אני לגמרי בעד לפתור את עניין השינה אם אפשרי
והכי בעד שהיא תהיה עם תנאים נוחים כמו שמגיע לה וכמו שהיא רוצה שיהיו לבעלה.
ממה שהיא מתארת במציאות הנוכחית (אם פנו לטפל ולא עזר או אם בעקבות התגובות פה יפנו לטיפול אבל עד שיהיה שיפור זה המצב), עניתי לפי הבנתי אבל בניסיון לראות את המציאות גם דרך העיניים שלה.
אני חושבת, ושמתי לב לתופעה הזו על עצמי מכל מיני שיתופים שלנו בין האחיות, שיש איזה מקום בנפש שלנו שמתקומם מאוד לשמוע כשאחת מהאחיות שלנו מוכנה להכיל שריטות של בעלה ולא רואה קו אדום באיזה שיגעון (לדעתי) שלו, כשאותי המחשבה על להכיל את זה ממלאה תסכול. והי, גם עלי הן לפעמים פותחות עיניים ולא מבינות למה אני ככה מרגישה צורך לספוג בשבילו ואני מצידי ממש לא מבינה למה בדיוק *זה* עכשיו מקפיץ אותן.
ועד כמה שידוע לי, הזוגיות של כל אחת מאיתנו יציבה ומיטיבה. וגם עם אתגרים כי די אי אפשר בלי.
המסקנה שלי מזה, היא שאנחנו שונות כל אחת במה שמצידנו הוא קו אדום, וגם אם משהו עובר את הגבולות שלי ונשמע לי הזוי, לזכור שאנשים הם שונים, גם במה אצלם הוא קל/ קשה וגם איפה הקוים האדומים שלהם.
אגב, גם הפותחת השתמשה במילה הזוי בשאלה שלה, אבל בנוסף תיארה מה התנאים הפיזיים כרגע ולמה זה הפתרון שגם היא מודעת לזה שהוא לא אידאלי. מצד שני להגיד הפתרון עליו בהתאם תיאור הפותחת (מעבר לטיפול בבעיה עצמה שזה ודאי היה צריך לקרות כבר מזמן בהחלט ואם לא נעשה אז חבל על זמן יקר) זה בעיני כמו להגיד שילך למצוא חדר פנוי אצל ההורים שלו או באיזה בית שקט אחר, זה מצב הזוי באותה מידה.
מקוה שהסברתי את עצמי.
שורה תחתונה, אני הכי בעד להציע כיוונים לפתרון, רק היה לי קשה מידת החריפות אל הפותחת ביחס לתאור שלה מהם התנאים כרגע.
