנס להריון.

ואז שאלתי עוד שתי רופאים והם אמרו אותו דבר פלוס מינוס

זה מסוג הדברים שבעיני רופאים הם לא הכתובתפרח חדש

הם מתעלמים מהעובדות בשטח

ומתייחסים רק ליום הביוץ

כי הם למדו רפואה ואיך לעזור לנשים להיכנס להריון ולתזמן יחסים עם ביוץ

בעבר הייתי בטיפול כלשהו עם מעקבי זקיקים והתוכנית היתה לנסות להיכנס להריון מיחסים 4 ימים לפני ביוץ (ואז להימנע עד יומיים אחרי הביוץ).

ככה עשינו וישר נקלטתי אותו חודש. זאת פשוט עובדה שזרע חי כמה ימים בתוך גוף האישה

טובים מאוד מנסיוני, אם מקפידים להשתמשהמקורית

עם קוטל

אני איתה כבר כמה שנים ומאוד מרוצה. שום חלופה אחרת לא הייתה לי טובה כמו זו

עם כל אמצעי מניעה ניתן להיכנס להריון אגב. יש נשים שמכנסו עם התקן/ דיאפרגמה/ גלולות

בשונה מאמצעים האחרים השימוש וההצלחה בדיאפרגמה תלוי בך כמעט לגמרי (כמעט כי אם השם רוצה אז לא יעזור כלום ויהיה הריון) . אם את שמה. אם את משתמשת בקוטל. אם היא מונחת כמו שצריך. אם השארת אותה כמה שעות שצריך אחרי.

המתאמת שלי ספרה שבמדינות עולם שלישיפרח חדש

מקובל שנשים הולכות עם זה קבוע כל היום

אבל הם לא מקפידות על הגל ולכן אחוזי המניעה יורדים ואולי בגלל זה גם החישוב הכללי של אחוזי המניעה יורדים כי מחשבים את השימוש שלהם

ממש מוכנות לכל תרחיש😅המקורית

האמת שמי שמזהה ביוץ לא צריכה כל יום

אני שבוע לפני פרישה לא שמה בכלל

אני מזהה ביוץ ונכנסתי להריון איתה עם הגל והכלהריון ולידה

לא הולכת לפרט פה מעבר אז לא לשאול אותי בבקשה עוד

אסכם שזה עדיין רגיש ושזה הבייבי הכי הכי שאני שמחה שקיים

אני בטוחה שזה קרה ויקרה לעודפרח חדש

וגם עם התקן זה קרה ויקרה

וכנל עם גלולות וטבעת

בקיצור

זה לא חידוש ולא מוריד מטיב המניעה ביחס למניעות אחרות

זה מה שהפותחת שאלההריון ולידה

והרגשתי צורך לאזן כשכולן כותבות שמי שנכנסה להריון זה כי לא שמרה וכו

צודקתפרח חדש

אני בטוחה שיש פה נשים שנקלטו גם עם סוגים אחרים.. רק שלא ישמע כאילו זאת הממניעה היחידה שלא 100%

אני לא כתבתי ככההמקורית

גם אניזריחה123אחרונה

נכנסתי אתה

האמת בלי ג'ל

ואולי זה בגלל פערים במשקל.. לא יודעת

על כל השאר מאוד הקפדתי.

היה קשוח, אבל היום הילד גדול והוא מאתגר אבל מדהים וברור שאי אפשר בלעדיו.

עדיין אני בטוחה שאחזור עכשיו לדיאפרגמה (לפני הלידה הנוכחית היא מנעה יפה) כי שאר האמצעים פשוט לא באים בחשבון מבחינתי מניסיון העבר

האחוזים של מניעה עם דיאפרגמהoo

נגזרים גם מאלו ששכחו לשים/ שלא ידעו איך לשים/ שלא שמו קוטל/ שלא השאירו מספיק זמן אחרי ועוד

זה בעצם סיליקון שחוצץ וחוסם מעבר

והקוטל בא לשכבה נוספת של הגנה

זו הגנה גבוהה

אבל צריך להיות אחראיים לזכור/ לדעת לשים/ להשאיר

אני יכולה לנצלש לשאלה?אחת כמוני

דיאפרגמה יכולה להתאים אם יש חולשה משמעותית של שרירי רצפת האגן?

אני התאמתי את שלי אצל פזיוטרפיסטית רצפת אגןפרח חדש

אז היא בודקת גם את זה

שהדיאפרגה תתאים למצב השרירים שם

לי עובד נהדר112233445566

ואני אחת שנקלטתי תמיד בקלות

התאמתי אצל מתאמת ואני מקפידה תמיד כשאני שמה אותה (עם ג'ל כמובן) להרגיש שהיא יושבת טוב ושצוואר הרחם מכוסה כמו שצריך.

נראה לי ששימוש נכון מאד משפיע....

אז חשוב לשים לב אצל המטפלת להבין את העקרונות שהיא בודקת לך שתדעי גם לזהות על עצמך אם משו לא תקין

אני כבר עשור עם זה ומרוצה מאד!שאלתהריון

צריך להקפיד על ההנחיות. משתמשת עם קוטל ג'ל בנוסף. ולהיות מודעת. למשל שמתי לב שהיא מטיילת לי פתאום ובאמת הייתי צריכה להחליף מידה. אוהבת שיש מחזוריות כי ככה המערכת ההורמונאלית עובדת כמו שצריך. יש חשק מתי שצריך. עם אמצעים אחרים זה פגע לי מאד בחשק. וגם שרוצים היריון אז כל המערכת עובדת מסודר ופשוט לא שמים, אין צורך להוציא/לחכות שיהיה מאוזן.

מה שכן אני שנה אחרי לידה לא מקבלת מחזור (ועדין משתמשת ליתר ביטחון) שנכנסתי להיריון אחרי שנתיים וחצי זה היה לי אחלה שנה+ של מחזורים. אבל היתה תקופה שמנענו ליותר ואז זה כבר קצת התחיל להתיש אבל זה היה באמת כמה שנים שבדיעבד אוךי הייתי עושה משהו אחר. ואולי לא..אין לדעת ;)

בשימוש נכון ועם קוטל זרע עד 95 אחוזרק לרגע 1

כל אמצעי מניעה כשחושבים על הסטטיסטיקה כדאי לקחת בחשבון גם את הגורמים להפחתת יעילות

גלולות למשל 99 אחוז מאוד גבוה אבל אם שוכחים לקחת או לוקחים אנטיביוטיקה או מחלת מעיים היעילות כבר יורדת

התקן מותר לך? כדאי לדעת שזה מתאים גם לתקופה קצרה מה שפעם אמרו שלא

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

39. כבד וקשוח!מסע של החיים

אני בשבוע 32השם שלי

מרגישה בסדר

37אהבה.

מצד אחד בשלב שמחכה כבר

מצד שני סופסוף בחופש מהעבודה ובלי לחץ נפשי של אם יהיו צירים וחרדות נוספות. מרגישה שמתחילה להנות מההריון עכשיו, סופסוף. אבל אם כבדד וצרבות ונדודי שינה

הפעם זה לא היריון ראשון אז אני גם ממש מחכה לאחרי (בהיריון הראשון פחדתי מהתינוק ואיך זה יהיה..)

יא גם אני🥳 37+?הרמה

שבוע 7חושבת בקופסא

הריון ראשון ברוך ה'.

בחילות בוקר וערב, כמעט כל דבר מסריח לי, ואם אני לא אוכלת כל שעתיים לפחות משהו קטן יש לי צרבות וגם בחילות יותר חזקות.

מצד שני, כשיותר מידי זמן רצוף אני מרגישה בסדר, אני מתחילה לדאוג שמשהו לא תקין...

מקווה שהתקופה הזו של ההתחלה תעבור בשלום.

וואי מתלהבת איתך! זה ממש התחלהאמונה :)אחרונה

ועוד פעם ראשונה שהכל חדש...

בע"ה שיעבור לך מהר ובטוב!

13שאלה גנים

חשבתי שבשלב הזה כבר אהיה אחרי הפיכס של הבחילות

אבל עדיין לא 🙄

שבוע 4 פלוס 5אנונימית בהו"ל

אנונימית כי זה סופר ראשוני ולא מעכלת בעצמי (אני מהשרשור של הבדיקת הריון)

בעלי מסרב בכלל להתרגש עד הבטא...

חוגגת את זה שעדיין אין תסמינים ומכינה את עצמי לבחילות

שבוע 32דיאן ד.

ב"ה מרגישה מצוין

שבוע 25אםאני

בחדר לידה🙄

כבר יומיים,

שומרים עלי ונתנו כל מה שאפשר

אבל רק מתפללת שיישאר עוד בפנים, עוד מספיק זמן וכמה שיותר

אני בהלם לגמרי,

ומזכירה לכולם לא להתעלם משום דבר מחשיד!

לכן להיבדק!! אל תתפדחו לשגע את כל העולם, עדיף 5 שעות במיון לחינם מאשר להצטער על זה אחר כך…

סליחה אם הלחצתי🫣

וואו לא פשוטראשונית

הרבה כוחות! ♥️

וואורקאני

מתפללות עלייך

תעדכני💕

מצטערת לשמוע ושולחת חיבוק גדול!!!!אמהלה

חשבתי עלייך הרבה אחרי השרשור הקודם.....

בשורות טובות יקרה

וואו🙏🙏 הלוואי ויצליחו לעצור את ההתפתחות🙏הרמה

וואי חשבתי עלייךשמ"פ

מתפללת עלייך ועל העובר

בשורות טובות !

בע"ה שהכל יסתדר בשלום!באתי מפעם

איך זה קרה? מה הרגשת?

היה פתאום דימום מאד מסיביאםאני

אחרי כמה ימים של התכווצויות

יקרה הייתי בדיוק במצבך לפני שלושה חודשיםתותית11

מבינה אותך אחד לאחד!

הייתי שלושה ימים בחדר לידה

ואח"כ באשפוז ארוך

וברוך ה' אני בשבוע 38 והעובר שלי אצלי בבטן

אז תדעי שניסים יכולים לקרות

מתפללת עבורך

שתבשרי טוב מיום ליום!

שולחת הרבה כוחות

ואוו מעודד!!אםאני

אני ממש שמחה לשמוע,

אכפת לך לפרט מה היה?

היפרדות או משהו אחר?

תודה על העידוד והכוחות

לכל מי שהגיבה כאן גם, לא יודעת איך מתייגים.

אני עדיין בחדר לידה ומקווה לטוב…

לא היתה לי היפרדותתותית11

אבל קיצור צוואר ל0 ממ ופתיחה..

ב"ה הצליחו לעצור את הצירים והלידה ובאשפוז אח"כ המצב נשאר כמו שהוא ולא המשיך להתפתח

שוחררתי בשלב מסויים הביתה לשמירה

ובאמת בנס גדול הגעתי לשלב הנוכחי ב"ה

מחזקת אותך💕

12מבורכת

ב"ה מתחילה להרגיש יותר טוב, אבל מדי פעם באה איזו הקאה הזויה או בחילה קשה שמזכירה לי שזה עוד לא נגמר

22באתי מפעם

ההתחלה (עד 19 בערך) היתה מזעזעת בגדול,

עכשיו יש בטן יפה ואידאלית , לא גדולה מידי 😄

צרבות,

מאחר הצהריים עד הערב אין אותי בגדול, ממש חסרת כוחות, גמורה, נרדמת עם בגדים , שפוכההה.

תודה לה' שבבוקר אני עם כוחות יחסית.

התנועות כבר ממש נוכחות וזה מרגש ❤️

40בת מלך =)

חחח אבל ב"ה כבר שבועיים+ אחרי הלידה(;

מרגישה מעולה

שבוע 10מטילדה

בעיקר עייפה ברמות קשות

ומחכה כבר לספרררר חחח

אה, מריחה כל הזמן ריח מסריח למרות שאחרי שכתבתי כאן קצת נרגע אז מקווה שזה בדרך להיעלם

שבוע 36שוב חוזר הניגון

עייפה מאד. מחכה להיות אחרי..

יציאות לתינוקהבוקר יעלה

לתינוק שלי המתוק לא הייתה יציאה כבר שבועיים.

התייעצתי עם רופאה שאמרה שזה באמת חריג ואם לא יהיה שיפור ביממה הקרובה לתת גליצרין..

אבל מחפשת מקרים שירגיעו אותי. שבועיים נראה לי מלא!

בן כמה הוא?EBM

אם מעל גיל חודש ועולה טוב במשקל יכול להיות תקין. תתכונני נפשית לפיצוץ כשתגיע היציאה..

חודש בולהבוקר יעלה

רק שתגיע כבררר היציאה חח

והעליה במשקל?EBM

איתך בציפיה 😉

אם הוא רק בן חודש ולא עשה שבועייםציונה.

הייתי בודקת ממש עליה במשקל, עד גיל חודש הם אמורים לעשות 4 פעמים ביום לפחות ( בהנקה, תמל זה פחות)

נכוןEBMאחרונה

טיטולים לא מספקים (פחות מ3 צואה ביממה) זה סימן לבדוק משקל. יש תינוקות שכן בגיל צעיר יותר יעשו פחות רק צריך לראות שעולים מספיק. אגב הרבה פעמים הם אלה שעולים הרבה יותר.

אצל חלק מהילדים שלנו בהנקה מלאהשומשומונית

הייתה יציאה פעם בשבוע-10 ימים. והגענו גם לשבועיים!!

אצלינו הם לא סבלו מזה והיו נינוחים. אבל כשזה הגיע- כל הבגדים היו מלוכלכים. ואיכשהו נם אהבו לעשות את זה בשבת, על הבגדים הלבנים...🙈

הקטנטנה שלי המתוקהכנה שנטעה

עושה את לעשרה ימים בערך, של מאז שנולדה, תכף בת שבועיים.

הרופאת גסטרו שלנו רגועה כל עוד הקטנה נינוחה כרגיל. וגם אני כמוך רק מחכה ליציאה!!

ביקורת במרפאת ריאות ופספוס יציאה מהעבודהshiran30005

היי לכולן, אפשר להתבאס פה קצת?

יש לנו בעוד כשבועיים ביקורת במרפאת ריאות בביה"ח , ביקור חשוב לנו מאוד כי אנחנו הולכים לקבל החלטות על בדיקות חשובות שדחינו ודחינו, מלא התקפים וחוסר איזון מטורף...זה צוות של רופאים בכירים

באותו יום יש לנו יציאה מהנה מאוד במסגרת העבודה שממש פספסו גדול עבורי לא ללכת

התור שלנו תקוע בשעה 11 והיציאה מהעבודה זה בשעה 8

סופר קריטי לי ללכת וגם בעלי יגיע כי זה חשוב לנו מאוד , ניסיתי ועדיין מנסה להקדים את התור אך ללא הצלחה

סתם מבאס שאני צריכה לוותר על היציאה , בעלי לא מוכן ללכת לבד כי שוב מקבלים פה החלטות על בדיקות חשובות וזה דיון עם כמה אנשי צוות כך שלא שייך שאשתתף מרחוק

מצד אחד רוצה בטובת הילד שסובל ומצד שני חשוב לי ההתאווררות הזאת...

אני נורמלית נכון?

ברור נורמליתoo

זה מאד חשוב להתאוורר

וברור שאת יכולה להשתתף מרחוק

טלפונית/ זום

זכותו לא להסכים

אבל שלא יתרץ בהחלטות חשובות

כשיש ילד שמצריך הרבה אנרגיות על טיפול רפואי

מאד חשוב לא לשכוח לטפל בעצמך ולדאוג למספיק זמני התאווררות

וכדאי שהוא יותר יתאמץ בשבילך

אם יש לך הזדמנות מיוחדת

(אפשר לבקש

כמובן שלא תמיד יהיה שיתוף פעולה

אבל בהחלט מגיע לך)

מבאס מאוד ואת נורמליתמתואמת

אבל אני כנראה עם כל הבאסה הייתי מוותרת על היציאה עם העבודה והולכת לתור, כי נשמע שזה באמת תור חשוב מאוד-מאוד...

ואולי אחר כך את יכולה לבקש מבעלך שיאריך את שעות החופש שלו מהעבודה, והולכת איתו למשהו כיף כפיצוי (עם הילד או בלעדיו, אם אפשר להחזיר אותו למסגרת).

[הפחד הגדול שלי הוא שייקבעו לנו שני תורים חשובים מאוד באותו יום, ואז באמת לא נדע מה לעשות... אבל לוותר על דברים כיפיים למען התורים - את זה אעשה וזהו... משתדלת לפנק את עצמי בזמנים אחרים.]

הכי נורמלית! קרה לי משהו דומההבוקר יעלה

תכננתי עם בעלי יום כיף ליום הולדת שלי, קבענו שיקח יום חופש מהעבודה ונעשה משהו ביחד. ממש חיכינו לזה.

במקביל, היו צריכים לחזור אלי בקשר לטיפול חשוב לבת שלי בביהח, מניסיון העבר זה יכול לקחת גם חודשים הטיפול הזה.. פתאום מתקשרים אלי כמה ימים לפני היומולדת ואומרים לי שהיה להם ביטול ואם אני רוצה להיכנס.. נחשי מתי?? ביומולדת!

כמובן שלקחתי! הבריאות של הבת שלי הרבה יותר חשובה ולמצוא תור פנוי זה למצוא זהב. אבל לומר שלא התבאסתי? התבאסתי מאוד!! לגיטימי לגמרי!

מה שכן, לפחות לבעלי כבר היה יום חופש ללכת יחד לטיפול 🤣

בטח שנורמלית הכי מובן בעולםדיאן ד.אחרונה

עד מתי היציאה עם העבודה?

אולי רלוונטי להצטרף אחרי התור?

אם התור ב- 11 אז כנראה יקח לפחות עד 12

ומיד אח"כ תצטרפי.

לא יודעת מה אתם עושים שם אבל תצטרפי לארוחת צהריים ולפעילות שיש אח"כ וכדו'