אז לא לדחות.

אני הסברתי בכללי נעזרתי גם בתמונות וסרטון ביוטיוב בזרימה לא מצאתי מראש. והמשכתי לפרט כמה שעניין אותה. אני גם בעד להסביר איך באים ילדים. לא בטוחה אם הגענו לזה בשיחה הזו ספציפית אבל בעבר שמעו ממני. הם לא עושים מזה עניין ענק. מקסימום מצחקקים קצת. ודי שוכחים אח''כ. אני ממש בעד שמידע יבוא ממני. יש לי את הספר של קיווי גם ועוד אחד של דפנה משהו. אני קראתי אותם אבל עוד לא איתה. כשתהיה באמת יותר מפותחת ובכיוון נעשה את זה. 

חיבור מיוחד, תא זרע תא ביצית.

לדעתי הגדול שאל יותר אז פירטתי פיזית הכל איך זה  נכנס. הבת עוד לא. לא צריך לומר שה... של אבא ל... של אמא.

בעיקר לשמור על ענייניות. בשיום האיברים בלי לשייך לאנשים מסוימים. להדגיש שזה רק למבוגרים נשואים. להרחיק מהם קצת ולשמור על רוגע. 

באמת עיקר הסיפור הוא על הזרע והביצית (אפשר להרחיב קצת על גנטיקה, ואיך העובר מתחיל מהחיבור של התאים, ואז הם מתפצלים, ולאט לאט מקבלים צורות של האיברים וכו', לפי העניין של הילד/ה).

לגבי איך הזרע נפגש עם הביצית - קראתי פעם שאפשר לספר שיש סוג מיוחד של חיבוק, שהאיש והאישה עושים ביחד בחדר שלהם, והחיבוק הזה מאפשר לזרע לעבור לגוף של האישה ולפגוש את הביצית שמחכה לו שם (ולפעמים נוצר מזה עובר ולפעמים לא).

אני כן דיברתי על זה עם הגדולה שלי. לא זוכרת בדיוק מה אמרתי ועד איזו רמת פירוט הגענו (זרמתי עם השאלות שלה, היא לא שאלה המון).

כן אמרתי שלגבי הפרטים איך לעשות הכל בדיוק - כשהיא תצטרך לדעת (לפני החתונה) היא תלמד כל מה שהיא צריכה לדעת. ואם בינתיים יש עוד דברים שהיא רוצה לדעת - היא תמיד מוזמנת לבוא ולשאול.

לי סיפרו באופן מאוד כללי, על זרע וביצית שנפגשים.

דמיינתי שיירה של זרעים מטיילים במיטה.. פחדתי להתקרב למיטה של ההורים.

כן הייתי אומרת בצורה עניינית שצריך להיות חיבור פיזי של הפין והפות כדי שיהיה הריון.

בלי דיבורי אבא ואמא/האשה והגבר וכו'.. 

לא בכיתה ד', אולי באיזור כיתה ו'.

יש לנו מנגנון הגנה פנימי שמה שלא בשלים לשמוע גם לא שואלים עליו.

לבוא ולספר ככה לילדה שלא שואלת ולא בשלה לשמוע, יכול להחוות סוג של תקיפה מינית.

צריך להתאים את המידע למה שנשאל.

מי שלא שואל איך הריון נוצר, אין שום סיבה לספר. וגם אם מספרים על זרע וביצית זה לא כמו לספר על מגע של פין ופות.

ילדה צריכה לדעת מה זה המחזור שיש לה ומה לעשות איתו, אם זה מעורר בה עוד שאלות אז אולי היא בשלה לשמוע עוד.

אבל אם היא לא שואלת, אין צורך לספר ככה.

רק בחטיבה לומדים בכזאת רמת פירוט, וגם אז לא מפנימים לגמרי את עניין החיבור. לא כי זה קשה להבין, אלא כי הנפש שומרת.

זה כמו שמגיל קטן ידעתי מה זה מקווה ובכל זאת כשבכיתה ט' דיברו איתנו על טבילה ומישהי שאלה אם זה נכון שהבלנית רואה את הטבילה, זה היה לי טראומטי כל התיכון. (וידעתי הכל עוד לפני, אבל לא הפנמתי את זה כמו שתואר בכיתה שאגב, לא היה מדוייק. כלומר הבלנית כן רואה את הטבילה, אבל זה לא כמו שזה נשמע, נכון? אז כשאין את הבשלות זה נשמע פשוט לא טוב וחבל להקדים את המאוחר)

בדיוק הייתה לנו (ההורים) שיחה בביה"ס והמורה אמרה שמהנסיון שלה עם הבנות בגיל הזה, שאפילו דיבור על דאודורנט כבר גורם להתרגשות רבה בכיתה, אז בטח לא להגזים אם לא שואלים. וגם אם ממשיכים לשאול, לשאול בחזרה מה את רוצה לדעת? ככה לדעת מה בדיוק הבת מוכנה לשמוע.

לא אשכח שכשהייתי בתיכון קראתי איזה ספר על הלכות טהרה

וכשהגעתי לקטע של בדיקות חשבתי לעצמי "מסכנות הנשים פעם, נס שהיום לא עושים דברים כאלה"

ועד שהגעתי להדרכת כלות הייתי בטוחה שזאת הלכה של פעם והיום לא עושים את זה...

למה? ככה

אתן@בארץ אהבתי לא חושבות שהן ישמעו על זה מבחוץ? על הפירוט הפיזי?

זה החלק הכי טראומתי 😵

אני לא אשכח כמה נגעלתי, הזדעזעתי ולא יכולתי לישון מההלם. 

יכול להיות שאני אפתח את זה שוב מול הבת שלי ונדבר על זה שוב.

בגדול אני מאמינה שאם יש שיח פתוח מול ההורים, אז גם לא מחפשים על זה יותר מידי מידע ממקורות אחרים.

אני כן חושבת שאמרתי לה (ואני גם מן הסתם אגיד שוב) שיש בנושא הזה הרבה מידע לא נכון, מבלבל, מעוות, שיכול לקלקל לה את החוויה כשהיא תגיע לזה. ולכן אני רוצה שהיא תשמע על הדברים בצורה אמיתית ומדויקת. ואם היא שומעת משהו שמבלבל אותה, או שסתם רוצה להבין יותר - היא תמיד יכולה לשאול.

אני מקווה שעם שיח פתוח בצורה כזו, היא גם תדע לא להיכנס לשיחות כאלו בכלל, ולא לחפש את המידע דרך חברות או גורמים אחרים.

מקווה מאוד שאני עושה נכון...

שיחות כאלה פשוט קורות.

גם אני זוכרת לרעה מאוד את איך שאני גיליתי "איך ילדים באים לעולם", הייתי ילדה בכיתה ה', בכיתה ו' יש בבית הספר היסודי שלמדתי בו שיעורים כאלה על מחזור, וסת, גיל ההתבגרות וכו'.

בקיצור מי שהעבירה את השיעור/ סדנא סיפרה להן על חיבוק מיוחד שיש בו מפגש שאיבר מין גברי נכנס לתוך איבר מין נשי, רק בין בעל לאשתו. הן כמובן נגעלו נורא והזדעזעו וטרחו לספר את זה לי ולעוד חברות מכיתה ה' בגועל וזעזוע.

היה ויש לי שיח מאוד פתוח עם אמא שלי, ושאלתי אותה אם זה נכון והיא אמרה שכן וקצת דיברנו אני לא זוכרת בדיוק מה.

אני רק זוכרת שחשבתי לעצמי בתמימותי: "איכס, אבא ואמא שלי אשכרה עשו את הדבר המגעיל הזה 6 פעמים", (כי אנחנו 6 אחים, מחשבה מגוחכת כביכול, אבל בכלים של ילדה תמימה בכיתה ה', זה מה שעלה לי לראש 🤷)

לפחות הייתה לי הכנה ולא גיליתי על זה בכיתה ו' בשיעורים בבית ספר כשכל הכיתה מובכת יחד.

בסוף, עובדה שאני זוכרת את זה עד היום ומאוד לא לטובה. מקווה בע"ה כשיהיו לי ילדים בגיל הרלוונטי, אבא - עושה שיחה עם הבנים, אמא - עושה שיחה עם הבנות. ובגיל יחסית צעיר, לפני שיספיקו לשמוע מחברים/ סדנת מיניות בריאה בבית ספר או גרוע מכך - באינטרנט.

לא חושבת שאצלנו זה ככה.

אבל מסכימה איתך שלפעמים אי אפשר להימנע מלשמוע.

אבל מעניין אותי מה בעצם את אומרת - את חושבת שהיה עדיף שאמא שלך תספר לך לפני ששמעת מהבנות האלו? היית צריכה לשמוע את זה כבר בכיתה ה'? וזה היה באמת יותר טוב לשמוע ממנה, או שפשוט לא היית בשלה לזה בשלב הזה?

והשיח הפתוח שמאפשר לשאול כששומעים משהו כזה, בעיני זה הכי חשוב. מסכימה שזה עדיין לא מונע הכל, ועדיין אפשר לשמוע דברים משאירים חותם לאורך זמן, אבל לפחות יש אפשרות לעבד קצת את מה ששמעת, ולתקן דברים שאולי לא מדויקים.

מצד שני, אני בת 25, כבר היה אצלנו אינטרנט לכולם ולמדתי בבית ספר חמ"ד אבל מאוד מאוד הטרוגני ולא תורני במיוחד, אז מניחה שיש בנות שטוב ששמעו את זה כך בקונטקסט הנכון ולא משמועות/ חברות/ אינטרנט.

אני מסכימה שפשוט לא הייתי בשלה וזה היה לי מוקדם גם אם אמא שלי הייתה מדברת איתי לפני כן. יכול להיות שלא היה בזה טעם, ויכול להיות שזה כן היה טוב יותר, וחוסך לי את הנסערות עד ששאלתי אותה, ומקטין את המבוכה מול הבנות שסיפרו והבנות האחרות שהלכו איתנו. זוכרת את החוויה הזאת שחשבתי שהן בטוח משקרות סתם כדי להגעיל אותנו.

העלית לי נקודה למחשבה, האמת לא יודעת מה היה נכון. את צודקת שיש עניין של בשלות שלא כל כך משנה מי מספר את זה. עוררת אותי למחשבה, האמת אין לי מושג מה נכון לעשות. למזלי יש לי בן בכור בן פחות משנתיים ככה שיש לי זמן לחשוב

את צודקת שהכי הכי חשוב השיח הפתוח. ובכלל הקשר ההורי והיכולת לדבר על הכל, לאו דווקא על הנושאים האלה.

ולשאול כל שאלות שיש

אבל בפועל זה שהיא סיפרה לי רק על מחזור ולא על "איך באים ילדים לעולם", גרם לי להרגיש בנח לדבר איתה רק על מחזור....

ואת המידע על איך באים ילדים לעולם קיבלתי מחברות משמועות באופן מאד לא מדוייק וטראומתי.. והמשכתי לחפש עוד מידע ל א דרך אמא שלי....

בעזרת ה' הילדים שלי קטנים עדיין

אבל אני משתדלת כבר מעכשיו כששואלים שאלות לענות תשובות מדוייקות ופשוטות....

ושיווצר שיח טבעי ובריא לאורך כל השנים ולא פתאופם לנסות בגיל ההתבגרות לייצר כזה שיח...

של איך באים ילדים לעולם, כדי לאפשר שיח פתוח בנושא.

וכן כתבתי קודם גם איך אני חושבת שנכון לספר בגיל צעיר. כן חושבת שצריך לדעת בנושא, ולא לשקר אלא לתת מידי נכון ואמיתי, אבל לא בהכרח עם כל הפירוט. אני חושבת שגם אם לא אומרים הכל, אבל מראים לילד שיש מקום לדבר על זה ולשאול על זה, ועל כל שאלה שהוא שואל הוא מקבל תשובה - אז זה מספיק כדי שגם אם הוא יחשף בחוץ למידע לא מותאם, הוא ירגיש בנוח לפנות עם זה ולשאול.

ואני מאוד מסכימה ששיח פתוח ותשובות פשוטות לשאלות שאלות צריכים להתחיל מגיל צעיר, ולא רק כשיחה בודדת לקראת גיל ההתבגרות.

שלמרות שאמא שלי מאד אפשרה שיח וכו עדיין הובכתי לדבר איתה חיפשתי מידע בחוץ..

מאמינה שעוד רבים ככה.

ולכן אני מעדיםה שאת המידע יקבלו ממני.

אבל כן חושבת שלכל רמת פירוט יש שלב שמתאים לה.

ומי שסיפרה פה שהיא נחשפה בכיתה ה' דרך חברות לפירוט שהיה יותר מידי עבורה - זה עדיין לא אומר שצריך שאמא תספר ברמת פירוט כזו לפני כיתה ה', כדי שהבת לא תשמע מחברות.

אני כן בעד שכל המידע יגיע דרכי, אבל אפשר לתת בכל גיל מידע שמתאים לו, ולקוות שעצם זה שיש שיח פתוח בנושא, יעזור במצב שיש חשיפה לא מותאמת למידע מבחוץ - שהבת לא תשאר עם זה לבד, ותדע שהיא יכולה לפנות ולשאול על זה.

עשיתי לה בוקר כיף איתי, עם אוכל שווה.

קניתי לה את הספר בואי בתי, קראנו יחד, הסברתי לה, דיברנו. לפי הקצב שלה כמה לפרט על ילדים.

כן הזכרתי שהגוף מכין את עצמו, וזו ברכה מכיוון הזה, אבל לא פירטתי. אמרתי לה שאם יהיו לה שאלות תמיד אענה לה על הכל.

היא בכיתה ה', השנה הבאתי לה גם חבילה של פדים והמלצתי לה שיהיה לה בילקוט 2-3, כדי שאם היא או אחת החברות תצטרך, אם תקבל בבית הספר.

״מצטיינת מחזור״ - של הוגת שיטת המודעות לפוריות.

ממליצה לקרוא עליו קצת. ממה שזוכרת שקראתי עליו רובו מאוד ענייני ומתאים גם לבית דתי, אבל יש בו פרק בסוף שמדבר על חוויות מיניות של בנות נוער, אז אולי לקנות ולהשאיר אצלך וללמוד יחד בחברותא…

לפעמים זו פדיחה בגיל הזה שהחברות ידעו, ממליצה לקנות לה פדים של קוטקס (עושים פחות רעש כשפותחים) או אולי אפילו תחתוני מחזור.

אחרי כמה פעמים אישית ממליצה מאוד על גביעונית, אבל זה דורש כבר יותר חיבור לגוף.

עוד משהו - חשוב מאוד בעיניי לא לדבר על זה במובן של ״לכלוך״. היא לא לכלכה את המיטה בלילה כי הפד זז. הדם לא מלוכלך. זה משהו טבעי של הגוף (ברור לי שלך זה ברור, אבל זה מאוד חשוב שגם לה זה יהיה ברור)

ובנוגע ללשלב על איך ילדים באים לעולם - לי אמא שלי סיפרה בערך בגיל הזה, אבל רק על עניין הזרע והביצית וגם אני נחרדתי שאם אישן באותו חדר/מיטה עם אחים שלי אני אכנס להריון… אז צריך להתייעץ על האיך. ואם את לא מעוניינת לספר - אפשר נטו להגיד שזה השלב שהגוף מתחיל לשחרר תאי ביצית… כלומר לתאר את זה כעניין מדעי נטו. כמו שיש נזלת כשמצוננים, או כמו שמתחילות להיות שיערות, ככה יש דימום פעם בחודש כי הגוף מתבגר. 

עוזרות לי ממש!

נתתן לי כמה כיווני חשיבה מעולים. תודה רבה

מדייקת את העניין, אני נגיד שמעתי מחברות ומדיה( בית דתי פתוח מאוד ) בסביבות כיתה ו ונחרדתי. זה נתפס כמשהו טמא וחייתי שעושים רק לשם הבאת ילדים.

רק בגיל יחסית מאוחר הבנתי שזו מצווה בפני עצמה ולא רק פרו ורבו.

אז ממש חשוב לי שלא תקבל את זה בצורה כזו..

היא ילדה טובה ותמימה ובגדול מספרת לי הכל, אני מתקשה להאמין ששמעה על זה משהו מהחברות אבל ברור שאי אפשר לדעת..

לגבי הגיל, אני נגיד קיבלתי בכתה ז ואני ממש חרדה שהיא תקבל מוקדם ולא תדע מה זה. מקווה שלא, אבל מעדיפה להכין אותה..

אני חושבת שאתחיל לספר על המחזור ואענה על שאלות ברמת ההבנה שלה ולא אניית עליה הכל ביום אחד.

רק לגבי הספר בואי ביתי, אני רואה שהוא מתאים לציבור החרדי ואנחנו דתל. לדעתכם מתאים גם לדתל?

והספר של מאור קפלן מומלץ לכיתה ד או יותר מאוחר? 

גרסה סגורה יותר בה אין אזכור של הריון, וגרסה פתוחה יותר בה ההסבר מקושר גם לאיך נכנסים להריון (ןבגרסה הזו יש גם הסבר על טמפונים, שאין בגרסה הסגורה).

לדעתי הגרסה הפתוחה לגמרי מתאימה לציבור הדתי לאומי.

את יכולה להסתכל באתר שלה, נראה לי שיש שם גם דוגמאות מתוך הספר.

והוא נמכר בכמויות בציבור הדתי יותר מהציבור החרדי.. (אני מדפיסה אותו כבר פעם תשעית! ברוך ה ותודה לה!!)

ואגב, נתון ממש מעניין שגם אני הופתעתי ממנו שמרנות לא בהכרח קשורה למגזר

זאת אומרת שהיו כאלה מהציבור הדתי שקנו את הגרסא השמרנית יותר

וכאלה מציבור חרדי שקנו את המורחב יותר (הכי ראיתי את זה בכיתות שהזמינו שזו בערך אותה אוכ ובכל זאת הזמינו משתי הגרסאות תמיד)

אלופה!

אז מה את ממליצה לילדה בכיתה ד? אנחנו לא כאלה שמרנים.. 

כלומר בכיתה ו'?

ובהחלט לא בהכרח מתאים לכיתה ד, אבל אפשרי, כל אשה תרגיש מה אומר לה ליבה בעניין הזה. אפשר להתחיל מהכרובים בבית המקדש.

לספר שיש מדרש שברגלים היו מרימים את הפרוכת של קודש הקודשים, כדי שעם ישראל שעולה לרגל יראה איך הכרובים מעורים זה בזה ושזה מסמל את החיבה שיש בין ה' לעם ישראל.

את יודעת מה היתה הצורה של הכרובים? של איש ואשה. את יודעת מה הכוונה מעורים זה בזה? כשאיש ואשה אוהבים אחד את השני, אז הם הכי רוצים להיות הכי קרובים שיש, הכי יחד שיש, להרגיש שהם אחד למרות שכל אחד עם גוף נפרד של עצמו. **אפשר לתאר את זה בכל מיני דרכים, אני שואלת, ראית גוף של בן וגוף של בת, את יכולה לחשוב על מקום שנראה שונה אצל כל אחד, שאצל אחד יש משהו בולט ואצל השני משהו שקוע, סוג של חור? (הם יודעים)

אז כשאיש ואשה מאוד אוהבים אחד את השני אפשר ליזום חיבור של שני המקומות האלה, ויש מזה הנאה גדולה לשניהם, וזו הרגשה מאוד מיוחדת להרגיש אחד.

אי אפשר לעשות את זה סתם עם מישהו או מישהי, צריך להתחתן. גם אחרי שמתחתנים יש זמנים שאפשר ויש זמנים שאי אפשר לפי ההלכה, וכמובן צריך לעשות את זה בצנעה. כשתהיו גדולים תלמדו על זה, (אפשר לציין שלפעמים פחות רוצים גם בזמנים שאפשר וזה בסדר.)

אז תארו לעצמכם שה' שרוצה לסמן לנו כמה הוא אוהב את עם ישראל, זה מה שמסמל את זה בבית המקדש- אהבה של איש ואשה.

אני גם מוסיפה, את צעירה, זה אולי נשמע לך מוזר ואפילו מגעיל, ואיך יכול להיות שזה מה שאנשים עושים- אז קודם כל זה נורמלי שבגילך מרגישים ככה, וככל שתגדלי, את כנראה כבר תרגישי שאת רוצה לאהוב איש ולהתחתן איתו, ובע"ה כשיגיע האיש הזה גם הלב שלך וכל הגוף שלך ירגיש שאת רוצה להיות קרובה קרובה אליו הכי צמוד שיש.

באופן אישי, אני מרגישה שלהתחיל מהמקום הכי קדוש, מאהבת ה' לכנסת ישראל, מבית המקדש- מקום החיבור של שמים וארץ, להגדיר את זה כמעשה של אהבה וחיבור מתוך רצון, גם אם עדיין זו מחשבה מוזרה ואפילו מגעילה, ברור שזה דבר חיובי מאוד, ובונה את הגעגוע הבלתי מודע עדיין לחויה הזו.

ועוד הערת שוליים, מישהי כתבה פה 'אמא מדברת עם הבנות אבא מדבר עם הבנים'- מסכימה שזה אידאלי בעיני, רק יש אבות שזה פחות אידאלי בעינהם ויכול להיות מצב שיגידו אם את חושבת שזה חשוב את מוזמנת לדבר איתם בעצמך, אז תכינו את עצמכן לאופציה שאולי אמא מדברת עם הבנות וגם עם הבנים.

בהצלחה 🤍

בגילאים הצעירים גם הסבר כזה לדעתי מרתיע.

כמובן חשוב שהתחושה הכללית תהיה חיובית אבל מרגיש לי מפורט מדי לכיתה ד-ה

בגיל כזה זה היה בעיקר מכווץ אותי ..זה יותר מדי גרפי..

ואגב גדלתי בבית חילוני וידעתי הכל מגיל 4 בערך אבל דוקא כי לא ישבו וסיפרו לי היה לי יותר נעים..

זה מביך יותר בעיני כשזה לא בשל

אני בכיתה ד' כן דברתי עם הבת שלי על הרחם..על המחזור על ההתפתחות של הגוף לקראת היכולת להביא חיים

וזה בעצמו הרגי שלי די והותר עבורה

יצאנו יחד לטיול פינוק וגלידה ..היא הקשיבה...אבל בסוף לא נתנה לי להאריך אלא בכוונה העבירה נושא והרגשתי שזה היה לה מספיק אינפורמציה לערב אחד

ומתכננת שיחת המשך איתה כשארגיש שנכון לה או כשתתחיל להראות איזה סימן בגרות גופני בינתיים אין לה

לספר איך בדיוק באים ילדים לעולם- לא דחוף לי כרגע

אבל גם אם כן- היתי מספרת בכללי

שהאיש והאיהש הם בעצם נשמה אחת וכשהם מתחתנים האיש מביא לאישה את הזרע שלו והזרע פוגש את הביצית שנמצאת בתוך גוף לש האישה ואז נוצר מהז עובר...

אפשר גם לספר יותר שזה נעשה ע''י חיבור -חיבוק מיוחד או משהו כזה

כשהילדה יותר מתבגרת הז משהו אחר

אבל לכיתה ד' מרגי ש לי ממש מספיק

אבל ברור שלכל אחת נכון משהו אחר..לא התכוונתי לפסול חלילה רק לומר שזה מתשנה מאחת לשניה

יפה שהיית רגישה לעצור.

זה באמת נושא מאוד כבד לגיל הזה...

ממש מסקרן אותי איך ידעת על הבאת חיים לעולם בגיל צעיר, מה ידעת? מאיפה המידע? 

יש ספר כזה מעפן לילדים בעולם החילוני לש פעם.. יש סרטים שרצים על המסך. חופשי..יש אחיות גדולות שיש להן חבר..

האמת אני לא יודעת

סוג של אחד ועוד אחד ....העובדה הפשוטה משעולם לא ישבו לספר לי

כאילו הבנתי מהחיים..בערך כמובן..בהבנה של ילדה

האמת דוקא יצא טוב כי זה היה לי כזה טבעי ועובדתי כזה בלי הרבה אישיו מסביב

לא היתי עושה ככה לילדים לשי

ברור

אבל לי זה עבר בסדר😉

הלוואי היתי חיה בעולם נקי ותמים יותר

בגיל צעיר,

זה עוד לפני הבושה והמבוכה וזה מתקבל טבעי יותר. 

מודה שאף פעם לא חשבתי להנגיש את זה בצורה כזאת

אם אומרים את זה בצורה נכונה.

עצם המחשבה ש'אני פעם אצטרך לעשות את זה' עלולה די להלחיץ.

ואם ילד שומע שגם אם הוא לא מבין את זה עכשיו - כשהוא יגיע לזה זה כן יהיה לו נעים, בעיני זה יכול להרגיע.

(וסליחה על הייבוש כן.? תשאלי מה שבא לך 🫣) סתם זה ממש מהימים האחרונים פה בפורום 

אני ממש משתדלת ליצור שיח פתוח בנושא ממש מגיל קטן.

יש כל כך הרבה סיטואציות מחיי היומיום שמזמינות שיח בנושא. ואפשר להתחיל לטפטף מושגים והסברים. בדיוק כמו שמסבירים על כל דבר אחר.

למשל- ילד נוגע בעצמו. ילד רואה שמחליפים טיטול למישהו מהמין השני. שואלים שאלות סביב הריון. מוצאים תחבושת בבית. שומעים סיפורי לידה, או על טיפולי פוריות... 

הם שואלים- ואני עונה. בהסבר תואם גיל כמיטב יכולתי.

אז לאט לאט הילדים מתחילים לקבל מושג איך הפריון עובד. לאבא יש זרע שמיוצר באשכים, אבל רק מגיל ההתבגרות. לאמא יש ביציות (ואפילו לתינוקת יש כבר ביציות!). מלא-מלא-מלא ביציות. הרבה יותר מכמות הילדים שאפשר ללדת. בדיוק כמו שכל ילד יודע שתינוק גדל ברחם- הילדים שלי יודעים מגיל ממש צעיר שבכל חודש יש לאמא ביצית ברחם שאם היא תפגוש את הזרע של אבא אז יהיה לנו תינוק. כשילדה מתבגרת הגוף שלה מסוגל כבר לסחוב הריון. כשהגוף מספיק חזק- הביציות יכולות לעבור לרחם ולחכות שם שיגיע זרע. אבל מי שעדיין לא התחתנה, ולא יגיע אליה זרע- הביצית תיפול, ואיתה כל ההכנה של הגוף להריון.

אני חושבת שאיפה שהוא סביב כיתות ד-ה-ו כל אחד מהילדים,  שאל את השאלה הגדולה של 'אבל איך הזרע והביצית נפגשים'. וכולם אמנם קיבלו את ההסבר בהלם כלשהו, אבל השיח נשאר פתוח ומאפשר להמשיך לשאול שאלות (שבאמת הגיעו, וה' יעזור עם תרבות הפרוגרס שהם נחשפו אליה).

אני חושבת שלשבת יום בהיר אחד ולהפיל הכל מהתתחלה ועד הסוף  זה יותר מדי. זה נשמע לי מציף ומורכב מדי. וגם ממש קשה לקלוע בדיוק לתזמון שבו מצד אחד הם עדיין לא שמעו מחברים ומצד שני הם כבר בשלים ללמוד ולהבין.

ואם זה פשוט עוד נושא שיחה בבית, שמדברים עליו יחסית בחופשיות (אבל לא ממש, כי אם ילד יעלה שאלה כזו בשולחן שבת- הוא כן לרוב יקבל תשובה של 'נדבר על זה אחר כך בפרטיות')- אז זה ממשיך להיות נושא שיחה שאפשר לדבר עליו.

בקיצור, בעיני לא נכון להתייחס לזה כ''השיחה''. זה נשמע לי כמו משהו יותר מדי חד פעמי וגדול, ונכון יותר ליצור מרחב בטוח שבו ניתן לשאול שאלות לאורך כל החיים.

כנראה שלא חווית סוג ילדים שונה.

הבן הבכור שלי הוא כמו שאת מתארת, קולט מהסביבה, משיחות כלליות, מהריונות שלי וכו'.

ואין לי שום בעיה להסביר בשולחן שבת איך תינוק יוצא מהבטן.

הוא עם היגיון בריא, מבין דברים בצורה ברורה, מאוד ראליסטי, ולכן גם על הנושא הזה, לא היה צריך את "השיחה"

לעומת זאת יש ילדים שחיים בתוך עולם משלהם. עד גיל 10 זה גיל שהדמיון מאוד מפותח, הרבה פעמים המחשבה לא מספיק בהירה.

רואים את זה בתכנונים שונים ומשונים שצריך "להצניח" את הרעיונות והמחשבות למציאות.

במצב כזה, לא משנה כמה דיבורים ורמזים יש מסביב, צריך שיחה ברורה וממוקדת בנושא.

לפרוט לפרטים הקטנים כל מה שרלוונטי והיא צריכה לדעת. ברמת ה"חשוב להקפיד על מקלחות" ועד מה עושים עם תחבושות משומשות.

לא כל הילדים צריכים את זה, אבל זה לא קשור רק לשיח פתוח.

למשל עם הבן שלי כבר לפני שנים דיברתי על מניעה ותכנון ילודה, פשוט כשהוא שאל. ובשולחן שבת לפני כולם.

אבל הילדים האחרים רחוקים מזה כרחוק מזרח ממערב. הדבר שהם כן יודעים זה שאני לא בהריון. וזהו לא שום דבר מעבר לא קלטו.

אז אני יודעת שצריכה לדבר איתם על הנושא באופן יזום ביום מן הימים.

ולגוף הדברים. זה נכון אבל לא סותר בעיני את מה שהיא כתבה. לשלב בין הדברים. 

עם ההטרדה עם ההערות כאלו

זה ממש מטריד שנשים עסוקות בצורה אובססיבית עם המשקל שלי

אם כי אני כן מרוצה מהמשקל שלי (ולא מרוצה מהסיבה שהגעתי אליו)

בעיניי הסיבה שנשים כן מרשות לעצמן להעיר ולהתערב

כי זה לא פוגעני בעיניהן

אלא שיח מתוך קנאה

ועדיין כשקיבלתי כמה הערות ביום זה היה מטריד ביותר (הפסקתי להתייחס להערות והן לאט לאט התאדו)

אחרי הלידה הזאת עליתי במידה והייתי ממש מתוסכלת על זה שבגדים לא עולים עלי - הרגשתי מוזנחת ושאין לי מה ללבוש כל פעם שפתחתי את הארון

ואז קיבלתי מאיזה מישהי הערה שאני לא נראית שילדתי.

ועוד אחת עם הערה שאני בטח לא מתמודדת עם דימוי גוף ומשקל.. אז כן. אני כן.

אף פעם אי אפשר לדעת איפה ההערות האלו תופסות את הצד השני...

חיבוק❤️

בא לך להחמיא? תגידי למישהי שהיא יפה/ נראית טוב

לא צריך להוסיף ירדת/עלית/רזה/שמנה.

לא רלוונטי! לא מתאים. לא נכון.

בדיוק הייתה לי שיחה כזו עם חברה לפני כמה שבועות. ודיברנו על כמה צריך לתת את הדעת לכל מילה שיוצאת מהפה, כי אולי מצד הדוברת היא חושבת שזו מחמאה אבל לעולם לא תדעי איך זה מתקבל בצד השני.

ובכלל בעיניי כל השיח על הנראות החיצונית, צריך לקבל גבולות ופרופורציות..

הלוואי ותזכי בהודעה שלך להאיר את עיניי הסביבה ולו במעט🥰 

אני בטוחה שיש עוד כמה שיסכימו איתי.

אני משתדלת תמיד לדבר ברגישות ובטקט, אבל הודעות כאלה גורמות לי לשתוק ולא לדבר עם אף אחת, אולי לפעמים בצורה קצת פוגעת.

אני אחת לא פטפטנית בכלל וגם ככה לפעמים קשה לי למצוא נושאי שיחה, אז עוד יותר קשה לי אם אני יודעת שאני צריכה להיזהר במלא דברים...

אולי לא עם האישה שלידי על ילדים כי אולי יש לה בעיות פוריות? אולי לא אדבר איתה על בעלי, כי אולי היא רווקה שממש מחפשת או גרושה או אלמנה או שיש לה בעיות בזוגיות? אולי לא אספר לה על הדיאטה היקרה שעשיתי כי היא במשבר כלכלי כרגע? אולי לא אספר משהו על ההורים שלי כי שלה נפטרו?

כן יש מצב שהייתי מחמיאה למישהי, "איזה כיף לך לא רואים שילדת בכלל, בניגוד אליי שקבוע נראית בחודש שביעי" אבל בפירוש לא הייתי חופרת לה כל יום על המשקל.

בכל מקרה חיבוק על החוויה הלא נעימה 🫂

ברור שאם את תדברי על כך שהשמנת, זה לא יפריע לך.

אבל אם מישהו אחר ידבר/יעיר על זה- זה יפריע מאוד.

אז אני אדבר עם חברה שלי שעוד אין לה, על הילדים *שלי*, והיא תדבר על התואר השני *שהיא עושה* ולי כרגע אין אפשרות לעשות.

אבל בחיים זה לא יקרה הפוך, שאני אדבר על הילדים שאין לה או שהיא תשאל אותי לעומקן של הסיבות שבגינן אני לא לומדת.

שתינו משותפות אחת את השנייה, היא על טיפולי פוריות ואני על החסמים, אבל אף אחת לא תתחיל שיחה על הדברים של השנייה.

כך גם במשקל.

אם אני מדברת על המשקל שלי, אין בעיה.

אבל אם אחרת תדבר על המשקל שלי אז יש בעיה.

מסכימה איתך שאי אפשר לא לדבר בכלל,

אבל כשמדברים צריך להתרכז בצד *שלך*,

ולא בצד השני.

מקווה שהצלחתי להסביר את הנקודה שלי🙏

ונשמע מהדברים שלך שאת מאוד רגישה ומשתדלת לכבד את הגבולות של האחר❤️

של השיח שהוא עליי ולא על האחר.

ובאופן כללי נשמע שאת אדם מאוד רגיש ופחות הבן אדם שיפגע😍

אז אין לך מה לחשוש❤️

ובכללי תמיד אפשר לדבר על הכל, עם יד על הדופק ולהרגיש את האדם שנמצא מולך.. 

בעבר הייתי רזה מאוד מאוד באמת ברמה קיצונית, לא עשיתי כלום בשביל זה, אכלתי רגיל התנהלתי ממש רגיל... ועדיין חברות של אמא שלי שאין לי שום קשר אליהן מצאו לנכון לגשת אליי ולצעוק עליי שאני אפסיק עם הדיאטה הזו, שאני נראית רע וגרוע וזה בכלל לא מחמיא ונשי, כאילו יש לי מה לעשות עם ההערות האלה, והן כמובן לא הסתפקו בזה אלא פנו גם לאמא שלי ודרשו ממנה שתעיר לי.

אפשר לדבר על המון דברים, בעיקר תלוי איך

אני לא מעירה על משקל אף פעם, גם לא כשאני יודעת שחברה שלי עשתה דיאטה.

אם היא העלתה, על עצמה, אני אגיב בעדינות. ועל ההתמדה, לא על ההיבט הפיזי של הירידה.

לא. זה לא כמו לדבר על ילדים או הורים למשל. כי נגיד ילדים, יכול להיות שלמישהי זה מאוד רגיש כי פוריות, אבל אצלך, זה מאוד חיובי ומשמח וחלק גדול בקטע טוב מהחיים שלך.

משקל זה לא באמת ככה. יש כאלו שאחלה להן עם המשקל שלהן ולא היו רוצות שהוא ישתנה. לא מכירה מישהי שהמשקל שלה אקטיבית משמח אותה בצורה טבעית ובריאה. (מכירה מקרים שזה ממש "שימח", ואלו היו מקרים של הפרעת אכילה ממש רצינית).

נכון, יש כאלו שעושות דיאטה מאוזנת, ושמחות בירידה במשקל וכו'. אבל גם אז, להערות יש פוטנציאל לעודד כיוון של הפרעת אכילה. 

זה גם מלא פעמים מגיע מנשים שמנות ששונאות שמעירים להן על משקל

ועדיין הן חושבות שלצד ההפוך זה בסדר!

הזוי ..

ולפעמים זה מנוסח עוד יותר בחוסר טקט-

עוד רגע את נעלמת

את בטוחה שאת אוכלת?

מה יהיה, את מצטמקת מיום ליום...

למה את ככ רזה?

ועוד ועוד 🤦

פשוט

לא

רלונטי!!

אוף 

והדוגמאות שנתת- בדיוק!

אחד לאחד...

ואם זה היה הפוך- אז היה ברור לכולם למה זה לא לגיטימי.

בתור נערה קראו לי ילדת שואה

עפרון..

ומוכרת בחנות בגדים שאלה אם צריך להזמין את הרווחה כי כנראה אין לי אוכל בבית . פשוט מעצבןןן ולאישה מלאה בחיים לא ידברו ככה כי זה פוגע..

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש משהו ממש פותח את הראש כשהגלישה היא לא אפשרות בכלל.

איך היה לך הבוקר?

אבל כשאני בנסיעה זה פחות גלישה.. אבל נהניתי שהיה שקט מצד כל הווטסאפים וההתרעות..

(במחשבה שניה נגיד לפורום אולי כן הייתי נכנסת פה ושם בתור בחנות או משהו כזה.. או כשחיכיתי במרפאה.. וזה שזה לא בקיצורים ולא מחובר למשתמש שלי בהחלט הפחית גם שם..)

הבוקר בשעה שלקחתי ישנתי. היה נפלא. ואז גם הפעלתי שיעור ורק הקשבתי לשיעור כשעשיתי דברים, בלי לעצור לפתוח דפדפן ווטסאפ.

גם עם הילדים לקחתי קצת זמן פה ושם וגם היה מעולה ב"ה!

אני חשבתי קצת לשנות קונספט, עד עכשיו לקחתי הרבה בזמן שאני עם הילדים ואז בלילה מצאתי את עצמי שקועה במסך. אז ברור שלא כדאי להיות שקועה במסך בזמן עם הילדים אבל אני רוצה לנסות את הגמילה בשביל עצמי יותר, חושבת להחליט על שעה שממנה אין אינטרנט עד הבוקר, אולי תשע וחצי?

כמובן שגם בצהריים אני אשתדל להיות יותר פנויה לילדים, אבל היום אני בעזרת ה' מכבה את האינטרנט מתשע וחצי בלילה עד הבוקר

מאוחרת יותר. בהנקה זה דווקא קשה לי כי כשהוא ישן עלי נוח לי להיות בפלאפון כשזה בגבולות הטעם הטוב..

לי עלתה מחשבה שבמקום להגדיר מתי לא אנסה להגדיר מתי כן.. אנסה להפוך בדעתי אם ואיך לעשות את זה.

ולגמרי שכחתי מהזמן רנה, ונגררחי ועוד דברים לא נצרכים...

מנסה שוב, מעכשיו עד 16:00 בלנ"ד.

אבעלי לא ענה לי אם הוא בעניין שנצטרף לאתגר (שלחתי לו הודעה בבוקר והוא היה עסוק..)

אבל הפלאפון שלי היה בצד כל השעתיים

והפלאפון שלו שימש בעיקר כמצלמה של היום הולדת שהייתה פה יחד עם הדלקת נרות

היה פה ערב יפה ב"ה.

תודה שוב על הרמת הכפפה!

רוב הזמן מאז הדלקת נרות הייתי בלי הפלאפון,

ומעכשיו עד שכל הילדים ישנים, כולל המתבגרים..

לא נכנסתי לאינטרנט בכלל, אבל נזכרתי במשהו שהייתי צריכה לברר ומפה לשם התעכבתי עם הפלאפון מעבר למה שתכננתי...

מקווה שמחר ילך טוב יותר..

הייתי כמעט 3 שעות ללא...

שיחקתי עם הילדים בסביבונים, סיפרנו גברת קרש ומר מערוך עם דמויות והצגה, הכנו לביבות תפוא והיה ממש זמן איכותי.

ואי כזה משמח לשמוע!

קשור מאוד לנושא השרשור

הרב אייל ורד:

הרב מתייחס רק למה שקורה שמחצינים, ובכלל לא למה שנכנס הביתה. לי זה נתן נקודות למחשבה גם בכיוון הזה...

הצפון זה אזור מאוד מאוד נרחב

למה את מתכוונת? אזור הגולן/ הגליל העליון/ אזור חיפה והקריות/ אזור עפולה?

אבל אנחנו מגיעים מרחוק

כמעט לא מכירים את הצפון

ככה שגם נסיעות של שעה מיעד ליעד זה משתלם לנו

גמישים

זה לונה פארק שווה ממש שכל המשפחה תהנה עם מלא מתקנים.

אולי מדעטק בחיפה גם יתאים, זה מוזיאון מדעי. הגדולים שלך מאוד יהנו הקטן פחות.

אפשר לעשות רכבלית בחיפה במחיר בדיחה של נסיעה בתחבורה ציבורית.

זה ישוב דרוזי הם ממש בסדר ונחמדים ומפוצץ שם יהודים

אין שם אוכל כשר מין הסתם חח אז הם מקצים למעלה קומה שאפשר לשבת בה ולאכול..

לא יודעת איך זה יהיה לכם עם המזג אוויר.

בטיולים בטבע באזור עמק המעיינות יש המון המון נחלים יפייפים.

מקומות פתוחים כנראה שמאוד בוצי עכשיו

אבל שמורות טבע בתשלום בטח יהיה יותר פשוט עם שבילים מסודרים.

אתם יכולים גם להצפין עוד יותר ולהגיע לבנייאס ולשמורת תל דן וכמובן לחרמון - לדעתי עכשיו עוד לא מושלג.

בטח שרוצים טבע

אני בונה על השמש שבעז"ה לא יהיה קור מטריד

וכמובן אלביש היטב

הבת שלי רוצה אגמון החולה

זה שווה?

וכמובן אשמח לעוד רעיונות למלא את הימים

והכל ממש יפה וירוק ורענן כזה

החיסרון הוא שאי אפשר להיכנס למים..

ולכן זה יותר מסלולים  יפים

והאטרקציות הן תצפיות מיוחדות או מסלולים עם חלק מגניב של יתדות או משהו...

החולה זה מאודדד צפונה, השאלה אם יש לכם כוח ככ צפון..

אולי איזור הכנרת

יש את מסלול הארבל שהוא מהמם

אפשר נחל עמוד ואז גם ביקור במירון/ צפת

ועכשיו אני נזכרת שיש נחלים עם מפלים שזורמים רק בחורף

ואז שווה לבקר

למרות שלא יודעת אם יעניין את הילדים וגם אם הזרימה התחילה כי לא ירד עד כה הרבה גשמים...

בהצלחה!!

לגבי אטרקציות אולי אפשר לשלב

גם מסלולים יפים ששווים את הנסיעה

וגם אטרקציות משפחתיות שיש בעיקרון גם ליד הבית אבל בעצם זה שונה שזה חלק מחופשה משפחתית וזמן איכות משפחתי...

כי לפעמים יש כל מיני צרכים בתוך המשפחה וחלק רוצים גם אטרקציות ולא רק טבע.. אז שיהיה גם וגם...

סכר אלומות -

חונים ליד האתר 'רוב רוי'

והולכים איזה רבע שעה דרומה בשביל סלול לאורך נהר הירדן עד לסכר. ואפשר גם להמשיך הלאה.

הליכה ממש נעימה וכיפית.

עוד מקום יפה- יער שוייץ

אפשר להתחיל מכאן, בקטע של שביל ישראל-

שדרות ספיר · טבריה

אז זה ממש שונה כי אצלי בגודש אני ממש מטפטפת...

בהצלחה יקירה!

לא שאיבות אבל כוס טפטופים. לי ממש עזר בלילות הראשונים, גם לא התעסקתי עם סטריליזציה זרקתי את הטיפות שהוצאתי. לא הסוג שמתלבש שלא כזה שאפשר טיפה ללחוץ אז זו שאיבה סופר עדינה, הוצאתי כמה מל וזה עשה הבדל. אבל זוכרת את זה יותר מיומיים...

מזל טוב, תרגישי טוב!!

תקפיאי מגבות עם מים שסחטת או פדים רטובים

)אני לקחתי מהבית חולים כמה פדים קפואים כאלה וכלפעם שהתחמם עלי הקפאתי שוב)

ושימי על עצמך איפה שגדוש וכואב

אצלי ממש עזר 

עדיין כואב...

ועד שהקטנה ישנה אני לא מצליחה לישון מהכאבים

ואני לוקחת אדוויל

אצלי עובר לחלוטין בערך שבוע אחרי הלידה.

אני כן שאבתי עד להקלה משמעותית, בהתחלה אפילו פעמיים-שלוש ביום ואז פעם ביום, ראיתי שאצלי זה לא הגביר את החלב (עובדה שאחרי מספר ימים זה ירד) אבל מאוד הקל ומנע דלקת (באחת הלידות הקודמות ניסיתי בלי לשאוב כי אומרים שזה לא נכון לשאוב בשלב הזה, כן סחטתי ועיסיתי את המקום ונוצרה לי דלקת).

מה המרחק מהבית? 

אני חשבתי להיות כמה ימים אצל אמא שלי עם התאומים, בסוף ברחנו אחרי לילה אחד הביתה

היה צפוף ולא נוח, והמזגן לא הגיע לחדר, היה חם נורא

גרים רחוק. אזור השעה נסיעה... 

לא יודעת אם החוסר סדר אצל הגדול יהיה שווה את העזרה של אמא...

אם לא יסתדר אז נחזור לפני, אבל אז זה אומר שאני מוותרת על העזרה מאמא.

לגבי 2, הכנתי תיקים לילדים אבל ליומיים שאני בבי"ח. אחכ חזרתי הביתה

כמה זמן את מתכננת להיות אצל ההורים? זה משמעותי להחלטה בעיני

אם יש לילד מספיק בגדים הייתי מכינה תיק עם 4-5 סטים, פיג'מה וכו' כדי שיהיה מוכן כבר

אם לא אז מכינה תיק עם דברים ליום- יומיים של הלידה ואחכ שבעלך יביא לו את השאר להורים שלך

וגם של התנהלות

למשל, חמותי מעדיפה שיביאו לה 2 בגדים של הילדים ובערב היא פוט משה במכונה במייבש ומלביהש למחרת. עדיף לה מאשר לנסות להתאים חולצה למכנס וכו...

אני הולכת לביח עם כלום פחות או יותר כי אין לי כמעט בגדים בסוף ההריון ולא מתאים לי שישבו בתיק לידה, אבל גרים ממש קרוב, ובעלי עם רכב, ובכיף יוצא אחרי הלידה להביא לי מה צריך, 40 דקות גג הוא אצלי חזור.

הז סתם אני אישית אבל כוונתי לומר שיש כל מיני פרמטרים טכניים שמשפיעים על הענין.

עוד נקודות

כמה מקום יש אצל ההורים וכמה נח לאחסן שם חפצים

האם יש שם ואצלכם מייבש

מי עוד חוץ ממך מתמצא בפריטים האלו )בעלי בלידה ראשונה לא ידע להוציא מהארון שלי גרב. אחותי באה לארוז לי בגדי החלפה למחלקה...(

אנחנו גרים רחוק אבל יש הרבה מקום אצל ההורים, גם מייבש וגם אני די סומכת על בעלי שיבין איזה בגדים להביא לילד (במקסימום הוא מביא הרבה מדי, שזה עמוס אבל לא נורא)

תלוי מה היה לך הנסיון בלידה קודמת

אני באחת הלידות כן שאבתי כבר בבית חולים

אלא אם כן בעלך ממש בעניינים, ויודע מה להביא.

1. כן כדאי להביא איתך משאבה ידנית, לא תמיד צריך אבל יש מקרים שצריך ותמיד טוב שיהיה לך כבר בביח

2. כן עדיף

תכיני תיק רק לזמן השהות בביח ולפני שאת נוסעת להורים תעברי בבית ותכיני לך תיק

ולילד הפעוט תביאי 10 חליפות ו-2 פיג'מות לא תצטרכי יותר מזה לדעתי

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

כמורה- מרגישה שזה ממש לא המצב

מחנכות כן מקבלות פרגונים, אבל כמורה מקצועית- וואו אף אחד לא רואה אותךך

אם מתקשרים זה רק כדי להתלונן;)

לצורך העניין, היום יום המורה וההתייחסות היחידה הייתה שוקולד בקערה בחדר צוות- מבית הספר! לא מההורים/תלמידים...

כנראה צריך לגעת איפה לעבוד

גננות מקבלות גם יותר מסיעות

למרות שסיעות לא פחות משמעותיות בחויה של הילד

ועובדות קשה ומתוגמלות פחות.

כנל מורה לא מחנכת יכןלה להעביר שנה בלי לקבל פתקון אבל מחנכת מוצפת ברמה שגיסתי ספרה לי שהיא שונאת ימים כאלו כי אין לה איך לחזור הביתה עם מליון שקיות קטנות...

לגבי להרגיש שקופה, בחוויה שלי אם את רוצה לשמוע מחמאות מהורים תתחילי את לשתף אותם בדברים טובים על הילדים שלהם. יש לי תלמידים שיותר קשה לי איתם (לא כאלה שהופכים כיתה ואין להם שום עניין ללמוד, אלא כאלה שכן רוצים רק קשה להם) ואני שולחת הודעות פירגון להורים ולמחנך שלהם. הם מחכים לזה. אנחנו מדברים על זה בתחילת שיעור שאני אשמח לשלוח הודעה לאבא/אמא שלך לשמח אותם. גם תלמידים בכיתה י זה חשוב להם. ואז ההורים מחזירים פרגון. לפעמים כתשובה להודעה. לפעמיים בהזדמנות אחרת בשיחת טלפון או משהו כזה אז אומרים לי כמה זה משמעותי שאני רואה את הבן שלהם, ושהוא אוהב ללמוד אצלי, ושמשמח אותו ההודעות ממני וכו...  

שהייץי ממש מאחלת לילדים שלי בפרט

ולמערכת החינוך בכלל

להתברך בה...

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

וגם אז הייתי מביאה, רק אם הייתי בטוחה שיסמכו על זה.

וגם הכשרות של שאר המצרכים.

(בהכללה) בישובים או בקהילות סגורות שכולם מכירים את כולם ואותה אוכלוסיה פחות או יותר, זו באמת לא בעיה

בעיר שהגן מורכב מכל מיני סוגי משפחות, זה בהחלט כן..

אני עובדת במקום לא דתי, ולא אוכלת מכל אחת, גם אם היא מצהירה שהיא שומרת כשרות (כי אין לי מושג מה זה כשרות מבחינתה....).

ואמזה כיף לשמעע שהילדים נהנים ומרוצים, זוכרת ששנה שעברה היו קשיים מול הילדים עם צוות הצהרון

משהו בנוסף.

אם לא הביאו ואת באמת רוצה לתת אז חבילה של שוקולד כמו עד חצות עם פתק לכל הצוות שיהיה בגן

ממש לא צריך להשתגע..

בגן שלי הועד הורים הביא לכולם וזה ממש לא ברור מאליו ומאוד מוערך, אבל באמת שאין צורך..

הזמינו אז סופגניות מעוצבות באריזה

השנה בגנים של הילדים שלי הביאו להם היום ארוחה/ כיבוד לכבוד יום המורה. 

בערב

במהלך היום אני בסדר

ככה גיליתי על ההריון..

לא יודעת לתת הסבר הגיוני, אבל תכלס זה מה שהיה.

שיהיה הריון תקין וקל בעזרת ה', בידיים מלאות❤️

וואי הלוואי

יש עוד קצת זמן עד שאוכל לבדוק

אבל נחכה בסבלנות

בילדות האחרונות אף השתמשתי בטיולון מהלידה...

בכל אופן, אם העגלה יקרה יחסית, אז זו סיבה טובה לשמור עליה במצב טוב בשביל הילדים הבאים בע"ה, ולקנות טיולון שהוא יחסית זול ובו להשתמש עד שלא יהיה צורך יותר בעגלה בכלל.

וגם זה שאפשר לשים את שני הילדים ביחד - זה יתרון גדול בעיניי... (רק צריך לשים לב שהגדולה זהירה מספיק על הקטן)

הרבה יותר קליל וכיפי.

וגם אוהבת לקנות אותו ביד 2 ואז זה גם לא הרבה כסף...

לא מזמן חידשתי טיולון, בה מצאתי במצב מעולה קרוב לבית

מתכוונות לטיולון שהוא לא של העגלה?

זה כזה כבד ומסורבל

לא מבינה מה טוב בזה

)כן מבינה. זה יותר יציב, לפעמים, וגם אפשר להפוך את הפנים לכוון האם. לא שווה בעיני(

אחרי שיהיה לך טיולון קליל כזה לא תביני איך חשבת בכלל על משהו אחר