אזהרת טריגר - דברים שלא תאהבו לשמועאברהם א

אני רוצה לשמוע יותר כעס

יותר התרעמות

יותר שנאה יוקדת

לא צריך לקבל דברים באהבה

אווירת מרד

שגם אם סופו להיכשל עודנו מרד

תצעקו בפורום!!

אין סיבה לדבר כל כך יפה

בשביל מה כל ההתייפיפות המעושה

להפסיק להראות כמה אור יש בחיינו

ואיזה תפיסה חיובית יש לנו כלפי החיים!

לא באנו לחכות שום מודל.

לא באנו לצייר שום אידיאה.

For god sake  טיפה ריאליזם לא יזיק.

תכתבו על החיים כמו שהם.

לאו דווקא רע לאו דווקא טוב.

ותתחילו לשפוך את העולם הפנימי שלכם.

אני כל כך מתגעגע לכתיבה מתריסה.

לכתיבה דורשת.

למה הכול חייב להתעסק בפוליטיקה.

באהבת השם.

כן כן. גם דתיים יכולים לשאול שאלות בקול רם גם על הבורא.

חופש המחשבה חברים.

רק מי שמכיר את זעם הבורא יכול לכתוב על אהבתו.

אחרת זה שקר. התעלמות מהמציאות שבסוף סוטרת לכולנו בפרצוף.

אז תכוונו עלי בתפילה.

הרי בסוף אני הוא זה שדורש רחמים.

ואולי הטבע הישראלי יחזור אליי ביום מן הימים.

אשריכם.

אהבתיכנר✍️
האש שליאחו

ההכרחית, המתניעה את התהליך,

המכריחה אותי למחוק ולכתוב ולמחוק,

לשכוח וללמוד ולשכוח,

עליי לשמור באיזון מוחלט בכל שלב.

 

עליה להיות מוכנה לשרוף בשנאה יוקדת, לבער סיגים בלתי־אפשריים,

אך לא לסנוור אותי בניצוצותיה, כאילו היה ניצוץ האש המוזהב האבן הזהובה בעצמה.

 

עליה להיות מוכנה לחמם באהבה, בתשוקה אמיתית המגשרת על כל ההבדלים, המכסה על כל הפשעים

אך לתת מקום גם להתגבשות, להתמצקות, ולהפרדה.

 

האש היא בידי, חמקמקה, חסרת צורה או משקל, אך היא בידי, בשליטתי,

בה אני רוקח את אותיותיי לכדי שירה ופרוזה,

ולמרות הסכנה איני נותן לה לכלות אותי, אני שומר על המיכל, על הזהב, על לבי: על המעבדה.

 

///

 

בנימה אחרת, אני באמת אשמח לראות קצת רענון בפורום, קל להיגרר אחרי קלישאות וקיטש ובשלב מסוים זה מציק.

האש לעולם לא בשליטתךאברהם א

האש לא נכנעת לאיזון משום צורה

לא מדובר ביינג ויאנג

מדובר בקו החוצה את העיגול והמחזוריות של העולם


האש לא תכלה אותך

מכיוון שמעולם לא היית קיים


האש לעולם חופשייה

אם תנסה לכלוא אותה

או להכניס אותה לתבניות

היא פשוט תיעלם מעיניך


אין עניינה לבער סיגים

מכיוון שהזהב אינו אדונה

ואף היא אינה אדון לעצמה


לפעמים נדמה לנו שאנחנו משתמשים בה

אבל בעצם היא רק חומלת עלינו

ועוברת דרכינו מבחירה


אין לנו רשות להשתמש בה

אלא לראותה בלבד

יפהתות"ח!

אנושי ואמיתי....

אני אישית חושב שזה תלוי אופי. אני אישית בכללי באופי שלי לא מתריס, ולכן גם כלפי א-לוהים אין סיבה שאבטא שאלות בצורה של התרסה. אכן בירורים נוקבים שאני עושה ומציף כלפי אחרים, צריך להשתדל לעשות את זה גם עם ה'....בסוף כל (שבר ו)בירור מוביל לאהבה גדולה יותר.

אבל אנחנו חבר'ה דתיים ויש התבטאויות שאמנםכְּקֶדֶם

יותר מדויקות למה אנחנו חושבים אבל גם לא מתאימים לפורום דתי.

אני מבין את הכיוון שלך גם אני בדעה הזאת, אבל מצד שני זה יכול להיות גם בעייתי ומתכון לצרות. מה גם שהפורומים כאן ממש ממש נקיים ביחס לכל שאר האינטרנט, חבל להרוס את זה

נקיים מאיזה בחינה?אברהם א
לדעתי אפשר להביע כמעט כל דבר אם הוא נאמר בצורה מכבדת..
מבחינת צניעותכְּקֶדֶם
מסכיםאברהם אאחרונה
שיר של יוםאשר ברא

אתגר לכתיבת שיר יומי

@כולם

בו"ה

שיר של יוםטאבי

הכל שר, מזמזם, הומה

מיילל, רועש, סואן

דומה הדבר הזה

למשהו

אך דומם הדבר ההוא

מכבר.

שיר של יוםאשר ברא

תקיעת שופר,

קול תרועה.

הנה הוא בא,

הנה הוא בא.

אבל הוא לא ענה,

וגם לא צלצל.

צחוק של ילדים,

רחובות מלאים.

מי זה הוא האיש,

שחוצה את הכביש?

קול מבשר,

אנחה גדולה.

משיח בא.

משיח בא.

שיר של יוםסופר צעיראחרונה

אַסְלָה תַּמָּה

אַסְלַת הַחֵן

מְצֻפֶּה בְּפּוֹרְצֵלָן

קוֹרֵאת לִי: הֵן!

קִלּוּחֵךְ קוֹלֵחַ נִיחוֹחֵךְ פּוֹרֵחַ

וְכָל כֻּלֵּךְ אוֹמֶרֶת אַהֲבָה. 

 

בָּרְחָה לִי אַסְלָתִי הַתַּמָּה

נִשְׁבְּרָה הִיא בְּצֵל הַמַּעֲמָסָה

נָפְלָה שְׁדוּדָה

מִי יַרְכִּיבֶנָּה שׁוּב לְמַעֲנִי.

מִקּוֹל שְׁרַבְרַבֵךְ

בּוֹקַעַת זְעָקָה

שֹׁד וָשֶׁבֶר! אָסוֹן נוֹרָא!

נָפְלָה הָאַסְלָה

לֹא תּוֹסִיף קוּם

עַכְשָׁו אֲנִי לֹא שׁוֹמֵעַ כְּלוּם וְהַכֹּל בְּצֶבַע חוּם.

טעות למחוקצדיק יסוד עלום

טעות, למחוקטאבי

או שטעות למחוק?

אני מוצא את עצמי נע בין שני הקצוות האלה.

יפה !משהאחרונה

משטרת התנועהאני הנני כאינני

שלום, כאן משטרת התנועה

שלום, רציתי לשאול האם את מגיעה?

מה זאת אומרת, הזמנתם משטרה?

לא, מה פתאום, למה מה קרה?

רגע, לא הבנתי. סתם התקשרת?

חס ושלום, אבל לא נראה לי התחברת

זו פעם אחרונה, מספיק עם השטויות

למה מה נראה לך? תמנעי לי חוויות?

לא, את לא אמיתית, הלו, מדברת כאן שוטרת

אני חושבת לא קלטה עם מי היא מדברת

טוב נו חלאס, אני מנתקת את השיחה

שלום ולא להתראות לגברברת הקשוחה

היי, את לא תלעגי לי יא שטוחה

וואו וואו, פסים אישיים, לא מקצועי לך חה חה חה

טו טו טו

אני לא מאמינה, היא פשוט ניתקה

תגידי, מה חשבת, יפה שהחזקת יותר מרק דקה

לשחררlittle prince
עבר עריכה על ידי little prince בתאריך כ"ח בחשוון תשפ"ז 21:26

עבר עריכה על ידי little prince בתאריך כ"ח בחשוון תשפ"ז 21:25

נשימות מתגברות

מתנשפות

מבשרות את הדבר ההוא שעוד מעט יגיע

הדבר שממנו אני מפחד

מנסה לעצור כדור שכבר נורה

להסדיר נשימה

כמה פשוט זה נשמע

רק להירגע

לשחרר

תשחרר אמר לי פעם פסיכולוג בתהליך קבלה לאיזו משרה נחשבת

אתה 10 מ10 אמר בשפה לא כל כך טיפולית

אתה צריך פשוט לשחרר

פשוט לשחרר

לעגתי לו בקרבי

פסיכולוג עאלק

אם היה פשוט לשחרר

פשוט לא הייתה לך פרנסה

ודווקא הנשימה

זאת שנכנסת ויוצאת מאיליה

מכניסה ומוציאה אוויר

דווקא היא מבשרת לי בדרכה

ששוב זה מגיע

שוב, הגב אל הקיר

תהומות

תהומות שבי עולים מעלה

פורצים שוב נתיב חשוך ואין דרך שאוכל לעוצרם

רק להתכנס אל עצמי

ולמנוע פגיעה באהובי

אין לי מנוחה

שעםליפא העגלון

כָּל מוֹדָעָה שֶׁתָּלִית

עַל לוּחַ לִבִּי

וְחָלְפָה לָהּ,

הוֹתִירָה אַחֲרֶיהָ נָעַץ

וְחוֹר

חָרוּת עַל הַלּוּחוֹת

אתמול שחתי בערב שבת עם חברה על המקוםבין הבור למים

ואמרו סביבי שאינו קיים עוד, ושאעזוב. נזדעקתי שוודאי שהוא ישנו, אני עוד שבה אליו פעם בפעם וקוראת את החדשים. כעת מששבתי הפורום עוררתם בי המון חמלה, חשתי באוירת תהוכנות(תוהו וכנות), שהפשטות שלה יש בה משהו שובה לב.

יש אמת בזעקת השיר, משהו בלתי אמצעי, זה לא מובן מאליו שאתם כאן, תורמים דמכם ומיישבים את המקום, בכלל לאחרונה אני מבינה שמדובר בסוג של שליחות, לא ברור לי עדיין מה מהותה אך אין ספק שהשירה היא דבר שלוכד בו נצח, שזו מעין נבואה.

@אשר ברא @רחל יהודייה בדם @זכרושיצאנולרקוד @שובי מלכות (שברת אותי) @טאבי @מוריה.

@עיניים טובות ו @אנונימי17 זיקקתם הכל כבר לפני בשרשור שלכם. עפתי על לשירתגובה

@ימח שם ערפאת @צדיק יסוד עלום @סופר צעיר @אברהם יאיר שטרן @חתול זמני אתם מצד הסיפורת! מודה שטרם העמקתי בכתבכם אבל על דבריי אני עדיין עומדת! מקווה לשוב אליהם

וכל המגיבים!! @זיויק @משה ואני באמת לא מספיק מתמצאת בשביל לקרוא לכולם. אבל בקיצור! היה חשוב לבטא! חזקו ואמצו

קריאה לאתגרבין הבור למים

לפני כארבעה חודשים כתבתי פתק בטלפון, כותרתו שיר של יום ומהותו שיר אחד כל יום.

ידעתי שחלדו גלגלי שפתי וזמן רב יקח עד שאכתוב שירה שוב, לומר שהתמדתי תהיה אמת חלקית מאוד, אך עם הזמן התדירות גברה ובימים האחרונים הרגשתי כאילו נמהלתי שמן ועברתי ממלמול שקט לדיבור מפורק, תכף נשורר.

אני הייתי אחת ולעצמי, חשבתי להציע לכם, אם תהיה היענות, לפתוח שרשור שיקרא שיר של יום ויהווה קריאה לאתגר. כל יום ישורשר בו שיר אחד בלבד, מי שתופס תופס, אם שניים פרסמו יחדיו - זכינו כולנו, אבל אם מישהו כבר כתב את השיר היום, יש להמתין למחרת. חושבת שאפשר לנסח כמה חוקים, אתם יכולים להעלות אותם, למשל: לא ניתן לשתף בשיר שנכתב אתמול.

הקיצור! מה אומרים? @כולם ללא יוצא מן הכלל גם אתם המספרים סיפורים

בעד. יוזמה ברוכה. אפשר לבקש ממך למסד את זה?אני הנני כאינניאחרונה

אהבתי את האתגר, אני בעד.אשר ברא

לגבי מקום..

סיפורי מעשיות, אבדת בת מלך.

תפתחי לנו?בין הבור למים

ברוכה השבהמשה

כבר ציינתי בפני חבריי שזמרים הם בין רופאים לנביאיםאברהם יאיר שטרן

תודה. מחזקים דברייך.

מעניין שרופאים, תוכל לומר על זה עוד?בין הבור למים

חייבים אותך כאן.זכרושיצאנולרקוד

התפעמות שכזאת אסור לה שתישאר במחשכים.

כנביא האוגר נבואתו הנכספת להתגלות.

נו נבא לנו!בין הבור למים

מאגריי כמעט וייבשוזכרושיצאנולרקוד

"והבור ריק אין בו מים"

נבואת הגוריםטאבי
עבר עריכה על ידי טאבי בתאריך כ' בחשוון תשפ"ז 23:10

גור חתולים נביא אמר לי שמעתה הכל ילך ויסתבך.

שומע? הכל יסתבך. הכל יהיה נורא נורא מסובך.

זה אומר שיהיה רע?

אני נביא, לא פילוסוף. רע זה מושג פילוסופי. אני יודע רק שיהיה מסובך. זאת הנבואה שלי.

זהו? זאת כל הנבואה?

לא. בעצם כן. אפשר להרחיב ולפרט, אבל זה יהיה מסובך יותר.

וזה יסתבך בהדרגה? או בבת־אחת?

גם וגם. הכל יקרה וימשיך לקרות כל הזמן. הכל יסתבך במקביל. הכל ילך ויסתבך עד לרמת הסיבוך המוחלטת, האולטימטיבית. רמת הסיבוך האינסופית שהעולם שואף אליה מבריאתו.

כמו פקעת צמר?

כמו פקעת צמר.

כמו אוזניות בכיס?

כן. כמו אוזניות בכיס. כפי שאתה רואה, העולם שואף לסיבוכיות.

ואני אבין משהו בסופו־של־דבר?

לא, לא תבין דבר. לא יהיה שום היגיון בשום־דבר. ככל שיחלוף הזמן תבין פחות ופחות. וככל שתנסה להבין – או להיפך, תנסה לא להבין וללכת יד ביד עם הגורל – ככל שתבחר, אין לכך שום משמעות. הכל יסתבך בעל־כרחך.

ובמה זה יבוא לידי ביטוי?

בכלום. אתה תקום בבוקר כרגיל. אתה תחטא ותחזור בתשובה. אתה תתפלל, תאהב, תתאכזב ותתחרט. הכל כפי שעשית עד עצם היום הזה. אלא שמיום זה והלאה, כל־זה ייעשה מסובך לאין־שיעור.

נשמע מסובך.

כן. זה כבר התחיל.

ויראבין הבור למים

ריאות אשי נושפות שחורן ואשי שוחקת,

בחלום מלוכים שליחיי להלהיבך לחום

אבְניי נוקשות, לשוני כובלה לבור;

חבולה, על פניו נאנחת,

רפואה.. רפוה.. ותנו כסות לנוכחת.

כי בראותה, רעועה, שריקת תם

כנשימת מלאך המוות בבואו לאור,

בראשי-תבות בואכה דמעתי קודחת

ברקעי מזמור המלח אֲמֹסס את סדום

כ חשון, מתוך שיר כל יום