בעיר הכל נגיש, סופרים, חנויות, בילויי פנאי כמו בתי קפה, מזון מהיר, שירותי הזמנה למזון המהיר ושירותי משלוחים של הסופרים.

יש לך תחבורה ציבורית כל הזמן, גם בתוך העיר וגם מחוצה לה.

יש יותר פרטיות בחיים האישיים.

אבל החסרונות...

האוויר

הקהילתיות

החוסר מרחבים

הכבישים והמכוניות

הרעש

הילדים לא יכולים לרדת לבד

אי אפשר להשאיר את הבית פתוח

חשדנות בכל דבר שזז

לא יודעת למה את שואלת, אבל יש הרבה יתרונות בעיר, אבל עדיין אין כמו יישוב.

וכן ישוב שקרוב לעיר זה באמת מעולה😃🫢

כי צריך גם את הנוחות 

מעבר לאופציה לקהילתיות יותר מבעיר

כי י ששייכות כאזת למקום ..

במיוחד בהתנחלויות אשז יש לזה גם משמעות ערכית

גם מצד הילדים!!

חיים אחרים

כל אחה''צ הם עם חברים( אפשר גם לסנן ולומר לא..הז מבחירה)

זה כהז כיףףף

לא כולם עלי כל הזמן

בישוב גרים בוילה ענקית עם חצר ענקית ויש מרחביםםם

בעיר גרנו בקוביה קטנה שעלתה בדיוק אותה השכירות

זה כזה מאפשר גם להזמין חברים כי יש לי עדיין פרטיותת בסלון

הם בכללי מפוזרים ולא צפופים ומטפסים עלי

וגם גינה זה חלומי !!!

וגם יש יושבים שיש הרבה שרותים

מסופר עם הכל כמעט

ועד קופ'1ח ודלק ומוסך ומכירות ביתיות של כל דבר שצריך

תכלס לא צריכה כמעט את העיר

לק"י

תלוי בגיל כמובן.

אבל הבן שלי נראה לי יצא לבד כבר בגיל 6 בערך למקום שאני רואה אותו מהחלון.

אף פעם לא גרתי בישוב. אבל לא חושבת שהייתי משחררת בגיל צעיר לבד.

כבישים יש גם שם. 

יש בית ענק, עם גינה.. כל משפחה גרה לבד ולא צריך לצאת כל יום למתקנים.

פחות ממשק עם השכנים והחברים🤔

בעיר כל פעם שיוצאים פוגשים שכנים בבניין/ברחוב.

ולנו יש ממש קהילה גם בעיר, הילדים הולכים חופשי לחברים.. ואנחנו גם משאירים את הבית פתוח🙊 (כלומר לא נעול חח, לא פתוח לרווחה)

לנעול את הבית כשאת נמצאת בו במהלך היום

כשאת מסתובבת כל הזמן לבדוק את התיק

בגן שעשועים כל הזמן לעקוב אחרי הילדים

לא להניח את הטלפון אפילו לרגע

על גני ילדים ומעונות בכלל אני לא מדברת...

לא חסר

ואולי בגלל שגדלתי ביישוב יותר חוששת מהסכנות שיש בעיר...

(חוץ מהפעמים שבהם חמי וחמותי באים לבקר, שאז אנחנו כן נועלים - כי הם כן עירונסיטיים חששניים🙈)

בגן שעשועים (בימים שעוד הגעתי לשם) הייתי די בנחת רוב הזמן (חוץ מהחשש שהילדים ייפלו מהמתקנים)

ועל הגננות והמטפלות כאן אני סומכת לגמרי...

אולי זה קשור לזה שאנחנו גרים בשכונה די הומוגנית, רוב האנשים כאן "כמונו", וקל לקבל המלצות למטפלות ולגנים טובים...

נשמע כמעט מגורים בשכונת פשע שחוטפים שם ילדים.

הבית שלנו פתוח כל הזמן, הילדים מסתובבים חופשי בשכונה ועם קידיווטש מחוץ לשכונה.

יש איזורים שבהם נצרכת יותר השגחה כמו שירותים ציבוריים בקניון. אבל זה לא שכל יום נמצאים בקניון ושמגורים בישוב היו חוסכים את זה.

הכי גרוע שקרה לנו בשנים האחרונות זה שגנבו לבן שלי את הקורקינט בהפנינג של 1000 ילדים, הוא לא קשר אותו..

גני ילדים מעולים!! הבחירה היא בין גן מעולה לגן מאוד מעולה.

מעונות יש ויש. מעונות תמת ברמה די נמוכה, לא יודעת איך זה בישוב. אצלנו במעונות הפרטיים יש מבחר במחירים טובים. (1700-1900 לפעוט בחודש עד 17:00 עם ימי שישי)

גם בתוך העיר צריך לבדוק באיזו שכונה לגור.

זה שיש כל מיני אנשים ומצבים, צריך להכין נכון את הילדים לזה ולא לסמוך על כל אחד, אבל לא מתהלים בחשדנות ביום יום. אלא רק כתגובה לאירועים בלתי צפויים.

זה כמו שאם אני נוסעת ביו"ש אני נלחצת מכל מכונית שלא ישראלית, מי שגר שם מקווה שהנהיגה שלו לא לחוצה כמו שלי.

בתור אחת שגדלה ביישוב, העיר מלחיצה אותי🤷

ובאמת באזורי השטחים אני נוהגת בלי חשש

עיר בעיני מפחיד הרבה יותר מיחשוב ביו''ש

יש לכם קידיווטש מוצלח? מה הוא נותן?

הבן שלי התחיל להסתובב לבד ואני מרגישה שצריכה עוד אמצעי שאדע איפה הוא...

לנו הוא מוצלח.

מאפשר לדעת מיקום, שיחות נכנסות ויוצאות למספרים מסויימים (כרגע עובד רק אצל בעלי אבל אמור להיות גם שיחות איתי)

לא זוכרת אם יש עוד פונקציות, אצלנו משמש בעיקר כי הילדה אוספת את אחים שלה מהמסגרות ואני צריכה לדעת שהיא עומדת בזמנים, ואסור להם פלאפון.

לפני כן ידענו שיש בעיה/ איחור רק כשהגננת כבר התקשרה ואז זה מאוחר מדי..

ככה אני יודעת מה המסלול ואם היא לא נמצאת בזמן בקרבת מקום, לבקש מאחד ההורים להיות סטנדביי כמה דקות.

זה גם עוזר נניח כשהיא אוספת את הילדים וצריכה להגיד לי משהו מהדרך.

אני חושבת שאפשר גם לדעת מה מצב הסוללה אבל לא בטוחה, כי בעלי יותר מתפעל את המעקב הזה.

(לדעתי זה לא מחליף פלאפון עם אפליקצית מעקב ביציאות ארוכות,  ולא מאפשר לתת מענה לבעיות מורכבות יותר)

באפליקציה של הטלפון אפשר לשמוע מה קורה מסביב לילד גם בלי שהוא עונה לטלפון.

השתמשנו במעקב על הפלאפון כמה פעמים בנסיעות בינעירוניות והיה ממש מוצלח.

חסרונות- פחות קהילתיות, לרוב הכל פרוס הרבה יותר רחוק בתוך העיר

גרתי כמעט 6 שנים ביישוב

גרה עכשיו שנתיים בעיר

אין כמו יישוב בעולם

אני כלכך מתגעגעת לשקט שהיה ביישוב

האפשרות לצאת להליכה שקטה בערב בלי לשממוע צפירה מכל פינה

האפשרות לצאת עם פיגמה לפח ואף אחד לא רואה אותך

אני פשוט מתגעגעת אבל אין לנו אפשרות כלכלית לקנות בית ביישוב לכן גרים בעיר..

מצד שני ברור שיש גם חסרונות ביישוב - עשינו קניות אוכל מרוכזות בעיר כי במכולת אין את רוב הדברים שבית צריך (אשכרה הולך שם שקונים ביצים ביחידות ולא תבנית שלמה)

יש קופ"ח שפתוחה פעם באף פעם

בקיצור אין כלום

אבל מצד שני השקט והשלווה חשובים יותר!

עיר = נוחות

יישוב = קהילה, שקט

(וכמובן שיש עוד המון דברים..)

לפני זה גרתי בקהילה ביישוב

וזה הרבה הרבה פחות קהילתי וחמים בגלל שזה עיק

גרתי בתור נערה בבית הוריי בישוב.

מאז החתונה, גרנו בעיר ועדיין. באמת שחסר לי השקט והשלווה שיש ביישוב.

גרנו בעיר כי פשוט הסתדר לנו והיה יותר נוח מבחינת זה שיש סופר גדול קרוב לבית במרחק הליכה, לציין שלא היה לנו רכב בכלל בתחילת נישואינו, אז זה היה קריטי...  כמובן קופות חולים שנמצאות מרחק הליכה מהבית.  גנים ומעןנות טובים שנמצאים במרחק הליכה.. וזה ממש השפיע עלינו בתחילת חיינו כשלא היה לנו רכב. מבחינת נוחות של זה, היה מושלם.

כמובן בשאיפה לעבור לישוב, בית עם גינה ממש חלום עבורי. כך גדלתי.. וממש רוצה זאת גם לילדיי וגם להמשך החיים שלנו הזוגיים... ולא להמשיך לגור בבניין עם דיירים שגרים תחתינו ומעלינו וכל אחד עם הרעש שלו והדרישות שלו וכו... וזה בית שקנינו פה והכל... מבחינתי, ככה מתקדמים.. אם יש אפשרות לקנות במקום מסוים, אז לקנות, להסתדר איקס זמן ולעבור למקום האידיאלי עבורכם..

מציינת שגם חסרה לי קהילה בעיר, כי כמו שנאמר פה גם מאחרות, הכל יותר מרוחק... אז גם אם יש פעילות לבנות בשבת, לא אוכל לתת להן ללכת לבד, זה מרוחק מאוד. גם את יש ארוחות גרעין, זה מאוד מרוחק... הייתי רוצה להרגיש יותר את הקהילה עבור ילדינו בעיקר, אנחנו לא גרים ליד משפחה שיכולים להיפגש איתם ולכן חשובה לי גם הנוכחות של הקהילה.

מה שמאוד טוב בעיר זה שיש הכל נגיש וקרוב וזמין. חנויות מכל הסוגים, בית מרקחת עד חצות, ממש לידינו יש מכולת שפתוחה עד 23:00. מוקד, קופ"ח, בית חולים כולם קרובים. תחבורה ציבורית סבבה כשצריך. אנחנו בלי רכב כי לא מרגישים שחסר לנו.

עוד נקודה שאני יכולה לחשוב עליה היא הגיוון החברתי. אני למדתי בממ"ד בעיר ונחשפתי למגוון סגנונות ורמות דתיות. הבת שלי עכשיו לומדת בבית ספר שהוא עצמו (ההנהלה, המורות ורוח בית הספר) דוסי מאוד, אבל בגלל שזה בעיר יש גיוון במשפחות של הילדות - גם דוסיות, גם פחות דוסיות, ואולי גם קצת מבתים לא לגמרי דתיים. אני מניחה שיש יישובים כאלה ויש יותר הומוגניים. ואולי יש גם קהילות בערים יותר הומוגניות? עכשיו, לא בהכרח כולם יראו את זה באותו אור: אני מתארת לעצמי שחלק יראו בזה יתרון וחלק חיסרון. רק חשבתי שזה יותר מאפיין ערים בדרך כלל.

ועכשיו בישוב (גם שנים)

ישוב לוקח בענק

בעיניי בעבר היו יתרונות לעיר, היום בישוב (לפחות זה שאני גרה בו) יש כמעט הכל למעט בגדים (שממילא מזמינה הרוב באונליין) כל החנויות/שירותי רפואה/ מוסדות לימוד קרובים מאד, גם התחבורה הציבורית די מפותחת פה, אז פחות מצליחה לראות איזשהו יתרון בעיר.

החסרונות בעיר גדולים מאד:

רעש, אוויר פחות נקי, פחות נוף, מרחק משירותים חיוניים, בנינים משותפים, דירה יותר צפופה, הרבה חנויות שמעודדות צריכת יתר, חוסר חניה, פקקים, תנועה סואנת מדי לילדים.

את בטח מתכוונת לעיר מפותחת

גדלתי בעיר מפותחת ואני אוהבת שהכל נגיש מסופר קרוב ועד קופח שכונתית ומורחבת עם מרכזים בריאותיים בסיסיים.

לעומת זאת הייתה תקופה שגרתי בערים לא מפותחות ומלבד הקהילה לכל דבר צריך לנסוע מחוץ לעיר גם בילויים בשעות מאוחרות אין תמיד תחבצ וזה ממש מעצבן.

בשורה תחתונה בעיני עיר מפותחת שיש בה הכל בלי להתאמץ להגיע ולממש זכויות בסיסיות זו הסיבה שהכי גורמת להחליט לגור בעיר הנוחות!

והיום התפתחו גם קהילות בתוך הערים וזה ממש נותן אווירה טובה ושייכות, יש מקומות שהקהילה היא כמו ביישוב אפילו.

קודם כל אגיד שיש כל מיני סוגים של ערים, לא דומות קריית גת ושדרות למשל, לתל אביב ופתח תקווה.

חיסרון גדול ביישוב - בועה. גם אם היישוב מגוון, הוא קטן. יש נטייה להרגיש שכל העולם הוא היישוב, וזה יוצר ניתוק. ניתוק שלפעמים הוא טוב חנחמד, לפעמים משפיע על תפיסת העולם בצורה שגורמת להצטמצם מעט.

אבל יש משהו כיף בשקט וברוגע ביישוב. יותר בקלות נוצרת קהילה.

גם בעיר יש מקומות עם קהילות חזקות, אבל צריך יותר מאמץ בשביל לדעת איפה ולהתחבר אליהן. כי האופי הוא יותר גדול ומפוזר.

יש יותר קרבה למקומות עבודה, סידורים וקניות נגישים וקרובים יותר

מעדיפה בהרבה את החיים בעיר

יש הכל קרוב

לא צריך ללכת מרחקים בשביל כל שטות

המזכירה בקופת חולים לא מכירה אותי

גם לא הבלנית וכן על זו הדרך

בעיר יש לי הרבה פחות לחץ חברתי ויותר שקט לחיות את החיים שלי

ביישוב גם היו הרבה ג'וקים ולי זה ממש הפריע

מוסיפה שאם יש ילדים עם צרכים מעבר לרגילים הכל פה זמין...

מה הקשר לישוב ולעיר?

זה קשור לביובים פתוחים וכד'. 

גרים צמוד קרקע ויש הרבה יותר צימחייה

בעיר בקומה גבוהה אין לי את כל הבלאגן הזה

כן, נכון. בכללי חרקים וכל מיני מרעין בישין באים בבתי קרקע . אבל ספציפית ג'וקים דווקא קשורים לביובים למיטב ידיעתי... אחותי גרה בקומה 8 ויש לה פי מליון ג'וקים מאצלי...

לא רואה את עצמי גרה ביישוב

אנחנו אמנם עם 2 רכבים, ויש פה הכל קרוב ב"ה, אבל אני רגילה שמה שאני צריכה נמצא קרוב אלי

בנוסף, אוהבת לבחור בעצמי את מינון המעורבות שלי בקהילה. בעיר לדעתי זה יותר מאפשר

ואני לפחות כן צריכה את הרעש של העיר

מכורה לשקט....

באה לעיר ורוצה לברוח🤭

הייתה תקופה שגרתי במקום רועש, ובלי הרעש לא נרדמתי. השקט הרגיש אפל, קודר ומדכא.

הרעש גרם לי לתחושה שיש אנשים ולשתי יותר מוגנת.

עד שהתרגלתי שוב לשקט ולא הצלחתי לישון ברעש.

יש חנויות פתוחות ורחובות מלאים באנשים, יש תנועה בחוץ..

לא רעש של מכוניות בחלון בדיוק כשרותים לישון עוד כמה דק בבוקר או כשעייפים בערב😅 שזה אין לי האמת

יותר סופרים

יותר קופות חולים

יותר מתנסים

יותר חוגים

אפילו בחירה בין בתי ספר אם זו עיר דתית יחסית

והיה לי ממש מענין לקרוא.

בגלל שאנחנו עדיין לא סגרנו איפה נגור ויש עוד אופציה לשינוי חשבנו אולי לעשות שינוי מישוב לעיר אממה שנינו לא כל כך מכירים מזה לחיות בעיר.

מנסה לחשוב מה החסרונות לגור בישוב חוץ מזה שלא הכל קרוב ואין נגישות לכל השירותים שבזה אני פחות רואה ענין גדול...

נכון שיש בעיר יותר השקעה במצוינים.

אבל יש גם בעיר את הצד השני של הסקאלה, אוכלוסיה במצב סוציו אקונומי נמוך. ומספיק שיש לך שלוש כאלה בכיתה שיכולים להנמיך מאוד מאוד הרמה, ההתנהגותית, התורנית, הלימודית.

הייתי מורה גם בעיר וגם בישוב. בעיר והיו לי 2-3 כאלה עם סיפורים שה' ירחם... וזה חד משמעית משפיע על הכל. בישוב זה פחות מצוי. 

אני מורה בבית הספר,

וכל מקום שאני הולכת בישוב אני פוגשת תלמידים, תלמידות, הורים, אחים של... ויש תקופות, בעיקר כשמתחילים לשבץ מי תהיה מחנכת של מי, שאני מרגישה שלא בא לי לצאת החוצה, כי כולם מדברים על המורים ''ואיך היה לבת שלך אצל זאת? ''

למרות שב''ה אני בסך הכל מוערכת, זה לא נעים.

מה גם שלפעמים בא לי שלא יכירו אותי ואני אהיה משוחררת וארגיש בני לצאת עם סמרטוט עליי, או לא להיות נחמדה כל היום ..

אז אם עובדים במקום שגרים בו (יש עוד תפקידים ציבוריים מהסוג הזה) , צריך לקחת את זה בחשבון.

היו תקופות שעבדתי מחוץ לישוב, שזה יתרונות וחסרונות לכאן או לכאן, בכללי, כשמישהו מהישוב אתה אוטומטית קצת יותר סומך עליו. 

זה מאוד שונה לגור בקהילה בעיר או בעיר ללא קהילה.

קודם כל דיוק לגבי חלק מהתגובות פה,

הילדים שלי יוצאים לבד והולכים לחברים חופשי.

תנועות נוער. חוגים והכל.

הילדים מא' נוסעים באוטובוס לבי"ס (אוקי זה עיר, צריך להתנייד באוטובוס, אבל הם לגמרי עצמאיים מגיל קטן יחסית)

יש נוף, אוויר נקי ונעים, רוגע ואנחנו ספיציפית גרים בפינה שקטה שזה ממש בונוס.

בעיני היתרון הכי חשוב, שיש שירותים ברמה גבוהה. זה אומר רופאים מקצועיים, מכונים ובדיקות מתקדמות, הדמיות, רפואת שיניים מתקדמת (יש לנו ביטוח פרטי שיש לו הסדר רק עם מרפאות שקשה לי להאמין שיש בישוב) רפואת חירום, שירותים ממשלתיים (לשכת התעסוקה למשל)

שירותים עירוניים ויוזמות כמו מועדון הורים ותוכניות לנשים בחופשת לידה.

יש לי שני ילדים מחוננים שלומדים בתוכניות מיוחדות ויש להם הסעות ישר מביה"ס שזה ממש נוח, אחרת כנראה שלא היינו משתמשים בשירות הזה למשל.

זה נקרא יתרון לגודל. שיש יותר תחרות אז יש יותר אפשרויות ומבחר ושירותים ברמה גבוהה יותר.

במעבר לעיר, אני חושבת שקריטי לוודא שכל השירותים העיקריים הם במרחק הליכה. יש לי חברה שגרה בשכונה סמוכה אלינו, הם באים לסניף הדואר שלנו, לביה"ס, לחברים, לנועות הנוער, הספריה, המתנס, הכל אצלנו,

רק בגלל שהיא גרה קצת יותר רחוק, לכל דבר היא צריכה לצאת עם רכב ולדעתי זה ממש מגביל.

הילדים שלי הולכים וחוזרים לבד כמעט תמיד מכל מקום.

עוד נקודה לבחון בעיר, האם רוצים לגור בשכונות עם בניינים גבוהים או בנייני בוטיק,

זה גם מאוד משפיע.

אנחנו גרים בבנייני בוטיק, הכל הרבה יותר שקט ועדיין יש מספיק אוכלוסיה שמצדיקה שירותים ברמה גבוהה.

בהצלחה בהחלטה!

לא רק מערים.

במוסדות הפרטיים זה לפי ביקוש, ואין הסעות מהיישובים.

שזה גם חלק מהנושא בעצם- שיש אלטרנטיבות לבחירה כמעט בכל נושא.

בנעוריי גרתי ביישוב. (בילדותי גרתי בעיר קטנה)

אין ספק שעיר הרבה יותר נוחה - הכול נגיש, הכול קרוב, גם מוסדות חינוך... (גם אמא שלי וגם אני לא נוהגות, ואמא שלי צריכה לתכנן מראש כל יציאה, בעוד אני יכולה לקפוץ לתחנת האוטובוס הקרובה ולנסוע לאן שרוצה...)

מצד שני - אני חולמת על השקט של יישוב... ועל בית פרטי, בלי שכנים שאנו עלולים להפריע להם... אז פעם בכמה שנים אנחנו שואלים את עצמנו אם הגיע הזמן לעבור ליישוב. בינתיים התשובה הייתה לא... (קשור גם לזה שבעלי עירוני מבטן ולידה, ובשבילו זה יהיה מעבר קשה, אף שהוא דווקא נוהג...)

הרבה כותבות השקט שיש בישוב, שאין רעש משכנים, שאין שכנים שמפריעים...

אני מוכרחה להגיד שזה ממש ממש תלוי ישוב.

היום הרבה מאוד מהבניה בישובים זה מדורגים/דו משפחתי וכו'. ככה שיש שכנים צמודים וזה עלול להיות קשוח מאוד. 

במלאי ישובים.

מבאס, כן? אבל זו המציאות 

מה מקבלים בכל מקום

חיסרון של רעש יכול להיות גם בישוב ויכול להיות מגורים בעיר במקום נטול רעש

בישוב יותר קל למצוא מגורים נטולי רעש גם משכנים גם מאוטובוסים ותנועה סואנת וגם מהולכי רגל

משתנה גם בין ערים ויישובים

בעיניי תלוי מאוד עד כמה צריך לצאת לכל דבר מבחינת הצרכים של שני בני הזוג, לא דומה זוג ששניהם במקצועות שיכולים לעבוד ביישוב לזוג ששניהם חייבים כל יום לנסוע לעיר לעבודה

ולא דומה משפחה עם הרבה צרכים רפואיים למשפחה שמסתפקת ברופא ילדים ורופא נשים פעם ב

מבחינתי מרגישה כרגע שמצד אחד חלום לגור ביישוב עם המון מקום ומרחב ומצד שני קצת פחות ריאלי בהתחשב בנתונים

מעניין איפה נגור כשנהיה גדולים😅

לרוב כאלו עם טרקטורים ופרות

גם היום אני גרה בישוב

וסביר להניח שאגדל את ילדי בישוב

אבל! לישוב יש גם הרבה חסרונות
 

נתחיל מהסוף- החלום לבית עם גינה-

כבר כמעט ולא קיים גם בישובים, רק בישובי פריפריה רחוקים- אלא אם כן יש לכם ככה 3m ומעלה
 

נגישות- קשוח מאוד

ועצמאות של הילדים (באמצ עצמאות... לא ללכת לבית כנסת) מגיע בשלב יותרר. מאויר.
 

לחברה- הרבה יותר הומוגנית, יש פחות חשיפה לעולם

יש פחות היצע- בהכל

הילד טוב ממש בשחמט? זה להסיע אוצו לעיר הקרובה לחוג, כננל לגבי ספורט או כל מצוינות אחרת.

חינוך- גם מצומצם, את רוצה גן בגישה אוטרופוסופי, לכי חפשי.

הגננת של גני5 לא משהו לדעתך? תבלעי צפרדע.

הבית ספר לא מחנך למצוינות- זה מה יש (וחינוך למצויינות היה שנים בעיה בישובים... היום זה כבר בשיפור)

אשליית המוגנות- היא אשליה!

הורים נוטים לתת לילדים להסתובב לבד בתחוששה שהם מוגנים- הרבה לפני הזממן

הן מבחינת ללחצות כבישים חבד

הן מבחינת להסתובב בבתי כנסת לבד (לידיעתכן... בתי הכנסת נמצאים במקום די גבוהה ברשימת המקומות שמתרחשים בהם פגיעות מיניות בילדים, זה לא בגלל שמסתובבים שם יותר עברייני מין- הם בכל מקום, זה בגלל שהלדים פחות מוגננים)

רפואה- יכול להיות ימים שאין רופא ילדים

בהרבה ישובים אין בית מרקחת

רפואה מקצועית

ריפוי בעיסוק-

קלינאית תקשורת

צילום רנטגן

אולטרסאונד 

וכו וכו

סעי או תסתפקי במה שיש- אין מבחר

משום מה הורים נוטים לחשוב שביישוב הילדים מוגנים יותר..בעייני זה לא נכון כי ברגע שהורים בטוחים זה שווה שאננות,וכמו שכתבת  פגיעות מיניות מתרחשות דווקא באיזורים כאלה

עוד משהו זה שהילדים אחהצ המון אחד אצל השני או ביחד בחוץ זה יכול להיות נפלא אבל גם טריקי כי אז הצביון החינוכי של הבית מושפע מאוד דברים שלא תמיד בשליטתך

עברנו מעיר ליישוב גדול ומפותח וזה מאד בולט לנו...

כאן הילדים מגיל מאד צעיר הולכים לבד. אנחנו לא מאפשרים לחצות כבישים לבד לפני גיל 8 לפחות ולא מאפשרים לילדים להסתובב לבד גם לא בבית כנסת וכו'... אז מהבחינה הזו לא מרגישים יתרון

לדעתי הרבה חסרונות ליישוב..

מוסיפה עוד- אם צריך מיון זה סיפור, שעה לחשוב אם באמת לנסוע או לא. ילד שבר יד- לפחות 3 גיחות לעיר בחודש וחצי קרובים- כל גיחה זה לפחות בוקר שהולך..

נסיעות ארוכות לעבודה בהנחה שלא עובדים בתוך היישוב...

יש ישובים שאם נחסם הכביש גישה אפשר לחכות שעות עד שנפתח וזה תוקעע.

היתרונות שאני רואה-

חיים יותר רגועים-

נוף ושקט..

יש פחות אפשרויות= פחות התלבטויות

אין פקקים, אין בעיות חנייה, אין שיפוצים מכל עבר וצפירות- לנו זה הוריד סטרס מטורף מהיומיום.

לומדים להסתדר בלי כל רגע לקנות דברים- זה לימוד חשוב בעיניי שלא הכל זמין כל הזמן... גורם לחשוב לפני שקונים משהו האם באמת צריך או לא. גורם להיות עם מחשבה יותר מאורגנת מה צריך ומתי.

אהה ויש יותר ביביסיטריות פנויות אבל זה בטח תלוי יישוב.

להוריי יש בית בטיילת על שפת הים.

ובכל זאת מעדיפה את יחידת הדיור הפיצקית שלנו.

מתה על גוש עציון ואפרת.

אנשים מדהימים. מאירי פנים. אנשי דרך ארץ ממש. ויש גם תורה, למרות שמאוד ליברלים פה, ואנחנו שמרנים יותר וגם פשוטים יותר מבחינת רמת החיים.

פה אומרים שבת שלום אחד לשני, גם אם לא מכירים אותי.

בנתניה היו מסתכלים עליי מוזר.

מעדיפה בהרבה נוף הררי על פני נוף של ים. ים לא עושה לי את זה.

באפרת יש הכל מהכל (!!!) נוח ונגיש שאין דברים כאלה.

והכל קרוב, הגוש זה באמת מקום נוח מאוד.

נקי ויפה פה בטירוף.

לי כיף שאין לי מבחר עצום של חנויות בגדים למשל.

לא צריכה את זה. סתם מסחרר אותי.

יש את כל קופות החולים מרחק כלום זמן.

רמי לוי- 5 דקות.

חוגים, מתנס, ספריה. הכל יש ובמרחק כלום זמן נסיעה. גג 3-4 דקות.

השכירות פה יקרה מאוד, ועל קניית בית אין מה לדבר.

יש פה אחווה בקרב האנשים.

זו אחווה מגבוה קצת, כאילו לא החום שיש בערים בפריפריה, אבל עדיין אחווה של דרך ארץ קדמה לתורה.

אנשים עוזרים, גומלי חסדים, מאירי פנים.

חברה שהייתה גרה כאן ועברה לעיר אחרת, אמרה שההבדל הוא ברמי לוי-

באפרת היא הרגישה אורך רוח וכבוד

ובעיר..פחות.

זה באמת משהו שלקח לי זמן לשים עליו את האצבע. מה מייחד את האווירה כאן בגוש.

זכות לגור כאן.

היא אחד הישובים שעובדים הכי טוב בארץ

אין מה להשוות

תכל'ס אני תמיד אומרת שאיכות חיים זה פה.

לא מבינה את מי שגר במרכז.

באמת מקום מושלם!!!!

ביקרתי אותה כמה פעמים

הכל שם רגוע שקט

בלי לחץ מכלום

ממש ממש אוהבת

אם זה רק היינו מתאימים מבחינה דתית - לגמרי הייתי הולכת על המקום הזה 

אמנם מיעוט קטן מאוד, אבל יש.

ומה שיפה פה זה שכולם חיים בהרמוניה. אף אחד לא מסתכל על השני.

בעיניי זה קשור גם לתרבות האמריקאית שאנשים הביאו לפה (שאני לא סובלת, כן? אבל הנה, יש בה הרבה טוב גם)

אני צריכה לקרוא את זה שוב בריכוז אבל נשמע שזה מורכב ותלוי בהרבה דברים.

מבחינת מוגנות ברור לי שישוב לא בהכרח יותר מוגן הילדים שלי לא מסתובבים כל היום אני לא משחררת בקלות גם בישוב.

מה שתפס אותי וכבר חשבתי על זה שיש יותר אפשרויות בחינוך, בתי ספר, גנים מעונות.

אבל אולי גם זה תלוי מקום.

קיצר עזרתם לנו ממש צריכים עוד לשמוע מחברים שגרים בעיר ונעשה חושבים.

אני כן חוששת לגור בעיר מהבחינה של ללכת ברחובות ובבניינים ושהילדים יסתובבו מלחיץ אותי, במיוחד בערים שיש בהם ערבים..

עיר לא גדולה ככה שהקהילה בהתאם (אך לא כמו יישוב)  ונהנים מיתרונות של עיר למרות שיחסית לא סואן פה

והילדים שלי מאוד עצמאיים ומשחקים בחוץ לבד

אני משערת שזה עניין של אופי בעבר הרחוק גרנו ביישוב אחרי הקו הירוק וקרובת משפחתי לא הבינה איך ילדים מסתובבים חופשי כי היא פחדה מחדירת ממחבלים

יתרונות:

עבודה (לבעלי שעוסק בתיווך יש ב"ה ים עבודה)

בשבילי (עוסקת במקצוע פרארפואי יש לי אפשרות לעבוד בתוך העיר וגם מחוץ תחב"צ זמינה)

חיי עיר תוססים יש מקומות בילוי, קניונים, בתי קפה, מסעדות, פעילויות לילדים

ויש גם מקומות שקטים פארקים טיילת ים ארוכה וכו'

חסרונות אכתוב בהמשך

פקקים בבוקר

*המסגרות שבחרתי רחוקות וגם בית ספר נמצא בדרום העיר והגנים בצפון העיר ובעיר הזאת זה מרחקים.

*כל אחד לעצמו כזה. יש לנו משפחה חמה ב"ה בעיר. אם היינו לבד היה די בודד אני חושבת, למרות שיש לנו קהילה בביה"כ / חברויות בין הילדים וכו'

*חסר לי אוויר צח, שקט כשאני באה למושבים לבד אני מתענגת

שזה הציוד שלו.

צריך לשים הכל בשמש בשקיות זבל שחורות אטומות לכמה ימים. ורק אז לנער ולכבס.

כביסה לא מספיק עוזרת. אולי אולי אם זה בהרתחה.

ואז להרים הכל ולעבור חדר חדר ולתפוס אותם, אפשר עם שואב אבק ואז שטיפה טובה.

וממש להסתכל שאין חדשים.

יש גם ספריי של סנו מיוחד לזה.

אפשר אולי לרסס על הפתחים

אבל אם אין לכם בעלי חיים שמהם זה מגיע לא בטוח שיש צורך.

אני כל היום מחפשת מידע עליהם.

ניקיתי את כל הבית באקונומיקה, אבל הבנתי שזה רק נגד הבוגרים ולא הביצים

והם פיצייםםם

תפסתי אותם כשישבתי בנחת ואז קלטתי תזוזה פיצקית

אנחנו נפטרנו מהם בלי הדברה

לקח כמה סבבי ניקיון, חיפוש ומעיכה שלהם אחד אחד😬 והרבה לחץ שלי... אבל בסוף זה נגמר

איפה שאבת? ושטפת עם אקונומיקה את כל הבית והשארת לכמה זמן כמו שהמליצו?

ואיך קלטת אותם ? איפה היית מוצאת אותם לרוב,?

ואיזה פתחים לרסס? 

האלטרנטיבה מאןד קשה ליישום

בעיקרון זה לגדוע את מעגל החיים שלהם

לשאוב כל יום את כל הבית כולל מיטות ספות

ולרוקן שואב לפח כל יום

לשטוף את הבית

לכבס מצעים מגבות בגדים בהרתחה

לשים מלכודות פרעושים קערת מים וסבון עם מקור אור וחום כמו מנורת לילה

בדוגרי- אני לא הייתי עומדת בזה

אני רק כאן כדי להגיד

שלמרות שזה נראה סוף העולם

זה לא

לנו היה פשפשים

חשבתי שנצטרך לעבור דירה

באמת לא ראיתי מוצא

והייתי לפני אחרי ותוך כדי לידה

תכלס לא חזרנו הביתה תקופה והדברנו

אחרי ההדברה חיכינו שבוע

למרות שאמרו לנו שצריך לחכות 6 שעות רשמית

ובגלל שהיינו עם תינוק בן שבוע אמרו לנו לחכות יומיים

אני העדפתי לחכות שבוע

וזהו

לקח זמן להשתחרר מהחרדות

ועד עכשיו אני נבהלת מכל עקיצת יתוש

אבל תדעי שלכל דבר יש פתרון

הפסקתי עם זה בעקבות סיפורים על הדברה שפגעה בילדים

אין לי אומץ לקחת סיכון זה ממש רעל

כבר 10 שנים שאני אוזרת אומץ לכפכף גוקים רק לא להדביר

אבל פרעושיפ זה סיפור אחר הם פיצייייםם 😭

אפילו לא שבוע

יומיים

אולי אחרי ט' באב תחפשו משפחות שיוצאות לנופש כמה ימים, תבקשו להתארח בבית הריק שלהם ליומיים/ שלושה.

גם אם תצטרכי לנקות את הבית שלהם לפני ואחרי נשמע לי שווה את הרוגע מהחומרי הדברה.

ושבעלך ישטוף את הבית שלכם משאריות הדברה לפני שאת נכנסת.

תתייעצי עם מי שצריך, חבל להימנע מהדברה רק בגלל זה, אפשר לנהוג בבטיחות.

כשאתם חוזרים הביתה בימים הראשונים תשאירי חלון בבית פתוח קבוע, גם כשהמזגן דולק.

בלילה תשאירי בחדר של התינוק שיהיה מאוורר תמידית..

או עכברים שהם יכולים לחיות עליו

יכול להיות שהוא הביא איתו הרבה פשוט לעשות ניקיון ושטיפה יסודית להחליף מצעים ולהזיז שטיחים אם יש

הם לא יכולים להתרבות?

כדי לחיות ולהתרבות

אם אי אפשר לרסס אז באמת נקיון יסודי שטיפה שואב אבק החלפת מצעים

לשכניםם שלי היה כי היו להם עיזים

והם העיפו את העיזים ועדיין היה נראה שהם מתרבים

ברמה שהשכנים נדבקו

ועשו ניקיון יסודי כמה פעמים

קרציה יכולה לחיות זמן רב ולהתרבות על מיטות וספות למשל.

קרציות זה לא רק דבר לא נעים אלא גם מסוכן.

מאיר אריאל למשל מת כתוצאה מחיידק שעובר עם עקיצת קרציה.

ממש הייתי ממליצה לצאת מהבית ולהדביר.

ויפה שעה אחת קודם.

לא רצונית בבית, אמאלה ה' ישמור

למרות שאני בטוחה שזה מהשקית של המילואים, הבסיס נמצא בשמורת טבע עם חיות ה' ישמור כמו ספארי,

אם לא הייתי רואה את הראשון קופץ משם כנראה לא הייתח חושדת

היה לנו פעם במחסן (חתולה באה להמליט אצלנו 😐).

הרמתי הכל גבוה, ושפכתי מים עם אקונומיקה על הרצפה.

חיכיתי כמה שעות, גרפתי, ולא נשאר זכר.

אבל אולי בתוך הבית זה אחרת.

אולי 10 דקות זה נשאר ברצפה.

כי הצלחתי לתפוס פרעוש אחד והכנסתי למים עם סבון כלים והוא ישר מת, אז אקונומיקה יותר חזקה.

ובית זה באמת בעייתי

כי בעודני מנקה בסלון יכול להיות שבחדר הם חוגגים, וכשאני עוברת לחדר אז כבר יבש בסלון והם עוברים לשם.

אולי באמת עדיף להשאיר רטוב ואז לגרוף הכל.

אבל הבנתי שזה זמני כי זה רק נגד בוגרים לא ביצים

גם יש רהיטים שיותר כואב הלב אם ישהו באקונומיקה.

לא יודעת תוך כמה זמן הם מתים מאקונומיקה.

התייעצתי עם מדביר (שהוא גם חבר), פשוט עשיתי מה שהוא אמר.

למרות שהבית שלי לא במצב קשה הפעם. ברוך השם. ואני לא מבשלת הרבה בכלל, מכינה רק דג וחמין ושקשוקה לצהריים

לא יודעת להסביר את זה, אין לי כח בימי שישי כבר הרבה זמן

רוב הפעמים הבעיה היא באמת הציפיות

או שלנו או של אחרים

צריך ללמוד לשים גבול לציפיות לא ריאליות 

לסטטוס שיש להם זמן לבית קפה...

מצחיק

הרף של בעלי יחסית גבוה בשבתות

אני משתדלת להוריד אותו כל פעם

אבל אנחנו מאוד אוהבים להיות בבית, ואוהבים אורחים

וזה פשוט לא הולך

נגיד עכשיו אני בעבודה

אתמול עבדתי קשה בטירוף

והוא עושה פינשיים

וממש באלי בית יותר נקי 😔

ופשוט לא מגיעה לזה 

אבל אין לי עם מי😅

גם הרף שלי גבוה. אני משקיעה הרבה בסלטים וקינוחים. הרבה פעמים עושה את הקניות רק בשישי, ואני עושה. ואנחנו כל שבת בבית. עד שהבנתי שזה בלתי אפשרי מבחינתי להתאבד על זה ביחד עם שבוע עבודה, נקיונות כביסות וגיהוצים, ובעלי בכלל לא נכנס למטבח/ מנקה.

ולכן - מורידה הילוך.

קונה קינוחים לפעמים ולחם תמיד, לפעמים מקפיאה סלטים אם הכנתי כמות גדולה ודואגת לפרופורציות

סעודה שלישית למשל אוכלים פה טונה בקופסא/ סרדינים

עשיתי לעצמי מעין תעדוף

קודם כל אוכל שזה בעיקר דג לערב+ מנה פשוטה למחרת

נקיון אחרי.

קינוחים זה בונוס

ובין לבין מנוחה והרבה.

אבל זה רף שלי, לא שלו

אם זה לא עושה לך טוב הרף שלו - דברי על זה. בטח לא כשאת זו כשנקרעת

לא הייתי מעלה על דעתי לארח ככה 😂

לפחות בחמישי את בבית? 

לפעמים כן ולפעמים לא

פשוט נדיר שמסתדר לנו לארח אותם ספציפית

וכבר הרבה זמן אני רוצה, אז מסתדרים 

ובין הקצר

משהו כיף בשבילה אז כל היום נראה אחרת.

אחת אוהבת בית קפה

אחת קניות

אחרת פילאטיס

אחרת הליכה בבוקר מוקדם.

אין לי כוח ולא התחלתי כלום

בא לי לישון

כי האמת שאם מכינים רק דברים בסיסיים ואת לא בהריון מתקדם/ אחרי לידה

אז אולי זה כבדות בנפש או שיש חוסרים מסויימים בגוף

או משהו בהתנהלות שאפשר לשנות

שבתות קיץ ארוכות ממש אפשר גם לבשל, גם לנקות בסיסי וגם לנוח או לצאת קצת..

שבת בסיסית מבחינתי יכול להיות מרק עוף גדול לער"ש, אפשר גם עם קוסקוס משקית.

לצהריים עוף עם תפו"א בתנור, שעועית ירוקה מבושלת/ בתנור לפעמים עם כרובית/ ברוקולי, הכל ישר מהשקית לזלף קצת שמן זית ולתנור.

ואורז.

סלטים מכינה סמוך לסעודה וגם זה רק בבוקר בד"כ. לא מתעסקת בבישולים בסלטים בכלל.

חלות ונשנושים, פירות, הכל קנוי.

אז אין הרבה לבשל, אפשר גם להשלים עם קנוי אם רוצים בכל זאת עוד משהו כמו סיגרים או מוקפץ או סלטים מוכנים.

סידורים, ארגונים ונקיון יש מי שעוזר לך?

אולי את לוקחת על עצמך יותר מדי בכללי, ובגלל זה בתחושה שיום שישי צריך לעשות המון?

לא יודעת אם את מחפשת גם המלצות, אבל אם כן, אז לא מנסיון לצערי אבל מדריכת הורים שאני מאד אוהבת ועוקבת אחריה נקראת מיכל אופנהיים. הרבה מהדברים שהיא אומרת עוזרים לי אפילו בהבנה מחודשת. 

ילד מאתגר זה באמת מאתגר, והוא מכניס אותנו למתח תמידי מפני ההתפרצות הבאה, ולכן באמת קשה להיות בנחת כשהוא נמצא.

מציעה לך - רק אם את מסוגלת - לעשות לעצמך רשימה של דברים טובים בו. תנסי לחפור מתחת לאדמה. אפילו רק לכתוב - יש לו עיניים יפות ודברים בסגנון. זה יכול קצת לעזור להרגשה שלך מולו.

ומחזקת אותך באמת לחפש הדרכת הורים טובה❤️

דווקא איפה שההתבוננות היא מעמיקה מוצאים אוצרות יקרים מפז.

אם מה שגורם לך חשש זה השלוף אז לגמרי תרגישי בנוח.

תנסי להיאחז בדברים הקטנים.

וגם לייצר זמן נקי משיפוטיות להיות יחד. זה יכול להיות גם 5 דקות. אבל שאתם נטולי הפרעות וחסמים.

תאמיני שאתם מסוגלים לצלוח את הריחוק ויבואו ימים טובים יותר

🤗

זה ממש מעודד..

אנסה למצוא כמה דקות כאלה, בטוחה שהוא ישמח

זה קשה ממש להרגיש את ההרגשה הזו שאין כוח לילד שלך, ואת לא אמא נוראית, לאמא נוראית זה לא היה מזיז!!!

דבר שני, אם תרצי לכתוב מאיפה את אולי אוכל לסייע במציאת פסיכולוגית מתאימה

כן, זה מה שאני מנסה לעודד אותי גם, אבל עדיין להרגיש את הרגשות האלה זה מרגיש כל כך רע, ברמה שאני חושבת שאולי אני לא ראויה..

היינו אצל פסיכולוגית, הכיוון עכשיו הוא יותר הדרכת הוריםמ אבל מחפשים משהו שמשלב גם את הילד בחלק מהזמן

רואה את השעה ששלחת ואיתך לגמרי בזה, אני גם לא מצליחה יותר לישון בלילה ובמהלך היום אני גמורה מעייפות.. ועוד עם הילדים עליי בחופש

יאללה בע"ה שסגולת הפורום תעבוד לנו😉

נהיה אצל ההורים וזה הכי נוח 😉

יאללה בקרוב ובקלות ובבריאות גם אצלך! 

גם אני ככה כל הריון מחדש

שיהיה בשעה טובה ובידיים מלאות בזמנו 🙏🙏

לשחרר ולהרפות.

אבל תכף תכף זה מגיע😀

הרדמתי את התינוק והתחלתי לנקר, אז הלכתי למיטה באמצע הצהריים עם הילדים... ישנתי שעה, התינוק ישן, בן שנתיים וחצי נימנם לידי והגדול העסיק את עצמו וגם קצת נימנם בספה...

היה נצרך כל כך!

בהצלחה לנו בהשכבות אחרי זה 😉

וואי מ19:00 אני מנסה להרדים אותה

הילדה הצטננה האף סתום היא לא מצליחה לשתות בקבוק

צרחות ועצבים

התינוק מצטרף אליה

לקום סתם מוקדם, הכוונה בימים שאני בחופש ואין קיטנה. זאת אומרת, ימי שישי...

אבל אז הבן שלי החליט שהוא רוצה ללכת לביה"ס

מזל שזה השישי האחרון

מזל טוב!! איזו גיבורה את!!!!

ואיזה כיף להיות אחרי!

כתבת ממש יפה ומרגש..

נשמע ממש חוויה לא פשוטה הצירים שבאו פתאום ככה. הזדהתי מאד עם הצירים הסיוטיים בזמן האפידורל..

יאללה מחכה להמשך..

מזל טוב!!

כל הכבוד לך כמה כוחות נפש!!

רק.. סליחה אשני אומרת- אבל איך הם לא הבינו שזה צירי לחץ???😉 זה ההכי קלאסי לש צירי לחץ מה שתיארת .. ובדר''כ בודקים פתיחה לפני אפידורל ולא נותנים בפתיחה מלאה לרוב..

ואם זורם לך לכתוב בפרטי איפה ילדת?

רצו לבדוק אותי האמת אבל צרחתי שאני עולה למיטה רק בשביל אפידורל

ילדתי באסף הרופא

ומיילדת מנוסה אמורה לזהות שכשמישהי שהתמודדה מהמם כמוך עם צירים כל הזמן פתאם יצשתפנית לשתצעקות ולחץ והיסטריה לאפידורל והרגע

זה 99אחוז אומר פתיחה מלאה עכישו או בעוד 2 דקות

ברור שאם את בוחרת באפידורל זה זכותך המלאה

אבל בשלב הזה לרוב מיילדות יציעו לנסות כבר לבד כי י ש מצב ש3 לחיצות הוא בחוץ ועד שהאפידורל משפיע.. לפעמים לוקח יותר זמן

קיצר

מטורף הסיפור שלך ועכשיו קראתי על האשפוז אימאלה איהז סרטטטט

את באמת גיבורה אמיתית

ואגב.. מישהי המליצה לי לפני הלידה הקודמת שלי על הבי''ח ההז.. ולפי מה שתיארת הוא נשמע לי יחסית עמוס- גישה לא טבעית...או שזה סתם נדמה לי? 

ילדתי שם ובשערי צדק. אסף הרופא היו משמעותית טובים יותר.

בשערי צדק היה לי סיבוך שראו כבר בהריון ואחרי הלידה החמיר. אף רופא לא בדק אותי כל האשפוז. אני התחננתי לאחיות שיקראו לרופא שיראה אותי וכל פעם מחדש הן הופתעו שאף אחד עוד לא הגיע. בסוף סרבתי להשתחרר עד שיבדקו אותי. אחרי שסוף סוף הגיע רופא הייתי מאושפזת עוד שבוע עד שהסיבוך נפתר.

באסף הרופא, בלידה הראשונה באמת לא ידעתי לדרוש דברים והיה פחות מוצלח. לא דחפו התערבות, אבל היה פחות יחס כי לא נראתי כאובה וכשלקחו את התינוקת לתינוקיה לא הסכימו להביא לי אותה עד הבוקר (9 שעות מהלידה) כי לא היה מקום בביות מלא. אבל בלידה השניה ידעתי לעמוד על שלי ולא היו דברים כאלו. ובשתי הלידות היה ביקור רופא פעם ביום והעברת מידע בין צוותים רפואיים

אבל באסף הרופא אני תמיד שומעת סיפורים לכאן ולכאן יש כאלה שממש ממש לא מרוצות ויש כאלה שממש כן

אם מישהו לוקח ממני את התינוק ולא נותן לי- בלי סיבה רפואית אמיתית..זה מבחינתי ממש הדבר שהכי מרתיח אותי ברמת המוכנה לתבוע אותם כי אין זכות למנוע מאמא להיות צמודה לתינוק שלה אם היא רוצה . אז מה אם אין מקום בביות מלא? אז תשהיה איתך איפה שאת. זה לא אמור לפגוע בך אם להם אין מקום.

לקחו אותה לבדיקות ואז עד שקיבלתי חדר לקח זמן.

כשבעלי הלך לקחת את התינוקת אמרו לו שבלילה אי אפשר והוא פשוט הלך הביתה 🫣

כשביקשתי שוב אחרי שעה הם רצו שאבוא לקחת לבד ולא יכלתי לקום עד שאחות תבוא לעזור לי (נהלים) ואף אחות לא היתה פנויה למלא זמן.

אבל כמו שכתבתי, בלידה השניה למדתי להתעקש על דברים והיה ממש טוב שם. לידה טבעית, חדר עם שניים, התינוק היה איתי כמה שרציתי, בדיקות לכל מה שצריך ואחיות נגישות.

ולא מכבדים את הבקשה שלך

ממש רגיש

ומדהים שלמדת לבקש ולדאוג לעצמך זה מהמם

ומעניין ..בכללי י ש להם גישה טבעית או פחות?

והעומס 'ם- זה ככה לרוב שעמוס?(תמיד יכל להיות ..אבל יש בתי חולים יותר עמוסים ויש פחות)

בשערי צדק

בעלי מגיע עם מגש סושי ענק, אנחנו נחים קצת בהתאוששות, התינוק ישן.

מביאים אותי לחדר, חדר פרטי וענק. ביקשתי להיות באפס הפרדה. אני מצליחה להניק את התינוק ברוך ה' ועונה קצת לאנשים בוואצפ.

הולכת לישון וקמה עם כאבי ראש מטורפים, מרגישה כאילו הניחו לי בית על הראש. כאילו הרדימו לי את הראש. לא מצליחה להזיז אותו לא מצליחה להסתכל למטה כלפי התינוק, לא מצליחה בקושי לקום מהמיטה. אבל ברגע שאני מניחה את הראש ישר על המיטה בלי כרית אפילו הכאב נעלם.

מעדכנת את האחות מגיעים לבדוק אותי, בדיקות דם וכו' ואחרי כמה שעות מגיעה רופאה מרדימה לדבר איתי.

מסתבר שבגלל שלקחתי אפידורל בפתיחה מלאה היתה סטיה וזה גרם לנוזל מחוט השדרה לנזול לראש. הרופאה אומרת שזה קורה לפעמים וזה סיבוך די נפוץ של האפידורל ושאפשר להכנס למן ניתוח כזה שבו מחדירים דם מהוריד למקום של האפידורל וזה יוצר קריש דם וסותם את החור. או שאחכה שבועיים בערך עד שיעבור בעצמו.

אני מותשת, סחוטה נפשית ופיזית ואין לי כח לשום סיבוכים, באופן כללי פרוצדורות רפואיות מאיימות עלי מאד. אני אומרת לרופאה שאני מעדיפה לחכות ולא רוצה לקחת סיכון.

הרופאה הולכת ואני בוכה ובוכה, לא יכולה לזוז בכלל מרגישה כל כך מוגבלת, התינוק ישן ושקט ומוסיף לי יסורי מצפון. מתקשרת לרופאה קרובת משפחה להתייעץ והיא ממליצה לעשות את הניתוח הזה.

כמה שעות בלתי נסבלות עוברות. אני לא יכולה לקום מהמיטה, לא יכולה לזוז בכלל, מניקה בלי לראות את התינוק. מגיעים לעשות לו את הבדיקה שבכף הרגל ועני לא יכולה אפילו להיות לידו מרוב הכאב.

באיזשהו שלב החלטתי שאני רוצה לעבור את הניתוח הזה והודעתי לאחות היא עדכנה את הרופאה ותוך כמה שעות כבר הורידו אותי לחדר ניתוח.אני יומיים אחרי לידה, צריכה להפרד מהתינוק החדש שלי, מרגישה כל כך מבואסת שגם לקחתי אפידורל שלא ממש עזר לי ובאמת את כל הלידה עברתי בלעדיו, וגם נפלתי על הסטטיסטיקה של אלה שהאפידורל מסתבך להם.

נותנים לי חלוק, מורידים את כל החפצים האישיים ואני כל כך לבד. האווירה של חדר ניתוח מאיימת וקרה, אני רק רוצה שיגמר.

מכניסים אותי לחדר ניתוח, ממש כמו בכל הסיפורים עם מנורות גדולות מעלי והמנתחת מסבירה שזה לא בהרדמה כללית, אני פשוט צריכה לא לזוז ולהגיד לה מתי שאני מרגישה לחץ חזק. אני רועדת כולי, מרגישה חשופה ומפוחדת. כבר לא יודעת אם באמת כואב לי או שאני מדמיינת שכואב. בוכה בלי הפסקה ובאופן כללי מרגישה שקילפו מעלי את כל השנים שלי וחזרתי להיות ילדה קטנה.

הניתוח נגמר, אני צריכה לשכב שעתיים על הגב, מכניסים אותי לחדר התאוששות ואני מעבירה את הזמן בלהקשיב לכל סיפורי הניתוחים הקיסריים של הנשים בחדר. ברוך ה' הזמן עובר מהר ומחזירים אותי למחלקה, המלאך הקטן שלי ישן כל הזמן ולא היה רעב כמו שחששתי.

אני מנסה בזהירות לקום מהמיטה וברוך ה' הכאבי ראש עברו לגמרי! מרגישה שקיבלתי את החיים מחדש. לא מפסיקה להודות לה' על הנס הזה. פתאום מרגישה כמו יולדת רגילה, קצת חלשה אבל חיה ומתפקדת. אנחנו נשארים במחלקה עוד לילה ולמחרת בבוקר משתחררים בשמחה.

אני הולכת לבית החלמה לכמה ימים להתאושש והחוויה מוזרה אבל אני נחה כמו שצריך וחוזרת מיד לברית שמחה בריאה ומאושרת.

לא רצתי לכתוב קודם כדי לא לבאס וגם ילדתי רק קיסרי, מרשה לעצמי כי כבר כתבת את הבאסה. זה ממש היה נשמע לא להיט שנתנו לך אפידורל בשלב הזה ורק מלקרא סיפורי לידה היה די ברור לי שאת בסוף אז הן בטח אמורות לדעת.. וגם סתם לא היו נשמעים סופר קשובים ואת היית ממש מלכה מודעת לעצמך ברמות. מזל שעשית את הניתוח הזה מה שזה לא היה ושזה הועיל ושהצלחת אח''כ לנוח ולהתאושש ולהיות בטוב. רק בריאות ונחת.  

קשוח

ב"ה שעכשיו אתם בסדר

ואיזה באסה עם הסיבוך!!! זה באמת סיבוך נפוץ אבל סיוטי🤦 טוב שאת אחרי!!🩷 התאוששות קלה וטובה💓

אחרי מעשה קלטתי שהם באמת לא היו קשובים

וגם לא התנצלו אפילו פעם אחת על האפידורל שהם שמו לא טוב..

קראתי בנשימה עצורה

הרבה מזל טוב!!!

גם לא ביום כיפור

אבל אולי זה תלוי כמה את מאוזנת

צום עם סוכרת הוא מסוכן, וצום עם סוכרת בהיריון הוא מסוכן כפול 2.

בכל ספר הלכה שפתחתי סוכרתיים הם הדוגמה הראשונה לחולה שפטור מצום..

יש סיכון לנפילת סוכר, או התייבשות שתביא לצירים מוקדמים.

בתשעה באב אין שיעורים, אז לפחות תשתי כמו שצריך.

ואוכל יכולה להסתפק במינימום שצריך.

בע"ה בבריאות ובשמחה!

אפילו ביום כיפור אני שותה ואוכלת לשיעורים..

אם תצטרכי תפני למכון פועה, יש להם הנחיות מסודרות.

גם לי הנחו בסוכרת הריון לאכול לשיעורים גם ביום כיפור, זה קצת מוזר אבל ידעתי שזה בשביל העובר.

כולל כיפור שלא צמתי בו.

הרב הנחה אותי איך לאכול לשיעורין.

והיתה לי סכרת מאוזנת.

אני גם מכירה שלא צמים בכלל כמו שהשאר כתבו פה

ביום כיפור שיעורים, צריך הדרכה של רב ורופא ירא שמיים איך

שזה לפעמים תלוי ב''עד כמה חמורה הסכרת"

היו פעמים שצמתי כיפור

והיתה פעם ששתיתי לשיעורים מרק טחון

בשני המקרים הייתי על דיאטה בלבד, ללא הזרקת אינסולין

בשניהם.

חידשו לי..

לקראת כיפור אתייעץ בע"ה 

של אטתה שנה, והסוכר שלי ירד נמוך.

כששברתי את הצום באזור 11-12 על משהו ממש סביר (כריך מלחם מלא) הסוכר קפץ ממש גבוה.

זו הסיבה שסכרתיים צריכים לאכול כל 3 שעות.

אז התיעצתי עם רב והוא אמר בכיפור לצום בלילה ולשתות שיעורים מרק מזין בבוקר.

אבל בהריון שלפני כן עם סכרת הריון לא היתה לי בעיה כזו, וכיפור עבר מצוין. וגם ההריון שלפני לפני.

כנראה המצב החמיר באחרון...

לכן זה ממש לא גורף.

מי שמזריקה אינסולין זה יותר בעייתי לצום למיטב ידיעתי.

הכי טוב להתיעץ עם רב לפי המצב שלך.

בהנקה למשל אני צמה רק בלילה

בהריון אני צמה כי יחסית קל לי לצום

הם אמנם שניהם צום חמור

אבל הם שונים וזה חשוב לדעת

למשל לרוב הדעות אין שיעורים בתשעה באב-מי שפטור פשוט פטור וצריך לאכול ולשתות כרגיל(כלומר רגיל של תשעה באב-אוכל פשוט,לא בשרי וכו)

יום כיפור לרוב ינחו שיעורים, תלוי ברמת הקושי- לפעמים ינחו שיעורים מתחילת הצום כדי לא להגיע למצב שצריך כמות גדולה יותר, לפעמים שיעורים רק של נוזלים לפעמים גם של אוכל לפעמים הנחיה לצמצם מרווח בין שיעורים... ורק אם זה לא מספיק ינחו לאכול רגיל.

צריך לזכור שיום כיפור הוא דאוריתא ותשעה באב דרבנן. זה לא אומר שהוא לא חשוב, ודאי שכן, אבל עדיין הוא לא באותו קו כמו יום כיפור.

(הכוונה לחולים שלא בסכנה)

אבל בשניהם לא יצא לי לשמוע על פטור גורף לנשים בהיריון 

אבל כן גם בלי סיבה משמעותית כמו סכרת הריון.

לי רב פסק לא לצום בהנקה כי קשה לי בצומות, בלי סיבה רפואית אמיתית

או שיעורים? פעם ראשונה שומעת

לי פסקו שיעורים בכיפור בהנקה וזה קשה יותר מלצום, רק באלך לסיים את הבקבוק כבררר

וזה היה חודש בערך אחרי לידה, פעמיים..