Ocd סביב טבילה, מישהי מכירה?Ocd טבילה

בעלי הלך להתייעץ עם הרב, והרב העלה נקודה שאולי יש לי ocd סביב נושא הטבילה.

מקריאה באינטרנט נשמע שהוא צודק.

מישהי מכירה את זה ויכולה קצת להרגיע?

מה עושים מפה?

יש איך לשפר את המצב? זה די סיוט. אני בוכה מהרגע שמקבלת מחזור ועד אחרי הטבילה מרוב שזה נוראי.

נפצעת בבדיקות ובהכנות, מליון שאלות לרב.

זה באמת גורם לי לרצות לוותר על המצווה הזו.

נחת למטהOcd טבילה
מהממת אחתממעלממש

אולי לפנות לעזרה מקצועית?

פסיכולוגית דתית טובה

שגם תבין את העניין וגם תנחה לפתרון אמיתי

אני רקשושנושי

את נפצעת בבדיקות

יש לך עדים עם שאלות

איך באמת אפשר להתחבר למצווה הזאת כשהכל כלכך כואב?

 

לדעתי ממש ממש חשוב למצוא תחילה פתרון לפציעות, כי באמת קשה לאהוב משהו שסובלים ממנו

 

בפן הטכני - בגלל שאת נפצעת, לנסות להוריד את כמות הבדיקות למינימום (בקבלת היתר כמובן)

 

עם מה שמעבר לזה,

ממליצה אולי לדבר על זה עם יועצת של נשמת

יש להם יועצות הלכה נשים מדהימות ממש

אולי ימצאו דרכים להקל עלייך

 

בהצלחה!

בוודאי שקודם צריכה למצוא פתרון לכאב Ocd טבילה

ממנו אני בוכה.

מקווה שבאמת אצליח לפתור את זה, לפחות חלקית.

מכירה מנסיון אישי אני10

קודם כל חיבוק ❤

יש לך שאלות ספציפיות או יותר ברמת ההזדהות? 

גם וגםOcd טבילה

ממש קשה לי עם עצמי.

לבעלי דווקא נהיה קל יותר עם זה כשמבחינתו זה משהו מוכר ועם שם ואפשר להתמודד.

אני אפילו לא מסוגלת לכתוב מהניק שלי שהוא אנונימי את זה... גם ככה הרגשתי דפוקה שהתקופה הזו כל כך משפיעה עלי לרעה, אבל עכשיו פי כמה.

ובא לי לשמוע שזה עובר, או לפחות נכנס לתוך גבולות מאוד ברורים.

שזה נהיה קל יותר עם הזמן.

וגם טכנית- יש דברים שעוזרים?

אני לא רואה איך הקלות הלכתיות יעזרו לי. זה רק גורם לי יותר להסתבך עם עצמי אם אני בסדר או לא (למרות שהרב הדגיש לנו ממש שאם הוא אומר שמותר זה עליו ולא משנה מה אני אמרתי או לא אמרתי בשאלה שלי)

זה נהיה קל יותר, חד משמעיתאני10

אבל דורש עבודה פנימית.

אני לא אשת טיפול, ובטח לא על גבי הפורום, אך ורק משתפת אותך בנסיון שלי ובחוויות שלי. תמיד מומלץ ללכת גם לטיפול קצר לקבל כלים שנכונים לך ומותאמים לך.

אבל הסוד שלימדו אותי עם ocd, בכל תחום, זה *לא* לתת מענה למחשבות ולספקות.

נכון את מתארגנת ואת כזה רגע, אבל אולי לא קינחתי את האף מספיק, אולי צריל שוב כי הוא רק יבש ולא יבש יבש יבש יבש, ואז עוד פעם ליתר ביטחון? ואם לא זה אז דברים בסגנון (אני מצאתי את עצמי הולכת לשירותים שוב ושוב לוודא, ופעם הסתרקתי מעל לשעה!! רק כי פחדתי שיש שערות תלושות שלא ירדו בסירוק הקודם)


אז בגדול מה שבטיפול שלי למדתי זה שככל שאנסה לתת מענה ולעשות את זה מושלם - ככה הספק יהיה גדול יותר. כי זה כל הקונספט - ספק. ולהטיל ספק תמיד אפשר.

ומה שעוזר לי זה לשבת ולהגדיר - סירוק איקס פעמים. ואם יהיו שערות תלושות בתוך השיער אחרי זה - זה מותר לפי ההלכה.

ללכת לשירותים פעם אחת.

וכן על זה הדרך...

ממש לשבת עם בעלך או יועצת הלכה או מישהו שאת סומכת עליו הלכתית *ולכתוב* את הרשימה של הדברים שצריך (גם זה ממש עוזר לי - המדריכת כלות נתנה לי רשימה מדויקת וספציפית של דברים שמכינים למקוה. ואם עשיתי את זה, אז אני מוכנה, לא משנה אם יש עוד אלף דברים שלא עשיתי.) ואת ההגדרה מה זה אומר להיות מוכנה - ברשימת ההכנות כתוב מקלחת יסודית - אז נגיד להתקלח x דקות. ואם סיימת את האיקס (אפשר לשים טיימר), אז את מוכנה. לא משנה אם את לא בטוחה שעברת קפל קפל בגוף - וממש לשנן כמו מנטרה - "ההכנה למקווה דורשת את מה שברשימה ולא את הנקיון המושלם". ולסמן וי עם עט ולא לנסות להיענות לספקות שרוצים שרק יהיה טיפה יותר טוב, כי זה מה שמכניס ללופים.


זה ממש על רגל אחת, אבל ממליצה ממש ממש לדבר עם יועצת הלכה או רב שמתמחים בהתמודדות עם ocd כזה שישבו איתך לבנות את הרשימה המפורטת. ואז - לשנן לעצמך שוב ושוב וזה רצון ה.

ואם עולות לך שאלות על הרשימה אחכ, אולי שכחנו איקס וואי זד, לשנן - מי שישבתי איתו מכיר בדיוק את חובות ההכנה, וזה מה שנדרש.

ולא ללכת לשאול שוב ושוב, כי כאמור זה מה שמכניס לעוד ועוד לופים שאי אפשר לצאת מהם.


אם את רוצה בכיף גם אשלח לך את הרשימה שלי מהמדריכה. היא לא כוללת את ההגדרות של מה זה להיות מוכנה, רק את הצק ליסט להכנה, ואז את יכולה על גביה, בהתאם לרב/בעלך/יועצת הלכה שתשבי איתם לכתוב על גבי הרשימה הזו את ההגדרות של כל פריט בצק ליסט (כמה פעמים כמה דקות וכו).


ואיזה כיףףףף לך! שיש לכם רב כל כך קשוב שקלט והבין והעלה את זה ❤🙏

תודה ממש על התשובה המפורטתOcd טבילה

הרב באמת הביא לי רשימה כזו, ועבר עליה עם בעלי עד כמה זמן כל דבר אמור לקחת.

אשתדל לשנן לעצמי את זה.

בנתיים אומרת לעצמי שמה שהרב אמר זה עליו.

ומנסה להשתיק את הקול שאומר שאולי לא תיארתי את המציאות כמו שהיא.

כי אני כן מסוגלת לעשות 2 בדיקות ביום, זה פשוט קשה.

עד כמה קשה? האם זה בטוח נכון לוותר ולא להתמודד? על זה אני כבר לא מצליחה לענות.


אני מאד מבינה את הקושיאני10

זה גם פחד כזה של אחריות. מה אם לא תיארתי נכון ואני חוטאת?

יש פה שני נושאים, יש את התשובות ההגיוניות שתיכף אכתוב לך והן משמעותיות ועוזר לשנן אותן.

ויש את החלק הלא "הגיוני" שזה איזשהו פער בין החרדה שלך לבין ההגיון. כמו תהום קטנה שצריך לקפוץ מעליה כדי שהתשובות ההגיוניות יתיישבו על הלב. וזה החלק הכי קשה! הכי הכי הכי קשה!

תסתכלי על אנשים שמורים להם לאכול ביום כיפור - כמה התייסרות, כמה בדיקות אולי בשיעורים, כמה נסיונות להבין אם הרופא הבין את המצב והרב הבין את הרופא והם הבינו את הרב. זה לא נגמר.

את יראת שמיים, ויש פה משהו שלא מתיישב לך, ולא רק שהוא לא מתיישב, הוא גם מפחיד, כי אם טעיתי - זה חתיכת טעות, והכשלה, וכישלון.

וצריך רגע לקחת נשימה ולחשוב - איך אני קופצת מעל תהום החרדה.

אני לא יודעת אם יש לך אוסידי בעוד תחומים ואם כן אם ואיך את מצליחה להתגבר, אבל החלק של התהום - רק את בתוך תוכך יודעת מה יעזור לך.

אני מוצאת שעוזר לי שילוב של המחשבות ההגיוניות (פירוט בהמשך) וגירוש אקטיבי ומסיבי של החרדות והלופים. כי התהום הזו של החרדה, והמחשבות זה האוסידי בכבודו ובעצמו. לא מסביב, לא "קשור לזה", ממש זה. אותן מחשבות שגורמות לך לתהות אם ההוראה של הרב לעשות רק בדיקה אחת היא נצרכת, זו אותה הוראה שגורמת לך ללהוריד שערות עד זוב דם.

ואותו גירוש קשוח של המחשבות יעזור בשני המקרים (בכל אופן לי זה עוזר..)

מה הכוונה גירוש של המחשבות - תחליטי על אובייקט או כל דבר - סוס, גלידה, או קפיצה בטרמפולינה, וברגע שמתחילות המחשבות והתהיות - להתחיל לחשוב אך ורק על האובייקט הזה. נשמע מטומטם, אבל זה ממש עוזר לצאת מהלופ (מה שקשה זה להבין בזמן שאת בתוך לופ, אבל זה משתפר עם האימונים).

וכשאת לא בתוך המחשבות הטורדניות (אל תנסי תוך כדי כי זה לא עובד) - להבין את ההגיון. השאלה הראשונה שלך/של בעלך לרב, זה כמו מסיח לפי תומו - זה התיאור הכי מדויק ו'נקי' של הדברים, ודוקא השאלות החוזרות, הן לא מדויקות בדרך כלל, כי הן מנסות "להסביר" לרב שאולי הוא לא הבין את הסיטואציה לפי איך שאת רואה אותה, כלומר הניסוח שלהן לרוב (לא במודע) יכוון לתשובה מסוימת, בין אם זו תשובה שונה ממה שקיבלת ובין אם אישרור של מה שנאמר לך.

והרב, ששמע את השאלה בפעם הראשונה, הבין ממנה את המצב של האוסידי, והוא מכיר מה נכון ולא נכון בסיטואציה הזו, במיוחד לאור מה שתיארתם לו וגם פה.

תסתכלי על התשובה שלו כמו אכילה ביום כיפור - זו הפסיקה שקיבלת, גם אם את חושבת שתצליחי לעשות מה שנראה לך יותר טוב.

לא אלאה אותך בדרשות ומדרשים והיקשים לאגדות חזל, אבל לחשוב ש"להחמיר" על התשובה שקיבלת זה הדבר הנכון, זו עצת היצר, ובמקרה שלך לפחות עצת הocd.

אז גם אם את חושבת שאת מסוגלת לעשות יותר מזה, תשנני לך שהרב ידע מה המצב ופסק מהיכרות. לשאול עוד שאלות לא יהיה 'שאלות תם' והמצווה שלך היא פשוט לקיים את זה כמו שנאמר לך. זה לא נקרא ויתור על התמודדות כי זה מה שנפסק לך. וזה קשההההההההההה. את יודעת כמוני שיותר קל לך לעשות 10 בדיקות ולשאול ולשאול מאשר לעשות אחת ולזכור שזה הפסיקה הנכונה לך. אז תראי את זה כהתמודדות שלך ועבודת ה.


זה לא קל בכלל בכלל בכלל.

❤

את פשוט מהממת!!!!דפני11
ולפתוחת, חיבוק. את בטוח תצליחי❤️
מהממת!!!!!!!!!!!!!!גלויה
אויש רקלתשוהנ

אני חושבת כמו שמטפלים בocd, בלי קשר סביב מה זה מתעצם.

וכמובן בליווי של רב שמבין את הסיטואציה ויקל עלייך כמה שאפשר


חיבוק!!

כמה דבריםבארץ אהבתי

קודם כל, מתייגת לך את @גלויה שאני בטוחה שיהיה לה הרבה מה להוסיף לך.


בנוסף, אני יודעת שהרב אודי רט ממכון פוע"ה מבין בזה יודע לתת מענה רגיש ומקצועי. ממליצה להתייעץ איתו (אפשר גם שבעלך ידבר איתו אם את מעדיפה). אפשר להתקשר למכון פוע"ה ולבקש לדבר איתו, אם הוא לא יכול מיד אפשר להשאיר פרטים והוא יחזור אליכם בהמשך.


אני גם ממליצה ללמוד שוב עם מדריכת כלות או יועצת הלכה מקצועית את כל ההלכות הרלוונטיות, עם דגש על מה חובה ועל מה אפשר לוותר (כדאי שהיא תדע את הרקע ותדע לתת מענה מתאים. אולי עדיף מישהי עם ניסיון בהתעסקות בתחום). ואז אולי היא יכולה להיות גם בהמשך כתובת להתייעצות במקרה הצורך.

אם את חושבת שזה יכול להתאים לך, ורוצה עזרה למצוא מישהי מתאימה, אני יכולה לנסות לברר לך. תכתבי לי בפרטי אם תרצי...

תודה על התיוג!גלויה
באמת התייעצנו איתו לפני כמה שניםOcd טבילה

והפסקנו כי העלה שאולי יש לי ocd וזה הלחיץ אותי נורא אז עברנו להתייעץ עם הרב ביישוב, ועכשיו גם הוא העלה את הנקודה הזו...


הרב הביא לי רשימה.

אבל יותר קשה לי לעצור בזמן- למשל להפסיק להוריד שערות, כי יש לי עוד שערות שקופות שלא יורדות.

הרב אמר לנו שאם זה לא מה שאני מורידה בשגרה אין צורך, אבל קשה לי עם זה. וכל פעם נעצרת אחרי הגבול, כשכבר נפצעתי...

אז הוא כתב לנו זמן מוגבל להתארגנות. מקווה שבאמת יספיק לי כי נשמע לי נורא קצר...

אויש ממש ממש כואב לקרוא את התיאורשושנושי

לא יכולה לדמיין אותך מהכאב שאת מקבלת

באמת לא כיף לשמוע מאחרים על קושי שלך

כאילו - אל תתערבו לי!!!

טוב שהגעת להשלמה הזאת

לדעתי ממש ממש חשוב - עבורך לטפל בזה

בהצלחה מהממת

המון כוחות לתהליך הזה 

אולי שווה בנוסף להתייעצות ההלכתיתמתיכון ועד מעון

לפנות לקבל סיוע ע''י טיפול פסיכולוגי ואולי גם מעקב פסיכיאטרי

נשמע שאת סובלת מאוד ואני מניחה שהטיפול יכול לסייע

מסכימה עם זה ושולחת חיבוק❤️המקורית
לא יודעת אם יעזור לך אבל אולי- אז כותבתמקרמה

ואם זה לא הכיוון- אז דלגי.


 

ההלכה והמנהגים בנויים רבדים רבדים

יש את עיקר הדין

ועליו יש הנהגות, מנהגים, חומרות, קבלות  וכו וכו

 

אני הופתעתי מאוד מה עיקר הדין

זה הרבה יוצר מקל ממה שרוב הנשים לומדות בהדרכת כלות או אפילו ממה שכתוב בספרי ההדרכה

 

בעיקר למדתי כמה 'קשה' לאישה שרוצה ועושה מאמץ לטבול בטהרה- לפסול את עצמה
 

בזמנו הרב שלי אמר לי שבגמרא מסופר על אישה שהלכה על שפת הים- ונשטפה בגל גדול

ונפסק שהיא טהורה

היא אפילו לא התכוונה!
 

הייתי שוקלת ללכת למדריכת כלות ללימוד ממוקד שתומך בocd

 

בהצלחה

מהממת אתאת תראי

קודם על חיבוק

זה סיוטטט


וזה יכול להיות אחרת!!!

ובעז"ה זה יהיה אחרת


צריך טיפול אצל אישה שמבינה בזה. וביחד עם זה במקביל גם רב:שמבין בזה שיהיה בקשר אתכם ועם האישה שתלכי אליה לטיפול.

יש לך איך להגיע לדמויות בתחום?

אני מכירה מישהי שמתמחית בזה..באר מרים
את יכולה לפנות אלי באישי ואתן לך את הפרטים שלה...
אשמח. אני חושבת שאין לי איך לפנות מהניק הזה באישיOcd טבילה
תוכלי לשלוח לי בבקשה?
הרב הציע להפנות אותנו למישהי שמתעסקת בזהOcd טבילה

אבל אני מאוד חוששת מטיפול אחרי טיפול בחרדות בעבר שהיה לא מוצלח בלשון המעטה.

מעדיפה המלצות של נשים בתחום למישהי כזו,

ולא של הרב שאני לא יודעת איך מכיר אותה

יש לי בשבילך המלצה, מישהי שאני מכירהיעל מהדרום

לק"י


אבל לא כמטפלת.

פתאום ראיתי משהו בסטטוס שלה שהזכיר לי שהיא עוסקת בתחום. לא יודעת אם היא מטפלת, אבל מניחה שתדע להפנות הלאה.


תפני אלי באישי 

הי אהובה!0544
לנשים רבות נושא הטבילה מלחיץ ועשוי לגרום לחרדה וסטרס. את מכירה את עצמך בעוד מצבים בחיים שאת אובססיבית סביב דברים שאת עושה? בגדול אני חושבת שחשוב להבין אם את פוגשת את זה בעוד מקומות. אתם נשואים טריים? אפשר לעזור לך ..!
אנחנו לא נשואים טריים, מעל 5 שניםOcd טבילה
אני לא פוגשת את זה בעוד דברים
חיבוק יקרה!!גלויה
לא ברור לי אם לשטוף ואיך

האמת שאני בעיקר תוהה לעצמי מה לא בסדר איתיOcd טבילה

זה נראה שלכולם כל כך קל לקבל את זה שאפשר להקל.

שלכולם קל ההכנות למקווה.

שלכולם ברור מה עושים, ואיפה עובר הגבול.

וכואב לי שלי לא.

גם ככה יש לי קושי מטורף עם הטבילה בגלל הטרדה מינית בעבר ודימוי גוף נמוך, וקשה לי לחשוב על להיחשף שוב בצורה כזו מול הבלנית.

ואז הצטרפה לזה המחשבה שהיא תראה את כל מה שלא עשיתי כמו שצריך ולא הקפדתי ובעצם תגיד לי שהטבילה לא כשרה (או אפילו רק תחשוב ככה)

ומשם הגיע הסיוט הזה עם ההכנות והבדיקות.


ואני לא מצליחה להבין איך כולן כל כך קלילות עם זה ואני מסתבכת שוב ושוב ורק בוכה מזה.

ומסכן בעלי שקיבל אישה כזאת.


ונכון שיש לי רשימה.

ושהחלטנו שכרגע בעלי בודק איתי את העדים.

ונכון שזה על הרב מה שהוא החליט שנכון להקל.

אבל עדיין אין לי אוויר.

ולא הלכתי להתפנות מהבוקר כי אני מתה מפחד למצוא כתם ולהתמודד איתו.

וואי אני קוראת אותך ובוכהאנונימית בהו"ל

בוכהה כי הייתי שם וזה ככ קשה


באלי שנפתח קבוצת תמיכה

ואספר לך מה עזר לי


ושתדעי שיבואו ימים שזה יהיה קל ופשוט

הלוואי קבוצת תמיכה.Ocd טבילה
אבל אני לא חושבת שהרבה יסכימו לצאת מהאנונימיות בשביל זה
מבינה את חוסר הרצון קבל ״הקלות״גלויה

הייתי שם. 

יכול להגיד על עצמי שאני עושה ב7 נקיים מינימום בדיקות, 

ולא לובשת לבן, בהוראה בשבילי מא=רב ממכון פועה שמלווה אותנו מאז החתונה. 

חיבוק ענקרקאני

רק אומרת-

בעלך לא מסכן!!!

הוא קיבל אישה מקסימה ומושלמת

זה לא חסרון בך- זה קושי שצריך להתמודד איתו

תחשבי אם הייתם פתאום מגלים שלבעלך יש חרדות- היית מצטערת שהתחתנת איתו?

הרי הוא הבעל המדהים שלך שאת אוהבת ואם יש קושי אתם ביחד בזה....

בעזרת ה' יהיה טוב- תתפללי על זה!

ליבי איתךיעל מהדרום

לק"י


אני לא חושבת שכל הנשים מקבלות בסבבה את המורכבות של המצווה הזאת.

אני גם הייתי יותר לחוצה על כל דבר. לא ברמה של ocd, אבל עדיין לחוצה. משהו השתחרר למזלי עם הזמן.

אבל זו מצווה מלחיצה בעיני, גם בלי הפרעה מאובחנת. כך שזה לגמרי הגיוני שה-ocd מתלבש על זה.


חיבוק!+

יאו אהובה חיבוק ענק ענק ענקממשיכה לחלום
אחות אהובה חיבוקאנונימית בהו"ל

אני גם מתמודדת עם זה

קודם כל חהגיד לך שזה תופעה נפוצה.. והרבה נשים מתמודדות ברמה כזו או אחרת עם עצבנות הלכתית סביב המקווה....

שלא תרגישי חריגב


מצד שני הלחץ ןהסבל הנפשי שזה מביא לך

זה נורא

אני יודעת בדיוק על מה את מדברת.

זה בלתי נסבל... מתח כזה

וזה לא אמור להיות ככה!!!!


מציעה חהתקשר למכון פועה והם כבר יפנו לדמות מתאימה

יש הרבה נשים כאלהים...

עוד בהדרכת כלות שלי המדריכה דיברה על זה ואמרה לי "הבא להיטהר מסייעין בידו"

כדי שלא אהיה גם ככה, למרות שאני לא

תודה ממש לכולכן!!Ocd טבילה

הצלחתן להרגיע אותי מהבהלה הראשונית.

אני מתכננת ללכת לטיפול,

צריכה למצוא מישהי רגישה שיהיה לי חיבור טוב איתה

(כאמור עברתי טיפול בחרדות אחרי תקיפה מינית שלא היה מוצלח במיוחד…)

בנתיים הרב מלווה אותנו צמוד.

ובעלי המתוק הבהיר שהוא איתי בזה ולא נבהל.

ואולי טוב שיש לזה שם.

ככה אפשר למצוא פתרון ולא להמשיך לסבול.

אלופה!!!!גלויה

כותבת לך באישי. 

מצרפת שירים שכתבתי אז, בעומק הכאבגלויה

כתיבה מהממת!!יעל מהדרום
תודה!!גלויה
מדהיםדפני11
תודה!גלויה
הכתיבה שלך מדהימהבארץ אהבתי
תודה שאת משתפת...❤️
תודה רבה!גלויה

בשמחה. זה תרפיה בשבילי...

וואו .. כתבת ממש נוגעבאתי מפעם

לפחות הדמעות הן לא חציצה...

איזה יפה!!

תודה!גלויה

כן, זה נכתב ממצולות הלב.. 

ב״ה אני כבר לא שם עכשיו.

בדיוק ראיתי משהו שיכול לעניין אותךבארץ אהבתי

מיועד לגברים שנשותיהם מתמודדות עם OCD סביב טהרת המשפחה.


*ספקות טורדניים בטהרת המשפחה // עו"ס שרית חן קרויטורו // נשמת*

יום ב׳ 2.12 || בשעה 21:00 || זום


להיות, לתמוך, להרגיע?!

איפה אני בסיפור הזה?


יועצות ההלכה של נשמת מזמינות אתכם לוובינר לגברים.


עם יועצת ההלכה עו"ס שרית חן קרויטורו המתמחה בטיפול ב-OCD בטהרת המשפחה


ההשתתפות בוובינר היא ללא הזדהות במהלך המפגש.

הוובינר מחייב הרשמה מראש:

הרשמה לוובינר לגברים בנושא ספקות טורדניים בטהרת המשפחה | יועצות הלכה - נשמת


אירוע זה הוא חלק מ *שבוע עושים נפשות* לתכניה המתעדכנת באתר: https://www.nefashot.com/osimnefashotplan24 *נפשות* - מיזם חברתי להעלאת מודעות לבריאות הנפש באמצעות אירועי תרבות, אמנות ושיח במרחב הציבורי.

למי שמעבירה את זה התכוונתי.יעל מהדרום
עברתי את זה!!Ocd טבילה
תודה על העצות שלכן. עזרתן מאוד!
איזה כיף לשמוע! אלופה ❤אני10
יקרהיערת דבש

מעבר למה שכתבו לך

ושכדאי לפנות לטיפול בocd

כתבת שעברת תקיפה מינית ושלא עברת טיפול מוצלח לאחריה

לענ"ד יכול להיות שהרבה יושב שם..על הנושא הזה של הפגיעה שעברת

ממליצה לך בחום לפנות ולטפל בזה לעומק ( לא רק בגלל הנושא של המקווה, זה עלול להשפיע על עוד רבדים בחיים)

ובשביל זה את צריכה מטפלת שמומחית בפגיעות מיניות ולא רק בocd.


אם תרצי נוכל לעזור לך לחפש..

אלופת העולם!!!!גלויה

שימחת מאוד!!!

מצרפת את שיר הרפואה שליגלויהאחרונה
ועוד שיר שלי שמצאתיגלויה

מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמראחרונה

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)אחרונה

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

תרופת סבתא מטורפתתתתותית11

חלב עיזים ישר מהעז, ממש לחלוב ולשתות או לגרגר ישר

היה לי ממש כזה אמנם בגיל יותר צעיר

ברמה שלא יכולתי לדבר

באותו יום הכל נעלם

ממה ששמעתי גם מהסופר זה סבבה.מוריהאחרונה

הבעיה עם חלב עיזים יישר מהעז זה חלילה העברת מחלות.

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnutאחרונה

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אמהות לצמודים?עיונית

אז מסתבר שאני בהריון.

לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...

והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..

השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?

אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲

תזכרי שעוד 9 חודשיםהשקט הזה

התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט

גם לי קרה, כשהקטן שלפניו היה בן שנה נכנסתיהתייעצות הריון

להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי

יש לי צמודים ואחכ לא צמודיםכורסא ירוקה.

ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.

בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.

הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)

אצלי הרווח בדיוק ככהרקאני

וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק

כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה

כן זה לא קל

גם הריון עם תינוקת זה לא קל

ובסוף הם כן דורשים שניהם

אבל זה ממש בסדר

הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה

לי יש צמודים במרווח של שנהקל"ת

ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊

לי יש מרווח של שנה וחודשייםהמקורית

זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן

בשעה טובה♥️

שנתיים הפרש זה צמוד?שושנושי

בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.

אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.

היום?

הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.

המון כוחות!

עוד לא מניסיון אבל כמוךאנונימיות

עד עכשיו פערים של שנתיים וחצי ושלוש וחצי.

ופתאום הריון מפתיע .. יהיה ביניהם שנה ו10

אני רק יכולה להגיד שההבדל בין גיל שנה לשנה וחצי ועוד יותר שנה ו9/10 הוא עצום.

ממש פחדתי בתחילת ההריון גם שלי היה הכי תינוק יונק ומשם איתי והוא גדל.

אני כבר מתחילה שישי ומצלילה לראות איך זה קורה.

לפני שלושה שבועות נגמל מהנקה...

ובכללי הרבה יותר עצמאי תקשורתי הוא כבר מבין הכל!

ליooאחרונה

צמודים היה קשוח מדי

על סף הבלתי אפשרי

והעצות שלי

לדעת שזה קשה מדי

לא לצפות להסתדר לבד

לחפש כמה שיותר עזרה וחלוקת עבודה הגיונית

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

וואי ממש מתסכלשמ"פ

זה אפילו מכעיס, אני התלוננתי גם על כאבי גב בגלים והרופא ממש צחק עלי שאם זה היה צירים הייתי כבר יולדת ושאני היסטרית וזה הרחם שגדלה וכו'... כמה שבועות אחר כך הייתי עם שמירה התמיכה ....

וב"ה שימשיך כך! בע"ה תזכי ללדת בזמן !