לפחות עם חלק.

ואצלנו עוד רוב הערב הוא בסדר ערב, אבל עדיין זה מורגש אם הוא בבית או במילואים.

כיף לשמוע שאני לא לבד...

תוהה אם זה כי אני חוששת שהוא שיפוטי אליי (אולי כי אני אליו🤭)

אם אני מסדרת או נחה/ מתבטלת..

מה שאני בוחרת לעשות..

אני די טיפוס מרצה....

מרגישה יפיפיה עם פיג׳מה

עסוקה הרבה מהזמן עם עצמי, גם כשהילדים ערים, מי שצריך אותי כנראה יפנה אלי.

אם אני רוצה לדבר עם בעלי על משהו, אני מוצאת זמן גם באמצע היום, ברוב הימים הערב מיועד להיות זמן שקט אחרי יום שלם, זמן שמוקדש לי.

כיון מחשבה מ-ד-ה-י-ם בול בשבילי אחות!

וואוו

חכי חייבת לחשוב על זה

צילמתי מסך😆

מכינה לי אוכל

אוכלת

קוראת/ צופה בפלאפון

קוראת ספר

רוקמת רקמה

יוצאת להליכה

עושה מקלחת ארוכה

כותבת את המחשבות שלי

הולכת לישון מוקדם

היא לזכור שבסופו של דבר (או בתחילתו של דבר) אנחנו שני אנשים נפרדים, עם צרכים נפרדים. וגם אם אנחנו נמצאים ביחד - לא חובה שנקדיש את זמננו רק זה לזו.

היום, למשל, בעלי קצת לא הרגיש טוב ונשאר בבית. ולמרות ששנינו היינו בסלון, התעסקנו רוב הזמן כל אחד בענייניו (הוא עבד/למד, ואני ניסיתי לעבוד ובעצם בעיקר התבטלתי🙈). כמובן, אם למישהו מאיתנו היה משהו חשוב לומר לאחר, אז הוא ביקש רגע של הקשבה וקיבל אותו, אבל לא מתוך הכרח להיות ביחד.

גם בערבים - אחרי שאנחנו משכיבים את הילדים (וזה לוקח הרבה זמן🥵) קורה שאנחנו פונים כל אחד לענייניו (אבל במקרה הזה אנחנו כן מבקשים "רשות" מראש, וכמובן נותנים חשיבות ראשונה לשיח הזוגי הקליל).

כשאנחנו רוצים זמן זוגי של ממש - אנחנו מגדירים אותו ככזה, בין אם בבית ובין אם ביציאה מהבית. ואם כבר יוצאים בלי ילדים/עם ילדים קטנים, גם אם זה לא בהגדרה זמן זוגי, מנצלים את הזמן לשיחה ולא עוסקים כל אחד בענייניו. אבל בבית זה לגמרי מקום שבו אפשר להתנהל גם כאינדיבידואלים.

בכל אופן, בקושי התמודדנו עם פרדות ארוכות לכמה ימים ויותר, כמו שמזמנים מילואים... אז אולי כל ההתנהלות משתנה במצב כזה...

אשריכם על הכול❤️

שמרגיעה ונעימה לך גם כשהוא נמצא, לא מתוך התעלמות. לראות אם מעניין אותו זמן זוגי (כשאת מעוניינת או מרגישה שנכון), אם רוצה להצטרף אליך לסרט, או מה שאת עושה עם עצמך. מן הסתם לפעמים יצטרף ולפעמים לא, אבל אני מאמינה שכשאת תדאגי לזמן הזה עם עצמך גם בנוכחותו זה לא יוריד לו ורק להיפך, כי אישה שדואגת לעצמה ועושה דברים שמיטיבים לה זה משפיע ומיטיב עם כל המעגלים. (כמובן בהנחה שזה באיזון בין מה שטוב לך וטוב לו וטוב לביחד שלכם וזה לא שם אותו לגמרי בצד). אם זה עובד- מצוין, אם פחות אז לבדוק בדיבור פתוח למה ומה הוא מרגיש לגבי זה ואיך אפשר לשלב בין הרצונות והצרכים של שניכם.

בהצלחה 🤍 

התגעגעתי לפוסטים שלך

שתדעי

כי את שואלת בכזאת מתיקות וזרימה ובכלל את נשמעת לי אישה מהממת.

בא לי לחשוב על השאלה שלך.. ❤️אולי אכתוב אח''כ אבל רק רציתי להגיד לך שאת נשמה יקרה ואני אוהבת לקרוא אותך במרחב הזה

זמן בערב, אחרי שהילדים ישנים, הוא לגמרי זמן לפיג'מה. אצלי זה גם הזמן של המקלחת

אם רוצים להפתיע בלבוש ישה,אפשר להשקיע בהלבשה מיוחדת מתחת שתפתיע

בכל אופן, אני חושבת שמילואים זה לא זמן שגרה

בזמן שגרה בדרכ יש דפוסי פעולה שחוזרים על עצמם, כמו זמן חזרה מהעבודה, שעה למקלחת וכד' (לפחות אצלנו) ואז אפזר יותר לנהל את זה לפי המוכר

אצלנו בכל אופן בעלי עובד בערבים אז יש לי המוון זמן לעצמי וכיף לי, אבל כיף לי לא פחות כשהוא נמצא ואני לא בהיכון לכלום. מתנהלת כרגיל.

ב"ה!

תודה על התגובה❤️❤️

בדכ זה גם מסתנכרן הרצונות של לבד וביחד

אבל אם לא אז מבקשים מראש כל אחד לפי צרכיו

אבל בגדול אין את הקטע שלא נח/לא נעים

נעים תמיד ב"ה. 

אני חושבת שלילה זה זמן של התכנסות אז הגיוני שיהיה לי יותר זמן לעצמי ולבעל זמן לעצמו 

אבל זה גם ממש כיף ביחד

לפעמים אפשר לתכנן משהו כיפי ולפעמים פשוט סתם לפי איך שזורם...

אם נעלבים אז להגיד מייד פשוט... אבל להכיר את מי שעומד מולי ואת מצבו לפי אותו יום 

מן הסתם לא כל יום אנחנו צריכים את אותם הדברים

והמצב רוח משתנה

והצורך בלבד/יחד משתנה בהתאם.

רק לשים  לב לזה ולדבר על זה אם  צריך

אין לי הרבה דברים חכמים להגיד, אבל נשמע שאת אישה ממש מתחשבת ומתוקה!

לפעמים לפיג'מה יפה, יש גם גזרה יפה, ואז זה לא גורם לך להרגיש מוזנחת.

הרגשה מטופחת, אבל בלבוש מתאים להיכנס איתו למיטה.

גם קרם פנים טוב שמזין את העור זה נעים ומעניק תלושה טובה.

בגדול- אני מהרגע שמתקלחת לובשת פיג'מה, כי ערב וכי ככה הילדים וכולם עושים...

בדרך כלל מקדישים זמן אחד לשנייה בארוחת ערב משותפת, זמן להתעדכן במה שהיה היום וכאלה, ואחר כך די הולכים לישון...

לפעמים גם כל אחד בזמן שלו ומה שמתאים.

מקלחת ארוכה ומפנקת דינה כישיבה בשירותים ;)

גם לשבת ולהסתרק בנחת...

מה שעושה לך טוב לגיטימי

מה שעוזר לי

להתקלח

ולהיות מטופחת!!!

תקני פיגמות יפות, תדאגי שתמיד הן יהיו בריח טוב..

קרם פנים מעולה

להסתרק טוב

כפכפים שנוחות לך אבל גם מתוחזקות (אם ההוויאנס שלך שחוק- תקני חדש)

עכשיו בחורף אפשר לקנות גרביים נעימותתת ושוות

ואז ללכת איתן בכיף...

ובכללי

אני רואה שבערב שנינו זקוקים תכלס לשקט...

אז אם הוא עסוק בענייניו- גם אני עסוקה בעניניי

מאפסת את הבית

מטאטא טוב (שיהיה אפשר ללכת עם הגרביים הנעימות על הרצפה)

שומעת שיעור טוב או כל דבר שבאלי....

בהצלחה ותהניייי

איזה כיף.שהוא חוזר, אחרי הכל 🩷

זה ממש לגיטימי שבסוף יום כל אחד (או רק אחד) מבני הזוג זקוק לשקט שלו ולהיות עם עצמו.

כדאי לדבר על זה ולהעלות את הצורך, שהוא יבין שאת לא בריחה שלך מאינטרקציה איתו.

אנחנו משתדלים להקדיש חלק מהערב לזמן זוגי (ארוחת ערב)

וחלק מזמן לזמן אישי של כל אחד עם עצמו, ככה הכי כיף וטוב לנו...

וזאת הזדמנות לבחון אותה.

אני בטוחה שבעלך אוהב אותך כמו שאת גם כשאת לא מתוחזקת ומטופחת.

אולי מתוחזק מושך יותר, אבל מותר להיות אנחנו גם אם זה פחות מושך.

אפשר לסכם שאם בא לו הוא ירמוז לך לפני להיות מושקעת יותר, אבל אם זה בסדר בשביל שניכם לפעמים להיות זרוקה בפיג'מה כיפית ומשוחררת אז למה את צריכה "להחזיק" את התחפושת?

ואז עוד את נפגעת כשהוא עסוק.

פשוט תשחררי.

את גם אמא

וגם רעיה

וגם אדם בעצמך

וצריך לנתב בין התפקידים השונים, אבל בוודאי לא לשים את עצמך מקום אחרון.

תראי שדווקא ההרפיה תביא לריפוי. בכל דבר צריך איזון.

לא טוב להיות קיצוני לאף צד.

לא יכול להיות שכל ערב תהיי זרוקה ועסוקה בעצמך, ולא הגיוני שכל ערב תשקיעי בו/ לכבודו.

צריך מינון נכון שיעורר את התשוקה והגעגוע מצד אחד, מצד שני בלי לוותר על דברים אחרים שאח"כ מעיבים על האושר האישי.

ובלי קשר לזה,

ממש מבינה אותך ומתוסכלת איתך מהמעבר הזה. אני בשלב של שיא התסכול כרגע.

חזר לפני שבועיים ורע לי.

(לא רע לי איתו, רע לי עם ההשלכות של זה)

פשוט רע לי לחזור אחורה למציאות הקודמת בכמה מישורים אחרי שקפצנו קדימה עם דברים שחשוב לי בהיעדרו.

מצד שני, גם לו קשה לחזור לבית שונה מהבית שעזב.

והפער הזה נמצא. הוא פה. אי אפשר להתעלם מזה יותר.

זה פשוט קשה וזהו.

חיבוק גדול ❤️❤️

מקווה שתהני מהתועלות של החזרה שלו. גם ממנו עצמו, אבל גם לדברים נוספים, תחשבי אם יש דברים שרצית לעשות ולא יכלת כי הוא לא היה. עכשיו תנצלי את זה כדי לאזן את ה"מחירים" של השינוי.

עוד חיבוק אחד ובהצלחה גדולה!!

❤️

הלוואי שיהיה שינוי....

כשהוא במילואים אנחנו ביחד יותר.

וכשלא- פחות🙄

הגעגוע טוב לנו.

ההערכה מהצד השני של הטלפון.

כשהוא בבית ובטלפון כשאני הולכת לישון - מרגיש לי שהוא לא מספיק אוהב!!!

אוף כאילו מההההה

כן.

רוצה יותר יחס ממנו כשהוא בבית.

עם הקטע שבעלי חזר ממילואים אחרי כמה חודשים טובים, חיכיתי לו בטירוף הייתי בהריון ועם ילדים קטנים,היה לי סופר קשוח והתגעגעתי ממש.

אבל פתאום שהוא חזר,,,

הוא הפריע לי בנוף 🫣😅

התרגלתי לשקט בערב

להימרח בספה בערב

פתאום האדון נכנס למטבח ועושה לי בלאגן,

הי, אני לא רגילה שמפריעים לי במטבח...

ולא רגילה להכין ארוחות יפות לערב,

ולא רגילה שמישהו מסתובב פה.

זה נשמע מוזר... אבל פשוט לקח להתרגל שוב.

בשאר הנושאים שכתבת פחות מזדהה כי אני חופשי עם בגדים זרוקים בבית... אבל זה שהוא עם הפלא ' זה לא אומר משהו לגבייך, זה קודם כל מחלת הדור. דבר שני, הוא רוצה שקט לעצמו, גם הוא לא רגיל אלייך...

וכשהוא בפלאפון את לא צריכה להיות בעמדת מחכה.

תדאגי לעצמך מה שבא לך!! 

יואו איך מזדהה 🤣

ופתאום השירותים תפוסים והמגבת רטובה!!! אההה באיזה קטע?

לפחות רדיטור בחדר הילדים צנח יש מאין (או ליתר דיוק המריא 5 קומות מהמחסן)

והשקע של המטען ליד המיטה תפוס באורח פלא,

מקרים מוזרים שכאלה..

רק שלי זה עושה עצבים על באמת.

לא מסוגלת להתרגל מחדש.

זה כמו שתינוק ישן לילות רצוף במשך חודש/ חודשיים ואז שוב יחזור להתעורר בלילות,

הלפני והאחרי האלה פשוט לא מצליחה לחזור אחורה.

חלק מזה זה בתקופת המילואים עבדתי יותר מהבית והייתי כל ערב בבית אז הבית היה מתוקתק בסוף יום ולמחרת יכולתי לעבוד מהבית בנחת.

ועכשיו כשהכל בלאגן אני לא מצליחה להתרכז בעבודה בבית, לא מוצאת דברים, מתכננת לבשל משהו אחרי קניות ומגלה עוד דברים חסרים, אז לא יכולה לעבוד מהבית וזה לופ כזה, מעצבן.

הקטע שאין לנו ילדים קטנים. הקטן כמעט בן 4.

והוא ובת ה7 הולכים לישון ב19:00

אז אין סיבה שהבית יראה כמו שהוא נראה. סתם עניין של תשומת לב.

וזה לא שהוא לא מנקה ולא עוזר!

אבל איכשהו כשרק אני פה אין לי על מי לבנות, אז רק אני מנקה... מה מסתבר? שאני מנקה הרבה יותר טוב 🤣

זה גם כולל את הסדר ערב לילדים

כשהוא לא פה ב19.00 הם במיטות!

הכל מתקתק- אני לא נותנת לזמן שניה לברוח

וכשהוא םה אז אני משחררת רגל מהגז

ואז פתאום מגיע 19.00 והם אפילו לא התקלחו

השרותים הם המפלט- רוגע- מקלחת שלי גם!!!

מגבת- תודה לאל יש לו את שלו....

עושה לי טוב לראות שזה לא רק אני.

כי הרגשות האלה מבלבלים.

מצד אחד כל כך מחכה שיחזור כבר,

מצד שני כשהוא חוזר יש אתגרים אחרים..

נשמע שמצאת כאן נקודה של משהו שחסר לך ב2 כיוונים:

א. נחת בלב כשאת מתפנה לעצמך, לתכניות שלך, לדברים שכיפיים לך

ב. שקט ושלווה ולהרגיש בנח, בבגדים ובלב גם כשהוא נמצא, כי נשמע שאת באיזשהי דריכות סביבו וסביב מה שהוא ירצה או לא ירצה, במקום להקשיב לעצמך.

מציעה להסתכל על זה כצוהר למשהו טוב שאת זקוקה לו בחיים שלך,

ולמצוא את הדרך הנכונה להביא את זה לשגרה שלכם.

בתור התחלה נשמע שיש לך איזשהו צורך שתמיד יראה אותך במיטבך מכל הבחינות,

כשבעצם, אהבה אמיתית שלנו לעצמנו ושל אחרים אלינו, היא גם ביכולת לאהוב ולקבל את כל המכלול של מי שאנחנו, על הצדדים היותר יפים וגם אלה שפחות.

יכולה להגיד לך שכמי שמלווה נשים בתהליך הזה של ללמוד לאהוב ולקבל את עצמנו,

להיות בטוחות במי ובמה שאנחנו, המקום הזה של ללמוד לקבל ולאהוב את עצמנו עם הפגמים שלנו, הוא נקודת מפתח.

לרוב מי שחוששת שבעלה יתאכזב ממנה, או שהיא לא מעניינת,

יש לה איזו חוויה פנימית כזאת מול עצמה שהיא לא מעניינת,

ועבודה עצמית משפיעה ישירות גם על היחס מהסביבה.

ובכלל, באופן כללי נשמע שגילית איזה כיף זה להיות בחמלה כלפי עצמך, בלי לחץ,

להעניק לעצמך זמן של טיפוח ומענה למה שטוב לך וכיף לך,

וזה לגמרי אחד הדברים החשובים והממלאים שכל אישה בעיני צריכה ללמוד.

אם בא לך יש פה מדריך חינמי שהכנתי עם כמה טיפים בנושא הזה

שיכולים ממש לעזור אפילו אם מיישמים אותם באופן מאד חלקי:

הורדת מדריך מתנה

מאחלת לך שבע"ה יצא לך רק טוב מהתגלית החדשה הזו

את ראויה לזה

וזה היה מעצבן כי בייתי גומרת שעותתתתת על כלום.

הפתרון שלי

לדבר פתוח

סיכמנו שכל אחד מתעסק בענייניו בד"כ אנחנו מפטפטים תוך כדי

אם מישהו צריך את השקט שלו ולא רק זמן הןא מעדכן

ואם מישהו מעוניין במשהו משותף אז מתכננים מראש או שואלים בספונטניות ולוקחים בחשבון שאולי יש לשני תוכניות

אבל למה לא נותנים לה הקלדה במתמטיקה?

יש דרכים לכתוב משוואות עם המקלדת, צריך ללמוד את זה, אבל אפשרי טכנית.

לא יודעת מה הסיבה, אבל אין התאמה בכתיבה במקצועות דלי מלל

במבחנים חיצוניים אין לה?

הייתי מנסה לברר את זה יותר עם בית הספר.

אני יודעת שיש מקרים שבהם נותנים בוודאי.

השאלה בית הספר אומר את זה כי היא לא זכאית, או כי הוא מתקשה להביא מישהו שיעשה את זה.

פסיכודידקטי?

צריך אבחון פסיכודידקטי

כנראה תלוי איזה התאמות או שהיה שינוי בנהלים.

אכן לצורך הקלדה מספיק אבחון דידקטי.

האם בי"ס הגיש אותה לוועדת התאמות? מה הייתה התשובה של הוועדה?

אז באמת שאין אפשרות לקבל התאמות, רק וועדת ההתאמות יכולה לאשר את ההתאמות ולא בית הספר

מקווה שהוועדה תאשר

אין התאמה של הקלדת תשובות הבחינה במקצועות דלי מלל.

זה ציטוט מחוזר מנכל, זה לא ספציפי עבורה.

הדבר היחיד שמצאתי שכולל התאמות במתמטיקה זה התאמות ברמה 3 שאכן כוללת התאמות במתמטיקה, ודורשות אבחון פסיכודידקטי.

השאלה אם שווה לך לעשות הרחבה של החלק הפסיכולוגי לצורך זה

ובעצם, זה לא יקנה לה התאמות בכתיבה אלא התאמות אחרות ממה שזכור לי...

לדעתי המקרה הזה היה שבוע שעבר, והם הצליחו לאפשר לאותה בחורה לגשת למבחן בהקלדה (לא מתמטיקה, כי היא פספסה כבר)

תבררי איתם, אולי יוכלו לעזור

יהיה בסדר בגלצ

זה לוקח מלא זמן

בגלל זה אין את ההקלה הזאת

להגיד לתלמידה שתשקיע בלכתוב לאט ומסודר עלול להפעיל עליה לחץ במבחן

וגם ככה הבגרות במתמטיקה מאוד ארוכה ולחוצה

לדעתי עדיף לכוון לשעתוק

דבר ראשון? באיזה כיתה היא? 

אם היא עדיין בכיתה י' (כך נשמע ממך) אין עדיין מה להחלץ כי רק שנה הבאה יהיו הבגרויות 

לצערך, אין הקלדה במקצועות דלי מלל (מתמטיקה, פיזיקה, מדמ"ח וכו')

ולכן אין על מה לנסות להתבאס, זה מה שיש, ועם זה מנצחים

ההתאמה שמחליפה את ההקלדה היא שעתוק (ובהחלט עדיף מאשר לנסות להקליד במתמטיקה, תנסי ותראי שזה סיוט)

ההקלה של שעתוק היא שהבת שלך כותבת את המבחן כמו כולם כולל תוספת זמן אם צריך

ולאחר סיום המבחן היא יושבת עם מורה אחרת מבית הספר (שהיא לא המורה הישירה שלה) 

והן ביחד מעתיקות את הכתוב במחברת למחברת חדשה

שתי המחברות נשלחו לסריקה ובדיקה, הבוחן מוודא שכתוב בהן אותו דבר, אבל הוא תכלס בודק את הכתב המסודר

אז איך מוציאים התאמת שעתוק?

פונים לרכזת התאמות בבית הספר, מבקשים ממנה שתבנה "תיק" מבחנים לבת שלך, 

ואת התיק הזה שולחים למשרד החינוך ובדרך כלל אם יש באמת כתב גרוע 

מקבלים את ההתאמה הזאת

במתכונת ובמבחנים בדרך כלל לא עושים את השעתוק כי המורה מצליחה לקרוא את כתב היד, ואם משהו לא ברור היא יכולה לפנות תמיד לתלמידה

למיטב ידעתי אין צורך בשום אבחון לשעתוק

אלא המורה/מחנכת מדווחים שיש לה כתב לא קריא ומתחילים תהליך של בניית התיק

תודה רבה!

יש התאמה של שעתוק אבל מאוד קשה לקבל אותה.

אם לא מצליחים לקבל משהו לכתיבה אז הארכת זמן תעזור לאפשר לה לכתוב יותר לאט ואולי קצת יותר קריא, וגם מבחן מותאם יאפשר לה לבחור שאלות שדורשות פחות כתיבה.

מלמדת הרבה שנים מתמטיקה בתיכון וזוכרת אולי מקרה אחד שאישרו שיעתוק.

בעוד שנה ושנתים עלול להיות מאוחר מידי. רכזת ההתאמות אמורה לדעת את כל הנהלים והניואנסים. לועדת התאמות בשביל הקלדה מגישים במהלך כיתה י ואז מקבלים אישור לבגרויות שאמורות להתקיים ב יא- יב. אם מגישים בכיתה יא זה מאוחר מידי לבגרויות של יא. 

התאמות.

אחכ זה כבר יותר מסובך

ששעתוק זה משהו שמקבלים בקושי ...

זה מה שהתלמידה צריכה.

לאיזה מקרים יוצאי דופן התכוונו אם לא לכזה מקרה של תלמידה שאי אפשר לבדוק את המבחן שלה במתמטיקה בגלל הכתב?

אבל תמיד חשבתי שאם ירצה ויכתוב לאט יותר כן יבינו מה כותב.

כל מבחן שלו כתוב שצריך לשפר את הכתב.

מתי החלטתם שזה דורש אבחון? 

כתב יד לא קריא זו סיבה להקלות

לא יודעת איך הלך האבחון ומול מי האמת.. אבל כדאי לבקש

כמה פעמים בהרדמות, זה כמה שניות, ואז יצאתי

בשניהם היינו איתו עד שהוא נרדם

בחלק של ההרדמה רק אחד ההורים יכול להיכנס

בניתוח השני הייתי בהריון אז אמרו שעדיף שבעלי ייכנס כי יש שם כל מיני מכשירים וחומרים ולא יודעת מה..

כיפית לראות שמרדימים את הילד שלה.....

לקח לי כמה דקות טובות להתאפס

מצד שני לא הסכמתי לוותר לבעלי שהוא יכנס

הייתי חייבת להיות שם ברגע הזה.....

לצערי קראו לי כשהוא כבר היה ער, בוכה ומבולבל😔

למרות שחיכיתי בלחץ בחדר המתנה.

תדגיש להם מראש שייקראו לך מהר.

בהצלחה!!!

מסכה (כמו של אינהלציה) זה רק לקטנים,

לגדולים ההרדמה בעירוי.

אבל אצל הבת שלי בניתוחים של גיל 11, ו12 היה בהרדמה בעירוי.

(לקטנים שמים עירוי למטרות אחרות אבל החומר הרדמה עצמו לדעתי זה רק דרך המסיכה)

אבל יש חומר שמוזרם לאורך הניתוח בעירוי

בשאיפה גם בגיל 14.

אבל אם אני זוכרת נכון, אמרו שזה רק להתחלה, ואחר כך מכניסים ישר לווריד.

האמת שאני לא זוכרת כל כך.

הבת שלי עברה ניתוח בגיל 6 והייתה עם מסכה. בגיל 15 כמובן היה לה עירוי.

עכשיו בת אחרת שלי, בת 7.5, גם אמורה לעבור ניתוח... מניחה שכן תהיה מסכה, היא די קטנה בסופו של דבר, ומחט של עירוי זה מפחיד...

והרדמה בעירוי...

הסבירו לו בכל שלב מה עושים. נהניתי מזה מאד.

כי הבת שלי בגיל 11 כבר הייתה מפותחת יחסית,

סביר להניח שזה הטווח פחות או יותר.

בכל אופן בגלל שכולם לפני כתבו על המסיכה, והפותחת לא ציינה את גיל הילד, אז כתבתי שלא תופתע.

לו את הבחירה אם להרדים בעירוי או במסיכה

זה קצת אכזב אותו שאכן לא שאלו אותו ותוך כדי ששמו לו את המסיכה כבר תקעו לו את העירוי ביד.

הוא אמר לי: אבל הבטיחו שישאלו אותי.... צודק 🤷‍♀️

למזלי בגלל שזו היתה מרדימה מיומנת הכנסת העירוי לקחה לה חלקיק שניה.....

חוויה לא נעימה, גם ככה הכל מלחיץ. 😏

אם הרופא נתן לו אפשרות לבחור, כנראה שהוא על הגבול, אז מצאנו את שלב המעבר פחות או יותר (שמבוסס על מבנה גוף, ובכל זאת הגיל מהווה אינדיקציה מסויימת)

@טארקו לשאלתך.

הרבה פעמים מסכימים שיכנסו עד שמתחילים להרדים כדי שהילד יראה

את ההורים עד שנרדם ולהוריד לחץ (גם להורים)

ויוצאים כשהוא לכאורה נרדם.

האמת שלא תמיד זה נראה שהוא נרדם - הוא עדיין יכול להיות בעיניים פקוחות - אבל לטענת הצוות הוא כבר רדום... (ככה היה לי כשהייתי עם הבת שלי בניתוח. בשאר הפעמים בעלי היה, ולא זוכרת אם הוא תיאר אותו דבר)

של ארבעה ניתוחים.

נותנים להיכנס עד שהילד ישן, ברגע שישן מוציאים את ההורים.

חוויה לא נעימה, במיוחד בילד מתנגד..

לקראת עוד ניתוח 😑

אני מצפה מבעלי שיבין את הסיטואציה

זה לא נעים בכלל

להיות במיטה כל השבת וכל הזמן דואגים לי. זה לא המשפחה שלי, זה מּמש ממש מצב לא נעים 

איך זה עובד? חייבים ללכת תמיד למשפחה שלו כשהם מזמינים?

בעיני החלטה של התארחות צריכה להיות החלטה משותפת. ואם לצד אחד זה לא מתאים אז לא בכוח."על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו", כפשוטו לשני הצדדים. אתם הכי חשובים!

ולכן מלכתחילה מזמינים אחת לחודשיים בערך, או בחגים שזה תורות.

אבל מצידכם מותר להגיד שלא מתאים.

רק כדי לנרמל- אנחנו לא היינו בשבת אצל חמי וחמותי כבר למעלה משנה וחצי, והם מזמינים לאחרונה כמעט כל שבת. אז מה? אנחנו נחמדים ומנומסים וגם כנים במידה שמתאים לנו לשתף את הסיבות. אבל בעיקר בעיקר חושבים על עצמינו, ואני חושבת גם על הילדים שלי, ועל זה שהדבר האחרון שהייתי רוצה זה שהם יבואו אליי בלי שמתשחק להם ועל חשבון שלום הבית שלהם

ובכל מקרה, כדאי לנהל את כל הנושא הזה בהידברות.

אם את לא יכולה להתארח,

ואת מתארחת ונאלצת לשדר עסקים כרגיל  זה לא תקין.

לא מהבחינה הזוגית ואולי גם לא מבחינה רפואית. הכי נכון שתחליטו יחד ויהיה לך מקום גם להגיד לא. 

אבל הברכה שורה על הנסתר

במיוחד שאני יודעת שהמשפחה לא ששה מזה כי ההריונות שלי קשים ומאתגרים את כל המשפחה

לא אמור להיות להם say בנושאים של כן או לא הריון.

ואם ההריונות שלך מעמיסים עליהם (או שהם טוענים שזה מעמיס עליהם) אתם צריכים לקבל עזרה בתשלום ממקור חיצוני.

אם אתם תלויים בעזרה שלהם, הם מרגישים בנוח להביע דעתם, אם אתם מסתדרים לבד אתם יכולים להגיד להם בפה מלא- וככה אני עושה לפעמים, למרות שיש לי אהבה גדולה להורים שלי ולחמים שלי- שזה לא עניינים/לא על חשבונם/משהו בסגנון.

אני מבטיחה לך שהקשרים שלנו יפים וטובים למרות שנאמרות מילים לא פשוטות, כיוון שהן נאמרות בכנות, בחיוך ובכבוד.

כדאי אולי למתוח להם גבולות.

שלכם כזוג כלפיהם. 

הילדים, הבעל

מהם אני לא דורשת ולא מבקשת

והם לא אומרים לי אם להביא או לא, אבל מספיק לראות את הפרצוף או בכללי שהם לא מרוצים מהסיטואציה, זה מספיק בשביל לרצות למנוע לספר

שהייתי בהריון בהתחלה היה לי מאוד קשה להתארח שאני על הפנים וגם רציתי למשוך עוד קצת ולא לספר עדיין..

אני חושבת שזה תלוי בהרגשה שלך ומה יעשה לך טוב הייתי נשארת שבת בבית ונניח ללכת עוד חודש חודשיים שכבר תרצו לספר

ושתרגישי יותר טוב 

אני חושבת שבעניין הזה נדרש שיח שהוא מעבר לרגיל אצלכם.

בעלך כבר לא רק הילד של ההורים שלו, ואם הוא לא מצליח להבין אותך ואת צריכה ללכת בכל מחיר, זה קצת בעייתי בעיניי האמת ואומר יותר בעדינות - בסוף זה לרעתכם כי ריצוי יכול ליצור בסוף תסיסה קשה של כעס ורגשות קשים. גם את מולו וגם את מול עצמך.

הייתי חושבת שוב אם להשאיר את זה ככה או לפתוח את זה בטיפול. לא יכול להיות שמספיק שמזמינים וחייב להגיע בכל מחיר. יש לכם חיים וחוסר ההתחשבות בך פה הוא קצת בעייתי בעיניי.

מקווה שאת קוראת בטוב♥️ ומקווה שאני מבינה את הסיטואציה נכון. הכל בדרכי נועם כמובן ולא ממקום של פתיחת חזית אבל מותר לך להרגיש לא בנח לנסוע ולכל הפחות צריך להיות פה שיח ענייני שרואה את התחושות שלך ונותן לך מקום

זה דפוס התנהגות שדורש שינוי

ומי שמבין שותק בנימוס

לא מפריע לי שיבינו ויסתמו

מפריע לי שישאלו וידברו על זה

אז אם אנחנו שותקים סימן שאנחנו לא רוצים עדיין לדבר על זה

כשנרצה נספר

בכל מקרה אני לא חושבת שזה נכון להתארח בכל פעם שהם מזמינים

אלא לפי מה שמתאים ומסתדר לכם ולהם

את יכולה לנסות לעשות הפסק ביום שבו שבוע אח"כ אין לך משהו מסויים.

כמובן, שהכל יכול להיות, ויש דברים שיכולים לשבש. אבל אפשר לנסות.

שזה לחכות עד יום ראשון

וזה מבאס

כי החתונה חמישי הבא אז אני לא אעשה היום

ואז שבת חתן

ואני צריכה לברר גם אם בראשון יש שבע ברכות של הצד שלנו 

ואז זה לחכות לשני

אוף

ופשוט מנסה לעשות הםסק

אח"כ תראו מה לעשות...

ומה שלומכם??

ביום של ארוע? או בשבת חתן?

מלחיץ אותי מידי

אנחנו בסדר ב"ה

חוזרים לשגרה לאט לאט

תודה💕

על שניכם

הרב שלנו דוקא אמר שאחרי לידה לעשות הפסק ברגע שאפשר

לבדוק שביעי

ואז אפשר גם לטבול יום אחרי

ועוד משו

האם יש איזשני בדיקה מאתמול שיכולה להחשב כהפסק?

או אחרי החתונה למצוא מקווה בסביבה שפתוח עד מאוחר

הייתי עושה מאמץ כדי לא להיות אסורים בשבת... לא כיף

(ומתי חופה? אולי אפשר להספיק לפני?)

לא ידעתי מה עדיף, לדחות את ההפסק או את הטבילה אחרי ההפסק

אני אשאל רב באמת

אתמול שכחתי לצערי הרב לעשות הפסק כי לא הייתי בבית

מלחיץ אותי מקווה ביום של החתונה

זה אחות של בעלי

זה אומר שאנחנו שם מוקדם לצילומי משפחה

עם איפור של ערב

ויוצאים אחרונים מהחתונה....

ונשמע לי מטורף אחרי האירוע להתחיל הכנות

גם ככה אף אחד לא מבטיח שה-7 נקיים ילכו חלק (בעז"ה שכן).

אחכ הייתי שוברת את הראש מה לעשות אם זה יוצא ביום פחות טוב.

לפעמים השכבתי את הגדולים יותר כשהתינוק היה במנשא.

היה שלב שהתינוק היה נרדם לפני, ואז הייתי פנויה להשכיב את הגדולים. אבל הרבה פעמים הוא בדיוק התעורר, ואז הייתי באה אליו, והם היו נשארים לבד.

כיום הקטן שלי ישן צהריים במעון, והולך לישון יותר מאוחר.

כשאני משכיבה את הגדולים יותר, הוא מסתובב. לפעמים הגדולה מעסיקה אותו, לפעמים הוא קצת יושב עלי.

יעזור לקבוע מראש עם הגדולים, שיהיו פנויים בזמן הזה? אולי שתהיה איזו תורנות ביניהם, כל אחד ביום אחר?

לפעמים עוזרים נקודתית פה ושם אבל ההשכבה באמת ארוכה ככה שרוב הזמן אני לבד

אני משתמשת הרבה במנשא ובאמת לא חשבתי להשתמש בו בהשכבות.

אז איך זה בדיוק הולך, היית שמה את התינוק מקדימה? כי אז זה נראה לי מפריע קצת להיות פנויה לילדים, זה גם ידרוש ממני לעמוד ולא לשבת לידם (משום מה הוא לא רגוע עם המנשא כשאני יושבת יותר מכמה רגעים)

והקטן שבמעון- אין אפשרות להשאיר אותו להסתובב בבית. הוא ממש שובר וחייב השגחה צמודה 

אבל הם יכולים להעסיק אותו בזמן שאת משכיבה את הילדה, או שהם לא יכולים לעזור בכלל בזמן הזה גם לא בלהעסיק אותו?

אולי אם תמקדי את העזרה רק לזמן שאת מרדימה את הגדולה ולא את התינוק הם יצליחו להחזיק מעמד?

הקטן שבמעון עולה לגן או ממשיך במעון?

השלב הזה שהם ישנים יותר מדי במעון ממש קשוח.

הייתי מציעה לצאת עם התינוק והפעוט לסיבוב בחוץ אחרי שהילדה נרדמת במקום לרדוף אחריו בבית. או שהתינוק יירדם בדרך, או שהוא יתעניין בחוץ.

כך או כך יכול להיות שיהיה לך יותר קל כשהם רגועים בחוץ.

אולי גם תצליחי לאכול משהו כשאת איתם בחוץ. איזה סנדוויץ לפחות.

אולי לשמוע סיפור באוזניות?

לא הייתי מנסה להשכיב אותו, זה רק גומר אותך והופך את ההרדמה למתישה.

תחשבי איך אפשר לגרום לו להיות לידך בשקט בלי לישון.

אם הוא עולה לגן עירייה זו בעיה ממוקדת ליודשים הקרובים ואז זה ייפתר מאליו.

אז שווה גם לתאם עם בייביסיטר או שבעלך יגיע יותר מוקדם בימים מסויימים לחודשיים הקרובים.

אם שנה הבאה הוא עדיין במעון זה רק ילך ויחמיר

אז תצטרכו לחפש פתרון מובנה.

תנסי להפריד את השינה שלהם, לדעתי יש סיכוי טוב שהגדולה תירדם לך מהר בלי בעיות ואז הכל יהיה פשוט יותר.

ויש לו עוד שנה במעון, בגלל זה רוצה לפתור את העניין

(והוא גם יחסית מהקטנים, עוד לא בין שנתיים. לא יודעת למה השינה הזאת כל כך מעכבת את שנת הלילה)

אני מבחינה באמת אין לי ברירה אלא להפריד אבל מנסה לחשוב איך באמת לעשות את זה

כמו טרמפולינה, ערסל חיבוק...

ואז הוא גם יוציא מרץ שזה יכול לעזור להרדמה רגועה יותר אחכ

ויעסיק אותו שתוכלי להתפנות להרדים את הגדולה יותר

ואת הגדולה אולי יעזור שתהיי איתה כמה דקות ואז לשים לה שירים/סיפור ברמקול בלוטוס? אצלנו זה ממש עזר לשחרר אותנו בגיל גן..

אנסה אולי לשים לה סיפור

הלוואי ויעבוד

שהיא גדולה

אז תשבי איתה איקס זמן

ואז את מפעילה לה סיפור ויוצאת..

ותשמעי איך היא מרגישה עם זה

לק"י

את התינוק להרדים בידיים/ עגלה או מה שנוח בישיבה ליד המיטה של הגדולה.

בהצלחה!

אין ספק שזה מאתגר.