אולי לפנות לעזרה מקצועית?

פסיכולוגית דתית טובה

שגם תבין את העניין וגם תנחה לפתרון אמיתי

את נפצעת בבדיקות

יש לך עדים עם שאלות

איך באמת אפשר להתחבר למצווה הזאת כשהכל כלכך כואב?

לדעתי ממש ממש חשוב למצוא תחילה פתרון לפציעות, כי באמת קשה לאהוב משהו שסובלים ממנו

בפן הטכני - בגלל שאת נפצעת, לנסות להוריד את כמות הבדיקות למינימום (בקבלת היתר כמובן)

עם מה שמעבר לזה,

ממליצה אולי לדבר על זה עם יועצת של נשמת

יש להם יועצות הלכה נשים מדהימות ממש

אולי ימצאו דרכים להקל עלייך

בהצלחה!

ממנו אני בוכה.

מקווה שבאמת אצליח לפתור את זה, לפחות חלקית.

קודם כל חיבוק ❤

יש לך שאלות ספציפיות או יותר ברמת ההזדהות? 

ממש קשה לי עם עצמי.

לבעלי דווקא נהיה קל יותר עם זה כשמבחינתו זה משהו מוכר ועם שם ואפשר להתמודד.

אני אפילו לא מסוגלת לכתוב מהניק שלי שהוא אנונימי את זה... גם ככה הרגשתי דפוקה שהתקופה הזו כל כך משפיעה עלי לרעה, אבל עכשיו פי כמה.

ובא לי לשמוע שזה עובר, או לפחות נכנס לתוך גבולות מאוד ברורים.

שזה נהיה קל יותר עם הזמן.

וגם טכנית- יש דברים שעוזרים?

אני לא רואה איך הקלות הלכתיות יעזרו לי. זה רק גורם לי יותר להסתבך עם עצמי אם אני בסדר או לא (למרות שהרב הדגיש לנו ממש שאם הוא אומר שמותר זה עליו ולא משנה מה אני אמרתי או לא אמרתי בשאלה שלי)

אבל דורש עבודה פנימית.

אני לא אשת טיפול, ובטח לא על גבי הפורום, אך ורק משתפת אותך בנסיון שלי ובחוויות שלי. תמיד מומלץ ללכת גם לטיפול קצר לקבל כלים שנכונים לך ומותאמים לך.

אבל הסוד שלימדו אותי עם ocd, בכל תחום, זה *לא* לתת מענה למחשבות ולספקות.

נכון את מתארגנת ואת כזה רגע, אבל אולי לא קינחתי את האף מספיק, אולי צריל שוב כי הוא רק יבש ולא יבש יבש יבש יבש, ואז עוד פעם ליתר ביטחון? ואם לא זה אז דברים בסגנון (אני מצאתי את עצמי הולכת לשירותים שוב ושוב לוודא, ופעם הסתרקתי מעל לשעה!! רק כי פחדתי שיש שערות תלושות שלא ירדו בסירוק הקודם)

אז בגדול מה שבטיפול שלי למדתי זה שככל שאנסה לתת מענה ולעשות את זה מושלם - ככה הספק יהיה גדול יותר. כי זה כל הקונספט - ספק. ולהטיל ספק תמיד אפשר.

ומה שעוזר לי זה לשבת ולהגדיר - סירוק איקס פעמים. ואם יהיו שערות תלושות בתוך השיער אחרי זה - זה מותר לפי ההלכה.

ללכת לשירותים פעם אחת.

וכן על זה הדרך...

ממש לשבת עם בעלך או יועצת הלכה או מישהו שאת סומכת עליו הלכתית *ולכתוב* את הרשימה של הדברים שצריך (גם זה ממש עוזר לי - המדריכת כלות נתנה לי רשימה מדויקת וספציפית של דברים שמכינים למקוה. ואם עשיתי את זה, אז אני מוכנה, לא משנה אם יש עוד אלף דברים שלא עשיתי.) ואת ההגדרה מה זה אומר להיות מוכנה - ברשימת ההכנות כתוב מקלחת יסודית - אז נגיד להתקלח x דקות. ואם סיימת את האיקס (אפשר לשים טיימר), אז את מוכנה. לא משנה אם את לא בטוחה שעברת קפל קפל בגוף - וממש לשנן כמו מנטרה - "ההכנה למקווה דורשת את מה שברשימה ולא את הנקיון המושלם". ולסמן וי עם עט ולא לנסות להיענות לספקות שרוצים שרק יהיה טיפה יותר טוב, כי זה מה שמכניס ללופים.

זה ממש על רגל אחת, אבל ממליצה ממש ממש לדבר עם יועצת הלכה או רב שמתמחים בהתמודדות עם ocd כזה שישבו איתך לבנות את הרשימה המפורטת. ואז - לשנן לעצמך שוב ושוב וזה רצון ה.

ואם עולות לך שאלות על הרשימה אחכ, אולי שכחנו איקס וואי זד, לשנן - מי שישבתי איתו מכיר בדיוק את חובות ההכנה, וזה מה שנדרש.

ולא ללכת לשאול שוב ושוב, כי כאמור זה מה שמכניס לעוד ועוד לופים שאי אפשר לצאת מהם.

אם את רוצה בכיף גם אשלח לך את הרשימה שלי מהמדריכה. היא לא כוללת את ההגדרות של מה זה להיות מוכנה, רק את הצק ליסט להכנה, ואז את יכולה על גביה, בהתאם לרב/בעלך/יועצת הלכה שתשבי איתם לכתוב על גבי הרשימה הזו את ההגדרות של כל פריט בצק ליסט (כמה פעמים כמה דקות וכו).

ואיזה כיףףףף לך! שיש לכם רב כל כך קשוב שקלט והבין והעלה את זה ❤🙏

הרב באמת הביא לי רשימה כזו, ועבר עליה עם בעלי עד כמה זמן כל דבר אמור לקחת.

אשתדל לשנן לעצמי את זה.

בנתיים אומרת לעצמי שמה שהרב אמר זה עליו.

ומנסה להשתיק את הקול שאומר שאולי לא תיארתי את המציאות כמו שהיא.

כי אני כן מסוגלת לעשות 2 בדיקות ביום, זה פשוט קשה.

עד כמה קשה? האם זה בטוח נכון לוותר ולא להתמודד? על זה אני כבר לא מצליחה לענות.

זה גם פחד כזה של אחריות. מה אם לא תיארתי נכון ואני חוטאת?

יש פה שני נושאים, יש את התשובות ההגיוניות שתיכף אכתוב לך והן משמעותיות ועוזר לשנן אותן.

ויש את החלק הלא "הגיוני" שזה איזשהו פער בין החרדה שלך לבין ההגיון. כמו תהום קטנה שצריך לקפוץ מעליה כדי שהתשובות ההגיוניות יתיישבו על הלב. וזה החלק הכי קשה! הכי הכי הכי קשה!

תסתכלי על אנשים שמורים להם לאכול ביום כיפור - כמה התייסרות, כמה בדיקות אולי בשיעורים, כמה נסיונות להבין אם הרופא הבין את המצב והרב הבין את הרופא והם הבינו את הרב. זה לא נגמר.

את יראת שמיים, ויש פה משהו שלא מתיישב לך, ולא רק שהוא לא מתיישב, הוא גם מפחיד, כי אם טעיתי - זה חתיכת טעות, והכשלה, וכישלון.

וצריך רגע לקחת נשימה ולחשוב - איך אני קופצת מעל תהום החרדה.

אני לא יודעת אם יש לך אוסידי בעוד תחומים ואם כן אם ואיך את מצליחה להתגבר, אבל החלק של התהום - רק את בתוך תוכך יודעת מה יעזור לך.

אני מוצאת שעוזר לי שילוב של המחשבות ההגיוניות (פירוט בהמשך) וגירוש אקטיבי ומסיבי של החרדות והלופים. כי התהום הזו של החרדה, והמחשבות זה האוסידי בכבודו ובעצמו. לא מסביב, לא "קשור לזה", ממש זה. אותן מחשבות שגורמות לך לתהות אם ההוראה של הרב לעשות רק בדיקה אחת היא נצרכת, זו אותה הוראה שגורמת לך ללהוריד שערות עד זוב דם.

ואותו גירוש קשוח של המחשבות יעזור בשני המקרים (בכל אופן לי זה עוזר..)

מה הכוונה גירוש של המחשבות - תחליטי על אובייקט או כל דבר - סוס, גלידה, או קפיצה בטרמפולינה, וברגע שמתחילות המחשבות והתהיות - להתחיל לחשוב אך ורק על האובייקט הזה. נשמע מטומטם, אבל זה ממש עוזר לצאת מהלופ (מה שקשה זה להבין בזמן שאת בתוך לופ, אבל זה משתפר עם האימונים).

וכשאת לא בתוך המחשבות הטורדניות (אל תנסי תוך כדי כי זה לא עובד) - להבין את ההגיון. השאלה הראשונה שלך/של בעלך לרב, זה כמו מסיח לפי תומו - זה התיאור הכי מדויק ו'נקי' של הדברים, ודוקא השאלות החוזרות, הן לא מדויקות בדרך כלל, כי הן מנסות "להסביר" לרב שאולי הוא לא הבין את הסיטואציה לפי איך שאת רואה אותה, כלומר הניסוח שלהן לרוב (לא במודע) יכוון לתשובה מסוימת, בין אם זו תשובה שונה ממה שקיבלת ובין אם אישרור של מה שנאמר לך.

והרב, ששמע את השאלה בפעם הראשונה, הבין ממנה את המצב של האוסידי, והוא מכיר מה נכון ולא נכון בסיטואציה הזו, במיוחד לאור מה שתיארתם לו וגם פה.

תסתכלי על התשובה שלו כמו אכילה ביום כיפור - זו הפסיקה שקיבלת, גם אם את חושבת שתצליחי לעשות מה שנראה לך יותר טוב.

לא אלאה אותך בדרשות ומדרשים והיקשים לאגדות חזל, אבל לחשוב ש"להחמיר" על התשובה שקיבלת זה הדבר הנכון, זו עצת היצר, ובמקרה שלך לפחות עצת הocd.

אז גם אם את חושבת שאת מסוגלת לעשות יותר מזה, תשנני לך שהרב ידע מה המצב ופסק מהיכרות. לשאול עוד שאלות לא יהיה 'שאלות תם' והמצווה שלך היא פשוט לקיים את זה כמו שנאמר לך. זה לא נקרא ויתור על התמודדות כי זה מה שנפסק לך. וזה קשההההההההההה. את יודעת כמוני שיותר קל לך לעשות 10 בדיקות ולשאול ולשאול מאשר לעשות אחת ולזכור שזה הפסיקה הנכונה לך. אז תראי את זה כהתמודדות שלך ועבודת ה.

זה לא קל בכלל בכלל בכלל.

❤

אני חושבת כמו שמטפלים בocd, בלי קשר סביב מה זה מתעצם.

וכמובן בליווי של רב שמבין את הסיטואציה ויקל עלייך כמה שאפשר

חיבוק!!

קודם כל, מתייגת לך את @גלויה שאני בטוחה שיהיה לה הרבה מה להוסיף לך.

בנוסף, אני יודעת שהרב אודי רט ממכון פוע"ה מבין בזה יודע לתת מענה רגיש ומקצועי. ממליצה להתייעץ איתו (אפשר גם שבעלך ידבר איתו אם את מעדיפה). אפשר להתקשר למכון פוע"ה ולבקש לדבר איתו, אם הוא לא יכול מיד אפשר להשאיר פרטים והוא יחזור אליכם בהמשך.

אני גם ממליצה ללמוד שוב עם מדריכת כלות או יועצת הלכה מקצועית את כל ההלכות הרלוונטיות, עם דגש על מה חובה ועל מה אפשר לוותר (כדאי שהיא תדע את הרקע ותדע לתת מענה מתאים. אולי עדיף מישהי עם ניסיון בהתעסקות בתחום). ואז אולי היא יכולה להיות גם בהמשך כתובת להתייעצות במקרה הצורך.

אם את חושבת שזה יכול להתאים לך, ורוצה עזרה למצוא מישהי מתאימה, אני יכולה לנסות לברר לך. תכתבי לי בפרטי אם תרצי...

והפסקנו כי העלה שאולי יש לי ocd וזה הלחיץ אותי נורא אז עברנו להתייעץ עם הרב ביישוב, ועכשיו גם הוא העלה את הנקודה הזו...

הרב הביא לי רשימה.

אבל יותר קשה לי לעצור בזמן- למשל להפסיק להוריד שערות, כי יש לי עוד שערות שקופות שלא יורדות.

הרב אמר לנו שאם זה לא מה שאני מורידה בשגרה אין צורך, אבל קשה לי עם זה. וכל פעם נעצרת אחרי הגבול, כשכבר נפצעתי...

אז הוא כתב לנו זמן מוגבל להתארגנות. מקווה שבאמת יספיק לי כי נשמע לי נורא קצר...

לא יכולה לדמיין אותך מהכאב שאת מקבלת

באמת לא כיף לשמוע מאחרים על קושי שלך

כאילו - אל תתערבו לי!!!

טוב שהגעת להשלמה הזאת

לדעתי ממש ממש חשוב - עבורך לטפל בזה

בהצלחה מהממת

המון כוחות לתהליך הזה 

לפנות לקבל סיוע ע''י טיפול פסיכולוגי ואולי גם מעקב פסיכיאטרי

נשמע שאת סובלת מאוד ואני מניחה שהטיפול יכול לסייע

ואם זה לא הכיוון- אז דלגי.

ההלכה והמנהגים בנויים רבדים רבדים

יש את עיקר הדין

ועליו יש הנהגות, מנהגים, חומרות, קבלות  וכו וכו

אני הופתעתי מאוד מה עיקר הדין

זה הרבה יוצר מקל ממה שרוב הנשים לומדות בהדרכת כלות או אפילו ממה שכתוב בספרי ההדרכה

בעיקר למדתי כמה 'קשה' לאישה שרוצה ועושה מאמץ לטבול בטהרה- לפסול את עצמה
 

בזמנו הרב שלי אמר לי שבגמרא מסופר על אישה שהלכה על שפת הים- ונשטפה בגל גדול

ונפסק שהיא טהורה

היא אפילו לא התכוונה!
 

הייתי שוקלת ללכת למדריכת כלות ללימוד ממוקד שתומך בocd

בהצלחה

קודם על חיבוק

זה סיוטטט

וזה יכול להיות אחרת!!!

ובעז"ה זה יהיה אחרת

צריך טיפול אצל אישה שמבינה בזה. וביחד עם זה במקביל גם רב:שמבין בזה שיהיה בקשר אתכם ועם האישה שתלכי אליה לטיפול.

יש לך איך להגיע לדמויות בתחום?

אבל אני מאוד חוששת מטיפול אחרי טיפול בחרדות בעבר שהיה לא מוצלח בלשון המעטה.

מעדיפה המלצות של נשים בתחום למישהי כזו,

ולא של הרב שאני לא יודעת איך מכיר אותה

לק"י

אבל לא כמטפלת.

פתאום ראיתי משהו בסטטוס שלה שהזכיר לי שהיא עוסקת בתחום. לא יודעת אם היא מטפלת, אבל מניחה שתדע להפנות הלאה.

תפני אלי באישי 

אני מתמודדת ocd וזה גם בנושא הזה. 

מכון פועה מלווים אותנו, קיבלתי הדרכות איך לעבור את הכל בהצלחה ופחות לחץ .

המדריכת כלות המהממת שלי  אמרה שאני העברתי אותה סטאז׳ בזה

ובזכותה העברתי שיחה לבלניות במכון פועה  

יש לי מצגת שהכנתי, יש בה כמה דברים, גם שירים על המצב

חשוב לי להגיד שב״ה היום אני כבר לא במקום הזה! 

מוזמנת לשאול תמיד.

זה נראה שלכולם כל כך קל לקבל את זה שאפשר להקל.

שלכולם קל ההכנות למקווה.

שלכולם ברור מה עושים, ואיפה עובר הגבול.

וכואב לי שלי לא.

גם ככה יש לי קושי מטורף עם הטבילה בגלל הטרדה מינית בעבר ודימוי גוף נמוך, וקשה לי לחשוב על להיחשף שוב בצורה כזו מול הבלנית.

ואז הצטרפה לזה המחשבה שהיא תראה את כל מה שלא עשיתי כמו שצריך ולא הקפדתי ובעצם תגיד לי שהטבילה לא כשרה (או אפילו רק תחשוב ככה)

ומשם הגיע הסיוט הזה עם ההכנות והבדיקות.

ואני לא מצליחה להבין איך כולן כל כך קלילות עם זה ואני מסתבכת שוב ושוב ורק בוכה מזה.

ומסכן בעלי שקיבל אישה כזאת.

ונכון שיש לי רשימה.

ושהחלטנו שכרגע בעלי בודק איתי את העדים.

ונכון שזה על הרב מה שהוא החליט שנכון להקל.

אבל עדיין אין לי אוויר.

ולא הלכתי להתפנות מהבוקר כי אני מתה מפחד למצוא כתם ולהתמודד איתו.

בוכהה כי הייתי שם וזה ככ קשה

באלי שנפתח קבוצת תמיכה

ואספר לך מה עזר לי

ושתדעי שיבואו ימים שזה יהיה קל ופשוט

הייתי שם. 

יכול להגיד על עצמי שאני עושה ב7 נקיים מינימום בדיקות, 

ולא לובשת לבן, בהוראה בשבילי מא=רב ממכון פועה שמלווה אותנו מאז החתונה. 

רק אומרת-

בעלך לא מסכן!!!

הוא קיבל אישה מקסימה ומושלמת

זה לא חסרון בך- זה קושי שצריך להתמודד איתו

תחשבי אם הייתם פתאום מגלים שלבעלך יש חרדות- היית מצטערת שהתחתנת איתו?

הרי הוא הבעל המדהים שלך שאת אוהבת ואם יש קושי אתם ביחד בזה....

בעזרת ה' יהיה טוב- תתפללי על זה!

לק"י

אני לא חושבת שכל הנשים מקבלות בסבבה את המורכבות של המצווה הזאת.

אני גם הייתי יותר לחוצה על כל דבר. לא ברמה של ocd, אבל עדיין לחוצה. משהו השתחרר למזלי עם הזמן.

אבל זו מצווה מלחיצה בעיני, גם בלי הפרעה מאובחנת. כך שזה לגמרי הגיוני שה-ocd מתלבש על זה.

חיבוק!+

אני גם מתמודדת עם זה

קודם כל חהגיד לך שזה תופעה נפוצה.. והרבה נשים מתמודדות ברמה כזו או אחרת עם עצבנות הלכתית סביב המקווה....

שלא תרגישי חריגב

מצד שני הלחץ ןהסבל הנפשי שזה מביא לך

זה נורא

אני יודעת בדיוק על מה את מדברת.

זה בלתי נסבל... מתח כזה

וזה לא אמור להיות ככה!!!!

מציעה חהתקשר למכון פועה והם כבר יפנו לדמות מתאימה

עוד בהדרכת כלות שלי המדריכה דיברה על זה ואמרה לי "הבא להיטהר מסייעין בידו"

כדי שלא אהיה גם ככה, למרות שאני לא

הצלחתן להרגיע אותי מהבהלה הראשונית.

אני מתכננת ללכת לטיפול,

צריכה למצוא מישהי רגישה שיהיה לי חיבור טוב איתה

(כאמור עברתי טיפול בחרדות אחרי תקיפה מינית שלא היה מוצלח במיוחד…)

בנתיים הרב מלווה אותנו צמוד.

ובעלי המתוק הבהיר שהוא איתי בזה ולא נבהל.

ואולי טוב שיש לזה שם.

ככה אפשר למצוא פתרון ולא להמשיך לסבול.

כותבת לך באישי. 

בשמחה. זה תרפיה בשבילי...

לפחות הדמעות הן לא חציצה...

איזה יפה!!

כן, זה נכתב ממצולות הלב.. 

ב״ה אני כבר לא שם עכשיו.

מיועד לגברים שנשותיהם מתמודדות עם OCD סביב טהרת המשפחה.

*ספקות טורדניים בטהרת המשפחה // עו"ס שרית חן קרויטורו // נשמת*

יום ב׳ 2.12 || בשעה 21:00 || זום

להיות, לתמוך, להרגיע?!

איפה אני בסיפור הזה?

יועצות ההלכה של נשמת מזמינות אתכם לוובינר לגברים.

עם יועצת ההלכה עו"ס שרית חן קרויטורו המתמחה בטיפול ב-OCD בטהרת המשפחה

ההשתתפות בוובינר היא ללא הזדהות במהלך המפגש.

הוובינר מחייב הרשמה מראש:

הרשמה לוובינר לגברים בנושא ספקות טורדניים בטהרת המשפחה | יועצות הלכה - נשמת

אירוע זה הוא חלק מ *שבוע עושים נפשות* לתכניה המתעדכנת באתר: https://www.nefashot.com/osimnefashotplan24 *נפשות* - מיזם חברתי להעלאת מודעות לבריאות הנפש באמצעות אירועי תרבות, אמנות ושיח במרחב הציבורי.

מעבר למה שכתבו לך

ושכדאי לפנות לטיפול בocd

כתבת שעברת תקיפה מינית ושלא עברת טיפול מוצלח לאחריה

לענ"ד יכול להיות שהרבה יושב שם..על הנושא הזה של הפגיעה שעברת

ממליצה לך בחום לפנות ולטפל בזה לעומק ( לא רק בגלל הנושא של המקווה, זה עלול להשפיע על עוד רבדים בחיים)

ובשביל זה את צריכה מטפלת שמומחית בפגיעות מיניות ולא רק בocd.

אם תרצי נוכל לעזור לך לחפש..

שימחת מאוד!!!

השנה לקחנו דירת איירביאנד בי

היו גם שנים שנשארנו בבית אבל כל יום יצאנו לאנשהו (מעין, מוזיאון וכו).

זה באמת עבודה קשה עם קטנים אבל אנחנו מאד נהנים בכל זאת.

כילדה יצאנו כל שנה ל3 ימים,

שינה בבית ספר שדה בעיקר

והתוכנית היתה מסלולים...

ההורים שלי תמיד אמרו שדווקא כשהיינו קטנים היה יותר קל כי הלכנו יפה וכשגדלנו התחלנו להתלונן  😅

אני היום כאמא פחות אעשה את זה כי מסלולים זה פחות בשבילי ואז אם הילדים לא מתרגלים זה באמת לא הכי מתאים...

עדיין אפשר לחשוב על מקומות לא יקרים מדי (למרות שאולי עכשו זה שלב די מאוחר) - בית ספר שדה, אנא, מקומות אירוח אולי לא במקומות קלאסיים של הצפון שמבוקשים מאוד ולבנות תוכנית באיזור - ים, מעין, מסלול קטן... תלוי מה האופי שלכם.

מניסיון משפחתי בשנים האחרונות (כשיוצאים עם ההורים שלי ואנחנו כבר נשואים עם ילדים אז זה נהיה שבט) - באמת המקומות הפשוטים באיזורים לא מבוקשים מאוד הופכים את המחיר לריאלי יותר - הבית הארחה בהר ברכה, בסוסיא וכאלה... זה לא צפון כמו שמדמיינים קיץ אבל מאפשר.

וגם לצאת לימים בודדים זה פתרון.

אני חושבת שכדאי לעשות תכנון של הקיץ ככה שלכם ולילדים יהיה מול העיניים למה לצפות.

בעיקרון כל עוד הרכב הכיל את כולנו - יצאנו כמעט כל שנה לצימר. היו פעמים שהיה מוצלח, והיו פעמים שפחות...

אחר כך עשינו הפסקה ארוכה בנופשים העצמיים שלנו (כן הצטרפנו למשפחה שלי לנופש משפחתי מורחב, שלפעמים בכלל היה אצל ההורים שלי בבית), ולפני שנה הרגשנו שהמשפחה האישית שלנו חייבת את זה, ויצאנו שוב לנופש משלנו בצימר. (בחרנו מקום נגיש בתחבורה ציבורית, כדי שנוכל לנסוע וגם להתנייד במהלך הנופש)

היה לנו טוב מאוד, אבל גם מתיש... כך שאני מבינה את בעלך ומבינה גם אותך.

השנה אנחנו חושבים לצאת לקמפינג, גם מבחינת המחיר וגם כדי שלא נצטרך להתארגן על זה מראש יותר מדי. נקווה שיהיה טוב...

אני חושבת שיש בזה משהו שמאוד מאחד משפחתית, לצאת לנופש משותף. מצד שני, אפשר גם ליצור חוויות משפחתיות מאחדות אחרות, שכוללות לינה בבית... (אנחנו למשל כמה פעמים הפכנו את הבית לבית מלון, וזה היה כיף מאוד לילדים ומגבש)

קמפינג בלי להתארגן יותר מדי?? 🫣😁

סתם הבנתי שהתכוונת ללסגור מראש. אבל זה יצא מבדר. 

בצפון.

אז לא ישנו ברחוב...

ישנו בצימר. היה מאוד מאוד נחמד. הילדים שלו בברכה ביום שישי, ובשבת עצמה היו בג'קוזי בלי להפעיל אותו.

הכל כולל אוכל מוכן עלה לנו- 1350.

הלכנו לבית הכנסת, לגן השעשועים, טיילנו באזור של בננות, יש גם מתחם לצימר עם טניס שולחן, כדורסל, נדנדות.

ברוך ה' שמחנו מאוד

שזה תשלום יחסית נמוך לשבת, אבל זה כי היינו בצימר הזוגי ופשוט הוספנו מיטה, מזרון ולול.

בסוף שילמנו 1200 כי הוא רצה מזומן והיה לנו רק ביט

עולה 3500-4000 ל3 לילות, אפילו פחות. סוגרים כבר בחורף, מחפשים המלצות בבוקינג.

3 חדרי שינה פחוס סלון פלוס מטבח פחוס שני חדרי רחמה לפחות. אנחנו צריכים 6 מיטות אבל תמיד היה יותר.

עד היום הדירות היו ממש טובות (בסטדרטים שלנו)

מטיילים באתרי שמורות הטבע, אוכלים בעיר, עושים קניות בסופר גדול באיזור (רמי לוי וכאלה)

מביאים מהבית כלים לבשל.

שווה לקחת דירה עם מכונת כביסה, מאוד נוח שאפשר לכבס מגבות ובגדי ים ובגדים שהילדים אוהבים לטיולים. מחליפים הרבה בטיולים האלו,

כי אנחנו אוהבים להיכנס לנחלים, מעיינות, הכינרת וכו' וגם טיולעם יבשים מלכלכים.

תבדקו קירבה לבתי כנסת.

שני רכבים.

חלק כתבו שלא מעדיפים לישון בבית בסוף יום-בעלי

וחלק כתבו שכן לוקחים צימר ונהנו-מה שאני אומרת

ברור שהכי כיף לישון בסוף בבית

אבל זו החוויה יותר לילדים,הם כל הזמן מתבאסים שכל החברים יוצאים

בחופש לכמה ימים ואנחנו כמעט ולא...,

ברור לי שלא כולם יוצאים,זה יקר וקשוח לכולם

השאלה אם טיולים יומיים לא יוצא כבר יותר יקר מכמה לילות בצימר...כי החופש ארוך 🤦

זו חוויה אחרת. כשיש רק קטנטנים וזו המון עבודה להיות מחוץ לבית, באמת עדיף טיולים יומיים.

כשהילדים גדלים, בשביל להיפתח ולהתנתק ולהחליף אווירה עדיף לצאת כמה ימים (אם יש אפשרות כלכלית)

טיולים יומיים כשיש גם בנים וגם בנות, גם גדולים וגם קטנים,

זה אומר שרוב הסיכויים שחלק לא יבואו. זה גם שיקול מבחינתי.

נסיעה לצפון הרחוק יותר, אני לא אעשה בנסיעות יומיות..

אבל מה שטוב לכם 🙂

בשנתיים האחרונות גם התחלנו לצאת לטיול משפחתי בחו"ל (במקום חופשה אחת בארץ. לצערי בארץ צפון היה יחסית בעייתי בתקופה האחרונה).

מבחינתי אני לא אצא בלי הילדים (מקסימום לילה אחד עם בעלי במקום קרוב) אז נופש זה רק כולנו יחד. בתחושה שלי זה מאוד מגבש ונזכרים תמיד בחוויות שהיו לנו יחד. כמובן שזה תלוי תקציב היו תקופות שהיינו הולכים לקמפיינג או מתאימים את החופשה למשהו פשוט יותר תלוי תקציב. בארץ אנחנו הכי נהנים מצימר עדיף עם בריכה פרטית שם אנחנו מתארגנים על על האש/ארוחות בוקר ורוב היום מטיילים בחוץ. מרגיש לי יותר זורם עם ילדים בניגוד למלון (מה גם שחדר במלון מוגבל בדרך כלל להורים +2 ילדים).

אבל אין מצב לוותר על נופש, כל שנה בשביל הילדים.

מתיש נכון אבל כ"כ חשוב להם לביחד ושלא ינטרו לך טינה בגיל גדול, לא חשוב איך אני יודעת 😉 

מתאמים עם האחים (לפעמים ממש מאורגן כולם  לפעמים יותר ספונטני)  ואז כל נושא הילדים פחות קשוח 😉

יש להם חברה ותעסוקה

וגם להורים כיף

בקיצור קונספט מומלץ ממש 

וגם טיולים יומיים אם יש לכן

ממש תודה על התגובות! החכמתן אותי

מצד שני אני כן חושבת שיש מקום גם לצאת לטייל למשהו שאתם לא מאד נהנים ממנו כדי שלילדים תהיה חוויה של טיול וזמן איתכם.

אז צריך לאזן ולנסוע למשהו שמתאים לכם אבל לא לצפות שזה יהיה נופש של רגל על רגל...

אנחנו אוהבים קמפינג וטיולים בטבע

לא עברתי הפלה

אבל

הכי נורמלי בעולם להקשיב למה שאת מרגישה ולרצות לחזור לשגרה

אף אחד לא אמור להגיד לך איך את מרגישה

זה הגוף שלך

את עברת את זה

אחרים עברו את זה יותר ממרחק

שלא יתערבו לך

ואם הם כן מתערבים

תבקשי מהם שלא

אין שום ספר הדרכות איך להרגיש אחרי הפלה ולכן כל אחת יכולה להרגיש ולחוש איך שמתאים לה.

אני גם לא חושבת שכולן חוות הפלה בצורה כל כך קשה כמו שנראה לך.

פשוט מי שחווה את זה בצורה מאוד קשה אז נוטה יותר לשתף את זה כאן או בחיים האמיתיים.

אני ראיתי את אחיות שלי שמאוד קרובות אלי שעברו הפלות בשבועות מוקדמים יחסית

אצל אף אחת זה לא היה טראומטי במיוחד, כן עצוב וכואב אבל נורא מהר חזרו לשגרה.

(רק אחת מהן שעברה הפלה אחרי שחיכתה הרבה שנים להריון אז זה באמת היה ממש ממש כואב ועצוב)

כנראה יש לך חוסן אישי מאד גבוה וזה מעולה.

תקשיבי ללב שלך ותהי הכי כנה עם עצמך (נראה שדוקא במקרה הזה לרצות אחרים יהיה להיות שבורה "בכח").

לפעמים גם האסימון נופל באיחור והעצב מגיע אחרי כמה שבועות/חודשים וזה גם בסדר, תמשיכי להיות קשובה לעצמך.

אגב, פה בפורום הכי טבעי שהנשים שלקחו את זה יותר קשה יכתבו פה בניגוד לנשים האחרות. מי שלא לקחה את זה קשה פחות תרגיש צורך לשתף ולחפש תמיכה.

הייתה לי הפלה בעבר, בשלב קצת יותר מוקדם ממה שתיארת. הצטערתי, התבאסתי, ועברתי הלאה. ממש לא חוויתי את זה באופן דרמטי.

ולגבי לקחת חופשת מחלה, תעשי מה שטוב לך! אני יכולה לספר לך שעברתי בעבר הפלה בשלב מאוחר בהריון וקיבלתי חל"ד מלא וניצלתי רק 9 שבועות במקום 15 ומלא אנשים העירו לי שזה טעות, אבל עבורי זה היה הרבה יותר מתאים.

אין נכון או לא נכון, על אחת ומה שמתאים לה, זה לא אומר עליך שום דבר רע!!!

(היו לי תחושות קשות אחרות, שנבעו מהטראומה שצפה לי מבתי חולים)

אבל העובר הפסיק להתפתח בשלב מוקדם מאוד, וממהתחלה הייתה הרגשה שההיריון לא תקין. והוא גם הגיע קצת בהפתעה, שנה וקצת אחרי הולדת תאומים, ובדיעבד אני שמחה שלא נולד לי אז תינוק, כי זה היה צפוף מדי עם התאומים.

אז לא יודעת מה לומר עלייך, אם התחושות שלך כרגע נורמליות או לא. יכול להיות שהן נובעות מבריאות נפשית - של עיכול והבנה שאם כבר אין, אז אין מה לבכות, כי זה לא יעזור.

אבל יכול להיות גם שזו מעין הדחקה, ולכן אני חושבת שכדאי לך לשים לב לעצמך בהמשך, כי אולי תחושות האבל יצופו פתאום בעוד חודש-חודשיים, ואז תצטרכי לתת להן מקום אף שלכאורה כבר התקדמת הלאה...

בשורות טובות❤️

יכולה לומר לך מניסיוני שכנראה את עדיין לא מעכלת.. את עדיין בהדחקה.

באיזה שהוא שלב יפול לך האסימון ותרגישי את הכאב הזה.

יש הרבה טריגרים שיכולים לגרום לך לכאוב... זה יכול להיות לפני המקווה או כשתקבלי מחזור שוב או כשתראי נשים בהריון בשלב שלך.

אל תלחיצי את עצמך עכשיו להתאבל. אבל כשזה יגיע תתני מקום להתאבל ולבכות. אל תדחיקי את זה.

חיבוק גדול ממני❤️❤️❤️

יכול להיות שבהמשך תחווי תחושת פספוס או אובדן. תהיי קשובה לעצמך, לעבוד מהבית נשמע מעולה, להיות בחוסר מעש זה גם לא בריא.

אם בהמשך תרגישי שאת צריכה אוורור תתני לעצמך את זה, ולכן חשוב לדעתי להשאיר את התגובה שלך לאירוע לא סופית עדיין, אלא לפעול לפי מה שמרגיש לך נכון באותו זמן.

של "לא מגיע לי תינוק", לתחושות של השלמה או אפילו המונח אושר בו נקטת. תשהי עוד קצת בפער הזה...

(ובלי קשר, רבות חשות מגוון של עוצמות ביחס להרגשות שלהן, בטח סביב הפלה. אישית ההרגשה בהפלה הראשונה שלי היתה של אכזבה קלה, יחד עם ציפיה ותקווה, ובכל הפלה נוספת - היו 3 רצופות - ההרגשה החמירה)

להגיע למימוש, אבל מצד שני לא בכיתי, לא הרגשתי רגשות אשמה, זה היה נראה לי די טבעי וחלק מחבילת הפוריות של העידן הזה.

השתדלתי לשמור על מנוחה בהתאם לכוחות שלי בימים שאחרי, אבל לא נמנעתי נגיד מארוע משפחתי שהיה למחרת הגרידה. לא רקדתי כמובן.

גם לא היו רגשות שליליים שהופיעו מאוחר יותר, אבל תהיי קשובה לעצמך ואם את רואה שכן מגיעות תחושות יותר של דאון, לא להתנגד להן. תני מקום, תשהי בהן כמה שהן מבקשות ממך כדי שיעלמו ברגע הנכון ולא ימשיכו לזמזם כשאנחנו לפעמים בהתנגדות לחוויה כלשהי. תרגישי טוב, ובעיקר תרגישי טוב עם עצמך בכל תחושה שעולה לך, את ממש נורמלית.

להורים סיפרנו בהריון הראשון מיד בבדיקה החיובית, בשני אחרי אולטרסאונד עם דופק

אחיות שלי ראו עלי ממש בהתחלה, הרבה לפני שסיפרתי. מצידי הייתי מספרת כנראה בחודש שלישי- רביעי כזה

לחברות בחודש רביעי- חמישי

להורים סוף שלישי

לאחים חודש חמישי

מרוב שהייתי בחרדות שזה יגמר לא העזתי לספר

להורים סיפרנו אחרי סקירה ראשונה

ואח"כ לאט לאט לאחים

לחברות קרובות

בעבודה

לא חושבת שיש בזה נכון ולא נכון (חוץ מבעבודה שיש חוק),

אתם צריכים להרגיש בנוח

ואני תוהה מתי לספר

נגיד בעבודה מתחשק לי למשוך עד שבוע 20+

אבל מסביב אני מתלבטת 

בגדול הייתי מספרת למי שחשוב לי לפני שרואים

כי אז זה כבר מתחיל להיות קצת מביך

החלטות טובות!

בהריון ראשון לאמא שלי ממש ממש בהתחלה, קצת אחרי שגיליתי, ביתר ההריונות קצת יותר מאוחר סביב שבוע 10, לחמותי טיפה אח"כ, ולאחים מתי שהסתדר.

לחברות טובות מתי שהתחשק לי, לרוב מוקדם מאוד, בהתאם לתמיכה שהייתי זקוקה לה. לחברות פחות טובות מתי שראו, לא טרחתי לספר.

בעבודה- ממש מוקדם, הרבה לפני שצריך.

ממש השתנה.

לאמא שלי בדרך כלל ספרתי אחרי הדופק או לפני אם הרגשתי ממש לא טוב,  להורים של בעלי בהריון הראשון בשבוע 9 ובשבוע 13 חמותי סיפרה לכולם אז מאז אנחנו מספרים לה רק אחרי סקירה ראשונה

לחמי וחמותי אזור שבוע 10 כזה

לאחים וכו אחרי סקירה ראשונה

ולשאר העולם בדכ נותנת לגלות לבד😅

לגבי 1, אין לי ניסיון. אולי כדאי לנסות להניק בתנוחות שונות, ולמצוא איך הכי נח לה.

2. תמשיכי בשעה הרגילה.

3. לא שמעתי שיש קשר לזמנים הנקה ושאיבה.

אני יודעת שזמן לקחתי הגלולות יכול להשפיע.

לי אישית לא היו כתמים, גם כשלא הקפדתי על השעה. וגם עם הנקות ושאיבות לא דווקא בשעות בלי קשר לזמנים.

לי למזלי היו כמה וכמה הנקות מוצלחות לפני כן, אז ידעתי שה"בעיה" לא בי...

אני לא יודעת אם באמת היה לה רפלוקס סמוי או לא (הרופא לא שלל ולא אישר, וגם לא נתן תרופה) - רק יודעת לומר לפי הרופא שצריך להיניק כשהתינוק כמה שיותר בישיבה (לא יודעת איך עושים את זה תכל'ס🙄 אבל אולי תנסי), ואחרי ההאכלה להניח אותו באלכסון (בטרמפולינה זה הכי טוב. הוצאנו מהמחסן את הטרמפולינה שקיבלנו בילד השני ולא באה לידי שימוש, והבת שלי חצי גרה שם...)

עוד דבר שכדאי לבדוק הוא לשון קשורה. לבת שלי הייתה מסתבר לשון קשורה, שאף אחד (מהרופאים בבית החולים ועד לרופא הילדים) לא זיהה רק יועצת הנקה שהגעתי אליה בגיל עשרה חודשים זיהתה את זה...

ואם גם בבקבוק היא מסתבכת - מציעה לנסות את הבקבוק של לנסינו. זה הבקבוק היחיד שהבת שלי הסכימה לקחת.

בהצלחה יקרה! זה באמת קשה ומתסכל❤️

לשים בטרמפולינה לישון פשוט?

בסהכ מה שהיא עושה רוב היום זה לאכול ולישון הרי.

ולגבי הבקבוק

חשבתי שזה הגיוני שגם עם הבקבוק לא נעים לה לאכול, כי זה כואב /צורב במידה דומה להנקה, לא? היא אוכלת מהבקבוק ותוך כדי מתחילה להתפתל אז לא חשבתי שזו בעיה עם הבקבוק דווקא כי אנחנו משתמשים בכמה סוגים.. אבל אולי אני טועה?

בהמשך היא תתחיל גם קצת לשחק שם.

ולא יודעת לומר בקשר לבקבוק, בעצם... יכול להיות שאצלנו היא לא הסתדרה עם בקבוקים אחרים בגלל הלשון הקשורה, וזה לא קשור לרפלוקס שאולי היה לה ואולי לא.

בכל אופן, את יכולה לנסות להאכיל אותה בבקבוק כשהיא שוכבת בטרמפולינה, אני חושבת שזה גם יכול לעזור.

כדאי להתייעץ עם יועצת הנקה ברמה גבוהה, יכולה לעזור למצוא פתרונות 

אבל לעניין הזה בינתיים לא מצאתי פתרון

כי גם אם אני מניקה בתנוחה זקופה, אם היא לא נינוחה היא פשוט זורקת את הראש אחורה ומקשיתה את הגב וצורחת מרעב וכאב

מה לעשות אם זה לא עוזר?

נראה לי שצריך לחזור אליו, לא? 

אצלי זה היה קשור באופן ישיר לריפלוקס. וזה מאוד משפיע על היכולת להתחבר כמו שצריך בהנקה.

צריך לבדוק אצל רופא שמבין בזה, המון רופאי ילדים לא יודעים לזהות לשון קשורה אחורית (אצלי שלושה רופאים אמרו לי שאני טועה, עד שלקחתי לרופאה מומחית וראיתי ישועות).

וגם יועצת הנקה שנחשבת מאד מקצועית. אבל עכשיו אני דואגת שאולי כן יש לשון קשורה ולא עלו על זה?

מה שם הרופאה אם אפשר לשאול?

פודקאסט של אפרת וקסלר.

הכעס מגיע כתוצאה מהשורש.... בהצלחה 

תוכלי לשלוח לי קישור בבקשה?

זה האתר שלה ארכיון Podcasts - אפרת וקסלר - הורות מגדלת ומובילה

וזה בספוטיפיי https://open.spotify.com/show/3a5OZ3OiuK5kTOQOqgTuyV

התחברתי לשיעורים של הרבנית מיטל דאודי- ביוטיוב.. 

של הרבנית חבצלת סולטין ושל הרבנית דינה ראפ.

לא זוכרת אם יש שם התייחסות ספציפית לנושא הכעס...

אתר מתכונים לתינוקות. אפשר לחפש לפי גיל, מרקם, רגישויות וכו.

מפעילה אותו תזונאית תינוקות וילדים. 

אני התחלתי עם מרק טחון (ירקות ועוף והודו)

ואחכ גם מנה של פירות טחונים

בננה מעוכה

אם היא אוכלת סלמון אז אולי טונה מתאים

זה לפי התגובה שלה... שאת רואה שהיא לא צריכה השלמת הנקה/תמ"ל אחרי הארוחה....

טונה

אבוקדו

חביתה/ביצים קשות מעוכות עם מלח ושמן זית

פשטידות

דייסת קוואקר (עם מים, כך אני תמיד עושה)

מרקים

קציצות טונה וקינואה

לק"י

חתיכות קטנות של לחם עם אבוקדו/ טחינה/ חומוס. עם זה אפשר גם חביתה.

לחם מטוגן

החלק הפנימי של המלפפון מגורד. או לתת לה רצועות מלפפון עם הקליפה, שתכרסם את הפנים שלו. רק לשים לב שהיא לא חותכת חתיכות גדולות.

ירקות מעוכים. אפשר להוסיף עם עוף או קציצות רכות.

אני מועכת הכל במזלג.

יש לי ילדים שבגיל הזה אכלו רק גרבר, והתינוק הנוכחי למשל כבר אוכל הכל כמעט..

בבוקר- חתיכות לחם קטנטנות טבולות בטחינה וחביתה

צהריים- אורז וקציצות מרוסק גס, קוסקוס ומרק (בגדןל מה שאנחנו אוכלים אא"כ זה לא מתאים עדיין אז משתדלת שיהיה לו מרק טחון)

ערב- משתנה. מרק/ לחם מטוגן/ פנקייק מקמח מלא/ שאריות מא. צהריים/ ביצה קשה מרוסקת עם טחינה/ פשטידה כלשהיא/ אבוקדו

הריון לא מחייב תסמינים וההיעלמות שלהם לא מחייבת כלום.

בע"ה מאחלת לך הריון ארוך ומשעמם ולצאת בידיים מלאות 🧡

תלוי גם אם את יודעת מתי הביוץ, וזה תואם לתאריך ווסת אחרונה.

או שיכול להיות שההריון בעצם יותר צעיר.

עדיף לחכות קצת, או להיבדק מתוך ידיעה שיכול להיות שזה מוקדם מדי.

עשיתי פעמיים בדיקה ביתית בהפרש של כמה ימים יצא שלילי שום זכר לפס נוסף

בה אני בחודש חמשי

לא תמיד זה סיבה ספציפית שמראה על בעיה. לפעמים זה סתם משהו אקראי.

כמה זה "כמה ימים"? אני אישית לא הייתי מתחילה לחשוש וללכת לרופא לפני שבוע פלוס של איחור.