ורוצה להוסיף עוד התייחסות קטנה שנגעה בי אישית,
הנושא של להרות וללדת בתקופה כזאת של קושי להחזיק את הקיים.
אז קודם כל, כל אחת והשליחות שלה. כל אחת והמתנות (כלים) שקיבלה.
כל אחת משחקת את המשחק לפי הקלפים האישיים שהיא קיבלה ולכן כל פזילה למהלכים שהשני עושה מייצרת אצלנו תחושת אי נוחות לא נכונה.
מה שהיא עושה נכון לה לפי הנתונים שלה. זה לא נכון לי לפי הנתונים שלי.
אבל מעבר לכך, ההסתכלות על השליחות שלנו בעולם. בהיסטוריה. החוליה שלנו בשרשרת.
אותי ממש מחזק לשמוע וללמוד עוד ועוד על קורות העם היהודי לדורותיו מתוך מסירות נפש והסתכלות קדימה.
אלפיים שנות גלות. 2-0-0-0 שנה של רדיפות, פרעות וחורבן גדול. קהילות שלמות !!! שאבדו מהעולם.
היום, לאחר חורבן ושבר. אסון. צרה גדולה לעם ישראל.
אבל, וזה אבל גדול, גבורה, הקרבה, מסירות נפש כפשוטו!! החל מקרבות הגבורה ב7.10 וכל יום מימי המלחמה הזו.
יש לנו היום את היכולת להיקהל ולעמוד על נפשינו. לא עוד כעם נרדף בין העמים שרק שורד את התופת עד התופת הבאה.
אנחנו עם שמכה באויביו מנה אחת אפיים. נלחם את מלחמת ה'. דור הניצחון.
וכל זה, לא רק החיילים בחזית, אלא כל אחד ואחת מאיתנו פה. כל בוקר שקמים לעוד יום. כל חיבוק שמצליחים להעניק לילדים. כל סנדוויץ שספוג בדמעות שלנו. כל פסטה שיוצאת מלוחה/ תפלה מחוסר ריכוז
כל תור ששכחנו לקבוע/ איחרנו אליו וקיבלנו נו נו נו.
כל אי הכמת שיעורי בית כי ביקשתי מהילדים שיעזרו קצת להזיק את הבית.
כל מלחמה קטנה וגדולה על היומיום. כל זה חלק מהשליחות של הדור שלנו.
וכמה שקשה, כמה שנמאס, אני חושבת על האמא משנת תרפט, האמא מהאינקוויזיציה. האמא מוומיזא ומגנצא. האמא מחייבר. האמא מאושוויץ. האמא מהממד בעוטף.
ואני נלחמת יום יום את המלחמה שלהן. את המלחמה בשבילן. הן שלא היה בידיהן להציל ולהילחם. ולי יש לא רק בשביל מה, אלא גם את הדרך.
הן שלא הצליחו לשרוד, אני אשרוד בשבילן. אני ימשיך את המסירות נפש שלהן. אני אנקום את דמן ודם ילדיהן השפוך.
אני לא אשבר (במובן של יציאה מכלל ישראל, לא במובן שהמלחמה שלי תהיה הפי הפי, כי היא לא)
ו.. (פה אני מגיעה לנקודה)
אם השליחות שלי היא להחזיק את הקיים. להתמודד עם מה שיש וזה מה שיגרום לי לפער שלא תכננתי בין הילדים, אז המחיר הזה שווה לי לדורות. הפער הזה לא יהיה אות קין, אלא אות הניצחון שלי לעולם.
זה סיפור ההצלחה שלי ולא הכישלון ח"ו, גם אם אני היחידה שאדע את האמת בתוכי.
גאה על השליחות על אף המחירים.
אני לא אומרת שלהביא ילדים יהודיים לעולם זה לא חשוב. בטח בתרופה כזאת,
אבל כדי להיות חוליה חזקה בשרשרת, צריך חיילים היום. צריך משפחות בעורף היום. צריך להחזיק את הקיים היום.
בע"ה עוד יגיעו ימים טובים יותר. ימים בהם נצליח להתקדם הלאה. לשקם את העם, לשקם את ההתיישבות, לשקם את הכלכלה, לשקם את ההרתעה, לשקם האור על פני החושך, ואז נוכל גם לשקם את המשכיות עם ישראל.
בשבילי השליחות היא לא המספר ולא ההפרשים, השליחות היא קודם כל במהות. וכדי לקיים את השליחות יש לה מחירים. מחירים לא פשוטים בכלל. אבל אני תמיד חושבת מה נכון. מה הסיטואציה ה"תקנית".
הרבה כתבו שהסיטואציה היא לא תקינה.
אבל אני חושבת שאם מסתכלים על זה במבט רחב יותר, אז המלחמה הזאת היא הכי תקינה שאפשר!!
סיטואציה בה קהילות שלמות הולכות כצאן לטבח, זו סיטואציה לא תקינה.
ב"ה שזכינו שיש לנו האפשרות להילחם בעצמנו את מלחמתינו. ומלחמה היא לא קלה. גם בעורף היא לא קלה. אבל היא תקינה.
כמו שמיחושי הריון הם לא קלים ולא פשוטים אבל הם תקינים.
זה תקין שאת חשה בדידות
זה תקין שאת רוצה את בעלך בבית
זה תקין שנגמרת לך הסבלנות
זה תקין.
הכל תקין.
אבל זה גם תקין שבעלך ממלא את ייעודו כחלק מהעם היהודי.
זה תקין שבעלך נושא נשק.
זה תקין שגם לו קשה.
זה תקין שגם כשהוא בבית הוא לא מצליח לספק את צורכי הבית.
אף פעם לא היה קל להיות יהודי. אבל אם להיות יהודי, רק בדור שלנו. לא הייתי רוצה להיות אמא יהודיה בתקופה אחרת. על אף כל הקשיים וכל המחירים.
וכל צלקת שתישאר מתקופה זו, בין אם זה כמות הילדים או כל צלקת אחרת, נישא אותה בגאון כעדות לגבורה יהודית ונשית בימים ההם בזמן הזה.
כל אחת והשליחות שלה.
כל אחת ודרכי ההתמודדות שלה.
יש המון קרבות שקופים במלחמה הזאת. המון. את לא לבד. ובקרבות השקופים נקבל סיכת ניצחון שקופה.
האחרים שיסתכלו עלינו אולי יראו חור. אנחנו נראה אור.
נתחזק גם בפחות שיפוטיות ויותר ענווה כלפי אחרים, וגם באמונה בבחירות שלנו בתוך הקרבות השקופים שלנו.
כל אחת במסע המדויק לה.
את גיבורה ממש, כל יום בתוך המלחמה הזאת.
כל סיפור מתוך 987654321 שסיפרת, כל חיבוק, כל מילה טובה, כל ליטוף, כל חיוך כלפי עצמך, כל רגע שצלחת, כל חצי קלאצ שהצלחת לקדם, הלוואי ואת רואה את כל הטוב ואת כל העוצמה ואת כל הגבורה שבך!! גבורה לא נמדדת בהצלחה אבסולוטית והקטנת הקושי, גם לא בבחירה להיות בתוך הניסיון הזה.
גבורה נמדדת בכל הצלחה קטנטונת בתוך המלחמה הקשה הזאת. כל צעד קדימה, גם אם אחריו יש שניים אחורה. כל צעד כזה הוא גבורה.
ואת גיבורה.
אז תרימי לעצמך, כי את מלכה!
👑
