מודעת מראש שאולי הדברים שאכתוב עכשין מוקצנים מאוד ולא פרופורציונלים בעליל.
אבל עכשיו הרגש מדבר, לא השכל.
נשואים באושר תודה לה' הטוב שנתיים.
שנה ראשונה מניעה טבעית (זיהוי ביוץ - בקיאה בזה מאוד ויודעת את היום המדוייק של הביוץ. אולי יום אחד אנדב מהמידע שלי 😜)
שנה שנייה מנסים בזמן של הביוץ. יום כן יום לא, לפעמים כל יום. אבל לא פספסנו אף פעם.
ועדיין אין הריון.
עשיתי פרופיל הורמונלי הכל תקין. המשכנו לבדיקת זרע
זה עדיין בתהליך.
ואני מתה אבל מתה מפחד (מפחיד אותי אפילו חהגיד את זה) שמשהו משובש אצלנו ברמה שלא נצליח. כי למה שזה יקרה? ואיך? המחשבות משתקות אותי.
מסביבי כולן נכנסו להריון תוך חודש עד ארבעה חודשים.
נשמע לי מוזר שאצלנו זה לא קרה. (ברור שזה נס מדהים ופלא מטורף)
כבר לא מתרגשת שמגיע מחזור כי זה הוא מאוד צפוי.
מתפללת ובוכה בלי סוף, בלי סוף.
ובעיקר מפחדת מאוד מאוד מאוד.
אני לא בלחץ אפילו, אני פשוט מפחדת.
חייבת הרגעה וקצת שפיות.
תודה נשים יקרות.
