אז לא לדחות.

אני הסברתי בכללי נעזרתי גם בתמונות וסרטון ביוטיוב בזרימה לא מצאתי מראש. והמשכתי לפרט כמה שעניין אותה. אני גם בעד להסביר איך באים ילדים. לא בטוחה אם הגענו לזה בשיחה הזו ספציפית אבל בעבר שמעו ממני. הם לא עושים מזה עניין ענק. מקסימום מצחקקים קצת. ודי שוכחים אח''כ. אני ממש בעד שמידע יבוא ממני. יש לי את הספר של קיווי גם ועוד אחד של דפנה משהו. אני קראתי אותם אבל עוד לא איתה. כשתהיה באמת יותר מפותחת ובכיוון נעשה את זה. 

חיבור מיוחד, תא זרע תא ביצית.

לדעתי הגדול שאל יותר אז פירטתי פיזית הכל איך זה  נכנס. הבת עוד לא. לא צריך לומר שה... של אבא ל... של אמא.

בעיקר לשמור על ענייניות. בשיום האיברים בלי לשייך לאנשים מסוימים. להדגיש שזה רק למבוגרים נשואים. להרחיק מהם קצת ולשמור על רוגע. 

באמת עיקר הסיפור הוא על הזרע והביצית (אפשר להרחיב קצת על גנטיקה, ואיך העובר מתחיל מהחיבור של התאים, ואז הם מתפצלים, ולאט לאט מקבלים צורות של האיברים וכו', לפי העניין של הילד/ה).

לגבי איך הזרע נפגש עם הביצית - קראתי פעם שאפשר לספר שיש סוג מיוחד של חיבוק, שהאיש והאישה עושים ביחד בחדר שלהם, והחיבוק הזה מאפשר לזרע לעבור לגוף של האישה ולפגוש את הביצית שמחכה לו שם (ולפעמים נוצר מזה עובר ולפעמים לא).

אני כן דיברתי על זה עם הגדולה שלי. לא זוכרת בדיוק מה אמרתי ועד איזו רמת פירוט הגענו (זרמתי עם השאלות שלה, היא לא שאלה המון).

כן אמרתי שלגבי הפרטים איך לעשות הכל בדיוק - כשהיא תצטרך לדעת (לפני החתונה) היא תלמד כל מה שהיא צריכה לדעת. ואם בינתיים יש עוד דברים שהיא רוצה לדעת - היא תמיד מוזמנת לבוא ולשאול.

לי סיפרו באופן מאוד כללי, על זרע וביצית שנפגשים.

דמיינתי שיירה של זרעים מטיילים במיטה.. פחדתי להתקרב למיטה של ההורים.

כן הייתי אומרת בצורה עניינית שצריך להיות חיבור פיזי של הפין והפות כדי שיהיה הריון.

בלי דיבורי אבא ואמא/האשה והגבר וכו'.. 

לא בכיתה ד', אולי באיזור כיתה ו'.

יש לנו מנגנון הגנה פנימי שמה שלא בשלים לשמוע גם לא שואלים עליו.

לבוא ולספר ככה לילדה שלא שואלת ולא בשלה לשמוע, יכול להחוות סוג של תקיפה מינית.

צריך להתאים את המידע למה שנשאל.

מי שלא שואל איך הריון נוצר, אין שום סיבה לספר. וגם אם מספרים על זרע וביצית זה לא כמו לספר על מגע של פין ופות.

ילדה צריכה לדעת מה זה המחזור שיש לה ומה לעשות איתו, אם זה מעורר בה עוד שאלות אז אולי היא בשלה לשמוע עוד.

אבל אם היא לא שואלת, אין צורך לספר ככה.

רק בחטיבה לומדים בכזאת רמת פירוט, וגם אז לא מפנימים לגמרי את עניין החיבור. לא כי זה קשה להבין, אלא כי הנפש שומרת.

זה כמו שמגיל קטן ידעתי מה זה מקווה ובכל זאת כשבכיתה ט' דיברו איתנו על טבילה ומישהי שאלה אם זה נכון שהבלנית רואה את הטבילה, זה היה לי טראומטי כל התיכון. (וידעתי הכל עוד לפני, אבל לא הפנמתי את זה כמו שתואר בכיתה שאגב, לא היה מדוייק. כלומר הבלנית כן רואה את הטבילה, אבל זה לא כמו שזה נשמע, נכון? אז כשאין את הבשלות זה נשמע פשוט לא טוב וחבל להקדים את המאוחר)

בדיוק הייתה לנו (ההורים) שיחה בביה"ס והמורה אמרה שמהנסיון שלה עם הבנות בגיל הזה, שאפילו דיבור על דאודורנט כבר גורם להתרגשות רבה בכיתה, אז בטח לא להגזים אם לא שואלים. וגם אם ממשיכים לשאול, לשאול בחזרה מה את רוצה לדעת? ככה לדעת מה בדיוק הבת מוכנה לשמוע.

לא אשכח שכשהייתי בתיכון קראתי איזה ספר על הלכות טהרה

וכשהגעתי לקטע של בדיקות חשבתי לעצמי "מסכנות הנשים פעם, נס שהיום לא עושים דברים כאלה"

ועד שהגעתי להדרכת כלות הייתי בטוחה שזאת הלכה של פעם והיום לא עושים את זה...

למה? ככה

אתן@בארץ אהבתי לא חושבות שהן ישמעו על זה מבחוץ? על הפירוט הפיזי?

זה החלק הכי טראומתי 😵

אני לא אשכח כמה נגעלתי, הזדעזעתי ולא יכולתי לישון מההלם. 

יכול להיות שאני אפתח את זה שוב מול הבת שלי ונדבר על זה שוב.

בגדול אני מאמינה שאם יש שיח פתוח מול ההורים, אז גם לא מחפשים על זה יותר מידי מידע ממקורות אחרים.

אני כן חושבת שאמרתי לה (ואני גם מן הסתם אגיד שוב) שיש בנושא הזה הרבה מידע לא נכון, מבלבל, מעוות, שיכול לקלקל לה את החוויה כשהיא תגיע לזה. ולכן אני רוצה שהיא תשמע על הדברים בצורה אמיתית ומדויקת. ואם היא שומעת משהו שמבלבל אותה, או שסתם רוצה להבין יותר - היא תמיד יכולה לשאול.

אני מקווה שעם שיח פתוח בצורה כזו, היא גם תדע לא להיכנס לשיחות כאלו בכלל, ולא לחפש את המידע דרך חברות או גורמים אחרים.

מקווה מאוד שאני עושה נכון...

שיחות כאלה פשוט קורות.

גם אני זוכרת לרעה מאוד את איך שאני גיליתי "איך ילדים באים לעולם", הייתי ילדה בכיתה ה', בכיתה ו' יש בבית הספר היסודי שלמדתי בו שיעורים כאלה על מחזור, וסת, גיל ההתבגרות וכו'.

בקיצור מי שהעבירה את השיעור/ סדנא סיפרה להן על חיבוק מיוחד שיש בו מפגש שאיבר מין גברי נכנס לתוך איבר מין נשי, רק בין בעל לאשתו. הן כמובן נגעלו נורא והזדעזעו וטרחו לספר את זה לי ולעוד חברות מכיתה ה' בגועל וזעזוע.

היה ויש לי שיח מאוד פתוח עם אמא שלי, ושאלתי אותה אם זה נכון והיא אמרה שכן וקצת דיברנו אני לא זוכרת בדיוק מה.

אני רק זוכרת שחשבתי לעצמי בתמימותי: "איכס, אבא ואמא שלי אשכרה עשו את הדבר המגעיל הזה 6 פעמים", (כי אנחנו 6 אחים, מחשבה מגוחכת כביכול, אבל בכלים של ילדה תמימה בכיתה ה', זה מה שעלה לי לראש 🤷)

לפחות הייתה לי הכנה ולא גיליתי על זה בכיתה ו' בשיעורים בבית ספר כשכל הכיתה מובכת יחד.

בסוף, עובדה שאני זוכרת את זה עד היום ומאוד לא לטובה. מקווה בע"ה כשיהיו לי ילדים בגיל הרלוונטי, אבא - עושה שיחה עם הבנים, אמא - עושה שיחה עם הבנות. ובגיל יחסית צעיר, לפני שיספיקו לשמוע מחברים/ סדנת מיניות בריאה בבית ספר או גרוע מכך - באינטרנט.

לא חושבת שאצלנו זה ככה.

אבל מסכימה איתך שלפעמים אי אפשר להימנע מלשמוע.

אבל מעניין אותי מה בעצם את אומרת - את חושבת שהיה עדיף שאמא שלך תספר לך לפני ששמעת מהבנות האלו? היית צריכה לשמוע את זה כבר בכיתה ה'? וזה היה באמת יותר טוב לשמוע ממנה, או שפשוט לא היית בשלה לזה בשלב הזה?

והשיח הפתוח שמאפשר לשאול כששומעים משהו כזה, בעיני זה הכי חשוב. מסכימה שזה עדיין לא מונע הכל, ועדיין אפשר לשמוע דברים משאירים חותם לאורך זמן, אבל לפחות יש אפשרות לעבד קצת את מה ששמעת, ולתקן דברים שאולי לא מדויקים.

מצד שני, אני בת 25, כבר היה אצלנו אינטרנט לכולם ולמדתי בבית ספר חמ"ד אבל מאוד מאוד הטרוגני ולא תורני במיוחד, אז מניחה שיש בנות שטוב ששמעו את זה כך בקונטקסט הנכון ולא משמועות/ חברות/ אינטרנט.

אני מסכימה שפשוט לא הייתי בשלה וזה היה לי מוקדם גם אם אמא שלי הייתה מדברת איתי לפני כן. יכול להיות שלא היה בזה טעם, ויכול להיות שזה כן היה טוב יותר, וחוסך לי את הנסערות עד ששאלתי אותה, ומקטין את המבוכה מול הבנות שסיפרו והבנות האחרות שהלכו איתנו. זוכרת את החוויה הזאת שחשבתי שהן בטוח משקרות סתם כדי להגעיל אותנו.

העלית לי נקודה למחשבה, האמת לא יודעת מה היה נכון. את צודקת שיש עניין של בשלות שלא כל כך משנה מי מספר את זה. עוררת אותי למחשבה, האמת אין לי מושג מה נכון לעשות. למזלי יש לי בן בכור בן פחות משנתיים ככה שיש לי זמן לחשוב

את צודקת שהכי הכי חשוב השיח הפתוח. ובכלל הקשר ההורי והיכולת לדבר על הכל, לאו דווקא על הנושאים האלה.

ולשאול כל שאלות שיש

אבל בפועל זה שהיא סיפרה לי רק על מחזור ולא על "איך באים ילדים לעולם", גרם לי להרגיש בנח לדבר איתה רק על מחזור....

ואת המידע על איך באים ילדים לעולם קיבלתי מחברות משמועות באופן מאד לא מדוייק וטראומתי.. והמשכתי לחפש עוד מידע ל א דרך אמא שלי....

בעזרת ה' הילדים שלי קטנים עדיין

אבל אני משתדלת כבר מעכשיו כששואלים שאלות לענות תשובות מדוייקות ופשוטות....

ושיווצר שיח טבעי ובריא לאורך כל השנים ולא פתאופם לנסות בגיל ההתבגרות לייצר כזה שיח...

של איך באים ילדים לעולם, כדי לאפשר שיח פתוח בנושא.

וכן כתבתי קודם גם איך אני חושבת שנכון לספר בגיל צעיר. כן חושבת שצריך לדעת בנושא, ולא לשקר אלא לתת מידי נכון ואמיתי, אבל לא בהכרח עם כל הפירוט. אני חושבת שגם אם לא אומרים הכל, אבל מראים לילד שיש מקום לדבר על זה ולשאול על זה, ועל כל שאלה שהוא שואל הוא מקבל תשובה - אז זה מספיק כדי שגם אם הוא יחשף בחוץ למידע לא מותאם, הוא ירגיש בנוח לפנות עם זה ולשאול.

ואני מאוד מסכימה ששיח פתוח ותשובות פשוטות לשאלות שאלות צריכים להתחיל מגיל צעיר, ולא רק כשיחה בודדת לקראת גיל ההתבגרות.

שלמרות שאמא שלי מאד אפשרה שיח וכו עדיין הובכתי לדבר איתה חיפשתי מידע בחוץ..

מאמינה שעוד רבים ככה.

ולכן אני מעדיםה שאת המידע יקבלו ממני.

אבל כן חושבת שלכל רמת פירוט יש שלב שמתאים לה.

ומי שסיפרה פה שהיא נחשפה בכיתה ה' דרך חברות לפירוט שהיה יותר מידי עבורה - זה עדיין לא אומר שצריך שאמא תספר ברמת פירוט כזו לפני כיתה ה', כדי שהבת לא תשמע מחברות.

אני כן בעד שכל המידע יגיע דרכי, אבל אפשר לתת בכל גיל מידע שמתאים לו, ולקוות שעצם זה שיש שיח פתוח בנושא, יעזור במצב שיש חשיפה לא מותאמת למידע מבחוץ - שהבת לא תשאר עם זה לבד, ותדע שהיא יכולה לפנות ולשאול על זה.

עשיתי לה בוקר כיף איתי, עם אוכל שווה.

קניתי לה את הספר בואי בתי, קראנו יחד, הסברתי לה, דיברנו. לפי הקצב שלה כמה לפרט על ילדים.

כן הזכרתי שהגוף מכין את עצמו, וזו ברכה מכיוון הזה, אבל לא פירטתי. אמרתי לה שאם יהיו לה שאלות תמיד אענה לה על הכל.

היא בכיתה ה', השנה הבאתי לה גם חבילה של פדים והמלצתי לה שיהיה לה בילקוט 2-3, כדי שאם היא או אחת החברות תצטרך, אם תקבל בבית הספר.

״מצטיינת מחזור״ - של הוגת שיטת המודעות לפוריות.

ממליצה לקרוא עליו קצת. ממה שזוכרת שקראתי עליו רובו מאוד ענייני ומתאים גם לבית דתי, אבל יש בו פרק בסוף שמדבר על חוויות מיניות של בנות נוער, אז אולי לקנות ולהשאיר אצלך וללמוד יחד בחברותא…

לפעמים זו פדיחה בגיל הזה שהחברות ידעו, ממליצה לקנות לה פדים של קוטקס (עושים פחות רעש כשפותחים) או אולי אפילו תחתוני מחזור.

אחרי כמה פעמים אישית ממליצה מאוד על גביעונית, אבל זה דורש כבר יותר חיבור לגוף.

עוד משהו - חשוב מאוד בעיניי לא לדבר על זה במובן של ״לכלוך״. היא לא לכלכה את המיטה בלילה כי הפד זז. הדם לא מלוכלך. זה משהו טבעי של הגוף (ברור לי שלך זה ברור, אבל זה מאוד חשוב שגם לה זה יהיה ברור)

ובנוגע ללשלב על איך ילדים באים לעולם - לי אמא שלי סיפרה בערך בגיל הזה, אבל רק על עניין הזרע והביצית וגם אני נחרדתי שאם אישן באותו חדר/מיטה עם אחים שלי אני אכנס להריון… אז צריך להתייעץ על האיך. ואם את לא מעוניינת לספר - אפשר נטו להגיד שזה השלב שהגוף מתחיל לשחרר תאי ביצית… כלומר לתאר את זה כעניין מדעי נטו. כמו שיש נזלת כשמצוננים, או כמו שמתחילות להיות שיערות, ככה יש דימום פעם בחודש כי הגוף מתבגר. 

עוזרות לי ממש!

נתתן לי כמה כיווני חשיבה מעולים. תודה רבה

מדייקת את העניין, אני נגיד שמעתי מחברות ומדיה( בית דתי פתוח מאוד ) בסביבות כיתה ו ונחרדתי. זה נתפס כמשהו טמא וחייתי שעושים רק לשם הבאת ילדים.

רק בגיל יחסית מאוחר הבנתי שזו מצווה בפני עצמה ולא רק פרו ורבו.

אז ממש חשוב לי שלא תקבל את זה בצורה כזו..

היא ילדה טובה ותמימה ובגדול מספרת לי הכל, אני מתקשה להאמין ששמעה על זה משהו מהחברות אבל ברור שאי אפשר לדעת..

לגבי הגיל, אני נגיד קיבלתי בכתה ז ואני ממש חרדה שהיא תקבל מוקדם ולא תדע מה זה. מקווה שלא, אבל מעדיפה להכין אותה..

אני חושבת שאתחיל לספר על המחזור ואענה על שאלות ברמת ההבנה שלה ולא אניית עליה הכל ביום אחד.

רק לגבי הספר בואי ביתי, אני רואה שהוא מתאים לציבור החרדי ואנחנו דתל. לדעתכם מתאים גם לדתל?

והספר של מאור קפלן מומלץ לכיתה ד או יותר מאוחר? 

גרסה סגורה יותר בה אין אזכור של הריון, וגרסה פתוחה יותר בה ההסבר מקושר גם לאיך נכנסים להריון (ןבגרסה הזו יש גם הסבר על טמפונים, שאין בגרסה הסגורה).

לדעתי הגרסה הפתוחה לגמרי מתאימה לציבור הדתי לאומי.

את יכולה להסתכל באתר שלה, נראה לי שיש שם גם דוגמאות מתוך הספר.

והוא נמכר בכמויות בציבור הדתי יותר מהציבור החרדי.. (אני מדפיסה אותו כבר פעם תשעית! ברוך ה ותודה לה!!)

ואגב, נתון ממש מעניין שגם אני הופתעתי ממנו שמרנות לא בהכרח קשורה למגזר

זאת אומרת שהיו כאלה מהציבור הדתי שקנו את הגרסא השמרנית יותר

וכאלה מציבור חרדי שקנו את המורחב יותר (הכי ראיתי את זה בכיתות שהזמינו שזו בערך אותה אוכ ובכל זאת הזמינו משתי הגרסאות תמיד)

אלופה!

אז מה את ממליצה לילדה בכיתה ד? אנחנו לא כאלה שמרנים.. 

כלומר בכיתה ו'?

ובהחלט לא בהכרח מתאים לכיתה ד, אבל אפשרי, כל אשה תרגיש מה אומר לה ליבה בעניין הזה. אפשר להתחיל מהכרובים בבית המקדש.

לספר שיש מדרש שברגלים היו מרימים את הפרוכת של קודש הקודשים, כדי שעם ישראל שעולה לרגל יראה איך הכרובים מעורים זה בזה ושזה מסמל את החיבה שיש בין ה' לעם ישראל.

את יודעת מה היתה הצורה של הכרובים? של איש ואשה. את יודעת מה הכוונה מעורים זה בזה? כשאיש ואשה אוהבים אחד את השני, אז הם הכי רוצים להיות הכי קרובים שיש, הכי יחד שיש, להרגיש שהם אחד למרות שכל אחד עם גוף נפרד של עצמו. **אפשר לתאר את זה בכל מיני דרכים, אני שואלת, ראית גוף של בן וגוף של בת, את יכולה לחשוב על מקום שנראה שונה אצל כל אחד, שאצל אחד יש משהו בולט ואצל השני משהו שקוע, סוג של חור? (הם יודעים)

אז כשאיש ואשה מאוד אוהבים אחד את השני אפשר ליזום חיבור של שני המקומות האלה, ויש מזה הנאה גדולה לשניהם, וזו הרגשה מאוד מיוחדת להרגיש אחד.

אי אפשר לעשות את זה סתם עם מישהו או מישהי, צריך להתחתן. גם אחרי שמתחתנים יש זמנים שאפשר ויש זמנים שאי אפשר לפי ההלכה, וכמובן צריך לעשות את זה בצנעה. כשתהיו גדולים תלמדו על זה, (אפשר לציין שלפעמים פחות רוצים גם בזמנים שאפשר וזה בסדר.)

אז תארו לעצמכם שה' שרוצה לסמן לנו כמה הוא אוהב את עם ישראל, זה מה שמסמל את זה בבית המקדש- אהבה של איש ואשה.

אני גם מוסיפה, את צעירה, זה אולי נשמע לך מוזר ואפילו מגעיל, ואיך יכול להיות שזה מה שאנשים עושים- אז קודם כל זה נורמלי שבגילך מרגישים ככה, וככל שתגדלי, את כנראה כבר תרגישי שאת רוצה לאהוב איש ולהתחתן איתו, ובע"ה כשיגיע האיש הזה גם הלב שלך וכל הגוף שלך ירגיש שאת רוצה להיות קרובה קרובה אליו הכי צמוד שיש.

באופן אישי, אני מרגישה שלהתחיל מהמקום הכי קדוש, מאהבת ה' לכנסת ישראל, מבית המקדש- מקום החיבור של שמים וארץ, להגדיר את זה כמעשה של אהבה וחיבור מתוך רצון, גם אם עדיין זו מחשבה מוזרה ואפילו מגעילה, ברור שזה דבר חיובי מאוד, ובונה את הגעגוע הבלתי מודע עדיין לחויה הזו.

ועוד הערת שוליים, מישהי כתבה פה 'אמא מדברת עם הבנות אבא מדבר עם הבנים'- מסכימה שזה אידאלי בעיני, רק יש אבות שזה פחות אידאלי בעינהם ויכול להיות מצב שיגידו אם את חושבת שזה חשוב את מוזמנת לדבר איתם בעצמך, אז תכינו את עצמכן לאופציה שאולי אמא מדברת עם הבנות וגם עם הבנים.

בהצלחה 🤍

בגילאים הצעירים גם הסבר כזה לדעתי מרתיע.

כמובן חשוב שהתחושה הכללית תהיה חיובית אבל מרגיש לי מפורט מדי לכיתה ד-ה

בגיל כזה זה היה בעיקר מכווץ אותי ..זה יותר מדי גרפי..

ואגב גדלתי בבית חילוני וידעתי הכל מגיל 4 בערך אבל דוקא כי לא ישבו וסיפרו לי היה לי יותר נעים..

זה מביך יותר בעיני כשזה לא בשל

אני בכיתה ד' כן דברתי עם הבת שלי על הרחם..על המחזור על ההתפתחות של הגוף לקראת היכולת להביא חיים

וזה בעצמו הרגי שלי די והותר עבורה

יצאנו יחד לטיול פינוק וגלידה ..היא הקשיבה...אבל בסוף לא נתנה לי להאריך אלא בכוונה העבירה נושא והרגשתי שזה היה לה מספיק אינפורמציה לערב אחד

ומתכננת שיחת המשך איתה כשארגיש שנכון לה או כשתתחיל להראות איזה סימן בגרות גופני בינתיים אין לה

לספר איך בדיוק באים ילדים לעולם- לא דחוף לי כרגע

אבל גם אם כן- היתי מספרת בכללי

שהאיש והאיהש הם בעצם נשמה אחת וכשהם מתחתנים האיש מביא לאישה את הזרע שלו והזרע פוגש את הביצית שנמצאת בתוך גוף לש האישה ואז נוצר מהז עובר...

אפשר גם לספר יותר שזה נעשה ע''י חיבור -חיבוק מיוחד או משהו כזה

כשהילדה יותר מתבגרת הז משהו אחר

אבל לכיתה ד' מרגי ש לי ממש מספיק

אבל ברור שלכל אחת נכון משהו אחר..לא התכוונתי לפסול חלילה רק לומר שזה מתשנה מאחת לשניה

יפה שהיית רגישה לעצור.

זה באמת נושא מאוד כבד לגיל הזה...

ממש מסקרן אותי איך ידעת על הבאת חיים לעולם בגיל צעיר, מה ידעת? מאיפה המידע? 

יש ספר כזה מעפן לילדים בעולם החילוני לש פעם.. יש סרטים שרצים על המסך. חופשי..יש אחיות גדולות שיש להן חבר..

האמת אני לא יודעת

סוג של אחד ועוד אחד ....העובדה הפשוטה משעולם לא ישבו לספר לי

כאילו הבנתי מהחיים..בערך כמובן..בהבנה של ילדה

האמת דוקא יצא טוב כי זה היה לי כזה טבעי ועובדתי כזה בלי הרבה אישיו מסביב

לא היתי עושה ככה לילדים לשי

ברור

אבל לי זה עבר בסדר😉

הלוואי היתי חיה בעולם נקי ותמים יותר

בגיל צעיר,

זה עוד לפני הבושה והמבוכה וזה מתקבל טבעי יותר. 

מודה שאף פעם לא חשבתי להנגיש את זה בצורה כזאת

אם אומרים את זה בצורה נכונה.

עצם המחשבה ש'אני פעם אצטרך לעשות את זה' עלולה די להלחיץ.

ואם ילד שומע שגם אם הוא לא מבין את זה עכשיו - כשהוא יגיע לזה זה כן יהיה לו נעים, בעיני זה יכול להרגיע.

(וסליחה על הייבוש כן.? תשאלי מה שבא לך 🫣) סתם זה ממש מהימים האחרונים פה בפורום 

אני ממש משתדלת ליצור שיח פתוח בנושא ממש מגיל קטן.

יש כל כך הרבה סיטואציות מחיי היומיום שמזמינות שיח בנושא. ואפשר להתחיל לטפטף מושגים והסברים. בדיוק כמו שמסבירים על כל דבר אחר.

למשל- ילד נוגע בעצמו. ילד רואה שמחליפים טיטול למישהו מהמין השני. שואלים שאלות סביב הריון. מוצאים תחבושת בבית. שומעים סיפורי לידה, או על טיפולי פוריות... 

הם שואלים- ואני עונה. בהסבר תואם גיל כמיטב יכולתי.

אז לאט לאט הילדים מתחילים לקבל מושג איך הפריון עובד. לאבא יש זרע שמיוצר באשכים, אבל רק מגיל ההתבגרות. לאמא יש ביציות (ואפילו לתינוקת יש כבר ביציות!). מלא-מלא-מלא ביציות. הרבה יותר מכמות הילדים שאפשר ללדת. בדיוק כמו שכל ילד יודע שתינוק גדל ברחם- הילדים שלי יודעים מגיל ממש צעיר שבכל חודש יש לאמא ביצית ברחם שאם היא תפגוש את הזרע של אבא אז יהיה לנו תינוק. כשילדה מתבגרת הגוף שלה מסוגל כבר לסחוב הריון. כשהגוף מספיק חזק- הביציות יכולות לעבור לרחם ולחכות שם שיגיע זרע. אבל מי שעדיין לא התחתנה, ולא יגיע אליה זרע- הביצית תיפול, ואיתה כל ההכנה של הגוף להריון.

אני חושבת שאיפה שהוא סביב כיתות ד-ה-ו כל אחד מהילדים,  שאל את השאלה הגדולה של 'אבל איך הזרע והביצית נפגשים'. וכולם אמנם קיבלו את ההסבר בהלם כלשהו, אבל השיח נשאר פתוח ומאפשר להמשיך לשאול שאלות (שבאמת הגיעו, וה' יעזור עם תרבות הפרוגרס שהם נחשפו אליה).

אני חושבת שלשבת יום בהיר אחד ולהפיל הכל מהתתחלה ועד הסוף  זה יותר מדי. זה נשמע לי מציף ומורכב מדי. וגם ממש קשה לקלוע בדיוק לתזמון שבו מצד אחד הם עדיין לא שמעו מחברים ומצד שני הם כבר בשלים ללמוד ולהבין.

ואם זה פשוט עוד נושא שיחה בבית, שמדברים עליו יחסית בחופשיות (אבל לא ממש, כי אם ילד יעלה שאלה כזו בשולחן שבת- הוא כן לרוב יקבל תשובה של 'נדבר על זה אחר כך בפרטיות')- אז זה ממשיך להיות נושא שיחה שאפשר לדבר עליו.

בקיצור, בעיני לא נכון להתייחס לזה כ''השיחה''. זה נשמע לי כמו משהו יותר מדי חד פעמי וגדול, ונכון יותר ליצור מרחב בטוח שבו ניתן לשאול שאלות לאורך כל החיים.

כנראה שלא חווית סוג ילדים שונה.

הבן הבכור שלי הוא כמו שאת מתארת, קולט מהסביבה, משיחות כלליות, מהריונות שלי וכו'.

ואין לי שום בעיה להסביר בשולחן שבת איך תינוק יוצא מהבטן.

הוא עם היגיון בריא, מבין דברים בצורה ברורה, מאוד ראליסטי, ולכן גם על הנושא הזה, לא היה צריך את "השיחה"

לעומת זאת יש ילדים שחיים בתוך עולם משלהם. עד גיל 10 זה גיל שהדמיון מאוד מפותח, הרבה פעמים המחשבה לא מספיק בהירה.

רואים את זה בתכנונים שונים ומשונים שצריך "להצניח" את הרעיונות והמחשבות למציאות.

במצב כזה, לא משנה כמה דיבורים ורמזים יש מסביב, צריך שיחה ברורה וממוקדת בנושא.

לפרוט לפרטים הקטנים כל מה שרלוונטי והיא צריכה לדעת. ברמת ה"חשוב להקפיד על מקלחות" ועד מה עושים עם תחבושות משומשות.

לא כל הילדים צריכים את זה, אבל זה לא קשור רק לשיח פתוח.

למשל עם הבן שלי כבר לפני שנים דיברתי על מניעה ותכנון ילודה, פשוט כשהוא שאל. ובשולחן שבת לפני כולם.

אבל הילדים האחרים רחוקים מזה כרחוק מזרח ממערב. הדבר שהם כן יודעים זה שאני לא בהריון. וזהו לא שום דבר מעבר לא קלטו.

אז אני יודעת שצריכה לדבר איתם על הנושא באופן יזום ביום מן הימים.

ולגוף הדברים. זה נכון אבל לא סותר בעיני את מה שהיא כתבה. לשלב בין הדברים. 

למרות שהבית שלי לא במצב קשה הפעם. ברוך השם. ואני לא מבשלת הרבה בכלל, מכינה רק דג וחמין ושקשוקה לצהריים

לא יודעת להסביר את זה, אין לי כח בימי שישי כבר הרבה זמן

רוב הפעמים הבעיה היא באמת הציפיות

או שלנו או של אחרים

צריך ללמוד לשים גבול לציפיות לא ריאליות 

לסטטוס שיש להם זמן לבית קפה...

מצחיק

הרף של בעלי יחסית גבוה בשבתות

אני משתדלת להוריד אותו כל פעם

אבל אנחנו מאוד אוהבים להיות בבית, ואוהבים אורחים

וזה פשוט לא הולך

נגיד עכשיו אני בעבודה

אתמול עבדתי קשה בטירוף

והוא עושה פינשיים

וממש באלי בית יותר נקי 😔

ופשוט לא מגיעה לזה 

אבל אין לי עם מי😅

גם הרף שלי גבוה. אני משקיעה הרבה בסלטים וקינוחים. הרבה פעמים עושה את הקניות רק בשישי, ואני עושה. ואנחנו כל שבת בבית. עד שהבנתי שזה בלתי אפשרי מבחינתי להתאבד על זה ביחד עם שבוע עבודה, נקיונות כביסות וגיהוצים, ובעלי בכלל לא נכנס למטבח/ מנקה.

ולכן - מורידה הילוך.

קונה קינוחים לפעמים ולחם תמיד, לפעמים מקפיאה סלטים אם הכנתי כמות גדולה ודואגת לפרופורציות

סעודה שלישית למשל אוכלים פה טונה בקופסא/ סרדינים

עשיתי לעצמי מעין תעדוף

קודם כל אוכל שזה בעיקר דג לערב+ מנה פשוטה למחרת

נקיון אחרי.

קינוחים זה בונוס

ובין לבין מנוחה והרבה.

אבל זה רף שלי, לא שלו

אם זה לא עושה לך טוב הרף שלו - דברי על זה. בטח לא כשאת זו כשנקרעת

לא הייתי מעלה על דעתי לארח ככה 😂

לפחות בחמישי את בבית? 

לפעמים כן ולפעמים לא

פשוט נדיר שמסתדר לנו לארח אותם ספציפית

וכבר הרבה זמן אני רוצה, אז מסתדרים 

ובין הקצר

משהו כיף בשבילה אז כל היום נראה אחרת.

אחת אוהבת בית קפה

אחת קניות

אחרת פילאטיס

אחרת הליכה בבוקר מוקדם.

אין לי כוח ולא התחלתי כלום

בא לי לישון

שזה הציוד שלו.

צריך לשים הכל בשמש בשקיות זבל שחורות אטומות לכמה ימים. ורק אז לנער ולכבס.

כביסה לא מספיק עוזרת. אולי אולי אם זה בהרתחה.

ואז להרים הכל ולעבור חדר חדר ולתפוס אותם, אפשר עם שואב אבק ואז שטיפה טובה.

וממש להסתכל שאין חדשים.

יש גם ספריי של סנו מיוחד לזה.

אפשר אולי לרסס על הפתחים

האלטרנטיבה מאןד קשה ליישום

בעיקרון זה לגדוע את מעגל החיים שלהם

לשאוב כל יום את כל הבית כולל מיטות ספות

ולרוקן שואב לפח כל יום

לשטוף את הבית

לכבס מצעים מגבות בגדים בהרתחה

לשים מלכודות פרעושים קערת מים וסבון עם מקור אור וחום כמו מנורת לילה

בדוגרי- אני לא הייתי עומדת בזה

אני רק כאן כדי להגיד

שלמרות שזה נראה סוף העולם

זה לא

לנו היה פשפשים

חשבתי שנצטרך לעבור דירה

באמת לא ראיתי מוצא

והייתי לפני אחרי ותוך כדי לידה

תכלס לא חזרנו הביתה תקופה והדברנו

אחרי ההדברה חיכינו שבוע

למרות שאמרו לנו שצריך לחכות 6 שעות רשמית

ובגלל שהיינו עם תינוק בן שבוע אמרו לנו לחכות יומיים

אני העדפתי לחכות שבוע

וזהו

לקח זמן להשתחרר מהחרדות

ועד עכשיו אני נבהלת מכל עקיצת יתוש

אבל תדעי שלכל דבר יש פתרון

רואה את השעה ששלחת ואיתך לגמרי בזה, אני גם לא מצליחה יותר לישון בלילה ובמהלך היום אני גמורה מעייפות.. ועוד עם הילדים עליי בחופש

יאללה בע"ה שסגולת הפורום תעבוד לנו😉

נהיה אצל ההורים וזה הכי נוח 😉

יאללה בקרוב ובקלות ובבריאות גם אצלך! 

גם אני ככה כל הריון מחדש

שיהיה בשעה טובה ובידיים מלאות בזמנו 🙏🙏

לשחרר ולהרפות.

אבל תכף תכף זה מגיע😀

הרדמתי את התינוק והתחלתי לנקר, אז הלכתי למיטה באמצע הצהריים עם הילדים... ישנתי שעה, התינוק ישן, בן שנתיים וחצי נימנם לידי והגדול העסיק את עצמו וגם קצת נימנם בספה...

היה נצרך כל כך!

בהצלחה לנו בהשכבות אחרי זה 😉

וואי מ19:00 אני מנסה להרדים אותה

הילדה הצטננה האף סתום היא לא מצליחה לשתות בקבוק

צרחות ועצבים

התינוק מצטרף אליה

לקום סתם מוקדם, הכוונה בימים שאני בחופש ואין קיטנה. זאת אומרת, ימי שישי...

אבל אז הבן שלי החליט שהוא רוצה ללכת לביה"ס

מזל שזה השישי האחרון

לא יודעת אם את מחפשת גם המלצות, אבל אם כן, אז לא מנסיון לצערי אבל מדריכת הורים שאני מאד אוהבת ועוקבת אחריה נקראת מיכל אופנהיים. הרבה מהדברים שהיא אומרת עוזרים לי אפילו בהבנה מחודשת. 

ילד מאתגר זה באמת מאתגר, והוא מכניס אותנו למתח תמידי מפני ההתפרצות הבאה, ולכן באמת קשה להיות בנחת כשהוא נמצא.

מציעה לך - רק אם את מסוגלת - לעשות לעצמך רשימה של דברים טובים בו. תנסי לחפור מתחת לאדמה. אפילו רק לכתוב - יש לו עיניים יפות ודברים בסגנון. זה יכול קצת לעזור להרגשה שלך מולו.

ומחזקת אותך באמת לחפש הדרכת הורים טובה❤️

דווקא איפה שההתבוננות היא מעמיקה מוצאים אוצרות יקרים מפז.

אם מה שגורם לך חשש זה השלוף אז לגמרי תרגישי בנוח.

תנסי להיאחז בדברים הקטנים.

וגם לייצר זמן נקי משיפוטיות להיות יחד. זה יכול להיות גם 5 דקות. אבל שאתם נטולי הפרעות וחסמים.

תאמיני שאתם מסוגלים לצלוח את הריחוק ויבואו ימים טובים יותר

🤗

זה ממש מעודד..

אנסה למצוא כמה דקות כאלה, בטוחה שהוא ישמח

זה קשה ממש להרגיש את ההרגשה הזו שאין כוח לילד שלך, ואת לא אמא נוראית, לאמא נוראית זה לא היה מזיז!!!

דבר שני, אם תרצי לכתוב מאיפה את אולי אוכל לסייע במציאת פסיכולוגית מתאימה

כן, זה מה שאני מנסה לעודד אותי גם, אבל עדיין להרגיש את הרגשות האלה זה מרגיש כל כך רע, ברמה שאני חושבת שאולי אני לא ראויה..

היינו אצל פסיכולוגית, הכיוון עכשיו הוא יותר הדרכת הוריםמ אבל מחפשים משהו שמשלב גם את הילד בחלק מהזמן

מזל טוב!! איזו גיבורה את!!!!

ואיזה כיף להיות אחרי!

כתבת ממש יפה ומרגש..

נשמע ממש חוויה לא פשוטה הצירים שבאו פתאום ככה. הזדהתי מאד עם הצירים הסיוטיים בזמן האפידורל..

יאללה מחכה להמשך..

מזל טוב!!

כל הכבוד לך כמה כוחות נפש!!

רק.. סליחה אשני אומרת- אבל איך הם לא הבינו שזה צירי לחץ???😉 זה ההכי קלאסי לש צירי לחץ מה שתיארת .. ובדר''כ בודקים פתיחה לפני אפידורל ולא נותנים בפתיחה מלאה לרוב..

ואם זורם לך לכתוב בפרטי איפה ילדת?

רצו לבדוק אותי האמת אבל צרחתי שאני עולה למיטה רק בשביל אפידורל

ילדתי באסף הרופא

ומיילדת מנוסה אמורה לזהות שכשמישהי שהתמודדה מהמם כמוך עם צירים כל הזמן פתאם יצשתפנית לשתצעקות ולחץ והיסטריה לאפידורל והרגע

זה 99אחוז אומר פתיחה מלאה עכישו או בעוד 2 דקות

ברור שאם את בוחרת באפידורל זה זכותך המלאה

אבל בשלב הזה לרוב מיילדות יציעו לנסות כבר לבד כי י ש מצב ש3 לחיצות הוא בחוץ ועד שהאפידורל משפיע.. לפעמים לוקח יותר זמן

קיצר

מטורף הסיפור שלך ועכשיו קראתי על האשפוז אימאלה איהז סרטטטט

את באמת גיבורה אמיתית

ואגב.. מישהי המליצה לי לפני הלידה הקודמת שלי על הבי''ח ההז.. ולפי מה שתיארת הוא נשמע לי יחסית עמוס- גישה לא טבעית...או שזה סתם נדמה לי? 

ילדתי שם ובשערי צדק. אסף הרופא היו משמעותית טובים יותר.

בשערי צדק היה לי סיבוך שראו כבר בהריון ואחרי הלידה החמיר. אף רופא לא בדק אותי כל האשפוז. אני התחננתי לאחיות שיקראו לרופא שיראה אותי וכל פעם מחדש הן הופתעו שאף אחד עוד לא הגיע. בסוף סרבתי להשתחרר עד שיבדקו אותי. אחרי שסוף סוף הגיע רופא הייתי מאושפזת עוד שבוע עד שהסיבוך נפתר.

באסף הרופא, בלידה הראשונה באמת לא ידעתי לדרוש דברים והיה פחות מוצלח. לא דחפו התערבות, אבל היה פחות יחס כי לא נראתי כאובה וכשלקחו את התינוקת לתינוקיה לא הסכימו להביא לי אותה עד הבוקר (9 שעות מהלידה) כי לא היה מקום בביות מלא. אבל בלידה השניה ידעתי לעמוד על שלי ולא היו דברים כאלו. ובשתי הלידות היה ביקור רופא פעם ביום והעברת מידע בין צוותים רפואיים

אבל באסף הרופא אני תמיד שומעת סיפורים לכאן ולכאן יש כאלה שממש ממש לא מרוצות ויש כאלה שממש כן

אם מישהו לוקח ממני את התינוק ולא נותן לי- בלי סיבה רפואית אמיתית..זה מבחינתי ממש הדבר שהכי מרתיח אותי ברמת המוכנה לתבוע אותם כי אין זכות למנוע מאמא להיות צמודה לתינוק שלה אם היא רוצה . אז מה אם אין מקום בביות מלא? אז תשהיה איתך איפה שאת. זה לא אמור לפגוע בך אם להם אין מקום.

לקחו אותה לבדיקות ואז עד שקיבלתי חדר לקח זמן.

כשבעלי הלך לקחת את התינוקת אמרו לו שבלילה אי אפשר והוא פשוט הלך הביתה 🫣

כשביקשתי שוב אחרי שעה הם רצו שאבוא לקחת לבד ולא יכלתי לקום עד שאחות תבוא לעזור לי (נהלים) ואף אחות לא היתה פנויה למלא זמן.

אבל כמו שכתבתי, בלידה השניה למדתי להתעקש על דברים והיה ממש טוב שם. לידה טבעית, חדר עם שניים, התינוק היה איתי כמה שרציתי, בדיקות לכל מה שצריך ואחיות נגישות.

ולא מכבדים את הבקשה שלך

ממש רגיש

ומדהים שלמדת לבקש ולדאוג לעצמך זה מהמם

ומעניין ..בכללי י ש להם גישה טבעית או פחות?

והעומס 'ם- זה ככה לרוב שעמוס?(תמיד יכל להיות ..אבל יש בתי חולים יותר עמוסים ויש פחות)

בשערי צדק

בעלי מגיע עם מגש סושי ענק, אנחנו נחים קצת בהתאוששות, התינוק ישן.

מביאים אותי לחדר, חדר פרטי וענק. ביקשתי להיות באפס הפרדה. אני מצליחה להניק את התינוק ברוך ה' ועונה קצת לאנשים בוואצפ.

הולכת לישון וקמה עם כאבי ראש מטורפים, מרגישה כאילו הניחו לי בית על הראש. כאילו הרדימו לי את הראש. לא מצליחה להזיז אותו לא מצליחה להסתכל למטה כלפי התינוק, לא מצליחה בקושי לקום מהמיטה. אבל ברגע שאני מניחה את הראש ישר על המיטה בלי כרית אפילו הכאב נעלם.

מעדכנת את האחות מגיעים לבדוק אותי, בדיקות דם וכו' ואחרי כמה שעות מגיעה רופאה מרדימה לדבר איתי.

מסתבר שבגלל שלקחתי אפידורל בפתיחה מלאה היתה סטיה וזה גרם לנוזל מחוט השדרה לנזול לראש. הרופאה אומרת שזה קורה לפעמים וזה סיבוך די נפוץ של האפידורל ושאפשר להכנס למן ניתוח כזה שבו מחדירים דם מהוריד למקום של האפידורל וזה יוצר קריש דם וסותם את החור. או שאחכה שבועיים בערך עד שיעבור בעצמו.

אני מותשת, סחוטה נפשית ופיזית ואין לי כח לשום סיבוכים, באופן כללי פרוצדורות רפואיות מאיימות עלי מאד. אני אומרת לרופאה שאני מעדיפה לחכות ולא רוצה לקחת סיכון.

הרופאה הולכת ואני בוכה ובוכה, לא יכולה לזוז בכלל מרגישה כל כך מוגבלת, התינוק ישן ושקט ומוסיף לי יסורי מצפון. מתקשרת לרופאה קרובת משפחה להתייעץ והיא ממליצה לעשות את הניתוח הזה.

כמה שעות בלתי נסבלות עוברות. אני לא יכולה לקום מהמיטה, לא יכולה לזוז בכלל, מניקה בלי לראות את התינוק. מגיעים לעשות לו את הבדיקה שבכף הרגל ועני לא יכולה אפילו להיות לידו מרוב הכאב.

באיזשהו שלב החלטתי שאני רוצה לעבור את הניתוח הזה והודעתי לאחות היא עדכנה את הרופאה ותוך כמה שעות כבר הורידו אותי לחדר ניתוח.אני יומיים אחרי לידה, צריכה להפרד מהתינוק החדש שלי, מרגישה כל כך מבואסת שגם לקחתי אפידורל שלא ממש עזר לי ובאמת את כל הלידה עברתי בלעדיו, וגם נפלתי על הסטטיסטיקה של אלה שהאפידורל מסתבך להם.

נותנים לי חלוק, מורידים את כל החפצים האישיים ואני כל כך לבד. האווירה של חדר ניתוח מאיימת וקרה, אני רק רוצה שיגמר.

מכניסים אותי לחדר ניתוח, ממש כמו בכל הסיפורים עם מנורות גדולות מעלי והמנתחת מסבירה שזה לא בהרדמה כללית, אני פשוט צריכה לא לזוז ולהגיד לה מתי שאני מרגישה לחץ חזק. אני רועדת כולי, מרגישה חשופה ומפוחדת. כבר לא יודעת אם באמת כואב לי או שאני מדמיינת שכואב. בוכה בלי הפסקה ובאופן כללי מרגישה שקילפו מעלי את כל השנים שלי וחזרתי להיות ילדה קטנה.

הניתוח נגמר, אני צריכה לשכב שעתיים על הגב, מכניסים אותי לחדר התאוששות ואני מעבירה את הזמן בלהקשיב לכל סיפורי הניתוחים הקיסריים של הנשים בחדר. ברוך ה' הזמן עובר מהר ומחזירים אותי למחלקה, המלאך הקטן שלי ישן כל הזמן ולא היה רעב כמו שחששתי.

אני מנסה בזהירות לקום מהמיטה וברוך ה' הכאבי ראש עברו לגמרי! מרגישה שקיבלתי את החיים מחדש. לא מפסיקה להודות לה' על הנס הזה. פתאום מרגישה כמו יולדת רגילה, קצת חלשה אבל חיה ומתפקדת. אנחנו נשארים במחלקה עוד לילה ולמחרת בבוקר משתחררים בשמחה.

אני הולכת לבית החלמה לכמה ימים להתאושש והחוויה מוזרה אבל אני נחה כמו שצריך וחוזרת מיד לברית שמחה בריאה ומאושרת.

לא רצתי לכתוב קודם כדי לא לבאס וגם ילדתי רק קיסרי, מרשה לעצמי כי כבר כתבת את הבאסה. זה ממש היה נשמע לא להיט שנתנו לך אפידורל בשלב הזה ורק מלקרא סיפורי לידה היה די ברור לי שאת בסוף אז הן בטח אמורות לדעת.. וגם סתם לא היו נשמעים סופר קשובים ואת היית ממש מלכה מודעת לעצמך ברמות. מזל שעשית את הניתוח הזה מה שזה לא היה ושזה הועיל ושהצלחת אח''כ לנוח ולהתאושש ולהיות בטוב. רק בריאות ונחת.  

קשוח

ב"ה שעכשיו אתם בסדר

ואיזה באסה עם הסיבוך!!! זה באמת סיבוך נפוץ אבל סיוטי🤦 טוב שאת אחרי!!🩷 התאוששות קלה וטובה💓

אחרי מעשה קלטתי שהם באמת לא היו קשובים

וגם לא התנצלו אפילו פעם אחת על האפידורל שהם שמו לא טוב..

קראתי בנשימה עצורה

הרבה מזל טוב!!!

גם לא ביום כיפור

אבל אולי זה תלוי כמה את מאוזנת

צום עם סוכרת הוא מסוכן, וצום עם סוכרת בהיריון הוא מסוכן כפול 2.

בכל ספר הלכה שפתחתי סוכרתיים הם הדוגמה הראשונה לחולה שפטור מצום..

יש סיכון לנפילת סוכר, או התייבשות שתביא לצירים מוקדמים.

בתשעה באב אין שיעורים, אז לפחות תשתי כמו שצריך.

ואוכל יכולה להסתפק במינימום שצריך.

בע"ה בבריאות ובשמחה!

אפילו ביום כיפור אני שותה ואוכלת לשיעורים..

אם תצטרכי תפני למכון פועה, יש להם הנחיות מסודרות.

גם לי הנחו בסוכרת הריון לאכול לשיעורים גם ביום כיפור, זה קצת מוזר אבל ידעתי שזה בשביל העובר.

כולל כיפור שלא צמתי בו.

הרב הנחה אותי איך לאכול לשיעורין.

והיתה לי סכרת מאוזנת.

אני גם מכירה שלא צמים בכלל כמו שהשאר כתבו פה

ביום כיפור שיעורים, צריך הדרכה של רב ורופא ירא שמיים איך

שזה לפעמים תלוי ב''עד כמה חמורה הסכרת"

היו פעמים שצמתי כיפור

והיתה פעם ששתיתי לשיעורים מרק טחון

בשני המקרים הייתי על דיאטה בלבד, ללא הזרקת אינסולין

בשניהם.

חידשו לי..

לקראת כיפור אתייעץ בע"ה 

של אטתה שנה, והסוכר שלי ירד נמוך.

כששברתי את הצום באזור 11-12 על משהו ממש סביר (כריך מלחם מלא) הסוכר קפץ ממש גבוה.

זו הסיבה שסכרתיים צריכים לאכול כל 3 שעות.

אז התיעצתי עם רב והוא אמר בכיפור לצום בלילה ולשתות שיעורים מרק מזין בבוקר.

אבל בהריון שלפני כן עם סכרת הריון לא היתה לי בעיה כזו, וכיפור עבר מצוין. וגם ההריון שלפני לפני.

כנראה המצב החמיר באחרון...

לכן זה ממש לא גורף.

מי שמזריקה אינסולין זה יותר בעייתי לצום למיטב ידיעתי.

הכי טוב להתיעץ עם רב לפי המצב שלך.

בהנקה למשל אני צמה רק בלילה

בהריון אני צמה כי יחסית קל לי לצום

הם אמנם שניהם צום חמור

אבל הם שונים וזה חשוב לדעת

למשל לרוב הדעות אין שיעורים בתשעה באב-מי שפטור פשוט פטור וצריך לאכול ולשתות כרגיל(כלומר רגיל של תשעה באב-אוכל פשוט,לא בשרי וכו)

יום כיפור לרוב ינחו שיעורים, תלוי ברמת הקושי- לפעמים ינחו שיעורים מתחילת הצום כדי לא להגיע למצב שצריך כמות גדולה יותר, לפעמים שיעורים רק של נוזלים לפעמים גם של אוכל לפעמים הנחיה לצמצם מרווח בין שיעורים... ורק אם זה לא מספיק ינחו לאכול רגיל.

צריך לזכור שיום כיפור הוא דאוריתא ותשעה באב דרבנן. זה לא אומר שהוא לא חשוב, ודאי שכן, אבל עדיין הוא לא באותו קו כמו יום כיפור.

(הכוונה לחולים שלא בסכנה)

אבל בשניהם לא יצא לי לשמוע על פטור גורף לנשים בהיריון 

אבל כן גם בלי סיבה משמעותית כמו סכרת הריון.

לי רב פסק לא לצום בהנקה כי קשה לי בצומות, בלי סיבה רפואית אמיתית