בעיר הכל נגיש, סופרים, חנויות, בילויי פנאי כמו בתי קפה, מזון מהיר, שירותי הזמנה למזון המהיר ושירותי משלוחים של הסופרים.

יש לך תחבורה ציבורית כל הזמן, גם בתוך העיר וגם מחוצה לה.

יש יותר פרטיות בחיים האישיים.

אבל החסרונות...

האוויר

הקהילתיות

החוסר מרחבים

הכבישים והמכוניות

הרעש

הילדים לא יכולים לרדת לבד

אי אפשר להשאיר את הבית פתוח

חשדנות בכל דבר שזז

לא יודעת למה את שואלת, אבל יש הרבה יתרונות בעיר, אבל עדיין אין כמו יישוב.

וכן ישוב שקרוב לעיר זה באמת מעולה😃🫢

כי צריך גם את הנוחות 

מעבר לאופציה לקהילתיות יותר מבעיר

כי י ששייכות כאזת למקום ..

במיוחד בהתנחלויות אשז יש לזה גם משמעות ערכית

גם מצד הילדים!!

חיים אחרים

כל אחה''צ הם עם חברים( אפשר גם לסנן ולומר לא..הז מבחירה)

זה כהז כיףףף

לא כולם עלי כל הזמן

בישוב גרים בוילה ענקית עם חצר ענקית ויש מרחביםםם

בעיר גרנו בקוביה קטנה שעלתה בדיוק אותה השכירות

זה כזה מאפשר גם להזמין חברים כי יש לי עדיין פרטיותת בסלון

הם בכללי מפוזרים ולא צפופים ומטפסים עלי

וגם גינה זה חלומי !!!

וגם יש יושבים שיש הרבה שרותים

מסופר עם הכל כמעט

ועד קופ'1ח ודלק ומוסך ומכירות ביתיות של כל דבר שצריך

תכלס לא צריכה כמעט את העיר

לק"י

תלוי בגיל כמובן.

אבל הבן שלי נראה לי יצא לבד כבר בגיל 6 בערך למקום שאני רואה אותו מהחלון.

אף פעם לא גרתי בישוב. אבל לא חושבת שהייתי משחררת בגיל צעיר לבד.

כבישים יש גם שם. 

יש בית ענק, עם גינה.. כל משפחה גרה לבד ולא צריך לצאת כל יום למתקנים.

פחות ממשק עם השכנים והחברים🤔

בעיר כל פעם שיוצאים פוגשים שכנים בבניין/ברחוב.

ולנו יש ממש קהילה גם בעיר, הילדים הולכים חופשי לחברים.. ואנחנו גם משאירים את הבית פתוח🙊 (כלומר לא נעול חח, לא פתוח לרווחה)

לנעול את הבית כשאת נמצאת בו במהלך היום

כשאת מסתובבת כל הזמן לבדוק את התיק

בגן שעשועים כל הזמן לעקוב אחרי הילדים

לא להניח את הטלפון אפילו לרגע

על גני ילדים ומעונות בכלל אני לא מדברת...

לא חסר

ואולי בגלל שגדלתי ביישוב יותר חוששת מהסכנות שיש בעיר...

(חוץ מהפעמים שבהם חמי וחמותי באים לבקר, שאז אנחנו כן נועלים - כי הם כן עירונסיטיים חששניים🙈)

בגן שעשועים (בימים שעוד הגעתי לשם) הייתי די בנחת רוב הזמן (חוץ מהחשש שהילדים ייפלו מהמתקנים)

ועל הגננות והמטפלות כאן אני סומכת לגמרי...

אולי זה קשור לזה שאנחנו גרים בשכונה די הומוגנית, רוב האנשים כאן "כמונו", וקל לקבל המלצות למטפלות ולגנים טובים...

נשמע כמעט מגורים בשכונת פשע שחוטפים שם ילדים.

הבית שלנו פתוח כל הזמן, הילדים מסתובבים חופשי בשכונה ועם קידיווטש מחוץ לשכונה.

יש איזורים שבהם נצרכת יותר השגחה כמו שירותים ציבוריים בקניון. אבל זה לא שכל יום נמצאים בקניון ושמגורים בישוב היו חוסכים את זה.

הכי גרוע שקרה לנו בשנים האחרונות זה שגנבו לבן שלי את הקורקינט בהפנינג של 1000 ילדים, הוא לא קשר אותו..

גני ילדים מעולים!! הבחירה היא בין גן מעולה לגן מאוד מעולה.

מעונות יש ויש. מעונות תמת ברמה די נמוכה, לא יודעת איך זה בישוב. אצלנו במעונות הפרטיים יש מבחר במחירים טובים. (1700-1900 לפעוט בחודש עד 17:00 עם ימי שישי)

גם בתוך העיר צריך לבדוק באיזו שכונה לגור.

זה שיש כל מיני אנשים ומצבים, צריך להכין נכון את הילדים לזה ולא לסמוך על כל אחד, אבל לא מתהלים בחשדנות ביום יום. אלא רק כתגובה לאירועים בלתי צפויים.

זה כמו שאם אני נוסעת ביו"ש אני נלחצת מכל מכונית שלא ישראלית, מי שגר שם מקווה שהנהיגה שלו לא לחוצה כמו שלי.

בתור אחת שגדלה ביישוב, העיר מלחיצה אותי🤷

ובאמת באזורי השטחים אני נוהגת בלי חשש

עיר בעיני מפחיד הרבה יותר מיחשוב ביו''ש

יש לכם קידיווטש מוצלח? מה הוא נותן?

הבן שלי התחיל להסתובב לבד ואני מרגישה שצריכה עוד אמצעי שאדע איפה הוא...

לנו הוא מוצלח.

מאפשר לדעת מיקום, שיחות נכנסות ויוצאות למספרים מסויימים (כרגע עובד רק אצל בעלי אבל אמור להיות גם שיחות איתי)

לא זוכרת אם יש עוד פונקציות, אצלנו משמש בעיקר כי הילדה אוספת את אחים שלה מהמסגרות ואני צריכה לדעת שהיא עומדת בזמנים, ואסור להם פלאפון.

לפני כן ידענו שיש בעיה/ איחור רק כשהגננת כבר התקשרה ואז זה מאוחר מדי..

ככה אני יודעת מה המסלול ואם היא לא נמצאת בזמן בקרבת מקום, לבקש מאחד ההורים להיות סטנדביי כמה דקות.

זה גם עוזר נניח כשהיא אוספת את הילדים וצריכה להגיד לי משהו מהדרך.

אני חושבת שאפשר גם לדעת מה מצב הסוללה אבל לא בטוחה, כי בעלי יותר מתפעל את המעקב הזה.

(לדעתי זה לא מחליף פלאפון עם אפליקצית מעקב ביציאות ארוכות,  ולא מאפשר לתת מענה לבעיות מורכבות יותר)

באפליקציה של הטלפון אפשר לשמוע מה קורה מסביב לילד גם בלי שהוא עונה לטלפון.

השתמשנו במעקב על הפלאפון כמה פעמים בנסיעות בינעירוניות והיה ממש מוצלח.

חסרונות- פחות קהילתיות, לרוב הכל פרוס הרבה יותר רחוק בתוך העיר

גרתי כמעט 6 שנים ביישוב

גרה עכשיו שנתיים בעיר

אין כמו יישוב בעולם

אני כלכך מתגעגעת לשקט שהיה ביישוב

האפשרות לצאת להליכה שקטה בערב בלי לשממוע צפירה מכל פינה

האפשרות לצאת עם פיגמה לפח ואף אחד לא רואה אותך

אני פשוט מתגעגעת אבל אין לנו אפשרות כלכלית לקנות בית ביישוב לכן גרים בעיר..

מצד שני ברור שיש גם חסרונות ביישוב - עשינו קניות אוכל מרוכזות בעיר כי במכולת אין את רוב הדברים שבית צריך (אשכרה הולך שם שקונים ביצים ביחידות ולא תבנית שלמה)

יש קופ"ח שפתוחה פעם באף פעם

בקיצור אין כלום

אבל מצד שני השקט והשלווה חשובים יותר!

עיר = נוחות

יישוב = קהילה, שקט

(וכמובן שיש עוד המון דברים..)

לפני זה גרתי בקהילה ביישוב

וזה הרבה הרבה פחות קהילתי וחמים בגלל שזה עיק

גרתי בתור נערה בבית הוריי בישוב.

מאז החתונה, גרנו בעיר ועדיין. באמת שחסר לי השקט והשלווה שיש ביישוב.

גרנו בעיר כי פשוט הסתדר לנו והיה יותר נוח מבחינת זה שיש סופר גדול קרוב לבית במרחק הליכה, לציין שלא היה לנו רכב בכלל בתחילת נישואינו, אז זה היה קריטי...  כמובן קופות חולים שנמצאות מרחק הליכה מהבית.  גנים ומעןנות טובים שנמצאים במרחק הליכה.. וזה ממש השפיע עלינו בתחילת חיינו כשלא היה לנו רכב. מבחינת נוחות של זה, היה מושלם.

כמובן בשאיפה לעבור לישוב, בית עם גינה ממש חלום עבורי. כך גדלתי.. וממש רוצה זאת גם לילדיי וגם להמשך החיים שלנו הזוגיים... ולא להמשיך לגור בבניין עם דיירים שגרים תחתינו ומעלינו וכל אחד עם הרעש שלו והדרישות שלו וכו... וזה בית שקנינו פה והכל... מבחינתי, ככה מתקדמים.. אם יש אפשרות לקנות במקום מסוים, אז לקנות, להסתדר איקס זמן ולעבור למקום האידיאלי עבורכם..

מציינת שגם חסרה לי קהילה בעיר, כי כמו שנאמר פה גם מאחרות, הכל יותר מרוחק... אז גם אם יש פעילות לבנות בשבת, לא אוכל לתת להן ללכת לבד, זה מרוחק מאוד. גם את יש ארוחות גרעין, זה מאוד מרוחק... הייתי רוצה להרגיש יותר את הקהילה עבור ילדינו בעיקר, אנחנו לא גרים ליד משפחה שיכולים להיפגש איתם ולכן חשובה לי גם הנוכחות של הקהילה.

מה שמאוד טוב בעיר זה שיש הכל נגיש וקרוב וזמין. חנויות מכל הסוגים, בית מרקחת עד חצות, ממש לידינו יש מכולת שפתוחה עד 23:00. מוקד, קופ"ח, בית חולים כולם קרובים. תחבורה ציבורית סבבה כשצריך. אנחנו בלי רכב כי לא מרגישים שחסר לנו.

עוד נקודה שאני יכולה לחשוב עליה היא הגיוון החברתי. אני למדתי בממ"ד בעיר ונחשפתי למגוון סגנונות ורמות דתיות. הבת שלי עכשיו לומדת בבית ספר שהוא עצמו (ההנהלה, המורות ורוח בית הספר) דוסי מאוד, אבל בגלל שזה בעיר יש גיוון במשפחות של הילדות - גם דוסיות, גם פחות דוסיות, ואולי גם קצת מבתים לא לגמרי דתיים. אני מניחה שיש יישובים כאלה ויש יותר הומוגניים. ואולי יש גם קהילות בערים יותר הומוגניות? עכשיו, לא בהכרח כולם יראו את זה באותו אור: אני מתארת לעצמי שחלק יראו בזה יתרון וחלק חיסרון. רק חשבתי שזה יותר מאפיין ערים בדרך כלל.

ועכשיו בישוב (גם שנים)

ישוב לוקח בענק

בעיניי בעבר היו יתרונות לעיר, היום בישוב (לפחות זה שאני גרה בו) יש כמעט הכל למעט בגדים (שממילא מזמינה הרוב באונליין) כל החנויות/שירותי רפואה/ מוסדות לימוד קרובים מאד, גם התחבורה הציבורית די מפותחת פה, אז פחות מצליחה לראות איזשהו יתרון בעיר.

החסרונות בעיר גדולים מאד:

רעש, אוויר פחות נקי, פחות נוף, מרחק משירותים חיוניים, בנינים משותפים, דירה יותר צפופה, הרבה חנויות שמעודדות צריכת יתר, חוסר חניה, פקקים, תנועה סואנת מדי לילדים.

את בטח מתכוונת לעיר מפותחת

גדלתי בעיר מפותחת ואני אוהבת שהכל נגיש מסופר קרוב ועד קופח שכונתית ומורחבת עם מרכזים בריאותיים בסיסיים.

לעומת זאת הייתה תקופה שגרתי בערים לא מפותחות ומלבד הקהילה לכל דבר צריך לנסוע מחוץ לעיר גם בילויים בשעות מאוחרות אין תמיד תחבצ וזה ממש מעצבן.

בשורה תחתונה בעיני עיר מפותחת שיש בה הכל בלי להתאמץ להגיע ולממש זכויות בסיסיות זו הסיבה שהכי גורמת להחליט לגור בעיר הנוחות!

והיום התפתחו גם קהילות בתוך הערים וזה ממש נותן אווירה טובה ושייכות, יש מקומות שהקהילה היא כמו ביישוב אפילו.

קודם כל אגיד שיש כל מיני סוגים של ערים, לא דומות קריית גת ושדרות למשל, לתל אביב ופתח תקווה.

חיסרון גדול ביישוב - בועה. גם אם היישוב מגוון, הוא קטן. יש נטייה להרגיש שכל העולם הוא היישוב, וזה יוצר ניתוק. ניתוק שלפעמים הוא טוב חנחמד, לפעמים משפיע על תפיסת העולם בצורה שגורמת להצטמצם מעט.

אבל יש משהו כיף בשקט וברוגע ביישוב. יותר בקלות נוצרת קהילה.

גם בעיר יש מקומות עם קהילות חזקות, אבל צריך יותר מאמץ בשביל לדעת איפה ולהתחבר אליהן. כי האופי הוא יותר גדול ומפוזר.

יש יותר קרבה למקומות עבודה, סידורים וקניות נגישים וקרובים יותר

מעדיפה בהרבה את החיים בעיר

יש הכל קרוב

לא צריך ללכת מרחקים בשביל כל שטות

המזכירה בקופת חולים לא מכירה אותי

גם לא הבלנית וכן על זו הדרך

בעיר יש לי הרבה פחות לחץ חברתי ויותר שקט לחיות את החיים שלי

ביישוב גם היו הרבה ג'וקים ולי זה ממש הפריע

מוסיפה שאם יש ילדים עם צרכים מעבר לרגילים הכל פה זמין...

מה הקשר לישוב ולעיר?

זה קשור לביובים פתוחים וכד'. 

גרים צמוד קרקע ויש הרבה יותר צימחייה

בעיר בקומה גבוהה אין לי את כל הבלאגן הזה

כן, נכון. בכללי חרקים וכל מיני מרעין בישין באים בבתי קרקע . אבל ספציפית ג'וקים דווקא קשורים לביובים למיטב ידיעתי... אחותי גרה בקומה 8 ויש לה פי מליון ג'וקים מאצלי...

לא רואה את עצמי גרה ביישוב

אנחנו אמנם עם 2 רכבים, ויש פה הכל קרוב ב"ה, אבל אני רגילה שמה שאני צריכה נמצא קרוב אלי

בנוסף, אוהבת לבחור בעצמי את מינון המעורבות שלי בקהילה. בעיר לדעתי זה יותר מאפשר

ואני לפחות כן צריכה את הרעש של העיר

מכורה לשקט....

באה לעיר ורוצה לברוח🤭

הייתה תקופה שגרתי במקום רועש, ובלי הרעש לא נרדמתי. השקט הרגיש אפל, קודר ומדכא.

הרעש גרם לי לתחושה שיש אנשים ולשתי יותר מוגנת.

עד שהתרגלתי שוב לשקט ולא הצלחתי לישון ברעש.

יש חנויות פתוחות ורחובות מלאים באנשים, יש תנועה בחוץ..

לא רעש של מכוניות בחלון בדיוק כשרותים לישון עוד כמה דק בבוקר או כשעייפים בערב😅 שזה אין לי האמת

יותר סופרים

יותר קופות חולים

יותר מתנסים

יותר חוגים

אפילו בחירה בין בתי ספר אם זו עיר דתית יחסית

והיה לי ממש מענין לקרוא.

בגלל שאנחנו עדיין לא סגרנו איפה נגור ויש עוד אופציה לשינוי חשבנו אולי לעשות שינוי מישוב לעיר אממה שנינו לא כל כך מכירים מזה לחיות בעיר.

מנסה לחשוב מה החסרונות לגור בישוב חוץ מזה שלא הכל קרוב ואין נגישות לכל השירותים שבזה אני פחות רואה ענין גדול...

נכון שיש בעיר יותר השקעה במצוינים.

אבל יש גם בעיר את הצד השני של הסקאלה, אוכלוסיה במצב סוציו אקונומי נמוך. ומספיק שיש לך שלוש כאלה בכיתה שיכולים להנמיך מאוד מאוד הרמה, ההתנהגותית, התורנית, הלימודית.

הייתי מורה גם בעיר וגם בישוב. בעיר והיו לי 2-3 כאלה עם סיפורים שה' ירחם... וזה חד משמעית משפיע על הכל. בישוב זה פחות מצוי. 

אני מורה בבית הספר,

וכל מקום שאני הולכת בישוב אני פוגשת תלמידים, תלמידות, הורים, אחים של... ויש תקופות, בעיקר כשמתחילים לשבץ מי תהיה מחנכת של מי, שאני מרגישה שלא בא לי לצאת החוצה, כי כולם מדברים על המורים ''ואיך היה לבת שלך אצל זאת? ''

למרות שב''ה אני בסך הכל מוערכת, זה לא נעים.

מה גם שלפעמים בא לי שלא יכירו אותי ואני אהיה משוחררת וארגיש בני לצאת עם סמרטוט עליי, או לא להיות נחמדה כל היום ..

אז אם עובדים במקום שגרים בו (יש עוד תפקידים ציבוריים מהסוג הזה) , צריך לקחת את זה בחשבון.

היו תקופות שעבדתי מחוץ לישוב, שזה יתרונות וחסרונות לכאן או לכאן, בכללי, כשמישהו מהישוב אתה אוטומטית קצת יותר סומך עליו. 

זה מאוד שונה לגור בקהילה בעיר או בעיר ללא קהילה.

קודם כל דיוק לגבי חלק מהתגובות פה,

הילדים שלי יוצאים לבד והולכים לחברים חופשי.

תנועות נוער. חוגים והכל.

הילדים מא' נוסעים באוטובוס לבי"ס (אוקי זה עיר, צריך להתנייד באוטובוס, אבל הם לגמרי עצמאיים מגיל קטן יחסית)

יש נוף, אוויר נקי ונעים, רוגע ואנחנו ספיציפית גרים בפינה שקטה שזה ממש בונוס.

בעיני היתרון הכי חשוב, שיש שירותים ברמה גבוהה. זה אומר רופאים מקצועיים, מכונים ובדיקות מתקדמות, הדמיות, רפואת שיניים מתקדמת (יש לנו ביטוח פרטי שיש לו הסדר רק עם מרפאות שקשה לי להאמין שיש בישוב) רפואת חירום, שירותים ממשלתיים (לשכת התעסוקה למשל)

שירותים עירוניים ויוזמות כמו מועדון הורים ותוכניות לנשים בחופשת לידה.

יש לי שני ילדים מחוננים שלומדים בתוכניות מיוחדות ויש להם הסעות ישר מביה"ס שזה ממש נוח, אחרת כנראה שלא היינו משתמשים בשירות הזה למשל.

זה נקרא יתרון לגודל. שיש יותר תחרות אז יש יותר אפשרויות ומבחר ושירותים ברמה גבוהה יותר.

במעבר לעיר, אני חושבת שקריטי לוודא שכל השירותים העיקריים הם במרחק הליכה. יש לי חברה שגרה בשכונה סמוכה אלינו, הם באים לסניף הדואר שלנו, לביה"ס, לחברים, לנועות הנוער, הספריה, המתנס, הכל אצלנו,

רק בגלל שהיא גרה קצת יותר רחוק, לכל דבר היא צריכה לצאת עם רכב ולדעתי זה ממש מגביל.

הילדים שלי הולכים וחוזרים לבד כמעט תמיד מכל מקום.

עוד נקודה לבחון בעיר, האם רוצים לגור בשכונות עם בניינים גבוהים או בנייני בוטיק,

זה גם מאוד משפיע.

אנחנו גרים בבנייני בוטיק, הכל הרבה יותר שקט ועדיין יש מספיק אוכלוסיה שמצדיקה שירותים ברמה גבוהה.

בהצלחה בהחלטה!

לא רק מערים.

במוסדות הפרטיים זה לפי ביקוש, ואין הסעות מהיישובים.

שזה גם חלק מהנושא בעצם- שיש אלטרנטיבות לבחירה כמעט בכל נושא.

בנעוריי גרתי ביישוב. (בילדותי גרתי בעיר קטנה)

אין ספק שעיר הרבה יותר נוחה - הכול נגיש, הכול קרוב, גם מוסדות חינוך... (גם אמא שלי וגם אני לא נוהגות, ואמא שלי צריכה לתכנן מראש כל יציאה, בעוד אני יכולה לקפוץ לתחנת האוטובוס הקרובה ולנסוע לאן שרוצה...)

מצד שני - אני חולמת על השקט של יישוב... ועל בית פרטי, בלי שכנים שאנו עלולים להפריע להם... אז פעם בכמה שנים אנחנו שואלים את עצמנו אם הגיע הזמן לעבור ליישוב. בינתיים התשובה הייתה לא... (קשור גם לזה שבעלי עירוני מבטן ולידה, ובשבילו זה יהיה מעבר קשה, אף שהוא דווקא נוהג...)

הרבה כותבות השקט שיש בישוב, שאין רעש משכנים, שאין שכנים שמפריעים...

אני מוכרחה להגיד שזה ממש ממש תלוי ישוב.

היום הרבה מאוד מהבניה בישובים זה מדורגים/דו משפחתי וכו'. ככה שיש שכנים צמודים וזה עלול להיות קשוח מאוד. 

במלאי ישובים.

מבאס, כן? אבל זו המציאות 

מה מקבלים בכל מקום

חיסרון של רעש יכול להיות גם בישוב ויכול להיות מגורים בעיר במקום נטול רעש

בישוב יותר קל למצוא מגורים נטולי רעש גם משכנים גם מאוטובוסים ותנועה סואנת וגם מהולכי רגל

משתנה גם בין ערים ויישובים

בעיניי תלוי מאוד עד כמה צריך לצאת לכל דבר מבחינת הצרכים של שני בני הזוג, לא דומה זוג ששניהם במקצועות שיכולים לעבוד ביישוב לזוג ששניהם חייבים כל יום לנסוע לעיר לעבודה

ולא דומה משפחה עם הרבה צרכים רפואיים למשפחה שמסתפקת ברופא ילדים ורופא נשים פעם ב

מבחינתי מרגישה כרגע שמצד אחד חלום לגור ביישוב עם המון מקום ומרחב ומצד שני קצת פחות ריאלי בהתחשב בנתונים

מעניין איפה נגור כשנהיה גדולים😅

לרוב כאלו עם טרקטורים ופרות

גם היום אני גרה בישוב

וסביר להניח שאגדל את ילדי בישוב

אבל! לישוב יש גם הרבה חסרונות
 

נתחיל מהסוף- החלום לבית עם גינה-

כבר כמעט ולא קיים גם בישובים, רק בישובי פריפריה רחוקים- אלא אם כן יש לכם ככה 3m ומעלה
 

נגישות- קשוח מאוד

ועצמאות של הילדים (באמצ עצמאות... לא ללכת לבית כנסת) מגיע בשלב יותרר. מאויר.
 

לחברה- הרבה יותר הומוגנית, יש פחות חשיפה לעולם

יש פחות היצע- בהכל

הילד טוב ממש בשחמט? זה להסיע אוצו לעיר הקרובה לחוג, כננל לגבי ספורט או כל מצוינות אחרת.

חינוך- גם מצומצם, את רוצה גן בגישה אוטרופוסופי, לכי חפשי.

הגננת של גני5 לא משהו לדעתך? תבלעי צפרדע.

הבית ספר לא מחנך למצוינות- זה מה יש (וחינוך למצויינות היה שנים בעיה בישובים... היום זה כבר בשיפור)

אשליית המוגנות- היא אשליה!

הורים נוטים לתת לילדים להסתובב לבד בתחוששה שהם מוגנים- הרבה לפני הזממן

הן מבחינת ללחצות כבישים חבד

הן מבחינת להסתובב בבתי כנסת לבד (לידיעתכן... בתי הכנסת נמצאים במקום די גבוהה ברשימת המקומות שמתרחשים בהם פגיעות מיניות בילדים, זה לא בגלל שמסתובבים שם יותר עברייני מין- הם בכל מקום, זה בגלל שהלדים פחות מוגננים)

רפואה- יכול להיות ימים שאין רופא ילדים

בהרבה ישובים אין בית מרקחת

רפואה מקצועית

ריפוי בעיסוק-

קלינאית תקשורת

צילום רנטגן

אולטרסאונד 

וכו וכו

סעי או תסתפקי במה שיש- אין מבחר

משום מה הורים נוטים לחשוב שביישוב הילדים מוגנים יותר..בעייני זה לא נכון כי ברגע שהורים בטוחים זה שווה שאננות,וכמו שכתבת  פגיעות מיניות מתרחשות דווקא באיזורים כאלה

עוד משהו זה שהילדים אחהצ המון אחד אצל השני או ביחד בחוץ זה יכול להיות נפלא אבל גם טריקי כי אז הצביון החינוכי של הבית מושפע מאוד דברים שלא תמיד בשליטתך

עברנו מעיר ליישוב גדול ומפותח וזה מאד בולט לנו...

כאן הילדים מגיל מאד צעיר הולכים לבד. אנחנו לא מאפשרים לחצות כבישים לבד לפני גיל 8 לפחות ולא מאפשרים לילדים להסתובב לבד גם לא בבית כנסת וכו'... אז מהבחינה הזו לא מרגישים יתרון

לדעתי הרבה חסרונות ליישוב..

מוסיפה עוד- אם צריך מיון זה סיפור, שעה לחשוב אם באמת לנסוע או לא. ילד שבר יד- לפחות 3 גיחות לעיר בחודש וחצי קרובים- כל גיחה זה לפחות בוקר שהולך..

נסיעות ארוכות לעבודה בהנחה שלא עובדים בתוך היישוב...

יש ישובים שאם נחסם הכביש גישה אפשר לחכות שעות עד שנפתח וזה תוקעע.

היתרונות שאני רואה-

חיים יותר רגועים-

נוף ושקט..

יש פחות אפשרויות= פחות התלבטויות

אין פקקים, אין בעיות חנייה, אין שיפוצים מכל עבר וצפירות- לנו זה הוריד סטרס מטורף מהיומיום.

לומדים להסתדר בלי כל רגע לקנות דברים- זה לימוד חשוב בעיניי שלא הכל זמין כל הזמן... גורם לחשוב לפני שקונים משהו האם באמת צריך או לא. גורם להיות עם מחשבה יותר מאורגנת מה צריך ומתי.

אהה ויש יותר ביביסיטריות פנויות אבל זה בטח תלוי יישוב.

להוריי יש בית בטיילת על שפת הים.

ובכל זאת מעדיפה את יחידת הדיור הפיצקית שלנו.

מתה על גוש עציון ואפרת.

אנשים מדהימים. מאירי פנים. אנשי דרך ארץ ממש. ויש גם תורה, למרות שמאוד ליברלים פה, ואנחנו שמרנים יותר וגם פשוטים יותר מבחינת רמת החיים.

פה אומרים שבת שלום אחד לשני, גם אם לא מכירים אותי.

בנתניה היו מסתכלים עליי מוזר.

מעדיפה בהרבה נוף הררי על פני נוף של ים. ים לא עושה לי את זה.

באפרת יש הכל מהכל (!!!) נוח ונגיש שאין דברים כאלה.

והכל קרוב, הגוש זה באמת מקום נוח מאוד.

נקי ויפה פה בטירוף.

לי כיף שאין לי מבחר עצום של חנויות בגדים למשל.

לא צריכה את זה. סתם מסחרר אותי.

יש את כל קופות החולים מרחק כלום זמן.

רמי לוי- 5 דקות.

חוגים, מתנס, ספריה. הכל יש ובמרחק כלום זמן נסיעה. גג 3-4 דקות.

השכירות פה יקרה מאוד, ועל קניית בית אין מה לדבר.

יש פה אחווה בקרב האנשים.

זו אחווה מגבוה קצת, כאילו לא החום שיש בערים בפריפריה, אבל עדיין אחווה של דרך ארץ קדמה לתורה.

אנשים עוזרים, גומלי חסדים, מאירי פנים.

חברה שהייתה גרה כאן ועברה לעיר אחרת, אמרה שההבדל הוא ברמי לוי-

באפרת היא הרגישה אורך רוח וכבוד

ובעיר..פחות.

זה באמת משהו שלקח לי זמן לשים עליו את האצבע. מה מייחד את האווירה כאן בגוש.

זכות לגור כאן.

היא אחד הישובים שעובדים הכי טוב בארץ

אין מה להשוות

תכל'ס אני תמיד אומרת שאיכות חיים זה פה.

לא מבינה את מי שגר במרכז.

באמת מקום מושלם!!!!

ביקרתי אותה כמה פעמים

הכל שם רגוע שקט

בלי לחץ מכלום

ממש ממש אוהבת

אם זה רק היינו מתאימים מבחינה דתית - לגמרי הייתי הולכת על המקום הזה 

אמנם מיעוט קטן מאוד, אבל יש.

ומה שיפה פה זה שכולם חיים בהרמוניה. אף אחד לא מסתכל על השני.

בעיניי זה קשור גם לתרבות האמריקאית שאנשים הביאו לפה (שאני לא סובלת, כן? אבל הנה, יש בה הרבה טוב גם)

אני צריכה לקרוא את זה שוב בריכוז אבל נשמע שזה מורכב ותלוי בהרבה דברים.

מבחינת מוגנות ברור לי שישוב לא בהכרח יותר מוגן הילדים שלי לא מסתובבים כל היום אני לא משחררת בקלות גם בישוב.

מה שתפס אותי וכבר חשבתי על זה שיש יותר אפשרויות בחינוך, בתי ספר, גנים מעונות.

אבל אולי גם זה תלוי מקום.

קיצר עזרתם לנו ממש צריכים עוד לשמוע מחברים שגרים בעיר ונעשה חושבים.

אני כן חוששת לגור בעיר מהבחינה של ללכת ברחובות ובבניינים ושהילדים יסתובבו מלחיץ אותי, במיוחד בערים שיש בהם ערבים..

עיר לא גדולה ככה שהקהילה בהתאם (אך לא כמו יישוב)  ונהנים מיתרונות של עיר למרות שיחסית לא סואן פה

והילדים שלי מאוד עצמאיים ומשחקים בחוץ לבד

אני משערת שזה עניין של אופי בעבר הרחוק גרנו ביישוב אחרי הקו הירוק וקרובת משפחתי לא הבינה איך ילדים מסתובבים חופשי כי היא פחדה מחדירת ממחבלים

יתרונות:

עבודה (לבעלי שעוסק בתיווך יש ב"ה ים עבודה)

בשבילי (עוסקת במקצוע פרארפואי יש לי אפשרות לעבוד בתוך העיר וגם מחוץ תחב"צ זמינה)

חיי עיר תוססים יש מקומות בילוי, קניונים, בתי קפה, מסעדות, פעילויות לילדים

ויש גם מקומות שקטים פארקים טיילת ים ארוכה וכו'

חסרונות אכתוב בהמשך

פקקים בבוקר

*המסגרות שבחרתי רחוקות וגם בית ספר נמצא בדרום העיר והגנים בצפון העיר ובעיר הזאת זה מרחקים.

*כל אחד לעצמו כזה. יש לנו משפחה חמה ב"ה בעיר. אם היינו לבד היה די בודד אני חושבת, למרות שיש לנו קהילה בביה"כ / חברויות בין הילדים וכו'

*חסר לי אוויר צח, שקט כשאני באה למושבים לבד אני מתענגת

חוץ מזה - הוא רגוע? יש לו זמן ערות רגוע ביום? איך העליה במשקל? פשוט לוודא שאין משהו אחר שמפריע לו...

יש לו מעט מאוד זמנים רגועים.

עליה במשקל מעולה.

היינו כבר אצל רופא ששלל כל סיבה אחרת לכאבים או משהו בסגנון..

מאוד יכול להיות שמשהו מפריע לו, והרופא לא עלה על זה.

יש מצב למשל של ריפלוקס סמוי, שזה מאוד כואב להם, והם לא מסכימים להיות בתנוחת שכיבה. אבל מבחינת הרופא הוא עולה במשקל והכל בסדר.

(ריפלוקס סמוי אפשר לזהות אם רואים התפתלויות בזמן האוכל)

יש עוד מצבים שגורמים להם לכאבים או לחוסר נוחות.

לא עבר מעצמו. הייתי ישנה איתו בעיקול המרפק, בלי יכולת לזוז כי אחרת הוא התעורר. אפילו על בעלי הוא ישן פחות טוב. התחלנו איתו תהליך ללמד אותו לישון לא עלי בגיל חודשיים בערך. התחלנו מלהניח בעגלה תוך כדי נדנוד, מגע בגב והמהום קבוע. ככה הוא שרד לפעמים חמש דקות שלימות. לאט לאט הזמן התארך. אח"כ עברנו לרק נדנוד ואז לנדנוד אבל רק בהתחלה ופעם בדקה וכו'. בסוף הגענו למצב שהוא הצליח לישון על מזרון אחרי שנרדם עליו בזמן שישבו לידו. זה קרה כשהיה בן חצי שנה בערך.

בדיעבד יש דברים שיכול להיות שהשפיעו ושווה לך לבדוק. יש לו לשון מעט קשורה. לא הפריע לינוק עד שהיה בן 3 חודשים, אבל מאוד יכול להיות שהשפיע על חוסר השקט. היו פה כמה סיפורים דומים בערך באותה תקופה.

יש לו רגישות תחושתית גבוהה. קשה לבדוק את זה אצל תינוק, אבל בגיל שנתיים הוא כבר הסכים ללבוש רק בגדים מאוד מסויימים כי השאר "מגרד".

בהצלחה ומקווה שאצליכם יהיה פשוט יותר.

וממליצה מאד על הספר של הלוחשת לתינוקות, לי מאד עזר.

למרות ששיטות ההרדמה שלה דווקא לא עזרו לי... אבל סדר היום ממש עזר לי.

תודה! אנסה לקרוא

אבל אצלי דווקא כן ישנו במנשא.. ניסית מנשא קשירה מבד? אצלי הכי אוהבים אותו בגיל הזה...

זה לא הסתדר לבד... רק כשעבדתי על הרדמה עצמאית. היו תינוקות שעבדתי כבר בגיל הזה אבל אז התקלקל במשבר 4 חודשים... אז התחלתי לעבוד על זה רק אחרי 4 חודשים. שוקלת לקנות ערסל ניע-נוח לפעם הבאה, אומרים שהוא ממש עוזר לבעיה הזאת.

וואי באסה לשמוע שלא עובר לבד..

זה מציל את החיים שלי בשלב הזה. עוזר גם לכאבי בטן כי קצת לוחץ את הבטן של התינוק על הבטן שלי וגם עוזר להרדים

יכול להיות שזה סתם ולא קשור אליכם אבל משתפת לסיכויי שזה יועיל...

גם אצלי הקטנה היתה ישנה רק רק עלי עד שהתרנו לה את הלשון. היתה לה לשון קשורה אחורית, שלושה רופאים אמרו שהלשון לא קשורה (והיא גם עלתה במשקל ולא פצעה אותי בהנקה) ורק כשלקחתי למומחית היא אמרה שכדאי להתיר והיה שינוי משמעותי. כנראה מה שהיה זה שהלשון הקשורה גרמה בליעה מטורפת של אוויר בהנקה (בנוסף למאמץ גדול בהנקה אז ההנקות היו קצרות ותכופות) וכל האוויר גרם גם לריפלוקס.

אחרי ההתרה היא לא נהייתה פתאום תינוקת רגועה אבל לגמרי הרבה יותר רגועה מלפני, והצליחה לישון גם בשכיבה בעגלה (למיטה לקח עוד זמן להרגיל.. אבל לפחות היא לא היתה עלי).

שבשבועיים הראשונים הוא לא היה ככה בכלל!

הוא היה ישן מעולה, אפילו רק הייתי מניחה ונרדם ל 3-4 שעות בכיף..

אז אני פשוט לא יודעת מה השתנה..

ואולי זה שכן היה ככה בהתחלה מראה שזה ען נקודתי ויוכל לחלוף אחרי תקופת גזים וכד'?

אצלי בשבועות הראשונים היו ימים כאלה וימים כאלה. ממש היו ימים שהייתי מניחה והיא היתה נרדמת, ואז יום אחרי צרחות בלתי פוסקות. לא יודעת מה היה שונה שם.. (אולי הרפלוקס התחיל רק אחרי הצטברות של האוויר?).

אגב אני זוכרת שגם עם הגדול שלי היה כמו שאת מתארת- בשבוע הראשון היה תותים ואז בגיל שבוע וחצי התחיל להיות ממש לא רגוע. תמיד ייחסתי רק לגזים, אבל בדיעבד אני יודעת שכנראה יש לו לשון קשורה ובאסה שלא היתה לנו מודעות לזה. מניחה שזה היה שילוב של הלשון הקשורה וההשלכות שלה, והגזים הרגילים.

אם כי התינוק שלי שהיה הכי קשה להרדים אותו התקשה כבר באשפוז אחרי הלידה.

לא ירדו ממני לדקה עד גיל 4 חודשים, ובגיל 4 חודשים התחילו לתת לי לנשום קצת

ומצטרפת למי שכתבה לנסות ללמד אותו לינוק בשכיבה. הרבה יותר קל ככה.

לגבי מה הכמות אני לא זוכרת להגיד, בזמנו הרב שלנו הנחה אותי. אני כן זוכרת שהשתייה היה רק מים ולגבי אוכל אכלתי לשיעורין עוגיות מלוחות (משהוא שלא יעשה לי בחילה)

הריון עם המטומה שהרב אמר לאכול ולשתות שיעורים.

היה לי כוסיות לשתיה בגודל של פחות משיעור וקופסא קטנה למדוד כמות של אוכל.

שתיתי מים, תה ומיץ ענבים.

אכלתי- ענבים, קרקרים, גבינה, בייגלה, מעדן, כל פעם מדדתי כמה נכנס בקופסא ואת זה אכלתי. יש גם שעון חול עם הזמן שצריך לחכות בין אכילה לאכילה אז כל פעם שאכלתי מנה מדודה או שתיתי הפכתי את השעון.

בהצלחה רבה ושיעבור בקלות❤️

לי ידוע שזה מוקצה. שווה לבדוק..

שבסוף בפועל פשוט חיכיתי עשר דקות, עבר כבר זמן מאז...

אין יותר מלחיץ מ"אני מתלבטת אם להגיד לך משהו"...

אוף.

חיבוק גדול!

חוויה של טבילה מעורבבת עם כ"כ הרבה רגשות, אני תמיד מדמיינת שיש נשים (סליחה) שמנות ממני/ מכןערות ממני/ מבוגרות ממני/ מוזרות ממני שטבלו פה .. אז... לא יזכרו אותי...

מעולם לא נתקלתי באמירה כזו של בלנית, נשואה מעל 20 שנה, ההפך אני ממש מרגישה שהן מנסות להיות בלתי נראות, לא מסתכלות עלי , מסתובבות לצד השני , ומסתכלות רק על הטבילה כשאני בתוך המים( בעיקר באחד המקוואות בעיר שלי, אבל גם בשני הן בסדר). אני חושבת שאת יכולה לבקש שהבלנית לא תסתכל, שתסתובב ותסתכל רק אם כל בראש במיים, והטבילה כשרה, זה בעצם התפקיד,שלה. לא דום דבר מעבר.

ולנסוע למקווה איר זה יותר זמן, וכמו שאני מכירה את עצמי אני פשוט רוצה לגמור עם זה כמה שיותר מהר

אצלנו בזמן שהטובלת יורדת לבור הטבילה הבלנית עומדת עם הגב אליה או מרימה את המגבת למעלה שתחצוץ.

יש רק בלנית אחת?

אצלנו יש כמה

את המשפט הנ"ל היא אמרה לי כשחזרתי לחדר להתארגן

אם כן תבקשי מהאחראית שלא ישבצו אותה אצלך, ומקווה שיהיה לך בלנית נעימה ורגישה יותר

זה זמן כזה רגיש, שצריך להיות אובר ואקסטרה רגישים

אצלנו אני בכלל לא רואה את הפנים של הבלנית... היא דופקת על הדלת שלי ומיד מסתובבת לחדר של הבור ואני הולכת אחריה ואז נכנסת למים ורק אז היא מסתכלת על הטבילה ומיד יוצאת ומחכה עד שאני אכנס לחדר שלי חזרה.... גם ככה כל הקטע של הטבילה לא נחמד להרבה נשים!

ומה זה המשפט הזה לא הבנתי, לא משנה מה היא רצתה להגיד זה ודאי לא עניינה!!

היום אני כבר יודעת לשים גבול

מבקשת שלא יבדקו אותי ולא ישאלו שאלות (ממש נעים לעמוד מול אישה זרה עם מגבת ולהתחיל לדבר איתה 😵‍💫)

לאחרונה הגיעה אצלינו בלנית חדשה צעירה,

כשנכנסה אמרתי לה אני מוכנה והכל בסדר ( כלומר אין צורך לחפור)

אז היא שואלת אותי

מה.. זה פעם ראשונה שלך במקווה הזה 😲?? כאילו אני המוזרה פה

באמת שאין לי מילים.

כנראה שרוב הבלניות בסדר גמור אבל מספיק פעם אחת לעבור אי נעימות והשפלה כדי לגרום לכל הדבר הזה להיות הכי שנוא עליך בעולם

אני חזרתי גם אחרי 4 חודשים,

וכן ניסיתי בתקופה הראשונה שאיבות תוך כדי ואם היה צריך היה גם תמל.

אחרי 9 חודשים נשברתי והפסקתי שאיבות והמשכתי עוד קצת הנקה אחרי ובלילה אבל זה מחזיק מעמד הרבה פחות טוב ודיי מהר הפסקתי פשוט לגמרי.

אז קחי בחשבון שלפעמים כשלא שואבים בעבודה זה משפיע גם על האחרי...

בהצלחה!!!

בעבודה וזה גמר אותי פיזית

חוסרת אחרי החגים משלבת מעכשיו תמל בבית

ח

ואחרי זה רק בקבוק.

לשלב גם וגם לא הצלחתי. ברגע שעברתי לבקבוק עברתי לגמרי

אם את רוצה להביא תמל הייתי כן שואבת בהתחלה ומורידה שאיבות לאט לאט שלא יהיה גודש.

הסתגלות לעצמי

להסתגל לפרידה מהתינוק

מהשינוי בסדר יום

וגם בשבילו

למרות שלא הייתי בטוחה אם הוא צריך

גם אם הוא לא יודע להביע את הקושי שלו פוחד מפרידה, עדיין הוא היה רגיל להיות 24/7 עם אמא ופתאום לעבור ל8 שעות רצופות במקום אחר עם מלא רעש וילדים ובלי אמא נראה לי ממש יותר מדי

כדאי לעשות בהדרגה של כמה ימים...

והגדולה שלי (שנה ו9) אצלה ואם אוציא את התינוקת מה עם הגדולה? זה יהיה לי קשה להוציא את שניהן מוקדם או שהגדולה תשאר ותבכה

אולי כן לעשות יום- יומיים שאת אוספת את שתיהם מוקדם, ואז רגיל אבל פחות קריטי

קשיי המעבר למיטת מעבר😉

גם אצלי בגיל שנתיים העברתי למיטת מעבר וכמובן קם ממנה עצמאי, אך היה מגיע אלינו לחדר ונרדם בחזרה על המיטה שלנו..לאט לאט הם מתרגלים..

יכול להיות חוויה מאד לא נעימה

אולי הייתי מתיישבת לידההבמיטה כשהיר קמה. מתעקשת שאי אפשר לקום מהמיטה

אבל ללוחשת לתינוקות יש פרק על מעבר למיטת מעבר ושיטות איך לעזור לילד לישון לילה שלם. אני משתמשת בעקרונות שלה אבל שלי עוד בלול. הוא היה קם בלילות ומתלונן שרוצה לצאת, השתמשנו בהורד - נמצאים ליד ופשוט מורידים שוב ושוב לשכיבה (אני אומרת לו 'ראש על הכרית' עד שהוא חוזר לישון). העיקרון שלה בגדול זה בהדרגתיות ובעקשנות - לשבת ליד ולהחזיר למיטה, עד שלומדים ואז בהדרגה לצאת מהחדר (כל שלושה לילות נגיד יושבת קצת יותר רחוק ממנה עד שיוצאת לגמרי וילדה לומדת להישאר במיטה לבד). ממליצה לך לבדוק בספר שלה, יש שם ממש סיפור כזה על ילד שהיה קם מהמיטה כל הזמן להורים

מקווה שיעזור לך❤️

היא שתהיה בריאה

בלול- אם היינו לידה לא היתה נרדמת. רק כשהיינו אומרים לילה טוב נשיקה והולכים תוך שנייה בום

כאילו אם אנחנו שם רןצה לשחק

גם עכשיו אם יש לה יותר כוח אז בהרדמה הראשונה היא לא נרדמת ראשונה, אחותה קודם, אנחנו אומרים לה לילה טוב יוצאים ושתי דק אחר כך רדומה

אני לא בנויה לפרויקטים באמצע הלילה והרבה יותר קל לי שהם פשוט באים לישון במזרון לידי

מבינה את הצורך שלהם בביטחון ובקרבה

וזה לא דורש ממני לקום ולהרדים באמצע הלילה..

עד היום למעשה הבן שלי ישן איתנו משלב מסויים בלילה וזה לא מפריע לי בכלל

אני גם לא

אבל עם הגדולה תקופה ארוכה פשוט באה כי באמת אין כול למלחמות

זאת אם מתעוררת כשאנחנו ישנים- לרוב לא תהיה לה בעיה לחזןר למיטה נשב לידה קצת ושלום

אבל אם אנחנן עוד ערים (וזה נפוץ ב12…) זה הסיוט

היא גם לא רוצה את המיטה שלנו

היא מסכימה להיות במיטה רק אם יושבים לידה וגם אז לא תמיד עם ראש על הכרית

ויכול לקחת לה המון זמן להרדם

ואם יותאים מהחדר היא באה

ככה שתהיה אווירה של אמצע הלילה

כי באמת לרוב בעיני הרבה מבעיות השינה נובעות מעייפות יתר, אבל

אולי להשכיב אותה לישון יותר מאוחר?

את בטוחה שבמעון ישנים רק מ 12-14? המעונות אצלנו לרוב מתחו יותר את השינה, השכבו לפני 12 והעירו אחרי 14:00...אז אולי באמת כבר ישנה מספיק?

לא יודעת האמת מאחלת לך שכן תחזור לשעות השינה הרגילות שלה בלי להתעורר, כי נשמע ממש טוב

וגם היא באמת עייפה בשבע

עייפה עעיניים אדומות בכיינית עצבנית

לא מבינה האמת ששמים במיטת מעבר בכזה גיל

מיטת תינוק נותנת בטחון ובאמת אי אפשר לצאת ולהסתובב בבית סתם ככה בלילה

אצלי לפחות מעולם לא יצאו בגיל הזה לבד

הילדים שלי היו במיטת תינוק עד גיל שנתיים++ וישנו מעולה

וממש לא לסגור עליה את הדלת לדעתי. זה יכול ליצור טראומה של בהלה ש- למה בעצם? במיטת תינוק גם אם היא קמה היא נשארת במיטה (אאכ והיא נינג'ה קטנה) הבן שלי כשהיה מתעורר היה נשאר במיטה מתקשקש עם איזה ספרוו בד מתעייף וחוזר לישון

ובלי קשר בגלל שעברנו דירה ועיצבנו את החדרים- זה יותר יפה חחח

כדי שיהיה לשניהם האמת. מיד 2.

ולדעתי העיצוב של החדר הוא שיקול שולי לעומת מה שאת מתארת

את רואה את עצמך מתעוררת בלילה ןרדוף אחריה אחרי לידה שתחזור לישון? במיטת מעבר אפשר לישון גם בגיל יותר מאוחר. לדעתי הנוחות לוקחת (אם כי אני מבינה שכשזה לא לפי התכנון זה מבאס)

סתם נו כן

אבל זה הקטע היא לא כל הלילה טיילת

היא מתעוררת

צריך להרדים אותה שוב

וזהו עד הבוקר (בניגוד לבת הארבע שבאה אלינו ורוצה חיבוק ורוצה מים ומקסים פשוט)

אני העדפתי לחסוך את זה האמת..

יכולים להסתובב בבית ולעשות מלא בלאגן. וזה יכול גם להיות מסוכן.

זה לא הבעיה שצריך לקום אליה, אלא שהיא יכולה להסתובב והיא לא מודעת לסיכונים סביבה

זה השנקל שלי לפחות

יכול להיות גם ביום, לא רק בלילה. צריך להתאים את הבית לילדים קטנים שלא יהיו דברי סכנה.

לק"י

ולא כי כולם פה הם ילדים טובים ירושלים🤭

כנראה שאמצע הלילה פחות קורץ להם להשתובב בלעדינו.

לק"י

ולזה הגבתי.

בגלל שעוד מעט יהיה עוד תינוק קטן אז היא מתכוננת ומכינה אותה מראש למיטת מעבר כך שבע"ה עד הלידה היא כבר יותר תתרגל.

אני ממש מבינה את המהלך..בדרכ ההתרגלות למיטת מעבר לא לוקחת נצח.

לא רואה סיבה להשאיר במיטת תינוק, במקרה שלה הייתי קופצת על ההזדמנות של לידה נוספת בע"ה ומעבירה עכשיו (כך גם עשיתי עם ילדי בהפרשים צמודים). להשהות את זה ולהעביר למיטת מעבר כשיש עוד תינוק בן כמה חודשים לא יותר קל לדעתי.

כל אחת ומה שהתאים לה

לי התאים 2 מיטות תינוק כשהיו לי צמודים קטנים אז אני ממליצה, היא תחליט מה לעשות כמובן

בעיניי מיטת מעבר היא ממש מיותרת אגב (הייתה לי)

הצגתי רק עוד נקודת מבט

היא בציטת חבר ואחותה במיטה הגדולה יותר שלו

לא חושבת שאחזיר אותה למיטת תינוק היא בעקון בטוחה שהיא בת 17 ומאוד אוהבת את העצמאות שיש לה (לא ניתנת שנאכיל אותה למשל)

זה צרה של עוד הרבה זמן! תתעסקי בצצרות של עכשיו בלבד!!! (בסוף זה משוער, את יכולה ללדת גם שבועיים קודם, ר"ח או בכלל ברח אייר ..בקיצור אל תדאגי!!

אבל חבל על האנרגיות שלך

כשזה יגיע זה יגיע וזה יהיה הכי מדויק.

אגב, לקחת בחשבון ששנה הבאה שנה מעוברת?

אולי את בכלל אמור ללדת בפורים?

אז זה כן ערב פסח...

זו כבר לא השנה הבאה אלא השנה... (לרגע ניסיתי להבין מה הסיכוי שהיא תלד באדר של שנה הבאה🤦🏻‍♀️😅)

שנה הבאה בשנה הלועזית...

אגב, שאלתי אותה את זה כי היה לי את זה בהריון קודם

איך שגיליתי על ההריון חישבנתי שאני אמורה ללדת בפסח וכמעט התעלפתי

ואחרי כמה זמן אחזתי שבעצם אמורה להיות שנה מעוברת

ובאמת ילדתי בסוף בליל פורים.

אם לא היתה שנה מעוברת כנראה שהייתי יולדת בערב בדיקת חמץ...

כי השנה הלועזית בכלל לא מושפעת מעוד אדר... אדר ב' הוא רק בשנה העברית שכבר התחלנו😀

והסיפור שלך באמת מצחיק.. איזה הקלה זה בטח היה...

מן הסתם אם זה המשוער, את עדיין לא יודעת את מין העובר.

אם זה בן, אפשר להיחלץ על בר מצוה בשבת הגדול עוד 13 שנים(;

חח סתם בהומור.

בע'ה הכי חשוב שיהיה בבריאות טובה ובידיים מלאות ולכי תדעי.. החיים מפתיעים (ומצטרפת למי שכתבה שתבדקי כי השנה מעוברת)

אני פעם לא יצאתי לטיול באיזשהו תאריך כי אמא שלי היתה לקראת לידה. בסוף ילדה יותר מחודש אחר כך!

אז בנחת ובבריאות בע'ה

בר מצווה חול המועד פסח יותר מסובך...

מי תביא דירה לשבת הגדול?

אני פעם הבאתי דירה לשבת בר מצוה בפסח אבל רק אחרי שהם התחייבו לי שהם לא מכניסים לבית אוכל. (יש אצלנו הקפדות מאוד גדולות בפסח ולא התאים לי החשש שנכנס משהו שיפסול לי את הכלים). כן השארתי להם כיבוד מפנק.

אבל דירה לשבת הגדול? עם כל הטירוף של אמצע הניסיונות.. וגם בדר'כ הרוב בבית שלהם בשבת כזו כי ההורים/החמות לא ששים לארח..

אבל באמת הרחקתי ממש(;

והכל שטויות

הכי חשוב בבריאות בע'ה

ברית בשבת הגדול (יומיים לפני החג) ואחכ בר מצוה שבוע וחצי לפני פסח. היה מאתגר, אבל מוצלח ביותר. לא השגנו דירות לכולם אז לפי הדירות- הגיעו האורחים.

ולא ידעתי בהריון שזה בן, אז לא הייתי לחוצה כל ההריון.

ביקום

(גילוי נאות, אני הייתי השפית )

אלופה!

בטח היתה חוויה מיוחדת..

ובעלי והבת שלי עבדו. (לברית האחרונה, לא זו שהיתה אי אז מיד אחרי פסח )

פשוט עשינו חשבון שיש ממש מעט אנשים שישארו לסעודה ושום קייטרניג לא הסכים בכמות כזו

גם זה היה מושלם כמובן

אין כמו שמחות ביתיות....

אני חושבת על האופציה של ברית בפסח😂 אנחנו לא אוכלים בפסח מחוץ לבית (שזה אגב חלק ממה שמלחיץ אותי באופציה של להיות מאושפזת בפסח) אז זה יהיה מורכב ממש

אני חושבת שאני רוצה בת רק כדי לחסוך לי את הלחץ מזה😂

כשאסור עדיין לאכול מצות וכבר אי אפשר חמץ. אכלו שם בערך גפילטע פיש וזהו. אבל זה היה לפני המון שנים.

כיום באמת שיש כ''כ הרבה דברים שאפשר לקנות בכשרויות הכי גבוהות ובלי שרויה ובלי כל מיני בעיות.. בע'ה שיעבור בשלום ובטוב!

אבל אצלנו קבעו אותה בשחרית של ותיקין כדי שיהיה אפשר עדיין לעשות המוציא על חמץ.

היה ערב חג מטורף אפילו יותר משנה רגילה...

שאחרי 4 בנות נולד להן בן, והברית היתה בדיוק בערב פסח🙂

אצלנו היתה אמורה להיות ברית בפסח, הקייטרינג כבר התחיל להכין (ללא קטניות, ללא שרויה, ככה זה בכשרות מהדרין בפסח..) וקנינו כבר הרבה מצות לכבוד הברית, ואז יום לפני הברית התברר שצריך לדחות בגלל צהבת... אז בסוף היתה ברית אחרי פסח עם אוכל של פסח (ולחמניות, ומהמצות נשאר לנו עד החופש בערך...).

אני איתך אחותי

המשוער שלי ביום האחרון של פסח

ואני בעננים איזה תאריכיםםםםם ללדת בהם אמאלה!

יום הולדת בפסח זה מיוחד, אז יש במה להתעודד😅

אז בלי

לחץ אחותי, הכל אפשרי😉

סתם כדי להירגע🙂

הספקתי להילחץ ולהתחיל לנקות לפסח.

חחחח......

משוגעת

עכשיו רק עצוב לי שלא זכיתי.

בעיני לא להילחץ אבל כן לחשוב על זה בשעשוע ואתגר במובן החיובי,

חלק מהחוויה של הריון, להיות במחשה על התלמ ועל המשמעות שלו (היה לי תלמ ביום כיפור לפני 8 שנים, חוויה עצומה היה להתלהב מזה.)

היה בסדר גמור. ממש דאגתי מהאוכל בבית חולים האמת (והייתי שם ארבעה ימים) והיה ממש לא נורא

אחת במעייני הישועה והיה סיוט כי לא נתנו שם בפסח להכניס אוכל, ואני איסטניסטית ולא נוגעת באוכל של הבית חולים אז היו צריכים לעבוד קשה להכניס לי אוכל🤦🏻‍♀️ היה סיוט. הייתי מאושפזת מלמחרת החג הראשון וילדתי רק בערב שביעי של פסח אחרי שבת חול המועד בבי"ח... אז השתחררתי רק אחרי החג. זה היה לפני הרבה שנים והמחלקה היתה ישנה והיתה לי חוויה על הפנים.

הלידה האחרונה שוב היתה בפסח אבל הפעם ילדתי באיכילוב והיה מושלם! זה חדרים פרטיים אז לא היה כ"כ משנה לי מבחינת האוכל וכו כי בכל מקרה כל אחת אוכלת בחדר שלה ואני אכלתי אוכל מהבית בנחת בלי להחביא😉.

מבחינת התארגנות לחג- רק הוצאתי חמץ מינימום בלי פרויקטים של ארגון ומיון שלא קשורים לחמץ, הכל בנחת ורגוע. דווקא היה נוח שחול המועד וכולם בחופש ועזרו עם הילדים בבית בשמחה, אבל יש לי משפחה מדהימה שגרים קרוב אז זה באמת מאד הקל. אחרי החג בעלי טיפל בכלי פסח והחמץ (ואחרי שהתאוששתי מהלידה סידרתי את הארונות מחדש😉). אם יש לך עוד שאלות- בכיף.

הייתי בטוחה שאלד בחג ראשון ואז הברית תהיה בחג שני שהיה יומיים ופחדתי מזה ממש

בסוף ילדתי לפני וככ שמחתי שלא היה לי אכפת מכלום חח

הברית הייתה בחול המועד, עשינו בבית הכנסת, הזמנו קייטרינג, היה מעולה.

חייבים להתחיל לחסוך לשבת בר מצווה באיזה מקום כי אף אחד לא ייתן את הבית שלו בשבת הגדול חח

ואולי השנה מראש תקפידו יותר בנושא חמץ כדי שיהיה יותר קל לנקות

לדוגמה לא לאכול חמץ בחדרים

כי לנקות בית עם בטן של חודש 9 לא סימפטי גם בלי קשר לתל"מ שניה לפני פסח

אני חששתי הריון שלם מברית בתשעה באב בלי לדעת בכלל מה מין העובר.

בסוף יצאה ברית בשבת והיה יותר כאב ראש אפילו😂

אל תחשבי על זה ככה

תהיי בראש שאת לא קובעת את המציאות והכל יסתדר לטובה גם אם זה בתוך החג וכו' זה כבר מוריד מהלחץ

גם הייתי בתקופה הזו לקראת לידה ואנשים יותר נלחצו ואמרו לי שלא תלדי ביום הזה ולא ביום הזה...

כאילו מי אנחנו ומה הבחירה שלנו בדברים האלה בכלל??

ב"ה ותודה על מה שיש מתי אני אלד זה לא משנה העיקר שהחוויה תהיה טובה בבריאות ובידיים מלאות

תכלס אי אפשר לצפות כלום.. ובעז"ה ה' יתן לנו חוויה שמחה וטובה וידיים מלאות

אבל רק אומרת שגם אני באחת הלידות הייתי צריכה ללדת בסביבות פסח, בסוף ילדתי חודשיים לפני , אז תשמחי, תנשמי, וכשתגיעי לגשר תחצי אותו ותעשי אך ורק מה שצריך מבחינת הלכה ..

ילדתי בן 4 ימים לפני פסח, צירים תוך כדי נקיונות... , ברית בחול המועד, בחדר לידה, המיילדת שאלה אותי מה תעשי בבר מצוה? 13 שנה שברנו את הראש, בסוף ארגננו בר מצוה בשבת הגדול בארוח במקום כלשהו( ממי תבקשי דירה בערב פסח)(. ו.... הגיע הסגר הראשון של הקורונה... חגגנו משפחה מצומצמת בבית, עליה לתורה במרפסת ( אאוטינג מטורף למי שמכירה אותי, הי...).אז למדנו שכל התוכניות שלנו בערבון מוגבל בשנים האחרונות... בכל אופן מבינה את הלחץ מלידה בערב פסח, זה דורש התארגנות ומחשבה מראש, במיוחד אם יש עוד ילדים. אחר כך זה דוקא תאריך נחמד ליום הולדת, בשיא הנקיונות של פסח אנחנו עוצרים וחוגגים לו. לרוב כולם בבית( יש לנו כבר גדולים ובשגרה לא כולם כל יום בבית).

הייתה ברית בפסח, אחד המוצלחים!!!

שיהיה בשמחה ובידיים מלאות!

לדעתי המטרה של חוג שהוא יהנה ויעשיר את הידע, קצת חשיפה למשהו נוסף בחיים. לא מעבר..

אלקטרוניקה זה מצוין ולדעתי זה רק הבדל בשם של החוג ולא הבדל אמיתי.

אני בטוחה שהוא בכל מקרה נועד לגדולות

ואם כבר זה נקרה לפתחך ואת מזהה כאן איזה קושי אצלך, ואת מזהה את הכשלים בצורת החשיבה שמובילה אל הקושי ומודעת לחוסר ההיגיון בתחושה, אפשר להפוך את זה להזדמנות לתרגול.

למשל תרגול של שחרור, של לשים את עצמי בצד ולתת לילד להיות.

הוא יספיק לשנות את תחומי העניין שלו?

חוץ מזה, בתור אחת שנשואה למהנדס אלקטרוניקה - נעלבתי שאת חושבת שזה לא נחשב זה לא שמדובר בחוג ציור, נגיד (שגם זה משהו של גאונים במובן מסוים!) (חוץ מזה, אלה תחומים מאוד נושקים...)

כתבתי לך בהומור, כדי להקליל לך את הסיטואציה😊❤️

איך חוג בכיתה א ישפיע על השכר שלו?

אז שנה הבאה יהיה ברובוטיקה....

ואם הילד מתלהב מה זה משנה אם זה מושך אותך או לא?

אגב הנדסת חשמל זה תואר לא קל... וגם השכר לא רע נדמה לי....

(ואת כבר לא באמת יודעת אם יש לו ראש מתמטי שיתאים לדבר כזה. ..)

באופן כללי חוג זה להרחבת אופקים

ולהתנסויות שלא נתקלים בהן ביומיום

וגם לכיף והנאה וחיזוק הביטחון העצמי

הנושא של החוג לא באמת קריטי עד כדי כך....

והוא אמר שבשלב הזה בחיים הכי חשוב לבנות אוריינות מדעית - ואז בעתיד כבר יש בסיס לכל מקצוע מדעי שהוא. אז זה לא משנה לאיזה חוג ספציפי הוא ילך, העיקר שעכשיו הוא מקבל את יכולת הלמידה המדעית.

ועוד דבר שהוא אמר - עם קצב התפתחות הבינה המלאכותית, אין לדעת כיום אילו מקצועות ייחשבו רווחיים כשהבן שלך יהיה גדול מספיק... אז שוב, לכן כרגע מספיק רק "החינוך המדעי", ולא המקצוע המדויק.

זהו, מקווה שזה הרגיע אותך קצת יותר

העיקר שהילד נהנה וטוב לו.

לא הייתי שמה בכיתה א' בחוג שבעתיד יכניס שככר גבוה וקשור להיי טק.

אם כך, הכי טוב זה חוג מיומנות AI

העיקר הילד טוב לו, אל תתבאסי.

אני במקרה כזה שלחתי את הילד גם לחוג השני לניסיון, ואז בחר... ומה שיבחר מבורך

זה שלב כ"כ מוקדם בחיים, הוא יכול לשנות את דעתו עוד מיליון פעם עד שיגיע לבחור מקצוע וגם אחרי.

אני הייתי בכיתה א בחוג חקלאות, מה לי ולזה היום? 😅

ועדיין היתה לי הזדמנות להיחשף לדברים שפחות יש לי בהקשרים אחרים בחיים ומאמינה שהרווחתי מהם.

תנסי לראות מה הילד מרוויח מהחוג (שזה אגב לא קשור רק לתוכן הספציפי בעיניי - זה יכול להיות התנסות, סיטואציות חברתיות, מחקר עצמאי, חוויות הצלחה וכישלון, מוטוריקה ועוד ועוד), לא איך קוראים לו ואיזו אסוציאציות זה עושה לך.

הילד נהנה ומתפתח? נהדר.

גם ככה אין לכם וטו על מה שהוא יעסוק בו ומן הסתם לא תרצו שיגיד שזה בגללכם

למקצוע שלו לחיים.

לדעתי לחשוף לתחומים זה תמיד טוב הוא יכול לעשות חוג רובוטיקה שנה הבאה בכל מקרה הקשר בין זה למקצוע האמיתי הוא תלוש.

והצחיק אותי שלדעתך אלקטרוניקה שזה למשל חשיפה להנדסת חשמל נחשבת עבודת כפיים זה מקצוע סופר מבוקש ונדרש והיום עם הAI דווקא תכנות שזה רובוטיקה בירידה בביקוש.

אל דאגה...

והניחי לו לנפשו.

ומודה שאני לא הייתי עולה בקלות על ההבדל בין החוגים

ויותר מזה-

בעיני, מי שמגיע לחייו הבוגרים כשהוא העשיר את עולמו הפנימי את תחומי ההתעניינות שלו, כשיגיע לבגרות ולתחום העיסוק בו יבחר, הוא יגיע הרבה יותר יצירתי, חכם ועם יותר עושר פנימי.

ואגיד לך עוד משהו-לפעמים עיסוק במשהו בגיל צעיר מדי עלול לפתח אנטי, במיוחד כשהילד לא נמשך או לא בחר את זה, אלא זה היה רצון ההורים. מכירה כמה וכמה שההורים לחצו עליהם ללמוד נגינה מגיל קטן וכשטיפה גדלו- זרקו את זה.

אין ערובה לשום דבר.

תני ללכת למה שמעניין אותו. עכשיו המיקוד זה לגדל ילד שסקרן לחיים וללמידה, שנהנה, שכיף לו, תני לו לטעום ולחוות ולהתנסות ולהתעשר בידע ובחוויות.

בסוף בסוף בע'ה יבחר את העיסוק שלו לפי נטיית ליבו וכשרונותיו.

קוריוז מצחיק לסיום- כשהייתי באולפנה, היתה איתי בכיתה מישהי שמאוד מאוד רצתה ללמוד במגמת ספרות. וההורים שלה לא הסכימו, כי רצו תחום ריאלי ולא היתה לה ברירה והיא נרשמה למגמת ביולוגיה.

מה קרה כשהלכה ללמוד תואר ראשון (והבחירה סופסוף היתה בידה)? - הלכה ללמוד ספרות..(:

לא הייתי שמה לב לטעות.

שוק העבודה יראה שונה לגמרי

דווקא חשמלאים (כן אלה שעובדים עם הידיים) כנראה ירוויחו יותר ממנהדסי תוכנה

אבל יש עוד לפחות 20 שנה עד שהוא יגיע לשם

והחוג לא באמת ישפיע על מה שהוא יהיה בעתיד

קרקע.

היום אין קשר ביני לבין התעמלות ;)

אבל ברצינות, זו אמורה להיות שעה של כיף בלי דרישות לוחצות, בלי הסללה לכיוון מסוים, פשוט לעשות משהו כיף לשם הכיף...

לקריירה יש עוד מספיק זמן לדאוג בעיני...

רק חייבת להגיד שחוג רובוטיקה לא תמיד כזה מפתח לכיוון של הייטק, בטח לא בגיל הזה😅

הבן שלי היה ברובוטיקה והם בעיקר בנו רובוטים לפי הוראות ונהנו לראות אותם עושים דברים. בעלי תקופה היה מדריך בחוג רובוטיקה וגם כן, למדו לתפעל איזה שהוא רובוט מוכן מראש.

אז אין לי מושג איך החוגים אצלכם אבל אצלנו זה ממש לא משהו שנראה שישפיע על העתיד🤭

בה עושה היום משהו רחוק מאווווד מתכנות

שרואים שאתם רוסים? 🤭 (סתם, זוכרת שציינת את זה פעם. אלא אם כן התבלבלתי עם מישהי אחרת)

זה מאוד רוסי לרשום את הילד לחוג מתוך מחשבה על העתיד המקצועי שלו ולדחוף אותו לשם, אבל זו טעות. הילד לא נועד למלא את הציפיות שלנו ואנחנו לא אמורים להחליט בשבילו מה יהיה המקצוע שלו.

תנו לו להיות ילד ולהנות מהחוג. איזה כייף שהוא נהנה ומתלהב! חסכתם מאבק אחד

יש עוד המון שנים עד שתוכלו לראות איזה מקצוע מתאים לו, ובסוף הוא יבחר את מה שהוא נמשך אליו, ויכול להיות שזה יהיה שונה מאוד ממה שאתם מתכננים לו...

זה גם קטע של בורגנים

בעיני אלקטרוניקה יותר מושך מרובוטיקה בגיל קטן. זה המשך יותר טבעי לבניה בלגו ופאזלים למשל.

תסתכלי על חצי הכוס המלאה, הוא לא נכנס בטעות לחוג בלט או משהו כזה..

לגבי "הילד אותו מייעדים לגדולות" מקווה מאוד שהבנתי לא נכון.