אבל יש לי משפחה חרדית. הארדקור.

הם לא מרגישים כמעט כלום.

אולי כמו שאיזה שכן מפעם נפטר וקצת עושים אוי אוי אוי וזהו. 

זו האמת לצערי. איני חרדי, אך מכיר קצת.

מה הוא מרגיש עם זה,

שיש מישהו שסובל בצורה שקשה לבטא,

בשמירה עליו,

וכשהוא לא תורם כלום למען זה.

הם הרי לא אטומי לב,

אני באינטרקציה  עם רבים מהם,

משהו לא מסתדר לי.

מה התירוץ שהם עונים לעצמם בראש ?

מי שלא לומד תורה באמת שאלה מה הוא מרגיש, אבל אתה צריך להבין שבציבור החרדי הדבר היסודי ביותר הוא להקשיב לרבנים, והרבנים שלהם אומרים שיש איסור חמור להתגייס לצה"ל.

האם הם באמת מרגישים כך ? עמוק בלב ? כשאף אחד לא שומע ? 

ומה עם כל העובדים  שאינם לומדים שהם הרוב ?

סכ"ה אני מסמפט אותם.

בצד הרוחני, ולפעמים גם בצדדים אחרים, וזה לדעתו מה שמוטל עליו.

איך הוא מרגיש עם זה שיש אחרים שמסתכנים והוא לא?

איך מרגיש מי ששירת בצבא בתפקיד עורפי? איך מרגיש מי שסתם לא קראו לו עכשיו למילואים?

אני מניח שיש אנשים שזה מפריע להם, ויש אנשים שזה פחות תופס אצלם מקום.

איך אנחנו מרגישים עם זה שיש אנשים שמשקיעים את החיים שלהם בעזרה לחולים, לנוער בסיכון וכדומה, במסירות גדולות, כשרובנו כמעט לא עוסקים בדברים האלה, אלא בענייננו הפרטיים?

נכון מה שכתבת,

יחד עם זאת

אותו אחד בתפקיד עורפי, בא ואמר הננו, ולזה הוא מתאים.

אותו בן אדם עוזר לחולים אבל לא שומר עלי מפורעים בגופו,

הקושי המנטלי אמור להיות,

למה אני מת בשבילך ואתה לא בשבילי.

קשה לי להאמין שיש אחוז גבוהה אצל החרדים שבאמת משוכנע שלא צריך להתגייס.

אני חושב שרוב גדול של החרדים חושבים שהם לא צריכים להתגייס.

בגלל לימוד התורה, בגלל הסיכונים הרוחניים שבצבא, או בגלל שהם כבר בשלב בחיים שתרומתם תהיה זעומה והמחיר עבורם ועבור משפחתם יהיה גדול.

חלקם חושבים שגם ההתנהלות הציבורית החרדית בנושא נכונה, גם מי שלא חושב שההתנהלות הציבורית בנושא נכונה, עשוי לחשוב שבהינתן מצב הציבורי הקיים, זו הההחלטה הנכונה עבורו באופן אישי.

יש מי שחושב אחרת, והיו לא מעט כאלה שחשבו אחרת ובעקבות המלחמה התגייסו באופן כזה או אחר. יש גם מי שבחר לסייע במסגרת התנדבותית לא צבאית, מה שמקביל מהיבטים רבים לשירות של חייל עורפי.

אני חושב שרובנו הגדול, לא הרגשנו אי נוחות משמעותית, כששמענו שהוציאו מאיראן את ארכיון הגרעין, על אף שכנראה יש אנשים שמסכנים את חייהם להיכנס לאיראן, סיכון שרובנו לא הכנסנו את עצמנו אליו מעולם. כנראה, כי מעולם לא חשבנו שהמשימה הזו מוטלת עלינו באופן אישי.

או שאתה מביע כך את הכעס שלך עליהם ?

כפי שביקשה פותחת השרשור

התמונה הייתה אמורה לעלות ביחד עם הטקסט, ואז היה ברור שאני מתכוון אליו בלבד.

בגלל שהתמונה לא עלתה, זה היה נראה כאילו *אני* חושב ככה על כל החרדים.

הרי אין ולא אמור להיות יחס שונה למי שעובד בנקיון.

או שבעצם אתה עובד אחרת ומשליך על כולם.

אני זוכר שניסית לשכנע אותי ששליח הוא תת אדם

בכל מקרה, רק ציטטתי דברים שאמר כבוד קדושת הרב ישראל שרייבר שליט''א (למען האמת אין לי מושג אם הוא באמת ''בכיר'' כפי שהציגו אותו בכתבה)

רק אמרת שיש לך התנגדות אידאולוגית שאנשים שעובדים בעבודות פשוטות יתחתנו

שנשמעת כמו נסיון לייצר מנגון ברירה מלאכותית שיכחיד אותם.

אם אמרתי שלדעתי *לך* יש חוסר בגרות ובשלות לנישואים,

אז יש לי ''התנגדות אידאולוגית'' ורצון להכחיד שליחים?

אוי אלוקים, אין לי מושג מה אתה רוצה ממני.

שים לב שלא כתבתי שעצם זה שאתה שליח מעיד על חוסר בגרות ובשלות,

ולא כתבתי את זה על ציבור השליחים או על ציבור אחר כלשהו.

כתבתי את זה על ההתעקשות שלך מול הוריך, וחוסר ההבנה שלך את הצד שלהם.

מותר לי לנתח אותך באופן דומה.

במיוחד כשאתה מנתח מיליון אנשים על סמך אדם אחד בלבד כאשר הרבה אנשים יצאו נגדו, ואני מנתח אותך על סמך מה שאתה אומר נגד כל מי שעובד במשלוחים.

תשמע,

אתה מעייף.

כבר שנים אתה רודף אותי, מגיב לי באופן לא קשור לכלום על זה שאני ''שונא שליחים'' ועכשיו גם ''רוצה להכחיד אותם'', וכל זה כי הסכמתי עם הוריך באיזה שרשור שהעלית לפני שנים.

הרדיפה הזאת, ההתעקשות לחזור לזה פעם אחר פעם, חוסר היכולת להבין שלא כתבתי מעולם את מה שאתה טוען שכתבתי, הצורך הכפייתי להעלות את זה בצורה לא קשורה שוב ושוב ושוב... אני לא פסיכולוג, אבל לעניות דעתי אתה חייב לבדוק עם עצמך מה מושך אותך לזה. מה גורם לך לא לשחרר. מה בביטחון העצמי שלך פגום עד כדי כך שאתה לא מסוגל להמשיך, אלא חייב לחזור לזה שוב ושוב.

לפני שתחשוב שזה קשור אלי, אני מזכיר לך תגובות אחרות שלך לניקים אחרים, שכל מטרתן ''לנקום'' בצורה אינפנטילית באנשים שכתבו לך לפני חודשים דברים שלא אהבת.

פתאום, בצורה לא קשורה בעליל, אתה מגיב להם עלבונות ועקיצות על דברים שגויים שהבנת מהם לפני חודשים.

מנהלים מקבלים על זה תלונות, תגובות שלך נמחקות... אז כן, זה לגמרי לגמרי שלך.

תפסיק לרדוף אנשים, תתחיל לחיות את חייך, שחרר.

גם אתה רדפת אחריי והעלת את עניין השליחים שוב ושוב חודשים קדימה, לכן אני מרגיש בנוח לעשות את זה בשבילך.

דבר שני, למה אתה מבדיל אותי משליחים אחרים?

אם שוב תנסה לשכנע אותי ש99 אחוז מהשליחים הם בשנה הראשונה של הטכניון, זה מראה עד כמה אתה קורא את המציאות לפי אידאולוגיה ורגשות ולא לפי עובדות. חצי מאיתנו מתחילים לימודים לתואר ראשון, ולכן יש חצי שני ועוד הרבה אנשים שלא מסיימים את התואר.

אני לגמרי הבנתי למה ההורים שלי מעדיפים שאהיה מצטיין דיקן, אבל לא מקבלים בחיים כל מה שאתה רוצה.

זה הסיבה שכתבתי את הפוסט, בשביל לנסות לגרום להורים שלי להבין את זה, ושיבינו שההתכשויות איתי לא עוזרות בשום צורה, אבל אתה ועוד הרבה אנשים עניתם לי על מה שבכלל לא שאלתי.

להתעלם בכוונה מהמשפט האחרון, כי זה נוח לך לצבוע את העולם בשחור 

מאיפה הלכת לצטט לי מynet .

ואז אתה מתפלא. כן. תמשיך להיות ראש קטן נראה לאן תגיע.

תפסיק לפזר שנאה. זה לא תורם לעם ישראל ובטח ובטח שלא לך.

ואל תיתמם ותגיד "סך הכל ציטטתי מה שרב חרדי אמר". לא צריך להיות חכם בשביל להבין שמה שהגבת פשוט לא מתאר את הציבור החרדי אלא את מה ש*אתה* חושב על הציבור החרדי וסך הכל ynet עשו לך טובה ופירסמו ברבים את דעותיך הנפולות. 

מהפסקה השניה שלי..כדי להצדיק את הדעות הנפולות שלך.

אחדד כדי שתצטרך להתמודד במקום לברוח.

הבאת משפט מynet וגם אם אתה אומר בחדרי נו נו..

והתעלמת מהעובדה שאתה יודע ידיעה גמורה שהוא לא מתאר את הציבור החרדי בכלל ובחרת לדבוק בו כי הוא מתאר להפליא את שנאתך כלפי המגזר החרדי. עכשיו תענה על למה בחרת להביא דווקא את המשפט הזה, בעוד יש הרבה רבנים חרדים שלא סוברים כמו אותו "רב".

ואם לטענתך, יש עוד "רבים" כמו אותו "רב" שסוברים כמוהו, אשמח למקורות ולא לסברות כרס. עכשיו אשמח להתמודדות ולא לבריחה.

מקווה שחודדה לך השאלה. אשמח לחדד יותר אם כבודו צריך.

אני לא מגיב לתגובות שתוקפות אותי אישית, כשם שאני מאוד מאוד משתדל לא לתקוף אחרים אישית.

אם בטעות אני כותב דבר מה אישי כלפי אחרים ואחר כך אני שם לב לזה או שאחרים מאירים את עייני, אני משתדל למחוק ואם איני יכול למחוק אני כותב למנהלים שימחקו את התגובה שלי.

זו ההתמודדות שלי.

בנוסף ולמעלה מן הצורך, ולצערי תוך סתירה ממה שכתבתי קודם וממה שאני מאמין, אודה שכבר נטשתי דיונים קודמים איתך אחרי שהמילים ''כבודו'' או ''גיבור'' או ''בור'' נאמרו יותר מדי פעמים, בזלזול מופגן כלפי בר הפלוגתא שלך.
 

שכוייח וכל טוב.

הבאת לי סברות כרס של "אני מכיר מאות עובדי ה' ואם אתה לא אז כנראה אתה גר במקום לא טוב"

וכשביקשתי ממך לנקוב בשמותם כדי להוכיח לך שמעטים הם עובדי ה' בדור שלנו אז ברחת.

והנה אתה עושה את זה שוב.

לא ציפיתי שתתמודד. אתה רגיל שאנשים כנראה נרתעים מדעותיל הנפולות ומפחדים להגיב, אז כשבא מישהו שמציב לך מראה ואומר לך הנה האמת כלפיך..כמו שהטבתי לתאר אם יורשה לי לומר, ואין לך מה להגיב אז אתה בוחר לברוח, תחת הכותרת "קדוש מעונה".

נו נו, זאת גם שיטה להתמודד.

מקווה שלא תיתקל במישהו כמוני בחיים האמיתיים שלך כי אז תצטרך לספק תשובות ולא תמיד תהיה אפשרות לברוח. ואז סתם תובך.

כל טענתי הייתה.

אל תלכלך על הציבור החרדי ותביא "רב" אחד סך הכל שכנראה אחר מאמצים רבים ynet הצליחו לתפוס כדי להכפיש את שמם של החרדים, ואתה תופס עליו גל תוך התעלמות מוחלטת מהידיעה שרוב ככל הציבור החרדי *לא* כזה, ואתה סך הכל מצטט מה שנח לדעות הנפולות שלך ומשרת את האג'נדה שלך שהיא הכפשת החרדים. אז ראוי לך כרגע לברוח. כלך אל המקום שממנו הגעת והישאר שם עם דעותיך הכוזבות על קהל קדושים עם ישראל.

אבל הייתי רציני, אל תפיץ שקרים על החרדים

מעולם לא שמעתי את השם הזה

ובכל מקרה, Ynet לא האתר הכי אמין...

אם עליהם את המתבסס בשנאה לחרדים, אז לא מפתיע בכלל התגובות בשרשור הזה...

א. זה פורסם גם באתרים דתיים וחרדיים

ב. לא צריך להאמין, יש סרטון שאפשר לראות בטוויטר

ג. אני לא מבסס את השנאה שלי על שום דבר, פשוט כי אין בי שנאה כלפי חרדים.

לדעות שלו

לא בגלל שאני שונאת חרדים

אלא כי אני מזועזעת מהחרדים וההתנהלות שלהם,אצלי זה כמעט ברמת הטראומה ואני לא מגזימה,

דווקא בגלל שאני מעריכה מאוד תורה ולומדי תורה

אני נחרדת מאיך שהחרדים מצטיירים ומתנהגים  והשם הרע שהם מוציאים ליהדות

דווקא מי שמגונן על ההתנהלות המזעזעת של החרדים במלחמה הזאת עושה זאת מהערכה פחותה אליהם.חותמת לך על זה.

דווקא מי שחושב שהתלמיד חלש לא תובע ממנו ליותר אלא מלטף אותו כי הוא מכיר שאלו הם היכולות שלו.

ואפשר להעריך את החרדים על שמירה של שלהם על תורה ומצוות, ולהבין שבמקרה שלהם זה כרוך בפחד מוות מדברים חדשים כמו צה"ל או האינטרנט.

ואז אפשר להתאכזב, אבל לראות את התמונה המלאה, את המניעים, ולהעריך את גורמי ההצלה החרדים והאוכל שקיבלנו מהם בשטח (תרומה חשובה מאוד, אבל זה לא מספיק)

דעות מוזרות יש תמיד.

אבל אני לא מדבר על הקצוות אצילנו ולא על הקצוות אצלהם,

שרצים להתחבק עם האירנים,

אני מדבר על חרדי עובד ממוצע עם הבנה וראש פתוח,

עם וואטצפא מסונן או מכשיר כשר,

ירא שמים ושקול,

מה הוא עונה לעצמו ?

בלילה בשקט ?

שתף אותנו מהחויה שלהם,

שפוך.

והסביבה החרדית ברובה והתגובה שלה עזרה אחד לשני להבין שהיינו ברמה גבוהה של הדחקה ופתאום הכל צף בבת אחת.

אני הרבה יוצא למילואים והם מתקשרים לשאול לשלומי ומתפללים עלי. ומתפללים המון על כל החיילים גם כשאני בבית.

כמעט אין חולק שכל חייל שנופל הוא הרוג מלכות על כל המשתמע מכך

כשאני התארחתי אצל קרוב משפחה בבני ברק, לא רק שלא אמרו תהילים (ובטח שלא תפילה לשלום החיילים), גם חזרו ואמרו שהכל קרה בגלל ה"כוחי ועוצם ידי" ושהחרדים מוגנים כי יש להם הבטחה אלוקית. אמיתי לגמרי.

והקרוב משפחה הזה הוא ממש לא קיצוני אלא הכי מיינסטרים אברכי.

התפיסה שחמאס מורתע היא לא כוחי ועוצם ידי? אותו דבר למדתי על מלחמת יום כיפור, גם כחלק מחינוך דת"לי.

הכוונה היא לאותם מפקדים בדרג העליון, ולהסתכלות כוללת על שחיטה של גדוד שלם במתקפת הפתע, עבור אותו פיקוד עליון, ולא כפרטים על החיילים שנפלו, כל חייל בפני עצמו כלפי עצמו, (שני צדדים לאותו המטבע) שכולם מסכימים שעשו מצווה גדולה (מלחמת מצווה) והם הרוגי מלכות.

אף אחד לא טוען שעצם השירות בצבא הוא כוחי ועוצם ידי.

אצלי בבית כנסת פותחים ארון קודש כל בוקר ומתפללים למען החיילים, ואומרים אבינו מלכנו אחרי עמידה, לפי הפסק של הגדויילים (יענו, רבנים חרדים)

כוחי ועוצם ידי זה דבר שאמור לגבי העם, ולא לגבי עשבים שוטים כאלה או אחרים, אפילו אם משתלטים על הפקידות.

והעם, שרובו הגדול הוא מסורתי ודתי וחרדי, מאמין ש"הוא הנותן לנו כח לעשות חיל".

מה זה כל הפאצי'ם? מה זה אלפי הציציות שחולקו? מה זה תקיעות השופר בשטחי הכינוס? מה זה אמירות שמע ישראל רגע לפני כניסה ללחימה? מה זה תמונות של חיילים עטורים בתפילין בתוך עזה? השטות הזו של ההאשמה ב"כוחי ועוצם ידי" היא תירוץ ותו לא. היא תירוץ כי זה שקר. פקידים אכלו בוסר ושיני חיילים ומשפחות תכהינה? זה עיוות גמור של התורה.

התפילה היא על העם, על הלוחמים, על החיילים. ההימנעות מלומר את זה היא הפניית עורף בעיניי. לא להגיד את תפילה לשלום החיילים פירושו לא לעשות את הכל. ואפילו תפילה לשלום המדינה הם צריכים להגיד. אם באירופה יכלו לומר תפילה לשלום הצאר, פה בארץ וודאי שצריך להגיד תפילה לשלום השלטון של עם ישראל על עצמו בארצו. מה מפריע להם בטקסט? שלח אורך ואמיתך לראשיה, שריה ויועציה? הגן עליה באברת חסדך? חזק את ידי מגיני ארץ קדשנו? ונתת שלום בארץ ושמחת עולם ליושביה? ויחד לבבנו לאהבה וליראה את שמך? אולי מפריע להם/לכם "ושלח לנו מהרה בן דוד משיח צדקך"? מה זה הדבר שמונע מיראי ה' להגיד את הברכה הזו בלב שלם וברגש? אז תורידו את המילים "ראשית צמיחת גאולתנו", אבל היתר מה? זה כפיות טובה כלפי שמיא.

ועוד לא נכנסו לדבר על האמירה חסרת המקור לכך שלימוד תורה מספיק ומציל. קיום תורה זה מה שאמור לעשות את זה.
ובין כך ובין כך, אפשר לשאול את אפר הכבשנים שעלו השמיימה באירופה. חוקי הטבע עוד לא נבראו מחדש. כשם שחרדיות הולכות לעבודה כדי שיהיה מה לאכול בבית, וכשם שהולכים לרופא כדי לקבל אנטיביוטיקה, כך גם צריך להילחם כדי לנצח. אין סומכין על הנס, אבל הציבור החרדי עושה פה איזה פלגינן משונה.

כשגדוד שלם נשחט, יש לזה שתי משמעויות.

אחד עושה zoom in על כל חייל, רואה בו גיבור והרוג מלכות ולא מתיימרת למה הוא היה מבין ה300 שנהרגו לעומת כל השאר ששרדו או היו רחוקים ממוקד המתקפה.

ובנוסף, אם עושים zoom out מבינים שהצבא נפל בגדול, ומדובר בכישלון חמור של הפיקוד העליון, שהאמין שחמאס מורתע ונפל בכחי ועוצם ידי.

ההנהגה יהירה? אז תצטרפו כדי להכניס בה ענווה. למרבה הצער, הדיבורים האלה לא נועדו לתיקון אלא לקטגוריה. וקטגוריה בלבד.

אבל אני ב13 החודשים מאז מתקפת הפתע, חצי או רוב הזמן על מדים במילואים.

מקבל הרבה אוכל ובגדים מהעורף ומה לא.

רוב האוכל שהיה מגיע היה עוגות, מה שהשאיר אותנו עם מנה עיקרית ברמה בינונית וכמות לא מספקת וכמות גבוהה מאוד של עוגות.

דווקא החרדים היו נותנים לנו אוכל בשרי וחמין לשבת.

אנחנו מדברים על הציבור ככלל. כפרטים וודאי שיש כאלה מיוחדים, כמו למשל שי גראוכר ואחרים.

אולי אחד למיליון מכל החרדים חושב על החיילים בשטח.

רק בגלל זה הגדויילים פסקו לומר אבינו מלכנו, רק בגלל זה אנחנו לא מפסיקים לקבל חמין לשבת, ורק בבני ברק הציעו לי בגלל ששהיתי במנרה על הגבול הצפוני לעלות לתורה על מנת לברך הגומל.

ובבית כנסת שלי קבוע פותחים ארון קודש ומתפללים על החיילים.

כל מה שאני מתאר זה זניח לחלוטין ומהווה אחד למיליון מתוך כלל הציבור החרדי.

והייתי בתוך המיינסטרים של המיינסטרים. לא אצל הקיצונים. להיפך.

לא אבינו מלכנו, לא תהילים, ולא מי שברך. כאילו אין מלחמה בעולם.

ולצערי, יש עוד אנשים שהחוויות שלהם היו דומות לשלי.

מה ההרגשה? צער מאד גדול ועצב בלתי נתפס.

יכולה לשתף בביישנות שאני ממש בוכה על כל חייל שנופל, מתפללת יום יום על כל החיילים ועל כל כוחות הביטחון.

מתחילת המלחמה אני אומרת יותר מספר תהילים בשבוע על החיילים ועם ישראל. 

כל הסביבה שלי, חרדית ברובה המוחלט עצובים מאד מכל אירוע קשה.

לא חושבת שעצובה פחות מיהודיה ישראלית אחרת, לדעתי אפילו יותר...

להמשיך לתאר? את כמות הדמעות שבכיתי המלחמה הזאת רק הכרית יכולה אולי לספור...

שזה אנשים שאת מכירה הנופלים .. זה כאב מסוג אחר . כאב כרוני 

אבל להגיד שלא כואב בכלל?

שאפילו שמחים? זה ממש מכוער.

אין ספק שזה עוצמות אחרות של כאב.

אין ספק שסביבה של מגויסים הרבה יותר חרדה.

ועדיין, גם לאלו שנמצאים במעגל הרחוק, כואב.

ומעריכים מאד את כל כוחות הביטחון שמחרפים את נפשם לביטחון מדינת ישראל.

בדיוק כמוני במלחמת לבנון השנייה.

כילד ביסודי, לא הכרתי אף אחד מגויס.

כל ההורים דודים היו מעל 40, ואח שלי שהכי גדול מהמשפחה המורחבת מבין הבני דודים היה לפני 18.

אולי לחברים שלי היו קרובים מגויסים, אבל המלחמה יצאה בחופש הגדול ולא שמעתי מהם כלום. ולא הכרתי חוץ מהם או מהמשפחה כמעט אף אחד. בטח שלא בגיל גיוס.

האם העובדה שלא הכרתי אפילו דרך מקור שני אף אחד מגויס אומר שהייתי אדיש לחיילים שמתו? או שאולי אפילו שמחתי להיפטר מהם?

בסדר ברור שמעריכים אבל ברגע שהערך נוגע למשפחה שלך זה הקרבה שאנשים שלא עשו לא יכולים להבין.

וצריך ענווה להבין את זה 

השאלה המקורית של פותח/ת השירשור היה מה חרדים מרגישים... ועל כך היא ענתה.

ואתה רץ כן או לא לתת לזה לגיטימציה. הלגיטימציה לא קשורה לשירשור הזה...

החינוך החרדי מבוסס על כך שהתפקיד שלנו הוא ללמוד ולהציל את עמ"י דרך התורה, ככה כל ילד חרדי ממוצע גדל.

לי ספיציפית קשה בטירוף, כל חייל שנפצע או נהרג נשבר הלב, תאמין לי!

אני לומדת במוסד טיפה יותר פתוח מהחרדי הרגיל, מתפללים שם על החיילים. במקומות אחרים מתפללים שהמלחמה תיפסק ובתוך זה נכלל שהחטופים והחיילים יחזרו לשלום.

תיקח בחשבון שכל חרדי התחנך מגיל אפס שהדבר הכי חשוב בעולם זה ללמוד תורה, מבחינתם לימוד תורה מציל יותר אנשים מאשר חיילים שנלחמים או לפחות אותו דבר.

אני חושבת שבחור ששואל את עצמו בלילה למה חייל מת בשבילו צריך לענות לעצמו כי ככה ה' רצה, זה התפקיד שלו וזה התפקיד שלי,(זו המחשבה שלי, לא יודעת מה הם חושבים...)

אני חס ושלום לא מזלזלת, שורף לי אחרי שאני שומעת על חייל שנפצע או נהרג, אני מעריכה בטירוף את האנשים שנלחמים ואת המשפחות שנשארות עם הלחצים מכל הכוונים...

אבל אני חושבת שבחור חרדי שאומר על עצמו שהאמונה ועבודת ה' מוליכות אותו צריך להבין את העניין של האמונה, אם הוא נולד במקום כזה, התחנך בצורה הזו, לא ממש יכול ללכת להילחם וזה מה שהרב שלו אמר לו-כניראה שזה התפקיד שלו.

מקווה שכתבתי מספיק ברור, תאמינו לי שהלב שלי לא פחות שבור מלב של דתי לאומי...

(יכול להיות שלא כל החרדים חושבים כמו שאני חושבת, אני ממשפחה שיש בה הכל אז נקודת המחשבה שלי יותר רחבה,(אולי לא כתבתי פה מה הם חושבים אלא מה אני מקווה שהם חושבים...))

אבל חייבת להגיד

כי מרגישה שממש עושים עוול לציבור החרדי

זה ממש מעציב אותי לקרוא כאן תגובות.

סבתא של בעלי חרדית, מאז המלחמה כל יום נשות מהבניין יושבות לקרוא תהילים כל ערב

לחיילים, לחטופים, להצלחה של עמ"י. 

חברה חרדית (חסידית אם זה משנה) ששיתפה אותי שלא ישנה בלילות, בכתה המון... וכל מוות של חייל לוקחת ללב ממש.

ועוד המון המון ששומעת שכואבים, שעצובים, שבוכים.

מה קשור בכלל להתייחס לעצב על דבר כל כך טראגי למגזר? מה הקשר?

בני אדם בכללי לוקחים מוות באופן קשה.

אז בטח יהודים.

זה כל כך מצומצם להתעסק במי כואב יותר או פחות.

זה עצוב. זה גורם לשנאה ומחלוקת ופשוט לא נכון להתעסק בזה.

מה השרשור הזה בא להגיד?

אה בואו תוכיחו לי שגם לחרדים אכפת, אם לא הולכים לצבא

לפחות שיהיו בצער.

אנחנו אחים. באמת.

יהדות זה לא פוליטיקה.

להיות מחובר לעם שלך לא קשור בפוליטיקה.

להיות מחובר לחייל שנפל לא קשור בפוליטיקה

ומי שכן מחבר את זה לפוליטיקה הבעיה אצלו!

כלומר אין זה בעיה של מגזר זה בעיה אישית.

מי שבעקבות כשלים במגזר שלו ויש כשלים בכל מגזר

צריך להתחזק יותר באהבת ישראל

שיעשה את העבודה שלו בנושא ויתחזק באהבת ישראל.

(חרדי ודתי לאומי וכל אחד יודע את מי הוא אוהב יותר או פחות ולמה...)

וזה לא משנה אם הסיבה מוצדקת או לא, 

שנאה זה לא משהו שמתקבל.

לא תשנא את אחיך בלבבך. 

פשוט

(אם אפשר בבקשה שגברים לא יגיבו לי לתגובה הזאת, תודה. לא משהו אישי)

אמרתי לחברה שלי החרדית ,מצד שני אין דבר יותר כואב מזה שאח שלך/ בעלך בצבא.

החיים לא אותם חיים גם המשפחות נרתמים לזה, אי אפשר להשוות (ואולי גם לא צריך להשוות)מישהו שלומד על מישהו מאשר מישהו שחיי את הפחד הזה 24/7 שיקרה משהו לאח / לבעל.

גם החיים שלו משתנים .

אני הייתי מתפללת מתוך הוורידים שלי,זה לפחד לעבור ליד החדר שלו ,זה לחכות בצורה נואשת לטלפון ממנו זה לחשוב עליו שאת אוכלת , זה לחשוב עליו כל הזמן זה לפחד לפתוח חדשות שחלילה לא ידברו על הגדוד שלו / זה לפתוח טלויזיה על וליום מאה שאת שומעת שמדברים על האזור שלו .

זו חרדה יום יומית שאני לא מאחלת לאף אחד ויש לה השלכות מאוד מאוד גדולות.

אני מדברת על הלוחמים שממש בפנים ..

ועוד משהו מי שנכנס למלחמה לא יוצא אותו דבר ..

אז כן אומנם תמיד למדנו וקראנו תהילים על החיילים אבל עד שמישהו שהוא בשר מדמך נכנס זה לא אותו דבר.

והיא באמת לא הבינה את זה ..

ואני בגישה שגם דתיים חייבים להתגייס.. המצווה הכי גדולה זה לעזור למישהו ..איך אתם לא רואים שאנחנו זועקים לעזרה.

העם חייב עזרה ודי אנשים שכבר היו במלחמה אחת לא פייר שכל החיים הם יהיו במלחמה .

בת דודה שלי בעלה כבר מלא חודשים שלמים במילואים ...מעבר לדאגה העצומה שהיא חווה שאולי לא יחזור,

 היא בעצם כבר חיה לבד מגדלת לבד ילדים .

האם לזה התכוונו החרדים בלימוד התורה? איפה העשייה? 

את יודעת מה עובר עליהם?  גם האלה שחזרו ..

אין לכם מושג .. 

זה פשוט לא הגיוני כבר

אבל אני חושבת שזה כבר משהו אחר.

כי ציבור החרדי מובל מהנהגה חרדית, מרבנים חרדים שהובילו קו מאוד מסוים

והקו הזה מושרש חזק מאוד מאוד מאוד. 

לכן אני אומרת לפעמים שלהיות חרדי זה הרבה חיי קהילה ותרבות מאשר קו הלכתי מסוים. 

זה סגנון חשיבה מסוים.

אני בטוחה שיש המון חרדים שחושבים על אחיהם שנלחמים

בטוחה שיש המון שרוצים לקחת חלק פיזית במלחמה ולא יודעים איך

יודעת שיש כאלו שגם עשו ממש צעד 

אבל זה מאוד לא פשוט להסתכל ולשפוט עכשיו את המצב

שעוד הרבה קודם החרדים ברובם לא היו חלק מהצבא

ידענו הרי שיגיע יום כזה, כמו שהיה עוד קודם מבצעים צבאיים, תמרונים, וכו'

זה פשוט הפעם הראשונה שלחימה נמשכת למשך כל כך הרבה זמן,

אני חושבת שאף אחד לא התכונן לזה נפשית מצד איך החרדים ירגישו במצב כזה.

מצד שני לחרדים יש הרבה דברים שאיכשהו הם נכנסים אליהם לאט לאט בשקט,

כמו תארים, עבודה במקומות שפעם היו נחשבים פחות מקובלים,

סגנון לבוש שמשתנה, הכנסת טלפונים חכמים (עם חסימה ועדיין), 

זה תהליכים איטיים כי זה ציבור מאוד גדול שפוחד על דבר מרכזי אחד יראת שמיים בנושאים של-

קדושת המחנה, ומסירות נפש על התורה.

קשה להחזיק ציבור גדול, קשה להנהיג ציבור גדול

ואיבדנו גם הרבה מנהיגים גדולים בציבור החרדי.

הכל הולך להשתנות כי המגמה הכללית היא בכלל לא מגזרים. 

מילא שבטים.. אבל מגזר? השקפה? חושבת שזה פחות יעסיק את המשיח... 

ואגב תמיד באמת רואים שהצדיקים שאולי היו נראים מהמגזר החרדי בלבוש

תמיד התייחסו לכלל עם ישראל ולא למגזר (הרב יורם אברג'ל זצל לדוג' והיום אפשר לראות את הינוקא),

התייחסו לפרט ששומר מצוות

ונתנו הנהגה אישית לכל מי שהגיע אליו ושאל

(לאחד כן להתגייס, לשני לא.. וכו')

אני מאמינה שלא אצליח להכניס בתגובה אחת את כל מה שאני חושבת וזה מעט חבל לי

אבל מקווה שמה שכתבתי ייתן קצת תשובה... 

יהודים אחרים. לא פחות מליושבי בתי הקפה של תל אביב ולא פחות מהמפגינים של קפלן. ואני מאמינה שלכולם כואב.

למשל, לעשות בייביסיטר לילדיהם של המילואימניקים? או לעזור עם בישולים לנשים שלהם (ולא רק פעם ב... להביא חתיכת קיגל לשבת)?

כחרדית היה לי קשה מאוד לקרוא את התגובות כאן

אין לי מילים להסביר את הכאב שאני חשה כל פעם שאני רואה שעוד חייל נפל. זה משתק אותי כל פעם מחדש פשוט נקרע לי הלב לגזרים. מרגישה ממש שהם אחים שלי בשר מבשרי שמסרו את נפשם והם בדרגה הכי גבוה שיש.

אני נושאת בלב שלי את הכאב של עם ישראל יום יום. לא מפסיקה לחשוב על משפחות המילואים על מה שהם עוברים על החרדה הקיומית . הלוואי שהיה לי דרך לבטא את ההערכה שאני מרגישה כלפיהם. 

המילה אדוני מספיקה או שלא בצורת נוכח?

כי לפי איך שחרדים הגיבו לך פה ולא במקרה, הם היו חייבים ללקק את עפר רגליך

רוצה להזכיר שרוב האנשים הגיבו בכבוד.

אבל עדיין היו יותר מידי אנשים שפתחו ג׳ורה, כנראה כי זה הרבה יותר נוח לעשות מול מסך.

ולמי שפתח ג׳ורה, אני משוכנע שהוא לא מכיר חרדי אחד, וההתנהגות שלו מזכירה אנשים מאוד מסוימים מהמשפחה שלי ששמעו על בעיות בצבא שאני רואה.

ובלי שהיו בצבא ועם 0 מוחלט של היכרות ממנו ידעו לומר לי עד כמה אני משקר ולא יכול להיות שיש לצבא את הבעיות שאני מתאר. או שיש לו בעיות בכלל.

ויש לזה שני הסברים.

אנשים דתיים שקוראים את המציאות לפי האידאולוגיה שלהם ומסוגלים לומר שרוב המדענים מתנגדים לתאוריית האבולוציה (קיים גם אצל חילונים שמפחדים פחד מוות מהפרדה בין בנים לבנות)

או שהם שמעו על חרדי מופרע אחד בחדשות והחליטו שכולם כאלה.

כמו חלק קטן מהשמאלנים ששומעים בחדשות על מופרע אחד שזרק אבנים על חיילים ומחליטים שכל המתנחלים כאלה (מה שלא נכון אפילו על רוב מוחלט של נוער הגבעות).

אבל אתה עושה לעצמך חיים קצת קלים כשאתה מתנגד להכללה.

כולנו שמענו על כל מיני כותרות בעיתונים החרדים, סליחה, התכוונתי לומר "ביטאון" כדי שזה לא יהיה חילוני. (כמו שאומרים הסרטה, ולא חלילה סרט). וכולנו שמענו התבטאויות שונות מרבנים חרדים, ואולי כאלה שנחשבים אצלם בציבור. וכולנו רואים את ההפגנות הקשות נגד הגיוס, את קריאות ה"נאצים" ו"נוחבות", ואת השתיקה של שאר הציבור החרדי נגד זה. ולחלקנו גם יש קרובי משפחה חרדים, ואז יש לנו עוד קצת יותר היכרות.

בבקשה גם אתה אל תמהר לשפוט אנשים מרי לב שאיבדו חברים ובני משפחה. רק אצלי ביישוב נפלו 10 לוחמים! אין שכונה ללא שכול.

לא על המהות, לא הדרך, ולא על התוכן.

מה התירוץ בזה...

לא כולל החוויות האישיות שלי.

גם להתבכיינות יש גבול.

בסופו של דבר יש שאלות קשות שמופנות לציבור החרדי ולנציגיו, והתשובות מסרבות להגיע.

תודה

כן הפכו את החרדים למפלצות. סוג של.

הרב גורדין היטיב לבטא זאת:

/news/651727

כי בעיניי מי שלא כואב על הנופלים מהעם שלו הוא מפלצת אם לא יותר גרוע

כפי שכבר כתבתי פה באחת התגובות, אני חושב שהציבור החרדי מגיע לסוגיה הזו ממקום ערכי, וחלילה לא מתוך אינטרס רע. אני בהחלט חושב שאתם שוגים, אבל אני לא מייחס כוונות זדון. הבהרתי את זה יותר מפעם אחת.
 

כשאני מזהה או מייחס אדישות לציבור החרדי זה ממש לא לייחס כוונות של שמחה או ריקוד על הדם. מי שהציג את דבריי כך הוא חצוף.

יותר מזה, אני הגבתי מתוך מה שאני מכיר ורואה. אני יותר משמח לדעת שהאמת שונה ורבת גוונים. אדרבה, זה מה שצריך ורצוי שיהיה. מה טוב שזה מה שאתן מתארות, לפחות במעגלים הקרובים שלכן.

אנחנו לא מתגייסים

זה לא נוגע לרגש זה עניין ערכי

כשיהודי נהרג בקרב נשבר לי הלב

כל הותר לפרסום כל הגוף רועד 

כל תפילה המלחמה מוזכרת

אנחנו חלק מהעם הזה גם אם אנחנו לא משרתים בצבא

לעם ישראל בכלל?

האם השאלה הזאת באה להשמיץ את הציבור החרדי שעם הסלידה פה של רבים ממנו הוא עדיין ותמיד יהיה ותמיד היה, חלק מעם ישראל, ואם לומר את האמת, חלק שבזכותו זכינו לשמור על איזושהי גחלת יהודית לאורך כל הגלות עד שתבוא הגאולה בעזרת ה', כי אם תסתכלו אחורה ברוב תפוצות היהודים בגולה, רובינו היינו חרדים. לא היה מושג אחר, זה היה או חרדי, או משומד, לא היה אמצע.

נשמע כאילו התגובות פה לא שונות מדברי אלו השמאלנים יפי הנפש שאמרו בחדשות "הם לא אחים שלי" על הימנים או על החרדים.

איך השרשור הזה תורם? אני באמת מנסה להבין.

אולי הוא תורם לאג'נדה של השמאל ואלו שלא כל כך תומכים בחרדים, שהנה עוד סיבה להיכנס בהם.

האם השאלה הזאת מובילה לשנאה, או סלידה או יחס של חוסר כבוד וזלזול כלפי הציבור החרדי?

אז מהתשובות שראיתי פה(מרובן) , כן. עולה פה זלזול.

אז תרומה לעם ישראל ליכא. וזלזול בציבור החרדי איכא. ממש אהבת ישראל.

ולגופו של עניין, וודאי שכואב לחרדים. זה שבחרו פה חלק מהמגיבים לקחת דווקא את הקיצוניים בעולם החרדי שמזלזלים ובוחרים להקצין. זה בדיוק כמו לקחת את הציבור הדתי לאומי ולהגיד שהם לא לומדים תורה ומקדשים רק את הארץ הצבא והמדינה. וזה וודאי לא נכון. אז די להכליל במקום לחפש איך לפלג ולקטרג ננסה בעזרת ה' לחבר.

מגיב בתור לא חרדי.

למה חרדים לא מתגייסים

או

למה חרדים לא עובדים

או

למה חרדים לא משלמים מיסים

או

למה חרדים לא משתתפים במלחמת מצווה(ואל תדמה את זה למה שכתבתי כבר, "למה חרדים לא מתגייסים" כי הדרישה של אותם אנשים היא שהחרדים יתגייסו באופן כללי, ועכשיו כשיש מלחמה, מצאו להם אותם אנשים פתח חטאת רובץ שדרכו מנסים להיכנס עוד בחרדים, "הנה עכשיו מלחמת מצווה כמו שכתוב בתןרה שלכם, למה אתם לא משתתפים בה?" ולכן "למה חרדים לא מתגייסים" ו- "למה חרדים לא משתתפים במלחמת מצווה" אלו שני טיעונים נפרדים ודו"ק).

או

למה חרדים מתנשאים על הדתי לאומי וחושבים שהתורה שלהם יותר טובה

ועכשיו בזה השרשור עוד הגדילו לעשות, לא פחות ולא יותר, האם בכלל לחרדים כואב על חיילים שנופלים?

לאן הגעתם? מאיפה הרדיפה והשנאה הזאת אחרי הציבור שכל מבוקשו זה לשבת ולעסוק בתורה?

האם לא בשביל זה באנו לעולם? דווקא החרדים הם אלו שמזכירים לנו את הדרך הנכונה של עבודת ה' דווקא התלמידי ישיבות שלהם(שהם גם שלנו כי אנחנו עם אחד) שגדלים להיות גדולי ישראל להדריך אותנו בדרך אשר נלך, להם ראוי ונאה לחיות כמלכים. והם היום הציבור הכי בזוי בהשראת ערוצי השמאל שרבים פה בפורום לצערי משמשים כבובה שימושית עבורם.

אבל בסדר, כבר אמרו לנו חז"ל בעקבתא דמשיחא (סנהדרין צ"א) "וְחָכְמַת סוֹפְרִים תִּסְרַח וְיִרְאֵי חֵטְא יִמָּאֲסוּ וְהָאֱמֶת תְּהֵא נֶעְדֶּרֶת"

אז אם זה התגשם, גם כל הטוב שצפון לנו בגאולה בוא יבוא ברינה בעזרת ה' יתברך.

שוב, מגיב בתור לא חרדי.

באנו לעולם כדי לקיים מצוות ולכונן ממלכת כוהנים וגוי קדוש.

לימוד תורה הוא מצווה אחת מכל התרי"ג. ויש לה גדרים כמו כל הלכה, ויש לה מינימום נמוך מאוד (שאינו אידיאלי בכלל, ובהחלט ראוי להימנע ממנו). הוא כן היכי תמצי כדי לדעת לקיים את התורה, והוא כן הידור מצווה אם עושים את זה כל היום, והוא כן חלק יסודי ב"תרבות" של עם ישראל. מה זה לא? זה לא ג'וקר.

כנגדו יש מצוות אחרות שדוחות אותו כפי הצורך, ובטח שאסור לאדם לשבת וללמוד כרצונו ולהפיל את פרנסתו על אחרים. במקום להודות על לפנים-משורת-הדין שהמדינה מחזיקה תלמידי חכמים ותורה, החרדים עוד מעזים לקרוא "גזירות" למצב של שורת-הדין והנורמה. רק למען הסר ספק, אני גם נגד ה"גזירות" אבל מסיבות אחרות. בוודאי לא מסיבות של כפיות טובה.

בסופו של דבר, הביקורת על החרדים היא נכונה והתשובות נדרשת. גם להתבכיינות על זילזול יש גבולות.

למה ישבת בין המשפתיים? אם יתעלמו, השאלות לא ייעלמו.

באיזה עניין היינו חרדים?

יהודים לא עבדו לפרנסתם לכתחילה?

יהודים לא התפללו לשלומה של מלכות?

''חרדי'' זו המצאה מאוחרת, כמו גם הציונות הדתית.

אף אחד מהמגזרים האלה לא דומה לאיך שאבותינו חיו בפולין או מרוקו או תימן לפני 200 שנים.

זו המצאה מאוחרת...

חרדים זה לא שמירת תורה ומצוות. חרדים זה תפיסה על עולם החול, על פרנסה, על מדע, ועל המדינה והיחס לגאולה כן או לא.

בגלות לא היו חרדים או משומדים. היו שומרי תורה ומצוות או משומדים. וזה משהו אחר לגמרי. חרדיות היא המצאה חדשה בהיסטוריה.

רוב היהודים בגלות לא היו אברכים ולא היו בחורי ישיבה. ואלה שכן היו, המיעוט הזה, הפכו את עצמם לאליטה כל כך יהירה ומנותקת עד שהיה צורך להקים את תנועות המוסר והחסידות. מאות אלפי בחורי ישיבה ואברכים באירופה? לא היה דבר כזה. רק *בזכות* הקמת המדינה הדבר הזה בכלל אפשרי. צא וראה איך חיים ה"חרדים" בחוץ לארץ. הם לא כמו החרדים כאן, הם חייבים לצאת לעבוד. ממש כמו רוב היהודים רוב הגלות.

ובוא, זה נחמד ונוח להפיל על הקיצונים ועל הפלג הירושלמי את האשמה, אבל במשך עשרות שנים מי היה זה שראה בציונות הדתית רק "מזרוחניקים"? מי ראה במתחרדים למיניהם: "מתחזקים", כאילו מי שאינו חרדי הוא חצי חילוני, וחלש? איך עד היום מפמפמים בעיתונים החרדים את היחס לציבור שלנו? עד שבטובם הם מזכירים מישהו מגדולי הציבור שלנו (אחרת הוא לא היה זוכה לאיזכור בכלל) אז מדובר רק ב"רב", ולא חלילה באיזה "הרב הגאון" או שאר סופרלטיבים מקובלים אצלם. איך הח"כים החרדים מתבטאים על הציבור שלנו? האמנם החרדים לא אומרים שאנחנו רק מקדשים את הארץ ולא לומדים תורה?

בציבור החרדי יש דברים טובים ודברים רעים. ובעת האחרונה, הדברים הרעים נעשים קצת יותר בולטים.

אין בעצם השאלה של השירשור שום פסול, ובוודאי שלא שום הזמנה לסלידה. הלוואי כולם פה היו יודעים לשאול יחסית מכובד ככה.

בסופו של דבר, הביקורת על החרדים היא נכונה והתשובות נדרשות. גם להתבכיינות על זילזול יש גבול.

עולם החול" .

קודם כל טעות.

בפשטות אשאל שאלה קצת נוקבת שתשים את ההבדל המהותי והעמוק בין החרדי לבין הדתי לאומי.

זאת השאלה.(לך איתי על צד הנניח)

אם עכשיו חלילה, הייתה משתלטת עלינו איזו אומה, ואומרת לנו "אין יותר מצוות ובטח שלא תורה, תפילות או כל דבר שבקדושה כל עוד אתם פה" .

אלו היו כנראה התשובות של החרדי והדתי לאומי.

חרדי - כנראה היה עוזב את הארץ והולך למקום ששם יוכל לקיים את המצוות והתורה בשלווה. כמו שמצינו בהרבה אירועים בהיסטוריה. גירוש ספרד. גירוש מווזע(בתימן). גלות בבל.

דתי לאומי - כנראה היה בוחר למות על הארץ. ואם אני טועה אשמח שתתקן אותי, או תדייק אותי.

וזה בגדול ההבדל בין הדתי לאומי לחרדי ממה שיצא לי לראות בחיי הקצרים. החרדי ימות למען התורה ויעזוב את הארת בשבילה, והדתי לאומי ימות למען הארץ ויוצא שככה הוא בעצם בוחר לעזוב את התורה בשבילה או בשביל הצבא(שוב אם אני טועה תקן אותי).

ועל זה העניין הולך.

אתה צריך להבין, חרדים, גדלו במסגרת שמקדשת את התורה והמצוות ועבודת ה' ברוך הוא והתפילות. ואילו דתי לאומי גדל במסגרת שמקדשת את הארץ ואת הצבא והמדינה, זה לא אומר שאין בו תורה, אבל איפה הדגש? על הארץ, על הצבא. בשונה מחרדי שהדגש הוא על התורה ועבודת ה'.

ואני מאוד מאוד מאוד עדין בדבריי, סך הכל ניסיתי להעלות את ההבדל בצורה מאוד עדינה. אני לא מחפש להשמיץ אף ציבור חס ושלום!

אבל המציאות מוכיחה שהדברים שכתבתי לעיל, גם אם לא נכונים ב100% ואתה יודע מה? אפילו לא 20%..

יש בהם שמץ אמת? מסכים איתי?

והופך אותם לעובדי אלילים רק בגלל שהם מחוברים לארץ.

אדייק, אתה עושה הפרדה בין ארץ ישראל לתורה.

וזו הטעות

וזה כבר לא עניין של השקפה, זה עניין של יסודות התורה שנשתכחו במרוצת הדורות בגלות.

במקום להתפלסף איפה שאין צורך להאריך.

איפה אתה מונח?

ולקרוא לדתיים לאומים עובדי כוכבים בשמי זה לשון הרע ורכילות. הייתי מאוד עדין בדברים שלי ולא השתמע מהם שום דבר בנוגע למי מהציבורים עדיף אצל בורא עולם, זאת הייתה בחירה שלך ופרשנות מאוד מוטעית (ואולי מכוונת?) של הדברים שלי.

השאלה שלי הייתה הכי פשוטה בעולם ובחרת להתפלסף ולפלפל איפה שהתשובה היא או שחור או לבן.

ועכשיו לגוף העניין, לא הפרדתי בין ארץ ישראל לתורה ואין לי מושג איך הגעת למסקנה הזו.

הצגתי עובדות בשטח. שאין איך להתווכח איתם. והראיה, שאין איך להתווכח איתם, היא שהאשמת אותי בהשמצת ציבור שלם בעם שלנו במקום להתייחס לגופם של דברים. תענה על השאלה הקודמת בלי לפלפל ונמשיך. עד אז אין טעם.

פשוט ירית לעצמך ברגליים גיבור - צעירים מעל עשרים

אתה ממש לא "עדין" איתנו. כבר נתקלתי במספיק תגובות שלך, למרות שאני בערך בהשקפה שלך מבחינתי התגובות שלך לא פחות גרועות מאשר של הניקים כאן שיוצאים כל הזמן נגד החרדים.

בחרת לעצמך שם מסוים של ניק,נאה דורש נאה מקיים.

תצטט לי את מה שאתה חושב ששם רמזתי שהם עןבדי אלילים. מחכה.

לא מבין למה לסלף את הדברים שלי ולקרוא לי מקלל הציבור הדתי לאומי.

קראת בכלל למה הגבתי שם?

על מה אתה קופץ לא הבנתי?

הבחור שם כתב שהוא היה מוכן לחלל שבת העיקר להיות בארץ, מוכן לחיות בערבוביה העיקר להיות בארץ, ואני הצבתי לו את זה בפנים.

ומתוך זה אתה אומר שקראתי לציבוא הדתי לאומי עובדי אלילים? מה אחי? אני לא מצליח להבין איך החשיבה שלך עובדת. 

אתה מוציא לי שם רע, כי כל אחד שיקרא את השרשור שם ואת התגובה שהגבתי לו יראה שהיא נכונה, וחוץ מזה, איך אני יודע שלא קראת יא מצחיק? כי חבר שלנו @נקדימון  הוא זה שהגיב לו לפניי את השאלה ששאלתי בהתחלה שם. והוא זה שגם אמר לו שאם תסכים לכל זה אז נפל הדיון, והוא הסכים לעשןת את כל זה(לחלל שבת שלא לצורך, לחיות בערבוביה גברים ונשים) העיקר להיות בארץ. ואני הצבתי לו את זה מול הפנים.

איפה רמזתי שהציבור הדתי לאומי עןבדי אלילים? מה אתה רוצה עדיין לא הצלחתי להבין.

וחוץ מזה אחי הקטן היה בעזה לא מעט זמן אז להגיד לי שאני לא אוהב את הציבןר הדתי לאומי או נגד הצבא או המדינה זה שקר אחד גדול, די לחיות עם עיניים סגורות כמו צאן לטבח.

הצבת לו בפנים שלבחור בארץ ישראל דומה לעבודה זרה בעוד שחז"ל בכתובות קי ע"ב אומרים בדיוק ההפך מדבריך.

ומתנצל אם זה מרגיש לך שאני עושה לך דאינטרפתציה. אבל פשוט כתבת את זה שחור על גבי לבן שם.

אלא אם כן אתה עושה הפרדה בין ארץ ישראל למדינת ישראל. ואז מודה כבר כאן שאני מתנצל מאד אם הבנתי לא נכון

חז"ל אמרו ידור בארץ ישראל אפילו בעיר שכולה גוים. אשריך צדיק.

עכשיו למה שדיברנו עליו כי לא קראת את השרשור ואני לא מתכוון להמשיך לתקצר לך, לכן זאת ההודעה האחרונה בנושא.

הבחור כתב שם שהוא היה מחלל שבת גם שלא לצורך, והיה חי בערבוביה גברים ונשים הכל כדי לא לרדת מהארץ.

לא חושב שזאת הייתה כוונת חז"ל בכתובות שם. אבל אשריך על הציטוט.

"הצבת לו בפנים שלבחור בארץ ישראל דומה לעבודה זרה" אחי אתה משתמש בעיניים שלך לקרוא מה כתוב שם?

איך פתחתי את ההודעה שלי? בשאלה שנקדימון שאל אותו, ועניתי את התשובה שלו "בטח שכן" בטח שכן מה? לגבי חילול שבת וגברים ונשים ביחג.

אתה מוציא את הדברים שלי מהקשרם כדי לחזק את הטענה השקרית שלך שאני קורא לציבןר הדתי לאומי עובדי עבודה זרה או רומז לכך, ועל זה אין לך מחילה. 

בתגובה הזאת חרדים זה לא שמירת תורה ומצוות. חרדים זה תפיסה על - צעירים מעל עשרים

"דתי לאומי כנראה היה בוחר למות על הארץ"

ובתגובה שם אמרת "אתה מוכן לדרוך על היהדות כל עוד זה למען מדינת ישראל.. יש פה איזה טעם של עובד עבודה זרה"

1+1

אלא אם כן תעשה הפרדה בין מדינת ישראל לארץ ישראל. הדברים שלך יישמעו שאתה משווה אותנו לעובדי אלילים ומכאן התקיפות שלי.

(נ.ב אני גם מאמין שאם היחס שלו שם נובע רק מתוך סגידה למדינה זה אכן מריח רע מאד, אבל. אם הוא התכוון לארץ יש כאן נפקא מינה עצומה)

אה ו.. כשחז"ל אומרים לעולם, הם מתכוונים לזה

תודה שהיית אמור להתנסח אחרת.

ואני אומר את זה לא בתור מישהו שבא להתנגח בך אלא כמישהו עם דעות כמעט זהות לשלך.

אתה לא יכול לקחת 2 הודעות נפרדות שנאמרו בהקשרים שונים לחלוטין ולעשןת מהם אחד ועוד אחד..זה לא עובד ככה.

מי שמוכן לדרוך על היהדות ולחלל שבת, ולחיות בערבוביה הפך ההלכה.(שזה מה שהוא התכוון שם) כן חד משמעית יש פה טעם של עבודה זרה ואני עומד מאחורי הדברים שלי. לא זז מילימטר.

"דתי לאומי כנראה היה בוחר למות על הארץ" איפה פה רמזתי שהוא עובד עבודה זרה?

תלמד קודם איך עושים אחד ועוד אחד ואז תחזור לפה. עד אז נאה לך לשתוק.

"אה ו.. כשחז"ל אומרים לעולם, הם מתכוונים לזה" באמת? גם במחיר של חילולי שבתות שלא לצורך? גם במחיר של לחיות יחד גברים ונשים הפך ההלכה? גם במחיר של סכנת התבוללות? זה חידוש שלך. זה לא שמענו אצל אף פוסק, אבל טוב כבר אמרנו שלך נאה לשתוק. וד"ל.

וכבר אמרתי שהשקר פה שאתה מוציא עליי שאני מנסה להוציא את הדתי לאומי כעובדי עבודה זרה או רומז לכך, אין לך מחילה על זה.

שאתה מניח שאין שום קשר בין ישראל לתורה,הקשר הוא כביכול נטו גיאוגרפי ומקרי בהחלט.

לכן גם היחס שלך לסוגיה הזאת היא קלה מאד.

אם זה או ישראל או גלות אז חדמ"ש

-גלות.

לא לנו הבחירה אם לחיות בגולה או לא.

אני תמה אם אתה באמת מבין מה זה אומר לחיות בארץ ישראל בעיר שכולה עכו"ם..

ותחסוך ממני את העניין של המחילה חחח אני כבר רווי מכמות הפעמים שאנשים כאן שרפו אותי על כלום

"אם זה או ישראל או גלות אז חדמ"ש-גלות."

על מה קאי בדבריי? על מצב שבו אני לא יכול לעבוד את ה' פה, אבל אם זה עבןדת ה' פה או בחו"ל וודאי שפה בארץ הקודש. ותפסיק לסלף את דבריי.

במצב שיש לי אולטימטום, להיןת בארץ ישראל בלי לעבוד את ה' , או לעבוד את ה' בחו"ול. חד משמעית לעבןד את ה' בחו"ל בלי לחשוב פעמיים בכלל.

אני תמה אם אתה מבין על מה אני מדבר כי נראה שאתה חוזר על אותם הדברים בלי באמת להגיע לאיזו תכלית...

"שאתה מניח שאין שום קשר בין ישראל לתורה,הקשר הוא כביכול נטו גיאוגרפי ומקרי בהחלט."

יפה שאתה סובר מה אני מניח.

לחסוך ממך את עניין המחילה? לא, הייתי רציני, אני באמת לא מוחל לך על השקר שאתה עושה פה. בהצלחה.

לא ברור על מה אתה נסמך.

אני מבין את הסברא שלך שיש חשש רוחני לכאורה, אבל הרמב"ם היה מאד מדויק בלשון שלו שם ואני מצטט:

"אסור לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ לעולם אלא ללמוד תורה או לישא אישה או להציל מן העכו"ם ויחזור לארץ"

"לעולם ידור אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה עכו"ם ואל ידור בחוצה לארץ ואפילו בעיר שרובה ישראל"

המשפט הזה לבד מקריס את כל הסברא שלך שעדיף חוץ לארץ כי שם יש יהודים  שומרי מצוות.

הגלות הייתה גזרה משמים, לבוא ולקחת את הגזרה הזאת ולהשתמש בה כאידיאל יותר מאשר ארץ ישראל

יש חילול השם גדול מזה?

והלא הנביא צועק

"ויבוא אל הגוים אשר באו שם ויחללו את שם קדשי באמר להם עם ה' אלה ומארצו יצאו"

באמת אין לך מה למחול. כי לא ביקשתי סליחה ואני גם ממש לא מתכוון לבקש אם אתה נשאר בדעה שאין קשר בין ישראל לתורה ושדתי לאומי יעדיף למות על הארץ במקום על התורה

כאילו יש בכלל הבדל בין הדברים..

זה בערך כמו לומר שהחיילים שנהרגים במלחמה נהרגים בגלל החיבור שלהם למדינה ולא בגלל שהם נהרגו להציל חיי יהודים שגם זה חלק מהתורה (אגב) 

אני לא חושבת שיש סתירה בין מה שהבאת למה ששפלות רוח אומר.

הוא מדבר על מצב שאין אפשרות לעבוד את ה' בארץ, מה שהבאת מהרמב"ם מדבר על מגורים בארץ במקום עם רוב של גויים ,זה לא מצב שאי אפשר לעבוד בו את ה'. 

ארץ ישראל היא מתנה שקיבלנו מה' שתלויה בחיבור שלנו לתורה. 

ונראלי פשוט שהוא מפריד בין הארץ למדינה, הם שני דברים שונים.

אתה "חלילה" לא מזלזל בדתי לאומי ולכן לא רוצה שיזלזלו בך, ואז פורש תגובה שלימה שכולה בוז לציונות הדתית.

אם חלילה אומה אכזרית הייתה משתלטת על הארץ, אז החרדים היו בורחים ומשאירים אותה לזרים ולשממה.

הם היו חוזרים למות ולהתענות תחת ידי הגויים, מאבדים את הישיבות והכוללים ויוצאים לסבול עול פרנסה ודרך ארץ.

כמובן שהם היו נזכרים להתפלל לשלומה של מלכות הרשעה, ולהתחנף לפריץ התורן במקום שנתקעו בו.

הירידה בידיעת התורה הייתה הולכת וחוזרת למצב שלפי הקמת המדינה ולפני השואה. עמי הארצות מבחירה.

לא היה מי שיעניק קצבאות, לא היה מי שיאפשר מסגרת חברתית גדולה, אלא הכל היה מתפרק בחזרה לקהילות גלותיות.

כל הדבר זה הוא לא קידוש התורה, הוא קידוש הגלותיות. הוא היפך התורה. לא קידוש ה' אלא חילול ה'. ביזוי שם ה' בעולם.

זה באמת מדהים שאחרי היסטוריה שלימה אתה אשכרה מסוגל לכתוב "חרדי היה הולך למקום ששם יוכל לקיים את המצוות והתורה בשלווה". הדבר האחרון שיש בין הגויים זה שלווה. "ובגויים ההם לא תרגיע ולא יהיה מנוח לכף רגלך, ונתן ה' לך שם לב רגז וכיליון עיניים ודאבון נפש, והיו חייך תלואים לך מנגד, ופחדת לילה ויומם ולא תאמין בחייך". גירוש ספרד? כמה יהודים הפכו לאנוסים? כמה נרצחו, ועונו? כמה קהילות הושמדו? כמה תורה נשאר מזה? זו הייתה מכה אנושה לעם היהודי, ואתה מביא את זה כדוגמא.

ההפרדה המלאכותית בין הארץ לבין התורה היא עיוות חרדי חדש. לעם ישראל יש תפקיד שבעולם שהוא לא יכול למלא בלי ארץ או בלי תורה. זה בלא זה לא מהני. החרדים בחרו בתורה, וכפרו בייעוד של עם ישראל. החילונים בחרו בארץ, וכפרו בייעוד של עם ישראל. הציוני דתי, בוגר הישיבות, תלמיד רבותיו, אוחז בכל כוחו הן בארץ והן בתורה, וחותר למימוש הייעוד של עם ישראל.

כמה תלמידי חכמים נפלו במלחמה הזו? כמה בוגרי ישיבות? אנשי ספרא וסייפא. אנשי אמונה בעולם המעשה.
כמה כאלה חיים ולוחמים יש? אם תחדל מהשקרים ומהבוז, אולי תהיה תלמיד שראוי ללמוד תורה. אחרת, הרמבם כבר מוציא אותך מבית המדרש. 

מעולם לא הייתה כזו פריחה בעולם התורה בארץ ישראל. מעולם לא היה דבר כזה על אדמות נוכרים. מעולם לא הייתה כזו הזדמנות פז להחזיר עטרה ליושנה ולחדש ימינו כקדם. אתה רוצה גלות? אתה מוזמן ללכת. אל תפיל אותנו איתך. במצבך הנוכחי אתה מתחיל להיות מזיק לכלל ישראל. מי שלא משתתף עם הציבור - גם לא יזכה לראות בנחמת הציבור חלילה. ואין שום נימוק להתחמקות החרדית. פעם היה. היום כבר אין.

פעם היה קשה להיות דתי בצבא - היום לא. פקודות תוקנו, הרב גורן העניק כוחות לרבנות הצבאית, מסלולי ההסדר יציבים וחזקים.

שבת, כשרות, עירוב בין המינים - רבים מהבעיות תוקנו. פעם הדתיים והחרדים היו מעט והיו חלשים. היום, אם החרדים יקחו את הכוח שלהם במקום להפיל ממשלה על אי-שירות, וישתמשו בו כדי להפיל ממשלה על אי התאמת הצבא לחרדים, אנחנו נראה נפלאות. התירוץ היחיד שהיה קביל באמת היה על תופעת החילון ושהחרדים חלשים מכדי לדאוג לזה. היום, התירוץ הזה מת.

החובה ההלכתית להתגייס לא נעלמה מעולם, ועכשיו גם אין המניעה נעלמה. למה ישבתם בין המשפתיים לשמוע שריקות עדרים?

כי הקורא מישרים יראה שלא זלזלתי באף ציבור כדבריך...

סך הכל שאלתי שאלה שהיא אמנם נוקבת אבל שאלה שעדיין עומדת ומחכה לתשובה ממך.

אתה יכול לקחת את זה ולהגיד שהשמצתי "ציבור שלם" לא מתרגש, שוב כי כאמור הקורא יראה שהתגובה הייתה עדינה ומאוד מאוד בדחילו ורחימו. לא דובר על אף ציבור שהוא יותר או פחות.

והתגובה שלך רק מוכיחה את הנק' שלי תודב רבה.

עכשיו רק מתחדדת אצלי הנק' שבעצם אין לכם מןשג מה ההבדל בין דתי לאומי לחרדי. אתם אפילו לא יודעים על מה העניין ביניכם.

אבקש שתענה על השאלה. מה היית בוחר לעשות?

העובדה שאתה עושה הפרדה בין ישראל לתורה מוכיחה את טעותך, לכן השאלה שלך אפילו לא מתחילה.

קודשא בריך הוא אוריתא וישראל חד הוא.

לא הוזכרה שם מדינת ישראל...

ושוב אני לא מזלזל חלילה בארץ בכלל לא. ואל תגיד מדבריך עולה שכן כי אתה לא מכיר אותי.

פשוט אני אומר בצןרה די ברורה, החרדים ככל הנראה היו עוזבים את הארץ והולכים ללמוד תורה במקום אחר.

אני פה לדייק את האמת, כי פשןט יש אנשים שנוטים לקדש את הארץ יותר מאת התורה עצמה, וזאת נק' ההבדל.

"יש אנשים שנוטים לקדש את הארץ יותר מאת התורה"

אתה עושה הפרדה בין ישראל לתורה וכאן מונחת הטעות שלך כפי שהזכרתי כבר כמה פעמים.

לא נכנס לסוגית מדינת ישראל זה באמת יחסית תחום אפור.

מדבר איתך א' ב' של התורה שלנו..

מזל שיש פה קוראי מישרים שיראו את דבריך הנלוזים.

אם לא מצאת תשובה בדבריי כנראה שקיימת את הפסוק "משיב דבר בטרם שימע - איוולת היא לו וכלימה".

עם כל הכעס שלך, מחכה עדיין לתשובה.

מה דתי לאומי היה עושה במצב הזה?

אני באמת רוצה לדעת, אתה בורח מהשאלה כבר במשך 3-4 תגובות אני כבר לא עוקב.

אני שואל אותך באמת בתור דתי לאומי כי אני לא שם..מה היית עושה?

אם היית בוחר למות על הארץ, אז כנראה שהארץ חשובה יותר מהתורה, כי חרדי לא היה רוצה למות על הארץ הוא היה מוותר עליה והולך ללמוד במקום אחר כי גדול לחיות על קידוש ה' יותר מאשר למות על קידוש ה' הלכה מפןרשת. כמו שחיינו עד שבאנו לפה. לא כתבתי פה שום דבר מזלזל..לא יודע מה כל כך כואב לכם.

חרדי דובק בתורה ודתי לאומי דובק בארץ ובצבא ובמדינה, אבל זה לא אומר שאין לו תורה פשוט כל אחד מהם שם את הדגש במקום אחר. ואמרתי לך כבר אז, תדייק אןתי אם אני טועה או תתקן אותי ואתה בוחר להיפגע. זה דיון, לא גנון.

לא מבין מה בעייתי במה שכתבתי.

עדיין מחכה לתשובה

אתה מחכה לתשובת שקר שתתן לך תחושת שובע ותנקה לך את המצפון.

עם ישראל, לאורך כל שנותיו על האדמה הזו, מעולם לא הפריד בין הארץ לבין התורה. מעולם העם לא עזב כשבאו כובשים. הוא נלחם על שניהם.

מי שהעדיף את התורה בגלות על פני המאבק בארץ, מת במדבר. הוויתור הוא המצאה חרדית עכשווית. וויתור ללא סימוכין.

מרגישים כאב לב, כמו שחושב כל אדם שפוי שמישהו מהעם שלו הקריב את עצמו בשבילו 

וחש חובה עמוקה להתאמץ יותר בלימוד התור בין אם זה בהוספת שעות לימוד לימוד בתע"ד הימנעות ממותרות מיותרות ובכללי תוספת של רוחניות למען כלל עמ"י והחיילים 

נשאל אחרת, האם כשהרב קנייבסקי זצ"ל היה במצב קשה, רק הוסיפו שעות בלימוד וקיבלו לדבר פחות לשון הרע? או שמא גם הוסיפו פרקי תהילים ותפילות? אני לא יודע מה העובדות, באמת אשמח לשמוע.

ראיתי ראיון עם רוני גלבפיש, מישהי שעוברת שינוי מתפיסה שמאלנית קיצונית, לתפיסה יהודית יותר.

באיזו אהבת ישראל התקבלה אצל הרב בני קלמנזון, איזו נתינת זכות שלו על שמאלנים רדיקלים.

אם אגיע אליו בתור אמא לבחורי ישיבה חרדים, איך אתקבל?

ולא משנה כמה אכפת לי, כמה אני משתדלת לתרום לכלל בתחומים אחרים.

אני יכולה להבין מבחינה מסוימת איך הדבר הזה נולד, ובכל אופן זה לא תקין ולא נכון.

וגם - שברור וברור שצריך השתדלות מעשית, חוץ מלימוד תורה וקיום מצוות.

וברור שבאופן תקין גם חלקים גדולים יותר בציבור החרדי היו מתגייסים (אם הצבא היה מתאים את עצמו, השינוי הזה היה קורה במיידיות, זה ברור לי לגמרי)

ועדיין ברור וברור שיש לנו בתורה אמירה מאד ברורה על קיום מצוות שמשאיר אותנו בארץ, ועל תועבות שגורמות לארץ להקיא אותנו.

חרדים מוותרים היום המון בשביל קיום מצוות. אני יודעת ומבינה שחלק מהוויתורים הללו שנויים במחלוקת, ועדיין - איך אין שמץ של הכרה בכך ששמירת המצוות, וצניעות, של הציבור החרדי היא סוג של נשיאת עול בנטל, ושל מניעת אסונות,

ואילו חילונים - עם כל אהבת ישראל הצודקת - גם גורמים כאן לאסונות בעצם הפריצות והתועבות שנעשות?

למה להגיד שמעשי פריצות ולהט"ב הם גורמי אסון זה כאילו לא ראוי לומר, כי אהבת ישראל,

ולהגיד שבחור ישיבה חרדי צריך להתגייס, ולומר את זה בצורה הכי בוטה ושיפוטית ("זו רק ערלות לב" - ציטוט מכתבה כאן בשם הרב גרנות) זה כן בסדר?

אבל חושבת שלגיטימי לדבר על דברים שנכתבו לציבור, ובפרט שזה על ציבור אחר.

למרות הסיסמא היפה, לימוד תורה לא מגן. המימרא של "תורה מגנא ומצלא" אמור נגד יצר הרע, וככה הבינו הראשונים.

שלוחי מצווה אינם ניזוקים רק בהיזק המצוי. רבנן לא צריכי נטירותא זה אמור במצב רגיל ונגד חיות וליסטים, ולא בזמן מלחמה.

ובעיקר, ספרא וסייפא זה הולך ביחד. גם ישיבות ההסדר לא מתגייסות כולן בפרק זמן אחד, ואף אחד לא מבקש מהחרדים שיעזבו

כוווולם את הסטנדר וילכו לצבא. כל הבקשה היא לחקות את המודל של ההסדר. תורה בעיתה, וצבא בעיתו.

ולגבי מה שאמרת החילונים יש לזה מספק תשובות:
1. רבים מהם הם תינוקות שנשבו. נשבו על אמת. גדלו באווירה כל כך מתנגדת שהם חוטאים "בטעות".

2. היות ואכן אנחנו רוצים שכולם יחזרו לכור מחצבתם, אז לא נרוויח כלום אם נאשים את כולם בחטאים.

3. בכבשי דרחמנא למה לנו. כולם עושים את זה אבל צריך זהירות וענווה. הציבור החרדי מדמיין לעצמו שהוא נקי וטהור.

4. החרדי יודע תורה, והרבה ממנה. התביעה ממנו גדולה בהרבה מכל אחד אחר. בחרתם באחריות הזו? אז עד הסוף.

גם הרב בני וגם הרב גרנות איבדו במלחמה הזו ילדים שהיו אנשי אמונה בעולם המעשה. תורה עם דרך ארץ. ספרא וסייפא.

והם אומרים לעצמם, אם הבן שלנו יכל להיות גם בחור/בוגר ישיבה וגם לוחם שמחרף את הנפש, למה אחרים לא יכולים?

הם באים ואומרים: הנה, אנחנו המודל. הילדים הנופלים שלנו הם המודל. הילדים שלהם לא היו דתל"שים אלא נטועים בתורה.

אף על פי כן, כפי שכתבתי לך פה במקום אחר, בעבר היה מקום לכל מיני תצדקי חרדיים. בהחלט היה לזה מקום ואמת.

היום לא. מרגע שמסלולי ההסדר הוכיחו את עצמם, ומרגע שהציבור החרדי יכול לאיים בהשבתת המדינה בגלל גיוס,

נגוזו על התירוצים והוטלה עליהם חובה בבין אדם לחבירו ובבין אדם למקום על ההתחמקות העיקשת. (ואני בכוונה לא אומר "משתמטים" כיוון שהמילה הזו מדברת על אינטרסים צרים בעוד שהציבור החרדי בא ממקום ערכי לדיון, לפחות בעיניי. שגוי, אבל ערכי.)

החרדים הרי עסוקים כל היום בתורה, לא?

את רוצה לטעון שגם החרדים הם תינוקות שנשבו?! זה כבר ממש מופרך.

אחרי השאלה פה, והתגובות שאני לא יודעת להגיד אם הן מזעזעות או פוגעות או עצובות נורא או הכל ביחד, פתחתי ניק בשביל להגיב פה.

לא יודעת אפילו מאיפה להתחיל, כל כך נורא הכל.

קודם כל, על השאלה, ברור שלחרדים אכפת מאד מאד.

יש כאלה שלוקחים ברמה אישית ועמוקה ומוסיפים המון בתפילה, יש כאלה שפחות.

וברור גם שלדתיים (או איך שתגדירו, לא משנה ההגדרה) שבסביבה הקרובה שלהם מגויסים , ויש אבדות נוראיות, אז באופן טבעי לשמוע על אבדות יושב יותר עמוק, מדרך הטבע, ואין טעם להתכחש לזה.

החרדים שאני מכירה מסביב, יש ויש. אני יכולה רק להגיד שברמה האישית יצא לי להתקל כבר בשתי משפחות חרדיות 'רגילות' שוויתרו על ארוע משפחתי (יום הולדת 80, חתונת הזהב להורים) מתוך תחושה שאין מצב לחגוג כשחיילים נהרגים.

בענין הגיוס - מתחילת המלחמה אני פוגשת הרבה שיח על רגשות אשמה, הרבה תהיה על הנכון לעשות. 

וגם הרבה תסכול על הקונפליקט בגיוס.

ולפעמים דוקא אצל הורים לבחורים שלא מסתדרים בלימוד, והיו רוצים לשלוח לצבא, אם לא החשש שבחור שלא לומד ,הוא עוד יותר בסיכון רוחני בסביבה שהצבא מייצר.

לצערי התחושה היא שבכל מקרה אם ננסה להגיד ולהידבר נעורר רק ביקורת וכעס, ובאמת המצב עכשיו בציבור הדתי (המוערך מאד אצלנו, למרות חילוקי הדעות!) הוא כל כך נורא, עם כל המחירים שמשלמים, שיש גם צדק בתחושה שפשוט לשתוק וזהו.

אבל זה ממש כואב.

כי אנחנו ברובנו הגדול כן מרגישים קשר ושייכות לכלל הדתיים, והמון הכרת טובה לחיילים וכאב נורא על האבדות, ואגב - היו אצלנו גם הרבה דיבורים על להצביע בפעם הבאה לסמוטריץ', כדי לפחות לתת את הכוח בכנסת. 

ואני ליטאית מינסטרימית, גם אם כנראה פתוחה קצת בחשיבה מאשר הממוצע.

בכל אופן, כמה דברים שכדאי שתדעו, יש פער עצום בין העיתונות החרדית לציבור החרדי.

כדוגמה, בפורום 'אוצר החכמה' שהוא פורום חרדי תורני, שרבים ממשתתפיו הם ת"ח בניברקים, נכתבות דעות והשקפות שבחלק גדול לא היו עוברות בעיתונות.

ובמענה למשהו שראיתי באשכול אחר - הרב דוד לייבל, הוא ממש לא כמו יאיר לפיד אצלנו. נכון שהוא לא מיינסטרים, אבל יש גם מקום לו ולגישה שלו.

באמת תודה על התגובה.

כואב שכל כך כואב, והצד השני רואה בך אטום.

וגם אין מה לעשות כדי לשנות את זה.

יש לי בן שלא מסתדר בישיבה, יצא לעבוד. - בציבור הליטאי המסלול הזה קשה. אין מספיק מקום לבחורים עובדים.

[ בסוגרים - זו בעיה בוערת. וגם עליה לא תקראו ביתד. (אם הייתם כמה ציניות יש כלפי העיתון הזה בתוך הציבור החרדי, כמה הוא לא מייצג)]

היו לנו כאלה דיונים רציניים בבית על גיוס. 

ברור וברור שהבן שלי היה מתגייס, אם לא חשש אמיתי שהגיוס יגרום לו להתרחק עוד יותר רוחנית ולאבד את שמירת המצוות הבסיסית

גם לו וגם לנו היה קשה עם ההחלטה הזו.

מאמינה שחלק מהגולשים יגיבו בחריפות, או לפחות בינם לבין עצמם.

ולמעשה הייתי כל כך שמחה אם זה היה אחרת, אם היה אפשר שהוא יתגייס, ,שהלב שלנו יהיה שקט במה שנוגע להתמודדות רוחנית.

זה היה הדבר הכי טבעי ונכון בשבילו, אם היה אפשר.

הדיון בנוגע לצורך בלומדים - הוא מורכב.

אבל הדיון בנוגע לאי גיוס בגלל חשש מהשפעה חילונית מכוונת, הוא אחר.

אם הצבא יהיה שונה, בחלקו.

כלומר, אם תהיה אפשרות להתגייס ולדעת שאין תערובת עם בנות, ושאין נסיונות רוחניים מעבר למה שבכל מקרה יש לבחור שחי ועובד מחוץ למסגרת חרדית - אחוזי הגיוס יעלו בהרבה.

הצבא לא צריך להשתנות לשם כך. הוא מספיק גדול כדי שיהיה מקום גם לחרדים ולדתיים שרוצים את אותו דבר, אם רק הייתה נכונות בסיסית לתת את זה.

הוא ניצני שינוי שמגיעים מאוחר. אמנם עדיף מאוחר מלעולם לא.

הציבור ככלל בנה תפיסה מסויימת ולכן לא דאג לפתרונות, ועל זה התלונה, הטרוניה והאשמה. מה שצריך לקרות זה שתהפכו למסה קריטית שהציבור החרדי ינצל כדי לדרוש הקמה של מסלולים שמותאמים עבורו. לישיבות ההסדר זה עובד חד משמעית. רוב החברה מהישיבות הגבוהות, שמתגייסים אחכ רגיל, חוזרים לישיבות. יש ישיבות לבוגרי צבא. הציבור שלנו הולך וגדל, ושכבת הגיל המבוגרת/מתבגרת לא נעשית פחות דתית עם השנים. להיפך.

כמות ההולכים לישיבות הולכת וגדלה בכל שנה ממש. זה פשוט עובד. השיטה מצליחה, והחרדים מאבדים את התירוץ שפעם היה נכון.

אלה דווקא בחורים שבאו מהישיבות הגבוהות אצלנו. מי ששומר על הגדוד הזה עם צביון דתי, אלה בני הציונות הדתית.

אתם באמת חושבים שלחרדים לא אכפת. שלהם לא קשה? שלהם לא נקרע הלב מכל נופל? שהם לא מתפללים על כולם?

גם אם הם לא הולכים לצבא בגלל שהרבנים שלהם אומרים שלא, או משיקולים שונים (ויש המון שכן הולכים!) כואב להם ממש והם מנסים לעזור במה שרק אפשר.

יש אחוז קטן מאד מאד בחברה החרדית שלא אכפת לו.

אני לא מאמינה שיש יותר מעשרות בודדות שלא אכפת להם. וזה לא קשור לחרדים.

לכולנו קשה שנופלים יהודים!!!

התקשורת כ"כ מסיתה את הדתיים לאומיים נגד החרדים שזה פשוט עצוב. אתם אשכרה לא יודעים על מה אתם מדברים!

באלי לבכות מכמות השנאה פה לציבור החרדי.

הרוב נראלי בסדר

תמיד בולט הלא טוב אבל זה לא אומר שהלא טוב הוא בהכרח הרוב

יש פה טורים באתר שמעבירים מסר אחר.

אבל מה שאת אומרת, על הלא טוב שבולט - אצל חרדים זה בוודאי כך. 

אז אולי גם אצלכם...

ואם יש כאלה שכן מתרעמים אז זה לא ממש מתוך שנאה אלא מתוך תסכול וחוסר הבנה וביטוי של כאב לקרובים שלהם שנפגעו מהמלחמה. אז אין צורך להקפיד עליהם.

עממה תמיד יש מיעוט קטן ומעצבן עוד הרבה לפני המלחמה שחירחר שנאה בינינו וזה באמת כבר בעיה שלהם אבל שוב, זה מיעוט קטן ובולט

בדיוק שהקפלניסטים זה רק כמה עשרות זקנים ממורמרים 

באמת מנסה להבין.

ועדיין. לא כל התגובות מגיעות רק מזה.

אם התסכול הוא רק על אי גיוס, היה צריך שלפחות חצי ממה שנכתב נגד חרדים ייכתב נגד חילונים שמשתמטים.

שהם מרגישים הרבה יותרכעס ותסכול כלפיכם דווקא מאחר שהם מרגישים קרבה יותר אליכם ולא אל החילונים.

שכלפי החילונים יש תחושת קרבה ואהדה, וכלפינו ריחוק, למרות שהייתה אמורה להיות קרבה.

מניחה שדברים בלתי נסבלים כמו יתד, (עיתון שנוא על חלקים גדולים בתוכנו) יוצרים תחושת ריחוק. ועדיין...

בכל אופן, תודה על האמפתיה...

וכששומעים את נציגי הציבור שלך מדברים על הציבור שלנו, זה לא קל להרגיש קרבה. להיפך, הייתי אומר שמי שגורם לריחוק אלה הקולות הבולטים אצלכם. אתם מרחיקים את עצמכם.

זו לא הפעם הראשונה שברגע שהציונות הדתית אומרת משהו על הציבור החרדי אז מתחילים לעלות כותרות וקולות אצלכם על "לבחון מחדש את הברית עם הציונות הדתית". אי אפשר רק לבוא אלינו בטענות. זה לא הוגן.

ממכם אכפת, מהם לא אכפת. להיפך, אכפת לנו שיעופו מכאן ויצטרפו לערבים שאיתם הם כל כך מזדהים.

אם תקחו כל עיר חילונית ובורגנית לדוגמא שעליהם אוהבים לומר שאין כמעט קרביים שם ויש מלא משתמטים תראו שיש נופלים משם שנפלו עבורנו, ביחס של בערך שני שליש מהנופלים בכלל האוכלוסייה.

כאשר בבני ברק אין עדיין נופל אחד מתחילת המלחמה שנפל במהלך שירותו הצבאי, כך שאין אחד שבחר להקריב את עצמו למעננו.

אז זה פשוט השוואה למציאות מדומינת.

תקראי את זה:

תוהה אם להגיב - צעירים מעל עשרים

תלכי לבית של משפחה בה האבא במילואים, תעזרי להם פעם בשבוע לחודש ותדברי איתה על זה בכנות ואז אולי תביני.

דמעות זולגות ולא שום דבר אחר,

רואה ראיונות של אמהות לחילים 

מצטערת וכואבת ומבינה שעדיין לא מבינה מספיק את הכאב

מאוד כואב לקרוא את התגובות פה,הגזמתם לגמרי

האם בבית הכנסת שלך אומרים תהילים למען החזרת החטופים? שני מזמורים בסה"כ, עניין של כמה דקות.

/news/651727

בראשי הוא מופיע בתור "היחס החרדי לנופלים"

בעוד הפותח בכלל בא לשאול- מה החרדים עונים לעצמם על זה שהם לא מתגייסים?  חידוד השאלה - צעירים מעל עשרים

@נפשי תערוג 

קרא שוב את ההודעה הפותחת

"מה מרגיש חרדי ממוצע

*שיש לו ראש על הכתפיים*

שיש עוד נופלים וכו וכו'

מה השרשור בא להגיד? מה השרשור מחפש? אם לא להגיד במילים אחרות, "האם לחרדים בכלל אכפת שיש נופלים?"

איפה פה בשאלה הוא דיבר על גיוס? מה? מי דיבר על גיוס פה בכלל..

עכשיו אם תבוא ותגיד "לא הנה הוא הסביר את עצמו" וודאי שהוא יסביר את עצמו אחרי שהבין שטעה..

השרשור הזה לא הוסיף הרבה אם בכלל ליחס של אנשים כלפי החרדים. ואולי רק הוסיף לגרוע אותו כמו שעולה פה מהתגובות.

הוא הסביר למה הוא התכוון אחרי שראה ששני אנשים הגיבו לו על משהו אחר.

תבדקי בהודעה אח"כ שהבהרתי את הענין.

1. היחס החרדי לנופלים. (שכאמור יש מנעד בציבור. בין קדושי עליון לפחות והרבה פחות...)

2. היחס החרדי לאי גיוס

שתיהם שאלות גדולות.

לא להסית את העוול./ להפנות את האש.

זה חטא גדול לשנוא יהודים. אני מקווה ומשתדל לא להכשל בו. לא אני ולא הציבור הדתי לאומי.

וזה חטא לא פחות גדול כל החילול ה' של סוגית הגיוס.

אני יודע שזה מורכב מאוד , ולא ברור ככ איך אפשר לפעול לתיקון החטא המיוחס לציבור שלכם.

אבל בעייני המינימום זה לפחות לא להפנות את האש לעוולת של ציבור אחר.. ואף לא של חלקים ממנו.. בטח אם חלק מהם איבדו את יקירהם או את שגרת חייהם הנורמלית.

ממש לא התכוונתי לזה.

וגם לא להאשים בעוול

אלא קצת להסביר את הכאב שבצד שלנו.

ואם אין לזה מקום, אז כנראה שאנחנו צריכים לשתוק.

ועדיין לא נשמע לי סביר, שאנשים פה כותבים שלחרדים לא אכפת שחיילים נרצחים.

ברור שאין מה להשוות בין כאב של מי שאיבד מישהו קרוב לבין מי שכואב מרחוק. זה כאב אחר. אבל כולם כואבים.

חרדי מרגיש בדיוק כפי שמרגיש חייל שלא נמצא בתפקיד לחימה בחזית אלא משרת בעורף.

מרגיש צער גדול וכאב עצום, לצד הכרה באמיתות תפיסתו שהוא ממלא את תפקידו.

שמחתי לעזור

עבר עריכה על ידי ארץ השוקולד בתאריך ט' בחשוון תשפ"ה 1:01

אבל השאלה מציבה מראה,

כאשר אנשים מרגישים שהם עובדים לבד כדי שכולנו נחיה פה, אז הם באמת תוהים אם אכפת, לכתוב בשרשור שאכפת לא באמת ישפיע, להראות במעשים שאכפת ישפיע

מציע לכל אחד ואחת שנעלבו מכך לחשוב איך הם יכולים לשפר את התדמית בעיני עם ישראל.

זה לא הסתה של התקשורת, את הרגשות הללו אני בעיקר שומע מכאלה שעסוקים במלחמה ואפילו לא מספיקים לשמוע חדשות.

לכן, להאשים אחרים לא יועיל, מה שיועיל זה לחשוב איך לשפר את התדמית וכנראה שזה ידרוש מעשים.

אולי אנסח אחרת שיהיה ברור יותר:

לפעמים קורה בין בני משפחה שצד אחד פגע מאוד בשני והשני שואל בחריפות (ובכנות, לא סתם כהפרזה) "אכפת לך ממני בכלל?" או משהו כזה, האם לכתוב לו/ה הודעת ווטסאפ של "אכפת לי ממך" או לקנות פרחים לשבת יספיקו?

ברור לנו שבמקרה של משבר כזה צריך לעשות חושבים איך משפרים את היחסים בינינו ומה עושים כדי לתקן.

ממליץ לחשוב בכיוון הזה

בהצלחה רבה

מעל ל25 אנשים הגיבו, כאשר שלושה מגיבים בלבד טוענים שכל החרדים רוקדים על דם הנופלים.

.

א. שמעת אותי בשירשורים אחרים, כך שההאשמה השפילה שלך כאן היא פשוט גסות רוח.

ב. אפילו בפוסט הזה הבהרתי את דבריי היטב, כך שהוצאת השם הרע הזו היא חוצפה.

השאלה שלי עכשיו היא למה המקרה הפרטי שלך יכול לייצג את כלל החרדים, ואילו המקרה הפרטי שלי לא יכול. אני רואה בזה חוסר יושר.

אומר שאני שונא שליחים,

שיש לי רצון לרצוח את השליחים,

שאני רוצה ששליחים לא יתרבו,

אני כבר לא מופתע ממנו.

אתה מכניס לי דברים שמעולם לא אמרתי.

תהיתי האם תו ירוק הגיוני על שמן קנולה, ואתה הכנסת לי שוב ושוב שאני טוען שזה רעל, ולכן אני מתנגד לחיסונים, כאשר התחסנתי לפני הזמן.

לא רק שלא טענתי ששמן קנולה רעל, אלא ד"רים של רפואה מערבית חושבים כך ולכן גם אני.

אבל נוח לך לנפח דברים שלי ואז להסיק עלי ההפך המוחלט ממה שאני, כלומר שאני נגד חיסונים.

אני לא רואה בעיה בעבודה במשלוחים לטווח רחוק, אבל זה לא סותר את זה שלמדתי במכללה, בלי לסיים תואר ויש פרוייקט שאני עובד עליו בתחום כבר שנים ועומד לסיים אותו.

בזמן הפנוי שלי במילואים למדתי המון מתמטיקה 5 יחידות חומר שמינית, כי זה החומר שהכי חסר בו מורים, גם בפרטי וגם בבית ספר.

עכשיו כשיש חוזים אישיים, אפשר לעבוד חצי משרה בלי תואר בהוראה. אני כרגע מתלבט האם לעבוד אחרי המילואים בתחום בפרטי או בבית ספר או גם וגם.

אבל כל כך מזעזע אותך עבודות פשוטות לטווח הרחוק, כל כך מזעזע אותך שאני חושב אחרת ממך בעניין, שאתה מכניס לי שוב ושוב שאני עובד במשלוחים במטרה לעתיד הרחוק, בלי ללמוד כלום ובלי שום שאיפה אחרת. שקר מוחלט שחזרת עליו שוב ושוב ושוב.

דומה למה שאתה מרגיש כשאתה שומע על אסון בסין - צעירים מעל עשרים

להרגיש כלפי העם שלך כמו כלפי איזה אסון בסין

להצטער מהשפה ולחוץ כשחייל יהודי נהרג בקרב

זה לרקוד על הדם במילים אחרות

ברוך ה' שאני וכל הסביבה שלי לא כאלה

זו הסקת מסקנות גרועה מאוד.

כל מה שהוא לא צער עמוק וכאב

הוא רקוד על הדם

מעכשיו, זו בחירה שלך לדון אותי לרעה.

בשני מקרים שונים. זו לא המצאה שלי.

אבל המסקנה שהם רוקדים על הדם בגלל זה היא כן המצאה. המצאה שלך. האם העובדה שמישהו יצדיק או יכיל מיתה של מחלל שבת מולידה את המסקנה שהוא שמח באותה מיתה?! ממש לא. ולכן גם לא טענתי את זה בנדו"ד.

להעיד בשם אנשים אחרים

האדם יראה לעיניים והשם יראה ללבב.

אתה רואה בחורת סמינר מתלהבת שכיבכול נהנת מהחיים בזמן שהחיילים שלנו נלחמים ואתה מיד ממהר להסיק שהיא אדישה למצב ולכן מתנהגת ככה. בעוד שבפועל רק השם יודע כמה הרטיבה את המיטה שלה בליל הקודם מהצפה על המצב.

כל יהודי מרגיש כאב קל וחומר שיהודים שחיים את התורה מפתחים רגישות מיוחדת כלפי הצער בעם ישראל. 

פגשת יהודי חרדי ששמע על חייל שנהרג והגיב באדישות?

ראית אותו מגיב באדישות לכזו בשורה?

כי אם הלכת ברחובות בני ברק ולא ראית את כולם לבושי שק ואפר זה לא מעיד על כלום

גם אם תכנס ליישוב דת"ל לא תראה שק ואפר

תראה אנשים רגילים, קונים בסופר, לוקחים את הילד מהגן 

חיים כרגיל

אז מה? אז הם לא כואבים עם כל חייל שנהרג?

והתארחתי השנה בבני ברק כמה פעמים.

בנוסף, דיברתי עם חרדים ברחוב, כן.

ובציבור שלנו ממש לא חיים כרגיל. אימהות קורסות, עסקים נסגרים, סטודנטים מפסידים שנת לימודים, ואנשים על מדים הולכים וחוזרים מפעילות לפעילות. כל תפילה מסתיימת בפרקי תהילים ואחינו כל בית ישראל. בשבת אומרים מי שברך למדינה, לחיילים, ולחטופים. יש אינספור התארגנויות של סיוע לחיילים ולמשפחות, וכבר 13 פעמים ישבו אצלנו שבעה בגלל המלחמה.

אם את באמת משווה את צורת החיים הזו לצורת החיים החרדית, אז את מנותקת. את כאובה, יזה יפה, אבל בתוך עולם מדומיין. מה מזה מתרחש בציבור החרדי? מה הציבור, לא את כפרט, אלא הציבור ככלל עושה כדי להנכיח את ההשתתפות עם הציבור? עם צער הציבור? לא הרבה.

רק ממפגש איתו.

לא לך לקבוע דברים כאלה

את החוויות והמחשבות הפרטיות שלך תשמור לעצמך. בטח ובטח אל תמהר להסיק שכולם כאלה רק בגלל חוויה ממי שנפגשת איתו

הייתי דווקא מציע שאת תשמרי את הדעות שלך לעצמך. אל תמהרי להסיק עלי משהו בגלל שיחה בפורום.

אם יש ביטוי שאומר שחיילי צה"ל הם כמו עובדי זבל. אז ככה חרדי מרגיש. החרדים לא באמת חיים פה. הם על הירח.

זכור לי שנתקלתי והזדעזעתי בשעתו. רב כלשהו?

יש כל כך הרבה סוגי חרדים.

זו אמירה לא מייצגת. בכלל.

האמת אני לא רואה הרבה טעם להמשיך לכתוב פה, אבל בכל אופן בשביל מי שכן רוצה לדעת את העובדות.

יש אצלנו פער, בכללי, בין הנאמר ברשמי לנאמר ברחוב ובין האנשים.

פלוס שתמיד יהיו אנשים בעייתיים (כמו חבר כנסת מסוים שמייצג כת, במחילה, ועיתון יתד שחיים ולדר הוא ממנחילי "ההשקפה הטהורה" שבו, ומה צריך יותר מזה)

ועדיין רוב רובו של הציבור הוא אחר לגמרי לגמרי.

אני חושבת שבשביל להבין מה קורה אצלנו, צריך הרבה רצון טוב.

מבינה את מי שאין לו את הרצון הזה כרגע.

עדיין זה לא הופך את ההסתכלות כאילו לא אכפת לנו כל זה, או שאנחנו פשוט אגואיסטים / ערלי לב / מסלפי היהדות - ולכן לא רוצים להתגייס - לנכון.

1) השאלה כללה שני היבטים. א' - איך הם מרגישים. ב' - מה עונים לעצמם מוסרית ומצפונית.

2) השאלה התייחסה לפלג המרכזי בציבור החרדי. (ולא לשוליים שקיימים בכל מקום)

3) הרוב המוחלט של העונים ענה בדרך מאוד עניינית ומכובדת. וזה מבורך.

3) חוץ ממיעוט קטן, כוווולם הסכימו שכאב לחרדים מאוד (עכ"פ לרובם המכריע) וחשוב לנו כעם אחד לשמוע את הקול הזה.

4) מוסכם גם על (כמעט) כולם שהכאב שונה וחזק יותר - אצל מי שיש לו בן, אח, דוד ואבא בצבא.

5) עיקר כוונת השאלה היתה יותר בכיוון, איך חרדי ממוצע מתרץ לעצמו את המצפון עם זה שהוא לא מתגייס כשבאותה עת מישהו נופל. וכאן היו תשובות מגוונות בעיקר שזה ממקום אמוני בלימוד התורה. 

6) אני רוצה להודות לחרדים\יות, שהגיבו כאן וסיפרו לנו על הכאב שהם חשים, שבאמת היה נשמע ככאב עמוק וכנה, לי אישית היה לי חשוב לשמוע את זה !!!! אני מאמין שלעוד משתתפים !! זה הרגיע לי משהו בפנים, תודה תודה תודה.

אני רוצה להיות כאן שופר,

לחרדים שפנו באישי,

עם כאב גדול,

עם זעקה קשה,

שממש הפתיעה אותי,

וגם העציבה אותי.

אני מצוטט:

....אני מרגישה שאנו באותה קטגוריה עם הערבים ימ"ש.

.... החילונים והאתאיסטים יותר מקבלים אותנו.... אנחנו מרגישים יותר בנח בקרבתם....

..מה אנחנו לא עם אחד, איפה נגמרה להם אהבת ישראל וכו'

ולכן אני רוצה לפנות לאחי החרדים במכתב גלוי:

אחי החרדים !

שלא תתבלבלו, אנו עם אחד אוהב ומעריך,

אני מרגיש קרוב אליכם עשרת מונים מאלו שלא מאמינים בתורה ובמעמד הר סיני, 

מאלו ממפלגת 'רק לא ביבי'. (שגם הם מעמנו)

ולא, אני ממש רחוק שנות אור מהשנאה והניכור שאתם חושבים שאני חש אליכם.

אני ממש מבקש ממכם תראו בקולות הקיצוניים שבתוכנו,

מקבילה לקיצוניים שיש ביניכם, (נטורי קרתא ושות')

יש ויכוח, יש כאב,

יש הרגשת ניצול והשתמטות.

אי אפשר ואסור להתכחש,

ומה שחשוב זה פשוט לנהל דיון עם השני,

ולנסות להבין בלי להאשים !!!

דיון ציבור מול ציבור,

בגלוי וביושר לב, על כל ההיבטים של הענין הנורא הזה.

אבל לדעתי בזמן הרגיש הזה עגיף להימנע כמה שאפשר מדיונים נפיצים כאלו זה לא מוסיף זה בטוח..

שוב ישר כח על ההבהרה

על המילים.

ועל הבהירות.

בעקבות הדיון,

פתחתי את הכאב שלי עם מכר חרדי.

זה היה ריפוי לנפש.

תודה.

והלוואי שנזכה כבר לגאולה שלמה.

קודם כל אקדים: היחס שלי אל החרדים הוא מאוד מורכב. מצד אחד אני מרגישה התנשאות שקטה-ולא-שקטה מצד חרדים רבים (בעיקר מצד העסקנים והחרדים-רק-בחיצוניות, לא כולם כאלו), אבל מצד שני אני חיה בתוכם וספגתי מהם ערכים שברורים לי ולצערי רק בגיל מאוחר יותר התברר לי שלא לכל הדתיים הלאומיים הם ברורים (כמו לדוג' ראיית סרטים שאינם צנועים, איזה הצדקה הלכתית יש לזה?).

כעת לגופם של דברים, אני מאמינה בכל ליבי שהתורה מגינה ומצילה ושהיא קריטית לניצחון במלחמה. אני גם חושבת שלמרות שדרך החיים האידיאלית היא חיים ארציים מלאים מתוך תורה, למרות זאת - אם רוב העם איננו שומר מצוות וחיים חיים ארציים בלבד, בהחלט יש צורך בכאלו שילכו לקיצוניות השנייה ויחיו חיי תורה מנותק מארציות כדי לשמור על נוכחות התורה בחיים הלאומיים.

עם זאת, אני חושבת שרוב החרדים לא מבינים זאת מספיק. אם הם היו מבינים באמת - לא היה שום מקום לאף התרשלות בלימוד, גם כשחולים, גם כשיש חתונה לבן דוד - לומדים! וכי חיילים בזמן מלחמה מקבלים כאלו פריווילגיות? אתם לוחמים! ולוחמים לא "מנייסים" (מלשון נייעס) באמצע הקרב, לוחמים לא מאחרים להתייצב בתחילת היום, לוחמים לא מבזבזים זמן. לוחמים לא יוצאים לבין הזמנים ארוך חודש שלם. אם כי חייב לציין שגם החיילים בצה"ל מקבלים שחרורים מפעם לפעם (תלוי במצב האישי) כדי לשמור על הבריאות הנפשית שלהם.. למידה אינסטנטיבית היא לא פשוטה.

בנוגע לכך שיש הרבה חילונים לכן צריך קיצוניות שניה.

אבל איך אפשר בעזרת שיקול כזה לבטל מצוות עשה של מלחמת מצווה?

למה אני וכל החברים שלי מהגדוד צריכים להיות חצי מהזמן במילואים, כולל אנשים נשואים עם ילדים קטנים (מה שמאוד מכביד על האמא), ואנחנו צריכים להיות בעומס גדול שמשפיע לרעה על התפקוד שלנו ועל החיים שלנו, פיקוח נפש של ממש, בשביל שהחרדים יאזנו את החילונים כאשר הם חיים באותה המדינה אבל בקהילות נפרדות ובערים שונות?

זה לא ביטול מצוות עשה, זאת התגייסות מלאה למלחמה! (לא מה שקורה בפועל, אלא מה שאני מציעה). האם אתה מאמין באמת באמת בקריטיות של לימוד התורה להצלחה במלחמה? אני לא אומרת שהחרדים מבינים את זה טוב יותר ממנו (הרבה פעמים זה נשמע לי רק כסיסמאות), אני פונה אך ורק אלינו. לדעתי לימוד התורה בזמן מלחמה צריך להיות יותר בסגנון של גדוד-לומדים. צריך גדודי צנחנים, שריונרים, טייסים וכו' ולא פחות מכך צריך גדוד לומדים. לימוד תורה במובן של התגייסות מלאה למאמץ המלחמתי. לא המשך שגרה רגילה. אם היינו מדינה מתוקנת ע"פ התורה, היינו מקימים בצה"ל גדוד של חיילים, על מדים, שמקבלים שחרורים הביתה בדיוק כמו שאר החיילים, וצריכים להתייצב מוקדם בבוקר בדיוק כמו שאר החיילים, והמשימה שלהם - לימוד תורה. מי שמתרשל, היחס אליו זהה לחייל קרבי שמתרשל (וזה לא פשוט בכלל. לכן לדעתי לימוד תורה מתאים ליחידים שבוחרים בכך ולא למגזר שלם). זאת צריכה להיות ההתייחסות שלנו ללימוד תורה.

אבל אין לו סימוכין בתורה.

החרדים עשו בילבול בין קיום תורה לבין לימוד תורה. ואפילו הכי, משום מה החרדים מדמיינים שמדובר על סגירת הישיבות וגיוס כווולם. זה שקר שלא ברור איך התפשט אצלם.

הרי הדבר הרצוי הוא משהו בדומה למסלול ההסדר (או התאמה אחרת שהחרדים יבנו). מדובר על מחזורי גיוס בלבד. הישיבות ממשיכות להתקיים. אנשים נכנסים ואנשים יוצאים ואנשים חוזרים. וככל שיעלו כמות משרתי המילואים כך גם כמות הימים שכל אחד יעשה יפחת, כי תהיה תחלופה גדולה יותר.

לכן, אפילו אם נקבל כאקסיומה את האמירה שלימוד תורה מציל, הרי זה מתקיים בכל מקרה.

א. למה אתה אומר שזה שקר? אם אין שום הסדר לבחורים, כולם יצטרכו להתגייס.

ב. זה לא פחד מסגירת הישיבות בגלל שכולם יתגייסו, זה פחד מנשירה המונית. הדתיים הלאומיים בצה"ל יודעים הכי טוב יותר מכולנו כמה שהצבא לא שם על הצרכים הדתיים שלנו, מד"סיות לבחורי ישיבות הסדר הפך לנורמה! היתה פעם סערה סביב בחורים שיצאו ונענשו אחרי שהכריחו אותם לשמוע שירת נשים בכנס צה"לי כלשהו, השמירה על סביבה נקיה מחמץ בפסח היא "בערך" (חבר של בעלי התגייר בצה"ל ואמר לו ששלפני הגיור היו לו עוגיות בפסח ולא רק לו) ועוד דברים. ועל זה יש לי 2 דברים לומר: 1. עם כל הרצון הטוב של החילונים בצה"ל, הם לא מבינים את החשיבות והקריטיות של "כל מיני דברים כאלו של דתיים", וזה גורם לזלזול מסוים לא מכוון בצניעות, שמירת שבת, שמירת כשרות וכו'. הדתיים הלאומיים הם "טאטאלע" כמו שאומרים, ושותקים על כל העוולות האלו (אולי גם חלקם לא מספיק מבינים את החומרה). 2. הרבה מהמוחים נגד החרדים לא מוחים באמת בגלל המצוות הקדושה לשרת בצה"ל (וזו באמת מצווה קדושה), אלא כי הם שונאים את החרדים, הם רוצים שהם יהיו כמותם ולעולם לא יקבלו אותם כמו שהם. סוגיית הגיוס תעבור מהר מאוד לסוגיית "הדרת הנשים" שהחרדים גורמים בצה"ל, ומשם המדרון חלקלק. אם היה לי זמן הייתי מאריכה עוד, יש לי עוד הרבה מה לומר בנושא.

אין כרגע שום הסדר לחרדים כי הם לא מוכנים לעשות הסדר כזה.

אם הם היו מסכימים להעביר חוק גיוס כמו שיש בישיבות הסדר וגבוהות (ואפילו פחות זה) החוק מזמן היה עובר ובג"ץ לא היה פוסל אותו.

אם הם מספיק חזקים כדי לאיים בהשבתת המדינה במקרה של גיוס, אז הם מספיק חזקים כדי להשבית את המדינה בדרישה לשנות את הצבא כך שיהיה קדוש יותר ויהודי יותר. מרגע שהכוח הזה הגיע לשיאו, תמו התירוצים. הסיבות של פעם הם התירוצים של היום. 

חוץ מזה שהכוחות השמאלניים-פרוגרסיביים במדינה חזקים מאוד, לא פשוט להילחם איתם. ראית מה קרה לרפורמה המשפטית.

נכון שיש לנו השקפת עולם מקיפה ומבוססת, אבל גם לחרדים יש...

סליחה על החריפות, אבל אני אכתוב עכשיו חריף ואפילו חריף מאוד.

אוהבים לתקוף את החרדים שהם "מוחקים" מצוות, ואנחנו לא מחקנו? אם נדבר על הנושא של צניעות - אנחנו (כציבור) לא שומעים דרך קבע שירים של חילוניים על ז-נות? אנחנו לא רואים סרטים מלאים בז-נות? בנותינו לא הולכות בהמוניהן עם חצאיות מעל הברך וחולצות קצרות? השתגענו, פשוט השתגענו.

יש מה לבקר על נושא הצניעות בציבור שלנו, אבל בסוף מדובר על עבודת ה' הפרטית של כל אחד.

הביקורת על החרדים בנושא גיוס מגיעה בעיקר ממקום של נשיאה בנטל, שאר הציבור סובל ישירות מזה שיש קבוצה גדולה שלא מתגייסת.

על צניעות וכו.

פשוט יש לנו עיני בשר ואנחנו לא רואים נזק רוחני ולכן זה גם פחות מזיז לנו.

ולהיכנס למקום בעייתי מבחינה תורנית.

אלא"כ מדובר במישהו שמסתובב ברחובות ולא באמת לומד תורה

כי זו נורמה ציבורית, ונורמה ציבורית זו אמירה ציבורית.

אנחנו מדברים על המצווה מנקודת מבט דתית או על החובה מנקודת מבט אתית-חברתית?

אבל בגלל שהם משתמשים בטיעונים תורניים אז עונים להם באותו מטבע.

יש לציבור הדת"ל עוד כמה מחלוקות עם החרדים על קיום מצוות מסויימות, אבל כמעט ולא תראי מאמרים על זה.

לפחות כעת. 

אתם ככלי שרת בידי השמאל מתזמרים להם בזמן המתאים לגייס גם את החרדים כדי לקבל את מרות השמאל בכניעה. בינתיים מהצד השני הפרקליטים שלהם מחטטים לנציג הממשלה בפלאפון כדי למצוא משהו וכדי לדפוק את נבחרי הציבור של החיילים הגיבורים ולסנדל את ממשלתם. במטכ"ל לא תשבו, לאיזה ספק בית ממולכד אפשר להיכנס בעזה לא תחליטו, הם יחליטו בשבילכם, אבל זו מלחמת מצווה. מלחמה שאולי בעוד שבוע תהיה מצווה לסיים אותה כי איזה סיבה שתצוץ, מי יודע. 

היה מקום לומר לאלו שלא לומדים תורה להתגייס אבל לא רק שהצבא לא מתאים את עצמו (כמו שעשה לצורך נשים ולהט"ב וכו') כדי שחרדי יוכל לשמור שם על אורח החיים שלו, אלא שהצבא עוד עושה את ההפך. ודי לראות את מה שאנשיכם מפרסמים כדי להבין כמה זה נכון, כדוגמת המאמר של הרב זיני באתר ועוד. המומנטום של זעקות הגיוס כעת הוא כדי להרוויח את הטענה שבשעת מלחמה לא נדון באורח החיים כי פיקוח נפש וכו', וכך אפשר יהיה לחנך את החרדים כי זה בעצם הצבא, ככה הוא ואין ברירה. אבל זה שקר.

החרדים לא יוותרו על לימוד התורה, לפחות של חלק, אין על מה להתווכח כי בזכות התורה אנחנו כאן וגם אצל הכיפה הסרוגה זה קיים רק במספרים שונים. 

ולגבי שאלת הכאב על חייל שנהרג או על כל יהודי שבצרה וחטוף, שאינו קרוב משפחה כמובן, זה עניין מאד אישי, לא חושב שהצער על כלל ישראל שייך לכם. 

רגע מה זה כאב? לשבת בסניף ולהעביר פעולה על העניין?

אפשר להתווכח אם מדובר על מלחמת מצווה, אבל אין ספק שלהתגייס היום לצהל זה ממש הצלה מפיקוח נפש.

לגבי ההתאמה של הצבא לחרדים כתבתי כבר בתגובה אחרת.

ואתה לא יכול לפתור את הכל ב"הדרישה היא פוליטית", בזמן שיש אלפי משפחות שקורסות כי האבא היה בשנה האחרונה במאות ימי מילואים, וגם בשנים הקרובות יצטרכו להיות הרבה זמן במילואים.

בהחלט אפשר ובכוונה רוצים לגייס את החרדים על דעת שאי אפשר, ושיגידו תודה נדאג להם קצת. וזה הרי לא מספיק. כבר עבדו על החרדים פעם, צריך משהו עם פיקוח רציני.. אבל עכשיו זה פיקוח נפש. הניצול הציני של הפיקוח נפש כדי לחנך גם את החרדים ובמקביל גם לסנדל את הממשלה הוא מזעזע. 

וסליחה על הפוליטיקה שוב, אבל הקשר בין צעקת גיוס החרדים לבין פגיעה בממשלה שלך, הממשלה שנבחרה ע"י רוב הלוחמים שנפלו, הרבה יותר ישיר מהקשר בין החייל המתגייס כעת לבין פיקוח נפש, בטח שלא ברמה המיידית. לכן קצת מגוחך שדווקא אתם מצליחים ליפול בזה וצועקים את מה שאנשי מחאת קפלן צעקו לפני שנה ורבע (ועדיין). אם יש משהו שהציבור שלך עוד יכול להזיז במדינה זה ע"י בחירות וממשלה, וגם את זה רוצים לקחת ממך, ומגייסים אותך לתהליך.

לא באתי לפטור אלא באתי להסביר מהו שורש הזעקה הזו (לדעתי כמובן)

כן, פעולה זה חשוב. כולנו יודעים מה החשיבות הקריטית של הסברה. אין הסברה = אין סולידריות.

התכוונתי שזה לא מוכיח. 

צער וכאב על כלל ישראל זו מדרגה. יש כאלה שזה בטבע אצלם, אולי בחינוך, אבל זה בעיקר בעבודה עצמית. 

לא היו בה שום בעיות רוחניות, היו בה שיעורי תורה בנוהל, כולם היו שם דתיים ++.

הם פשוט לא רוצים.

זהו

איך זה קשור לבעיות של הציבור החרדי? איך זה אמור להצדיק את מה שהם לא עושים? איך זה קשור לעצימת העיניים? בציבור שלי הרבנים והמחנכים כל הזמן נאבקים בבעיות שיש, בטח ובטח שלא מעודדים או מכשירים את זה. אבל בציבור החרדי? זה הכלל ככה. זה ה"מדיניות".

א. יש ביננו רבנים ליברליים שהופכים את תחלואי המגזר שלנו (הדת"ל) לאידיאולוגיה. היהדות נחמדה, היא יודעת להתגמש ולהתאים את עצמה למה שנוח לנו.

בעלי סיפר לי פעם שהביאו להם בטיול אחד רב שנאם להם בפאתוס על חינוך לאהבת העם והארץ וכמה שאנחנו יותר טובים ויותר מבינים מהחרדים, וכשסיים את נאומו הסתכל בשעון ואמר משהו בסגנון: "וואי כבר מאוחר, טוב נתפלל זריז בלי חזרת הש"ץ ונמשיך במסלול"... התבלבלנו!! לחרדים אולי חסרה קומת התורה הגואלת, אבל שלא נאבד אנחנו את הקומה הבסיסית. אי אפשר לבנות בניין מהקומה השנייה. הכוונה היא - שלא נחשוב שהם סתם טיפשים ורק אנחנו מבינים, יש לנו מה ללמוד מהם.
לפעמים אנחנו מקבלים יותר בהבנה חילונים מאשר חרדים. חילונים אוכלים טריפות! מגלים עריות! מחללים שבתות! אבל הם "תינוקות שנשבו".. נכון, אבל אנחנו אומרים את זה בכזה שיוויון נפש וחוסר אכפתיות.. מה, החרדים מזניחים את מצוות ישוב וכיבוש הארץ? אז מה אם יש להם מקורות תורניים לסמוך עליהם, אנחנו נלחם בהם! לא נקבל את זה! למה? למה את החילונים אנחנו מוכנים לקבל למרות שאנחנו לא מסכימים אבל את החרדים לא?
ב. נכון, יש להם אידיאולוגיה אחרת משלנו. יש להם על מי לסמוך, למרות שאנחנו אוהבים לזלזל ברבנים שלהם. כן, יש חרדים שלא מספיק מונחים בסוגיה בכובד ראש מתאים, עם שיקול דעת מתאים. זאת באמת בעיה רצינית, אבל אני חושבת שהרבה מהם מתחילים להבין. היום שומעים על הרבה יותר נכונות מצידם מאשר פעם, הח"כים החרדים מוכנים לחתום על חוק גיוס שפעם כלל לא בא בחשבון.

ואף אחת לא באה על חשבון השני.

גם אם אני מאמין שלימוד תורה ותפילה מסייע לניצחון (במיוחד כשהוא מוקדש למטרה ההיא)

זו דעתי. זהו

מוזמנת לחשוב אחרת

@ט'

@נפשי תערוג

כל מי שרצה כתב מה שחשוב לו, והתחלנו להגיע לירידה לפסים אישיים הטחות וסגירת חשבונות.

וממש נגע לי ללב שדת"ל מתאמץ להסביר אותנו ככה, 

ומצליח חלקית, בעיני.

הרבה דברים שכתבת היו נכונים.

ותודה על החשיבה, המאמץ לראות בעין רחבה יותר, והנסיון להבין.

בענין מה שהזכירו כאן בעיות צניעות במגזר "שלכם" ובעיתיות בסיסית כביכול במגזר "שלנו"

אני חושבת שאנחנו חיים, כולנו, באחת התקופות המאתגרות של עם ישראל, אם לא המאתגרת שבה.

הציונות הדתית בחרה דרך אחת להתמודד ולהשפיע, החרדיות בחרה דרך אחרת.

לכל דרך המעלות שלה והחסרונות שלה, פשוט כי הדברים מסובכים כל כך, עד שאתה לא יכול להתוות דרך מדויקת במישור הציבורי.

כלומר, באיזו דרך שלא תצעד - כציבור, דברים גם יתעוותו.

אני מאמינה שהרבנים שהתוו את הדרך לציונות הדתית לא התכוונו שהדברים יגיעו לחוסר צניעות כפי שקיים במגזר

ואני גם מאמינה שהרבנים שהתוו את הדרך לחרדיות לא התכוונו לשלל הבעיות שנוצרות מהיבדלות והסתגרות, וכל שכן מהאברכות. (מושג שנוי במחלוקת, אבל לדעתי לפחות, בשעתו הוא באופן חד משמעי יצר סטנדרטים גבוהים של יראת שמים, ויצר  מצב של ציבור שמצליח לשמור על קדושה בתוך דור שמתמודד עם טומאה ברמות לא נורמליות)

מה שאני מנסה לומר הוא שבסופו של דבר, בגלל מוגבלות האדם, הדברים הם מקשה אחת. המעלות של כל ציבור, הם מהצד השני החסרונות שלו.

את הטענה שהציבור החרדי בטוח שהוא הכי טוב תמיד ולא צריך לתקן כלום, שמעתי גם בעבר מידידות דת"ליות.

האם זה נכון?

זה שוב נכנס לשאלה מיהו הציבור.

מסביב אני שומעת המון המון שיח אחר.

מנגד, החינוך במוסדות, הוא בוודאי דיכוטימי יותר, ומה שהבנות שומעות שם שהן צריכות לתקן - זה רק עוד ועוד הקפדה על צניעות. (גם כן נושא שהלכו בו לאיבוד אצלנו, מצד אחד, ומצד שני, מה שמצליח להשמר בתוך כל הבלבול של היום, הוא גדול ועצום והוא בוודאי גם מגן על עם ישראל)

בענין הגיוס - הטענה שלך, נקדימון, על כך שהחרדים צריכים ליצור שינוי בצבא, היא נכונה מצד הרעיון.

מבחינה מעשית, אני לא בטוחה שזה אפשרי.

וזה שוב קשור לחסרונות-מעלות שבציבור שלנו.

לי דוקא היה נראה שהציבור שלכם יכול ליצור שינוי. כוח גדול כזה, שכבר ברור לכולם שהמדינה נשענת עליו עכשיו ממש, יכול לתבוע שינוי בדרכי התנהלות, ולו רק מצד התנהלות פחות מסכנת חיים לשוא של חיים, פחות סיוע הומניטרי שבעצם פוגע ישירות בחילים ומאריך את המלחמה, יותר נוכחות של נציגים שלכם בקבינט, ועוד.  וכמובן גם בנושא של הצניעות. זה הזוי שחברת כנסת שלכם צריכה להקריא מכתב של אשת חיל במילואים שמתחננת שלא יכפו על בעלה לינה מעורבת.

ראשי הצבא הזויים, כמובן, לא אתם... אבל  לי מהצד נראה, ואולי אני טועה, שיש לכם כבר מספיק כוח כדי לשנות דברים.

ליצור שינוי בצבא.

גם אם הוא יתנהל בענין הזה הכי מדויק ומושלם.

ממה שאני יודעת, לכל הפחות, ההתנהלות בצבא היא מגמתית נגד דת, וכל שכל נגד חרדיות.

ואנחנו עדיין בחוץ, בגדול.

הנסיונות שהיו עד היום, לא הצליחו.

זו באמת שאלה.

הרב דוד לייבל חושב שאפשרי ליצור שינוי.

הרבה חושבים שהוא תמים מדי וזה לא יעבוד.

הצבא יחסית דתי

לדוג'

לו"ז לתפילה שכל השאר במשימות

ימי ישיבה פעם בחודש

אוכל כשר גם בשבת

פטור משימות בימי צום

השילוב הראוי

וכו'

הרבה יותר דתי מרוב החברות הפרטיות באזרחות (והאמת. גם הממשלתי לא כך דתי)

כן. זה לא ישיבה.

זה צבא

אבל הצבא ממש לא נגד דת.

רוב החילוניים דווקא חווים אותו כסוג של כפיה דתית

צריך ליצור שינוי בצבא?

צריך להיות בצבא כי צריך לשמור על המדינה ואזרחיה. זה למה צריך

כי פה הפכו את הביקורת שלי לשטן. השיח פה נהיה כל כך שחור-לבן שזה מדהים איזה האשמות קיבלתי פה.

אני מודה לך שהתאמצת לקרוא שם, ולהבין את הצורה המורכבת בה אני רואה את הסוגיה הזו.

אני סקרן למה את מתכוונת במילים "הצלחה חלקית". האם הכוונה מצד השיכנוע, או מצד הטיעונים?

האם החסרתי דברים או שיש דברים שאמרתי ואינם נכונים לדעתך?

לגבי השינוי, הציבור שלי לא יכול לעשות את זה. הגענו לתקרת הזכוכית שלנו, בנתיים. לעומתנו, הכוח הפוליטי שיש לחרדים גדול בהרבה ממה שיש לנו. ובאופן פרדוקסלי, דווקא רגש ה"ממלכתיות" שיש אצל רבים מאיתנו, פועל נגדנו בהקשר הזה. מה גם שהציבור שלי, בעיקר תלמידי הרב קוק, מאמינים בגישה שכל כולה תהליכית. לעומת זאת, לחרדים אין לא את זה ולא את זה. אין ממלכתיות שמגבילה, ואין יחס מיוחד לרעיון התהליכי.

מה שהתרשמתי ממנו מאד - זו ההבנה וההכרה שלך בכך שגם לאדם דת"ל יש גבולות כלשהם שהוא לא היה עובר בשביל להתגייס, למרות ההכרה בערך הגיוס.

והמאמץ להבין את השוני מבחינת מושגים של הציבור החרדי.

כי באמת יש פער מאד גדול, וזה יושב כאן חזק בלב הדיון. 

הודעות אחרות שלך כאן בשרשור - האמת שמכמה מהן הייתי בשוק. ואני אומרת את זה לא בתור לקנטר, אלא פשוט כדי לומר לך שבאמת יש פער בין מה שאתה חושב למה שהמציאות בכמה היבטים, בעיקר בענין של אדישות לכאורה.

עמדתי לכתוב פה עוד הרבה על הענין של האדישות לכאורה, ועל הנושא של הממלכתיות והתהליכיות בגאולה.

נושאים שהייתי רוצה לדון בהם, אבל ברמה המעשית קשה לי לפנות את הזמן להשתתף פה בדיון, ומטבע הדברים הוא ילך ויסתעף עוד ועוד.

תודה על הרצון הטוב

בתפילה לגאולה שלמה.

אבל חשוב להבין כמה עקרונות בסיס אצל האוכלוסייה החרדית.

1. כפיפות מוחלטת להנהגה - בין אם מדובר בקהילה חסידית, ליטאית או ספרדית. בכולן יש יחס של כפיפות מוחלטת לדברי הרב או האדמור. אין שום טעם בדיונים על גבי דיונים עם האינדיווידואל.

בפסק אחד של הרב, הם גם יתייצבו למחרת עם קוקיות וירקדו ׳הורה׳ בלהקה הצבאית.

השינוי הגדול יקרה רק דרך ההנהגה.

וזה מוביל ל-

2. היבדלות מוחלטת מהעולם שבחוץ - אחת הדרכים העיקריות של ההנהגה בשימור על הקהילה היא היבדלות מוחלטת. הם הצליחו במובן מסוים לעצור את הזמן, בנו חומות דמיוניות סביב בני ברק וסביב קהילות מסוימות ועליהן הם שומרים בקנאות.

אפשר לדמות אותם לקהילת האמיש שבפנסילבניה, רק שבשונה מהבידוד שלהם, פיזי על שטחי ענק רחוקים מכל קהילה אחרת, החרדים מצליחים באופן מעורר השראה לשמור על בידוד כמעט מוחלט במרחק 10 דקות נסיעה מהבוהמה התל אביבית.

זהו שורש הבעיה בעיניי, שיתוף הפעולה עם הצבא, גם דרך הנחל החרדי, הוא פריצת דרך בחומה שההנהגה נלחמת לשמר.

זאת הסיבה שאין תמיכה מצד ההנהגה בגיוס נוער השוליים שלא לומד.

במובן מסוים הם צודקים, התוצאות בשטח. קשה להגיד מה בא קודם, הביצה או התרנגולת, אבל מגויסים חרדים (לא דת״ל) באופן מובהק הופכים לפחות חרדים.

3. היו כאן דעות שטענו שהחרדים שמים את לימוד התורה על פני קיום התורה.

כאן יש טעות יסוד.

החרדים בשונה מהדת״ל, לא מסתמכים על הרמב״ן שרואה בזה מצוות עשה. הם מבינים את קדושת הארץ ובמשך כל הדורות היו עולים לארץ, אבל עצם כיבוש הארץ והקמת המדינה לא רק שהוא לא מצוות עשה, אלא עברה על שלושת השבועות של ״ לא תעלו בחומה״ וכו׳. דעתם היתה קונצנזוס ביהדות האורתודוקסית ודווקא תנועת המזרחי היתה פורצת דרך בדעה שלה בהצטרפות לתנועה חילונית לגמרי.

גם בנוגע למלחמת מצווה ופיקוח נפש, הם לא רואים את זה כך, ההוכחה בשטח, המלחמה ממשיכה להתקיים בלעדיהם ולא רק זה, יש מילואימניקים חילוניים שעדיין שלא מגויסים.

4. אמונה מוחלטת שהתורה מצילה ומגינה.

5. אני לא יודעת מה המקורות לכך, אבל בסביבה החרדית עולים קולות על קשיים וחוסר נכונות לגייס חרדים, פחד שהצבא יהפוך ביום מן הימים לחרדי ועל מקלות בגלגלים לכל חובש כיפה (גם דתי) שמנסה להעלות בסולם הצבאי.

גם להנהגה הצבאית עצמה אין אינטרס אמיתי משמעותי בגיוס החרדים.

ההנהגה מלמעלה (החרדית, הימנית והשמאלנית) במקום לחפש דרך ריאלית להגיע לפיתרון, היא מפנה אצבע מאשימה לצדדים ומשאירה את העם המגויס והערכי לדמם (ליטרלי😔) בזמן שהם משחקים משחקי כוח ושליטה.

מי שמשלם את המחיר הכי כבד על זה הוא לצערי הציבור הדתי לאומי שאני לגמרי מרכינה ראש מולו. אין לי מילים, באמת שאין, בפני משפחות הנופלים, המגויסים ונשות המילואים.

אין טעם לנסות לשכנע אותי למה הדעות האלה לא נכונות, אני לא חלק ולא מסכימה עם הדרך, את הילדים שלי אני מחנכת לתרום למדינה😃.

N12 - "סנקציות כלכליות? זה לא מזיז לנו. בחרנו להיות עריקים"

משה נוסבאום

כ-900 חיילים ואנשי כוחות הביטחון נפלו בקצת יותר משנה של מלחמה קשה מאוד. מה זה עושה לך, אליהו?

אליהו

זה גורם לי להבין שאני חייב להתחזק מאוד בלימוד התורה ולהוסיף תפילות ופרקי תהילים כדי שלא ייפלו יותר יהודים ושכל הפצועים ישובו לבריאותם האיתנה

משה נוסבאום

מה אתה, יחזקאל, אומר לחיילי הסדיר והמילואים ולמשפחות שלהם? איך אתה מסביר להם למה אתה לא נושא בנטל הזה של הגנה על החיים שלך ושל משפחתך כשהם מקריבים את הפרנסה, את המשפחה ואת החיים שלהם כשישראל בסכנה ואתה נשאר בישיבה?

יחזקאל

מי שלא מבין ומאמין שמהות החיים זה רק לימוד התורה ועבודת השם, אז אני משתדל להסביר את זה בנועם ומתוך תחושה שאנחנו מגינים בעצם קיומנו ופעילותנו על כל מי שנמצא בסכנה, ומי שלא מאמין בכך - אני משתדל לא להיכנס איתו לדיון, בפרט לנוכח העובדה שאני לא מצליח להבין מה גורם לו להרגיש חלק ממדינת היהודים

משה נוסבאום

אז אשאל אתכם ישירות: אם חס וחלילה יפרצו כמה מחבלים לישיבת פוניבז' בעת שאתם בעיצומו של שיעור תורה, האם תמשיכו ללמוד או שתנסו להיאבק ולהילחם על חייכם ולהציל את חבריכם?

אליהו

זה אולי יהיה לך קצת קשה להבין מה שאני אומר, ובכל זאת אומר זאת: אם נלך כולנו בדרך התורה ונשמור את חוקיה, לא נגיע למצבים כאלה. כיום, כשהמצב לצערנו לא ככה, אם חלילה ייכנסו מחבלים לישיבה נטפל בהם מדין התורה - שהבא להורגך השכם להורגו

משה נוסבאום

אז מדוע "הבא להורגך השכם להורגו" תופס רק כשהסכנה מאיימת עליכם אישית? האם אתם לא מבינים שגם החיילים בעזה ובלבנון פועלים מתוך "הבא להורגך השכם להורגו"? זה לא מוסר כפול?

יחזקאל

אם הסכנה הייתה מוחשית ומיידית היינו צריכים לעזוב את הארץ וללמוד תורה בשקט בכל מקום שאין בו סכנה. מצד השקפת התורה האמיתית אנחנו כיום בגלות ואין לנו זכות לאחוז בארץ כשלטון. ולכן, אם תהיה תחושת סכנה מיידית, נעזוב

אליהו

בתקופה האחרונה התבטא מרן ראש הישיבה הרב אשר דויטש, שלאורו אנו הולכים כיום, שכל המלחמה הזו אינה לפי ההלכה והתורה והיינו צריכים בעיקרון לעשות עסקת חטופים הכי מהר שיכולנו לעשות כבר בהתחלה ולעבות את השמירה על היישובים ותו לא. ולא להיות דבוקים בלחזק את הכבוד הלאומי

משה נוסבאום

יחזקאל, אתה יכול לתת דוגמה ל"סכנה מוחשית ומיידית" שתגרום לך לעזוב?

יחזקאל

להכריע מהי סכנה שבגללה ניאלץ לברוח מפה - רבותינו יכריעו בסוגיה כזו. נותר לי רק לשער שזה משהו כמו איום קיומי מיידי על כל מי שגר בארץ ישראל

"לימוד התורה שלנו (ורק שלנו, המזרוחניקים לא נחשבים) הוא כיפת הברזל האמיתית", "בגלות כולם למדו תורה, פה ושם היו אנטישמים, אבל לכל פריץ היה יהודי שהוא חיבב, ולכל עיירה היה אדמו"ר שחולל ניסים", "אם הגדוילים יורו לנו לעזוב, נקום ונלך... ויזות? קריטריונים להגירה? הגדוילים לא דיברו על זה".

תיזהר לפני שאתה מעז לרמוז שרב דב לנדו הוא אינפנטיל.. זה מסוכן כשהדיוטות נכנסים למחלוקות ת"ח.

מכעיס אותי מאוד שכל דרדק חרדי מרגיש בנוח לזלזל במזרוחניקים וברבותינו הענקים הראי"ה ותלמידיו, אבל גם מצידנו צריך להיזהר.

שמה שהיהודי הזה אומר הוא שהמצב פה לא שונה ככ מהמצב שהיינו בו בגלות... גם פה רודפים אותנו...

הרב שלו הרב אשר דויטש.

הקצה הקיצוני שמבחינת רוב הציבור החרדי הוא לא רלוונטי לכלום.

הם גם מתפרעים בהרצאות של רבנים שמקובלים על רוב הציבור החרדי. (למשל, הרסו הרצאה של הרב טיומקין ומנעו ממנו לדבר.)

לא יודעת מי הבחור, ולא קראתי הכל, מתארת לעצמי שגם בתוך הזרם הזה, מאקו לא יחפשו את היותר נורמלי אלא הפוך.

@shaulreznik מביא את מאקו,

שמביא את משה נוסבאוים (האהוב..)

שמביא את דעתו של בחור אלמוני,

שמצוטט את רבו היותר קיצוני,

שגורם לכל עם ישראל להבנה מוטעית,

שכך דעתו של חדרי ממוצע נראית,

יש לזה שם !

הינדוס תודעה !

הם עושים את זה ל'מתנחלים',

הם עושים את זה ל'חרדים',

בואו לא ניפול שם.

ותודה ל - חרדיתאחת !

שהביאה את הפרט 'השולי' שזה הקצה של הקצה.

תקרא את מה שרבני החרדים אומרים בעצמם, החל מהרב משה מאיה דרך הרב יצחק יוסף וכלה ב'גדוילים' למיניהם. אותם התירוצים, אותן האמונות.

זו מילה יפה,

הדיון הוא,

מי מבין שנינו שרוי בו.

החרדים עצמם במשך כל השירשור הזה,

ענו בדיוק על זה.

מזמין אותך לנסות לשנות חשיבה.

אל תשכח, שמטבע הדברים הקולות הניציים יותר,

נשמעים יותר, (ע"ע כל השירשור + כל הדיונים)

וזאת מתוקף היותם צהובים יותר.

את הרב לייבל גירשו מבני ברק בגלל תמיכתו בהקמת החטיבה החרדית:

בעקבות האיומים נגדו - הרב לייבל עוזב את בני ברק; המשנה ליועמ"שית משיב למזכיר הממשלה בנושא גיוס תלמידי הישיבות | ישראל היום

בשרשור הנוכחי יש איזה שתיים-שלוש תגובות של חרדים. אז כן, פה ושם נאמרות תפילות ונקראים תהילים. אבל רוב הציבור החרדי בקושי מרגיש את המלחמה, אין לו קרובים שגויסו ואחים שנספו, ישיבות חסידיות בצפון מזמן פונו. הוא ממשיך להאמין שלימוד התורה (רק של החרדים, המזרוחניקים לא נחשבים) הוא הוא המגן האמיתי (אין לזה כל תימוכין בתנ"ך, אבל איזה חרדי קרא את התנ"ך מתחילתו ועד סופו?), ושאם יש מעט הרוגים, זה בזכות התיירה הקדושה, ואם יש הרבה, אז בלי התיירה היה עוד יותר ושאר הירקות. 

שרק לימוד התורה שלהם שווה?

לימוד תורה שווה אצל כל היהודים.

כמה בסביבה שלי, ליטאים מיינסטרימים, לומדים תנ"ך בקביעות, בנוסף ללימוד גמרא בסדרים במשך היום.

ממש לא הנושא, אבל סתם כך דוגמה לקטנה להכללות והסטיגמות שרצות פה.

והנה כדוגמה רב מיינסטרימי שמדבר אחרת ממה שחלק מהגולשים פה חושבים שהוא הסטנדרט החרדי.

ויש עוד הרבה, גם אם לא תמצאו אותם באינטרנט

'מי המושחת שחינך אותנו?' | הר"מ על היחס החרדי לחיילים

פשט או דרש על כל מילה שנייה? כי מה לעשות שאורח החיים המקראי היה רחוק שנות אור מהסגנון החרדי, דוד המלך לא ביקש ברכות וסגולות משמואל כששאול רדף אחריו, אלה חיפש נושאות מקום מסתור (איפה מצוות הביטחון בה''?), 

פשט.

אני מדברת על אנשים שלומדים תנ"ך כסדר.

חלקם שמסיימים אותו שוב ושוב.

בחורי ישיבה ואברכים, שלומדים כל אחד בסדר שקבעו לעצמו. בסוף יום, או בנסיעות, וכו'.

ואכן, לימוד תנ"ך מרחיק אותך מסגולות, אבל אם אתה אכן לומד, משערת שאתה רואה שהמסר המרכזי הוא שקיום מצוות ורצון השם, ובטחון בהשם, זה העיקר.

מסר נוסף הוא שלימוד תורה לא מגן ולא מציל (85 כהני נוב שנרצחו בפקודת שאול המלך, היו המקבילה הקדומה לחרדים של היום). 

להסתכל על הסך הכל ש"קצת" נוגד את הסטיגמות שאתה מדביק לחרדים לאורך כל הזמן

במענה לשאלות מסוימות.

ולכן הנימה היא מכלילה נגד כל המורות.

זה ממש לא שכל המורות - זה הסטנדרט, ועוד פחות - כלל הנשים החרדיות.

(מורות זה יותר הסגנון שיקרא רק יתד, ויתד זו בעיה אקוטית.  נשים חרדיות באופן כללי - פחות סופגות את הרוח הזו)

נראה כמו חובב תנ"ך ושואב ממנו מסרים בלתי מחייבים שמתיישבים יפה עם הגיגיו

בשרשור הנוכחי יש איזה שתיים-שלוש תגובות של חרדים. אז כן, פה ושם נאמרות תפילות ונקראים תהילים.

החרדים דיברו מכאן על כאב וחלל עצום, על בכי ושברון לב. 

אבל רוב הציבור החרדי בקושי מרגיש את המלחמה, אין לו קרובים שגויסו ואחים שנספו, ישיבות חסידיות בצפון מזמן פונו. 

היה כאן קונצנזוס שהם מרגישים'פחות' את המלחמה. ולא על זנ נסוב הדיון.

הוא ממשיך להאמין שלימוד התורה (רק של החרדים, המזרוחניקים לא נחשבים) הוא הוא המגן האמיתי

זו תחושה סוביקטיבית לא נאמרה בשום צורה.

 (אין לזה כל תימוכין בתנ"ך, אבל איזה חרדי קרא את התנ"ך מתחילתו ועד סופו?)

איך נכנס למען ה' לימודי תנ"ך לענין כאן ?

ושאם יש מעט הרוגים, זה בזכות התיירה הקדושה, ואם יש הרבה, אז בלי התיירה היה עוד יותר

אני לא יודע עליך, אני בתור דת"ל ג"כ מאמין בזה. וכמו שכתוב בתנ"ך, אם בחוקותי תלכו, ורש"י מסביר שתהוי עמלים וכו'

ושאר הירקות. 

לא הבנתי למה התכוונת. אשמח להסבר.

על כל הסבר מילולי שהוא נותן לפסוק או למילה כלשהי, יש לו בערך עשר הפניות למדרשים.

מה זה 'תהיו עמלים בתורה'? יש איזה אזכור לטיב העמל הזה בספרי יהושע, שופטים ומלכים? איך זה שמחברי הספרים תולים את המצב הביטחוני של עם ישראל בקיום המצוות (ובעיקר בהימנעות מעבודה זרה), אך כלל לא מזכירים איזשהו לימוד תורה מעמיק?

מה עם המצווה המפורשת "והגית בו יומם ולילה"?

צודק שזה לא אומר שלא צריך לעסוק גם במצוות ובצרכים בסיסיים, אבל כמו שאמרתי כאן באיזו תגובה - הם מנסים לתת תשובת משקל לחילון.

שלא יושבים ולומדים יומם ולילה.

למעלה מ-50% מהגברים החרדים הצעירים עובדים כיום, יש סיבה להתנגדות הגורפת לקחת חלק בצבא לפחות לגביהם?

הם לא לא מתגייסים רק בגלל שהם לומדים.

.

הסיבה הרשמית היא הרצון להתבדל ממה שנתפס כ"כור היתוך" המאיים על החומה שהם הקימו.

לא חושב שמישהו התכוון שההתנגדות תהיה חריפה  עד כדי כך (עד לפני 30 שנה היה ברור שכל מי שיוצא לעבוד הולך גם לצבא, כמעט כל החכי"ם החרדים עשו שירות כלשהו למיטב ידיעתי).

רק באופן מסורבל. שיש עוד סיבות ללמה הם לא מתגייסים.

.

גם ליהושע נאמר שצריך להגות בתורה יומם ולילה, אך אנו רואים שהוא עסק במלחמות מסביב לשעון. כי הציווי הוא כללי: אכן צריך ללמוד תורה כל יום, להבדיל, כמו שאיש מקצוע צריך לעיין בהוראות הפעלה של מכשיר משוכלל. אבל זה לא בא על חשבון שאר הדברים (קיום מצוות מעשיות, עבודה, צבא). לא היו ישיבות בתקופת התנ"ך, ובשאר התקופות רק מעטים למדו בהן, שלא לדבר על תופעת הכוללים שכמעט ולא הייתה קיימת. עד שמדינת ישראל קמה ושירותי הרווחה שלה השתכללו, רוב רובו של ציבור שומר תורה ומצוות היו בעלי בתים שעבדו לפרנסתם ולמדו תורה בין מנחה למעריב, ראו את זיכרונותיה של פולינה ונגרוב

ההרגשה של מי שיש לו קרובים מגוייסים. הציבור הדת"ל מרגיש מאוד, אולי גם הפריפריה. ושאר הציבורים - רק חלק קטן מהם. כי גם אם יש להם קרובים מגוייסים, הם בד"כ לא קרביים וזה לא דומה למי שקרוביו בסיכון

חשבתי שחלק מהעם / אחד השבטים, תפקידו ללמוד... זה גם בהלכות רמב"ם אם הבנתי נכון. 

- מתפרעים בהרצאות על אמונה.

ממש לאחרונה היה, מיזם משותף של כמה רבנים, שארגנו סדרת שיעורים בנושאי אמונה לאברכים.

ואנשים מפלג מסוים מאד, שהשפה שלהם אלימות, התפרעו עד כדי השבתת השיעורים.

מי פה הרוב בציבור החרדי ומי המעט?

הרב לייבל - הדעות שלו הן במיעוט, והרבה בגלל אי אמון של אנשים שהצבא אכן יעמוד בהתחייבות שלו.

למי שמעונין - אפשר בקלות למצוא דיון בנושא שח"כ דיסטל זימנה בכנסת, ולהבין את הצד החרדי בענין הזה.

בכל אופן...

מודה לכל מי שהביא פה קול חיובי,

ולכל מי שאכפת לו.

אומרת שוב למי שכואב לו בצד "שלכם" - שהרוב המוחלט בציבור החרדי כואב את המצב, ובטח ובטח את האבדות והפציעות הקשות אצל החיילים.

אני לא באה להוציא את הציבור "שלי" חיובי, אני כותבת רק כי ממה שעולה פה בדיון - אנשים באמת חושבים שאנחנו אדישים, וזה אכפת לי.

בדוגמה קטנה - אחד הבנים שלי, בחור ישיבה, צם כמה וכמה פעמים למען הכלל, ובעיקר למען החיילים.

אז מניחה שיש כאן מי שיזלזל בענין, או יתעצבן ויגיד שהוא חייב ללכת למלחמת מצווה.

מבינה את העמדה הזו, לא מסכימה איתה, ולא ממשיכה עוד בנושא, כי הדיון פה מסתעף ואין לי אפשרות מעשית להשאב לעוד ועוד הודעה.

התכוונתי לומר שברור שהחלק בציבור, שרוצה שיעורי אמונה, כדוגמה - הם הרוב.

אלה שמתפרעים - מיעוט קטן שגורם המון נזק.

וכנ"ל גם ביחס למי שמגרש את הרב לייבל.

בנפרד - דעתו של הרב לייבל היא מיעוט, בגלל הסיבות שפרטתי.

ובכל אופן, הרוב השפוי לא היה מגרש אותו, אלא מביע עמדה אחרת ונוהג אחרת.

והרוב השפוי גם דן בדעות שלו, לא מסמן אותו כאפיקורס וממשיך הלאה.

זאת בדיוק הבעיה של המגזר החרדי: כשמדובר בענייני רפואה, לא מסתפקים בתפילות ובקונספט הביטחון בה'', אלא מחפשים את טובי הרופאים ומתעקשים על טיפולים יקרים האיכותיים. אבל תחום הביטחון (כל עוד האסון לא פקד את המגזר באופן מכאיב) - 'תורה מגנא ומצלא', 'כוחי ועוצם ידי' ושאר המימרות והפסוקים שהוצאו מהקשרם מזמן.

היה לי חשוב לקרוא, כי מראש הסתפקתי אם לכתוב, מרוב שהיה נראה לי שברור שהראיון ההוא במאקו לא מייצג את הרוב השפוי בכלום.

והנה מתברר שלא ברור...

תודה על הנסיון להבין, ועל אהבת ישראל...

מעורר הערכה - בפרט בגלל המצב הנפיץ והבלתי אפשרי פה - ומחמם את הלב.

זה מה שעשו בתקופה התנ"כית לאלה שלא השתתפו במאמץ המלחמתי: שופטים כ"א, גורלם של תושבי יבש גלעד.

אני לא מעונינת להמשיך את הדיון הזה, שמולך לפחות, הוא כבר מזמן התנצחות ולא דיון.

הבאתי דוגמה של בן שלי שצם, כדי להבהיר למי שכואבת לו אדישות, שאין פה אדישות.

אדם לא צם בשביל אחרים, אם לא שהוא מרגיש שהאחרים הללו הם חלק ממנו.

כתבתי את זה רק בשביל מי שרוצה להבין - 

יש מהצד השני, הצד "שלנו", אנשים שמכירים בכך שהמצב הנוכחי הוא בלתי אפשרי.

ושהיו רוצים להתגייס עוד היום, אם לא המחיר הרוחני שבהסתכלות שלנו - הוא קריטי. גם בשביל כלל ישראל.

אפשר לא להסכים, אפשר גם לכעוס מאד, אבל לפחות תדעו - מי שרוצה לדעת - שזה לא נובע מאדישות או אי אכפתיות או חלילה התנכרות.

בשביל בחור שהבנות היחידות שהוא יפטפט איתן שיחה ידידות הן אחיות שלו, (ובחורות שהוא נפגש דרך שידוך, מה שכולל בד"כ 4-9 פגישות עד להחלטה לכאן או לכאן) 

ולא צופה בשום סרט לא צנוע, שזה אומר אפס סרטים כמעט לגמרי, ומענין אותו סרטים.

ועוד המון מאמץ ווויתורים ביום יום, 

המושגים הם אחרים. מה לעשות.

בסופו של הרבה דת"ל כוללים ביחד במין 'בוא נאהב את עם ישראל למרות העוול שהם עושים לנו' - 

חילונים שמטמאים את הארץ בתועבות, גם אם נניח זה תינוקות שנשבו וכו',

ביחד עם יהודים שאכפת להם ממכם מאד, שהם כואבים את האבסורדיות ואת הנטל הבלתי נתפס שנופל עליכם, ושהשמירה שלהם על גדרי הצניעות היא בוודאי משהו משמעותי וחשוב בהגנה הרוחנית על הארץ.

וזה מצב שנוגד את ההגיון.

ושלי באופן אישי הוא כואב.

"וַיְהִ֣י בְּבוֹאָ֗ם בְּשׁ֤וּב דָּוִד֙ מֵהַכּ֣וֹת אֶת־הַפְּלִשְׁתִּ֔י וַתֵּצֶ֨אנָה הַנָּשִׁ֜ים מִכׇּל־עָרֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ לשור לָשִׁ֣יר וְהַמְּחֹל֔וֹת לִקְרַ֖את שָׁא֣וּל הַמֶּ֑לֶךְ בְּתֻפִּ֥ים בְּשִׂמְחָ֖ה וּבְשָׁלִשִֽׁים׃ זוַֽתַּעֲנֶ֛ינָה הַנָּשִׁ֥ים הַֽמְשַׂחֲק֖וֹת וַתֹּאמַ֑רְןָ הִכָּ֤ה שָׁאוּל֙ בַּאֲלָפָ֔ו וְדָוִ֖ד בְּרִבְבֹתָֽיו׃

אבל כן, ישנו מגזר שאימץ את כל החומרות האפשריות וקונספטים מיסטיים. המגזר הזה טוען לאותנטיות, בעוד שמדובר בהמצאה מודרנית, וגם אל המסגרות הייעודיות, בלי נשים ועם אוכל מהדרין, המגזר הזה לא שש להתגייס. סוף פסוק.

לא, לא מדובר באדישות, אלא ביחס פטרוני ומתנשא: "הדברים הטובים זה בגלל לימוד התורה שלנו, הדברים הרעים היו עוד יותר רעים אילולי לימוד התורה שלנו, וחוץ מזה מדרש שלוש השבועות אוסר לעלות בחומה ולהתגרות בגויים, אז ה'ציוינים' הם האשמים במה שקורה".

הדבר הראשון שאמרת שם הוא נכון ומכעיס מאוד, ברור שיש חשיבות עצומה להקרבה ולמסירות הנפש של החיילים שעוזבים את כל העיסוקים והחיים הפרטיים שלהם ומתמסרים כל-כולם לעם שלנו. אבל מצד שני אנחנו באמת לא מבינים כ"כ את החשיבות של לימוד תורה עיין בתגובה שלי אני לא חרדית, אבל ממשפחה חרדית - צעירים מעל עשרים ובזו שאחריה.

הדבר השני שאמרת הוא ממש לא נכון, רק הקיצוניים אומרים את זה. והקיצוניים מצליחים להטריף את כולם בכל נושא, גם את החרדים עצמם.

מה אתה מנסה לעשות עם הכאב הזה

לצערי לא הספקתי לקרוא עדיין הכול, אבל בכמה מילים:

1. לכל חרדי זה מפריע.

2. חלק גדול מהחרדים חיים בבועה מסוימת, ופשוט פחות שומעים על הדברים האלו.

3. כשכן שומעים, אצל חלקם יש נטייה להגיד "טוב, עצוב מאוד - אבל אם רק היו מקשיבים למה שיש לנו להגיד הכול היה מסתדר ".

 (ואז שולפים איזו אמירה חסרת הקשר מאחד הוגי הדעות החרדים לפני 70 שנה על כך ש"רק בגלל הציונות, הערבים שונאים אותנו, ובלעדיהם היינו מסתדרים איתם טוב", ואז כששואלים אותם מה ההצעה הפרקטית שלהם כיום הם נאלמים דום.
לפעמים אפשר לשמוע מאותם אנשים אמירות סותרות, שאם רק היו נותנים לצבא לנצח היינו גומרים הכול בשנייה...)

לא נגעתי-

מייל מלפני כמה ימים שעלה בקבוצת מייל שכונתית (שכונה חרדית, נשים חרדיות עם טלפון כשר, לכן זה במייל)

אולי יש פה איזושהי תשובה לגבי "מה מרגישים חרדים" והאם איכפת להם.. (כל מי שאני מכירה איכפת לו מאד!)

שלום וברכה,

אני מנסה לחפש מידע או קשר איכשהו לגבי חייל שבמשך שנה שלימה למדו לשלומו והגיע העת שמשיהו סיים את הש"ס על שמו.

השם שלו עובדיה ישמח לב בן נעימה בארה
 

מישהו יודעת איפה אפשר להשיג מידע או משהו בנושא?

בתודה מראש

בימים האחרונים היו המון הצעות וכיווני חשיבה, וזה המייל שקיבלנו היום מפותחת השרשור:

נשים מהממות,

אין לי מילים להודות כמה הודעות הוצפתי מאז הדקה שפירסתי ושאלתי.

אתם מהממות

וכמובן סליחה למי שלא הגבתי בפרטי!!!

אבל.....

מצאנו את החייל שלנו!!!!!!

אחרי טלפונים לכל המדינה ולחמ"ל וכו' וכו' איכשהו הוא נמצא (זה היה מורכב) והרעיונות שכולם הציעו לי כאן.....

אבל בשביל אבא שלי שסיים את כל הש"ס לזכותו תוך שנה היינו חייבים!!!!!

אז תודה תודה לכולם!!!!!

בשורות טובות!!!

ומייל נוסף ואחרון שהגיע ממנה זמן קצר לאחר מכן:

לכל השואלות...

החייל בסדר גמור ב"ה נכנס ויוצא מעזה כל הזמן כרגע הבנתי שהיו לו מלא ניסים בשנה האחרונה זה נורא מרגש!!!!

עדיין אנו מצפים לגיוס ממשי,

אבל גם זה נותן.

לזה אתה מצפה?. רק זה יראה שהם חלק?

אני דווקא לא חושבת שזה העיקר.

אני חושבת שחיזוקים ועבודה רוחנית זה הרבה יותר חשוב ואפקטיבי.

החפץ חיים אמר פעם על לומדי התורה, שבניגוד לתורמים (כספית) שתרומתם עוזרת לנזקקים ,בני התורה פועלים שלא יצטרכו את העזרה.(לא מדוייק)

בתרגום לעברית פשוטה: "גם ככה אנחנו לומדים ש"ס כל יום, אז עשינו מחווה לאותו חייל ולמדנו לשלומו". מה עם לדאוג לאוכל/בגדים חמים/אירוח לשבת עבור אותו חייל והחברים שלו?

קיבלנו מחרדים לא מעט אוכל ובגדים.

והם היו טובים בלתת לנו אוכל בשרי כאשר שאר הציבור נתן לנו עוגות

התורה מגינה ומצילה ומועילה יותר מכל. (וזה לא אומר שמצב פיקוח נפש יושבים ולומדים, שהרי אפילו לצורך מקרא מגילה מבטלים תורה, אבל כאן כבר נפתח הוויכוח והטענות וכו')

לא יודע כמה אתה מאמין ומה ההגדרה ההלכתית של אחד שמדבריו ניכר זלזול במדרשי חז"ל או בהלכות צניעות וכשרות, אך אולי זה חלק מעניין ההתרגשות שלך. 

זה ממש מזכיר את הויכוח בגמרא ברכות לגבי עבודה ולימוד או רק לימוד והאמוראים דוחים את המחשבה הזו: "הרבה עשו כרבי שמעון ולא עלתה בידם". למה זה? הרי רשב"י הביא ראיות מהתורה? אלא שהמציאות חזקה מהכל. אם במציאות זה לא קורה, משמע שהראיות לא נכונות וזו לא כוונת התורה.

ובאמת גם על המימרא הזו של "תורה מגנא ומצלא" כבר בגמרא עצמה יש דיון, ואח"כ הראשונים עוד מתלבטים ודנים. אני לא זוכר כרגע מי אך יש מי שאומר במפורש שמדובר נגד יצר הרע ובדברים רוחניים.

אז לאור זה גם לבוא ולדחות דברי הלכה פסוקה זה בגלל טעות ועיוות. שמעתי פעם רב שאמר בציניות שזו הבעיה שלנו האורתודוקסים, שאנחנו מאמינים בדת במקום בתורה. 

ולא התכוונתי לטעון שיש איזו ראיה להתנהגות כזו או אחרת. 

הכוונה כללית על הגישה ואם שייך להתווכח בעניין תורני עם אחד כזה (לא!).

התורה מוסיפה זכויות לכלל ישראל ומגינה ומצילה. אין בזה ספק.

יותר בפוקוס על מה נכון לך (גם רגשית וגם נשמתית) ופחות על מה העולם חושב על זה. רצית לעזור לו? אתה שמח בלעזור לו? הגוף שלך מרגיש טוב אחרי שאתה עוזר לו? מעולה.

אתה מרגיש מרוקן? זה סיפור אחר.

ביחס נותן ומקבל והסובבים, והם מסתכלים על הנתינה שלך בצורה מוזרה, אז פתאום אתה מעלה ספקות בעצמך האם הנתינה שלך היתה נכונה או לא, או שחרגת.

אתן דוגמא שהיה לי בעבר, לא מה שקרה לי בימים האחרונים. פעם הייתי בדייט ונתתי טיפ נדיב, והבחורה אחרי זה התלוננה שלא הייתי צריך לתת את הטיפ ולא ככה עושים בישראל. הייתי בהלם, כי ברור שאנחנו הלכנו לחתוך. אבל זה כן העלה אצלי שאלות באותו זמן אם נהגתי נכון, ואז עם הזמן זה פשוט התיישב על הלב שעשיתי את הדבר הנכון וצחקתי על זה, אבל באותו זמן זה כן העלה אצלי ספקות.

זה עוד יותר מעלה ספקות כשהמקבל אומר לך שזה לא מקובל ומוזר, אבל לוקח את מה שנתת בסופו של דבר.

זה אומר שפשוט ספגת אליך (אדם רגיש? אני טועה) את התגובה שלה. כלומר בעצם במקום השיפוט שלך אז לקחת את השיפוט שלה על המערכת שלך.

זה בסדר לדעת שזה מה שהיא חושבת, בשכל אולי היא צודקת אבל בלב שלך אתה מרגיש פה מתכווץ.

עזוב אותך, תעשה מה שטוב לך ומה שאתה חושב לנכון... אם למדתי משהו בחיים זה לא להתייחס לכל יציאה של מישהו.

עם עצמך. אתה נותן בלב שלם וטוב לך עם זה באמת, אז זה מה שחשוב.

אם זה לחפות, כמו שכתבת, על משהו שאתה לא אוהב בעצמך, הרי אין

זו נתינה אמיתית, ולעתים הזולת מרגיש את זה.

הכי חשוב זה לבדוק עם עצמך, למה, ואיך, וכמה - וממה זה נובע,

ולתת ממקום אמיתי באמת, אפילו אם הוא פיצי פיצי - כי זו האמ

שלך (כרגע, מחר, ויותר...). כי הסתירה בין איך שאנחנו, וכמה

אנו רוצים באמת ( כי בדוגמא הזו, לתת) לבין מה שאנו עושים

בפועל, כתוצאה מהרגשה לא טובה עם עצמנו וחוסר רצון

ויכולת לקבל את עצמנו כך! אז אנו מזייפים ולא כל כך חשוב

ובכלל לא חשוב, מה השני חושב; חשוב איך אנו מרגישים

עם עצמנו, בכנות. 

לפעמים הולכים לשיעורים שמדברים על חסד ו מידות

נעלות ו"נדבקים" בזה לזמן מה. אבל אחר כך, לפעמים

ההתלהבות הזו נושרת, כי אנחנו עדיין לא שם ולא עובדים

על זה נכון.

מאוד קשה לקבל את עצמנו כמות שאנחנו. מאוד.

לפעמים זה מתוך ביקורת שיפוטית וקשה שספגנו

ולפעמים, אולי, אנחנו בעצמנו לא מכירים את עצמנו

כל כך טוב וחיים קצת בדמיונות.

חושבת שדיבור על זה, לא רק בפורום (לא מספיק לדעתי)

אלא עם חבר או מישהו/י קרובים שיכולים לשקף את המצב.

גם אז, לצערי, התכונה הזו לא עוברת כל כך מהר...

צריך לדבר עוד, לקרוא דברים בסגנון (ולא דברים

שמעיפים אותנו למעלה ואחר כך גורמים לנו ליפול

בחבטה קשה על האדמה).

הדרך של ר' אושר, כך שמעתי, מאוד יכולה לעזור,

כך שמעתי. אבל עם הדרכה, אחרת, אם אנו נוטים

להלקות את עצמנו (למשל), נמצא גם שם את

המקום הזה...

הוא מדגיש שכל אדם הוא בעל גאווה, בעל תאווה,

וכו' וכו', ואם יש משהו שאנו עושים טוב, זה כי

הקב"ה עוזר ומרחם עלינו.  אבל זה בקיצור

נמרץ, כי אני לא מכירה היטב את הדרך,

למרות שמכירה אנשים שזה הפך להם את החשיבה

ב350 מעלות. וגם הרגיע.

יש אנשים רבים (כולל אני) שסובלים מהדיסוננס

הזה (אמרתי נכון את הדיסוננס הזה?), וזו

חתיכת עבודה וחתיכת כאב.

וחושבת לקרוא חומר שמדבר על זה.

כמובן ששכחתי, כרגיל, לאמר, שהשאיפה

הזו להיות טוב, לכשעצמה, מראה שאתה

באמת טוב.

אגב, ד"ר יחיאל הררי באתר "התבוננות

פנימית", לבטח מדבר על זה.

ויש עוד, כנראה פוסטים, וזומים וכאלה.

החיים הם גשר צר, כמו שאמר ר' נחמן,

והעיקר, לא להתפחד כלל.... (לא להפחיד את עצמנו...)

זהו זה. שבת שלום לכולכם.

זה נכון, אבל לא לכולם זה כל כך קל. בכלל לא.

תודה

האמת שאני כתבתי טוב לא התכוונתי דווקא לטוב במובן של נכון מוסרית אלא גם לטוב במובן הנעים והמועיל

כלומר גם מסעדה טעימה היא מסעדה טובה למרות שאין בה שום דבר מוסרי

אבל ברור שהמוסריות היא גם חלק מהטוב הזה

כשחיים את האדם שאנחנו בכל המובנים. כשמחים בחלקנו אבל משתדלים

לדייק יותר במה שממלא אותנו סיפוק. בנתינה לעצמנו ולאחרים בצורה מאוזנת,

כשמצליחים להתגבר על משהו אצלנו, ולו אחת ליום ומבחינים בזה.

כשמצליחים לגרום למישהו (במיוחד במשפחה) שמחה. כשמצליחיףם

לבטא את הכשרונות שבנו, כשבסוף היום, כשמתבוננים אחורה, מרגישים

שהיום מוצה. היטב ולא בוזבז. מוצה נכון. כשזוכרים שהשם מלווה אותנו

תמיד בכל זמן ובכל מקום.

מותר לשאול ולתהות כפי שהיא תוהה (בליל סערה...). בטוחה שיש הרבה ספרי קודש שמדברים על זה והוגים בזה.

צריך למצוא אותם.  אולי תנסי לשמוע שיעורים של הרב אהרן לוי בהידברות. מאוד מתקבל על הדעת שגם הנושא

הזה עולה באחד השיעורים, או ביותר.  אפשר גם לשאול אותו בתגובות. הוא עונה, אמנם בקצרה, אבל זה יתן

כיוון מחשבה...

מה עם הרב נויגרשל? אם לא טועה, בימי שלישי בערב (22.00?). שואלים אותו כל מה שמעניין, מטריד,

מעלה תהיות....מאוד ממליצה. הוא גם יכול להפנות לשיעורים ו/או ספרים העוסקים בזה.

הוא עמוק וירא שמים ויודע ה מ ו ן.  

אולי אפשר לחפש גם באינטרנט , כמובן, עם ביקורת ולא לקבל כל דבר  - עם ביקורת ומחשבה.

להשוות לחכמינו, לדרך התורה.

בצורה שטחית אולי, שהטוב הוא הקב"ה. הוא מקור הטוב וכל מה שנובע ממנו הוא טוב.

מו"נ נחשב לספר פילוסופיה, לא?

במשפט אחד, למצוא חן בעיני אלוקים ואדם.

אולי, זה הטוב.

אני מציע לך לקרוא את הדיאלוג האפלטוני הידוע "אותיפרון", או למצער לקרוא את "פרוטגורס". הם עוסקים ממש בנושא הזה.

אני לא בטוח שתצא מהם תשובה חד משמעית, אבל אני בטוח שתירדם די מהר

אבל רוצה להרים לך על המאמץ לחפש פיתרון!

עברת שנתיים מטלטלות וברור שלנפש זה לא קל.

מאמינה שטיפול כזה או אחר יוכלו לעזור.

בהצלחה רבה!!

בס"ד

מאמינה שבעזרת השם (תמיד לבקש מהקב"ה! -  ובמקרה הזה, שהרופא יהיה שליח טוב) תרופות לזמן מסויים בהחלט עשויות לעזור.

מה עם נסיעה קטנה (או גדולה) לאיזו מדינה שקטה, רגועה, שהדבר המסעיר ביותר בחדשות זו הידיעה שהליגה המקומית זכתה

בגביע כסף ב...טניס שולחן? - כדאי ללוות בשביל זה. אבל זה באמת מאוד אינדיבידואלי.  מה עוד, שיש עכשיו בעיה עם כל מיני

מדינות למיניהן.  אבל אולי אפשר למצוא כזו; פינלנד אולי? אמנם קר שם ומן הסתם יש גם אי אלו דובים, אבל יש שם איים

קטנים נחמדים בים, ליד הלסינקי.....באמת. אפילו אנחנו חשבנו על זה.

סתם, מן בטן גב כזה של חורף.... בהחלט אפשר להינות. תגיד שאתה מבהוטן, או מקפריסין - מהחלק התורכי אם  מישהו יפרוץ

במלל יווני ולהיפך - מהחלק היווני, אם מישהו...  בקיצור של ידעו שאתה יהודי.....

ובהוטנית - מאה אחוז שאף אחד לא מבין!

אגב, זו הצעה רצינית (לנסוע מכאן קצת, כדי להשתחרר).

עדיף, לענ"ד, או לבד, או עם האשה, אבל בלי הילדים. רק אתה, או אתה והיא. יש לכם היכן להשאיר את הילדים לזמן מה?

אבל הכי חשוב, אנו חושבים, כן לקחת תרופות לזמן מה.  מכירה אנשים נורמטיבים, אינטליגנטים מאוד, מוכשרים, טובים ונפלאים, שלקחו תרופות בזמנים קשים.

השם חנן את הדעת כדי להמציא רפואה, לנו, כשהנפש שלנו מתערערת. זו מתנה. כן, מתנה!  משהו השתבש, בעקבות מה שעברת ועובר, משהו שנורמלי וטבעי

לחלוטין שיתערער. אז למה לא לתת לה קצת שלווה, קצת רוגע, קצת שמחת חיים, בינתיים? עד שהיא תשוב לעצמה? למה להתאכזר ולהתעלם ממנה?

כל הכבוד שאתם שוקלים אפשרות כזו. הכרתי מישהו (הלום קרב) שלא רצה אפילו לשמוע על כך.  כשהסכים, היה כבר קצת מאוחר...

יש דיעה קדומה נגד תרופות כאלה. מכירה גם מישהו שהיה צריך לקחת תקופה, ואחר החליט שזהו, הוא לא רוצה יותר,  היה מר ועצוב אחר כך.

וגם, שיחות שיחות שיחות עם מישהו שאתה מרגיש אמון כלפיו. ואם זה פסיכולוג, שיעלה כמה שיעלה.

הכי חשוב לחזור להיות באיזון. ו...שמח!

אולי יש דבר מה נוסף שאתה יכול להוסיף למערכת הבריאות שלך? שהיא נפלאה כל מה שאתה עושה (הלוואי עלינו), ואין ספק שהיא מועילה גם לנפש,

אבל כולה טיפול מסור מאוד בבריאות גופנית, בעיקר. אז אולי....

משהו באמנות, למשל?

מה עם לרכוש כן ציור , בד, או נייר, צבעים למיניהם (אקריליק, פנדה עדין, צבעי פסטל, שמן, פחם) ולזרוק הכל על הנייר?

רגע, מה עם לזרוק את המרירות על נייר, פשוט לכתוב, מה שבא, בלי ביקורת, בלי צנזורה, בלי שזה יצטרך לצאת טוב,

פשוט לשרבט  מה שבא?

ויש מיני תראפיות, כמו גשטאלט, תראפיה באמנות, תראפיה בדרמה וכל הסגנונות (NLP ועוד. תלוי למה אתה

מתחבר. יש אנשים שמתחברים דווקא לתראפיה הנושנה והותיקה - לדבר עם מישהו, לדבר, לבכות, לזעוק.)

בני אדם  חווים תקופות קשות מאוד לעתים. מאוד קשות.  מכל מיני סיבות. העיקר - אין יאוש כלל! לא להתייאש!

רב נחמן  ל  א    מ ר  ש   ה!!!

ואם הוא לא הרשה, אז הקב"ה, על אחת כמה וכמה!

רוצים לשמוע ממך עוד. בבקשה.

סבלנות. קודם כל, לעצמך!

תהיה בקשר. בבקשה!

במידה ולא התייאשת לחלוטין מהטיפולים למיניהם, יש מקום בירושלים, ברח' חירם (ליד שמגר, ליד רח' ירמיהו) הנקרא "למרחב".

רק כרטיס קופת חולים.

שמעתי שהם עושים עבודה טובה מאוד. 

אבל יש תורים ארוכים. אלא ש.....הכל מהקב"ה. הוא כבר יסדר לך תור מהר. תבקש ממנו. לא לדאוג.

לא. בכלל לא. לכל מי שמתקשה ורוצה להעזר , כמו שנעזרים בחברותא, כשלומדים. "

אין אסיר מתיר עצמו מבית האסורים..."   לפעמים כן, יש אנשים אולי שיכולים, אבל איש את רעהו יאמרו חזק!

זה גם מקום דיסקרטי וצנוע.

בהחלט.  מקסימום יש מטפל/מטפלת כמה חודשים לפני הרשיון.

מכירה מישהי שהיתה שם והמטפלת היתה מצויינת, למרות

שאת ההסמכה הרשמית קבלה חודשים מספר אחר כך.

למיטב זכרוני, יש לה כבר קליניקה משלה.

אבל, קחי בחשבון תור ארוך. תבקשי מהשם שיקדימו לך.

מתארת לעצמי במצבים אקוטים (את לא נשמעת לי כזו),

הם מקדימים.

טיפול זו מתנה נפלאה שאדם מפרגן לעצמו.

(כל אחד וסוג הטיפול שמתאים לו, שמדבר אליו).

לא מכירה את התכנית הזו. אבל חשבת גם על משרד הביטחון.

אולי גם הוא יוכל לסייע? הם מודעים ל"מצבי הרוח" האלה.

אתה לא היחיד, אבל אפשר לצאת מזה. אם לא היית מושפע

ממה שעברת, א ז   היה מקום לפקפק בשפיותך..... מחילה.

לענ"ד,  א  ס  ו  ר   לך  לצאת למילואים שוב. בשום אופן!

אל תחשוש, לא יעשו לך שום דבר. אל תצא שוב למילואים.

היית......די והותר.  מספיק!

אמיתי על הלום קרב, שהיה משכיל , אינטליגנטי ורגיש בצורה יוצאת מן הכלל.

הבעיה היתה שלא רצה להעזר בשום פנים ואופן, וגם הכחיש את מצבו.

אז מודעות למצב, זה   א ב   ויש לך את זה, ב"ה!

לא לשאול אותי בבקשה מה שם הספר, כי לא אומר. 

אחרי שתרגיש טוב יותר, בעזרת השם, אגלה...

כך לשאר המגיבים: נא לא לשאול.

בתקופה שעליה מדובר בספר, משרד הבטחון התנהל והתנהג איום ונורא.

חוסר מודעות...פחד!

עכשיו, זה אחרת (לצערנו).  אבל זה נסיון. הנשמה שלך גדולה מכל ההרגשות האלה,

לא משנה לה מילואים, כלום, והיא בתוכך. 

רק סבלנות. בראש ובראשונה, לעצמך!

ער"ן - לשיחות טלפוניות כשמרגישים "על הפנים".....

1201

לפעמים הבחירה שלנו, היא כנראה במינימום שבמינימום. בחוט דק יותר מקור עכביש.

והבחירה בחוט הכמעט שקוף הזה, היא הנצחון הגדול; זו טפיחת השכם שלנו. זו

הנחת שאנו עושים בכך לקב"ה....

נמאס לנו, חושך ויגון, די, לא יכולים יותר.....הי, יש חוט שקוף ודק שלנו שממתין

שנראה אותו. שנבטח בו.

יודעת שלא שייך להביא את השואה עכשיו - דור דור והנסיונות שלו, אבל בכל זאת,

אמי ע"ה, שהיתה בת יחידה ומפונקת, הגיעה למחנה ההשמדה וכשחיפשה את

אמה, סבתי ע"ה, הצביעו לה על הארובה....

בסוף המלחמה שוחררה על ידי הרוסים, אם איני טועה ועשתה את המסע המתיש

והארוך לביתה, בהונגריה, בכפר ושם שהתה אצל שכנים גויים 7 חודשים לבית

שלה, לא העזרה להיכנס. בין כך לא היה שם דבר, הגויים השכנים, בזזו את הכל)

פעם, ישבנו יחד, אמי, חברתה (גם ניצולת שואה, אלא מה) ואני. היא הרימה

עיניים ואמרה בפליאה: אני לא מאמינה! אני בירושלים! נולדו לי ילדים!

אני לא מאמינה.

כן. היינו כחולמים. ולכל אחד מאיתנו, שלא נשכח, יש את היינו כחולמים

שלו. בתוך הביצה השחורה, המסריחה (סליחה) הכי נוראית.

יש תקווה. יש חוט של כסף הקושר אותנו לנצח. עכשיו אנו מרגישים

שאין מוצא, אבל "מן המיצר קראתי קה, ענני במרחב ..."

לפעמים מגיעות מחשבות שחורות, מרות, אין לנו שמץ של חיותף

אבל האדם הוא דינאמי!  המצב ישתנה. ללא ספק. כל עוד הקב"ה

קיים (הוא לא יצא למילואים...), יש תקווה. הרי אנו חלק ממנו.

מהנצח.

ובכלל, לקרוא חדשות רעות וקשות, זה לא מוסיף.

אבל מה לעשות, המדיה לא תספר איך פתאום

נולד עוד ילד לאחר שראינו כל כך הרבה מוות,

איך חיבקנו, חובקנו, ליטפנו ולוטפנו, אפילו אם

זה פחות מפעם, איך הצלחנו לחייך למרות שבפנים

היו דמעות....

הלחם שלהם, זה פרסום הקשה, הרע. לא ללמוד מזה

ולא להידבק מזה. אתה, את, אנחנו - קצת יותר חכמים ממנה. לא?

מתארת לעצמי איזה "שפכטל" אקבל אחרי התגובה הזו. אולי

אפילו ימחקו.

הזורעים בדמעה (אוהו, איזו דמעה!), ברינה יקצורו.

איך אומרים באנגלית?

CHEAR UP!  (אולי זה כתוב עם שגיאות. מילא)

רוצה להוסיף כאן פריחה, מעוף של ציפור, שבלול עושה דרכו בכבדות אבל בנחישות

נרקיסים ועוד - אבל לא יודעת איך.

יש לנו חברים, חברה, שבאחת השבתות הרגישה.....רע. רע. רע.

היא הרימה טלפון כדי לשוחח , לדבר. כן. בשבת. 

כשהמצב בתוכנו פנימה אקוטי, חושבת שזה בגדר

פיקוח נפש דוחה שבת. אין ספק שהשם מבין את זה,

מאוד.

מתפלל להצלחתך והצלחת המשפחה, אתם גיבורים וכך הכבוד על מה שעשיתם עד כה.

לא יודע מה לומר מעבר

אחרי כחצי שנה מסבב אחרון התחלנו להרגיש רגיעה.

ועם הזמן רואים שיפור.

לא ידעתי שזה הפיך על הקרובים לי.

כותבת כי יש סיכוי לאור.

זה תהליך ארוך מאוד. מאוד.

כנראה של כמה שנים.

עם תמיכה טובה וסבלנות יש תקווה. 

חיזקתם אותי!

קראתי כל מילה

@נחלת תודה לך במיוחד על ההשקעה. 

לא לשכוח.....לבכות. מאוד חשוב. לבכות. חושבת שזה ירכך את הסינדול של הנפש, שלא יודעת מה. חושבת שההתייפחות, המירור בבכי

יעשו לה משהו טוב... זה ילחלח אותה...

יש לך קבנ של היחידה?

לוקח זמן וזמן ... לא פשוט

תצ'פר את עצמך, תרשה לעצמך להתפרק - אבל לא על המשפחה וחברים

נשמע לי שאתה בטווח הנורמה 

אפשר לפעמים לבכות על הכתף של אשתך. למה לא? היא אמורה להיות האדם הכי קרוב אליך..

לא התכוונו כאן שתשחק בבית את הגיבור, את איך שחיית לפני המלחמה, אלא שבכל זאת, אנשי

מקצוע טובים זה מומלץ.

לא, לא "בכל זאת"; יחד עם זאת. כמה שהיא יכולה להכיל. מרגישים את זה. וזה גם מקרב. אני חושבת.

זו תגובה טבעית למלחמה אבל עשית צעד חכם מאד שפנית לפסיכיאטר. ככל שמטפלים מוקדם יותר סיכויי ההחלמה המלאה עולים מאד.

אין מה לפחד מהכדורים, יאפשרו לך לישון ולא לצאת מאיזון והפעילות הגופנית תעזור מאד, כל הכבוד על המצווה הענקית ועל המודעות.

חנוכה מלא אור וניסים

דבר שני, מה שעזר לי מעבר למה שכתבת בעניין השינה והכושר והתזונה, מה שעזר לי לעבור את החודשים הראשונים אחרי השבעה באוקטובר זה המון המון המון סטנדאפ ומוזיקה ביוטיוב.

בהצלחה

יש דברים שאפשר לראות ולהקשיב. סומכים עליך. מחכים לשמוע ממך , לא חשוב מתי. מאמינה שזה מהר יותר ממה שאתה חושב.

ר' נחמן אמר שבראש ובראשונה האדם צריך להיות סבלני ל....עצמו!

"תעיתי כשה אובד בקש עבדך" 

למה רבנו המאומן, חזר לגלות אחרי 

שהיה חצי שנה 

בארץ הקדושה

לנו עשו שיחת חוסן לקראת סיום המילואים, ואמרו שמי שהוא בתהליך הכרה של פוסט-טראומה, ברגע שהגיש חוות דעת מומחה אז כבר הוא זכאי למימון (מלא, נראה לי) במשך שנה עד לועדה הרפואית שתקבע נכות. הוא אמר שמבחינת משרד הביטחון, אין בעיה שבסוף לא תיגש לועדה - כלומר, האינטרס שלהם הוא לתת לך טיפולים כך שתצליח לצאת מזה בלי צורך בנכות. זה לכתחילה, כך אמר הקבן.

תברר על זה. אולי תבקש לדבר על אחראי חוסן ביחידה שלך. או בקבוצות פייסבוק שהגיוני שמעבירות מידע על זה.

גם מי שלא בטראומה, נורמלי לחלוטין להתקשות לחזור לשגרה אחרי חוויות מטלטלות כאלו בשנתיים... אתה מתאר משבר שקורה להרבה מילאימניקים. יצאתי עם כמה והרגשתי כמה הם מושפעים.. אחד בכלל לא היה במצב לדייט, כי היה באבל על חברים והלחימה הממושכת התישה אותו נפשית.

יש הרבה סדנאות, טיפול רגשי וכד' למילואימניקים בדיוק בגלל הצורך הזה, גם אם אתה מרגיש בסה"כ בסדר ורק מדי פעם צץ קושי..

שווה לך לבדוק בעיני. יש גם קבוצות שיח ע"י אנשי מקצוע וכד'..

ושה' שילח לך רפואה שלימה.

אין לי דברי חכמה לומר לך,

רק להחזיק לך אצבעות להצדיע לך,

ולהתפפל עליך .

למען האומה, למען המשפחה, למען התורה והעבודה

אין לשער דרגת צידקותך במעשיך בצבא

דוד המלך שאתה חייל חשוב בשורותיו, מעלה אותך בדרגה

גם אברהם שלחם ב 4 מלכים, מברך אותך באופן אישי

ויהושע כובש הארץ

ויהודה המכבי

ורב אלוף שמעון בר כוכבא

הכל לצידך ולימינך

עלה והצלח 

אבל זה רק מסתיר דברים מהאדם הספציפי הזה

"i don't want to see this"?

או "I'm not interested"?

לזה הכוונה?

(ובאמת לא ידידותי)

חושבת שכולנו נופלים מדי פעם לבורות שלנו....אפשר לשהות שם כמה זמן, אבל לנסות בכל זאת לרחרח אם אפשר כבר לצאת

( ולו כדי לראות את הגבעול התינוקי והמבטיח שצומח על שפת הבור.. איך לא הבחנתי בו קודם?)

יש לי כזה. אבל כשניסיתי להציע דבר כזה פעם ראשונה היא חשבה שאני קריפ והוציאה לי צו מעצר. 

בתחילה לא תפשתי.......מפחיד!

(מגזין מוצאש, עמ' 18, מקור ראשון, מיום שישי) 

זה כאילו הוא הלך לצאט גיפיטי והכניס בקשה "כתוב לי מניפסט שנאה נגד הרב טאו והר המור. כתיב בסגנון רעיל".

איזה גועל נפש.

מאיפה הוא הביא את השטויות האלו?

אני מכירה את הישיבה מקרוב כולל תלמידים שלומדים שם ובוגרים וזו ישיבה שממש מצמיחה את התלמידים שלה, עושה להם כל כך טוב נפשית ומכל הבחינות.

נכון שהתנאים הפיזיים לא מושלמים (בסוף כסף זה מרכיב מאתגר בציבור שלנו, ותנאים טובים זה עניין של כסף) אבל מכאן ועד ההגזמות שהוא כתב הדרך רחוקה מאד מאד.

היא כל כך קיצונית וחדה, עד שבעייני היא כלל לא מתיימרת לייצג אמת. כלומר ברור שמדובר בשטויות שנובעות יותר מהמצב הנפשי שלו כשהוא כתב זאת, מאשר מהמציאות בישיבה.

זה לגבי הרבה תחומים:

אם למשל אני ארצה לתת ביקורת על המנחה שלי בעבודה, אוכל לכתוב:

קשוחה מאוד, לא מתחברת לעובדים שלה, לא מתחשבת בצרכים האישיים שלהם. לצד זאת היא מקצועית לעילא ובעלת ידע עצום בתחום התמחותה.

אך אם אני אכתוב:

היא נוראית, צורחת כל היום, מסריחה, מתקלחת פעם בשבועיים, האוכל שלה מריח כמו צואה, השיער שלה נראה כאילו לא חפפה אותו מאז התיכון, היא לא מבינה מה זה בני אדם והאף שלה ממש ענק" - אז ברור שהביקורת אפילו לא מתיימרת להיות עניינית, אלא אני סתם שופך רפש בגלל המון זעם שטמון בי.

במילים אחרות:

אני אוהב את הביקורת כי מבחינתי יש בה הרבה כנות. הוא בעצם אומר בכנות, בין השורות, "אל תסמכו עלי. אני פשוט שונא את הישיבה הזאת ואת כל מה שהיא מייצגת". הקיצוניות מעידה על מצבו הנפשי ולא על הישיבה. 

אם הוא היה כותב בצורה עניינית, אז עוד היינו עלולים לחשוב שהביקורת שלו כנה ואמיתית.