אז לא לדחות.

אני הסברתי בכללי נעזרתי גם בתמונות וסרטון ביוטיוב בזרימה לא מצאתי מראש. והמשכתי לפרט כמה שעניין אותה. אני גם בעד להסביר איך באים ילדים. לא בטוחה אם הגענו לזה בשיחה הזו ספציפית אבל בעבר שמעו ממני. הם לא עושים מזה עניין ענק. מקסימום מצחקקים קצת. ודי שוכחים אח''כ. אני ממש בעד שמידע יבוא ממני. יש לי את הספר של קיווי גם ועוד אחד של דפנה משהו. אני קראתי אותם אבל עוד לא איתה. כשתהיה באמת יותר מפותחת ובכיוון נעשה את זה. 

חיבור מיוחד, תא זרע תא ביצית.

לדעתי הגדול שאל יותר אז פירטתי פיזית הכל איך זה  נכנס. הבת עוד לא. לא צריך לומר שה... של אבא ל... של אמא.

בעיקר לשמור על ענייניות. בשיום האיברים בלי לשייך לאנשים מסוימים. להדגיש שזה רק למבוגרים נשואים. להרחיק מהם קצת ולשמור על רוגע. 

באמת עיקר הסיפור הוא על הזרע והביצית (אפשר להרחיב קצת על גנטיקה, ואיך העובר מתחיל מהחיבור של התאים, ואז הם מתפצלים, ולאט לאט מקבלים צורות של האיברים וכו', לפי העניין של הילד/ה).

לגבי איך הזרע נפגש עם הביצית - קראתי פעם שאפשר לספר שיש סוג מיוחד של חיבוק, שהאיש והאישה עושים ביחד בחדר שלהם, והחיבוק הזה מאפשר לזרע לעבור לגוף של האישה ולפגוש את הביצית שמחכה לו שם (ולפעמים נוצר מזה עובר ולפעמים לא).

אני כן דיברתי על זה עם הגדולה שלי. לא זוכרת בדיוק מה אמרתי ועד איזו רמת פירוט הגענו (זרמתי עם השאלות שלה, היא לא שאלה המון).

כן אמרתי שלגבי הפרטים איך לעשות הכל בדיוק - כשהיא תצטרך לדעת (לפני החתונה) היא תלמד כל מה שהיא צריכה לדעת. ואם בינתיים יש עוד דברים שהיא רוצה לדעת - היא תמיד מוזמנת לבוא ולשאול.

לי סיפרו באופן מאוד כללי, על זרע וביצית שנפגשים.

דמיינתי שיירה של זרעים מטיילים במיטה.. פחדתי להתקרב למיטה של ההורים.

כן הייתי אומרת בצורה עניינית שצריך להיות חיבור פיזי של הפין והפות כדי שיהיה הריון.

בלי דיבורי אבא ואמא/האשה והגבר וכו'.. 

לא בכיתה ד', אולי באיזור כיתה ו'.

יש לנו מנגנון הגנה פנימי שמה שלא בשלים לשמוע גם לא שואלים עליו.

לבוא ולספר ככה לילדה שלא שואלת ולא בשלה לשמוע, יכול להחוות סוג של תקיפה מינית.

צריך להתאים את המידע למה שנשאל.

מי שלא שואל איך הריון נוצר, אין שום סיבה לספר. וגם אם מספרים על זרע וביצית זה לא כמו לספר על מגע של פין ופות.

ילדה צריכה לדעת מה זה המחזור שיש לה ומה לעשות איתו, אם זה מעורר בה עוד שאלות אז אולי היא בשלה לשמוע עוד.

אבל אם היא לא שואלת, אין צורך לספר ככה.

רק בחטיבה לומדים בכזאת רמת פירוט, וגם אז לא מפנימים לגמרי את עניין החיבור. לא כי זה קשה להבין, אלא כי הנפש שומרת.

זה כמו שמגיל קטן ידעתי מה זה מקווה ובכל זאת כשבכיתה ט' דיברו איתנו על טבילה ומישהי שאלה אם זה נכון שהבלנית רואה את הטבילה, זה היה לי טראומטי כל התיכון. (וידעתי הכל עוד לפני, אבל לא הפנמתי את זה כמו שתואר בכיתה שאגב, לא היה מדוייק. כלומר הבלנית כן רואה את הטבילה, אבל זה לא כמו שזה נשמע, נכון? אז כשאין את הבשלות זה נשמע פשוט לא טוב וחבל להקדים את המאוחר)

בדיוק הייתה לנו (ההורים) שיחה בביה"ס והמורה אמרה שמהנסיון שלה עם הבנות בגיל הזה, שאפילו דיבור על דאודורנט כבר גורם להתרגשות רבה בכיתה, אז בטח לא להגזים אם לא שואלים. וגם אם ממשיכים לשאול, לשאול בחזרה מה את רוצה לדעת? ככה לדעת מה בדיוק הבת מוכנה לשמוע.

לא אשכח שכשהייתי בתיכון קראתי איזה ספר על הלכות טהרה

וכשהגעתי לקטע של בדיקות חשבתי לעצמי "מסכנות הנשים פעם, נס שהיום לא עושים דברים כאלה"

ועד שהגעתי להדרכת כלות הייתי בטוחה שזאת הלכה של פעם והיום לא עושים את זה...

למה? ככה

אתן@בארץ אהבתי לא חושבות שהן ישמעו על זה מבחוץ? על הפירוט הפיזי?

זה החלק הכי טראומתי 😵

אני לא אשכח כמה נגעלתי, הזדעזעתי ולא יכולתי לישון מההלם. 

יכול להיות שאני אפתח את זה שוב מול הבת שלי ונדבר על זה שוב.

בגדול אני מאמינה שאם יש שיח פתוח מול ההורים, אז גם לא מחפשים על זה יותר מידי מידע ממקורות אחרים.

אני כן חושבת שאמרתי לה (ואני גם מן הסתם אגיד שוב) שיש בנושא הזה הרבה מידע לא נכון, מבלבל, מעוות, שיכול לקלקל לה את החוויה כשהיא תגיע לזה. ולכן אני רוצה שהיא תשמע על הדברים בצורה אמיתית ומדויקת. ואם היא שומעת משהו שמבלבל אותה, או שסתם רוצה להבין יותר - היא תמיד יכולה לשאול.

אני מקווה שעם שיח פתוח בצורה כזו, היא גם תדע לא להיכנס לשיחות כאלו בכלל, ולא לחפש את המידע דרך חברות או גורמים אחרים.

מקווה מאוד שאני עושה נכון...

שיחות כאלה פשוט קורות.

גם אני זוכרת לרעה מאוד את איך שאני גיליתי "איך ילדים באים לעולם", הייתי ילדה בכיתה ה', בכיתה ו' יש בבית הספר היסודי שלמדתי בו שיעורים כאלה על מחזור, וסת, גיל ההתבגרות וכו'.

בקיצור מי שהעבירה את השיעור/ סדנא סיפרה להן על חיבוק מיוחד שיש בו מפגש שאיבר מין גברי נכנס לתוך איבר מין נשי, רק בין בעל לאשתו. הן כמובן נגעלו נורא והזדעזעו וטרחו לספר את זה לי ולעוד חברות מכיתה ה' בגועל וזעזוע.

היה ויש לי שיח מאוד פתוח עם אמא שלי, ושאלתי אותה אם זה נכון והיא אמרה שכן וקצת דיברנו אני לא זוכרת בדיוק מה.

אני רק זוכרת שחשבתי לעצמי בתמימותי: "איכס, אבא ואמא שלי אשכרה עשו את הדבר המגעיל הזה 6 פעמים", (כי אנחנו 6 אחים, מחשבה מגוחכת כביכול, אבל בכלים של ילדה תמימה בכיתה ה', זה מה שעלה לי לראש 🤷)

לפחות הייתה לי הכנה ולא גיליתי על זה בכיתה ו' בשיעורים בבית ספר כשכל הכיתה מובכת יחד.

בסוף, עובדה שאני זוכרת את זה עד היום ומאוד לא לטובה. מקווה בע"ה כשיהיו לי ילדים בגיל הרלוונטי, אבא - עושה שיחה עם הבנים, אמא - עושה שיחה עם הבנות. ובגיל יחסית צעיר, לפני שיספיקו לשמוע מחברים/ סדנת מיניות בריאה בבית ספר או גרוע מכך - באינטרנט.

לא חושבת שאצלנו זה ככה.

אבל מסכימה איתך שלפעמים אי אפשר להימנע מלשמוע.

אבל מעניין אותי מה בעצם את אומרת - את חושבת שהיה עדיף שאמא שלך תספר לך לפני ששמעת מהבנות האלו? היית צריכה לשמוע את זה כבר בכיתה ה'? וזה היה באמת יותר טוב לשמוע ממנה, או שפשוט לא היית בשלה לזה בשלב הזה?

והשיח הפתוח שמאפשר לשאול כששומעים משהו כזה, בעיני זה הכי חשוב. מסכימה שזה עדיין לא מונע הכל, ועדיין אפשר לשמוע דברים משאירים חותם לאורך זמן, אבל לפחות יש אפשרות לעבד קצת את מה ששמעת, ולתקן דברים שאולי לא מדויקים.

מצד שני, אני בת 25, כבר היה אצלנו אינטרנט לכולם ולמדתי בבית ספר חמ"ד אבל מאוד מאוד הטרוגני ולא תורני במיוחד, אז מניחה שיש בנות שטוב ששמעו את זה כך בקונטקסט הנכון ולא משמועות/ חברות/ אינטרנט.

אני מסכימה שפשוט לא הייתי בשלה וזה היה לי מוקדם גם אם אמא שלי הייתה מדברת איתי לפני כן. יכול להיות שלא היה בזה טעם, ויכול להיות שזה כן היה טוב יותר, וחוסך לי את הנסערות עד ששאלתי אותה, ומקטין את המבוכה מול הבנות שסיפרו והבנות האחרות שהלכו איתנו. זוכרת את החוויה הזאת שחשבתי שהן בטוח משקרות סתם כדי להגעיל אותנו.

העלית לי נקודה למחשבה, האמת לא יודעת מה היה נכון. את צודקת שיש עניין של בשלות שלא כל כך משנה מי מספר את זה. עוררת אותי למחשבה, האמת אין לי מושג מה נכון לעשות. למזלי יש לי בן בכור בן פחות משנתיים ככה שיש לי זמן לחשוב

את צודקת שהכי הכי חשוב השיח הפתוח. ובכלל הקשר ההורי והיכולת לדבר על הכל, לאו דווקא על הנושאים האלה.

ולשאול כל שאלות שיש

אבל בפועל זה שהיא סיפרה לי רק על מחזור ולא על "איך באים ילדים לעולם", גרם לי להרגיש בנח לדבר איתה רק על מחזור....

ואת המידע על איך באים ילדים לעולם קיבלתי מחברות משמועות באופן מאד לא מדוייק וטראומתי.. והמשכתי לחפש עוד מידע ל א דרך אמא שלי....

בעזרת ה' הילדים שלי קטנים עדיין

אבל אני משתדלת כבר מעכשיו כששואלים שאלות לענות תשובות מדוייקות ופשוטות....

ושיווצר שיח טבעי ובריא לאורך כל השנים ולא פתאופם לנסות בגיל ההתבגרות לייצר כזה שיח...

של איך באים ילדים לעולם, כדי לאפשר שיח פתוח בנושא.

וכן כתבתי קודם גם איך אני חושבת שנכון לספר בגיל צעיר. כן חושבת שצריך לדעת בנושא, ולא לשקר אלא לתת מידי נכון ואמיתי, אבל לא בהכרח עם כל הפירוט. אני חושבת שגם אם לא אומרים הכל, אבל מראים לילד שיש מקום לדבר על זה ולשאול על זה, ועל כל שאלה שהוא שואל הוא מקבל תשובה - אז זה מספיק כדי שגם אם הוא יחשף בחוץ למידע לא מותאם, הוא ירגיש בנוח לפנות עם זה ולשאול.

ואני מאוד מסכימה ששיח פתוח ותשובות פשוטות לשאלות שאלות צריכים להתחיל מגיל צעיר, ולא רק כשיחה בודדת לקראת גיל ההתבגרות.

שלמרות שאמא שלי מאד אפשרה שיח וכו עדיין הובכתי לדבר איתה חיפשתי מידע בחוץ..

מאמינה שעוד רבים ככה.

ולכן אני מעדיםה שאת המידע יקבלו ממני.

אבל כן חושבת שלכל רמת פירוט יש שלב שמתאים לה.

ומי שסיפרה פה שהיא נחשפה בכיתה ה' דרך חברות לפירוט שהיה יותר מידי עבורה - זה עדיין לא אומר שצריך שאמא תספר ברמת פירוט כזו לפני כיתה ה', כדי שהבת לא תשמע מחברות.

אני כן בעד שכל המידע יגיע דרכי, אבל אפשר לתת בכל גיל מידע שמתאים לו, ולקוות שעצם זה שיש שיח פתוח בנושא, יעזור במצב שיש חשיפה לא מותאמת למידע מבחוץ - שהבת לא תשאר עם זה לבד, ותדע שהיא יכולה לפנות ולשאול על זה.

עשיתי לה בוקר כיף איתי, עם אוכל שווה.

קניתי לה את הספר בואי בתי, קראנו יחד, הסברתי לה, דיברנו. לפי הקצב שלה כמה לפרט על ילדים.

כן הזכרתי שהגוף מכין את עצמו, וזו ברכה מכיוון הזה, אבל לא פירטתי. אמרתי לה שאם יהיו לה שאלות תמיד אענה לה על הכל.

היא בכיתה ה', השנה הבאתי לה גם חבילה של פדים והמלצתי לה שיהיה לה בילקוט 2-3, כדי שאם היא או אחת החברות תצטרך, אם תקבל בבית הספר.

״מצטיינת מחזור״ - של הוגת שיטת המודעות לפוריות.

ממליצה לקרוא עליו קצת. ממה שזוכרת שקראתי עליו רובו מאוד ענייני ומתאים גם לבית דתי, אבל יש בו פרק בסוף שמדבר על חוויות מיניות של בנות נוער, אז אולי לקנות ולהשאיר אצלך וללמוד יחד בחברותא…

לפעמים זו פדיחה בגיל הזה שהחברות ידעו, ממליצה לקנות לה פדים של קוטקס (עושים פחות רעש כשפותחים) או אולי אפילו תחתוני מחזור.

אחרי כמה פעמים אישית ממליצה מאוד על גביעונית, אבל זה דורש כבר יותר חיבור לגוף.

עוד משהו - חשוב מאוד בעיניי לא לדבר על זה במובן של ״לכלוך״. היא לא לכלכה את המיטה בלילה כי הפד זז. הדם לא מלוכלך. זה משהו טבעי של הגוף (ברור לי שלך זה ברור, אבל זה מאוד חשוב שגם לה זה יהיה ברור)

ובנוגע ללשלב על איך ילדים באים לעולם - לי אמא שלי סיפרה בערך בגיל הזה, אבל רק על עניין הזרע והביצית וגם אני נחרדתי שאם אישן באותו חדר/מיטה עם אחים שלי אני אכנס להריון… אז צריך להתייעץ על האיך. ואם את לא מעוניינת לספר - אפשר נטו להגיד שזה השלב שהגוף מתחיל לשחרר תאי ביצית… כלומר לתאר את זה כעניין מדעי נטו. כמו שיש נזלת כשמצוננים, או כמו שמתחילות להיות שיערות, ככה יש דימום פעם בחודש כי הגוף מתבגר. 

עוזרות לי ממש!

נתתן לי כמה כיווני חשיבה מעולים. תודה רבה

מדייקת את העניין, אני נגיד שמעתי מחברות ומדיה( בית דתי פתוח מאוד ) בסביבות כיתה ו ונחרדתי. זה נתפס כמשהו טמא וחייתי שעושים רק לשם הבאת ילדים.

רק בגיל יחסית מאוחר הבנתי שזו מצווה בפני עצמה ולא רק פרו ורבו.

אז ממש חשוב לי שלא תקבל את זה בצורה כזו..

היא ילדה טובה ותמימה ובגדול מספרת לי הכל, אני מתקשה להאמין ששמעה על זה משהו מהחברות אבל ברור שאי אפשר לדעת..

לגבי הגיל, אני נגיד קיבלתי בכתה ז ואני ממש חרדה שהיא תקבל מוקדם ולא תדע מה זה. מקווה שלא, אבל מעדיפה להכין אותה..

אני חושבת שאתחיל לספר על המחזור ואענה על שאלות ברמת ההבנה שלה ולא אניית עליה הכל ביום אחד.

רק לגבי הספר בואי ביתי, אני רואה שהוא מתאים לציבור החרדי ואנחנו דתל. לדעתכם מתאים גם לדתל?

והספר של מאור קפלן מומלץ לכיתה ד או יותר מאוחר? 

גרסה סגורה יותר בה אין אזכור של הריון, וגרסה פתוחה יותר בה ההסבר מקושר גם לאיך נכנסים להריון (ןבגרסה הזו יש גם הסבר על טמפונים, שאין בגרסה הסגורה).

לדעתי הגרסה הפתוחה לגמרי מתאימה לציבור הדתי לאומי.

את יכולה להסתכל באתר שלה, נראה לי שיש שם גם דוגמאות מתוך הספר.

והוא נמכר בכמויות בציבור הדתי יותר מהציבור החרדי.. (אני מדפיסה אותו כבר פעם תשעית! ברוך ה ותודה לה!!)

ואגב, נתון ממש מעניין שגם אני הופתעתי ממנו שמרנות לא בהכרח קשורה למגזר

זאת אומרת שהיו כאלה מהציבור הדתי שקנו את הגרסא השמרנית יותר

וכאלה מציבור חרדי שקנו את המורחב יותר (הכי ראיתי את זה בכיתות שהזמינו שזו בערך אותה אוכ ובכל זאת הזמינו משתי הגרסאות תמיד)

אלופה!

אז מה את ממליצה לילדה בכיתה ד? אנחנו לא כאלה שמרנים.. 

כלומר בכיתה ו'?

ובהחלט לא בהכרח מתאים לכיתה ד, אבל אפשרי, כל אשה תרגיש מה אומר לה ליבה בעניין הזה. אפשר להתחיל מהכרובים בבית המקדש.

לספר שיש מדרש שברגלים היו מרימים את הפרוכת של קודש הקודשים, כדי שעם ישראל שעולה לרגל יראה איך הכרובים מעורים זה בזה ושזה מסמל את החיבה שיש בין ה' לעם ישראל.

את יודעת מה היתה הצורה של הכרובים? של איש ואשה. את יודעת מה הכוונה מעורים זה בזה? כשאיש ואשה אוהבים אחד את השני, אז הם הכי רוצים להיות הכי קרובים שיש, הכי יחד שיש, להרגיש שהם אחד למרות שכל אחד עם גוף נפרד של עצמו. **אפשר לתאר את זה בכל מיני דרכים, אני שואלת, ראית גוף של בן וגוף של בת, את יכולה לחשוב על מקום שנראה שונה אצל כל אחד, שאצל אחד יש משהו בולט ואצל השני משהו שקוע, סוג של חור? (הם יודעים)

אז כשאיש ואשה מאוד אוהבים אחד את השני אפשר ליזום חיבור של שני המקומות האלה, ויש מזה הנאה גדולה לשניהם, וזו הרגשה מאוד מיוחדת להרגיש אחד.

אי אפשר לעשות את זה סתם עם מישהו או מישהי, צריך להתחתן. גם אחרי שמתחתנים יש זמנים שאפשר ויש זמנים שאי אפשר לפי ההלכה, וכמובן צריך לעשות את זה בצנעה. כשתהיו גדולים תלמדו על זה, (אפשר לציין שלפעמים פחות רוצים גם בזמנים שאפשר וזה בסדר.)

אז תארו לעצמכם שה' שרוצה לסמן לנו כמה הוא אוהב את עם ישראל, זה מה שמסמל את זה בבית המקדש- אהבה של איש ואשה.

אני גם מוסיפה, את צעירה, זה אולי נשמע לך מוזר ואפילו מגעיל, ואיך יכול להיות שזה מה שאנשים עושים- אז קודם כל זה נורמלי שבגילך מרגישים ככה, וככל שתגדלי, את כנראה כבר תרגישי שאת רוצה לאהוב איש ולהתחתן איתו, ובע"ה כשיגיע האיש הזה גם הלב שלך וכל הגוף שלך ירגיש שאת רוצה להיות קרובה קרובה אליו הכי צמוד שיש.

באופן אישי, אני מרגישה שלהתחיל מהמקום הכי קדוש, מאהבת ה' לכנסת ישראל, מבית המקדש- מקום החיבור של שמים וארץ, להגדיר את זה כמעשה של אהבה וחיבור מתוך רצון, גם אם עדיין זו מחשבה מוזרה ואפילו מגעילה, ברור שזה דבר חיובי מאוד, ובונה את הגעגוע הבלתי מודע עדיין לחויה הזו.

ועוד הערת שוליים, מישהי כתבה פה 'אמא מדברת עם הבנות אבא מדבר עם הבנים'- מסכימה שזה אידאלי בעיני, רק יש אבות שזה פחות אידאלי בעינהם ויכול להיות מצב שיגידו אם את חושבת שזה חשוב את מוזמנת לדבר איתם בעצמך, אז תכינו את עצמכן לאופציה שאולי אמא מדברת עם הבנות וגם עם הבנים.

בהצלחה 🤍

בגילאים הצעירים גם הסבר כזה לדעתי מרתיע.

כמובן חשוב שהתחושה הכללית תהיה חיובית אבל מרגיש לי מפורט מדי לכיתה ד-ה

בגיל כזה זה היה בעיקר מכווץ אותי ..זה יותר מדי גרפי..

ואגב גדלתי בבית חילוני וידעתי הכל מגיל 4 בערך אבל דוקא כי לא ישבו וסיפרו לי היה לי יותר נעים..

זה מביך יותר בעיני כשזה לא בשל

אני בכיתה ד' כן דברתי עם הבת שלי על הרחם..על המחזור על ההתפתחות של הגוף לקראת היכולת להביא חיים

וזה בעצמו הרגי שלי די והותר עבורה

יצאנו יחד לטיול פינוק וגלידה ..היא הקשיבה...אבל בסוף לא נתנה לי להאריך אלא בכוונה העבירה נושא והרגשתי שזה היה לה מספיק אינפורמציה לערב אחד

ומתכננת שיחת המשך איתה כשארגיש שנכון לה או כשתתחיל להראות איזה סימן בגרות גופני בינתיים אין לה

לספר איך בדיוק באים ילדים לעולם- לא דחוף לי כרגע

אבל גם אם כן- היתי מספרת בכללי

שהאיש והאיהש הם בעצם נשמה אחת וכשהם מתחתנים האיש מביא לאישה את הזרע שלו והזרע פוגש את הביצית שנמצאת בתוך גוף לש האישה ואז נוצר מהז עובר...

אפשר גם לספר יותר שזה נעשה ע''י חיבור -חיבוק מיוחד או משהו כזה

כשהילדה יותר מתבגרת הז משהו אחר

אבל לכיתה ד' מרגי ש לי ממש מספיק

אבל ברור שלכל אחת נכון משהו אחר..לא התכוונתי לפסול חלילה רק לומר שזה מתשנה מאחת לשניה

יפה שהיית רגישה לעצור.

זה באמת נושא מאוד כבד לגיל הזה...

ממש מסקרן אותי איך ידעת על הבאת חיים לעולם בגיל צעיר, מה ידעת? מאיפה המידע? 

יש ספר כזה מעפן לילדים בעולם החילוני לש פעם.. יש סרטים שרצים על המסך. חופשי..יש אחיות גדולות שיש להן חבר..

האמת אני לא יודעת

סוג של אחד ועוד אחד ....העובדה הפשוטה משעולם לא ישבו לספר לי

כאילו הבנתי מהחיים..בערך כמובן..בהבנה של ילדה

האמת דוקא יצא טוב כי זה היה לי כזה טבעי ועובדתי כזה בלי הרבה אישיו מסביב

לא היתי עושה ככה לילדים לשי

ברור

אבל לי זה עבר בסדר😉

הלוואי היתי חיה בעולם נקי ותמים יותר

בגיל צעיר,

זה עוד לפני הבושה והמבוכה וזה מתקבל טבעי יותר. 

מודה שאף פעם לא חשבתי להנגיש את זה בצורה כזאת

אם אומרים את זה בצורה נכונה.

עצם המחשבה ש'אני פעם אצטרך לעשות את זה' עלולה די להלחיץ.

ואם ילד שומע שגם אם הוא לא מבין את זה עכשיו - כשהוא יגיע לזה זה כן יהיה לו נעים, בעיני זה יכול להרגיע.

(וסליחה על הייבוש כן.? תשאלי מה שבא לך 🫣) סתם זה ממש מהימים האחרונים פה בפורום 

אני ממש משתדלת ליצור שיח פתוח בנושא ממש מגיל קטן.

יש כל כך הרבה סיטואציות מחיי היומיום שמזמינות שיח בנושא. ואפשר להתחיל לטפטף מושגים והסברים. בדיוק כמו שמסבירים על כל דבר אחר.

למשל- ילד נוגע בעצמו. ילד רואה שמחליפים טיטול למישהו מהמין השני. שואלים שאלות סביב הריון. מוצאים תחבושת בבית. שומעים סיפורי לידה, או על טיפולי פוריות... 

הם שואלים- ואני עונה. בהסבר תואם גיל כמיטב יכולתי.

אז לאט לאט הילדים מתחילים לקבל מושג איך הפריון עובד. לאבא יש זרע שמיוצר באשכים, אבל רק מגיל ההתבגרות. לאמא יש ביציות (ואפילו לתינוקת יש כבר ביציות!). מלא-מלא-מלא ביציות. הרבה יותר מכמות הילדים שאפשר ללדת. בדיוק כמו שכל ילד יודע שתינוק גדל ברחם- הילדים שלי יודעים מגיל ממש צעיר שבכל חודש יש לאמא ביצית ברחם שאם היא תפגוש את הזרע של אבא אז יהיה לנו תינוק. כשילדה מתבגרת הגוף שלה מסוגל כבר לסחוב הריון. כשהגוף מספיק חזק- הביציות יכולות לעבור לרחם ולחכות שם שיגיע זרע. אבל מי שעדיין לא התחתנה, ולא יגיע אליה זרע- הביצית תיפול, ואיתה כל ההכנה של הגוף להריון.

אני חושבת שאיפה שהוא סביב כיתות ד-ה-ו כל אחד מהילדים,  שאל את השאלה הגדולה של 'אבל איך הזרע והביצית נפגשים'. וכולם אמנם קיבלו את ההסבר בהלם כלשהו, אבל השיח נשאר פתוח ומאפשר להמשיך לשאול שאלות (שבאמת הגיעו, וה' יעזור עם תרבות הפרוגרס שהם נחשפו אליה).

אני חושבת שלשבת יום בהיר אחד ולהפיל הכל מהתתחלה ועד הסוף  זה יותר מדי. זה נשמע לי מציף ומורכב מדי. וגם ממש קשה לקלוע בדיוק לתזמון שבו מצד אחד הם עדיין לא שמעו מחברים ומצד שני הם כבר בשלים ללמוד ולהבין.

ואם זה פשוט עוד נושא שיחה בבית, שמדברים עליו יחסית בחופשיות (אבל לא ממש, כי אם ילד יעלה שאלה כזו בשולחן שבת- הוא כן לרוב יקבל תשובה של 'נדבר על זה אחר כך בפרטיות')- אז זה ממשיך להיות נושא שיחה שאפשר לדבר עליו.

בקיצור, בעיני לא נכון להתייחס לזה כ''השיחה''. זה נשמע לי כמו משהו יותר מדי חד פעמי וגדול, ונכון יותר ליצור מרחב בטוח שבו ניתן לשאול שאלות לאורך כל החיים.

כנראה שלא חווית סוג ילדים שונה.

הבן הבכור שלי הוא כמו שאת מתארת, קולט מהסביבה, משיחות כלליות, מהריונות שלי וכו'.

ואין לי שום בעיה להסביר בשולחן שבת איך תינוק יוצא מהבטן.

הוא עם היגיון בריא, מבין דברים בצורה ברורה, מאוד ראליסטי, ולכן גם על הנושא הזה, לא היה צריך את "השיחה"

לעומת זאת יש ילדים שחיים בתוך עולם משלהם. עד גיל 10 זה גיל שהדמיון מאוד מפותח, הרבה פעמים המחשבה לא מספיק בהירה.

רואים את זה בתכנונים שונים ומשונים שצריך "להצניח" את הרעיונות והמחשבות למציאות.

במצב כזה, לא משנה כמה דיבורים ורמזים יש מסביב, צריך שיחה ברורה וממוקדת בנושא.

לפרוט לפרטים הקטנים כל מה שרלוונטי והיא צריכה לדעת. ברמת ה"חשוב להקפיד על מקלחות" ועד מה עושים עם תחבושות משומשות.

לא כל הילדים צריכים את זה, אבל זה לא קשור רק לשיח פתוח.

למשל עם הבן שלי כבר לפני שנים דיברתי על מניעה ותכנון ילודה, פשוט כשהוא שאל. ובשולחן שבת לפני כולם.

אבל הילדים האחרים רחוקים מזה כרחוק מזרח ממערב. הדבר שהם כן יודעים זה שאני לא בהריון. וזהו לא שום דבר מעבר לא קלטו.

אז אני יודעת שצריכה לדבר איתם על הנושא באופן יזום ביום מן הימים.

ולגוף הדברים. זה נכון אבל לא סותר בעיני את מה שהיא כתבה. לשלב בין הדברים. 

חוץ מזה - הוא רגוע? יש לו זמן ערות רגוע ביום? איך העליה במשקל? פשוט לוודא שאין משהו אחר שמפריע לו...

יש לו מעט מאוד זמנים רגועים.

עליה במשקל מעולה.

היינו כבר אצל רופא ששלל כל סיבה אחרת לכאבים או משהו בסגנון..

מאוד יכול להיות שמשהו מפריע לו, והרופא לא עלה על זה.

יש מצב למשל של ריפלוקס סמוי, שזה מאוד כואב להם, והם לא מסכימים להיות בתנוחת שכיבה. אבל מבחינת הרופא הוא עולה במשקל והכל בסדר.

(ריפלוקס סמוי אפשר לזהות אם רואים התפתלויות בזמן האוכל)

יש עוד מצבים שגורמים להם לכאבים או לחוסר נוחות.

הוא רגוע בהנקה, ובזמנים המעטים הכן רגועים שיש לו- אין לו בעיה לשכב על הגב..

לא עבר מעצמו. הייתי ישנה איתו בעיקול המרפק, בלי יכולת לזוז כי אחרת הוא התעורר. אפילו על בעלי הוא ישן פחות טוב. התחלנו איתו תהליך ללמד אותו לישון לא עלי בגיל חודשיים בערך. התחלנו מלהניח בעגלה תוך כדי נדנוד, מגע בגב והמהום קבוע. ככה הוא שרד לפעמים חמש דקות שלימות. לאט לאט הזמן התארך. אח"כ עברנו לרק נדנוד ואז לנדנוד אבל רק בהתחלה ופעם בדקה וכו'. בסוף הגענו למצב שהוא הצליח לישון על מזרון אחרי שנרדם עליו בזמן שישבו לידו. זה קרה כשהיה בן חצי שנה בערך.

בדיעבד יש דברים שיכול להיות שהשפיעו ושווה לך לבדוק. יש לו לשון מעט קשורה. לא הפריע לינוק עד שהיה בן 3 חודשים, אבל מאוד יכול להיות שהשפיע על חוסר השקט. היו פה כמה סיפורים דומים בערך באותה תקופה.

יש לו רגישות תחושתית גבוהה. קשה לבדוק את זה אצל תינוק, אבל בגיל שנתיים הוא כבר הסכים ללבוש רק בגדים מאוד מסויימים כי השאר "מגרד".

בהצלחה ומקווה שאצליכם יהיה פשוט יותר.

וממליצה מאד על הספר של הלוחשת לתינוקות, לי מאד עזר.

למרות ששיטות ההרדמה שלה דווקא לא עזרו לי... אבל סדר היום ממש עזר לי.

תודה! אנסה לקרוא

אבל אצלי דווקא כן ישנו במנשא.. ניסית מנשא קשירה מבד? אצלי הכי אוהבים אותו בגיל הזה...

זה לא הסתדר לבד... רק כשעבדתי על הרדמה עצמאית. היו תינוקות שעבדתי כבר בגיל הזה אבל אז התקלקל במשבר 4 חודשים... אז התחלתי לעבוד על זה רק אחרי 4 חודשים. שוקלת לקנות ערסל ניע-נוח לפעם הבאה, אומרים שהוא ממש עוזר לבעיה הזאת.

וואי באסה לשמוע שלא עובר לבד..

זה מציל את החיים שלי בשלב הזה. עוזר גם לכאבי בטן כי קצת לוחץ את הבטן של התינוק על הבטן שלי וגם עוזר להרדים

יכול להיות שזה סתם ולא קשור אליכם אבל משתפת לסיכויי שזה יועיל...

גם אצלי הקטנה היתה ישנה רק רק עלי עד שהתרנו לה את הלשון. היתה לה לשון קשורה אחורית, שלושה רופאים אמרו שהלשון לא קשורה (והיא גם עלתה במשקל ולא פצעה אותי בהנקה) ורק כשלקחתי למומחית היא אמרה שכדאי להתיר והיה שינוי משמעותי. כנראה מה שהיה זה שהלשון הקשורה גרמה בליעה מטורפת של אוויר בהנקה (בנוסף למאמץ גדול בהנקה אז ההנקות היו קצרות ותכופות) וכל האוויר גרם גם לריפלוקס.

אחרי ההתרה היא לא נהייתה פתאום תינוקת רגועה אבל לגמרי הרבה יותר רגועה מלפני, והצליחה לישון גם בשכיבה בעגלה (למיטה לקח עוד זמן להרגיל.. אבל לפחות היא לא היתה עלי).

שבשבועיים הראשונים הוא לא היה ככה בכלל!

הוא היה ישן מעולה, אפילו רק הייתי מניחה ונרדם ל 3-4 שעות בכיף..

אז אני פשוט לא יודעת מה השתנה..

ואולי זה שכן היה ככה בהתחלה מראה שזה ען נקודתי ויוכל לחלוף אחרי תקופת גזים וכד'?

אצלי בשבועות הראשונים היו ימים כאלה וימים כאלה. ממש היו ימים שהייתי מניחה והיא היתה נרדמת, ואז יום אחרי צרחות בלתי פוסקות. לא יודעת מה היה שונה שם.. (אולי הרפלוקס התחיל רק אחרי הצטברות של האוויר?).

אגב אני זוכרת שגם עם הגדול שלי היה כמו שאת מתארת- בשבוע הראשון היה תותים ואז בגיל שבוע וחצי התחיל להיות ממש לא רגוע. תמיד ייחסתי רק לגזים, אבל בדיעבד אני יודעת שכנראה יש לו לשון קשורה ובאסה שלא היתה לנו מודעות לזה. מניחה שזה היה שילוב של הלשון הקשורה וההשלכות שלה, והגזים הרגילים.

אם כי התינוק שלי שהיה הכי קשה להרדים אותו התקשה כבר באשפוז אחרי הלידה.

לא ירדו ממני לדקה עד גיל 4 חודשים, ובגיל 4 חודשים התחילו לתת לי לנשום קצת

ומצטרפת למי שכתבה לנסות ללמד אותו לינוק בשכיבה. הרבה יותר קל ככה.

הנקתי בשכיבה ילד קודם.. אבל הפעם הוא לא זורם על זה..

להתחיל כל הנקה משכיבה, ואז כשהוא מתעצבן לעבור לישיבה? או חצי שכיבה וחצי ישיבה, או כשאת שוכבת אבל הוא בתנוחה קצת אחרת, נגיד על הצד? אני לא ממש בטוחה, אבל אם תצליחו למצוא סיסטם שעובד לכם כנראה שזה יקל על שניכם...

לחזור בגלל הסיבה עכשיו? הוא יעשה משהו אחר?

שווה להתייעץ עם זה שהייתם אצלו

של החיים, הם למעשה חלק מההריון . התינוק מאוד עוברי עדיין וזקוק להמון מגע וכרבול ... זה לא פינוק, זה ממש צורך שלו כדי לחיות, לגדול ולהתפתח. תנסי לנשום עמוק, זה גיל שעובר כ"כ מהר ונתגעגעים לעוברון הזה שהיה מקופל עלייך כמו כדור חמוד. תנסי להרים רגליים ולעצום עיניים ולנוח.

לגבי מה הכמות אני לא זוכרת להגיד, בזמנו הרב שלנו הנחה אותי. אני כן זוכרת שהשתייה היה רק מים ולגבי אוכל אכלתי לשיעורין עוגיות מלוחות (משהוא שלא יעשה לי בחילה)

הריון עם המטומה שהרב אמר לאכול ולשתות שיעורים.

היה לי כוסיות לשתיה בגודל של פחות משיעור וקופסא קטנה למדוד כמות של אוכל.

שתיתי מים, תה ומיץ ענבים.

אכלתי- ענבים, קרקרים, גבינה, בייגלה, מעדן, כל פעם מדדתי כמה נכנס בקופסא ואת זה אכלתי. יש גם שעון חול עם הזמן שצריך לחכות בין אכילה לאכילה אז כל פעם שאכלתי מנה מדודה או שתיתי הפכתי את השעון.

בהצלחה רבה ושיעבור בקלות❤️

לי ידוע שזה מוקצה. שווה לבדוק..

שבסוף בפועל פשוט חיכיתי עשר דקות, עבר כבר זמן מאז...

יכול להיות שיש לארגונים כמו עזר מציון או יד שרה.

הוא מסביר בסוף בדיוק איך למדוד את השיעורים

*הלכות יום כיפור לנשים* /הרב טל מרום - סוגה בשושנים

כידוע יום הכיפורים הוא יום צום מדאורייתא, החמור ביותר מבין כל הצומות ואיסור אכילה ושתיה בו כרוך בכרת.

נחלק את הפסיקה למספר מצבים נפוצים:

*יולדת -*

1. *בתוך* 72 שעות מרגע הלידה - ברור שאין חיוב לצום. אוכלת ושותה כרגיל

2. *לאחר* 72 שעות עד שבוע לאחר הלידה - אם אומרת שצריכה לאכול, מאכילים אותה. ואם אינה צריכה - צמה כרגיל.

3. לאחר שבוע ימים מהלידה - נחשבת כאדם רגיל וצמה כרגיל.

*מניקה -*

להתכונן לצום כראוי בימים שלפני - לאכול ולשתות היטב.

להתחיל את הצום וגם בצום עצמו - להיות במקום ממוזג, לנוח, לוותר על התפילות (ובמידת הצורך אם הבעל צריך לעזור, יוותר על התפילות - חלקן או כולן - כדי להישאר לעזור לאשתו)

במידה ורואה שיש חולשה משמעותית שלא עוברת, מעבר לצום רגיל (סחרחורת שלא חולפת גם אחרי מנוחה, חשש לעילפון או בחילות והקאות שלא מפסיקות) אפשר לשתות לשיעורין.

*הסבר על שיעורין בהמשך הדברים*

מי שיכולה להניק לסירוגין או לשלב מזון נוסף לתינוק (חלב שאוב או מוצקים) - כמובן שהדבר עדיף.

במידה ויש התמעטות בחלב והתינוק לא רגוע - לשתות לשיעורין.

מי שיודעת על עצמה מצומות קודמים שיש פגיעה לאחר הצום בכמות החלב באופן משמעותי ובלתי הפיך עד כדי הפסקת החלב לגמרי - לשתות לשיעורין.

*מעוברת -*

הדברים אמורים בהריון תקין ורגיל, במידה ויש חוות דעת של רופא לגבי הצום, יש להיוועץ ברב.

מעוברות חייבות בצום ולכן עליהן להתכונן היטב לפני הצום (לאכול ולשתות היטב) לנוח במהלך הצום, במקום ממוזג, לוותר על התפילות (להיעזר בבעל במידה ויש צורך).

להתחיל את הצום ובמידה ויש בחילות, הקאות משמעותיות ו/או מתפתחים צירים (אפילו קטנים) יכולה לשתות לשיעורין. מעוברת בחודשי הריון מתקדמים שלא מרגישה תנועות עובר תנסה לשכב על הצד במשך 10-15 דקות ואם לא מרגישה תנועות יכולה לשתות שתיה מתוקה פחות מכשיעור בכדי להרגיש את תנועות העובר.

אדם קרוב אצל עצמו, לב יודע מרת נפשו וברגע שאישה מרגישה שהמצב מתדרדר ואי אפשר להחזירו לאחור - לא להחמיר ולשתות לשיעורין מיד.

*אכילה לשיעורים* – *ברוב המקרים ניתן להסתפק בשתייה מזינה לשיעורים, ואין צורך באכילה. במקרים כאלו האכילה אסורה מכיון אשכילה ושתייה הם שני איסורים נפרדים ביום כיפור*, וגם כשהותר אחד מהם, לא הותר השני.

אם הרופא אומר שלא מספיק רק לשתות, ויש צורך גם באכילה, והרב פסק כך למעשה – יש למדוד ולהכין קודם הצום מאכלים בכמות של פחות מכשיעור. השיעור של אכילה ביום כיפור נקרא 'ככותבת הגסה', ובניגוד לשיעור של שתייה, הוא שיעור קבוע שאינו תלוי באדם עצמו.

באופן מעשי, שיעור זה הוא מעט פחות מ-30 סמ"ק (הכוונה שניתן להכניס את המאכל לתוך קופסה בנפח כזה), ואם שיעור זה אינו מספיק, ניתן להגדילו למעט פחות מ-33 סמ"ק. אם גם שיעור זה אינו מספיק, ניתן להגדיל עד למעט פחות מ-40 סמ"ק, אך לא מעבר לכך.

מאכל זה יש לאכול ברווחי הזמן המפורטים לעיל לעניין שתייה.

*אכילה ושתייה אינן מצטרפות*, ולכן מותר לאכול מעט פחות מכשיעור ומייד לשתות מעט פחות מכשיעור ולהפך. *העיקר הוא להפריד בין אכילה לאכילה ובין שתייה לשתייה*.

*טבילה ביום כיפור -*

המקוואות סגורים בליל כיפור מכיוון שתשמיש המיטה נאסר. מי שצריכה לטבול בליל כיפור דוחה את הטבילה למוצאי הצום. את רוב ההכנות אפשר לעשות לפני כניסת הצום בערב יוהכ"פ ובסיום הצום לחפוף, לרחוץ את הגוף היטב, לנקות את הפה ובין השיניים ולעיין שאין חציצות.

*הפרדת מיטות ומגע -*

יום כיפור אסור בתשמיש מיטה. בליל כיפור צריך להפריד מטות ולנהוג כדין הרחקות של נידה, לגבי הרחקות ביום, יש מקום להקל במגע שאינו של חיבה ובהושטה מיד ליד.

*נטילת גלולות ביום כיפור -*

אם אפשר ליטול את הגלולה לפני ואחרי הצום - עדיף.

במידה ואין אפשרות - ליטול אותה בלי מים

ומי שלא יכולה - ליטול עם שתיה מאוד מרה (2 שקיות תה קמומיל במים ולהשרות עד שהמים יספגו היטב) ופחות מכשיעור. אין צורך לברך לפני או אחרי.

חולה שאוכל או שותה ביום כיפור - אין צורך לעשות קידוש.

*איך מחשבים שיעורין?*

ממלאים לפני הצום את כל חלל הפה במים (שתי לחיים מלאות). פולטים את המים לכוס, מחלקים את הכמות לשתי כוסות (חצי-חצי). חצי מהכמות היא מלוא לוגמיו אותה אסור לשתות ביום כיפור ולכן אישה שותה *פחות* מחצי הכמות. כדאי לסמן על הכוס את קו גובה המים והכוס הזו תלווה אותה במהלך הצום.

בין שתיה לשתיה הפרש של 9 דקות.

בשעת הצורך אפשר לרדת מ9 ל-7 ול-5 ואפילו ל2 דקות.

עדיף לשתות מיץ ענבים כי יש בו סוכרים שיכולים לחזק את הגוף ולתת אנרגיה הרבה יותר משתיית מים. דוגמאות נוספות למשקאות מזינים: מיצי פירות טבעיים, יוגורט נוזלי, מרק מזין נוזלי, שהוכן לפני הצום.

כל שתיה כזו היא היתר בפני עצמו כך שאם האישה התאוששה, מפסיקה לשתות לשיעורין ובמידת הצורך - תחזור שוב לשתות לשיעורין.

להגדיל עד למעט פחות מ-40 סמ"ק, אך לא מעבר לכך.

מאכל זה יש לאכול ברווחי הזמן המפורטים לעיל לעניין שתייה.

*אכילה ושתייה אינן מצטרפות*, ולכן מותר לאכול מעט פחות מכשיעור ומייד לשתות מעט פחות מכשיעור ולהפך. *העיקר הוא להפריד בין אכילה לאכילה ובין שתייה לשתייה*.

לשאלות נוספות והצטרפות לקבוצת סוגה בשושנים - שות הלכתי בטהרת המשפחה

נתנאל ובת-חן ווייל

לגבי הזמן בין לבין. וגם לגבי זה שניתן כל שתיה ולא כל שתיה צריכה היתר בפני עצמה.

לכן נראה לי עדיף שכל אחת תשאל אצלה...

מותר לשתות כל משקה נוזלי כולל יוגורט שוקו וכו

אכילה נמדד לפי נפח לכן תכיני לך מראש מזון כמה שיותר דחוס כמו שקדים תמרים וכו.

פעם ראיתי טבלה ממש כמה שקדים זה שיעור כמה פתיבר אבל אני לא יודעת איפה למצוא

אני קיבלתי היתר בזמנו רק לשתיה בשיעורים, אז לא יודעת לגבי אוכל

אבל בשביל השתיה חילקו מטעם הקופת חולים כמו שלוקים של מים, שכל שלוק זה השיעור שמותר

ועקבתי בשעון וכל 9 דק' שתיתי שלוק של מים

אין יותר מלחיץ מ"אני מתלבטת אם להגיד לך משהו"...

אוף.

חיבוק גדול!

חוויה של טבילה מעורבבת עם כ"כ הרבה רגשות, אני תמיד מדמיינת שיש נשים (סליחה) שמנות ממני/ מכןערות ממני/ מבוגרות ממני/ מוזרות ממני שטבלו פה .. אז... לא יזכרו אותי...

מעולם לא נתקלתי באמירה כזו של בלנית, נשואה מעל 20 שנה, ההפך אני ממש מרגישה שהן מנסות להיות בלתי נראות, לא מסתכלות עלי , מסתובבות לצד השני , ומסתכלות רק על הטבילה כשאני בתוך המים( בעיקר באחד המקוואות בעיר שלי, אבל גם בשני הן בסדר). אני חושבת שאת יכולה לבקש שהבלנית לא תסתכל, שתסתובב ותסתכל רק אם כל בראש במיים, והטבילה כשרה, זה בעצם התפקיד,שלה. לא דום דבר מעבר.

ולנסוע למקווה איר זה יותר זמן, וכמו שאני מכירה את עצמי אני פשוט רוצה לגמור עם זה כמה שיותר מהר

אצלנו בזמן שהטובלת יורדת לבור הטבילה הבלנית עומדת עם הגב אליה או מרימה את המגבת למעלה שתחצוץ.

יש רק בלנית אחת?

אצלנו יש כמה

את המשפט הנ"ל היא אמרה לי כשחזרתי לחדר להתארגן

אם כן תבקשי מהאחראית שלא ישבצו אותה אצלך, ומקווה שיהיה לך בלנית נעימה ורגישה יותר

זה זמן כזה רגיש, שצריך להיות אובר ואקסטרה רגישים

אצלנו אני בכלל לא רואה את הפנים של הבלנית... היא דופקת על הדלת שלי ומיד מסתובבת לחדר של הבור ואני הולכת אחריה ואז נכנסת למים ורק אז היא מסתכלת על הטבילה ומיד יוצאת ומחכה עד שאני אכנס לחדר שלי חזרה.... גם ככה כל הקטע של הטבילה לא נחמד להרבה נשים!

ומה זה המשפט הזה לא הבנתי, לא משנה מה היא רצתה להגיד זה ודאי לא עניינה!!

היום אני כבר יודעת לשים גבול

מבקשת שלא יבדקו אותי ולא ישאלו שאלות (ממש נעים לעמוד מול אישה זרה עם מגבת ולהתחיל לדבר איתה 😵‍💫)

לאחרונה הגיעה אצלינו בלנית חדשה צעירה,

כשנכנסה אמרתי לה אני מוכנה והכל בסדר ( כלומר אין צורך לחפור)

אז היא שואלת אותי

מה.. זה פעם ראשונה שלך במקווה הזה 😲?? כאילו אני המוזרה פה

באמת שאין לי מילים.

כנראה שרוב הבלניות בסדר גמור אבל מספיק פעם אחת לעבור אי נעימות והשפלה כדי לגרום לכל הדבר הזה להיות הכי שנוא עליך בעולם

אני חזרתי גם אחרי 4 חודשים,

וכן ניסיתי בתקופה הראשונה שאיבות תוך כדי ואם היה צריך היה גם תמל.

אחרי 9 חודשים נשברתי והפסקתי שאיבות והמשכתי עוד קצת הנקה אחרי ובלילה אבל זה מחזיק מעמד הרבה פחות טוב ודיי מהר הפסקתי פשוט לגמרי.

אז קחי בחשבון שלפעמים כשלא שואבים בעבודה זה משפיע גם על האחרי...

בהצלחה!!!

בעבודה וזה גמר אותי פיזית

חוסרת אחרי החגים משלבת מעכשיו תמל בבית

ח

ואחרי זה רק בקבוק.

לשלב גם וגם לא הצלחתי. ברגע שעברתי לבקבוק עברתי לגמרי

אם את רוצה להביא תמל הייתי כן שואבת בהתחלה ומורידה שאיבות לאט לאט שלא יהיה גודש.

הסתגלות לעצמי

להסתגל לפרידה מהתינוק

מהשינוי בסדר יום

וגם בשבילו

למרות שלא הייתי בטוחה אם הוא צריך

גם אם הוא לא יודע להביע את הקושי שלו פוחד מפרידה, עדיין הוא היה רגיל להיות 24/7 עם אמא ופתאום לעבור ל8 שעות רצופות במקום אחר עם מלא רעש וילדים ובלי אמא נראה לי ממש יותר מדי

כדאי לעשות בהדרגה של כמה ימים...

והגדולה שלי (שנה ו9) אצלה ואם אוציא את התינוקת מה עם הגדולה? זה יהיה לי קשה להוציא את שניהן מוקדם או שהגדולה תשאר ותבכה

אולי כן לעשות יום- יומיים שאת אוספת את שתיהם מוקדם, ואז רגיל אבל פחות קריטי

גם לכאלו שלא נראות הנקה יש ריצרצים בצדדים שהופכים אותם למתאימות

איך אמורים להניק מהריצ'רצ'ים האלו בצדדים

ספיציפית של הודולה ארוכים ממש, ואז אפשר להזיז את השמלה מהצד ולהניק. ממליצה לבשוק את זה כשמודדים.

חגיגיות עם רוכסן

ובכללי אני לא קונה "שמלות הנקה" אלא שמלות עם כפתורים/וי/ רוכסן וכו'

לתאירי יש דברים מהממים אבל הסטודיו שלה בקרית מלאכי

וגם נראה לי שיש בחנות שנקראת "לב שמח" (ראיתי אחת באלעד ואחת במודיעין עילית)

אם רחובות קרוב לך אז על כל רחוב הרצל יש כל מיני חנויות

יש גם חנות שנקראת קמי שאו אני לא בטוחה במרכז איפה היא, אבל יש אותה ברחובות, באחת הסמטאות של הרחוב הנ"ל

מורידה את הכתפיה מהכתף ואז ממש נוח לי להניק, ויש סרפנים ממש יפים וחגיגיים (כי כבר נמאס לי שכל השמלות שבת שלי הן מעטפת או כפתורים)

שהפתח מרובע גדול עם גומי כזה

יש לי חולצת בסיס ואני פשוט שולפת את השרוול

יש לך רעיונות למקומות ספציפיים בהם אוכל למצוא?

אני מאוד אוהבת את הסגנון והגזרות

וגם היה לי ממש נוח.

מגוון של שמלות ממש מוצלחות

מבחר גדול של שמלות הנקה חגיגיות

קשיי המעבר למיטת מעבר😉

גם אצלי בגיל שנתיים העברתי למיטת מעבר וכמובן קם ממנה עצמאי, אך היה מגיע אלינו לחדר ונרדם בחזרה על המיטה שלנו..לאט לאט הם מתרגלים..

יכול להיות חוויה מאד לא נעימה

אולי הייתי מתיישבת לידההבמיטה כשהיר קמה. מתעקשת שאי אפשר לקום מהמיטה

אבל ללוחשת לתינוקות יש פרק על מעבר למיטת מעבר ושיטות איך לעזור לילד לישון לילה שלם. אני משתמשת בעקרונות שלה אבל שלי עוד בלול. הוא היה קם בלילות ומתלונן שרוצה לצאת, השתמשנו בהורד - נמצאים ליד ופשוט מורידים שוב ושוב לשכיבה (אני אומרת לו 'ראש על הכרית' עד שהוא חוזר לישון). העיקרון שלה בגדול זה בהדרגתיות ובעקשנות - לשבת ליד ולהחזיר למיטה, עד שלומדים ואז בהדרגה לצאת מהחדר (כל שלושה לילות נגיד יושבת קצת יותר רחוק ממנה עד שיוצאת לגמרי וילדה לומדת להישאר במיטה לבד). ממליצה לך לבדוק בספר שלה, יש שם ממש סיפור כזה על ילד שהיה קם מהמיטה כל הזמן להורים

מקווה שיעזור לך❤️

היא שתהיה בריאה

בלול- אם היינו לידה לא היתה נרדמת. רק כשהיינו אומרים לילה טוב נשיקה והולכים תוך שנייה בום

כאילו אם אנחנו שם רןצה לשחק

גם עכשיו אם יש לה יותר כוח אז בהרדמה הראשונה היא לא נרדמת ראשונה, אחותה קודם, אנחנו אומרים לה לילה טוב יוצאים ושתי דק אחר כך רדומה

אני לא בנויה לפרויקטים באמצע הלילה והרבה יותר קל לי שהם פשוט באים לישון במזרון לידי

מבינה את הצורך שלהם בביטחון ובקרבה

וזה לא דורש ממני לקום ולהרדים באמצע הלילה..

עד היום למעשה הבן שלי ישן איתנו משלב מסויים בלילה וזה לא מפריע לי בכלל

אני גם לא

אבל עם הגדולה תקופה ארוכה פשוט באה כי באמת אין כול למלחמות

זאת אם מתעוררת כשאנחנו ישנים- לרוב לא תהיה לה בעיה לחזןר למיטה נשב לידה קצת ושלום

אבל אם אנחנן עוד ערים (וזה נפוץ ב12…) זה הסיוט

היא גם לא רוצה את המיטה שלנו

היא מסכימה להיות במיטה רק אם יושבים לידה וגם אז לא תמיד עם ראש על הכרית

ויכול לקחת לה המון זמן להרדם

ואם יותאים מהחדר היא באה

ככה שתהיה אווירה של אמצע הלילה

כי באמת לרוב בעיני הרבה מבעיות השינה נובעות מעייפות יתר, אבל

אולי להשכיב אותה לישון יותר מאוחר?

את בטוחה שבמעון ישנים רק מ 12-14? המעונות אצלנו לרוב מתחו יותר את השינה, השכבו לפני 12 והעירו אחרי 14:00...אז אולי באמת כבר ישנה מספיק?

לא יודעת האמת מאחלת לך שכן תחזור לשעות השינה הרגילות שלה בלי להתעורר, כי נשמע ממש טוב

וגם היא באמת עייפה בשבע

עייפה עעיניים אדומות בכיינית עצבנית

לא מבינה האמת ששמים במיטת מעבר בכזה גיל

מיטת תינוק נותנת בטחון ובאמת אי אפשר לצאת ולהסתובב בבית סתם ככה בלילה

אצלי לפחות מעולם לא יצאו בגיל הזה לבד

הילדים שלי היו במיטת תינוק עד גיל שנתיים++ וישנו מעולה

וממש לא לסגור עליה את הדלת לדעתי. זה יכול ליצור טראומה של בהלה ש- למה בעצם? במיטת תינוק גם אם היא קמה היא נשארת במיטה (אאכ והיא נינג'ה קטנה) הבן שלי כשהיה מתעורר היה נשאר במיטה מתקשקש עם איזה ספרוו בד מתעייף וחוזר לישון

ובלי קשר בגלל שעברנו דירה ועיצבנו את החדרים- זה יותר יפה חחח

כדי שיהיה לשניהם האמת. מיד 2.

ולדעתי העיצוב של החדר הוא שיקול שולי לעומת מה שאת מתארת

את רואה את עצמך מתעוררת בלילה ןרדוף אחריה אחרי לידה שתחזור לישון? במיטת מעבר אפשר לישון גם בגיל יותר מאוחר. לדעתי הנוחות לוקחת (אם כי אני מבינה שכשזה לא לפי התכנון זה מבאס)

סתם נו כן

אבל זה הקטע היא לא כל הלילה טיילת

היא מתעוררת

צריך להרדים אותה שוב

וזהו עד הבוקר (בניגוד לבת הארבע שבאה אלינו ורוצה חיבוק ורוצה מים ומקסים פשוט)

אני העדפתי לחסוך את זה האמת..

יכולים להסתובב בבית ולעשות מלא בלאגן. וזה יכול גם להיות מסוכן.

זה לא הבעיה שצריך לקום אליה, אלא שהיא יכולה להסתובב והיא לא מודעת לסיכונים סביבה

זה השנקל שלי לפחות

יכול להיות גם ביום, לא רק בלילה. צריך להתאים את הבית לילדים קטנים שלא יהיו דברי סכנה.

לק"י

ולא כי כולם פה הם ילדים טובים ירושלים🤭

כנראה שאמצע הלילה פחות קורץ להם להשתובב בלעדינו.

לק"י

ולזה הגבתי.

בגלל שעוד מעט יהיה עוד תינוק קטן אז היא מתכוננת ומכינה אותה מראש למיטת מעבר כך שבע"ה עד הלידה היא כבר יותר תתרגל.

אני ממש מבינה את המהלך..בדרכ ההתרגלות למיטת מעבר לא לוקחת נצח.

לא רואה סיבה להשאיר במיטת תינוק, במקרה שלה הייתי קופצת על ההזדמנות של לידה נוספת בע"ה ומעבירה עכשיו (כך גם עשיתי עם ילדי בהפרשים צמודים). להשהות את זה ולהעביר למיטת מעבר כשיש עוד תינוק בן כמה חודשים לא יותר קל לדעתי.

כל אחת ומה שהתאים לה

לי התאים 2 מיטות תינוק כשהיו לי צמודים קטנים אז אני ממליצה, היא תחליט מה לעשות כמובן

בעיניי מיטת מעבר היא ממש מיותרת אגב (הייתה לי)

הצגתי רק עוד נקודת מבט

היא בציטת חבר ואחותה במיטה הגדולה יותר שלו

לא חושבת שאחזיר אותה למיטת תינוק היא בעקון בטוחה שהיא בת 17 ומאוד אוהבת את העצמאות שיש לה (לא ניתנת שנאכיל אותה למשל)