רוב הזמן אני עם.

מעדיפה לבלוע את זה מאשר לעורר פרובוקציות ולצאת בסטייטמנט כזה.

כשאני באזור שאף אחד לא מכיר (זה קורה הרבה), אני בלי או עם כובע בייסבול.

תהליך שאצלי הגיע מתוך כאב ופגיעה ממשהו שקרה לי וזה הולך איתי תמיד.

בהדרגה הוצאתי קצת שיער ואז עוד

אני בלי איפה שמרגישה נוח.

זה מאוד פנימי אישי שלי, מרגישה צורך עמוק שזה ישאר אישי. לא מחצינה את הפרטי שלי.

כמה שאוהבת את השיער שלי אני דווקא כן אוהבת כיסוי ומחוברת וזה יפה בעיני

❤

למגזר שממנו הגיעו.

אני לא חושבת שנכון לקשר בין רמה אמונית ודתית לבין אסונות.

השנה לא (או עדיין לא) התמודדתי עם הרגשות האלה.

כנראה הזמן עושה את שלו, ויותר ויותר ברור לי שהסליחות הן לא כלפי ה' או ביחס למצוות.

אני גם לא מאמינה במצוות או שמישהו בודק אותן, וכל הצ'ק ליסט הזה לא בשבילי ומרגיש לי קטנוני .

אם כבר אווירת סליחה אז יותר ביני לבין עצמי והסובבים אותי, לא כלפי אלוקים.

תודה לאל שיש את מי לארח.

לעשות רק יום טוב אחד?

אתם ישראלים לא?

תאמת אני ניסיתי לקחת בכיף את ליל הסדר והכנתי להם קסמים על עשר המכות אז היה ממש כייף ומצחיק

אפשר גם להגיד לבעלך להריץ קצת להבא שיעבור יותר מהר ובשמחה

להניח תפילין ולקרוא לא תתורו ואז להיות במועדון בלילה 😉

בלי קשר לזה שחיי הלילה של תל אביב זה אחד המדרדרים

ותאמת שלי לא יוצא להניח תפילין ביום יום כמעט בכלל

זה חלק מהטקס של קפה וסיגריה של הבוקר 🤷🏽‍♂️

בלי זה משו חסר לי 

אבל זאת הפעם היחידה שלא אכלתי כשר

ולא אחזור על זה בינתיים

משום מה זה מחסום שקשה לי לעבור

למרות שלא מאמינה🙄