מכל האופציות - כל עוד הגוף לא התחיל תהליך לידה - שום דבר לא יעזור

ברגע שיש משהו קטן - הזירוס הטבעי יכול לעשות משהו

אני ממליצה על סטריפינג

אחרי הסטריפינג אצלי התחילו צירים ושמו קיק קידם מאוד אחר כך..

אבללללללללללללל אני אישית הייתי מאמינה לרופאים אם אין ירידה כנראה שאין.. תנסי ללכת למוקד בקופה, שיבדקו שוב

שבוע טוב

אני מחליפה פדים לפחות פעם ביום כי יש נזילה ללא שליטה, והנזילה הזו אפילו לא מים נקיים

ממש ממש מפחדת שמפספסים ירידת מים וחלילה יש זיהום או משהו כי המים לא נקיים.

אני חייבת הסבר מה זה כן כדי להיות רגועה

כי זה לא פספוס של שתן בוודאות, וגם יש ריח של זרע

נשמע לגמרי ירידת מים

חשבתי עלייך בשבת וקיוויתי שילדת,, ממליצה גם על סטריפינג

להכניס שום דבר לאזור, מחשש לזיהום.

אני באמת בהתלבטות אם להמשיך לשים בנרתיק..

מצד שני בבית חולים טוענים שאין ירידת מים , אין פתיחה , הכל סגור

וכן הייתי חוזרת להיבדק.

מבינה שלא בא לך אחרי שזלזלו בפעם הקודמת, ועוד אחרי המתנה כל כך ארוכה.

אבל נשמע לי שאם זה לא מפסיק זה בהחלט מעלה חשד שהם פספסו (וקורה שמפספסים ירידת מים. זה לא שהתשובה שלהם מוחלטת..). לדעתי לא כדאי לקחת סיכון במצב כזה.

תסבירי בדיוק את מה שכתבת כאן ושאת לא רגועה

יש פדים לזיהוי ירידת מים בסופר פארם וגם במוקד יש לו מקלון שבודק. הם בקלות יכולים להגיד אם זו ירידת מים או לא...

אבל אם זו ירידת מים אז צריך ליילד ואת בשבוע 39 שזה ממש בסדר ללידה. אז למה לסרב לזירוז?

אז אולי תבקשי שיבדקו עכשיו שוב אם כמות המים תקינה? ותשאלי אם ממליצים על סטריפינג למישהי שיש חשש לירידת מים

עכשיו את מזכירה לי שבאתי פעם למיון כי היה לי צירים והרגשתי גם רטיבות של ירידת מים- וגם בדקו כמות מים ואמרו לי

זה לא... למרות שהייתי בטוחה שזה לא שתן

אבל אמרו לי שגם אם כן אין חשש כי הכמות מים תקינה

רק שאצלי לא היה ספק לרטיבות,  הפד מלא, רטוב  ובצבע וורוד  אז אין ספק

הקטע שכמה בדקו אותי ואמרו שהכל סגור

הגיוני ירידת מים כשהכל סגור ואין פתיחה בכלל?

וזהו המשכתי כרגיל אבל הירידה לא המשיכה לי

הייתי הולכת לבדוק שוב את כמות המים.

אומרת להם- היה לי עוד פעם רטיבות רק תבדקו שוה שהכל בסדר ויש מספיק מים כי היה ממש רטוב

ירידת מים נוספת זה סיבה מספקת לבוא שוב לא? תבקשי הפניה מהאחות

וזה גם מזרז...

אפשר למשוך הריון גם עם ירידת מים חלקית, יש נשים שסוחבות משלב מוקדם יחסית נזילה במי השפיר

זה הריון בסיכון כמובן, אבל את כבר ממש בסוף....

אני התחלתי זירוז בפיטוצין. כאב כן עד האפידורל אבל אין לי למה להשוות...

כחלק מהזירוז גם פקעו את המים כי אמרו שזה מזרז גם כן. אצלי לא היתה התקדמות ובסוף עשיתי קיסרי.

אבל כששאלתי אם זה לא בעייתי אמרו שאפשר כמה זמן להיות בלי המים והכל בסדר...

מזירוז בפיטוצין

וביקשתי (ואמרו לי שזה מה שתכננו בכל מקרה) והתחילו לי עם מינונים ממש קטנים שהמיילדת הלכה והעלתה לאט לאט במשך כמה שעות

לא הרגשתי צירים שונים בהתפתחות שלהם מבחידה הראשונה שהתחילו צירים בבית.

באיכילוב אם זה משנה…

תעשי מה שאת מרגישה❤️ אבל תדעי שאםשר גם ככה

אצלי זה היה מאוד משמעותי בכאב

שתי לידות עם זירוז, וכאבתי מאוד כבר בפתיחה של חצי או 1

לעומת לידה שהצירים התפתחו לבד בבית והיו סבבה והייתי עם פתיחה 3.5 ועדיין לא היה כזה כואב, עד לפתיחה 6-7 בערך

הכל יחסי, כאב מאוד אבל רחוק מהכאבים המלאכותיים

אני גם חששתי מזה ממש ממש ממש

אבל הייתי חייבת לזרז… וחסדי ה׳ היה ממש סביר

(לא הספקתי אפידורל אפילו בסוף😅)

ילדתי עם זירוז, וזה כאב (הייתי בלי אפידורל), אבל לא יותר מהלידה בלי הזירוז.

כבר כתבתי לך בשרשור הקודם שאני לא הייתי רגועה בכלל אם היו מים ורודים😬

שיבדקו, ישאירו להשגחה וכו'

בהריון שלי היה ממצא לא תקין, שוחררו אותי מהמיון. אז הלכתי למרפאה, ושם הרופא אמר שזה לא תקין, וישלח אותי שוב למיון עם מכתב ממנו.

אני חושבת שבגלל שכתבת על זה יותר מפעם אחת, מצביע על זה שאת גם לא רגועה ב100%. עדיף ללכת להיבדק, וח''ו לא לבכות על זה אח''כ🙏

יכול להיות שהם טעו, וגם יכול להיות שאני סתם מלחיצה אותך, אבל בדיקה נוספת והשגחה צמודה יותר, בטוח לא ירעו.

אני גם לא ממהרת לקבל זירוז מלאכותי אם לא צריך

אני רואה לאורך כל השרשור שאת מאד מאמינה לביה"ח שהלכת אליו ולא מנסה אחרת למרות שכבר כתבו לך שוב ושוב ללכת להיבדק אז לא מנסה לשכנע אחרת, למרות שבעיני עדיף זירוז מלאכותי על פני סכנה לעובר או לך

אבל מאחלת לך שיהיה בקלות ובידיים מלאות במהרה

שאני הולכת לביקורת ממש תכף בע"ה , למרות שאני מרגישה תנועות, אבל זה לשקט הנפשי

מחכה לבעלי עם הרכב

בכוונה דחיתי את זה לעכשיו כי בערב אין המתנה

לעומת היום שכולן מגיעות ובסוף מקבלים אותי רק בערב גם ככה

ואת צודקת לגמרי, תודה רבה אמן ואמן!

הגעתי בגלל זה לבית חולים כי הייתי בטוחה שזו ירידת מים, והרופאה תוך כדי בדיקה ממש ראתה שוב שדולף, אבל זה בפירוש לא הייתה ירידת מים

אבל זה לא היה ירידת מים

ולא שתן

אבללל לא היה בצבע ורדרד ולא בלי סיבה

אני אישית היתי נבדקת מהרר בבי''ח אחר ורק מוודאת שהכל בסדר

ממליצה על שמן קיק מניסיון

גם אם יזרקו עגבניות

זה עזר אחרי שכבר היו צירים

לא יודעת איך זה כשאין צירים ברקע 

עונה לבאות- להוסיף אותו לחלבון ולהימנע ככה משילשולים

אני הייתי בלי צירים של לידה לפני וזה קידם אותי יפה

בתוך כוס מיץ תפוזים

קצת לא טעים, סותמים את האף ובולעים מהר כמו אקמול..

יש כאלה שזה יכול לעשות שלשולים

לי זה לא עשה..

שתיתי כשכבר היו צירים לא סדירים - השמן גרם להם להיות יותר צפופים ויעילים

כמה שעות אחרי ילדתי.. 

לא כל זירוז מומלץ לעשות במידה ויש ירידת מים.

זה חשוב מאד שתבדקי שוב

מרגישה לא רצויה בשום מקום 🙈

או אפילו מהייעוץ אחיות הטלפוני? (יש לכם בקופה?)

נשמע מצב ממש מעצבן...

אולי באמת לנסות בבית חולים אחר? יש לך עוד אופציה?

וכמו שכבר כתבו- אם הגוף לא מוכן אז לא באמת יעבוד זירוז

אבל לי עזר רפלקסולוגיה, ממליצה לנסות

בשורות טובות בקרוב. בבריאות ובידיים מלאות!

את כנראה בטווח הנורמה

לא אמרו לך לעשות מעקב תנועות? לבוא כל יום לביקורת?

למה את לא רוצה זירוז?

את מבקשת פה עצות לזירוז אז מה ההבדל?  

אפשר שמן קיק אבל לא בטוחה שזה יותר בטיחותי מזירוז בבית חולים.

ממליצה לך שאם עושה סטריפינג תבקשי רופאה ולא רופא

לי עשו ומרוב שזה היה מהר ולא הבנתי מה הולך לקרות לא הספקתי לבקש ועד היום מתחרטת על זה.

בהצלחה! 

ירידת מים זה מה שהיה בבית ויש פחות כמעט כל יום, אבל יש..

מיעוט מי שפיר לא רלוונטי ברוך ה', הרופא טען שכמות המים תקינה, זרק שאולי יש מיעוט קטן אבל מינורי ולא התייחס לזה.

ואני רוצה זירוז טבעי ולא זירוז מלאכותי כמו כדור שיכאיב לי כפליים

לא התנסיתי בשאר הזירוזים

פיטוצין לא כאב לי, אבל היה איטי

עשיתי בלון פעמיים רצוף, 12 שעות, כואב, סבל איטי מאוד, תחושה מגעילה, ממש לא ממליצה.

סטריפינג, לא נעים, לא כיף, זכרון לא טוב, אבל עזר, תוך כמה שעות היתה לידה.

שמן קיק, שאלת איך אז שותים את זה, הטעם מגעיל, מאוד מגעיל, אבל לא צריך הרבה. תקראי מה המשמעות וההשלכות לפני שאת עושה את זה.

יחסים, תלוי איך את מרגישה עם זה, בתנאים מסויימים זה יכול להיות תחליף לסטריפינג.

רפלקסולוגיה, דיקור, לא ברור לי אם עזר ואיך, אבל הרגיע והיה חוויה נחמדה.

כדור פיזיו לא עזר לי

הליכות לא עזר לי.

אם עוד לא התחלת מציעה לך להתחיל לעסות את עצמך עם שמן שקדים.

בראיה לאחור, אם העובר בסדר, ויש תנועות ואין מיעוט מים, היום לא הייתי מזרזרת הייתי נרגעת בבית נהנית מהשקט, עושה מדיטציות ונותנת לה' להחליט על הזמן הנכון. 

נכון שביקשת הצעות לזירוז טבעי, אבל חשבתי לשתף אותך שהייתי במצב דומה וקיבלתי בסוף החלטה שמאוד התחרטתי עליה. ורק שנים אח"כ בהיריון אחר שמעתי מדולה ותיקה מאוד שיש מקרים שיש דליפה של מי שפיר בסוף ההיריון והיא נחלשת או נפסקת, כי השק סוגר את החור בעצמו. נשמע מטורף אבל זה מסביר הרבה. גם אני כמוך נלחצתי מהטפטוף של הירידת מים למרות שחוץ מזה הכל היה בסדר, הלכתי להיבדק, הייתי בהשגחה ובסוף נכנעתי ללחץ המאסיבי של הרופאים והסכמתי לפיטוצין שהתחיל להשפיע רק לאחר חצי יום. הגוף לא היה מוכן ללידה בכלל, לכל אורך הדרך הרגשתי שזו טעות.

אז אני מציעה לך להתייעץ עם מיילדת או דולה בגישה טבעית שקודם כל תסביר לך אם המצב שאת נמצאת בו אמור להדאיג, ולפי תגובת הרופאים שפגשת כנראה שהמצב בסדר גמור. לאחר שתשמעי נשות מקצוע בגישה טבעית תוכלי לנסות להירגע בבית ולתת לגוף זמן לעשות את שלו ולהתחיל ללדת ברגע הנכון. ותזכרי בשביל ללדת צריך אוקסיטוצין- שמופרש בעקבות דברים נעימים ורגועים, והסטרס והדאגות הם בדיוק ההיפך מזה...

מציעה לך ללכת לבית חולים שאת סומכת עליו ולקבל מה שיגידו

שיהיה המון בהצלחה

אגב מכירה לפחות 2 בי"ח שהיו משאירים לאשפוז על כזה מקרה

ואז בפד זה נספג ולא כמו הפרשה צמיגית

הגיוני פקק רירי כמה ימים  ונוזלי? מיום רביעי (ברביעי הייתי צריכה להחליף 2 פדים ברצף) עד עכשיו יש כל יום..

רק שרביעי היה הכי מוגזם, אחרי זה היה ממש בקטנה

שתלכי שוב לחינם מח"ו לפספס את הרגע הנכון....

הרופא שלי אמר לי:"אל תרחמי על הצוות הרפואי, לא בבית החולים ולא כאן במרכז בריאות האישה, על כל 1000 נשים שבאות לחינם יש את האחת שיכלנו להציל אם הייתה באה...."

הוא ממש התחנן אלי שבכל תחושה/חשש הכי קל ללכת להבדק

עברת הריון מספיק קשוח

עדיף ש"תשרפי" שוב 8 שעות 

אם זה אכן ירידת מים מיום רביעי, זה חלילה יכול להוביל לזיהום וזה ממש מסוכן.

ואם זה לא ירידת מים, תתעקשי שיראו את הפד ויתנו לך תשובה שמספקת אותך

חיבוק גדול

בשורות טובות

היה במשך כמה ימים, נוזלי ובצבע ורדרד.

אבל כמובן שאני לא לוקחת אחריות וכדאי להיבדק כמו שאמרו לך פה ליתר ביטחון. בביה"ח יש כל פעם רופאים ואחיות אחרים, זה שפעם שעברה זילזלו לא אומר שגם הפעם יזלזלו.

תרגישי טוב!

איזה קשה זה כל הספקות האלו של לפני לידה

בע"ה שיהיה בשעה טובה, בקלות ובידיים מלאות!

אני אקנה עכשיו פדים לזיהוי מי שפיר ולפי זה אהיה יותר חכמה

אם לפי הפדים זה מי שפיר אז אחזור לשם בע"ה  כי כבר אהיה בטוחה

בלידה הקודמת לקחתי אותם במינון גבוה והתחילו לי צירים אפקטיביים תוךך כמה שעות.

קונים את זה בבית שלהם בשכונת גאולה בירושלים.

אם תרצי טלפןןן אוכל להשיג לך

אני עכשיו בשבוע 40+ בלי שום התקדמות ומתלבטת אם לקחת את זה.. 

אבל אם תחליטי לקחת תעדכני אם עזר, מעניין

אחותי גם לקחה את זה וזה זירז לה את הלידה באופן מטורף.

למרות שאני בתחילת שבוע 40 אני עדיין לא סגורה על מתי אני רוצה ללדת חחח לכן מעדיפה כרגע לא לעשות שום התערבות. מעדיפה שזה יבוא טבעי בעיתו ובזמנו בע''ה.

קיום יחסים, הליכה יחפה על חוף הים, דיקור סיני, ישיבה באמבטיה חמה ושום דבר לא עזר.

הייתי מתוסכלת שלא מתקדם כלום - 

בשבוע 41 התחילה לי ירידת מים ואז לקחתי את הטיפות הללו שבאמת קיצרו לי את משך הזמן הלידה לשלוש שעות.

הפעם החלטתי שאני משחררת... ולוקחת בחשבון שזה יכול לקחת גם עוד שבוע.

יש לי הרגשה שזה קשור לבנים / בנות

הגדולים אצלי הם בנים וילדתי אותם בשבוע 39 או קרוב לתל'מ ואת הבת שבוע אחרי...

העיקר שיהיה לנו בקלות בעיתו ובזמנו וידיים מלאות בע''ה!!

כי זה הריון בסיכון בעקבות המטומה

והבנתי שדווקא אלה שלקחו תומך הריון כל ההריון- ההריון שלנו לרוב יהיה עודף חח

ובאמת ברוך ה', הזוי שאני הגעתי לשלב שאני מתפללת לצירים חחחח עד עכשיו חששתי מזה

@שושנושיצדקת😉

כי באמת מרגיש שעשו הכל

בדקו שיש כמות מי שפיר, בדקו פתיחה, בדקו עם מקל אם יש שאריות מי שפיר, אפילו עשו מוניטור כדי לשלול צירים

אבל מצד שני יש את הנזילות האלה ולא יודעים להגיד מה זה כן

את מה שכתבו ללכת שוב להיבדק

אפילו באותו בית חולים, כל פעם יש רופאים אחרים עם דעות אחרות.

תגידי שאת לא רגועה וזה ממשיך ורוצה שיבדקו שוב

היה לי פעם שבאתי על משהו ושחררו אותי שניה לפני שבת אמרו לחזור לקופח שיבדקו (הייתי בטוחה שיאשפזו), במוצש חזרתי אליהם שוב והרופאים שהיו במוצש היו בהלם ששחררו אותי מקודם ואשפזו לכמה ימים טובים

היום ברוך ה' לא היו נזילות בכלל, דווקא שקניתי פדים לזיהוי

אז נראה מה יביא יום

ובאמת מלחיץ שככה יש דעות כל כך סותרות

יכול להיות שבפעם הראשונה שהלכת אז באמת היה בסדר אבל בפעם השניה המצב החמיר?

אבל בינתיים כן יראו

וחשש להפרדות שיליה זה חשש אז האמת פשוט ללכת שוב או למקום אחר

אם גם אז יבדקו הכל ולא יהיה כלום

אז לפחות תהי רגועה שעשית הכל

אני בכל מקרה בהיכון עם הפד שמזהה מי שפיר

ולזכור שהם רק שליחים, וגם לא יודעים הכל..

לא לצערי מההתחלה היה חמור, באמת שלא ברור לי איך שחררו אותי אז..

ומנסיון אצלי גם היה נזילות לפרקים ולא זיהו את זה כירידת מים, רק אחרי כמה זמן כשהמים ממש התמעטו והנזילות המשיכו הבינו שברור שזה מה שזה..

ואם מה שנוזל אצלך ורוד נראלי ממש כדאי להיבדק שוב!

בהצלחה רבה בעה בלי ספקות ובלבולים ובידיים מלאות במהרה!

היתה לי נזילה הבוקר שוב

שוב בצבע ורדרד, והפד של זיהוי מי שפיר לא שינה את הצבע

אז אני כבר מבולבלת ממש, לא יודעת איך לפעול

ואני מבינה שזה להשקיע זמן וכח ...

אבל בסוף זאת התשובה ...

ייתכן שזה באמת לא זה

הגיוני שיש בשלב הזה דליפות שתן בגלל העומס על אזור האגן..

למה ורוד? תנסי לבדוק מה יכול להשפיע על שתן ורוד

את יכולה גם ללכת שוב לקופה

אין פה ממש פתרון קסם חוץ מבדיקה

איך החליטו שזה אכן ירידת מים?

אבל כשאני מטילה שתן אז הצבע לא ורוד, אבל כשיש רטיבות ללא שליטה אז כן..

מה שכן, גללתי וכתוב שמי שפיר ורודים זה תקין כי זה כנראה מתערבב עם הפרשות של צוואר הרחם

צירפתי לך צילום, שזה קצת הרגיע אותי

זה גם יותר קצר

אולי שווה לשקול את זה 

הבעיה שהם לא מוכנים לקבל אותי, ניסיתי כמה פעמים במהלך ההריון

הרופאת נשים מתעקשת שאני צריכה לפנות לרופאה להריון בסיכון שלי

ברוב הקופות יש מוקד כזה שמגיעים בלי תור

כדי לתקתק את הביקור הזה בקופה הרבה יותר מהר מבבית חולים..

הרבה יותר מחצי שעה. אבל כשמדובר בבריאות שלי ושל העובר שלי אני עושה את הכל. גם על חשבון אי נוחות שלי.

ילדתי ב"ה לפני כמה שבועות באיחור של כמעט שבועיים

הייתי כל יומיים בביקורת

היה סיוט נוראי

אבל בזכות זה יש לידי כרגע ילדון בריא ושלם....

וכשהייתי בהריון בסיכון וזה היה כל שבוע ואפילו יותר מכך מעקב בבי"ח של כמה שעות

פשוט "עבדנו" בלהיות בהריון

וזה כלל שינוי של כל השבוע שלנו וכל המערך בבית בשביל לשמור על העוברים שלנו.

אני במקומך כבר הייתי עוד כמה פעמים בבדיקה.

אני מבינה שאחרי כל ההריון שעברת זה כבר מתיש ונגמר הכח

אבל את בישורת האחרונה בעז"ה

אנחנו יכולות רק להמליץ לך שוב ושוב ללכת להבדק

מכאן זה כבר החלטה שלך.

בשורות טובות

ואלך לבדיקה כמו שכתבתי למישהי פה

זה בלתי נמנע כנראה

מעניין אם זו דליפת שתן או מי שפיר

לא יודעת..

תודה לה' שהכיר לי את הפורום הזה ואתכן .

אתחיל מהסוף- בשעה טובה וחסדי ה' ילדתי בן בשעה טובה

אכן הגעתי עם מיעוט מי שפיר ונאלצו לזרז אותי

הכל אספר לכן בהזדמנות בע"ה כי לא ישנתי יותר מ30 שעות

ה' יברך אתכן תודה על ההתעקשות להבדק!!!

תודה לה' על הבנות שחפרו לך כאן

היינו כאלה נודניקיות ותראי מה קרה

תקשיבי זה מטורף!!!!!!!!!!!

מלא מזל טוב

עכשיו אני שמחה שנדנדתי לך

חשבתי עליך

איזה יופי ב"ה!! התאוששות קלה ושמחה!

ברוך השם, שימשיך רק בבריאות❤️

חיכיתי לשמוע את הבשורה המשמחת!

בע"ה התאוששות קלה ורק נחת!!!

אני באדרנלין אז לא נרדמת

מעלה עכשיו שרשור על סיפור הלידה

כתבת רק על תחום הלימוד

מה עם שאר התחומים הבית ספריים?

יש לילד חברים בכיתה?

מה הוא עושה בהפסקות?

יש אינראקציה טובה עם בני גילו?

הוא יודע לבקש? לשתף?

מקשיב בשיעורים או מפריע??

הולך לתנועת נוער? חוגים? פעילות אחר צהריים?

יוצא לטיולים? פעילויות חברתיות?

הוא ילד שמח?

איך הוא בבית? מזמין חברים? וכו וכו...

אוכל טוב?

ישן טוב?

אם כל שאר התחומים סבבה אצלו והוא מסתדר וטוב לו בחיים

הייתי שמה בצד את הלימודים כרגע, שמחה שטוב לילד שלי, אז לא אוהב ללמוד

או שישתנה או שלא. הייתי מבקשת ממנו בקשה לימודית אחת ממוקדת שיעמוד בה (ש"ב במקצוע אחד בלבד בכל יום וכדומה...)

אם המצב הכללי לט טוב בנוסף לתחום הלימודי- פה כבר הייתי פונה לעזרה, ליווי, הדרכה, יועצת בית ספר, דואגת לסל לשנה הבאה, כל מה שאפשר.

אבל שוב, אם זה רק הלימודים, להתמקד בדבר אחד ספציפי שתחליטו ביחד (ואפשר כל הזמן להוסיף עוד אתגר לימודי קטן)

ומשם לסמוך עליו ולא לחפור לו.

אגב, לא ציינת באיזו כיתה הוא? מנחשת ש ז'? ח'? לפי הציפיה?

נשמע שהוא בוגר ומבין שלא רוצה רטלין, לא לכולם זה עושה טוב, אם הכל טוב לו והוא בסדר בבית ספר, ומקשיב וחברים וכו וכו... אז אני כאמא שלו הייתי רגועה יותר.

האמת שהוא ילד חברותי פלוס פלוס

מעדיף תמיד חברים וטיולים ע"פ לימודים...

אני לא ככ רגילה לזה

וגם לא האופי שלו

לכן קשה ליח עם זה...

איך ילד יעדיף לבלות מאשר להצליח במבחן??

הצלחות לא מדרבנות לימוד?

ולא כדאי לנסות תרופה אחרת?

הרי עכשיו הכל נהיה יותר קשה אבל אחכ זה כבר יהיה מתסכל ואולי יהיה מאוחר מדי?

הוא הבכור שלך נכון?

יש ילדים שאוהבים הצלחות, וההצלחה מדרבנת

ויש ילדים שלא- זה לא מעניין אותם

ויש ילדים שמשלבים, לא מתאבדים על מבחן ו 70 זה סבבה להם.

מבינה שאת ובעלך מצפים לילד מחונן ולמדן, ובפועל זה לא ככה, וזה ממש מלחיץ אתכם.

הוא סה"כ יושב בכיתה ולומד? ילד נעים לזולת? מידות טובות? רגוע? טוב לו בחיים? מתפלל?

אז הייתי נפגשת עם המחנך ומנסה ליצור לו רצף מטרות לימודיות ספציפיות, משהו בקטנה, אבל שירגיש למידה ולאט לאט מחליטים יחד על עוד ועוד מטרה לכבוש בלימודים, הכל בהתאם לקצב שלו ולמה שהוא מצפה מעצמו, כי בסוף צריך ללמוד ולהתקדם גם אם זה לא מעניין אותו, אבל כנראה שהוא צריך קצב אחר, ושאצלו הצלחה זה דווקא במשחק בגול במשחק כדורגל ולא במבחן)

אם הכל זורם איתו טוב, וזה ממש רק עניין הלימודים, לא הייתי כריחה אותו לקחת כדור. (כמובן אם הוא מסוג הילדים שמפריעים בכיתה, לא לומדים, מתפרעים, עושים שטויות מתוך חוסר עניין לימודי- זה כבר משהו אחר).

בעבר הוא אהב ללמוד? פחות אהב חברים וטיולים?

ועכשיו השתנה?

האמת שהוא לא הבכור

הבעיה שלפניו 2 שלומדים

אחד גם לא כשרוני כמוהו... ובכא מתאמץ מאוד

ורוב המורים מפרגנים לו מעבר גם בגלל שרואים את ההשקעה

כן ילד רגוע... אבל יושב לי שבנא שיש לו בעית קשה צריך להיות מטופל לא?

ומה זה רצף מטרות לימודיות? כמו מה?

ובטח שלא משדרות לו את זה.

ולא משדרת לו שאני כועסת כי קיבל 50 במבחן

והייתי משוחחת גם עם המחנך שקראתי בכמה הודעות פה שכתבת שהוא מאוכזב שלא למד ומהציון.

הייתי מציעה לשים פחות דגש על הלימודים, יותר על החברתי וןההתנהגותי

מבינה שהוא ילד מוכשר- תעצימי את זה

ילד נבון וחברותי- להעצים, גם בכיתה וגם בשיח עם המחנך והצוות.

לתת לו תפקידים

לפרגן לשים רגע את הלימודים בצד.

ואז לאט לאט-

רצף מטרות לימודיות- להציב יחד עם המחנך (בהתחלה בלי הילד), מטרה אחת ממוקדת וקטנה בפן הלימודי ולצד זה פירגונים, העצמה ורק משפטים חיוביים במה שהוא טוב.

לאט לאט להוסיף עוד מטרה לימודית, יחד איתו, ולא להפסיק לפרגן ולהעצים ולהגדיל ולתת תפקידים חשובים ושהמחנך יפסיק מהר לומר לכם על התפקוד הלימודי הלקוי ואתם תפסיקו "לכעוס" על התפקוד שלו.

מאמינה שזה יגיע מתוך שלא לשמה...

טיפין טיפין

בהדרגה בטוחה ויציבה

אי אפשר לצפות ממנו עכשיו לבצע מטלות לימודיות וכדומה.

עם הזמן לעקוב, לראות , עין מקצועית- האם באמת הכרחי להביא לו רטלין?

לא נראה שזה המצב כרגע

כרגע הוא צריך כדור העצמה במה שהוא טוב בו- תתחילו בזה

אבל כל מה שאת כותבת נשמע הגיוני לגמרי ולא קשור בכלל לקשב וריכוז או לריטלין. האמת שאני לא מכירה הרבה ילדים שיעדיפו ללמוד במבחן מאשר לבלות ולעשות משהו שהם נהנים ממנו.

כמה תכלס הילד מקבל במבחנים וכזה? כי אם הוא מקבל ציונים סבירים (נניח סביבות 80) זה הגיוני לגמרי שהוא יעדיף לקבל ציון סביר ולא להשקיע הרבה ולקבל ציון טוב יותר.

מה שתכלס לדעתי כדאי לעשות זה לשחרר לגמרי. אין לכם איך ללמוד במקומו, וממה שאת כותבת נשמע שהנסיונות לעודד אותו ללמוד רק יצרו לו התנגדות ללמידה. תנו לו לקחת אחריות על הלמידה של עצמו, וזאת בחירה שלו עד כמה להשקיע ואם להתאכזב מהציונים שהוא מקבל או לשמוח איתם.

רגילה מה2 לפניו שמבחן זה מבחן

ואם צריך ללמוד אז לומדים, כל אחד כמה שצריך

אז מה זא ילדים תמיד יעדיפו לעשות משהו שהם נהנים?

לכולם יותר נחמד אבל אם יש מבחן אז לומדים ואחכ נהנים לא?

ולא להפך...

פה זה פשוט עובר לידו...

לא מענין אותו כהוא זה

ולגורור אותו ללמוד זה משימה מאוד קשה

וגם בסוף נגמר לרוב בלא כלום

אני לא חושבת שרוב הילדים ישבו ללמוד כמה שצריך למבחן ורק אחרי זה ילכו לעשות משהו כיף, בטח אם זה ילד עם יכולות שיכול לקבל ציון סביר גם אם לא ילמד.

יכולה להגיד לך מהניסיון שלי בתור מישהי עם יכולות והפרעת קשב- אף פעם לא למדתי למבחנים, לא ראיתי שום עניין ללמוד שעה מבחינתי מיותרת בשביל עוד 10-15 נקודות במבחן. גם לבגרויות למדתי די את המינימום האפשרי. וכשאמא שלי ניסתה לשכנע אותי ללמוד יותר זה רק גרם לי להפסיק לשתף אותה במתי יש לי מבחנים כדי שלא תחפור לי על זה. והאמת שגם בדיעבד לא הייתי משנה משהו, אני חושבת שיכולות למידה הציונים זה חשוב אבל רק עד גבול מאוד מסוים ולהעכיר את הקשר עם הילד שלכם הוא בעיני הרבה מעבר לגבול הזה...

אז למה כן יש ילדים שלומדים וילדים שלא?...

סתם מענין...

ואם היית לוקחת תרופה שתעזור לך ללמוד את חושבת שזה כן היה עוזר לך ללמוד עוד?

או שזו החלטה שהחלטת שמספיק לך?

הבעיה שאם הוא לא מצליח והמורה אומר לנו כמה מאוכזב זה גם מעכיר לנו את היחסים איתו...

ולכן אני מאוד מבולבלת עד כמה לשכנע אותו ללמוד/ לקחת תרוםה שתעזור לו אם צריך...

שרגע יהיה עם קצת יותר חמלה.. מגיע למורה לדעת וגם לילד שקצת יותר יבינו אותו, את המקום שלו., לדעתי.

לגבי כדור, אני לקחתי ריטלין - התחושה באמת לא נעימה.

אטנט היה לי מעולה, לא ממש מתמידה, לוקחת רק בתקופות עמוסות שחייבת קשב מלא. אצלי אין תופעות לוואי.

ויש תחושה מגניבה שאני פשוט רוצה לשבת ולעבוד עוד ועוד ועוד.

אבל - זה חייב להגיע עם תחום עניין שרוצה ללמוד אותו.. קצת לא פר לתת כדור ולהכריח אותו לעשות איתו רק דברים ששונא לעשות.

הכדור יכול לעזור לו לאהוב את הלמידה.

קחי דוגמה - את רוצה לשבת לאכול פלאפל, וכל ביס משהו מחרפן אותך, מושך לך את הפיתה ואת ממש רוצה למשוך אותו חזרה אלייך וסופסוף לאכול. תרצי להמשיך לאכול אחרי כל זה?

זו התחושה שלי - אני רוצה לעבוד, אבל קשה לי. כל רגע המחשבות שלי במקום אחר.

כשאני בלי כדור אני מגדירה לעצמי זמן למשימה, עד שעה מסויממת או עד סיום מטלה אני לא XXXX, רק בסיום סעיף כלשהו אני קמה לאכול וכו

זה יכול לעזור לו אולי בלמידה למבחן, לומדים דף אחד והולכים לשחק, דף נוסף ויוצאים לרכב וכו

נ.ב. דיעה אישית, לא תורה מסיני. לא לוקחת אחריות.

אופי, חינוך, כמה השקעה נדרשת מול כמה התוצאה שווה. בכללי אני חושבת שכשמפעילים לחץ בכיוון מסוים הצד השני הרבה פעמים מפעיל התנגדות. ולהגיד אכזבה מילד זה אף פעם לא הדרך הנכונה לחנך לדעתי.

היה תקופה שניסיתי ריטלין, עזר ליכולות ההקשבה אבל לא למוטיבציה כי באמת לא ראיתי עניין להשקיע. וכמו שכתבתי אני עד היום לא חושבת שהיה לי עניין להשקיע יותר, למרות שהן יכולתי לקבל ציונים הרבה יותר טובים.

אני גם חושבת שלנסות לשכנע זה מה שניסיתם עד היום ולא דווקא עבד, אולי כדאי לשנות גישה. להחליט ולהגיד גם למורה וגם לילד שהלימודים הם באחריותו של הילד, אם הוא רוצה עזרה אז בשמחה ואם לא אז לא. ולא להתאכזב אם התוצאות לא דווקא מתאימות למה שציפיתם.

אבל כמובן שאני כותבת מתוך החוויה האישית שלי ולא דווקא שזה המקרה פה, אז אני מציעה גישה ותחליטי אם מתאים לכם או לא🙂

אין לי ניסיון בכלל עם ילדים בגי כזה, או קושי כזה.

יכולה להגיד לך על עצמי - כשהייתי ביסודי גם לא היה לי שום עניין וחשק ללמוד.

אהבתי רק מקצועות מסויימים ובכל השאר נכשלתי.

אני זוכרת את היום הזה שבו אמא שלי ישבה איתי לשיחה, והסבירה לי שאלה הם חיי. אם אחליט להשקיע, אצליח. אם לא, אעבוד בתור ___.

התחלנו עם מבצעים. המבצע הראשון היה להביא 80 במספר מבחנים, התמורה - סידור לבת מצווה עם כריכה בהתאמה אישית במקום כריכה קרם שהיה לכולן (משהו שהיה מאוד יקר ומגניב באותם שנים חח).

לאחר מכן מבצע על עוד איזה מתנה, כל תקופת מבחנים מחדש.

אני לא יודעת מה הגישה החינוכית בעניין מבצעים, לי זה העלה את המוטיבציה.

אני ממש מעריכה היום את אמא שלי על הצעד הזה, הייתי חייבת את האיפוס כדי להבין שיש פה בעיה ואני חייבת לקחת אחריות עליה.

לא אשקר, עד היום - אני שונאת לשבת להקשיב וללמוד. קשה לי ברמות. אני עם קשיי קשב מאבדת עניין ברגע.

האם יש תחום כלשהו שהילד כן אוהב? אני נגיד ממש אהבתי מקצוע מסוים, הוצאתי בו תמיד 100 והמשכתי לימודים בכיוון.

הלוואי וכבר בילדות היתי יכולה לתקתק חוגים בתחום.

בנוסף למבצעים וההצלחה שלך שהגיעה ב"ה, לקחת גם כדורי קשב?

או בלי הכדורים הצלחת בסוף?

מעניין...

אני עם תרופות קשב רק לאחרונה, בשביל העבודה

התבוננות עצמית ואישית, שלכם מול עצמכם.

הכי טבעי להורה לרצות שהילד שלו יהיה דומה לו (ולאחים שלו, לפעמים). הכי קל לגדל ילד שדומה לך ושדרכו בחיים דומה לשלך.

הכי קל - אבל לא מגדל.

והילדים שלנו, שאמנם אנחנו מגדלים אותם, מעניקים לנו הזדמנות מיוחדת לגדול בעצמנו. להבין שלא הכול בחיים הולך בדרך שאנחנו רוצים. להבין שיש סוגים שונים של אנשים בחיים, וצריך להסתדר איתם ולאהוב אותם. במיוחד אם הם הילדים שלנו.

אז כן, הוא אולי לא אוהב ללמוד, ואולי באמת יש לו קושי שמונע ממנו להצליח ללמוד למרות שהוא מוכשר.

אבל זה לא משנה את העובדה שהוא הילד שלכם, האהוב והמתוק, שצריך תמיכה בדרך החיים שהוא בוחר לעצמו.

ובעיקר - צריך להסתכל על נקודות החוזק שלו בחיים (ונשמע שיש לו כאלה) ולהעצים אותן.

זה לא קל בכלל ועלול להזמין חיכוכים... אבל זו עבודת חיים...

(כותבת את זה ממקום לגמרי-לגמרי מזדהה❤️ גם אני בעבודת החיים הזו עכשיו...)

מקוה מאוד מאוד שהוא לא מרגיש שלא אוהבים אותו

למרות שאנחנו מבקשים ממנו ללמוד

כהורים אני מודה שאני הרבה חותר משחררת ובעלי פחות...

וזה החשש שלי גם

הבעיה ישיש לי עוד חשש

ולא יודעת מה מוצדק יותר

ואיך לאזן בין שתי החששות

שבעצם לא לתת לו את "הטיפול" שהוא צריך

זה להזניח את הבעיה ששאולי יש לו והיא צריכה מענה

חוששת שכשיהיה גדול יגיד לי אבל למה בעצם לא טיפלתם...

יש לכם איש מקצוע אמין וקשוב להתייעץ איתו?

נשמע שגם הדרכת הורים תוכל לעזור לכם. (גם לנו היא עוזרת מאוד)

ואיזה הדרכת הורים מומלצת?

איפה מוצאים?

הוא ידע לתת לכם הדרכה רגישה ומבינה, לכם בתור הורים?

ונשמע שיש לכם הרבה סימני שאלה לגביו

התנהגויות שלא ברור ממה הן נובעות,

ומצד שני כל מיני אקסיומות שאתם מתייחסים אליהן כאמת מוחלטת ובעיני מזמינות בירור נוסף.

וביניהם יש נושאים שאתם לא רואים עין בעין.

הייתי הולכת להדרכת הורים טובה בגישה היקשרותית-התפתחותית כדי לעשות סדר ולהבין קודם כל מה אתם רואים מול העיניים ואחר כך איך אפשר לעזור לו.

יש ילדים שלא מעניין אותם לימודים וכשגדלים, בוחרים מקצוע ולוקחים את עצמם בידיים- עושים מכינה כדי להשלים את מה שצריך כדי להתקבל, ולוקחים כדורים אם זה מה שצריך כדי להצליח. אני מכירה כמה כאלו.

והיום, עם התפתחות הבינה המלאכותית, שמעתי שמשערים שכישורים חברתיים- רגשיים יהיו יותר משמעותיים בעולם העבודה מאשר ידע או כישורים אקדמאים.

ועדיין ממש מבינה את הקושי כרגע כשהוא במסגרת בית ספר עם ציפיות מסוימות מהילד והוא לא מעוניין לעמוד בהם. זה באמת מורכב מאוד. חיבוק!!❤️

2 ילדים בשנתיים וחצי זה קשה קשה קשה

מותר לך שיהיה קשה!

ומותר וצריך לפנות לעזרה.

אני מאוד נזהרת מלאבחן, אבל זה נשמע קצת שיש שם דיכאון אחרי לידה, שהוא הורמונלי והעומס משפיע עליו גם

ויש איך לעזור ואיך להקל.

מנסיון. זה בור שחור שהכל נראה לא טוב ולא מתאים ואני ממש גרועה. ואפשר לצאת מהבור הזה.

יש לך רופאת משפחה נעימה? אם כן היא כתובת טובה להתחיל ממנה🧡

יש לך עם מי לדבר? לשתף?

חברה? אמא? אחות? מכרה בעבודה?

יש לך אפשרות לבקש עזרה?

בגדול זה לא פשוט לאף אחת עם שני קטנטנים, ועומס ואת מתארת שאתם לא יוצאים (כי עם שני קטנים), ואת די בודדה

חושבת שהתחושות שלך מתבקשות ממש וזה הזמן לצאת משם, לשתף ולטפל בעצמך.

לא אשת מקצוע מתחום הנפש, אבל בטוחה שיש מה שיכול לעזור ךלך.

שני ילדים קטנים וצפופים זה באמת לא קל בכלל בכלל

אני יכולה להגיד שהייתי במצב ממש דומה, את כותבת פה ממש את המחשבות שהיו לי. בערך חודשיים אחרי הלידה השנייה הבנתי שאני בדיכאון אחרי לידה, ופניתי לעזרה דרך הקופה (אני הלכתי לעו''ס של המרפאת נשים, אפשר גם דרך רופאת משפחה) והיום כל החיים שלי וההורות שלי השתנו ואני ב''ה במקום הרבה יותר טוב. אם מה שאת מתארת פה זה לא מחשבה חולפת אלא משהו שאת מרגישה לאורך זמן, בבקשה תפני לעזרה🩷 יכול להיות הרבה יותר טוב.

וטכנית- תנסי כמה שיותר להקל על עצמך. כמה שיותר להוריד סטנדרטים, למצוא דברים שיקלו עם הילדים, אם יש אפשרות לעזרה ממשפחה וכזה לקבל אותה. אם יש אפשרות שבעלך יהיה יותר נוכח. לנסות למצוא כמה שיותר זמנים שקטים לעצמך במהלך היום.

בהצלחה🩷

למרות שעברו 20 שנה מאז שחוויתי את הסיטואציה הזו

אני יכולה להזדהות עם כל מילה

הורות זה קשוח

ול2 תינוקות זה על גבול הבלתי אפשרי

זה בסדר שאת מרגישה אבודה

זה יותר הגיוני להרגיש ככה מאשר לשלוט במצב

מה שיכול לעזור קצת

זה שמישהו ישגיח עליהם ואת תצאי

אפילו ליום שלם

או אם זה אפשרי לכמה ימים

למלא מצברים

זה לטווח קצר

למצוא זמנים למנוחה אמיתית

לטווח הארוך לתכנן ילודה

או במילים אחרות למנוע עד שתרגישי אחרת

תקשיבי כשהם קטנים ותלויים בך על כל דבר זה קשהההההה

אני כל פעם שהילדים שלי מתלבשים לבד/ שמים נעליים לבד/ לוקחים אוכל לבד

אני בהלם

אשכרה סוף סוף הם יכולים לעשות משהו בלי שאני אעשה כל דבר כל דבר כל דבר.

הגיל שהם פצפונים והכל מגיע אלייך, את צריכה להלביש/ לחתך/ לקלח/ להרגיע/ לחבק

זה מתיש ושוחק מאוד מאוד.

אבל בסוף הם גדלים (ושלי עדיין קטנטנים, בני 5 ו-3)

והכל נהיה יותר קל.

בינתיים, מצטרפת למה שאמרו פה. לבדוק דיכאון אחרי לידה.

כי נראה לי כשהכל תקין חוץ מזה שמאוד מאוד מאוד מאוד קשה, יש גם דברים טובים ומהנים בהורות

ונשמע שאת ממש לא שם.

תחשבי שאם תקבלי חותמת רשמית מרופא יהיה לך קל יותר והסביבה שלך כנראה תבין אותך יותר ותתמוך בך יותר.

את ממש נורמאלית

יש זמנים ותקופות שהכל נראה קשה קשה קשה

אם המשאבים הפנימיים שלך מרוקנים אז בכלללל

זה עובר

ילדים גדלים

דברים נהיים קלים יותר עם הזמן

והופ אפילו תגלי שבא לי עוד אחד

לראות אמהות אחרות ולהניח שהכל סבבה להן זה פייק, אשליה.

בלי קשר- תבדקי חוסר בויטמין b12 תתפלאי לשמוע כמה זה משפיע בטירוף על מצב ועייפות רגשית נפשית

יכול להיות שכדאי לך גם להיעזר באיש מקצוע וכו' יש דרך הקופה, אבל בלי קשר לזה-

1. בדקת ברזל וB12 לאחרונה?

2. יש לך אפשרות לצאת להליכה יומית? הליכה בעיקר ופעילות גופנית מאוד משפיעים על הנפש

3. הגדולה (גם כן גדולה... היא בטח עוד לא בת שנתיים) בוכה עכשיו חריג או שתמיד היתה בוכה הרבה?

4. יש לך אפשרות שמישהו יקח את הילדים ליום שלם ואת תברחי לצימר ליד הים?

5. יש לכם ארגון התנדבות לעזרה אחרי לידה?

6. יש לכם באזור תכנית אימהות? מפגשים שבועיים במתנ"ס/אמא מלווה אמא/ וכו'?

צריך לבוא לעולם עם אח/ות גדולים 😍

והילדים שלי עוד עם ספייס יפה בינהם... זה גיל נורא נורא קשוח אבל חייבים לעבור בו בשביל לגדול 🙃

אין לי זמן לענות ארוך.

ומצטרפת לכל הדברים שהקודמות היו מעלי.

אבל רק יכולה לעודד שגם לי היה ממש ככה. ופתאום עכשיו הם קצת גדלו (עכשיו שנתיים וחצי ושנה וחודשיים), והתחילו לישון לילות. ואני מרגישה שהתחלתי לנשום ומבינה כמה היה קשוח לפני זה.

שיש גם דרך קופ"ח וגם מרפאות לנשים אחרי לידה שאפשר לקבל ללא תשלום טיפול פסיכולוגי מעולה.

הבדידות קשה מאוד. יש מעגלים של אימהות בסביבה שלך?

וזה לא היה דיכאון אחרי לידה

זה פשוט היה הרגשה שאין אותי וזהו.

מבטיחה לך שזה משתפר

אבל עכשיו תנסי לראות מה בכל זאת יכול לעזור לך

אולי יום בשבוע שאת יוצאת לבד עם חברות/משפחה/חוג/מסעדה וכן הלאה

במיוחד עם צמודים.

זה לופ שלא נגמר❤️

יש לך אפשרות להתאווררות קבועה פעם בשבוע? חצי שעה ביום? משהו שהוא שלך ולא רק של האמהות?

את עובדת? סביבה תומכת? את מונעת הריון כרגע?

התחושות שלך סופר לגיטימיות ואי אפשר פשוט לסבול אותם עד שהם יגדלו.

איפה את יכולה ביום יום שלך להקל על עצמך ולנשום אוויר? אי אפשר לחיות ולהחיות ילדים בלי דלק.

קודם כל את יכולה גם לא להניק. מבטיחה לך. אל תעשי מה שאת לא רוצה.

דבר שני, את יכולה לשלוח למסגרות (אם אני מבינה נכון הם לא במסגרות כרגע) ולצאת לעבודה ותהיה לך חברה והפוגה מהאמהות

גם בלי קשר לכסף שאולי זה לא משתלם. זה משתלם לנפש שלך. ובסוף זה ישתלם גם בכיס.

ואפשר גם בייביסיטר ולצאת עם בעלך

ולדעתי בשלב הזה - למנוע עד שתמצאי את עצמך מחדש, אם יורשה לי.

נשמע שהלבד והתלותיות של הילדים בך גומרת אותך אבל זה לא חייב להיות ככה

ולדעתי אין צורך בטיפול אם את יודעת מה חסר לך. את "רק" צריכה למלא אותו

חיבוק ענק אישה יקרה♥️

עם לצאת לעבודה. זה יתן לך אויר ולפעמים בעבודה אפשר למצוא גם חברות

והיא צוחקת שכל המשכורת שלה הולכת על תשלום למסגרות והיא יוצאת לכמה שעות חופש מהאמהות…

ולך אישה יקרה חיבוק ענק והרבה כוחות🫂❤️

ולמנוע להרבה זמן…

זה אומר שהם קטנים וצפופים

זה הרבה מאוד שינויים בתווך קצר

תני לעצמך זמן

(לשקול ממש גם מניעה)

זה באמת משתפר

הם גדלים

וזה נעשה יותר קל

ואת גם תפתחי מיומנות חדשות

ובעיקר- בלי ביקורת עצמית

(ואם את חושדת בדיכאון אז טיפול! אפילו לקחת הלוואה בשביל זה

זו השקעה לתווך ארוך ושווה כל שקל)

זה קריטי בשלבים האינטנסיבים האלה..

לא כל החיים ייראו ככה!!!

ובינתיים- אולי תנסי בימים שנעים בחוץ לצאת לטייל עם העגלה, ההליכה והשמש ממש טובים לנפש. ❤️‍🩹

הבנתי שזו שיטה נפלאה לבעיות קשב

שמלמדת את הילד על תפקודים ניהוליים, ועוזרת להתנסות בהם במסגרת כיפית, עם העברה של היישום למטרות תפקודיות יומיומיות.

יש דרך הקופה, גל קופה עד גיל מסוים (לא בקיאה). וביטוחים פרטיים אם יש החזר על ריפוי בעיסוק אז לכאורה כן

צריך אבחון רפואי שיש הפרעת קשב כדי להתחיל לטפל, לא יודעת אם כולם מתעקשים על זה.

קבוצת טיפול דרך הקופה, או הדרכת הורים.

על אחד על אחד כן

אם הבן של הפותחת לא מאובחן, אולי הוא יכול לקבל מענה דרך קבוצה.

יש מרפאות בעיסוק מוסמכות קוגפאן.

להתחיל עם הפניה להתפתחות הילד

אמור להיות החזרים מהקופה

מטפלות בנושא של תפקודים ניהוליים ועוזרות לילד לפתח אסטרטגיות בכל התחום הזה.

אבל קוגפאן זה מעולה אם יש

אז עשינו פרטי

שאחרות לא יטעו ויחשבו שבכללי במכבי. המון מטפלות מוסמכות קוגפאן זה קורס מאד נפוץ אצל מרפאות בעיסוק שעובדות עם ילדים.

כשמתקשרים למוקד במכבי ומבקשים לקבוע, עונים שאין מטפלות קוג פאן במכבי.

וגם אתמול הייתי באבחון אצל ילד אחר שלי וחזרו על זה שוב ושוב. היא אמרה שאין במכבי ושהיא ממליצה בכל זאת...

ברור שיש את זה אצל לא מעט מטפלות (מי שעברה עוד הכשרה נוספת) אבל לא במרפאות של מכבי.

לפחות זה מה שנאמר לי במרכז גדול במרכז.

קשה לי להאמין שבכל המכונים של מכבי אין מטפלות מוסמכות קוגפאן. ויש הרבה מכונים שעובדים בהסדרים עם כל הקופות ובוודאות יש שם.

אני ממליצה למי שאומרים לה ככה להתקשר למכון ספציפי ולשאול אם יש שם.

כנראה שאין את זה ברשימה של הנציג הארצי אבל בפועל יש במכונים

שאין משהו שמוגדר כטיפול בשיטת קוגפאן, אבל יש מרפאות בעיסוק רגילות שיש להן הכשרה גם לזה.

זה אחד הקורסים הכי נפוצים שמרפאות בעיסוק עוברות.

לא סביר בכלל שבכל מכוני מכבי אין. כנראה אין להם באופן רשמי כזה, ולכן אני ממליצה לברר ישירות מול המכון שם הם יודעים האם יש להן מטפלות מוסמכות לכך.

אני מתכוונת שהרכזת של התפתחות הילד התקשרה לנוירולוגית ילדים שכתבה לנו בהמלצות על קוגפאן ואמרה לה לא לכתוב את זה כי אין להם במכבי מטפלות לזה. נכון שבפועל קיימות מטפלות כאלו, אבל לא ברמה שמכבי מוכנים שייכתב בהפניה כי יש ממש מעט כנראה ולא משהו שהם מגדירים ברשמי שיש. ולכן אין דרך להגיע לזה דרך מכבי

כמובן שזה קיים. ולא, ממש לא כל מרפאה בעיסוק עושה את ההכשרה הזאת, היא יקרה וארוכה... צריך ממש לרצות להתעמק במענים לקש"ר...

עשה פלאים

הוא לא מאובחן. היינו לפני כמה שנים אצל רופאת ההתפתחות, ואמרה שזה נראה ממש הכיוון אבל בגלל שהוא בגן והמצב לא דורש טיפול תרופתי היא לא נתנה אבחון.

ב''ה המצב היום לא מצדיק טיפול תרופתי (לדברי המורים, ולאור ההישגים שלו וההתנהגות שלא מפריעה ב''ה).

אנסה לברר על טיפולי קבוצתי ואיך זה בקופה שלנו

מצטערת לאכזב..

אולי אני צריכה לנסות עם מטפלת אחרת,

אבל כמו בכל טיפול, יש מי שעוזר לו יותר, יש מי שפחות.

שאלון 1 את ממלאת, שאלון שני הגננת. את מביאה הכל למזכירה- הפניה ו2 שאלונים. היא סורקת ושןלחת לקופ"ח. את מקבלת אישור לאבחון אחרי שבוע- שבועיים. ואז את יכולה להתחיל לשלוח למכונים להתפתחות הילד את ההפניה ו2 השאלונים כדי להיכנס לרשימת המתנה לאבחון.

ספורט טיפולי קבוצתי הרבה יותר פשוט, אם זה בהסדר עם הקופה את רק מבקשת הפניה מהרופאה. תלוי במדריכה של הספורט אם את משלמת לה ומגישה קבלות כדי לקבל החזרים מהקופה או שאת מורידה התחייבויות ונותנת למדריכה.

אולי תבדקי אם יש החזרים מהביטוח, אם יש ,אז למה לא לעשות פרטי?

בהצלחה!!

יכול להיות שזה פיזיותרפיה ולא ריפוי בעיסוק. בכל מקרה כדאי לפנות להתפתחות הילד (פשוט תתקשרי להתפתחות הילד באיזור שלך ותשאלי מה התהליך ומה זמני ההמתנה.) כדאי לך לברר גם על הביטוח הפרטי, אבל ממה שאני יודעת ביטוחים פרטיים שמכסים טיפולי ריפוי בעיסוק מבקשים אבחון מהקופה כדי לתת החזרים. ואם זה לא משהו דחוף או שמשפיע על החיים אישית אין מצב שהייתי משלמת על פרטי, זה 300-400 לטיפול...

את ברשותך נדחפת לשאלה

איך יודעים איזה טיפול מתאים לו?

לקחתי כבר את השאלונים מהמרפאה, הם ידעו להתאים לו את הטיפול הנכון? או שאני צריכה לבקש משהו מסויים?

קצת נמנעתי מלהתקדם בינתייל כי אין לו קושי מובהק אלא משהו כללי מסורבל כזה כמו שתיארת.. והוא מאד מאד חכם ותקשורתי שזה מפצה על זה.

ניגשת לאבחון ראשון, משם זה מתגלגל.

אם המרפאה חושבת שיש צורך באבחון נוסף, היא תפנה.

לגבי לבקש - את מגיעה עם כיוןון על קושי בתחום מסוים? כמו קושי בדיבור? קושי בריפוי בעיבוק?

כי אם אני לא טועה אלה שאלונים שונים..

נמנע מטיפוסים, רק לאחרונה התחיל לקפוץ וזה עדיין מאד קשה לו, יש לו ריצה מצחיקה כזאת..

מוטוריקה גסה זה פיזיותרפיה, אבל בכל מקרה הייתי מתייעצת עם הרופא ילדים שלו, שיתן הפניה

הוא אמר לי למלא טפסים אם אני רוצה

ושבכל מקרה רוב הדברים שציינתי אפשר לחכות לפחות עד גיל 4 שיסתדרו לבד.

לי זה כן מרגיש שצריך חיזוק אבל הוא בלבל אותי..

זוכרת את ההמלצה הראשונה, הייתי בטוחה שעולמי חרב עליי חחח

בביטוח הפרטי שלנו אין כיסוי להתפתחות הילד..

תתחילי את התהליך בלאומית עם הטפסים. מרגע הגשת הטפסים קיבלנו תור דיי מהר, תוך איזה שבוע שבועיים.

משם התגלגלנו.

אם המרפאה בעיסוק תחשוב שזה לא אצלה, היא תפנה לאבחון פיזיו.

לגבי ספורט טיפולי, שיתפתי פה בעבר.

התחלתי קבוצה חדשה במקום מוכר יטעם הקופה, הילד הלך פעמיים וכל יום מתחנן ללכת.

הוא ממש נהנה. יש שם עוד 4 ילדים בגילו, כל אחד עם קשיים אחרים וכולם מסתדרים שם מצוין. ממליצה.

המלצה לאן לפנות (זה גם עוזר להקדים את התור אח"כ למה שצריך)

במקביל תתחילי ספורט טיפולי, זה בכל מקרה יעזור (במידה והמדריכ/ה טובים)

לא בטוחה שבמכון יסכימו להכניס לרופא לפני כל האבחונים (ככה בכל מקרה היה בסניף שלנו, הלוואי שאצלהם זה שונה)

שלוש, משהו כזה, והוא המליץ לי איך להתקדם הלאה.

בלאומית עשו את המוות כדי לזכות להיפגש איתה, מי שישמע המזכירה משלמת לה מהכיס הפרטי שלה.

יהלום נדיר שהשמישמור אם יגעו בו יותר מידי 😈

צריך הפניה מרופא ילדים, או שאפשר פשוט לקבוע?

מקבלים ילדים עד גיל מסוים?

הבן שלי כבר עבר כמה סבבים בהתפתחות הילד, של פיזיותרפיה לריפוי בעיסוק. אבל אצל רופא התפתחות לא היינו.

יש לו תור נוסף לאבחון של ריפוי בעיסוק, אבל אני רוצה משהו יותר כולל.

כשהבן שלי היה בן שנה ו9 הרופאת משפחה אמרה לי לפנות לרופא התפתחות, פניתי לסניף של התפתחות הילד אצלינו וקבעתי תור לרופא התפתחות.

זה היה הדבר הכי פשוט בכל הסרט הזה של קלינאית תקשורת-פיזיותרפיה-וריפוי בעיסוק.

@רוני_רון במקביל תקבעי כבר תורים לבדיקת שמיעה וראיה כי תצטרכי את זה.

ותלכי לאף אוזן גרון מומחה כי לפעמים נוזלים או דברים באוזניים ובמערכת אא"ג גורמים לסרבול.

אבל בכללית צריך הפניה של רופא ילדים, ואז לםנות למכון להתפתחות הילד הרלוונטי ולבקש תור, צריך למלא איזה טופס ארוך (שלחו לנו 5 דפים, לא יודעת אם הכל שלנו או חלק בשביל המסגרת), ואז אפשר לקבוע את התור. כל זה ואנחנו כבר היינו פעמיים עם הילדה אצל רופא התפתחות והם אומרים לנו לחזור (ומדובר על ילדה עם תסמונת דאון שמטופלת בכל מה שצריך).

בכנות, אצלנו זה מרגיש מיותר, כי יש לה גרף התפתחות משלה וכאמור, היא כבר מטופלת במעון בכל המקצועות הפרא-רפואים, אבל אולי הוא יכול לשפוך קצת אור על ילד 'רגיל'

מבקשים ספציפית תור לרופא התפתחות?

כי מילאנו שאלונים להתפתחות הילד, וקבעו לנו כל פעם תור לאבחון, אבל רק של פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק.

השאלה אם אני צריכה לבקש משהו נוסף, או שהם קובעים אבחון לפי מה שעולה מהשאלונים.

ישירות למכון הרלוונטי ושואלת, הכי טוב.

להתקשר ישירות ולהגיד שאת רוצה תור לרופא התפתחות ושאת רוצה לדעת מה הפרוצדורה

לא יודעת אם דווקא רופא התפתחות זה מה שאני צריכה, או שיש עוד אפשרויות. בגדול אני רוצה אבחון יותר כללי, ולא רק ספציפי של ריפוי בעיסוק.

עד איזה גיל רופא התפתחות מקבל?

אני יודעת שיש דברים בהתפתחות הילד שהם עד גיל 6, ויש דברים עד גיל 9. הוא עכשיו בן 7.

אני אמורה להיות שם עוד שבועיים באבחון של הריפוי בעיסוק. תוהה אם לנסות להתקשר ולברר לפני, או לשאול כשאני כבר אהיה שם.

אני הייתי חכמה ישר שזיהיתי בעיה מילאנו שאלונים ושלחנו, לא חיכיתי יותר מידי

אני הייתי חכמה עכשיו בנושא אחר, קבעתי תור שנה קדימה לפסיכיאטר ילדים (אחרי שרשור הכדור, שיהיה תור נראה אם יהיה צורך).

קלינאית/ריפוי בעיסוק - שנה וחצי קדימה, לפחות באזור שלנו...

לרופא התפתחות או שזה יוצא שנתיים וחצי המתנה עד שמתחילים לטפל??

אנחנו עשינו אבחון קלינאית כבר לפני חצי שנה, ורק עוד חודש יש לנו רופא התפתחות, אז בעצם התחלנו רשימת המתנה מאז

ריפוי בעיסוק שהיא גם צריכה - אמרו לנו שרופא התפתחות יחליט אם יש צורך ואז יפנה אותנו...אז בעצם שם נחכה לתור לאבחון ורק אז נתחיל רשימת המתנה

היו שנים שהיה מותר לקחת מיילדת פרטית מתוך הצוות הקיים והוחלט שזו אפלייה בין נשים במצבים כלכליים שונים.

אני מבינה שהיום מותר חקחת אבל היא בתור מלווה ולא במקום המיילדת במשמרת

עשיתי אצל אחת כזאת קןרס הכנה ללידה ראשונה

לא יודעת אם מלווה במרכז

0523115963

אני לא מהמרכז

אבל מאמינה שיש שם כאלה

ונשמע לי גם שיכולה להתאים דולה ביומכנית

מבחינת הגישה

קוראים לזה ביומכניקה של הלידה

וממה שאת מחפשת נשמע שזה יכול מאד לענות על הצורך

ליוותה אותי פעמיים והייתה ממש פרקטית. ממש לא עצות וסגולות

אני מצאתי אותה שם בזמנו

מדהימה

למדה ביומכניקה של הלידה.

הכי אלופה שיש

‏‪+972 58-580-2617‬‏

לטיפול נפשי יש יותר דברים

קבלות שכתוב בהם טיפול זוגי/ אישי.

דרך האתר של המילואים

יש שם כמה שדות למלא שבגדול זה להעתיק מהקבלה (שם המטפל, טלפון שלו וכאלה)

אם זה לא על הסעיף של טיפול נפשי שמוגדר למטפלים מוסמכים, לא צריך מעבר לקבלה...

לטיפול הנפשי צריך להוסיף גם תעודת הסמכה של המטפל.

זה הקישור שהגשנו בו היום, מקווה שהוא מעודכן (נעקוב ונראה) -

TipoolRigshi360 פניה למרכז מילואים 360 קרן הסיוע השתתפות בעלויות טיפולים רגשיים

ממליצה אחרי יום יומיים להיכנס לאיזור האישי באתר מילואים ולוודא שנפתחו בקשות לפי מה שהגשת.

שווה להגיש!

ובהקדם כדי שיהיה זמן לתקלות 🙄

מה שעבד לי זה לנסות להכין הכל פינגר פוד

תפוא בתנור בצורה שהיא יכולה להחזיק

טוסט לחתוך רצועות שתוכל למצוץ

פנקייקים כנל

על כמויות לא התעקשתי איתה מעולם (עדיין אוכלת כמו ציפור) אני לא מאמינה בזה… ולא רוצה להכניס לה יותר מידי התבוננות בצלחת…

זוכרת שהייתי מנסה לפני בקבוק באמצע היום להציע אוכל כלשהו

לא ץמיד עבד אבל לפעמים משך אותה עודמחצי שעה שעה ואז כבר השתפרות

וזה תהליך לחלק ילדים… לאט לאט…

חיבוק

עם הזמן היא תגדיל כמויות ותוריד הנקות.

היא שותה מים במהלך היום?

אם לא, יכול להיות שהיא יונקת בשביל נוזלים.

לא כתבת כמה היא יונקת במהלך היום.

האם היא יונקת גם בלילה?

נשמע שהיא נמצאת איתך כל היום ולא במסגרת.

זה יותר קשה ככה להוריד את ההנקה ולהגביר את המוצקים, כי זה כל הזמן זמין.

רעיונות לדברים שהיא יכולה לאכול:

פשטידות, קציצות, טונה, מרקים, ירקות מבושלים, פנקייקים, פירות

לק"י

בסופי שבוע ובשבתות הוא באמת לפעמים בעיקר יונק.. או שהוא מכרסם פירות שלמים רכים/ בננה בכפית.

לא תמיד הוא אוכל טוב, גם אם יש מרק וכדו'.

אצל המטפלת הוא אוכל בבוקר מנת פירות, ובצהריים מרק עם עוף, ירקות ועדשים.

שניצל, קציצות-בשר/עוף/ירקות, מוקפץ עם עוף/ בשר טחון, פירות, אבוקדו, טונה, פיצה, שליליות גבינה, פשטידות, אנטיפסטי, אורז עם עדשים, אמרת שהיא לא רוצה לחם- אפשר לנסות עם ממרחים שונים- חמאת בוטנים, חומוס, טחינה לראות אם אולי משהו כן זורם לה.

לגבי איך תאכל יותר, אפשר לנסות להביא מאכל אחד וכשמפסיקה לאכול להביא לה עוד סוג וכך הלאה...

ולגבי ההנקה אחרי- אצלי תמיד רצו הנקה למנה אחרונה כל עוד אפשרתי...

אני לא מכירה ילדים בני שנה שלא יונקים ולא מקבלים תמ"ל אפילו שתיאורטית זה אפשרי.

גם אצלי בן 11 חודשים בעיקר יונק.

נשמע שהיא אןכלת ממש יפה, נותנת לך רעיונות מה הבן שלי אוכל-

ציפס בטטה, ירקות מבושלים של מרק, אצבעות של ירקות ופירות חיים חתוכים, אבוקדו, לחם עם חמאת בוטנים/ טחינה/ חומוס, פנקייק (אפשר גם פרווה עם מים במקום חלב), חביתה, קציצות, דגים, פסטה, עוף, ובטח יש עוד דברים שלא כתבתי...

ואכילה חברתית מאוד עוזרת, הוא יושב בכיסא שלו לידנו, אנחנו אוכלים והוא אוכל, ככה הוא אוכל יותר.

ועדיין אף ארוחה שלו לא מחליפה הנקה חוץ מזאת אצל המטפלת.

בבית הוא תמיד יונק כמויות יפות גם אחרי ארוחת מוצקים יפה. (והוא גם שותה יפה מים)

רובם עד גיל שנה וחצי+ חיו בעיקר על הנקה.

תנסי לא להילחץ מזה. כי הם מרגישי כל הפספוסים האלה.