יש לי כמה מחשבות בנושא.

לגבי הקשבה פעילה: אני לא מת על זה. הייתי אצל כמה וכמה מטפלים וכל הקטע הזה של "להכיל" "להקשיב" "להיכנס לתוך הסיפור שלך", וואו, זה מוציא אותי מדעתי. אני מרגיש חוסר נוחות קיצוני כשמופנית אליי תשומת לב, זה מלחיץ ופולשני.

גם כשאני מקשיב הקשבה פעילה לאחרים, זה מרגיש מאוד לא נעים. דבר ראשון זה מרגיש לי מאוד טכני, כאילו אני פסיכולוג בתשלום או טכנאי הקשבה או משהו. זה אפשרי מאוד וניסיתי את זה במציאות אבל זה לא טבעי בכלל ומעולם לא נהניתי מזה, זה הורס לי את הזרימה הטבעית של השיחה. ולאו דווקא מצד זה שאני מדבר כל הזמן, כי אני לא. אין לי בעיה להקשיב אבל אני ממש לא מתכוון "לדובב" אנשים או משהו. ואני לא כזה אוהב את הדינמיקה של "פריקה-הכלה", כי מעולם לא הבנתי את הצורך "להיות מוכל" או "שיבינו אותך". לא יודע, אני מבין את עצמי ונחמד לי מאוד, אם מישהו מבין אותי זה לא מעלה ולא מוריד לי.

בכל־מקרה, עם חברים טובים השיחה פשוט זורמת מתוך עצמה בלי להנדס אותה באופן מודע.

(כאן אני מדבר ברמה הטכנית־ביצועית ולא ברעיון הכללי של להיות קשובים לדעות של השני).

לגבי פערים: זאת סוגיה ממש קשה. נקודת המוצא שלו היא שאנשים נוטים לעמוד על דעתם ומה שהם צריכים זה להיות קצת יותר פתוחים לביקורת / שינויים כו'. הבעיה שלי היא הפוכה: אני לא סובל וויכוחים. אין לי כוח לריב, רבתי מספיק בחיים, אין לי יכולת מנטלית לשאת חיכוכים. הסף שלי מאוד נמוך והבריאות יקרה לי. אולי כי נאלצתי להתמודד עם יותר מדי אנשים עקשניים שדובקים בדעתם ויהי מה. לכן יותר קל פשוט לענות אמן וזהו, וואטאבר, שיהיה. מה לי לכפות את דעתי או להתחיל לשכנע? אין לי יכולת רטורית או משהו, הדעות שלי לא טובות יותר משל אחרים, ממתי בכלל מה שיש לי לומר מעניין, וזה גם אומר שהצד השני צריך לוותר ואולי להיות ממורמר בגלל זה, ואני גם לוקח אחריות על ההשלכות. וגם הנפקא מינה עבורי לא באמת כזאת גדולה, גם אם זה לא מוצא חן בעיניי אין לי בעיה לספוג, ולהתנתק רגשית מהסיטואציה.

אלא שבשביל זה, לא צריך בכלל אותי, וזה נכון לגבי כל מערכת שלקחתי בה חלק. אני מעדיף שהדברים יתנהלו בדרכם הטבעית, מה לי לשנות סדרי עולם? ואז ממילא קשה לקרוא לזה זוגיות. וכשם שאני לא צריך שבחורה תעשה את כל הוויתורים והנסיגה לתוך אפתיה סטואית בשבילי, כך אני מתאר לעצמי שהיא ממש לא צריכה בן־אדם כזה מצדה.

ביחס לשתי הסוגיות, נראה הדברים יוצאים מנקודת מוצא של אנשים שמאוד "חווים" את החיים. חווים את הרגשות שלהם, חווים את הדעות שלהם, זה ממש חלק מהחיים שלהם. אם הייתי מוכרח לחוות את הדברים שמתרחשים אצלי במוח, במקום להכיל אותם בכלא הקסום שבניתי להם... זה היה קטסטרופלי. או לפחות מאוד לא נעים, אתה יודע, זה כמו שבטלפון אני שם פילטר monochrome כי הצבעים החדים כואבים לי בעיניים.

כאדם שלא רוצה "לחוות" את החיים, אמנם עצם הימצאות במערכת יחסים זאת חוויה מאוד עוצמתית - אז ברור שיש כאן התנגשות חזיתית! אי אפשר לדמיין זוגיות בריאה ללא הצד החווייתי במידה כלשהי.

ברור שכל עוד שאתה נמצא במנגוני הגנה אז אין אפשרות להפתח למשהו אחר. אולי גם בעצם לא כדאי.

באמת שיש אמון באנשים ובעולם אז שותפות ברגשות ומחשבות הופכת לעניין משמעותי. גם אתה מודה בכך שזה יכול להיות עניין משמעותי. ודווקא בגלל שזה כל כך סופר משמעותי אצלך אתה מעדיף להמנע ממנו.

ברור שאין שום משמעות מבחינתי, לחוות דעה על מה טוב או נכון לך. מאוד סביר להניח שאתה באמת זקוק להגנה הזאת במידה כזו או אחרת.

מה שכן אפשר לומר -  אולי אפשרי לקחת מהשיעור זה את העקרון (אל תתפש ל"הקשבה פעילה" ולכל הטכניקה שהרב אייל מביא שם, אלא לעקרון שמנחה אותו).

אני מאמין שגם לך שמח שמפרגנים לך. וגם לך באסה שמורידים לך... כיף לך להיות עם חברים, זה מעורר בך משהו? אולי תתחיל מזה.

אכפת לך מאנשים? יש לך אמון באנשים? יש לך אמון בעולם? ברור שזה התשתית לכל הנאמר בשיעור. מצחיק לפרש את השיעור מזוית אחרת, בודאי שכל הנאמר בו יצא ככה מהקשרו..

 כמובן שאתה היחיד שידע איך להתקדם ולהתפתח מהמקום בו אתה נמצא.

אני מבין בדיוק מאיפה הוא בא ועל אילו בעיות הוא בא לענות אני רואה את זה כל הזמן אצל אנשים סביבי. האישה באה לספר קצת מה היה לה ביום והבעל ישר מתחיל לקטוע, לתת עצות, "להסגביר", להתווכח, או לחילופין להתייחס בחוסר עניין מופגן ולצקצק מתי יגיע תורו לדבר. מעצבן. או אנשים שהם ממש ראש בקיר, יש להם השקפה מסוימת על הדברים וברגע שאתה מציע להם אפשרות אחרת הם גורמים לך להרגיש מטומטם.

האם אכפת לי מאנשים התשובה היא לא. האם יש לי אמון באנשים התשובה היא לא, אם כי, היו כמה יוצאים מן־הכלל מאוד נדירים, אבל זה לא כזה משנה, כי אין לי עניין להפקיד אצלם משהו במובן רגשי. כברירת מחדל אני לא נהנה עם אנשים ונוטה לא לפתח שיחות איתם.

לגבי מנגנוני הגנה למעשה כבר הצלחתי למפות בקווים די ברורים את מה שמתרחש אצלי בראש... הגעתי גם לשינויים חיוביים אבל הכאב הכרוך בנבירה הזאת כל הזמן מחזיר אותי לנקודת המוצא...

אז למה אתה שואל שאלות הרות עולם על זוגות שמפרקים את החבילה ומתעניין בתובנות ומשנה עמדות וכולי?

כל עוד לא תגע בבסיס, בא' ב' - אז כל המחשבות והשאלות והלימוד בנושא הוא חסר משמעות.

אם לא אכפת לך מאנשים, למה שיהיה אכפת לך מאשתך?

וכל הטענות שלך ש"לא אכפתי ואני אדיש לכל מה שקורה סביבי" זה ממש לא כי לא אכפת לך. להיפך, כי יותר מדי אכפת לך אז אתה לא רוצה להכנס לזה (ומסתבר שבצדק). אחרת, לא היית אומר שסף הכאב שלך נמוך. 

דבר ראשון סתם סקרנות. אני סקרן לגבי הרבה נושאים החל מתרבויות אפריקאיות, אומנות, ספרות, פסיכולוגיה, כך שגם לגבי הנושא הזה.

דבר שני אני חושב שיש לי מחויבות דתית להתעסק בנושא כדי להביא לשינוי כלשהו. אולי אין לי באמת חובה כזאת ואני פטור מכל וכל. אם היו מביאים לי מסמך חתום שאומר שאני פטור לגמרי מפרייה ורבייה אז אולי באמת לא הייתי מקדיש לזה הרבה מחשבה, והייתי חושב על אפיקים אחרים להתעסק בהם.

נכון לעכשיו באמת לא אכפת לי מאנשים, וזה לא כי עמוק בפנים אכפת לי, אלא כי באמת לא אכפת לי. סף הכאב שלי נמוך הוא לא בגלל רגש עמוק שאני מרגיש כלפי אנשים אלא בגלל שסטרס משפיע עליי מאוד גרוע לכן אני משתדל או להתחמק ממנו ככל האפשר.

לגבי אילו דברים צריך לברר תראה זה ממש "איזן וחיקר תיקן משלים הרבה" כל פעם למצוא איזו אוזן שבעזרתה אפשר להזיז קצת את הסיר. קראתי לא מזמן בספר של קרל יונג, שהיה לו מטופל אחד במשך 10 שנים שהיה מדבר על כל־מיני דברים ויונג הבין די מהר מה הבעיה, ושהמטופל כל הזמן מתחמק ממנה, אבל הוא החליט לזרום איתו. אחרי 10 שנים פתאום חל שיפור משמעותי אצל אותו מטופל, והוא אמר ליונג שהוא ידע יפה מאוד מה הבעיה האמיתית שלו, והוא גם ידע שיונג יודע, אבל זה שיונג לא לחץ עליו בכיוון הזה, ונתן לו להתחרבש עם עצמו, עזר לו.

בקיצור, מה אני יודע.

דבר שני - אם זאת המחוייבות הדתית שלך אז לדעתי זה עובר דרך האכפתיות לאנשים בכלל.

ולמה יש לך סטרס? כי זה נוגע בך. משמע זה מעורר משהו שקיים בתוכך. זה לא כי אין לך יחס לזה. אם לא היה לך יחס לזה באמת לא יודע אם היה עם מה להתעסק.

אולי, אולי אתה צריך להסתבך עם עצמך עוד 10 שנים וזה יעזור. לא שללתי כיוון כזה בכלל, כי לא עסקתי ב"איך" אלא עסקתי ב"מה".

המורכבות העיקרית זה היחסים בין נותן למקבל במערכת יחסים זוגית, זאת עיקר בסוגיה.

ברור שלא צריך להיות מטומטם או ראש בקיר. 

אבל בקשר זוגי שהוא אינטימי וחזק - להיות גם במקום של נתינה וגם במקום של קבלה זה לא פשוט בכלל.

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

אני לא חושבת שמודלי זוגיות מכל סוג שהוא היו משפיעים על מה שאני מחפשת.

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

יש הבדלים בין מצלמות דיגיטליות של 200X לבין 201X לבין סמארטפונים של 2020+.

ומה אם הטלפון פשוט שרד המון, המון זמן?

יש לכם מצלמה קצת אחרת

שמתי לב שבתמונה יש לו שיער מלא לעומת התקרחות שיש לו היום, וגם הבטן בתמונה הרבה יותר מחמיאה מהמציאות. אחר כך ראיתי שלצידו יש בקבוק קוקה קולה הנושא את שמו, וחיפוש זריז בגוגל הראה שהקטע עם השמות על הבקבוקים היה לפני למעלה מעשור...

צריך לדאוג לכמה שיותר תמונות מחמיאות