הי בנות,
שבוע הבא האיש מסיים חודשיים מילואים.
אני כאן מול המראה מסתרקת להנאתי בנחת עם הפיג'מה, עוד מעט אניק את הקטן לישון, הבית קצת מבולגן, לא נורא תמיד יש את מחר, וחושבת לעצמי: מממ... אני נהנית מהשקט בערב כשהאיש במילואים.. יש לי פתאום את עצמי כשהילדים סופסוף ישנים.. שמה לי איזה סרט שבא לי, בקבוק חם, צופה ונרדמת.
יש לי איזה נחת בלב..
זה כל כך שונה כשהבחור שלי בבית..
אני לבושה, אני מתוחזקת, ואם לא- אני מרגישה לא יפה וזרוקה ולא נעים לי,
אני כל הזמן במחשבות: האם עכשיו לדבר עם הבעל?
האם עכשיו הוא צריך זמן לעצמו?
הוא מרגיש בנח להתעסק בשרותים שעה.. לשבת עם הטלפון.. הוא צריך את הזמן הזה: ואני? מרגישה "פחות" חשובה ומעניינת. מה אתה בטלפון כשהאישה שלך כאן??
אני מרגישה שאני כמו "מחכה" לו שיתייחס, מאוכזבת כשלא, ישנה מאוכזבת, כל הזמן בסוג של "היכון"...
טוב איך מתקדמים מכאן יא ראבי....
ספרו לי..
איך אצלכם הולך הערב??
איך מקשיבים רק לעצמי בלי להתחשב שיש כאן בן זוג...
שזה מה שבעלי אומר לי.. תעשי מה שבא לך! הוא אומר.
לא מרגישה עם זה בנח!
וגם לא מצליחה.. אין לי את השקט והשלווה...
אשמח לשמוע מכן✨️🎊
) אנחנו שני אנשים נפרדים, עם צרכים נפרדים. וגם אם אנחנו נמצאים ביחד - לא חובה שנקדיש את זמננו רק זה לזו.