אני חושבת שהחלק הראשון מתאר ערך עצמי שנשען על הסביבה החיצונית.

על מראה, הערכה, עיניים חיצוניות.

הבעיה בכזה ערך היא שנמצאים במרדף כדי להשיג אותו, וכשמשיגים אותו מגלים שהוא לא ממלא כלום ונשארים ריקים בפנים.

החלק השני הוא הלקאה עצמית על ריחוק מאלוהים.

מזדהה עם שני החלקים❤️

את אלוהים באופן אישי השארתי רגע בצד,ההלקאה הזאת לא נותנת רגע נחת ולא משאירה מקום לריפוי.

אם הוא קיים, הוא יבין.

וערך עצמי פנימי אמיתי זאת עבודה של חיים שלמים❤️

תחילת ההתבוננות,  

מה כל כך מרגש בתהומות הללו?

מה מדהים בחיצוניות הזאת?

שבו את חולמת להיות במקום

ששם את אומרת וואלה הכל יהיה טוב.

תנסי למצוא מה עושה לך טוב מבפנים ותתמלאי מהריק שבת

אבל העולם לא שחור או לבן

יש גם באמצע

תמשכי ותעשי כמה שיותר לכיוון שאת מדמיינת ככה לפחות תתקרבי כמה צעדים למה שאת חולמת

ההתחדשות

הגילוי 

שלאנשים שסביבך אין לקול הזה זכות קיום?

אין מישהו/י שאת בכל זאת יכולה לשתף? 

למגזר שממנו הגיעו.

אני לא חושבת שנכון לקשר בין רמה אמונית ודתית לבין אסונות.

השנה לא (או עדיין לא) התמודדתי עם הרגשות האלה.

כנראה הזמן עושה את שלו, ויותר ויותר ברור לי שהסליחות הן לא כלפי ה' או ביחס למצוות.

אני גם לא מאמינה במצוות או שמישהו בודק אותן, וכל הצ'ק ליסט הזה לא בשבילי ומרגיש לי קטנוני .

אם כבר אווירת סליחה אז יותר ביני לבין עצמי והסובבים אותי, לא כלפי אלוקים.

תודה לאל שיש את מי לארח.

לעשות רק יום טוב אחד?

אתם ישראלים לא?

תאמת אני ניסיתי לקחת בכיף את ליל הסדר והכנתי להם קסמים על עשר המכות אז היה ממש כייף ומצחיק

אפשר גם להגיד לבעלך להריץ קצת להבא שיעבור יותר מהר ובשמחה