איך בעלך מרגיש?

אני מניחה ששניכם בסערת רגשות גדולה..

נראה לי שכדאי לראות איך הוא ולהגיב בהתאם - אם איכשהו את מרגישה שהוא לא מבין את חומרת האירוע אז ברור שלדבר על זה ולהסביר כמה זה מסוכן.

אבל ככל הנראה הוא מבין מצוין ורוצה לקבור את עצמו מהבושה. ואם את מסוגלת - זה הזמן שחשוב לתמוך בו ולדבר על זה כדי לנסות לחשוב איך זה לא יקרה שוב. כן להגיד שקשה לך, זה ברור, אבל גם לנסות לחשןב על דברים פרקטיים, ואם אפשר לא בצורה האשמה, ואפילו בצורה של "אנחנו" כי זה באמת לא נתפס, אבל זה יכל לקרות גם לנו באותה מידה כמו שזה קרה לו.

וחיבוק. המחשבה על מה היה יכול לקרות יכולה ממש להטריף את הדעת. זה כל כך מפחיד! 

כי אחרי המקרה הזה, הוא יהיה הרבה יותר זהיר.

כנראה היה בעומס גירויים.

אין לדעת כמה הסחות דעת היו לו. מי שלא רגיל שכל הזמן הילד איתו לא מרגיש מוזר בלעדיו.

תחשבי איזה סערה מתחוללת אצלו בפנים.

פשוט לחבק ולהיות שם בשבילו. לבכות יחד על הטלטלה, לבכות יחד משמחה והודאה שזה רק נגמר בזה. לחבק את הילד יחד.

תאמיני לי שלשניה לא היית רוצה להתחלף איתו עכשיו ולהתמודד עם המצפון.

ומעניין מה הילדים האחרים חושבים/ מרגישים. אולי הם נבהלו בעצמם איך לא שמו לב שילד חסר.

כדאי לאוורר רגשות של כולם, להיות טובים אחד כלפי השני.

החוסן המשפחתי שלכם נמדד בדיוק בסיטואציות כאלו.

האם תוכלו להתעלות על התכונה האנושית של זריקת האשמה אחד על השני (איך שכחת, איך לא שמת לב, איך בלבלת אותי, איך הסחת את דעתי, אם יונתן לא היה רב עם משה זה לא היה קורה, אם לא היית מתקשרת זה לא היה קורה, זה אשמת הקופאית עד שהיא סיימה זה בלבל אותי)

ותוכלו להיות שם אחד בשביל השני, ללמוד, להסיק מסקנות, להשתפר ולצמוח.

וחיבוק לך על החוויה!!!

ממש מטלטל.

ב"ה שהילד היה עסוק בממתקים ולא בפחד שהוא לבד 😪

אני לחוצה על הילדים באמת

כי זה להבין שאפשר בעצם לשכוח גם אותך...

ומודה שאני כועסת עליו...

שגם אתה בעצם שכחת את אח שלך.

שווה לפתוח את זה מחר באווירה טובה.

תיעזרי בכלים להתמודדות עם משבר:

לספר את האירוע כפי שהוא עם מסגרת, התחלה אמצע סוף

להדגיש בסוף חזרנו לחנות ואספנו את הילד והכל היה בסדר.

תשתמשי במודל אפרת

אירוע- מה קרה

פרשנות- למה זה קרה

רגש- מה אני מרגיש לגבי זה

תגובה- איך אני מגיב למה שקרה.

(מקווה שאני לא מטעה ח"ו, כותבת מהזיכרון, לצערנו היו לא מעט אירועים בשנה האחרונה שהצטרכנו שיחה עם יועצת על איך מתווכים אירוע לילדים)

אפשר לעשות את מתוך "משחק" כלומר מתודה.

למשל קוביית צבעים שכל צבע מרימים קלף אחר או סביבון ומי שעונה מקבל אסימון או איזה משהו.

מצד אחד לתת להם לדבר מצד שני לא באווירה שתפחיד אותם.

ואח"כ להמשיך את הערב כרגיל. זה מאוד חשוב כדי להעביר מסר שעכשיו הכל בסדר.

היה, דיברנו על זה, נגמר, ממשיכים הלאה.

הכלל אצבע הוא שאם אחרי שלושה ימים עדיין יש מישהו שמתקשה להתמודד למרות התיווך והכל, אז כדאי לפנות לעזרה מקצועית.

סביר להניח שהכל יהיה בסדר איתם.

כרגע נראה לי כדאי קודם לדאוג לאוורור שלך. אולי לדבר עם חברה. אולי מקלחת טובה.

מותר לך לכעוס. זה רגש לגיטימי בסיטואציה הזאת.

אבל תשתדלי להישאר בשליטה

חיבוק!

לכתוב מה את מרגישה. לשפוך הכל לכתב.

יותר ממה שכתבת פה. הכל, בלי פילטרים.

כרגע התחושות חזקות ומציפות אותך.

כמו סבך חוטים שחונק.

הכצעבה תעזור לך לפרום את הסבך חוטים. היא לא תעלים את הקושי, היא תעשה בו סדר.

וקושי מסודר אפשר לנשום לתוכו.

אולי תתחברי לכיוון הזה.

פרשנות זה לא למה זה קרה, אלא איך אני מפרשת את האירוע שקרה

לדוגמא-

אירוע- קיבלתי מכה ממשה

אפשר פרשנות- הוא הרביץ לי כי הוא שונא אותי

רגש- אני שונא אותו בחזרה

תגובה- אחטיף בחזרה

ואפשר פרשנות- הוא לא שם לב שעברתי

רגש- ניטרלי

תגובה- אמשיך ללכת

בבסיס הCBT עומדת הפרשנות, איך שאפרש את הסביבה זה יוביל להמשך ההתנהלות

אכן פרשנות זה עניין סובייקטיבי.

תודה על החידוד.

אם היה אומר בקטנה הכל בסדר,  היה אולי צריך לדבר.

אבל תחשבי אם את היית עושה טעות כזאת מפחידה ומסוכנת, הדבר האחרון שהיית רוצה זה מישהו שיגיד לך נונונו

כאשר אין בהם צורך

זה מכניס את הצד השני למגננה והדיפה במקום לקחת מוסר השכל מהסיטואציה

אבל זה באמת מאוווווד קשה לשתוק אחרי דבר כזה

סיטואציה ממש מטלטלת

זה חוסר אחריות טוטאלי

לשכוח בסופר

לא לראות שהוא לא באוטו (מי אמור להושיב ולחגור אותו?)

לא יודעת למה מייפים את המקרה הזה

לא יודעת מה צריך לעשות, בטח לא לתת לו לקחת אותו בזמן הקרוב שוב.

יכול להיות שהוא היה בעומס והשרדות, זה לא צורה להשגיח ככה על ילדים, צריך פה חשבון נפש נוקב.

חשבון נפש זה לא אומר לשבור את הכלים.

אין דבר כזה לא "לתת" לאבא לקחת את הילד שלו, הוא לא רכוש של אמא שברצונה מביאה אותו לאבא וברצונה לא מביאה.

הוא אפוטרופוס חוקי גם כשהוא טועה, כדי למנוע ממנו לקחת את הילד צריך צו בית משפט.

להגיד שצריך להבין מה קרה פה ולתקן ככה שזה לעולם לא יקרה שוב ועד אז לא לקחת אותו מחוץ לבית, נשמע לי לגמרי הגיוני.

אז לא צריך להציב דרישה מאבא לא לקחת את הילד.

חשבון נפש אפשר לעשות בלי קשר, זה לא צריך לבוא עם אולטימטום.

האבא המום בעצמו, זה לא שאם מחר יקח את הילד לגן האירוע יכול לחזור על עצמו.

קרה פה אירוע קיצון שלא היה אמור לקרות וצריך לנתח את הגורמים שהובילו לסיטואציה כדי להבין איך היה אפשר למנוע מצבים כאלו מראש.

אבל זה לא שהאירוע יחזור על עצמו עד ניתוח הסיטואציה והסקת מסקנות.

אפשר לתת לרגשות קצת לשקוע לפני שמדברים על נושא כזה חשוב ונפיץ דווקא בגלל החשיבות שלו.

ובטוח שהאבא עושה חשבון נפש בעצמו וכבר יש לו מסקנות ראשוניות גם בלי דרמות ואיסורים מרחיקי לכת שחוץ מליצור משבר לא יסייעו בפתרון הבעיה.

דווקא הדרך הטובה ביותר להתגבר על טראומה היא לחזור על אותה פעולה והפעם להצליח. אחרת הטראומה מתקבעת.

אז דווקא יעזור שהאבא כן יקח את הילד. בשביל כולם.

אולי לא לסידורים ודברים שצריכים ריכוז בפני עצמם, אבל בהחלט כן לקחת, זה הילד שלו.

להגיד לאבא שאין לו זכות לקחת את הבן שלו זו פגיעה אנושה בזכות הבסיסית שלו באבהות.

גם אמהות עושות טעויות ואף אחד לא חושב לומר להם לא לקחת את הילד שלהם.

כמה פעמים אמא השאירה תינוק במיטה/ שידה והוא נפל?

כמה פעמים מביאים מאכל/ משחק שגורם לחנק לא עלינו?

בהחלט קורה. לא אמור לקרות וצריך לעשות הכל שלא יקרה. אבל זה לא קשור ליכולת ההורית להמשיך להשגיח על הילד.

אלא אם זה דפוס שחוזר על עצמו שזה סיפור אחר לגמרי.

זו הבנה שיש לו בעיה באחריות בסיסית

הוא יכול לקחת את הילד לגן

אבל ברור שהייתי מתקשרת תוך כדי לוודא שהילד הגיע בשלום

כן יש גם אמהות חסרות אחריות, לי יש סטנדרטים אחרים ובעיניי הסיפור הזה משמעותי ומראה הרבה מעבר למקרה אחד ספציפי.

זה לא ילד ראשון שלו, משמע הוא כמה שנים אבא לכמה ילדים ואף פעם לא שכח אף ילד בשום מקום.

כלומר, לוגית, זה לא בסיסי. כן קרה פה אירוע קיצון, אבל לא בסיסי.

אם הוא קרה הוא תיאורטית יכול לקרות שוב אם הגורמים שהובילו למצב יחזרו על עצמם.

אבל זה לא בהגדרת בסיסי בעיני.

אני לא הייתי מתקשרת לאבא, כי שום דבר טוב לא היה יוצא מזה.

הכי הרבה הייתי מתקשרת לגננת, אבל רק כי *אני* לא הייתי מצליחה להתרכז במהלך היום בשום דבר עד שאשמע שהוא בתוך הגן,

לא בגלל האבא.

הסיפור הזה משמעותי, לא חולקת על רמת החשיבות, אלא על הגישה לפתרון.

ולא הבנתי איך הוא מראה מעבר למקרה אחד ספציפי.

ברגע של היסח דעת ילד עבר לחלק הרחוק בפארק? התקרב מידי לכביש? בטעות השארת סכין או גפרורים? לאבד את הילד בגימבורי או במשהו כזה?

לייפות זה להגיד בקטנה לא נורא

ללמוד מזה שזה לא יקרה שוב זה לא לייפות. זה להבין שטעויות קורות וצריך לעשות הכל שהן לא יקרו שוב

ולפותחת, זה קרה גם לאבא שלי פעם... זה לא קרה לו שוב.

כשאני הלכתי לסופר עם בן שנתיים:

השגחתי עליו כל הזמן (שלא יפיל על עצמו קופסת שימורים או ינפץ קופסת קפה)

בדקתי שהוא לידי בקופה ששילמתי

בדקתי שהוא יוצא איתי מהחנות

הכנסתי אותו לאוטו וחגרתי אותו

הצצתי במראה שהוא לא פותח חגורה ויצא מהכסא

באתי להוציא אותו מהאוטו

בדקתי שהוא נכנס איתי הביתה

מה הסיכוי שאני אשאיר אותו בסופר? אין סיכוי

האם כל ההורים עושים את רצף הפעולות הללו? לא, ככל שעושים פחות פעולות השגחה, הסיכוי לטעויות גדל.

לפעמים גם כל יום במשך שנים, ויום אחד פתאום קורה שהולכים עם כמה ילדים, ויש המון דברים על הראש לזכור והדעת מוסחת. ופתאום גם רואים איזה שכן ומפטפטים איתו והאישה מתקשרת לחוצה שהיא צריכה את הדברים מהמכולת אז תבואו מהר וכו וכו וכו . וקורה . אסור שיקרה אבל קורה.

וגם במקרה הנ"ל האסון ב"ה לא קרה כי העלו על זה לפני שיקרה משהו.

האם כשאת עושה טעות וצועקים עליך וכועסים עליך זה מה שיגרום לך לקחת אחריות שזה לא יקרה שוב? או עצם העובדה שקרה מה שקרה מפחידה אותך מספיק בשביל לעשות הכל שזה לא יקרה שוב?

אני נוסעת ברכב

סוטה מהנתיב בטעות וכמעט מתנגשת ברכב

אני לא אכעס על צפירות חזקות ועצבניות של בעל הרכב וזה בהחלט מוסיף לזכרון להשגיח לא לסטות שוב

דעת מוסחת

לפטפט עם שכן

אישה לחוצה

זו בחירה

של דעת מוסחת, זה עניין ההסחה.

זאת אומרת, מרוכזים במשהו ואז לא במודע חושבים על משהו אחר.

האם אפשר להגיע לשליטה עצמית גבוהה מאוד כך שתמיד נהיה מרוכזים ולא מתבלבל? יכול להיות. אם נהיה מלאכים.

רוב בני האדם הם לא כאלו

וזה לא פוטר אותם מאחריות אם עשו טעות

אבל לצד זה להגיד בביטחון "לי זה אף פעם לא יקרה", זה קצת בטוח מידי.

יש משהו בטוטאליות הזו שהוא קצת מתנשא ובעיניי גם מנותק מהדרך שבה רוב בני האדם מתנהלים וחיים.

צריך הרבה הסחות דעת

יכול להיות שרוב בני האדם מוסחים הרבה

אני לא

ואני לא מלאכית

רק חיה בצורה אחרת, קצב אחר, עקרונות אחרים.

אצלי הסחות דעת זה ענין רגעי ולא ענין שיימשך דקות/ שעות ארוכות

כל הדברים שמניתי הם לא תירוצים שמנקים את האשמה מאיתנו, אלא דברים שקורים שמעלים סיכוי לטעות ועדיין אם קרה כזו טעות חמורה בוודאי שיש אשמה על האדם ובוודאי שהוא צריך לקחת אחריות ולא להטיל את זה על שלל התירוצים.

השאלה אם הכעס עליו עוזר לו כדי לקחת את האחריות לפעם הבאה..?

הצפירה שקיבלת היתה לפני המקרה כדי להזהיר מאסון. והיא היתה מאוד מוצדקת.. תחשבי היית כמעט נכנסת באוטו אחר (לא קרה לך מעולם?)

ואחרי זה כולך רועדת באוטו ובוכה ואז יוצא האדם מהרכב ממול ניגש אליך ומתחיל לכעוס לקלל אותך לצעוק עליך .היה עוזר לך לפעם הבאה הצרחות שלו?

אחרי זה היית מגיעה הביתה ומספרת לבעלך והוא היה אומר שהוא לא נותן לך את האוטו יותר כדי שלא יקרה משהו כי את חסרת אחריות. זו התגובה שהיית צריכה ורוצה לקבל ממנו?

הבנתי שעשיתי טעות חמורה (ברגע קטן של הסח הדעת) ולמדתי מזה לנהוג בסופר זהירות

אני לא תולה את הלמידה שלי באחרים, כי אני לוקחת אחריות מלאה על מעשי. אם אנשים סביבי לא יקחו אחריות, אני יכולה לכעוס ולדרוש לקחת אחריות.

שבעלה לא זרק את האחריות על אף אחד!!!

והוא היה "המום" לדבריה, משמע הבין את חומרת מעשיו גם בלי עזרים מבחוץ ש"יעזרו לו"

אז בדיוק כמוך הדבר האחרון שיעניין אותו עכשיו זה תגובות של אנשים אחרים, הוא את הלקח שלו כבר למד

זה גם יכול להיות ׳אין לי מושג מה קרה פה׳

רוב הסיכויים שמי שעושה טעות על טעות על טעות, צריך עזרה עם מודעות/ אחריות

אישה היא לא המחנכת או המשגיחה של הבעל.

אני חושבת שצריך להניח לבעל לפחות בינתיים

ולדבר על זה בזמן ששני בני הזוג רגועים.

אפשר לחשוב על פתרונות מעשיים (לדוגמא כשנכנסים לאוטו עוברים על השמות של כולם...)

אבל לדעתי זה חייב לבוא דווקא מצד האבא

זה לא יהיה יעיל בכלל אם אשתו תציע את הרעיון או הפתרון מה שלא יהיה מעצמה בלי נכונות מצידו.

ובטח שלא להוריד ממנו עול בעקבות האירוע החד פעמי הזה.

אלא של הילד

לא להוריד עול אלא לוודא שהילד לא יפגע בדרך

בטעות בטעות ובהיסח דעת היית עושה משהו שהוא חוסר אחריות קיצוני

נגיד שכחת את הילד ברכב, נכנסת לחנות ואחרי כמה דקות נזכרת רגע איפה הילד שלי

או כל דבר דומה....

כמובן שלילד לא קרה כלום.

את באמת חושבת שזה היה לגיטימי שמישהו היה אומר לך שעד שלא תתקני את מעשייך (איך??) את לא יכולה להיות עם הילדים שלך?

לא שכחתי ילדים

לא עשיתי דברים חסרי אחריות עם ילדים

אני מתייחסת בכובד ראש להשגחה וטיפול בילדים

ועדיין אנשים נורמטיביים עשו טעויות מטורפות עם הילדים שלהם, גם כאלה שנוהגים באחריות

שה' לא יביא אותנו לא לידי ניסיון ולא לידי בזיון.

בשדרות בקיץ האחרון נפטרה תינוקת משכחה ברכב.

אמא שלה התראיינה לכתבה בנושא ואמרה שהיא מעולם לא עוזבת את הילדה לרגע באוטו. אפילו ממלאה דלק איתה על היידים. אין לה מושג מה קרה באותו יום. היא כמעט יכלה להבטיח שהיא הכניסה אותה לגן. זה מה שזכרה. אבל במציאות זה לא קרה. גם כשהיתה בעבודה ואמרו שיש ילד ברכב ומהחלון היא ראתה את הרכב שלה מנופץ היא עוד לא חשבה שזה קשור אליה. רק עד שירדה בפועל לרכב וראתה שמטפלים בילדה שלה. שלא נתנסה ח"ו!!!

ברור שקרה כאן מקרה חמור. עכשיו לא צריך להלקות את הבעל. נראה לי שהוא עושה את זה מספיק לעצמו לפי הודעת הפותחת. אבל כן לחשוב מה צעדי המניעה כדי שאירוע כזה או דומה לא ח"ו לא ישנה. 

יש המון הורים חסרי אחריות/ מודעות/ סדרי עדיפויות שגויים/ חיים בהשרדות

הסיבה שלא שומעים על אסונות ילדים כל יום, כי רוב הפעמים נגמרות בשלום, אנשים טובים מוצאים אותם/ הילד במקרה לא נפגע (מכירה מקרים שתינוקות נשכחו כמה שעות אבל במקום שיכלו לשרוד)

טעויות לא קורות באוויר ולא פתע פתאום, צריך יותר אחריות/ מודעות/ צורת חיים נכונה, ואז גם אם קורת טעות, היא נתפסת מיד.

לא יודעת מה מטריד ל׳הלקות את הבעל׳ אם לא לכעוס ולריב על זה, על מה כן חשוב לריב?

אם חלילה הייתי אחראית למשהו כזה מזעזע, הייתי מקבלת בהבנה כעס כזה מבן הזוג ולוקחת אחריות מלאה למעשי, ממש לא מטריד לקחת אחריות או לדרוש לקחת אותה.

לצורך העניין שכחת ילדים ברכב

הורים סופר אחראיים ומסורים קרה להם ששכחו ילדים ברכב (לי אגב לא קרה מעולם, כך שאני לא מגינה על עצמי)

ולכן הפתרון במקרה הזה הוא לא לסמוך על עצמי ועל האחריות שלי ועל המודעות שלי

אלא לעשות משהו חיצוני שיעזור לנו לא לשכוח.

ויש מלא פתרונות טכנולוגיים

ויש גם פתרונות טכניים

אני למשל שמה את התיק של העבודה מאחורה ליד הילדים

ובנוסף המטפלת המהממת של הילדה מתקשרת אם אנחנו מאחרים ביותר מחצי שעה.

זה ממש שיפוטי ולא נכון להגיד שכל מי שאי פעם שכח בטעות לכמה דקות ילדים ברכב הוא חסר אחריות.

וכן טעויות קורות באוויר פתע פתאום זה בדיוק טבען של טעויות.

אבל מה שבנות פה התרעמו זו הסנקציה הזו של אי טיפול בילדים עד ש... (עד שהוא יבין מה הוא עולל? הרי הוא כבר הבין).

זה לא שייך. הוא לא אמור להיות בעונש.

כואב לה, מכעיס אותה- אכן לגיטימי.

אבל היא לא בעמדה של להורות לו מה לעשות.

הלכת רחוק רחוק רחוק.

קרה פה מקרה מזעזע.

את חשבון הנפש על המקרה הזה האבא צריך לעשות ועוד איך.

אני חושבת שאם האמא תתערב בחשבון הנפש שלו זה עלול לגרום לו להכנס לעמדה של מגננה והדיפה במקום להתרכז בחשבון הנפש שלו.

ודווקא זה שהוא יפנים מה קרה, בלי "עזרה" מבחוץ זה יעזור הרבה יותר לתיקון אמיתי.

כמובן שאם הוא היה מקבל את זה בסבבה וחושב שזה לא נורא, זה סיפור אחר.

אבל נשמע שהוא כן מבין

זה שצריך לעשות חשבון נפש זה ברור.

השאלה פה היא של אשתו, והתגובה שלה לא צריכה להיות 'מחנכת' אלא 'תומכת'.

אפילו מול ילדים אומרים שאם הם מבינים את חומרת ההשלכות של המעשים שלהם, אז הלימוד הכי נכון הוא שהם ילמדו בעצמם, ואנחנו נהיה שם בשבילם, באמפתיה. אז בשביל הבעל - עוד יותר...

זו חוויה מטלטלת לכולם.

ב"ה שנגמר בטוב...

אני מצטרפת למה שכתבו פה - כרגע לעשות עיבוד עם עצמך על מה שקרה ומה את מרגישה לגבי זה. מול בעלך להיות בהרבה אמפתיה וחיבוק, כי גם הוא מטולטל מזה.

ובשלב הבא לעשות חשיבה איך מתנהלים כדי שלא יקרה דבר כזה ח"ו.

אני יכולה לספר שתמיד רציתי לעשות משהו כדי למנוע מעצמי לשכוח תינוק ברכב. אחרי כך הסיפורים המזעזעים ששמענו. תמיד חשבתי שזה לא באמת יקרה לי, אבל בכל זאת רציתי ליתר ביטחון שיהיה לנו 'מנגנון' להגן מאפשרות כזו.

אבל מה שהכי דחף אותי לעשות מעשה היה כשפעם חלמתי ששכחתי תינוק ברכב. זה לא היה אמיתי, אבל החוויה היתה כל כך מוחשית וכל כך מטלטלת, שזה ממש דחף אותי למצוא פתרון.

אנחנו חיים בעולם של הסחות דעת, ובאמת צריך לפעמים למצוא גם פתרונות טכניים כדי למנוע שכחה. אפילו על הילדים שלנו שכל כך יקרים לנו וחשובים לנו. ואולי דווקא עליהם.

אני רק

(כותבת את זה בתור עזרה שניה לא עזרה ראשונה)

אחרי שקראתי את כל התגובות

חשבתי

איזו סיעתא דישמיא.שהילד שלם ושמור ומוגן.

אם יעזור לך..

להתעודד מההשגחה שיש פה

הרגשה שאתם מוגנים ועטופים

והשם שמר עליו טוב טוב

אם הם הספיקו לחזור הביתה כנראה עבר זמן משמעותי.. וכל הזמן היה הוא היה במדפים של הממתקים?

ממש מחבקת אותך ומאחלת לך להרגיש את המוגנות הזאת שתחזיר ביטחון!

וגם בתהליך העיבוד והריפוי להכניס את הנק של הביטחון וההשתדלות

תמיד תמיד השם משגיח ושומר עלינו

יחד כמובן עם ההשתדלות המקסימלית פלוס שלנו

בהצלחה רבה וחיבוק

מבינה אותך

ברמה המעשית הייתי לוקחת על עצמנו משו בבית כדי שמקרים כאלה לא יחזרו

רק ש10 חודשים זה עוד בטווח זמן הסביר.

אני פוליציסטית עם מחזורים ארוכים והצלחתי להיכנס עם 3 ילדים תודה להשם.

אז בע"ה בקרוב אצלכם בשמחה ובידיים מלאות!

ולהתעלם מרעשי רקע בהול.

זה מתחיל בילד וממשיך הלאה.

להתעלם.

התמדה בהתעמלות בשיטה הזאת יכולה להביא לקיצור מחזור ולהסדרת הווסתות

@אפונה

ממש ממליצה.

במקביל כמו שכתבו לעשות עבודה על ה"עוד לא"

להרפות בתוך החסר, להסכים לקבל את ההמתנה.

האם צריך לשלם כסף וללכת לקורס מסודר אן שאפשר ללמוד את זה באינטרנט?

אני לא במצב כלכלי שמאפשר לי כרגע להוציא אלפי שקלים על קורסים..

600 ₪ לפגישה (ארוכה)

וצריך בין פגישה אחת ל3.

שהיא בעצם פגישה שכוללת

תשאול ושיח סביב נושא של פוריות , ווסתות וכו'

הסבר קצר על השיטה

ותרגול

לפי הצורך המדריכה נותנת לך תרגילים לעשות

היא מלמדת אותך אותם ובעצם המטרה היא לוודא שאת יודעת לתרגל טוב את ההתעמלות  הזאת

כדי שבבית תוכלי להפיק תועלת ולהמשיך את התרגול.

פגישה שנייה זה גם כדי להשלים חלק מהתרגילים אם לא הספקתם בפעם הראשונה

וגם כדי לחזור שוב על כל התירגול בצורה נכונה

אם צריך.

זה מה שאני יודעת

באינטרנט יש תרגילים אבל אני לא יודעת לומר אם זה תרגול מסודר כמו בשיטה עצמה שלומדים מהמדריכה. 

לגמרי הגיוני לא להיקלט במיוחד שקשה לאתר את הביוץ במחזורים כל כך ארוכים. אתם מצליחים לאתר את הביוץ ולתזמן יחסים לפי זה?

אגב מתי פעם אחרונה בדקת הריון?

עשיתי בדיקת הריון שבוע שעבר ובדקתי ביוץ בעיקר סביב הזמן שהיה אמור להיות הביוץ ויצא שלילי..

בביוצים הקודמים (שנדמה לי שהיו ביוץ) היו לי תסמינים כמו רגישות בפטמות, קצת כאבי בטן.. ובפעם הזאת גם היה לי את זה כמה ימים אבל לא קיבלתי מחזור עד עכשיו ונכון לשבוע שעבר אני גם לא בהריון

לא הייתי ממליצה לנסות לבדוק ביוץ לבד בבית.

זה לא מקרה רגיל, אין סדר, זה סתם לעשות מלא בדיקות לחינם.

שחלות פוליציסטיות זאת תופעה שקורית ל 15% מהאוכלוסיה

סה לא אומר שום דבר על סיכויי הקליטה להריון תקין בע"ה

בפרט שאת צעירה ובריאה ב" ה.

יש כאלה שנקלטו באופן טבעי למרות האבחנה הרפואית הזאת.

האבלנה - רק אבחנה 

הקב"ה איתך תמיד, והוא מסדר הכל לטובתך!

מעבר לזה

בכל שלב בחיים - תזכרי 

שהכל בהשגחה פרטית

הכל משמיים

והכל לטובה.

אל תלחצי משום דבר ואל תתבלבלי מאנשים!

לאנשים תמיד יהיה מה לומר

בכל שלב

אם אין ילדים- למה אין

אם יש- מה עם עוד

אם יש כבר כמות ילדים- למה להביא עוד

מי שקובע זה את ובעלך והקב"ה. 

התוצאות הן שבע"ה לא תחלי בסוכרת סוג 2 ואם כן אז בגיל מאוחר יותר.

וסיכוי גבוה שגם בטווח הקצר תהיה השפעה לליוב על המחזור.

קודם כל חיבוק על הציפייה לילד אפילו שזה באמת לא הרבה זמן אבל כל חודש זה כמו נצח שכלכך רוצים!

ממה שאני יודעת את יכולה לקחת תמצית שיח אברהם זה מאוד עוזר לאיזון הורמונלי וקליטה להריון

וכמו שכבר רשמו דיקור שיטת אביבה דברים טבעיים..הבנתי שזו הבעיית פוריות שהכי קל לפתור אותה יש גם כדורים שנותנים..ושיהיה בהצלחה תבשרי פה בשורות טובות בקרוב🙏

אם לוקחים לבד בלי הכוונה

לפעמים הטיפות יכולות לעשות בלגן... 

נשואים עשרה חודשים

מנעתם בהתחלה

והיו לך רק 3 מחזורים עד כה

זה אומר שהיו ממש מעט נסיונות אז זה מעודד זה עוד לא מראה על בעיה

כמובן שזה לא אומר שההמתנה לא קשה ומתישה, לא צריך לחכות 5 שנים כדי שזה יהיה "מוצדק"

מנסיוני אני יודעת שלרופאה הולכים אחרי כשנה

וטוב שלרופאת פריון ולא לרופאת נשים רגילה

הייתי מתחילה מלברר על דרכים טבעיות לשחלות כי זה באמת נושא שיכול לעכב

אני פוליצסטית והתחלנו גם לבדוק אחרי כשנה

עד כה ב"ה 2 ילדים מטיפולים

ויכול להיות שיהיה גם טבעי בע"ה אני לא מונעת

יודעת שיש הרבה גם פוליצסטיות שנכנסות טבעי

אני עם שחלות פוליציסטיות ולא היה לי ביוץ הרבה יותר מחודשיים שלושה.. אז אומנם אני הגעתי לטיפולים אבל כנראה לא רק בגלל זה..

בכל אופן, במצב כזה ממש קשה לדעת מתי הביוץ אז ממש ממליצה פשוט להתחיל ממעקבי זקיקים, שרופא ילווה אותכם הזה ואז בשילוב אולטרסאונד ובדיקות דם תדעו במדיוק מתי הביוץ.

חוץ מזה מצטרפת והרבה דברים שנאמרו פה- סה"כ ניסיתם 3 פעמים.. זה ממש כלום גם כשהכל תקין!80% מהזוגות נכנסים להריון תוך שנה-שנה וחצי, ז"א 12-18 ביוצים ונסיונות.. אז זה גם לגמרי בתווך התקין! וגם שחלות פוליציסטיות זה באמת אחד הדברים הכי פשוטים לטפל בהם.. גם לי המליצו על שיטת אביבה (ובסוף בפעם היחידה שניסיתי זה היה כשנכנסתי להריון עם הבת שלי אבל אני לא יכולה להגיד שזה מה שעשה את זה כי היו עוד דברים בסבב הזה) וגם על תזונה שמעתי שיכול לעזור ולהשפיע, לא ניסיתי עד הסוף להתמיד בזה.. ובכל מקרה, זאת באמת יכולה להיות תקופה כיפיית שאפשר להיות ספונטניים ולעשות בתור זוג כל מיני דברים

3 מחזורים

זה אומר 3 ביוצים (בהנחה שהגוף ישר חזר לבייץ אחרי גלולות. הרבה פעמיפ זה לא ככה ולוקח לגוף זמן להתאזן. )

והסטטיסטיקה הפשוטה של ההריונות. זה 1 ל5, כאשר מקיימים יחסים בביוץ.

במחזורים ארוכים, יש בכלל מצב שלא הייתם ביחד בימי הפורחות, ואז זה אפילו לא נספר.... 

יש כדורים במרשם לעידוד ביוץ איקקלומין/לטרזול.

נוטלים חמישה ימים ברצף בשילוב של מעקב זקיקים.

ואם אין בעיית פוריות נוספת, זה פותר את הבעיה.

השאלה אם את רוצה להיכנס לתוך זה, או לתת לעצמך זמן באופן טבעי.

ולשחרר את הלחץ זה תרגול בלי קשר לאירוע, החיים כל הזמן יציפו אותנו בשיבושי תוכניות ולחץ חברתי, זה עניין שצריך לעבוד עליו בפנים.

ממש להשתיק רעשי רקע, לא לקחת ללב, ולנשום❤️

דבר ראשון, לי אין שחלות פוליצסטיות, לפחות לא שידוע לי והיו לי במשך תקופות ארוכות מחזורים של 39 ימים, וב"ה יש לי ילדים.

מעבר לזה, אם את מרגישה שהמתח נכנס ופוגע יש למכון פוע"ה שרות של תמיכה סביב פוריות, אולי שווה לשקול את זה.

מעבר לזה, מסכימה עם מה שנאמר שבאמת לא מדובר בהרבה זמן ונכון להציב גם להורים גבול להתערבות שזה לא מקומם להיכנס בניכם. ובאופן כללי 10 חודשים זה עדיין ממש זמן שבונים זוגיות והוא מורכב גם אם לא מכניסים נושא של פוריות

אתם מנסים לא הרבה זמן. ומחזורים של 38-39 יום זה ממש ממש בסדר. בגלל שאת פוליציסטית לא יודעת אם כולם כללו ביוץ אבל בהנחה וכן אז באמת את במצב ממש ממש טוב!

דרך אגב, אני לא פוליציסטית והמחזור שלי מאוד לא סדיר (50+-30 ימים) וב"ה נכנסתי בקלות להריונות...)

ממליצה להוריד לחץ, להבהיר למשפחה שזה לא עניינם ושאתם מבטיחים להזמין לברית כשתהיה בע"ה. עד אז אין מה לשאול שאלות ולהמליץ המלצות.

עם כמה שזה קשה, ואני לא מזלזלת בכלל, קחו נשימה ותחיו את הרגע. בע"ה יהיו לכם עוד הרבה שנים טובות ושמחות עם ילדים 

גם עם שחלות פוליצסטיות

לא ממליצה על מקלוני ביוץ לא עובד עלינו כל כך.

לי לקח בהריון השני גם בערך 7 חודשים ללא מניעה אבל אין כל כך ביוצים אצל פוליצסטיות ככה שקשה להיכנס להריון

לי עזר לעשות שינוי באורח החיים, לשתות הרבה מים, פחות קפאין, לאכול טוב ומאוזן ולהקפיד על שעות שינה.

זה ממש עזר לי.

יש מישהי שיש לה פודקסט על הנושא ממליצה לשמוע קוראים לה מירי לאב.

בהצלחה!!!

הרבה פעמיים בשחלות פולציסטיות אין ביוץ בכלל, ומתישהו הרירית פשוט נושרת בלי ביוץ ולכן יש מחזור.

אם עובר זמן וכל הזמן המקלון ביוץ מראה קצת חיובי ולא חיובי מוחלט ייתכן ואת לא מבייצת ובגלל זה באמת כדאי לברר את זה עם רופאת פריון.

היה לי חשוב לציין את זה כי גם אני עם שחלות פוליצסטיות ואחרי כמה חודשים שניסיתי להבין מה לא בסדר איתי שאני לא מצליחה לברר מתי הביוץ (בכל השיטות, בפרט עם חום השחר) הבנתי שזה לא שאני פשוט לא מספיק  דויקת זה שפשוט אין כזה.

אז הדבר הכי חשוב זה להבין אם יש ביוץ וזה אני מאמינה שהדבר הראשון שרופאת פוריות תעשה.

ועוד דבר קטן, קחו נשימה. אתם בתחילת החיים ובגלל זה זה ככ מציף אבל אתם תראו ככ שהזמן יעבור שכולם סביבכם תמיד יהיו דברים שלכם אין או שאתם מצפים.

כל אחד והמסלול המדויק לו, בעז"ה זה יגיע לכם בזמן המדויק!!.

ותשמחו מזה שכבר מנסים לעזור לכם בשלב מוקדם ואתם לא סתם נמרחים חודשים בלי ביוץ בכלל.

ממש חשוב לעבד את המרכיב של הלחץ

כי אם אפשר לנטרל אותו, תהיה לכם אפשרות ללכת בדרך הרבה יותר נעימה ומועילה לטווח הארוך.

תוכלי למשל לנסות שיטת אביבה כדי להסדיר את המחזורים, ובמקביל ללמוד שיטת המודעות לפוריות כדי לעקוב בעצמך אחרי הביוץ שלך אם יש ומתי, וכמובן לתזמן יחסים.

שתי השיטות האלה הן כלים מאד אפקטיביים שתוכלי להשתמש בהם כל החיים, בתרחישים כאלה ואחרים.

תוכלי גם ללמוד לאזן את עצמך באמצעות תזונה או דיקור סיני, שישפיעו על הבריאות שלך (יש לתסמונת השלכות נוספות לטווח הארוך, היא קשורה להתפתחות של תנגודת לאינסולין).

הדרך הקצרה לעומת זאת, היא באמת לפנות לרופאת פריון, שתשלח אותך למעקב זקיקים - תהליך מתיש ומייגע שכולל אולטרסאונד מוקדם בבוקר מספר פעמים בחודש עם בדיקת שם, תלות באחות זמינה יותר או פחות שתספר לך מה התוצאות, התערבות תרופתית כדי לגרום לביוץ - שיש לה גם תופעות לוואי.

אנשים נוספים שמעורבים בחדר המיטות שלכם, וברור שהדרך הזאת כוללת גם עליה במרכיב הלחץ.

זו אפשרות כמובן, אבל בעיני פחות טובה.

אני מבינה אותכם מאוד, כשרוצים ילדים מאוד קשה להרגיע ולהיוץ בנחת

במיוחד שסביבכם לכולם כבר יש

במיוחד שההורים לוחצים

ובכל זאת, קודם כל באמת לא ניסיתם הרבה בכלל, זה ממש ממש ממש נורמלי לא להכנס להריון כל כך מהר.

כשחיים בסביבה שכולם ילדים מאוד מהר, אז מי שלא 'עומד בקצב' הרבה פעמים בטעות נכנס ללחץ, אבל אם תסתכלי סביבך על אנשים מבוגרים יותר, תראי שלכל אחד יש את הסיפור שלו. יש את מי שהלך בקלות ואחר כך כבר לא, יש את מי שהלך בקלות אבל גידול הילדים היה מאתגר, יש אנשים שהסיפור שלהם זה פרנסה ויש שזוגיות, לכל אחד את האתגרים שלו בעולם, והדרך לצלוח היא רק להסתכל פנימה ולעבוד על השמחה שלנו. במיוחד כשעדין אין אצלכם בעיה, ניסיתם זמן מועט ואתם נכנסים ללחץ סתם. ואני לא אומרת שהקושי לא מובן לי! כשרוצים כל חודש נראה המון. אז אני לא אומרת שצריך לשמוח בזה, אבל כן זה המציאות שה' זימן לכם, תנסו לצמוח מזה ולנצל את הדברים החיוביים שבזה, תנצלו את התקופה הזאת, זה זמן שלא יחזור

תהנו מהזוגיות

תעשו רשימה של דברים שבא לכם לעשות ומאתגר עם ילדים וכל חודש תעשו משהו

תנסו לשחרר. אני לא אומרת להפסיק לרצות או לא להתבאס כשלא עובד, אבל תנסו במקביל להנות,

אני לא אומרת שזה קל, יכול להיות שבהתחלה זה יהיה בכח, אבל יש לנו יכולת לבחור בחיים שלנו על מה לשים את הדגש

אם לא מצליחים לשחרר בכלל- לכו לטיפול.

ורוצה להוסיף שהיום ברוך ה' יש לרפואה הרבה כלים ושאני מסתכלת סביבי גם זוגות שהתקשו בכניסה להריון, בטווח של כמה שנים לכולם יש ילדים, עוד יהיה לכם בעזרת ה', במיוחד כש'הבעיה' היא שחלות פובלסיצטיות שהיום מטפלים בזה מאוד בקלות.

מבחינת ההשתדלות- בגלל הגיל הצעיר והזמן הקצר שאתם מנסים, לדעתי הכי טוב לפני שנכנסים לסיפור של טיפולים לנסות שיטת אביבה ודיקור סיני, אבל אם לא מתאים לכם אתם יכולים גם ללכת ישר לטיפולים, רק לכו על זה בשמחה שיש היום לרפואה כלים לעזור לכם, ולא במסכנות ועצבות.

וכל האנשים סביבכם שמעירים - קודם כל סליחה שאני אומרת את זה ככה אבל הם מטומטמים, אתם נשואים כולה 10 חודשים, אפילו בעיה אין עדין

וגם אם הייתם נשואים יותר וכן היתה בעיה- זה לא העסק שלהם

בתור מישהי שיש לה מחזורים לא סדירים

ואחרי ניסיונות להכנס להריון של שנה וחצי

הלכתי לדיקור (זה סדרה של טיפולים, יקר אבל שווה כל שקל)

המחזור התחיל לדפוק כל חודש כמו שלא היה לי בחיים

ועכשיו ברוך ה' בהריון.

השקעה ששווה כל שקל.

אם תכתבי מאיזה איזור את, אולי אני אוכל להמליץ לך.

אבל חשוב לקחת מישהי מומלצת ולא מהקופה...

וכן חשוב לדעת זה לא נחשב הרבה זמן לנסות...

בדכ ההנחיה היא להתחיל בירור רק אחרי שנה של ניסיונות.. וגם לפעמים לגוף לוקח זמן להתאושש ממניעה (שאגב גם בזה דיקור יכול לעזור(

חיבוק 🫂

כלומר, אין את המראה האופייני בא"ס

אבל יש לי מחזורים ארוכים מאוד וחלקם ללא ביוץ

נכנסתי להריון טבעי 4 פעמים, ופעם אחת נעזרתי באיקקלומין, בילד השלישי

זה ממש ממש לא נורא

לגבי טבעת- לר השתמשתי הרבה זמן לדעתי מספר חודשים אם אני זוכרת

מבחינת הכנסה הוצאה היה לי סבבה אבל פעם אחת אחרי שטבלתי וכבר הגעתי הביתה נזכרתי ששכחתי להוציא לטבילה וחזרתי לטבול שוב באותו ערב🤥

לגבי דיאפרגמה- השתמשתי כשנתיים וחצי ברציפות, אסייג ואגיד ששמתי כל קיום יחסים חוץ ממקרים בודדים ממש, שהייתי בטוחה ב100% שהתרחקתי מהביוץ. 

בדקתי עכשיו בגוגל ואני רואה שבדיעבד הטבעת לא מעכבת (אולי זה לא לכל הדעות אבל כדאי לדעת שזו אופציה).

אפשר למנוע שנים ארוכות

זה סיליקון שחוסם פיזית + קוטל לשיפור החסימה

האחוזים יורדים כי נשים שוכחות/ לא מיומנות וזה זז/ חושבות שאפשר בלי/ לא שמות קוטל

אולי תנוחה מסויימת שאישה תעשה או משהו כזה

מספיק שכמה זרעים בודדים יעברו ואשה תיקלט להריון

מלחיץ ממש

ומבחינתי אין סיכוי להפלה במקרה כזה ואאלץ להתמודד עם ההריון

אוף אין לי כבר כח למחשבות והתלבטויות של זה

לבדוק אם היא זזה בזמנים בטוחים

היא לא אמורה לזוז

(לקאיה יש מין דפנות שמונעות את התזוזה)

והקוטל מוסיף שכבת הגנה בפני עצמו

אני רואה את זה כמניעה בטוחה

מונעת עם זה לסירוגין כבר כמה שנים

הקפדתי ללכת למתאמת

בלי ג'ל (חוץ מתקופה מסוימת)

אף פעם לא בודקת ביוץ, פשוט שמה כל החודש.

בין הראשון לשני מנע לי מעולה

בין השני לשלישי נכנסתי עם זה להיריון

אחרי הרביעי הייתה תקופה שהייתי חייבת למנוע רפואית אז הייתי עם ג'ל עד שנמאס לי

ובסוף נכנסתי להיריון ביום שלא שמנו כנראה חח

אז מבחינתי זה מונע, והג'ל מעלה אחוזים ובחרתי לא להשתמש בו, וקרה שלא מנע לי, אבל מקרים כאלה קורים גם עם אמצעים שנחשבים יותר בטוחים…

מניחה שאחרי הלידה אחזור לזה כי האמצעים האחרים לא ככ באים בחשבון

בטוח שזה פחות טירחה מדיאפרגמה.

הטבעת הייתה לי אחלה להוציא ולהכניס

התרגלתי די בקלות

לא הכרתי שמוציאים לבדיקות או הפסק, רק למקווה

לגבי דיאפרגמה-

מונעת איתה כבר כמעט ארבע שנים, ברגע שהפסקתי נכנסתי להריון ככה שאני מניחה שהיא מונעת לי מעולה

משתמשת תמיד בג'ל

מנסה לעקוב אחרי ביוץ ולא שמה אותה ב3-4 ימים שלפני המחזור שאז כבר בטוח לא צריך

לגבי דיאפרגמה - כמו שכבר כתבו כאן -

חשוב ללכת למתאמת אחרי לידה / אחרי שינוי משמעותי במשקל (5 ק''ג נראלי) כדי לוודא שהיא עדיין מתאימה + לוודא שאת שמה נכון

להקפיד להוציא לא לפני שש שעות

לשים ג'ל

וכמובן כמו תמיד - להתפלל...

בשבילי זו המניעה האחרונה והיחידה שאני יכולה (מלבד לא לקיים יחסים...) אז לומדת להסתדר עם מה שיש 😅

בהצלחה בהחלטות!!

אולי יותר

בהתחלה הייתי נמנעת בזמן ביוץ באמת, עכשיו כבר לא. אבל זה ממש לא משתווה לטבעת ובטח שלא אומר שלא לשים כלום (את אותה למנוע לא? מה הקשר לא לשים כלום?). עם קוטל זרע זזה עובד אצלי ב"ה (לא מתקמצנת עליו) ואם יש מחזורים קבועים בערך - כחמישה ימים/ שבוע  לפני העונה הבינונית  ואחרי שזיהיתי ביוץ ועברו כמה ימים אני כבר לא משתמשת בה בכלל וזה בעיניי יתרון מטורף

גמני משתמשת בקאיה

יש לי אחות בזכות דיאפרגמה, אז מבחינתי זאת לא אופציה

את הנוברינג לפני שאני שוללת לגמרי גם את זה

אם לא יהיה טוב אז לא נותר אלא דיאפרגמה

אני כותבת פה כי רוצה שזה יהיה כתוב ושאני לא ישנה את דעתי עוד מעט שוב ותיכף כבר אי אפשר להתחיל החודש נוברינג 🙃😶

כן התאמתי אצל מישהי תותחית..

דיאפרגמה שהרגישה לי יותר הרמטית מהסוג הקודם שהשתמשתי..

אצל לי מילר אם אני לא מתבלבלת..

ללמוד שיטת הפוריות הטבעית- כיצד לא להרות באופן טבעי...יודעת שיש דבר כזה.
מניעה בנרות, דיאפגרמה, שקפים...- אין הורמונים...

חברה אמריקאית שיתפה אותי במניעה מעולה שיש שם, אולי יש גם בארץ? אני לא נתקלתי. מעניין אם מישהי פה מכירה
שבב כזה קטן שמחדרים לתוך העור בזרוע- נשמע מפחיד, אבל מונע נהדר ובלי השפעת הורמונים ככה אני מבינה ממנה. אולי שווה לך לברר?

גם אני סבלתי מסוגים שונים של מניעה הורמונלית

בסוף ויתרתי והשתמשתי בנרות. יש גם שקפים ועוד אפשרויות. נכון, אחוזי ההצלחה יותר נמוכים ,אבל הם גם די גבוהים. חושבת שבאיזור80% (לא זוכרת בדיוק)

אז זאת גם אופציה

נכון זה גם מורכב אבל זה בטח ובטח עדיף מההצעה שלך של לא לקיים יחסים בכלל.

מקסימום בהמשך כשתדעי להשתמש בה טוב תוסיפי דיאפרגמה רק בימים הבעייתיים.

לא הייתי מתחילה עם שקפים ונרות שזה לא נחשב בטוח בכלל בכלל

ותכלס הזוי להשתמש בזה כאילו זה כלום

יש לזה השפעות ככ מטורפות על הגוף.... והנפש..

מירושלים למרכז ובחזרה

הרבה פעמים במלחמה הזו

אני לא מפחדת

אבל הרבה אנשים כנראה כן מפחדים

כי הכבישים יחסית ריקים

מה שחשוב אם נוסעים

זה להחליט על אסטרטגיה מראש

מה עושים בזמן התראה/ אזעקה

כדי לא להיכנס ללחץ

(אני ממשיכה לנסוע

זה מרגיש לי הכי בטוח)

אני למעשה נמנעת מתחילת המלחמה לנסוע להורים שלי כי אזעקות ואין אצלם ממד, כי נהגים הרבה פעמים מגיבים בחוסר פרופורציה וזה יכול לגרום לתאונות

ולדעתי זה משו שיכול לחכות לימים רגועים יותר

בעלי במילואים והמשפחה שלי במרכז

נסעתי אליהם כל שבת הלוך וחזור עם הילדים

וואלה לא כל כך מפחיד אותי,  לא יודעת. אגב בירושלים יש הרבה פחות אזעקות מבמרכז

מצד שני אני ממש מבינה את מי שמפחדת

הייתה לנו אזעקה בדרך והיינו באמצע שומקום. היה מאוד מפחיד...

אבל אין מה לעשות. חייבים להמשיך בחיים וחייבים להפסיק לפחד. וכשיש התרעה מוקדמת לחפש בוויז מקלט...

לא מסוגלת לתקוע את החיים שלי ברמה כזו.

אבל למרכז לא מגיעה בכלל ( בלי קשר למלחמה, פשוט אין לי מה לעשות שם)

לא יודעת מה באמת "נכון"

ההורים שם...

אין לי משפחה במרכז אז לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי צריכה. אבל בירושלים אין המון אזעקות, בערך כמו אצלינו, אולי אפילו קצת פחות. אז משפחה - זו משפחה

אם זה להגיע מרחוק לדעתי את לא מגזימה

ממש לא נעים להתקע בדרך עם ילדים קטנים

אם זה לשבת שלמה אולי הייצי טורחת

אבל בשהיל ביקור קצר לא בטוחה שהייתי יוצאת

הבאנו איתנו גם מזרוני יוגה כדי שאם נצטרך לשכב יהיה נעים יותר.

בעיני הכי חשוב זה להיות באמת רגועים ולא לשדר לחץ לילדים ולהפוך את זה לחוויה (זה באמת מצב לא נעים אבל לחץ לא עוזר), בפועל כשהייתה התראה בדקנו בוויז איפה יש מרחב מוגן קרוב והספקנו להגיע ולהתמקם בנחת...

אנחנו ממש רוצים לנסוע להורים, אבל אני מפחדת שתהיה אזעקה בדרך - אז אנחנו לא נוסעים..

אולי בעלי יסע לבד כדי לבקר אותם.

ממש שאת מפחדת

אבל מבינה גם את בעלך

אנחנו כן נוסעים

לא אצא לטיול במרכז או בהרי ירושלים, זה נראה לי פחות אחראי.

אבל נסיעה סטנדרטית שמאפשרת לפגוש משפחה ולשמור על איזושהי שגרה, זה חשוב ורצוי שווה את זה.

גרים קרוב למרכז, עם המון אזעקות. בכל האיזור הקרוב יחסית למדנו איפה כל המיגוניות והמקלטים, וכשיש התרעה נוסעים למרחב מוגן הקרוב. כמו שאמרו במחסומים המון פעמים יש מיגוניות, בתחנות דלק.. כך שיש מקטעים יחסית לא ארוכים שאם תתקבל התרעה לא יהיה לי מקום בטוח לעצור בו.

כן עושים השתדלות לשמור על ההנחיות אבל בהחלט נוסעים.

היום הגיעו אלינו משפחה ממש מכל הארץ, ב"ה גם מי שהיה בדרך ידעתי לומר להם בהתרעה לאן ללכת וב"ה הספיקו להגיע למרחב מוגן

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.

מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...

בהצלחה ורק בריאות 🥰

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

החלטתי לחכות. 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים  אבל לא עמוקים מאוד)

התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.

לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה

תרגישי טוב❤️

לידה ראשונה תפרים כי חתכו

לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו

מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.

אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה

יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה

יש כאלה שכל לידה

יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..

ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...

בהצלחה !!

קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.

ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.

ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.

אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.

אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!

ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.

*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי

היו לי מלא תפרים בלידה ראשונה. אחרי חצי שנה הגעתי למרפאה ייעודית בשערי צדק יש שם כירורגית שבודקת את זה, אצלי אכן היה משהו לתקן (בדקה ובמקום טיפלה, כל הסיפור היה 10 דקות בערך ...) רק אז התחלתי להתאושש. ומהר.

אולי שווה גם בזמן הריון ללכת לודא שהכל תקין. (רק כדי לא לסבול, לא בקטע של דחוף)

החלק המעודד שבלידה שניה היתה לי פתרונות קטנה ושירים מהיר, ובשלישית לא היו כאבים כבר אחרי שבוע.

שיהיה בקלות חוויה מתקנת! 

מבינה שאין כלל, או שיעבור בלידה בע''ה אמן או שאקרע שוב ח''ו.. לגבי התגובות להחליף פיזיותרפיסטית, אני הולכת דרך הקופה אז מניחה שהמענה יהיה זהה בכל מכון, לא?

לא חושבת שהתפרים לא טובים כי תפרו אותי צוות שלם עם פלסטיקאי ומלא רופאים 🫣..

בע''ה מקווה שיעבור ובלי קרעים בלידה.

שוב תודה לעונות ❤️

גבוהה?(3 ומעלה)

כי לפי איך שאת מתארת שתפר אותך פלסטיקאי ועוד מלא רופאים, ככה זה נשמע

לבעיות מורכבות בקרעים ותפרים בפרינאום יש את דר' רויטל ארבל בשערי צדק.

פיזיותרפיסטיות שונות עובדות לעיתים בגישות מעט שונות. הם יכולות ללכת לקורסים שונים (כמובן אחרי ההתמחות בפזיותרפיה של רצפת האגן) וזה משנה את דרך העבודה שלהן.

ממליצה ממש לנסות

הדבר הכי חשוב הוא היכולת להניע את הגוף בחופשיות במהלך הלידה וביציאת הראש בפרט ולבחור את תנוחת הלידה לפי מה שהגוף שלך מבקש, מה שאומר ללדת בלי אפידורל.

זה גם מאפשר לך ללחוץ רק מתי שאת באמת מרגישה שזה נחוץ ולא מתי שהמיילדת אומרת, מה ששומר מאוד על הפרינאום. ואפשר גם ללדת בלי ללחוץ בכלל, ילדתי כך פעמיים. תקראי על רפלקס פליטת התינוק.

וגם עם אפידורל יש דברים שאפשר לעשות כדי למזער נזקים, ממליצה מאוד לקרוא על כך בספר לידה פעילה.

שאמנם יש הרבה דרכים להפחית סיכון לקרעים, אבל לא כל הסיבות לקרעים קשורות להתנהגות של היולדת. יש סיבות שקשורות גם למבנה הגוף, למנח של התינוק ועוד.

אני ב''ה ילדתי ב3 לידות טבעיות מהממות ונקרעתי בכולן, כך שחשוב לי שמי שנקרעת בלידה לא תרגיש אשמה.

לק"י

כולל לחיצות. וב"ה יצאתי בלי קרעים.

(אז לא שוללת את מה שגלי מטר כתבה, אבל לא הייתי שוללת אפידוראל רק בגלל זה או בונה על זה שאם אעשה משהו מסויים, אז בטוח שאצא בלי קרעים).

כמה וכמה לידות, כולן על הגב, עם אפידורל או משככים אחרים ולא נקרעתי באף אחת. יותר משמעותי להבנתי זה שמן שקדים.

ודרך אגב, באחת הלידות המיילדת רצתה להציע לי תנוחות אחרות וזה גרם להאטה רצינית בדופק של העובר, שהסתדרה כשחזרתי לשכב, אז כדאי להכיר שגם זה עלול לקרות

לק"י

כשעמדתי (או נראה לי שאפילו כששכבתי על הצד) זה גרם לירידות בדופק.

שהיא תעשה לך את העיסוי!

לא רק לתת הדרכה וזהו. זה לא מספיק.

גם בזה יש בחינה של לא נעים... אבל אולי יהיה לך יותר כל מאשר את בעצמך, וגם אפשר לחשוב על זה שזה מעין ללכת לאימון קשה אבל מחזק. קשה כי כואב וגם לע הכי נעים נפשית, אבל מרפא את הגוף.