אולי לפנות לעזרה מקצועית?

פסיכולוגית דתית טובה

שגם תבין את העניין וגם תנחה לפתרון אמיתי

את נפצעת בבדיקות

יש לך עדים עם שאלות

איך באמת אפשר להתחבר למצווה הזאת כשהכל כלכך כואב?

לדעתי ממש ממש חשוב למצוא תחילה פתרון לפציעות, כי באמת קשה לאהוב משהו שסובלים ממנו

בפן הטכני - בגלל שאת נפצעת, לנסות להוריד את כמות הבדיקות למינימום (בקבלת היתר כמובן)

עם מה שמעבר לזה,

ממליצה אולי לדבר על זה עם יועצת של נשמת

יש להם יועצות הלכה נשים מדהימות ממש

אולי ימצאו דרכים להקל עלייך

בהצלחה!

ממנו אני בוכה.

מקווה שבאמת אצליח לפתור את זה, לפחות חלקית.

קודם כל חיבוק ❤

יש לך שאלות ספציפיות או יותר ברמת ההזדהות? 

ממש קשה לי עם עצמי.

לבעלי דווקא נהיה קל יותר עם זה כשמבחינתו זה משהו מוכר ועם שם ואפשר להתמודד.

אני אפילו לא מסוגלת לכתוב מהניק שלי שהוא אנונימי את זה... גם ככה הרגשתי דפוקה שהתקופה הזו כל כך משפיעה עלי לרעה, אבל עכשיו פי כמה.

ובא לי לשמוע שזה עובר, או לפחות נכנס לתוך גבולות מאוד ברורים.

שזה נהיה קל יותר עם הזמן.

וגם טכנית- יש דברים שעוזרים?

אני לא רואה איך הקלות הלכתיות יעזרו לי. זה רק גורם לי יותר להסתבך עם עצמי אם אני בסדר או לא (למרות שהרב הדגיש לנו ממש שאם הוא אומר שמותר זה עליו ולא משנה מה אני אמרתי או לא אמרתי בשאלה שלי)

אבל דורש עבודה פנימית.

אני לא אשת טיפול, ובטח לא על גבי הפורום, אך ורק משתפת אותך בנסיון שלי ובחוויות שלי. תמיד מומלץ ללכת גם לטיפול קצר לקבל כלים שנכונים לך ומותאמים לך.

אבל הסוד שלימדו אותי עם ocd, בכל תחום, זה *לא* לתת מענה למחשבות ולספקות.

נכון את מתארגנת ואת כזה רגע, אבל אולי לא קינחתי את האף מספיק, אולי צריל שוב כי הוא רק יבש ולא יבש יבש יבש יבש, ואז עוד פעם ליתר ביטחון? ואם לא זה אז דברים בסגנון (אני מצאתי את עצמי הולכת לשירותים שוב ושוב לוודא, ופעם הסתרקתי מעל לשעה!! רק כי פחדתי שיש שערות תלושות שלא ירדו בסירוק הקודם)

אז בגדול מה שבטיפול שלי למדתי זה שככל שאנסה לתת מענה ולעשות את זה מושלם - ככה הספק יהיה גדול יותר. כי זה כל הקונספט - ספק. ולהטיל ספק תמיד אפשר.

ומה שעוזר לי זה לשבת ולהגדיר - סירוק איקס פעמים. ואם יהיו שערות תלושות בתוך השיער אחרי זה - זה מותר לפי ההלכה.

ללכת לשירותים פעם אחת.

וכן על זה הדרך...

ממש לשבת עם בעלך או יועצת הלכה או מישהו שאת סומכת עליו הלכתית *ולכתוב* את הרשימה של הדברים שצריך (גם זה ממש עוזר לי - המדריכת כלות נתנה לי רשימה מדויקת וספציפית של דברים שמכינים למקוה. ואם עשיתי את זה, אז אני מוכנה, לא משנה אם יש עוד אלף דברים שלא עשיתי.) ואת ההגדרה מה זה אומר להיות מוכנה - ברשימת ההכנות כתוב מקלחת יסודית - אז נגיד להתקלח x דקות. ואם סיימת את האיקס (אפשר לשים טיימר), אז את מוכנה. לא משנה אם את לא בטוחה שעברת קפל קפל בגוף - וממש לשנן כמו מנטרה - "ההכנה למקווה דורשת את מה שברשימה ולא את הנקיון המושלם". ולסמן וי עם עט ולא לנסות להיענות לספקות שרוצים שרק יהיה טיפה יותר טוב, כי זה מה שמכניס ללופים.

זה ממש על רגל אחת, אבל ממליצה ממש ממש לדבר עם יועצת הלכה או רב שמתמחים בהתמודדות עם ocd כזה שישבו איתך לבנות את הרשימה המפורטת. ואז - לשנן לעצמך שוב ושוב וזה רצון ה.

ואם עולות לך שאלות על הרשימה אחכ, אולי שכחנו איקס וואי זד, לשנן - מי שישבתי איתו מכיר בדיוק את חובות ההכנה, וזה מה שנדרש.

ולא ללכת לשאול שוב ושוב, כי כאמור זה מה שמכניס לעוד ועוד לופים שאי אפשר לצאת מהם.

אם את רוצה בכיף גם אשלח לך את הרשימה שלי מהמדריכה. היא לא כוללת את ההגדרות של מה זה להיות מוכנה, רק את הצק ליסט להכנה, ואז את יכולה על גביה, בהתאם לרב/בעלך/יועצת הלכה שתשבי איתם לכתוב על גבי הרשימה הזו את ההגדרות של כל פריט בצק ליסט (כמה פעמים כמה דקות וכו).

ואיזה כיףףףף לך! שיש לכם רב כל כך קשוב שקלט והבין והעלה את זה ❤🙏

הרב באמת הביא לי רשימה כזו, ועבר עליה עם בעלי עד כמה זמן כל דבר אמור לקחת.

אשתדל לשנן לעצמי את זה.

בנתיים אומרת לעצמי שמה שהרב אמר זה עליו.

ומנסה להשתיק את הקול שאומר שאולי לא תיארתי את המציאות כמו שהיא.

כי אני כן מסוגלת לעשות 2 בדיקות ביום, זה פשוט קשה.

עד כמה קשה? האם זה בטוח נכון לוותר ולא להתמודד? על זה אני כבר לא מצליחה לענות.

זה גם פחד כזה של אחריות. מה אם לא תיארתי נכון ואני חוטאת?

יש פה שני נושאים, יש את התשובות ההגיוניות שתיכף אכתוב לך והן משמעותיות ועוזר לשנן אותן.

ויש את החלק הלא "הגיוני" שזה איזשהו פער בין החרדה שלך לבין ההגיון. כמו תהום קטנה שצריך לקפוץ מעליה כדי שהתשובות ההגיוניות יתיישבו על הלב. וזה החלק הכי קשה! הכי הכי הכי קשה!

תסתכלי על אנשים שמורים להם לאכול ביום כיפור - כמה התייסרות, כמה בדיקות אולי בשיעורים, כמה נסיונות להבין אם הרופא הבין את המצב והרב הבין את הרופא והם הבינו את הרב. זה לא נגמר.

את יראת שמיים, ויש פה משהו שלא מתיישב לך, ולא רק שהוא לא מתיישב, הוא גם מפחיד, כי אם טעיתי - זה חתיכת טעות, והכשלה, וכישלון.

וצריך רגע לקחת נשימה ולחשוב - איך אני קופצת מעל תהום החרדה.

אני לא יודעת אם יש לך אוסידי בעוד תחומים ואם כן אם ואיך את מצליחה להתגבר, אבל החלק של התהום - רק את בתוך תוכך יודעת מה יעזור לך.

אני מוצאת שעוזר לי שילוב של המחשבות ההגיוניות (פירוט בהמשך) וגירוש אקטיבי ומסיבי של החרדות והלופים. כי התהום הזו של החרדה, והמחשבות זה האוסידי בכבודו ובעצמו. לא מסביב, לא "קשור לזה", ממש זה. אותן מחשבות שגורמות לך לתהות אם ההוראה של הרב לעשות רק בדיקה אחת היא נצרכת, זו אותה הוראה שגורמת לך ללהוריד שערות עד זוב דם.

ואותו גירוש קשוח של המחשבות יעזור בשני המקרים (בכל אופן לי זה עוזר..)

מה הכוונה גירוש של המחשבות - תחליטי על אובייקט או כל דבר - סוס, גלידה, או קפיצה בטרמפולינה, וברגע שמתחילות המחשבות והתהיות - להתחיל לחשוב אך ורק על האובייקט הזה. נשמע מטומטם, אבל זה ממש עוזר לצאת מהלופ (מה שקשה זה להבין בזמן שאת בתוך לופ, אבל זה משתפר עם האימונים).

וכשאת לא בתוך המחשבות הטורדניות (אל תנסי תוך כדי כי זה לא עובד) - להבין את ההגיון. השאלה הראשונה שלך/של בעלך לרב, זה כמו מסיח לפי תומו - זה התיאור הכי מדויק ו'נקי' של הדברים, ודוקא השאלות החוזרות, הן לא מדויקות בדרך כלל, כי הן מנסות "להסביר" לרב שאולי הוא לא הבין את הסיטואציה לפי איך שאת רואה אותה, כלומר הניסוח שלהן לרוב (לא במודע) יכוון לתשובה מסוימת, בין אם זו תשובה שונה ממה שקיבלת ובין אם אישרור של מה שנאמר לך.

והרב, ששמע את השאלה בפעם הראשונה, הבין ממנה את המצב של האוסידי, והוא מכיר מה נכון ולא נכון בסיטואציה הזו, במיוחד לאור מה שתיארתם לו וגם פה.

תסתכלי על התשובה שלו כמו אכילה ביום כיפור - זו הפסיקה שקיבלת, גם אם את חושבת שתצליחי לעשות מה שנראה לך יותר טוב.

לא אלאה אותך בדרשות ומדרשים והיקשים לאגדות חזל, אבל לחשוב ש"להחמיר" על התשובה שקיבלת זה הדבר הנכון, זו עצת היצר, ובמקרה שלך לפחות עצת הocd.

אז גם אם את חושבת שאת מסוגלת לעשות יותר מזה, תשנני לך שהרב ידע מה המצב ופסק מהיכרות. לשאול עוד שאלות לא יהיה 'שאלות תם' והמצווה שלך היא פשוט לקיים את זה כמו שנאמר לך. זה לא נקרא ויתור על התמודדות כי זה מה שנפסק לך. וזה קשההההההההההה. את יודעת כמוני שיותר קל לך לעשות 10 בדיקות ולשאול ולשאול מאשר לעשות אחת ולזכור שזה הפסיקה הנכונה לך. אז תראי את זה כהתמודדות שלך ועבודת ה.

זה לא קל בכלל בכלל בכלל.

❤

אני חושבת כמו שמטפלים בocd, בלי קשר סביב מה זה מתעצם.

וכמובן בליווי של רב שמבין את הסיטואציה ויקל עלייך כמה שאפשר

חיבוק!!

קודם כל, מתייגת לך את @גלויה שאני בטוחה שיהיה לה הרבה מה להוסיף לך.

בנוסף, אני יודעת שהרב אודי רט ממכון פוע"ה מבין בזה יודע לתת מענה רגיש ומקצועי. ממליצה להתייעץ איתו (אפשר גם שבעלך ידבר איתו אם את מעדיפה). אפשר להתקשר למכון פוע"ה ולבקש לדבר איתו, אם הוא לא יכול מיד אפשר להשאיר פרטים והוא יחזור אליכם בהמשך.

אני גם ממליצה ללמוד שוב עם מדריכת כלות או יועצת הלכה מקצועית את כל ההלכות הרלוונטיות, עם דגש על מה חובה ועל מה אפשר לוותר (כדאי שהיא תדע את הרקע ותדע לתת מענה מתאים. אולי עדיף מישהי עם ניסיון בהתעסקות בתחום). ואז אולי היא יכולה להיות גם בהמשך כתובת להתייעצות במקרה הצורך.

אם את חושבת שזה יכול להתאים לך, ורוצה עזרה למצוא מישהי מתאימה, אני יכולה לנסות לברר לך. תכתבי לי בפרטי אם תרצי...

והפסקנו כי העלה שאולי יש לי ocd וזה הלחיץ אותי נורא אז עברנו להתייעץ עם הרב ביישוב, ועכשיו גם הוא העלה את הנקודה הזו...

הרב הביא לי רשימה.

אבל יותר קשה לי לעצור בזמן- למשל להפסיק להוריד שערות, כי יש לי עוד שערות שקופות שלא יורדות.

הרב אמר לנו שאם זה לא מה שאני מורידה בשגרה אין צורך, אבל קשה לי עם זה. וכל פעם נעצרת אחרי הגבול, כשכבר נפצעתי...

אז הוא כתב לנו זמן מוגבל להתארגנות. מקווה שבאמת יספיק לי כי נשמע לי נורא קצר...

לא יכולה לדמיין אותך מהכאב שאת מקבלת

באמת לא כיף לשמוע מאחרים על קושי שלך

כאילו - אל תתערבו לי!!!

טוב שהגעת להשלמה הזאת

לדעתי ממש ממש חשוב - עבורך לטפל בזה

בהצלחה מהממת

המון כוחות לתהליך הזה 

לפנות לקבל סיוע ע''י טיפול פסיכולוגי ואולי גם מעקב פסיכיאטרי

נשמע שאת סובלת מאוד ואני מניחה שהטיפול יכול לסייע

ואם זה לא הכיוון- אז דלגי.

ההלכה והמנהגים בנויים רבדים רבדים

יש את עיקר הדין

ועליו יש הנהגות, מנהגים, חומרות, קבלות  וכו וכו

אני הופתעתי מאוד מה עיקר הדין

זה הרבה יוצר מקל ממה שרוב הנשים לומדות בהדרכת כלות או אפילו ממה שכתוב בספרי ההדרכה

בעיקר למדתי כמה 'קשה' לאישה שרוצה ועושה מאמץ לטבול בטהרה- לפסול את עצמה
 

בזמנו הרב שלי אמר לי שבגמרא מסופר על אישה שהלכה על שפת הים- ונשטפה בגל גדול

ונפסק שהיא טהורה

היא אפילו לא התכוונה!
 

הייתי שוקלת ללכת למדריכת כלות ללימוד ממוקד שתומך בocd

בהצלחה

קודם על חיבוק

זה סיוטטט

וזה יכול להיות אחרת!!!

ובעז"ה זה יהיה אחרת

צריך טיפול אצל אישה שמבינה בזה. וביחד עם זה במקביל גם רב:שמבין בזה שיהיה בקשר אתכם ועם האישה שתלכי אליה לטיפול.

יש לך איך להגיע לדמויות בתחום?

אבל אני מאוד חוששת מטיפול אחרי טיפול בחרדות בעבר שהיה לא מוצלח בלשון המעטה.

מעדיפה המלצות של נשים בתחום למישהי כזו,

ולא של הרב שאני לא יודעת איך מכיר אותה

לק"י

אבל לא כמטפלת.

פתאום ראיתי משהו בסטטוס שלה שהזכיר לי שהיא עוסקת בתחום. לא יודעת אם היא מטפלת, אבל מניחה שתדע להפנות הלאה.

תפני אלי באישי 

זה נראה שלכולם כל כך קל לקבל את זה שאפשר להקל.

שלכולם קל ההכנות למקווה.

שלכולם ברור מה עושים, ואיפה עובר הגבול.

וכואב לי שלי לא.

גם ככה יש לי קושי מטורף עם הטבילה בגלל הטרדה מינית בעבר ודימוי גוף נמוך, וקשה לי לחשוב על להיחשף שוב בצורה כזו מול הבלנית.

ואז הצטרפה לזה המחשבה שהיא תראה את כל מה שלא עשיתי כמו שצריך ולא הקפדתי ובעצם תגיד לי שהטבילה לא כשרה (או אפילו רק תחשוב ככה)

ומשם הגיע הסיוט הזה עם ההכנות והבדיקות.

ואני לא מצליחה להבין איך כולן כל כך קלילות עם זה ואני מסתבכת שוב ושוב ורק בוכה מזה.

ומסכן בעלי שקיבל אישה כזאת.

ונכון שיש לי רשימה.

ושהחלטנו שכרגע בעלי בודק איתי את העדים.

ונכון שזה על הרב מה שהוא החליט שנכון להקל.

אבל עדיין אין לי אוויר.

ולא הלכתי להתפנות מהבוקר כי אני מתה מפחד למצוא כתם ולהתמודד איתו.

בוכהה כי הייתי שם וזה ככ קשה

באלי שנפתח קבוצת תמיכה

ואספר לך מה עזר לי

ושתדעי שיבואו ימים שזה יהיה קל ופשוט

הייתי שם. 

יכול להגיד על עצמי שאני עושה ב7 נקיים מינימום בדיקות, 

ולא לובשת לבן, בהוראה בשבילי מא=רב ממכון פועה שמלווה אותנו מאז החתונה. 

רק אומרת-

בעלך לא מסכן!!!

הוא קיבל אישה מקסימה ומושלמת

זה לא חסרון בך- זה קושי שצריך להתמודד איתו

תחשבי אם הייתם פתאום מגלים שלבעלך יש חרדות- היית מצטערת שהתחתנת איתו?

הרי הוא הבעל המדהים שלך שאת אוהבת ואם יש קושי אתם ביחד בזה....

בעזרת ה' יהיה טוב- תתפללי על זה!

לק"י

אני לא חושבת שכל הנשים מקבלות בסבבה את המורכבות של המצווה הזאת.

אני גם הייתי יותר לחוצה על כל דבר. לא ברמה של ocd, אבל עדיין לחוצה. משהו השתחרר למזלי עם הזמן.

אבל זו מצווה מלחיצה בעיני, גם בלי הפרעה מאובחנת. כך שזה לגמרי הגיוני שה-ocd מתלבש על זה.

חיבוק!+

אני גם מתמודדת עם זה

קודם כל חהגיד לך שזה תופעה נפוצה.. והרבה נשים מתמודדות ברמה כזו או אחרת עם עצבנות הלכתית סביב המקווה....

שלא תרגישי חריגב

מצד שני הלחץ ןהסבל הנפשי שזה מביא לך

זה נורא

אני יודעת בדיוק על מה את מדברת.

זה בלתי נסבל... מתח כזה

וזה לא אמור להיות ככה!!!!

מציעה חהתקשר למכון פועה והם כבר יפנו לדמות מתאימה

עוד בהדרכת כלות שלי המדריכה דיברה על זה ואמרה לי "הבא להיטהר מסייעין בידו"

כדי שלא אהיה גם ככה, למרות שאני לא

הצלחתן להרגיע אותי מהבהלה הראשונית.

אני מתכננת ללכת לטיפול,

צריכה למצוא מישהי רגישה שיהיה לי חיבור טוב איתה

(כאמור עברתי טיפול בחרדות אחרי תקיפה מינית שלא היה מוצלח במיוחד…)

בנתיים הרב מלווה אותנו צמוד.

ובעלי המתוק הבהיר שהוא איתי בזה ולא נבהל.

ואולי טוב שיש לזה שם.

ככה אפשר למצוא פתרון ולא להמשיך לסבול.

כותבת לך באישי. 

בשמחה. זה תרפיה בשבילי...

לפחות הדמעות הן לא חציצה...

איזה יפה!!

כן, זה נכתב ממצולות הלב.. 

ב״ה אני כבר לא שם עכשיו.

מיועד לגברים שנשותיהם מתמודדות עם OCD סביב טהרת המשפחה.

*ספקות טורדניים בטהרת המשפחה // עו"ס שרית חן קרויטורו // נשמת*

יום ב׳ 2.12 || בשעה 21:00 || זום

להיות, לתמוך, להרגיע?!

איפה אני בסיפור הזה?

יועצות ההלכה של נשמת מזמינות אתכם לוובינר לגברים.

עם יועצת ההלכה עו"ס שרית חן קרויטורו המתמחה בטיפול ב-OCD בטהרת המשפחה

ההשתתפות בוובינר היא ללא הזדהות במהלך המפגש.

הוובינר מחייב הרשמה מראש:

הרשמה לוובינר לגברים בנושא ספקות טורדניים בטהרת המשפחה | יועצות הלכה - נשמת

אירוע זה הוא חלק מ *שבוע עושים נפשות* לתכניה המתעדכנת באתר: https://www.nefashot.com/osimnefashotplan24 *נפשות* - מיזם חברתי להעלאת מודעות לבריאות הנפש באמצעות אירועי תרבות, אמנות ושיח במרחב הציבורי.

מעבר למה שכתבו לך

ושכדאי לפנות לטיפול בocd

כתבת שעברת תקיפה מינית ושלא עברת טיפול מוצלח לאחריה

לענ"ד יכול להיות שהרבה יושב שם..על הנושא הזה של הפגיעה שעברת

ממליצה לך בחום לפנות ולטפל בזה לעומק ( לא רק בגלל הנושא של המקווה, זה עלול להשפיע על עוד רבדים בחיים)

ובשביל זה את צריכה מטפלת שמומחית בפגיעות מיניות ולא רק בocd.

אם תרצי נוכל לעזור לך לחפש..

שימחת מאוד!!!

הספרים הראשונים קלילים ובסדר, בהמשך הסדרה הופכת לטיפשית ונכתבה בבירור ע"י AI (לא ממקור רשמי, רק לפי ההרגשה). לא זכור לי יחסים חד - מיניים, אבל יכול להיות שיש וזה לא מרכזי. בת כמה הבת שלך? יש שם הרבה עיסוק במי יהיה החבר של הגיבורה, אבל בצורה נקייה יחסית

היא בכיתה ז'.

עד איזה ספר הוא קליל ובסדר?

מהספר הרביעי בערך זה מאוד מורגש שהוא נופח ע"י AI. הפסקתי לקרוא בספר השביעי, כי נמאס לי

ובסדרה הזו לא הרגשתי בכלל

מה גם שכשספר 7 יצא הAI עוד היה בחיתוליו... או שבקושי נולד

כי ספר 7 יצא באנגלית ב2018.

אני מאד מאד אהבתי את הסדרה מלבד הספר 8.5 שהיה מיותר

9.5 גם יכלו לוותר עליו, אבל היה יותר טוב

אולי משהו בתרגום? אני לא זוכרת עכשיו דוגמאות אבל זה ממשהרגיש לי ככה

כאלו מן הספר.

אני אהבתי את הסדרה, אבל לבת שלי לא נתתי לקרוא.

חשבתי לתת לה השנה, אבל החלטתי לחכות עוד קצת.

אבל היא עד עכשיו קראה רק ספרות חרדית, אז אני כנראה לא פונקציה....

קראת את כל הסדרה?

מסכימה לשתף למה לא נתת לה לקרוא? בת כמה היא?

היא גדולה.. מאד, 17+

תולעת ספרים שלא נראתה כמוה בעולם, אבל היא אף פעם לא קראה ספרות לא חרדית

בעקרון אני חושבת שזו סדרה מצוינת, ממש נקייה

בגלל שכן יש טיפה ענייני זוגיות חשבתי לתת לה רק בשנה הקרובה.

היא אמנם צעירה ברוחה אבל לגמרי לא עונה להגדרה של נוער צעיר

על חשבונך?

אעאהרעהאעאהההה😭😭😭😭😭😭😭😭

לוקחת על חשבוני אבל יש עבודה שאיאפשר לא לעשות

מקווה שיעבור בטוב♥️

אני גם עובדת חול המועד, אבל פחות שבשגרה, דווקא השנה מרגיש לי סבבה כי יש חול המועד ארוך

אופ

לא עובר לי

דווקא כשזה ארוך זה מורגש

הילדות בבית

כולם בטיולים

זה לא יוציים בקושי מספיקים ללכת לפארק ונגמר

יש מקומות שמורידים על חול המועד רק חצי יום.

זה באמת מבאס מאוד מאוד

מבינה אותך ממש

אני יודעת שלא כולם יסכימו איתי אבל אני אישית כשמחפשת עבודה דואגת להתנות את ההסכם בזה שלא עובדת בחול המועד ואם אין אפשרות אז פשוט לא הולכת לשם. כבר ככה כל הימים והזמן והכוחות שלנו הולכים על עבודה אז לפחות שהחגים ישארו לי לנשימה

מעודדת אותך לא לוותר ולנסות כן לקבל משהו

לא נעים לי לבקש חריגנ כלשהי

גם ככה אני יולדת תשעה חודשים אחרי שנכנסתי לעבודה

גם ככה אני כבר במינוס של יומיים וקצת

אולי להוציא מחלה? זה בריאות הנפש 🫣

מה אם יש מספיק ימי חופש והבוס לא מאשר? 🤦‍♀️

חישבתי את ימי החופש שלי באדיקות שיספיקו לי לימים באוגוסט, חול המועד ונופש שבעלי קבע, ועכשיו הבוס אומר שהוא לא מאשר לי את החופש לנופש 🤦‍♀️

למרות שהודעתי לו כבר באוגוסט, הוא אמר שהוא לא זוכר. חבל שלא שלחתי לו מייל מסודר. הוא אמר שהוא לא חייב לאשר כל חופש, והוא צודק, אבל זה ממש מעצבן. ולא תגידו שאני הולכת מחר, זה עוד חודש, ובכל זאת זה לא מספיק לו כי יש עבודה חשובה

לדעתי אם זה עובד לך ואת מתכננת מניעה של יותר משנה הייתי מנסה את זה שוב,

במקביל לוקחת ברזל וB12 ומקפידה שהם יהיו על הצד היותר גבוה של הטווח הרצוי כי זה מאוד משפיע על אורך הדימום, וגם לוקחת ביופלונאידים.

מהיום השלישי לדימום הייתי שותה מיץ לימון טבעי- פעמיים ביום כל פעם לימון אחד, שותה המון מים

ובימי הדימום שוטפת את האזור עם מים בצורה תכופה (לפחות 5 פעמים ביום בשרותים)

נובה רינג יכול לעשות השפעות הורמונליות, יש נשים שזה טוב להן יותר מגלולות ויש הרבה שלא.

לא מצאתי משהו אחר שמשתווה לאיכות חיים איתו

כנו שכתבת, אישה נורמלית, עם חשק, שמחה ימרוצה בסך הכל

ולא גוש הורמונים עצבני ;)

מסייגת שאצלי הדימום במחזור כן בד"כ כרגיל, הפסק ביום החמישי גג שישי.

אם את יוצאת עם תובנות תשתפי, אשמח להחכים

מניעה מקומית שלא משפיעה על כלום

בשימוש נכון מונע באחוזים גבוהים

לפי הסיפורים שאני שומעת עם התקנים לא הורמונליים נראה לי שזה כבר די דומה מבחינת האחוזים..

מבחינה מסויימת בקטע של השימוש.

אבל זה בהחלט אופציה טובה למי שהתקן ממש לא טוב לה

יש ככ הרבה סיפורים של נשים שנקלטו עם התקן

או התקן שזז או נפלט ולא שמו

אם הולכים למתאמת אני חושבת שהאחוזים ממש גבוהים

אני אישית משתמשת בזה בלית ברירה ונורא חששתי מזה כי אני בלי מניעה נקלטת מיידי (נדיר שקרה שהייתי בחי מניעה ולא נקלטתי..)

ובינתיים זה מןנע כבר כמה חודשים

כך שבלי ספק זה עושה את העבודה

המניעה של התקנים, וגם בין התקנים יש הבדלים...

ובע"ה את תהיי שייכת לאחוזים הרבים שזה מונע להן מצוין

על התקנים

שמעתי ככ הרבה סיפורים שזה לא הגיוני האחוזים שמדברים עליו

אני אבל יכולה להבין שזה באחוזים יותר גבוה מדיאפרגמה אבל עדיין כנראה שההורמונלי או הורמונים בכללי (גלולות, טבעת וכד) כנראה קצת יותר יעילים מהתקן נחושת

התקנים בראש הרשימה בצורה מובהקת.

זה היה 3 סקרים בשנים שונות.

אז גם אם הדיאפגרמה ממוקמת באחוזי מניעה פחותים מהתקן אין סיבה להחליף, זה לא אומר שבדיוק את תהיי מהאחוז שזה לא היה המניעה המספקת...

כאילו כל חודש לוקחת הימור (בשלב זה בחיים זה בסדר מבחינתי ההימור הזה)

אבל ככל שעובר הזמן אני חושבת שזה באמת מונע טוב כי ברור לי שבלי מניעה כבר הייתי נקלטת מזמן.. (כמובן הכל בידיים של ה' אבל מנסיון עבר)

בשונה מנרות ושקפים שזה באמת הימור, למרות שגם זה יש נשים שזה עובד להם יופי במשך כמה שנים.

לפספס כמו גלולה או דיאפרגמה?

לפעמים אפילו לא קולטות שדילגו על גלולה

כך שהמנייה עצמה כן מונעת טוב הבעיה זה בשימוש שלה

חוץ מדרך המניעה (כלומר איך הסוג מניעה מונע את ההריון) חלק נכבד ממה שמשפיע על איכות המניעה זה כמה סיכויים שהשימוש במניעה לא יהיה טוב.

למשל התקן בלרינה הוא התקן לא מומלץ כי הוא נפלט/זז מהמקום הכי הרבה פעמים בגלל הצורה של ההתקן שאומנם חוסכת את הדלקות שקורה הרבה פעמים עם התקן אבל זז יותר בקלות.

גלולה זה לא רק לדלג, זה גם אם היה נניח וירוס בבטן אז יש טווח זמן של בערך שבוע שרמת ההשפעה של הגלולות יורדת וצריך להשתמש במניעה וספת או לא לקיים יחסים

גם דיאפגרמה עלולה אחרי תקופה לא ממש להתאים וכו' בלי ששמים לב...

לכן מאוד חשוב בכל סוג של מניעה זה ממש להקפיד על ההוראות, וחוץ מזה להחליט על מניעה לפי רמת הדחיפות במניעה

תודה!

אבל להרבה נשים זה משפיע על אורך הדימום, כתמים, כאבים ברחם

אז הדיאפרגמה במקרה כזה לא חושבת שזה משהו שההתעסקות איתו אמורה להרתיע.

כמו להגיד שבוסת צריך להתעסק עם פדים וכד' אפילו פחות מזה..

זה משהו ככ בקטנה ומהיר וקל שבאמת לא מפריע לכלום

ואם את מזהה ביוץ בכלל אפשר לשים רק בימים הפוריים

אבל כן חשוב לי לכתוב שוב שחייבים לשאול על זה רב לפני כי הבנתי שיש פסיקות שונות בנוגע לשימוש בזה (אצלי הרב התיר אחרי שכל האופציות האחרות לא באו בחשבון בשום צורה)

זה בסדר

טיפה הכתמות פה ושם ופעם ב מאריך לי את הווסת ביום יומיים. חוץ מזה שום דבר אקוטי.

כן אכתוב שיש לי חברות שמאוד השתנה אצלן איך שההתקן תפקד מפעם לפעם (מהתקנה אחת להתקנה אחרי לידה אחרת), אז אם זה אופציה לנסות שוב ואם לא ילך לחשוב איזה עוד סוגי מניעה אפשריים, אולי שווה לשקול את זה

זה גרם לי לדלקות

3 התקנים שונים

נובה טי

גנפיקס

ומירנה

כנראה שאני רגישה לחומרים שיש בזה.

אולי בעתיד כשאסיים את הילודה אשקול לנסות שוב כי אז אין את הפחד של פגיעה בפוריות

זה בד"כ הולך יחד, רגישות למתכת. (יש הרבה שרגישות לעגילים ולא להתקנים אבל אין הרבה שרגישות להתקנים ולא לעגילים)

ואם בעתיד יהיה לך צורך לנסות שוב התקן הייתי מנסה פלקס-טי מהסוג שמצופה פלסטיק כי יש יותר סיכוי שיעבור אצלך בשקט בלי דלקות.

זהב או מצופה זהב

מי ישמע שאני כזאת עשירה חח.. פשוט הולכת עם כמה עגילים קבועים כמה שנים ומידי פעם בעלי קונה לי חדשות ואם כבר קונה אז משקיע..

אבל ממש מעניין לגבי ההתקן עם הפלסטיק אני אברר את העניין בהחלט לפעם אחרת

וההתקן בסדר גמור לי

@פרח חדש וואו לא הכרתי שההתקן גורם לכאלה דברים, אויש מבאס ממש

כי תכלס זה האופציה הכמעט יחידה של שגר ושכח באמצעי מניעה

היה לי ממש כיף עם המירנה לא לקבל מחזור..

ממש באסה

הייתה בעיה עם ההתקן! איפה המידע הזה נמצא ?

אולי צריכים להמציא התקן מפלטינה כי איתה אני חיה בשלום🤭

😅

ההורמונים בו משמעותית פחות מגלולות

וזה גם בהפרשה מקומית

יתכן ולא ישפיע בכלל על המצב רוח

הענין הוא שעד שלא מנסים לא יודעים

יש למשל בנות שהג'נפיקס או הבלרין ( אם אני לא טועה שניהם לא הורמונליים) גרמו להן לפחות תופעות לוואי מהנובה טי

מה ההבדל בין ההתקנים האלה, הם כולם נחושת?

כי ניסיתי רק את הנובה טי הרגיל.

אבל אולי תפתחי שרשור נפרד על התקנים לא הורמונליים...

מה שכן, נשמע שלא שווה לך לוותר על היתרונות של אמצעי לא הורמונלי אחרי שזה היה כ"כ משמעותי אצלך

1. צורה- נובה טי/פלקס טי הם בצורת עוגן חלק מהפלקס-טי מצופים חומר פלסטיקי שהגוף מגיב לזה אחרת, בלרינה- כדורי נחושת שמסודרים בצורת כדור וזה לא פוצע את הרחם, ג'ניפיקס צורה קצת שונה יותר דומה לשרשרת וזה ממוקם אאל"ט בדופן הרחם

2. גודל- כל התקן הוא בגודל שונה, יש סוגים שיש להם כמה דגמים

3. רמת גמישות שונה לכל דגם וממילא הגוף מתייחס לזה אחרת.

נחשב פחות מאריך ומכביד ווסתות

אבל בסוף זה אינדיבידואלי וגם תלוי בהנקה

ורק פרטי

ומסתבר שיש חשד לשארית שיליה

אוף איזה סרט.. אמרו לי לבוא עוד שבוע לראות איך זה

ובנתיים אישרה לי להתחיל נובהרינג אבל לא התקן

קחי בחשבון שזה יכול לגרום לך לדימום שוב

ואז עוד פעם לעשות הפסק ולטבול וכו

הנובהרינג או הבדיקה?

מאתמול בלילה יש לי דימום, חשבתי שזה מחזור אבל היום באולטרסאונד לא היו בטוחים אם זה ווסת או שהרחם מנסה להתנקות מ(אולי) שארית שיליה

האמת ששבועיים עכשיו לא היה לי כלום והספקתי כבר לטבול, ואני זוכרת מלידות קודמות שאני קבוע מקבלת מחזור בזמן הזה אז לדעתי זה כן מחזור

ולא תצטרכי פרוצדורה אח"כ להוציא אותם

בע"ה שילך חלק

שכבר ניסינו שני חוגים לכל אחד

וההתנהגות שלהם והעקשנות והסירובים לעזור/להתקלח/מאבקים

אני יכולה לישון מוקדם ולהשאיר את הבית נוסע או שוב לא להכין שיעורים למחר ולהיות בלחץ לעבודה שלי

או שהכל יהיה פיקס ולישון מאוחר מאד

להיות במיטות, ומשם ללכת אחורה לכל משימה ועוד קצת מרווח להתמרחויות.

יש לי ילד בכיתה א בשעה 19 הוא אחרי מקלחת אוכל. אם את צריכה זמן להתאושש אחרי עבודה אז ממש לא לרשום לחוגים.

באיזה שעה אתם חוזרים הביתה?

כשהם ילכו לישון בשעה סבירה זה ישפיע גם על היכולת שלהם לשתף פעולה ( לא פותר את כל הבעיות, אבל עוזר מאוד), יישאר לך זמן למטלות הבית ותוכלי לישון בשעה סבירה ולחזור פחות גמורה מהעבודה.

הודעות ששולחים בשעות מאוחרות, האמת? שולחת פתק שלא עשינו כי קיבלנו את ההודעה מאוחר ולהעלות את העניין באסיםת הורים.

אני לאט לאט למדתי שתחילת שנה זו הצפה והרבה הודעות ולהחזיק ראש, יודעת שאחרי החגים דברים נראים אחרת

ואני אומרת לא הם ממש בכו וצרחו

יצא לי החשק להזמין להם

ומצד שני מבינה את הצורך החברתי

אבל התגובה שלהם הפתיעה אותי

שמתי להם מסך והלכתי לנוח שעה

וכשקמתי לאחד הייתה ציפיה שאזמין חבר

והשני רצה ללכת לגינה

ושניהם צרחו והיו לא מווסתים

ונראה לי שהזדקנתי בשנה

לא הייתי חד משמעית איתם והתבלבלתי שהיה

איך אתן מתנהלות מול זה?

הרצונות שלהם זהנחמד אבל זה צריך להתאים גם לי. בטח במשו לא אקוטי כמו לפגוש חבר

אמרת לא והוא מתבאס? תני לו. לא חייב לרצות אותו. הוא יצרח עד שיירגע,תתני לו חיבוק ותמשיכו הלאה בחיים

אני גם תמיד מסכימה להזמין ללכת, אפילו שיש לי ילדים גדולים שיכולים ללכת לבד ולחזור לבד אם אני מרגישה שזה ישבש את הלוז ולא מתאים לי, אז לא

ובכללי התחלות חדשות

הם חוזרים ממש מוצפים

וטלוויזיה זה עוד יותר מציף

אז לא אומרת לא להביא אם את צריכה רגע לנוח, פשוט להבין שזה התוצאה של אחרי ולנשום עמוק לקראת זה

אני מעדיפה לשבת איתם רגוע כשהם חוזרעם ואז להוציא משחק שלא הוצאנו מלא זמן- פליימוביל, מגנטים

ולשכב על הספה לידם כשהם נכנסים לקטע

קופסאות אוכל- הכנתי איתם ביחד טבלה של מה מכינים כל יום. הם החליטו מה כל יום, רק דברים שהם אוהבים. שוקולד מסכימה ביום שישי. ואז זה ממש מסודר לנו ולהם

קופסאות אוכל מכינה בערב

ושיעורי בית אצלנו זה בקטנה עכשיו.. אז לפעמים כשחוזר מהבית ספר ולפעמים בערב כשרגועים יותר

מה עם בעלך? אנחנו מנסים לסדר את הבית תוך כדי המקלחות וההרדמות ומה שנשאר אז אחרי שנרדמים

לק"י

אלא אם כן, יש להם רצון להכין בעצמם. וגם אז צריך להכין איתם או לבדוק שהכינו נכון.

יבוא יום והם יכינו. תורידי מעצמך דברים מיותרים.

היה צהרון

וחוג אחד בשבוע לכל ילד ונגמרתי

אם את שואלת אותי זה נחמד אבל לא מאסט. יותר חשוב בעיניי לשבת איתם על שיעורים ולצאת לגינה/ לעשות ערב בבית. החיים עמוסים וסה קשוח אחרי יום עבודה להתחיל חוגים גם, בטח כשאת ככ עמוסה. אז הייתי חושבת על זה שוב, מבחינת תדירות וכמות ונחיצות

מעירה מוקדם משכיבה מוקדם

מערכת אני דואגת להם כי לא ציפיתי מהם לדאוג לזה בטח לא בתחילת שנה

לדעתי הבעיה היא שאת עובדת גם אחרי שעות העבודה, והרבה. זה גוזל ממך מלא אנרגיות וזמן

הייתי הולכת לכיוון של הפחתת עבודה יומיומית מהבית ככל הניתן. את גם בנאדם.

מה יש להם חוץ מחשבון ועיברית?

אצלי הם לוקחים כמעט הכל כל יום ודי.

לא הייתי משדלת אותם להכין איתך. אפשר לחכות עם זה.

אוכל - תחליטי איתם תוכנית מראש לכמה ימים ותכיני להם זריז לבד.

תודיעי להם שחברים תזמינו רק בהמשך אחרי החגים.

ומסכימה שזה עמוס ומלא דברים קטנים ומעצבנים בבת אחת. אחכ זה מתאזן לדעתי.

לק"י

אבל אני בהחלט מכינה לה בעצמי.

לפעמים היא רוצה להכין, אז מכינות ביחד.

וגם אם יש, זה דברים שנשארים בתא לא?

וגם אם אין תא, בכיתה א' אין קיצושע או חומש הכל חוברות דקות

לק"י

אצליכם לומדים רק קריאה וחשבון?

לא נראה לי שהם משאירים הכל בכיתה.

ואם לוקחים הכל כל יום- זה יכול להיות עוד 3-4 חוברות+ מחברות. וזה מכביד...

אבל שאר הדברים אין מה לקחת הביתה משאירים הכל בתא.

לא זכור לי שהיה ש''ב בא' חוץ מבחשבון וקריאה

לא היה הבנה לזה שהילקוט ממש ממש כבד אם לוקחים כל יום ה-כ-ל

בסוף הצלחתי להגיע לפשרה שחלק מהספרים משאירים בכיתה, לא היה מושלם אבל לפחות היה פחות כבד.

רק מה שיש שיעורי בית מחזירים הביתה. וזה משהו אחד כל יום

זה מוריד הרבה.. לעשות מערכת בגיל כזה נראלי קשוח

זה בהחלט שינוי משמעותי, ולוקח זמן להתניע את זה. זה הכי הגיוני וטבעי שעד שזה יכנס לשיגרה יותר מוכרת והמשימות יקחו הרבה פחות אנרגיה- זה יהיה איטי ומעצבן ודורש ריכוז גבוה ויותר כוחות כדי להשתלט.

לא כיף, חיבוק גדול, בעזרת השם אחרי תקופת הסתגלות לחוצה יותר זה אמור להסתדר.

עד אז, להיות בחמלה כלפי עצמך וכלפי כולכם. לא להצליף בעצמך על כל טעות, גם לך קשה ומותר להיות אובדת עצות 😉, טעויות הן חלק מהחיים והן מדייקות אותנו ומציבות לנו מטרות שיש דרכים להתקדם אליהן. לחבק את הילדים ולהיות איתם בזה גם אם אמרתם להם לא, ואגב, לגמרי יש בהם כוחות לשרוד כשאומרים להם לא.

ובבקשה, אל תשמעי את זה בטון מנוסה ומתנשא, כל כך מכירה שהתקופה הראשונה של שינוי גדול היא כבדה פי שמונה מהשיגרה שתגיע. ומה שרובנו חוות כל פעם עם ילד אחד- אצלכם זה כפול! אז זה באמת נורמלי ההרגשה שדברים יצאו מאיזון ואני מעריכה שתוך שבועיים שלושה זה יהיה בעזרת ה' מאחוריכם. בהצלחה יקרה, זה באמת לא פשוט.

משאירים הכל במגירה בכיתה, חוץ מחוברת קריאה שחוזרת הביתה לשיעורי בית כל יום. אין אצלכם מגירה בכיתה להשאיר חוברות?

ולא בסדר ששלחו שיעורי בית ב6, הייתי מוותרת באותו יום...

לא חייב חוגים אם זה מעמיס. השנה לא רשמתי אף ילד לחוג כי הרגיש שזה יותר מדי בשבילי.

כל החוסר ויסות הרגשי ישתפר עם הזמן. הגיוני שהם עדיין מוצפים מתחילת שנה.

ולגבי אוכל, לא להתרגש מזה שלא אוכלים. חבל, זה יוצר לחץ סביב האוכל. אולי תעקבי בשביל עצמך כדי לראות מה אוכלים ומה פחות (נגיד שמתי לב על אחד הילדים שלי שאם אני מביאה לו אותו כריך יומיים ברציפות אז ביום השני הוא פחות אוכל ומאז אני יותר משתדלת לגוון) אבל אל תדאגי, הם לא ירעבו...

אצלינו הדבר היחיד שהשתנה בלוז צהריים בתחילת כיתה א' זה 10 דקות שיעורי בית שהתווספו.

אתם ממש בתחילת שנה, לאט לאט תלמדו איך לסדר את הלוז בצורה יותר יעילה, וכולם יסתגלו ויהיו יותר רגועים. אל תרגישי שהמצב כרגע זה המצב הנתון לכל השנה. שיהיה בהצלחה!

תמיד ההתחלה קשה, אחר כך הם מתרגלים ואת מתרגלת והסדר יום החדש כבר יותר זורם.

בשלב הזה לא צריך לדרוש מהם לסדר את התיק.

אם זה בא מהם, אז מצוין, אבל אם לא- יותר קל לארגן לבד מלרדוף אחריהם.

בהמשך הם ילמדו לקחת אחריות ולסדר את התיק.

לגבי האוכל, אני מבינה שזה חדש לך כי בגן עם קיבלו אוכל.

לא צריך יותר מידי להשתגע.

אם הם אוהבים משהו מסויים ואין להם צורך בגיוון, אפשר לשלוח כל יום אותו דבר.

וגם אם הם לא אכלו, לא להילחץ מזה.

אפשר לנסות אפשרויות שונות ולמצוא מה הם אוכלים, אבל בלי לחץ.

אם יותר קל לך, אפשר להכין את האוכל מהערב.

אם שולחים שיעורי בית רק בערב זה לא תקין, וכדאי להגיד למטרה.

אפשר לשאול את הילדים מה היה לשיעורי בית, יכול להיות שהם ידעו מעצמם, או לבדוק אם סימנו עמודים בחוברת.

פעילויות אחר הצהריים, זה תלוי ביכולת שלך.

את יכולה להסביר להם שבתחילת השנה לוקח זמן להתרגל, ולכן כדאי פחות ללכת לחברים וכד'. ובהמשך תוכלו לחזור לפעילות אחר הצהריים.

מתי הילדים חוזרים הביתה?

יש הבדל אם מסיימים מוקדם, או שיש צהרון.

אצלינו לא היה לוז ממש קבוע.

היינו חוזרים הביתה בסביבות 14:15 אוכלים ארוחת צהריים.

לפעמים מייד אחרי זה היה שיעורי בית, לפעמים זה היה יותר מאוחר.

לפעמים היינו בבית, לפעמים יצאנו לגן שעשועים.

אחר כך ארוחת ערב, מקלחת השינה.

תתכנני את הזמן כך שהם ילכו לישון בזמן ולא יתעכבו.

ממש שומעים את העומס הטכני והרגשי ממה שכתבת.

כל שינוי דורש הסתגלות.

המח שלנו פועל על אוטומטים כדי לחסוך באנרגיה, וכל שינוי בשגרה דורש ממנו חיווטים חדשים ולכן ההתחלה תמיד דורשת יותר אנרגיה - גם אם זה שינוי משמח. תחשבי - מעבר דירה, חתונה, עבודה חדשה. בהתחלה כל דבר לוקח המון זמן ואנרגיות ונגמרים מוקדם בערב, או כבר בצהריים... ועם הזמן הרבה מרכיבי שגרה הופכים לאוטומטיים ואנחנו יכולים להמשיך בשגרה תוך כדי שמתפנה לנו אנרגיה להשקיע בדברים אחרים.

אז דבר ראשון להבין שבשבועות האלה את מסתגלת לשנה חדשה בעבודה יחד עם ילדים בבית ספר, את מושקעת בזה ולכן חייבת להניח בצד כל מה שלא דחוף - להוריד סטנדרטים בבית, לקחת עזרה, כל מה שיכול לעזור. לאפשר לעצמך מנוחה במשך היום וממש ממליצה להכניס ללו"ז פעילויות משחררות - יציאה לטבע, ריקוד, אומנות, בלי הילדים או איתם מה שיותר נגיש העיקר שתיהני. ולהחזיק בראש שעם הזמן יהיה קל יותר.

עם שאת, אם שגרת העבודה שלך דורשת יותר מידי אנרגיות - צריך לעשות שם שינוי: הקטנת היקף משרה, אימון מקצועי שיעזור לך להיות יותר יעילה או אפילו הסבה מקצועית.

דבר שני לגבי הילדים.

גם הם מסתגלים כמובן... גם להם יש עומס גדול של צוות חדש, חברים חדשים, הסעות... הרבה דרישות חלקן מתסכלות, לפעמים יש בכיתה מורים קשוחים או מריבות אלימות שאלה דברים שגורמים לילדים הרבה מתח גם אם הם רק צופים מהצד.

אז את כל החוויות האלה הם צוברים וצוברים, כי בית הספר דורש תפקוד והתנהגות נאותה, ולכן עולה מגננה שגורמת להרגיש פחות. וכשמגיעים הביתה זה צריך לעבור עיבוד ולהתפרק מהגוף, ולכן חייבים לוודא שאחר הצהריים מותאם לעיבוד ופריקה רגשית.

טלוויזיה זה עוד קלט, היא רק דוחה עוד את הפריקה.

חוגים זה עוד מטלה (בדרך כלל), ועוד זמן שילד מחזיק את עצמו ועושה מה שצריך, ועוד לחץ ועומס על ההורה. אפשר אבל לשקול טוב אם זה שווה את זה, ולא להעמיס. במיוחד לילדים שנמצאים בצהרון.

מה כדאי לעשות אחר הצהריים:

1. הכי חשוב - מרחב של זמן. לא להפוך את אחר הצהריים לשורת משימות שצריך להספיק. במרחב הזה המח של הילד יוכל להוביל אותו לעבד מה שצריך ואיך שהוא צריך.

2. משחקים פיזיים - טרמפולינה, כדור, יציאה החוצה, משחקי תנועה (המלך אמר, ים יבשה וכו'). אם את מזהה תסכול ואגרסיביות אז משחקים יותר אגרסיביים - מלחמת כריות/נודלים (האלה של הבריכה), היאבקות וכו'. להכניס צחוק למשחק, כמה שיותר זה מאד משחרר.

3. משחקי דמיון - פליימוביל, תחפושות, יצירה חופשית, הצגות, אחד ממציא התחלה של סיפור השני ממשיך וכו'.

4. אחרון והכי חשוב - בכי. בכי הוא הפורקן האולטימטיבי של עומס רגשי. הוא מאפשר ריפוי עמוק של תסכול ומקדם הסתגלות. אני מזמינה אותך להתיידד עם הבכי, לצפות שהוא יגיע בתקופה הזאת יום יום ואפילו להזמין אותו - כמו שעשית בלי כוונה כשאמרת "היום אין חבר". עשרת לילד להרגיש את התסכול ובעקבותיו באו הדמעות שלא היה אפשר לשחרר בבית הספר. אלה דמעות מבורכות, תשמחי בהן! תשמחי בשביל הילדים שלך שיש להם בית שאפשר להרפות בו.. זה כל כך משמעותי.

את כל הדרישות והמטלות של השגרה - שיעורי בית, התארגנות וכו' - להנמיך ציפיות, למנן, הכל בסדר. ילדים משוחררים ורגועים לומדים בקלות.

שמחה שעזר

ושמחה שכתבת לי

איזו הכלה !

לגבי הבכי של הילד אני חושבת שלא הייתי ברורה הוא הבין ממני שאולי הם יוזמנו אחרי המסך ואז הוא התנהג יפה לכאורה נתן לאמא לנוח וראה מסך וכשאני קמתי עייפה ומבולבלת ציפה שאזמין וכשאמרתי שלא- הוא התאכזב אותי גם ממני כי לא שללתי ולא אישרתי ולא קיימתי מבחינתו את החוזה.

עוד דבר בגלל שאחה"צ הפך לעומס טכני לי שידרתי פתאום כבדות וחרדה, איפה התיק? מה השיעורים? בואו נארגן אותו למחר ופתאום שמחת החיים נעלמה ממני ובהתאמה גם להם ולמה??? הם רק לפני שניה היו ילדים שיורדים לגינה. עצוב שפתאום המחויבות הזו מתווספת לי ולהם.

אם היית מסרבת מוקדם יותר, היית מקבלת כנראה את אותו בכי בדיוק - פחות המצפון שלך שאולי זה בגלל שגרמת לו לצפות ולהתאכזב.

והחלק השני זה החלק החשוב יותר

אחר הצהריים צריך להיות זמן כיף, רגוע ומשוחרר, זה מה שמאפשר את ההחזקה של הבוקר בלימודים ובעבודה. והתשומת לב שלך לתחושות שעוברות בך נותנת לך מצפן לבחון את זה.

לא צימר

בד"כ הצימרים הפנים לא כזה מרווח בטח לא הסלון

יותר שמים דגש על מרחב חוץ

ווילה יש בה בד"כ גם שטח פנים מרווח, פינת אוכל גדולה וכו

צימרים יש המון ביישובים סביב בית שמש, היינו בכמה אבל כולם לא עם סלון גדול בכלל

לא יודעת למה יצא לי צימר

ולא צימר. מתחם שיש בו גם מקום לערוך שולחן.

אין לי מושג אם ואיפה יש דבר כזה... אבל אולי המיקוד יעזור לך בחיפוש.

בהצלחה!