אולי אני יותר מודעת לזה, כי בתחילת המלחמה באירוע שבעלי כמעט נהרג (היו שם גם הרוגים לצערינו)
אח"כ ביקרנו אותו בצבא ודיברתי קצת עם החבר'ה
וקלטתי כמה הם בהלם מהאירוע.
את רואה חבורת גברים, לוחמים, חסונים, עם מדים ונשק וראבק,
וכשהם שומעים שאני אשתו של..
הם מחליפים פנים, הנשימות נעשות מהירות, מתחילים לגמגם, לא מדברים במשפטים ברורים..
זה לא בדיוק מסיבת סוף קורס. זה באמת ימים של עיבוד.
בעלי אמר לי שבעיבוד האחרון האירוע ההוא שוב עלה למרות שהיו עוד אירועים ועוד הרוגים מאז, אבל זה היה להם קשה נפשית. ויש נפגע נפש מהאירוע ההוא לצערנו.
לא היית רוצה לקבל חזרה בעל הלום קרב, נכון?
אז שילכו לעוד יימיים- שלושה ויחזרו עם ראש קצת יותר מסודר. כל שעת סדנא שהם מקבלים שם זה רווח נקי שלנו בסוף.
אני חושבת שהקושי הוא דווקא שיש את הביניים, קצת בבית, מתחילים להרגיש אותו ואז כאילו אומרים לך:
פוטומורגנה! לא באמת! הוא יוצא לעוד כמה ימים.
יכול להיות שזה הקש ששובר,
אבל אם זה בגלל שאת רואה את זה כנופש, אז תדעי שזה שיווק יפה כדי שיבואו אבל זה טיפולי לכל דבר ועניין וסופר סופר חשוב.
יכול להיות שאת זקוקה לחופשה, יכול להיות שאת זקוקה לעיבוד זוגי של התקופה, בשביל זה אמור להיות לו יממים עוד אחרי העיבוד. תנצלו את זה!
גם אם זה אומר שאת תקחי חופש (או שאת עדיין בחופשת לידה?)
תצאו קצת לטייל, טבע, ים, מסעדה, מה שעושה לכם טוב. תרשו לעצמכם לשהות כמה ימים בתוך החזרה שלו, לפני שבאמת חוזרים לשגרה השוחקת.
הוא היום חוזר מהעיבוד?