הרגשות עצמם מעולים וטובים. אפשר להופיע אותם בכל דבר כמעט: בתפילה מעומק הלב, בלימוד שמוביל לדביקות, בעשייה של הדברים לשם ה' יתברך, בתפילה על כלל ישראל.

עשייה של איזה דברים?

אני חיה את חיי החול. מה לעשות מעבר? בשגרה, להוסיף לשגרה.

בקביעות

בין אם זה בבן אדם לחברו

בין אם זה בבן אדם למקום

רק מציע, תתרגמי את זה למה שמתאים לך

לחיות בצורה יותר גבוהה את חיי החול (לדוגמא, לברך יותר בכוונה ברכות הנהנין וברכת המזון, להגיד לשם ייחוד לפני כל מיני מעשים שאת עושה ויש עליהם לשם ייחוד, וכן תפילות מיוחדות על כל מיני דברים (אפשר לחפש בליקוטי תפילות וכדו')), להגיד קרבנות וכדו' לפני תפילה שאת מתפללת, להוסיף לימוד שבועי (זה יכול להיות שיעור, אפשר גם לקבוע חברותא בספר מעניין או על נושא שאת רוצה להעמיק בו), אפשר להקדיש זמן להתבוננות ולחשבון נפש (שזה כולל התבוננות גם על מעשים טובים שעשינו וחיזוק שלהם, כפי שהרמח"ל במסילת ישרים כותב על המשמוש והפשפוש), אפשר להקדיש זמן לתיקון חצות (להתחבר לצער השכינה- להפנים בצורה עמוקה שאנחנו משתוקקים לגאולה השלימה ולתיקון השלם). לקחת על עצמך להתנדב בעזרה וחסד בכל מיני מקומות וכדו'. מקווה שעזרתי.

לא שייך תיקון חצות אצל בנות

בכל־מקרה נתת אפיקים קצת "גבריים" חחח

@אני))) לדעתי כדאי ללמוד מוסר וכיוון שיש לך רצון חזק אולי כדאי ללכת על ספרים יותר "תובעניים", כמובן לא מתוך כוונה להפוך לבבא סאלי ביום אחד פשוט לנצל את הכוחות לתהליך ולא רק לקריאה "נחמדה",

אפשר להמליץ על "מדרגת האדם", תניא אם את מתחברת, ספר חרדים

"חורב" של הרש"ר הירש תמיד מומלץ, לשבת ולהפנים את הדברים

לא שמעתי על זה אף פעם. למה שלא יהיה שייך?

שאל את הרב - תשובות מפי הרב הגאון בן ציון מוצפי שליט''א

לא נראה שזה אסור כי זה בסך־הכל פסוקים ופרקי מתהילים / נביא

אבל התיקון עצמו לא שייך כל־כך אצל נשים

"אין הנשים אומרים תיקון חצות, ובספרי הק' "רב פעלים"* כתבתי בסיעתא דשמיא טעמים נכונים שלא יאמרו הנשים תיקון חצות, גם לא יאמרו התנ"ך בליל חג השבועות, ומנהג הנשים בביתנו שאין אומרים תיקון חצות, גם אין אומרים לימוד של ליל חג השבועות אבל לימוד של משנה תורה ותהלים בליל הושענא רבה מנהגם ללמוד, ושאלתי את ידידנו הרב הגאון החסיד מורנו הרב אליהו על מנהג הנשים בעיר הקודש תיבנה ותיכונן בענין תיקון חצות, והשיב לא ראינו ולא שמענו שאשה אומרת תיקון חצות:" (ש"א וישלח)

*"...על כן נראה, שאין ראוי לנשים לומר תיקון חצות,
הן תיקון רחל הן תיקון לאה, מיהו בתורה שבע״פ אין
קפידה, וכן מנהג הנשים בביתינו שעומדים באשמורת קודם
עלוח השחר, ואין אומרות תיקון חצות, אלא לומדות פתיחת
אליהו זכור לטוב, וקצת לימוד כיוצא בזה, וזקינתי תנצב״ה
היתה לומדת י״ח פרקי משנה:" (רב פעלים ע"ש)

ורק מציין פה שדווקא הבן איש חי היה רואה בעין יפה הרבה עניינים שנשים יאמצו, וכיוון שכל עניין תיקון חצות הוא על פי הסוד צריך לדעת מה נכון לעשות ע"פ הסוד. גם אם מדובר רק בפרקי תהילים. 

הלוואי עלינו

נשים לא אומרות ולפי כף החיים והרב עובדיה כן

תודה. רוב הדברים שאמרתם אני עושה אבל אולי כזה יותר להרחיב,יותר להפוך לקבוע וכזה .

למשוך את הרגשות האלה לפרטים הקטנים: לימוד מוסר והלכה.

לִמּוּד הַמִּשְׁנָה וְהַהֲלָכוֹת הַפְּסוּקוֹת פּוֹעֵל בַּקֹּדֶשׁ אוֹתָהּ הַפְּעֻלָּה שֶׁהַלִּמּוּד הַגֵּיאוֹגְרָפִי פּוֹעֵל בַּחֹל לְהַיְשָׁרַת הַשֵּׂכֶל וְהִתְבַּסְּסוּתוֹ הַיְסוֹדִית הַמַּמָּשִׁית, שֶׁהִיא עֲמִילָן יָפֶה לַדְּבָרִים הַיּוֹתֵר עֶלְיוֹנִים וּמֻפְשָׁטִים. וְעַל יְדֵי זֶה בָּא הָאָדָם לִידֵי קִנְיָן שִׂכְלִי אֵיךְ לִתְפֹּס כָּל גֹּדֶל בְּפַשְׁטוּת גְּמוּרָה, שֶׁלֹּא יִתְטַשְׁטֵשׁ עַל יְדֵי הַגַּדְלוּת שׁוּם דָּבָר קַל וְקָטָן, שֶׁזֶּהוּ מֵעֵין דֻּגְמָא שֶׁל מַעְלָה, שֶׁהָאִידֵיאָלִיּוּת בִּיעָפָהּ שֶׁל הַגַּדְלוּת הָעֶלְיוֹנָה הִיא הַמַּבִּיטָה אֶל כָּל הַקֹּטֶן שֶׁבַּיֵּשׁ, לְשַׁכְלְלוֹ עַל כָּל פְּרָטָיו הַיּוֹתֵר דַּקִּים וּזְעִירִים. (אורות התורה ו)

ואי איזה כיף זה להרגיש כיסופים לקודש!!

נתנו פה מלא רעיונות ודרכים לנתב את זה לעוד התעלות, רוצה לתת כיוון נוסף. שמתי לב על עצמי שהרבה פעמים אני מרגישה איזשהו ניתוק בין זמנים של חיבור ורגש בוער לה', לבין רגע אחרי זה כשהולכת לשטוף כלים, לעבוד, וכו'.. בסוף היום שלי לפחות כאישה שמנהלת בית, סטודנטית, ומפרנסת, מורכב הרבה יותר מהחלק השני מאשר מהקודש, וזה ביאס אותי כי הרגשתי שרוב היום אני פשוט מנותקת מה'.. לא באמת מנותקת כי בסוף תורה ומצוות מקיפים אותך כל היום ב''ה, ולמרות זאת, ברגש כן היה ניתוק מסויים. ואז התחלתי לנסות לחבר. לקחת את הזמנים האלו של ההשתוקקות, של הבירה, ולחשוב דוקא אז עד כמה היומיום המנותק הזה הוא רצון ה' ממני. ולנסות להכניס גם בכביסה שעשיתי עכשיו את הגודל הזה.. אולי אני קצת שוביניסטית אבל מרגישה שזה יותר עבודת ה' של נשים. זה לא סותר ללמוד תורה ולקבל קבלות טובות, אבל בסוף כנשים לימוד תורה הוא לא עיקר המהות שלנו, אלא יותר החיים היומיומיים התכלסיים, שם יש עבודת ה' מיוחדת שכדאי להכניס אליה את כל הלב והרגש הבוער!

אישית כתבתי פה קטע על הנקיונות לפסח שבו באמת ניסיתי לחבר את הנקיון לקדושה. ועכשיו עובד על קטע שמסביר על הטיול, מה העומק שגנוז בעניין הטיול, וקטע אחר שעובד עליו, לראות מה העומק במיומנות המלחמה. ובאמת זו נקודה שמעסיקה אותי, ורוצה לכתוב על זה, לראות איך כל דבר ודבר קשור לקודש. קשה להסביר במילים כאן למה אני מתכוון, אבל בגדול כל פעולה אני מראה איך כל פעולה חיצונית בעצם יש בה איזה שהוא ערך שמתבטא באופן חד והאדם מפתח את אותו ערך ע"י אותם מעשים, והמעשה מוריד את הערך לרמה הכי מעשית ויכול לחדד את אותו ערך בצורה הכי מיטבית.

הרבה פעמים אנחנו רוצים לרגש את ה' יתברך ולעשות כל מיני "ביצועים" שהוא יסתכל ויגיד "פשששש". אבל שיא השיאים, העבודת ה' הכי הכי גבוהה שיש, זה הפשטות והתמימות. למשל, בן אדם מניח תפילין, מה לעשות באיזשהו שלב מגיל 13 זה כבר הופך לשגרה ואז חס ושלום למצוות אנשים מלומדה. ואסור לנו לתת לזה לקרות, ה' רוצה את הלב שלנו, שתניח תפילין בחשק, באהבה עם לב שלם ואוהב לה' שזיכה אותי בכלל לקום לכבודו ולתת על היד שלי את אותותיו ולהעיד שמים וארץ שאני עבדו ומקיים רצונו, לב לב לב לב. זה מה שה' רוצה. בדיוק את מה שאת מתארת - אבל במצוות זאת אומרת זה לא חלק נפרד מעולם העשיה, זה נמצא בעצם הקיום שלנו, בהליכה שלנו בדרך ואפילו כן כן, בעבודה במשרד, ואפילו בעבודה עם לקוחות בבית אם אני נותן שירות מסוים.

לפעמים האורות כל כך חזקים שהכלי לא מסוגל להכיל אותם. ה' לא מחפש ביצועים הוא מחפש פשטות ותמימות וכיסופים בתוך עולם העשייה, ולא לבקש לנתב אותם אל מחוצה לו לעבודת ה' כי עולם העשיה הוא הוא עבודת הבורא ברוך הוא. הרבה הרבה יותר ממה שכתבתי פה קיים בסרטון של רב צדיק ועניו בתכלית, אשמח לשלוח אם מישהו מעוניין

ללמוד ממש קצת בזמן קבוע נושא שאת מתחברת אליו. 

יש ארגון שיכול לעזור לך בזה. 

הוא מחבר חברותות (לימוד עם עוד משהי אחת) לפי מה שאת רוצה. הזמן שלך, הנושא שמעניין אותך, אפשר בטלפון אן להיפגש.

הם מחברים בכל הארץ.

קוראים לזה ארגון קרוב אלי את יכולה לראות באתר שלהם. 

חברותא קרוב אלי ושיעורי תורה – ארגון קרוב אלי – חברותא ושיעורי תורה ממש לידך מציע לך ללמוד תורה ליד הבית, בזמן ומקום שנוחים לך 

וליישם

זה מצע שיהיה בכל מקום עבודה 

ויש למצוא איך להתמודד או ישירות או בעקיפין 

המחשבות מעצבנות נורא. כמו זבוב. למעשה ברור שלא מגיעים.

זה נשמע באמת מורכב. ומעצבן.

קודם כל אני חושב שזה שאלת רב.

לעניות דעתי,

היות שאין אפוטרופוס לעריות,

צריכים כח חזק, שמאוד שומר שחלילה לא יעבור לאיסורי תורה.

או שיתוף הבעל על מלא, (אם מרגיש לך נכון)

או גדרים דרקוניים

וכו'

אם נגיד את שומרת על ההלכה, יחוד וכל זה,

מה היית מצפה מעצמך ליותר?

כמו בהכל זה בגלים. בעקבות ירידה מתעורר לי הצימאון, ואז אני מתאמצת ואז יש התחדשות.. ואני תמיד משתדלת לשמור כמה שיותר להתחדש מעצמי בלי להצטרך את הירידה. 

ובטח שמייחסת חשיבות זה טוב לשים לב מה איתנו...

בהתחדשות עובדים בהתלהבות עם הרגש, ובמצב של ניסיון ושל שחיקה צריך את היראה- את השכל. 

אמנם כל החיים שלנו מורכבים מגלים כמו שאמרתי, כמו שאיפה ונשיפה, זה שומר על איזון. אבל הבריאות היא כשהגלים כמה שיותר רגועים ומאוזנים. שלא יהיה עליות וירידות חדות, הקיצוניות הזאת קשה לנפש.

יש עוד משל אם כבר: של לשמור על אש קטנה שישארו גחלים חמות, שרק לשמוע שיעור תורה או לעשות מצוה ידליק אותן בקלות, שלא יהיה צורך כל פעם להתאמץ להדליק מחדש... 

אני מרגיש שקשרי חברות קרובים עוזר לי למונע שחיקה.

חבר טוב הוא חבר שרואה את הטוב שבחברו ובכך מעצים אותו. וככה מעצמים אחד את השני.

אני מרגיש ששחיקה בעבודת ה' היא קשורה לשחיקה באופן כללי בחיים. 

יש גם פעמים שעובדים את ה' כשאין ברכת שמיים, שיש חוסר, זה לא מחייב שחיקה אבל זאת מדרגה מאוד גבוהה. יותר גבוהה

אני אישית מנסה יותר להבין ולא להרגיש. אם כי, די קשה לעשות את זה כי יצר הרע הוא עובד על הרגשות שלך וזה ממש קשה להישאר בשכל קר מול רגש.

אבל שילוב של לימוד התורה וההתבוננות תוך כדי קריאת ההלכה רואים שהתורה שלנו היא תורת חיים, וכמה ה' חס עלינו במצוותיו- גורמות לי להתחדשות.

אם אזלזל בקביעת הלוימוד, ארגיש ריפיון רוחני.

לא?

תתפלאי כמה יהודים (חלקם מאמינים ויר"ש) מאמינים שחיסונים עושים אוטיזם והומוסקסואליות היא בחירה...

גוגל לא יכול לחנך לבד את כל הפרמיטיביים בעולם.

כדי לתת הצדקה למידות הרעות שלהם (מידות רעות לאדם עצמו או לתרבות בה הוא חי)

ולפי האמונה שלהם, מצווה להרוג ולהשמיד את מי שכופר באמונה המוסלמית 

לאמונה שמה שהוא רוצה זה להרוג?

כבר התיאור של כיבוש הארץ, עם יריחו תחילה בספר יהושע, מדבר על השמדה טוטלית ללא הבחנה.  

כיבוש יריחו מהווה אב טיפוס לכיבוש הישראלי, "וַיַּחֲרִימוּ אֶת כָּל אֲשֶׁר בָּעִיר: מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה מִנַּעַר וְעַד זָקֵן, וְעַד שׁוֹר וָשֶׂה וַחֲמוֹר לְפִי חָרֶב" (יהושע ו כא) לאחר מכן כתוב כי ה' מצווה על ישראל לעשות לערים אחרות כאשר עשו לאנשי יריחו. ישראל מצווים להשמיד כל חי באותה עיר.

הם היו עושים לנו 7 באוקטובר כל חודש (ותיאורים הרבה יותר גרועים של 7 באוקטובר שעשו הגויים ליהודים אכן מוזכרים רבות בתנך, לדוגמא "ויבך אלישע ויאמר לחזאל ידעתי את אשר תעשה לישראל עוללהם תרטש והריותם תבקע"). ואילו המחבלים כיום מקבלים פיתות וקנטינה בכלא, אז הם לא יכולים להצדיק זאת בהגנה עצמית

המוסלמית, ואת הזרמים הדתיים הדומיננטיים באיסלאם. 

עצם האמונה המוסלמית הבסיסית שעמדתה היא שכולנו נולדנו מוסלמים ומי שאינו מכיר בכך הוא כופר.  
זהו זרע פורענות המבטל למעשה את זכותם של כל בני האדם האחרים לאמונות משלהם,לדתות משלהם,למדינות משלהם לטריטוריות נפרדות משלהם,כיוון שבו זמנית כוללת האידיאולוגיה של הדת הזו את העמדה ששואפת לאומה כלל עולמית של כל המוסלמים כולם למעט הכופרים שימאנו בבוא העת להתאסלם ויישחטו.

העובדה המצמררת היא שהקוראן מטיף למעשים אלימים וברבריים ואי אפשר להתעלם מכך. זה כתוב שחור על גבי לבן. המסר האלים מוחדר למוחותיהם של מיליארד מאמיני האידיאולוגיה הזאת, והמסר מצמיח את אירגוני ומעשי הטרור.

אך גם בינם לבין עצמם, בתוכם, בשם התרבות ודת האיסלם, יש מעשי רצח וזוועות אחרות בעולם המוסלמי.  בכל מדינות ערב יש שלטון דיכוי דיקטטורי, וכשהשליט מובס, יש מעשי רצח ואלימות מזוויעים - למשל מלחמת האזרחים והמיליונים שנהרגו בסוריה, למשל מלחמת איראן - עיראק בדור הקודם, ארגון הטרור בוקו-חארם בניגריה, שלטון האייתולות באיראן והדיכוי האלים והאכזרי של העם האירני. 

הפנייה לקריאה נוספת:

מחשבות על האיסלם הרדיקלי | יד ושם

והוא היה פרא אדם אכזרי וברברי.

לפח הדת שלהפ הם לא רצחו חפים מפשע אלא כופרים גמורים. יותר זה, הם מאמינים שהיהודים קיבלו את הקוראן ואז עיוותו אותו (והפכו את זה לתורה המוכרת שלנו) ולכן היהודים הם גרועים יותר מעמים אחרים.

 ובשם האמונה נוהגים לפעמים בצורה לא ראויה.. 

אני לא באה להשוות ח"ו, אבל זאת רק המחשה לכך אמונה בה' לבד לא הופכת את הדרך שבה האדם בוחר לעבוד אותו לראויה.

הם מאמינים באללה ובמוחמד

ובגדול בכל מה שמכשיר את התאוות שלהם   

זה פשוט כל כך זרם לי טוב שלא רציתי לעצור באמצע.

גם לי באמת יוצא לתהות על זה כל יום. 

זה באמת מצב ממש לא ברור יש קצר בתקשורת, אין דיבור, התקשורת היחידה זה לפעמים מבט חטוף/חצי חיוך/ כעס 

הקושי בעיקר נובע מאיתנו. אבל גם הוא מערים קשיים, הוא קיבל אותנו אחרי 2000 שנות גלות כאילו כלום,למה לא קראת אלינו? למה היינו צריכים לבוא לבד, מה אם לא היינו באים היית ממשיך פשוט לחכות בלי לומר מילה? ועכשיו כשסופסוף באנו הבייתה  למה אתה מתנהג כאילו אתה לא בבית

אומרים שכשיש רצון למשהו, זה סימן על התחלה של מוכנות לדבר הזה. שנזכה לקשר ישיר, לשיח פתוח (ברמת האפשר) עם ריבונו של עולם בקרוב ממש!

לא להיות כפויית טובה ולהכיר טובה לה' הרחמן, ולדבוק בו לנצח.

הרעיון נפלא ומסביר יפה.

זה מזכיר לי את העבודה עם נוער שעברו חיים לא פשוטים, וכשהם מגיעים למסגרת שאוהבת ומחבקת אותם, אז הם הכי מתקשחים ולא מאפשרים. כשהם חוזרים "הביתה" הם חוזרים להיות קטנים בעיני עצמם.

וזה תהליך בניה מתמשך מול מי שרוצה בטובתם, לאלה שרק סוחטים אותם.

בעז"ה מתכנן ללכת לאביתר/גבעה/חווה, קצת לנשום מאווירהּ של א"י....

אולי אזכה גם ללמוד משהו בנושא....

מביאים פירות מגידול הארץ ומברכים עליהם.

מתפללים על האתרוגים לסוכות הבא.

מדברים בשבחה של ארץ ישראל

וחוגגים יומולדת זוגי חחח

מה שיש בבית 

מה שקיבלנו 

וקצת שירים ודברי תורה  

אבל קצת לחשוב על א"י ומה צריך לעשות בשבילה

וכמובן בט"ו בשבט ללכת לטיש!