איך בעלך מרגיש?

אני מניחה ששניכם בסערת רגשות גדולה..

נראה לי שכדאי לראות איך הוא ולהגיב בהתאם - אם איכשהו את מרגישה שהוא לא מבין את חומרת האירוע אז ברור שלדבר על זה ולהסביר כמה זה מסוכן.

אבל ככל הנראה הוא מבין מצוין ורוצה לקבור את עצמו מהבושה. ואם את מסוגלת - זה הזמן שחשוב לתמוך בו ולדבר על זה כדי לנסות לחשוב איך זה לא יקרה שוב. כן להגיד שקשה לך, זה ברור, אבל גם לנסות לחשןב על דברים פרקטיים, ואם אפשר לא בצורה האשמה, ואפילו בצורה של "אנחנו" כי זה באמת לא נתפס, אבל זה יכל לקרות גם לנו באותה מידה כמו שזה קרה לו.

וחיבוק. המחשבה על מה היה יכול לקרות יכולה ממש להטריף את הדעת. זה כל כך מפחיד! 

כי אחרי המקרה הזה, הוא יהיה הרבה יותר זהיר.

כנראה היה בעומס גירויים.

אין לדעת כמה הסחות דעת היו לו. מי שלא רגיל שכל הזמן הילד איתו לא מרגיש מוזר בלעדיו.

תחשבי איזה סערה מתחוללת אצלו בפנים.

פשוט לחבק ולהיות שם בשבילו. לבכות יחד על הטלטלה, לבכות יחד משמחה והודאה שזה רק נגמר בזה. לחבק את הילד יחד.

תאמיני לי שלשניה לא היית רוצה להתחלף איתו עכשיו ולהתמודד עם המצפון.

ומעניין מה הילדים האחרים חושבים/ מרגישים. אולי הם נבהלו בעצמם איך לא שמו לב שילד חסר.

כדאי לאוורר רגשות של כולם, להיות טובים אחד כלפי השני.

החוסן המשפחתי שלכם נמדד בדיוק בסיטואציות כאלו.

האם תוכלו להתעלות על התכונה האנושית של זריקת האשמה אחד על השני (איך שכחת, איך לא שמת לב, איך בלבלת אותי, איך הסחת את דעתי, אם יונתן לא היה רב עם משה זה לא היה קורה, אם לא היית מתקשרת זה לא היה קורה, זה אשמת הקופאית עד שהיא סיימה זה בלבל אותי)

ותוכלו להיות שם אחד בשביל השני, ללמוד, להסיק מסקנות, להשתפר ולצמוח.

וחיבוק לך על החוויה!!!

ממש מטלטל.

ב"ה שהילד היה עסוק בממתקים ולא בפחד שהוא לבד 😪

אני לחוצה על הילדים באמת

כי זה להבין שאפשר בעצם לשכוח גם אותך...

ומודה שאני כועסת עליו...

שגם אתה בעצם שכחת את אח שלך.

שווה לפתוח את זה מחר באווירה טובה.

תיעזרי בכלים להתמודדות עם משבר:

לספר את האירוע כפי שהוא עם מסגרת, התחלה אמצע סוף

להדגיש בסוף חזרנו לחנות ואספנו את הילד והכל היה בסדר.

תשתמשי במודל אפרת

אירוע- מה קרה

פרשנות- למה זה קרה

רגש- מה אני מרגיש לגבי זה

תגובה- איך אני מגיב למה שקרה.

(מקווה שאני לא מטעה ח"ו, כותבת מהזיכרון, לצערנו היו לא מעט אירועים בשנה האחרונה שהצטרכנו שיחה עם יועצת על איך מתווכים אירוע לילדים)

אפשר לעשות את מתוך "משחק" כלומר מתודה.

למשל קוביית צבעים שכל צבע מרימים קלף אחר או סביבון ומי שעונה מקבל אסימון או איזה משהו.

מצד אחד לתת להם לדבר מצד שני לא באווירה שתפחיד אותם.

ואח"כ להמשיך את הערב כרגיל. זה מאוד חשוב כדי להעביר מסר שעכשיו הכל בסדר.

היה, דיברנו על זה, נגמר, ממשיכים הלאה.

הכלל אצבע הוא שאם אחרי שלושה ימים עדיין יש מישהו שמתקשה להתמודד למרות התיווך והכל, אז כדאי לפנות לעזרה מקצועית.

סביר להניח שהכל יהיה בסדר איתם.

כרגע נראה לי כדאי קודם לדאוג לאוורור שלך. אולי לדבר עם חברה. אולי מקלחת טובה.

מותר לך לכעוס. זה רגש לגיטימי בסיטואציה הזאת.

אבל תשתדלי להישאר בשליטה

חיבוק!

לכתוב מה את מרגישה. לשפוך הכל לכתב.

יותר ממה שכתבת פה. הכל, בלי פילטרים.

כרגע התחושות חזקות ומציפות אותך.

כמו סבך חוטים שחונק.

הכצעבה תעזור לך לפרום את הסבך חוטים. היא לא תעלים את הקושי, היא תעשה בו סדר.

וקושי מסודר אפשר לנשום לתוכו.

אולי תתחברי לכיוון הזה.

פרשנות זה לא למה זה קרה, אלא איך אני מפרשת את האירוע שקרה

לדוגמא-

אירוע- קיבלתי מכה ממשה

אפשר פרשנות- הוא הרביץ לי כי הוא שונא אותי

רגש- אני שונא אותו בחזרה

תגובה- אחטיף בחזרה

ואפשר פרשנות- הוא לא שם לב שעברתי

רגש- ניטרלי

תגובה- אמשיך ללכת

בבסיס הCBT עומדת הפרשנות, איך שאפרש את הסביבה זה יוביל להמשך ההתנהלות

אכן פרשנות זה עניין סובייקטיבי.

תודה על החידוד.

אם היה אומר בקטנה הכל בסדר,  היה אולי צריך לדבר.

אבל תחשבי אם את היית עושה טעות כזאת מפחידה ומסוכנת, הדבר האחרון שהיית רוצה זה מישהו שיגיד לך נונונו

כאשר אין בהם צורך

זה מכניס את הצד השני למגננה והדיפה במקום לקחת מוסר השכל מהסיטואציה

אבל זה באמת מאוווווד קשה לשתוק אחרי דבר כזה

סיטואציה ממש מטלטלת

זה חוסר אחריות טוטאלי

לשכוח בסופר

לא לראות שהוא לא באוטו (מי אמור להושיב ולחגור אותו?)

לא יודעת למה מייפים את המקרה הזה

לא יודעת מה צריך לעשות, בטח לא לתת לו לקחת אותו בזמן הקרוב שוב.

יכול להיות שהוא היה בעומס והשרדות, זה לא צורה להשגיח ככה על ילדים, צריך פה חשבון נפש נוקב.

חשבון נפש זה לא אומר לשבור את הכלים.

אין דבר כזה לא "לתת" לאבא לקחת את הילד שלו, הוא לא רכוש של אמא שברצונה מביאה אותו לאבא וברצונה לא מביאה.

הוא אפוטרופוס חוקי גם כשהוא טועה, כדי למנוע ממנו לקחת את הילד צריך צו בית משפט.

להגיד שצריך להבין מה קרה פה ולתקן ככה שזה לעולם לא יקרה שוב ועד אז לא לקחת אותו מחוץ לבית, נשמע לי לגמרי הגיוני.

אז לא צריך להציב דרישה מאבא לא לקחת את הילד.

חשבון נפש אפשר לעשות בלי קשר, זה לא צריך לבוא עם אולטימטום.

האבא המום בעצמו, זה לא שאם מחר יקח את הילד לגן האירוע יכול לחזור על עצמו.

קרה פה אירוע קיצון שלא היה אמור לקרות וצריך לנתח את הגורמים שהובילו לסיטואציה כדי להבין איך היה אפשר למנוע מצבים כאלו מראש.

אבל זה לא שהאירוע יחזור על עצמו עד ניתוח הסיטואציה והסקת מסקנות.

אפשר לתת לרגשות קצת לשקוע לפני שמדברים על נושא כזה חשוב ונפיץ דווקא בגלל החשיבות שלו.

ובטוח שהאבא עושה חשבון נפש בעצמו וכבר יש לו מסקנות ראשוניות גם בלי דרמות ואיסורים מרחיקי לכת שחוץ מליצור משבר לא יסייעו בפתרון הבעיה.

דווקא הדרך הטובה ביותר להתגבר על טראומה היא לחזור על אותה פעולה והפעם להצליח. אחרת הטראומה מתקבעת.

אז דווקא יעזור שהאבא כן יקח את הילד. בשביל כולם.

אולי לא לסידורים ודברים שצריכים ריכוז בפני עצמם, אבל בהחלט כן לקחת, זה הילד שלו.

להגיד לאבא שאין לו זכות לקחת את הבן שלו זו פגיעה אנושה בזכות הבסיסית שלו באבהות.

גם אמהות עושות טעויות ואף אחד לא חושב לומר להם לא לקחת את הילד שלהם.

כמה פעמים אמא השאירה תינוק במיטה/ שידה והוא נפל?

כמה פעמים מביאים מאכל/ משחק שגורם לחנק לא עלינו?

בהחלט קורה. לא אמור לקרות וצריך לעשות הכל שלא יקרה. אבל זה לא קשור ליכולת ההורית להמשיך להשגיח על הילד.

אלא אם זה דפוס שחוזר על עצמו שזה סיפור אחר לגמרי.

זו הבנה שיש לו בעיה באחריות בסיסית

הוא יכול לקחת את הילד לגן

אבל ברור שהייתי מתקשרת תוך כדי לוודא שהילד הגיע בשלום

כן יש גם אמהות חסרות אחריות, לי יש סטנדרטים אחרים ובעיניי הסיפור הזה משמעותי ומראה הרבה מעבר למקרה אחד ספציפי.

זה לא ילד ראשון שלו, משמע הוא כמה שנים אבא לכמה ילדים ואף פעם לא שכח אף ילד בשום מקום.

כלומר, לוגית, זה לא בסיסי. כן קרה פה אירוע קיצון, אבל לא בסיסי.

אם הוא קרה הוא תיאורטית יכול לקרות שוב אם הגורמים שהובילו למצב יחזרו על עצמם.

אבל זה לא בהגדרת בסיסי בעיני.

אני לא הייתי מתקשרת לאבא, כי שום דבר טוב לא היה יוצא מזה.

הכי הרבה הייתי מתקשרת לגננת, אבל רק כי *אני* לא הייתי מצליחה להתרכז במהלך היום בשום דבר עד שאשמע שהוא בתוך הגן,

לא בגלל האבא.

הסיפור הזה משמעותי, לא חולקת על רמת החשיבות, אלא על הגישה לפתרון.

ולא הבנתי איך הוא מראה מעבר למקרה אחד ספציפי.

ברגע של היסח דעת ילד עבר לחלק הרחוק בפארק? התקרב מידי לכביש? בטעות השארת סכין או גפרורים? לאבד את הילד בגימבורי או במשהו כזה?

לייפות זה להגיד בקטנה לא נורא

ללמוד מזה שזה לא יקרה שוב זה לא לייפות. זה להבין שטעויות קורות וצריך לעשות הכל שהן לא יקרו שוב

ולפותחת, זה קרה גם לאבא שלי פעם... זה לא קרה לו שוב.

כשאני הלכתי לסופר עם בן שנתיים:

השגחתי עליו כל הזמן (שלא יפיל על עצמו קופסת שימורים או ינפץ קופסת קפה)

בדקתי שהוא לידי בקופה ששילמתי

בדקתי שהוא יוצא איתי מהחנות

הכנסתי אותו לאוטו וחגרתי אותו

הצצתי במראה שהוא לא פותח חגורה ויצא מהכסא

באתי להוציא אותו מהאוטו

בדקתי שהוא נכנס איתי הביתה

מה הסיכוי שאני אשאיר אותו בסופר? אין סיכוי

האם כל ההורים עושים את רצף הפעולות הללו? לא, ככל שעושים פחות פעולות השגחה, הסיכוי לטעויות גדל.

לפעמים גם כל יום במשך שנים, ויום אחד פתאום קורה שהולכים עם כמה ילדים, ויש המון דברים על הראש לזכור והדעת מוסחת. ופתאום גם רואים איזה שכן ומפטפטים איתו והאישה מתקשרת לחוצה שהיא צריכה את הדברים מהמכולת אז תבואו מהר וכו וכו וכו . וקורה . אסור שיקרה אבל קורה.

וגם במקרה הנ"ל האסון ב"ה לא קרה כי העלו על זה לפני שיקרה משהו.

האם כשאת עושה טעות וצועקים עליך וכועסים עליך זה מה שיגרום לך לקחת אחריות שזה לא יקרה שוב? או עצם העובדה שקרה מה שקרה מפחידה אותך מספיק בשביל לעשות הכל שזה לא יקרה שוב?

אני נוסעת ברכב

סוטה מהנתיב בטעות וכמעט מתנגשת ברכב

אני לא אכעס על צפירות חזקות ועצבניות של בעל הרכב וזה בהחלט מוסיף לזכרון להשגיח לא לסטות שוב

דעת מוסחת

לפטפט עם שכן

אישה לחוצה

זו בחירה

של דעת מוסחת, זה עניין ההסחה.

זאת אומרת, מרוכזים במשהו ואז לא במודע חושבים על משהו אחר.

האם אפשר להגיע לשליטה עצמית גבוהה מאוד כך שתמיד נהיה מרוכזים ולא מתבלבל? יכול להיות. אם נהיה מלאכים.

רוב בני האדם הם לא כאלו

וזה לא פוטר אותם מאחריות אם עשו טעות

אבל לצד זה להגיד בביטחון "לי זה אף פעם לא יקרה", זה קצת בטוח מידי.

יש משהו בטוטאליות הזו שהוא קצת מתנשא ובעיניי גם מנותק מהדרך שבה רוב בני האדם מתנהלים וחיים.

צריך הרבה הסחות דעת

יכול להיות שרוב בני האדם מוסחים הרבה

אני לא

ואני לא מלאכית

רק חיה בצורה אחרת, קצב אחר, עקרונות אחרים.

אצלי הסחות דעת זה ענין רגעי ולא ענין שיימשך דקות/ שעות ארוכות

כל הדברים שמניתי הם לא תירוצים שמנקים את האשמה מאיתנו, אלא דברים שקורים שמעלים סיכוי לטעות ועדיין אם קרה כזו טעות חמורה בוודאי שיש אשמה על האדם ובוודאי שהוא צריך לקחת אחריות ולא להטיל את זה על שלל התירוצים.

השאלה אם הכעס עליו עוזר לו כדי לקחת את האחריות לפעם הבאה..?

הצפירה שקיבלת היתה לפני המקרה כדי להזהיר מאסון. והיא היתה מאוד מוצדקת.. תחשבי היית כמעט נכנסת באוטו אחר (לא קרה לך מעולם?)

ואחרי זה כולך רועדת באוטו ובוכה ואז יוצא האדם מהרכב ממול ניגש אליך ומתחיל לכעוס לקלל אותך לצעוק עליך .היה עוזר לך לפעם הבאה הצרחות שלו?

אחרי זה היית מגיעה הביתה ומספרת לבעלך והוא היה אומר שהוא לא נותן לך את האוטו יותר כדי שלא יקרה משהו כי את חסרת אחריות. זו התגובה שהיית צריכה ורוצה לקבל ממנו?

הבנתי שעשיתי טעות חמורה (ברגע קטן של הסח הדעת) ולמדתי מזה לנהוג בסופר זהירות

אני לא תולה את הלמידה שלי באחרים, כי אני לוקחת אחריות מלאה על מעשי. אם אנשים סביבי לא יקחו אחריות, אני יכולה לכעוס ולדרוש לקחת אחריות.

שבעלה לא זרק את האחריות על אף אחד!!!

והוא היה "המום" לדבריה, משמע הבין את חומרת מעשיו גם בלי עזרים מבחוץ ש"יעזרו לו"

אז בדיוק כמוך הדבר האחרון שיעניין אותו עכשיו זה תגובות של אנשים אחרים, הוא את הלקח שלו כבר למד

זה גם יכול להיות ׳אין לי מושג מה קרה פה׳

רוב הסיכויים שמי שעושה טעות על טעות על טעות, צריך עזרה עם מודעות/ אחריות

אישה היא לא המחנכת או המשגיחה של הבעל.

אני חושבת שצריך להניח לבעל לפחות בינתיים

ולדבר על זה בזמן ששני בני הזוג רגועים.

אפשר לחשוב על פתרונות מעשיים (לדוגמא כשנכנסים לאוטו עוברים על השמות של כולם...)

אבל לדעתי זה חייב לבוא דווקא מצד האבא

זה לא יהיה יעיל בכלל אם אשתו תציע את הרעיון או הפתרון מה שלא יהיה מעצמה בלי נכונות מצידו.

ובטח שלא להוריד ממנו עול בעקבות האירוע החד פעמי הזה.

אלא של הילד

לא להוריד עול אלא לוודא שהילד לא יפגע בדרך

בטעות בטעות ובהיסח דעת היית עושה משהו שהוא חוסר אחריות קיצוני

נגיד שכחת את הילד ברכב, נכנסת לחנות ואחרי כמה דקות נזכרת רגע איפה הילד שלי

או כל דבר דומה....

כמובן שלילד לא קרה כלום.

את באמת חושבת שזה היה לגיטימי שמישהו היה אומר לך שעד שלא תתקני את מעשייך (איך??) את לא יכולה להיות עם הילדים שלך?

לא שכחתי ילדים

לא עשיתי דברים חסרי אחריות עם ילדים

אני מתייחסת בכובד ראש להשגחה וטיפול בילדים

ועדיין אנשים נורמטיביים עשו טעויות מטורפות עם הילדים שלהם, גם כאלה שנוהגים באחריות

שה' לא יביא אותנו לא לידי ניסיון ולא לידי בזיון.

בשדרות בקיץ האחרון נפטרה תינוקת משכחה ברכב.

אמא שלה התראיינה לכתבה בנושא ואמרה שהיא מעולם לא עוזבת את הילדה לרגע באוטו. אפילו ממלאה דלק איתה על היידים. אין לה מושג מה קרה באותו יום. היא כמעט יכלה להבטיח שהיא הכניסה אותה לגן. זה מה שזכרה. אבל במציאות זה לא קרה. גם כשהיתה בעבודה ואמרו שיש ילד ברכב ומהחלון היא ראתה את הרכב שלה מנופץ היא עוד לא חשבה שזה קשור אליה. רק עד שירדה בפועל לרכב וראתה שמטפלים בילדה שלה. שלא נתנסה ח"ו!!!

ברור שקרה כאן מקרה חמור. עכשיו לא צריך להלקות את הבעל. נראה לי שהוא עושה את זה מספיק לעצמו לפי הודעת הפותחת. אבל כן לחשוב מה צעדי המניעה כדי שאירוע כזה או דומה לא ח"ו לא ישנה. 

יש המון הורים חסרי אחריות/ מודעות/ סדרי עדיפויות שגויים/ חיים בהשרדות

הסיבה שלא שומעים על אסונות ילדים כל יום, כי רוב הפעמים נגמרות בשלום, אנשים טובים מוצאים אותם/ הילד במקרה לא נפגע (מכירה מקרים שתינוקות נשכחו כמה שעות אבל במקום שיכלו לשרוד)

טעויות לא קורות באוויר ולא פתע פתאום, צריך יותר אחריות/ מודעות/ צורת חיים נכונה, ואז גם אם קורת טעות, היא נתפסת מיד.

לא יודעת מה מטריד ל׳הלקות את הבעל׳ אם לא לכעוס ולריב על זה, על מה כן חשוב לריב?

אם חלילה הייתי אחראית למשהו כזה מזעזע, הייתי מקבלת בהבנה כעס כזה מבן הזוג ולוקחת אחריות מלאה למעשי, ממש לא מטריד לקחת אחריות או לדרוש לקחת אותה.

לצורך העניין שכחת ילדים ברכב

הורים סופר אחראיים ומסורים קרה להם ששכחו ילדים ברכב (לי אגב לא קרה מעולם, כך שאני לא מגינה על עצמי)

ולכן הפתרון במקרה הזה הוא לא לסמוך על עצמי ועל האחריות שלי ועל המודעות שלי

אלא לעשות משהו חיצוני שיעזור לנו לא לשכוח.

ויש מלא פתרונות טכנולוגיים

ויש גם פתרונות טכניים

אני למשל שמה את התיק של העבודה מאחורה ליד הילדים

ובנוסף המטפלת המהממת של הילדה מתקשרת אם אנחנו מאחרים ביותר מחצי שעה.

זה ממש שיפוטי ולא נכון להגיד שכל מי שאי פעם שכח בטעות לכמה דקות ילדים ברכב הוא חסר אחריות.

וכן טעויות קורות באוויר פתע פתאום זה בדיוק טבען של טעויות.

אבל מה שבנות פה התרעמו זו הסנקציה הזו של אי טיפול בילדים עד ש... (עד שהוא יבין מה הוא עולל? הרי הוא כבר הבין).

זה לא שייך. הוא לא אמור להיות בעונש.

כואב לה, מכעיס אותה- אכן לגיטימי.

אבל היא לא בעמדה של להורות לו מה לעשות.

הלכת רחוק רחוק רחוק.

קרה פה מקרה מזעזע.

את חשבון הנפש על המקרה הזה האבא צריך לעשות ועוד איך.

אני חושבת שאם האמא תתערב בחשבון הנפש שלו זה עלול לגרום לו להכנס לעמדה של מגננה והדיפה במקום להתרכז בחשבון הנפש שלו.

ודווקא זה שהוא יפנים מה קרה, בלי "עזרה" מבחוץ זה יעזור הרבה יותר לתיקון אמיתי.

כמובן שאם הוא היה מקבל את זה בסבבה וחושב שזה לא נורא, זה סיפור אחר.

אבל נשמע שהוא כן מבין

זה שצריך לעשות חשבון נפש זה ברור.

השאלה פה היא של אשתו, והתגובה שלה לא צריכה להיות 'מחנכת' אלא 'תומכת'.

אפילו מול ילדים אומרים שאם הם מבינים את חומרת ההשלכות של המעשים שלהם, אז הלימוד הכי נכון הוא שהם ילמדו בעצמם, ואנחנו נהיה שם בשבילם, באמפתיה. אז בשביל הבעל - עוד יותר...

זו חוויה מטלטלת לכולם.

ב"ה שנגמר בטוב...

אני מצטרפת למה שכתבו פה - כרגע לעשות עיבוד עם עצמך על מה שקרה ומה את מרגישה לגבי זה. מול בעלך להיות בהרבה אמפתיה וחיבוק, כי גם הוא מטולטל מזה.

ובשלב הבא לעשות חשיבה איך מתנהלים כדי שלא יקרה דבר כזה ח"ו.

אני יכולה לספר שתמיד רציתי לעשות משהו כדי למנוע מעצמי לשכוח תינוק ברכב. אחרי כך הסיפורים המזעזעים ששמענו. תמיד חשבתי שזה לא באמת יקרה לי, אבל בכל זאת רציתי ליתר ביטחון שיהיה לנו 'מנגנון' להגן מאפשרות כזו.

אבל מה שהכי דחף אותי לעשות מעשה היה כשפעם חלמתי ששכחתי תינוק ברכב. זה לא היה אמיתי, אבל החוויה היתה כל כך מוחשית וכל כך מטלטלת, שזה ממש דחף אותי למצוא פתרון.

אנחנו חיים בעולם של הסחות דעת, ובאמת צריך לפעמים למצוא גם פתרונות טכניים כדי למנוע שכחה. אפילו על הילדים שלנו שכל כך יקרים לנו וחשובים לנו. ואולי דווקא עליהם.

אני רק

(כותבת את זה בתור עזרה שניה לא עזרה ראשונה)

אחרי שקראתי את כל התגובות

חשבתי

איזו סיעתא דישמיא.שהילד שלם ושמור ומוגן.

אם יעזור לך..

להתעודד מההשגחה שיש פה

הרגשה שאתם מוגנים ועטופים

והשם שמר עליו טוב טוב

אם הם הספיקו לחזור הביתה כנראה עבר זמן משמעותי.. וכל הזמן היה הוא היה במדפים של הממתקים?

ממש מחבקת אותך ומאחלת לך להרגיש את המוגנות הזאת שתחזיר ביטחון!

וגם בתהליך העיבוד והריפוי להכניס את הנק של הביטחון וההשתדלות

תמיד תמיד השם משגיח ושומר עלינו

יחד כמובן עם ההשתדלות המקסימלית פלוס שלנו

בהצלחה רבה וחיבוק

מבינה אותך

ברמה המעשית הייתי לוקחת על עצמנו משו בבית כדי שמקרים כאלה לא יחזרו

עם ההטרדה עם ההערות כאלו

זה ממש מטריד שנשים עסוקות בצורה אובססיבית עם המשקל שלי

אם כי אני כן מרוצה מהמשקל שלי (ולא מרוצה מהסיבה שהגעתי אליו)

בעיניי הסיבה שנשים כן מרשות לעצמן להעיר ולהתערב

כי זה לא פוגעני בעיניהן

אלא שיח מתוך קנאה

ועדיין כשקיבלתי כמה הערות ביום זה היה מטריד ביותר (הפסקתי להתייחס להערות והן לאט לאט התאדו)

אחרי הלידה הזאת עליתי במידה והייתי ממש מתוסכלת על זה שבגדים לא עולים עלי - הרגשתי מוזנחת ושאין לי מה ללבוש כל פעם שפתחתי את הארון

ואז קיבלתי מאיזה מישהי הערה שאני לא נראית שילדתי.

ועוד אחת עם הערה שאני בטח לא מתמודדת עם דימוי גוף ומשקל.. אז כן. אני כן.

אף פעם אי אפשר לדעת איפה ההערות האלו תופסות את הצד השני...

חיבוק❤️

בא לך להחמיא? תגידי למישהי שהיא יפה/ נראית טוב

לא צריך להוסיף ירדת/עלית/רזה/שמנה.

לא רלוונטי! לא מתאים. לא נכון.

בדיוק הייתה לי שיחה כזו עם חברה לפני כמה שבועות. ודיברנו על כמה צריך לתת את הדעת לכל מילה שיוצאת מהפה, כי אולי מצד הדוברת היא חושבת שזו מחמאה אבל לעולם לא תדעי איך זה מתקבל בצד השני.

ובכלל בעיניי כל השיח על הנראות החיצונית, צריך לקבל גבולות ופרופורציות..

הלוואי ותזכי בהודעה שלך להאיר את עיניי הסביבה ולו במעט🥰 

אני בטוחה שיש עוד כמה שיסכימו איתי.

אני משתדלת תמיד לדבר ברגישות ובטקט, אבל הודעות כאלה גורמות לי לשתוק ולא לדבר עם אף אחת, אולי לפעמים בצורה קצת פוגעת.

אני אחת לא פטפטנית בכלל וגם ככה לפעמים קשה לי למצוא נושאי שיחה, אז עוד יותר קשה לי אם אני יודעת שאני צריכה להיזהר במלא דברים...

אולי לא עם האישה שלידי על ילדים כי אולי יש לה בעיות פוריות? אולי לא אדבר איתה על בעלי, כי אולי היא רווקה שממש מחפשת או גרושה או אלמנה או שיש לה בעיות בזוגיות? אולי לא אספר לה על הדיאטה היקרה שעשיתי כי היא במשבר כלכלי כרגע? אולי לא אספר משהו על ההורים שלי כי שלה נפטרו?

כן יש מצב שהייתי מחמיאה למישהי, "איזה כיף לך לא רואים שילדת בכלל, בניגוד אליי שקבוע נראית בחודש שביעי" אבל בפירוש לא הייתי חופרת לה כל יום על המשקל.

בכל מקרה חיבוק על החוויה הלא נעימה 🫂

ברור שאם את תדברי על כך שהשמנת, זה לא יפריע לך.

אבל אם מישהו אחר ידבר/יעיר על זה- זה יפריע מאוד.

אז אני אדבר עם חברה שלי שעוד אין לה, על הילדים *שלי*, והיא תדבר על התואר השני *שהיא עושה* ולי כרגע אין אפשרות לעשות.

אבל בחיים זה לא יקרה הפוך, שאני אדבר על הילדים שאין לה או שהיא תשאל אותי לעומקן של הסיבות שבגינן אני לא לומדת.

שתינו משותפות אחת את השנייה, היא על טיפולי פוריות ואני על החסמים, אבל אף אחת לא תתחיל שיחה על הדברים של השנייה.

כך גם במשקל.

אם אני מדברת על המשקל שלי, אין בעיה.

אבל אם אחרת תדבר על המשקל שלי אז יש בעיה.

מסכימה איתך שאי אפשר לא לדבר בכלל,

אבל כשמדברים צריך להתרכז בצד *שלך*,

ולא בצד השני.

מקווה שהצלחתי להסביר את הנקודה שלי🙏

ונשמע מהדברים שלך שאת מאוד רגישה ומשתדלת לכבד את הגבולות של האחר❤️

של השיח שהוא עליי ולא על האחר.

ובאופן כללי נשמע שאת אדם מאוד רגיש ופחות הבן אדם שיפגע😍

אז אין לך מה לחשוש❤️

ובכללי תמיד אפשר לדבר על הכל, עם יד על הדופק ולהרגיש את האדם שנמצא מולך.. 

בעבר הייתי רזה מאוד מאוד באמת ברמה קיצונית, לא עשיתי כלום בשביל זה, אכלתי רגיל התנהלתי ממש רגיל... ועדיין חברות של אמא שלי שאין לי שום קשר אליהן מצאו לנכון לגשת אליי ולצעוק עליי שאני אפסיק עם הדיאטה הזו, שאני נראית רע וגרוע וזה בכלל לא מחמיא ונשי, כאילו יש לי מה לעשות עם ההערות האלה, והן כמובן לא הסתפקו בזה אלא פנו גם לאמא שלי ודרשו ממנה שתעיר לי.

אפשר לדבר על המון דברים, בעיקר תלוי איך

זה גם מלא פעמים מגיע מנשים שמנות ששונאות שמעירים להן על משקל

ועדיין הן חושבות שלצד ההפוך זה בסדר!

הזוי ..

ולפעמים זה מנוסח עוד יותר בחוסר טקט-

עוד רגע את נעלמת

את בטוחה שאת אוכלת?

מה יהיה, את מצטמקת מיום ליום...

למה את ככ רזה?

ועוד ועוד 🤦

פשוט

לא

רלונטי!!

אוף 

והדוגמאות שנתת- בדיוק!

אחד לאחד...

ואם זה היה הפוך- אז היה ברור לכולם למה זה לא לגיטימי.

בתור נערה קראו לי ילדת שואה

עפרון..

ומוכרת בחנות בגדים שאלה אם צריך להזמין את הרווחה כי כנראה אין לי אוכל בבית . פשוט מעצבןןן ולאישה מלאה בחיים לא ידברו ככה כי זה פוגע..

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש משהו ממש פותח את הראש כשהגלישה היא לא אפשרות בכלל.

איך היה לך הבוקר?

אבל כשאני בנסיעה זה פחות גלישה.. אבל נהניתי שהיה שקט מצד כל הווטסאפים וההתרעות..

(במחשבה שניה נגיד לפורום אולי כן הייתי נכנסת פה ושם בתור בחנות או משהו כזה.. או כשחיכיתי במרפאה.. וזה שזה לא בקיצורים ולא מחובר למשתמש שלי בהחלט הפחית גם שם..)

הבוקר בשעה שלקחתי ישנתי. היה נפלא. ואז גם הפעלתי שיעור ורק הקשבתי לשיעור כשעשיתי דברים, בלי לעצור לפתוח דפדפן ווטסאפ.

גם עם הילדים לקחתי קצת זמן פה ושם וגם היה מעולה ב"ה!

אני חשבתי קצת לשנות קונספט, עד עכשיו לקחתי הרבה בזמן שאני עם הילדים ואז בלילה מצאתי את עצמי שקועה במסך. אז ברור שלא כדאי להיות שקועה במסך בזמן עם הילדים אבל אני רוצה לנסות את הגמילה בשביל עצמי יותר, חושבת להחליט על שעה שממנה אין אינטרנט עד הבוקר, אולי תשע וחצי?

כמובן שגם בצהריים אני אשתדל להיות יותר פנויה לילדים, אבל היום אני בעזרת ה' מכבה את האינטרנט מתשע וחצי בלילה עד הבוקר

מאוחרת יותר. בהנקה זה דווקא קשה לי כי כשהוא ישן עלי נוח לי להיות בפלאפון כשזה בגבולות הטעם הטוב..

לי עלתה מחשבה שבמקום להגדיר מתי לא אנסה להגדיר מתי כן.. אנסה להפוך בדעתי אם ואיך לעשות את זה.

ולגמרי שכחתי מהזמן רנה, ונגררחי ועוד דברים לא נצרכים...

מנסה שוב, מעכשיו עד 16:00 בלנ"ד.

אבעלי לא ענה לי אם הוא בעניין שנצטרף לאתגר (שלחתי לו הודעה בבוקר והוא היה עסוק..)

אבל הפלאפון שלי היה בצד כל השעתיים

והפלאפון שלו שימש בעיקר כמצלמה של היום הולדת שהייתה פה יחד עם הדלקת נרות

היה פה ערב יפה ב"ה.

תודה שוב על הרמת הכפפה!

רוב הזמן מאז הדלקת נרות הייתי בלי הפלאפון,

ומעכשיו עד שכל הילדים ישנים, כולל המתבגרים..

לא נכנסתי לאינטרנט בכלל, אבל נזכרתי במשהו שהייתי צריכה לברר ומפה לשם התעכבתי עם הפלאפון מעבר למה שתכננתי...

מקווה שמחר ילך טוב יותר..

הייתי כמעט 3 שעות ללא...

שיחקתי עם הילדים בסביבונים, סיפרנו גברת קרש ומר מערוך עם דמויות והצגה, הכנו לביבות תפוא והיה ממש זמן איכותי.

ואי כזה משמח לשמוע!

קשור מאוד לנושא השרשור

הרב אייל ורד:

הרב מתייחס רק למה שקורה שמחצינים, ובכלל לא למה שנכנס הביתה. לי זה נתן נקודות למחשבה גם בכיוון הזה...

הצפון זה אזור מאוד מאוד נרחב

למה את מתכוונת? אזור הגולן/ הגליל העליון/ אזור חיפה והקריות/ אזור עפולה?

אבל אנחנו מגיעים מרחוק

כמעט לא מכירים את הצפון

ככה שגם נסיעות של שעה מיעד ליעד זה משתלם לנו

גמישים

זה לונה פארק שווה ממש שכל המשפחה תהנה עם מלא מתקנים.

אולי מדעטק בחיפה גם יתאים, זה מוזיאון מדעי. הגדולים שלך מאוד יהנו הקטן פחות.

אפשר לעשות רכבלית בחיפה במחיר בדיחה של נסיעה בתחבורה ציבורית.

זה ישוב דרוזי הם ממש בסדר ונחמדים ומפוצץ שם יהודים

אין שם אוכל כשר מין הסתם חח אז הם מקצים למעלה קומה שאפשר לשבת בה ולאכול..

לא יודעת איך זה יהיה לכם עם המזג אוויר.

בטיולים בטבע באזור עמק המעיינות יש המון המון נחלים יפייפים.

מקומות פתוחים כנראה שמאוד בוצי עכשיו

אבל שמורות טבע בתשלום בטח יהיה יותר פשוט עם שבילים מסודרים.

אתם יכולים גם להצפין עוד יותר ולהגיע לבנייאס ולשמורת תל דן וכמובן לחרמון - לדעתי עכשיו עוד לא מושלג.

בטח שרוצים טבע

אני בונה על השמש שבעז"ה לא יהיה קור מטריד

וכמובן אלביש היטב

הבת שלי רוצה אגמון החולה

זה שווה?

וכמובן אשמח לעוד רעיונות למלא את הימים

והכל ממש יפה וירוק ורענן כזה

החיסרון הוא שאי אפשר להיכנס למים..

ולכן זה יותר מסלולים  יפים

והאטרקציות הן תצפיות מיוחדות או מסלולים עם חלק מגניב של יתדות או משהו...

החולה זה מאודדד צפונה, השאלה אם יש לכם כוח ככ צפון..

אולי איזור הכנרת

יש את מסלול הארבל שהוא מהמם

אפשר נחל עמוד ואז גם ביקור במירון/ צפת

ועכשיו אני נזכרת שיש נחלים עם מפלים שזורמים רק בחורף

ואז שווה לבקר

למרות שלא יודעת אם יעניין את הילדים וגם אם הזרימה התחילה כי לא ירד עד כה הרבה גשמים...

בהצלחה!!

לגבי אטרקציות אולי אפשר לשלב

גם מסלולים יפים ששווים את הנסיעה

וגם אטרקציות משפחתיות שיש בעיקרון גם ליד הבית אבל בעצם זה שונה שזה חלק מחופשה משפחתית וזמן איכות משפחתי...

כי לפעמים יש כל מיני צרכים בתוך המשפחה וחלק רוצים גם אטרקציות ולא רק טבע.. אז שיהיה גם וגם...

סכר אלומות -

חונים ליד האתר 'רוב רוי'

והולכים איזה רבע שעה דרומה בשביל סלול לאורך נהר הירדן עד לסכר. ואפשר גם להמשיך הלאה.

הליכה ממש נעימה וכיפית.

עוד מקום יפה- יער שוייץ

אפשר להתחיל מכאן, בקטע של שביל ישראל-

שדרות ספיר · טבריה

אז זה ממש שונה כי אצלי בגודש אני ממש מטפטפת...

בהצלחה יקירה!

לא שאיבות אבל כוס טפטופים. לי ממש עזר בלילות הראשונים, גם לא התעסקתי עם סטריליזציה זרקתי את הטיפות שהוצאתי. לא הסוג שמתלבש שלא כזה שאפשר טיפה ללחוץ אז זו שאיבה סופר עדינה, הוצאתי כמה מל וזה עשה הבדל. אבל זוכרת את זה יותר מיומיים...

מזל טוב, תרגישי טוב!!

תקפיאי מגבות עם מים שסחטת או פדים רטובים

)אני לקחתי מהבית חולים כמה פדים קפואים כאלה וכלפעם שהתחמם עלי הקפאתי שוב)

ושימי על עצמך איפה שגדוש וכואב

אצלי ממש עזר 

עדיין כואב...

ועד שהקטנה ישנה אני לא מצליחה לישון מהכאבים

ואני לוקחת אדוויל

אצלי עובר לחלוטין בערך שבוע אחרי הלידה.

אני כן שאבתי עד להקלה משמעותית, בהתחלה אפילו פעמיים-שלוש ביום ואז פעם ביום, ראיתי שאצלי זה לא הגביר את החלב (עובדה שאחרי מספר ימים זה ירד) אבל מאוד הקל ומנע דלקת (באחת הלידות הקודמות ניסיתי בלי לשאוב כי אומרים שזה לא נכון לשאוב בשלב הזה, כן סחטתי ועיסיתי את המקום ונוצרה לי דלקת).

מה המרחק מהבית? 

אני חשבתי להיות כמה ימים אצל אמא שלי עם התאומים, בסוף ברחנו אחרי לילה אחד הביתה

היה צפוף ולא נוח, והמזגן לא הגיע לחדר, היה חם נורא

גרים רחוק. אזור השעה נסיעה... 

לא יודעת אם החוסר סדר אצל הגדול יהיה שווה את העזרה של אמא...

אם לא יסתדר אז נחזור לפני, אבל אז זה אומר שאני מוותרת על העזרה מאמא.

לגבי 2, הכנתי תיקים לילדים אבל ליומיים שאני בבי"ח. אחכ חזרתי הביתה

כמה זמן את מתכננת להיות אצל ההורים? זה משמעותי להחלטה בעיני

אם יש לילד מספיק בגדים הייתי מכינה תיק עם 4-5 סטים, פיג'מה וכו' כדי שיהיה מוכן כבר

אם לא אז מכינה תיק עם דברים ליום- יומיים של הלידה ואחכ שבעלך יביא לו את השאר להורים שלך

וגם של התנהלות

למשל, חמותי מעדיפה שיביאו לה 2 בגדים של הילדים ובערב היא פוט משה במכונה במייבש ומלביהש למחרת. עדיף לה מאשר לנסות להתאים חולצה למכנס וכו...

אני הולכת לביח עם כלום פחות או יותר כי אין לי כמעט בגדים בסוף ההריון ולא מתאים לי שישבו בתיק לידה, אבל גרים ממש קרוב, ובעלי עם רכב, ובכיף יוצא אחרי הלידה להביא לי מה צריך, 40 דקות גג הוא אצלי חזור.

הז סתם אני אישית אבל כוונתי לומר שיש כל מיני פרמטרים טכניים שמשפיעים על הענין.

עוד נקודות

כמה מקום יש אצל ההורים וכמה נח לאחסן שם חפצים

האם יש שם ואצלכם מייבש

מי עוד חוץ ממך מתמצא בפריטים האלו )בעלי בלידה ראשונה לא ידע להוציא מהארון שלי גרב. אחותי באה לארוז לי בגדי החלפה למחלקה...(

אנחנו גרים רחוק אבל יש הרבה מקום אצל ההורים, גם מייבש וגם אני די סומכת על בעלי שיבין איזה בגדים להביא לילד (במקסימום הוא מביא הרבה מדי, שזה עמוס אבל לא נורא)

תלוי מה היה לך הנסיון בלידה קודמת

אני באחת הלידות כן שאבתי כבר בבית חולים

אלא אם כן בעלך ממש בעניינים, ויודע מה להביא.

1. כן כדאי להביא איתך משאבה ידנית, לא תמיד צריך אבל יש מקרים שצריך ותמיד טוב שיהיה לך כבר בביח

2. כן עדיף

תכיני תיק רק לזמן השהות בביח ולפני שאת נוסעת להורים תעברי בבית ותכיני לך תיק

ולילד הפעוט תביאי 10 חליפות ו-2 פיג'מות לא תצטרכי יותר מזה לדעתי

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

כמורה- מרגישה שזה ממש לא המצב

מחנכות כן מקבלות פרגונים, אבל כמורה מקצועית- וואו אף אחד לא רואה אותךך

אם מתקשרים זה רק כדי להתלונן;)

לצורך העניין, היום יום המורה וההתייחסות היחידה הייתה שוקולד בקערה בחדר צוות- מבית הספר! לא מההורים/תלמידים...

כנראה צריך לגעת איפה לעבוד

גננות מקבלות גם יותר מסיעות

למרות שסיעות לא פחות משמעותיות בחויה של הילד

ועובדות קשה ומתוגמלות פחות.

כנל מורה לא מחנכת יכןלה להעביר שנה בלי לקבל פתקון אבל מחנכת מוצפת ברמה שגיסתי ספרה לי שהיא שונאת ימים כאלו כי אין לה איך לחזור הביתה עם מליון שקיות קטנות...

לגבי להרגיש שקופה, בחוויה שלי אם את רוצה לשמוע מחמאות מהורים תתחילי את לשתף אותם בדברים טובים על הילדים שלהם. יש לי תלמידים שיותר קשה לי איתם (לא כאלה שהופכים כיתה ואין להם שום עניין ללמוד, אלא כאלה שכן רוצים רק קשה להם) ואני שולחת הודעות פירגון להורים ולמחנך שלהם. הם מחכים לזה. אנחנו מדברים על זה בתחילת שיעור שאני אשמח לשלוח הודעה לאבא/אמא שלך לשמח אותם. גם תלמידים בכיתה י זה חשוב להם. ואז ההורים מחזירים פרגון. לפעמים כתשובה להודעה. לפעמיים בהזדמנות אחרת בשיחת טלפון או משהו כזה אז אומרים לי כמה זה משמעותי שאני רואה את הבן שלהם, ושהוא אוהב ללמוד אצלי, ושמשמח אותו ההודעות ממני וכו...  

שהייץי ממש מאחלת לילדים שלי בפרט

ולמערכת החינוך בכלל

להתברך בה...

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

וגם אז הייתי מביאה, רק אם הייתי בטוחה שיסמכו על זה.

וגם הכשרות של שאר המצרכים.

(בהכללה) בישובים או בקהילות סגורות שכולם מכירים את כולם ואותה אוכלוסיה פחות או יותר, זו באמת לא בעיה

בעיר שהגן מורכב מכל מיני סוגי משפחות, זה בהחלט כן..

אני עובדת במקום לא דתי, ולא אוכלת מכל אחת, גם אם היא מצהירה שהיא שומרת כשרות (כי אין לי מושג מה זה כשרות מבחינתה....).

ואמזה כיף לשמעע שהילדים נהנים ומרוצים, זוכרת ששנה שעברה היו קשיים מול הילדים עם צוות הצהרון

משהו בנוסף.

אם לא הביאו ואת באמת רוצה לתת אז חבילה של שוקולד כמו עד חצות עם פתק לכל הצוות שיהיה בגן

ממש לא צריך להשתגע..

בגן שלי הועד הורים הביא לכולם וזה ממש לא ברור מאליו ומאוד מוערך, אבל באמת שאין צורך..

הזמינו אז סופגניות מעוצבות באריזה

השנה בגנים של הילדים שלי הביאו להם היום ארוחה/ כיבוד לכבוד יום המורה. 

בערב

במהלך היום אני בסדר

ככה גיליתי על ההריון..

לא יודעת לתת הסבר הגיוני, אבל תכלס זה מה שהיה.

שיהיה הריון תקין וקל בעזרת ה', בידיים מלאות❤️

וואי הלוואי

יש עוד קצת זמן עד שאוכל לבדוק

אבל נחכה בסבלנות

בילדות האחרונות אף השתמשתי בטיולון מהלידה...

בכל אופן, אם העגלה יקרה יחסית, אז זו סיבה טובה לשמור עליה במצב טוב בשביל הילדים הבאים בע"ה, ולקנות טיולון שהוא יחסית זול ובו להשתמש עד שלא יהיה צורך יותר בעגלה בכלל.

וגם זה שאפשר לשים את שני הילדים ביחד - זה יתרון גדול בעיניי... (רק צריך לשים לב שהגדולה זהירה מספיק על הקטן)

הרבה יותר קליל וכיפי.

וגם אוהבת לקנות אותו ביד 2 ואז זה גם לא הרבה כסף...

לא מזמן חידשתי טיולון, בה מצאתי במצב מעולה קרוב לבית

מתכוונות לטיולון שהוא לא של העגלה?

זה כזה כבד ומסורבל

לא מבינה מה טוב בזה

)כן מבינה. זה יותר יציב, לפעמים, וגם אפשר להפוך את הפנים לכוון האם. לא שווה בעיני(

אחרי שיהיה לך טיולון קליל כזה לא תביני איך חשבת בכלל על משהו אחר