בכל זאת - להצביע בכנסת נגד הממשלה, זה מעבר לקו האדום של משברים בתוך קואליציה. אם נתניהו לא מפטר אותו, זה אומר שאין שום משמעות למחוייבות הקואליציוניות.

שעכשיו כולם ירגישו לא מחוייבים למשמעת הקואליציונית, מה שעלול להוביל להפלת הממשלה,

מצד שני אם הוא מפטר אותו זה גם יוביל להפלת הממשלה..

לכן הגיוני במקרה הזה להסתפק בסנקציות (כמו לא לקדם חוקים של המפלגה)

להצביע נגד, זה מעבר לקו האדום. אבל, בניגוד לעבר, אחרי הצטרפות סער - יש 61 גם בלי בן גביר וחבורתו הילדותית. אם נתניהו רוצה קואליציה, הוא חייב לפטר אותו.

אתמול לדוג' הוא לא השתתף בהצבעות

ובכלל, 'עוצמה' אינה באמת מפלגה הומוגנית, יש אחד שכבר עכשיו אין לו מה להפסיד. והאחרים, סביר שכשהם יבינו ש'קר בחוץ', אף ראשות וועדה הם לא יקבלו מההקצאות של האופוזיציה, יהיה אפשר להחזיר את חלקם לקואליציה גם בלי בן גביר. מספיק שניים כדי לפלג את הסיעה, נתניהו טוב בזה...

ועם דנינו, ודלאל, וביטן, ואדלשטיין, וגמליאל, שעליהם הקואליציה לא סומכת בכל מאת האחוזים.

ולגבי בן גביר, הוא מעדיף לצאת מהממשלה על עניין עקרוני ולא בגלל הסתבכות פלילית לכאורה עם היועמ"שית.

ודווקא בגלל זה, נתניהו חייב להראות שיש קואליציה עם מחוייבות. בן גביר עשה בעיות לעין כל, כל הקדנציה, אבל אתמול הוא חצה קו אדום בהתנהלות קואליציונית.

(נזכיר שחסידי רה"מ, מתרצים את הצבעותיו החוזרות בעד הגירוש בכנסת, בזה שחשב שמועיל יותר מבפנים והצבעה בכנסת נגד הממשלה, היא עילה לפיטורין...)

עם חברי הליכוד צריך להסתדר, אבל בהחלט אני חושב שחברי עוצמה יורחקו מהמשרות הקואליציוניות (והרי האופוזיציה לא תתן להם כלום) ויגלו שחוץ מלצעוק הם חסרי משמעות, חלקם, אולי אפילו רובם, יחזרו לקואליציה גם בלי בן גביר.

(חוץ מקרויזר שהוא באמת בשר מבשרה של עוצמה, אין שום סיבה שהאחרים לא ימצאו את מקומם בליכוד או בצה"ד כמו שהיו בעבר...)

איתמר אמור להיות לכאורה מתואם עם בצלאל "השותף הטבעי" שלו לריצה לכנסת הבאה, אבל נראה שחתול שחור עבר ביניהם, והם מפנים את חיציהם זה נגד זה.

מצופה מיושב ראש הקואליציה שיתערב בין הניצים, כי אף אחד לא יכול לנבא לאן זה יתדרדר. כך לעניות דעתי הקלושה. 

אבל אני לא עוסק בזה, אלא טוען שאם אחרי ששר בממשלה הצביע בכנסת נגד התקציב שעבר בממשלה, רה"מ לא ינקוט כאן בצעד חריף וחד משמעי - נגמרה הקואליציה.

חייב להיות מפוטר, כי זה החוק. 

אבל ברור לכולם שבן גביר בסך הכל צועק תחזיקו אותי, ושהוא לא יאתגר את ראש הממשלה.

אבל להצביע נגד הממשלה, זה קו אדום. אם יש ראש ממשלה, הוא חייב לפטר אותו.

כפי שכתבתי למעלה, לשאר חברי סיעתו יש רק מה להפסיד מישיבה באופיזיציה, סביר שלא יפרשו גם אם יפוטר. אם בן גביר יתעקש לפרוש כנקמה על פיטוריו, הוא יפסיד את קרויזר הנורווגי וסביר שימצאו לפחות אחד שיצטרף לאלמוג כהן ויקימו סיעה נפרדת שתשב בקואליציה בלי ההפגנות התינוקיות של בן גביר.

השר הנורווגי של עוצמה יהודית הוא השר עמיחי אליהו. מכיוון והוא לא הצביע נגד התקציב, כחלק מהיותו שר נורווגי, אין עילה לפטר אותו, ומשכך קרוייזר לא עוזב את הכנסת.

וזה מבלי להתייחס לסברה המוטעת שיש ח"כים בעוצמה יהודית שיתפצלו מהמפלגה. גם ח"כ אלמוג כהן, שמוגדר כחידה, כלל לא בטוח שזה מהלך שהוא בכלל חושב להוביל.

ממילא אם לנתניהו היתה טיפת תעוזה קואליציונית, הוא היה מפטר את בן גביר על הצעד הבוטה של הצבעה בכנסת נגד הממשלה.

ואז הם היו בהתלבטות האם לפרוש ושאליהו יתפטר בעצמו וממילא יאבדו את קרויזר, או להשאר כשבן גביר לא שר.

מסתבר שבן גביר עם האובססיה הילדותית שלו להתבכינות קורבנית, לא יוכל לשאת את זה ויחליט לפרוש.

ואז הוא יגלה, שתמורת הצעות נדיבות מהקואליציה, לפחות אחד מהח"כים שעדיין פועלים איתו, יצטרף לאלמוג כהן שכבר אין לו מה להפסיד (אבל בנתיים נזהר שלא תהיה עילה להגדיר אותו מורד)...

בס"ד

אין מי בעוצמה יהודית, **אולי** למעט ח"כ אלמוג כהן, וגם זה כלל לא בטוח, שינטוש את בן גביר.

לא וסרלאוף

לא אליהו

לא סון הר מלך

וגם לא צביקה פוגל.

יש בקואליציה מפלגה אחת בהתפרקות, וזאת לא עוצמה יהודית. מידיעה.

הוציא אותו מוועדת חו"ב ולא בן גביר עצמו ולא אף אחד מחברי הסיעה האחרים, לא מסייעים לו במאבקים המאוד חשובים שהוא מוביל.

כרגע הוא בהליכה לולינית בין ההתנהלות לבד, לבין שיוכרז ח"כ פורש על המשתמע מכך. ברור שברגע שיהיה איתו עוד אחד, ויתאפשר לו חוקית לפרוש, הוא יעשה זאת.

לאחרים אין סיבה לפרוש, כל עוד שנתניהו מכיל את המשברים התינוקיים האין-סופיים של בן גביר.

ברגע שיעמידו אותם בבחירה בין להשאר עם בן גביר ולצעוק מהאופוזיציה, לבין להשאר שרים/יו"ר וועדה וכד' ולהיות יכולים להגיע לציבור בעוד שנתיים עם רשימת הישגים - ברור לי שלפחות אחד וסביר שיותר מאחד, יעדיפו את האפשרות השניה.

לגבי ה'ידיעות' שלך, אנחנו כבר כמה שנים מחכים להבין על מה התבססה ה'ידיעה הוודאית' בסבב ב' שאתם על יותר מפי שנים קולות ממה שקיבלתם במציאות...

כל השרשור פה הוא על זה שנתניהו צריך לפטר את בן גביר כי הוא הצביע נגד הממשלה, ואין דבר מוצדק מזה. אם כך, בן גביר לא 'זרק' את אלמוג כהן, שהצביע בוועדה נגד המפלגה, אלא עשה צעד של תעוזה כדי להראות משמעות למשמעת מפלגתית וכו' וכו'...

ליתר הדברים, אני מרגיש שזה חסר טעם לדון במציאות שכלל לא תתרחש. נתניהו כאמור רק יפסיד מזריקה של בן גביר לאופזיציה ולכן זה צעד שכלל לא נשקל. אבל בכל מקרה, אם כבר עלה הנושא של 'זריקות', אני מציע לברר מה הסיבה האמיתית, לדוגמה, מדוע ח"כ רוטמן הוזז מתפקידו כיו"ר הסיעה לטובת ח"כ אוהד טל. אני די בטוח שלא מדובר רק בעומס של הראשון בועדת החוקה. וכאמור, זאת רק דוגמה אחת.

הם נפרדו רשמית.

כרגע הסיעה היא שישה ח"כים, ככה ששליש סיעה יכול להתפלג.

זכור לי משהו על שינוי החוק כדי לאפשר לנורבגי של גנץ להכנס לכנסת אחרי שנפרד מיאיר לפיד, כדי שנציג של לפיד לא יכנס לכנסת. 

ומניח שיש לפחות אחד שברגע שיהיה לו מה להפסיד - אכן יצטרף אליו.

לא סביר שירוץ לכנסת הבאה בראש סיעה נפרדת, אלא יחתור להתברג בליכוד.

בס"ד

לפני מספר שבועות פרסם יובל קרני בידיעות אחרונות פרט מעניין. כחלק מהסכם ההצטרפות של מפלגת הימין הממלכתי (של סער) היה רצון שחברי הסיעה יוחזרו לליכוד, אלא שח"כ השכל התנגדה. ע"פ הפרסום, בהתחלה רצו להציע לה תפקיד מחוץ למפלגה, ושהיא תתפטר מהכנסת, אבל אז נזכרו שבמקומה יכנס ח"כ חדש למחנה הממלכתי (איתן גינזבורג, אם אני זוכר נכון) והקואליציה תאבד חבר לטובת האופוזיציה. הרעיון כמובן נגנז מיד.

ולמה אני כותב את כל זה?

כי אם השר עמיחי אליהו מתפטר מהכנסת זה לא ח"כ קרויזר שמאבד את מקומו, אלא ח"כ צבי סוכות שנמצא אחריו ברשימה, והוא הח"כ האחרון שנכנס. (כמובן שמיד אח"כ סמוטריץ', שמלכתחילה עשה הכל כדי לדחוק את סוכות החוצה, יכול גם הוא להתפטר ואז גם קרויזר יצא, אבל בשורה התחתונה מהלך שכזה יגע לא רק בעוצמה יהודית אלא קודם כל בציונות הדתית).

בן גביר יודע לספור אצבעות ויודע שסמוטריץ' מחזיק בידיו אקדח קפצונים.

שואל ברצינות.

בןגביר מנצל את ההזדמנות לעשות שרירים. אנחנו ברגעים היסטורים ואין לנו את הפריוויליגיה להקפיא את הכל, מה שיקרה אם נצא לבחירות. לא חטופים, לא ניצחון, לא טראמפ.

גם בןגביר יודע את זה, ולכן גם הוא לא יפרוש. טיפש הוא לא. רק חובב טראפיק מתאבסס.

כמעט מוסכם ש- 2025 תהיה שנת בחירות.

אצה הדרך לבן גביר, והוא נחוש לפרק את החבילה עם סמוטריץ' שמתנדנד סביב אחוז החסימה.

הם מתרחקים זה מזה.

ב- 2020 חבר סמוטריץ' לבנט, והותיר את בן גביר המתחנן- מחוץ לכנסת.

ועכשו התהפכו היוצרות.

אולי מעז יצא מתוק לסמוטריץ', ושוב נראה אותו עם בנט, ושקד ברשימה אחת, ואולי בבלוק טכני. עם וינטר או בלעדיו.

פיטורים של בן גביר רק יחזקו אותו עוד יותר בבייס, מאשר מהלך כמו שהוא עשה אתמול שיכול מאוד להיות שיחליש אותו.

בנוסף, הוא לא סומך על סער שישאר עד 2026. על בן גביר כן.

וזה רק על קצה המזלג של הסיבות.

כך לדבריו המפורשים.

לגבי סער, אין לו באמת לאן ללכת. כך או כך, אני מריח בחירות לקראת סוף 2025, וסער מחזיק ככל הנראה התחייבות מהליכוד למקומות ריאליים בכנסת הבאה.

שאיתמר ובצלאל כבר לא חברים.

וגם לא סוד שבצלאל רגיל להתערב בעניינים לא לו 

הוא נבחר ציבור, וזה המנדט שלו.

להיות שר אוצר זה רק חלק מהתפקיד שלו כאדם שהציבור נתן לו את קולו.

שר הוא קודל כל נבחר ציבור, ותפקידו לממש את המנדט שלו. תפקיד השר הוא דרך אחת לבטא את זה.

אם יש לו דברים לומר ולעשות בתחום אחר, ויש לו כוח להצעסק גם בזה, ברוך יהיה. בשביל זה הוא שם. הוא לא פקיד.

הוא התפטר מהכנסת ונכנס במקומו ח"כ נורבגי.

הנורבגי אמור לעשות את העבודה הפרלמנטרית השוטפת כנבחר ציבור, כדי שהוא עצמו יהיה פנוי כל כולו לענייני משרדו בלבד.

אם לא והוא יישאר באופוזיציה, עד הבחירות בעוד שנתיים, הבייס יזכור אותו כהוא שעסק בצעקות, כשנתניהו וסמוטריץ' ניצחו במלחמה, השמידו את האיום האירני רגע אחרי שהוא עזב וקבעו עובדות בלתי הפיכות שמבססות את ההתיישבות ומורידות סופית מהשולחן את המדינה הפלסטינית.

בס"ד

כרגע יש עתירה בבג"צ נגד כהונתו של בן גביר כשר. לא סתם דחוף לו להתחיל את מהלך ההדחה עד יום ראשון הקרוב, רגע לפני הדיון. אבל אם הוא יתפטר, להחיר אותו כבר יהיה הרבה יותר קשה מבחינה משפטית.

זאת הסיבה שפתאום זה הדבר שהכי חשוב לו. זאת הסיבה שנתניהו לא ייפטר אותו. זאת הסיבה לחשדנות נגד סמוטריץ' (ההצהרה שלו ביום שני בישיבת הסיעה, עוד טרם המשבר שעם החקיקה המשפטית יש לחכות עד אחרי המלחמה, ועצם העובדה שהוא סירב לחתום על המכתב של קרעי - לא תרמו לזה).

כמובן כרגיל, הוא ואנשיו הולכים על הראש של סמוטריץ', בטענות מקושקשות.

ושהושבעה באיחור של חודשיים. שהם די זמן והותר עבור הקפלניסטים להתארגן לשריפת המדינה.

וכך היה.

בפועל, הקואליציה עובדת. יש נושאים שביותר הרמוניה ויש נושאים שיש בהם מורכבות. אחרי הכל - הקואליציה עובדת והנסיונות להפיל אותה מבחוץ לא צולחים.

אבל אם בן גביר ימשיך, התירוצים מתחלפים וההתנהלות הלא לוילית נשארת, לכבס את הכביסה המלוכלכת בחוץ - הוא יפיל את כולם איתו.

מה שמוטט את הממשלה הקודמת, זה לא הפערים המטורפים שהיו שם - אלא כשהצבעה אחרי הצבעה הקואליציה הפסידה או נאלצה למשוך את החוקים כדי לא להפסיד.

בן גביר בחוסר אחריות טוטאלי מוביל אותנו לשם.

אתה לא מפחד מהרעיון שאני צודק???

לא חשבת על הרעיון להוציא את דבריי מהקשרם ולייחס לי תמיכה בבן גביר?

ואחרי אתמול התירוץ ש'לא מגבים אותו מול היועמ"שית' נפל, אז עוברים לתירוצים חדשים. זה פשוט גדול ממנו. הוא מוכרח להיות הילד שמראה לכולם כמה הוא בריון.

את הקדנציה הקודמת של טראמפ, ביזבזנו על שלוש מערכות בחירות. הפרחים בעיקר לליברמן, אבל גם למשחקי אגו הילדותיים של בן גביר היה חלק בזה. 

הוא בטוח שגם את השניה כדאי לבזבז על משחקי האגו שלו? אפילו כשר בכיר הוא לא מסוגל להתבגר?

למי שאינו מזהה, בן גביר נחוש להפרד סופית מסמוטריץ'.

לפי הסקרים, שכמובן אינם תורה מסיני, הוא יציב על 6-8 מנדטים בכנסת הבאה, מה שאין כן לגבי סמוטריץ' שנמצא באזור המסוכן, פעם מלמעלה ופעם מלמטה.

הוא לא ישכח שרגע לפני הגשת הרשימות לכנסת, סמוטריץ' נטש אותו לאנחות, וחבר לצמד בנט ושקד.

והוא עצמו רץ עצמאית, וגרף שליש מנדט- בקושי. בספירת קולות סופית נמצא שהוא שרף לימין מנדט שלם ויקר מאוד.

כך ואחרת, שמעתי את שקד בקולה, שנזהרה מאוד בהתייחסותה אל סמוטריץ'. האם רמזה על משהו שבני תמותה מן המניין עוד לא אמורים לדעת?

ימים יגידו.

סמוטריץ' לא היה חייב כלום למי שסגר הסכם על הראש שלו ורגע קודם שרף שמונים אלף קולות ומנע את הסיכוי לממשלת ימין.

אבל סמוטריץ' לא התלהב בלשון המעטה, והתחיל למשוך זמן, ותוך כך ניהל מו"מ חשאי עם צוות בנט.

כשהבשיל המשא ומתן להסכם חתום הוא נטש רשמית את הרב פרץ ובן גביר.

הסקרים לא ניבאו להם טובות, או אז התערב נתניהו וחיבר את הרב פרץ עם צוות בנט סמוטריץ', והותיר את בן גביר, בחוץ.

על הדרישה להותיר את בן גביר בחוץ נחלקו גדולי הפוסקים הפוליטיים. חד אמר בנט דרש, וחד אמר סמוטריץ' דרש.

אפשר לדוש עוד במערכת היחסים העכורה, והדם הרע שביניהם, אבל היום קצר והמלאכה מרובה.

הוא לא היה חייב להם כלום, כשבדיוק הרב פרץ ברח מההסכם שעמדו לסגור בתיווך הרב דרוקמן ובן גביר רגע קודם שרף את המנדטים שגרמו למערכת הבחירות השלישית.

בן גביר, מהמו"מ על סבב א' ועד לרגע זה, אלוף בהתקרבנות של "אכלו לי, שתו לי" וביללות על כמה כולם חייבים לו. הוא לעומת זאת לא חייב כלום לאף אחד. כל שבוע התירוץ מתחלף, אבל לא לכבודו להצביע עם הקואליציה.

סמוטריץ' הגיע לבית של בנט ברעננה וסגר איתו רשימה שמשריינת את בן גביר במקום השמיני הלא ריאלי.

בן גביר לא אמר נואש וניהל משא ומתן עם שקד על קידומו למקום 7, שלא צלח.

לא ידוע מי שם ווטו. ספוילר: זה לא עופר כסיף.

בן גביר רץ לבד ושרף 80 אלף מנדטים.

כך וכך הקטטה בין סמוטריץ' לבן גביר עושה נזקים לא פשוטים למחנה הימין.

המשך יבוא

ברגע שסיימו לשפשף עיניים בתדהמה מהעובדה שלא קמה ממשלה ויוצאים לסבב בחירות שני, סמוטריץ' פנה לרב פרץ (מפד"ל) ולבן גביר (עוצמה) שבדיוק חגג את העפת מוריו ורבותיו מרזל ובן ארי מהרשימה (ועל הדרך מכל מוקדי קבלת ההחלטות) וביקש מהם במקום להתחיל מחדש מו"מ מתיש שיפגע בכולם, בואו נשחזר את ההצלחה ונתחיל מייד במסע בחירות משותף. לרב פרץ לקח כמה קרחצנים להסכים.

בן גביר בזבז את כל התקופה עד כמעט סגירת הרשימות במריבות מיותרות על המימון מפלגות בכנסת שהתפזרה ובהפצת ספינים כביכול כל הקולות הגיעו ממנו.

אם הוא לא היה מבזבז את הזמן על זה, היה אפשר מייד להתחיל מסע בחירות מעמדת ווינרים ולמקסם את ההצלחה. בסיטואציה כזאת בנט ושקד היו הופכים כבר אז לאפיזודה חולפת וממשלת האחים המוסלמים לא היתה קמה.

ברגע כמעט האחרון, כשבן גביר לא נענע לכל החיזורים ורב על שטויות כהרגלו, סמוטריץ' שבניגוד לשורי הקולות הסדרתים מעוצמה, הוא אדם עם אחריות ציבורית - נאלץ בצער לחתום עם בנט. עדיין השאירו לבן גביר חסר האחריות פתח להכנס.

במקום לקבל את ההצעה שבכלל לא הגיע לו, בן גביר החליט ש'אם אני לא טס - אף אחד לא יטוס', יצא למהלך חסר אחריות, תוך קמפיין אגרסיבי (גם ע"י תומכיו כאן בפורום) שכביכול הוא על גבול אחוז החסימה. בפועל הוא רק גלגל אותנו לסבב ג' ולממשלה הפרטיטית הזכורה לרע.

אני זוכר ראיון עימו בעיתון בשבע מאותה תקופה. אם אצטט כאן מדברים שנאמרו מפיו על הרב פרץ, יעיפו אותי מהפורום הזה.

רק נזכיר שסמוטריץ' ובנט רקחו דיל נגדו, ולאחר מאבק הירואי הוא קיבל תפקיד מיניסטריאלי שאינו משאת חייו, ואולץ או נאלץ לפרוש מהפוליטיקה.

הוא למד על בשרו מה שלמדו לפניו הרשקוביץ ואפי איתם.

לגבי בן גביר, אני מקבל את הניתוח שלך ברובו, ואוסיף שהוא אכן סובל משגעון גדלות ונרקיסיזם על סטרואידים, אלא שיש לו קהל מעריצים לא קטן במגזר הדת"לי שמחזיק אותו גבוה מעל המים, וצריך להתחשב...

מנגד, סמוטריץ' יושב על בייס רעוע, ותלוי על בלימה. הוא קרא למפלגתו: הציונות הדתית, שבעוונותי הרבים הצבעתי לה. אבל נכון להיום, פחות מרבע מהמגזר מזדהה עם דרכו.

הוא מתעסק בכלכלה, ומנהל אזרחי, והסתה נגד חרדים, וזה מרשים, אבל לא בשביל להצדיק מפלגת נישה.

אחד מגדולי מעריציו אמר לי לאחרונה שעל סמוטריץ' להערך לקראת קבלת החלטה מייסרת, אם לחבור כסרח עודף לבן גביר או לבנט, או חלילה לליכוד.

או אולי לעשות בן גביר הישן ולשרוף ארבעה מנדטים לימין.

אתה תמיד לפני בחירות (גם ארבע שנים לפני...) תוקף ותוקף ואין לך מילה טובה אחת, אחת!

(מוזמן לקשר לתגובה אחת שלך בעד הציונות הדתית מלפני הבחירות!) ואז מרגע אחרי הבחירות ובמשך כל הקדנציה אתה טוען ש'הצבעת' ו'אתה מאוכזב'. לא קונים כבר את התרגילים שלכם בדוברות הליכוד.

לגבי הסקרים - תקשיב לפילבר, באופן מובנה הציונות הדתית כמו הליכוד נסקרים בהערכת חסר. ממילא אם בסקרים הם סביב אחוז החסימה, במציאות הם יציבים מאוד מעליה.

וואו.

מתוך כוחה האמיתי של הצה"ד שעומד על 12 מנדטים ביום חלש.

או במילים אחרות, 2 מתוך 3 לא מאמינים לסמוטריץ'.

ואל תחבר אותי לליכוד שהצמיח מתוכו את התועבה ההלכתית והמוסרית אוחנה.

אגודה אמנם מאיימים כבר שנתיים, אבל ברגע האחרון מתקפלים. הדבר האחרון שהם רוצים זו מערכת בחירות כשהנושא שהפיל את הממשלה הוא הגיוס. זה היה נכון לפני המלחמה ונכון שבעתיים באוירה הציבורית הנוכחית. בן גביר 'קירר את האמבטיה' וכולם קופצים אחריו.

גם בפעם הקודמת, לבן גביר היתה אחריות משותפת לבזבוז הקדנציה של טראמפ על מערכות בחירות. אם האירוע יחזור, הפעם האשמה כולה תהיה עליו. בקרן החדשה ובשלום עכשיו כבר מכינים לו את הזר פרחים.

הרוב הגדול של החרדים באירופה התנגדו מאוד לעלייה לארץ ישראל.

כי עדיין לא הגיע משיח, דחיקת הקץ, אסור להקים מדינה, התגרות בגויים, כוחי ועוצם ידי, התערבבות עם היהודים הציוניים החילוניים. ועוד רבות...

השמאל היהודי האירופאי (קומוניסטי סוציאליסטי) גם הוא חשב ככה בדיוק כמו השמאל החי בארץ ישראל כיום.

לעומתם מן החסידים תלמידי הבעל שם טוב שעלו לארץ, ביחד עם ספרדים רבים (פרנקים), בדומה ליהודים הציוניים החילונים מקימי הקיבוצים שנחשבו לימנים קיצונים.

לאחר השואה כולם הבינו את הכיוון הנכון --> רק ארץ ישראל!

• הרצל פעל רבות מול השלטונות באירופה והעותמאניים לאפשר עלייה לארץ ישראל והכרה ביישוב יהודי עצמאי. רבים מאוד תמכו בו הוא היה אדם גדול והוביל את המהלכים המדיניים להצהרת בלפור והכרה במדינת ישראל 30 שנה לפני הקמתה.

חז"ל, הנביאים, הצדיקים הגדולים יחידי הדורות,

רבי נחמן מברסלב שראה וניבא,

והמשיח.

ואף שיש לי ערך גדול מאוד לכל היהודים שפעלו רבות למען עם ישראל,

אני מאמין שהצדיקים האמיתיים פעלו אף יותר,

(האמיתיים בלבד כי יש גם מתחזים).

לא ברור מאיפה הצץ הדבר הזה, והייתי מניח שיש כאן משהו קצת מסריח מסוג שחיתות כלשהי. לחילופין, פיגור עמוק וניסיונותעלובים למצוא חן בעיני מישהו שעוד נגלה מי הוא (ושמא פוליטית בלבד).

הרצל הוא המנוע של התנועה הציונית, מכאן מעלתו. בדורות רבים היו שקראו לעלות וגם עשו מעשים, אבל רק החזון של הרצל והדחיפה שלו הצליחו להסתיים בשיבת ציון.

כמובן מי שרואה שחור לבן- 'טבח נתניהו' 'טבח הפקידים שקשרו את ידינו' וכדומה, אז אין הרבה מה להתעכב איתו. הוא בא לצעוק ולא לשמוע. אז שיבושם לו עם עצמו וחבר קפלניו...

אבל האמת מורכבת, מורכבת וארוכה...

אבל בקצרה הצבא האשם הישיר- מהראש ועד הקצין זוטר כל מי שקשור לגזרת עזה, כל אחד לפי חלקו ו(חוסר) פועלו.

בדרג המדיני האשמה מחולקת לשנים-

בפן הצבאי- שר הביטחון וראש הממשלה משניהם, במיוחד משר הביטחון אבל גם מראש הממשלה במידה רבה מאד, היה מצופה לשאול שאלות, לרחרח האם הכל דופק כמו שצריך. יש מגמות בצה"ל שהם לא סוד. יש כשלים ביטחוניים שאנשים שונים (יצחק בריק למשל) העלו. מצופה שיעמדו על הרגליים האחוריות שיטפלו בזה וזה לא תירוץ מספק "אבל אמרו לי שהכל בסדר"- בגלל זה בחרו בך לראש ממשלה/שר ביטחון, שתבדוק מבחוץ.

בפן המדיני- מדיניות סבבים, העשרת חמאס והתעצמותו היחסית. ועוד. צריך דיון רציני ולגיטימי מה האשמה אם וכאשר. ואכמ"ל

ועדיין זה לא אומר שהם צריכים להתפטר, ואפילו לא נאמר שמצופה מהם לא להתמודד שוב. יש הרבה מאד שיקולים נוספים לשקול, ותן לעם לומר את דברו בבחירות.

-הם עשו את זה בגלל הקונספציה לא בגלל שידעו שיוכלו לזרוק את האשמה הלאה.

-לא רואה עניין לענות בדמגוגיה.

האם המגיבים הנ"ל תמכו באוסלו ובהתנתקות? האם רצו שנתניהו יתחשב בשיקול דעתה של הצמרת הביטחונית?

ב-99% כל התשובות תהיינה חיוביות. אז מה המגיבים רוצים מביבי? השמאל זרע את זרעי הפורענות, והימין חסר המשילות המשיך לטפח את הערוגה. השמאל קבע עובדות בשטח, ביבי פעל לפי תכתבי השמאל, העביר כסף לעזה בהתאם להמלצות של שלל הגורמים כולל בג"ץ, ומינה אנשים שהשמאל חיבב, ע"ע יואב גלנט.

■ העם יצא לקלפי ובחר.

מצע מפלגת הליכוד הינו שימור הסטטוס קוו הקיים:

אין כיבוש או הרחבת גבולות גיזרה, אין תפיסת שטחי אש באופן יזום ופינוי אוכלוסיית אויב או יציאה למלחמה יזומה.

מנגד יש מפלגות ימין המצילות את ישראל וממלאות את החסר כפי יכולתם - ומפלגות שמאל (כן כן גם הם מביאים את ברכתם) יחסי החוץ שלהם טובים יותר ממפלגות הימין, רובם אנשי השכלה גבוהה, ממלאים את משרות הצבא, מכניסים תרומה כספית נכבדת, והם גאוותו של ביבי.

ביבי עצמו הוא שחקן הנותן הופעה חיצונית מושלמת, דובר אנגלית רהוטה וחשובה לייצוגיות ישראל בעולם ובזה הוא טוב יותר.

ביבי אינו פועל עצמאית,

תמיד הוא שותף מלא לכל חלקי האוכלוסיה,

מנתח נכון וסבלני.

ביבי הוא השתקפות החברה הישראלית המחפשת מנהיג שלא יתפוס צד בסיכסוך הימני - שמאלני - פלסטיני.

ישנה התחזקות בקרב כלל עם ישראל לכיוון ימני יותר - בגלל אין סוף הפיגועים, טבח שמחת תורה והפחד הגדול שהיה באותו היום.

הכלכלה הישראלית תצמח רק על ידי ביטחון צבאי ימני ומשילות.

הביטחון לצאת למלחמה יגיע רק על ידי צדקת הדרך:

יהדות אמונה תפילה, צדקות אמיתית באמת.

הישועה לא תגיע מביבי -

אלא תגיע מתוך העם עצמו!!!

עם ישראל צריך לעשות שינוי גדול מאוד בכלליות ובפרטיות כל אחד ואחד.

התשובה היא אותה תשובה ביחס לסיני, אוסלו יהודה ושומרון, עזה ולבנון.

מה נתנו? שטחים עצומים.

מה קיבלנו? כלום.

מה הערבים הבינו?

מלחמת יום כיפור - הצליחה.

אינתיפאדה 1987 - הצליחה.

פיגועי עזה - הצליחו.

חיזבאללה - הצליחו.

חזון השלום?

הערבים מעולם לא ביקשו שלום.

מישהו זוכר מתי הערבים ביקשו שלום?

אנחנו פשוט עושים עסקאות גרועות מאוד.

נתנו אדמה ששווה טריליונים בחינם!!!

ולמה? כי רצחו אותנו.

וככה אנחנו תמיד נחיה על חרבנו.

ירצחו אותנו אז נברח.

מצביעים שבויים

לא נראה לי יכולה להרשות לעצמה...

למידה מתרחשת בדיליי

קודם נהרגים מספיק נהגים

אח"כ מרמזרים את הצומת

ואולי נלמד מזה

יש עוד הרבה ממה ללמוד

(אני למדתי מזמן)

שבמפלגת תקומה - האיחוד הלאומי מעולם לא היה פריימריז של כלל הציבור, כמו ברוב המפלגות (במידה רבה אחרי שני עשורים של התלהבות מפריימריז - היום המגמה היא לבטל אותו).

כשבפעם הקודמת עשו, זה היה עם הבהרה מאוד ברורה שזה חד פעמי. אגב, הפריימריז הקודם לא השיג את המטרה לשמה יזמו אותו וככה"נ הרשימה היתה נראת כמעט אותו דבר כך או כך.

אדרבה, אם היתה הבהרה שזה חד פעמי זה היה שגוי. אין פה שום סייעתא.

הפריימריז הקודם השיג את המטרה לגמרי,

נכון, היתה אותה רשימה, אבללל הפריימריז נתן תוקף ואמון לקהל הבוחרים, וזאת המטרה המרכזית.

ואם כבר מדברים על הסמליות ההיסטורית -

סמוטריץ' הצליח בחוכמתו לתפוס את מקומה של מפד"ל ההיסטורית, ע"י השם "הציונות הדתית"

ובאותה מפד"ל, בגלגול האחרון שלה, "הבית היהודי", הפריימריז היתה הדרך המרכזית שקבעו את הרשימות. ככה גם הציבור נתן בה אמון סה"כ.

באמת לא טענתי על חוסר יושרה, טענתי על חוסר שקיפות ושיתוף הציבור.

בחרו - אבל המטרה היתה להשיג גיוון וגיוון לא נוצר. סמוטריץ' ממש פעל בשביל דמויות כמו רחלי צינקין וכד' שיגוונו את הרשימה וקיבל עוד רשימה של כביש 60 ושות'.

הצעד היחיד שנשאר לו, בשביל קצת גיוון, זה להשתמש באפשרות השריון כדי לקדם את סלמון על חשבון סוכות - מה שבסוף אילץ אותו להתפטר מהכנסת, כדי להכניס את סוכות.

אני ממש לא יודע ממקורות - אבל מניח שהפעם סמוטריץ' קיווה שהמרכז יבין את הרמז וישים במקומות ראליים את צביקה וישנגרד או ר' שמואל ששון - ושוב קיבל רשימה שהיא (עוד יותר מהפעם הקודמת) כולה כביש 60.

שיהיה ברור - כולם זה אנשים שאני מאוד מעריך את פועלם (מצבי סוכות חששתי ולעניות הבנתי הוא ממש הפתיע לטובה) ורוצה שיהיו בכנסת ובעז"ה בממשלה, אבל לא יעזור זו 'גרסת תשפ"ו' של 'תקומה" ולא 'מפלגת הציונות הדתית'.

גם אם זאת המטרה של סמוטריץ',

גם בנט רצה לגוון את הבית היהודי (בדרכו שלו) והוא נכשל פעם אחר פעם, בגלל שציבור המתפקדים תמך במי שהיו המועמדים ה"קלאסים" פעם אחר פעם ולא נמשך אחרי הקצוות השונים.

אבל זה כל העניין של הפריימריז, בעיני - נתינת אמון לקהל הבוחרים כדי לקבל אמון בחזרה מהם בקלפי.

ב. אם אתה מדבר על גיוון - אז אדרבה, כמו שאתה אומר, זה גם לא עזר הפעם. ולא בהחלט שיש רמז שלא מבינים, אולי באמת לא מסכימים עם הגישה.

לא מכיר את שני המועמדים שאמרת, אבל איני מבין כיצד מקורבי סמוטריץ' (הם לא? תקן אותי אם אני טועה) יכולים לגוון את הרשימה.

לפחות ברשימה הקודמת היתה מיכל וולדיגר. הפעם גם את זה אין.

ומה שאתה אומר בשורה האחרונה, מבחינתי זה כל הסיפור - סמוטריץ' חוזר לשטייטל של מפלגת תקומה, במקום לעמוד מאחורי המותג "הציונות הדתית", זה ממש ממש חבל. אני מעדיף ציונות דתית ולא עוד רסיס מפלגה לא רלוונטי שסופו לאבד.

אבל סמוטריץ' התנגד עקרונית לפריימריז כל השנים, גם כשבבית היהודי עשו פריימריז - אנשי תקומה לא רצו להצטרף.

יש לזה כל מיני הסברים, ההסבר העיקרי לענ"ד הוא שבפריימריז יש יתרון מובנה למי שיש לו הרבה כסף (מישהו אמר נפתלי בנט?).

בפועל הוא עשה פעם אחת, כשהדגיש כל הזמן שזה חד פעמי, בתקווה שציבור גדול יתפקד וישפיע - במציאות נבחרו אותם אנשים.

אם אתה מסכים איתי בעקרון, אין צורך לנסות להצדיק את סמוטריץ', זה לא העניין פה

אגב, היה צריך לבטל את הפריימריז כדי שהוא לא יקודם.

אני אישית בתור מתפקד לא שמעתי את ההסתייגות הזאת שזה היה חד פעמי.

נ.ב -

צבי סוכות הוא דוגמה למי שלא היה ממקורבי סמוטריץ או מרכז המפלגה וזכה לאמון והוכח כבינגו.

אבל תראה מה קורה בפריימריז של מפלגות אחרות בדגש על הליכוד.

קומבינות ומפקדי ארגזים. זה מה שגורם לנציגים מושחתים להיבחר לא בחירה חופשית של הציבור.

גם המנגנון של המפלגות החרדיות לא טוב. לכן אני חושב שמה שעשו היה בסדר.

זה גם חלק מהעניין.

ההצבעה לליכוד היא למפלגה כי אין ברירה. אלה החברים. אבל מי שנבחר צריך ליישר קו להיות חייב לחבר מרכז שדאג לו. כך זה עובד.

המפלגה מתהדרת, בצדק, שיש לה פריימריז.

זה לא רק עניין של אין ברירה.

בעיני, זה מוסיף יוקרה למפלגה.

עכשיו אני מבין שאתה פשוט לא יודע איך הדברים מתנהלים ואז זה סיפור אחר לגמרי.

אני אמחיש לך.

חבר מרכז שיש לו מפעל גדול של עובדים נניח 500 איש. כולם התפקדו לליכוד בפקודת הבוס. חלקם לא מעוניינים אבל חוששים מהרעת תנאים וכו'.

אותו חבר מפעל יש לו כוח עצום ביד הוא מגיע לח"כ וסוחט אותו ליישר קו לדרישות שלו אם לא, כל ה 500 לא יבחרו בו. כך הוא מקבל טובת הנאה וביום הבחירות המתפקדים מקבלים דף עם שמות כל חברי הכנסת שהבוס בחר, הפתק כבר מלא והם פשוט מצביעים בלי יכולת לומר דבר. אל תשאל מאיפה אני יודע. עכשיו תכפיל את זה בכמה חברי מרכז ולא אחד כשכל אחד סוחט את השני. זהנקרא מפקד ארגזים וזה לא חוקי אבל זה קיים.

בעיניך זה מוסיף יוקרה למפלגה? אתה לא מתפלא איך אותם חברי כנסת כל הזמן נבחרים שוב ושוב?

והרוב היו נגד ההתנתקות, גם זה היה כפי מה שאתה אומר?

היו מתנדבים שעברו דלת דלת לדפוק בבתים של חברי מרכז הליכוד

אני לא חושב שמה שאתה אומר לא קיים, אני פשוט לא חושב שזה עד כדי כך גורף.

לכן, גם לשיח הציבורי יש משמעות. משמעות מסויימת לכל הפחות.

אתה מוזמן להסתכל באינטרנט ולחפש מידע.

לא סתם זו המפלגה שרוב הבקשות שלה נדחות בוועדת הבחירות

הסיפור עם שרון היה אחרת

שלמה והגורל שלו תלוי בך. לבין ח"כ שנבחר ומצביע על משהו מהותי. הבחירה שם היתה בקשר למשאל עם.

אתה חושב שאם זה היה דמוקרטי והוגן אדם עם כתב אישום היה נבחר לח"כ ומנהל את המפלגה?

ולשאלתך - אני מסכים שיש השפעה, אבל יש גם השפעה של השיח הציבורי.

ולכן לא הייתי אומר שפריימריז זה רק מתפקדי ארגזים

הם אולי יתפקדוכדילאלהרגיזאותואבל יצביעו מה שבא להם

הם קיבלו דפים מסומנים מראש ושמו במעטפה

אבל נכון שיתכן שלא היה להם אינטרס לכך

בתולדות הפוליטיקה הישראלית לא חסרים אנשים כמעט אלמוניים שהגיעו למקומות גבוהים בזכות קבלני קולות.

הפריימריז האחרון בציונות הדתית היה מעולה

כך שלא קריטי לי שלא היה בציונות הדתית.

1. החשש מ"ליכודניקים חדשים" הוא גדול מאוד. כבר התגלחנו בנושא הזה על זקן של אחרים (קרי, של הליכוד).

2. חברי המרכז בוודאי מנסים לבנות רשימה שאנשים ירצו להצביע לה, כלומר פשוט לי שנעשו סקרים ומחקרי עומק על המועמדים שיביאו את מירב הקולות האפשריים.

לא היתה נראת לעין התערבות של גוף פוליטי אחר.

כפי שפורסם בסרוגים: בוטלו הפריימריז בציונות הדתית

ב. במפלגה הזו מעולם לא פריימריז. הם היו פעם אחת בהוראת שעה ובוטלו.

ג. במפלגת המילואימניקים היו פריימריז. זה עזר לה?

ד. לא יודע למה החלטת "הפריימריז נתן תוקף ואמון לקהל הבוחרים" ומאיפה החלטת "הפריימריז האחרון בציונות הדתית היה מעולה".

אתה הרגשת שיש לך כוח ביד אז נראה לך שזה היה מעולה...

אז תתייחס קצת לעובדות:

בפעם הקודמת היו פריימריז בצה"ד, ואחריהם מצבה בסקרים נשאר כמו שהיה לפניהם. זה לא העלה אותה אפילו במנדט.

התפקדו בסה"כ 24,113 (ציפו להגיע לפחות ל-30K. בבית היהודי בתשע"ג היו 52K. בתשע"ה בערך 70K).

הרשימה שיצרו המתפקדים הוכיחה שהם נמנים גם ככה על הבייס הטבעי של המפלגה והנסיון לחבר ציבור חדש - נכשל.

שים לב:

בבחירות סבב ד' סמוטריץ' קיבל אישור מהמרכז לבנות רשימה בעצמו לפי דעתו.

הסדר שהוא קבע היה: בצלאל סמוטריץ'; מיכל וולדיגר; שמחה רוטמן; אורית סטרוק; רחל צינקין.

(ההסכם עם עוצמה ונעם הכניס את איתמר למקום 3 ואת אבי מעוז למקום 6. אופיר סופר התמודד ברשימת הליכוד במסגרת ההסכם).

בבחירות סבב ה' הפריימריז רק קלקלו ויצרו רשימה פחות מגוונת ויותר חרד"לית (קודם כל נבחרו ההארד-קור של תקומה, אחריהם שאר המכהנים ובסוף חרד"ל חדש):

בצלאל סמוטריץ'; אופיר סופר; אורית סטרוק; שמחה רוטמן; מיכל וולדיגר; צבי סוכות.

(בצלאל שריין את אוהד טל והצריח את סוכות עם סולומון).

תגיד אתה, איך נוצר יותר גיוון - בסבב ד' או בסבב ה'?

ה. כפי שניתן לראות בכמה מפלגות, פריימריז זו שיטה שמועילה בעיקר לח"כים המכהנים.

בבית היהודי בפריימריז של תשע"ה נבחרו בדיוק אותם ח"כים שנבחרו בתשע"ג בסדר מעט שונה:

בתשע"ג - נפתלי בנט; ניסן סלומינסקי; איילת שקד; אורי אורבך; אבי וורצמן; מוטי יוגב.

בתשע"ה - נפתלי בנט; איילת שקד; אלי בן דהן (היה משוריין מטעם תקומה ועבר לבית היהודי); ניסן סלומינסקי; אורי אורבך; מוטי יוגב.

גם מתמודדים שהיה להם תקציב ושפכו ים כסף על קמפיין - נשארו בחוץ (למשל: אביחי בוארון).

כאמור, אותו דבר קרה בסבב ה' בצה"ד (סוכות הוא הראשון שלא היה ח"כ מכהן לפני כן).

גם במפלגת "הדמוקרטים" ניתן לראות שהפריימריז שרתו קודם כל את המכהנים.

בקיצור, אתה מתייחס בעיקר לחוויה שלך כמתפקד שהרגיש שיש חשיבות לאמירה שלו בקלפי וזו זכותך,

אבל העובדות מלמדות שפריימריז הוא לא מציאה גדולה. בסוף גם אתה - כמו כולם - הצבעת קודם כל בעיקר למכהנים, ועוד הרגשת שהצבעת באופן עצמאי וחופשי...

אבל אני לא מזדהה עם המסקנות

א. נזכרתי עכשיו, שיש בזה בעיה?

ב. אדרבה, עצם זה שזה הוראת שעה, זה גם לא נכון בעיני

ג. נו, מה זה קשור לגבי?

ד. המטרה היא לא גיוון. אגב, צבי סוכות הוא תוצר של הפריימריז הקודם. הוא לא היה יכול להכנס בדרך אחרת. חבר כנסת מעולה.

אדרבה, זה שהציבור נתן אמון בח"כים המכהנים אין בזה שום פסול.

זה שאביחי בוארון שפך כסף ולא נכנס, זה מעיד דווקא על נקודה טובה ביחס לאמינות הפריימריז.

נכון, החוויה שלי כמתפקד היא העיקרית פה, חוויה מדהימה, ממליץ לך לנסות.

עצם זה שהתפקדו קצת אנשים זה באמת אומר משהו לא כל כך טוב על הכיוון הכללי של הפלגה.

באמת, בבית היהודי בעידן הפריימריז היה רוח במפרשים של המפלגה הזאת ולכן הציבור נתן בה יותר אמון.

אתה מוזמן להקים מפלגה לפי הרצונות שלך ונראה כמה אנשים יתנו בה אמון. כך תוכל להמשיך לשחק בחוויות שלך.

כי יש עתיד לא מתנהלים על פי העמדות שלי.

אני מאמין שמאותה סיבה גם לך יש ביקורת על יש עתיד ועל הערבים ועל הדמוקרטים ועל כל מי שרואה את המציאות בצורה שונה

ברור שהביקורת שלי תהיה ביחס לעמדות שלי.

אני לא יכול להתייחס על פי עמדות של מישהו אחר

מי שיצר אותה מתחרט על זה ואמר שהיא לא יכולה לשמש כאנציקלופדיה

גם אם יש ביטויים שערוריתיים ביחס לפיגוע ולאוכ' המתיישבים ביו"ש, זה מיעוט קטן. 10 מנדטים מתוך 120. זה לא מספיק כדי לגרש יהודים. השינוי מאז הגירוש הוא שאת הגירוש מפלגת הימין הגדולה עשתה, היום יש שוליים סהרוריים, שגם אם יש להם כוח לא מבוטל, הוא לא עד כדי כך יכול להשפיע.

כן מסכים שהם יכולים לבטל ב5 דקות את ההישגים של סמוטריץ' והממשלה בהתיישבות, אבל מפה ועד לפנות ישובים יש עוד דרך ארוכה.

כמו כן, ככל שהשנים עוברות יש פחות ופחות לגטימציה ציבורית לגרש יהודים מביתם. מההיבט הזה, נראה שהימין למד לקח ויישם את מדיניות ההסברה כפי שהסברת יפה.

חוץ מזה, בעיני הנושא המרכזי זה המערכה הבינלאומית מול איראן ושלוחותיה ולצערנו, אולי בקרוב, גם מול טורקיה. ההתיישבות חשובה מאוד, אבל היא לא נושא היחיד.

מה שאת טוען, זה ה'עלה תאנה' של בנט ושות', כביכול אין באמת 'שמאל', אין באמת פינויים, "אחרי השבעה באוקטובר..." וכו' - זו אחיזת עיניים מוחלטת. הסכנה כאן והיא ברמת שכפר סבא ח"ו תראה כמו כפר עזה.

נכון שאת הגירוש הובילה המפלגה הגדולה, אבל את אסון אוסלו, אם כל חטאת, שהגירוש הוא במידה רבה תוצאה שלו, גררה המפלגה הקטנה.

'מרצ' רצו אז עם הססמה "יומרץ רבין" והצליחו. הרעיון של הסכם עם עראפת, לא עלה על דעת מפלגת העבודה ומצביעה, אפילו במרצ לא אמרו זאת בפירוש - להפגש עם אנשי אש"ף היה עבירה על החוק. בכל זאת, כגורם השני שהממשלה תלויה בו (ובעזרת כמה חפרפרות ממפלגת העבודה) משכו את רבין ופרס להסכם הרצחני הזה.

כרגע, הדמוקרטים מדברים על ההזיה הזאת בפירוש, אבל גם בנט ואייזנקוט מדברים על חיזוק הרשות והפקרת שטחי A וB לידי 'האוטונומיה הפלסטינית'. נוסיף לזה את התלות המוחלטת שלהם בערבים, כמו שרע"מ אמרו - מבצע בעזה יצא לפועל רק אחרי שהממשלה נפלה.

מי שמנמיך את פעמוני האזהרה - עלול להיות אחראי לאסון!

גם הגירוש לא היה תוצאה של מחשבת שמאל מדיני, החשיבה של אריק שרון היתה שגויה אך לא היתה שמאל בשום אופן. לכן גם החשיבה של בנט ואיזנקוט גם אם היא שגויה, היא לא שמאל.

ומה שאמרת על ימי אוסלו - זה בדיוק ההבדל. אז היתה לגטימציה מאוד גבוהה ציבורית, למרות שאש"ף היה ארגון טרור, אנשים מאוד הוקסמו מרעיון השלום, לכן זה גם תפס וצבר תאוצה.

לא אמרתי להיות שאננים מרעיונות רעים, אמרתי רק שהיום אין כמעט שמאל מדיני. זה לא אומר שצריך להיות שאננים. אדרבה, יש רעיונות שאולי בהיבטים מסויים הם יותר הרסניים ובאמת צריך להזהר מהם.

נגד כל מה שרבין נבחר בשמו ובשביל להעביר את שלב א' קנו את ש"ס בהרבה כסף (שולמית אלוני שהיתה אנטי-דתית רדיקאלית הבהירה שבשביל השלום היא מוכנה ללבוש שטריימעל), בשביל להעביר את שלב ב', שיחדו את נעלבי צומת - גונן שגב (לימים נתפס על סחר בסמים ולעוד ימים - על ריגול לטובת אירן) ואלכס מיצובישי גודפרב.

רבין טען שהבחירות לעיריות שיוכיחו שהעם איתם - ונציגי העבודה הפסידו לליכוד בכמעט כל המוקדים. כל המדדים הוכיחו שהם הולכים להפסיד ובגדול בבחירות הכלליות.

ואז הגיע רצח רבין. אינני יודע האם הפושע המתועב שהתגאה בביצועו באמת ביצע - אני יודע שהרצח שירת רק את השמאל. הרצח נוצל תודעתית לאמץ את אוסלו וגם נתניהו שניצח בפרומיל, זה אחרי שהוא נכנע לאוסלו.

הדיון האקדמאי האם תיאורתית יש היום 'שמאל מדיני' במלא מובן הביטוי, ממש לא חשוב. מה שחשוב זה שאם תקום מחדש ממשלת עבאס-ליברמן-אייזנקוט-בנט, היא תחזור למדיניות אוסלו. זה יהיה אסון.

"חיילינו נמצאים באזור סכסוך כלשהו, בין אם מדובר בעזה או דרום לבנון ומדי פעם נפגעים? יאללה, בואו ונברח כדי שלא ייפגעו". ברור שמדובר בקונספציה שמאלנית מובהקת שאומצה בחלקה על ידי הימין.

נניח שטראמפ מאמץ את יוזמת השלום של סעודיה וכופה אותה על ראש ממשלת ישראל הבא. אם יקראו לו ביבי, הוא ינסה למרוח זמן, להתנגד בקטנה וכד'. אם יקראו לו איזנקוט, הוא יתפתה לקבל פרס נובל לשלום. בדרך הוא יזכה לחיבוק ענק של התקשורת בארץ ובחו"ל, יקבל תמיכה מ"יש עתיד", "הדמוקרטים", ואולי אף מ"ישראל ביתנו" והמפלגות החרדיות. גם בנט האופורטוניסט לא יהסס להושיט אצבע. התנתקות נוספת, כשמאחוריה מכתבים נלהבים של אנשי רוח ודגנרלים כמו איזנקוט עצמו, תהיה עניין של זמן.

זה היה באוסלו ובהתנתקות. פעם שלישית גלידה בהכשר בד"צ בית יוסף.

‏‏16‏ רגשות‏ · ‏‏12‏ תגובות‏ | התנתקות ביו"ש. 2 מהיר 2 עצבני | Yotam Zimri

ומעוור לחלוטין מאג'נדה

כדי להאמין שהם לא ירו כי "הוראות פתיחה באש" או שקר אחר שתנסה למכור כאן

מאשר שמאלן כמוך.

אני בטוח שהם לא נצמדו לפרוטוקול. אבל במידה רבה או עיקרית זה מגיע מהוראות הפתיחה באש.

מידת איום שלא משחקת עליהם ממש.

-אבל הם יירו באוויר!!

-מה אכפת לך שהם יירו באוויר, מה אתה ציפור?

במיוחד כשהפוסל...

כל מי ש(כנאאה בניגוד אליך) מודע למציאות,

כל מי שיודע שרבש"ץ יצהר הודח כי הוא "מדי התקפי" (כלומר ירה באויר בסיטואציה דומה), כל מי שמכיר לוחמי הגמ"ר שהודחו,

כל מי ששמע שרבש"צים רבים בגזרה קיבלו שיחות נזיפה, שמילואמניקים קיבלו תדרוכים ארוכים על הגזרה שהתמקדו בסכנה מהיהודים

כל מי שראה את הסרטונים מהאירוע שבו היהודים מותקפים ולא מגיבים באש עד שיש נפגעים - מבין שמשהו רע מאוד עובר על המערכת.

יש כמה 'לא טיפשים', שלא מכירים את הגזרה והמציאות בכלל, אבל כיוון ש'רק מי שמאוד מאוד טיפש' - אז הם מביעים עמדות נחרצות על בסיס 0 הכרות.

ולא ירה בכלל, ולא הודח, וקיבל לוויה צבאית יפה במקום להיות מודח

כן. נשמעת תוצאה הרבה יותר טובה. אני בטוחה שכולם חושבים ככה

כמובן שאם היו יודעים שזה מה שיקרה, אז כל אדם יודע את מה שהביא להקמת 'חוננו' - עדיף עו"ד גרוע מחזן טוב.

אבל, הסיבה שלא החיילים ולא האזרחים שהיו שם, לא ירו לפני הרצח - היא הוראות הפתיחה באש ההזויות והמחירים ששילמו אלו שכן ירו בסיטואציות דומות.

פול חייל שלי פול

בחור שלי עדין

אם לא תיפול היום

מחר תעמוד לדין

המפקד שלך

משפט ועוד משפט

אליו לא נשלחה

מילת עידוד אחת

הרשו לו להרשות לך

עבור האגו

לירות קליעים של פלסטיק

ולשחק בלגו

מהערוץ של אלחנן גרונר:

*חייל הגמ"ר שהודח כותב לי:*

"בעיקבות הארועים הכואבים בימים האחרונים אני רוצה לשתף בארוע שקרה לי לפני כשנה בהיותי חייל הגמר בסוסיא.

בזמן סיור בערב שבת אני רואה עשן מכיוון אתר סוסיא וקופץ למקום. מתברר שיש כמה מוקדי הצתה ביער אורנים הסמוך כ100 מטר מהבתים של המתישבים במקום.

כשאני מגיע לנקודה חבר'ה מהאתר כבר עובדים על כיבוי ההצתות. במקביל אני שומע עימות וצעקות בעיברית וערבית בלולים הקרובים. אני עולה בקשר מול המפקד שלי ומקבל הוראה לצמצם למקום על מנת להגן על האזרחים שבמקום.

כשאני מגיע אני רואה יהודים תחת מטר של אבנים כאשר הערבים מצמצים לכיוונם. ברגע שכמה ערבים מתקרבים לטווח קצר ממנו אני מבצע נוהל מעצר חשוד שמסתיים בירי באוויר.

ב"ה זה גרם להם להתרחק.

זה מצב מאוד מסוכן שבשניה היה יכול להיגמר בחטיפת נשק ופגיעה בנו.

כאות הערכה על התפעול של הארוע זימנו אותי לחקירת מצ"ח, נעצרתי בכלא צבאי ונשלל ממני הזכות להחזיק נשק ולהגן על הישוב.

זאת הצורת חשיבה שגורמת לאויבינו להרים הראש ולשפוך את דמינו!

שנזכה במהרה לראות בעינינו מלכות דוד בתפארתה ויחד עם מלך המשיח נעשה נקמות גדולות!"

מי שחוטפים לו את הנשק צריך לירות

ואם הוא מבלבל במוח על זה שהוא "מפחד" לא צריך להיות לו נשק

הוא יותר פושע שמסכן את הציבור, מ"גיבור" שמגן עליו

ובעיקר, אין לכם מושג מה זה "הוראות פתיחה באש" ומה הפקודות, אם אתה טוען שבאירוע כזה יש קשר אליהן, או שהייתה לו סיבה לפחד ש"יעצרו אותו" (עדיף להיות מת?)

שאר האמירות על שאני לא מכירה את הגזרה והמציאות לא נכונות. טכנית. הן לא נכונות.

אבל אתה יכול להאמין במה שתרצה, ובאירוע הבא לעמוד ולשחק מטקות עם המחבל כי מה אכפת לך, זה לא שאתה יודע מה אמורים לעשות

אז כבר מאוחר מידי, צריך לירות הרבה קודם.

אבל כשמי שיורה, מוזמן לחקירות, מוחרם לו הנשק, מודח - חושבים יותר מידי לפני שיורים.

את כולה

אבל צריך להיות עם עמוד שדרה ולעשות את הדבר הנכון גם במחיר שלילת נשק מעצר וכו'.

אתה לא יכול בגלל הוראות מטומטמות לעמוד מול סיטואציה מסוכנת ולא לפעול, ובטח לא לפעול בצורה מסוכנת של פיזור התקהלות פיזית עם גוף הנשק.

העברתי את ההודעה למקום

כאן לא פופולארי לומר את זה, וגם זה יכול להתפס - אקטואליה וחדשות

שההוראות 'סירסו' את החשיבה הבריאה וזה אסון

מניח שתטעני שגם מי שמאמין לו הוא מאוד טיפש...

"פחדתי לירות בגלל שתמיד מוציאים אותנו הפוגעים והחסרי מוסריות, יכולתי להפוך לקורבן": עדות החייל שנפצע בפיגוע בסוסיא

אחרי שמחבלים חטפו את נשקו בדרום הר חברון ופצעו אותו קשה בראשו, פ' מספר בעדות מבית החולים שפורסמה על ידי עיינה בן אדרת בגל"צ - על נסיון הפיגוע, הרגעים בהם נלחם על חייו וגם על הפחד להשיב בירי בזמן אמת.

"באותה סיטואציה השניות הקריטיות האלה, זה מה שגרם לי לא לירות, וזה מה שגרם לי לסכן את החיים שלי ברמה שהייתי יכול להיות עוד קורבן. ממש ראיתי את המחבל שתפסתי בנשק מכוון אותו אליי. לדעתי הוא חשב שיש שם כדור בקנה"

"מהרגע שהוא תפס לי את הנשק, ניסיתי להיאבק בו. הסתערתי עליו בכל הכוח, אבל ההתלבטות בתוך הראש, אם יגבו אותי אם אני אשתמש בו או לא, זה מה שגרם לי לסכן את החיים שלי ברמה שהייתי יכול להיות עוד קורבן. הרגשתי חסר אונים. לנסות לשמור על הנשק על הנשק כמה שיותר חזק, כי אחרת זה באמת הסוף שלי.

"הגיעו עוד חמישה-שישה מחבלים, עם מקלות וסלעים. הם חיכו שם, והם תכננו את זה מראש, ופשוט הפילו אותי לרצפה עד שאיבדתי את ההכרה, ורק אז הם הצליחו גם לקחת את הנשק, עד אז הצלחתי לשמור עליו אצלי".

"ממש ראיתי את המחבל שתפס לי בנשק מכוון אותו אליי. זה לא חיכוך, זה לא עימות, אני הייתי במרעה עם הצאן שלי, לא פגעתי באף אחד, רציתי את הנחת שלי עם העיזים, רציתי את יישוב הארץ, באמת, בשיא הפשטות, וזה היה פיגוע לכל דבר,לא היה שום חיכוך, שום דבר כזה, זה פיגוע חד-צדדי"

אלישע ירד - ערוץ

אלישע ירד

לקבוצת הווצאפ

אלישע ירד - עדכונים 2