תראי בכלל אם יש הריון אם תקין

סה"כ כן רצית קודם, אבל גם לגמרי מבינה את השיחרור שאת מרגישה עכשיו שהילדים גדולים

רוב הסיכויים שתתחברי עם הזמן, פשוט לתת לזמן לעשות את שלו

המניעה באמת נורא מכבה את החשק, לא שמים לב בהתחלה, אבל בדיעבד זה כן פוגע מאוד. אחרי ההריון אני רוצה לבדוק מניעה אחרת

מפחדת מעצמי בעיקר שאני לא יתחבר...

למרות שילד זה ילד ותמיד מתחברים לילדים.

מפחדת שלילד יהיה הרבה לבד.

איזה מניעה?? התקן לא הורמונלי גורם לדימומים קשים וכאבים (היה לי כזה והיה נורא)

טבעת וכו מכבים את החשק והמצב רוח.

זה נורא!

עכשיו שהורדנו מרגישה כאילו התחתנו הרגע...

אבל אני גם לא רוצה לחזור למניעה הקודמת

מהניסיון שלי (גם כאמא וגם כאחות) זה ממש לא ככה - האחים הגדולים מאוהבים באחים הקטנים שלהם! וכל הזמן רוצים להחזיק את התינוק שנולד ולטפל בו וכו'...

אחותי הקטנה נולדה יחסית בהפרש גדול מהקודם לה (4.5 שנים) - והיא פשוט הייתה הנסיכה שלנו! כמה אהבנו והערצנו אותה, והיינו מוכנים לעשות הכול בשבילה (כן, גם להצטופף בחדר אם צריך). ונכון, היא יחסיל גדלה לבד, אבל בסופו של דבר זה היה לה טוב, והיא באמת מאושרת בחייה ושמחה במקומה במשפחה.

לא יודעת לומר לך על שאר התהיות שהעלית, רק רציתי להרגיע אותך בהקשר הזה...

(ונראה לי שכן כדאי לך לבדוק בקרוב - אין שמחה כהתרת ספקות...)

בראש שלי

מפחדת שיגידו

היה לנו סוף סוף שקט גם.....

ולא יתחברו לענין...

וכשיגדלו הילד/ה יגדל לבד.......

ועם הורים מבוגרים

בחיים לא שמעתי על אחים גדולים שאומרים "היה לנו סוף סוף שקט מה הקשר עוד תינוק"

לרוב יש שמחה מאוד גדולה והתרגשות ענקית.

גם ילד שגדל לבד עם הורים מבוגרים זה לא בהכרח כ"כ נורא.

מכירה כמה בני זקונים ש"גדלים לבד" עם ההורים ויש בזה המון יתרונות.

זה אמנם שונה מלגדול במשפחה מלאת אחים 

אבל לגמרי יש לזה את היתרונות של זה

גם אני כל פעם שראיתי שני פסים הרגשתי קצת חשש וחרדה

למרות שב"ה אלף פעם זה תמיד הגיע בזמן שציפיתי לזה

זה נורמלי

ומתבקש

כשפתאום נופלת ההבנה איזה "תיק" לקחנו על עצמנו וזה אל-חזור לכל החיים (וגם ברכה גדולה ושמחה.  לא סותר )

ועוד יותר כשעבר כ"כ הרבה זמן מההריון האחרון

אם יתברר שזה לא הריון אז כן כדאי לעצור רגע ולקבל החלטה שתשמחי בה בעז"ה

אבל זה שיש חששות לא בהכרח אומר שעשית טעות

עד גיל 7-8 שהם יותר עצמאים.

זא כל ילד בעינינזה ברכה. וברור שנרוויח משפחתית מעוד ילד

רק מלחיץ אותי שאני לא אהיה סבלנית ולא אהיה בקטע כי כבר עברתי ממזמן את הגיל

אני כבר 5 שנים לא קמה בלילה!!

ולא בלופ של תינוקות בכלללל.

הקטן שלנו (השביעי אם זה משנה) בפער דומה ממי שלפניו, וכולם מאוהבים בו כולל המתבגרים הקשוחים... כל הזמן מישהו מתייחס אליו/מספר לו סיפור/מצלם אותו/שר איתו ממש כיף לו!

השנה הראשונה איתו היתה קשוחה כי הייתי חייבת לחזור לעבודה, אם את יכולה להאריך חופשת לידה (גם אם הוא במעון) או להוריד אחוזי משרה זה עוזר. וגם עוזרת לניקיון יכול להקל מאוד.

גם מבחינת החופשיות- לנוח, לצאת מהבית, לעשות דברים בבית- הרבה יותר קל עם אחים גדולים שיכולים לשמור, אני יצאתי בלעדיו כבר כשהיה בן חודש בערך.

ועוד משהו, מבית שקט יחסית של ילדים גדולים הבית נהיה כ"כ שמח, כל הזמן שומעים אותו משחק עם עצמו או באינטראקציה מתוקה עם מישהו אחר... אני לא אומרת שהכל מושלם אבל החיים לא מושלמים, וכן יש הרבה אור בזה.

קודם כל הייתי בודקת. כי יש מצב שאת סתם אוכלת סרטים.

אם זה שלילי, תעשי חשיבה עמוקה עם עצמך.

אם זה חיובי אז עבודה אחרת לגמרי. להתחבר קצת לרצון הזה, האמהי, האוהב, המלטף. להסתכל על בגדים חמודים, תמונות של הילדים כשהיו קטנטנים.

אחותי נולדה כשהייתי בת 15. ואהבתי אותה בטירוף. וכולנו עזרנו איתה. ומי שמעליה גם בפער וזה לא שינה. היום היא גדולה על סף יציאה מהבית. לא שאין לבד לפעמים, אבל יש הרבה חברות ב''ה ואחיינים והכל טוב.

אני גם נהנית מהיתרונות שהילדים גדולים (הקטן מעט צעיר משלך). וכרגע בתהליכי פוריות כי רוצה עוד (יש 3 ב''ה). וברור לי שזה בפער, וקשה לחזור לזה. אבל כל אתגר שיגיע נתמודד איתו בזמן שלו. ואם לא עכשיו אימתי. 

וכן היה ברור לי שזה הריון

הרגשתי אפילו שאין לי מה לבדוק.

יום אחרי שהיינו ביחד סביב הביוץ הבנתי שזה זה.

.הרגשה פנימית חזקה.

אבל ב"ה שהיינו ביחד בשיא הרצון והקרבה.

יש לנו ביחד יחסים מעולים.

ואני שמחה לפחות שככה זה הגיע.

לא סיפרתי עדין לבעלי.

מתלבטת איך לספר.

מנסה לשכנע את עצמי

שזה לא הריון לא רצוי ולא מתוכנן

הוא היה מאוד מתןכנן ורצוי

רק שאני מלאת חששות לגבי מה יהיה ואיך יהיה

ואיך אכניס הריון כרגע לחיים שלנו

ותינוק וילד וכל המערך הזה.

מקווה שאצליח להתחבר בהמשך.

כרגע אני ממש מפחדת.

גם מהגיל שלי קרובה ל 38

השם תעזור לי!!

מרחוק...

תחשבי מה תרגישי עוד עשור

עוד 5 שנים

עוד 20 שנה

מה תרגישי עם המתוק/ה שיוולד בעז"ה

ומה היית מרגישה אם היית ממשיכה למנוע וחא נכנסת להריון...

זה הורים קשישים או שסתם נראה לי

תחשבי על המשפחה שאת מקימה

תדמייני את השולחן שבת שלכם אז

ואפילו להתלהב,זה משהו שרצית לא מזמן וגם אם הרצון דעך היה רצון כזה.

אני חושבת שתתחילי לדמיין דברים חיצונים כמו בגדים,עגלה,ברית/ה ,איך את מודיעה לחברות על ההריון וכו

ועל ידי זה יגיע גם הרגש הפנימי והחיבור להריון.

ולגבי הגיל מכירה הרבה סביבי שילדו בגיל 40+וברוך השם הכל בסדר

תודה!!

אני ינסה להתחיל לעבוד על עצמי

אני לא עצובה חלילה

אבל מאןד מודאגת

ההורים שלי בני שישים פלוס - נהנים מהחיים, בעלי סדר יום ופעילויות שהם אוהבים, נוסעים לעזור לכל הילדים והנכדים (בעיקר עכשיו, כשיש הרבה שמגויסים)... והם אפילו יחסית לבני גילם לא בריאים במאה אחוז, ובכל זאת מצליחים כך.

והם חיתנו כמה וכמה ילדים בשנים האחרונות, והיו מאושרים ונראים מצוין. (ויש להם עוד ילדים לא נשואים...)

זה באמת צריך להיות הפחד האחרון שלך

שיהיה בשעה טובה ובשמחה!

אבל לא בטוח שהאחים הצעירים שלך מסכימים איתך וחווים כמוך את הדברים.

אולי כן, אני לא מכירה את ההורים שלך,

אבל יש איזה פער בין איך הילדים הגדולים יותר תופסים את ההתבגרות של ההורים, לעומת האחים הצעירים יותר.

בשבילך ההורים ישארו צעירים תמיד. כי כל שנה שהם מתבגרים בה, גם את מתבגרת ומפתחת עצמאות. וגם השנים שבהם הייתם צעירים לא נמחקים..

אני יכולה להעיד על ההורים שלי שהם גם בני שישים פלוס שחיצונית הם נראים מתפקדים כמו לפני 20 שנה, אבל בפועל זה לא ככה וזה מתבטא בדברים הכי קטנים.

אני בטוחה שאם היו שואלים את אחותי הבכורה היא הייתה אומרת שברור שההורים עוזרים עם כל הנכדים אותו דבר (וזה ממש לא נכון, רק שהיא לא יודעת את זה) ובטח שעוזרים לי במיוחד בתקופה שבעלי מגוייס, אבל אני כבת שלהם כן זוכרת מה הם היו עושים בשביל אחותי לפני עשר שנים.

וזה בדברים הבאמת קטנים, כמו למשל כשהם שומרים על הילדים שלי הם קונים להם פיצה, וכשאנחנו אצלם הם מוציאים נקניקיות בתור ארוחה בשרית, שזה אחלה, אבל פעם היו מבשלים אוכל אמיתי.

או למשל כשישנו אצלם אני ארגנתי את הכל הכל לבד (לסדר מיטות, מקלחות, אוכל, השכבות) והייתה מן תחושה של אוקי זה לא שונה מאשר כשאנחנו בבית (היתה לנו איזה בעיה בבית לכן ישנו אצלם)

או אפילו כשביקשתי מהילדים שלי שיהיו יותר בשקט ולא יתסיסו את הקטן כי גם ככה עברה השעה שלו לישון, ואבא שלי שם לו סרט עם שיא הקצב והרעש, ואז באתי להשכיב אותו ואבא שלי לא רצה שאקח אותו כי היו באמצע לראות משהו. והסברתי שהוא גם ככה עבר את השעה ועוד מעט יפרוץ בבכי היסטרי ואני רוצה להרדים אותו קודם, אז אבא שלי הלך מהבית בלי להגיד לי שלום. וואלה נפגעתי, פעם אבא שלי בחיים לא היה עושה את זה, ללכת בלי לומר שלום. הכל היה קליל יותר.

אז זה דברים קטנים שאי אפשר לדבר עליהם או לראות אותם מבחוץ, כי עקרונית הם מתפקדים ועוזרים אותו דבר ואחותי הגדולה לא מודעת לניואנסים,

אבל זה לא אותו דבר,

ואני עוד מהאחים שבאמצע, שכן זכו לחוות את ההורים של לפני עשר שנים.

אחים שלי הקטנים יותר, חווים אותם רק כמבוגרים.

וזאת תחושה שאני שומעת מעוד חברות.

חלקן כבר עברו לשלב של תמיכה חלקית בהורים (ללוות אותם לסידורים שלהם, להיות בקשר ישיר עם הרופא המטפל וכו)

כמובן לא כתלונה חס וחלילה, אלא כהשלמה של המצב. ההורים מתבגרים ומשתנים וזה טבעי ותודה על כל מה שעשו ויעשו. (מדברת על העשור שבין 60-70)

אני לא חושבת שזה שיקול מספיק בשביל לא ללדת בגילאי 40,

אבל צריך להיות כנים לדעתי ולומר שהורות בגיל 20 לא דומה להורות בגיל 40 וסבתאות בגיל 40 לא דומה לגיל 60.

ככה העולם בנוי וזה בסדר.

שנות הגידול של הילדים הרבה יותר חשובות מהשנים בהם הם בוגרים

לכן הורות בגיל 20 יכולה להיות פחות טובה מגיל קרוב ל40 שאז מנוסים ובשלים יותר.

אני רואה את זה אצלי, בגיל 36 הבן שלי קיבל אמא הרבה יותר טובה מהגדולים שהיו תינוקות.

רואה אצל האחיות הקטנות שלי שקבלו הורים פחות עצבניים ופחות לחוצים מאשר מה שאני חוויתי כילדה.

לא בהורות,

מסכימה איתך שההורות הרבה יותר משמעותית.

נתתי דוגמאות לניואנסים שבמבט מהצד אחותי לא תשים לב אליהם. יש שינויים יותר משמעותיים אבל הם גם יותר בולטים.

בתור משפחה מגוייסת, כשההורים שלי מגישים פיצה, לי זה יותר בולט מלאחותי כי זה אומר שהתזונה של הילדים שלי עדיין ב100% עלי ואפילו אין לי את הפעם ב.. להיות רגועה שאכלו משהו מזין, וזה לא פשוט בתקופה הזאת.. בקיצור לא כביקורת על ההורים, אלא התפכחות והבנה שיש דברים שהם לא יכולים לסייע בהם כמו פעם ולכן אני חייבת לתכנן נכון ולהשקיע זמן ומאמץ בקניות, בישולים ושטיפת כלים למרות שהם כל הזמן מספרים שהם עוזרים, כי אחרת הילדים שלי לא יקבלו תזונה טובה במשך תקופה ארוכה.

ואחותי שלא מגוייסת לא רואה את זה ככה, כשההורים באים אליה גם אם הם מקבלים פיצה, אולי לה זה פינוק וכיף. או למשל כשההורים שלי כבר לא אוספים נכדים מהמסגרות, לי זה כבר לא מורגש כי יש לי ילדים גדולים שאוספים את האחים שלהם, אבל לאחותי הקטנה שיש רק קטנים זה הרבה יותר מורגש כי היא צריכה למצוא פתרון לאיסוף מהמסגרות גם. אז עדיין ההורים עוזרים ב"ה, אבל לא כמו פעם.

בקיצור מה שרציתי להגיד, שעם אותם הורים הילדים הגדולים שלהם והילדים הקטנים שלהם יכולים לחוות אחרת את הסיטואציות.

אגב, אחותי הקטנה שעדיין גרה איתם בבית כל הזמן אומרת שתדעו שאני מתמודדת איתם בבית עם דברים שאתם לא התמודדתם. אין לי אלא להאמין לה.

זה יכול להיות לטובה/ לרעה

אולי בילדות זה כיף להיות הקטן (גם זה לא תמיד), אבל אח״כ מרגישים הבדל וזה מבאס. גם הנכדים הם לא הבכורים, כבר אין את ההתלהבות של ההתחלה.

אצלי אני גם מרגישה הבדל עם אחותי הגדולה (והיחידה), שלפני שהיו לי ילדים עשיתי בייביסיטר ופינקתי ודאגתי וקניתי מלא מתנות  שוות ממש לילדים שלה (לא ליום הולדת, סתם ככה בלי סיבה), ועכשיו כשלי יש ילדים - אז כלום. כבר לא מדברת על בייביסיטר (מבינה שזה שונה מאשר כשאני הייתי רווקה ולא מתאפשר לה), אבל אפילו מתנה ללידות לא קיבלתי מאחותי. וזה ממש ממש ממש פוגע ומבאס.

כמובן שיש גם אפס התעניינות ודאגה ואכפתיות כלפי הילדים שלי, ואם אני כבר מעזה להגיד משהו או ״להתלונן״ אז אומרים לי שהצרות שלי עדיין קטנות (ילדים קטנים צרות קטנות וכיו״ב) ועדיין לא התמודדתי עם הבעיות ה״אמיתיות״ של גידול ילדים גדולים יחסית. אז גם סתם לקטר כבר אי אפשר.

בקיצור, ממש מבאס אותי הסיפור הזה ומאוד מאוד מרחיק אותי מאחותי (וכמובן גם מהאחיינים שפעם ממש אהבתי…). זה לא ממש קשור למה שכתבת, סתם פרקתי. סליחה.

בכל אופן בטוחה שאני לא היחידה שמרגישה את ההבדל הזה עם אחיות גדולות. 

.

יש כל מיני מצבים בחיים.

ולפעמים כל אחד רואה את זה אחרת.

ומענין לשמוע דעה של קטנים

האמת גם אני הכי קטנה

אבל לא בפער רציני - אחותי מעלי 5 שנים ואחי הגדול סהכ 10 שנים גדול ממני ובינהם עוד 2 אחים.

אבל תמיד היתי הקטנה.

לא הרגשתי רע עם זה להפך.

ספציפית אצל ההורים שלי אני רואה שדווקא כיום הם יותר עוזרים עם הנכדים מאשר פעם. כי כשאני הייתי הנשואה היחידה - היינו מגיעים אליהם כדי שיעזרו או שהאחים הרווקים שלי היו מגיעים לעזור. אבל היום כשכבר אין הרבה אחים רווקים ב"ה, אז ההורים שלי בעצמם עוזרים, ומכיוון שהם לא מטופלים בעצמם בילדים - יש להם יותר פנאי לעזור עם הנכדים.

אבל אולי באמת אני צריכה לשאול את אחיי מה החוויה שלהם...

בתור הקטנה בבית ממש חוויתי את זה

ואני רואה שהאחים הגדולים שלי לא מודעים לזה

אבל גם מבחינתי זה לא שיקול ללדת בגילאים אלו, יותר ללמד את ילדיי להיות שם לעזר זה לזה

אנחנו שנינו בני זקונים והתחתנו כשההורים שלנו יותר קרובים לשבעים מלשישים, וזה לא השפיע בכלום על הארגונים.

מה שיותר השפיע זה האופי של המשפחות, שההורים של בעלי יותר רגועים ואיטיים וההורים שלי יותר פעלתנים.

וגם זה לא יצר קושי, אלא רק עיצב את האופי של העבודה המשותפת.

כי זו לא פעולה שאת עושה ותלויה בך

הורות בגילאים ה30 המאוחרות זה לא דבר נדיר באף אחד מתתי המגזרים בחברה

מבינה את החששות שלך כל כך.

באמת. אני מזריקה לי הורמונים ועדיין מלאה בדיוק בחששות האלה (אני יותר צעירה ממך אז זה פחות אבל על לחזור להפוך את החיים ממש). ועדיין יודעת בפנים שזה הדבר הנכון.

תעכלי את הרעיון בהדרגה. ברור שלא יהיה קל אבל לגמרי שווה!!

זה הילד שהכי נהנתי לגדל, אני יותר בפניות, בסבלנות, בסלחנות, בהנאה ובניסיון להורות.

הילדים האחרים מאד שמחו לקבל אותו ויש ביניהם קשר מעולה, הוא והילד מעליו בקשר מאד קרוב למרות פער השנים ביניהם.

אכן היו שנים יותר עמוסות כשהוא היה קטן, אבל זה היה יותר קל מהגדולים בפער, אחרי הרבה שנות מנוחה וגם הגיל מביא איתו יותר שלווה להורות.

בהצלחה!

ילד צריך לבוא מרצון, אבל גם כשיש רצון חזק הרבה פעמים פתאום בדרך כשזה נהיה ממשי זה מבהיל.

לי זה קורה המון בחיים, כשהחלטנו להתחתן שבוע שלם היו לי כאבי בטן הזויים ואלף התלבטויות ומלא ספקות, כשהתחלתי עבודה חדשה ששמחתי להתחיל! שניה לפני ההתחלה חששתי בטירוף. כל פעם בתחילת הריון יש לי את השלב שאני נבהלת שמה עשיתי לנו, או שנבהלת מזה שיהיו שניים צמודים, או אם יש פער אז נבהלת לחזור להיות שוב אמא לתינוק.. למדתי לא להבהל מהשלב הזה, לתת לו מקום, זה באמת מפחיד, וזה עובר, המציאות נהיית ממשית ואני חוזרת לשמוח בה.

בכל אופן רצית מאוד תינוק אבל כשזה קורה במיוחד שאת כבר לא צעירה וכבר אין לך קטנים אז המחשבה לחזור לזה שוב היא מבהילה וזה נראה לי נורמלי,

אבל זה לא סותר את זה שרצית בתינוק הזה

ושהוא יביא הרבה שמחה.

תני לפחד מקום, זה נורמלי, אבל אל תבהלי ממנו, בעזרת ה' יש לך תשעה חודשים עד ללידה והרגשות יכולים להשתנות אלף ואחד פעמים.

התחלתי לעכל לאט לאט.

אני כבר הרבה פחות מבוהלת

כן עולה לי הרבה מחשבות

אבל מנסה לנתב למשהו חיובי.

בעלי מאוד מאוד שמח ב"ה.

זה גם נתן לי חיזוק משמעותי.

השם יעזור בעז"ה שהכל יעבור בקלות ובבריאות שלמה!

והיא הייתה בת 42.

הכי שמחנו בעולם, וזה הכי כיף בעולם שיש עוד ילד קטן!

והוא ממש חלק מהמשפחה, וגם כבר קרוב בגיל לאחיינים, שזה עוד יותר כיף...

שהתחילו לי כתמים חומים.

ואחרי 3 ימים דימום וכאבים.

ככל הנראה הפלה. יש לי תור לרופא ולב. דם

כרגע מבולבלת.

כי אחרי כמה שעות של הלם הגיע גם השמחה וההתרגשות.

וממש רציתי!

אני יודעת שחששתי ועכשיו כשאני בתהליך של האין אני פתאום ממש רוצה.

מה עושים עכשיו?

האם הרצון החזק שלי כרגע זה בגלל האובדן??

האם להתחשב בחששות של לפני?

נשמע שה' זימן לך לפגוש את הרצון והשמחה יחד עם הפחד והחשש,

אולי זו הזדמנות לעשות בירור פנימי נוסף מחדש ולקבל החלטה בלב שלם מה נכון עבורכם.

על פניו זה נשמע שיש רצון יחד עם חששות מההשלכות 

הכאבי בטן חלפו כמעט לחלוטין (נשאר כאב עמום כמו במחזור רגיל) והדימומים נשארו (לא דימום מאסיבי. כמו מחזור)

אתמול עשיתי בדיקת בטא - 105

מבולבלת ומקווה לסיים מהר ובעז"ה כן לנסות כמה שיותר מהר - קיבלנו החלטה בעקבות העידוד פה

רק ש10 חודשים זה עוד בטווח זמן הסביר.

אני פוליציסטית עם מחזורים ארוכים והצלחתי להיכנס עם 3 ילדים תודה להשם.

אז בע"ה בקרוב אצלכם בשמחה ובידיים מלאות!

ולהתעלם מרעשי רקע בהול.

זה מתחיל בילד וממשיך הלאה.

להתעלם.

התמדה בהתעמלות בשיטה הזאת יכולה להביא לקיצור מחזור ולהסדרת הווסתות

@אפונה

ממש ממליצה.

במקביל כמו שכתבו לעשות עבודה על ה"עוד לא"

להרפות בתוך החסר, להסכים לקבל את ההמתנה.

האם צריך לשלם כסף וללכת לקורס מסודר אן שאפשר ללמוד את זה באינטרנט?

אני לא במצב כלכלי שמאפשר לי כרגע להוציא אלפי שקלים על קורסים..

600 ₪ לפגישה (ארוכה)

וצריך בין פגישה אחת ל3.

שהיא בעצם פגישה שכוללת

תשאול ושיח סביב נושא של פוריות , ווסתות וכו'

הסבר קצר על השיטה

ותרגול

לפי הצורך המדריכה נותנת לך תרגילים לעשות

היא מלמדת אותך אותם ובעצם המטרה היא לוודא שאת יודעת לתרגל טוב את ההתעמלות  הזאת

כדי שבבית תוכלי להפיק תועלת ולהמשיך את התרגול.

פגישה שנייה זה גם כדי להשלים חלק מהתרגילים אם לא הספקתם בפעם הראשונה

וגם כדי לחזור שוב על כל התירגול בצורה נכונה

אם צריך.

זה מה שאני יודעת

באינטרנט יש תרגילים אבל אני לא יודעת לומר אם זה תרגול מסודר כמו בשיטה עצמה שלומדים מהמדריכה. 

לגמרי הגיוני לא להיקלט במיוחד שקשה לאתר את הביוץ במחזורים כל כך ארוכים. אתם מצליחים לאתר את הביוץ ולתזמן יחסים לפי זה?

אגב מתי פעם אחרונה בדקת הריון?

עשיתי בדיקת הריון שבוע שעבר ובדקתי ביוץ בעיקר סביב הזמן שהיה אמור להיות הביוץ ויצא שלילי..

בביוצים הקודמים (שנדמה לי שהיו ביוץ) היו לי תסמינים כמו רגישות בפטמות, קצת כאבי בטן.. ובפעם הזאת גם היה לי את זה כמה ימים אבל לא קיבלתי מחזור עד עכשיו ונכון לשבוע שעבר אני גם לא בהריון

לא הייתי ממליצה לנסות לבדוק ביוץ לבד בבית.

זה לא מקרה רגיל, אין סדר, זה סתם לעשות מלא בדיקות לחינם.

שחלות פוליציסטיות זאת תופעה שקורית ל 15% מהאוכלוסיה

סה לא אומר שום דבר על סיכויי הקליטה להריון תקין בע"ה

בפרט שאת צעירה ובריאה ב" ה.

יש כאלה שנקלטו באופן טבעי למרות האבחנה הרפואית הזאת.

האבלנה - רק אבחנה 

הקב"ה איתך תמיד, והוא מסדר הכל לטובתך!

מעבר לזה

בכל שלב בחיים - תזכרי 

שהכל בהשגחה פרטית

הכל משמיים

והכל לטובה.

אל תלחצי משום דבר ואל תתבלבלי מאנשים!

לאנשים תמיד יהיה מה לומר

בכל שלב

אם אין ילדים- למה אין

אם יש- מה עם עוד

אם יש כבר כמות ילדים- למה להביא עוד

מי שקובע זה את ובעלך והקב"ה. 

התוצאות הן שבע"ה לא תחלי בסוכרת סוג 2 ואם כן אז בגיל מאוחר יותר.

וסיכוי גבוה שגם בטווח הקצר תהיה השפעה לליוב על המחזור.

קודם כל חיבוק על הציפייה לילד אפילו שזה באמת לא הרבה זמן אבל כל חודש זה כמו נצח שכלכך רוצים!

ממה שאני יודעת את יכולה לקחת תמצית שיח אברהם זה מאוד עוזר לאיזון הורמונלי וקליטה להריון

וכמו שכבר רשמו דיקור שיטת אביבה דברים טבעיים..הבנתי שזו הבעיית פוריות שהכי קל לפתור אותה יש גם כדורים שנותנים..ושיהיה בהצלחה תבשרי פה בשורות טובות בקרוב🙏

אם לוקחים לבד בלי הכוונה

לפעמים הטיפות יכולות לעשות בלגן... 

נשואים עשרה חודשים

מנעתם בהתחלה

והיו לך רק 3 מחזורים עד כה

זה אומר שהיו ממש מעט נסיונות אז זה מעודד זה עוד לא מראה על בעיה

כמובן שזה לא אומר שההמתנה לא קשה ומתישה, לא צריך לחכות 5 שנים כדי שזה יהיה "מוצדק"

מנסיוני אני יודעת שלרופאה הולכים אחרי כשנה

וטוב שלרופאת פריון ולא לרופאת נשים רגילה

הייתי מתחילה מלברר על דרכים טבעיות לשחלות כי זה באמת נושא שיכול לעכב

אני פוליצסטית והתחלנו גם לבדוק אחרי כשנה

עד כה ב"ה 2 ילדים מטיפולים

ויכול להיות שיהיה גם טבעי בע"ה אני לא מונעת

יודעת שיש הרבה גם פוליצסטיות שנכנסות טבעי

אני עם שחלות פוליציסטיות ולא היה לי ביוץ הרבה יותר מחודשיים שלושה.. אז אומנם אני הגעתי לטיפולים אבל כנראה לא רק בגלל זה..

בכל אופן, במצב כזה ממש קשה לדעת מתי הביוץ אז ממש ממליצה פשוט להתחיל ממעקבי זקיקים, שרופא ילווה אותכם הזה ואז בשילוב אולטרסאונד ובדיקות דם תדעו במדיוק מתי הביוץ.

חוץ מזה מצטרפת והרבה דברים שנאמרו פה- סה"כ ניסיתם 3 פעמים.. זה ממש כלום גם כשהכל תקין!80% מהזוגות נכנסים להריון תוך שנה-שנה וחצי, ז"א 12-18 ביוצים ונסיונות.. אז זה גם לגמרי בתווך התקין! וגם שחלות פוליציסטיות זה באמת אחד הדברים הכי פשוטים לטפל בהם.. גם לי המליצו על שיטת אביבה (ובסוף בפעם היחידה שניסיתי זה היה כשנכנסתי להריון עם הבת שלי אבל אני לא יכולה להגיד שזה מה שעשה את זה כי היו עוד דברים בסבב הזה) וגם על תזונה שמעתי שיכול לעזור ולהשפיע, לא ניסיתי עד הסוף להתמיד בזה.. ובכל מקרה, זאת באמת יכולה להיות תקופה כיפיית שאפשר להיות ספונטניים ולעשות בתור זוג כל מיני דברים

3 מחזורים

זה אומר 3 ביוצים (בהנחה שהגוף ישר חזר לבייץ אחרי גלולות. הרבה פעמיפ זה לא ככה ולוקח לגוף זמן להתאזן. )

והסטטיסטיקה הפשוטה של ההריונות. זה 1 ל5, כאשר מקיימים יחסים בביוץ.

במחזורים ארוכים, יש בכלל מצב שלא הייתם ביחד בימי הפורחות, ואז זה אפילו לא נספר.... 

יש כדורים במרשם לעידוד ביוץ איקקלומין/לטרזול.

נוטלים חמישה ימים ברצף בשילוב של מעקב זקיקים.

ואם אין בעיית פוריות נוספת, זה פותר את הבעיה.

השאלה אם את רוצה להיכנס לתוך זה, או לתת לעצמך זמן באופן טבעי.

ולשחרר את הלחץ זה תרגול בלי קשר לאירוע, החיים כל הזמן יציפו אותנו בשיבושי תוכניות ולחץ חברתי, זה עניין שצריך לעבוד עליו בפנים.

ממש להשתיק רעשי רקע, לא לקחת ללב, ולנשום❤️

דבר ראשון, לי אין שחלות פוליצסטיות, לפחות לא שידוע לי והיו לי במשך תקופות ארוכות מחזורים של 39 ימים, וב"ה יש לי ילדים.

מעבר לזה, אם את מרגישה שהמתח נכנס ופוגע יש למכון פוע"ה שרות של תמיכה סביב פוריות, אולי שווה לשקול את זה.

מעבר לזה, מסכימה עם מה שנאמר שבאמת לא מדובר בהרבה זמן ונכון להציב גם להורים גבול להתערבות שזה לא מקומם להיכנס בניכם. ובאופן כללי 10 חודשים זה עדיין ממש זמן שבונים זוגיות והוא מורכב גם אם לא מכניסים נושא של פוריות

אתם מנסים לא הרבה זמן. ומחזורים של 38-39 יום זה ממש ממש בסדר. בגלל שאת פוליציסטית לא יודעת אם כולם כללו ביוץ אבל בהנחה וכן אז באמת את במצב ממש ממש טוב!

דרך אגב, אני לא פוליציסטית והמחזור שלי מאוד לא סדיר (50+-30 ימים) וב"ה נכנסתי בקלות להריונות...)

ממליצה להוריד לחץ, להבהיר למשפחה שזה לא עניינם ושאתם מבטיחים להזמין לברית כשתהיה בע"ה. עד אז אין מה לשאול שאלות ולהמליץ המלצות.

עם כמה שזה קשה, ואני לא מזלזלת בכלל, קחו נשימה ותחיו את הרגע. בע"ה יהיו לכם עוד הרבה שנים טובות ושמחות עם ילדים 

גם עם שחלות פוליצסטיות

לא ממליצה על מקלוני ביוץ לא עובד עלינו כל כך.

לי לקח בהריון השני גם בערך 7 חודשים ללא מניעה אבל אין כל כך ביוצים אצל פוליצסטיות ככה שקשה להיכנס להריון

לי עזר לעשות שינוי באורח החיים, לשתות הרבה מים, פחות קפאין, לאכול טוב ומאוזן ולהקפיד על שעות שינה.

זה ממש עזר לי.

יש מישהי שיש לה פודקסט על הנושא ממליצה לשמוע קוראים לה מירי לאב.

בהצלחה!!!

הרבה פעמיים בשחלות פולציסטיות אין ביוץ בכלל, ומתישהו הרירית פשוט נושרת בלי ביוץ ולכן יש מחזור.

אם עובר זמן וכל הזמן המקלון ביוץ מראה קצת חיובי ולא חיובי מוחלט ייתכן ואת לא מבייצת ובגלל זה באמת כדאי לברר את זה עם רופאת פריון.

היה לי חשוב לציין את זה כי גם אני עם שחלות פוליצסטיות ואחרי כמה חודשים שניסיתי להבין מה לא בסדר איתי שאני לא מצליחה לברר מתי הביוץ (בכל השיטות, בפרט עם חום השחר) הבנתי שזה לא שאני פשוט לא מספיק  דויקת זה שפשוט אין כזה.

אז הדבר הכי חשוב זה להבין אם יש ביוץ וזה אני מאמינה שהדבר הראשון שרופאת פוריות תעשה.

ועוד דבר קטן, קחו נשימה. אתם בתחילת החיים ובגלל זה זה ככ מציף אבל אתם תראו ככ שהזמן יעבור שכולם סביבכם תמיד יהיו דברים שלכם אין או שאתם מצפים.

כל אחד והמסלול המדויק לו, בעז"ה זה יגיע לכם בזמן המדויק!!.

ותשמחו מזה שכבר מנסים לעזור לכם בשלב מוקדם ואתם לא סתם נמרחים חודשים בלי ביוץ בכלל.

ממש חשוב לעבד את המרכיב של הלחץ

כי אם אפשר לנטרל אותו, תהיה לכם אפשרות ללכת בדרך הרבה יותר נעימה ומועילה לטווח הארוך.

תוכלי למשל לנסות שיטת אביבה כדי להסדיר את המחזורים, ובמקביל ללמוד שיטת המודעות לפוריות כדי לעקוב בעצמך אחרי הביוץ שלך אם יש ומתי, וכמובן לתזמן יחסים.

שתי השיטות האלה הן כלים מאד אפקטיביים שתוכלי להשתמש בהם כל החיים, בתרחישים כאלה ואחרים.

תוכלי גם ללמוד לאזן את עצמך באמצעות תזונה או דיקור סיני, שישפיעו על הבריאות שלך (יש לתסמונת השלכות נוספות לטווח הארוך, היא קשורה להתפתחות של תנגודת לאינסולין).

הדרך הקצרה לעומת זאת, היא באמת לפנות לרופאת פריון, שתשלח אותך למעקב זקיקים - תהליך מתיש ומייגע שכולל אולטרסאונד מוקדם בבוקר מספר פעמים בחודש עם בדיקת שם, תלות באחות זמינה יותר או פחות שתספר לך מה התוצאות, התערבות תרופתית כדי לגרום לביוץ - שיש לה גם תופעות לוואי.

אנשים נוספים שמעורבים בחדר המיטות שלכם, וברור שהדרך הזאת כוללת גם עליה במרכיב הלחץ.

זו אפשרות כמובן, אבל בעיני פחות טובה.

אני מבינה אותכם מאוד, כשרוצים ילדים מאוד קשה להרגיע ולהיוץ בנחת

במיוחד שסביבכם לכולם כבר יש

במיוחד שההורים לוחצים

ובכל זאת, קודם כל באמת לא ניסיתם הרבה בכלל, זה ממש ממש ממש נורמלי לא להכנס להריון כל כך מהר.

כשחיים בסביבה שכולם ילדים מאוד מהר, אז מי שלא 'עומד בקצב' הרבה פעמים בטעות נכנס ללחץ, אבל אם תסתכלי סביבך על אנשים מבוגרים יותר, תראי שלכל אחד יש את הסיפור שלו. יש את מי שהלך בקלות ואחר כך כבר לא, יש את מי שהלך בקלות אבל גידול הילדים היה מאתגר, יש אנשים שהסיפור שלהם זה פרנסה ויש שזוגיות, לכל אחד את האתגרים שלו בעולם, והדרך לצלוח היא רק להסתכל פנימה ולעבוד על השמחה שלנו. במיוחד כשעדין אין אצלכם בעיה, ניסיתם זמן מועט ואתם נכנסים ללחץ סתם. ואני לא אומרת שהקושי לא מובן לי! כשרוצים כל חודש נראה המון. אז אני לא אומרת שצריך לשמוח בזה, אבל כן זה המציאות שה' זימן לכם, תנסו לצמוח מזה ולנצל את הדברים החיוביים שבזה, תנצלו את התקופה הזאת, זה זמן שלא יחזור

תהנו מהזוגיות

תעשו רשימה של דברים שבא לכם לעשות ומאתגר עם ילדים וכל חודש תעשו משהו

תנסו לשחרר. אני לא אומרת להפסיק לרצות או לא להתבאס כשלא עובד, אבל תנסו במקביל להנות,

אני לא אומרת שזה קל, יכול להיות שבהתחלה זה יהיה בכח, אבל יש לנו יכולת לבחור בחיים שלנו על מה לשים את הדגש

אם לא מצליחים לשחרר בכלל- לכו לטיפול.

ורוצה להוסיף שהיום ברוך ה' יש לרפואה הרבה כלים ושאני מסתכלת סביבי גם זוגות שהתקשו בכניסה להריון, בטווח של כמה שנים לכולם יש ילדים, עוד יהיה לכם בעזרת ה', במיוחד כש'הבעיה' היא שחלות פובלסיצטיות שהיום מטפלים בזה מאוד בקלות.

מבחינת ההשתדלות- בגלל הגיל הצעיר והזמן הקצר שאתם מנסים, לדעתי הכי טוב לפני שנכנסים לסיפור של טיפולים לנסות שיטת אביבה ודיקור סיני, אבל אם לא מתאים לכם אתם יכולים גם ללכת ישר לטיפולים, רק לכו על זה בשמחה שיש היום לרפואה כלים לעזור לכם, ולא במסכנות ועצבות.

וכל האנשים סביבכם שמעירים - קודם כל סליחה שאני אומרת את זה ככה אבל הם מטומטמים, אתם נשואים כולה 10 חודשים, אפילו בעיה אין עדין

וגם אם הייתם נשואים יותר וכן היתה בעיה- זה לא העסק שלהם

בתור מישהי שיש לה מחזורים לא סדירים

ואחרי ניסיונות להכנס להריון של שנה וחצי

הלכתי לדיקור (זה סדרה של טיפולים, יקר אבל שווה כל שקל)

המחזור התחיל לדפוק כל חודש כמו שלא היה לי בחיים

ועכשיו ברוך ה' בהריון.

השקעה ששווה כל שקל.

אם תכתבי מאיזה איזור את, אולי אני אוכל להמליץ לך.

אבל חשוב לקחת מישהי מומלצת ולא מהקופה...

וכן חשוב לדעת זה לא נחשב הרבה זמן לנסות...

בדכ ההנחיה היא להתחיל בירור רק אחרי שנה של ניסיונות.. וגם לפעמים לגוף לוקח זמן להתאושש ממניעה (שאגב גם בזה דיקור יכול לעזור(

חיבוק 🫂

כלומר, אין את המראה האופייני בא"ס

אבל יש לי מחזורים ארוכים מאוד וחלקם ללא ביוץ

נכנסתי להריון טבעי 4 פעמים, ופעם אחת נעזרתי באיקקלומין, בילד השלישי

זה ממש ממש לא נורא

לגבי טבעת- לר השתמשתי הרבה זמן לדעתי מספר חודשים אם אני זוכרת

מבחינת הכנסה הוצאה היה לי סבבה אבל פעם אחת אחרי שטבלתי וכבר הגעתי הביתה נזכרתי ששכחתי להוציא לטבילה וחזרתי לטבול שוב באותו ערב🤥

לגבי דיאפרגמה- השתמשתי כשנתיים וחצי ברציפות, אסייג ואגיד ששמתי כל קיום יחסים חוץ ממקרים בודדים ממש, שהייתי בטוחה ב100% שהתרחקתי מהביוץ. 

בדקתי עכשיו בגוגל ואני רואה שבדיעבד הטבעת לא מעכבת (אולי זה לא לכל הדעות אבל כדאי לדעת שזו אופציה).

אפשר למנוע שנים ארוכות

זה סיליקון שחוסם פיזית + קוטל לשיפור החסימה

האחוזים יורדים כי נשים שוכחות/ לא מיומנות וזה זז/ חושבות שאפשר בלי/ לא שמות קוטל

אולי תנוחה מסויימת שאישה תעשה או משהו כזה

מספיק שכמה זרעים בודדים יעברו ואשה תיקלט להריון

מלחיץ ממש

ומבחינתי אין סיכוי להפלה במקרה כזה ואאלץ להתמודד עם ההריון

אוף אין לי כבר כח למחשבות והתלבטויות של זה

לבדוק אם היא זזה בזמנים בטוחים

היא לא אמורה לזוז

(לקאיה יש מין דפנות שמונעות את התזוזה)

והקוטל מוסיף שכבת הגנה בפני עצמו

אני רואה את זה כמניעה בטוחה

מונעת עם זה לסירוגין כבר כמה שנים

הקפדתי ללכת למתאמת

בלי ג'ל (חוץ מתקופה מסוימת)

אף פעם לא בודקת ביוץ, פשוט שמה כל החודש.

בין הראשון לשני מנע לי מעולה

בין השני לשלישי נכנסתי עם זה להיריון

אחרי הרביעי הייתה תקופה שהייתי חייבת למנוע רפואית אז הייתי עם ג'ל עד שנמאס לי

ובסוף נכנסתי להיריון ביום שלא שמנו כנראה חח

אז מבחינתי זה מונע, והג'ל מעלה אחוזים ובחרתי לא להשתמש בו, וקרה שלא מנע לי, אבל מקרים כאלה קורים גם עם אמצעים שנחשבים יותר בטוחים…

מניחה שאחרי הלידה אחזור לזה כי האמצעים האחרים לא ככ באים בחשבון

בטוח שזה פחות טירחה מדיאפרגמה.

הטבעת הייתה לי אחלה להוציא ולהכניס

התרגלתי די בקלות

לא הכרתי שמוציאים לבדיקות או הפסק, רק למקווה

לגבי דיאפרגמה-

מונעת איתה כבר כמעט ארבע שנים, ברגע שהפסקתי נכנסתי להריון ככה שאני מניחה שהיא מונעת לי מעולה

משתמשת תמיד בג'ל

מנסה לעקוב אחרי ביוץ ולא שמה אותה ב3-4 ימים שלפני המחזור שאז כבר בטוח לא צריך

לגבי דיאפרגמה - כמו שכבר כתבו כאן -

חשוב ללכת למתאמת אחרי לידה / אחרי שינוי משמעותי במשקל (5 ק''ג נראלי) כדי לוודא שהיא עדיין מתאימה + לוודא שאת שמה נכון

להקפיד להוציא לא לפני שש שעות

לשים ג'ל

וכמובן כמו תמיד - להתפלל...

בשבילי זו המניעה האחרונה והיחידה שאני יכולה (מלבד לא לקיים יחסים...) אז לומדת להסתדר עם מה שיש 😅

בהצלחה בהחלטות!!

אולי יותר

בהתחלה הייתי נמנעת בזמן ביוץ באמת, עכשיו כבר לא. אבל זה ממש לא משתווה לטבעת ובטח שלא אומר שלא לשים כלום (את אותה למנוע לא? מה הקשר לא לשים כלום?). עם קוטל זרע זזה עובד אצלי ב"ה (לא מתקמצנת עליו) ואם יש מחזורים קבועים בערך - כחמישה ימים/ שבוע  לפני העונה הבינונית  ואחרי שזיהיתי ביוץ ועברו כמה ימים אני כבר לא משתמשת בה בכלל וזה בעיניי יתרון מטורף

גמני משתמשת בקאיה

יש לי אחות בזכות דיאפרגמה, אז מבחינתי זאת לא אופציה

את הנוברינג לפני שאני שוללת לגמרי גם את זה

אם לא יהיה טוב אז לא נותר אלא דיאפרגמה

אני כותבת פה כי רוצה שזה יהיה כתוב ושאני לא ישנה את דעתי עוד מעט שוב ותיכף כבר אי אפשר להתחיל החודש נוברינג 🙃😶

כן התאמתי אצל מישהי תותחית..

דיאפרגמה שהרגישה לי יותר הרמטית מהסוג הקודם שהשתמשתי..

אצל לי מילר אם אני לא מתבלבלת..

ללמוד שיטת הפוריות הטבעית- כיצד לא להרות באופן טבעי...יודעת שיש דבר כזה.
מניעה בנרות, דיאפגרמה, שקפים...- אין הורמונים...

חברה אמריקאית שיתפה אותי במניעה מעולה שיש שם, אולי יש גם בארץ? אני לא נתקלתי. מעניין אם מישהי פה מכירה
שבב כזה קטן שמחדרים לתוך העור בזרוע- נשמע מפחיד, אבל מונע נהדר ובלי השפעת הורמונים ככה אני מבינה ממנה. אולי שווה לך לברר?

גם אני סבלתי מסוגים שונים של מניעה הורמונלית

בסוף ויתרתי והשתמשתי בנרות. יש גם שקפים ועוד אפשרויות. נכון, אחוזי ההצלחה יותר נמוכים ,אבל הם גם די גבוהים. חושבת שבאיזור80% (לא זוכרת בדיוק)

אז זאת גם אופציה

נכון זה גם מורכב אבל זה בטח ובטח עדיף מההצעה שלך של לא לקיים יחסים בכלל.

מקסימום בהמשך כשתדעי להשתמש בה טוב תוסיפי דיאפרגמה רק בימים הבעייתיים.

לא הייתי מתחילה עם שקפים ונרות שזה לא נחשב בטוח בכלל בכלל

ותכלס הזוי להשתמש בזה כאילו זה כלום

יש לזה השפעות ככ מטורפות על הגוף.... והנפש..

מירושלים למרכז ובחזרה

הרבה פעמים במלחמה הזו

אני לא מפחדת

אבל הרבה אנשים כנראה כן מפחדים

כי הכבישים יחסית ריקים

מה שחשוב אם נוסעים

זה להחליט על אסטרטגיה מראש

מה עושים בזמן התראה/ אזעקה

כדי לא להיכנס ללחץ

(אני ממשיכה לנסוע

זה מרגיש לי הכי בטוח)

אני למעשה נמנעת מתחילת המלחמה לנסוע להורים שלי כי אזעקות ואין אצלם ממד, כי נהגים הרבה פעמים מגיבים בחוסר פרופורציה וזה יכול לגרום לתאונות

ולדעתי זה משו שיכול לחכות לימים רגועים יותר

בעלי במילואים והמשפחה שלי במרכז

נסעתי אליהם כל שבת הלוך וחזור עם הילדים

וואלה לא כל כך מפחיד אותי,  לא יודעת. אגב בירושלים יש הרבה פחות אזעקות מבמרכז

מצד שני אני ממש מבינה את מי שמפחדת

הייתה לנו אזעקה בדרך והיינו באמצע שומקום. היה מאוד מפחיד...

אבל אין מה לעשות. חייבים להמשיך בחיים וחייבים להפסיק לפחד. וכשיש התרעה מוקדמת לחפש בוויז מקלט...

לא מסוגלת לתקוע את החיים שלי ברמה כזו.

אבל למרכז לא מגיעה בכלל ( בלי קשר למלחמה, פשוט אין לי מה לעשות שם)

לא יודעת מה באמת "נכון"

ההורים שם...

אין לי משפחה במרכז אז לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי צריכה. אבל בירושלים אין המון אזעקות, בערך כמו אצלינו, אולי אפילו קצת פחות. אז משפחה - זו משפחה

אם זה להגיע מרחוק לדעתי את לא מגזימה

ממש לא נעים להתקע בדרך עם ילדים קטנים

אם זה לשבת שלמה אולי הייצי טורחת

אבל בשהיל ביקור קצר לא בטוחה שהייתי יוצאת

הבאנו איתנו גם מזרוני יוגה כדי שאם נצטרך לשכב יהיה נעים יותר.

בעיני הכי חשוב זה להיות באמת רגועים ולא לשדר לחץ לילדים ולהפוך את זה לחוויה (זה באמת מצב לא נעים אבל לחץ לא עוזר), בפועל כשהייתה התראה בדקנו בוויז איפה יש מרחב מוגן קרוב והספקנו להגיע ולהתמקם בנחת...

אנחנו ממש רוצים לנסוע להורים, אבל אני מפחדת שתהיה אזעקה בדרך - אז אנחנו לא נוסעים..

אולי בעלי יסע לבד כדי לבקר אותם.

ממש שאת מפחדת

אבל מבינה גם את בעלך

אנחנו כן נוסעים

לא אצא לטיול במרכז או בהרי ירושלים, זה נראה לי פחות אחראי.

אבל נסיעה סטנדרטית שמאפשרת לפגוש משפחה ולשמור על איזושהי שגרה, זה חשוב ורצוי שווה את זה.

גרים קרוב למרכז, עם המון אזעקות. בכל האיזור הקרוב יחסית למדנו איפה כל המיגוניות והמקלטים, וכשיש התרעה נוסעים למרחב מוגן הקרוב. כמו שאמרו במחסומים המון פעמים יש מיגוניות, בתחנות דלק.. כך שיש מקטעים יחסית לא ארוכים שאם תתקבל התרעה לא יהיה לי מקום בטוח לעצור בו.

כן עושים השתדלות לשמור על ההנחיות אבל בהחלט נוסעים.

היום הגיעו אלינו משפחה ממש מכל הארץ, ב"ה גם מי שהיה בדרך ידעתי לומר להם בהתרעה לאן ללכת וב"ה הספיקו להגיע למרחב מוגן

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.

מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...

בהצלחה ורק בריאות 🥰

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

החלטתי לחכות. 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים  אבל לא עמוקים מאוד)

התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.

לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה

תרגישי טוב❤️

לידה ראשונה תפרים כי חתכו

לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו

מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.

אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה

יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה

יש כאלה שכל לידה

יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..

ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...

בהצלחה !!

קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.

ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.

ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.

אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.

אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!

ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.

*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי

היו לי מלא תפרים בלידה ראשונה. אחרי חצי שנה הגעתי למרפאה ייעודית בשערי צדק יש שם כירורגית שבודקת את זה, אצלי אכן היה משהו לתקן (בדקה ובמקום טיפלה, כל הסיפור היה 10 דקות בערך ...) רק אז התחלתי להתאושש. ומהר.

אולי שווה גם בזמן הריון ללכת לודא שהכל תקין. (רק כדי לא לסבול, לא בקטע של דחוף)

החלק המעודד שבלידה שניה היתה לי פתרונות קטנה ושירים מהיר, ובשלישית לא היו כאבים כבר אחרי שבוע.

שיהיה בקלות חוויה מתקנת! 

מבינה שאין כלל, או שיעבור בלידה בע''ה אמן או שאקרע שוב ח''ו.. לגבי התגובות להחליף פיזיותרפיסטית, אני הולכת דרך הקופה אז מניחה שהמענה יהיה זהה בכל מכון, לא?

לא חושבת שהתפרים לא טובים כי תפרו אותי צוות שלם עם פלסטיקאי ומלא רופאים 🫣..

בע''ה מקווה שיעבור ובלי קרעים בלידה.

שוב תודה לעונות ❤️

גבוהה?(3 ומעלה)

כי לפי איך שאת מתארת שתפר אותך פלסטיקאי ועוד מלא רופאים, ככה זה נשמע

לבעיות מורכבות בקרעים ותפרים בפרינאום יש את דר' רויטל ארבל בשערי צדק.

פיזיותרפיסטיות שונות עובדות לעיתים בגישות מעט שונות. הם יכולות ללכת לקורסים שונים (כמובן אחרי ההתמחות בפזיותרפיה של רצפת האגן) וזה משנה את דרך העבודה שלהן.

ממליצה ממש לנסות

הדבר הכי חשוב הוא היכולת להניע את הגוף בחופשיות במהלך הלידה וביציאת הראש בפרט ולבחור את תנוחת הלידה לפי מה שהגוף שלך מבקש, מה שאומר ללדת בלי אפידורל.

זה גם מאפשר לך ללחוץ רק מתי שאת באמת מרגישה שזה נחוץ ולא מתי שהמיילדת אומרת, מה ששומר מאוד על הפרינאום. ואפשר גם ללדת בלי ללחוץ בכלל, ילדתי כך פעמיים. תקראי על רפלקס פליטת התינוק.

וגם עם אפידורל יש דברים שאפשר לעשות כדי למזער נזקים, ממליצה מאוד לקרוא על כך בספר לידה פעילה.

שאמנם יש הרבה דרכים להפחית סיכון לקרעים, אבל לא כל הסיבות לקרעים קשורות להתנהגות של היולדת. יש סיבות שקשורות גם למבנה הגוף, למנח של התינוק ועוד.

אני ב''ה ילדתי ב3 לידות טבעיות מהממות ונקרעתי בכולן, כך שחשוב לי שמי שנקרעת בלידה לא תרגיש אשמה.

לק"י

כולל לחיצות. וב"ה יצאתי בלי קרעים.

(אז לא שוללת את מה שגלי מטר כתבה, אבל לא הייתי שוללת אפידוראל רק בגלל זה או בונה על זה שאם אעשה משהו מסויים, אז בטוח שאצא בלי קרעים).

כמה וכמה לידות, כולן על הגב, עם אפידורל או משככים אחרים ולא נקרעתי באף אחת. יותר משמעותי להבנתי זה שמן שקדים.

ודרך אגב, באחת הלידות המיילדת רצתה להציע לי תנוחות אחרות וזה גרם להאטה רצינית בדופק של העובר, שהסתדרה כשחזרתי לשכב, אז כדאי להכיר שגם זה עלול לקרות

לק"י

כשעמדתי (או נראה לי שאפילו כששכבתי על הצד) זה גרם לירידות בדופק.

שהיא תעשה לך את העיסוי!

לא רק לתת הדרכה וזהו. זה לא מספיק.

גם בזה יש בחינה של לא נעים... אבל אולי יהיה לך יותר כל מאשר את בעצמך, וגם אפשר לחשוב על זה שזה מעין ללכת לאימון קשה אבל מחזק. קשה כי כואב וגם לע הכי נעים נפשית, אבל מרפא את הגוף.