חלק א'
חודשים אחרי החתונה, מרגישה לא כל כך טוב, קצת בחילות, חלשה ו... מגלים הריון. מתרגשים, שמחים, מפחדים, נלחצים, הכול ביחד.
3 חודשים ראשונים יוצאים על בין הזמנים ב"ה. תודה לה' שאני לא עובדת. אני עם בחילות מטורפות, חלשה בטירוף, במיטה כל היום. לפעמים בערבים מרגישה יותר טוב ואז יוצאים קצת 'לטייל'.
שבוע 12 אני עם כאבים מטורפים בבטן, מגיעים לשיבא ומתגלה איזה שהיא בעיה רפואית שהופכת את ההריון שלי להריון בסיכון עם חשש ללידה מוקדמת. מאז החיים מתהפכים! מתחילים כמה חודשים של מתח וחוסר וודאות, מה יהיה? איך יהיה? האם אני ילד ילד חי? פג? מלא חששות ודאגות, ביקורים אצל רופאים וכו'. החיים מושבתים אני צריכה לנוח ומ200 קמש אני יורדת ל5. ככה מתמודדים עם כל יום עד שבסיעתא דשמיא מגיעים לחודש תשיעי!
חודש תשיעי. שבוע 38. אני עוד באמצע הקורס הכנה ללידה, אבל אין מצב שאני לא אגמור אותו. לידה ראשונה יולדים מאוחר... שבוע 38- אני לא נרדמת בלילה. מצוננת בטירוף, משתעלת ולא מצליחה לנשום. נרדמת לאיזה שעה בישיבה וזהו. 38+1 אני הולכת לבקר את ההורים, רוצה לספר לאימא מה אני רוצה ממנה בלידה, בפועל סתם מתברברים ולא כזה הצלחתי למקד את עצמי מה אני רוצה ממנה.
לילה. הולכים לישון. ושוב אני לא נרדמת. מצוננת, משתעלת. 3:00 בלילה מעירה את בעלי, הוא מביא לי שמן אקליפטוס ואני נרדמת לשעה בישיבה. 4:00 אני מתעוררת מציר, לא מתרגשת, אנחנו כבר ידידים ותיקים. חוזרת לישון, ומתעוררת מאוד ציר, ושוב, אבל אני לא מתרגשת, זה סתם... ממשיכה לישון, ב5 וחצי מתעוררת מצירים קצת יותר כאבים, הגוף פועל מעצמו... אני נושמת נשימות עמוקות, קמה מהמיטה וזזה, עושה סיבובי אגן, בהתחלה מנסה לחזור לישון ובאיזה שהוא שלב כבר נשארת מחוץ למיטה וזזה. הצירים מאוד ברורים, עם התחלה, אמצע וסוף. כבר מתחילה לחשוד שזה התחלה של לידה, אבל יקח זמן... לידה ראשונה, כבר אמרנו?! מחליטה להעיר את בעלי ב7, בפועל ב6 וחצי הצירים כבר ממש חזקים, אבל לא סדירים ואני לא מצליחה לתזמן. אני מעירה אותו ואומרת לו שיש מצב שמתחילה לידה, אבל לא בטוח ושלא יופתע אם הצירים יעלמו פתאום. אם זה לידה, אז בע"ה היום בערב נצא לבית חולים. נראה לי שכדאי שילך לעבודה היום אבל שיהיה זמין. ברבע ל7 מתקשרת לאימא, אומרת לה שאני עם צירים, אבל הם לא סדירים ואני לגמרי מצליחה להתמודד איתם, ככה שאני בטוח עדיין בשלב הראשון ויש זמן, אז פשוט שתהיה זמינה. מתלבטים מה לעשות, אני רוצה שהוא ילך לתפילה, אבל נזכרת שלא לימדתי אותו את הנשימות כדי שיעזור לי לנשום בלידה... מחליטים שאני ילמד אותו ואז ילך להתפלל. אני פותחת את המחברת ורוצה להתחיל, אבל... שניה, ציר. אני מרוכזת בציר, נושמת וזזה, וכשהוא נגמר באה ללמד אותו, אבל, שניה... עוד ציר! כשנגמר הוא שואל אותי: "זה אמור להיות כזה צפוף?" ואני אומרת לו שלפעמים קורה בשלב הראשון שמתפלק ציר צפוף, אבל אני עדיין בשלב הראשון, כי אתה רואה שאני מצליחה לדבר איתך, וזה לא מידי כואב. אני לא מספיקה לסיים את המשפט וכבר מתחיל עוד ציר... הציר הזה כבר כואב. אני אומרת לו שאני נכנסת להתקלח ושילך לתפילה.
תודה למי שהגיעה עד לכאן. המשך יבוא...
(מי שרוצה שאתייג להמשך שתרשום)
(אם כי ככל שהם מתבגרים אנחנו מגלים יותר הבדלים ביניהם...)