היי, אני עם משתמש ממש ישן פה אבל שנים כבר לא כאן כי באמת שאין לי רגע דל לעצמי,
נכנסתי סתם כדי לפרוק את הדכאון המטורף שמכבה אותי,
אנחנו 6 נפשות ב״ה , גרים כבר כמה שנים ״באופן זמני״ בדירת חדר 40 מ״ר
דירה קטנה צפיפות נוראית,
אני ובעלי ישנים בסלון בספה נפתחת, הילדים בקומותיים
לכל אחד יש חצי תא בארון בגדים, חיים באמת לא קלים, אני כל יום מרגישה את הצער והייסורים של לגור בדירה שכזו עם ילדים קטנים, הכל תמיד נראה מבולגן כי אין מקום לשום דבר,
לא תיכננו לגור פה יותר מכמה חודשים ובסוף יצא שאנחנו פה כבר כמה שנים, השכנים בטח חושבים שאנחנו משוגעים שגרים בדירה כזו עם 4 ילדים קטנים
עכשיו ב״ה אנחנו אוטוטו לקראת מעבר לבית גדול מאד, עניין של חודשיים, קרובים לזה יותר מתמיד, אבל יש בי חשש ענק שמשהו לא יצליח, שהעסקה תכשל, שמשהו יתעכב ויעכב אותנו בעוד כמה חודשים ארוכים
אני כבר נחנקת מהמגורים כאן, כל יום כל שעה כל דקה זה צער אינסופי, זה מכבה אותי ואוטומטי כשרע לי רע לילדים ולכל המשפחה, כמובן בעלי מודע להכל ויודע כמה אני בצער גדול ובדכאון מהמצב, אך הוא מנסה לקדם את זה ככל האפשר
(לא אפרט גם על מכת הג׳וקים שהפכו לחברינו לא משנה כמה ניסינו לטפל בבעיה, וניסינו המון)
מנגד בעלי יותר חזק ממני ומוכן להיות בסיוט הזה כמה שצריך עד שנצליח לממש את תכנון המעבר הקרוב,
לא יודעת מה אני רוצה ממכן
רק לבכות שכבר נמאס לי
הזוי שמפנטזת על ארון בגדים נורמלי לילדים שלכל ילד יהיה תא משלו
מפנטזת על שיהיה לי ארון בגדים משלי ושל בעלי
לא קניתי לעצמי בגדים כבר כמה שנים כי אין לי מקום לשים אותם, מקווה שזה לא נשמע יותר מידי מתמסכן אבל מתה כבר שיהיה לי יותר מ2 פיג׳מות
אה ושכחתי לספר
בכלל תצחקו עליי,
שנפשי צמאה כל-כך לעוד ילד,
אבל מי בכלל יכול לחשוב על עוד ילד במצב הישרדותי שכזה!
בטוחה שאין לכן פתרון מלבד חיזוקים
אז אשמח מאד לכל חיזוק שיכול לשים פלסטר על הדכאון הזה
תודה לכן נשים יקרות
