לא יודעת על מה זה יושב כי לא כתבת, אבל זה בהחלט דבר לא פשוט לומר. כל שכן להרגיש..

אני מניחה שפשוט נורא נורא קשה לך וזו הדרך היחידה שבה נדמה לך שהקושי ייעלם.

את לא רואה בו שום דבר טוב..?

שואלת רגע עלייך..

את עובדת? מסופקת מהחיים בלי קשר אליו? זה לא השלכה של תסכול שלך עליו?

השינוי שחל בו - קשור לדינמיקה הזוגית שלכם? או שזה שינוי הוא עובר בעולמו האישי ומשפיע עלייך בדרך כזו או אחרת?

את לא חייבת לענות כמובן, זה רק זריקות של כיוונים

ומוסיפה - לפעמים נראה שהפתרון הוא שהוא באמת ייעלם, אבל למעשה הרבה פעמים זה בגלל שקשה לנו לעבור תהליכים שהם לרוב ארוכים ועמוקים.

יכול להיות שאם את ממש ממש סובלת איתו, נכון להפריד כוחות. אני לא יודעת. אבל אני חושבת שלפני כן צריך לעשות בירור אישי מעמיק שלך

יש לומר על התיסבוכת הזו

נכון זה הפיתרון מבחינתי הקושי ייעלם אני יצא בסדר כי לא התגרשתי..הזייה אבל זה ממש יושב לי בראש

זה לא שאני לא רואה בו טוב

זה פשוט שהתחתנתי עם בנאדם מסויים והוא פשוט עשה סיבוב של 360 מעלות באמצע החיים אחרי שכבר יש לנו ילדים וזה פשוט לא אדם שהייתי בוחרת לחיות איתו..הוא נהיה אדם אחר

אם תאדם הזה הייתי פוגשת כשהייתי רווקה הייתי חותכת ככל הנראה בפגישה 1

מבחינת מקום בחיים ב"ה אני במקום מאוד טוב מגשימה את עצמי משקיעה בעצמי ובגלל זה מרגיש לי שכל מה שחסר לי זה שותף אמיתי ואהבה ולא מרגיש לי שאיתו זה יכול להתקיים

השינוי הוא אישי שלו לצערי

אני אכן כל היום במחשבות האם נכון לגרור את זה ולהשאר כי תאכלס מה מחכה בחןץ לגרושב + ילדים קטנים...לא סוכריות

תודה שענית

על השינוי שעשה??

הוא מבין שזה מפריע לך?

לא יודעת מה השינוי.

אבל מניחה שעם רצון טוב אפשר חהשתנות בחזרה.

אאכ מדובר באלימות וכו

שזה לא הייתי מוותרץ

האמת גם אני הייתי מאוד נפגעת במקומו.

לא בטוחה שהייתי מצליחה לסלוח.

בכא יש לכם 2 ילדים...

ובעצם בתמונה הגדולה

איך לאגיד לא נעים...את חושבת רק על עצמך.

לא על הילדים

ולא עליו.

אלא מה טוב/לא טוב לך.

את חייבת לעשות בירור אמיתי עם עצמך

ואולי עם איש מקצןע

ממה זה נובע....

כי לא בטוח רק השינוי בו.

בכא תמיד תכתבי

ונשתדל להגיב ואולי (הלוואי) לעזור

❤❤❤

יש לנו יותר מ2 ילדים לא יודעת איך הובן שיש רק 2

הוא לא השתנה בחוסר מודעות הוא בחר בשינוי הזה ומבחינתו מי שלא מתיישר לפי זה אז הוא הבעיה

יכול להיות שאני חושבת על עצמי אבל מה שבטוח אני חושבת על הילדים גם

גם שינויים אישיים כמו חזרה בשאלה חלילה, התחזקות, או כל דבר אחר יכולים להיות מנוף לגדילה אישית וזוגית עבור 2 בני הזוג. למרות שאנחנו לא אוהבים שינויים.

ולענ"ד, אתם חסרים בשלושתם

אם למרות השינוי האישי שלו, הייתם מצליחים לשמור על בייס חזק, אני מאמינה שזה היה נראה אחרת כי היה ברור לשניכם שאתם אוהבים והזוגיות שלכם לא תלויה בהכרח במעשים חיצוניים אלא במה שקורה ביניכם

אני חושבת שיש בשפע דווקא

רצון (בעיקר מצדי ולפעמים מרגיש גם מצידו) לקיים את הקשר לא בטוחה שיש

לא מדובר בשינוי חיצוני

מדובר בבנאדם שעשה סיבוב של 360 מעלות נהיה אדם אחר אין קשר בין מי שהיה למי שהוא היום לצערי הרב

אני זוכרת טוב מאוד את מי אהבתי ואני בוכה בעיקר בלילות על הגבר הזה שנעלם..אני מרגישה כאילו בעלי האמיתי מת לפני שנתיים ומאז אני חייבת לחיות עם אדם אחר

שאת נלחמת בשינוי,וזה לא מקדם אותך

לא יודעת כאמור באיזה שינוי מדובר וכמה זה משפיע על היחס שלו אלייך, אבל זה קריטי כדי להבין במה מדובר כי יש דברים שאפשר להתמודד איתם ויש דברים שלא בהכרח. (בעיניי לא ניתן כמו התמכרויות למיניהן, הימורים או אלימות חלילה)

וסליחה אם אני סותרת אותך בשרשור שלך על החיים שלך - אבל אם המשולש שדיברתי עליו באמת היה מתקיים למעשה, הייתם מצליחים למצוא את עמק השווה ביניכם כדי שהשני לא ייפגע. וזה משולש שצריך להתקיים באופן עקבי, בעיקר בזמנים קשים, אחרת חוזרים שוב למלחמה ולנסיונות להיפטר ממי שהוא עכשיו בדרכים לא נכונות. וזה דורש גם שינוי אצלך. ואפשר להגיע לזה באמצעות עבודה והתגברות ושיח וטיפול. אבל זה צריך להיות יציאה מנק הנחה שכן, יכול להיות שיש לך בעל חדש עכשיו. אנשים משתנים וזה בסדר. אם כי לפי מה שאת מתארת, ייתכן ויש פה משהו אחר חריג אבל לא כתבת, אז שוב מסייגת  - כל עוד כמובן לא מדובר על אלימות וכד שציינתי

ומבינים שהיינו במקום חלש, יש רצון לקחת את המושכות לידיים ולהרגיש שאנחנו שוב בשליטה ולהרגיש חזקים וזה חלק מהתהליך שעוברים לדעתי, ומנסיוני, עד להגעה לאיזון. והוא כולל רגשות אשמה של איך הגעתי למצב הזה (הקודם) וחשדנות גם בקרובים, שלא יביאו אותי למצב הזה שוב. זה מגננה חזקה.

זה מעבר מקיצוניות לקיצוניות, אבל בצורה רחבה בתי הבחנה וזה חולש על הכל. כמו שלהיות חלש ומרצה חולש על הכל. השדה האנרגטי משתנה

אתם מדברים על זה?

את יכולה להצטרף אליו לטיפול?

יכול להיות שזה יוכל לעזור לכם

זה באמת מאוד מורכב ואני מפחדת לפרט כדי שלא יזהו אבל זה מרוכבות ענקית שברור לי שלא תיפתר וגם היועץ אמר לי את זה..

מדברים בטח אבל הוא בטוח שהוא בסדר והוא פועל נכון

להצטרף לטיפול לא נראלי שהוא יסכים זה מבחינתו שלו בלבד

אני חושבת שבמקרה כזה, הייתי מציבה קו אדום

תגדירי לך גבולות גזרה

קודם כל מול עצמך

אחרי זה - לנהל שיחה של תאום ציפיות. תגידי שאת מבינה, אבל קשה לך ככה. תדברי את הלב שלך

על הריחוק

על היחס

על זה שאת מרגישה שהיחס שלו אלייך השתנה מאז ש.. ואת באמת מתקשה להכיל

על התחושה שלך שעולה מתוך כל זה

ואם הוא לא מוכן לשנות, ואת לא מוכנה יותר לסבול - תשקלי את צעדייך.

נשמע באמת מורכב וקשה. ממליצה על טיםול עבורך בנפרד❤️

הקטע שאני לא כואבת את הבדידות והריחוק

אני כואבת את זה שאני לא מסוגלת לאהוב אותו כי הוא לא אדם שהייתי בוחרת בו

לא משנה כרגע. לדעתי לפחות.

לכל אחת יש מחשבות כאלה בעקבות שינויים שאנחנו עוברים בחיים.. אם תמשיכי לחיות ב' מה היה אילו' את יכולה לאבד את זה לגמרי

מה שמשנה זה, שהקמת איתו משפחה כשהוא היה 'הוא' הקודם. היה לכם בסיס משותף ועכשיו יש לך אפשרות ללמוד לאהוב אותו מחדש, אבל אחרת. לנסות לבנות מחדש, אבל אחרת.

את צריכה לבחור נשמה.

את כל התפיסה היהודית שלנו.

אהבה היא תולדה של נתינה ונדיבות. לא אני אמרתי כמובן..

אני חושבת שכשבעל מפסיק לספק את 'סחורת הציפיות' של אשתו ממנו, זה בהחלט יכול ליצור דחייה כמו שכתבת.

אבל בכל זאת, אני סבורה שיש פעמים שהורדת ההתנגדות תרכך, כי זה הרבה פעמים מה שיוצר התבצרות.

אני חושבת שהעבודה שלך פה היא לשאול את עצמך האם את מוכנה להגמיש את הגבולות שלך בשביל השינוי שלו, ואולי זה יקרב אתכם חזרה. לתת לו להיות הוא, במקום להתנגד לו. הוא יצליח כך להתקרב אלייך מהמקום ה'חדש' שלו כביכול, שהוא לא חדש, הוא פשוט לבש צורה אחרת. את אומרת שהוא אוהב אותך. צריך לעשות התאמה מחדש.

וזה תלוי בכמה השינוי הזה משפיע.

אם נגיד הוא החליט שהוא לא זורק יותר זבל ולא מפזר ילדים. ולא עושה כלים. סתם זורקת.

זה בטוח נוגע בנק של - הוא לא רואה אותי אצלך וכמה אני עובדת קשה והוא לא אכפת לו ואז נוצרות הדחייה והריחוק.

אני אומרת, לפעמים צריך לאלץ את עצמנו להסתכל על מה שכן. הוא מפרנס? הוא עושה x y z? הוא קשוב לי?

אז אתן לו עכשיו לתת לי אהבה בדרך שלו.( בהנחה והוא גם נותן, כן?)

אחרת מה עדיף, להיות גרושה בלי בעל ובלי כל שאר הדברים שהוא כן עושה ונותן לי..?

(זה בסדר להתגרש אם צריך, כמובן,ואני כותבת תיאורטית כי אני לא יודעת במה מדובר בדיוק. יכול להיות שזה מוצדק להתגרש במקרה שלך)

אני יודעת שזה לא הגישה הרווחת, ושהרבה פעמים השיח הוא להביא את הבעל למצב של התגברות כדי שיספק את הצרכים הרגשיים של אשתו . וזה נכון מאה אחוז. השאלה היא מאיזה מקום

אם זה ממקום של דרישה ותחושה של דחייה, זה לא יבוא לדעתי

המטרה היא להגיע לשם ללא התנגדות ברקע. אחרת זה מאולץ ואני מבינה שהוא מבחינתו עושה מה שבא לו.. אז תנסי לבוא זה ממקום אחר.

(תכף יעופו עליי עגבניות. אני מציינת שוב שזה תיאורטי כי אין לי מושג אם זה נכון לכם. אני בכל אופן מאמינה שאולי זה יכול להיות פתח לשינוי. אם לא אצלו, אז אצלך. אבל זו בחירה להיות במקום כזה שלוקח סיכון כי יכול להיות שזה לא באמת ישנה כלום אבל בסוף כן תצא מזה תועלת .את יודעת מה נכון לך ומה לא )

אבל בלי קשר לזה מסכימה מאד עם שאר התוכן בהודעה שלך. פעם שמעתי יועץ זוגי שאומר שאם הייתה אהבה לבן הזוג אז היא תמיד קיימת וצריך רק ללמוד איך להחזיר אותה, ומה שרשמת זו בדיוק הדרך, להסתכל תמיד על הדברים החיוביים

והתאמה בסיסית, זה ממש הגיוני בעיניי. כל השאר זה עבודת המידות.

הרבה גדולי ישראל אומרים את זה 

אנחנו מצווים על אהבת השם. זה רגש, אבל גם ציווי. 

גם על אהבה לאנשים אפשר לעבוד. זה נשמע קר ושכלתני, אבל זו גישה יהודית.

לי אישית קשה קצת עם האמירה הזו.  לדעתי אהבה זה גם להתאהב בהתנהגות ובאישיות של האדם.

אפשר לעבוד על עצמנו להשתדל לראות את הטוב באדם שמולנו, אבל זה לא בהכרח שתיהיה שם "אהבה" 

אהבה מערבית כמו בסרטים היא לא אהבה, היא ריגוש ותאווה.

גם ביהדות יש מקום לתאווה, אבל זה לא העיקר. ומה עושים כשמתאהבים? אידאליזציה שהיא לפעמים נוגדת את ההגיון. דרך המחשבה והנתינה אפשר ליצור אידאליזציה על אדם ספציפי שיש לך אליו משיכה והתאמה בסיסית.

וכתבתי שמשיכה חיצונית והתאמה בסיסית זה תנאי אז לא רואה סתירה ככ, זה תואם בדיוק

ועדיין זה ממילא לא המקרה פה. הם התחתנו מתוך משיכה ואהבה ולא רק התאמה בסיסית

אהבה זה רגש, אבל גם על רגשות אפשר לעבוד.

לפני כמה שנים הרגשתי ריחוק מבעלי. היינו בתקופה לא טובה עם המון ריבים, ולא ידעתי אם אני בכלל עוד מוצאת בו משהו.

אז כדי להתקרב בחזרה, הכנתי צנצנת פתקים בכמה צבעים. צבע אחד זכרונות טובים, צבע אחד דברים שאני אוהבת בו, צבע אחר על מה אני אומרת תודה (אני כבר לא זוכרת בדיוק), והבאתי לו אותה. הוא ממש התרגש, אבל הדבר היותר משמעותי היה מה שזה עשה לי. ההסתכלות עליו, החיבור אליו.

אני מסכימה לגמרי שניתנה הרבה פעמים מולידה אהבה.

אני לא יודעת מה עומד מאחורי מה שהפותחת מתארת. אבל אני כן מכירה מה זה חלום של זוגיות שמתנפץ. חושבים שיהיה משהו מסויים, ובסוף זה אחר לגמרי. אני כל הזמן אומרת לעצמי, אם זה היה תלוי רק בי זה היה אחרת. אבל זה כל היופי בזוגיות, שזה לא תלוי רק בי. אם הייתי רוצה להיות תלויה רק בעצמי לא הייתי בזוגיות הזו. אבל השוני, והפער והשינויים והאתגרים מוציאים אותי מעצמי, משנים אותי לוקחים אותי למקומות שלא חשבתי שהגיע אליהם. אבל למרות שזה קשה, זה עושה טוב.

וכאן מגיעה גם הנקודה של איך ניגשים לזה. כן, יכול להיות שיש לנו חלום על איך תראה הזוגיות עם הגבר שלידינו. מה הוא יעשה, איך הוא יאהב, איך הוא יתמוך. לפעמים זה עובד, ולפעמים לא. ושאלה מה עושים כשזה לא. האם ממשיכים לחלום את החלום הישן, או שמבינים שהוא כרגע לא קיים, אבל אולי נוכל לפתוח ביחד חלום אחר.

ואת זה עושים דרך ניסיון להסתכל מהעיניים של השני. לדמיין את העולם מנקודת מבטו, לנסות להבין אותו מהצד שלו. מביאים לזה חמלה, ענווה, ויתור. ואז לפעמים, למרות שנראה שלא היה לזה סיכוי, אז אפשר לגלות את השני מחדש, מתוך מקום פחות קשה.

אני חושבת שלפעמים יש רצון לשנות את בן הזוג, במקום להשתנות בעצמנו. מנקודת ההנחה בעיניי צריכה להיות הפוכה. הוא לא ישתנה לעולם. הוא כמו שהוא ככה עכשיו. מקבלת או לא מקבלת? (עבור נקודת הזמן הנוכחית). ואם מקבלת, אז מה אני עושה עכשיו כדי שיהיה הכי טוב, מה אני משנה בעצמי כדי לאהוב.

סתם יצא לי ארוך, ואפילו לא בטוח קשור ישירות אלייך או לשרשור.

אבל כן חשובה הנקודה שכן יש לנו בחירה בעיניי. יכול להיות שנבחר שלא להשקיע, אבל זו גם בחירה. ולא תמיד בוחרים בין טוב לרע. לפעמים שתי האפשרויות כואבות ועדיין צריך לבחור משהו

רק שימי לב שגם הגדרת את זה "להחזיר את האהבה" ולכן בדיוק אני מסכימה עם דברייך. אפשר לבחור לאהוב במקום שהייתה בעבר אהבה..

זו דעתי האישית לפחות

ש80 אחוז מהבנות יכולות להתחתן עפ 80 אחוז מהבנים

והרמבם אומר. לפי הדעת האהבה. שזה ציטוט מטורף. שבעצם אומר שככל שתדעי משו, תכירי משו, ככ  תאהבי אותו

שיש התאמה על פי השכל, אם יש רגש? לא בהכרח.

לי אישית נשמע קצת כמו הגישה של המגזר החרדי לנישואין- להתחתן גם אם עוד אין אהבה והיא תבוא אח"כ. מאד מסוכן לדעתי

התחברתי בעיקר למקום הרגשי האמת

לגבי השאר הגמשתי את הגבולות מזמן והוא בעצמו מודה שאני מקבלת אותו הבעיה שבין מקבלת לאוהבת יש פער עצום אצלי

יכל כן לגרום לך לאהוב אותו?

אם הוא יתנהג כך וכך..?/יאמר כך וכך?

אם את תרגייש לידו ×?

יש פה הרבה חומר עבודה להתבונן בו..

ושוב ממליצה על טיפול אפילו רק לך כרגע

יכולה לשתף על עצמי, שחוויתי את הפער הזה גם מול בעלי. בנק מאוד דומות למה שאת מתארת בכלליות.

אל תחשבי על אהבה במושגים של מעריבזציה. אהבה היא דבר שבונים, אבן אבן, באמצעות התגברות ויציאה מאזור הנוחות והתאמה שלנו לשני, לא רק שלו אלינו.. אבל לא רק במעשים.

זה בעיקר בלימוד זכות ועין טובה ונקודות טובות, זה פנימי מאוד. וזו עבודה יומיומית של הכרת הטוב. ממש עבודה מנטלית מחשבתית של הגברת הטוב על הרע וחיפחש בזכוכית מגדלת של הטוב בהתחלה, כי את הרע והחסר תמיד רואים בגדול

ושוב,לא יודעת מה המקרה המדויק אצלכם. יש מקרים שלא נכון לאלץ את עצמנו וכתבתי על כך. רוב המקרים ב"ה הם לא כאלה של מקרי קצה, ועל כאלה אני מדברת)

רצון לראות תפרצוף שלו בכלל רצון שהוא יחזור הביתה

בערב מקווה רק חושבת איך להתחמק מלהיות איתו בלי שייפגע

לא אכפת לי אן הוא עצוב בוכה מה עובר עליו העיקר שיתן לי שקט

עליו לדעתי

את גם מתנגדת לו, וגם מתנגדת לך כשאת עושה דברים שאת לא רוצה

תעצרי רגע הכל

אמרת שאת לוקחת הורמונים, אז ממליצה קודם כל להחליך מניעה כי הורמונים יכולים לשנות המווון ביכולת שלנו להכיל סיטואציות ולהרגיש. מניסיון שלי

דבר שני, לדעתי אל תאלצי את עצמך להיות איתו. חד משמעית לא. זה יכול לגרום להרבה נזק אצלך. יחסי אישות מקיימים כשרוצים וחפצים, לא כי חייב. הריצוי הזה יכול לגרום לשנאה כלפי בנאדם. זה לא בריא בכלל..

דבר שלישי, כדי לרצות לראות את הפרצוף שלו, את צריכה להצליח לראות את מה שטוב שבו. כי אם הוא רק עושה לך רע - הוא מפריע. הגיוני.

ותדעי לך, שהתגובתיות שלך כלפיו גם משפיעה על ההתנהגות שלו כי הוא מרגיש אותך. זה טנגו של 2.

תעצרי את כל ה- חייב.

תסתכלי על הבן אדם שאת חיה איתו

תנסי לחפש בו דברים טובים, אבל בקטע של 'לתפוס ממנו' שהוא כזה וכזה

בין אם זה עם הילדים

בין אם זה כמפרנס

לא יודעת מה

אין אדם שאין בו טוב

מהמקום הזה את צריכה להתחיל לבנות. 

מקווה בשבילך ממש שתצליחי.. את ככ אמיתית איך שנחשפת ככה, ואיך שאת כואבת. תתפללי על זה ובעז"ה תראי ישועות. ואם צריך - תפני להכוונה מקצועית עבורך

והכי חשוב לדעתי- תעבירי את המסרים שלך בטוב.

אם את מרגישה שאת לא יכולה להיות איתו, תגידי לו שקשה לך ואין לך חשק ושאת רוצה להפסיק עם ההורמונים בתקווה שזה יעזור. לא בנוקשות ולא בקטע של - "החלטתי לא להיות איתך עד שארגיש מוכנה. בינתיים אני לא יכולה לראות תפרצוף שלך בכלל ואל תתקרב אליי בהצלחה!"

תני מקום לתחושות שלך מולו ממקום משתף ולא ככזה שקובע עובדה. תעברו ביחד תהליך.

יש בך המקורית יקרה, וואו ❤️

כתבת פשוט מדהים לכל אורך השרשור (ובכלל)

תודה רבה!

❤️

זאת טלטלה לכל המשפחה💗💗

לא רק למי שעבר את הטראומה בעצמו

אני לא אשת מקצוע אבל אני ממש חושבת שיש מקום לשתף את המטפל שלו בקונפליקט הזוגי שנוצר (אם המטפל הוא מטפל זוגי! אם לא אז לחפש מישהו מתאים שיוכל גם לטפל בו טיפול אישי אבל במבט הוליסטי גם על ההשלכות של זה עלייך)

שאת יכולה להתייחס לזה כאל מישהו חולה.

הוא מחלים מהדבר הקשה שעבר עליו ולכן התקופה מאתגרת יותר.. יש מצב שסבלנות פשוט תעזור לכם להתייצב אחרי הכל.

(יחד עם ניסיון לראות מה יוסיף שלום ביניכם)

לא נראלי אבל שיסכים שאתערב בטיפול..

ולצערי יש לזה המון השלכות עלי ועל הילדים

זה להפוך את האירוע מותאם לכל הקשרי החיים שלו

מה יעזור לו השיפור בתחום חיים אחד אם הוא דופק תחום חיים אחר?

השאלה היא איך מתווכים לו את זה.

והגיוני לי שזה נזק של טיפול אישי שלא תואם את העובדה שיש מעטפת משפחתית.

בסדר להוסיף על הדברים של @המקורית המהממת, אני חושבת שבאמת המיקוד צריך להיות התבוננות שלך פנימה. אבל לא במובן של האם את מסופקת וטוב לך בהיבטים אחרים. יכול להיות שבמקומות אחרים הכל טוב.

אבל הוא עשה שינוי משמעותי, ונראה שלך קשה להשלים עם זה. זה באמת יכול להעלות הרבה כעס והאשמה כלפיו (כמו שנשמע מההודעות שלך? יש לך אולי האשמה כלפיו על השינוי שעשה?), אבל זה לא יקדם אותך. לא כזלזול, אלא באמת. כי בסוף כל בני האדם הם דינמיים ומשתנים, והרבה זוגות עוברים שינויים ביחד או לחוד ועדיין האהבה נשארת. ואצלכם זה לא קרה. השאלה היא למה.

וכאן יש מקום לעבודה / התבוננות שלך. להבין מה מפריע לך. לא רק במובן של "לא הייתי מתחתנת איתו אם הוא היה ככה", כי שינויים יכולים לקרות וקורים הרבה. השאלה מה בשינוי הספציפי שלו גורם לך לריחוק / חוסר אהבה.

האם זה חלום שהתנפץ?

האם זה עולם ערכים שונה?

האם זה חוסר נעימות להיות בחברתו?

האם היחס שלו כלפייך השתנה?

האם זה חוסר משיכה?

כמובן שאת לא צריכה לענות. אני רק מעלה שאלות. זה בעיניי חלק מבירור בפנים. להבין על מה בדיוק הקושי יושב ולפי זה מחליטים איך לפתור את זה.

אני לא יודעת מה נכון

זה גם עניין של סדר עדיפויות ושל השקפה

אני כן חושבת שלהיות נשואה לאדם שחושב שאת אוהבת אותו ובפועל את לא, יכול להיות עוול גדול עבורו. כך שגם אם יש החלטה להמשיך יחד, אני חושבת שראוי לחשוב איך לשתף אותו במה שאת חווה. זה מאוד רגיש, ואולי נכון ללכת לייעוץ בשביל זה. אבל בסוף ההחלטה בעיניי היא גם שלך, אבל לא רק. ואם ההחלטה היא להמשיך לחיות עם מישהו למרות שאת לא אוהבת אותו, הוא צריך לדעת את זה באיזשהו אופן.

בערב אקרא שוב לעומק אבל על הנקודה של החוסר אהבה..שאמרת שלא מודע

הוא מודע לרגשות שלי..הוא אוהב אותי ומאמין שאןהב אותו חזרה יום אחד אבל אני אדם נורא ישיר וכמו שקרה אתמול לעיתים זה בעוכריי..

את המשתמש המקורי שלי אין מצב שאחשוף זה יותר מדי חשוף בשבילי

אם זה בסדר מבחינתך אפתח משתמש פקטיבי ואפנה אליך..

אז מזכירות לכולן (לפותחת וגם למשתתפות הפורום) - להיות זהירות במיוחד בשיחות בפרטי, לא להמשיך אם משהו מרגיש לכן לא נעים, ומוזמנות תמיד לדווח לנו על כל דבר שמרגיש לכן לא מתאים.

המנהלות

הייתי במקום שלך

ככה חשבתי

אם כי אפעם לא העלתי על דעתי להגיד את זה לבעלי. זה ממש פןגע...

בסוף בסוף בעיני מה שלי עזר

זה ההבנה המוחלטת מה' אישה לאיש

הקב"ה הפגיש ביננו

וסייע שנתחתן

(אני לא מתכוונת למקרים קצוניים. אלימות בגידות מחלה נפשית) מתכוונת למצבים כאלה שפתאןם אחרי כמה שנים זה נהיה אחרת...

ויש לך אפשרות להשקיע כוחות ולהצמיח בינכם אהבה

ואפשרות שניה לחכות שיקרה לו משו או להתגרש ואז להיות לבד

אני הייתי שם

ןהחלטנו לתת את הנשמה בשביל האהבה

ואכן ב"ה יש פרות טובים

היינו בטיפול מעולה...

שלא מדובר בזוג שנשחק עם השנים מדובר בזה שהתחתני עם בנאדם מסויים חיינו בצורה מסויימת שנים הבאנו ילדים וכו..

אחכ קרה מה שקרה הוא עשה סיבוב של 360 והיה אדם אחר!! ממש אחר זה לא מי שהתחתנתי איתו

חלק מהחיים זה שינויים

ובאמת זה נושא שלא מדובר

כן זה קורה בהמון המון זוגות

שמישהו משתנה

וזה מטלטל מממש

את הכל

והגעגוע למי שהיה

למרחב הבטוח שהיה לכם

למי שאהבת ובחרת

יש דרך להתמודד עם זה

אבל נמשע שאת עוד בשלב ההכנעה..את לא מקבלת את השינוי

נאבקת בו

זה מה שמשאיר את התקווה שאולי המה שהיה פעם יחזור

מדמיינת מה היה..ומה עכשיו

המחשבות הן האשמה מה עישת לי.. הרסת הכל..

כל אלו זה מחשבות סוגרות

מחליושת מקבעות

מכבות את הלב כמובן לאהבה

ולאפשרות לעבודה זוגית

כי בסוף מתישהו חייבים להסתכל לזה בעיניים ולקלוט

שזה המציאות

כואבת אבל מציאות

ורק אחרי שהנפש תסכים אבל באמת

להכיר את המציאות החדשה היא תוכל לסלול דרך איך בכל זאת חיים עם השינוי יחד

להרגיש שם בטוחה וקיימת

ללמוד לדבר בינכם את השוני..ומרכיביו..ומה אתם זקוקים מולו

להפרד מההוא

ולהכיר את ההווה

ובסוף לבחור בו מחדש אולי.אם תצליחו.

המחשבות על לא היתי בוחרת בו ..מפילה אותך

הבחירה נעשתה

אין מה להתבחבש בבחירה

אבל אם תסתכלי למציאות בעיניים בסוף תנסו להתברר מולה באמת

ואם אחרי הכל לא יסתדר- אז גם גרושין זה אופציה

אבל נשמע שיש פה עוד ברור שלא נעשה

וממליצה על טיפול זוגי

זה אולי דווקא להתגרש...

אפאחד לא מבטיח לך שתמצאי מישו

ץואם כן

אולי גם אותו אחרי כמה שנים כבר לא תאהבי?

סליחה, אבל לא רואה פה שום דבר שאת לא יכולה לכתוב מהניק שלך.

והשרשור הזה גם ככה מלא באנונימי...

לא עברתי שום דבר דומה למה שאת מתארת, אבל כן רוצה לכתוב כמה מילים. תקחי אם מתאים לך.

את אומרת שאם היית יודעת שזה מי שהוא יהיה - לא היית מתחנת איתו.

את המשפט הזה הרבה נשים מרגישות בצורה הרבה יותר קטנה.. לא על שינוי של 360 מעלות, אבל כן על הרבה דברים שמגלים אחרי החתונה, שלפעמים באמת לא קל להתמודד איתם. ולפעמים עולה גם המחשבה ש'אם הייתי יודעת, אולי לא הייתי מתחתנת איתו'.

ואני חושבת שאחד הדברים שהכי מחזקים כשעולה מחשבה כזו, היא ההבנה שהכל מכוון מהקב"ה. את אולי לא ידעת, אבל הקב"ה ידע. ובכל זאת הוא כיוון שתתחתני איתו. ואולי יש פה דרך שאת צריכה לעבור דווקא איתו? גם אם זה לא משהו שהיית בוחרת לעצמך בעיניים פקוחות, הקב"ה הוביל אותך לתוך המציאות הזו כי זה מה שאת צריכה לעבור?

(אני לא יודעת מה המורכבות שאת עוברת. אם יש פה מצב שהוא פוגע בך בכל דרך שהיא, אז לא למצב כזה המילים שלי מכוונות. אם הוא פוגע בך אז יש מקום להתייעצות מקצועית ואולי בהחלט להיפרד. מדברת על קשיים מסוג אחר).

מתייגת גם את @נגמרו לי השמות, שאני בטוחה שיש לה המון מה להוסיף פה (אם יש לך זמן...)

נכון אני מאמינה שה' הוביל אותי לזה ועדיין בידיי הבחירה

ואני לא יודעת מה ה' היה רוצה שאבחר מה נכון בשבילי..אני מתפללת על זה הרבה

לא יודעת איך אפשר לדעת מה הדבר הנכון לעשות במצב כזה.

הלוואי שהקב"ה ייתן לך עצה טובה, ושיהיה לך הרבה טוב...❤️

@אנונימית בהו"ל פותחת השרשור היקרה,

האמת שקראתי כעת הכל וכתבו לך פשוט מקסים כל אחת ואחת והזווית שהביאה.

מצטרפת לכל החכמות שכאן ומאחלת לך הצלחה  גדולה ושלמה ב"ה.

באמת עניין הרצון הוא אחד המרכזיים כאן.

קודם כל לברר האם בכלל יש רצון לנסות ולהישאר יחד בטוב, או שאין שום שום סיכוי מבחינתך ואת לא רוצה אותו לא משנה מה?

כי אם אין טיפת רצון ואפילו דחייה לא משנה מה - אזי הסיכוי להתקדם כאן זוגית יורד וזה עלול להיות "פול גז על ניוטרל" כאשר אין את הרצון הזה...

כמו מסגרת חיצונית שבתוכה מסגרת פנימית.

המסגרת החיצונית היא האם אני בכלל רוצה להיות איתו?

גם אם עכשיו וככה לא טוב לנו - האם אני רוצה בכלל לנסות לעבוד על זה שיהיה טוב?

אם כן - מעולה וממשיכים הלאה למסגרת הפנימית שקוראים לה קבלת כלים, תובנות וכו' להעצמה של הזוגיות שלנו ולמקסם את הטוב בשלל דרכים וכלים ב"ה.

ואם לא - אז באמת לא משנה כמה נלמד ונלך ונעשה - אם אין בסיס של רצון זה עלול לא לעבוד כלל.

כדאי כמובן להגיע גם להעמקה בכלל של כל סיפור חייכם שלא ניתן כמובן לפרט כאן,

גם לרדת לדקויות של מה קרה בשינוי, לו, לך, לכם, לילדים, לכל תחומי החיים בעצם,

וגם כמובן לשמוע בצורה מקיפה, עמוקה ומסודרת את התמונה השלמה בעולם האמיתי מול כתובת שנכונה לך,

וגם בהחלט לברר האם הטיפול שבעלך נמצא בו חלילה הוא הגורם או חלילה עושה נזק כפי שכתבה בחוכמה @תהילנה היקרה, וגם שם לבחון מהן האפשרויות ומה ניתן לעשות (האם לשקף למטפלת מהצד שלך יכול להועיל? לקבוע איתה פגישה לבד או לפחות לפנות אליה ולציין את הרגשתך שם?)

ב"ה שתזכי לבהירות שלמה

וחיבוק גדול  

אדם יש מעלות וחסרונות

אפשר לחשוב שנפלו בפח על הרבה חסרונות משמעותיים שיש לכל אדם. אם רוצים לנהל זוגיות טובה צריכים להסתכל בעיקר על המעלות ולשים גבולות עצמיים כדי לא להיפגע מהחולשות של השני.

הרבה אנשים נשואים עושים שינוי, חלקם שינוי משמעותי, גם אני עשיתי שינוי משמעותי דתי, זה אומנם היה אתגר לזוגיות אבל יצאנו ממנו מחוזקים.

אם השינוי שהוא עשה הוא בגדר הנורמטיבי, זה לא נכון לחשוב שהבעיות נוצרו רק בגללו.

לכל זוג יש בעיות במהלך השנים, מי שלומד לנהל קונפליקטים בצורה טובה, מתמקד במעלות ושם גבולות לחסרונות, יכול להנות מזוגיות טובה. מי שלא עושה את זה כנראה יש לו זוגיות פחות טובה או גרועה או מתגרשים.

היי קודם כל שולחת לך חיבוק ענק

זה לא קל להרגיש רצון להתרחק מהבן אדם שאמור להיות הכי קרוב אלייך 

מנסיון  הרבה פעמים זה משהו שלא פטור אצלינו ומגיע מחוסר חיבור לעומק שלנו

אחד הדברים שעזר לי להתחבר זה גברת שהגיעה אלי ודברה על העצמה נשית

נראלי שאפילו ללא תשלום 

מצרפת לך מספר 

0533482675

אנשים משתנים במהלך השנים.

אני לא מאשימה לרגע והמציאות באמת נכפתה עליך, אבל אני חושבת שאת נמצאת קצת במצב קורבני.

וזאת בחירה שלך אם לקחת את המושכות אליך או להישאר במקום הזה (הרבה פעמים נוח יותר להישאר דווקא ככה).

נכון, כל דרך שתבחרי תהיה עם השלכות כבדות. אבל לפחות הבחירה אצלך.

כרגע נשמע שיש בך ציפייה ש*הוא* ישתנה שח״ו יקרה *לו* משהו, שזאת *אשמתו* .

זה לא פייר בשבילך ובשבילו שאושר שלך והחיים שלך נמצאים בידיים שלו.

את יכולה להישאר ולתת לו מרחב לשינוי בלי ציפייה שהוא יחזור להיות מה שהיה.(תציבי את גבולות שלך).

את יכולה להתגרש.

לא פירטת במה מדובר, גם אצלנו היה ועדיין יש שינוי של 180 מעלות בהרבה תחומים .

עם הרבה אהבה וטיפול אישי ארוך שלי ושלו אנחנו עדיין יחד מבחירה.

באמת נקודה למחשבה למרות שאני כאדם די מאושרת

אבל שאני רואה אותו נכנס הביתה ישר נהיה לי רע..אני פשוט לא אוהבת אותו בקרבתי יש לי ממש דחייה ממנו

מאחלת לך החלטות טובות 

קודם כל חיבוק..

קראתי את כל ההודעות שלך בשרשור וממה שנראה את חוזרת ומדגישה שבעלך השתנה מקצה לקצה. זה תיאור קצת מעורפל וקשה להבין איזה סוג של שינוי. מבינה שאת לא רוצה להיחשף אבל מצד שני זה מאד משנה את התמונה סוג השינוי. בדרך כלל אנשים לא "משנים את עורם" מה שנקרא. אחרי הנישואין בדרכ מתגלים עוד רבדים של בן הזוג אבל רובם לא יגדירו את זה שינוי של 360 מעלות.

אם מדובר בשינוי חיצוני(רמה דתית, השקפה) אז כמובן שזה קורה וכל עוד יש תקשורת טובה ורצון אז מתמודדים ואפשר להצליח גם אם זה מאתגר.

אם מדובר בשינוי אישיותי אז אני לא מומחית אבל זה נשמע לי משהוא לא תקין שקשור בבריאות הנפש..ואז כמובן שאלה מקרים חריגים שצריכים טיפול וחשיבה.

לא אחרי שנה זה לא משהו שוואי לא שמתי לב לפני החתונה ואנחנו זוצ..

יש לנו ילדים שחלקם כבר גדולים

יש לנו פאזם של זוגיות של שנים

הוא שינה את עצמו בכל כיוון אפשרי כך שהכל נכון אופי אישיות תחביבים רמה דתית מה שלא בא לך..

הוא בריא בנפשו אבל בטיפול בגלל המקרה שהוביל לכל זה..

השינוי האישיותי..

אבל קטונתי, אני נשואה לא הרבה שנים..

במיוחד אחרי הרבה שנות זוגיות ובגיל שיש בו ציפייה שאדם ישאר יציב בדעותיו.

אם הוא מתעקש להשאר עם השינוי, כנראה שהשינוי חשוב לו יותר מהזוגיות.

זה מעביר את הכדור לידיים שלך, אם לקבל או לא לקבל את השינוי.

אם את לא מוכנה לקבל את השינוי והוא דבק בשינוי, אין פתרון בדרכי שלום לקונפליקט הזה.

זה הוא האמיתי שהיה כל השנים והוא לא ידע

ולכן אין סיכוי שיוותר על זה

זה ברור שאם אני לא מעוניינת לקבל אותו כך אז אין פיתרון..מצב מסובך באמת

מהתמונה שעולה פה בין השורות, את מתארת פה טיפול רגשי שגורם לכל הדברים הפחות יפים בנפש לצאת החוצה. בתור מישהי שהייתה במקום זה עצמה, לדעתי זה תמרור אזהרה ענק לעצור את הטיפול. טיפול שגורם לאיש להגיד "זה אני החדש ותקבלי אותי ככה" זה או:

שלב זמני, שלא אמור לקחת יותר מכמה חודשים,  או שזה טיפול מסוכן וגרוע. אני יכולה להרחיב יותר בפרטי אם תרצי, אבל חשוב לדעת שכמו שיש טיפולים שמצילים ומשנים חיים ומגדילים ומדייקים ומפתחים ומוסיפים קרבה ואהבה ואחווה, יש טיפולים שהורסים ומקלקלים ומקטינים ומחלישים וגורמים לכאב לב עצום

ויותר מזה, אני מאמינה שאם מדובר בסוג טיפול שכזה, האישה היא הראשונה לזהות ולהתרחק ולהזדעק ולפעמים בגלל שזה כל כך מתוחכם אז זה יוצא במילים כמו שלך כי בתת מודע את יודעת שאת צודקת ומה שבאמת את חווה זה בנאדם שמתרחק מעצמו ומכל הדברים הטובים שבו והאבל לגיטימי ומובן, במיוחד שלמטופל עצמו אין מושג על מה מדובר.

אם זה המקרה, אל תוותרי. תשתמשי בכל הכוח שלך להפסיק את הטיפול ולהחליף מטפל. ככל שהוא יתנגד יותר (ואולי גם המטפל עצמו יתנגד) תדעי שאת צודקת. מטפל טוב רוצה לבנות בתים, לא לפרק.  

אם את חושבת שהיא הבעיה (וזו שהיא אישה בעיני זה עוד יותר בעייתי פשוט כי לנשים יש יותר כוח להרוס ולבנות וזה חל גם ואולי במיוחד על נשים מטפלות) ומשוכנעת שיש לה חלק גדול בשינוי, זה חשוב קודם כל שתמסגרי את זה ככה לעצמך. זה עוזר להסתכל על הסיפור בעיניים קצת אחרות. בעלי הולך לטיפול שמזיק לי ולשלום בית שלנו. עד כדי כך שאני כבר לא רוצה אותו בחיי.

מה השלב הבא מבחינתך זה משהו שאת צריכה לברר עם עצמך, אבל לדעתי שינוי שקורה באופן אורגני הוא טבעי ולכן כל העצות שאומרים לגבי קבלה וסנגור הן נכונות. שינוי שקורה בתיווך של אישה אחרת, גם אם קוראים לזה טיפול, זה סיפור אחר לגמרי, ודורש עזרה אחרת לגמרי. לכן קריטי לדעתי לברר עם עצמך ואולי בעזרה של חברה טובה או איש מקצוע אובייקטיבי, מה באמת קורה פה.

בכל מקרה, חיבוק. טיפול לא נכון דומה בתחושה שלי קצת לכת, בתקופה שאני הייתי שבויה הייתי מפלצת ואי אפשר היה לדבר איתי, שלא לדבר על לאהוב אותי. ב"ה יצאתי מזה, אבל דווקא לכן אני יכולה לומר בביטחון שטיפול יכול לגרום לבעיות. חד משמעית וגם שאין חבוש מתיר עצמו מית האסורים וכו'

אבל מה אני יכולה לעשות?

אין לי שליטה על זה הוא יודע את דעתי על המטפלת ..

איך את הצלחת לצאת מזה?

השאלה אם הוא רואה את הקשר בין השינוי שחל אצלו לבין מה שאת מרגישה כלפיו לבין הטיפול. אני יכולה להגיד שאני בזמנו לא ראיתי. הייתי עיוורת ומכורה ושבויה לחלוטין בעיוות. וחשבתי שאני בוחרת בחיים אבל בעצם ויתרתי על כל מערכת יחסים חשובה שהייתה לי אי פעם כולל הורים, חברות, קשרי משפחה. השיא היה ביטול חתונה (חודש לפני התאריך). קשה קצת להשוות כי זה שלב מאוד שונה, אבל אצלי נדרש זעזוע מאוד גדול ומעבר לארץ אחרת לתקופה  כדי להפסיק ולהחלים. אני מצטערת שאין לי פתרון קסם, אני רק רוצה להדגיש שגם אם תציבי אולטימטום או אני או היא, לא בטוח שהבחירה תשקף את הרצון האמיתי שלו. צריך לראות את זה כמו התמכרות, ההווה החולה לא משקף את המציאות האמיתית שקיימת אצלו בנפש, זו דעתי בכל אופן. אבל כן, צריך להפסיק את הטיפול הזה בזה אין שום ספק. בטח יש אנשי מקצוע שיודעים לעזור, אבל כמו שכתבתי קודם, לדעתי הצעד הראשון מבחינתך הוא למסגר את הסיפור *אצלך בראש* ואולי גם באוזניו,  כדי לתת לך כוח להתמודד מול הבעיה. כי ההתמודדות מאוד שונה אם מדובר בסוג של התמכרות למערכת יחסים לא בריאה או שמדובר בשינוי שקרה לבנאדם עם הזמן והחיים.

ובמאמר מוסגר, עצם הזיהוי הזה יכול לעזור לך להפסיק להרגיש ש"נפלת בפח" ולהבין שזו התמודדות שיש לה מקור חיצוני ולכן יום אחד היא יכולה בעזרת השם להיעלם והאיש שלך יחזור להיות מי שהכרת

אבל ההודעות האחרונות צובעות את הסיפור אחרת לגנרי מההודעה הפותחת

אני מכירה כמה כאלו שהיו ב"טיפול" כזה

זוג אחד אפילו הגיע לגרושים

בגלל שהיו כמה מטותה קהחלה שעברו אצלו טיפול היה אפשר לזהות דפוס

כשזיהו דפוס אצל אותו מטפל השלב הבא  היה לפעול נגדו.

זה התחיל מזה שבררו מה ההסמכה שלו

הפיצו נגדו מידע (שאומת)

וגרשו אותו מהקליניקה שהוא שכר

ולאט לאט אנשים התפקחו ונגאלו

אותו זוג מההתחלה עבר טיפולים ביחד ולחוד וחזר אחד לשני

לא ככ ברור מה הסיפור פה, אבל פותחת יקרה - את בהחלט צריכה להתייעץ עם מישהו שמבין ויכול לעזור

אל תישארי עם זה לבד ❤️

אבל יש לה הסמכה..

וגם היועץ הזוגי הצביע על המטפלת כבעייתית אבל הוא לא מוכן להשתחרר ממנה..ההיפך הוא העלה את המינון מפגשים

יכולה להעיד שבעבר הייתי אצל מטפלת שבאופן הכי בסיסי שיש פקחה את עיני והוציאה אותי מחושך לאור.

הייתי מרצה, כל היום רדפתי אחרי האושר של בעלי שכמובן היה בור ללא תחתית. היו לו כל מיני רצונות ודרישות ושנינו היינו בטוחים שאני אמורה למלא אותן.

(סתם לדוגמא - ללבוש בגדים שהוא אוהב. ואם הוא היה חוזר הביתי בערב והייתי עם חולצה שלא אהב היה יכול לא לדבר איתי. מבחינתו לא כאקט של אלימות אלא פשוט לא היה מסוגל).

בזכות אותה מטפלת התחלתי לשקם את עצמי מכפר, להזכר מה הרצונות שלי, להציב גבולות. להפסיק לעשות דברים שאני לא מעוניינת בהם.

בעלי לא אהב את התהליך שעברתי. הוא חיפש את האני הקודמת. הוא הבין שהמטפלת ההיא עודדה אותי להציב הגבולות מולו ולא להיענות לבקשות שלו והוא חושב שהיא שטפה לי את המח והיא פגעה לנו בשלום בית.

אבל אני מברכת אותך על השינוי. נשמע שזה היה ממש נצרך לשים את הרצונות שלך בפרונט

אני מאמינה שמעבר לריצוי שנגמר ב"ה, צריך למצוא את הדרך לתת אהבה בצורה שמותאמת לנו כדי לשמח את בן הזוג

וגם הוא יצטרך ללמוד לקבל אהבה בצורות אחרות, ובין לבין למצוא את דרך האמצע

זה קצת מאבק של שליטה בתחושה שלי, ההתנגדות הזו, אבל בסוף, זה מרים למעלה

אצלי זה לא המצב..הבנאדם לא הפך ממרצה ללא מרצה

הוא הפך לאדם אחר 

לחדד שמה שמדליק נורת אזהרה זה העובדה שטיפול הופך מישהי/ו לאדם אחר ולא במובן החיובי. טיפול טוב אצל מטפל טוב (מניסוני, ההכשרה לדעתי לא בהכרח משחקת פה תפקיד כל כך משמעותי כמו שהיינו רוצים להאמין)

משדרג את הבנאדם והופך את החיים במחיצתו לטובים יותר. יכול להיות שיש נקודות מפתיעות ושינויים שיגרמו לבן הזוג להיות מופתע, אבל בסך הכולל אם מדובר על 2 אנשים נורמטיביים, טיפול של אחד מבני הזוג לא אמור לבוא על חשבון האחר.

גם בדוגמאות כמו אישה מרצה שמפסיקה לרצות את הבעל, לטווח הרחוק הוא רק ירוויח מזה כי היא תהיה שמחה יותר ומרוצה יותר ותתן מתוך רצון אמיתי והוא ירגיש את זה. (לא מדברת על מצבי קיצון שכל מערכת היחסים מבוססת על ריצוי אלא על מערכות יחסים שמתפתחות בצורה חיובית ויש צד אחד שהוא יותר מרצה ויום אחד מחליט להביא את עצמו יותר למערכת היחסים)

הפותחת פה מדברת על שינוי מהותי באישיות שהוא תוצאה של טיפול לא בקיא ולא נכון ועובדה שגם המטפל הזוגי חשב כך.

לפותחת,  אני רוצה לומר דבר אחרון שאני מרגישה שאת בעיקר עייפה ומותשת מכל המאבק הזה, מדובר כנראה על שנים וזה באמת מאוד מתיש. עצה שלי: אל תתביישי להודות בזה ולבקש עזרה בעצמך ולעצמך וכשיהיה לך קצת יותר כוח תנסי בזהירות לשרטט לו את התמונה כמו את רואה אותה.

ממבט לאחור, הייתה לי שיחה ארוכה מאוד עם אישה קרובה אליי שמאוד פתחה לי את העיניים ולדעתי פתחה לי פת"ח להתפכחות. קל וחומר אישה לגבר שלה, אני מאמינה שיש לך את המפתח ללב שלו ואת הדרך לעזור לו לנסות לרצות להשתחרר ממערכת היחסים המיותרת הזאת. 

ממה שקראתי כואב לי לקרוא......

מחזקת את מי שכתבה שרגש זה שריר וצריך לעבוד עליו...

ובכא השאלה שלי שתשאלי את עצמך בעיקר - יש גבר אחר שהיית רוצה שיהיה בעלך? מודל אולי? מישהו שאת מכירה?

סליחה על הישירות

וכן אחזןר לנושא המניעה.

אני אחרי שהוצאתי את המניעה (במטרה גם להכנס להריון וגם כי הרגשתי שהמניעה חוסמת אותי) היה לי מאוד לא קל ביחסים ביננו. בחשק שלי. והכרתי את עצמי וידעתי שזה לא אני!!

ושנים התלבטתי. עד שהחלטתי שזהו ואני מוציאה את המניעה (ומאז כבר 10 חודשים חולמת על הריון...) ופתאום אני מרגישה בנאדם אחר.

נכון אפעם לא ייחלתי חו ....

אבל המניעה חוסמת ומשפיעה הרבה.

נכוו זה לא הכל.

אבל גם חלק קטן יכול חהשפיע הרבה.

לגבי המניעה זה כרגע האופציה היחידה שאפשרית לנו ולהוריד מניעה זה משהו שאני ממש לא יעשה כמובן

 יש בזה גם אמירה שיש פה פן חיובי.

לדעת שהיה משהו טוב.

היה

ואולי השינוי יתהפך לטובה.

בוודאי לא להוריד מניעה....הכוונה להשתמש במניעה לא הורמונלית.

חשוב לי רק להבהיר לגבי מה שכתבתי למטה (כמובן שכתבתי באופן כללי וכלל לא על המקרה האישי שציינת כמובן ) (כאן: /forum/t1408872#15341840) -

כמובן כמובן שטיפול אישי חשוב מאין כמוהו

ובטח ובטח שהוא יכול להטיב איתנו

וכאשר הוא מטיב איתנו באמת הוא כ"כ נצרך, ומועיל וממש מחייה ב"ה.

ובטח ובטח שלמשל במקרה שהבאת חשוב לעבוד על המקום הזה של הריצוי ואיזו מדהימה את על הדרך שעשית שם! וואו! ❤💪

רק שפשוט רציתי להדגיש שכדאי להוסיף *עוד* נדבך נוסף (נוסף ולא במקום כמובן!) גם אם מתמקדים בטיפול אישי - שזה השלב של התיווך הנכון לבן/בת הזוג,

השלב של התקשורת המקדמת גם בעניין הזה ובכלל שיכולים לעזור לנו שם בתיווך ובצליחת השינוי המבורך בצורה טובה יותר ב"ה,

השלב שמבקש גם להנכיח לשני את חשיבות השינוי שאני עוברת, את הטוב שבשינוי הזה, בצורה מקדמת,

למשל שאני הופכת מאישה מרצה לאישה רוצה,

שאני נותנת לעצמי מקום וניראות ואהבה וזה מאפשר לי בעצם גם לקבל את עצמי כמו שאני ולאהוב את זה ולהביא אישה יותר מסופקת, חיה, שמחה ומשוחררת, שמחוברת לרצון הפנימי שלה לזוגיות. וכל איש אוהב רוצה זאת באשתו היקרה.

גם אם הוא לא רגיל לשינוי - הוא יתרגל. לאט לאט ובצורה בונה ונכונה לשנינו.

אז רק להביא שבאמת השלב הזה של התיווך הנכון חשוב אף הוא בתהליך

ושוב ממש משמח ומפעים לקרוא על הדרך שעברת, איזה יופי את ✨

כמה חשוב להיות קשובים לעצמינו ולראות האם המקום בו אנו נמצאים מקדם אותנו בסופו של דבר או לא?

מתאים ונכון לנו או לא?

"אקולוגי" לסביבה או לא?

אקולוגי במובן שלא רק אני במרכז וכל שאר הסביבה שלי יכולה להיזרק לפח חלילה ואין שום התייחסות לבעלי, לילדים, למשפחה, לכל תחומי החיים, בבחינת "שכולם יקפצו ויעופו מהחיים וזהו" כי כיוון כזה לא יכול להטיב באמת עם האדם בשלמות, שהרי הסביבה שלו היא חלק בלתי נפרד מחייו וזה יגרום לו עוגמת נפש במקום אחר...

ואם הטיפול אקולוגי וכן שם לב ונוגע גם ובראש ובראשונה באדם עצמו וברווחה שלו, אך רואה גם ולא מתעלם ממה שחשוב לאדם הזה בחיים, מהסביבה שלו, מהחיים שלו בכללותם, ופועל להתייחס גם לשם או לפחות לא לפגוע שם.

כי אנחנו בהחלט יצורים המורכבים מהרבה מאוד, עולם ומלואו, וכל תחום קשור לשני וכדאי להביט על האדם כמכלול ולא רק על משהו נקודתי.

תודה שוב שהבאת את הקול הזה.

ומדהימה מדהימה את על הדרך שעשית ועל כל המהמורות שעברת בדרך. כמה כוחות יש בך! אלופה!

ומשמח ממש לשמוע שאת נהנית מפירות עמלך המתוקים

ב"ה שתזכי לכל השפע והטוב יקרה 🌹

ואני יודעת שכבר עבר קצת זמן מההודעה הפותחת ואולי פחות רלוונטי כי פחות פגוע וכו'...

נשמע שזה עשה לו משהו שאמרת הלואי שיקרה לך משהו. את חושבת שהוא נפגע מעצם ה'קללה' ומזה שלא רוצים *אותו* פה או שהוא נפגע ש*את* לא רוצה אותו פה?

לי נשמע, שאם הוא נפגע על עצמו זה דבר אחד, אבל אם הוא נפגע ממך כי זו את זה משהו אחר לגמרי. כי אם על עצמו- הוא מוכיח שוב כמה הוא לא רואה אותך ואת הצער שלך מכל הסיטואציה הזו, ואם ממך ומהצער שלך שהגעת לנק' כזו שאמרת ככה אז אולי זו נק' ראשונה של איזה ניצנוץ של הבנה עד כמה לא נעים לך איתו ואולי אולי אולי זה קצה חוט לפתח לשחרר אותו מהקורים שהוא טווה סביב עצמו החדש.

ואני חייבת להגיד שככל שהשירשור התקדם אני מרגישה שאם הוא אכן כל כך אטום לכאב שלך מהשינוי שלו אז להתחיל להזכיר בדיבור בינכם את האופציה של גירושין זה לא טעות ואולי שוב איזה פתח לזעזע אותו ושהוא יתאפס במי הוא בוחר, בך או במטפלת.

כמובן מציעה להיעזר באנשים חכמים ובעלי השפעה עליו שינסו בעדינות לפקוח את עיניו להבין כמה מזיק לו הטיפול אם זה גורם לך לרצות לא לראות אותו יותר, אבל לקחת בחשבון את האפשרות שהוא לא יבחר בביחד שלכם ולהתכונן אליה נפשית.

וגם, מחזקת את דברי הבנות שאמרו שלא טוב לקיים יחסים במצב כזה, וחשוב בעיני שזה יהיה על השולחן. שידע שכל זמן שאת מרגישה שהוא לא רואה אותך ולא רוצה בטובתך את לא מסוגלת לכפות על עצמך להתקרב אליו ושלא תהיה לו שום ציפיה בעניין. ושיבין גם באופן הזה שבידיו לשנות את זה.

מרגישה שיצא לי חריף אבל גם שהוא באמת (אולי בלי לשים לב, ובאמת מתוך שטיפת מוח) שובר את הכלים. ושאם את ככה מרגישה אז גירושין היא לא מילה גסה.

חיבוק גדול, איזו התמודדות לא פשוטה, הרגשה שצריך לבחור בין רע לרע...

תדאגי להיות בימים אלה עם אנשים שנותנים לך כח ואפשר להישען עליהם, את עוברת טלטלה רצינית ממש. שוב חיבוק, שה' ישים בפיך מילים נכונות שיצליחו להגיע ללב של האיש שאהבת, שה' ישלח שליחים טובים כדי שתצאו מזה את והוא בשלום, אולי אפילו ביחד...

לגבי ממה ניפגע מעצם זה שזה בא כביכול ממני ..הוא אמר שלשום אדם לא הייתי מאחלת כזה דבר..

לגבי גירושים אם אני מעלה את זה כאולטימיטום אני הוא המטפלת זו חדמש להמשיך תטיפול איתה כי מבחינתן היא סופר מקצועית ועוזרת לו והכל בזכותה...

אין אנשים שמשפיעים עליו חוץ מהמטפלת לצערי...

מסודרת.

שוב, המצב הוא עדין וכל מה שיש לי זה מה שכתבת פה, וזה לא מספיק בעיני כדי לתת עצה שבאמת מתאימה, הכל בערבון מאוד מוגבל.

ושוב אחזור על זה שהכי טוב לפנות למישהו חכם שמכיר את שניכם ולשמוע מה הוא אומר על המצב שלכם בכלל, ואם יש פה דברים שנכתבו לך ואת חושבת שהם שימושיים אז להעלות אותם כהצעות ודרכי פעולה ולבחון כל דבר.

ועכשיו מפרטת יותר מה הכוונה לפתוח איתו.  להגיד לו דוגרי, אבל בנחת, בדיבור של שני אנשים בוגרים. אני אמרתי ככה, כי ככה אני מרגישה. אתה השתנית כל כך, אני לא הייתי בוחרת בך להיות האיש שלי ואבי ילדי אם היינו נפגשים היום או היית כמו עכשיו כשנפגשנו. אני מרגישה שהשינויים שאתה עובר הופכים אותך לאדם שאני רוצה להתרחק ממנו, ואני מבינה שבמציאות הנתונה אם אני נשארת איתך אני אסבול מאוד, ואם נתגרש זה גם לא בדיוק גן עדן, ולכן- כן. הייתי רוצה איזה כח עליון שיעלים אותך מחיי באופן נקי בלי הטררם של גירושין. אני לא אגיד ככה לשום אדם אחר כי אין אף אחד שהחיים שלי כל כך כרוכים בחייו ושאני כל כך רוצה להתרחק ממנו.

ולראות מה זה עושה לו לשמוע את זה ככה פשוט. נשמע שזה הזיז לו שאמרת ככה, אז אדרבה, שישמע את זה שוב ולא כפליטת פה, ויתמודד עם זה. זה נשמע שאת קצת מגוננת עליו מלהבין איפה את נמצאת, ובעיני הוא חייב להבין אותך. יעדיף לשמור על קשר מיטיב בינכם בתנאים שמקובלים על שניכם או לפרק את החבילה ולהיות 'עצמו'  זה משהו אחר, אבל הוא חייב שיקוף נאמן של המקום שאת עומדת בו ביחס אליו.

ובבקשה, תנסי לחשוב על מישהו שאפשר לשתף ולהתייעץ איתו, אפילו שאין לך כוחות לזה. הפורום יכול לתת כיוונים, כאלה שמנערים אותך או כאלה שמזדהים איתך (או שניהם בו זמנית), אבל אין פה נביאות, וגם כשמתייעצים בעולם האמיתי צריך להתפלל ליפול על שליחים נאמנים כי גם בעולם הטיפולי אפשר לקלקל,

ונשמע שממש כדאי להתמקד עכשיו בלמצוא כוחות ולהיעזר יותר או פחות מקצועי אבל באופן שיקל עליך ויתן לך קצת בהירות הדרך.

זה חשוב בשבילך, בשבילו, ובשביל הילדים שלא תימנעי מלבחור מה הלאה.

בעיני המקום הזה שלא מחליטים ולא בוחרים לזרום או לעצור במציאות לא מיטיבה שהתגלגלה לפיתחנו הוא מקום לא טוב ואולי הרסני.

שתמצאי בך כוחות לחפש ולבחור מה את רוצה עכשיו, וקבלי עוד חיבוק של אישה לאחותה.

מגיבה אחרי שקראתי את התגובות שלך לבנות...

אז רק מנסה להוסיף קצת על מה שראיתי שחלק כתבו כאן...

שינוי כשהוא קיצוני יכול להלחיץ..

זה מה שהרגשתי מהכתיבה שלך שכאילו מפחיד/מלחיץ/מאיים אותך איך בן אדם יכול להשתנות ברמה כזאת כד כדי כך... הרי את יודעת עם מי התחתנת איך כאילו זה יכול להיות...

לגבי שינויים.

מתארת לעצמי שהוא לא השתנה לאדם אחר אלא שהוא גילה צדדים חדשים שבו, ואין לדעת לאן זה לקח אותו בפנימיות.

להיות מודע לעצמך, להחשף לצדדים שלא הכרת לפני יכול לחולל שינויים רציניים בחיצוניות.

אבל חשוב להבין שפנימיות בגרעין היא אותה פנימיות.

החיצוניות היא זו שמשתנה בהתאם לחשיפה שלנו לתוך תוכנו לפנימיות לפי הרבדים השונים...

אם את לא אוהבת את השינוי, לא פירטת בדיוק מה השינוי אבל אם זה קשור נגיד סתם למידות

אז יש כאן עבודה שלא הושלמה כן?

כלומר אם הוא גילה את עצמו האמיתי נגיד

אבל כל העבודה המידותית עוד לפניו

אז בגדול יש עוד תקווה. .

אם הוא מבין את זה.  

כי אם הוא רק "גילה" את עצמו אבל בלי הרגישות לזולת, אכפתיות, ענווה וכו' וכל מעשה שמידה טובה מביאה איתה...

אז הגיוני שגם לא תאהבי את האני החדש שהוא יוצר לעצמו.

בגדול גם יכול להיות שמה שהוא גילה זה עדיין בכלל לא הפנימיות האמיתית שלו ורק עוד שכבה שהתגלתה בדרך ל...

בכל אופן, גם ראיתי שהוא הולך למטפלת שבעיניי זה בעייתי ממש ממש, כי נשמע שדברים נשארים בינם לבין עצמם. וזה קצת בעייתי לזוגיות לדעתי...

כאילו אם כבר שינוי אז יאלה שיגלה לך הכל, שיספר לך כל מה שעובר עליו בטיפול, שתקחי חלק בשינוי שלו!!

אתם הרי זוג, אדם אחד כביכול...

חבל. זה ממש כואב.

לדעתי לכי גם את לטיפול אם יש לכם כסף מיותר לזה ותגלי בעצמך עוד צדדים ותשתפו אחד את השני.

לא יודעת, בסיס זה התקשורת.

ואם בגלל השינויים שלו משהו נחסם בינכם באנרגיה הזוגית, וזה משפיע על התקשורת אז חבל ממש

צריך לרדת לשורש של זה ולהבין למה

זה באמת נשמע לא פשוט בכלל

אבל מאמינה שאדם חד עין (מטפלת שתוכלי לשתף אותה או אולי מטפל שתלכו אליו שניכם לא חייב בטייטל זוגי דווקא...) יידע להצביע על הסיבות ואולי לנסות לגשר על הבעיה שנוצרה כאן...

בהצלחה ❤️

לצערי הוא לא גילה צדדיפ חדשים אלא הוא השתנה

פירטתי קצת למעלה באיזה אופן אבל בגדול הבנאדם הוא אחר

אצל מטפל היינו אכן עזר אבל זה לא מגשר על הפער הרציני שפשוט הוא כאדם לא מתאים לי

לגבי הטיפול הוא לא משתף אותי כמובן בעניינים של הטיפול

ועצוב לשמוע ממש שהוא לא משתף ממה שקורה בטיפול

וכואב לי שאולי המטפלת הזאת טובה אבל יש מצב שהיא עשתה נזק מסוים...

שונאת לחפור אבל באמת ממליצה על טיפול בשבילך אולי לעכל את המצב ולחזק אותך,

❤️❤️

"הוא לא משתף אותי כמובן בעניינים של הטיפול"

היא לא בהכרח כזו "כמובן"

זה לא חייב להיות ככה ולדעתי גם לא אמור, ומראה עד כמה את משלימה כביכול עם המצב. (במיוחד שלטיפול יש השפעה ממשית על הזוגיות שלכם)

אני מתאפקת לא להגיד דברים חריפים, אבל שתדעי שבמצב שאת מתארת האמירה הקשה שאמרת בהודעה הפותחת נראית לי ממש הגיונית ולגיטימית. ככה מרגישה אישה נבגדת שאין איש בעולם שיודע על הבגידה, והקושי הכי גדול שבבגידה יש לגיטימציה לאישה הנפגעת, אבל במקרה שלך הסביבה מצפה ממך "לקבל ולהכיל"

הלוואי והיה לי משהו חכם לומר, מתפללת עלייך ושולחת חיבוק. 

כי אף אחד מהסביבה לא יודעת מה קורה הכל נראה רגיל ורק אני חיה עם הכאב של השינוי והאובדן...אין עוד בנאדם שרואה מרגיש או יודע את זה חוץ ממני

וכן לפעמים אני מרגישה שכשיש קייס זה הרבה יותר פשוט לברור את ההחלטה

תודה לך

אבל תזכרי שאלוקים ואת יודעים היטב שיש פה קייס. קייס ענק ועצום שאת קמה איתו בבוקר והולכת לישון איתו בערב ובין לבין את לבד בהתמודדות הכי נוראית שאישה יכולה לדמיין. ממש אלמנה חיה.

ולדעתי כן שווה לנסות לשתף מישהו בעולם האמיתי. חברה טובה, רב, רבנית, מטפלת בתשלום. את לא חייבת לשאת את המשא הזה לבד... 

הם התייעצו עם אאג

סתם מעצבן ומלחיץ 

אנחנו עשינו ניתוח שקדים ושקד שלישי - ומראש קיבלנו המלצה לקחת אנטיביוטיקה.

שכנתי לחדר עשתה רק כפתורים ואני זוכרת ממש איך הרופא אמר לה בשחרור - להתחיל להביא אנטיביוטיקה ברגע שמתחיל חום.

איזה קטע שלא קיבלתם המלצה כזאת.

אני ממש מקווה איתך לטוב. 

אנטיבייטיקה למקרה שיתחיל חום

אבל פה הם לא מןכנים לתת, רופא ילדים לא לוקח סיכון ושולח למיון, גם מוקד שולח למיון

הבירור הוא מהיום ה 5 לחום, היום זה היום ה 3

נכון מוזר? מצד שני היינו בביח גדול תל השומר והם התייעצו עם עוד רופאים

אחרי ניתוח. לנו נתנו מוקסיפן כשיצא ריח כזה לא טוב מהפה שלו.

אמרו שזה תהליך תקין של אחרי ניתוח

כדאי מחר ללכת שוב ולהתעקש על בדיקות או משהו? במידה והחום ממשיך או לחכות לשלישי כבר

השנה לקחנו דירת איירביאנד בי

היו גם שנים שנשארנו בבית אבל כל יום יצאנו לאנשהו (מעין, מוזיאון וכו).

זה באמת עבודה קשה עם קטנים אבל אנחנו מאד נהנים בכל זאת.

כילדה יצאנו כל שנה ל3 ימים,

שינה בבית ספר שדה בעיקר

והתוכנית היתה מסלולים...

ההורים שלי תמיד אמרו שדווקא כשהיינו קטנים היה יותר קל כי הלכנו יפה וכשגדלנו התחלנו להתלונן  😅

אני היום כאמא פחות אעשה את זה כי מסלולים זה פחות בשבילי ואז אם הילדים לא מתרגלים זה באמת לא הכי מתאים...

עדיין אפשר לחשוב על מקומות לא יקרים מדי (למרות שאולי עכשו זה שלב די מאוחר) - בית ספר שדה, אנא, מקומות אירוח אולי לא במקומות קלאסיים של הצפון שמבוקשים מאוד ולבנות תוכנית באיזור - ים, מעין, מסלול קטן... תלוי מה האופי שלכם.

מניסיון משפחתי בשנים האחרונות (כשיוצאים עם ההורים שלי ואנחנו כבר נשואים עם ילדים אז זה נהיה שבט) - באמת המקומות הפשוטים באיזורים לא מבוקשים מאוד הופכים את המחיר לריאלי יותר - הבית הארחה בהר ברכה, בסוסיא וכאלה... זה לא צפון כמו שמדמיינים קיץ אבל מאפשר.

וגם לצאת לימים בודדים זה פתרון.

אני חושבת שכדאי לעשות תכנון של הקיץ ככה שלכם ולילדים יהיה מול העיניים למה לצפות.

בעיקרון כל עוד הרכב הכיל את כולנו - יצאנו כמעט כל שנה לצימר. היו פעמים שהיה מוצלח, והיו פעמים שפחות...

אחר כך עשינו הפסקה ארוכה בנופשים העצמיים שלנו (כן הצטרפנו למשפחה שלי לנופש משפחתי מורחב, שלפעמים בכלל היה אצל ההורים שלי בבית), ולפני שנה הרגשנו שהמשפחה האישית שלנו חייבת את זה, ויצאנו שוב לנופש משלנו בצימר. (בחרנו מקום נגיש בתחבורה ציבורית, כדי שנוכל לנסוע וגם להתנייד במהלך הנופש)

היה לנו טוב מאוד, אבל גם מתיש... כך שאני מבינה את בעלך ומבינה גם אותך.

השנה אנחנו חושבים לצאת לקמפינג, גם מבחינת המחיר וגם כדי שלא נצטרך להתארגן על זה מראש יותר מדי. נקווה שיהיה טוב...

אני חושבת שיש בזה משהו שמאוד מאחד משפחתית, לצאת לנופש משותף. מצד שני, אפשר גם ליצור חוויות משפחתיות מאחדות אחרות, שכוללות לינה בבית... (אנחנו למשל כמה פעמים הפכנו את הבית לבית מלון, וזה היה כיף מאוד לילדים ומגבש)

קמפינג בלי להתארגן יותר מדי?? 🫣😁

סתם הבנתי שהתכוונת ללסגור מראש. אבל זה יצא מבדר. 

בצפון.

אז לא ישנו ברחוב...

ישנו בצימר. היה מאוד מאוד נחמד. הילדים שלו בברכה ביום שישי, ובשבת עצמה היו בג'קוזי בלי להפעיל אותו.

הכל כולל אוכל מוכן עלה לנו- 1350.

הלכנו לבית הכנסת, לגן השעשועים, טיילנו באזור של בננות, יש גם מתחם לצימר עם טניס שולחן, כדורסל, נדנדות.

ברוך ה' שמחנו מאוד

שזה תשלום יחסית נמוך לשבת, אבל זה כי היינו בצימר הזוגי ופשוט הוספנו מיטה, מזרון ולול.

בסוף שילמנו 1200 כי הוא רצה מזומן והיה לנו רק ביט

עולה 3500-4000 ל3 לילות, אפילו פחות. סוגרים כבר בחורף, מחפשים המלצות בבוקינג.

3 חדרי שינה פחוס סלון פלוס מטבח פחוס שני חדרי רחמה לפחות. אנחנו צריכים 6 מיטות אבל תמיד היה יותר.

עד היום הדירות היו ממש טובות (בסטדרטים שלנו)

מטיילים באתרי שמורות הטבע, אוכלים בעיר, עושים קניות בסופר גדול באיזור (רמי לוי וכאלה)

מביאים מהבית כלים לבשל.

שווה לקחת דירה עם מכונת כביסה, מאוד נוח שאפשר לכבס מגבות ובגדי ים ובגדים שהילדים אוהבים לטיולים. מחליפים הרבה בטיולים האלו,

כי אנחנו אוהבים להיכנס לנחלים, מעיינות, הכינרת וכו' וגם טיולעם יבשים מלכלכים.

תבדקו קירבה לבתי כנסת.

שני רכבים.

חלק כתבו שלא מעדיפים לישון בבית בסוף יום-בעלי

וחלק כתבו שכן לוקחים צימר ונהנו-מה שאני אומרת

ברור שהכי כיף לישון בסוף בבית

אבל זו החוויה יותר לילדים,הם כל הזמן מתבאסים שכל החברים יוצאים

בחופש לכמה ימים ואנחנו כמעט ולא...,

ברור לי שלא כולם יוצאים,זה יקר וקשוח לכולם

השאלה אם טיולים יומיים לא יוצא כבר יותר יקר מכמה לילות בצימר...כי החופש ארוך 🤦

זו חוויה אחרת. כשיש רק קטנטנים וזו המון עבודה להיות מחוץ לבית, באמת עדיף טיולים יומיים.

כשהילדים גדלים, בשביל להיפתח ולהתנתק ולהחליף אווירה עדיף לצאת כמה ימים (אם יש אפשרות כלכלית)

טיולים יומיים כשיש גם בנים וגם בנות, גם גדולים וגם קטנים,

זה אומר שרוב הסיכויים שחלק לא יבואו. זה גם שיקול מבחינתי.

נסיעה לצפון הרחוק יותר, אני לא אעשה בנסיעות יומיות..

אבל מה שטוב לכם 🙂

בשנתיים האחרונות גם התחלנו לצאת לטיול משפחתי בחו"ל (במקום חופשה אחת בארץ. לצערי בארץ צפון היה יחסית בעייתי בתקופה האחרונה).

מבחינתי אני לא אצא בלי הילדים (מקסימום לילה אחד עם בעלי במקום קרוב) אז נופש זה רק כולנו יחד. בתחושה שלי זה מאוד מגבש ונזכרים תמיד בחוויות שהיו לנו יחד. כמובן שזה תלוי תקציב היו תקופות שהיינו הולכים לקמפיינג או מתאימים את החופשה למשהו פשוט יותר תלוי תקציב. בארץ אנחנו הכי נהנים מצימר עדיף עם בריכה פרטית שם אנחנו מתארגנים על על האש/ארוחות בוקר ורוב היום מטיילים בחוץ. מרגיש לי יותר זורם עם ילדים בניגוד למלון (מה גם שחדר במלון מוגבל בדרך כלל להורים +2 ילדים).

היינו פעם ברוח ברמה ברוכים קלע אלון המקום היה ממש מהמם חיסרון אחד שהבריכה לא מגודרת יש רק אפשרות לנעול את הצימר עצמו (עם ילדים קטנים ולא שוחים יותר בעייתי)

באילת היינו ביאלרנט דירות אפרסמון זה בריכה לאיזה 3-4 דירות אבל למזלנו זה היה אנחנו ועוד משפחה והתחלקנו בשעות על הבריכה.

היינו גם ביאלרנט במגדל עם בריכה

לרוב יותר קל למצוא צימר עם ג'קוזי פרטי בריכות יש בדרך כלל למתחם של 2 צימרים ומעלה זה היינו הרבה פעמים עם עוד משפחה אחת שנסענו יחד. כבר לא זוכרת את השמות של המקומות.

אבל אין מצב לוותר על נופש, כל שנה בשביל הילדים.

מתיש נכון אבל כ"כ חשוב להם לביחד ושלא ינטרו לך טינה בגיל גדול, לא חשוב איך אני יודעת 😉 

מתאמים עם האחים (לפעמים ממש מאורגן כולם  לפעמים יותר ספונטני)  ואז כל נושא הילדים פחות קשוח 😉

יש להם חברה ותעסוקה

וגם להורים כיף

בקיצור קונספט מומלץ ממש 

וגם טיולים יומיים אם יש לכן

ממש תודה על התגובות! החכמתן אותי

מצד שני אני כן חושבת שיש מקום גם לצאת לטייל למשהו שאתם לא מאד נהנים ממנו כדי שלילדים תהיה חוויה של טיול וזמן איתכם.

אז צריך לאזן ולנסוע למשהו שמתאים לכם אבל לא לצפות שזה יהיה נופש של רגל על רגל...

אנחנו אוהבים קמפינג וטיולים בטבע

יש בצפת קבוצות וואטצפ של אנשים שמשכירים את הדירה שלהם במחיר יותר זול מצימר.

כמובן התנאים הם לא תנאים של צימר (אין בריכה, אין ג'קוזי) וגם צריך להיות זהירים ליפול על בית נקי (להתבונן היטב בתמונות!)

אבל זה נחמד

ולילדים קטנים החוויה של בית אחר עם משחקים אחרים (במידה שהמארחים מאשרים לשחק בהם) היא חוויה ממש נחמדה.

אם מוצאים בית בעתיקה זה בכלל שווה.

חלק מציעים גם צימרים ממש..

קיצר שווה להכנס לקבוצה כזו ולבדוק אופציות.

אולי למישהי פה יהיה קישור עדכני לקבוצה כזו

אנחנו יוצאים פעמיים בשנה

כי זה חשוב לנו

זה צבירת חוויות עם הילדים

ואנחנו עובדים קשה מאוד בזמן הזה

וחוזרים עייפים

אבל זה שווה לנו

אוהבים מאוד את אנ"א

אבל בעיני הדגש הוא על פניות.

לצאת כולל לינה זה ממש קשוח, לפעמים אנחנו עושים את זה אבל לא כל שנה,

ולפעמים ישנים אצל חמותי או אחים שלנו שזה יותר קל מבחינה לוגיסטית.

יציאות יומיות הרבה יותר קל, זול, ומועיל לנו. זה ממש לא צריך להיות מפוצץ.

זה מעיין שלא מכירים, פארק שווה, בישול בשטח, לפעמים מסלול (לצערי לא לקחנו את הילדים כ"כ למסלולי הליכה, אנחנו צריכים להכיר להם את זה יותר). מזרקות, אתרי עתיקות/מורשת...

פעם ב... אטרקציה בתשלום כמו קיר טיפוס וכאלה.

צריך להיות על זה, להגיע מאורגנים ולדעת לאן הולכים ומה עושים, להצטייד כמו שצריך - בעיקר אוכל אבל גם משחקים לשטח - אפילו ברמת הכדור/מטקות/צלחת מעופפת. אפשר להשקיע יותר עם מחצלת, ערסל, ציליה, ועוד ועוד זה כיף ממש. העיקר הפניות וההנאה שלנו ההורים שאנחנו על זה, במצב רוח טוב, שמחים, פתוחים להתנסות ומשחק.

אבל עד עכשיו יצאנו, בעיקר לבתי מלון

לא יוצאים ליותר מלילה גג שניים. ממצים לגמרי מבחינתו

השנה לא קבענו כלום האמת. עדיין.

ליצור חוויות של טיול פעם-פעמיים בשנה זה השקעה משפחתית חשובה לדעתי גם אם זה מורכב

יוצאים לטיולים של 3 ימים במהלך השבוע/חמשוש

דירת אירוח, צימר, אירוח כפרי מכבד לא להתכלב אבל כן ברמה נורמלית

במקומות שמתאים לילדים להסתובב חופשי ומרחבים שהם יכולים לשחק אז לעניין הזה מלון ממילא לא רלוונטי בעיני

קמפינג אני לא אוהבת אז פחות בקטע, אבל כן עושים להם פעילויות שטח כמו סאג', מדורה, יצירות מהטבע וכד'

להורים סיפרנו בהריון הראשון מיד בבדיקה החיובית, בשני אחרי אולטרסאונד עם דופק

אחיות שלי ראו עלי ממש בהתחלה, הרבה לפני שסיפרתי. מצידי הייתי מספרת כנראה בחודש שלישי- רביעי כזה

לחברות בחודש רביעי- חמישי

להורים סוף שלישי

לאחים חודש חמישי

מרוב שהייתי בחרדות שזה יגמר לא העזתי לספר

להורים סיפרנו אחרי סקירה ראשונה

ואח"כ לאט לאט לאחים

לחברות קרובות

בעבודה

לא חושבת שיש בזה נכון ולא נכון (חוץ מבעבודה שיש חוק),

אתם צריכים להרגיש בנוח

ואני תוהה מתי לספר

נגיד בעבודה מתחשק לי למשוך עד שבוע 20+

אבל מסביב אני מתלבטת 

בגדול הייתי מספרת למי שחשוב לי לפני שרואים

כי אז זה כבר מתחיל להיות קצת מביך

החלטות טובות!

בהריון ראשון לאמא שלי ממש ממש בהתחלה, קצת אחרי שגיליתי, ביתר ההריונות קצת יותר מאוחר סביב שבוע 10, לחמותי טיפה אח"כ, ולאחים מתי שהסתדר.

לחברות טובות מתי שהתחשק לי, לרוב מוקדם מאוד, בהתאם לתמיכה שהייתי זקוקה לה. לחברות פחות טובות מתי שראו, לא טרחתי לספר.

בעבודה- ממש מוקדם, הרבה לפני שצריך.

ממש השתנה.

לאמא שלי בדרך כלל ספרתי אחרי הדופק או לפני אם הרגשתי ממש לא טוב,  להורים של בעלי בהריון הראשון בשבוע 9 ובשבוע 13 חמותי סיפרה לכולם אז מאז אנחנו מספרים לה רק אחרי סקירה ראשונה

לחמי וחמותי אזור שבוע 10 כזה

לאחים וכו אחרי סקירה ראשונה

ולשאר העולם בדכ נותנת לגלות לבד😅

מבחינתי גם שבעלי יספר להורים שלו באותו זמן, לא רואה הבדל בין ההורים

ואכן סיפר להם בערך ככה או ממש כמה ימים אחרי, אבל סתם בלי סיבה מיוחדת לא יצא שסיפר ממש מיד..

לאחים והאחיות מספרים בתחילת חודש חמישי (למרות שהאחיות הקרובות שלי חשדו לפני🤭)

לשאר העולם, נותנת לגלות לבד, ומשוחחת על זה חופשי מחודש חמישי 

לגבי 1, אין לי ניסיון. אולי כדאי לנסות להניק בתנוחות שונות, ולמצוא איך הכי נח לה.

2. תמשיכי בשעה הרגילה.

3. לא שמעתי שיש קשר לזמנים הנקה ושאיבה.

אני יודעת שזמן לקחתי הגלולות יכול להשפיע.

לי אישית לא היו כתמים, גם כשלא הקפדתי על השעה. וגם עם הנקות ושאיבות לא דווקא בשעות בלי קשר לזמנים.

לי למזלי היו כמה וכמה הנקות מוצלחות לפני כן, אז ידעתי שה"בעיה" לא בי...

אני לא יודעת אם באמת היה לה רפלוקס סמוי או לא (הרופא לא שלל ולא אישר, וגם לא נתן תרופה) - רק יודעת לומר לפי הרופא שצריך להיניק כשהתינוק כמה שיותר בישיבה (לא יודעת איך עושים את זה תכל'ס🙄 אבל אולי תנסי), ואחרי ההאכלה להניח אותו באלכסון (בטרמפולינה זה הכי טוב. הוצאנו מהמחסן את הטרמפולינה שקיבלנו בילד השני ולא באה לידי שימוש, והבת שלי חצי גרה שם...)

עוד דבר שכדאי לבדוק הוא לשון קשורה. לבת שלי הייתה מסתבר לשון קשורה, שאף אחד (מהרופאים בבית החולים ועד לרופא הילדים) לא זיהה רק יועצת הנקה שהגעתי אליה בגיל עשרה חודשים זיהתה את זה...

ואם גם בבקבוק היא מסתבכת - מציעה לנסות את הבקבוק של לנסינו. זה הבקבוק היחיד שהבת שלי הסכימה לקחת.

בהצלחה יקרה! זה באמת קשה ומתסכל❤️

לשים בטרמפולינה לישון פשוט?

בסהכ מה שהיא עושה רוב היום זה לאכול ולישון הרי.

ולגבי הבקבוק

חשבתי שזה הגיוני שגם עם הבקבוק לא נעים לה לאכול, כי זה כואב /צורב במידה דומה להנקה, לא? היא אוכלת מהבקבוק ותוך כדי מתחילה להתפתל אז לא חשבתי שזו בעיה עם הבקבוק דווקא כי אנחנו משתמשים בכמה סוגים.. אבל אולי אני טועה?

בהמשך היא תתחיל גם קצת לשחק שם.

ולא יודעת לומר בקשר לבקבוק, בעצם... יכול להיות שאצלנו היא לא הסתדרה עם בקבוקים אחרים בגלל הלשון הקשורה, וזה לא קשור לרפלוקס שאולי היה לה ואולי לא.

בכל אופן, את יכולה לנסות להאכיל אותה בבקבוק כשהיא שוכבת בטרמפולינה, אני חושבת שזה גם יכול לעזור.

כדאי להתייעץ עם יועצת הנקה ברמה גבוהה, יכולה לעזור למצוא פתרונות 

אבל לעניין הזה בינתיים לא מצאתי פתרון

כי גם אם אני מניקה בתנוחה זקופה, אם היא לא נינוחה היא פשוט זורקת את הראש אחורה ומקשיתה את הגב וצורחת מרעב וכאב

מה לעשות אם זה לא עוזר?

נראה לי שצריך לחזור אליו, לא? 

אצלי זה היה קשור באופן ישיר לריפלוקס. וזה מאוד משפיע על היכולת להתחבר כמו שצריך בהנקה.

צריך לבדוק אצל רופא שמבין בזה, המון רופאי ילדים לא יודעים לזהות לשון קשורה אחורית (אצלי שלושה רופאים אמרו לי שאני טועה, עד שלקחתי לרופאה מומחית וראיתי ישועות).

וגם יועצת הנקה שנחשבת מאד מקצועית. אבל עכשיו אני דואגת שאולי כן יש לשון קשורה ולא עלו על זה?

מה שם הרופאה אם אפשר לשאול?

ויועצת ההנקה שבדקה את הבת שלי היא אודליה גור אריה.

שניהם בירושלים, אם נגיש לך.

תפני אליהם

יעל דובסטר גם נחשבת מעולה

אני מאוד התרשמתי מד''ר יעל דובסטר.

גם ד''ר בוצר אמור להיות מקצועי מאוד בתחום.

באיזה אזור נוח לך?

הציל אותנו ככל הנראה מריפלוקס סמוי, אמנם ההנקה הרגיעה אותה אבל היא לא היתה רגועה בשום מצב אחר חוץ מהנקה ו/או מנשא.

ממליצה על יעקב דרמון מירושלים.

בטיפול הראשון כאילו לא קרה כלום, בטיפול השני פשוט קסם, אי אפשר להסביר.

שתיה מוגזת

תה

מים קרים

קרטיבים

גלידה

במצטבר היה יכול לצאת פחות מ4 כוסות ביום. לפעמים חלק מזה היה יוצא בהקאות..

פודקאסט של אפרת וקסלר.

הכעס מגיע כתוצאה מהשורש.... בהצלחה 

תוכלי לשלוח לי קישור בבקשה?

זה האתר שלה ארכיון Podcasts - אפרת וקסלר - הורות מגדלת ומובילה

וזה בספוטיפיי https://open.spotify.com/show/3a5OZ3OiuK5kTOQOqgTuyV

התחברתי לשיעורים של הרבנית מיטל דאודי- ביוטיוב.. 

של הרבנית חבצלת סולטין ושל הרבנית דינה ראפ.

לא זוכרת אם יש שם התייחסות ספציפית לנושא הכעס...

הרי הסיפור הוא לא הילדים ומה שהם עושים אלא היכולת שלנו לנהל את האנרגיות הרגשיות שלנו.

סליחה שאני לא מציעה מקור מידע ספציפי, אוכל לחפש לך בהמשך, אולי מחר, אבל אצטרך תזכורת.

לא עברתי הפלה

אבל

הכי נורמלי בעולם להקשיב למה שאת מרגישה ולרצות לחזור לשגרה

אף אחד לא אמור להגיד לך איך את מרגישה

זה הגוף שלך

את עברת את זה

אחרים עברו את זה יותר ממרחק

שלא יתערבו לך

ואם הם כן מתערבים

תבקשי מהם שלא

אין שום ספר הדרכות איך להרגיש אחרי הפלה ולכן כל אחת יכולה להרגיש ולחוש איך שמתאים לה.

אני גם לא חושבת שכולן חוות הפלה בצורה כל כך קשה כמו שנראה לך.

פשוט מי שחווה את זה בצורה מאוד קשה אז נוטה יותר לשתף את זה כאן או בחיים האמיתיים.

אני ראיתי את אחיות שלי שמאוד קרובות אלי שעברו הפלות בשבועות מוקדמים יחסית

אצל אף אחת זה לא היה טראומטי במיוחד, כן עצוב וכואב אבל נורא מהר חזרו לשגרה.

(רק אחת מהן שעברה הפלה אחרי שחיכתה הרבה שנים להריון אז זה באמת היה ממש ממש כואב ועצוב)

כנראה יש לך חוסן אישי מאד גבוה וזה מעולה.

תקשיבי ללב שלך ותהי הכי כנה עם עצמך (נראה שדוקא במקרה הזה לרצות אחרים יהיה להיות שבורה "בכח").

לפעמים גם האסימון נופל באיחור והעצב מגיע אחרי כמה שבועות/חודשים וזה גם בסדר, תמשיכי להיות קשובה לעצמך.

אגב, פה בפורום הכי טבעי שהנשים שלקחו את זה יותר קשה יכתבו פה בניגוד לנשים האחרות. מי שלא לקחה את זה קשה פחות תרגיש צורך לשתף ולחפש תמיכה.

הייתה לי הפלה בעבר, בשלב קצת יותר מוקדם ממה שתיארת. הצטערתי, התבאסתי, ועברתי הלאה. ממש לא חוויתי את זה באופן דרמטי.

ולגבי לקחת חופשת מחלה, תעשי מה שטוב לך! אני יכולה לספר לך שעברתי בעבר הפלה בשלב מאוחר בהריון וקיבלתי חל"ד מלא וניצלתי רק 9 שבועות במקום 15 ומלא אנשים העירו לי שזה טעות, אבל עבורי זה היה הרבה יותר מתאים.

אין נכון או לא נכון, על אחת ומה שמתאים לה, זה לא אומר עליך שום דבר רע!!!

(היו לי תחושות קשות אחרות, שנבעו מהטראומה שצפה לי מבתי חולים)

אבל העובר הפסיק להתפתח בשלב מוקדם מאוד, וממהתחלה הייתה הרגשה שההיריון לא תקין. והוא גם הגיע קצת בהפתעה, שנה וקצת אחרי הולדת תאומים, ובדיעבד אני שמחה שלא נולד לי אז תינוק, כי זה היה צפוף מדי עם התאומים.

אז לא יודעת מה לומר עלייך, אם התחושות שלך כרגע נורמליות או לא. יכול להיות שהן נובעות מבריאות נפשית - של עיכול והבנה שאם כבר אין, אז אין מה לבכות, כי זה לא יעזור.

אבל יכול להיות גם שזו מעין הדחקה, ולכן אני חושבת שכדאי לך לשים לב לעצמך בהמשך, כי אולי תחושות האבל יצופו פתאום בעוד חודש-חודשיים, ואז תצטרכי לתת להן מקום אף שלכאורה כבר התקדמת הלאה...

בשורות טובות❤️

יכולה לומר לך מניסיוני שכנראה את עדיין לא מעכלת.. את עדיין בהדחקה.

באיזה שהוא שלב יפול לך האסימון ותרגישי את הכאב הזה.

יש הרבה טריגרים שיכולים לגרום לך לכאוב... זה יכול להיות לפני המקווה או כשתקבלי מחזור שוב או כשתראי נשים בהריון בשלב שלך.

אל תלחיצי את עצמך עכשיו להתאבל. אבל כשזה יגיע תתני מקום להתאבל ולבכות. אל תדחיקי את זה.

חיבוק גדול ממני❤️❤️❤️

יכול להיות שבהמשך תחווי תחושת פספוס או אובדן. תהיי קשובה לעצמך, לעבוד מהבית נשמע מעולה, להיות בחוסר מעש זה גם לא בריא.

אם בהמשך תרגישי שאת צריכה אוורור תתני לעצמך את זה, ולכן חשוב לדעתי להשאיר את התגובה שלך לאירוע לא סופית עדיין, אלא לפעול לפי מה שמרגיש לך נכון באותו זמן.

של "לא מגיע לי תינוק", לתחושות של השלמה או אפילו המונח אושר בו נקטת. תשהי עוד קצת בפער הזה...

(ובלי קשר, רבות חשות מגוון של עוצמות ביחס להרגשות שלהן, בטח סביב הפלה. אישית ההרגשה בהפלה הראשונה שלי היתה של אכזבה קלה, יחד עם ציפיה ותקווה, ובכל הפלה נוספת - היו 3 רצופות - ההרגשה החמירה)

להגיע למימוש, אבל מצד שני לא בכיתי, לא הרגשתי רגשות אשמה, זה היה נראה לי די טבעי וחלק מחבילת הפוריות של העידן הזה.

השתדלתי לשמור על מנוחה בהתאם לכוחות שלי בימים שאחרי, אבל לא נמנעתי נגיד מארוע משפחתי שהיה למחרת הגרידה. לא רקדתי כמובן.

גם לא היו רגשות שליליים שהופיעו מאוחר יותר, אבל תהיי קשובה לעצמך ואם את רואה שכן מגיעות תחושות יותר של דאון, לא להתנגד להן. תני מקום, תשהי בהן כמה שהן מבקשות ממך כדי שיעלמו ברגע הנכון ולא ימשיכו לזמזם כשאנחנו לפעמים בהתנגדות לחוויה כלשהי. תרגישי טוב, ובעיקר תרגישי טוב עם עצמך בכל תחושה שעולה לך, את ממש נורמלית.

אתר מתכונים לתינוקות. אפשר לחפש לפי גיל, מרקם, רגישויות וכו.

מפעילה אותו תזונאית תינוקות וילדים. 

אני התחלתי עם מרק טחון (ירקות ועוף והודו)

ואחכ גם מנה של פירות טחונים

בננה מעוכה

אם היא אוכלת סלמון אז אולי טונה מתאים

זה לפי התגובה שלה... שאת רואה שהיא לא צריכה השלמת הנקה/תמ"ל אחרי הארוחה....

טונה

אבוקדו

חביתה/ביצים קשות מעוכות עם מלח ושמן זית

פשטידות

דייסת קוואקר (עם מים, כך אני תמיד עושה)

מרקים

קציצות טונה וקינואה

לק"י

חתיכות קטנות של לחם עם אבוקדו/ טחינה/ חומוס. עם זה אפשר גם חביתה.

לחם מטוגן

החלק הפנימי של המלפפון מגורד. או לתת לה רצועות מלפפון עם הקליפה, שתכרסם את הפנים שלו. רק לשים לב שהיא לא חותכת חתיכות גדולות.

ירקות מעוכים. אפשר להוסיף עם עוף או קציצות רכות.

אני מועכת הכל במזלג.

יש לי ילדים שבגיל הזה אכלו רק גרבר, והתינוק הנוכחי למשל כבר אוכל הכל כמעט..

בבוקר- חתיכות לחם קטנטנות טבולות בטחינה וחביתה

צהריים- אורז וקציצות מרוסק גס, קוסקוס ומרק (בגדןל מה שאנחנו אוכלים אא"כ זה לא מתאים עדיין אז משתדלת שיהיה לו מרק טחון)

ערב- משתנה. מרק/ לחם מטוגן/ פנקייק מקמח מלא/ שאריות מא. צהריים/ ביצה קשה מרוסקת עם טחינה/ פשטידה כלשהיא/ אבוקדו