אולי לפנות לעזרה מקצועית?

פסיכולוגית דתית טובה

שגם תבין את העניין וגם תנחה לפתרון אמיתי

את נפצעת בבדיקות

יש לך עדים עם שאלות

איך באמת אפשר להתחבר למצווה הזאת כשהכל כלכך כואב?

לדעתי ממש ממש חשוב למצוא תחילה פתרון לפציעות, כי באמת קשה לאהוב משהו שסובלים ממנו

בפן הטכני - בגלל שאת נפצעת, לנסות להוריד את כמות הבדיקות למינימום (בקבלת היתר כמובן)

עם מה שמעבר לזה,

ממליצה אולי לדבר על זה עם יועצת של נשמת

יש להם יועצות הלכה נשים מדהימות ממש

אולי ימצאו דרכים להקל עלייך

בהצלחה!

ממנו אני בוכה.

מקווה שבאמת אצליח לפתור את זה, לפחות חלקית.

קודם כל חיבוק ❤

יש לך שאלות ספציפיות או יותר ברמת ההזדהות? 

ממש קשה לי עם עצמי.

לבעלי דווקא נהיה קל יותר עם זה כשמבחינתו זה משהו מוכר ועם שם ואפשר להתמודד.

אני אפילו לא מסוגלת לכתוב מהניק שלי שהוא אנונימי את זה... גם ככה הרגשתי דפוקה שהתקופה הזו כל כך משפיעה עלי לרעה, אבל עכשיו פי כמה.

ובא לי לשמוע שזה עובר, או לפחות נכנס לתוך גבולות מאוד ברורים.

שזה נהיה קל יותר עם הזמן.

וגם טכנית- יש דברים שעוזרים?

אני לא רואה איך הקלות הלכתיות יעזרו לי. זה רק גורם לי יותר להסתבך עם עצמי אם אני בסדר או לא (למרות שהרב הדגיש לנו ממש שאם הוא אומר שמותר זה עליו ולא משנה מה אני אמרתי או לא אמרתי בשאלה שלי)

אבל דורש עבודה פנימית.

אני לא אשת טיפול, ובטח לא על גבי הפורום, אך ורק משתפת אותך בנסיון שלי ובחוויות שלי. תמיד מומלץ ללכת גם לטיפול קצר לקבל כלים שנכונים לך ומותאמים לך.

אבל הסוד שלימדו אותי עם ocd, בכל תחום, זה *לא* לתת מענה למחשבות ולספקות.

נכון את מתארגנת ואת כזה רגע, אבל אולי לא קינחתי את האף מספיק, אולי צריל שוב כי הוא רק יבש ולא יבש יבש יבש יבש, ואז עוד פעם ליתר ביטחון? ואם לא זה אז דברים בסגנון (אני מצאתי את עצמי הולכת לשירותים שוב ושוב לוודא, ופעם הסתרקתי מעל לשעה!! רק כי פחדתי שיש שערות תלושות שלא ירדו בסירוק הקודם)

אז בגדול מה שבטיפול שלי למדתי זה שככל שאנסה לתת מענה ולעשות את זה מושלם - ככה הספק יהיה גדול יותר. כי זה כל הקונספט - ספק. ולהטיל ספק תמיד אפשר.

ומה שעוזר לי זה לשבת ולהגדיר - סירוק איקס פעמים. ואם יהיו שערות תלושות בתוך השיער אחרי זה - זה מותר לפי ההלכה.

ללכת לשירותים פעם אחת.

וכן על זה הדרך...

ממש לשבת עם בעלך או יועצת הלכה או מישהו שאת סומכת עליו הלכתית *ולכתוב* את הרשימה של הדברים שצריך (גם זה ממש עוזר לי - המדריכת כלות נתנה לי רשימה מדויקת וספציפית של דברים שמכינים למקוה. ואם עשיתי את זה, אז אני מוכנה, לא משנה אם יש עוד אלף דברים שלא עשיתי.) ואת ההגדרה מה זה אומר להיות מוכנה - ברשימת ההכנות כתוב מקלחת יסודית - אז נגיד להתקלח x דקות. ואם סיימת את האיקס (אפשר לשים טיימר), אז את מוכנה. לא משנה אם את לא בטוחה שעברת קפל קפל בגוף - וממש לשנן כמו מנטרה - "ההכנה למקווה דורשת את מה שברשימה ולא את הנקיון המושלם". ולסמן וי עם עט ולא לנסות להיענות לספקות שרוצים שרק יהיה טיפה יותר טוב, כי זה מה שמכניס ללופים.

זה ממש על רגל אחת, אבל ממליצה ממש ממש לדבר עם יועצת הלכה או רב שמתמחים בהתמודדות עם ocd כזה שישבו איתך לבנות את הרשימה המפורטת. ואז - לשנן לעצמך שוב ושוב וזה רצון ה.

ואם עולות לך שאלות על הרשימה אחכ, אולי שכחנו איקס וואי זד, לשנן - מי שישבתי איתו מכיר בדיוק את חובות ההכנה, וזה מה שנדרש.

ולא ללכת לשאול שוב ושוב, כי כאמור זה מה שמכניס לעוד ועוד לופים שאי אפשר לצאת מהם.

אם את רוצה בכיף גם אשלח לך את הרשימה שלי מהמדריכה. היא לא כוללת את ההגדרות של מה זה להיות מוכנה, רק את הצק ליסט להכנה, ואז את יכולה על גביה, בהתאם לרב/בעלך/יועצת הלכה שתשבי איתם לכתוב על גבי הרשימה הזו את ההגדרות של כל פריט בצק ליסט (כמה פעמים כמה דקות וכו).

ואיזה כיףףףף לך! שיש לכם רב כל כך קשוב שקלט והבין והעלה את זה ❤🙏

הרב באמת הביא לי רשימה כזו, ועבר עליה עם בעלי עד כמה זמן כל דבר אמור לקחת.

אשתדל לשנן לעצמי את זה.

בנתיים אומרת לעצמי שמה שהרב אמר זה עליו.

ומנסה להשתיק את הקול שאומר שאולי לא תיארתי את המציאות כמו שהיא.

כי אני כן מסוגלת לעשות 2 בדיקות ביום, זה פשוט קשה.

עד כמה קשה? האם זה בטוח נכון לוותר ולא להתמודד? על זה אני כבר לא מצליחה לענות.

זה גם פחד כזה של אחריות. מה אם לא תיארתי נכון ואני חוטאת?

יש פה שני נושאים, יש את התשובות ההגיוניות שתיכף אכתוב לך והן משמעותיות ועוזר לשנן אותן.

ויש את החלק הלא "הגיוני" שזה איזשהו פער בין החרדה שלך לבין ההגיון. כמו תהום קטנה שצריך לקפוץ מעליה כדי שהתשובות ההגיוניות יתיישבו על הלב. וזה החלק הכי קשה! הכי הכי הכי קשה!

תסתכלי על אנשים שמורים להם לאכול ביום כיפור - כמה התייסרות, כמה בדיקות אולי בשיעורים, כמה נסיונות להבין אם הרופא הבין את המצב והרב הבין את הרופא והם הבינו את הרב. זה לא נגמר.

את יראת שמיים, ויש פה משהו שלא מתיישב לך, ולא רק שהוא לא מתיישב, הוא גם מפחיד, כי אם טעיתי - זה חתיכת טעות, והכשלה, וכישלון.

וצריך רגע לקחת נשימה ולחשוב - איך אני קופצת מעל תהום החרדה.

אני לא יודעת אם יש לך אוסידי בעוד תחומים ואם כן אם ואיך את מצליחה להתגבר, אבל החלק של התהום - רק את בתוך תוכך יודעת מה יעזור לך.

אני מוצאת שעוזר לי שילוב של המחשבות ההגיוניות (פירוט בהמשך) וגירוש אקטיבי ומסיבי של החרדות והלופים. כי התהום הזו של החרדה, והמחשבות זה האוסידי בכבודו ובעצמו. לא מסביב, לא "קשור לזה", ממש זה. אותן מחשבות שגורמות לך לתהות אם ההוראה של הרב לעשות רק בדיקה אחת היא נצרכת, זו אותה הוראה שגורמת לך ללהוריד שערות עד זוב דם.

ואותו גירוש קשוח של המחשבות יעזור בשני המקרים (בכל אופן לי זה עוזר..)

מה הכוונה גירוש של המחשבות - תחליטי על אובייקט או כל דבר - סוס, גלידה, או קפיצה בטרמפולינה, וברגע שמתחילות המחשבות והתהיות - להתחיל לחשוב אך ורק על האובייקט הזה. נשמע מטומטם, אבל זה ממש עוזר לצאת מהלופ (מה שקשה זה להבין בזמן שאת בתוך לופ, אבל זה משתפר עם האימונים).

וכשאת לא בתוך המחשבות הטורדניות (אל תנסי תוך כדי כי זה לא עובד) - להבין את ההגיון. השאלה הראשונה שלך/של בעלך לרב, זה כמו מסיח לפי תומו - זה התיאור הכי מדויק ו'נקי' של הדברים, ודוקא השאלות החוזרות, הן לא מדויקות בדרך כלל, כי הן מנסות "להסביר" לרב שאולי הוא לא הבין את הסיטואציה לפי איך שאת רואה אותה, כלומר הניסוח שלהן לרוב (לא במודע) יכוון לתשובה מסוימת, בין אם זו תשובה שונה ממה שקיבלת ובין אם אישרור של מה שנאמר לך.

והרב, ששמע את השאלה בפעם הראשונה, הבין ממנה את המצב של האוסידי, והוא מכיר מה נכון ולא נכון בסיטואציה הזו, במיוחד לאור מה שתיארתם לו וגם פה.

תסתכלי על התשובה שלו כמו אכילה ביום כיפור - זו הפסיקה שקיבלת, גם אם את חושבת שתצליחי לעשות מה שנראה לך יותר טוב.

לא אלאה אותך בדרשות ומדרשים והיקשים לאגדות חזל, אבל לחשוב ש"להחמיר" על התשובה שקיבלת זה הדבר הנכון, זו עצת היצר, ובמקרה שלך לפחות עצת הocd.

אז גם אם את חושבת שאת מסוגלת לעשות יותר מזה, תשנני לך שהרב ידע מה המצב ופסק מהיכרות. לשאול עוד שאלות לא יהיה 'שאלות תם' והמצווה שלך היא פשוט לקיים את זה כמו שנאמר לך. זה לא נקרא ויתור על התמודדות כי זה מה שנפסק לך. וזה קשההההההההההה. את יודעת כמוני שיותר קל לך לעשות 10 בדיקות ולשאול ולשאול מאשר לעשות אחת ולזכור שזה הפסיקה הנכונה לך. אז תראי את זה כהתמודדות שלך ועבודת ה.

זה לא קל בכלל בכלל בכלל.

❤

אני חושבת כמו שמטפלים בocd, בלי קשר סביב מה זה מתעצם.

וכמובן בליווי של רב שמבין את הסיטואציה ויקל עלייך כמה שאפשר

חיבוק!!

קודם כל, מתייגת לך את @גלויה שאני בטוחה שיהיה לה הרבה מה להוסיף לך.

בנוסף, אני יודעת שהרב אודי רט ממכון פוע"ה מבין בזה יודע לתת מענה רגיש ומקצועי. ממליצה להתייעץ איתו (אפשר גם שבעלך ידבר איתו אם את מעדיפה). אפשר להתקשר למכון פוע"ה ולבקש לדבר איתו, אם הוא לא יכול מיד אפשר להשאיר פרטים והוא יחזור אליכם בהמשך.

אני גם ממליצה ללמוד שוב עם מדריכת כלות או יועצת הלכה מקצועית את כל ההלכות הרלוונטיות, עם דגש על מה חובה ועל מה אפשר לוותר (כדאי שהיא תדע את הרקע ותדע לתת מענה מתאים. אולי עדיף מישהי עם ניסיון בהתעסקות בתחום). ואז אולי היא יכולה להיות גם בהמשך כתובת להתייעצות במקרה הצורך.

אם את חושבת שזה יכול להתאים לך, ורוצה עזרה למצוא מישהי מתאימה, אני יכולה לנסות לברר לך. תכתבי לי בפרטי אם תרצי...

והפסקנו כי העלה שאולי יש לי ocd וזה הלחיץ אותי נורא אז עברנו להתייעץ עם הרב ביישוב, ועכשיו גם הוא העלה את הנקודה הזו...

הרב הביא לי רשימה.

אבל יותר קשה לי לעצור בזמן- למשל להפסיק להוריד שערות, כי יש לי עוד שערות שקופות שלא יורדות.

הרב אמר לנו שאם זה לא מה שאני מורידה בשגרה אין צורך, אבל קשה לי עם זה. וכל פעם נעצרת אחרי הגבול, כשכבר נפצעתי...

אז הוא כתב לנו זמן מוגבל להתארגנות. מקווה שבאמת יספיק לי כי נשמע לי נורא קצר...

לא יכולה לדמיין אותך מהכאב שאת מקבלת

באמת לא כיף לשמוע מאחרים על קושי שלך

כאילו - אל תתערבו לי!!!

טוב שהגעת להשלמה הזאת

לדעתי ממש ממש חשוב - עבורך לטפל בזה

בהצלחה מהממת

המון כוחות לתהליך הזה 

לפנות לקבל סיוע ע''י טיפול פסיכולוגי ואולי גם מעקב פסיכיאטרי

נשמע שאת סובלת מאוד ואני מניחה שהטיפול יכול לסייע

ואם זה לא הכיוון- אז דלגי.

ההלכה והמנהגים בנויים רבדים רבדים

יש את עיקר הדין

ועליו יש הנהגות, מנהגים, חומרות, קבלות  וכו וכו

אני הופתעתי מאוד מה עיקר הדין

זה הרבה יוצר מקל ממה שרוב הנשים לומדות בהדרכת כלות או אפילו ממה שכתוב בספרי ההדרכה

בעיקר למדתי כמה 'קשה' לאישה שרוצה ועושה מאמץ לטבול בטהרה- לפסול את עצמה
 

בזמנו הרב שלי אמר לי שבגמרא מסופר על אישה שהלכה על שפת הים- ונשטפה בגל גדול

ונפסק שהיא טהורה

היא אפילו לא התכוונה!
 

הייתי שוקלת ללכת למדריכת כלות ללימוד ממוקד שתומך בocd

בהצלחה

קודם על חיבוק

זה סיוטטט

וזה יכול להיות אחרת!!!

ובעז"ה זה יהיה אחרת

צריך טיפול אצל אישה שמבינה בזה. וביחד עם זה במקביל גם רב:שמבין בזה שיהיה בקשר אתכם ועם האישה שתלכי אליה לטיפול.

יש לך איך להגיע לדמויות בתחום?

אבל אני מאוד חוששת מטיפול אחרי טיפול בחרדות בעבר שהיה לא מוצלח בלשון המעטה.

מעדיפה המלצות של נשים בתחום למישהי כזו,

ולא של הרב שאני לא יודעת איך מכיר אותה

לק"י

אבל לא כמטפלת.

פתאום ראיתי משהו בסטטוס שלה שהזכיר לי שהיא עוסקת בתחום. לא יודעת אם היא מטפלת, אבל מניחה שתדע להפנות הלאה.

תפני אלי באישי 

אני מתמודדת ocd וזה גם בנושא הזה. 

מכון פועה מלווים אותנו, קיבלתי הדרכות איך לעבור את הכל בהצלחה ופחות לחץ .

המדריכת כלות המהממת שלי  אמרה שאני העברתי אותה סטאז׳ בזה

ובזכותה העברתי שיחה לבלניות במכון פועה  

יש לי מצגת שהכנתי, יש בה כמה דברים, גם שירים על המצב

חשוב לי להגיד שב״ה היום אני כבר לא במקום הזה! 

מוזמנת לשאול תמיד.

זה נראה שלכולם כל כך קל לקבל את זה שאפשר להקל.

שלכולם קל ההכנות למקווה.

שלכולם ברור מה עושים, ואיפה עובר הגבול.

וכואב לי שלי לא.

גם ככה יש לי קושי מטורף עם הטבילה בגלל הטרדה מינית בעבר ודימוי גוף נמוך, וקשה לי לחשוב על להיחשף שוב בצורה כזו מול הבלנית.

ואז הצטרפה לזה המחשבה שהיא תראה את כל מה שלא עשיתי כמו שצריך ולא הקפדתי ובעצם תגיד לי שהטבילה לא כשרה (או אפילו רק תחשוב ככה)

ומשם הגיע הסיוט הזה עם ההכנות והבדיקות.

ואני לא מצליחה להבין איך כולן כל כך קלילות עם זה ואני מסתבכת שוב ושוב ורק בוכה מזה.

ומסכן בעלי שקיבל אישה כזאת.

ונכון שיש לי רשימה.

ושהחלטנו שכרגע בעלי בודק איתי את העדים.

ונכון שזה על הרב מה שהוא החליט שנכון להקל.

אבל עדיין אין לי אוויר.

ולא הלכתי להתפנות מהבוקר כי אני מתה מפחד למצוא כתם ולהתמודד איתו.

בוכהה כי הייתי שם וזה ככ קשה

באלי שנפתח קבוצת תמיכה

ואספר לך מה עזר לי

ושתדעי שיבואו ימים שזה יהיה קל ופשוט

הייתי שם. 

יכול להגיד על עצמי שאני עושה ב7 נקיים מינימום בדיקות, 

ולא לובשת לבן, בהוראה בשבילי מא=רב ממכון פועה שמלווה אותנו מאז החתונה. 

רק אומרת-

בעלך לא מסכן!!!

הוא קיבל אישה מקסימה ומושלמת

זה לא חסרון בך- זה קושי שצריך להתמודד איתו

תחשבי אם הייתם פתאום מגלים שלבעלך יש חרדות- היית מצטערת שהתחתנת איתו?

הרי הוא הבעל המדהים שלך שאת אוהבת ואם יש קושי אתם ביחד בזה....

בעזרת ה' יהיה טוב- תתפללי על זה!

לק"י

אני לא חושבת שכל הנשים מקבלות בסבבה את המורכבות של המצווה הזאת.

אני גם הייתי יותר לחוצה על כל דבר. לא ברמה של ocd, אבל עדיין לחוצה. משהו השתחרר למזלי עם הזמן.

אבל זו מצווה מלחיצה בעיני, גם בלי הפרעה מאובחנת. כך שזה לגמרי הגיוני שה-ocd מתלבש על זה.

חיבוק!+

אני גם מתמודדת עם זה

קודם כל חהגיד לך שזה תופעה נפוצה.. והרבה נשים מתמודדות ברמה כזו או אחרת עם עצבנות הלכתית סביב המקווה....

שלא תרגישי חריגב

מצד שני הלחץ ןהסבל הנפשי שזה מביא לך

זה נורא

אני יודעת בדיוק על מה את מדברת.

זה בלתי נסבל... מתח כזה

וזה לא אמור להיות ככה!!!!

מציעה חהתקשר למכון פועה והם כבר יפנו לדמות מתאימה

עוד בהדרכת כלות שלי המדריכה דיברה על זה ואמרה לי "הבא להיטהר מסייעין בידו"

כדי שלא אהיה גם ככה, למרות שאני לא

הצלחתן להרגיע אותי מהבהלה הראשונית.

אני מתכננת ללכת לטיפול,

צריכה למצוא מישהי רגישה שיהיה לי חיבור טוב איתה

(כאמור עברתי טיפול בחרדות אחרי תקיפה מינית שלא היה מוצלח במיוחד…)

בנתיים הרב מלווה אותנו צמוד.

ובעלי המתוק הבהיר שהוא איתי בזה ולא נבהל.

ואולי טוב שיש לזה שם.

ככה אפשר למצוא פתרון ולא להמשיך לסבול.

כותבת לך באישי. 

בשמחה. זה תרפיה בשבילי...

לפחות הדמעות הן לא חציצה...

איזה יפה!!

כן, זה נכתב ממצולות הלב.. 

ב״ה אני כבר לא שם עכשיו.

מיועד לגברים שנשותיהם מתמודדות עם OCD סביב טהרת המשפחה.

*ספקות טורדניים בטהרת המשפחה // עו"ס שרית חן קרויטורו // נשמת*

יום ב׳ 2.12 || בשעה 21:00 || זום

להיות, לתמוך, להרגיע?!

איפה אני בסיפור הזה?

יועצות ההלכה של נשמת מזמינות אתכם לוובינר לגברים.

עם יועצת ההלכה עו"ס שרית חן קרויטורו המתמחה בטיפול ב-OCD בטהרת המשפחה

ההשתתפות בוובינר היא ללא הזדהות במהלך המפגש.

הוובינר מחייב הרשמה מראש:

הרשמה לוובינר לגברים בנושא ספקות טורדניים בטהרת המשפחה | יועצות הלכה - נשמת

אירוע זה הוא חלק מ *שבוע עושים נפשות* לתכניה המתעדכנת באתר: https://www.nefashot.com/osimnefashotplan24 *נפשות* - מיזם חברתי להעלאת מודעות לבריאות הנפש באמצעות אירועי תרבות, אמנות ושיח במרחב הציבורי.

מעבר למה שכתבו לך

ושכדאי לפנות לטיפול בocd

כתבת שעברת תקיפה מינית ושלא עברת טיפול מוצלח לאחריה

לענ"ד יכול להיות שהרבה יושב שם..על הנושא הזה של הפגיעה שעברת

ממליצה לך בחום לפנות ולטפל בזה לעומק ( לא רק בגלל הנושא של המקווה, זה עלול להשפיע על עוד רבדים בחיים)

ובשביל זה את צריכה מטפלת שמומחית בפגיעות מיניות ולא רק בocd.

אם תרצי נוכל לעזור לך לחפש..

שימחת מאוד!!!

רק ש10 חודשים זה עוד בטווח זמן הסביר.

אני פוליציסטית עם מחזורים ארוכים והצלחתי להיכנס עם 3 ילדים תודה להשם.

אז בע"ה בקרוב אצלכם בשמחה ובידיים מלאות!

ולהתעלם מרעשי רקע בהול.

זה מתחיל בילד וממשיך הלאה.

להתעלם.

התמדה בהתעמלות בשיטה הזאת יכולה להביא לקיצור מחזור ולהסדרת הווסתות

@אפונה

ממש ממליצה.

במקביל כמו שכתבו לעשות עבודה על ה"עוד לא"

להרפות בתוך החסר, להסכים לקבל את ההמתנה.

האם צריך לשלם כסף וללכת לקורס מסודר אן שאפשר ללמוד את זה באינטרנט?

אני לא במצב כלכלי שמאפשר לי כרגע להוציא אלפי שקלים על קורסים..

600 ₪ לפגישה (ארוכה)

וצריך בין פגישה אחת ל3.

שהיא בעצם פגישה שכוללת

תשאול ושיח סביב נושא של פוריות , ווסתות וכו'

הסבר קצר על השיטה

ותרגול

לפי הצורך המדריכה נותנת לך תרגילים לעשות

היא מלמדת אותך אותם ובעצם המטרה היא לוודא שאת יודעת לתרגל טוב את ההתעמלות  הזאת

כדי שבבית תוכלי להפיק תועלת ולהמשיך את התרגול.

פגישה שנייה זה גם כדי להשלים חלק מהתרגילים אם לא הספקתם בפעם הראשונה

וגם כדי לחזור שוב על כל התירגול בצורה נכונה

אם צריך.

זה מה שאני יודעת

באינטרנט יש תרגילים אבל אני לא יודעת לומר אם זה תרגול מסודר כמו בשיטה עצמה שלומדים מהמדריכה. 

לגמרי הגיוני לא להיקלט במיוחד שקשה לאתר את הביוץ במחזורים כל כך ארוכים. אתם מצליחים לאתר את הביוץ ולתזמן יחסים לפי זה?

אגב מתי פעם אחרונה בדקת הריון?

עשיתי בדיקת הריון שבוע שעבר ובדקתי ביוץ בעיקר סביב הזמן שהיה אמור להיות הביוץ ויצא שלילי..

בביוצים הקודמים (שנדמה לי שהיו ביוץ) היו לי תסמינים כמו רגישות בפטמות, קצת כאבי בטן.. ובפעם הזאת גם היה לי את זה כמה ימים אבל לא קיבלתי מחזור עד עכשיו ונכון לשבוע שעבר אני גם לא בהריון

לא הייתי ממליצה לנסות לבדוק ביוץ לבד בבית.

זה לא מקרה רגיל, אין סדר, זה סתם לעשות מלא בדיקות לחינם.

שחלות פוליציסטיות זאת תופעה שקורית ל 15% מהאוכלוסיה

סה לא אומר שום דבר על סיכויי הקליטה להריון תקין בע"ה

בפרט שאת צעירה ובריאה ב" ה.

יש כאלה שנקלטו באופן טבעי למרות האבחנה הרפואית הזאת.

האבלנה - רק אבחנה 

הקב"ה איתך תמיד, והוא מסדר הכל לטובתך!

מעבר לזה

בכל שלב בחיים - תזכרי 

שהכל בהשגחה פרטית

הכל משמיים

והכל לטובה.

אל תלחצי משום דבר ואל תתבלבלי מאנשים!

לאנשים תמיד יהיה מה לומר

בכל שלב

אם אין ילדים- למה אין

אם יש- מה עם עוד

אם יש כבר כמות ילדים- למה להביא עוד

מי שקובע זה את ובעלך והקב"ה. 

התוצאות הן שבע"ה לא תחלי בסוכרת סוג 2 ואם כן אז בגיל מאוחר יותר.

וסיכוי גבוה שגם בטווח הקצר תהיה השפעה לליוב על המחזור.

קודם כל חיבוק על הציפייה לילד אפילו שזה באמת לא הרבה זמן אבל כל חודש זה כמו נצח שכלכך רוצים!

ממה שאני יודעת את יכולה לקחת תמצית שיח אברהם זה מאוד עוזר לאיזון הורמונלי וקליטה להריון

וכמו שכבר רשמו דיקור שיטת אביבה דברים טבעיים..הבנתי שזו הבעיית פוריות שהכי קל לפתור אותה יש גם כדורים שנותנים..ושיהיה בהצלחה תבשרי פה בשורות טובות בקרוב🙏

אם לוקחים לבד בלי הכוונה

לפעמים הטיפות יכולות לעשות בלגן... 

נשואים עשרה חודשים

מנעתם בהתחלה

והיו לך רק 3 מחזורים עד כה

זה אומר שהיו ממש מעט נסיונות אז זה מעודד זה עוד לא מראה על בעיה

כמובן שזה לא אומר שההמתנה לא קשה ומתישה, לא צריך לחכות 5 שנים כדי שזה יהיה "מוצדק"

מנסיוני אני יודעת שלרופאה הולכים אחרי כשנה

וטוב שלרופאת פריון ולא לרופאת נשים רגילה

הייתי מתחילה מלברר על דרכים טבעיות לשחלות כי זה באמת נושא שיכול לעכב

אני פוליצסטית והתחלנו גם לבדוק אחרי כשנה

עד כה ב"ה 2 ילדים מטיפולים

ויכול להיות שיהיה גם טבעי בע"ה אני לא מונעת

יודעת שיש הרבה גם פוליצסטיות שנכנסות טבעי

אני עם שחלות פוליציסטיות ולא היה לי ביוץ הרבה יותר מחודשיים שלושה.. אז אומנם אני הגעתי לטיפולים אבל כנראה לא רק בגלל זה..

בכל אופן, במצב כזה ממש קשה לדעת מתי הביוץ אז ממש ממליצה פשוט להתחיל ממעקבי זקיקים, שרופא ילווה אותכם הזה ואז בשילוב אולטרסאונד ובדיקות דם תדעו במדיוק מתי הביוץ.

חוץ מזה מצטרפת והרבה דברים שנאמרו פה- סה"כ ניסיתם 3 פעמים.. זה ממש כלום גם כשהכל תקין!80% מהזוגות נכנסים להריון תוך שנה-שנה וחצי, ז"א 12-18 ביוצים ונסיונות.. אז זה גם לגמרי בתווך התקין! וגם שחלות פוליציסטיות זה באמת אחד הדברים הכי פשוטים לטפל בהם.. גם לי המליצו על שיטת אביבה (ובסוף בפעם היחידה שניסיתי זה היה כשנכנסתי להריון עם הבת שלי אבל אני לא יכולה להגיד שזה מה שעשה את זה כי היו עוד דברים בסבב הזה) וגם על תזונה שמעתי שיכול לעזור ולהשפיע, לא ניסיתי עד הסוף להתמיד בזה.. ובכל מקרה, זאת באמת יכולה להיות תקופה כיפיית שאפשר להיות ספונטניים ולעשות בתור זוג כל מיני דברים

3 מחזורים

זה אומר 3 ביוצים (בהנחה שהגוף ישר חזר לבייץ אחרי גלולות. הרבה פעמיפ זה לא ככה ולוקח לגוף זמן להתאזן. )

והסטטיסטיקה הפשוטה של ההריונות. זה 1 ל5, כאשר מקיימים יחסים בביוץ.

במחזורים ארוכים, יש בכלל מצב שלא הייתם ביחד בימי הפורחות, ואז זה אפילו לא נספר.... 

יש כדורים במרשם לעידוד ביוץ איקקלומין/לטרזול.

נוטלים חמישה ימים ברצף בשילוב של מעקב זקיקים.

ואם אין בעיית פוריות נוספת, זה פותר את הבעיה.

השאלה אם את רוצה להיכנס לתוך זה, או לתת לעצמך זמן באופן טבעי.

ולשחרר את הלחץ זה תרגול בלי קשר לאירוע, החיים כל הזמן יציפו אותנו בשיבושי תוכניות ולחץ חברתי, זה עניין שצריך לעבוד עליו בפנים.

ממש להשתיק רעשי רקע, לא לקחת ללב, ולנשום❤️

דבר ראשון, לי אין שחלות פוליצסטיות, לפחות לא שידוע לי והיו לי במשך תקופות ארוכות מחזורים של 39 ימים, וב"ה יש לי ילדים.

מעבר לזה, אם את מרגישה שהמתח נכנס ופוגע יש למכון פוע"ה שרות של תמיכה סביב פוריות, אולי שווה לשקול את זה.

מעבר לזה, מסכימה עם מה שנאמר שבאמת לא מדובר בהרבה זמן ונכון להציב גם להורים גבול להתערבות שזה לא מקומם להיכנס בניכם. ובאופן כללי 10 חודשים זה עדיין ממש זמן שבונים זוגיות והוא מורכב גם אם לא מכניסים נושא של פוריות

אתם מנסים לא הרבה זמן. ומחזורים של 38-39 יום זה ממש ממש בסדר. בגלל שאת פוליציסטית לא יודעת אם כולם כללו ביוץ אבל בהנחה וכן אז באמת את במצב ממש ממש טוב!

דרך אגב, אני לא פוליציסטית והמחזור שלי מאוד לא סדיר (50+-30 ימים) וב"ה נכנסתי בקלות להריונות...)

ממליצה להוריד לחץ, להבהיר למשפחה שזה לא עניינם ושאתם מבטיחים להזמין לברית כשתהיה בע"ה. עד אז אין מה לשאול שאלות ולהמליץ המלצות.

עם כמה שזה קשה, ואני לא מזלזלת בכלל, קחו נשימה ותחיו את הרגע. בע"ה יהיו לכם עוד הרבה שנים טובות ושמחות עם ילדים 

גם עם שחלות פוליצסטיות

לא ממליצה על מקלוני ביוץ לא עובד עלינו כל כך.

לי לקח בהריון השני גם בערך 7 חודשים ללא מניעה אבל אין כל כך ביוצים אצל פוליצסטיות ככה שקשה להיכנס להריון

לי עזר לעשות שינוי באורח החיים, לשתות הרבה מים, פחות קפאין, לאכול טוב ומאוזן ולהקפיד על שעות שינה.

זה ממש עזר לי.

יש מישהי שיש לה פודקסט על הנושא ממליצה לשמוע קוראים לה מירי לאב.

בהצלחה!!!

הרבה פעמיים בשחלות פולציסטיות אין ביוץ בכלל, ומתישהו הרירית פשוט נושרת בלי ביוץ ולכן יש מחזור.

אם עובר זמן וכל הזמן המקלון ביוץ מראה קצת חיובי ולא חיובי מוחלט ייתכן ואת לא מבייצת ובגלל זה באמת כדאי לברר את זה עם רופאת פריון.

היה לי חשוב לציין את זה כי גם אני עם שחלות פוליצסטיות ואחרי כמה חודשים שניסיתי להבין מה לא בסדר איתי שאני לא מצליחה לברר מתי הביוץ (בכל השיטות, בפרט עם חום השחר) הבנתי שזה לא שאני פשוט לא מספיק  דויקת זה שפשוט אין כזה.

אז הדבר הכי חשוב זה להבין אם יש ביוץ וזה אני מאמינה שהדבר הראשון שרופאת פוריות תעשה.

ועוד דבר קטן, קחו נשימה. אתם בתחילת החיים ובגלל זה זה ככ מציף אבל אתם תראו ככ שהזמן יעבור שכולם סביבכם תמיד יהיו דברים שלכם אין או שאתם מצפים.

כל אחד והמסלול המדויק לו, בעז"ה זה יגיע לכם בזמן המדויק!!.

ותשמחו מזה שכבר מנסים לעזור לכם בשלב מוקדם ואתם לא סתם נמרחים חודשים בלי ביוץ בכלל.

ממש חשוב לעבד את המרכיב של הלחץ

כי אם אפשר לנטרל אותו, תהיה לכם אפשרות ללכת בדרך הרבה יותר נעימה ומועילה לטווח הארוך.

תוכלי למשל לנסות שיטת אביבה כדי להסדיר את המחזורים, ובמקביל ללמוד שיטת המודעות לפוריות כדי לעקוב בעצמך אחרי הביוץ שלך אם יש ומתי, וכמובן לתזמן יחסים.

שתי השיטות האלה הן כלים מאד אפקטיביים שתוכלי להשתמש בהם כל החיים, בתרחישים כאלה ואחרים.

תוכלי גם ללמוד לאזן את עצמך באמצעות תזונה או דיקור סיני, שישפיעו על הבריאות שלך (יש לתסמונת השלכות נוספות לטווח הארוך, היא קשורה להתפתחות של תנגודת לאינסולין).

הדרך הקצרה לעומת זאת, היא באמת לפנות לרופאת פריון, שתשלח אותך למעקב זקיקים - תהליך מתיש ומייגע שכולל אולטרסאונד מוקדם בבוקר מספר פעמים בחודש עם בדיקת שם, תלות באחות זמינה יותר או פחות שתספר לך מה התוצאות, התערבות תרופתית כדי לגרום לביוץ - שיש לה גם תופעות לוואי.

אנשים נוספים שמעורבים בחדר המיטות שלכם, וברור שהדרך הזאת כוללת גם עליה במרכיב הלחץ.

זו אפשרות כמובן, אבל בעיני פחות טובה.

אני מבינה אותכם מאוד, כשרוצים ילדים מאוד קשה להרגיע ולהיוץ בנחת

במיוחד שסביבכם לכולם כבר יש

במיוחד שההורים לוחצים

ובכל זאת, קודם כל באמת לא ניסיתם הרבה בכלל, זה ממש ממש ממש נורמלי לא להכנס להריון כל כך מהר.

כשחיים בסביבה שכולם ילדים מאוד מהר, אז מי שלא 'עומד בקצב' הרבה פעמים בטעות נכנס ללחץ, אבל אם תסתכלי סביבך על אנשים מבוגרים יותר, תראי שלכל אחד יש את הסיפור שלו. יש את מי שהלך בקלות ואחר כך כבר לא, יש את מי שהלך בקלות אבל גידול הילדים היה מאתגר, יש אנשים שהסיפור שלהם זה פרנסה ויש שזוגיות, לכל אחד את האתגרים שלו בעולם, והדרך לצלוח היא רק להסתכל פנימה ולעבוד על השמחה שלנו. במיוחד כשעדין אין אצלכם בעיה, ניסיתם זמן מועט ואתם נכנסים ללחץ סתם. ואני לא אומרת שהקושי לא מובן לי! כשרוצים כל חודש נראה המון. אז אני לא אומרת שצריך לשמוח בזה, אבל כן זה המציאות שה' זימן לכם, תנסו לצמוח מזה ולנצל את הדברים החיוביים שבזה, תנצלו את התקופה הזאת, זה זמן שלא יחזור

תהנו מהזוגיות

תעשו רשימה של דברים שבא לכם לעשות ומאתגר עם ילדים וכל חודש תעשו משהו

תנסו לשחרר. אני לא אומרת להפסיק לרצות או לא להתבאס כשלא עובד, אבל תנסו במקביל להנות,

אני לא אומרת שזה קל, יכול להיות שבהתחלה זה יהיה בכח, אבל יש לנו יכולת לבחור בחיים שלנו על מה לשים את הדגש

אם לא מצליחים לשחרר בכלל- לכו לטיפול.

ורוצה להוסיף שהיום ברוך ה' יש לרפואה הרבה כלים ושאני מסתכלת סביבי גם זוגות שהתקשו בכניסה להריון, בטווח של כמה שנים לכולם יש ילדים, עוד יהיה לכם בעזרת ה', במיוחד כש'הבעיה' היא שחלות פובלסיצטיות שהיום מטפלים בזה מאוד בקלות.

מבחינת ההשתדלות- בגלל הגיל הצעיר והזמן הקצר שאתם מנסים, לדעתי הכי טוב לפני שנכנסים לסיפור של טיפולים לנסות שיטת אביבה ודיקור סיני, אבל אם לא מתאים לכם אתם יכולים גם ללכת ישר לטיפולים, רק לכו על זה בשמחה שיש היום לרפואה כלים לעזור לכם, ולא במסכנות ועצבות.

וכל האנשים סביבכם שמעירים - קודם כל סליחה שאני אומרת את זה ככה אבל הם מטומטמים, אתם נשואים כולה 10 חודשים, אפילו בעיה אין עדין

וגם אם הייתם נשואים יותר וכן היתה בעיה- זה לא העסק שלהם

בתור מישהי שיש לה מחזורים לא סדירים

ואחרי ניסיונות להכנס להריון של שנה וחצי

הלכתי לדיקור (זה סדרה של טיפולים, יקר אבל שווה כל שקל)

המחזור התחיל לדפוק כל חודש כמו שלא היה לי בחיים

ועכשיו ברוך ה' בהריון.

השקעה ששווה כל שקל.

אם תכתבי מאיזה איזור את, אולי אני אוכל להמליץ לך.

אבל חשוב לקחת מישהי מומלצת ולא מהקופה...

וכן חשוב לדעת זה לא נחשב הרבה זמן לנסות...

בדכ ההנחיה היא להתחיל בירור רק אחרי שנה של ניסיונות.. וגם לפעמים לגוף לוקח זמן להתאושש ממניעה (שאגב גם בזה דיקור יכול לעזור(

חיבוק 🫂

כלומר, אין את המראה האופייני בא"ס

אבל יש לי מחזורים ארוכים מאוד וחלקם ללא ביוץ

נכנסתי להריון טבעי 4 פעמים, ופעם אחת נעזרתי באיקקלומין, בילד השלישי

זה ממש ממש לא נורא

לגבי טבעת- לר השתמשתי הרבה זמן לדעתי מספר חודשים אם אני זוכרת

מבחינת הכנסה הוצאה היה לי סבבה אבל פעם אחת אחרי שטבלתי וכבר הגעתי הביתה נזכרתי ששכחתי להוציא לטבילה וחזרתי לטבול שוב באותו ערב🤥

לגבי דיאפרגמה- השתמשתי כשנתיים וחצי ברציפות, אסייג ואגיד ששמתי כל קיום יחסים חוץ ממקרים בודדים ממש, שהייתי בטוחה ב100% שהתרחקתי מהביוץ. 

בדקתי עכשיו בגוגל ואני רואה שבדיעבד הטבעת לא מעכבת (אולי זה לא לכל הדעות אבל כדאי לדעת שזו אופציה).

אפשר למנוע שנים ארוכות

זה סיליקון שחוסם פיזית + קוטל לשיפור החסימה

האחוזים יורדים כי נשים שוכחות/ לא מיומנות וזה זז/ חושבות שאפשר בלי/ לא שמות קוטל

אולי תנוחה מסויימת שאישה תעשה או משהו כזה

מספיק שכמה זרעים בודדים יעברו ואשה תיקלט להריון

מלחיץ ממש

ומבחינתי אין סיכוי להפלה במקרה כזה ואאלץ להתמודד עם ההריון

אוף אין לי כבר כח למחשבות והתלבטויות של זה

לבדוק אם היא זזה בזמנים בטוחים

היא לא אמורה לזוז

(לקאיה יש מין דפנות שמונעות את התזוזה)

והקוטל מוסיף שכבת הגנה בפני עצמו

אני רואה את זה כמניעה בטוחה

מונעת עם זה לסירוגין כבר כמה שנים

הקפדתי ללכת למתאמת

בלי ג'ל (חוץ מתקופה מסוימת)

אף פעם לא בודקת ביוץ, פשוט שמה כל החודש.

בין הראשון לשני מנע לי מעולה

בין השני לשלישי נכנסתי עם זה להיריון

אחרי הרביעי הייתה תקופה שהייתי חייבת למנוע רפואית אז הייתי עם ג'ל עד שנמאס לי

ובסוף נכנסתי להיריון ביום שלא שמנו כנראה חח

אז מבחינתי זה מונע, והג'ל מעלה אחוזים ובחרתי לא להשתמש בו, וקרה שלא מנע לי, אבל מקרים כאלה קורים גם עם אמצעים שנחשבים יותר בטוחים…

מניחה שאחרי הלידה אחזור לזה כי האמצעים האחרים לא ככ באים בחשבון

בטוח שזה פחות טירחה מדיאפרגמה.

הטבעת הייתה לי אחלה להוציא ולהכניס

התרגלתי די בקלות

לא הכרתי שמוציאים לבדיקות או הפסק, רק למקווה

לגבי דיאפרגמה-

מונעת איתה כבר כמעט ארבע שנים, ברגע שהפסקתי נכנסתי להריון ככה שאני מניחה שהיא מונעת לי מעולה

משתמשת תמיד בג'ל

מנסה לעקוב אחרי ביוץ ולא שמה אותה ב3-4 ימים שלפני המחזור שאז כבר בטוח לא צריך

לגבי דיאפרגמה - כמו שכבר כתבו כאן -

חשוב ללכת למתאמת אחרי לידה / אחרי שינוי משמעותי במשקל (5 ק''ג נראלי) כדי לוודא שהיא עדיין מתאימה + לוודא שאת שמה נכון

להקפיד להוציא לא לפני שש שעות

לשים ג'ל

וכמובן כמו תמיד - להתפלל...

בשבילי זו המניעה האחרונה והיחידה שאני יכולה (מלבד לא לקיים יחסים...) אז לומדת להסתדר עם מה שיש 😅

בהצלחה בהחלטות!!

אולי יותר

בהתחלה הייתי נמנעת בזמן ביוץ באמת, עכשיו כבר לא. אבל זה ממש לא משתווה לטבעת ובטח שלא אומר שלא לשים כלום (את אותה למנוע לא? מה הקשר לא לשים כלום?). עם קוטל זרע זזה עובד אצלי ב"ה (לא מתקמצנת עליו) ואם יש מחזורים קבועים בערך - כחמישה ימים/ שבוע  לפני העונה הבינונית  ואחרי שזיהיתי ביוץ ועברו כמה ימים אני כבר לא משתמשת בה בכלל וזה בעיניי יתרון מטורף

גמני משתמשת בקאיה

יש לי אחות בזכות דיאפרגמה, אז מבחינתי זאת לא אופציה

את הנוברינג לפני שאני שוללת לגמרי גם את זה

אם לא יהיה טוב אז לא נותר אלא דיאפרגמה

אני כותבת פה כי רוצה שזה יהיה כתוב ושאני לא ישנה את דעתי עוד מעט שוב ותיכף כבר אי אפשר להתחיל החודש נוברינג 🙃😶

כן התאמתי אצל מישהי תותחית..

דיאפרגמה שהרגישה לי יותר הרמטית מהסוג הקודם שהשתמשתי..

אצל לי מילר אם אני לא מתבלבלת..

ללמוד שיטת הפוריות הטבעית- כיצד לא להרות באופן טבעי...יודעת שיש דבר כזה.
מניעה בנרות, דיאפגרמה, שקפים...- אין הורמונים...

חברה אמריקאית שיתפה אותי במניעה מעולה שיש שם, אולי יש גם בארץ? אני לא נתקלתי. מעניין אם מישהי פה מכירה
שבב כזה קטן שמחדרים לתוך העור בזרוע- נשמע מפחיד, אבל מונע נהדר ובלי השפעת הורמונים ככה אני מבינה ממנה. אולי שווה לך לברר?

גם אני סבלתי מסוגים שונים של מניעה הורמונלית

בסוף ויתרתי והשתמשתי בנרות. יש גם שקפים ועוד אפשרויות. נכון, אחוזי ההצלחה יותר נמוכים ,אבל הם גם די גבוהים. חושבת שבאיזור80% (לא זוכרת בדיוק)

אז זאת גם אופציה

נכון זה גם מורכב אבל זה בטח ובטח עדיף מההצעה שלך של לא לקיים יחסים בכלל.

מקסימום בהמשך כשתדעי להשתמש בה טוב תוסיפי דיאפרגמה רק בימים הבעייתיים.

לא הייתי מתחילה עם שקפים ונרות שזה לא נחשב בטוח בכלל בכלל

ותכלס הזוי להשתמש בזה כאילו זה כלום

יש לזה השפעות ככ מטורפות על הגוף.... והנפש..

מירושלים למרכז ובחזרה

הרבה פעמים במלחמה הזו

אני לא מפחדת

אבל הרבה אנשים כנראה כן מפחדים

כי הכבישים יחסית ריקים

מה שחשוב אם נוסעים

זה להחליט על אסטרטגיה מראש

מה עושים בזמן התראה/ אזעקה

כדי לא להיכנס ללחץ

(אני ממשיכה לנסוע

זה מרגיש לי הכי בטוח)

אני למעשה נמנעת מתחילת המלחמה לנסוע להורים שלי כי אזעקות ואין אצלם ממד, כי נהגים הרבה פעמים מגיבים בחוסר פרופורציה וזה יכול לגרום לתאונות

ולדעתי זה משו שיכול לחכות לימים רגועים יותר

בעלי במילואים והמשפחה שלי במרכז

נסעתי אליהם כל שבת הלוך וחזור עם הילדים

וואלה לא כל כך מפחיד אותי,  לא יודעת. אגב בירושלים יש הרבה פחות אזעקות מבמרכז

מצד שני אני ממש מבינה את מי שמפחדת

הייתה לנו אזעקה בדרך והיינו באמצע שומקום. היה מאוד מפחיד...

אבל אין מה לעשות. חייבים להמשיך בחיים וחייבים להפסיק לפחד. וכשיש התרעה מוקדמת לחפש בוויז מקלט...

לא מסוגלת לתקוע את החיים שלי ברמה כזו.

אבל למרכז לא מגיעה בכלל ( בלי קשר למלחמה, פשוט אין לי מה לעשות שם)

לא יודעת מה באמת "נכון"

ההורים שם...

אין לי משפחה במרכז אז לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי צריכה. אבל בירושלים אין המון אזעקות, בערך כמו אצלינו, אולי אפילו קצת פחות. אז משפחה - זו משפחה

אם זה להגיע מרחוק לדעתי את לא מגזימה

ממש לא נעים להתקע בדרך עם ילדים קטנים

אם זה לשבת שלמה אולי הייצי טורחת

אבל בשהיל ביקור קצר לא בטוחה שהייתי יוצאת

הבאנו איתנו גם מזרוני יוגה כדי שאם נצטרך לשכב יהיה נעים יותר.

בעיני הכי חשוב זה להיות באמת רגועים ולא לשדר לחץ לילדים ולהפוך את זה לחוויה (זה באמת מצב לא נעים אבל לחץ לא עוזר), בפועל כשהייתה התראה בדקנו בוויז איפה יש מרחב מוגן קרוב והספקנו להגיע ולהתמקם בנחת...

אנחנו ממש רוצים לנסוע להורים, אבל אני מפחדת שתהיה אזעקה בדרך - אז אנחנו לא נוסעים..

אולי בעלי יסע לבד כדי לבקר אותם.

ממש שאת מפחדת

אבל מבינה גם את בעלך

אנחנו כן נוסעים

לא אצא לטיול במרכז או בהרי ירושלים, זה נראה לי פחות אחראי.

אבל נסיעה סטנדרטית שמאפשרת לפגוש משפחה ולשמור על איזושהי שגרה, זה חשוב ורצוי שווה את זה.

גרים קרוב למרכז, עם המון אזעקות. בכל האיזור הקרוב יחסית למדנו איפה כל המיגוניות והמקלטים, וכשיש התרעה נוסעים למרחב מוגן הקרוב. כמו שאמרו במחסומים המון פעמים יש מיגוניות, בתחנות דלק.. כך שיש מקטעים יחסית לא ארוכים שאם תתקבל התרעה לא יהיה לי מקום בטוח לעצור בו.

כן עושים השתדלות לשמור על ההנחיות אבל בהחלט נוסעים.

היום הגיעו אלינו משפחה ממש מכל הארץ, ב"ה גם מי שהיה בדרך ידעתי לומר להם בהתרעה לאן ללכת וב"ה הספיקו להגיע למרחב מוגן

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.

מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...

בהצלחה ורק בריאות 🥰

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

החלטתי לחכות. 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים  אבל לא עמוקים מאוד)

התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.

לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה

תרגישי טוב❤️

לידה ראשונה תפרים כי חתכו

לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו

מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.

אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה

יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה

יש כאלה שכל לידה

יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..

ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...

בהצלחה !!

קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.

ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.

ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.

אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.

אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!

ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.

*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי

היו לי מלא תפרים בלידה ראשונה. אחרי חצי שנה הגעתי למרפאה ייעודית בשערי צדק יש שם כירורגית שבודקת את זה, אצלי אכן היה משהו לתקן (בדקה ובמקום טיפלה, כל הסיפור היה 10 דקות בערך ...) רק אז התחלתי להתאושש. ומהר.

אולי שווה גם בזמן הריון ללכת לודא שהכל תקין. (רק כדי לא לסבול, לא בקטע של דחוף)

החלק המעודד שבלידה שניה היתה לי פתרונות קטנה ושירים מהיר, ובשלישית לא היו כאבים כבר אחרי שבוע.

שיהיה בקלות חוויה מתקנת! 

מבינה שאין כלל, או שיעבור בלידה בע''ה אמן או שאקרע שוב ח''ו.. לגבי התגובות להחליף פיזיותרפיסטית, אני הולכת דרך הקופה אז מניחה שהמענה יהיה זהה בכל מכון, לא?

לא חושבת שהתפרים לא טובים כי תפרו אותי צוות שלם עם פלסטיקאי ומלא רופאים 🫣..

בע''ה מקווה שיעבור ובלי קרעים בלידה.

שוב תודה לעונות ❤️

גבוהה?(3 ומעלה)

כי לפי איך שאת מתארת שתפר אותך פלסטיקאי ועוד מלא רופאים, ככה זה נשמע

לבעיות מורכבות בקרעים ותפרים בפרינאום יש את דר' רויטל ארבל בשערי צדק.

פיזיותרפיסטיות שונות עובדות לעיתים בגישות מעט שונות. הם יכולות ללכת לקורסים שונים (כמובן אחרי ההתמחות בפזיותרפיה של רצפת האגן) וזה משנה את דרך העבודה שלהן.

ממליצה ממש לנסות

הדבר הכי חשוב הוא היכולת להניע את הגוף בחופשיות במהלך הלידה וביציאת הראש בפרט ולבחור את תנוחת הלידה לפי מה שהגוף שלך מבקש, מה שאומר ללדת בלי אפידורל.

זה גם מאפשר לך ללחוץ רק מתי שאת באמת מרגישה שזה נחוץ ולא מתי שהמיילדת אומרת, מה ששומר מאוד על הפרינאום. ואפשר גם ללדת בלי ללחוץ בכלל, ילדתי כך פעמיים. תקראי על רפלקס פליטת התינוק.

וגם עם אפידורל יש דברים שאפשר לעשות כדי למזער נזקים, ממליצה מאוד לקרוא על כך בספר לידה פעילה.

שאמנם יש הרבה דרכים להפחית סיכון לקרעים, אבל לא כל הסיבות לקרעים קשורות להתנהגות של היולדת. יש סיבות שקשורות גם למבנה הגוף, למנח של התינוק ועוד.

אני ב''ה ילדתי ב3 לידות טבעיות מהממות ונקרעתי בכולן, כך שחשוב לי שמי שנקרעת בלידה לא תרגיש אשמה.

לק"י

כולל לחיצות. וב"ה יצאתי בלי קרעים.

(אז לא שוללת את מה שגלי מטר כתבה, אבל לא הייתי שוללת אפידוראל רק בגלל זה או בונה על זה שאם אעשה משהו מסויים, אז בטוח שאצא בלי קרעים).

כמה וכמה לידות, כולן על הגב, עם אפידורל או משככים אחרים ולא נקרעתי באף אחת. יותר משמעותי להבנתי זה שמן שקדים.

ודרך אגב, באחת הלידות המיילדת רצתה להציע לי תנוחות אחרות וזה גרם להאטה רצינית בדופק של העובר, שהסתדרה כשחזרתי לשכב, אז כדאי להכיר שגם זה עלול לקרות

לק"י

כשעמדתי (או נראה לי שאפילו כששכבתי על הצד) זה גרם לירידות בדופק.

שהיא תעשה לך את העיסוי!

לא רק לתת הדרכה וזהו. זה לא מספיק.

גם בזה יש בחינה של לא נעים... אבל אולי יהיה לך יותר כל מאשר את בעצמך, וגם אפשר לחשוב על זה שזה מעין ללכת לאימון קשה אבל מחזק. קשה כי כואב וגם לע הכי נעים נפשית, אבל מרפא את הגוף.