לא מצליחה לקום מוקדם
ואז מתארגנת בלחץ.
וככל שאני יותר בלחץ ככה הילדים פחות משתפים פעולה.
היום הילדון בן ה3 החליט שהוא רוצה לנעול סנדלים כי היום קיץ ויש שמש
בהתחלה עוד ניסיתי להתדיין עד שהרמתי ידיים והלך עם סנדלים
אבל לאכול צ'יטוס ובמבה לארוחת בוקר זה כבר לא הסכמתי
וגם הוא לא הסכים לאי הסכמה שלי....
אני מכינה *עם הילדים* את הכל מהלילה
הבת שלי בוחרת מה ללבוש ומקפלת לעצמה עד רמת הגרב והנעל.
שואלת אותם מה הם רוצים לאכול מחר
והבוקר אצלינו יחסית רגוע ככה
אני אישית לא מכינה מהערב,
אבל זה יכול להיות פתרון.
גם חוסך זמן בבוקר, וגם חוסך חיכוך עם הילדים.
להכין את הבגדים בערב, לבחור עם הילד מה ללבוש. אפשר גם להלביש בערב הכל או חלק.
וגם אוכל- להחליט בערב מה מכינים או להכין כבר בערב.
אבל כל כך עייפה מכל היום שכבר אין לי כח
ברור שזה חוסך הרבה.
אפשר להכין בגדים למחר גם בצהרים.
אולי בזמן שלוקחים בגדים בערב, לסדר גם לבוקר?
אולי תוך כדי קיפול כביסה?
תראי איפה את מצליחה להכניס את זה במהלך היום.
אני עושה את זה עם עבודות הבית
יודעת שבערב אין לי כח לכלום
אז כלים כביסות וכו הכל אחר הצהריים
צריכה להכניס גם את הכנת הבגדים לילדים.
בבוקר,
גם בגדים *שהם עצמם* הכינו מראש יכולים לא לבוא להם בטוב ולא יסכימו ללבוש אותם. גם זה קורה...
אבל בכל זאת משתדלים להכין מהערב, בדרך כלל זה כן עוזר
ולפעמים גם שקיות לבוקר.
אני מארגנת בבוקר חמישה ילדים לבד, כולל את עצמי, כולל הנקה, ושניים מתוכם עם הפרעת קשב וריכוז אז הכל כפול בזמן.
מה אני עושה?
קודם כל קופסאות אוכל מוכנות במקרר מהערב, בבוקר אני לא נכנסת לדיונים מה לשים לך בלחם, אין סיכוי שאני מספיקה בבוקר. גם בקבוק מים מוכן במקרר, בבוקר אני לא מתחילה לשטוף ולמלא, גם שקית עם טעימה לבוקר מוכנות מהערב עם בייגלה/קורנפלקס/בננה ותמר בדוק וכד'. מי שיכול אני מלבישה אותו מהערב ואז נשאר רק נעליים. מי שמפספס מעירה רבע שעה קודם . זהו, קמים,נטילה, בגדים, סירוק ועפנו.
לוקח שעות!!
רק סירוק יכול להיות מריבה שלימה וזה אין איך לעשות מהלילה😏
אני שולחת בלי סירוק וקוקו. מי שרוצה ללכת לגן כמו יהושע פרוע, שיהיה לו לבריאות. מעדכנת את הגננת שזה בחירה של הילד. ברגע שזה יתחיל להפריע להם הם יפסיקו להשתולל ויסתרקו כמו שצריך.
אם הקוקו קריטי, וזו מריבה חוזרת ונשנית, למה לא לגזור לו פוני?
קטני ומתוקאנחנו גם מנסים מלא
אוכל לילדים זה בעלי מכין (מהלילה)
מלא פעמים הילד הולך לתיק פותח אותו ומחסל את האוכל שהכינו לו ואז אני צריכה להכין סנדוויץ נוסף
או כמו היום שהוא פשוט רצה לאכול לחם והושבתי אותו עם לחם וצלחת לאכול שזה גם זמן להכין.
אני לא מלבישה מהלילה, פחות מתחברת לזה.
כן משתדלת להכין אבל לא תמיד יש לי כח.
אבל הילד על כל דבר יש דין ודברים
קודם כל לא רוצה להתלבש בכלל!
ואם כן אז לא הבגד הזה
ולא הנעליים האלו
ולא מסכים שאסרק אותו (נס שעוד רגע חלאקה! יש!!)
ולא מסכים לשים כיפה
ורגע אני הולכת להתארגן בעצמי, צרחות של התינוקת כי הוא החליט שהיא ספסל.
וכשאני באה להרים אותה אז מושך לה בשיער.
ולא מדברת על זה שממש ממש חשוב לי להתפלל שחרית בבוקר
וכבר יש ימים שלא מגיעה לזה.
באמת אני חושבת שאני צריכה לקום יותר מוקדם
ולארגן כמה שאפשר מהלילה. כנראה שההתארגנות תהיה יותר נינוחה.
עושה לך בית ספר רק בבקרים או שזה תמיד ככה.
נשמע שהוא לוקח הרבה אנרגיה וזמן.
אם הוא עושה את זה בבוקר אולי הוא בתת מודע יודע שזמן הפרידה מתקרב ואז זה מוציא ממנו שדונים קטנים. אם זה התנהגות קבועה אז אולי לראות אם צריך לעבוד על הצבת גבולות (כמו נגיד שהוא הופך את התינוקת לספסל), אבל כמובן בבוקר אין זמן להתעסק בזה. לפעמים עוזר שכותבים לו פתק טוב לגננת שהוא התארגן יפה וזה מעודד להירגע. אולי הוא משועמם אז לתת לו תפקיד להכניס לתיקים קופסאות אוכל, או לחלק לכל אחד בשקית עוגיה ובננה או משהו כזה. אפשר להגיד לו מהערב מה התפקיד שלו שיקום מכוון מטרה.
אצלי האמת אני כ''כ בלחץ כי אני לא יכולה לאחר לעבודה (מורה) ואין לי מי שיעזור לי לארגן אותם אז בכלל לא מאפשרת התבכיינות בבוקר, אני פשוט מודיעה שאני יוצאת לעבודה ומי שרוצה יכול לבוא איתי, ומי שלא ישים נעליים ילך יחף... 🫣 הם מבינים שאין להם אפשרות להתעסק עם גבולות, וזה קטע, ביום חופשי יש אצלי יותר התבכיינות בבוקר כי אני פחות מהדקת חגורה .
גיל מאתגר
כל ערב מקלחות זה פרשיה
ובבקרים כאמור
ובלילות כשהוא מתעורר הוא בכלל שדון
אבל עכשיו כשחושבת על זה זה די זמנים קבועים
אחה"צ כשמשחק לרוב די רגוע ושלו אצלנו.
ושבתות בכלל שלווה בחווה
ופתקים לגננת זה רעיון נהדר
אנסה ליישם
לק"י
בטח בגילאים הצעירים.
זה כ"כ מקל בעיני.
לבנות שלי (בנות כמעט 7 ו-4.5) אני גורבת גרביים ונועלת נעליים כשהן עוד חצי ישנות. לזרז עוד משהו בתהליך ההתארגנות.
זה ברור לי שזה מאוד מקל להלביש מהלילה
פשוט תמיד אמא שלי הייתה אומרת שהיא לא מבינה איך מלבישים ילדים מהלילה ואח"כ שולחים אותם
וילד צריך ללבוש בגד פרש בבוקר
בקיצור זה ממש לעקור אמונות של שנים (של אמא שלי, אני ת'אמת אפילו לא ניסיתי את העניין)
לק"י
כי אני זוכרת אותנו ישנים עם פיג'מות.
אולי פשוט זה נמשך מאז שהם תינוקות, שאז הם לובשים אותם בגדים בלילה וביום, ובבוקר אני ממש לא מחליפה להם סתם.
כבר לא נצטרך לשכנע
מציעה מנסיון רב
שמיים וארץ
כמעט ולא עושה כלום בבוקר חוץ מלארגן אוכל
ויש לי בשלל גילאים כולל 3
קמה ב7ועשרה וב7וחצי כולם מוכנים בדר''כ...
עם הרבההה פחות מריבות ולחץ מלפני
בלי חיפושי בגדים בסלים
בלי מלא הפסקות לשי באמצע הסנדביץ' רק לסגור כפתור ורק להלביש שרוול
אין זה גאולה
בלי לזלזל באמא שלך😉
אבל בשביל זה י שלנו בית מלשנו
להרגי שמה טוב לנו
אולי תנסי ותגידי שלך זה לא נכון
וזה מצוין
היתה תקופה שבאמת הלבשתי פיג'מות עד שחברה שהיא אמא יותר מנוסה ממני הפצירה בי לנסות. ממש מקל.
המפספסת לובשת פיג'מה (וגם זה תלוי בתקופות) והתינוקת עם מכנס פיג'מה אם יהיו דליפות מהטיטול (גם ככה צריך להחליף טיטול).
הגדולים (בני 5 ו-7) מתארגנים לבד תוך כמה דקות- נעליים, כיפה וציצית. וכולם מגיעים יחד לצחצח שיניים. לוקח לי חצי שעה רק בגלל הבת שעמים מפספסת... והאמת אני צריכה לנסות לסדר גם את השיער שלה בערב. אולי יצליח לתפוס.
אגב, בשבת זה הזמן היחיד שלובשים פיג'מה, והגדולים שלי ממש שונאים את זה😅 הם לא אוהבים שצריך להתלבש בבוקר שוב...
ובבוקר רק לסרק מלמעלה עם מסרק?
הלא מקצועית...
הילד מחפש תשומת לב. מחפש שיראו אותו, שישימו לב לרצונות שלו, שישימו לב שהוא פה.
לכן הוא יושב על התינוקת, לכן הוא מביע דעתו על הבגדים והנעליים וכו.
א. הייתי מנסה לתת את היחס בדרך החיוב. כמו להציע לו 2 בגדים שהוא בוחר ביניהם. או משחק תחרות צי לבוש ראשון (בינכם, או מול התינוקת). או סיפור אם מאורגן מהר בלי בעיות. או טבלת התנהגות עם הפתעה בסוף כשהיא מלאה. והרבה שבחים על מה שכן עושה- רואים שאתה גדול שאתה כבר מתלבש ממש לבד לא כמו התינוקת. איזה יפה אתה כשהקוקו מסורק. וכו.
ולפעמים גם לא להכנס לפינות. לא רוצה קוקו/כיפה/נעליים וכו.שילך איך שרוצה. מביאים לגננת בשקית ואומרים שהילד לא רצה/רצה משהו לא מותאם וזה מחכה לו לכשירצה.
ממליצה על הספרים של 'לייף סנטר' מזכיר את מה שפירטו כאן על תקשורת מקרבת.
ועוד טיפ- לשים מוזיקה בבוקר זה עוהש אוירה טובה
שהדבר הכי משמעותי זה לקום מספיק מוקדם
אם זה קשה, להתאמן על זה עד להצלחה (וללכת לישון מוקדם)
אם קמים מאוחר, לא משנה מה מכינים קודם, נכנסים ללחץ.
אצלי הבקרים רגועים, אני ובעלי קמים מספיק מוקדם כדי להכיל בלתמים, כל אחד מתאושש מהשינה בקצב שלו, שותה, מתארגן ומארגן מה שהוא צריך, כמעט תמיד יש זמן מיותר.
הלוואי ואצליח לקום יותר מוקדם
תודה!
הפתרון שמצאתי לבקרים יותר קלים זה להכין מהערב
גם אם אין לי כח אני יודעת שזה ישפיע על הבוקר אז אני אכין להם בכריכים ממרח שזה יותר קליל
מכינה בבוקר את הקופסאות אוכל/כריכים לכולם
ממלאים בקבוקים ושמים במקרר
בגדים למחר מוכנים
כשקמים ישר מפעילים מוזיקה (בקול חי מיוזיק מתחיל מ7 בבוקר)
ואז בגדול נשאר רק להתלבש, להלביש ולשים בתיקים.
לבנות משתמשת בשפריצר להרטיב מעט את השיער ולאסוף..
לומדים לתקשר נכון עם הילדים, להניע אותם לפעולה, להבין מה הצורך האמיתי שלהם (ספוילר: זה לא במבה)
וכך יודעים איך לתת את המענה.
על קצה המזלג:
1. להבין את הצורך שלהם להביע עמדה ודעה
2. להבין את הקושי לדחיית סיפוקים
3. להבין את הקושי לצאת לבד מטנטרום/ לרדת מהעץ/ למצוא מוצא מהסיטואציה
4. לשקף להם את כל זה
5. להציע אלטרנטיבות אבל לא אלטרנטיבה שמעודדת את ההתנהגות. כלומר לא להציע ארטיק במקום במבה, אלא להבין שהילד זקוק להובלה שלך. אז במקום במבה להציע חיבוק
6. הסחות דעת
7. פידבק חיובי
לדוגמה:
אני רואה שמאוד חשוב לך לבחור מה לאכול. זה משמח אותי שאצה גדל וכבר יודע להגיד מ. בא לך לאכול. אתה כל כך גדול ומקסים וזה מרגש.
אני רואה שאתה ממש מתעקש לאכול במבה.
עכשיו בבוקר לא אוכלים במבה. (בכי)
אני רואה שקשה לך להתמודד, אני איתך אוהבת אותך ורוצה בטובתך. אני פה לתת לך חיבוק ולתמוך בך.
אם הוא זקוק לגבולות, אז להסביר עכשיו בוקר, לוקחים קופסת אוכל ובגן אוכלים עם כל הילדים.
להסביר איך מתנהל העולם. בפשטות לא בכעס ולא בחשש.
אם הוא זקוק לפורקן, להגיד לו אני רואה שאתה ממש רוצה לצעוק, אתה רוצה שנצעק יחד?
למשל אצלנו אם אני מתחילה לשיר אל תירא ישראל אל תירא.. כששרים ואריה אם ישאג אז הוא שואג ממש חזק וזה מוציא ממנו את כל האנרגיה שהייתה אצורה בפנים.
אני נותנת לו לשאוג ועושה כאילו אני נבהלת ואז אנחנו צוחקים ומתחבקים.
כל החכמה היא לזהות את הצורך, מה יושב מאחורי ההתנהגות.
הסחות דעת למשל את פותחת את הדלת ומסתכלת על משהו: יואו איזה יופי, מה זה?? היום נגיד היה את סמל החטופים בשמיים אבל כל דבר מגדול ועד קטן יכול להוות הסחת דעת. למשל כלי תחבורה מעניין או כפתור שנפל ליד הדלת.
או אפילו לא משהו מוחשי. נגיד את באה לצאת וואי שכחתי, הייתי צריכה להתקשר לסבתא לספר לה משהו, וואי וואי רציתי לספר לה על..
שימי לב לא להגיע למאבקי כח והתנגדויות..
ללמוד תקשורת מקרבת זה נכס אח"כ גם עם הילדים הבאים שווה את ההשקעה.
נגיד עם הסנדלים החלטת לזרום, תעצימי את זה- אני רואה שהיה לך חשוב לבחור בעצמך מה לנעול, איזה יופי שאתה ילד גדול ויודע לבד מה אתה רוצה. פעם כשהיית קטן אמא הייתה צריכה לדאוג שתלבש נעל מתאימה לעונה. עכשיו אתה גדול מספיק וכשתרגיש שקר לך/ כשיהיה יותר קר, נעבור לנעליים סגורות.
או להגיד אני שמחה שאפשר יום אחד ללבוש מה שרוצים, זה ממש כיף.
הרבה פעמים כל מה שילד רוצה זה שיראו את הרצונות שלו. אם אנחנו רואים אז כבר אין לו עניין בהפגנה. אבל אם אנחנו נכנסים איתו לעימות עוד יותר יש לו צורך להגן על העמדה שלו.
ממש השראה!!
יש לך רעיונות איפה אפשר לללמוד יותר על הגישה של תקשורת מקרבת?
פודקאסטים או חומרי קריאה?
אני למדתי אצלם, אבל בטוח יש עוד חומרים.
שמעתי המלצות על רותי דריאל שהיא בגישה ההיקשרותית שזה מאוד דומה (אומרים שיש הבדלים אבל לא למדתי בצורה מסודרת את הגישה ההיקשרותית כדי לעמוד על ההבדלים)
ממליצה לא ללכת על תקשורת מקרבת כללית (העקרונות נכונים לכל מערכת יחסים לא רק בין הורים לילדים)
אלא להתמקד בהורות בגישת תקשורת מקרבת. כי בכל זאת זה שונה תקשורת בין שני מבוגרים לעומת תקשורת של הורה-ילד.
אחפש אותם ברשת
ככל שאת פחות פנויה ויותר בלחץ את פחות בשיח עם עצמך על התגובות שלך ונכנסת ללופים שלא היית נכנסת אליהם אם לא היית בלחץ.
יש לי דוגמא מהיום, באתי לקחת את הקטנה שלי מהמעון ובשער עמדה אמא שהחזיקה תינוקת והייתה לה גם ילדה בגיל של הבת שלי (שנתיים)
הילדה רצתה לעשות משהו שהאט את האמא, אבל האמא שהחזיקה את התינוק רצתה להתקדם, נצר מצב שהן עמדו והתווכחו, ואני חשבתי לעצמי, אם היא הייתה נותנת לילדה לעשות את הדבר הקטן שרצתה כבר מזמן היה נגמר הויכוח.
בפועל שאנחנו לחוצים אנחנו חושבים פחות בהגיון ויותר נתונים לכל מיני טעויות בחשיבה, לכן אני ממליצה עם כל הקושי תנסי או לקום יותר מוקדם או להתכונן בערב לפני כדי שתהיי בישוב הדעת ותראי איך כמות ההתעסקות יורדת והבוקר נהיה קליל יותר כי כל מאבק את פותרת בקלות גדלה יותר ובמשחק וחיוך
עזרתן לי מאוד
הבוקר היה יותר נינוח ב"ה
מקווה שימשיך ככה גם בימים הבאים.
הילדים מרגישים את הסנטר שלנו
לפעמים מרוב שגרה או טרדות או עומס, אנחנו פחות בשליטה על הסיטואציה ומתרגשים/ מופתעים/ חסרי יכולת לנווט את הסיטואציה.
יכול להיות שעצם הכתיבה והקריאה עזרו לך לחזק את הסנטר שלך וזה לבד השרה רוגע על הילד.
שימשיך להיות טוב!
חמי וחמותי עושים מחר מסיבת חנוכה בבית והם גרים מאוד רחוק
אנחנו בכללי לא נוסעים לשם הרבה כי קשוח לנסוע עם כל הילדים
ממש רציתי שיסייעו לשבת כי זה הכי נוח אבל לא הסתדר כי אח אחד לא יכול להגיע וחשוב להם
שיבוא
הקטע הוא שעלינו מקשים
אם אנחנו מגיעים למסיבה זה אחרי הדלקת נרות ונגיע רק באזור 8 וחצי בערב.כלמשנה אנחנו מגיעים שכולם בקינוח!!!
אז אמרתי לחמותי שבוע שעבר שממש קשה לנו להגיע אז היא הציעה שנישאר לישון
בעלי כל חייו בתפקיד הילד המרצה של הבית. והם מנצלים את זה!!!! לו היא אמרה שקשה לה שנישן אצלה כי גם האח השני נישאר לישון..
אני תוהה לעצמי למה אנחנו אף פעם לא בעדיפות אצלה? לא מעניין אותה שאולי פשוט נחליט לא לבוא?
זה כך גם בפורים תמיד כי לא רוצה שנישאר לישון והפסקנו ללכת והיא די מרוצה , לא מתלוננת על כך.
אגב גם בשבת שבע ברכות של גיסי היא אמרה לי שובל שלא אמרה לבת שלה להישאר לישון על. (הבת גרה רבע שעה מהאולם שאכלנו בו)
מי שזוכרת היא לא הסכימה שנישן כולנו אצלה עם הילדים וגם לבת שלה יש ילדים!!! אז למה דוקא אנחנו לא????
אני כרגע תוהה האם ללכת בכללי קשוח לי ממש הנסיעה ועוד בפקקים של חנוכה עם תינוק וילדים קטנים
ועוד ביקשו שלא נבוא בידיים ריקות, זה מצחיק אותי להביא אוכל לסוף האוכל.... העיקר לומר שהבאנו
לי באופן אישי בא לא להגיע ולא לענות אם יתקשרו...למה אנחנו צריכים תמיד להגיע במסירות ייראה שלא אכפת להם בכלל
הכל זו תחושה שלי.... בעלי כמובן חושב אחרת כי הוא אוהב לרצות אתם
בכללי בעלי מגיע מבית כמו שאת מתארת
הידור מצווה קודם להכל
ומאוד מאוד מקפידים על הלכתחילה ולא להסתמך על היתרים גם אם יש.
זה מתבטא בכל דבר. פסח, סוכות, נר חנוכה, שבת, כשרות...
זה מגיע בעיקר מחמי.
אבל, כשבעלי אמר לאבא שלו שרק אם הגשם ממש מרטיב לו את המצעים הוא נכנס הביתה
או שהוא נכנס ויצא שוב
אבא שלו ממש גער בו שזה לא הידור מצווה וזה אסור לפגוע בעצמו או בשינה שלו ברמה כזו בשביל השינה בסוכה. ושזה כבר גובל בלעשות את התורה קרדום לחפור בה...
וזה אנשים שגם שנצ רק בסוכה ומשתדלים אפילו שהכל בסוכה ובכללי תשבו מעין תדורו לחיות בסוכה כל החג.
לא אומרת שום דבר אישי על אבא שלך, אולי בו זה לא פוגע וזה בסדר
כן היה חשוב לי להניח את זה פה בשביל שאר המשתתפות בפורום שקוראות את זה.
אני פחות בעד משככי כאבים ויותר בעד לתת לגוף לעבוד
אבל בלילה מלחיץ אותי לישון כשהחום עולה ואני לא בשליטה
ואני תוהה מה נכון לעשות 🤔
את מדברת עלייך או על ילד קטן?
אני לוקחת משככי כאבים, אבל בשביל הכאב, לא בשביל החום.
ותלוי גם כמה החום גבוה. 38.5 לא דומה ל40.5
בכללי הגוף צריך מנוחה. תקשיבי לגוף. אם את עייפה תלכי לנוח. אל תאכלי אם את לא רעבה (הרבה פעמים מערכת העיכול קצת מכבה את עצמה כדי שהגוף יתמקד במערכת החיסון)
גם אם את אוכלת - דברים קלילים. מרק, שייק, דברים כאלה. אני הייתי תמיד גם שותה תה.
תנסי כמה שיותר לנוח גם נפשית. עזבי אותך מהמיילים שצריך לענות להם וכו. תהיי במיטה תקראי ספר. כשתהיי עייפה תישני. כזה…
ונראה לי שהגוף מספיק חכם בשביל להעיר אותנו בעת מצוקה. לא מבטיחה. אבל כך נראה לי.
בדיוק בגלל מה שכתבת למטה שזה מפחיד לתת לחום לעלות בלי להיות בבקרה.
אם לא, תביאי אותם אלייך למיטה
וגם
אני נותנת נורופן/אקמולי אם החום מעל 39
או אם החום נמוך יותר אבל הילד סובל
לא ממהרת לתת אבל גם לא נמנעת מלתת לילד כי גם לאפשר לגוף מנוחה ולא מלחמה מאפשר החלמה טובה יותר.
זו גם ההמלצה שאני מכירה
בלילה בפרט אצל תינוקות כן לתת כי את לא במעקב.
הבן שלי מתנגד לתרופות, אז לא רבה איתו אם זה לא חיוני (אנטיביוטיקה נניח)
אבל הוא כבר גדול יחסית, בלילה מעיר אותי אם לא מרגיש טוב.
בגיל קטן יותר נתתי לפני השינה
הסברתי שבלילה חייבים.
מלבישה בגדים קלים.
לא מכסה בשמיכות.
בלילה לרוב אעדיף לתת. ואם לא אתן זה כבר שאראה שחיונית ובסוף חולי וכבר לא מעלה חום גבוה.
הולכת לישון
כדי לא לקום לילד קודח
הכןונה בגיל הקטן... אחרי גיל 5 לא
אין מחלוקת על זה שהאקמול לא באמת מטפל ב'מחלה'. אבל עצם זה שילד (וגם אני) לא סובלים. נותן לגוף את הכח להתמודד עם המחלה.
שינה טובה ובאופן כללי רוגע- שנכוף לא בסטרס של כאב בעיני הרבה יותר מקדמים את היכולת של הגוף להתרפא
וקשה לישון עם חום גבוה, צמרמורות, קור וכו'. בנוסף לפעמים שותים פחות, אוכלים פחות, ודווקא החום הגבוה בעקיפין מונע מהגוף את הדברים שהוא באמת צריך בשביל להחלים.
לא נמצא קשר בין לקיחת משככי כאבים ומורידי חום לבין התמשכות המחלה, אבל נמצא קשר ישיר בין אי לקיחת התרופות הנ''ל לבין סבל שאפשר למנוע בקלות.
אני לא אומר שצריך לקחת תרופה בכל פעם שיש 37.7 מעלות, אבל אם באופן כללי יש סבל ויש יום גבוה (או רק אחד מהם, תלוי בהקשר) - אין סיבה להמשיך לסבול בשם איזו מחשבה כאילו הגוף הוא מכונה משומנת שאף פעם לא טועה ולא צריכה עזרה מבחוץ.
הזעה היא מנגנון מבורך בשביל לקרר את הגוף, אבל במצבים קיצוניים היא גורמת למוות מהתייבשות או ממחסור במלחים.
שימוש לא נכון במערכת החיסונית הוא מה שגורם לאנשים אלרגיים לסבול ואף למות, כשהם נחשפים לחומר שאין בו כל סכנה אובייקטיבית.
חולי אסתמה וזאבת גם כן סובלים מאוד ואף עלולים למות בגלל תגובות מוגזמות של הגוף שלהם, שתוקף את עצמו במקום לתקוף פולשים אמיתיים.
הרפלקס שמחייב אותנו לנשום עלול לגרום לנו לטבוע, וניסיונות של הגוף למלא סידן במקומות מסוימים בעצמות בשביל לחזק אותן, גורם לנו לסבל מיותר ולדלקות כואבות.
כשאנחנו בלחץ המוח שולח אדרנלין בשביל שיהיה לנו יותר כוח, אבל ההורמון הזה יכול לגרום להתקף לב ולמוות מהיר במיוחד.
בן 26
רווק
בגדול הכי נשמע לי זה ספר אבל לא יודעת איזה ולא ממש רוצה לשאול אותו...
יש לכן רעיון?
שובר לגלידה שיכול לצאת עם חבר
אם הוא בקטע אז אולר
אם יש לו תחביבים אז משהו שקשור אליהם
אחים שלי עונים להגדרה הזו
מה ישמחו לקבל- וואו מלא.
משקפי שמש
ארנק
שובר ליציאה לאוכל (רק לשים לב שזה בכשרות המקובלת אבל בירושלים נניח יש המון מבחר)
פעם קנינו לאחים שלי מתנה כניסה לחדר בריחה הם נהנו ברמות! זה קצת יקר, לא כתבת תקציב..
אפשר שובר לאטרקציות שונות ומגוונות
אגב סוודר יפה גם יתקבל בברכה (אבל צריך להכיר גם את הטעם וגם את המקובלות)
בקבוק טרמוס איכותי (ששומר על חום באמת יותר משעה-שעתיים)
מקציף חלב לקפה.
חפתים (בחורים שאוהבים אלגנט מחזיקים קולקציה יורת גדולה מאוצר העגילים שלי)
עניבה
צעיף/כפפות
נעלי בית חמות
פיז'מה חמה
גאדג'טים לפי תחומי ענין, צריך להכיר את הבחור המדובר.
לידיעה- חרדים לא כל כך קונים ספרים.
ספרי לימוד- בחור ישיבה אז יש לו בישיבה
ספרי קריאה- לוקחים מספריה
ספרי עיון- זה יכול להיות שכן, אבל מאד אינדיווינדואלי כל אחד לפי טעמו מה יקנה.
אנחנו לא חרדים, אבל אפשר לומר שקרובים לשם (חרד"ל/דת"ל תורני), ואין דבר שישמח יותר את הבנים שלי מאשר ספרים חדשים (ספרי קודש, הכוונה, אבל גם ספרי קריאה) וגם את בעלי, בעיקרון, אבל הוא כבר למד למנן את עצמו, כי הספריות אצלנו מתפוצצות...
מה שכן, צריך לדעת מה בדיוק הם רוצים וצריכים. בעבר הייתי קונה לבעלי ספרים ולא קולעת לטעם שלו🙈 אז למדתי לתת לו לקנות לעצמו...
אבל אצל הבנים שלי - המתנות הכי שוות שקיבלו לבר מצווה היו שוברים לקנייה בחנות ספרים. הם התלבטו שעות אילו ספרים לבחור, כמו שנשים מתלבטות איזה בגד לקנות...
בעלי והילדים (חרדים) לא קונים כמעט ספרי קודש
יש להם מספיק ממה שקבלו/ קנו בעבר
יש לי ילד אחד שקונה ספרי קריאה וילד שני שלא אוהב לקרוא
אז לא יהיה לו מה לעשות עם שוברים לספרים
והמתנה הכי טובה בעיניי לבחור ישיבה חרדי היא כסף מזומן שיקנה מה שהוא רוצה
או שוברים שאפשר לקנות בהם הרבה סוגי דברים
כי זה גיל שהטעם האישי מאד ספציפי וגם אם מכירים אותו
לא בטוח שקולעים לטעם
הבנים שלי ממשיכים לקנות אף שהמדפים שלהם מתפוצצים מספרים🤭
בכל אופן, הפתרון שהצעת בסוף הוא טוב לכל מי שלא יודעים מה לקנות לו🙂
וגם בילדות
אבל ספר זה מהדברים הלא שווים לחובבי קריאה
תמיד גמרתי את הספר ביום או בלילה שקניתי אותו.
כן היה לנו מנוי לכל ספריה אפשרית..
לק"י
ספרים טובים. כאלה שאני קוראת הרבה.
חבל רק שאין הרבה כאלה...
(ואוהבים לקנות ספרים זה לא בהכרח כל חובבי הקריאה).
לא יילך לחדר בריחה או מסעדות
מאוד למדן
לא יסתובב עם משקפי שמש
חגורה, סוודר, מחברת, מנורת לילה
גאדג'טים שקשורים לתחביבים שלי כמו ציור/ נגינה / קריאה
תלוי מה התקציב
אבל הייתי משקיעה בבקבוק תרמי טוב (בשביל שתיה קרה/חמה/גם וגם). אם תרצי אשלח לך המלצה.
תקני בצבע בנאלי. נגיד שחור.
משהו שלא מסובך גם לנקות.
כיף לקחת ללימודים, ולא צריך בשביל זה טעם אישי מי יודע מה.
את יודעת איזה כיף זה שהשתיה החמה לא מתקררת בגלל שהתרכזת שעה? ואפשר להביא מהבית קפה טעים ולא את הקפה-חדר-מורים שבישיבה.
או משהו אחר שקשור, לא מספיק יודעת מה מותאם לבחור ישיבה:
תיק ללימודים (צריך לדעת איזה גודל בערך הוא צריך)
סטנדר נוח ללמידה עצמה?
אם הוא מסכם/כותב לעצמו הערות אז מחברת מעולה עם עטים טובים.
בעצם, אם אוהב קפה או תה אז אפשר להביא מגוון של תה/קפה שווה. (משהו איכותי)
לספרים.
אין מצב שיוצאים לקניות ולא חוזרים עם ספרים....
וזה ככה ברוב המשפחה שלי.
וזה בנוסף כמובן להשאלה מהספריה של 9 ספרים לשבוע
זה פשוט לא מספק אותנו...
אין כמו ספר חדש טרי מהחנות
ולפותחת-
הכי טוב זה להביא סכום כסף או שובר מתנה כמו גיפטא
אם דווקא מתנה
אז:
ארנק
מברשת לכובע- אפשר לחרוט שם
עט עם חריטה
צעיף
אוזניות בלוטוס
הגיוני שהילד קיבל ורמוקס ביום שישי ועדיין מתעורר מסכן בלילות?
היו לו תולעים, ראיתי אותם. שמנו לו וזלין בפי הטבעת וזה עזר. ביום שישי נתנו לו ורמוקס ולא ראיתי שיפור משמעותי, עכשיו הוא התעורר בוכה ומסכן ולא ידע מה הוא רוצה והיה נראה בבירור שמשהו מציק לו, לא הסכים לי למרוח לו וזלין וחזר לישון ככה.
שמנה אחת לא מספיקה, ואז ממליצים לתת שני לילות ברצף.
כמובן אני לא גורם רפואי
אבל זה מה שנאמר לנו
או שאפשר לתת על דעת עצמי עוד מנה?
אני נותנת חופשי עוד מנה
אבל לא לוקחת כאן אחריות
תודה על התגובה!שמש בשמייםהרופאה השנייה שלנו אומרת מנהגים אחת ואז אחרי שבועיים עוד מנה
זה פשוט הבדלים בין רופאים
יש כאלה שנותנים טיפול משפחתי ויש כאלה שרק למי שסובל...
אתמול בלילה הייתה לי תחושה ממש מציקה בפי הטבעת, אז הרהרתי שאולי נדבקתי, אבל איך אפשר לדעת על עצמי?
אם ממש רואים את התולעים, ההמלצה היא לתת טיפול לכל המשפחה, בגלל שזה באמת מאוד מדבק. אבל בשביל זה באמת תצטרכי לבקש מהרופא
ולהחליף מצעים ומגבות, לכבס הכל ב60 מעלות.
הוא לא בגישה של לתת לכולם כי לאחד יש (סה"כ הגיוני, השני עדיין עם טיטול אז נראה לי פחות מדבק ככה ואנחנו מבוגרים אז גם פחות יש לנו ממי להידבק והילד בטח נדבק בגן)
אולי לאור העובדה שמציק לי אז כן כדאי שגם אני אקח, צריכה לבדוק אם מותר בהריון והנקה...
נכון
נגיד באתר של כללית, כתוב שמחודש רביעי היא נחשבת בטוחה לשימוש
בחודשים לפני כן, פשוט אין מספיק מחקרים אז צריך להתייעץ עם רופא לפני שימוש.
זו תרופה שיש לה שם רע משום מה, אבל מכמה רופאים ששאלתי, היא דווקא נחשבת בטוחה לשימוש. (ושוב, לא לוקחת אחריות על התשובות שלי בפורום, רק משתפת מידע)
תבקשי מרשם לכדורים!
שלא תצטרכי לקחת את הסירופ המגעיל🤢
ורק אומרת שלפעמים לטחורים יש תחושה שמזכירה תולעים.
וגם אצלנו הרופא לא ממליץ על טיפול משפחתי.
אני באמת יודעת שזה גישות שונות, צודקת
אבל אם מציק אולי כן כדאי לברר
לא לקחתי כלום.
התולעים חיות זמן מה ואז מתות.
הבעיה אצל ילדים שהם מגרדים, ואז הביצים נדבקות לציפורניים ומשם לפה 🤢
מבוגרים שומרים על היגיינה, ולכן לא ממשיכים את ההדבקה.
וגם, למבוגרים התולעים פחות מציקות לעומת ילדים. גם אצל ילדים - יש כאלו שהתולעים פשוט לא מפריעות להם. בד"כ במשפחות אפשר לראות שאלו אותם ילדים שנדבקים שוב ושוב... האחרים גם עשויים להידבק אבל זה לא מציק להם והם לא מגרדים ולא ממשיכים את מעגל ההדבקה.
יש לי גיס דתל"ש, בזוגיות עם קונסרבטיבית.
אנחנו דוסים מתנחלים.
היא טבעונית.
הם פציפסטים.
עד כאן רקע.
הם עשו חנוכת בית אצלם, כיבדנו
מפה לשם בעלי התבקש להגיע בלי האקדח. כיבדנו
אני אחרי שיחה קשוחה עם בעלי על מצבנו, אחרי התברברות בדרך כי שלחו לנו כתובת לא ברורה+ פקקים של המרכז
אני כבר עייפה, רעבה ועצבנית, אבל בשעה טובה הגענו.
נכנסים לריח של מרק טוב, שבושל בבית. אני נזכרת שהוא אמר שהוא אוכל גם טרפות. מבינה שאני צריכה לוותר על המרק.
רואה פיצה קנויה, נרגעת, מגלה שהוא מחמם אותה בתנור.
מישהי דתייה מהמשפחה מביאה לביבות, אני בונה על זה, מגלה שגם אותם הוא מחמם.
מסתכלת מאיזו פיצרייה הפיצה, בודקת עליה בגוגל, כתוב שהיא כשרה ללא תעודה. מבינה שגם עליה אני נאלצת לוותר.
נזכרת באירוע חלבי שעשינו לא מזמן, כמה השקעתי שיהיה מכל סוג גם משהו טבעוני...
בעלי מרים טלפון לפיצריה ומבין שיש תעודה, עוצר את גיסי מלחמם את שאירות המגש של חומם. אוכלת משולש פיצה קרה, עם תוספות שאני ממש לא אוהבת. וזהו, כי אכלו מהמגש הזה גם כאלה שלא אכפת להם מכשרות...
וככה אני מסיימת את הערב עם אכזבה גדולה, עייפות, רעב, עצבים
אהה ושיעמום מנושאי שיחה לא מעניינים.
הרופא אמר שלילד (בן 4) יש כנראה אסטמה, ונתן טיפול במשאפים לחודשיים -
כל יום פעמיים, ובכל פעם 2 לחיצות מהכחול ו-2 מהכתום.
התחלנו לפני כמה ימים, והילד התחרפן. הוא עצבני בטירוף וישן המון המון.
יכול להיות שזה קשור למשאפים?
ובכלל קראתי את תופעות הלוואי בעלון ונלחצתי.
המינון שהוא לוקח נחשב גבוה?
בהמשך שהגוף יתרגל כבר לא יהיה ככה אל תדאגי.
זה לא נחשב מינון גבוה הוא כבר גדול
אבל איך גיליתם רק עכשיו? מה היה בשנים קודמות?
הוא רגיל למשאפים בכללי?
הבן שלי מקבל מינון הרבה יותר גבוה (בן 3 עוד מעט) ואין לו תופעות כי הוא כל הזמן על זה
לגבי השינה אני לא מכירה תופעת לוואי כזאת.
יודעות בערך תוך כמה זמן עוברות תופעות הלוואי?
וזה נכון שזה ממכר ושאחר כך אי אפשר להפסיק?
סטרואידים זה לא ממכר, אבל יש תופעות לוואי ידועות. לצערנו אם יש מחלה שדורשת טיפול לפעמים זה הטיפול היחיד המתאים והוא מציל חיים.
אם את חוששת אפשר לקבוע תור לרופא ריאות לילדים
איזה תופעות לוואי?
לא ראינו אצלה עצבנות במהלך השימוש במשאפים
ובטוחה שהרופא אמר לקח 2 לחיצות המכחול פעמיים ביום?
בעיקרון הכחול עד כמה שידוע לי הוא רק לזמן התקף..
לבת שלי היו התקפים חמורים שהיא הכחילה ונסענו איתה כמה פעמים למיון והכי הרבה אמרו לנו פעמיים לחיצה אחת מהכתום, ובזמן התקף פעם או פעמיים מהכחול
אולי זה מינון גבוה אם רק עכשיו התחילו לתת משאפים כי בדכ מתחילים עם 2 ליחצות מהכתום בלי הכחול/אפור.
אנחנו לקחנו תקופה ארוכה 4 לחיצות מהכתום ומהכחול יותר -בילד קטן יותר אז המינון לא חריג.
אבל- כן כדאי להתייעץ עם רופא ריאות טוב!! לא סתם רופא ריאות , לצערי יש לי ניסון מר עם רופאים סנדלרים...
גם אצלנו זה המינון שניתן כבר פעמיים
ובזמן התקף אפשר משאף כחול בלי הגבלה.
פעם אחת קיבלנו גם 3 פעמים ביום מינון כזה.
פשוט יש לו כל הזמן צפצופים מהריאות (בסטטוסקופ, לא בנשימה),
והמון דלקות ריאות חוזרות.
לגבי העצבנות בוודאי
לגבי השינה דווקא הרבה פעמים זה עושה הפרעות בשינה אבל בטח גם קשור לפחות בעקיפין
אבל אם הוא מקבל סטרואידים אז חד משמעית
זה משפיע מאד.
לא מכירה בשביל להציע תחליף, אבל זה תרופה חזקה ביותר
אם כן איך נותנים אותו בחופשיות ככה?
לנו נתנו הנחיה לתת חודשיים 4 לחיצות ערב , 4 בוקר למנוע התקפים וזה לא עזר
אם זה כזה חזק איך נותנים ככ הרבה והיד קלה על ההדק?
לוקח זמן להתאושש
תלוי אם שן היה תחתונה או עליונה
תחתונה זה יותר זמן להתאושש
אני לרוב סבבה במחלות/כאבים, וגם אחרי העקירות (כירורגיות) תוך יום יומיים הייתי בסדר.
בעלי חולה הרבה יותר בקלות וכל כאב חמור יותר אצלו ולדעתי לקח לו שבוע פלוס אחרי עקירה כזאת.
מאד הזהירו אותי אבל תכלס עבר בשלום.
עם משככי כאבים לא הרגשתי כלום.
הרופא אמר לי שזה נורא משתנה משן אחת לשניה, תלוי מה י ש מתחת לשורש. לפעמים עובר שם משהו חשוב.
בנוסף מה זכן משמעותי אולי זה שי שהרבה הגבלה באכילה, ולפעמים נוטלים אנטיביוטיקה שזה בעצמו מחליש.
בעקירה אחת לקחתי משכך כאבים שחזרתי הביתה וממחרת לא הרגשתי כלום
בעיקרה אחרת, אצל אותו רופא, היו ביומיים הראשונים כאבים חזקים שהצריכו משככי כאבים ועוד כשבוע+ כאבים שהסתדרתי בלי משכך.
תלוי איפה השן..
ממליצה להיערך עם מלא משככי כאבים, אוכל קר ורך..
אחרי 3 ימים בדרכ הרגשתי יותר טוב.. לבעלי השן הייתה באלכסון ולקח המון זמן לעקור אותה וההתאוששות הייתה ממש קשה..
לי היתה עקירה ממש פשוטה, יצאתי מהעבודה, הלכתי לעקירה וחזרתי מיד לעבוד... לדעתי אפילו לא לקחתי שום משכך כאבים
על פי המלצה של רופא שיניים מצוין שאני סומכת עליו.
הלכתי לשם פרטי, עלה לא מעט, אבל הרופא שיניים ששלח אותי לשם אמר שהמחירים שם יחסית זולים ביחס לפרטי.
יכולה לתת מספר בפרטי.
גם שן שגדלה לרוחב והייתה קרובה מאוד לעצב והייתי סופר מרוצה.
מה שכן המחיר…
זו שן עליונה, והיא לגמרי בחוץ אז מקווה שזה יעבור בטוב 🙏
לא אכפת לי לקחת משככי כאבים, אני פשוט זוכרת את עצמי אחרי פעם אחרת שעקרתי שהגעתי הביתה וישנתי שעות. אבל אני לא זוכרת איך הרגשתי בימים שאחרי 🙃
מתארגנת על אוכל רך וקר בעזרת ה'.
חוששת איך אסתדר עם הילדים... לא להרים בן שנתיים וחצי זה קצת קשוח
לא לדבר ולא לצעוק עוד יותר קשוח עם ילדים בחופש 😆
וואי וואי חייתי שבוע על אוכל של תינוקות בגדול חחח
אבל זאת היתה עקירה כירורגית של 2 שיניים כלואות… גם בשני צדדים
מבחינת הכאב, אחרי 3 ימים אם שמרת שלא יזדהם, אמור להיות בסדר, בטח אם את עם משככי כאבים.
ממה שהבנתי עקירה של שן כלואה זו החלמה קשה יותר.
ובשני צדדים, זה באמת חוסר יכולת לאכול...
הרופא רצה להוציא לי 2, אבל כרגע רק אחת מציקה אז העדפתי לעשות צד אחד כדי שתהיה לי אפשרות לאכול בצד השני
אין סיכוי שהייתי חוזרת לשם חחחחחח
אז כבר עשיתי כל מה שצריך
כמה אפשרי לקחת אקמול ולהסתדר ?
בעל במילואים וכו..
יש שיניים מורכבות ושיניים קלות.
בכל אופן, לי עקרו שן מורכבת מאד
באותו יום הרגשתי זוועה
למחרת הרבה הרבה יותר טוב,
ופעם אחרת עקרו לי שן בינה בקלות, והרגשתי מעולה, אפילן בלי משככחים, חזרתי לעבודה באותן בוקר
שמעתי את הקטן שלי (בן שנתיים וחצי) בוכה, הלכתי לבדוק מה קורה כי אחד האחים מציק לו הרבה לאחרונה, אני מגלה אותו סגור בחדר והרגליים שלו קשורות. הלם!!
כעסתי מאוד על הילד (בן כמעט 7) ואמרתי לו שזה אסור ורק גויים רשעים עושים ככה, אבל תכלס אין לי מושג מה הייתי אמורה להגיב. רוצה לדבר איתו על זה מאוחר יותר לא מתוך כעס.
מצד אחד אני מבינה שזה מעשה שובבות ילדותי ולא משהו אכזרי כמו שזה נתפס בראש שלי, אבל אני בכל זאת מזועזעת מהרעיון
ילד בן 7 הוא עדיין קטן ושיקול הדעת שלו לא רחב במיוחד
הוא כנראה ראה בזה סוג של משחק
אין מה ממש לכעוס
הייתי אומרת בפשטות שאסור לסגור ילד אחר בחדר וכמובן שאסור לקשור אותו וזהו
להשגיח עליו שלא יעשה
וגם להמשיך לומר מה מותר ומה אסור
בסוף זה אמור לחלחל
ילד בן שנתיים צריך השגחה מפני בן 7
זה הגיוני לגמרי
לא יודעת מה הייתי אומרת לו אבל הייתי דואגת שאם שניהם בבית תמיד אחד מהם יהיה בטווח ראיה של מישהו בוגר.
יודעת שזה קשה על גבול הלא ישים, אבל ילד שמסוגל לעשות דבר כזה יכול לעשות גם משהו מסכן חיים שהוא לא מבין שזו המשמעות, ונראה לי שההשגחה פה מהותית.
סליחה אם אני מלחיצה
ואגב לדעתי ההתנהגות הזאת לא הכי תקינה לגיל. חוץ מההצקות לקטן הוא מתנהג בסדר? וההצקות הן ברמה הזאת?
ודווקא עם דברים מסוכנים הוא ממש נזהר
כנראה שכאן הוא לא הבין את המשמעות של מה שהוא עושה
אני חושבת שצריך להזהר לא להכניס כאלה רעיונות לראש של עצמינו
חברה אמרה לי שהיא לא הולכת לשירותים כשהיא לבד עם הילדים
וואלה לא נשמע לי תקין בעליל.
אמא היא גם בן אדם עם צרכים.
גם לי יש ילד שובב מאד מאד מאד
והוא קטן ולא מבין סכנה
ועדיין יותר הייתי חושבת איך למנוע מצבי סכנה לא עי השגחה מתמדת שלי
(אלא אם כן השגרה אצלכם זה ש2 ההורים בבית, ואפילו אז)
יש לי ילד בן 6. גם בת השלוש וחצי שלי מבינה מה הכוונה מסוכן
אז הייתי מסבירה שלקשור זה מסוכן.
מה שמסוכן הוא רק ברשות ובהשגחה של אמא. כמו לגזור, לחתוך, לקלף..
(אגב אצלינו יש מלא דברים מסוכנים באמת בגלל הקטן. גם מטריה זה מסוכן- כי בקלות משתחרר שם שפיץ דוקר. ועוד שלל דברים בסגנון. וגם גומיות קטנות זה מסוכן. ושקיות מכולת. ועוד ועוד.)
ואגב לשכב ככה 5 דקות ואפילו 10 זה לא כיף אבל לא מסוכן
ואני חושבת שיש פער בין לא ללכת חמש דקות לשירותים וכשאת יוצאת לוודא שאף אחד לא עשה משהו קיצוני לבין לתת להם להסתובב בבית חצי שעה-שעה ואז לגלות ילד כפות בחדר סגור.
וגם עם הפער, וואלה יש ילדים שאי אפשר ללכת איתם לשירותים. עם הגדול שלי ממש לא הבנתי למה אי אפשר להגיד לילד "שב פה רגע עם ספר אני תיכף חוזרת" בגיל שנה וחצי. וגם אני בזמנו חשבתי שהוא ילד ממש ממש שובב.
עם השניה שלי גיליתי מה זה שובב בקיצון (ואני אפילו לא יודעת אם באמת גיליתי איתה את הקיצון). בגיל גם יותר קטן וגם יותר גדול באמת פחדתי ללכת לשירותים, ולפעמים הרשיתי לעצמי ומצאתי אותה במצב מלחיץ. אז גם אם משהו נראה לא ישים, האלטרנטיבה היא לפעמים מחיר שאת לא רוצה לשלם וכן יש מצבים וילדים שדורשים ממך למתוח את הגבול ואם צריך גם להביא בייביסיטר שתהיה איתך בבית.
השובב שלי הוא השלישי
וכן הוא מלמד אותי דברים שלא ידעתי..
על סיכונים וסכנות
ואנחנו ממגנים את הבית
אבל המחשבה שלי זה איך הבית יהיה בטיחותי ולא איך יהיה לי כל הזמן זוג עיניים עליו
אני באמת לא מתרחקת ממנו לחצי שעה.
בגדול שהילדים בבית אני איתם כל הזמן
אבל היא מדברת על ילד בן שבע! השובב שלי בן שנה וחצי ואכן אין שכל אין דאגות ויש צרות
(למשל, למדו בגן שאש חם ומסוכן0 אז הוא רוצה להכניס יד לאש לבדוק אם חם..)
בגיל 7 אמור להיות הבנה של סכנה.
ועם בן השש שלי, וגם בת השלוש וחצי- כן אני מצפה שדברים מסוכנים לא ייעשו.
דברים אסורים קורים מעת לעת..
פעם הם שחקו בשרוכים והכינו שרשראות וקשרו לצוואר
הסברתי שחוטים על גוף זה מסוכן
ואסור לקשור על יד על צוואר או על רגל.
וזה גם גרם לי להעלות את החוטים למקום לא נגיש לפעוט כי הוא לא מבין סכנות...
שימי לב שאמרה שעושה מה שאסור (סבבה לצערי גם שלי) אבל מה שמסוכן לא
לכן הדגשתי שאפשר להרחיב את מטריית הסכנות.
לא נרשמו נזקים לטווח הרחוק 😅
אחים עושים שטויות, לא הייתי הולכת ללא תואם גיל-אלא להבין מה קורה ביניהם, ולהעלים דברים מסוכנים.
(אקדח סיכות למשל, אני מכירה מישהו שהידק את אח שלו הקטן, והוא היה מעל גיל 7)
לא יודעת אם זה גרוע יותר או פחות אבל בעיניי זה מזעזע. וממש יכול להישאר עם ילד לכל החיים.
אני גם חושבת שזה מאד תלוי מה הגיל של הילד שעשו לו את זה, כמה הוא מבין שזה בצחוק (וגם כמה זה באמת בצחוק), ואיך הקשר בין שני הצדדים - אם מדובר באחים שהם חברים ברגיל זה יעבור הרבה יותר בקלות מאשר אם כמו שהפותחת תיארה שהילד הקטן כבר רגיל שהגדול מציק לו.
ולגבי הסיכות, זה שזה קרה חא הופך את זה לנורמטיבי.. נשמע ששם זה נגמר בסדר ואני שמחה בשבילו, אבל הידוק יכול להיגמר ממש רע. זה ממש ממש מסוכן
לכן אמרתי שצריך לדאוג שלא יהיו נגישים דברים מסוכנים ללא השגחה, כולל דברים כמו דלגית-שמעתי על אח שהחליט שאח שלו הקטן זה כלב וצריך להוציא אותו לטיול, בנס נגמר בטוב!
הקשר נורמטיבי בין אחים זה קשר שמציקים בו הרבה וגם משחקים ביחד.... וכשההפרש גדול-יותר מציקים😅
גם לילדים בני 7 אין יותר מדיי שיקול דעת...
יכול להיות שיש גם קושי אצל הילד, וצריך לדבר על הדברים, אבל גם לזכור שאחים מציקים ואין להם יותר מדיי שיקול דעת
אבל בקשר נורמטיבי הם בגיל כזה כבר מבינים מה פוגע ומה לא.
גם אנחנו הלכנו מכות, אבל לעולם לא מכות כואבות. ואני מסכימה ששיקול הדעת מעורער אבל יש דברים שנראה לי צריכים להיות ברורים, לא מאליהם אלא כי ילדים נתקלים בסיטואציות ושומעים את התגובה של מבוגרים אליהם - ילדים מנסים להכנס לקופסאות/ארונות למשל, אז עד גיל 7 הם שומעים מספיק פעמים (בטח אם יש אחים קטנים) שזה מסוכן, וידעו שנגיד להכניס ילד למזוודה ולסגור זה דבר מסוכן, גם אם הם לא מבינים מה בדיוק הסכנה.
אותו דבר קשירה של ילד, בגפיים או בצוואר, נראה לי שעד גיל 7 ילד נתקל/מתנסה במספיק שטויות כדי לדעת שזה מסוכן ושזה משהו שלא ייעשה.
בחוויה שלי ההצקות הן יותר דווקא בין גילאים קרובים. אולי בגלל שזה מה שחוויתי זה מה שנראה לי נורמטיבי, לא יודעת.. כשאני קואה הצקות בהפרשי גיל גדולים זה נראה לי סימן לדינמיקה לא בריאה בכללי ולבעיה שמסתתרת תחת מעטה תמים ולא להצקות נורמליות
המכות שילדים הולכים הרבה פעמים כואבות
לא בהכרח שבגיל 7 יודעים שקשירה היא פגיעה
אישית אני מצפה מילד בן 7 להבין על דברים ספציפיים שהם פוגעים, אבל אולי במקרה קיצון באמת יש ילד שהגיע לגיל 7 בלי לשמוע מעולם שזה מסוכן ואז הייתי בודקת טוב טוב מה גרם לו בגיל 7 להחליט לראשונה בחייו לקשור מישהו .
ילדים הולכים מכות כואבות. אמרתי שאצלנו בבית דאגנו לא להכאיב כשזה היה הצקות סתם. זה היה דוגמא לזה שאם ילד יודע שמשהו פוגע הוא *אמור* לדעת לא לעשות אותו
זה נשמע מזעזע אבל הוא לא רואה את זה כמו שאת רואה.
הייתי מסבירה שלא תקין ובו זמנית מפקחת קצת יותר, כמה שאפשר כמובן.
נשמע לי שזה משהו שהוא שמע או ראה - מספיק שראה תמונה שמתארת את הגולים לבבל, וכבר הראש שלו חשב איך להמחיש את זה במציאות... ומי יותר טוב בשביל המחשה מאשר האח הקטן וחסר האונים?
בכל אופן, אמרת לו נכון, שזה משהו שגויים רשעים עושים, ולא אחים שאוהבים זה את זה.
נראה לי שבשיחה איתו תדגישי יותר את האהבה והאחווה שביניהם, וגם תנסי לנתב אותו שיסביר לך מה קורה לו לאחרונה, למה הוא מציק הרבה לאח הקטן. נשמע לי שבזה טמון הפתח לשיפור המצב, כך שלא יישנה מקרה כזה.
ואם את רואה שהוא לא מבין כשמסבירים לו דברים כגון אלה, אולי כדאי לבדוק לעומק אם ההתנהגות שלו תואמת גיל או לא...
ובינתיים כמובן כמה שאפשר להשגיח ולהגן על הקטן. (ומי כמוני יודעת כמה זה קשה, מאוד קשה......)
אני חושבת שחשוב להסביר לו למה זה לא בסדר, חוץ מלהגיד לו שזה לא בסדר
לנסות לחשוב איתו ביחד מה אחיו הקטן הרגיש כשהוא היה סגור בחדר לבד ולא יכל לזוז
בעזרת ה' אדבר איתו על זה שוב ביישוב הדעת.
כמובן שעכשיו אני רגועה יותר ויכולה לחשוב על זה בצורה יותר שקולה
