במיוחד עם הילד בג'.

להגיד שמצי לב לאחרונה שאתם מפחדים/ מתקשים להישאר לבד.

למה?

לתת להם להוציא את זה. לנו המבוגרים זה נשמע ברור.

אבל אצל ילדים זה אחרת.

למשל גיליתי אחרי תקופה ארוכה שבת ה7 שלי חשבה שצליל האזעקה הוא עצמו המפחיד.

היא הייתה בהלם שסיפרתי לה שהצבא שלנו עושה את האזעקה.

לכן גם שהייה בממד לא הרגיעה אותה כי הצליל חודר לתוך הממד.

להבין בחידוד של הנקודה ממה הם מפחדים- האפ הם מפחדים מנפילת טיל?

האם הם מפחדים שתתחיל אזעקה והם יהיו לבד?

לא להכניס להם פחדים אסל לנסות להבין מה מניע אותם ספציפית להגיב כפי שהם מגיבים.

שלב הפתרון יהיה קודם לתת מידע יבש כפי שהוא.

אם הם מפחדים מנפילת טיל, להסביר שיש לנו כיפת ברזל. להסביר איך היא עובדת.

אם הם שואלים למה בכל זאת צריך להיכנס למרחב מוגן אז להסביר שיכול להיות שברי יירוט אבל זה לא מסוכן כמו טיל.

אם הם מפחדים שלא ידעו מה לעשות, אז להסביר שיש דקה וחצי וזה המון זמן להספיק לסיים שירותים, להרים מכנסיים ולגשת בזריזות לממד.

אם הם ישנים בממד אז בכלל בלילה אין בעיה.

אפשר להדגים להם כמה דברים אפשר לעשות בדקה וחצי. ממש לתת להם לחוש שדקה וחצי זה המון.

להסביר שאבא ואמא פה איתם והם לא לבד (בהנחה ובאמת אין זמנים שהם לבד ללא השגחה)

להיות העוגן שלהם, לאפשר להם להיתלות בכם. שאתם תהיו מקור החוסן שלהם.

בסוף לשאול אותם מה יכול לעזור להם. אל תתני רעיונות בהתחלה, תני להם להתבשל בתוך השאלה הזאת והם יעלו רעיונות מה יכול לעזור להם.

בהמשך אפשר להציע הצעות אולי זה יעזור להם לגבש פתרון.

כמובן לשלב הרבה אמפטיה, לתת לגיטימציה לרגשות וכו.

לשלב גם מימד אמוני.

זה המון מסרים לשיחה אחת, אבל כדאי להתחיל בהדרגה.

הם בגיל שהם אמורים להיות מסוגלים לנהל שיחה כזאת.

לגבי איך מתחילים להשאיר אותם להירדם לבד, אז אחרי כמה שיחות מקדימות לומר שלדעתך את חושבת שהן יכולים לעמוד בזה.

בהתחלה זה קצת לא נעים אבל בהמשך רואים שזה בסדר. ואם זה יהיה מפחיד מדי אז נחזור להרדים אתכם עד שתגישו שאתם מסוגלים לישון לבד.

להציב דד ליין שיתחילו להתכנס לתאריך מסויים.

למשל בתחילת חנוכה לומר שאחרי החג מתחילים לנסות. מה יעזור לך להירדם לבד?

אולי דובי חדש, אולי להוסיף משהו לטקס השינה?

אולי מנורת לילה מיוחדת?

אולי עיסוי עם שמן אתרי?

משהו שיהיה אפשר להיתלות בו.

מצד אחד להאמין שהם מסוגלים לצלוח את התהליך, מצד שני לומר שאם יהיה קשה מדי אז מפסיקים וחוזרים להיות איתם. זו לא נטישה, זו הסתגלות הדרגתית כי הם גדולים ויכולים להתמודד ואנחנו ההורים פב בשביל ללמד אותם איך מתמודדים וללוות אותם בתהליך.

קודם כל - אין לנו ממ"ד בבית, אלא מקלט שכונתי במרחק כדקה וחצי בהליכה זריזה, בריצה אפשר להגיע מהר יותר. אז החשש לא מנותק לגמרי, באמת ברגע שיש אזעקה צריך להזדרז לצאת בלי להתעכב.

אבל גם דיברנו על זה שאם אנחנו לא מוכנים לצאת אז נשארים באזור המוגן בבית (בפרוזדור בין החדרים, אזור בלי חלונות). ואם מישהו בשירותים או במקלחת אז יהיה לו מספיק זמן להתארגן ולהיות איתנו שם, וכמובן שנעזור לו.

בהתחלה ניסיתי הרבה לדבר על ממה הם מפחדים ולפרק את זה, לראות שהם אף פעם לא באמת יישארו לבד, וכו'. אבל הפחד הזה הוא מעבר להיגיון. זה פשוט פחד מעצם האפשרות שתהיה אזעקה והם לא קרובים אלינו ממש ברגע שהיא מתחילה. עצם הנוכחות שלנו מרגיעה.

אבל ב"ה אנחנו כבר לא שם. עכשיו הם כבר משחררים במשך היום. הגדול אפילו הולך לחוג וחוזר לבד לפעמים (וזה תכלס יותר מפחיד מבחינה הגיונית - מה אם תהיה אזעקה בדרך?).

וגם הקטן לפעמים בבית לבד (פעם בשבוע כשהוא חוזר לפני והגדולים ביום ארוך בבי"ס), הוא מדבר איתי בטלפון עד שאני מגיעה אבל כן מסתדר עם זה שהוא לבד (בהתחלה היה לו יותר קשה גם אז).

בקיצור, אני לא בטוחה שזה פחד שאפשר להסביר אותו בהיגיון, ולכן גם יותר קשה לפתור אותו בדרך הגיונית של לתת מענה למה שמפחיד.

האמת שגם עם הגדולה שלי היה קושי לצאת מהחדר לפני שהיא נרדמת, עד סוף כיתה ב', בלי קשר לאזעקות. והיו לי איתה המון שיחות, והיא יודעת להביע את עצמה ממש טוב, והיא כל הזמן היתה אומרת לי שהיא לא יכולה להסביר למה זה מפחיד, אבל זה פשוט מפחיד אותה.

בסוף עשינו איתה תהליך (ארוך...) אחרי שהיא גם היתה כשנה בטיפול רגשי, והצלחנו לשחרר את התלות הזו שלה.

אבל ממנה למדתי שבנושא כזה שיח הגיוני על הפחד פחות עוזר לשחרר אותו.

בכל מקרה, אני כן לוקחת הרבה מהדברים שכתבת. חושבת איך כן אפשר לדבר איתם על זה, להבין את הפחד גם אם אין לו היגיון, אבל לחשוב ביחד מה אפשר לעשות כדי לאפשר לו להתפוגג. לעשות תהליך הדרגתי יחד איתם.

תודה על כל הכיוונים שהעלית...

זה ברור, זה טבעו של פחד,

פחד בהגדרה הוא לא הגיוני.

אבל לפרק את הפחד לדברים הגיוניים

עוזר להפחית את רמת הפחד.

הרבה פעמים הסברים הגיוניים עוזרים לא רק מעצם ההסבר,

אלא מהביטחון של ההורה.

ילד לא צריך להבין לפרטי פרטים איך עובדת כיפת ברזל. אבל כשההורה מסביר לו את זה, הוא מבין שההורה מבין וזה מספיק לו.

תחשבי שגם אנחנו האזרחים לא ממש יודעים איך הדברים עובדים אבל אנחנו סומכים על הצבא ועל מי שפיתח את המערכת שהוא יודע איך המערכת עובדת ואם הוא אומר אחוזי הצלחה מסויימים, אנחנו פשוט סומכים עליו וזה מה שנותן לנו את הרוגע.

יכול להיות שעם הגדולה זה לא עזר, זה לא אומר שאם ילדים אחרים זה לא יעזור. שווה לנסות.

אני יודעת להעיד על עצמי למשל לפני טיפול שיניים שהייתה לי חרדה מהטיפול, הרופא שאל אותי ממה את מפחדת, בטון הכי פרקטי שאפשר ועניתי מהטיפול, הוא שאל ממה בטיפול את מפחדת, אני מהכל וכו וכו

ואז הסייעת פירקה את זה:

את מפחדת מהרעש? נכון זה מלחיץ. בואי נתרגל לרעש.

את מפחדת שנוגעים לך בפה, נכון זה מלחיץ.. כאילו קודם פירקה את הפחד לגורמים שיש שם לכל גורם, ואז עשתה חשיפה הדרגתית לכל גורם בנפרד.

אני זוכרת כמה מקרים כאלו שממש עזרו לי כשדיברו לפחד שלי בהגיון.

אני זוכרת אפילו בחדר לידה זה עזר.

וזה לא הידע ההגיוני שעזר פה, זה השליטה על הסיטואציה אני חושבת. מה שהיה לי משמעותי זה ש"המבוגר האחראי" שידר לי שהוא בשליטה על המצב ואני יכולה להיתלות בו.

אולי זה לא רלוונטי לכם, אבל הרגשתי צורך לחדד את הנקודה.

עוד משהו להוסיף, אם הילדים מפחדים מהמלחמה אז לשתף אותם גם בניסים הגדולים שה' עושה ושומר עלינו ונכון שהמלחמה ארוכה, אבל ב"ה אנחנו מנצחים ויהיה בסדר.

בתחילת המלחמה הבן שלי (בן 6) מאוד נלחץ מהאזעקות. הוא היה נכנס לממ"ד (לא בזמן אזעקה) ולא מוכן לצאת משם. זוכרת אותו מתכדרר על הרצפה שם ומפחד. (מה אם אני לא אשמע, מה אם לא אספיק...)

אז מה עזר לנו?

א. העברתי את האחריות אליי. אני אמא שלך, אני אחראית לקחת אותך לממ"ד אם יש אזעקה. גם אם אתה באמצע משחק, גם אם אני לא צמודה אליך. כשיש אזעקה התפקיד של אמא הוא לקחת אותך לממ"ד. זו אחריות שלי ולא שלך.

ב. התמודדות הדרגתית עם הפחד. לא הייתי בבת אחת אומרת שאת לא יושבת לידם יותר. אבל מדברים על הפחד, נותנים להם מקום לבטא ולהסביר. ואת מצדך מסבירה ברוגע שאת מבינה, אבל את לא תשבי לידם כל הזמן. עכשיו עשר דקות. מחר חמש דקות ואחרי זה את רק תהיי לידם בסלון. אם יש בעיה הם מוזמנים לבוא אלייך.

לגבי האחריות - זה כבר קיים בשיח.

כרגע זה באמת פחד לא ממש הגיוני.

אהבתי את הכיוון של תהליך הדרגתי. ננסה לחשוב איך לעשות את זה איתם בעז"ה.

אצלנו בכל מה שקשור למלחמה מאוד עזר סיפור מסגרת, שבו ברור לילדים מה קורה, בהתאם לגיל כמובן.

זאת אומרת, לתאר את השתלשלות העניינים מההתחלה. מה הרגשנו, מה עברנו. מתי פרק מסוים נגמר. מה אנחנו מרגישים עכשיו.

לפעמים פחד קשור לתחושה של חוסר שליטה, ואם ברור מה קרה ומה קורה, הרבה יותר קל להתמודד עם זה

להשאיר את הדברים ככה עד 'שישקעו' כי בסוף הם יחזרו ויצופו הגוף והנפש לא שוכחים את החוויה

כן כדאי לעבד את החוויות האלו כדי להשתחרר מהן לדבר אותם הרבה הרבה ולעשות איתם אם מתאפשר רגיעה, מדיטציה שהגוף יחזור להתרגל למצב רגיל ויצא לאט לאט ממצב הישרדותי מהפחד מהאזעקה הבאה אם תהיה ואיפה היא תתפוס אותי

זה לא שהם במצב הישרדותי כרגע. הגוף כבר מזמן נרגע מהאזעקות.

בעני התגובה שלהם היא לגמרי נורמלית (למצב לא נורמלי...).

גם אחרי שהיתה פעם בישוב אזעקה של חדירת מחבלים (ב"ה חוזל"ש בסוף, אבל החוויה היתה מפחידה) היתה לנו תקופה של פחדים, והיתה פה שיחה מטעם מרכז חוסן, ודיברו שם על זה שהתגובות של הפחד הם הגיוניות וטבעיות, וכל עוד עם הזמן יש רגיעה והפחתה של התגובות אז זה בסדר.

את חושבת שיש פה משהו מעבר? אשמח להסבר...

לך רק מניסיון אישי בעיקר כילדה שעברה את זה.

נכון שהרגיעה ולהיות במצב בטוח מפחיתה את הסימנים בשוטף,

אבל זה לכשלעצמו לא מספיק וצריך לחזור על החוויה ולתקן את הרושם שנצרב בי מהחוויה

להבין עד כמה שאפשר שאין לי בחירה אם להיות בחוויה הזו, זו מציאות מאת השם שהייתי חייב לעבור בה ונכון שהיא מפחידה אבל בסוף יצא ממנה משהו טוב והקב'ה לא סתם גורם לעבור מצבים כאלו

גם אם עכשיו אני לא יודע מה הטוב שיצא מזה ולהתחזק מזה גם כילד.

מקווה שיצא מובן ולא מידי אמורפי

אבל לנסות לא לראות את החוויה כמשהו שאני אשם בו, שאני נפגעתי, למה זה קרה דווקא לי

כן נכון לדבר איתם

אפשר כשהם מביעים פחד נקודתית, ואפשר באופן יזום לשוחח על זה.

לשאול אם זה מפחיד שאמא תצא, ולדבר על האזעקה, ומה הרגישו ואיך היה לכל אחד אז

להפוך את זה לשיח משותף שיאפשר פריקה ועיבוד מחדש של החוויה,

להגיד שזה באמת היה מפחיד, והתקופה הזו יש בה דברים מפחידים ולא רגילים,

ולראות עד כמה זה יושב אצלם. לפעמים שיח כזה לבד יכול לשחרר, לפעמים כן רואים בו שצריך מעבר או לתת לזה עוד זמן.

מאד חשוב לא לנסות לשלול את הפחד באופן רציונלי, כי הרעיון של פחד

הוא הגנה גם מפני דברים לא רציונלים ובעיקר מפני תחושות כמו חוסר אונים וחוסר בטחון.

שיח על מה ההיגיון שיקרה משהו לא יעזור לשחרור אמיתי ברמה הרגשית

אותו, זה להתמודד איתו.

ילד שחבר שלו מת והוא מפחד שגם הוא עלול למות צעיר,

עוזר להסביר שבד"כ ילדים לא מתים אלא מבוגרים זקנים וכו'

למרות שזה טיעון לוגי זה עוזר.

וגם רואה בעבודה שלהתמודד עם פחד בצורה נכונה, זה לא באמצעות טיעון לוגי שבעצם מה שמסתתר מאחוריו זו האמירה

רוב הסיכויים שזה לא יקרה אז בעצם אתה לא צריך לפחד,

אלא מתוך הבנה של מהו מנגנון הפחד, איך הוא בא לשמור עלינו (זה מנגנון הגנה), ומתוך כך האופן שבו נתמודד עם פחד לא יהיה באמצעות שלילה של ההרגשה

(זה כנראה לא יקרה לכן לא צריך לפחד)

ולא באמצעות הדחקה (בא נדמיין כדור פורח בשקיעה).

ב2 המקרים האלה, יכול להיות שזה יעזור נקודתית להתעלם מהרגש, כמו שכל רגש אפשר להדחיק זמנית, אבל בסופו של דבר סביר שהוא יפרוץ בזמן אחר (או פשוט לא יעבור וזה לא יעבוד).

אם יצא לך פעם לראות תינוק בתחילת הדרך שלו, לפני שהוא יודע ממה לפחד,

איך הוא יכול לטפס על קופסא רעועה, להחזיק בשמיכה נידפת כדי לעמוד, לזחול עד קצה השולחן..

הוא עדיין לא יודע מה עלול לקרות אם...

ברגע שהוא כבר יודע, המנגנון הזה שומר עליו מלהכניס ידיים לאש או לתנור, לעמוד על הקצה של המיטה, יחזיק רק בדברים יציבים, ומכל דבר שיפגע בו פיזית, ובאופן עמוק יותר גם רגשית. 

פחד הוא בעיני כמו הפקחים שבאמצע הלילה עומדים עם פנס לסנוור אותנו ולסמן שנעצור כי יש עבודות בכביש,

ואם לא נזהר אנחנו עלולים להפגע.

ברגע שנדע להיות קשובים אליו בצורה נכונה, לא יהיה לו צורך לאותת לנו בכל הדרכים להאט. הוא רק רוצה שנבין איזו סכנה יש כאן.

הדיבור הלוגי שולל את הרגש שלו, משדר לו- "אתה לא צריך לפחד" ואז הוא מבין שאין לו עם מי לדבר כי לא מבינים אותו לא מקשיבים לו, ומסתגר בעצמו.  

בנוסף, בעיני ילד הדיבור הלוגי גם לא לוגי כי להגיד שילד מת לעיתים רחוקות נשמע עדיין מפחיד.

משתמע שיש איזה רולטה גדולה ופעם בכמה זמן ילד מת באופן בלתי צפוי.

זה עוד יותר מבהיל.

זה יכול לקרות גם לו בכל זמן נתון ואין לו שום דרך להגן על עצמו.

הוא נעשה דרוך והשרדותי. זאת ההגדרה של טראומה. 

ועובדה שככה היועצים גם דיברו עם הילדים בביה"ס וכולם בסדר.

זה לא לשלול את הרגש ולא משדר "אתה לא צריך לפחד"

דיבור לוגי על הגורם לפחד בהחלט יכול לווסת את הפחד. זה קורה המון ועוזר להמון ילדים ואנשים.

אולי לא לכולם אבל זה ממש לא כמו שכתבו פה.

אולי מי שלא חושב לוגי אומר דברים לוגיים אז זה לא עובד, או שיש סיבה אחרת לפער,אבל זה לא אומר שהדרך הזאת לא נכונה תמיד.

עובדה שזה עוזר בהמון מקרים.

שכל עוד הפחד נמצא בפרופורציה הטיעון הלוגי יכול מאד לעזור

פחד שיצא מפרופורציה אינו יושב רק על לוגיקה וצריך התייחסות אחרת

אצלי היו פחדים אצל הילדים בזמנים שהמלחמה היתה פעילה, ההסברים וההתנהלות ההורית הרגועה שלנו, עזרה להרגיע את הפחד בצורה מיידית.

ובוודאי שהטיעון הלוגי לא עומד בפני עצמו,

אבל הוא עוזר לעשות סדר ולתת מענה.

והסברים והתנהלות הורית רגועה יכולים להשפיע זה על זה, כלומר הטיעון הלוגי מחזק את הביטחון אצל ההורה שזה גם משפיע על הילד כי הילד מרגיש שהוא יכול לסמוך על ההורה גם אם הוא לא מבין לגמרי את הטיעון הלוגי.

ולפעמים הילד מבין את הטיעון הלוגי ונרגע.

פחד שיוצא מפרופורציה לא ירגע באותו רגע, אבל אם עם הזמן "מטפטפים" גם טיעונים לוגיים זה יכול לווסת את הפעם הבאה שהטריגר יופיע (למשל עד האזעקה הבאה)

כמובן לא רק טיעון לוגי אלא גם.

בניגוד למה שנטען שלהגיד טיעון לוגי ולהסביר זה להגיד לילד "אתה לא צריך לפחד"

זה בכלל לא אותו דבר.

למשל אם אחרי אזעקה ילד לא הסכים לישון בכלל במיטה שלו אלא רק במיטת ההורים, זה יכול לסייע שבפעם הבאה יצליח לישון במזרון ליד מיטת ההורים, או יספיק לו שההורה ישב לידו וכו'.

אם אני אומרת לילד "אתה לא צריך לפחד" אז אין שום סיבה שאפשר לו לישון לידי במזרון. זה בכלל שדר אחר לגמרי וזה לא קשור.

לכן לא מקבלת את המשוואה שטיעון לוגי= אי לגיטימציה לפחד.

הלגיטימציה לפחד

גם בלגיטימציה צריך באלאנס

כשהילד שלי אומר שהוא מפחד מהחושך, אני תמיד אומרת לו שיש לו קצת אור ממנורת הלילה וזה לא מפחיד, אם הוא ממשיך לפחד אני אבוא להיות איתו בחדר עד שיירדם, זה לאזן את הפחד עם לוגיקה ועם עזרה כשצריך, לאפשר לילד בכל פעם צ׳אנס להתגבר על הפחד לבד.

הבת שלי (א') פחדה ללכת לפעולה,

שאלתי למה, היא אמרה שמפחדת שתהיה אזעקה.

שאלתי אותה מה מפחיד שתהיה אזעקה בפעולה,

היא ענתה שהיא לא תדע מה לעשות.

הסברתי לה:

א. אתם תעשו מה שהמדריכות יגידו לעשות.

ב. יש מרחב מוגן ליד ואפשר להתפנות לשם.

היא שאלה, מה יש מרחב מוגן?

עניתי שכן והצעתי לה שנלך לראות אותו.

היא הסכימה והלכנו לראות.

כשחזרנו הביתה שאלתי אם היא רוצה ללכת לפעולה והיא אמרה שכן.

מתוך הדוגמה הזאת:

1. בשום שלב לא אמרתי ולא שידרתי שאין סיבה לפחד

2. לא הכרחתי אותה ללכת ואם עדיין הייתה מפחדת גם אחרי שראינו את המרחב המוגן הייתי מבינה שזה יושב על משהו מעבר

3. ניסיתי להבין אם היא צריכה ספציפית אותנו (ההורים) לידה או שכל מישהו מבוגר זה בסדר בשבילה (מבחינה המדריכות זה מבוגר)

כשהיא חזרה הביתה שאלתי איך היה והכל היה בסדר, היא לא פחדה שתהיה אזעקה.

אז אולי זה דוגמה קטנה אבל זה בוודאות עבד כי עובדה שהיא מעצמה רצתה ללכת לפעולה, אם לא הייתה שלמה ורגועה עם הפתרון, לא הייתה הולכת.

כנראה פחות שמתי לב כי תמיד היה משחק שם עם האח הגדול. אבל היום רצה להביא מהחדר משהו ודרש שמישהו ילווה אותו.

ניסינו לדבר על זה ולחשוב ממה הוא מפחד, עצם הדיבור רק הפחיד אותו יותר. ניסינו לחשוב מה יעזור לו, הוא התעקש שרק אם מישהו יבוא איתו.

בסוף הגדול סיים את הש"ב והם הלכו לשחק ביחד. אבל תכלס לא באמת פתרנו את העניין.

@תהילה 3> מתחברת לכיוון שהבאת. אבל לא ממש מצליחה להבין איך ליישם את זה למעשה.

מחר יש בבית הספר פעילות של חוסן (אחה"צ, פעילות משפחתית אז גם אני אהיה שם), אז אולי זה ייתן איזשהו מענה. נראה...

אפשר להעמיק ויש מה להעמיק בללמוד לעומק להתנהל נכון עם הנושא של חרדות ופחדים,

אבל ברמה הבסיסית הפשוטה ממש לתקף ולהכיר כמו לרגשות אחרים. פחות הייתי הולכת למקום הלוגי של לחשוב, ויותר למקום האמפתי, להגיד לו וואי אני רואה שאתה פוחד, זה באמת לא נעים. מה מפחיד אותך? ולתת לו חיבוק והכרה למקום העמוק בפחד. לדוגמא הוא מפחד שמישהו יקפוץ עליו, אז להגיד שזה באמת מפחיד להרגיש לא בטוח ולא מוגן. ולתת לו חיבוק.

ומהצד השני לא לדחוק בו לעשות משהו שכרגע מבחינתו לא בטוח בכח.

אם לדוגמא הוא אמר שבאמת זה מה שמפחיד אותו ונתת לו חיבוק, אפשר לשאול אותו מה יעזור לו עכשיו להרגיש בטוח ומוגן,

ואם עדיין הוא צריך כן ללכת איתו וללוות אותו במקומות כאלה, ומצד שני לתת מקום לו להגיד מה קשה לו, ולרוב זה גם יושב על חווייה ספציפית, אז אם הוא מגיע להעלות ולפרוק אותה זה גם טוב. ככל שרואים את התחושה וההרגשה, וגם ככל שמרגישים ממש, האנרגיה הרגשית הזאת פועלת את פעולתה ומתפוגגת.

וככל שיש קשב והבנה לצורך להיות בטוח ומוגן, זה יאפשר לו לפתח את התחושה הפנימית הזאת.

זה ככה קצת על קצה המזלג

נשמע שזה יספיק לך.. יש תרגלים קטנים שעוזרים

בגדול הרבה מגע.. ולדבר רגשות

פחדת כשהייתה אזעקה?

ובעיניי תשחרי ותני להם מה שהם צריכים עכשיו ועם הזמן זה ירגע בעז״ה

לא אותו דבר אבל דומה- כל המילואים הבן שלי ישן איתי וקם מלא בלילה וכשבעלי חזר הייתה תקופה שזה עוד קרה ואז לגמרי מעצמו חזר לישון נורמלי ולילות שלמים

זה דורש ממך הרבה סבלנות ונשימה..

את אומרת בעצמך שאת יודעת ושמעת בעבר שזה נורמלי

אנחנו חיים במצב משוגע..

והם לאט לאט קיבלו יותר בטחון והצליחו להירגע

היו אצלנו הרבה אזעקות ב4 חודשים הראשונים של המלחמה, גם במערכות קודמות

אולי לקבל עצות איך לעזור להם, אולי אפילו רצף קצר של טיפולים. זה נשמע לי קיצוני ומתמשך ביחס למה שחוו.

והימנעות ממושכת בעקבות חרדה יכולה לחזק את החרדה ואת ההימנעות.

לעשות ביחד קולות של אזעקה ולצחוק

זה מאד משחרר

תצוגה של כלי תחבורה, בעיקר משאיות מקום המדינה עד היום. אפשר גם להיכנס לתוך רוב כלי התחבורה.

הפארק המפורסם שנמצא בלב ירושלים ;)

הצבאים מסתובבים בחופשיות, ואפשר לראות אותם. אפשר לקבל גם משקפות בכניסה.

הכניסה היא ללא תשלום, אך אין שם כמעט חניה.

חיסרון- חם!!

יש לפעמים פעילויות יצירה או הצגות, גם חינמיות. אפשר להתעדכן באתר שלהם...

ליד ממילא

מרטיב לגמרי, צריך בגדי החלפה

נדלקות כל שעה או שעתיים...

פארק עם המון דשא, אגם ברווזים, מגלשות גבוהות ומתקנים, והכי שווה- מזרקות מים!

המזרקות פתוחות כל יום מ8-21.

בתוך הפארק יש גם את גן החי (בתשלום של 30₪ לאדם, מגיל שנתיים)

כדאי להביא מגבות ובגדי ים

שטח ענקי עם דשא, אגם, מתקנים ומגרשים. נמצא מול בילינסון והקניון הגדול אז הגעה ממש נוחה

מעבר לזה שזה שטח דשא ענק יש שם גם מתקני גן שעשועים ענקיים ואומגה קטנה. לא מזמן, אולי עדיין, היתה שם גם תערוכת פסלי חיות מיוחדים בגן הטרופי. בכללי יש שם המון אזורים

יש שם מתקנים שווים, מזרקות, וגם קצת חיות שאפשר לצפות בהם

פארק גדול, הרבה שבילים שאפשר לרכב על אופניים, יש שירותים ציבוריים בשטח, אגם מלאכותי עם ברווזים, יש מזרקות שפועלות בשעות מסויימות (אפשר להתעדכן באתר של עיריית מודיעין על השעות) עבר לאחרונה שיפוץ, יש חניה וגם מרחק קצר מתחנת הרכבת.

יוצאת ממרכזית המפרץ

כניסה חינם למים קפואים. כדאי להגיע מוקדם כדי לתפוס מקום טוב.

פארק מושקע, כל מיני סגנונות של מתקנים.

יש גם פינת חי בשטח הפארק, אני חושבת שהתחילו לגבות תשלום על פינת החי אבל לא בטוחה.

הגופיות של נקסט נניח, מארז די זול, אז גם אם זה יהרוס זה לא נורא...

אם אני לא אמצא פתרון אחר.

https://babybasic.co.il/product/%D7%92%D7%95%D7%A4%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%A1%D7%91%D7%90-%D7%9C%D7%AA%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%AA-%D7%95%D7%99%D7%9C%D7%93%D7%99%D7%9D/?utm_source=google&utm_medium=cpc&utm_campaign=pmax_old_degel&utm_term=&gad_source=1&gad_campaignid=16462244856&gbraid=0AAAAADevRwEUBm4myr7Av2HNI0Z_GLY_b&gclid=CjwKCAjwyabTBhBFEiwAM3mNUEIq1GZ9MF8BT714CvMqPs70PxthxEeXAgXl9CkU3340dydXbnxSthoCRLwQAvD_BwE

זה ממש יקר.

לא נראה לי שיש יותר קטן ממידה 2.

סט של 4 גופיות ללא שרוולים סרוגות לבנות, מתאימות כגופייה, לחוץ, לבוש יומיומי, טיולים, גילאי 6 חודשים עד 3 שנים, מתאים לאביב/קיץ, נוחות קלה, לבוש יומיומי, עונת טיולים משפחתיים, שמחה קטנה ויקרה, בגדי חופשה, חופשה, פריטי חובה לתינוק, חופשה רגועה, תחושה נעימה, אופנתיות יומיומיות, גופיות לתינוקות, גופיות לתינוקות, גופיות לבנות, גופיות לתינוקות, גופיות לתינוקות, גופיות לבנות

בעיניי

מידה 2 יכולה להתאים לגודל (תלוי בחברות)

כך גם חוסכים שכבה וגם הרבה יותר נעים על הגוף.

המינוס שצריך לכבס כל יום

אבל בעיניי הפלוסים בפער גדול כך שלדעתי שווה

חצאית צרה וחולצה קצת רחבה -בלי חיתוך מעל הבטן, אולי עם גומי למטה -לא סגורה אם זה מדגיש את הבטן או לא. באופן כללי חולצה וחצאית הרבה יותר מטשטש משמלה בהריון

איזה גזרה חשבת?

כאילו שאין לה שום חיתוך

אני אחרי לידה עם בטן קטנה וזה ממש מטשטש

או חצאית גזרה גבוהה וחולצה בתוך החצאית

בגדול, כל חיתוך שמונח על הבטן (ולא מעליה),

וגם קצת ניסוי וטעיה של גזרות של חולצות.

חצאיות גיזרה ישרה

חצאית פליסה (קפלים) וחולצה מבד אלגנט בפנים או בחוץ (תלוי בגובה וברוחב)

חולצה בפנים וחגורה

שמלות קומות

שמלות עם תפרים שחותכים את הטופ באזורים הקריטיים או שמלות שהעיצוב עם כאלה רצועות בד מכווץ (מתקשה להגדיר) שתפורים על הטופ. סגנון שיש היום להודולה וגם יש דגמים דומים שאפשר להזמין משיין.

SHEIN.com is mainly design and produce fashion clothing for women all over the world for about 5 years. Shop for latest women's fashion dresses, tops, bottoms. High Quality with affordable prices.

טופ תחרה או סרוג עם חורים גדולים שנחתך על הבטן

SHEIN.com is mainly design and produce fashion clothing for women all over the world for about 5 years. Shop for latest women's fashion dresses, tops, bottoms. High Quality with affordable prices.

טופ מקושקש שנחתך על הבטן

טופ גיזרה רחבה עם חצאית ישרה

SHEIN.com is mainly design and produce fashion clothing for women all over the world for about 5 years. Shop for latest women's fashion dresses, tops, bottoms. High Quality with affordable prices.

יש הרבה אפשרויות, הבאתי גם כמה דוגמאות.. בהצלחה

בסוף זה תלוי גזרה ומבנה גוף

תנסי לצעוק את השמות עם בליעה של התחלה או סוף, זה לא מבלבל...

(רק אות אחת שונה)

כן חשבתי על זה בבחירת השם, אבל זה לא מורגש ביומיום לא חושבים על זה והשמות בול מדוייקים להם כל אחד לאופי

(לאחת יש גם עוד שם).

לדעתי זה דומה ולא הייתי נותנת, אבל אפשר גם לתת.

נגיד נועה ונועם לא הייתי קוראת. אבל נועה ונעמה זה נשמע מספיק שונה

מרגיש לי כן דומה מדי.

כל הזמן אתבלבל ביניהן, בטעות.

יש לי שני ילדים שהשם שלהם מתחיל באותה אות ואני כל הזמן מתבלבלת ביניהם.

אבל חוץ מזה לא רואה בעיה.

ולא קשורים בכלל האמת.. זה פשוט יכול לקרות😅

עוברת על כל השמונה לפני שמגיעה לילד שרוצה🤣

ולא רק בילדים מאותו המגדר, אני לגמרי יכולה לעבור על שמות כל הילדים שלי וגם של האחיות שלי עד שאגיע לשם הרלוונטי, ואני לא כזו זקנה

אני מתבלבלת בניהם. 🫣

(אפילו לא אותה אות מתחילה)

הדמיון בין נועה לנעמה הוא יותר בצורה הכתובה, אבל כשאומרים את השם זה לא נשמע דומה, פרקטית אנחנו משתמשים בבית יותר בדיבור מבכתיבה אז לא נראה לי משמעותי.

יש לפעמים שמות שנראים שונים אבל לפעמים נשמעים דומה, לי למשל יש 2 ילדים שהשם שלהם שונה ממש בהתחלה, רק ההברה האחרונה זהה, וקורה שקוראים לאחד מחדר אחר והשניה עונה.

ועוד 2 ילדים שבכלל לא חשבתי שהשמות שלהם דומים אבל מסתבר שגם הם מתבלבלים כשקוראים להם מרחוק, שם גם יש צליל אחד זהה אבל אפילו לא באותו מקום בשם.

וגם זה לא נורא, מקסימום קוראים פעמיים, בסוף מבינים למי התכוונו,

ובכל מקרה כשבאים חברים למתבגרים אצלי, הם קוראים להם בשם המשפחה...ואז זה נשמע אותו דבר לכולם...

נועה במלרע יותר דומה לנעמה.

נועה במלעיל פחות דומה.

ואני כן אחת שמציק לה דברים כאלה.

יש דמיון, נכון, אבל זה לא דומה שמפריע

לי יש נעמה, תכננו לקרוא לבת שאחריה נועה ובסוף פחדתי שזה דומה מדי ולא קראנו ככה.

תכלס זה לא באמת כזה דומה. ואם הן לא אחת אחרי השניה אז בכלל לא סיפור לדעתי

יש לי ילדים עם שמות יותר דומים בשמיעה.

לקח זמן עד שמצאתי שמות שאני אוהבת, אז הם באותו סגנון🤭 והמחשבה שלי היא שלכל ילד בפני עצמו מגיע שם שאני אוהבת😍

יש לי חברה שלבנות שלה קוראים כך ואף פעם לא חשבתי על זה, עד השאלה שלך😜

בכתיבה קצת אבל לא משמעותי

לי לא היה מפריע

וב4 שוב פעם משו

רק שב12 הבאתי את המבושל,

ואז ב4 אפשר איזה פרי,

ובערב שוב ארוחת ערב בסגנון של הבוקר.

והנקה לפני השינה ולפעמים בלילה אם התעורר.

לגבי הלילה, לפי מה שזכור לי עד גיל שנה חשוב תמ"ל או הנקה, אז כל עוד יונק לפני השינה וגם בלילה לפי דרישה נשמע לי מספיק אבל אני לא מומחית.. בגדול אין סיבה שיאכל עוד בלילה

אבל נראה לי צריך 3 ארוחות גדולות ועוד שתיים ביניים

אז נגיד

כשקם אוכל משהו קטן

8:30 א. בוקר

12:00 בערך א. צהריים

אזור 3 נגיד א. ביניים (פרי/ כריך קטן)

ואזור 6 א. ערב.

כמובן תתאימי ללוז הכללי של כל המשפחה..

ב12 באמת ארוחה או ארוחה קטנה.

במעונות בד"כ ב12 זו ארוחת צהריים מבושלת, וב3-4 פרי ופרוסה. אבל אני משערת שלך נוח יותר לבשל אח''כ אז אפשר להחליף ביניהן ולתת לו ב12 פרי ופרוסה.

את לא רוצה לתת לו הנקה ב6 וחצי - 7 ?

(גם כי מבחינתי ביסקוויט זה סתם ממתק לא בריא, וגם כי נראה לי שצריך קצת יותר, ובד"כ בבוקר ההנקה נחמדה)

בדכ ב12 הארוחה עוד לא מבושלת....

עכשיו באמת מביאה ב12 שוב לחם אבל זה לא יותר מידי?

הוא אוכל פרוסה+ בארוחה (רק את הרך)

אז התלבטתי אם פעמיים ביום לחם זה הרבה.

ופרי לבד זה מספיק?

בעצם הכוונה לפירות טחונים? זה מספיק רק פירות בלי תוספת כלשהיא?

@יראת גאולה באמת קצת מציק לי הביסקויט בבוקר כי הוא קטנציק אבל אין לי רעיון מה להביא לו.

הוא רואה את אחים שלו יושבים לשתות ולאכול משהו ודורש גם אז הנקה לא תספק אותו, הוא רוצה לשבת איתם ומנסה לקחת להם את מה שאוכלים.

יש לך רעיון אחר בריא יותר שאפשר להביא לו לנשנש?

פרי זו ארוחת ביניים שלמה.

אפשר לחם פעמיים ביום, נשמע לי בסדר גמור. הוא אוכל עוד 3 ארוחות בלי לחם.

לפירות טחונים אפשר להוסיף כדי שתהיה ארוחה מלאה - טחינה או חמאת שקדים, או אבוקדו, וקוואקר (אפשר גם חתיכות לחם או ביסקוויט. חבל לדחוף פחות בריא אם אפשר שבולת שועל)

הוא גם בלי שיניים

ואפשר להביא לו פרוסה שיחזיק ביד ויאכל או שזה לא הגיל?

עכשיו חותכת לו לחתיכות קטנות

אצלי אכלו הכל בלי שיניים (יצאו השיניים בגיל שנה).

אני חותכת את הסנדויץ ל4, ונותנת לו כל פעם רבע ביד.

תפוחים אני לא מביאה כי זה באמת מלחיץ אותי. אבל פירות רכים אין בעיה. אגס אני הכי אוהבת לתת, חתוך לרבעים בלי גרעינים כמובן. אפשר בננה לא מדי רכה לחתוך למקלות, ענבים חתוכים לרבעים, קיווי, חתיכות שזיף...

אפשר גם בתוך נגיסון.

את כל אלו אני נותנת לפני גיל שנה.

והשיניים הראשונות יצאו לא ממש לא מזמן.

אבל אנסה שוב

הןא אמור להצליח לאכול גמבה גם בלי שיניים?

מלפפון קצת מסכים ללעוס אבל לא ממש אוכל, יותר מוציא

לק"י

אצלי הוא נוגס ומוציא.

אבך מלפפון בלי קליפה יותר בולע.

אני באמת לא כל כך מבינה לגמרי מה אתן מתכוונות

רצועות ירקות יכולות להספיק כאחת הארוחות? לזה את מתכוונת?

לק"י

בעיקר להתנסות ותעסוקה.

כן אפשר לתת מידי פעם שיתנסה.

הבן שלי גם אוכל לבד פירות קיץ רכים כמו נקטרינה. אני מקלפת לו חלק, שיוכל להחזיק איפה שהקליפה שלא יחליק לו, והוא יכול לאכול ככה פרי שלם.

בננה- אני חותכת חתיכה, ונותנת לו ישר ממנה עם כפית. בת השש גם מאכילה אותו ככה.

לפעמים אני שמה בתוך כלי את הבננה, ושופכת חמאת בוטנים/ טחינה/ שקדיה, ומאכילה אותו עם כפית.

התכוונת לתת לו בבוקר במקום ביסקויט?

לא חשבתי על האופציה, מעניין אם יזרום אחרי שהתרגל

תפו"א, גזר, בטטה קישוא

הבן שלי עוד לא בן שמונה חודשים והוא אוכל פריכיות ממש יפה (יכול לגמור חצי פריכית, בלי שיניים בכלל, רק במציצות ולעיסה עם החניכיים)

יכול לחנוק חלילה. אבל תבדקו אותי. מזמן לא הייתי על זה.

מפריכית

לא ידעתי שאסור

ב"ה הצלחנו להוציא לה את החלק שנתקע אבל זה ממש מסוכן

השעות שלך בסדר

רק החלוקה לעיקרית וביניים קצת לשנות

6 וחצי שבע- ביניים

יכול להיות הנקה/בסקוויט/ וכו

8 וחצי- ארוחת בוקר עיקרית

(חביתה/פנקייק/לחם/פשטידת ירק)

(נשנושי פירות)

12-13 ארוחה צהרים עיקרית עם חלבון/פחמימה/ירק

אחהצ- נשנושי פירות/רבע סנדוויץ

18-19 ארוחת ערב עיקרית

והדלמת הנקה לפיי שינה

לק"י

או שזה מתאים יותר לתינוקות שמקבלים השלמות של שאר הרכיבים התזונתיים מהנקה/ תמ"ל?

הבן שלי בן תשעה חודשים, עוד יונק/ מקבל תמ"ל כמה פעמים ביום, וחלק מהארוחות שלו זה מרק ירקות/ בננה/ פירות אחרים (לפעמים בתוספת טחינה/ חמאת בוטנים/ שקדיה).

אנסה להתארגן על זה מראש, נראה אם אצליח שיהיה משהו מבושל עד 12

הוא בלי מטרנה?

1. מקווה שאת נותנת לו מספיק לשתות

תכיני אולי קצת תה פושר ותעקבי ששותה הרבה

2. כדאי להוסיף ארוחה עם כפית שקדיה או כפית טחינה זה נותן הרבה וויטמינים לתינוק לבריאות ולגדילה.

3. תכיני לו דייסה ופירות זה טעים מאןד וממש בריא ומשביע - אצלי לפעמים פעמיים ביום אוכל את זה אם אין עדיין מבושל

דייסת קווקאר מכינים ממש בקלות בקערה עם מים רותחים

ואז אני חותכת בננה אגס ותפוח מקולף וטוחנת

ופה מוסיפה כפית שקדיה

וזה ארוחה מזינה ובריאה.

ואם אין לי זמן אני לוקחת גרבר מוסיפהלו כפית שקדיה ונותנת לאכול בכפית זה גם ממש בריא

לנשנוש ממליצהעל פרכית אורז יותר מבסקוויט

זה יותר נמס בפה ויותר בריא. .

אצלי אוכל המון אביטח ומלון לבד ממש אוהב למצוץ.

4. במבושל זה יכול להיות אצלו גם 3 ימים אותו דבר לא אוכל ממש בתפריט המשפחתי ככה שאפשר לתת לו לא באותו הזמן של כולם. אני שומרת מהמרק עוף בשבילו כמה ימים ירקות וקסןקוס.

5. וגם גילתי שפשטידות זה אוכל מצוין לגיל הזה אני מכינה בשבילו ירקות מגורדים קצת קמח ביצים ומלח משהו כזה. ויוצא רך

שותה המון מים

וכאמור, כל יום אוכל דייסת קוואקר עם פירות

תודה!

אנסה פשטידות, אולי גם הילדים האחרים יזרמו על זה

את צריכה לחפש עגלה יציבה קלה עם גלגלים אחוריים גדולים ושאין לה קיפול מטריה

מהניסיון שלי צריך גלגלים אחוריים גדולים וזה מקל מאוד. ותהיה קלה כמה שאפשר. ולגבי הבוגבו פוקס - היתה לי והיא כבדה מאווווד. נכון, הגלגלים שלה ענקיים, אבל הכובד בעיניי לא שווה את זה.

הברייטקס מהדגמים הישנים מעולה במדרגות.

למרות שיש לה הרב חסרונות אחרים אבל אל יד צורך ממד יום יומי במדרגות אז זה טוב

כשהילד קשור האמבטיה בשום אופן לא

אז אם מדובר בתינוק קטן חשוב טיולון שמתאים מגיל 0

מעבירים למנשא?

להוריד במדרגות אבל אמבטיה זה ממש סכנה

אם באמת יד צורל גדול יום יום במדרגות אז הפתרון הוא טיולון מגיל 0

מה הכוונה אסור להוריד במדרגות? מאיזה בחינה ואיך אמורים להוריד?

ויכול להיות שאם עגלה נהרסת עם שימוש במדרגות, לא יתנו אחריות.

עולים ויורדים לאט ובזהירות.

יותר גדולים מהסיילו הרגילה.

יחסית סבבה לי איתה במדרגות (אני עולה איתה קומה וחצי כזה) אבל בסוף זה עדיין עגלה ומדרגות😅

האקסל יותר כבדה והדלגלים יותר מסיביים

פחות להיט במרגות

ממליצה גם על בייבי בוס

עולים את המדרגות יותר טוב בעיני וההבדל במשקל הוא לא דרמטי

לי יש רוברסטו של מונה והיא סבבה במדרגות

תודה!

תודה!

גם הכובד של לסחוב את העגלה במדרגות (בעיקר בעלייה).

וגם עד כמה עגלה עולה יורדת חלק, בלי להיתקע.

לבעיה הראשונה עדיף עגלה כמה שיותר קלה.

לבעיה השנייה עדיף עגלה עם גלגלים גדולים שנוחים יותר במדרגות, ולא נתקעים.

אבל גלגלים גדולים מכבידים על העגלה.

לי יש ספורט ליין סיילו xl, ואני מסתדרת איתה במדרגות.

בטיולון של צ'יקו לייטוואי פחות נח במדרגות.

זה מאוד קשה לעשות את זה באופן יומיומי, בטח אחרי הלידה

הייתי מעדיפה טיולון קליל שמתאים לגיל הזה, ואם צריך אמבטיה אז רק בבית

אם מדוברעל פעם בשבוע שבועיים אז כל עגלהלא כבדה מידי יכולה להתאים לדעתי, לנו יש ספורטליין כמו שלכם, גם באותו גיל😁

היא נחשבת יחסית קלה אבל גם זה כמעט 10 קילו בלי תינוק..

מדייקת שאני מתכוונת להרים את העגלה, לא להעלות אותה מדרגה מדרגה

בכניסה לבית יש לנו בערך 20 מדרגות, שיהיו בלתי נמנעות בהתחשב בזה שאני אאסוף מהגן..

וטיולון בגיל הזה בחורף, לא קר?

לא התנסיתי בטיולון בחורף אבל אם מלבישים טוב נראה לי ממש סבבה

בגלל זה בעיקר מחפשת משהו נוח

החסרון הרציני הוא שאי אפשר להשאיר בה הרבה זמן.

אלא אם כן התכוונת להרים מהידית כמו סלקל, שזה ממש כבד.

אולי אנחנו לא מדברות על אותה דונה?

כי אני אפילו לא מצליחה לדמיין איך זה נוח לעומת עגלה. כשאני הולכת למקום עם מדרגות, אני משאירה את הדונה ברכב, מעדיפה להוציא עגלה לפתוח לקפל מאשר להסתבך עם הדונה במדרגות.

ואני בחודשים הראשונים משתמשת בגלל זה במנשא.

זה ממש נח, וגם כיף ומחמם בחורף.

ואז זה גם פחות משקל, גם על אותו עקרון של דונה וגם פחות כסף, שזה הכי חשוב😉

תודה לכן על העצות והתובנות🩷

יש חוף נפרד

ויש חוף מעורב

ויש חוף מעורב שבאים לשם הרבה דתיים אז האוירה יותר נעימה מבחינת לבוש. אי אפשר לדעת באמת מי יגיע. עניין של מזל.

את פלמחים פחות מכירה אז לא יודעת איך זה שם

מה שכן בבין הזמנים מאד נוח ללכת לחוף משפחות (אגב לרוב מדובר בחוף לא מוכרז) כי רוב המשפחות דתיות/חרדיות.

אני לוקחת איתי את הילדים בד"כ בתקופה הזו.

או לחוף באשקלון ממש מבודד.

אנחנו מגיעים מהכניסה הראשונה אחרי שפונים שמאלה מכביש 35.

וממשיכים לאורך בן גוריון עד הסוף.

יש שם חניה מאד גדולה.

זה צמוד מימין לחוף הנפרד.

זה פשוט חוף לא מוכרז וללא שירותי הצלה.

אפשר בכיף ללכת, רק כדאי מאד מאד להשאר בחוף ולא להכנס למים.

לנו למשל לא מפריע שיש כמה בנות כאלו.

מוצאים פינה לעצמנו בהרכב משפחתי.

אבל למי שמפריע אז לא קיים דבר כזה.

פעם במעיינות ובכינרת היה יותר טוב.

אגב גם בנפרד הרבה פעמים יש בגדי ים כאלו..

אם יש בנים מתבגרים הייתי נמנעת מהבילוי הזה וזהו.

אם מעניין אותך אז יש בריכות עם שעות מעורבות עם לבוש נסבל.

פעם היינו בקיבוץ עין צורים לקראת שבת וממש נהנינו להיכנס לבריכה כל המשפחה.

ממש מבינה.

זה צורך מאוד נשי, לגיטימי ובריא.

אל תרגישי לא בני עם הצורך הזה, מה שלא תקין זה המצב הכלכלי, לא הרצון שלך לאהוב את העגלה.

כדאי לשתף את בעלך בצורך, כמה זה חשוב לך, גם אם בסוף תהיה עגלה שחורה לפחות תהיו בהבנה הדדית, זה המון. שה' ישלח לכם שפעעע❤️

כי לנבור במציאות של יד 2 זה גם הרבה השקעה במצטבר, וגם בסוף יש לך תחושה של חנק כלכלי.

אגב אנחנו גם קונים יד 2 מציאות וזה כיך ממש, אבל כשעושים את זה כשיש יכולת כלכלית, זה שונה ממש.

אני חושבת שהרבה זוגות דתיים מתחילים מלמטה ועולים עם הזמן (אבל אז גם המשפחה גדולה יותר)

כדאי לחשוב קדימה ואז לזכור שכרגע המציאות היא זמנית ואז זה פחות מבאס.

אנחנו מכרנו ספורטליין מצויינת ב1000 שח עם טיולון מהניילונים ושילדה ואמבטיה במצב ממש טוב.

לדעתי שווה לחפש בתקציב הזה ולא לכוון רק ל400 שח שזה ממש נדיר או חדש לגמרי.

אין פה עניין של תכנון כלכלי כרגע.. אין יותר אופציה מצד המציאות לעבוד יותר..לא לי..ולא לו.. בהמשך מאמינה ומקווה שיפתח יותר אופציות..הוא מרוויח בסדר. אני לא בנויה לעבוד מלא עם כל הילדים ולידות וכו.. כשהשלב יהיה מאחורי יהיה קצת יותר אומר.. ומקווה גם שעסק שמתכננת להקים יצליח

אבל

זה פחות השאלה

כי תכלס

יש את הכאן ועכישו

והנה ..1000 שח מבחינתי זה המון

אין מצב שאוציא על עגלה

לא בכיוון בכלל

בעודכחודש

ספורטליין אפורה

מאוד נהנתי איתה במצב ממש ממש בסדר

תעדכני אם זו עגלה שתהיה לך טוב

שגם סליו לדעתי

לק"י

משהו פרקטי- אפשר לשים תינוק קטן גם בטיולון קליל. יש מזרונים לטיולונים.

אלא אם כן, את בונה על להשכיב לישון באמבטיה.

דווקא עריסה הכי קל להשיג, כי יש גמ"חים להשאלה, ואז לא צריך להשתמש בעגלה בשביל שינה (אם כי גם זה בסדר, לפחות מדי פעם, בעיניי).

@אני נשארת אני.. היקרה, רק רוצה לומר לך על הפן הזוגי -

שחשוב מאוד שתרגישי שאתם שניכם יחד בזה. אז מה אם בעלך אדם פשוט יותר ופחות אכפת לו היופי של דברים. הבסיס הוא שהוא לפחות ידע כמה מאמצים נדרשים בחיפוש אחר דברים ביד שנייה, וגם מה המחירים של הדברים האלה בחנויות.

תגידי לו, "בעלי היקר, אתה מוכן לעזור לי לחפש דגם של עגלה שיהיה מתאים לכל הצרכים שלנו? נסתכל באתרים של חנויות, רק כדי לקבל רושם ראשוני, ואז תעזור לי לחפש במקומות של יד שנייה עגלה כזו במצב טוב."

ככה בתור התחלה תכניסי אותו לעניינים, והוא לא ימשיך ב"ריחוף" שלו...

בהצלחה, יקרה❤️ שה' ייתן לכם שפע!

(אגב, לפני כמה שנים אנחנו מסרנו עגלת אמבטיה במצב טוב מאוד - רק הסל למטה היה כבר קרוע. זה היה כשהחלטתי שיותר נוח לי להתנהל עם טיולון מגיל לידה. אז כן, לפעמים יש גם מציאות כאלה...)

זה טיולונים שנשכבים שכיבה מלאה.