בעלי עובד בעבודה מסודרת במשך היום, בערך מ8 עד 4-6. פעם בשבוע חוזר ב7
לפני זמן מה הוא התחיל לעבוד בעבודה נוספת, הסעה של פעם בשבוע, במשך הלילה של חמישי, הכנסה נקייה של כ1000 ש''ח.
ואז זה התחיל להתרחב להסעה גם לפנות בוקר. קם ב4 וחצי/5 (אני מתעוררת ביחד איתו, השעון מעורר ליד המיטה) לפעמים קשה לו לקום אז נודניק...
ואז יוצא לעבודה הרגילה שלו. חוזר נגיד ממוצע ב 5, חסר סבלנות לילדים. עייף ברמות (בצדק), שלפעמים אין לו כח להתקלח (נגיד פעם בשבוע)
אמרתי לו שזה מפריע לי.
יוצא שההסעה היא בחמישי, כל ההכנות לשבת עלי, וגם ההרדמות של הילדים והשינה לבד. לקום כל שעתיים ולראות שהוא עדיין לא חזר. ליל שבת שהוא עייף ממש כי לא ישן בלילה של חמישי מספיק+ כל ימי השבוע+ ובשישי משלים בקטנה ממש.
ואני מרגישה לבד, גם לא לקום איתו בבוקר, במשך היום אנחנו לא ביחד ועד שהוא חוזר מהעבודה הוא נשפך מעייפות על הספה או במיטה.
אבל הוא מבחינתו זה עוד הכנסה, ולו "אין בעיה עם זה".
הוא אומר שהבעיה היא אצלי, בצורה שאני רואה את הדברים
מרגישה שקשה לי.
מרגישה בדידות
קשה עם הילדים לבד עד שהוא בא.
וגם שהוא בא אז הוא מנותק, לא עוזר. או נרדם באיזה חור. או עם עיניים אדומות.
אפילו יצאנו איזה ערב ואני מדברת והוא נרדם לי מול הפרצוף. אמרתי לו שזה לא נעים לי.
זה משפיע עלי במשך היום, שלפעמים אין לי אנרגיה לעשות דברים.
אני לא יודעת אם הבעיה היא בי כמו שהוא אומר
בצורת הראייה שלי
מרגיש לי השתדלות סופר יתרה.
מה אני אמורה להרגיש ולחשוב?
אשרי מי שקראה עד לכאן
