אז לא לדחות.

אני הסברתי בכללי נעזרתי גם בתמונות וסרטון ביוטיוב בזרימה לא מצאתי מראש. והמשכתי לפרט כמה שעניין אותה. אני גם בעד להסביר איך באים ילדים. לא בטוחה אם הגענו לזה בשיחה הזו ספציפית אבל בעבר שמעו ממני. הם לא עושים מזה עניין ענק. מקסימום מצחקקים קצת. ודי שוכחים אח''כ. אני ממש בעד שמידע יבוא ממני. יש לי את הספר של קיווי גם ועוד אחד של דפנה משהו. אני קראתי אותם אבל עוד לא איתה. כשתהיה באמת יותר מפותחת ובכיוון נעשה את זה. 

חיבור מיוחד, תא זרע תא ביצית.

לדעתי הגדול שאל יותר אז פירטתי פיזית הכל איך זה  נכנס. הבת עוד לא. לא צריך לומר שה... של אבא ל... של אמא.

בעיקר לשמור על ענייניות. בשיום האיברים בלי לשייך לאנשים מסוימים. להדגיש שזה רק למבוגרים נשואים. להרחיק מהם קצת ולשמור על רוגע. 

באמת עיקר הסיפור הוא על הזרע והביצית (אפשר להרחיב קצת על גנטיקה, ואיך העובר מתחיל מהחיבור של התאים, ואז הם מתפצלים, ולאט לאט מקבלים צורות של האיברים וכו', לפי העניין של הילד/ה).

לגבי איך הזרע נפגש עם הביצית - קראתי פעם שאפשר לספר שיש סוג מיוחד של חיבוק, שהאיש והאישה עושים ביחד בחדר שלהם, והחיבוק הזה מאפשר לזרע לעבור לגוף של האישה ולפגוש את הביצית שמחכה לו שם (ולפעמים נוצר מזה עובר ולפעמים לא).

אני כן דיברתי על זה עם הגדולה שלי. לא זוכרת בדיוק מה אמרתי ועד איזו רמת פירוט הגענו (זרמתי עם השאלות שלה, היא לא שאלה המון).

כן אמרתי שלגבי הפרטים איך לעשות הכל בדיוק - כשהיא תצטרך לדעת (לפני החתונה) היא תלמד כל מה שהיא צריכה לדעת. ואם בינתיים יש עוד דברים שהיא רוצה לדעת - היא תמיד מוזמנת לבוא ולשאול.

לי סיפרו באופן מאוד כללי, על זרע וביצית שנפגשים.

דמיינתי שיירה של זרעים מטיילים במיטה.. פחדתי להתקרב למיטה של ההורים.

כן הייתי אומרת בצורה עניינית שצריך להיות חיבור פיזי של הפין והפות כדי שיהיה הריון.

בלי דיבורי אבא ואמא/האשה והגבר וכו'.. 

לא בכיתה ד', אולי באיזור כיתה ו'.

יש לנו מנגנון הגנה פנימי שמה שלא בשלים לשמוע גם לא שואלים עליו.

לבוא ולספר ככה לילדה שלא שואלת ולא בשלה לשמוע, יכול להחוות סוג של תקיפה מינית.

צריך להתאים את המידע למה שנשאל.

מי שלא שואל איך הריון נוצר, אין שום סיבה לספר. וגם אם מספרים על זרע וביצית זה לא כמו לספר על מגע של פין ופות.

ילדה צריכה לדעת מה זה המחזור שיש לה ומה לעשות איתו, אם זה מעורר בה עוד שאלות אז אולי היא בשלה לשמוע עוד.

אבל אם היא לא שואלת, אין צורך לספר ככה.

רק בחטיבה לומדים בכזאת רמת פירוט, וגם אז לא מפנימים לגמרי את עניין החיבור. לא כי זה קשה להבין, אלא כי הנפש שומרת.

זה כמו שמגיל קטן ידעתי מה זה מקווה ובכל זאת כשבכיתה ט' דיברו איתנו על טבילה ומישהי שאלה אם זה נכון שהבלנית רואה את הטבילה, זה היה לי טראומטי כל התיכון. (וידעתי הכל עוד לפני, אבל לא הפנמתי את זה כמו שתואר בכיתה שאגב, לא היה מדוייק. כלומר הבלנית כן רואה את הטבילה, אבל זה לא כמו שזה נשמע, נכון? אז כשאין את הבשלות זה נשמע פשוט לא טוב וחבל להקדים את המאוחר)

בדיוק הייתה לנו (ההורים) שיחה בביה"ס והמורה אמרה שמהנסיון שלה עם הבנות בגיל הזה, שאפילו דיבור על דאודורנט כבר גורם להתרגשות רבה בכיתה, אז בטח לא להגזים אם לא שואלים. וגם אם ממשיכים לשאול, לשאול בחזרה מה את רוצה לדעת? ככה לדעת מה בדיוק הבת מוכנה לשמוע.

לא אשכח שכשהייתי בתיכון קראתי איזה ספר על הלכות טהרה

וכשהגעתי לקטע של בדיקות חשבתי לעצמי "מסכנות הנשים פעם, נס שהיום לא עושים דברים כאלה"

ועד שהגעתי להדרכת כלות הייתי בטוחה שזאת הלכה של פעם והיום לא עושים את זה...

למה? ככה

אתן@בארץ אהבתי לא חושבות שהן ישמעו על זה מבחוץ? על הפירוט הפיזי?

זה החלק הכי טראומתי 😵

אני לא אשכח כמה נגעלתי, הזדעזעתי ולא יכולתי לישון מההלם. 

יכול להיות שאני אפתח את זה שוב מול הבת שלי ונדבר על זה שוב.

בגדול אני מאמינה שאם יש שיח פתוח מול ההורים, אז גם לא מחפשים על זה יותר מידי מידע ממקורות אחרים.

אני כן חושבת שאמרתי לה (ואני גם מן הסתם אגיד שוב) שיש בנושא הזה הרבה מידע לא נכון, מבלבל, מעוות, שיכול לקלקל לה את החוויה כשהיא תגיע לזה. ולכן אני רוצה שהיא תשמע על הדברים בצורה אמיתית ומדויקת. ואם היא שומעת משהו שמבלבל אותה, או שסתם רוצה להבין יותר - היא תמיד יכולה לשאול.

אני מקווה שעם שיח פתוח בצורה כזו, היא גם תדע לא להיכנס לשיחות כאלו בכלל, ולא לחפש את המידע דרך חברות או גורמים אחרים.

מקווה מאוד שאני עושה נכון...

שיחות כאלה פשוט קורות.

גם אני זוכרת לרעה מאוד את איך שאני גיליתי "איך ילדים באים לעולם", הייתי ילדה בכיתה ה', בכיתה ו' יש בבית הספר היסודי שלמדתי בו שיעורים כאלה על מחזור, וסת, גיל ההתבגרות וכו'.

בקיצור מי שהעבירה את השיעור/ סדנא סיפרה להן על חיבוק מיוחד שיש בו מפגש שאיבר מין גברי נכנס לתוך איבר מין נשי, רק בין בעל לאשתו. הן כמובן נגעלו נורא והזדעזעו וטרחו לספר את זה לי ולעוד חברות מכיתה ה' בגועל וזעזוע.

היה ויש לי שיח מאוד פתוח עם אמא שלי, ושאלתי אותה אם זה נכון והיא אמרה שכן וקצת דיברנו אני לא זוכרת בדיוק מה.

אני רק זוכרת שחשבתי לעצמי בתמימותי: "איכס, אבא ואמא שלי אשכרה עשו את הדבר המגעיל הזה 6 פעמים", (כי אנחנו 6 אחים, מחשבה מגוחכת כביכול, אבל בכלים של ילדה תמימה בכיתה ה', זה מה שעלה לי לראש 🤷)

לפחות הייתה לי הכנה ולא גיליתי על זה בכיתה ו' בשיעורים בבית ספר כשכל הכיתה מובכת יחד.

בסוף, עובדה שאני זוכרת את זה עד היום ומאוד לא לטובה. מקווה בע"ה כשיהיו לי ילדים בגיל הרלוונטי, אבא - עושה שיחה עם הבנים, אמא - עושה שיחה עם הבנות. ובגיל יחסית צעיר, לפני שיספיקו לשמוע מחברים/ סדנת מיניות בריאה בבית ספר או גרוע מכך - באינטרנט.

לא חושבת שאצלנו זה ככה.

אבל מסכימה איתך שלפעמים אי אפשר להימנע מלשמוע.

אבל מעניין אותי מה בעצם את אומרת - את חושבת שהיה עדיף שאמא שלך תספר לך לפני ששמעת מהבנות האלו? היית צריכה לשמוע את זה כבר בכיתה ה'? וזה היה באמת יותר טוב לשמוע ממנה, או שפשוט לא היית בשלה לזה בשלב הזה?

והשיח הפתוח שמאפשר לשאול כששומעים משהו כזה, בעיני זה הכי חשוב. מסכימה שזה עדיין לא מונע הכל, ועדיין אפשר לשמוע דברים משאירים חותם לאורך זמן, אבל לפחות יש אפשרות לעבד קצת את מה ששמעת, ולתקן דברים שאולי לא מדויקים.

מצד שני, אני בת 25, כבר היה אצלנו אינטרנט לכולם ולמדתי בבית ספר חמ"ד אבל מאוד מאוד הטרוגני ולא תורני במיוחד, אז מניחה שיש בנות שטוב ששמעו את זה כך בקונטקסט הנכון ולא משמועות/ חברות/ אינטרנט.

אני מסכימה שפשוט לא הייתי בשלה וזה היה לי מוקדם גם אם אמא שלי הייתה מדברת איתי לפני כן. יכול להיות שלא היה בזה טעם, ויכול להיות שזה כן היה טוב יותר, וחוסך לי את הנסערות עד ששאלתי אותה, ומקטין את המבוכה מול הבנות שסיפרו והבנות האחרות שהלכו איתנו. זוכרת את החוויה הזאת שחשבתי שהן בטוח משקרות סתם כדי להגעיל אותנו.

העלית לי נקודה למחשבה, האמת לא יודעת מה היה נכון. את צודקת שיש עניין של בשלות שלא כל כך משנה מי מספר את זה. עוררת אותי למחשבה, האמת אין לי מושג מה נכון לעשות. למזלי יש לי בן בכור בן פחות משנתיים ככה שיש לי זמן לחשוב

את צודקת שהכי הכי חשוב השיח הפתוח. ובכלל הקשר ההורי והיכולת לדבר על הכל, לאו דווקא על הנושאים האלה.

ולשאול כל שאלות שיש

אבל בפועל זה שהיא סיפרה לי רק על מחזור ולא על "איך באים ילדים לעולם", גרם לי להרגיש בנח לדבר איתה רק על מחזור....

ואת המידע על איך באים ילדים לעולם קיבלתי מחברות משמועות באופן מאד לא מדוייק וטראומתי.. והמשכתי לחפש עוד מידע ל א דרך אמא שלי....

בעזרת ה' הילדים שלי קטנים עדיין

אבל אני משתדלת כבר מעכשיו כששואלים שאלות לענות תשובות מדוייקות ופשוטות....

ושיווצר שיח טבעי ובריא לאורך כל השנים ולא פתאופם לנסות בגיל ההתבגרות לייצר כזה שיח...

של איך באים ילדים לעולם, כדי לאפשר שיח פתוח בנושא.

וכן כתבתי קודם גם איך אני חושבת שנכון לספר בגיל צעיר. כן חושבת שצריך לדעת בנושא, ולא לשקר אלא לתת מידי נכון ואמיתי, אבל לא בהכרח עם כל הפירוט. אני חושבת שגם אם לא אומרים הכל, אבל מראים לילד שיש מקום לדבר על זה ולשאול על זה, ועל כל שאלה שהוא שואל הוא מקבל תשובה - אז זה מספיק כדי שגם אם הוא יחשף בחוץ למידע לא מותאם, הוא ירגיש בנוח לפנות עם זה ולשאול.

ואני מאוד מסכימה ששיח פתוח ותשובות פשוטות לשאלות שאלות צריכים להתחיל מגיל צעיר, ולא רק כשיחה בודדת לקראת גיל ההתבגרות.

שלמרות שאמא שלי מאד אפשרה שיח וכו עדיין הובכתי לדבר איתה חיפשתי מידע בחוץ..

מאמינה שעוד רבים ככה.

ולכן אני מעדיםה שאת המידע יקבלו ממני.

אבל כן חושבת שלכל רמת פירוט יש שלב שמתאים לה.

ומי שסיפרה פה שהיא נחשפה בכיתה ה' דרך חברות לפירוט שהיה יותר מידי עבורה - זה עדיין לא אומר שצריך שאמא תספר ברמת פירוט כזו לפני כיתה ה', כדי שהבת לא תשמע מחברות.

אני כן בעד שכל המידע יגיע דרכי, אבל אפשר לתת בכל גיל מידע שמתאים לו, ולקוות שעצם זה שיש שיח פתוח בנושא, יעזור במצב שיש חשיפה לא מותאמת למידע מבחוץ - שהבת לא תשאר עם זה לבד, ותדע שהיא יכולה לפנות ולשאול על זה.

עשיתי לה בוקר כיף איתי, עם אוכל שווה.

קניתי לה את הספר בואי בתי, קראנו יחד, הסברתי לה, דיברנו. לפי הקצב שלה כמה לפרט על ילדים.

כן הזכרתי שהגוף מכין את עצמו, וזו ברכה מכיוון הזה, אבל לא פירטתי. אמרתי לה שאם יהיו לה שאלות תמיד אענה לה על הכל.

היא בכיתה ה', השנה הבאתי לה גם חבילה של פדים והמלצתי לה שיהיה לה בילקוט 2-3, כדי שאם היא או אחת החברות תצטרך, אם תקבל בבית הספר.

״מצטיינת מחזור״ - של הוגת שיטת המודעות לפוריות.

ממליצה לקרוא עליו קצת. ממה שזוכרת שקראתי עליו רובו מאוד ענייני ומתאים גם לבית דתי, אבל יש בו פרק בסוף שמדבר על חוויות מיניות של בנות נוער, אז אולי לקנות ולהשאיר אצלך וללמוד יחד בחברותא…

לפעמים זו פדיחה בגיל הזה שהחברות ידעו, ממליצה לקנות לה פדים של קוטקס (עושים פחות רעש כשפותחים) או אולי אפילו תחתוני מחזור.

אחרי כמה פעמים אישית ממליצה מאוד על גביעונית, אבל זה דורש כבר יותר חיבור לגוף.

עוד משהו - חשוב מאוד בעיניי לא לדבר על זה במובן של ״לכלוך״. היא לא לכלכה את המיטה בלילה כי הפד זז. הדם לא מלוכלך. זה משהו טבעי של הגוף (ברור לי שלך זה ברור, אבל זה מאוד חשוב שגם לה זה יהיה ברור)

ובנוגע ללשלב על איך ילדים באים לעולם - לי אמא שלי סיפרה בערך בגיל הזה, אבל רק על עניין הזרע והביצית וגם אני נחרדתי שאם אישן באותו חדר/מיטה עם אחים שלי אני אכנס להריון… אז צריך להתייעץ על האיך. ואם את לא מעוניינת לספר - אפשר נטו להגיד שזה השלב שהגוף מתחיל לשחרר תאי ביצית… כלומר לתאר את זה כעניין מדעי נטו. כמו שיש נזלת כשמצוננים, או כמו שמתחילות להיות שיערות, ככה יש דימום פעם בחודש כי הגוף מתבגר. 

עוזרות לי ממש!

נתתן לי כמה כיווני חשיבה מעולים. תודה רבה

מדייקת את העניין, אני נגיד שמעתי מחברות ומדיה( בית דתי פתוח מאוד ) בסביבות כיתה ו ונחרדתי. זה נתפס כמשהו טמא וחייתי שעושים רק לשם הבאת ילדים.

רק בגיל יחסית מאוחר הבנתי שזו מצווה בפני עצמה ולא רק פרו ורבו.

אז ממש חשוב לי שלא תקבל את זה בצורה כזו..

היא ילדה טובה ותמימה ובגדול מספרת לי הכל, אני מתקשה להאמין ששמעה על זה משהו מהחברות אבל ברור שאי אפשר לדעת..

לגבי הגיל, אני נגיד קיבלתי בכתה ז ואני ממש חרדה שהיא תקבל מוקדם ולא תדע מה זה. מקווה שלא, אבל מעדיפה להכין אותה..

אני חושבת שאתחיל לספר על המחזור ואענה על שאלות ברמת ההבנה שלה ולא אניית עליה הכל ביום אחד.

רק לגבי הספר בואי ביתי, אני רואה שהוא מתאים לציבור החרדי ואנחנו דתל. לדעתכם מתאים גם לדתל?

והספר של מאור קפלן מומלץ לכיתה ד או יותר מאוחר? 

גרסה סגורה יותר בה אין אזכור של הריון, וגרסה פתוחה יותר בה ההסבר מקושר גם לאיך נכנסים להריון (ןבגרסה הזו יש גם הסבר על טמפונים, שאין בגרסה הסגורה).

לדעתי הגרסה הפתוחה לגמרי מתאימה לציבור הדתי לאומי.

את יכולה להסתכל באתר שלה, נראה לי שיש שם גם דוגמאות מתוך הספר.

והוא נמכר בכמויות בציבור הדתי יותר מהציבור החרדי.. (אני מדפיסה אותו כבר פעם תשעית! ברוך ה ותודה לה!!)

ואגב, נתון ממש מעניין שגם אני הופתעתי ממנו שמרנות לא בהכרח קשורה למגזר

זאת אומרת שהיו כאלה מהציבור הדתי שקנו את הגרסא השמרנית יותר

וכאלה מציבור חרדי שקנו את המורחב יותר (הכי ראיתי את זה בכיתות שהזמינו שזו בערך אותה אוכ ובכל זאת הזמינו משתי הגרסאות תמיד)

אלופה!

אז מה את ממליצה לילדה בכיתה ד? אנחנו לא כאלה שמרנים.. 

כלומר בכיתה ו'?

ובהחלט לא בהכרח מתאים לכיתה ד, אבל אפשרי, כל אשה תרגיש מה אומר לה ליבה בעניין הזה. אפשר להתחיל מהכרובים בבית המקדש.

לספר שיש מדרש שברגלים היו מרימים את הפרוכת של קודש הקודשים, כדי שעם ישראל שעולה לרגל יראה איך הכרובים מעורים זה בזה ושזה מסמל את החיבה שיש בין ה' לעם ישראל.

את יודעת מה היתה הצורה של הכרובים? של איש ואשה. את יודעת מה הכוונה מעורים זה בזה? כשאיש ואשה אוהבים אחד את השני, אז הם הכי רוצים להיות הכי קרובים שיש, הכי יחד שיש, להרגיש שהם אחד למרות שכל אחד עם גוף נפרד של עצמו. **אפשר לתאר את זה בכל מיני דרכים, אני שואלת, ראית גוף של בן וגוף של בת, את יכולה לחשוב על מקום שנראה שונה אצל כל אחד, שאצל אחד יש משהו בולט ואצל השני משהו שקוע, סוג של חור? (הם יודעים)

אז כשאיש ואשה מאוד אוהבים אחד את השני אפשר ליזום חיבור של שני המקומות האלה, ויש מזה הנאה גדולה לשניהם, וזו הרגשה מאוד מיוחדת להרגיש אחד.

אי אפשר לעשות את זה סתם עם מישהו או מישהי, צריך להתחתן. גם אחרי שמתחתנים יש זמנים שאפשר ויש זמנים שאי אפשר לפי ההלכה, וכמובן צריך לעשות את זה בצנעה. כשתהיו גדולים תלמדו על זה, (אפשר לציין שלפעמים פחות רוצים גם בזמנים שאפשר וזה בסדר.)

אז תארו לעצמכם שה' שרוצה לסמן לנו כמה הוא אוהב את עם ישראל, זה מה שמסמל את זה בבית המקדש- אהבה של איש ואשה.

אני גם מוסיפה, את צעירה, זה אולי נשמע לך מוזר ואפילו מגעיל, ואיך יכול להיות שזה מה שאנשים עושים- אז קודם כל זה נורמלי שבגילך מרגישים ככה, וככל שתגדלי, את כנראה כבר תרגישי שאת רוצה לאהוב איש ולהתחתן איתו, ובע"ה כשיגיע האיש הזה גם הלב שלך וכל הגוף שלך ירגיש שאת רוצה להיות קרובה קרובה אליו הכי צמוד שיש.

באופן אישי, אני מרגישה שלהתחיל מהמקום הכי קדוש, מאהבת ה' לכנסת ישראל, מבית המקדש- מקום החיבור של שמים וארץ, להגדיר את זה כמעשה של אהבה וחיבור מתוך רצון, גם אם עדיין זו מחשבה מוזרה ואפילו מגעילה, ברור שזה דבר חיובי מאוד, ובונה את הגעגוע הבלתי מודע עדיין לחויה הזו.

ועוד הערת שוליים, מישהי כתבה פה 'אמא מדברת עם הבנות אבא מדבר עם הבנים'- מסכימה שזה אידאלי בעיני, רק יש אבות שזה פחות אידאלי בעינהם ויכול להיות מצב שיגידו אם את חושבת שזה חשוב את מוזמנת לדבר איתם בעצמך, אז תכינו את עצמכן לאופציה שאולי אמא מדברת עם הבנות וגם עם הבנים.

בהצלחה 🤍

בגילאים הצעירים גם הסבר כזה לדעתי מרתיע.

כמובן חשוב שהתחושה הכללית תהיה חיובית אבל מרגיש לי מפורט מדי לכיתה ד-ה

בגיל כזה זה היה בעיקר מכווץ אותי ..זה יותר מדי גרפי..

ואגב גדלתי בבית חילוני וידעתי הכל מגיל 4 בערך אבל דוקא כי לא ישבו וסיפרו לי היה לי יותר נעים..

זה מביך יותר בעיני כשזה לא בשל

אני בכיתה ד' כן דברתי עם הבת שלי על הרחם..על המחזור על ההתפתחות של הגוף לקראת היכולת להביא חיים

וזה בעצמו הרגי שלי די והותר עבורה

יצאנו יחד לטיול פינוק וגלידה ..היא הקשיבה...אבל בסוף לא נתנה לי להאריך אלא בכוונה העבירה נושא והרגשתי שזה היה לה מספיק אינפורמציה לערב אחד

ומתכננת שיחת המשך איתה כשארגיש שנכון לה או כשתתחיל להראות איזה סימן בגרות גופני בינתיים אין לה

לספר איך בדיוק באים ילדים לעולם- לא דחוף לי כרגע

אבל גם אם כן- היתי מספרת בכללי

שהאיש והאיהש הם בעצם נשמה אחת וכשהם מתחתנים האיש מביא לאישה את הזרע שלו והזרע פוגש את הביצית שנמצאת בתוך גוף לש האישה ואז נוצר מהז עובר...

אפשר גם לספר יותר שזה נעשה ע''י חיבור -חיבוק מיוחד או משהו כזה

כשהילדה יותר מתבגרת הז משהו אחר

אבל לכיתה ד' מרגי ש לי ממש מספיק

אבל ברור שלכל אחת נכון משהו אחר..לא התכוונתי לפסול חלילה רק לומר שזה מתשנה מאחת לשניה

יפה שהיית רגישה לעצור.

זה באמת נושא מאוד כבד לגיל הזה...

ממש מסקרן אותי איך ידעת על הבאת חיים לעולם בגיל צעיר, מה ידעת? מאיפה המידע? 

יש ספר כזה מעפן לילדים בעולם החילוני לש פעם.. יש סרטים שרצים על המסך. חופשי..יש אחיות גדולות שיש להן חבר..

האמת אני לא יודעת

סוג של אחד ועוד אחד ....העובדה הפשוטה משעולם לא ישבו לספר לי

כאילו הבנתי מהחיים..בערך כמובן..בהבנה של ילדה

האמת דוקא יצא טוב כי זה היה לי כזה טבעי ועובדתי כזה בלי הרבה אישיו מסביב

לא היתי עושה ככה לילדים לשי

ברור

אבל לי זה עבר בסדר😉

הלוואי היתי חיה בעולם נקי ותמים יותר

בגיל צעיר,

זה עוד לפני הבושה והמבוכה וזה מתקבל טבעי יותר. 

מודה שאף פעם לא חשבתי להנגיש את זה בצורה כזאת

אם אומרים את זה בצורה נכונה.

עצם המחשבה ש'אני פעם אצטרך לעשות את זה' עלולה די להלחיץ.

ואם ילד שומע שגם אם הוא לא מבין את זה עכשיו - כשהוא יגיע לזה זה כן יהיה לו נעים, בעיני זה יכול להרגיע.

(וסליחה על הייבוש כן.? תשאלי מה שבא לך 🫣) סתם זה ממש מהימים האחרונים פה בפורום 

אני ממש משתדלת ליצור שיח פתוח בנושא ממש מגיל קטן.

יש כל כך הרבה סיטואציות מחיי היומיום שמזמינות שיח בנושא. ואפשר להתחיל לטפטף מושגים והסברים. בדיוק כמו שמסבירים על כל דבר אחר.

למשל- ילד נוגע בעצמו. ילד רואה שמחליפים טיטול למישהו מהמין השני. שואלים שאלות סביב הריון. מוצאים תחבושת בבית. שומעים סיפורי לידה, או על טיפולי פוריות... 

הם שואלים- ואני עונה. בהסבר תואם גיל כמיטב יכולתי.

אז לאט לאט הילדים מתחילים לקבל מושג איך הפריון עובד. לאבא יש זרע שמיוצר באשכים, אבל רק מגיל ההתבגרות. לאמא יש ביציות (ואפילו לתינוקת יש כבר ביציות!). מלא-מלא-מלא ביציות. הרבה יותר מכמות הילדים שאפשר ללדת. בדיוק כמו שכל ילד יודע שתינוק גדל ברחם- הילדים שלי יודעים מגיל ממש צעיר שבכל חודש יש לאמא ביצית ברחם שאם היא תפגוש את הזרע של אבא אז יהיה לנו תינוק. כשילדה מתבגרת הגוף שלה מסוגל כבר לסחוב הריון. כשהגוף מספיק חזק- הביציות יכולות לעבור לרחם ולחכות שם שיגיע זרע. אבל מי שעדיין לא התחתנה, ולא יגיע אליה זרע- הביצית תיפול, ואיתה כל ההכנה של הגוף להריון.

אני חושבת שאיפה שהוא סביב כיתות ד-ה-ו כל אחד מהילדים,  שאל את השאלה הגדולה של 'אבל איך הזרע והביצית נפגשים'. וכולם אמנם קיבלו את ההסבר בהלם כלשהו, אבל השיח נשאר פתוח ומאפשר להמשיך לשאול שאלות (שבאמת הגיעו, וה' יעזור עם תרבות הפרוגרס שהם נחשפו אליה).

אני חושבת שלשבת יום בהיר אחד ולהפיל הכל מהתתחלה ועד הסוף  זה יותר מדי. זה נשמע לי מציף ומורכב מדי. וגם ממש קשה לקלוע בדיוק לתזמון שבו מצד אחד הם עדיין לא שמעו מחברים ומצד שני הם כבר בשלים ללמוד ולהבין.

ואם זה פשוט עוד נושא שיחה בבית, שמדברים עליו יחסית בחופשיות (אבל לא ממש, כי אם ילד יעלה שאלה כזו בשולחן שבת- הוא כן לרוב יקבל תשובה של 'נדבר על זה אחר כך בפרטיות')- אז זה ממשיך להיות נושא שיחה שאפשר לדבר עליו.

בקיצור, בעיני לא נכון להתייחס לזה כ''השיחה''. זה נשמע לי כמו משהו יותר מדי חד פעמי וגדול, ונכון יותר ליצור מרחב בטוח שבו ניתן לשאול שאלות לאורך כל החיים.

כנראה שלא חווית סוג ילדים שונה.

הבן הבכור שלי הוא כמו שאת מתארת, קולט מהסביבה, משיחות כלליות, מהריונות שלי וכו'.

ואין לי שום בעיה להסביר בשולחן שבת איך תינוק יוצא מהבטן.

הוא עם היגיון בריא, מבין דברים בצורה ברורה, מאוד ראליסטי, ולכן גם על הנושא הזה, לא היה צריך את "השיחה"

לעומת זאת יש ילדים שחיים בתוך עולם משלהם. עד גיל 10 זה גיל שהדמיון מאוד מפותח, הרבה פעמים המחשבה לא מספיק בהירה.

רואים את זה בתכנונים שונים ומשונים שצריך "להצניח" את הרעיונות והמחשבות למציאות.

במצב כזה, לא משנה כמה דיבורים ורמזים יש מסביב, צריך שיחה ברורה וממוקדת בנושא.

לפרוט לפרטים הקטנים כל מה שרלוונטי והיא צריכה לדעת. ברמת ה"חשוב להקפיד על מקלחות" ועד מה עושים עם תחבושות משומשות.

לא כל הילדים צריכים את זה, אבל זה לא קשור רק לשיח פתוח.

למשל עם הבן שלי כבר לפני שנים דיברתי על מניעה ותכנון ילודה, פשוט כשהוא שאל. ובשולחן שבת לפני כולם.

אבל הילדים האחרים רחוקים מזה כרחוק מזרח ממערב. הדבר שהם כן יודעים זה שאני לא בהריון. וזהו לא שום דבר מעבר לא קלטו.

אז אני יודעת שצריכה לדבר איתם על הנושא באופן יזום ביום מן הימים.

ולגוף הדברים. זה נכון אבל לא סותר בעיני את מה שהיא כתבה. לשלב בין הדברים. 

בשביל ללמוד שיש מי שמנהל את העניינים

זה לא טראמפ

לא ביבי

ולא שום בן תמותה אחר...

והוא עושה את זה כמו שהוא רואה לנכון

ואנחנו יכולים להוריד את הרגל מהגז,

לעזוב פרשנים וכתבות ואפילו מדרשים

להפסיק לצפות שזה יהיה כמו שאנחנו חושבים שזה אמור להיראות -

ופשוט להיות, בדרך אל הגאולה.

לק"י

אבל לי אין כח לזה.

אבל אצלינו מתחילים מחר בתשע, ואין צהרונים (וגם אם היו, יכולתי לאסוף לפני. למזלי אני בבית).

ובעבודה שלי שזה חנ"מ, כן מסיימים מוקדם.

אם היו חוזרים בלי הפסקת אש, כנראה שהייתי משאירה בבית.

בס"ד
 

חושבת שלהרבה (לרוב?) האנשים פשוט ממש אקוטי לעבוד ולכן יש צורך במסגרות. בסוף צריך להביא לחם הביתה בסוף היום.

לגבי האכזבה המטורפת של היום, אכן. אני מראש הייתי עם ציפיות מדודות מאד כי אני לא רוצה לקוות ולהתרסק. אבל עם כל הציפיה הנמוכה שלי, עדיין התאכזבתי מאד. עדיין מודה על כל הניסים שהיו ועדיין מאוכזבת ממה שהיה בסוף. או ההיפך.

ובעיקר מרגישה את הנפש שלי שזקוקה לכל-כך הרבה עיטוף וחיבוק...

חיבוק לך.

בלי קשר למלחמה

כמו יום העצמאות

אפילו שאני אשכנזיה זה נורא הגיוני שאחרי יום שחצי מעם ישראל בחגיגות אז יהיה יום שבתון

ותגידו, איך עושים הסתגלות לקטני שלא היה יותר מחודש אצל המטפלת והתפתח מאוד בזמן הזה?

מלחיץ אותי לשלוח ליום שלם אבל אין לי כ''כ ברירה

בהסכם החדש של ההסתדרות יש חופש בין יום כיפור לסוכות ותמורת זה לומדים באיסרו חג. מסכימה שחסר הגיון....

לק"י

לא רק למסגרות חינוכיות.

(גם אני בהתחלה רציתי להגיב כמוך).

וגם חג הסיגד

וממש במקום בעיניי. 

לק"י

האמת שבגלל שבתור מורה קיבלנו 2 ימי בחירה, אני שומרת 1 לאיסרו חג פסח. שיהיה לי זמן להתאפס ולכבס וכו'. וככה לא בלחץ גם עם הילדים.

(כרגע אני בחל"ד עדיין).

וכרגע נראה שלא מחזירים את הלימודים פה. בטח לא השבוע.

וזה ממש מבאס

גם אני וגם בעלי ג'ינגלנו בטירוף קודם בין עבודה, בית, ילדים וניקיונות לפסח.

כ"כ שמחתי ששמעתי שיש הפסקת אש וחוזרים לשגרה.

ואז הבנתי שאנחנו מוחרגים אוףףף

ומניחה שכבר תהיה הרבה פחות הבנה בעבודה להיעדרויות ועבודה מהבית.

הבנתי כבר די מזמן שאי אפשר פשוט "לגמור את המלאכה" ושיהיו עוד סבבים בהמשך.

אני חושבת שחזרה לשגרה דוקא חשובה לבריאות הנפש של הילדים וההורים והשהיה הבלתי נגמרת בבית דוקא מזיקה.

בתור מורה את כמובן לא חייבת ללמד ממש את החומר, אפשר לדבר על מה שהיה ואיך מרגישים ולעבד את מה שעבר עלינו או סתם לשחק משחקים ולהתאוורר בהתאם לגיל. ההורים שעובדים בכל מקום אחר חוץ ממערכת החינוך חייבים להיות בעבודה כדי להרוויח את לחמנו…

רוגע מוחלט!

צריכה ללדת באלול ובניתי על רוגע נפשי....

יש את הדמיון ואת הרצון שלנו, אבל הקב"ה מנהל פה את הכל באופן הכי מדויק.

הגאולה כבר בפתח, את זה רואים בעיניים. להחזיק חזק, לא להתייאש... בקרוב ממש!!

ובגלל שאני מורה אני לא יכולה לא להגיע מצפונית

חייבת להגיע ליום מלא

איפה ההתחשבות???? איפה הרגישות? איך אפשר להגיע ליום מלא אחרי כל מה שקרה בפתח תקווה?

קודם כל - יש כמה אנשים ששומעים אותם יותר מידי שמנסים להוריד את הרוח מהמפרשים של כולנו.

אבל הם עושים את זה כבר שנתיים וחצי (ולמעשה הרבה יותר) - ותמיד יש להם ביקורת על כל דבר שהממשלה עושה, גם אם הם סותרים את עצמם מפעם לפעם.

כי בסופו של דבר המטרה שלהם זה להוכיח כמה נתניהו והממשלה גרועים, והם יבואו ויצילו את כולם אם נבחר בהם בבחירות הבאות.

אז גם אם כולם מהדהדים את הדברים שהם אומרים בתקשורת ובפייסבוק ובכל מקום אפשרי, זה לא הופך את הדיבורים שלהם לפרשנות הנכונה על המציאות. ושווה לשמוע עוד פרשנויות יותר משמחות ואופטימיות על המציאות.

לגבי ההסכם עם איראן -

למה את כותבת שאיראן לא מקבלת אותו?

ממה שאני קראתי, איראן התחננה להסכם, ולמעשה ירדה מכל הדרישות שהיו לה עד עכשיו.

זה נראה לי הרבה יותר כמו הסכם כניעה של האיראנים מאשר כמו הסכם מהסוג שאנחנו רגילים אליו עד עכשיו. עד כמה שאני מבינה, אנחנו לא ויתרנו על כלום חוץ מזה שכרגע מפסיקים לתקוף אותם (לשבועיים. לא יודעת מה יהיה אחר כך. ובלבנון אנחנו יכולים להמשיך לעשות את העבודה, למרות שהם מראש אמרו שלא יסכימו לשום הסכם שלא כולל הפסקת אש גם בלבנון). הם פותחים את מצרי הורמוז, התחייבו למסור את האורניום המועשר, ונשארו עם פגיעות קשות מאוד מכל מה שתקפנו עד עכשיו.

אז נכון - עוד לא קרס המשטר לגמרי. נתניהו אמר מראש שזה לא בידיים שלנו. אולי זה עוד יקרה. ובינתיים שינינו משמעותית את המציאות שהיתה. אנחנו ללא ספק במקום הרבה יותר טוב ממה שהיה לפני כן.

ולגבי הזוית האמונית והאכזבה ממה שציפית שיקרה ולא קרה -

אני חושבת שכל ה'מקורות' שמפרסמים בכל מלחמה כזאת, שגורמים לציפיות של קפיצות דרך בגאולה שלנו, הם לרוב מזיקים יותר מאשר מוסיפים.

אנחנו ללא ספק בתהליך משמעותי של גאולה. תהליך שנמשך כבר מעל 100 שנה, וממשיך ומתקדם בקצב מואץ בשנים האחרונות.

אף אחד לא יכול להבטיח כמה זמן זה יקח, ואיך השלב הסופי ייראה. ולפעמים כשמסתכלים רק על הנקודה הנוכחית הרבה יותר קל לראות את הקשיים מאשר להבין שזו גאולה. אבל בפרספקטיבה של זמן - המצב שלנו היום הוא באמת הרבה הרבה יותר טוב ממה שהיה לנו בעבר. גם מבחינה מדינית וגם מבחינה רוחנית. (ככה אני רואה את הדברים. אני יכולה גם להסביר יותר).

לפעמים הציפייה למשיח שמגיע בבת אחת גורמת לזה שלא רואים את כל הצעדים שכבר התקדמנו. אבל גם המלחמה הזו מקדמת אותנו המון. גם אם עוד לא הגענו כבר לסוף.

ועוד מחשבה שהיתה לי -

אולי כל הדיבורים הממורמרים ששומעים על המציאות, זה גם איזושהי הכנה לגאולה.

כמו שבמצרים, השלב הראשון לגאולה היה 'ויאנחו בני ישראל מן העבדה ויזעקו ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה' - עצם זה שהם נאנחו מהעבודה, והבינו שזו לא מציאות שהם רוצים, זה היה השלב הראשון שהוביל אל הגאולה. הרב ראובן ששון מסביר שזה העניין של המרור - שההרגשה של המרירות היא כבר צד של גאולה, כי זה כבר הבנה שהמציאות הנוכחית היא לא מציאות שאנחנו רוצים, ומתוך כך מתפללים למציאות אחרת ופותחים את הפתח שהיא תוכל להגיע.

אז גם היום - יש הרבה התמרמרות על זה ש'אין ניצחון מוחלט'. אנשים מצפים שכל אויב שיש לנו ואנחנו נלחמים נגדו - נגיע מולו למצב של 'ניצחון מוחלט', שהוא לא יוכל יותר לאיים עלינו או לפגוע בנו בכלל. אבל למעשה מציאות כזו שאין לנו שום אויבים שיכולים לאיים עלינו או לפגוע בנו זו מציאות של גאולה שלמה.

עד עכשיו עמ"י אפילו לא יכל לחלום על מציאות כזו. אבל עכשיו אנחנו כן חולמים על זה.

אז זה מתבטא כרגע במרמור, וגם בכעס על הממשלה, שלא באמת מוצדק לדעתי. ואני הייתי רוצה שזה יבוא יחד עם הודיה על כל מה שכן הצלחנו ועל כל הניסים שהקב"ה עשה איתנו עד עכשיו (ומשתדלת להיות במקום כזה בעצמי).

אבל בכל אופן מנסה לראות את הצד החיובי של מה שאנחנו רואים סביבנו...

ולא ככ ישים להביא מאוחר או לאסוף מוקדם כי אז מרגישים שהפסידו התרחשויות..

ואין צהרונים.

זה משתנה בין מנהגים

אם הם נוהגים שכן, אז לא יודעת לגבי סבון הכלים הספציפי.

כשכתוב *לכל* ימות השנה זה מובן שזה באמת לכל הימים, כולל פסח. אולי הם צריכים לשנות את זה... 

שהמוצר עצמו אינו כשר לפסח

כי לפסח יש חומרות אחרות שלא קשורות לכשרות של שאר ימות השנה

אולי אפשר ליצור איתם קשר ולבקש הצעת ייעול

עליו הבפירוש שהוא מאושר לפסח,

ואחד אחר שכתוב עליו 'מאושר מטעם הבדץ' עם הסמל של ירושלים בד"ץ העדה החרדית, ולמטה כתוב מאושר לכל ימות השנה. אין עוד אותיות קטנות.

אם הכוונה היא שזה לא מאושר לפסח זה ניסוח בעייתי בעיני.

כאילו אני לא חולקת עליך, פשוט אומרת שזה לא מובן מהניסוח. 

(בגדול- החומר צריך להיות כזה שפוגם את החמץ אם ישנו= הופך את האוכל/ כל דבר ללא ראוי למאכל כלב

אני לא מכירה כלבים שאוכלים את הנוזל כלים או כל חומר ניקוי שהוא ....

ככה שזה בגדול מתן כשרות לחומר כזה זו פעולה שיווקית ולא הלכתית. 

אני יודעת שבשלב הזה זה בדר"כ תקין, אבל המשקל שלט ממש נמוך וצריך לעלות מהר מכל מיני סיבות, אז אני רוצה שהוא ינק כמה שיותר

זה באמת סיוט... (התנסיתי בזה גם עם הילדה האחרונה)

תתייעצי עם יועצת הנקה טובה איך להחזיק ולסחוט את השד תוך כדי הנקה כדי להזרים לו יותר חלב וגם איך להעיר אותו כשנרדם.

מקווה שתעברו את זה מהר...

ומזל טוב!

זה היה מעגל כזה של לא יונק טוב ומשקל לא עולה וכו

השתדלתי כמה שיותר להעיר אותו ולשבת אותו שיינק

וכשההנקות נהיו טיפה יותר מסודרות

הקפדתי לשאוב את מה שנותר אחרי כל הנקה, זה מה שהיא לא הצליח לסיים עד הסוף וזה עזר לי ממש גם לחלב וגם לתינוק שהתחיל לעלות במשקל

לק"י

את יכולה לנסות לסחוט/ לשאוב חלב למזרק סטרילי, ולתת לו אחרי ההנקה.

אני יכולה לשבת איתו גם יותר משעה שבפועל הוא ינק פחות מחצי

לק"י

ככל שהוא יגדל ויתחזק, ההנקה עשויה להיות יעילה יותר.

פשוט במזרק צריך להתאמץ פחות.

ואולי הכי טוב להתייעץ עם אשת מקצוע.

נרדמים, מתנתקים, פעולת המציצה קשה להם מאד.

מומלץ מאד להחזיק אותו כמה שיותר בתנוחת קנגרו

וגם להניק כשהוא ללא בגדים, מכוסים בשמיכה ביחד כמובן.

וכמה שיותר להניק. בהפרשים קצרים, מתי שהוא רק רוצה בלי להסתכל בשעון

מנסיון עם פגות, זה אפשרי

הרבה נחת

שפע חלב, גידול קל בבריאות ובשמחה

לק"י

יותר בטוב..

אם את רוצה לדחות, תבדקי עד מתי אפשר.

אני נתתי לכל הילדים את החיסונים בזמן.

חוץ מילד אחד, שלא קיבל רוטה, ההמלצה ספציפית של הרופאה.

ככה אחות של טיפת חלב המליצה לי פעם באופן לא רשמי

זה וירוס של שלשולים

הוא חא מסוכן

מלבד חשש להתייבשות שכן מסוכן

לכן, אם את אמא מספיק ערנית ולילד שלך יהיה וירוס חריף של שלשולים, ואז תקחי אותו למיון לקבל נוזלים, זה אמור להספיק

כמובן לא נותנת הנחיות רפואיוצ לאף אחד, זה מה שא י עושה

אגב, לכולם אצחי נדבקו ברוטב מתישהוא, כמה ימים של שלשול וגמרנו.  

לגבי טבעת- לר השתמשתי הרבה זמן לדעתי מספר חודשים אם אני זוכרת

מבחינת הכנסה הוצאה היה לי סבבה אבל פעם אחת אחרי שטבלתי וכבר הגעתי הביתה נזכרתי ששכחתי להוציא לטבילה וחזרתי לטבול שוב באותו ערב🤥

לגבי דיאפרגמה- השתמשתי כשנתיים וחצי ברציפות, אסייג ואגיד ששמתי כל קיום יחסים חוץ ממקרים בודדים ממש, שהייתי בטוחה ב100% שהתרחקתי מהביוץ. 

בדקתי עכשיו בגוגל ואני רואה שבדיעבד הטבעת לא מעכבת (אולי זה לא לכל הדעות אבל כדאי לדעת שזו אופציה).

אפשר למנוע שנים ארוכות

זה סיליקון שחוסם פיזית + קוטל לשיפור החסימה

האחוזים יורדים כי נשים שוכחות/ לא מיומנות וזה זז/ חושבות שאפשר בלי/ לא שמות קוטל

אולי תנוחה מסויימת שאישה תעשה או משהו כזה

מספיק שכמה זרעים בודדים יעברו ואשה תיקלט להריון

מלחיץ ממש

ומבחינתי אין סיכוי להפלה במקרה כזה ואאלץ להתמודד עם ההריון

אוף אין לי כבר כח למחשבות והתלבטויות של זה

לבדוק אם היא זזה בזמנים בטוחים

היא לא אמורה לזוז

(לקאיה יש מין דפנות שמונעות את התזוזה)

והקוטל מוסיף שכבת הגנה בפני עצמו

אני רואה את זה כמניעה בטוחה

מונעת עם זה לסירוגין כבר כמה שנים

הקפדתי ללכת למתאמת

בלי ג'ל (חוץ מתקופה מסוימת)

אף פעם לא בודקת ביוץ, פשוט שמה כל החודש.

בין הראשון לשני מנע לי מעולה

בין השני לשלישי נכנסתי עם זה להיריון

אחרי הרביעי הייתה תקופה שהייתי חייבת למנוע רפואית אז הייתי עם ג'ל עד שנמאס לי

ובסוף נכנסתי להיריון ביום שלא שמנו כנראה חח

אז מבחינתי זה מונע, והג'ל מעלה אחוזים ובחרתי לא להשתמש בו, וקרה שלא מנע לי, אבל מקרים כאלה קורים גם עם אמצעים שנחשבים יותר בטוחים…

מניחה שאחרי הלידה אחזור לזה כי האמצעים האחרים לא ככ באים בחשבון

בטוח שזה פחות טירחה מדיאפרגמה.

הטבעת הייתה לי אחלה להוציא ולהכניס

התרגלתי די בקלות

לא הכרתי שמוציאים לבדיקות או הפסק, רק למקווה

לגבי דיאפרגמה-

מונעת איתה כבר כמעט ארבע שנים, ברגע שהפסקתי נכנסתי להריון ככה שאני מניחה שהיא מונעת לי מעולה

משתמשת תמיד בג'ל

מנסה לעקוב אחרי ביוץ ולא שמה אותה ב3-4 ימים שלפני המחזור שאז כבר בטוח לא צריך

לגבי דיאפרגמה - כמו שכבר כתבו כאן -

חשוב ללכת למתאמת אחרי לידה / אחרי שינוי משמעותי במשקל (5 ק''ג נראלי) כדי לוודא שהיא עדיין מתאימה + לוודא שאת שמה נכון

להקפיד להוציא לא לפני שש שעות

לשים ג'ל

וכמובן כמו תמיד - להתפלל...

בשבילי זו המניעה האחרונה והיחידה שאני יכולה (מלבד לא לקיים יחסים...) אז לומדת להסתדר עם מה שיש 😅

בהצלחה בהחלטות!!

אולי יותר

בהתחלה הייתי נמנעת בזמן ביוץ באמת, עכשיו כבר לא. אבל זה ממש לא משתווה לטבעת ובטח שלא אומר שלא לשים כלום (את אותה למנוע לא? מה הקשר לא לשים כלום?). עם קוטל זרע זזה עובד אצלי ב"ה (לא מתקמצנת עליו) ואם יש מחזורים קבועים בערך - כחמישה ימים/ שבוע  לפני העונה הבינונית  ואחרי שזיהיתי ביוץ ועברו כמה ימים אני כבר לא משתמשת בה בכלל וזה בעיניי יתרון מטורף

גמני משתמשת בקאיה

יש לי אחות בזכות דיאפרגמה, אז מבחינתי זאת לא אופציה

את הנוברינג לפני שאני שוללת לגמרי גם את זה

אם לא יהיה טוב אז לא נותר אלא דיאפרגמה

אני כותבת פה כי רוצה שזה יהיה כתוב ושאני לא ישנה את דעתי עוד מעט שוב ותיכף כבר אי אפשר להתחיל החודש נוברינג 🙃😶

כן התאמתי אצל מישהי תותחית..

דיאפרגמה שהרגישה לי יותר הרמטית מהסוג הקודם שהשתמשתי..

אצל לי מילר אם אני לא מתבלבלת..

יש לי דיאפרגמה קאיה

ואני לא מרגישה בטוחה איתה.. הייתי אצל מתאמת  אבל תמיד יש לי נערווים שאולי אני לא שמה נכון ושכחתי איך... פשוט מכניסה משתדלת עד הסוף עמוק+ג'ל

זה מה שאמורים לעשות נכון? לא צריך איזהשהו כיוון מסויים

ואני מרגישה עצם כשאני מכניסה

האמת שלא יודעת

הדיאפרגמה זולגת לי החוצה

היא צריכה לשבת מעל העצם ולא לזוז, ולא לזלוג

מציעה לך לתרגל שלא בזמן אמת הכנסה, וגם - בזמן אמת, בנחת עד שנכנס טוב

האמת נלחצתי מהגודל שלה והיא גם ממש קשיחה…

זה לא מפריע ביחסים? אתן מוציאות?

ועוד דבר שחשבתי עליו, שמעתי פעם שדברים מהסוג הזה פוגעים ברצפת האגן/דפנות הנרתיק כי הם מוחזקים עם השרירים. מישהי שמעה על זה?

מרגישה שזה ממש ענק לי כאילו עלול להרחיב…

לא מרגישים את זה.

ולא שמעתי או חוויתי שזה פוגע ברצפת האגן

שמה שמפריע (או לפחות אמור להפריע)

זה לא אם זה יפה או לא אלא עניין בריאותי

הרבה פעמים עודף משקל מעיד על חוסר בבריאות

אם זה אכילה לא מאוזנת או אי עשיית ספורט וכו

גם מי שרזה באופן מוגזם

לא משנה אם זה יפה או לא

זה יכול לפעמים להעיד על משהו לא בריא

ולכן ב2 המקרים צריך לוודא שהכל תקין

ולא הבנתי למה מישהי צריכה להיות מוטרדת מזה שהבת שלה רזה באופן רגיל.

אני חושבת שללא ספק הכי חשוב זה לאהוב ולקבל את הילדים שלנו בכל מראה שהוא (וזה לא קשור אם אני אוהבת יותר מראה שמן או מראה רזה. את הילדים שלי אני אוהב כמו שהם, גם אם הם רזים וגם אם הם שמנים, בלי קשר למראה המועדף עלי).

אבל כשרואים השמנה שלא היתה קודם, אז הגיוני שזה מעורר מחשבות אצל ההורים לגבי המקום שלהם להגיד משהו/להשפיע בנושא.

אני חושבת שהסיבה הבריאותיות היא הגורם המרכזי פה, הרבה מעבר למראה.

אבל מן הסתם גם למראה יש פה איזשהו תפקיד - לא מצד איך שההורים רואים את הילדה, אלא מצד המחשבה על איך שזה יהיה בשבילה להיות עם עודף משקל (ולא חסרים שרשורים בפורום שמראים את הקושי של נשים עם המראה שלהן בגלל עודף משקל. למה זה ככה? יכול להיות שזה לא צריך להיות ככה אבל זו המציאות).

דווקא בגלל הסיבה השניה חשוב להיות פי אלף יותר זהירים עם כל אמירה שהיא, כדי לא לפגוע בדימוי העצמי של הילדה ובאיך שהיא רואה את עצמה. אבל גם אם ההורים לא יגידו כלום, זה לא בהכרח ימנע את הקושי שלה, כי זה העולם שאנחנו חיים בו.

1. הבן שלי היה רזה במיוחד וזה הטריד אותי לא פחות. היינו איתו אצל דיאטנית ומטפלים בזה. משום מה זה דורש פחות "הליכה על ביצים".

2. לא הפריע לי שהיא שמנה כמו זה שהיא השמינה באופן  מהיר, בבת אחת ואוכלת ב"בולמוסים".

3. כיום מראה שמן נחשב פחות יפה. בעבר היה ההיפך וכנראה זה עניין של אופנה אבל המשפט האחרון שכתבת פשוט לא נכון או לפחות ממש לא מדויק לימינו. אולי זה מבאס, אולי זה לא בסדר אבל אי אפשר להתעלם מהמציאות.

כבר לא,  ובתור אחות לאחים שהיו שמנים, יכולה לומר שזה משפיע על הגוף

יש כבדות, יש קושי עם הברכיים, זה משפיע הורמונלית מאוד

אז אם זה לא רזון חריג, זה לא אמור להדאיג פשוט לעומת השמנה שכן משפיעה על הבריאות

השמנה לא מגיעה בריק בדרכ. זה תוצאה של תזונה לקויה + גורמים נוספים לרוב. 

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.

מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...

בהצלחה ורק בריאות 🥰

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

החלטתי לחכות. 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים  אבל לא עמוקים מאוד)

התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.

לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה

תרגישי טוב❤️

לידה ראשונה תפרים כי חתכו

לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו

מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.

אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה

יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה

יש כאלה שכל לידה

יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..

ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...

בהצלחה !!

קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.

ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.

ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.

אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.

אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!

ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.

*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי

היו לי מלא תפרים בלידה ראשונה. אחרי חצי שנה הגעתי למרפאה ייעודית בשערי צדק יש שם כירורגית שבודקת את זה, אצלי אכן היה משהו לתקן (בדקה ובמקום טיפלה, כל הסיפור היה 10 דקות בערך ...) רק אז התחלתי להתאושש. ומהר.

אולי שווה גם בזמן הריון ללכת לודא שהכל תקין. (רק כדי לא לסבול, לא בקטע של דחוף)

החלק המעודד שבלידה שניה היתה לי פתרונות קטנה ושירים מהיר, ובשלישית לא היו כאבים כבר אחרי שבוע.

שיהיה בקלות חוויה מתקנת! 

מבינה שאין כלל, או שיעבור בלידה בע''ה אמן או שאקרע שוב ח''ו.. לגבי התגובות להחליף פיזיותרפיסטית, אני הולכת דרך הקופה אז מניחה שהמענה יהיה זהה בכל מכון, לא?

לא חושבת שהתפרים לא טובים כי תפרו אותי צוות שלם עם פלסטיקאי ומלא רופאים 🫣..

בע''ה מקווה שיעבור ובלי קרעים בלידה.

שוב תודה לעונות ❤️

גבוהה?(3 ומעלה)

כי לפי איך שאת מתארת שתפר אותך פלסטיקאי ועוד מלא רופאים, ככה זה נשמע

לבעיות מורכבות בקרעים ותפרים בפרינאום יש את דר' רויטל ארבל בשערי צדק.

פיזיותרפיסטיות שונות עובדות לעיתים בגישות מעט שונות. הם יכולות ללכת לקורסים שונים (כמובן אחרי ההתמחות בפזיותרפיה של רצפת האגן) וזה משנה את דרך העבודה שלהן.

ממליצה ממש לנסות

זו רמה אחרת לגמרי של טיפול

אבל גם בקופה יש טובות יותר ויש פחות

הדבר הכי חשוב הוא היכולת להניע את הגוף בחופשיות במהלך הלידה וביציאת הראש בפרט ולבחור את תנוחת הלידה לפי מה שהגוף שלך מבקש, מה שאומר ללדת בלי אפידורל.

זה גם מאפשר לך ללחוץ רק מתי שאת באמת מרגישה שזה נחוץ ולא מתי שהמיילדת אומרת, מה ששומר מאוד על הפרינאום. ואפשר גם ללדת בלי ללחוץ בכלל, ילדתי כך פעמיים. תקראי על רפלקס פליטת התינוק.

וגם עם אפידורל יש דברים שאפשר לעשות כדי למזער נזקים, ממליצה מאוד לקרוא על כך בספר לידה פעילה.

שאמנם יש הרבה דרכים להפחית סיכון לקרעים, אבל לא כל הסיבות לקרעים קשורות להתנהגות של היולדת. יש סיבות שקשורות גם למבנה הגוף, למנח של התינוק ועוד.

אני ב''ה ילדתי ב3 לידות טבעיות מהממות ונקרעתי בכולן, כך שחשוב לי שמי שנקרעת בלידה לא תרגיש אשמה.

לק"י

כולל לחיצות. וב"ה יצאתי בלי קרעים.

(אז לא שוללת את מה שגלי מטר כתבה, אבל לא הייתי שוללת אפידוראל רק בגלל זה או בונה על זה שאם אעשה משהו מסויים, אז בטוח שאצא בלי קרעים).

כמה וכמה לידות, כולן על הגב, עם אפידורל או משככים אחרים ולא נקרעתי באף אחת. יותר משמעותי להבנתי זה שמן שקדים.

ודרך אגב, באחת הלידות המיילדת רצתה להציע לי תנוחות אחרות וזה גרם להאטה רצינית בדופק של העובר, שהסתדרה כשחזרתי לשכב, אז כדאי להכיר שגם זה עלול לקרות

לק"י

כשעמדתי (או נראה לי שאפילו כששכבתי על הצד) זה גרם לירידות בדופק.

שהיא תעשה לך את העיסוי!

לא רק לתת הדרכה וזהו. זה לא מספיק.

גם בזה יש בחינה של לא נעים... אבל אולי יהיה לך יותר כל מאשר את בעצמך, וגם אפשר לחשוב על זה שזה מעין ללכת לאימון קשה אבל מחזק. קשה כי כואב וגם לע הכי נעים נפשית, אבל מרפא את הגוף.

הייתי אצל פיזיו' שעשתה לי עיסוי וזה בהחלט עזר להחלמה!

מבינה שזה לא מתאים לכל אחת, אבל שווה מאוד לחשוב על זה.

ולי אישית האימאלה שלך מרגיש מוגזם...

שמישהו ייגע לי שם בכלל, הבעיה שגם אני לא יכולה לעצמי

מניחה שאין איזה פיתרון קסם כזה או אחר 🥲

המשקלים רק עלו ועלו מלידה ללידה

והראשון נולד 3.8

בראשון חתך יזום וקרעים נוראיים

בשניה חתך קטן- טיפה תפרים ולא מורגשים

מלידה שלישית - אין קרעים כלל!

למדתי 2 מסקנות חשובות:

1. מאוד מאוד מאוד!! תלוי במיילדת . טיימינג של לחיצות וכו . הלידות החוזרות המיילדת עשתה עיסוי תוך כדי לידה עם המון שמן - מה שגרם לכך שלא היו קרעים כלל

2. התנוחה פחות חשובה - ילדתי בכמה תנוחות, בסוף הבנתי שדווקא בשכיבה חצי על הגב יש שליטה טובה יותר למיילדת על הקרעים וכו אז העדפתי את התנוחה הזו.

זה שהיו קרעים פעם אחת - לא מחייב שיהיו שוב

וגם תלוי מאוד איך תופרים- יש מומחים שתופרים ובקושי מרגישים ויש כאלה שפחות יודעים ואז התפרים מורגשים בהחלט

בהצלחה!