בעיר הכל נגיש, סופרים, חנויות, בילויי פנאי כמו בתי קפה, מזון מהיר, שירותי הזמנה למזון המהיר ושירותי משלוחים של הסופרים.

יש לך תחבורה ציבורית כל הזמן, גם בתוך העיר וגם מחוצה לה.

יש יותר פרטיות בחיים האישיים.

אבל החסרונות...

האוויר

הקהילתיות

החוסר מרחבים

הכבישים והמכוניות

הרעש

הילדים לא יכולים לרדת לבד

אי אפשר להשאיר את הבית פתוח

חשדנות בכל דבר שזז

לא יודעת למה את שואלת, אבל יש הרבה יתרונות בעיר, אבל עדיין אין כמו יישוב.

וכן ישוב שקרוב לעיר זה באמת מעולה😃🫢

כי צריך גם את הנוחות 

מעבר לאופציה לקהילתיות יותר מבעיר

כי י ששייכות כאזת למקום ..

במיוחד בהתנחלויות אשז יש לזה גם משמעות ערכית

גם מצד הילדים!!

חיים אחרים

כל אחה''צ הם עם חברים( אפשר גם לסנן ולומר לא..הז מבחירה)

זה כהז כיףףף

לא כולם עלי כל הזמן

בישוב גרים בוילה ענקית עם חצר ענקית ויש מרחביםםם

בעיר גרנו בקוביה קטנה שעלתה בדיוק אותה השכירות

זה כזה מאפשר גם להזמין חברים כי יש לי עדיין פרטיותת בסלון

הם בכללי מפוזרים ולא צפופים ומטפסים עלי

וגם גינה זה חלומי !!!

וגם יש יושבים שיש הרבה שרותים

מסופר עם הכל כמעט

ועד קופ'1ח ודלק ומוסך ומכירות ביתיות של כל דבר שצריך

תכלס לא צריכה כמעט את העיר

לק"י

תלוי בגיל כמובן.

אבל הבן שלי נראה לי יצא לבד כבר בגיל 6 בערך למקום שאני רואה אותו מהחלון.

אף פעם לא גרתי בישוב. אבל לא חושבת שהייתי משחררת בגיל צעיר לבד.

כבישים יש גם שם. 

יש בית ענק, עם גינה.. כל משפחה גרה לבד ולא צריך לצאת כל יום למתקנים.

פחות ממשק עם השכנים והחברים🤔

בעיר כל פעם שיוצאים פוגשים שכנים בבניין/ברחוב.

ולנו יש ממש קהילה גם בעיר, הילדים הולכים חופשי לחברים.. ואנחנו גם משאירים את הבית פתוח🙊 (כלומר לא נעול חח, לא פתוח לרווחה)

לנעול את הבית כשאת נמצאת בו במהלך היום

כשאת מסתובבת כל הזמן לבדוק את התיק

בגן שעשועים כל הזמן לעקוב אחרי הילדים

לא להניח את הטלפון אפילו לרגע

על גני ילדים ומעונות בכלל אני לא מדברת...

לא חסר

ואולי בגלל שגדלתי ביישוב יותר חוששת מהסכנות שיש בעיר...

(חוץ מהפעמים שבהם חמי וחמותי באים לבקר, שאז אנחנו כן נועלים - כי הם כן עירונסיטיים חששניים🙈)

בגן שעשועים (בימים שעוד הגעתי לשם) הייתי די בנחת רוב הזמן (חוץ מהחשש שהילדים ייפלו מהמתקנים)

ועל הגננות והמטפלות כאן אני סומכת לגמרי...

אולי זה קשור לזה שאנחנו גרים בשכונה די הומוגנית, רוב האנשים כאן "כמונו", וקל לקבל המלצות למטפלות ולגנים טובים...

נשמע כמעט מגורים בשכונת פשע שחוטפים שם ילדים.

הבית שלנו פתוח כל הזמן, הילדים מסתובבים חופשי בשכונה ועם קידיווטש מחוץ לשכונה.

יש איזורים שבהם נצרכת יותר השגחה כמו שירותים ציבוריים בקניון. אבל זה לא שכל יום נמצאים בקניון ושמגורים בישוב היו חוסכים את זה.

הכי גרוע שקרה לנו בשנים האחרונות זה שגנבו לבן שלי את הקורקינט בהפנינג של 1000 ילדים, הוא לא קשר אותו..

גני ילדים מעולים!! הבחירה היא בין גן מעולה לגן מאוד מעולה.

מעונות יש ויש. מעונות תמת ברמה די נמוכה, לא יודעת איך זה בישוב. אצלנו במעונות הפרטיים יש מבחר במחירים טובים. (1700-1900 לפעוט בחודש עד 17:00 עם ימי שישי)

גם בתוך העיר צריך לבדוק באיזו שכונה לגור.

זה שיש כל מיני אנשים ומצבים, צריך להכין נכון את הילדים לזה ולא לסמוך על כל אחד, אבל לא מתהלים בחשדנות ביום יום. אלא רק כתגובה לאירועים בלתי צפויים.

זה כמו שאם אני נוסעת ביו"ש אני נלחצת מכל מכונית שלא ישראלית, מי שגר שם מקווה שהנהיגה שלו לא לחוצה כמו שלי.

בתור אחת שגדלה ביישוב, העיר מלחיצה אותי🤷

ובאמת באזורי השטחים אני נוהגת בלי חשש

עיר בעיני מפחיד הרבה יותר מיחשוב ביו''ש

יש לכם קידיווטש מוצלח? מה הוא נותן?

הבן שלי התחיל להסתובב לבד ואני מרגישה שצריכה עוד אמצעי שאדע איפה הוא...

לנו הוא מוצלח.

מאפשר לדעת מיקום, שיחות נכנסות ויוצאות למספרים מסויימים (כרגע עובד רק אצל בעלי אבל אמור להיות גם שיחות איתי)

לא זוכרת אם יש עוד פונקציות, אצלנו משמש בעיקר כי הילדה אוספת את אחים שלה מהמסגרות ואני צריכה לדעת שהיא עומדת בזמנים, ואסור להם פלאפון.

לפני כן ידענו שיש בעיה/ איחור רק כשהגננת כבר התקשרה ואז זה מאוחר מדי..

ככה אני יודעת מה המסלול ואם היא לא נמצאת בזמן בקרבת מקום, לבקש מאחד ההורים להיות סטנדביי כמה דקות.

זה גם עוזר נניח כשהיא אוספת את הילדים וצריכה להגיד לי משהו מהדרך.

אני חושבת שאפשר גם לדעת מה מצב הסוללה אבל לא בטוחה, כי בעלי יותר מתפעל את המעקב הזה.

(לדעתי זה לא מחליף פלאפון עם אפליקצית מעקב ביציאות ארוכות,  ולא מאפשר לתת מענה לבעיות מורכבות יותר)

באפליקציה של הטלפון אפשר לשמוע מה קורה מסביב לילד גם בלי שהוא עונה לטלפון.

השתמשנו במעקב על הפלאפון כמה פעמים בנסיעות בינעירוניות והיה ממש מוצלח.

חסרונות- פחות קהילתיות, לרוב הכל פרוס הרבה יותר רחוק בתוך העיר

גרתי כמעט 6 שנים ביישוב

גרה עכשיו שנתיים בעיר

אין כמו יישוב בעולם

אני כלכך מתגעגעת לשקט שהיה ביישוב

האפשרות לצאת להליכה שקטה בערב בלי לשממוע צפירה מכל פינה

האפשרות לצאת עם פיגמה לפח ואף אחד לא רואה אותך

אני פשוט מתגעגעת אבל אין לנו אפשרות כלכלית לקנות בית ביישוב לכן גרים בעיר..

מצד שני ברור שיש גם חסרונות ביישוב - עשינו קניות אוכל מרוכזות בעיר כי במכולת אין את רוב הדברים שבית צריך (אשכרה הולך שם שקונים ביצים ביחידות ולא תבנית שלמה)

יש קופ"ח שפתוחה פעם באף פעם

בקיצור אין כלום

אבל מצד שני השקט והשלווה חשובים יותר!

עיר = נוחות

יישוב = קהילה, שקט

(וכמובן שיש עוד המון דברים..)

לפני זה גרתי בקהילה ביישוב

וזה הרבה הרבה פחות קהילתי וחמים בגלל שזה עיק

גרתי בתור נערה בבית הוריי בישוב.

מאז החתונה, גרנו בעיר ועדיין. באמת שחסר לי השקט והשלווה שיש ביישוב.

גרנו בעיר כי פשוט הסתדר לנו והיה יותר נוח מבחינת זה שיש סופר גדול קרוב לבית במרחק הליכה, לציין שלא היה לנו רכב בכלל בתחילת נישואינו, אז זה היה קריטי...  כמובן קופות חולים שנמצאות מרחק הליכה מהבית.  גנים ומעןנות טובים שנמצאים במרחק הליכה.. וזה ממש השפיע עלינו בתחילת חיינו כשלא היה לנו רכב. מבחינת נוחות של זה, היה מושלם.

כמובן בשאיפה לעבור לישוב, בית עם גינה ממש חלום עבורי. כך גדלתי.. וממש רוצה זאת גם לילדיי וגם להמשך החיים שלנו הזוגיים... ולא להמשיך לגור בבניין עם דיירים שגרים תחתינו ומעלינו וכל אחד עם הרעש שלו והדרישות שלו וכו... וזה בית שקנינו פה והכל... מבחינתי, ככה מתקדמים.. אם יש אפשרות לקנות במקום מסוים, אז לקנות, להסתדר איקס זמן ולעבור למקום האידיאלי עבורכם..

מציינת שגם חסרה לי קהילה בעיר, כי כמו שנאמר פה גם מאחרות, הכל יותר מרוחק... אז גם אם יש פעילות לבנות בשבת, לא אוכל לתת להן ללכת לבד, זה מרוחק מאוד. גם את יש ארוחות גרעין, זה מאוד מרוחק... הייתי רוצה להרגיש יותר את הקהילה עבור ילדינו בעיקר, אנחנו לא גרים ליד משפחה שיכולים להיפגש איתם ולכן חשובה לי גם הנוכחות של הקהילה.

מה שמאוד טוב בעיר זה שיש הכל נגיש וקרוב וזמין. חנויות מכל הסוגים, בית מרקחת עד חצות, ממש לידינו יש מכולת שפתוחה עד 23:00. מוקד, קופ"ח, בית חולים כולם קרובים. תחבורה ציבורית סבבה כשצריך. אנחנו בלי רכב כי לא מרגישים שחסר לנו.

עוד נקודה שאני יכולה לחשוב עליה היא הגיוון החברתי. אני למדתי בממ"ד בעיר ונחשפתי למגוון סגנונות ורמות דתיות. הבת שלי עכשיו לומדת בבית ספר שהוא עצמו (ההנהלה, המורות ורוח בית הספר) דוסי מאוד, אבל בגלל שזה בעיר יש גיוון במשפחות של הילדות - גם דוסיות, גם פחות דוסיות, ואולי גם קצת מבתים לא לגמרי דתיים. אני מניחה שיש יישובים כאלה ויש יותר הומוגניים. ואולי יש גם קהילות בערים יותר הומוגניות? עכשיו, לא בהכרח כולם יראו את זה באותו אור: אני מתארת לעצמי שחלק יראו בזה יתרון וחלק חיסרון. רק חשבתי שזה יותר מאפיין ערים בדרך כלל.

ועכשיו בישוב (גם שנים)

ישוב לוקח בענק

בעיניי בעבר היו יתרונות לעיר, היום בישוב (לפחות זה שאני גרה בו) יש כמעט הכל למעט בגדים (שממילא מזמינה הרוב באונליין) כל החנויות/שירותי רפואה/ מוסדות לימוד קרובים מאד, גם התחבורה הציבורית די מפותחת פה, אז פחות מצליחה לראות איזשהו יתרון בעיר.

החסרונות בעיר גדולים מאד:

רעש, אוויר פחות נקי, פחות נוף, מרחק משירותים חיוניים, בנינים משותפים, דירה יותר צפופה, הרבה חנויות שמעודדות צריכת יתר, חוסר חניה, פקקים, תנועה סואנת מדי לילדים.

את בטח מתכוונת לעיר מפותחת

גדלתי בעיר מפותחת ואני אוהבת שהכל נגיש מסופר קרוב ועד קופח שכונתית ומורחבת עם מרכזים בריאותיים בסיסיים.

לעומת זאת הייתה תקופה שגרתי בערים לא מפותחות ומלבד הקהילה לכל דבר צריך לנסוע מחוץ לעיר גם בילויים בשעות מאוחרות אין תמיד תחבצ וזה ממש מעצבן.

בשורה תחתונה בעיני עיר מפותחת שיש בה הכל בלי להתאמץ להגיע ולממש זכויות בסיסיות זו הסיבה שהכי גורמת להחליט לגור בעיר הנוחות!

והיום התפתחו גם קהילות בתוך הערים וזה ממש נותן אווירה טובה ושייכות, יש מקומות שהקהילה היא כמו ביישוב אפילו.

קודם כל אגיד שיש כל מיני סוגים של ערים, לא דומות קריית גת ושדרות למשל, לתל אביב ופתח תקווה.

חיסרון גדול ביישוב - בועה. גם אם היישוב מגוון, הוא קטן. יש נטייה להרגיש שכל העולם הוא היישוב, וזה יוצר ניתוק. ניתוק שלפעמים הוא טוב חנחמד, לפעמים משפיע על תפיסת העולם בצורה שגורמת להצטמצם מעט.

אבל יש משהו כיף בשקט וברוגע ביישוב. יותר בקלות נוצרת קהילה.

גם בעיר יש מקומות עם קהילות חזקות, אבל צריך יותר מאמץ בשביל לדעת איפה ולהתחבר אליהן. כי האופי הוא יותר גדול ומפוזר.

יש יותר קרבה למקומות עבודה, סידורים וקניות נגישים וקרובים יותר

מעדיפה בהרבה את החיים בעיר

יש הכל קרוב

לא צריך ללכת מרחקים בשביל כל שטות

המזכירה בקופת חולים לא מכירה אותי

גם לא הבלנית וכן על זו הדרך

בעיר יש לי הרבה פחות לחץ חברתי ויותר שקט לחיות את החיים שלי

ביישוב גם היו הרבה ג'וקים ולי זה ממש הפריע

מוסיפה שאם יש ילדים עם צרכים מעבר לרגילים הכל פה זמין...

מה הקשר לישוב ולעיר?

זה קשור לביובים פתוחים וכד'. 

גרים צמוד קרקע ויש הרבה יותר צימחייה

בעיר בקומה גבוהה אין לי את כל הבלאגן הזה

כן, נכון. בכללי חרקים וכל מיני מרעין בישין באים בבתי קרקע . אבל ספציפית ג'וקים דווקא קשורים לביובים למיטב ידיעתי... אחותי גרה בקומה 8 ויש לה פי מליון ג'וקים מאצלי...

לא רואה את עצמי גרה ביישוב

אנחנו אמנם עם 2 רכבים, ויש פה הכל קרוב ב"ה, אבל אני רגילה שמה שאני צריכה נמצא קרוב אלי

בנוסף, אוהבת לבחור בעצמי את מינון המעורבות שלי בקהילה. בעיר לדעתי זה יותר מאפשר

ואני לפחות כן צריכה את הרעש של העיר

מכורה לשקט....

באה לעיר ורוצה לברוח🤭

הייתה תקופה שגרתי במקום רועש, ובלי הרעש לא נרדמתי. השקט הרגיש אפל, קודר ומדכא.

הרעש גרם לי לתחושה שיש אנשים ולשתי יותר מוגנת.

עד שהתרגלתי שוב לשקט ולא הצלחתי לישון ברעש.

יש חנויות פתוחות ורחובות מלאים באנשים, יש תנועה בחוץ..

לא רעש של מכוניות בחלון בדיוק כשרותים לישון עוד כמה דק בבוקר או כשעייפים בערב😅 שזה אין לי האמת

יותר סופרים

יותר קופות חולים

יותר מתנסים

יותר חוגים

אפילו בחירה בין בתי ספר אם זו עיר דתית יחסית

והיה לי ממש מענין לקרוא.

בגלל שאנחנו עדיין לא סגרנו איפה נגור ויש עוד אופציה לשינוי חשבנו אולי לעשות שינוי מישוב לעיר אממה שנינו לא כל כך מכירים מזה לחיות בעיר.

מנסה לחשוב מה החסרונות לגור בישוב חוץ מזה שלא הכל קרוב ואין נגישות לכל השירותים שבזה אני פחות רואה ענין גדול...

נכון שיש בעיר יותר השקעה במצוינים.

אבל יש גם בעיר את הצד השני של הסקאלה, אוכלוסיה במצב סוציו אקונומי נמוך. ומספיק שיש לך שלוש כאלה בכיתה שיכולים להנמיך מאוד מאוד הרמה, ההתנהגותית, התורנית, הלימודית.

הייתי מורה גם בעיר וגם בישוב. בעיר והיו לי 2-3 כאלה עם סיפורים שה' ירחם... וזה חד משמעית משפיע על הכל. בישוב זה פחות מצוי. 

אני מורה בבית הספר,

וכל מקום שאני הולכת בישוב אני פוגשת תלמידים, תלמידות, הורים, אחים של... ויש תקופות, בעיקר כשמתחילים לשבץ מי תהיה מחנכת של מי, שאני מרגישה שלא בא לי לצאת החוצה, כי כולם מדברים על המורים ''ואיך היה לבת שלך אצל זאת? ''

למרות שב''ה אני בסך הכל מוערכת, זה לא נעים.

מה גם שלפעמים בא לי שלא יכירו אותי ואני אהיה משוחררת וארגיש בני לצאת עם סמרטוט עליי, או לא להיות נחמדה כל היום ..

אז אם עובדים במקום שגרים בו (יש עוד תפקידים ציבוריים מהסוג הזה) , צריך לקחת את זה בחשבון.

היו תקופות שעבדתי מחוץ לישוב, שזה יתרונות וחסרונות לכאן או לכאן, בכללי, כשמישהו מהישוב אתה אוטומטית קצת יותר סומך עליו. 

זה מאוד שונה לגור בקהילה בעיר או בעיר ללא קהילה.

קודם כל דיוק לגבי חלק מהתגובות פה,

הילדים שלי יוצאים לבד והולכים לחברים חופשי.

תנועות נוער. חוגים והכל.

הילדים מא' נוסעים באוטובוס לבי"ס (אוקי זה עיר, צריך להתנייד באוטובוס, אבל הם לגמרי עצמאיים מגיל קטן יחסית)

יש נוף, אוויר נקי ונעים, רוגע ואנחנו ספיציפית גרים בפינה שקטה שזה ממש בונוס.

בעיני היתרון הכי חשוב, שיש שירותים ברמה גבוהה. זה אומר רופאים מקצועיים, מכונים ובדיקות מתקדמות, הדמיות, רפואת שיניים מתקדמת (יש לנו ביטוח פרטי שיש לו הסדר רק עם מרפאות שקשה לי להאמין שיש בישוב) רפואת חירום, שירותים ממשלתיים (לשכת התעסוקה למשל)

שירותים עירוניים ויוזמות כמו מועדון הורים ותוכניות לנשים בחופשת לידה.

יש לי שני ילדים מחוננים שלומדים בתוכניות מיוחדות ויש להם הסעות ישר מביה"ס שזה ממש נוח, אחרת כנראה שלא היינו משתמשים בשירות הזה למשל.

זה נקרא יתרון לגודל. שיש יותר תחרות אז יש יותר אפשרויות ומבחר ושירותים ברמה גבוהה יותר.

במעבר לעיר, אני חושבת שקריטי לוודא שכל השירותים העיקריים הם במרחק הליכה. יש לי חברה שגרה בשכונה סמוכה אלינו, הם באים לסניף הדואר שלנו, לביה"ס, לחברים, לנועות הנוער, הספריה, המתנס, הכל אצלנו,

רק בגלל שהיא גרה קצת יותר רחוק, לכל דבר היא צריכה לצאת עם רכב ולדעתי זה ממש מגביל.

הילדים שלי הולכים וחוזרים לבד כמעט תמיד מכל מקום.

עוד נקודה לבחון בעיר, האם רוצים לגור בשכונות עם בניינים גבוהים או בנייני בוטיק,

זה גם מאוד משפיע.

אנחנו גרים בבנייני בוטיק, הכל הרבה יותר שקט ועדיין יש מספיק אוכלוסיה שמצדיקה שירותים ברמה גבוהה.

בהצלחה בהחלטה!

לא רק מערים.

במוסדות הפרטיים זה לפי ביקוש, ואין הסעות מהיישובים.

שזה גם חלק מהנושא בעצם- שיש אלטרנטיבות לבחירה כמעט בכל נושא.

בנעוריי גרתי ביישוב. (בילדותי גרתי בעיר קטנה)

אין ספק שעיר הרבה יותר נוחה - הכול נגיש, הכול קרוב, גם מוסדות חינוך... (גם אמא שלי וגם אני לא נוהגות, ואמא שלי צריכה לתכנן מראש כל יציאה, בעוד אני יכולה לקפוץ לתחנת האוטובוס הקרובה ולנסוע לאן שרוצה...)

מצד שני - אני חולמת על השקט של יישוב... ועל בית פרטי, בלי שכנים שאנו עלולים להפריע להם... אז פעם בכמה שנים אנחנו שואלים את עצמנו אם הגיע הזמן לעבור ליישוב. בינתיים התשובה הייתה לא... (קשור גם לזה שבעלי עירוני מבטן ולידה, ובשבילו זה יהיה מעבר קשה, אף שהוא דווקא נוהג...)

הרבה כותבות השקט שיש בישוב, שאין רעש משכנים, שאין שכנים שמפריעים...

אני מוכרחה להגיד שזה ממש ממש תלוי ישוב.

היום הרבה מאוד מהבניה בישובים זה מדורגים/דו משפחתי וכו'. ככה שיש שכנים צמודים וזה עלול להיות קשוח מאוד. 

במלאי ישובים.

מבאס, כן? אבל זו המציאות 

מה מקבלים בכל מקום

חיסרון של רעש יכול להיות גם בישוב ויכול להיות מגורים בעיר במקום נטול רעש

בישוב יותר קל למצוא מגורים נטולי רעש גם משכנים גם מאוטובוסים ותנועה סואנת וגם מהולכי רגל

משתנה גם בין ערים ויישובים

בעיניי תלוי מאוד עד כמה צריך לצאת לכל דבר מבחינת הצרכים של שני בני הזוג, לא דומה זוג ששניהם במקצועות שיכולים לעבוד ביישוב לזוג ששניהם חייבים כל יום לנסוע לעיר לעבודה

ולא דומה משפחה עם הרבה צרכים רפואיים למשפחה שמסתפקת ברופא ילדים ורופא נשים פעם ב

מבחינתי מרגישה כרגע שמצד אחד חלום לגור ביישוב עם המון מקום ומרחב ומצד שני קצת פחות ריאלי בהתחשב בנתונים

מעניין איפה נגור כשנהיה גדולים😅

לרוב כאלו עם טרקטורים ופרות

גם היום אני גרה בישוב

וסביר להניח שאגדל את ילדי בישוב

אבל! לישוב יש גם הרבה חסרונות
 

נתחיל מהסוף- החלום לבית עם גינה-

כבר כמעט ולא קיים גם בישובים, רק בישובי פריפריה רחוקים- אלא אם כן יש לכם ככה 3m ומעלה
 

נגישות- קשוח מאוד

ועצמאות של הילדים (באמצ עצמאות... לא ללכת לבית כנסת) מגיע בשלב יותרר. מאויר.
 

לחברה- הרבה יותר הומוגנית, יש פחות חשיפה לעולם

יש פחות היצע- בהכל

הילד טוב ממש בשחמט? זה להסיע אוצו לעיר הקרובה לחוג, כננל לגבי ספורט או כל מצוינות אחרת.

חינוך- גם מצומצם, את רוצה גן בגישה אוטרופוסופי, לכי חפשי.

הגננת של גני5 לא משהו לדעתך? תבלעי צפרדע.

הבית ספר לא מחנך למצוינות- זה מה יש (וחינוך למצויינות היה שנים בעיה בישובים... היום זה כבר בשיפור)

אשליית המוגנות- היא אשליה!

הורים נוטים לתת לילדים להסתובב לבד בתחוששה שהם מוגנים- הרבה לפני הזממן

הן מבחינת ללחצות כבישים חבד

הן מבחינת להסתובב בבתי כנסת לבד (לידיעתכן... בתי הכנסת נמצאים במקום די גבוהה ברשימת המקומות שמתרחשים בהם פגיעות מיניות בילדים, זה לא בגלל שמסתובבים שם יותר עברייני מין- הם בכל מקום, זה בגלל שהלדים פחות מוגננים)

רפואה- יכול להיות ימים שאין רופא ילדים

בהרבה ישובים אין בית מרקחת

רפואה מקצועית

ריפוי בעיסוק-

קלינאית תקשורת

צילום רנטגן

אולטרסאונד 

וכו וכו

סעי או תסתפקי במה שיש- אין מבחר

משום מה הורים נוטים לחשוב שביישוב הילדים מוגנים יותר..בעייני זה לא נכון כי ברגע שהורים בטוחים זה שווה שאננות,וכמו שכתבת  פגיעות מיניות מתרחשות דווקא באיזורים כאלה

עוד משהו זה שהילדים אחהצ המון אחד אצל השני או ביחד בחוץ זה יכול להיות נפלא אבל גם טריקי כי אז הצביון החינוכי של הבית מושפע מאוד דברים שלא תמיד בשליטתך

עברנו מעיר ליישוב גדול ומפותח וזה מאד בולט לנו...

כאן הילדים מגיל מאד צעיר הולכים לבד. אנחנו לא מאפשרים לחצות כבישים לבד לפני גיל 8 לפחות ולא מאפשרים לילדים להסתובב לבד גם לא בבית כנסת וכו'... אז מהבחינה הזו לא מרגישים יתרון

לדעתי הרבה חסרונות ליישוב..

מוסיפה עוד- אם צריך מיון זה סיפור, שעה לחשוב אם באמת לנסוע או לא. ילד שבר יד- לפחות 3 גיחות לעיר בחודש וחצי קרובים- כל גיחה זה לפחות בוקר שהולך..

נסיעות ארוכות לעבודה בהנחה שלא עובדים בתוך היישוב...

יש ישובים שאם נחסם הכביש גישה אפשר לחכות שעות עד שנפתח וזה תוקעע.

היתרונות שאני רואה-

חיים יותר רגועים-

נוף ושקט..

יש פחות אפשרויות= פחות התלבטויות

אין פקקים, אין בעיות חנייה, אין שיפוצים מכל עבר וצפירות- לנו זה הוריד סטרס מטורף מהיומיום.

לומדים להסתדר בלי כל רגע לקנות דברים- זה לימוד חשוב בעיניי שלא הכל זמין כל הזמן... גורם לחשוב לפני שקונים משהו האם באמת צריך או לא. גורם להיות עם מחשבה יותר מאורגנת מה צריך ומתי.

אהה ויש יותר ביביסיטריות פנויות אבל זה בטח תלוי יישוב.

להוריי יש בית בטיילת על שפת הים.

ובכל זאת מעדיפה את יחידת הדיור הפיצקית שלנו.

מתה על גוש עציון ואפרת.

אנשים מדהימים. מאירי פנים. אנשי דרך ארץ ממש. ויש גם תורה, למרות שמאוד ליברלים פה, ואנחנו שמרנים יותר וגם פשוטים יותר מבחינת רמת החיים.

פה אומרים שבת שלום אחד לשני, גם אם לא מכירים אותי.

בנתניה היו מסתכלים עליי מוזר.

מעדיפה בהרבה נוף הררי על פני נוף של ים. ים לא עושה לי את זה.

באפרת יש הכל מהכל (!!!) נוח ונגיש שאין דברים כאלה.

והכל קרוב, הגוש זה באמת מקום נוח מאוד.

נקי ויפה פה בטירוף.

לי כיף שאין לי מבחר עצום של חנויות בגדים למשל.

לא צריכה את זה. סתם מסחרר אותי.

יש את כל קופות החולים מרחק כלום זמן.

רמי לוי- 5 דקות.

חוגים, מתנס, ספריה. הכל יש ובמרחק כלום זמן נסיעה. גג 3-4 דקות.

השכירות פה יקרה מאוד, ועל קניית בית אין מה לדבר.

יש פה אחווה בקרב האנשים.

זו אחווה מגבוה קצת, כאילו לא החום שיש בערים בפריפריה, אבל עדיין אחווה של דרך ארץ קדמה לתורה.

אנשים עוזרים, גומלי חסדים, מאירי פנים.

חברה שהייתה גרה כאן ועברה לעיר אחרת, אמרה שההבדל הוא ברמי לוי-

באפרת היא הרגישה אורך רוח וכבוד

ובעיר..פחות.

זה באמת משהו שלקח לי זמן לשים עליו את האצבע. מה מייחד את האווירה כאן בגוש.

זכות לגור כאן.

היא אחד הישובים שעובדים הכי טוב בארץ

אין מה להשוות

תכל'ס אני תמיד אומרת שאיכות חיים זה פה.

לא מבינה את מי שגר במרכז.

באמת מקום מושלם!!!!

ביקרתי אותה כמה פעמים

הכל שם רגוע שקט

בלי לחץ מכלום

ממש ממש אוהבת

אם זה רק היינו מתאימים מבחינה דתית - לגמרי הייתי הולכת על המקום הזה 

אמנם מיעוט קטן מאוד, אבל יש.

ומה שיפה פה זה שכולם חיים בהרמוניה. אף אחד לא מסתכל על השני.

בעיניי זה קשור גם לתרבות האמריקאית שאנשים הביאו לפה (שאני לא סובלת, כן? אבל הנה, יש בה הרבה טוב גם)

אני צריכה לקרוא את זה שוב בריכוז אבל נשמע שזה מורכב ותלוי בהרבה דברים.

מבחינת מוגנות ברור לי שישוב לא בהכרח יותר מוגן הילדים שלי לא מסתובבים כל היום אני לא משחררת בקלות גם בישוב.

מה שתפס אותי וכבר חשבתי על זה שיש יותר אפשרויות בחינוך, בתי ספר, גנים מעונות.

אבל אולי גם זה תלוי מקום.

קיצר עזרתם לנו ממש צריכים עוד לשמוע מחברים שגרים בעיר ונעשה חושבים.

אני כן חוששת לגור בעיר מהבחינה של ללכת ברחובות ובבניינים ושהילדים יסתובבו מלחיץ אותי, במיוחד בערים שיש בהם ערבים..

עיר לא גדולה ככה שהקהילה בהתאם (אך לא כמו יישוב)  ונהנים מיתרונות של עיר למרות שיחסית לא סואן פה

והילדים שלי מאוד עצמאיים ומשחקים בחוץ לבד

אני משערת שזה עניין של אופי בעבר הרחוק גרנו ביישוב אחרי הקו הירוק וקרובת משפחתי לא הבינה איך ילדים מסתובבים חופשי כי היא פחדה מחדירת ממחבלים

יתרונות:

עבודה (לבעלי שעוסק בתיווך יש ב"ה ים עבודה)

בשבילי (עוסקת במקצוע פרארפואי יש לי אפשרות לעבוד בתוך העיר וגם מחוץ תחב"צ זמינה)

חיי עיר תוססים יש מקומות בילוי, קניונים, בתי קפה, מסעדות, פעילויות לילדים

ויש גם מקומות שקטים פארקים טיילת ים ארוכה וכו'

חסרונות אכתוב בהמשך

פקקים בבוקר

*המסגרות שבחרתי רחוקות וגם בית ספר נמצא בדרום העיר והגנים בצפון העיר ובעיר הזאת זה מרחקים.

*כל אחד לעצמו כזה. יש לנו משפחה חמה ב"ה בעיר. אם היינו לבד היה די בודד אני חושבת, למרות שיש לנו קהילה בביה"כ / חברויות בין הילדים וכו'

*חסר לי אוויר צח, שקט כשאני באה למושבים לבד אני מתענגת

שלוש וחצי שנים, זה לא היה מתוכנן בכלל, ההפרש היה אמור להיות הרבה יותר קטן, אבל זה מה שיצא והם בקשר טוב, משחקים ביחד אוהבים אחד את השני.

מניחה שאם היה עוד קצת פער זה כבר היה פחות קשור 

הם עדיין קטנים,

הגדול בו 3 הקטן בו שנה

ומרגישה שהפער מושלם!!!

נקלטתי כשהגדול היה בן שנה וחודש

ברור שהיה קשוח בהריון, הילד לא הלך עדיין בהתחלה, הוא היה שובב ולמרות העייפות בהתחלה והכבדות בסוף היה צורך להיות נוכחת.

מסכמת - בהריון היה קשוח, השנה הראשונה מאתגרת ועכשיו כיףףףףףף

הם מעסיקים אחד את השני בכל מקום, משהו שלא הכרתי. 

לי יש צמודים בני 2-3 וזה קשוח ביותר. נכון שהם כבר משחקים יחד אבל לרוב הם רבים וצריך להשגיח עליהם כל הזמן

אבל, מכיוון שאין לדעת מתי תכנסי להריון וכם בגל ההסטוריה אז יש פה דילמה. אני יש לי 2 צמודים גדולים כיום בני 13-14 רציתי הפסקה של 3-4 שנים ואז להביא שוב אבל ה' רצה שיהיה לי פער של 11 שנים מהגדולים לקטנים ככה שצכנונים לחוד ורצון ה' לחוד

בשביל שיהיה קשר בין האחים מגיל צעיר יחסית.

אבל אם מדובר בהיריון בסיכון - זה מאוד קשה לחוות את זה עם תינוק בן שנה פלוס... אז נראה לי שעם כל הכאב צריך להתחשב יותר בזה מאשר בפער בין האחים.

לחוות היריון בסיכון כשהקטן בגיל שנתיים - זה תלוי בילד עצמו. אבל גם גיל שנתיים עלול להיות מאתגר מאוד - זה גיל של בדיקת גבולות, ולפעמים צריך אמא במיטב כוחותיה בשביל להתמודד עם זה...

שביסודי יכולים להיות חברים שלו

אצלי הקשר הכי קרוב נוצר בין הילדים עם הפער הכי גדול (9 שנים)

אם כי עכשיו הקטן נשאר רוב הזמן לבד כי אחים שלו בישיבה

אז הוא גדל רוב הזמן כמו ילד יחיד

יש לזה יתרונות וחסרונות 

ממש לא יכולים אחד בלי השני חחחח

אז גם הפער בגיל לא תמיד מחייב

ולפותחת -

נראה לי אין תשובה אובייקטיבית לשאלה שלך

זה גם משתנה ממשפחה למשפחה

הדינמיקה משפיעה

וגם, זה שיכתבו לך כאן שפער מסויים הוא טוב, לא אומר שפער אחר הוא לא טוב.

וגם, יש לאנשים נטייה להצדיק את הבחירות של עצמם (גם לי, לכולנו), כלומר, אנחנו לא אובייקטיבים על הבחירות של עצמנו, ובנוסף, אנחנו גם לא באמת יכולים לדעת מה היה אילו.

אחרי כל החפירה הזו, בעיניי שיקול יותר נכון הוא מה הכוחות שלך, ופחות הפער בין אחים, כי הקשר, כאמור, משתנה. ולא רק בקשר ישיר לפער

אני עם הפרש של שנתיים וזה מרגיש לי אחלה

כשאני שומעת על אישה אחרת שיש לה שני צפופים בהפרש של שנתיים כואב לי עליה ברמות, מדמיינת אותה בקושי שורדת את היומיום

אני לרגע שוכחת שגם אצלי זה ככה חחח

זה הפרש ממש טוב לדעתי

ככה עד שנכנסים להריון ויולדים הילד בן 3 פלוס גמול ובגן עייריה זה עולם אחר מאשר שתי קטנים עם טיטולים..

של שלוש וחצי והם יודעים לשחק מושלם למרות הפער.

כלומר אין לי למה להשוות, יש לי 5.5 שנים והם מאוהבים אחד בשני אבל גם אין להם אופציות אחרות וגם אין לי פרספקטיבה ארוכת שנים.

אני כן יכולה לשתף על משפחת האם שלי

שיש לנו פערים של שנתיים, שלוש, וחמש.

5 זה קצת הרבה(לפחות אצלנו, וזה כנראה גם קשור לעוד דברים) אין קשר קרוב ככ

2 זה קרוב מאוד והתקשורת הייתה מאוד תחרותית וקשוחה

3 שנים נראה אידיאלי. עדיין מספיק קרוב בשביל תחומי עניין משותפים וחוויות מחברות

ומספיק רחוק כדי שלכל אחד יהיה את המשבצת שלו

יש להורים שלי הפרש כזה 3 פעמים ברצף(כלומר 4 אחיות סהכ במרווחים של כ3 שנים) והקשר בין ארבעתן מצוין וגם בין הצמדים.

אישית כיום אין לי קשר קרוב מאוד לאח שצמוד אלי(אני בכורה הוא שנתיים מתחתיי) ולעומת זאת האחות שאני בקשר הכי פתוח וקרוב איתה קטנה ממני ב10 שנים.

אז בפרספקטיבה של הרבה שנים המרווחים לא בהכרח משמעותיים.

והם הכי לא חברים שיש

לצערי הרב

לפני הלידה הראשונה... פחדתי מלאאא מכל מה שקשור ללידה. ממש כל דבר.

ולקחתי דולה, וזה הדבר הכי מדהים שיכולתי לעשות לעצמי ולבעלי ולמשפחה שהקמנו.

היא הייתה הכתובת שלי במהלך ההריון לכל התסכולים והפחדים וידעה להרגיע ולהסביר מהניסיון שלה.

תחפשי מישהי מקצועית בנושא שתוכלי להיעזר בה מתוך הידע שלה...

זה לגבי כל הפחד שקשור ללידה... אם יש דברים מעבר שווה לחפש אולי טיפול נפשי שאת מתחברת אליו, משהו לנפש שתוכלי לפרוק שם 

תחושות לא פשוטות!

והתחושה שאת מתאמצת ופונה לעזרה ואף אחד לא מסתכל לכיוון שלך - קשה לא פחות.

מזדהה ממש, בהריון האחרון פשוט לא רציתי ללדת.

מנסה לכתוב פה מה עזר לי:

- לא להילחם בתחושות, לתת להן מקום, זה בסדר שאני מרגישה ככה, זה אנושי וטבעי.

- חיזוק האמונה בצורות שונות. לדעת שה' פה איתי ולא יעזוב אותי, לדעת שבסוף יהיה טוב!

- לדבר על זה עם בעלי / אמא שלי / חברה טובה, לפעמים אמרתי 'אני רק צריכה שתקשיב. לא צריך עצות'

- לפנק את עצמך מלא. מלא מלא. גם מה שבשיגרה את לא מרשה לעצמך. תזכרי שאת מלכה!!!! את מביאה חיים לעולם, זה הזמן שלך להתפנק. נופש / אוכל / סדנאות / מה שעושה לך טוב.

חיבוק גדול!!

ומצטרפת להמלצה לקחת דולה, אמנם מעולם לא לקחתי אבל נשמע שזה יכול לעשות טוב ❤️

עד שנוצרים כוחות לנסות לקבל עזרה...

ממליצה לפנות לטיפת חלב. במקום נתנו לי מספר טלפון של עובדת סוציאלית. לרוב זה לאחרי לידה, אבל כשהלכתי פעם בהריון לאחד מהילדים, האחות שאלה איך אני מרגישה לקראת הלידה  אמרתי שקצת קשה. מאוד חוששת.. אמרה שיכולה לדבר עם עוס"ית דרכם. גם לפני הלידה.

אולי זה תלוי סניף - מקווה שתקבלי מענה טוב!

היה לי הריון אחד שהיה לי כל כך קשה להגיע ללידה, הרגשתי שאני צריכה עוד לפחות 3 חודשים כדי לעכל.. משהו שמאד עזר לי - לדבר לדבר לדבר על זה. אני לא כזאת בדרך כלל, אבל שם ראיתי שככל ששיתפתי, ניתחתי, עיבדתי ופירקתי את זה - לא משנה עם מי (בעלי, משפחה, חברות. חפרתי לכולם בצורה שווה) ככה זה היה קל יותר.

עדיין היה הלם, והלידה היתה מוקדמת ממה שחשבתי שתהיה, אבל עדיין הדיבור עזר מאד

אתר שמצאתי שאולי יוכל לעזור לך

עוברות את זה יחד | The Briah Foundation

לא מכירה את האתר.

ועוד קישור שיש בו מידע על בתי חולים שיש להם התנסות עם טראומות בעבר שמשפיעות על היולדת.

זכויות נשים בלידה | Briah Foundation

קוראת ואקרא!

נעים לקבל את החיבוק הזה

דוחה לא רלוונטי כלכלית

ומהקופח אין לי כמעט תקשורת עם הרופאה אבל אולי אברר בפעם הבאה שאגיע לשם

לצערי כשניסיתי לשתף את אמא היא לא הייתה הכתובת והחלטנו שחברות זה לא מתאים.

@שאלה גניםעשה לי ממש טוב לקרוא כי אכן מנסה לפנק את עצמי ועליתי כ"כ במשקל שאני רק בדיכאון מזה

אבל באמת זה המעט שמנחם אותי

ותשאלי אותם אם יש להם עו''סית שעובדת איתם, ואם כן תבקשי שיבקשו ממנה לחזור אלייך

בטח לא יהיה תור מיד, וכדאי לך לנצל כל טיפול ועזרה שתספיקי לפני הלידה...

בהצלחה יקרה🩷

יש בכל מרפאה עוסית, מגיעים זה ללא כרטיס אפילו (אין שום עלות בכלל)

שיחה ראשונית- אם היא מתרשמת מצורך היא גם צריכה לדאוג לך לקבל במיידי טיפול פסיכולוגי (זה גם ללא עלות בכלל) או שקובעת לך שיחות איתה

לי היה חוויה מאד טובה מזה

מאד הבינה הכילה (חששתי מאד שתשפוט את הסיטואציה- בכלל לא. קבלה כמובן מאילו כל מה שאמרתי)

שאלה אם אני רוצה שהיא תהיה בקשר והתקשרה אח"כ להתענין בי כמה פעמים ולראות מה איתי

ניסתה גם לתווך לי עזרה מחוץ לקופת חולים כמו קבוצת תמיכה לבעלי! ועוד דברים מה שהכירה באזור שלנו.

ממש ממש ממליצה לך

אפשר גם להתקשר למרפאה ביום שאת רואה שהיא בסניף (כלשהו, לאו דוקא הסניף שלך)

לבקש לדבר איתה ולעשות שיחה טלפונית, לראות שיש כימיה.

מבינה מאד שהורים זה לא הכתובת וגם לא חברות

אבל אצלי ממש מרגישה שחלק מהקושי זה הבדידות

שאנשים לא מבינים מה קורה איתך...

רפואה שלימה!

הייתה פה פעם מישהי שסיפרה

על הגעה למצב של התייבשות התינוק שלה

בסוף בדקו אם הוא טיפול בבית חולים, והיה צריך

ואחרי תקופה הוא היה בסדר והם השתחררו הבייתה.

מקווה בשבילך שהילד בריא ואולי רק מעלה חום ממשהו שלא מזיק. 

תרגישו טוב!

הם פחות רטובים מהרגיל אבל רטובים? יש שם צבע צהוב חזק או צבע עדין/שקוף?

אם הוא חולה הגיוני שיאכל פחות מהרגיל, לא הייתי רצה למיון.

עוד סימנים לבדוק התייבשות- אם המרפס שקוע, אם בוכה בלי דמעות (אבל אולי בגיל חודשיים בכל מקרה בוכים בלי דמעות), פה יבש ושפתיים יבשות, נראה אפאטי.

בריאות שלמה ומהירה.

את יכולה לנסות לתת לו כל כמה זמן 5 מל במזרק חלב אם. וככה לעקוב כמה הוא אוכל.

התייבשות מובהקים לא?

טיטולים פחות רטובים זה עוד לא אומר שאין בכלל שתן.

כמובן רק את יכולה לדעת כי את זאת שנמצאת צמוד לילד

אבל סה''כ נשמע הגיוני לעשות מחר בדיקות

וכמובן בינתיים להניק כל רגע אפשרי, ולשים מי מלח וכו'.

אם את צובטת אותו והעור לא חוזר מהר להיות ישר- אז זה מעיד על התיבשות

וגם ללחוץ על הציפורנים ולשחרר- אם הם חוזרות מהר להיות ורודות- אז זה טוב

אם נשארות לבנות- לא טוב

זו בדיקת דם פשוטה, תבקשי הפניה.

וקשוח להיות עם מחסור קבוע של B12... מקווה שתצליחי לעלות אותו כמו שצריך במהרה...

תודה!! אבדוק את זה!

מטופל ויש כבר התקדמות? כי חוסר בb12 הוא גורם מובהק לעייפות

באופן אישי אחרי התקופה הכי עייפה בחיים שלי גיליתי שחסר לי b12, וכשהצלחתי להעלות משמעותית העייפות התמידית שהייתי בה נעלמה.

מההריונות בגלל ההיפראמזיס....

אז מקבלת די קבוע... מתישהו בקרוב אמורה להיות לי עוד בדיקה לראות מה המצב שלו

וראיתי עכשיו שמתואמת כתבה לך..

בדיקת דם פשוטה. Tsh זה מה שבודקים...

כל יום לאכול כף

בסלט, ביוגורט וכו...

חוץ מזה

יש גם תערובת פירות יבשים שממש עוזרת לאנרגיה

של דוד קאפח

ללא עצירות ותופעות לוואי...

100 גר´ שומשום לא קלוי-מלא,

100 גר´ צימוקים כהים,

100 גר´ תאנים יבשות,

100 גר´ שקדים קלופים,

100 גר´ תמרים,

8 אגוזי ברזיל.

לטחון את הכל טוב טוב (יש חנויות שמוכנות לטחון את הרכיבים הקשים)

ולאכול כף בבוקר וכף בערב.

(ד.א. זה גם ממש טעים=) )

בהצלחה ותרגישי טוב!

את בטח מכירה להיות בשמש, לעשות קצת התעמלות וכו....

אגיד, שבעיני זה כן הגיוני.

ברור שטוב לבדוק בדיקות דם וכאלו

אבל

א. שינה לא רציפה, ממש משפיעה על איכות השינה. פעם אחת (ובטח שלוש), לא באמת מאפשרות שינה טובה. ואז, גם אם יש לך פעם פעמיים בשבוע שאת כן ישנה לילה, זה לא מספיק. כי יש משמעות לרצף של ימים שבהם את ישנה טובה, וזה לא שיום אחד יכול לחפות על כל השאר.

ב. מה את עושה במהלך היום? אם את רוב הזמן יושבת או בעבודה עם מעט תנועה, ממליצה להוסיף ספורט ותזוזה. אני ראיתי אצלי שזה ממש משפיע. ישיבה לאורך זמן, מעייפת אותי מאוד, ברמה של להירדם. כשאני זזה, הגוף מתעורר

זאת גם היתה השאלה שלי

האם זה הגיוני פשוט..

כן נכון, תכלס כבר 5 שנים אני לא ישנה נורמלי וקמה מלא , לא היתה תקופה אחת ארוכה שישנתי שינה רציפה וטובה בלילות....

אשים לב , תודה🩷

אני חושבת שזה הגיוני

פשוט בשביל לדעת שזה הגיוני, צריך לישון טוב ואז האסימון נופל.

ולרוב זה לא קורה, אז זה נשמע שזה לא הגיוני...

אבל מניסיון שלי, יצא לי נגיד פעם לישון יומיים ברצף טוב (וזה ממש ממש נדיר) ופשוט קמתי אחרת. עם המון אנרגיות ולא עייפה בכלל.

וזה היה מדהים שאפילו לא חשבתי שזה קשור

אבל זה כן

היה לי פעמיים מונו וככה הרגשתי

פעם שניה הייתי עם זה חצי שנה!!! עד שטיפלתי אצל איזה רופא בירושלים שיש לו שיטה לטפל במונו טזה עבר ב"ה

אבל האמת שלא כזה משנה כי לא באמת מה יש מה לעשות.. וואלה עכשיו קוראת שכתבת שהיה משו שעזר, מעניין!! אנחנו ביקרנו ממש כולם אמרו לנו מטבעי ועד קונבנציונלי שאין מה לעשות חוץ מלחכות....

אם זה מונו אני אכתוב לך מה הטיפול

אנסה גם להיזכר בשם של הרופא

מקווה שהוא עדיין עובד כי אז לפני 5 שנים הוא כבר היה ממש מבוגר

אבדוק בלוטת התריס, אולי גם מונו למרות שלא יודעת אם יש עניין

גם ככה אמורות להיות לי בקרוב בדיקות דם מקיפות לבדוק את בעיית הb12..

אבל האמת האמת אני ממש מופתעת שרוב התגובות מנסות לחפש סיבות 🤭  הייתי בטוחה שיהיו הרבה יותר תגובות מנרמלות שלהיות אמא, בטח לקטנים, ותינוק יונק, זה פשוט מעייף 🙈🙈🙈

לכולן יש כוח תמיד? אתן לא עייפות ומרגישות צורך תמידי בשנצ?

אם אני לא ישנה את ה8 שעות מינימום ורצוף

-מה שבחיים לא קורה עם יונקים ןגם עם קטנים לא יונקים כמעט ולא) אני עייפהההה כל היום

ובדקתי- ברזל בלוטות התריס בי 12 הכל תקין

אה ואם הולכת לישון מאוחר אז גם- יותר עייפה מאשר אם נכנסת לישון מוקדם איזור 10 אפילו

שווה לך לנסות שבוע אם אפשרי לך

ברור שתמיד אשמח לנוח צהריים ולקום מאוחר בבוקר/לחזור לישון אחרי פיזור של הילדים

ומכיוון אחר -

הרבה פעמים דיקור של מישהי מקצועית גם ממש יכול לעזור.

אני באמצע סדרת טיפולים שמטרתה לאזן כל מיני דברים, וממש מרגישה גם שיפור בתחום הזה.

שאני מסוגלת לעשות הרבה יותר ולא להגמר מכל דבר קטן.. כאילו כל המצברים של הכוחות שלי היו על הקצה ועכשיו הם באנרגיה טובה.

והמטפלת שלי אמרה לי כמה פעמיים שנשים חושבות לעצמן שזה הגיוני שמרגישים ככה כי את אחרי לידה.. בהריון.. או כל תירוץ אחר כשבעצם זה משהו אחר שאפשר לפתור אותו ולא ברירת המחדל של אישה.

וגם התגובות צפויות לגמרי

כלומר

אם את עסוקה הרבה עם הילדים ולא נחה לרגע וקמה מלא בלילה ועובדת משרה מלאה ועוד ועוד אז זה מסביר

אבל הילדים כבר לא פיציים

יש לילות שאת ישנה טוב

אז לא אמורים להרגיש ככה באופן תמידי, ככה לפחות מנסיון שלי.

כי אם ככה, לגרום לעצמך להיות פחות עייפה בלי למצוא סיבה זה לא בעיה ואת לא צריכה את העצות שלנו

נשמע שכן יש פה משהו חריג שהוא מעבר לשינה וזמן לעצמך.

לא עייפות רגילה של אמא לקטנים...

(ואני לא חושבת שנכון לתלות באימהות קשיים שמפריעים בתפקוד בחיים... לפני כמה שנים הייתה לי תקופה של חולשה מטורפת בידיים, והתקשרתי למוקד אחיות כדי לשאול מה זה. האחות שם שמעה שיש לי שבעה ילדים ומיד אמרה, "נו, מה את רוצה, ברור שתהיה לך חולשה". ואיך כעסתי! כי זו לא הייתה חולשה רגילה... אז מה הקשר לזה שיש לי שבעה ילדים? ב"ה רופאת המשפחה התייחסה לזה ברצינות ושלחה אותי לבירורים. בפועל לא היה לי כלום ב"ה ואני לא יודעת ממה זה נבע, אבל עדיין - זה לא משהו שאפשר לפטור באימהות...)

שלך דווקא מוכיחה ההפך ממה שאמרת

היתה לך חולשה שלא היתה לה סיבה אחרת

אלא כנראה מדברים רגילים כמו עומס יתר

זו לא האמהות

זה הדברים שהיא מביאה איתה

כמו חוסר שינה עומס ועוד דברים שכתבתי למטה (שגם יכולים להיות בלי אמהות)

שלא הייתה לי מעולם לפני כן, וגם אחרי כן (עם יותר ילדים) לא הייתה לי כמוה בעוצמה כזו.

אני לא יודעת מה הסיבה לה, אבל ברור שהיא לא הייתה קשורה נטו לעומס החיים.

ואיש רפואה שיפטור אישה שמתלוננת על משהו חריג בכך שהיא אמא, עלול לפספס דברים קריטיים.

לגבי איש רפואה

איך את יודעת שהסיבה לא היתה קשורה לעומס?

אולי היה עומס על הידיים והחולשה גרמה לך לתת להן יותר מנוחה

הסיבה היחידה שאני יכולה למצוא לזה היא עומס רגשי חריג (זו הייתה תקופת הקורונה).

או שאולי היה לי משהו פיזי, שעד הבדיקות כבר עבר... (אולי אפילו פוסט קורונה, מי יודע)

עייפות יכולה לנבוע מהרבה דברים

פיזיים ונפשיים כמו:

1. חוסר בשעות שינה (8 שעות אחרי קיזוז קימות)

2. תזונה לא מאוזנת/ מספיק מזינה

3. חוסר בפעילות גופנית

4. חוסר במנוחה פיזית

5. עומס משימות

6. לחץ בעבודה/ בבית

7. חוסר בהפסקות ממשימות בעבודה/ בבית

8. חוסר בזמן עצמי

9. הימצאות תמידית במקומות רועשים 

הרגשתי הרבה יותר רעננה ועירנית! 

לא היה לי צורך בשנצ, הייתי מתעוררת בבוקר ומצליחה לקום מהמיטה בזריזות וכו'... 

זה קשה, אני לא מצאתי פתרון, מנחמת את עצמי שזו תקופה שעוברת (אחרי כמה שנים חחח)

לגבי מוצש - להכין אותו - אבא ואמא יסעו ואתה תישאר עם דודה זלדה/דוד שאול (אל תתנו לו אפשרויות, תגידו לו בבירור מי יהיה), אם תצטרך משהו בלילה הם יבואו לעזור לך ולהיות לידך. בבוקר הם יקחו אותך לגן ואז אבא ואמא יאספו אותך.

אולי הוא יבהל מהרעיון בהתחלה אבל תחזרי על זה שוב ושוב ולאט לאט הוא יפנים.

לרוב בהלה ממים לא מתחילה מנסיון רע חד פעמי, אבל בכל מקרה כדאי לעשות הכל בשיתוף איתו ולתת לו לשלוט בסיטואציה, שיפתח את המים ויסגור וכו.

וגם לשים לב שחדר האמבטיה מחומם ושהמים בטמפ שנעימה לו. לפעמים לנו כמבוגרים הטמפ מרגישה סבבה אבל לילד שהוא יותר רגיש לקור או חום זה יהיה פער משמעותי אם תנסו טיפה לחמם או לקרר

הכנו את הבן שלי בגיל קטן יותר ללידה. הוא היה בערך בן שנה וחצי ולקחנו ספר על ילדה שיש לאמא שלה תינוק בבטן ויום אחד סבתא שלה באה לגור איתם ואז בלילה אבא ואמא נסעו לרופא שיוציא את התינוק והסבתא נשארה עם הילדה, ואחרי כמה ימים ההורים חזרו עם התינוק.

אני גם לא הייתי בטוחה כמה הוא יבין מתוך הסיפור המורכב הזה, אבל להפתעתי מהרגע הראשון הוא התנגד לכל הסיפור הזה ברגע ששמע שההורים נסעו לה 😂 ולאט לאט קראנו שוב והוא קיבל את הרעיון, ואפילו כשבאמת ילדתי הוא לקח את הספר איתו וכל פעם התעכב על השלב שהיינו בו ובעלי אמר שממש ראו איך הספר עוזר לו להבין מה קורה.

לגבי האמבטיה- אני חווה עם הבת שלי את זה מידי פעם, מה שעוזר- לקלח אותה על הרצפה בגיגית, או אפילו בכיור באופן חלקי עד שהטראומה עוברת (נשמע שהוא בהחלט עבר טראומה עם הגיס)

שהקושי בשינה נובע מהטראומה שנוצרה לו מהמקלחת שעשה לו גיסך? (טראומה של חרדת נטישה)

האמת שבמצב כזה אולי לא כדאי שתעזבו אותו ללילה... אלא אם כן אתם מרגישים שזה ממש קריטי לנפש שלכם, ואתם מוכנים להשלכות שאולי יהיו לזה אחר כך, שהוא יצטרך שוב שיקום מחרדת הנטישה...

נשמע לי שכדאי לקחת טווח זמן שבו אתם באמת ישנים איתו, ונותנים לו את התמיכה הרגשית שהוא צריך, ואם זה לא יעבור עד אז - אז להתייעץ עם גורם מקצועי...

גם הבת שלי בימים האחרונים בוכה ממש במקלחות ולפני כן אהבה. אני חושבת שיכול להיות שזה קשור להפרשי טמפרטורות שהמים החמים פתאום כואבים על איזורים קרים, אבל האמת שאני לא בטוחה. 

אם בית חולים מאפשר מלכתחילה לנסות לידה רגילה במצב כזה.

או שהאישה מכריחה אותם לילד אותה ככה, כי היא מסרבת לניתוח.

ואז אולי זה מה שיקרה, כי לא יכולים לכפות ניתוח, אבל כל האווירה תהיה של הלחצות, ועל כל דבר קטן ינסו לשכנע לעבור לניתוח.

אין לי מושג מה המדיניות של בתי החולים. אבל אם יש בית חולים שמאפשר, ומוכן להתגייס לזה, אז עדיף.

ואגב, אני ילדתי בניתוח בלי לחתום על הסכמה. ברור שהסכמתי, אבל זה היה כל כך מיידי, שבכלל לא נתנו לי לחתום.

ב"ה התאוששתי בקלות.

מבחינת זה שלא חתמתי על הסכמה,

אז קודם כל כן הסכמתי, ושיתפתי פעולה. רק לא חתמתי על הטפסים.

ולמחרת הרופא הגיע אלי להתנצל.

זה היה ניתוח חירום ממש, אם היו עוד מחכים, לא בטוח שהתינוק היה שורד.

יש רופא בשם דר' שווד פיליפ שהיה עושה את זה.

אני יודעת שאחרי שנסגר ביקור חולים הוא עבר לשערי צדק

אולי אפשר לברר איתם אם הוא עדיין עובד שם

אם אכן עובד שם אולי אם זה ממש קריטי לך אפשר לסגור על רופא פרטי ללידה?

אופציה נוספת שמרגיש לי הגיוני שיסכימו זה סנט ג'וזף - הם באופן כללי בגישה מאוד מאוד טבעית בלידות. ברמה שלא כל הזמן יש בכלל מרדים במבנה..

זה בית חולים נוצרי בירושלים, יש יהודיות שמרגישות בנוח ויולדות שם. אני מכירה אחת כזאת שהיה לה ממש קריטי כל הקטע של הטבעי והיה לה טוב. 

לניאדו בדומה לביקור חולים דוגלים מאוד בלידות טבעיות

אולי תבררי עליהם קצת יותר 

דורש מומחיות גדולה.

לא סתם הפסיקו ליילד עכוז- כי זה מסוכן.

אז אם בביח אין רופא מומחה לזה-

נשמע לי ממש התאבדות.

סליחה על החריפות...

אבל המטרה שהולכים לביח היא בשביל שיהיה שם מישהו שציל חיים במקרה הצורך.

אפשר גם ללדת בבית- שם אף אחד לא ייקח אותך לניתוח..

מרגיש לי חסר אחריות מדרגה ראשונה.

אם הם יציעו במהלך הלידה, את יכולה לשקול להתלבט ולהחליט

אבל מלכתכילה לסרב בלי לדעת מה יקרה בדרך? מטורף לדעתי. 

לק"י

כמו שמישהי פה כתבה שהיא הסכימה רק בע"פ, כי אם לא, זה היה כנראה לא נגמר טוב.

(לא מדברת על כל ניתוח חירום. לא כולם בלחץ של דקות).

לק"י

הקטן שלי היה במצג עכוז (וב"ה התהפך לבד בסוף), ואני אחרי קיסרי.

אבל כשהרופאה אמרה לי מה האפשרויות, היא אמרה שאפשר ללדת בלידת עכוז (היא לא המליצה. אבל לא אמרה משהו על הקיסרי שעברתי).

אז אולי בסורוקה זה אפשרי. לא ביררתי.

לק"י

כתבת שבעבר היפוך לא עזר לך?

(אני בכל מקרה קבעתי תור להיפוך. לידת עכוז לא רציתי לנסות).

הייתי בודקת את ד"ר פלוטקין בשע"צ.

אני לקחתי אותו מסיבות אחרות, אבל כשביררתי עליו  ראיתי שהוא גם מיילד עכוז, ובכלל הוא ממש מקצועי (הוא גם עשה לי היפוך. אולי ירצה לנסות שוב לפני הלידה..).

זה לא זול (כ-10,000 ש"ח. אצלנו ההורים עזרו), אבל בעיני זו הדרך הכי בטוחה ללדת ככה.

אבל השאלה שלי היא על עצם הלידה

אם בכלל כדאי לנסות

והאם אפשר לעשות קיסרי אם זה לא מצליח

ילדה לידת עכוז

לידה ראשונה ככה שלא היה עבר לפני כן

זה היה בביקור חולים אז זה כבר לא רלוונטי

ממה שהבנתי עשו את זה בחדר ניתוח כדי שעל כל מקרה מיד יוכלו לנתח

איזו גיבורה את!

כל כך קשה להיות עם קושי שקוף

את סוחבת ככ הרבה,

זה שאת קמה כל יום ודואגת למשפחה שלך

מגיע לך מחיאות כפיים!

נשמע ממש קשוח.

ומציעה בזהירות, אולי שווה לספר למשפחה או לחלקה? אפילו לספר חלקית? כמה שמתאים לך?

נשמע שזה הרבה עול וקושי, וחבל לשאת לבד אם יש אפשרות לתמיכה והבנה..

שיהיה בקלות בע"ה

חיבוק ענק, עצום

מקווה ממש שאת מלווה ומטופלת כמה שאפשר

קשוח ברמות ואכן שקוף לגמרי 

ושומעים את המורכבות והקושי.

מבאס לשמוע שיש מקומות ש'יורדים' על אשה שיש לה כמה ילדים והקטן שלה רק בן שלוש, שהיא מפונקת שרק עכשיו נכנסה להריון נוסף, ממש עולם הפוך בעיני.

חוץ מזה שזה באמת לא בסדר בעיני להכנס לשיקולי תכנון משפחה של מישהי אחרת, זה נראה שכמעט אין אפשרות לא לפגוע ככה.

ואם אפשר, אוסיף רק שהקושי הזה שקוף כי אנשים עובדים קשה לשמור עליו בלתי נראה. אולי דווקא אם כן תשתפי בכל זאת יוקל לך ולכם?

אנשים לא יוציאו בכזאת קלות את המילה "מפונקת".

שימי על כולם פס.

אומרת גם לעצמי, כי אני כמעט קורסת כי כולם חושבים שאני מתפקדת כרגיל אז אני מנסה לספק את זה. לכי תסבירי לכל אחד שאת ממש לא מרגישה טוב, ולא תמיד זה יהיה עם הסבר "רפואי"...

תני לעצמך צל"ש על ההצלחות הקטנות. זה ממש לא מובן מאליו שהגעת בכלל לארוע משפחתי. תראי כמה את עושה בשביל הילדים שלך, את אמא לביאה❤️

ומגיע לך צל"ש הכי גדול בעולם!

ובא לי להגיד לך, שבסוף, אחרי הבור השחור העצום והבלתי נגמר הזה, בסוף בסוף, יש גם אור, ואת תגיעי אליו ויהיה לך טוב, יום אחד, הלוואי שבקרוב, את תראי פתאום קצת שמיים בין העננים, וקצת אור וקצת תוכלי להרים את המבט ולראות קדימה ולראות טוב. ואני אומרת לך את זה כי הייתי שם, בתוך השחור ואני זוכרת את היום שבו הצלחתי בכלל להתפלל, לקוות לטוב הזה שיגיע, שהמבט טיפה הצטלל ויכולתי לא להרגיש טוב ולראות טוב, רק לקוות, להתפלל ולהאמין שהוא יבוא.

ואת לגמרי אלופה שהלבשת את כולם יפה והתאפרת ובאת להיות בערב משפחתי בחנוכה!

אם הייתי אמא שלך, הייתי רוצה לדעת שזה מה שאת עוברת.
הריון קל ומשעמם, ואל תהססי לבקש עזרה נפשית וגם פיזית עם הילדים והבית.

ואני חושבת

שרצוי שאמא שלך תדע מזה זה יכול להקל מעלייך