אולי לפנות לעזרה מקצועית?

פסיכולוגית דתית טובה

שגם תבין את העניין וגם תנחה לפתרון אמיתי

את נפצעת בבדיקות

יש לך עדים עם שאלות

איך באמת אפשר להתחבר למצווה הזאת כשהכל כלכך כואב?

לדעתי ממש ממש חשוב למצוא תחילה פתרון לפציעות, כי באמת קשה לאהוב משהו שסובלים ממנו

בפן הטכני - בגלל שאת נפצעת, לנסות להוריד את כמות הבדיקות למינימום (בקבלת היתר כמובן)

עם מה שמעבר לזה,

ממליצה אולי לדבר על זה עם יועצת של נשמת

יש להם יועצות הלכה נשים מדהימות ממש

אולי ימצאו דרכים להקל עלייך

בהצלחה!

ממנו אני בוכה.

מקווה שבאמת אצליח לפתור את זה, לפחות חלקית.

קודם כל חיבוק ❤

יש לך שאלות ספציפיות או יותר ברמת ההזדהות? 

ממש קשה לי עם עצמי.

לבעלי דווקא נהיה קל יותר עם זה כשמבחינתו זה משהו מוכר ועם שם ואפשר להתמודד.

אני אפילו לא מסוגלת לכתוב מהניק שלי שהוא אנונימי את זה... גם ככה הרגשתי דפוקה שהתקופה הזו כל כך משפיעה עלי לרעה, אבל עכשיו פי כמה.

ובא לי לשמוע שזה עובר, או לפחות נכנס לתוך גבולות מאוד ברורים.

שזה נהיה קל יותר עם הזמן.

וגם טכנית- יש דברים שעוזרים?

אני לא רואה איך הקלות הלכתיות יעזרו לי. זה רק גורם לי יותר להסתבך עם עצמי אם אני בסדר או לא (למרות שהרב הדגיש לנו ממש שאם הוא אומר שמותר זה עליו ולא משנה מה אני אמרתי או לא אמרתי בשאלה שלי)

אבל דורש עבודה פנימית.

אני לא אשת טיפול, ובטח לא על גבי הפורום, אך ורק משתפת אותך בנסיון שלי ובחוויות שלי. תמיד מומלץ ללכת גם לטיפול קצר לקבל כלים שנכונים לך ומותאמים לך.

אבל הסוד שלימדו אותי עם ocd, בכל תחום, זה *לא* לתת מענה למחשבות ולספקות.

נכון את מתארגנת ואת כזה רגע, אבל אולי לא קינחתי את האף מספיק, אולי צריל שוב כי הוא רק יבש ולא יבש יבש יבש יבש, ואז עוד פעם ליתר ביטחון? ואם לא זה אז דברים בסגנון (אני מצאתי את עצמי הולכת לשירותים שוב ושוב לוודא, ופעם הסתרקתי מעל לשעה!! רק כי פחדתי שיש שערות תלושות שלא ירדו בסירוק הקודם)

אז בגדול מה שבטיפול שלי למדתי זה שככל שאנסה לתת מענה ולעשות את זה מושלם - ככה הספק יהיה גדול יותר. כי זה כל הקונספט - ספק. ולהטיל ספק תמיד אפשר.

ומה שעוזר לי זה לשבת ולהגדיר - סירוק איקס פעמים. ואם יהיו שערות תלושות בתוך השיער אחרי זה - זה מותר לפי ההלכה.

ללכת לשירותים פעם אחת.

וכן על זה הדרך...

ממש לשבת עם בעלך או יועצת הלכה או מישהו שאת סומכת עליו הלכתית *ולכתוב* את הרשימה של הדברים שצריך (גם זה ממש עוזר לי - המדריכת כלות נתנה לי רשימה מדויקת וספציפית של דברים שמכינים למקוה. ואם עשיתי את זה, אז אני מוכנה, לא משנה אם יש עוד אלף דברים שלא עשיתי.) ואת ההגדרה מה זה אומר להיות מוכנה - ברשימת ההכנות כתוב מקלחת יסודית - אז נגיד להתקלח x דקות. ואם סיימת את האיקס (אפשר לשים טיימר), אז את מוכנה. לא משנה אם את לא בטוחה שעברת קפל קפל בגוף - וממש לשנן כמו מנטרה - "ההכנה למקווה דורשת את מה שברשימה ולא את הנקיון המושלם". ולסמן וי עם עט ולא לנסות להיענות לספקות שרוצים שרק יהיה טיפה יותר טוב, כי זה מה שמכניס ללופים.

זה ממש על רגל אחת, אבל ממליצה ממש ממש לדבר עם יועצת הלכה או רב שמתמחים בהתמודדות עם ocd כזה שישבו איתך לבנות את הרשימה המפורטת. ואז - לשנן לעצמך שוב ושוב וזה רצון ה.

ואם עולות לך שאלות על הרשימה אחכ, אולי שכחנו איקס וואי זד, לשנן - מי שישבתי איתו מכיר בדיוק את חובות ההכנה, וזה מה שנדרש.

ולא ללכת לשאול שוב ושוב, כי כאמור זה מה שמכניס לעוד ועוד לופים שאי אפשר לצאת מהם.

אם את רוצה בכיף גם אשלח לך את הרשימה שלי מהמדריכה. היא לא כוללת את ההגדרות של מה זה להיות מוכנה, רק את הצק ליסט להכנה, ואז את יכולה על גביה, בהתאם לרב/בעלך/יועצת הלכה שתשבי איתם לכתוב על גבי הרשימה הזו את ההגדרות של כל פריט בצק ליסט (כמה פעמים כמה דקות וכו).

ואיזה כיףףףף לך! שיש לכם רב כל כך קשוב שקלט והבין והעלה את זה ❤🙏

הרב באמת הביא לי רשימה כזו, ועבר עליה עם בעלי עד כמה זמן כל דבר אמור לקחת.

אשתדל לשנן לעצמי את זה.

בנתיים אומרת לעצמי שמה שהרב אמר זה עליו.

ומנסה להשתיק את הקול שאומר שאולי לא תיארתי את המציאות כמו שהיא.

כי אני כן מסוגלת לעשות 2 בדיקות ביום, זה פשוט קשה.

עד כמה קשה? האם זה בטוח נכון לוותר ולא להתמודד? על זה אני כבר לא מצליחה לענות.

זה גם פחד כזה של אחריות. מה אם לא תיארתי נכון ואני חוטאת?

יש פה שני נושאים, יש את התשובות ההגיוניות שתיכף אכתוב לך והן משמעותיות ועוזר לשנן אותן.

ויש את החלק הלא "הגיוני" שזה איזשהו פער בין החרדה שלך לבין ההגיון. כמו תהום קטנה שצריך לקפוץ מעליה כדי שהתשובות ההגיוניות יתיישבו על הלב. וזה החלק הכי קשה! הכי הכי הכי קשה!

תסתכלי על אנשים שמורים להם לאכול ביום כיפור - כמה התייסרות, כמה בדיקות אולי בשיעורים, כמה נסיונות להבין אם הרופא הבין את המצב והרב הבין את הרופא והם הבינו את הרב. זה לא נגמר.

את יראת שמיים, ויש פה משהו שלא מתיישב לך, ולא רק שהוא לא מתיישב, הוא גם מפחיד, כי אם טעיתי - זה חתיכת טעות, והכשלה, וכישלון.

וצריך רגע לקחת נשימה ולחשוב - איך אני קופצת מעל תהום החרדה.

אני לא יודעת אם יש לך אוסידי בעוד תחומים ואם כן אם ואיך את מצליחה להתגבר, אבל החלק של התהום - רק את בתוך תוכך יודעת מה יעזור לך.

אני מוצאת שעוזר לי שילוב של המחשבות ההגיוניות (פירוט בהמשך) וגירוש אקטיבי ומסיבי של החרדות והלופים. כי התהום הזו של החרדה, והמחשבות זה האוסידי בכבודו ובעצמו. לא מסביב, לא "קשור לזה", ממש זה. אותן מחשבות שגורמות לך לתהות אם ההוראה של הרב לעשות רק בדיקה אחת היא נצרכת, זו אותה הוראה שגורמת לך ללהוריד שערות עד זוב דם.

ואותו גירוש קשוח של המחשבות יעזור בשני המקרים (בכל אופן לי זה עוזר..)

מה הכוונה גירוש של המחשבות - תחליטי על אובייקט או כל דבר - סוס, גלידה, או קפיצה בטרמפולינה, וברגע שמתחילות המחשבות והתהיות - להתחיל לחשוב אך ורק על האובייקט הזה. נשמע מטומטם, אבל זה ממש עוזר לצאת מהלופ (מה שקשה זה להבין בזמן שאת בתוך לופ, אבל זה משתפר עם האימונים).

וכשאת לא בתוך המחשבות הטורדניות (אל תנסי תוך כדי כי זה לא עובד) - להבין את ההגיון. השאלה הראשונה שלך/של בעלך לרב, זה כמו מסיח לפי תומו - זה התיאור הכי מדויק ו'נקי' של הדברים, ודוקא השאלות החוזרות, הן לא מדויקות בדרך כלל, כי הן מנסות "להסביר" לרב שאולי הוא לא הבין את הסיטואציה לפי איך שאת רואה אותה, כלומר הניסוח שלהן לרוב (לא במודע) יכוון לתשובה מסוימת, בין אם זו תשובה שונה ממה שקיבלת ובין אם אישרור של מה שנאמר לך.

והרב, ששמע את השאלה בפעם הראשונה, הבין ממנה את המצב של האוסידי, והוא מכיר מה נכון ולא נכון בסיטואציה הזו, במיוחד לאור מה שתיארתם לו וגם פה.

תסתכלי על התשובה שלו כמו אכילה ביום כיפור - זו הפסיקה שקיבלת, גם אם את חושבת שתצליחי לעשות מה שנראה לך יותר טוב.

לא אלאה אותך בדרשות ומדרשים והיקשים לאגדות חזל, אבל לחשוב ש"להחמיר" על התשובה שקיבלת זה הדבר הנכון, זו עצת היצר, ובמקרה שלך לפחות עצת הocd.

אז גם אם את חושבת שאת מסוגלת לעשות יותר מזה, תשנני לך שהרב ידע מה המצב ופסק מהיכרות. לשאול עוד שאלות לא יהיה 'שאלות תם' והמצווה שלך היא פשוט לקיים את זה כמו שנאמר לך. זה לא נקרא ויתור על התמודדות כי זה מה שנפסק לך. וזה קשההההההההההה. את יודעת כמוני שיותר קל לך לעשות 10 בדיקות ולשאול ולשאול מאשר לעשות אחת ולזכור שזה הפסיקה הנכונה לך. אז תראי את זה כהתמודדות שלך ועבודת ה.

זה לא קל בכלל בכלל בכלל.

❤

אני חושבת כמו שמטפלים בocd, בלי קשר סביב מה זה מתעצם.

וכמובן בליווי של רב שמבין את הסיטואציה ויקל עלייך כמה שאפשר

חיבוק!!

קודם כל, מתייגת לך את @גלויה שאני בטוחה שיהיה לה הרבה מה להוסיף לך.

בנוסף, אני יודעת שהרב אודי רט ממכון פוע"ה מבין בזה יודע לתת מענה רגיש ומקצועי. ממליצה להתייעץ איתו (אפשר גם שבעלך ידבר איתו אם את מעדיפה). אפשר להתקשר למכון פוע"ה ולבקש לדבר איתו, אם הוא לא יכול מיד אפשר להשאיר פרטים והוא יחזור אליכם בהמשך.

אני גם ממליצה ללמוד שוב עם מדריכת כלות או יועצת הלכה מקצועית את כל ההלכות הרלוונטיות, עם דגש על מה חובה ועל מה אפשר לוותר (כדאי שהיא תדע את הרקע ותדע לתת מענה מתאים. אולי עדיף מישהי עם ניסיון בהתעסקות בתחום). ואז אולי היא יכולה להיות גם בהמשך כתובת להתייעצות במקרה הצורך.

אם את חושבת שזה יכול להתאים לך, ורוצה עזרה למצוא מישהי מתאימה, אני יכולה לנסות לברר לך. תכתבי לי בפרטי אם תרצי...

והפסקנו כי העלה שאולי יש לי ocd וזה הלחיץ אותי נורא אז עברנו להתייעץ עם הרב ביישוב, ועכשיו גם הוא העלה את הנקודה הזו...

הרב הביא לי רשימה.

אבל יותר קשה לי לעצור בזמן- למשל להפסיק להוריד שערות, כי יש לי עוד שערות שקופות שלא יורדות.

הרב אמר לנו שאם זה לא מה שאני מורידה בשגרה אין צורך, אבל קשה לי עם זה. וכל פעם נעצרת אחרי הגבול, כשכבר נפצעתי...

אז הוא כתב לנו זמן מוגבל להתארגנות. מקווה שבאמת יספיק לי כי נשמע לי נורא קצר...

לא יכולה לדמיין אותך מהכאב שאת מקבלת

באמת לא כיף לשמוע מאחרים על קושי שלך

כאילו - אל תתערבו לי!!!

טוב שהגעת להשלמה הזאת

לדעתי ממש ממש חשוב - עבורך לטפל בזה

בהצלחה מהממת

המון כוחות לתהליך הזה 

לפנות לקבל סיוע ע''י טיפול פסיכולוגי ואולי גם מעקב פסיכיאטרי

נשמע שאת סובלת מאוד ואני מניחה שהטיפול יכול לסייע

ואם זה לא הכיוון- אז דלגי.

ההלכה והמנהגים בנויים רבדים רבדים

יש את עיקר הדין

ועליו יש הנהגות, מנהגים, חומרות, קבלות  וכו וכו

אני הופתעתי מאוד מה עיקר הדין

זה הרבה יוצר מקל ממה שרוב הנשים לומדות בהדרכת כלות או אפילו ממה שכתוב בספרי ההדרכה

בעיקר למדתי כמה 'קשה' לאישה שרוצה ועושה מאמץ לטבול בטהרה- לפסול את עצמה
 

בזמנו הרב שלי אמר לי שבגמרא מסופר על אישה שהלכה על שפת הים- ונשטפה בגל גדול

ונפסק שהיא טהורה

היא אפילו לא התכוונה!
 

הייתי שוקלת ללכת למדריכת כלות ללימוד ממוקד שתומך בocd

בהצלחה

קודם על חיבוק

זה סיוטטט

וזה יכול להיות אחרת!!!

ובעז"ה זה יהיה אחרת

צריך טיפול אצל אישה שמבינה בזה. וביחד עם זה במקביל גם רב:שמבין בזה שיהיה בקשר אתכם ועם האישה שתלכי אליה לטיפול.

יש לך איך להגיע לדמויות בתחום?

אבל אני מאוד חוששת מטיפול אחרי טיפול בחרדות בעבר שהיה לא מוצלח בלשון המעטה.

מעדיפה המלצות של נשים בתחום למישהי כזו,

ולא של הרב שאני לא יודעת איך מכיר אותה

לק"י

אבל לא כמטפלת.

פתאום ראיתי משהו בסטטוס שלה שהזכיר לי שהיא עוסקת בתחום. לא יודעת אם היא מטפלת, אבל מניחה שתדע להפנות הלאה.

תפני אלי באישי 

אני מתמודדת ocd וזה גם בנושא הזה. 

מכון פועה מלווים אותנו, קיבלתי הדרכות איך לעבור את הכל בהצלחה ופחות לחץ .

המדריכת כלות המהממת שלי  אמרה שאני העברתי אותה סטאז׳ בזה

ובזכותה העברתי שיחה לבלניות במכון פועה  

יש לי מצגת שהכנתי, יש בה כמה דברים, גם שירים על המצב

חשוב לי להגיד שב״ה היום אני כבר לא במקום הזה! 

מוזמנת לשאול תמיד.

זה נראה שלכולם כל כך קל לקבל את זה שאפשר להקל.

שלכולם קל ההכנות למקווה.

שלכולם ברור מה עושים, ואיפה עובר הגבול.

וכואב לי שלי לא.

גם ככה יש לי קושי מטורף עם הטבילה בגלל הטרדה מינית בעבר ודימוי גוף נמוך, וקשה לי לחשוב על להיחשף שוב בצורה כזו מול הבלנית.

ואז הצטרפה לזה המחשבה שהיא תראה את כל מה שלא עשיתי כמו שצריך ולא הקפדתי ובעצם תגיד לי שהטבילה לא כשרה (או אפילו רק תחשוב ככה)

ומשם הגיע הסיוט הזה עם ההכנות והבדיקות.

ואני לא מצליחה להבין איך כולן כל כך קלילות עם זה ואני מסתבכת שוב ושוב ורק בוכה מזה.

ומסכן בעלי שקיבל אישה כזאת.

ונכון שיש לי רשימה.

ושהחלטנו שכרגע בעלי בודק איתי את העדים.

ונכון שזה על הרב מה שהוא החליט שנכון להקל.

אבל עדיין אין לי אוויר.

ולא הלכתי להתפנות מהבוקר כי אני מתה מפחד למצוא כתם ולהתמודד איתו.

בוכהה כי הייתי שם וזה ככ קשה

באלי שנפתח קבוצת תמיכה

ואספר לך מה עזר לי

ושתדעי שיבואו ימים שזה יהיה קל ופשוט

הייתי שם. 

יכול להגיד על עצמי שאני עושה ב7 נקיים מינימום בדיקות, 

ולא לובשת לבן, בהוראה בשבילי מא=רב ממכון פועה שמלווה אותנו מאז החתונה. 

רק אומרת-

בעלך לא מסכן!!!

הוא קיבל אישה מקסימה ומושלמת

זה לא חסרון בך- זה קושי שצריך להתמודד איתו

תחשבי אם הייתם פתאום מגלים שלבעלך יש חרדות- היית מצטערת שהתחתנת איתו?

הרי הוא הבעל המדהים שלך שאת אוהבת ואם יש קושי אתם ביחד בזה....

בעזרת ה' יהיה טוב- תתפללי על זה!

לק"י

אני לא חושבת שכל הנשים מקבלות בסבבה את המורכבות של המצווה הזאת.

אני גם הייתי יותר לחוצה על כל דבר. לא ברמה של ocd, אבל עדיין לחוצה. משהו השתחרר למזלי עם הזמן.

אבל זו מצווה מלחיצה בעיני, גם בלי הפרעה מאובחנת. כך שזה לגמרי הגיוני שה-ocd מתלבש על זה.

חיבוק!+

אני גם מתמודדת עם זה

קודם כל חהגיד לך שזה תופעה נפוצה.. והרבה נשים מתמודדות ברמה כזו או אחרת עם עצבנות הלכתית סביב המקווה....

שלא תרגישי חריגב

מצד שני הלחץ ןהסבל הנפשי שזה מביא לך

זה נורא

אני יודעת בדיוק על מה את מדברת.

זה בלתי נסבל... מתח כזה

וזה לא אמור להיות ככה!!!!

מציעה חהתקשר למכון פועה והם כבר יפנו לדמות מתאימה

עוד בהדרכת כלות שלי המדריכה דיברה על זה ואמרה לי "הבא להיטהר מסייעין בידו"

כדי שלא אהיה גם ככה, למרות שאני לא

הצלחתן להרגיע אותי מהבהלה הראשונית.

אני מתכננת ללכת לטיפול,

צריכה למצוא מישהי רגישה שיהיה לי חיבור טוב איתה

(כאמור עברתי טיפול בחרדות אחרי תקיפה מינית שלא היה מוצלח במיוחד…)

בנתיים הרב מלווה אותנו צמוד.

ובעלי המתוק הבהיר שהוא איתי בזה ולא נבהל.

ואולי טוב שיש לזה שם.

ככה אפשר למצוא פתרון ולא להמשיך לסבול.

כותבת לך באישי. 

בשמחה. זה תרפיה בשבילי...

לפחות הדמעות הן לא חציצה...

איזה יפה!!

כן, זה נכתב ממצולות הלב.. 

ב״ה אני כבר לא שם עכשיו.

מיועד לגברים שנשותיהם מתמודדות עם OCD סביב טהרת המשפחה.

*ספקות טורדניים בטהרת המשפחה // עו"ס שרית חן קרויטורו // נשמת*

יום ב׳ 2.12 || בשעה 21:00 || זום

להיות, לתמוך, להרגיע?!

איפה אני בסיפור הזה?

יועצות ההלכה של נשמת מזמינות אתכם לוובינר לגברים.

עם יועצת ההלכה עו"ס שרית חן קרויטורו המתמחה בטיפול ב-OCD בטהרת המשפחה

ההשתתפות בוובינר היא ללא הזדהות במהלך המפגש.

הוובינר מחייב הרשמה מראש:

הרשמה לוובינר לגברים בנושא ספקות טורדניים בטהרת המשפחה | יועצות הלכה - נשמת

אירוע זה הוא חלק מ *שבוע עושים נפשות* לתכניה המתעדכנת באתר: https://www.nefashot.com/osimnefashotplan24 *נפשות* - מיזם חברתי להעלאת מודעות לבריאות הנפש באמצעות אירועי תרבות, אמנות ושיח במרחב הציבורי.

מעבר למה שכתבו לך

ושכדאי לפנות לטיפול בocd

כתבת שעברת תקיפה מינית ושלא עברת טיפול מוצלח לאחריה

לענ"ד יכול להיות שהרבה יושב שם..על הנושא הזה של הפגיעה שעברת

ממליצה לך בחום לפנות ולטפל בזה לעומק ( לא רק בגלל הנושא של המקווה, זה עלול להשפיע על עוד רבדים בחיים)

ובשביל זה את צריכה מטפלת שמומחית בפגיעות מיניות ולא רק בocd.

אם תרצי נוכל לעזור לך לחפש..

שימחת מאוד!!!

גם אם בלידה נראה שיצא הכל, יכול להיות שנשארו שאריות שגורמות לדימומים.

נבדקת אחרי הלידה?

מכירה אישה שיש לה דימומים וכתמים בתקופת ההנקה )קבוע( לא יודעת את ההסבר במדויק אבל בעצם בהנקה רירית הרחם לא מתעבה תקופה ממושכת וכנראה שאצלה הרירית ככ דקה שיוצר כתמים.

מטפלת בזה ברפואה אלטרנטיבית אבל זה לא עוזר 100%

גם כדי לבדוק שאין שאריות ברחם

וגם אם הרחם נקיה - שתבדוק ממה זה - מה מצב רירית הרחם, מה המצב ההורמונלי ואם יש לה עוד רעיונות ממה זה יכול להיות.

גם אם אין לזה משמעות רפואית, דימום לא מוסבר במשך 3 חודשים אחרי הלידה, זה בהחלט מצריך יחס ופתרון רפואי היות שזה מפריע.

שאריות שליה.

חשוב ללכת שוב לאולטרה סאונד ואם לא רואים מספיק טוב אז להיסטרוסקופיה

איך היה בהנקות הקודמות?

בפרט אם זה קורה לאחרכ שאתם ביחד...ולפני לא היה.
אם היא מוצאת פצע- אתם מותרים וזה מקל עלייך,כי אז יודעים שיש לך פצע בצוואר הרחם וזה מקור הדימום.
אם אין פצע- זה אוסר אתכם, (כמובן היא גם מתקשרת לרב ומסבירה והוא אומר את דעתו ההלכתית) וכדאי ללכת לרופאה כי יאז מקור הדימום הוא מהרחם, או הורמונאלי מהנקה...

תשאלי קודם כל את מכון פועה תתקשרי אליהם

הם טובים ומקצועיים.

דבר שני

יש לפעמים הפרשות דמיות בהנקה

צריך להיות כל הזמן עם תחתון שחור

אפשר לשים תחתונית שחורה

ולא להסתכל בניגוב

ראיתי גם שיש נייר לניגוב שחור ואז זה גם מגניב כי את לא רואה את.ההפרשות האלו

דבר נוסף כמו שאמרו ממש תבקשי אולטרסאונד לראות שהכל נקי בבטן

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

אולי תתייעצו עם חמיך?

עלה לי שואב שוטף ידני או רובוטי..

השאלה אם תשתמש בו..

בטח אם הכל עליה

יש דרך הקופה

אפשר לקבוע פגישה עם העוס, זה ללא עלות בכלל. פשוט לצלצל לשאול מתי היא נמצאת, אמורה לעבור בין מרפאות.

והיא עוזרת למצוא ולהפנות הלאה.

אם הטיפול הוא דרך הקופה זה ממש בחינם, רק לפעמים יש המתנה.

העוס יכולה לסיע בקיצור ההמתנה אם תחשוב שזה דחוף...

יש גם טיפול תרופתי שמאד עוזר. אני הרגשתי שצריכה את העזרה התרופתית כי אחרת לא אתמיד בטיפול, כי לא היה לי באמת כח לטפל בעצמי.

מה קורה בטיפול?

בגדול, נותנים מקום להכל. הרבה פעמים דכאון נובע ממקום בתוכינו שמכל מיני סיבות  אנחנו חונקים בפנים. והחנק הזה מחלחל כמו מוות של איזור מסוים בנפש. וזה מוביל לדכאון המדובר.

כשמגיעים לטיפול ויש מקום להכל, להניח כל רגש כל חויה כל תחושה, עצם האוורור הזה מאד מקל ומסיע לחזור לחיים.

יש גם כלים מעבר שעוזרים להתמודד.

ועוד 2 נקודות חשובות:

ויטמינים- למלא מאגרים של משפחת ויטמיני בי, ברזל, וויטמין די. בשלושתם מצוי מאד מחסור אצל נשים בפרט אחרי לידה והם קריטיים לבריאות הנפש.

ספורט- לא תמיג זה ישים אבל אם כן, כל פעילות גופנית, גם הליכה של 20 דקות בפרט אם נעשית בשמש- מעלה רמות של הורמונים בגוף שאחראיים על מצב רוח חיובי.

ואם יורשה לי לעודד- זה עובר. זה לגמרי יכול לעבור.

ספורט התגלה מחקרית כיעיל כמו טיפול תרופתי כשהוא נעשה במינונים מסויימים.

אם אני זוכרת נכון זה משהו כמו 20 דקות של פעילות מאומצת (נגיד הליכה שמתנשפים) 3 פעמים בשבוע, אבל לא זוכרת במדויק.

וממש התגלה שמוחית זה עוזר כמו טיפול.

וויטמינים סופר סופר חשוב.

לנסות טיפול דרך הקופה.

ומצטרפת גם לזה שדיכאון מגיע בדרך כלל מסיבה מסוימת, וכשאת מבינה מה הסיבה ומטפלת בה הרבה פעמים הוא פשוט עובר...

אבל ממש חמוד שהיא אומרת לבד שמוצץ יכול לעזור לה

הייתי שוקלת להביא לה

אפשר ללכת לריפוי בעיסוק. ובינתיים לתת לה ללעוס דברים אחרים, כמו חתיכת בד שתחברו לבגד שלה, כפית חד פעמית, מאכלים קשים כמו גזר וגריסיני...

יכול להיות שזה נובע גם ממשהו רגשי, אז יכול להיות שכשזה ייפתר גם הצורך התחושתי ייגמר.

בינתיים תשתדלי כמה שפחות להראות לה את הגועל שלך, כי מן הסתם זה ישפיע על הקושי הרגשי...

❤️

חשבתי לתומי שתחושתי זה ילגים שנולדו ככה.

זה יכול להווצר ביום בהיר אחד?

ויכולות להשתנות במהלך השנים.

שלושה מילדיי (אם לא פספסתי נוספים) "אכלו" את החולצה שלהם בשלב מסוים של חייהם, וזה עבר אחר כך. אצל הקטנה (הילדונת שעל הרצף) זה עבר לאחר שבגן ובבית עשינו מה שכתבתי לך (בהתייעצות עם המרפאה בעיסוק). יש לה צורך גדול בתחושה, וזה מתבטא בכל מיני אופנים, וזה אחד מהם.

אבל באמת זה יכול להיות בגלל עניין רגשי, ואז זה יעבור בזכות הטיפול הרגשי... תתייעצו עם המטפלת הרגשית.

יש כאלה על שרשרת, שגם נראים יפה.

היא ממש אוהבת

אני מרגישה שבימים שאני מצליחה להפנות אליה יותר זמן איכות זה פחות קורה ככה שאולי באמת זה רגשי אצלה ויעבור מהר מעצמו...

אחותי עדיין מוצצת, היא בת 25 🤭

שימנע את היכולת להכניס את האצבע ולמצוץ.

לא יודעת מי מתקין (רופא שיניים? אורתודנט?) אבל כנראה גוגל / AI ידעו להגיד.

חוץ מזה, סתם רעיון, שאולי  יעזור אם היא בעצמה כבר מתלוננת ורוצה להפסיק, שתסתובב עכשיו לתקופה (לא יודעת כמה נחשב שצריך כדי להפסיק את האוטומט של הגוף) עם כפפות. מעריכה שזה לא נוח ונעים למצוץ איתן, וזה יזכיר לה לא להוריד כשהיא בלי לשים לב תקרב את האצבע לפה.

בהצלחה

אבל אני חושבת שבכל מקרה הרצון זה הצעד הראשון.

אם כל פעם שהיא מתחילה היא תקלוט ותפסיק לאט לאט זה יהפוך מפעולה שקורית בהיסח דעת לפעולה מודעת ואז היא תוכל לפני זה לחשוב אם היא באמת רוצה, לעצור שניה ולותר