בעיר הכל נגיש, סופרים, חנויות, בילויי פנאי כמו בתי קפה, מזון מהיר, שירותי הזמנה למזון המהיר ושירותי משלוחים של הסופרים.

יש לך תחבורה ציבורית כל הזמן, גם בתוך העיר וגם מחוצה לה.

יש יותר פרטיות בחיים האישיים.

אבל החסרונות...

האוויר

הקהילתיות

החוסר מרחבים

הכבישים והמכוניות

הרעש

הילדים לא יכולים לרדת לבד

אי אפשר להשאיר את הבית פתוח

חשדנות בכל דבר שזז

לא יודעת למה את שואלת, אבל יש הרבה יתרונות בעיר, אבל עדיין אין כמו יישוב.

וכן ישוב שקרוב לעיר זה באמת מעולה😃🫢

כי צריך גם את הנוחות 

מעבר לאופציה לקהילתיות יותר מבעיר

כי י ששייכות כאזת למקום ..

במיוחד בהתנחלויות אשז יש לזה גם משמעות ערכית

גם מצד הילדים!!

חיים אחרים

כל אחה''צ הם עם חברים( אפשר גם לסנן ולומר לא..הז מבחירה)

זה כהז כיףףף

לא כולם עלי כל הזמן

בישוב גרים בוילה ענקית עם חצר ענקית ויש מרחביםםם

בעיר גרנו בקוביה קטנה שעלתה בדיוק אותה השכירות

זה כזה מאפשר גם להזמין חברים כי יש לי עדיין פרטיותת בסלון

הם בכללי מפוזרים ולא צפופים ומטפסים עלי

וגם גינה זה חלומי !!!

וגם יש יושבים שיש הרבה שרותים

מסופר עם הכל כמעט

ועד קופ'1ח ודלק ומוסך ומכירות ביתיות של כל דבר שצריך

תכלס לא צריכה כמעט את העיר

לק"י

תלוי בגיל כמובן.

אבל הבן שלי נראה לי יצא לבד כבר בגיל 6 בערך למקום שאני רואה אותו מהחלון.

אף פעם לא גרתי בישוב. אבל לא חושבת שהייתי משחררת בגיל צעיר לבד.

כבישים יש גם שם. 

יש בית ענק, עם גינה.. כל משפחה גרה לבד ולא צריך לצאת כל יום למתקנים.

פחות ממשק עם השכנים והחברים🤔

בעיר כל פעם שיוצאים פוגשים שכנים בבניין/ברחוב.

ולנו יש ממש קהילה גם בעיר, הילדים הולכים חופשי לחברים.. ואנחנו גם משאירים את הבית פתוח🙊 (כלומר לא נעול חח, לא פתוח לרווחה)

לנעול את הבית כשאת נמצאת בו במהלך היום

כשאת מסתובבת כל הזמן לבדוק את התיק

בגן שעשועים כל הזמן לעקוב אחרי הילדים

לא להניח את הטלפון אפילו לרגע

על גני ילדים ומעונות בכלל אני לא מדברת...

לא חסר

ואולי בגלל שגדלתי ביישוב יותר חוששת מהסכנות שיש בעיר...

(חוץ מהפעמים שבהם חמי וחמותי באים לבקר, שאז אנחנו כן נועלים - כי הם כן עירונסיטיים חששניים🙈)

בגן שעשועים (בימים שעוד הגעתי לשם) הייתי די בנחת רוב הזמן (חוץ מהחשש שהילדים ייפלו מהמתקנים)

ועל הגננות והמטפלות כאן אני סומכת לגמרי...

אולי זה קשור לזה שאנחנו גרים בשכונה די הומוגנית, רוב האנשים כאן "כמונו", וקל לקבל המלצות למטפלות ולגנים טובים...

נשמע כמעט מגורים בשכונת פשע שחוטפים שם ילדים.

הבית שלנו פתוח כל הזמן, הילדים מסתובבים חופשי בשכונה ועם קידיווטש מחוץ לשכונה.

יש איזורים שבהם נצרכת יותר השגחה כמו שירותים ציבוריים בקניון. אבל זה לא שכל יום נמצאים בקניון ושמגורים בישוב היו חוסכים את זה.

הכי גרוע שקרה לנו בשנים האחרונות זה שגנבו לבן שלי את הקורקינט בהפנינג של 1000 ילדים, הוא לא קשר אותו..

גני ילדים מעולים!! הבחירה היא בין גן מעולה לגן מאוד מעולה.

מעונות יש ויש. מעונות תמת ברמה די נמוכה, לא יודעת איך זה בישוב. אצלנו במעונות הפרטיים יש מבחר במחירים טובים. (1700-1900 לפעוט בחודש עד 17:00 עם ימי שישי)

גם בתוך העיר צריך לבדוק באיזו שכונה לגור.

זה שיש כל מיני אנשים ומצבים, צריך להכין נכון את הילדים לזה ולא לסמוך על כל אחד, אבל לא מתהלים בחשדנות ביום יום. אלא רק כתגובה לאירועים בלתי צפויים.

זה כמו שאם אני נוסעת ביו"ש אני נלחצת מכל מכונית שלא ישראלית, מי שגר שם מקווה שהנהיגה שלו לא לחוצה כמו שלי.

בתור אחת שגדלה ביישוב, העיר מלחיצה אותי🤷

ובאמת באזורי השטחים אני נוהגת בלי חשש

עיר בעיני מפחיד הרבה יותר מיחשוב ביו''ש

יש לכם קידיווטש מוצלח? מה הוא נותן?

הבן שלי התחיל להסתובב לבד ואני מרגישה שצריכה עוד אמצעי שאדע איפה הוא...

לנו הוא מוצלח.

מאפשר לדעת מיקום, שיחות נכנסות ויוצאות למספרים מסויימים (כרגע עובד רק אצל בעלי אבל אמור להיות גם שיחות איתי)

לא זוכרת אם יש עוד פונקציות, אצלנו משמש בעיקר כי הילדה אוספת את אחים שלה מהמסגרות ואני צריכה לדעת שהיא עומדת בזמנים, ואסור להם פלאפון.

לפני כן ידענו שיש בעיה/ איחור רק כשהגננת כבר התקשרה ואז זה מאוחר מדי..

ככה אני יודעת מה המסלול ואם היא לא נמצאת בזמן בקרבת מקום, לבקש מאחד ההורים להיות סטנדביי כמה דקות.

זה גם עוזר נניח כשהיא אוספת את הילדים וצריכה להגיד לי משהו מהדרך.

אני חושבת שאפשר גם לדעת מה מצב הסוללה אבל לא בטוחה, כי בעלי יותר מתפעל את המעקב הזה.

(לדעתי זה לא מחליף פלאפון עם אפליקצית מעקב ביציאות ארוכות,  ולא מאפשר לתת מענה לבעיות מורכבות יותר)

באפליקציה של הטלפון אפשר לשמוע מה קורה מסביב לילד גם בלי שהוא עונה לטלפון.

השתמשנו במעקב על הפלאפון כמה פעמים בנסיעות בינעירוניות והיה ממש מוצלח.

חסרונות- פחות קהילתיות, לרוב הכל פרוס הרבה יותר רחוק בתוך העיר

גרתי כמעט 6 שנים ביישוב

גרה עכשיו שנתיים בעיר

אין כמו יישוב בעולם

אני כלכך מתגעגעת לשקט שהיה ביישוב

האפשרות לצאת להליכה שקטה בערב בלי לשממוע צפירה מכל פינה

האפשרות לצאת עם פיגמה לפח ואף אחד לא רואה אותך

אני פשוט מתגעגעת אבל אין לנו אפשרות כלכלית לקנות בית ביישוב לכן גרים בעיר..

מצד שני ברור שיש גם חסרונות ביישוב - עשינו קניות אוכל מרוכזות בעיר כי במכולת אין את רוב הדברים שבית צריך (אשכרה הולך שם שקונים ביצים ביחידות ולא תבנית שלמה)

יש קופ"ח שפתוחה פעם באף פעם

בקיצור אין כלום

אבל מצד שני השקט והשלווה חשובים יותר!

עיר = נוחות

יישוב = קהילה, שקט

(וכמובן שיש עוד המון דברים..)

לפני זה גרתי בקהילה ביישוב

וזה הרבה הרבה פחות קהילתי וחמים בגלל שזה עיק

גרתי בתור נערה בבית הוריי בישוב.

מאז החתונה, גרנו בעיר ועדיין. באמת שחסר לי השקט והשלווה שיש ביישוב.

גרנו בעיר כי פשוט הסתדר לנו והיה יותר נוח מבחינת זה שיש סופר גדול קרוב לבית במרחק הליכה, לציין שלא היה לנו רכב בכלל בתחילת נישואינו, אז זה היה קריטי...  כמובן קופות חולים שנמצאות מרחק הליכה מהבית.  גנים ומעןנות טובים שנמצאים במרחק הליכה.. וזה ממש השפיע עלינו בתחילת חיינו כשלא היה לנו רכב. מבחינת נוחות של זה, היה מושלם.

כמובן בשאיפה לעבור לישוב, בית עם גינה ממש חלום עבורי. כך גדלתי.. וממש רוצה זאת גם לילדיי וגם להמשך החיים שלנו הזוגיים... ולא להמשיך לגור בבניין עם דיירים שגרים תחתינו ומעלינו וכל אחד עם הרעש שלו והדרישות שלו וכו... וזה בית שקנינו פה והכל... מבחינתי, ככה מתקדמים.. אם יש אפשרות לקנות במקום מסוים, אז לקנות, להסתדר איקס זמן ולעבור למקום האידיאלי עבורכם..

מציינת שגם חסרה לי קהילה בעיר, כי כמו שנאמר פה גם מאחרות, הכל יותר מרוחק... אז גם אם יש פעילות לבנות בשבת, לא אוכל לתת להן ללכת לבד, זה מרוחק מאוד. גם את יש ארוחות גרעין, זה מאוד מרוחק... הייתי רוצה להרגיש יותר את הקהילה עבור ילדינו בעיקר, אנחנו לא גרים ליד משפחה שיכולים להיפגש איתם ולכן חשובה לי גם הנוכחות של הקהילה.

מה שמאוד טוב בעיר זה שיש הכל נגיש וקרוב וזמין. חנויות מכל הסוגים, בית מרקחת עד חצות, ממש לידינו יש מכולת שפתוחה עד 23:00. מוקד, קופ"ח, בית חולים כולם קרובים. תחבורה ציבורית סבבה כשצריך. אנחנו בלי רכב כי לא מרגישים שחסר לנו.

עוד נקודה שאני יכולה לחשוב עליה היא הגיוון החברתי. אני למדתי בממ"ד בעיר ונחשפתי למגוון סגנונות ורמות דתיות. הבת שלי עכשיו לומדת בבית ספר שהוא עצמו (ההנהלה, המורות ורוח בית הספר) דוסי מאוד, אבל בגלל שזה בעיר יש גיוון במשפחות של הילדות - גם דוסיות, גם פחות דוסיות, ואולי גם קצת מבתים לא לגמרי דתיים. אני מניחה שיש יישובים כאלה ויש יותר הומוגניים. ואולי יש גם קהילות בערים יותר הומוגניות? עכשיו, לא בהכרח כולם יראו את זה באותו אור: אני מתארת לעצמי שחלק יראו בזה יתרון וחלק חיסרון. רק חשבתי שזה יותר מאפיין ערים בדרך כלל.

ועכשיו בישוב (גם שנים)

ישוב לוקח בענק

בעיניי בעבר היו יתרונות לעיר, היום בישוב (לפחות זה שאני גרה בו) יש כמעט הכל למעט בגדים (שממילא מזמינה הרוב באונליין) כל החנויות/שירותי רפואה/ מוסדות לימוד קרובים מאד, גם התחבורה הציבורית די מפותחת פה, אז פחות מצליחה לראות איזשהו יתרון בעיר.

החסרונות בעיר גדולים מאד:

רעש, אוויר פחות נקי, פחות נוף, מרחק משירותים חיוניים, בנינים משותפים, דירה יותר צפופה, הרבה חנויות שמעודדות צריכת יתר, חוסר חניה, פקקים, תנועה סואנת מדי לילדים.

את בטח מתכוונת לעיר מפותחת

גדלתי בעיר מפותחת ואני אוהבת שהכל נגיש מסופר קרוב ועד קופח שכונתית ומורחבת עם מרכזים בריאותיים בסיסיים.

לעומת זאת הייתה תקופה שגרתי בערים לא מפותחות ומלבד הקהילה לכל דבר צריך לנסוע מחוץ לעיר גם בילויים בשעות מאוחרות אין תמיד תחבצ וזה ממש מעצבן.

בשורה תחתונה בעיני עיר מפותחת שיש בה הכל בלי להתאמץ להגיע ולממש זכויות בסיסיות זו הסיבה שהכי גורמת להחליט לגור בעיר הנוחות!

והיום התפתחו גם קהילות בתוך הערים וזה ממש נותן אווירה טובה ושייכות, יש מקומות שהקהילה היא כמו ביישוב אפילו.

קודם כל אגיד שיש כל מיני סוגים של ערים, לא דומות קריית גת ושדרות למשל, לתל אביב ופתח תקווה.

חיסרון גדול ביישוב - בועה. גם אם היישוב מגוון, הוא קטן. יש נטייה להרגיש שכל העולם הוא היישוב, וזה יוצר ניתוק. ניתוק שלפעמים הוא טוב חנחמד, לפעמים משפיע על תפיסת העולם בצורה שגורמת להצטמצם מעט.

אבל יש משהו כיף בשקט וברוגע ביישוב. יותר בקלות נוצרת קהילה.

גם בעיר יש מקומות עם קהילות חזקות, אבל צריך יותר מאמץ בשביל לדעת איפה ולהתחבר אליהן. כי האופי הוא יותר גדול ומפוזר.

יש יותר קרבה למקומות עבודה, סידורים וקניות נגישים וקרובים יותר

מעדיפה בהרבה את החיים בעיר

יש הכל קרוב

לא צריך ללכת מרחקים בשביל כל שטות

המזכירה בקופת חולים לא מכירה אותי

גם לא הבלנית וכן על זו הדרך

בעיר יש לי הרבה פחות לחץ חברתי ויותר שקט לחיות את החיים שלי

ביישוב גם היו הרבה ג'וקים ולי זה ממש הפריע

מוסיפה שאם יש ילדים עם צרכים מעבר לרגילים הכל פה זמין...

מה הקשר לישוב ולעיר?

זה קשור לביובים פתוחים וכד'. 

גרים צמוד קרקע ויש הרבה יותר צימחייה

בעיר בקומה גבוהה אין לי את כל הבלאגן הזה

כן, נכון. בכללי חרקים וכל מיני מרעין בישין באים בבתי קרקע . אבל ספציפית ג'וקים דווקא קשורים לביובים למיטב ידיעתי... אחותי גרה בקומה 8 ויש לה פי מליון ג'וקים מאצלי...

לא רואה את עצמי גרה ביישוב

אנחנו אמנם עם 2 רכבים, ויש פה הכל קרוב ב"ה, אבל אני רגילה שמה שאני צריכה נמצא קרוב אלי

בנוסף, אוהבת לבחור בעצמי את מינון המעורבות שלי בקהילה. בעיר לדעתי זה יותר מאפשר

ואני לפחות כן צריכה את הרעש של העיר

מכורה לשקט....

באה לעיר ורוצה לברוח🤭

הייתה תקופה שגרתי במקום רועש, ובלי הרעש לא נרדמתי. השקט הרגיש אפל, קודר ומדכא.

הרעש גרם לי לתחושה שיש אנשים ולשתי יותר מוגנת.

עד שהתרגלתי שוב לשקט ולא הצלחתי לישון ברעש.

יש חנויות פתוחות ורחובות מלאים באנשים, יש תנועה בחוץ..

לא רעש של מכוניות בחלון בדיוק כשרותים לישון עוד כמה דק בבוקר או כשעייפים בערב😅 שזה אין לי האמת

יותר סופרים

יותר קופות חולים

יותר מתנסים

יותר חוגים

אפילו בחירה בין בתי ספר אם זו עיר דתית יחסית

והיה לי ממש מענין לקרוא.

בגלל שאנחנו עדיין לא סגרנו איפה נגור ויש עוד אופציה לשינוי חשבנו אולי לעשות שינוי מישוב לעיר אממה שנינו לא כל כך מכירים מזה לחיות בעיר.

מנסה לחשוב מה החסרונות לגור בישוב חוץ מזה שלא הכל קרוב ואין נגישות לכל השירותים שבזה אני פחות רואה ענין גדול...

נכון שיש בעיר יותר השקעה במצוינים.

אבל יש גם בעיר את הצד השני של הסקאלה, אוכלוסיה במצב סוציו אקונומי נמוך. ומספיק שיש לך שלוש כאלה בכיתה שיכולים להנמיך מאוד מאוד הרמה, ההתנהגותית, התורנית, הלימודית.

הייתי מורה גם בעיר וגם בישוב. בעיר והיו לי 2-3 כאלה עם סיפורים שה' ירחם... וזה חד משמעית משפיע על הכל. בישוב זה פחות מצוי. 

אני מורה בבית הספר,

וכל מקום שאני הולכת בישוב אני פוגשת תלמידים, תלמידות, הורים, אחים של... ויש תקופות, בעיקר כשמתחילים לשבץ מי תהיה מחנכת של מי, שאני מרגישה שלא בא לי לצאת החוצה, כי כולם מדברים על המורים ''ואיך היה לבת שלך אצל זאת? ''

למרות שב''ה אני בסך הכל מוערכת, זה לא נעים.

מה גם שלפעמים בא לי שלא יכירו אותי ואני אהיה משוחררת וארגיש בני לצאת עם סמרטוט עליי, או לא להיות נחמדה כל היום ..

אז אם עובדים במקום שגרים בו (יש עוד תפקידים ציבוריים מהסוג הזה) , צריך לקחת את זה בחשבון.

היו תקופות שעבדתי מחוץ לישוב, שזה יתרונות וחסרונות לכאן או לכאן, בכללי, כשמישהו מהישוב אתה אוטומטית קצת יותר סומך עליו. 

זה מאוד שונה לגור בקהילה בעיר או בעיר ללא קהילה.

קודם כל דיוק לגבי חלק מהתגובות פה,

הילדים שלי יוצאים לבד והולכים לחברים חופשי.

תנועות נוער. חוגים והכל.

הילדים מא' נוסעים באוטובוס לבי"ס (אוקי זה עיר, צריך להתנייד באוטובוס, אבל הם לגמרי עצמאיים מגיל קטן יחסית)

יש נוף, אוויר נקי ונעים, רוגע ואנחנו ספיציפית גרים בפינה שקטה שזה ממש בונוס.

בעיני היתרון הכי חשוב, שיש שירותים ברמה גבוהה. זה אומר רופאים מקצועיים, מכונים ובדיקות מתקדמות, הדמיות, רפואת שיניים מתקדמת (יש לנו ביטוח פרטי שיש לו הסדר רק עם מרפאות שקשה לי להאמין שיש בישוב) רפואת חירום, שירותים ממשלתיים (לשכת התעסוקה למשל)

שירותים עירוניים ויוזמות כמו מועדון הורים ותוכניות לנשים בחופשת לידה.

יש לי שני ילדים מחוננים שלומדים בתוכניות מיוחדות ויש להם הסעות ישר מביה"ס שזה ממש נוח, אחרת כנראה שלא היינו משתמשים בשירות הזה למשל.

זה נקרא יתרון לגודל. שיש יותר תחרות אז יש יותר אפשרויות ומבחר ושירותים ברמה גבוהה יותר.

במעבר לעיר, אני חושבת שקריטי לוודא שכל השירותים העיקריים הם במרחק הליכה. יש לי חברה שגרה בשכונה סמוכה אלינו, הם באים לסניף הדואר שלנו, לביה"ס, לחברים, לנועות הנוער, הספריה, המתנס, הכל אצלנו,

רק בגלל שהיא גרה קצת יותר רחוק, לכל דבר היא צריכה לצאת עם רכב ולדעתי זה ממש מגביל.

הילדים שלי הולכים וחוזרים לבד כמעט תמיד מכל מקום.

עוד נקודה לבחון בעיר, האם רוצים לגור בשכונות עם בניינים גבוהים או בנייני בוטיק,

זה גם מאוד משפיע.

אנחנו גרים בבנייני בוטיק, הכל הרבה יותר שקט ועדיין יש מספיק אוכלוסיה שמצדיקה שירותים ברמה גבוהה.

בהצלחה בהחלטה!

לא רק מערים.

במוסדות הפרטיים זה לפי ביקוש, ואין הסעות מהיישובים.

שזה גם חלק מהנושא בעצם- שיש אלטרנטיבות לבחירה כמעט בכל נושא.

בנעוריי גרתי ביישוב. (בילדותי גרתי בעיר קטנה)

אין ספק שעיר הרבה יותר נוחה - הכול נגיש, הכול קרוב, גם מוסדות חינוך... (גם אמא שלי וגם אני לא נוהגות, ואמא שלי צריכה לתכנן מראש כל יציאה, בעוד אני יכולה לקפוץ לתחנת האוטובוס הקרובה ולנסוע לאן שרוצה...)

מצד שני - אני חולמת על השקט של יישוב... ועל בית פרטי, בלי שכנים שאנו עלולים להפריע להם... אז פעם בכמה שנים אנחנו שואלים את עצמנו אם הגיע הזמן לעבור ליישוב. בינתיים התשובה הייתה לא... (קשור גם לזה שבעלי עירוני מבטן ולידה, ובשבילו זה יהיה מעבר קשה, אף שהוא דווקא נוהג...)

הרבה כותבות השקט שיש בישוב, שאין רעש משכנים, שאין שכנים שמפריעים...

אני מוכרחה להגיד שזה ממש ממש תלוי ישוב.

היום הרבה מאוד מהבניה בישובים זה מדורגים/דו משפחתי וכו'. ככה שיש שכנים צמודים וזה עלול להיות קשוח מאוד. 

במלאי ישובים.

מבאס, כן? אבל זו המציאות 

מה מקבלים בכל מקום

חיסרון של רעש יכול להיות גם בישוב ויכול להיות מגורים בעיר במקום נטול רעש

בישוב יותר קל למצוא מגורים נטולי רעש גם משכנים גם מאוטובוסים ותנועה סואנת וגם מהולכי רגל

משתנה גם בין ערים ויישובים

בעיניי תלוי מאוד עד כמה צריך לצאת לכל דבר מבחינת הצרכים של שני בני הזוג, לא דומה זוג ששניהם במקצועות שיכולים לעבוד ביישוב לזוג ששניהם חייבים כל יום לנסוע לעיר לעבודה

ולא דומה משפחה עם הרבה צרכים רפואיים למשפחה שמסתפקת ברופא ילדים ורופא נשים פעם ב

מבחינתי מרגישה כרגע שמצד אחד חלום לגור ביישוב עם המון מקום ומרחב ומצד שני קצת פחות ריאלי בהתחשב בנתונים

מעניין איפה נגור כשנהיה גדולים😅

לרוב כאלו עם טרקטורים ופרות

גם היום אני גרה בישוב

וסביר להניח שאגדל את ילדי בישוב

אבל! לישוב יש גם הרבה חסרונות
 

נתחיל מהסוף- החלום לבית עם גינה-

כבר כמעט ולא קיים גם בישובים, רק בישובי פריפריה רחוקים- אלא אם כן יש לכם ככה 3m ומעלה
 

נגישות- קשוח מאוד

ועצמאות של הילדים (באמצ עצמאות... לא ללכת לבית כנסת) מגיע בשלב יותרר. מאויר.
 

לחברה- הרבה יותר הומוגנית, יש פחות חשיפה לעולם

יש פחות היצע- בהכל

הילד טוב ממש בשחמט? זה להסיע אוצו לעיר הקרובה לחוג, כננל לגבי ספורט או כל מצוינות אחרת.

חינוך- גם מצומצם, את רוצה גן בגישה אוטרופוסופי, לכי חפשי.

הגננת של גני5 לא משהו לדעתך? תבלעי צפרדע.

הבית ספר לא מחנך למצוינות- זה מה יש (וחינוך למצויינות היה שנים בעיה בישובים... היום זה כבר בשיפור)

אשליית המוגנות- היא אשליה!

הורים נוטים לתת לילדים להסתובב לבד בתחוששה שהם מוגנים- הרבה לפני הזממן

הן מבחינת ללחצות כבישים חבד

הן מבחינת להסתובב בבתי כנסת לבד (לידיעתכן... בתי הכנסת נמצאים במקום די גבוהה ברשימת המקומות שמתרחשים בהם פגיעות מיניות בילדים, זה לא בגלל שמסתובבים שם יותר עברייני מין- הם בכל מקום, זה בגלל שהלדים פחות מוגננים)

רפואה- יכול להיות ימים שאין רופא ילדים

בהרבה ישובים אין בית מרקחת

רפואה מקצועית

ריפוי בעיסוק-

קלינאית תקשורת

צילום רנטגן

אולטרסאונד 

וכו וכו

סעי או תסתפקי במה שיש- אין מבחר

משום מה הורים נוטים לחשוב שביישוב הילדים מוגנים יותר..בעייני זה לא נכון כי ברגע שהורים בטוחים זה שווה שאננות,וכמו שכתבת  פגיעות מיניות מתרחשות דווקא באיזורים כאלה

עוד משהו זה שהילדים אחהצ המון אחד אצל השני או ביחד בחוץ זה יכול להיות נפלא אבל גם טריקי כי אז הצביון החינוכי של הבית מושפע מאוד דברים שלא תמיד בשליטתך

עברנו מעיר ליישוב גדול ומפותח וזה מאד בולט לנו...

כאן הילדים מגיל מאד צעיר הולכים לבד. אנחנו לא מאפשרים לחצות כבישים לבד לפני גיל 8 לפחות ולא מאפשרים לילדים להסתובב לבד גם לא בבית כנסת וכו'... אז מהבחינה הזו לא מרגישים יתרון

לדעתי הרבה חסרונות ליישוב..

מוסיפה עוד- אם צריך מיון זה סיפור, שעה לחשוב אם באמת לנסוע או לא. ילד שבר יד- לפחות 3 גיחות לעיר בחודש וחצי קרובים- כל גיחה זה לפחות בוקר שהולך..

נסיעות ארוכות לעבודה בהנחה שלא עובדים בתוך היישוב...

יש ישובים שאם נחסם הכביש גישה אפשר לחכות שעות עד שנפתח וזה תוקעע.

היתרונות שאני רואה-

חיים יותר רגועים-

נוף ושקט..

יש פחות אפשרויות= פחות התלבטויות

אין פקקים, אין בעיות חנייה, אין שיפוצים מכל עבר וצפירות- לנו זה הוריד סטרס מטורף מהיומיום.

לומדים להסתדר בלי כל רגע לקנות דברים- זה לימוד חשוב בעיניי שלא הכל זמין כל הזמן... גורם לחשוב לפני שקונים משהו האם באמת צריך או לא. גורם להיות עם מחשבה יותר מאורגנת מה צריך ומתי.

אהה ויש יותר ביביסיטריות פנויות אבל זה בטח תלוי יישוב.

להוריי יש בית בטיילת על שפת הים.

ובכל זאת מעדיפה את יחידת הדיור הפיצקית שלנו.

מתה על גוש עציון ואפרת.

אנשים מדהימים. מאירי פנים. אנשי דרך ארץ ממש. ויש גם תורה, למרות שמאוד ליברלים פה, ואנחנו שמרנים יותר וגם פשוטים יותר מבחינת רמת החיים.

פה אומרים שבת שלום אחד לשני, גם אם לא מכירים אותי.

בנתניה היו מסתכלים עליי מוזר.

מעדיפה בהרבה נוף הררי על פני נוף של ים. ים לא עושה לי את זה.

באפרת יש הכל מהכל (!!!) נוח ונגיש שאין דברים כאלה.

והכל קרוב, הגוש זה באמת מקום נוח מאוד.

נקי ויפה פה בטירוף.

לי כיף שאין לי מבחר עצום של חנויות בגדים למשל.

לא צריכה את זה. סתם מסחרר אותי.

יש את כל קופות החולים מרחק כלום זמן.

רמי לוי- 5 דקות.

חוגים, מתנס, ספריה. הכל יש ובמרחק כלום זמן נסיעה. גג 3-4 דקות.

השכירות פה יקרה מאוד, ועל קניית בית אין מה לדבר.

יש פה אחווה בקרב האנשים.

זו אחווה מגבוה קצת, כאילו לא החום שיש בערים בפריפריה, אבל עדיין אחווה של דרך ארץ קדמה לתורה.

אנשים עוזרים, גומלי חסדים, מאירי פנים.

חברה שהייתה גרה כאן ועברה לעיר אחרת, אמרה שההבדל הוא ברמי לוי-

באפרת היא הרגישה אורך רוח וכבוד

ובעיר..פחות.

זה באמת משהו שלקח לי זמן לשים עליו את האצבע. מה מייחד את האווירה כאן בגוש.

זכות לגור כאן.

היא אחד הישובים שעובדים הכי טוב בארץ

אין מה להשוות

תכל'ס אני תמיד אומרת שאיכות חיים זה פה.

לא מבינה את מי שגר במרכז.

באמת מקום מושלם!!!!

ביקרתי אותה כמה פעמים

הכל שם רגוע שקט

בלי לחץ מכלום

ממש ממש אוהבת

אם זה רק היינו מתאימים מבחינה דתית - לגמרי הייתי הולכת על המקום הזה 

אמנם מיעוט קטן מאוד, אבל יש.

ומה שיפה פה זה שכולם חיים בהרמוניה. אף אחד לא מסתכל על השני.

בעיניי זה קשור גם לתרבות האמריקאית שאנשים הביאו לפה (שאני לא סובלת, כן? אבל הנה, יש בה הרבה טוב גם)

אני צריכה לקרוא את זה שוב בריכוז אבל נשמע שזה מורכב ותלוי בהרבה דברים.

מבחינת מוגנות ברור לי שישוב לא בהכרח יותר מוגן הילדים שלי לא מסתובבים כל היום אני לא משחררת בקלות גם בישוב.

מה שתפס אותי וכבר חשבתי על זה שיש יותר אפשרויות בחינוך, בתי ספר, גנים מעונות.

אבל אולי גם זה תלוי מקום.

קיצר עזרתם לנו ממש צריכים עוד לשמוע מחברים שגרים בעיר ונעשה חושבים.

אני כן חוששת לגור בעיר מהבחינה של ללכת ברחובות ובבניינים ושהילדים יסתובבו מלחיץ אותי, במיוחד בערים שיש בהם ערבים..

עיר לא גדולה ככה שהקהילה בהתאם (אך לא כמו יישוב)  ונהנים מיתרונות של עיר למרות שיחסית לא סואן פה

והילדים שלי מאוד עצמאיים ומשחקים בחוץ לבד

אני משערת שזה עניין של אופי בעבר הרחוק גרנו ביישוב אחרי הקו הירוק וקרובת משפחתי לא הבינה איך ילדים מסתובבים חופשי כי היא פחדה מחדירת ממחבלים

יתרונות:

עבודה (לבעלי שעוסק בתיווך יש ב"ה ים עבודה)

בשבילי (עוסקת במקצוע פרארפואי יש לי אפשרות לעבוד בתוך העיר וגם מחוץ תחב"צ זמינה)

חיי עיר תוססים יש מקומות בילוי, קניונים, בתי קפה, מסעדות, פעילויות לילדים

ויש גם מקומות שקטים פארקים טיילת ים ארוכה וכו'

חסרונות אכתוב בהמשך

פקקים בבוקר

*המסגרות שבחרתי רחוקות וגם בית ספר נמצא בדרום העיר והגנים בצפון העיר ובעיר הזאת זה מרחקים.

*כל אחד לעצמו כזה. יש לנו משפחה חמה ב"ה בעיר. אם היינו לבד היה די בודד אני חושבת, למרות שיש לנו קהילה בביה"כ / חברויות בין הילדים וכו'

*חסר לי אוויר צח, שקט כשאני באה למושבים לבד אני מתענגת

רק ש10 חודשים זה עוד בטווח זמן הסביר.

אני פוליציסטית עם מחזורים ארוכים והצלחתי להיכנס עם 3 ילדים תודה להשם.

אז בע"ה בקרוב אצלכם בשמחה ובידיים מלאות!

ולהתעלם מרעשי רקע בהול.

זה מתחיל בילד וממשיך הלאה.

להתעלם.

התמדה בהתעמלות בשיטה הזאת יכולה להביא לקיצור מחזור ולהסדרת הווסתות

@אפונה

ממש ממליצה.

במקביל כמו שכתבו לעשות עבודה על ה"עוד לא"

להרפות בתוך החסר, להסכים לקבל את ההמתנה.

האם צריך לשלם כסף וללכת לקורס מסודר אן שאפשר ללמוד את זה באינטרנט?

אני לא במצב כלכלי שמאפשר לי כרגע להוציא אלפי שקלים על קורסים..

600 ₪ לפגישה (ארוכה)

וצריך בין פגישה אחת ל3.

שהיא בעצם פגישה שכוללת

תשאול ושיח סביב נושא של פוריות , ווסתות וכו'

הסבר קצר על השיטה

ותרגול

לפי הצורך המדריכה נותנת לך תרגילים לעשות

היא מלמדת אותך אותם ובעצם המטרה היא לוודא שאת יודעת לתרגל טוב את ההתעמלות  הזאת

כדי שבבית תוכלי להפיק תועלת ולהמשיך את התרגול.

פגישה שנייה זה גם כדי להשלים חלק מהתרגילים אם לא הספקתם בפעם הראשונה

וגם כדי לחזור שוב על כל התירגול בצורה נכונה

אם צריך.

זה מה שאני יודעת

באינטרנט יש תרגילים אבל אני לא יודעת לומר אם זה תרגול מסודר כמו בשיטה עצמה שלומדים מהמדריכה. 

לגמרי הגיוני לא להיקלט במיוחד שקשה לאתר את הביוץ במחזורים כל כך ארוכים. אתם מצליחים לאתר את הביוץ ולתזמן יחסים לפי זה?

אגב מתי פעם אחרונה בדקת הריון?

עשיתי בדיקת הריון שבוע שעבר ובדקתי ביוץ בעיקר סביב הזמן שהיה אמור להיות הביוץ ויצא שלילי..

בביוצים הקודמים (שנדמה לי שהיו ביוץ) היו לי תסמינים כמו רגישות בפטמות, קצת כאבי בטן.. ובפעם הזאת גם היה לי את זה כמה ימים אבל לא קיבלתי מחזור עד עכשיו ונכון לשבוע שעבר אני גם לא בהריון

לא הייתי ממליצה לנסות לבדוק ביוץ לבד בבית.

זה לא מקרה רגיל, אין סדר, זה סתם לעשות מלא בדיקות לחינם.

שחלות פוליציסטיות זאת תופעה שקורית ל 15% מהאוכלוסיה

סה לא אומר שום דבר על סיכויי הקליטה להריון תקין בע"ה

בפרט שאת צעירה ובריאה ב" ה.

יש כאלה שנקלטו באופן טבעי למרות האבחנה הרפואית הזאת.

האבלנה - רק אבחנה 

הקב"ה איתך תמיד, והוא מסדר הכל לטובתך!

מעבר לזה

בכל שלב בחיים - תזכרי 

שהכל בהשגחה פרטית

הכל משמיים

והכל לטובה.

אל תלחצי משום דבר ואל תתבלבלי מאנשים!

לאנשים תמיד יהיה מה לומר

בכל שלב

אם אין ילדים- למה אין

אם יש- מה עם עוד

אם יש כבר כמות ילדים- למה להביא עוד

מי שקובע זה את ובעלך והקב"ה. 

התוצאות הן שבע"ה לא תחלי בסוכרת סוג 2 ואם כן אז בגיל מאוחר יותר.

וסיכוי גבוה שגם בטווח הקצר תהיה השפעה לליוב על המחזור.

קודם כל חיבוק על הציפייה לילד אפילו שזה באמת לא הרבה זמן אבל כל חודש זה כמו נצח שכלכך רוצים!

ממה שאני יודעת את יכולה לקחת תמצית שיח אברהם זה מאוד עוזר לאיזון הורמונלי וקליטה להריון

וכמו שכבר רשמו דיקור שיטת אביבה דברים טבעיים..הבנתי שזו הבעיית פוריות שהכי קל לפתור אותה יש גם כדורים שנותנים..ושיהיה בהצלחה תבשרי פה בשורות טובות בקרוב🙏

אם לוקחים לבד בלי הכוונה

לפעמים הטיפות יכולות לעשות בלגן... 

נשואים עשרה חודשים

מנעתם בהתחלה

והיו לך רק 3 מחזורים עד כה

זה אומר שהיו ממש מעט נסיונות אז זה מעודד זה עוד לא מראה על בעיה

כמובן שזה לא אומר שההמתנה לא קשה ומתישה, לא צריך לחכות 5 שנים כדי שזה יהיה "מוצדק"

מנסיוני אני יודעת שלרופאה הולכים אחרי כשנה

וטוב שלרופאת פריון ולא לרופאת נשים רגילה

הייתי מתחילה מלברר על דרכים טבעיות לשחלות כי זה באמת נושא שיכול לעכב

אני פוליצסטית והתחלנו גם לבדוק אחרי כשנה

עד כה ב"ה 2 ילדים מטיפולים

ויכול להיות שיהיה גם טבעי בע"ה אני לא מונעת

יודעת שיש הרבה גם פוליצסטיות שנכנסות טבעי

אני עם שחלות פוליציסטיות ולא היה לי ביוץ הרבה יותר מחודשיים שלושה.. אז אומנם אני הגעתי לטיפולים אבל כנראה לא רק בגלל זה..

בכל אופן, במצב כזה ממש קשה לדעת מתי הביוץ אז ממש ממליצה פשוט להתחיל ממעקבי זקיקים, שרופא ילווה אותכם הזה ואז בשילוב אולטרסאונד ובדיקות דם תדעו במדיוק מתי הביוץ.

חוץ מזה מצטרפת והרבה דברים שנאמרו פה- סה"כ ניסיתם 3 פעמים.. זה ממש כלום גם כשהכל תקין!80% מהזוגות נכנסים להריון תוך שנה-שנה וחצי, ז"א 12-18 ביוצים ונסיונות.. אז זה גם לגמרי בתווך התקין! וגם שחלות פוליציסטיות זה באמת אחד הדברים הכי פשוטים לטפל בהם.. גם לי המליצו על שיטת אביבה (ובסוף בפעם היחידה שניסיתי זה היה כשנכנסתי להריון עם הבת שלי אבל אני לא יכולה להגיד שזה מה שעשה את זה כי היו עוד דברים בסבב הזה) וגם על תזונה שמעתי שיכול לעזור ולהשפיע, לא ניסיתי עד הסוף להתמיד בזה.. ובכל מקרה, זאת באמת יכולה להיות תקופה כיפיית שאפשר להיות ספונטניים ולעשות בתור זוג כל מיני דברים

3 מחזורים

זה אומר 3 ביוצים (בהנחה שהגוף ישר חזר לבייץ אחרי גלולות. הרבה פעמיפ זה לא ככה ולוקח לגוף זמן להתאזן. )

והסטטיסטיקה הפשוטה של ההריונות. זה 1 ל5, כאשר מקיימים יחסים בביוץ.

במחזורים ארוכים, יש בכלל מצב שלא הייתם ביחד בימי הפורחות, ואז זה אפילו לא נספר.... 

יש כדורים במרשם לעידוד ביוץ איקקלומין/לטרזול.

נוטלים חמישה ימים ברצף בשילוב של מעקב זקיקים.

ואם אין בעיית פוריות נוספת, זה פותר את הבעיה.

השאלה אם את רוצה להיכנס לתוך זה, או לתת לעצמך זמן באופן טבעי.

ולשחרר את הלחץ זה תרגול בלי קשר לאירוע, החיים כל הזמן יציפו אותנו בשיבושי תוכניות ולחץ חברתי, זה עניין שצריך לעבוד עליו בפנים.

ממש להשתיק רעשי רקע, לא לקחת ללב, ולנשום❤️

דבר ראשון, לי אין שחלות פוליצסטיות, לפחות לא שידוע לי והיו לי במשך תקופות ארוכות מחזורים של 39 ימים, וב"ה יש לי ילדים.

מעבר לזה, אם את מרגישה שהמתח נכנס ופוגע יש למכון פוע"ה שרות של תמיכה סביב פוריות, אולי שווה לשקול את זה.

מעבר לזה, מסכימה עם מה שנאמר שבאמת לא מדובר בהרבה זמן ונכון להציב גם להורים גבול להתערבות שזה לא מקומם להיכנס בניכם. ובאופן כללי 10 חודשים זה עדיין ממש זמן שבונים זוגיות והוא מורכב גם אם לא מכניסים נושא של פוריות

אתם מנסים לא הרבה זמן. ומחזורים של 38-39 יום זה ממש ממש בסדר. בגלל שאת פוליציסטית לא יודעת אם כולם כללו ביוץ אבל בהנחה וכן אז באמת את במצב ממש ממש טוב!

דרך אגב, אני לא פוליציסטית והמחזור שלי מאוד לא סדיר (50+-30 ימים) וב"ה נכנסתי בקלות להריונות...)

ממליצה להוריד לחץ, להבהיר למשפחה שזה לא עניינם ושאתם מבטיחים להזמין לברית כשתהיה בע"ה. עד אז אין מה לשאול שאלות ולהמליץ המלצות.

עם כמה שזה קשה, ואני לא מזלזלת בכלל, קחו נשימה ותחיו את הרגע. בע"ה יהיו לכם עוד הרבה שנים טובות ושמחות עם ילדים 

גם עם שחלות פוליצסטיות

לא ממליצה על מקלוני ביוץ לא עובד עלינו כל כך.

לי לקח בהריון השני גם בערך 7 חודשים ללא מניעה אבל אין כל כך ביוצים אצל פוליצסטיות ככה שקשה להיכנס להריון

לי עזר לעשות שינוי באורח החיים, לשתות הרבה מים, פחות קפאין, לאכול טוב ומאוזן ולהקפיד על שעות שינה.

זה ממש עזר לי.

יש מישהי שיש לה פודקסט על הנושא ממליצה לשמוע קוראים לה מירי לאב.

בהצלחה!!!

הרבה פעמיים בשחלות פולציסטיות אין ביוץ בכלל, ומתישהו הרירית פשוט נושרת בלי ביוץ ולכן יש מחזור.

אם עובר זמן וכל הזמן המקלון ביוץ מראה קצת חיובי ולא חיובי מוחלט ייתכן ואת לא מבייצת ובגלל זה באמת כדאי לברר את זה עם רופאת פריון.

היה לי חשוב לציין את זה כי גם אני עם שחלות פוליצסטיות ואחרי כמה חודשים שניסיתי להבין מה לא בסדר איתי שאני לא מצליחה לברר מתי הביוץ (בכל השיטות, בפרט עם חום השחר) הבנתי שזה לא שאני פשוט לא מספיק  דויקת זה שפשוט אין כזה.

אז הדבר הכי חשוב זה להבין אם יש ביוץ וזה אני מאמינה שהדבר הראשון שרופאת פוריות תעשה.

ועוד דבר קטן, קחו נשימה. אתם בתחילת החיים ובגלל זה זה ככ מציף אבל אתם תראו ככ שהזמן יעבור שכולם סביבכם תמיד יהיו דברים שלכם אין או שאתם מצפים.

כל אחד והמסלול המדויק לו, בעז"ה זה יגיע לכם בזמן המדויק!!.

ותשמחו מזה שכבר מנסים לעזור לכם בשלב מוקדם ואתם לא סתם נמרחים חודשים בלי ביוץ בכלל.

ממש חשוב לעבד את המרכיב של הלחץ

כי אם אפשר לנטרל אותו, תהיה לכם אפשרות ללכת בדרך הרבה יותר נעימה ומועילה לטווח הארוך.

תוכלי למשל לנסות שיטת אביבה כדי להסדיר את המחזורים, ובמקביל ללמוד שיטת המודעות לפוריות כדי לעקוב בעצמך אחרי הביוץ שלך אם יש ומתי, וכמובן לתזמן יחסים.

שתי השיטות האלה הן כלים מאד אפקטיביים שתוכלי להשתמש בהם כל החיים, בתרחישים כאלה ואחרים.

תוכלי גם ללמוד לאזן את עצמך באמצעות תזונה או דיקור סיני, שישפיעו על הבריאות שלך (יש לתסמונת השלכות נוספות לטווח הארוך, היא קשורה להתפתחות של תנגודת לאינסולין).

הדרך הקצרה לעומת זאת, היא באמת לפנות לרופאת פריון, שתשלח אותך למעקב זקיקים - תהליך מתיש ומייגע שכולל אולטרסאונד מוקדם בבוקר מספר פעמים בחודש עם בדיקת שם, תלות באחות זמינה יותר או פחות שתספר לך מה התוצאות, התערבות תרופתית כדי לגרום לביוץ - שיש לה גם תופעות לוואי.

אנשים נוספים שמעורבים בחדר המיטות שלכם, וברור שהדרך הזאת כוללת גם עליה במרכיב הלחץ.

זו אפשרות כמובן, אבל בעיני פחות טובה.

אני מבינה אותכם מאוד, כשרוצים ילדים מאוד קשה להרגיע ולהיוץ בנחת

במיוחד שסביבכם לכולם כבר יש

במיוחד שההורים לוחצים

ובכל זאת, קודם כל באמת לא ניסיתם הרבה בכלל, זה ממש ממש ממש נורמלי לא להכנס להריון כל כך מהר.

כשחיים בסביבה שכולם ילדים מאוד מהר, אז מי שלא 'עומד בקצב' הרבה פעמים בטעות נכנס ללחץ, אבל אם תסתכלי סביבך על אנשים מבוגרים יותר, תראי שלכל אחד יש את הסיפור שלו. יש את מי שהלך בקלות ואחר כך כבר לא, יש את מי שהלך בקלות אבל גידול הילדים היה מאתגר, יש אנשים שהסיפור שלהם זה פרנסה ויש שזוגיות, לכל אחד את האתגרים שלו בעולם, והדרך לצלוח היא רק להסתכל פנימה ולעבוד על השמחה שלנו. במיוחד כשעדין אין אצלכם בעיה, ניסיתם זמן מועט ואתם נכנסים ללחץ סתם. ואני לא אומרת שהקושי לא מובן לי! כשרוצים כל חודש נראה המון. אז אני לא אומרת שצריך לשמוח בזה, אבל כן זה המציאות שה' זימן לכם, תנסו לצמוח מזה ולנצל את הדברים החיוביים שבזה, תנצלו את התקופה הזאת, זה זמן שלא יחזור

תהנו מהזוגיות

תעשו רשימה של דברים שבא לכם לעשות ומאתגר עם ילדים וכל חודש תעשו משהו

תנסו לשחרר. אני לא אומרת להפסיק לרצות או לא להתבאס כשלא עובד, אבל תנסו במקביל להנות,

אני לא אומרת שזה קל, יכול להיות שבהתחלה זה יהיה בכח, אבל יש לנו יכולת לבחור בחיים שלנו על מה לשים את הדגש

אם לא מצליחים לשחרר בכלל- לכו לטיפול.

ורוצה להוסיף שהיום ברוך ה' יש לרפואה הרבה כלים ושאני מסתכלת סביבי גם זוגות שהתקשו בכניסה להריון, בטווח של כמה שנים לכולם יש ילדים, עוד יהיה לכם בעזרת ה', במיוחד כש'הבעיה' היא שחלות פובלסיצטיות שהיום מטפלים בזה מאוד בקלות.

מבחינת ההשתדלות- בגלל הגיל הצעיר והזמן הקצר שאתם מנסים, לדעתי הכי טוב לפני שנכנסים לסיפור של טיפולים לנסות שיטת אביבה ודיקור סיני, אבל אם לא מתאים לכם אתם יכולים גם ללכת ישר לטיפולים, רק לכו על זה בשמחה שיש היום לרפואה כלים לעזור לכם, ולא במסכנות ועצבות.

וכל האנשים סביבכם שמעירים - קודם כל סליחה שאני אומרת את זה ככה אבל הם מטומטמים, אתם נשואים כולה 10 חודשים, אפילו בעיה אין עדין

וגם אם הייתם נשואים יותר וכן היתה בעיה- זה לא העסק שלהם

בתור מישהי שיש לה מחזורים לא סדירים

ואחרי ניסיונות להכנס להריון של שנה וחצי

הלכתי לדיקור (זה סדרה של טיפולים, יקר אבל שווה כל שקל)

המחזור התחיל לדפוק כל חודש כמו שלא היה לי בחיים

ועכשיו ברוך ה' בהריון.

השקעה ששווה כל שקל.

אם תכתבי מאיזה איזור את, אולי אני אוכל להמליץ לך.

אבל חשוב לקחת מישהי מומלצת ולא מהקופה...

וכן חשוב לדעת זה לא נחשב הרבה זמן לנסות...

בדכ ההנחיה היא להתחיל בירור רק אחרי שנה של ניסיונות.. וגם לפעמים לגוף לוקח זמן להתאושש ממניעה (שאגב גם בזה דיקור יכול לעזור(

חיבוק 🫂

כלומר, אין את המראה האופייני בא"ס

אבל יש לי מחזורים ארוכים מאוד וחלקם ללא ביוץ

נכנסתי להריון טבעי 4 פעמים, ופעם אחת נעזרתי באיקקלומין, בילד השלישי

זה ממש ממש לא נורא

לגבי טבעת- לר השתמשתי הרבה זמן לדעתי מספר חודשים אם אני זוכרת

מבחינת הכנסה הוצאה היה לי סבבה אבל פעם אחת אחרי שטבלתי וכבר הגעתי הביתה נזכרתי ששכחתי להוציא לטבילה וחזרתי לטבול שוב באותו ערב🤥

לגבי דיאפרגמה- השתמשתי כשנתיים וחצי ברציפות, אסייג ואגיד ששמתי כל קיום יחסים חוץ ממקרים בודדים ממש, שהייתי בטוחה ב100% שהתרחקתי מהביוץ. 

בדקתי עכשיו בגוגל ואני רואה שבדיעבד הטבעת לא מעכבת (אולי זה לא לכל הדעות אבל כדאי לדעת שזו אופציה).

אפשר למנוע שנים ארוכות

זה סיליקון שחוסם פיזית + קוטל לשיפור החסימה

האחוזים יורדים כי נשים שוכחות/ לא מיומנות וזה זז/ חושבות שאפשר בלי/ לא שמות קוטל

אולי תנוחה מסויימת שאישה תעשה או משהו כזה

מספיק שכמה זרעים בודדים יעברו ואשה תיקלט להריון

מלחיץ ממש

ומבחינתי אין סיכוי להפלה במקרה כזה ואאלץ להתמודד עם ההריון

אוף אין לי כבר כח למחשבות והתלבטויות של זה

לבדוק אם היא זזה בזמנים בטוחים

היא לא אמורה לזוז

(לקאיה יש מין דפנות שמונעות את התזוזה)

והקוטל מוסיף שכבת הגנה בפני עצמו

אני רואה את זה כמניעה בטוחה

מונעת עם זה לסירוגין כבר כמה שנים

הקפדתי ללכת למתאמת

בלי ג'ל (חוץ מתקופה מסוימת)

אף פעם לא בודקת ביוץ, פשוט שמה כל החודש.

בין הראשון לשני מנע לי מעולה

בין השני לשלישי נכנסתי עם זה להיריון

אחרי הרביעי הייתה תקופה שהייתי חייבת למנוע רפואית אז הייתי עם ג'ל עד שנמאס לי

ובסוף נכנסתי להיריון ביום שלא שמנו כנראה חח

אז מבחינתי זה מונע, והג'ל מעלה אחוזים ובחרתי לא להשתמש בו, וקרה שלא מנע לי, אבל מקרים כאלה קורים גם עם אמצעים שנחשבים יותר בטוחים…

מניחה שאחרי הלידה אחזור לזה כי האמצעים האחרים לא ככ באים בחשבון

בטוח שזה פחות טירחה מדיאפרגמה.

הטבעת הייתה לי אחלה להוציא ולהכניס

התרגלתי די בקלות

לא הכרתי שמוציאים לבדיקות או הפסק, רק למקווה

לגבי דיאפרגמה-

מונעת איתה כבר כמעט ארבע שנים, ברגע שהפסקתי נכנסתי להריון ככה שאני מניחה שהיא מונעת לי מעולה

משתמשת תמיד בג'ל

מנסה לעקוב אחרי ביוץ ולא שמה אותה ב3-4 ימים שלפני המחזור שאז כבר בטוח לא צריך

לגבי דיאפרגמה - כמו שכבר כתבו כאן -

חשוב ללכת למתאמת אחרי לידה / אחרי שינוי משמעותי במשקל (5 ק''ג נראלי) כדי לוודא שהיא עדיין מתאימה + לוודא שאת שמה נכון

להקפיד להוציא לא לפני שש שעות

לשים ג'ל

וכמובן כמו תמיד - להתפלל...

בשבילי זו המניעה האחרונה והיחידה שאני יכולה (מלבד לא לקיים יחסים...) אז לומדת להסתדר עם מה שיש 😅

בהצלחה בהחלטות!!

אולי יותר

בהתחלה הייתי נמנעת בזמן ביוץ באמת, עכשיו כבר לא. אבל זה ממש לא משתווה לטבעת ובטח שלא אומר שלא לשים כלום (את אותה למנוע לא? מה הקשר לא לשים כלום?). עם קוטל זרע זזה עובד אצלי ב"ה (לא מתקמצנת עליו) ואם יש מחזורים קבועים בערך - כחמישה ימים/ שבוע  לפני העונה הבינונית  ואחרי שזיהיתי ביוץ ועברו כמה ימים אני כבר לא משתמשת בה בכלל וזה בעיניי יתרון מטורף

גמני משתמשת בקאיה

יש לי אחות בזכות דיאפרגמה, אז מבחינתי זאת לא אופציה

את הנוברינג לפני שאני שוללת לגמרי גם את זה

אם לא יהיה טוב אז לא נותר אלא דיאפרגמה

אני כותבת פה כי רוצה שזה יהיה כתוב ושאני לא ישנה את דעתי עוד מעט שוב ותיכף כבר אי אפשר להתחיל החודש נוברינג 🙃😶

כן התאמתי אצל מישהי תותחית..

דיאפרגמה שהרגישה לי יותר הרמטית מהסוג הקודם שהשתמשתי..

אצל לי מילר אם אני לא מתבלבלת..

ללמוד שיטת הפוריות הטבעית- כיצד לא להרות באופן טבעי...יודעת שיש דבר כזה.
מניעה בנרות, דיאפגרמה, שקפים...- אין הורמונים...

חברה אמריקאית שיתפה אותי במניעה מעולה שיש שם, אולי יש גם בארץ? אני לא נתקלתי. מעניין אם מישהי פה מכירה
שבב כזה קטן שמחדרים לתוך העור בזרוע- נשמע מפחיד, אבל מונע נהדר ובלי השפעת הורמונים ככה אני מבינה ממנה. אולי שווה לך לברר?

גם אני סבלתי מסוגים שונים של מניעה הורמונלית

בסוף ויתרתי והשתמשתי בנרות. יש גם שקפים ועוד אפשרויות. נכון, אחוזי ההצלחה יותר נמוכים ,אבל הם גם די גבוהים. חושבת שבאיזור80% (לא זוכרת בדיוק)

אז זאת גם אופציה

נכון זה גם מורכב אבל זה בטח ובטח עדיף מההצעה שלך של לא לקיים יחסים בכלל.

מקסימום בהמשך כשתדעי להשתמש בה טוב תוסיפי דיאפרגמה רק בימים הבעייתיים.

לא הייתי מתחילה עם שקפים ונרות שזה לא נחשב בטוח בכלל בכלל

ותכלס הזוי להשתמש בזה כאילו זה כלום

יש לזה השפעות ככ מטורפות על הגוף.... והנפש..

מירושלים למרכז ובחזרה

הרבה פעמים במלחמה הזו

אני לא מפחדת

אבל הרבה אנשים כנראה כן מפחדים

כי הכבישים יחסית ריקים

מה שחשוב אם נוסעים

זה להחליט על אסטרטגיה מראש

מה עושים בזמן התראה/ אזעקה

כדי לא להיכנס ללחץ

(אני ממשיכה לנסוע

זה מרגיש לי הכי בטוח)

אני למעשה נמנעת מתחילת המלחמה לנסוע להורים שלי כי אזעקות ואין אצלם ממד, כי נהגים הרבה פעמים מגיבים בחוסר פרופורציה וזה יכול לגרום לתאונות

ולדעתי זה משו שיכול לחכות לימים רגועים יותר

בעלי במילואים והמשפחה שלי במרכז

נסעתי אליהם כל שבת הלוך וחזור עם הילדים

וואלה לא כל כך מפחיד אותי,  לא יודעת. אגב בירושלים יש הרבה פחות אזעקות מבמרכז

מצד שני אני ממש מבינה את מי שמפחדת

הייתה לנו אזעקה בדרך והיינו באמצע שומקום. היה מאוד מפחיד...

אבל אין מה לעשות. חייבים להמשיך בחיים וחייבים להפסיק לפחד. וכשיש התרעה מוקדמת לחפש בוויז מקלט...

לא מסוגלת לתקוע את החיים שלי ברמה כזו.

אבל למרכז לא מגיעה בכלל ( בלי קשר למלחמה, פשוט אין לי מה לעשות שם)

לא יודעת מה באמת "נכון"

ההורים שם...

אין לי משפחה במרכז אז לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי צריכה. אבל בירושלים אין המון אזעקות, בערך כמו אצלינו, אולי אפילו קצת פחות. אז משפחה - זו משפחה

אם זה להגיע מרחוק לדעתי את לא מגזימה

ממש לא נעים להתקע בדרך עם ילדים קטנים

אם זה לשבת שלמה אולי הייצי טורחת

אבל בשהיל ביקור קצר לא בטוחה שהייתי יוצאת

הבאנו איתנו גם מזרוני יוגה כדי שאם נצטרך לשכב יהיה נעים יותר.

בעיני הכי חשוב זה להיות באמת רגועים ולא לשדר לחץ לילדים ולהפוך את זה לחוויה (זה באמת מצב לא נעים אבל לחץ לא עוזר), בפועל כשהייתה התראה בדקנו בוויז איפה יש מרחב מוגן קרוב והספקנו להגיע ולהתמקם בנחת...

אנחנו ממש רוצים לנסוע להורים, אבל אני מפחדת שתהיה אזעקה בדרך - אז אנחנו לא נוסעים..

אולי בעלי יסע לבד כדי לבקר אותם.

ממש שאת מפחדת

אבל מבינה גם את בעלך

אנחנו כן נוסעים

לא אצא לטיול במרכז או בהרי ירושלים, זה נראה לי פחות אחראי.

אבל נסיעה סטנדרטית שמאפשרת לפגוש משפחה ולשמור על איזושהי שגרה, זה חשוב ורצוי שווה את זה.

גרים קרוב למרכז, עם המון אזעקות. בכל האיזור הקרוב יחסית למדנו איפה כל המיגוניות והמקלטים, וכשיש התרעה נוסעים למרחב מוגן הקרוב. כמו שאמרו במחסומים המון פעמים יש מיגוניות, בתחנות דלק.. כך שיש מקטעים יחסית לא ארוכים שאם תתקבל התרעה לא יהיה לי מקום בטוח לעצור בו.

כן עושים השתדלות לשמור על ההנחיות אבל בהחלט נוסעים.

היום הגיעו אלינו משפחה ממש מכל הארץ, ב"ה גם מי שהיה בדרך ידעתי לומר להם בהתרעה לאן ללכת וב"ה הספיקו להגיע למרחב מוגן

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.

מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...

בהצלחה ורק בריאות 🥰

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

החלטתי לחכות. 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים  אבל לא עמוקים מאוד)

התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.

לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה

תרגישי טוב❤️

לידה ראשונה תפרים כי חתכו

לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו

מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.

אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה

יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה

יש כאלה שכל לידה

יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..

ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...

בהצלחה !!

קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.

ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.

ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.

אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.

אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!

ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.

*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי

היו לי מלא תפרים בלידה ראשונה. אחרי חצי שנה הגעתי למרפאה ייעודית בשערי צדק יש שם כירורגית שבודקת את זה, אצלי אכן היה משהו לתקן (בדקה ובמקום טיפלה, כל הסיפור היה 10 דקות בערך ...) רק אז התחלתי להתאושש. ומהר.

אולי שווה גם בזמן הריון ללכת לודא שהכל תקין. (רק כדי לא לסבול, לא בקטע של דחוף)

החלק המעודד שבלידה שניה היתה לי פתרונות קטנה ושירים מהיר, ובשלישית לא היו כאבים כבר אחרי שבוע.

שיהיה בקלות חוויה מתקנת! 

מבינה שאין כלל, או שיעבור בלידה בע''ה אמן או שאקרע שוב ח''ו.. לגבי התגובות להחליף פיזיותרפיסטית, אני הולכת דרך הקופה אז מניחה שהמענה יהיה זהה בכל מכון, לא?

לא חושבת שהתפרים לא טובים כי תפרו אותי צוות שלם עם פלסטיקאי ומלא רופאים 🫣..

בע''ה מקווה שיעבור ובלי קרעים בלידה.

שוב תודה לעונות ❤️

גבוהה?(3 ומעלה)

כי לפי איך שאת מתארת שתפר אותך פלסטיקאי ועוד מלא רופאים, ככה זה נשמע

לבעיות מורכבות בקרעים ותפרים בפרינאום יש את דר' רויטל ארבל בשערי צדק.

פיזיותרפיסטיות שונות עובדות לעיתים בגישות מעט שונות. הם יכולות ללכת לקורסים שונים (כמובן אחרי ההתמחות בפזיותרפיה של רצפת האגן) וזה משנה את דרך העבודה שלהן.

ממליצה ממש לנסות

הדבר הכי חשוב הוא היכולת להניע את הגוף בחופשיות במהלך הלידה וביציאת הראש בפרט ולבחור את תנוחת הלידה לפי מה שהגוף שלך מבקש, מה שאומר ללדת בלי אפידורל.

זה גם מאפשר לך ללחוץ רק מתי שאת באמת מרגישה שזה נחוץ ולא מתי שהמיילדת אומרת, מה ששומר מאוד על הפרינאום. ואפשר גם ללדת בלי ללחוץ בכלל, ילדתי כך פעמיים. תקראי על רפלקס פליטת התינוק.

וגם עם אפידורל יש דברים שאפשר לעשות כדי למזער נזקים, ממליצה מאוד לקרוא על כך בספר לידה פעילה.

שאמנם יש הרבה דרכים להפחית סיכון לקרעים, אבל לא כל הסיבות לקרעים קשורות להתנהגות של היולדת. יש סיבות שקשורות גם למבנה הגוף, למנח של התינוק ועוד.

אני ב''ה ילדתי ב3 לידות טבעיות מהממות ונקרעתי בכולן, כך שחשוב לי שמי שנקרעת בלידה לא תרגיש אשמה.

לק"י

כולל לחיצות. וב"ה יצאתי בלי קרעים.

(אז לא שוללת את מה שגלי מטר כתבה, אבל לא הייתי שוללת אפידוראל רק בגלל זה או בונה על זה שאם אעשה משהו מסויים, אז בטוח שאצא בלי קרעים).

כמה וכמה לידות, כולן על הגב, עם אפידורל או משככים אחרים ולא נקרעתי באף אחת. יותר משמעותי להבנתי זה שמן שקדים.

ודרך אגב, באחת הלידות המיילדת רצתה להציע לי תנוחות אחרות וזה גרם להאטה רצינית בדופק של העובר, שהסתדרה כשחזרתי לשכב, אז כדאי להכיר שגם זה עלול לקרות

לק"י

כשעמדתי (או נראה לי שאפילו כששכבתי על הצד) זה גרם לירידות בדופק.

שהיא תעשה לך את העיסוי!

לא רק לתת הדרכה וזהו. זה לא מספיק.

גם בזה יש בחינה של לא נעים... אבל אולי יהיה לך יותר כל מאשר את בעצמך, וגם אפשר לחשוב על זה שזה מעין ללכת לאימון קשה אבל מחזק. קשה כי כואב וגם לע הכי נעים נפשית, אבל מרפא את הגוף.