לאחרונה ב"ה יש לי הרבה רגשות קודש וכיסופים לה' (מתפללת על זה) ולא תמיד יודעת איך לכוון שיהיה מועיל. יש לכם רעיון?
תודה!
לאחרונה ב"ה יש לי הרבה רגשות קודש וכיסופים לה' (מתפללת על זה) ולא תמיד יודעת איך לכוון שיהיה מועיל. יש לכם רעיון?
תודה!
הרגשות עצמם מעולים וטובים. אפשר להופיע אותם בכל דבר כמעט: בתפילה מעומק הלב, בלימוד שמוביל לדביקות, בעשייה של הדברים לשם ה' יתברך, בתפילה על כלל ישראל.
עשייה של איזה דברים?
אני חיה את חיי החול. מה לעשות מעבר? בשגרה, להוסיף לשגרה.
בקביעות
בין אם זה בבן אדם לחברו
בין אם זה בבן אדם למקום
רק מציע, תתרגמי את זה למה שמתאים לך
לחיות בצורה יותר גבוהה את חיי החול (לדוגמא, לברך יותר בכוונה ברכות הנהנין וברכת המזון, להגיד לשם ייחוד לפני כל מיני מעשים שאת עושה ויש עליהם לשם ייחוד, וכן תפילות מיוחדות על כל מיני דברים (אפשר לחפש בליקוטי תפילות וכדו')), להגיד קרבנות וכדו' לפני תפילה שאת מתפללת, להוסיף לימוד שבועי (זה יכול להיות שיעור, אפשר גם לקבוע חברותא בספר מעניין או על נושא שאת רוצה להעמיק בו), אפשר להקדיש זמן להתבוננות ולחשבון נפש (שזה כולל התבוננות גם על מעשים טובים שעשינו וחיזוק שלהם, כפי שהרמח"ל במסילת ישרים כותב על המשמוש והפשפוש), אפשר להקדיש זמן לתיקון חצות (להתחבר לצער השכינה- להפנים בצורה עמוקה שאנחנו משתוקקים לגאולה השלימה ולתיקון השלם). לקחת על עצמך להתנדב בעזרה וחסד בכל מיני מקומות וכדו'. מקווה שעזרתי.
לא שייך תיקון חצות אצל בנות
בכל־מקרה נתת אפיקים קצת "גבריים" חחח
@אני
))) לדעתי כדאי ללמוד מוסר וכיוון שיש לך רצון חזק אולי כדאי ללכת על ספרים יותר "תובעניים", כמובן לא מתוך כוונה להפוך לבבא סאלי ביום אחד פשוט לנצל את הכוחות לתהליך ולא רק לקריאה "נחמדה",
אפשר להמליץ על "מדרגת האדם", תניא אם את מתחברת, ספר חרדים
"חורב" של הרש"ר הירש תמיד מומלץ, לשבת ולהפנים את הדברים
לא שמעתי על זה אף פעם. למה שלא יהיה שייך?
שאל את הרב - תשובות מפי הרב הגאון בן ציון מוצפי שליט''א
לא נראה שזה אסור כי זה בסך־הכל פסוקים ופרקי מתהילים / נביא
אבל התיקון עצמו לא שייך כל־כך אצל נשים
"אין הנשים אומרים תיקון חצות, ובספרי הק' "רב פעלים"* כתבתי בסיעתא דשמיא טעמים נכונים שלא יאמרו הנשים תיקון חצות, גם לא יאמרו התנ"ך בליל חג השבועות, ומנהג הנשים בביתנו שאין אומרים תיקון חצות, גם אין אומרים לימוד של ליל חג השבועות אבל לימוד של משנה תורה ותהלים בליל הושענא רבה מנהגם ללמוד, ושאלתי את ידידנו הרב הגאון החסיד מורנו הרב אליהו על מנהג הנשים בעיר הקודש תיבנה ותיכונן בענין תיקון חצות, והשיב לא ראינו ולא שמענו שאשה אומרת תיקון חצות:" (ש"א וישלח)
*"...על כן נראה, שאין ראוי לנשים לומר תיקון חצות,
הן תיקון רחל הן תיקון לאה, מיהו בתורה שבע״פ אין
קפידה, וכן מנהג הנשים בביתינו שעומדים באשמורת קודם
עלוח השחר, ואין אומרות תיקון חצות, אלא לומדות פתיחת
אליהו זכור לטוב, וקצת לימוד כיוצא בזה, וזקינתי תנצב״ה
היתה לומדת י״ח פרקי משנה:" (רב פעלים ע"ש)
ורק מציין פה שדווקא הבן איש חי היה רואה בעין יפה הרבה עניינים שנשים יאמצו, וכיוון שכל עניין תיקון חצות הוא על פי הסוד צריך לדעת מה נכון לעשות ע"פ הסוד. גם אם מדובר רק בפרקי תהילים.
הלוואי עלינו
נשים לא אומרות ולפי כף החיים והרב עובדיה כן
תודה. רוב הדברים שאמרתם אני עושה אבל אולי כזה יותר להרחיב,יותר להפוך לקבוע וכזה .
למשוך את הרגשות האלה לפרטים הקטנים: לימוד מוסר והלכה.
לִמּוּד הַמִּשְׁנָה וְהַהֲלָכוֹת הַפְּסוּקוֹת פּוֹעֵל בַּקֹּדֶשׁ אוֹתָהּ הַפְּעֻלָּה שֶׁהַלִּמּוּד הַגֵּיאוֹגְרָפִי פּוֹעֵל בַּחֹל לְהַיְשָׁרַת הַשֵּׂכֶל וְהִתְבַּסְּסוּתוֹ הַיְסוֹדִית הַמַּמָּשִׁית, שֶׁהִיא עֲמִילָן יָפֶה לַדְּבָרִים הַיּוֹתֵר עֶלְיוֹנִים וּמֻפְשָׁטִים. וְעַל יְדֵי זֶה בָּא הָאָדָם לִידֵי קִנְיָן שִׂכְלִי אֵיךְ לִתְפֹּס כָּל גֹּדֶל בְּפַשְׁטוּת גְּמוּרָה, שֶׁלֹּא יִתְטַשְׁטֵשׁ עַל יְדֵי הַגַּדְלוּת שׁוּם דָּבָר קַל וְקָטָן, שֶׁזֶּהוּ מֵעֵין דֻּגְמָא שֶׁל מַעְלָה, שֶׁהָאִידֵיאָלִיּוּת בִּיעָפָהּ שֶׁל הַגַּדְלוּת הָעֶלְיוֹנָה הִיא הַמַּבִּיטָה אֶל כָּל הַקֹּטֶן שֶׁבַּיֵּשׁ, לְשַׁכְלְלוֹ עַל כָּל פְּרָטָיו הַיּוֹתֵר דַּקִּים וּזְעִירִים. (אורות התורה ו)
ואי איזה כיף זה להרגיש כיסופים לקודש!!
נתנו פה מלא רעיונות ודרכים לנתב את זה לעוד התעלות, רוצה לתת כיוון נוסף. שמתי לב על עצמי שהרבה פעמים אני מרגישה איזשהו ניתוק בין זמנים של חיבור ורגש בוער לה', לבין רגע אחרי זה כשהולכת לשטוף כלים, לעבוד, וכו'.. בסוף היום שלי לפחות כאישה שמנהלת בית, סטודנטית, ומפרנסת, מורכב הרבה יותר מהחלק השני מאשר מהקודש, וזה ביאס אותי כי הרגשתי שרוב היום אני פשוט מנותקת מה'.. לא באמת מנותקת כי בסוף תורה ומצוות מקיפים אותך כל היום ב''ה, ולמרות זאת, ברגש כן היה ניתוק מסויים. ואז התחלתי לנסות לחבר. לקחת את הזמנים האלו של ההשתוקקות, של הבירה, ולחשוב דוקא אז עד כמה היומיום המנותק הזה הוא רצון ה' ממני. ולנסות להכניס גם בכביסה שעשיתי עכשיו את הגודל הזה.. אולי אני קצת שוביניסטית אבל מרגישה שזה יותר עבודת ה' של נשים. זה לא סותר ללמוד תורה ולקבל קבלות טובות, אבל בסוף כנשים לימוד תורה הוא לא עיקר המהות שלנו, אלא יותר החיים היומיומיים התכלסיים, שם יש עבודת ה' מיוחדת שכדאי להכניס אליה את כל הלב והרגש הבוער!
אישית כתבתי פה קטע על הנקיונות לפסח שבו באמת ניסיתי לחבר את הנקיון לקדושה. ועכשיו עובד על קטע שמסביר על הטיול, מה העומק שגנוז בעניין הטיול, וקטע אחר שעובד עליו, לראות מה העומק במיומנות המלחמה. ובאמת זו נקודה שמעסיקה אותי, ורוצה לכתוב על זה, לראות איך כל דבר ודבר קשור לקודש. קשה להסביר במילים כאן למה אני מתכוון, אבל בגדול כל פעולה אני מראה איך כל פעולה חיצונית בעצם יש בה איזה שהוא ערך שמתבטא באופן חד והאדם מפתח את אותו ערך ע"י אותם מעשים, והמעשה מוריד את הערך לרמה הכי מעשית ויכול לחדד את אותו ערך בצורה הכי מיטבית.
הרבה פעמים אנחנו רוצים לרגש את ה' יתברך ולעשות כל מיני "ביצועים" שהוא יסתכל ויגיד "פשששש". אבל שיא השיאים, העבודת ה' הכי הכי גבוהה שיש, זה הפשטות והתמימות. למשל, בן אדם מניח תפילין, מה לעשות באיזשהו שלב מגיל 13 זה כבר הופך לשגרה ואז חס ושלום למצוות אנשים מלומדה. ואסור לנו לתת לזה לקרות, ה' רוצה את הלב שלנו, שתניח תפילין בחשק, באהבה עם לב שלם ואוהב לה' שזיכה אותי בכלל לקום לכבודו ולתת על היד שלי את אותותיו ולהעיד שמים וארץ שאני עבדו ומקיים רצונו, לב לב לב לב. זה מה שה' רוצה. בדיוק את מה שאת מתארת - אבל במצוות זאת אומרת זה לא חלק נפרד מעולם העשיה, זה נמצא בעצם הקיום שלנו, בהליכה שלנו בדרך ואפילו כן כן, בעבודה במשרד, ואפילו בעבודה עם לקוחות בבית אם אני נותן שירות מסוים.
לפעמים האורות כל כך חזקים שהכלי לא מסוגל להכיל אותם. ה' לא מחפש ביצועים הוא מחפש פשטות ותמימות וכיסופים בתוך עולם העשייה, ולא לבקש לנתב אותם אל מחוצה לו לעבודת ה' כי עולם העשיה הוא הוא עבודת הבורא ברוך הוא. הרבה הרבה יותר ממה שכתבתי פה קיים בסרטון של רב צדיק ועניו בתכלית, אשמח לשלוח אם מישהו מעוניין
ללמוד ממש קצת בזמן קבוע נושא שאת מתחברת אליו.
יש ארגון שיכול לעזור לך בזה.
הוא מחבר חברותות (לימוד עם עוד משהי אחת) לפי מה שאת רוצה. הזמן שלך, הנושא שמעניין אותך, אפשר בטלפון אן להיפגש.
הם מחברים בכל הארץ.
קוראים לזה ארגון קרוב אלי את יכולה לראות באתר שלהם.
וליישם
איזה כוונות אפשר לכוון בהדלקת נרות?
ואם יש לכם סגולות ותפילות אשמח ממש שתשתפו.
כמובן הכי בסיסי זה לכוון לפי הברכות:
לקיים מצוות הדלקת נר חנוכה, כפי שתיקנו חכמים.
לפרסם את הניסים שנעשו לאבותינו בימים ההם בזמן הזה.
וזה כולל: את נס הניצחון על היוונים ואת נס פך השמן.
מעבר לזה:
להרחיב במשמעות הנס: ניצחון שהביא לשלטון ישראל. נצחון של האמונה על פני הכפירה, הטהרה על פני הטומאה.
לכוון נר איש וביתו - האור של הבית, המשפחתיות.
לכוון מוסיף הולך - שאנחנו מעלין בקודש ועל תוספת הניסים.
לכוון שהנר הוא הנשמה, נר ה' נשמת אדם, מה רוצים להאיר בנשמה ולהאיר כלפי חוץ לנשמות נוספות.
לכוון שהנר הוא התורה והמצוות, כי נר מצווה ותורה אור - התורה והמצוות שאני מבקש להאיר בנשמתי.
יש סגולות שקשורות לתיקון המידות?
1. מדליקים וזהו, אם שרים זה ככה בהרצה
2. מדליקים ושרים בנחת ושמחה
3. מדליקים, שרים בשמחה, ואח"כ מתבוננים בנרות
4. מוסיפים עוד משהו? לימוד?
אנחנו מדליקים בנחת
(עושים הכנות לפני, זה מיוחד!)
ואז שרים את המזמור למנצח
ואת ארוממך
ואחר כך יושבים מול הנרות ומתפללים
משתדלים להתבונן ולא רק להסתכל , כמה שיותר.
ארוחת ערב משתדלת משהו יותר חגיגי
ולשלב בזה לימוד, שיהיה סעודת מצווה.
בעיקרון לא שאלתי אף פעם אבל אני מאמינה שבגלל שהחנוכייה היא חפץ של מצווה (כמו ארון קודש , נרות שבת וכו) אז גם כשהיא מכוסה אפשר להתפלל עוד בזכות המצווה שקיימנו כאן.
הנרות הדולקים ולהתבונן בהם
אבל גם כשהיא מכובה, זה עדיין חפץ של מצווה.
שלום לכולם,
מצרף לשימושכם קישורים לספרי הלכה ידועים שזמינים ללימוד ללא תשלום בעיצוב מקסים ונח לשימוש, עם יכולת חיפוש בתוך הספר וכתיבת הערות אישיות לחזרה עתידית:
ניתן ללמוד את עיקרי הלכות חנוכה בתמציתיות על פי המנהגים השונים בעמוד קיצור הלכות חנוכה וכן בקובץ המצורף.20251207222511.pdf
או ישירות לפרק הנדרש:
זמן הדלקת נרות חנוכה – מפרט ארבע מדרגות בזמן ההדלקה מהמהודר לקל.
אכילה, לימוד ומלאכה קודם הדלקה – כפשוטו.
החייבים בהדלקת נר חנוכה – דין איש ואשתו, קטנים, בחורי ישיבות, חתן וכלה בערב חתונה, שותפים בדירה.
משפחה שמתארחת בחנוכה – דין השתתפות בפרוטה, יש להם יחידת דיור נפרדת. הבעל והאשה מתארחים במקומות שונים.
חיוב הדלקה מפני החשד – אורח עם פתח משל עצמו. בית עם שתי פתחים והדין בימינו.
מקום העמדת נרות חנוכה בבתים שונים – מקום לכתחילה לדירת קרקע. לבניין מגורים. למתגוררים בקומות גבוהות.
הדלקה נרות חנוכה מחוץ לבתים – הדלקה במלון, רכבת, ספינה, מטוס ואוהל.
הדלקה בבית הכנסת – זמן ההדלקה.הדלקה חוזרת בביתו.
'הדלקה עושה מצווה' – הדלקה במקום רוח. במיעוט שמן. טלטול הנרות. נרות שכבו.
פתילות ושמנים לנר חנוכה – הידור בשמן זית. שמן למאור. פתילה מצופה בשעווה. נורה חשמלית.
הברכות על נרות חנוכה וסדר ההדלקה – ברכות ההדלקה. ברכות לאדם שרואה נר חנוכה. דגשים בהדלקה.
מלאכה לנשים – המנהג להמנע ממלאכה. זמנו. וגדרי המלאכות שנמנעו.
שבת חנוכה – תפילה והדלקה ערב שבת. טלטול חנוכיה בשבת. הבדלה.
כיבוי נרות חנוכה ושימוש באורן ובשמן – שימוש בנרות. לאחר שיעור המצווה. שימוש של מצווה. כיבוי הנרות. הנאה מהשמן הנותר.
הלל ועל הניסים בחנוכה – סדרי התפילה ודין שוכח. חיוב הלל לנשים.
הספד, תענית והנהגות האבל בחנוכה - תענית יחיד, יארצייט, ערב ראש חודש. הספדים. דיני אבלות. בית עלמין.
מנהגים, הנהגות וסגולות בחנוכה – אוסף מנהגי חתונה בתפוצות ישראל השונים.
משפחה?
המצווה?
האווירה?
האוכל?
הקדושה?
ההיסטוריה?
הניצחון?
המקדש?
ועוד מלא דברים שאפשר לכתוב...
מה מודגש לכם?
האהוב עלי
חג ארוך אבל לא מחייב
בלי מלא סעודות
חורפי
הדלקת נרות כיפית
מפגשים משפחתיים
היסטוריה של ניצחון
עם גבורה נשית
מעבר למהות של החג,
בשבילי זה גם הפסקת התרעננות באמצע השגרה.
ולכן גם אם אין חופש מהלימודים/עבודה, אני אקח בעצמי חופש
אולי יותר מרב אחד?
אולי בכלל לא?
כמה הוא משמעותי בחייכם?
מה אתם שואלים אותו?
ומה לא?
א: כן
ב: כן
ג: יש
ד: מאוד, מורה דרך חיים.
ה: כל שאלה שקשורה איכשהו לרוחניות מלכתחילה
ו: כל שאלה שלא קשורה באופן ישיר לרוחניות הוא משהו שהתקדש בגלל משהו מסוים אבל ביסודו הוא לא רוחני הוא עם קשר רוחני.
וכמה רבנים שמשפיעים מאוד על העבודת ה' שלי והבחירות שלי בחיים.
למרות זאת לצערי הרבה שנים לא יצא לי להתייעץ אחד על אחד עם רב לגבי שאלות שהן לא הלכתיות.
באמת מרגיש שזה חסר, וזה יעד בשבילי בעז"ה
את הבנים והתלמידים שלהם, שהם גם סוג של רבנים שלי.
[יש לי רב אחד שהיה מאוד משמעותי בחיים שלי שעדיין חי, אבל כשהתבגרתי ובהשפעת אחד הרבנים שנפטרו ודוד שלי שהיה חברותא של הרב הנפטר, התרחקתי בצורה מסויימת מדרך הלימוד של אותו רב.
עיקר המחלוקת האם צריך ללכת בלימוד תורה ולמדנות מהכלל אל הפרט, או מהפרט אל הכלל. כמובן שאני הכרעתי כדרך הראשונה, שלימד אותי הרב הזקן שנפטר ודוד שלי. יש לי גם מחלוקות אמנויות עם אותו רב, וגם בהשפעת הרב שנפטר ודוד שלי ניצלתי מאותם השקפות, אבל זה עניין יותר מזערי.]
יש לי רב ושמו עשיו, ויש לי רב ושמו עשב.
אולי בעצם בכלל אין לי. על כל פנים יש לי שיער.
משמעותי מאד, הוא מחובר לקרקפת.
האם הגיע הזמן להסתפר.
את כל שאר הדברים.
משמעותית לי מאוד ואוהבת את הגישה שלה לחיים,
אבל לא בקשר מאוד אישי איתה, היא נמצאת שם בשביל להתייעץ מידי פעם..
שואלת אותה שאלות רק כשאני מרגישה שאני לא מצליחה לענות לעצמי בכנות לבד.
רק אם היא אמיתית כי יש כל מיני מתחזות.
מסקרן לדעת מיהי.
קרה לכם שהרגשתם שאתם שחוקים (מלשון שחיקה)? יעני לא באותה רמה רוחנית כמו שהייתם פעם. למשל פעם הפריע לכם חוסר צניעות או משהו אחר ואחרי השחיקה פחות, איך התגברתם על זה? ואיך זהיתם שאתם נשחקים?
מרגיש שפחות מפריע לך דברים שפעם הפריעו.
החיים עליות ומורדות.
חשוב לזהות לתפוס בזמן, לא להתבוסס ב'חטא'
לצמוח משם ולהפוך את הירידה- לתכלית של העליה.
לזכור שהירידה לא מגדירה את מי שאתה אסל ביא בבחלא נורת אזהרה לכיוון שלך כרגע..
נראה לי ששחיקה זה מצב שאין כל כך דרייב להמשיך, להתגבר, להוביל וכו'
אני חושב שבשני דרכים אפשר להתמודד במקביל
אחת - לבלוע את הרוק, למשיך למרות תחושת החוסר שמלווה
שנייה - לראות איזה נקודה טובה נאחזים בה ויוצאים ממנה לדרך חדשה אחרת
שמתמקד בחלק הרגש של עבודת ה'. (ניסיתי קצת למצוא אבל לא מצאתי.)
זכיתי ללמוד תורה, עבודת ה', מידות ודרך ארץ מזקני וגדולי הדור, אבל כל מי שלמדתי אצלם היו בצורה מסויימת מופנמים מבחינת הרגשות, כמובן לא לגמרי.
כשאני קורא על עבודת ה' של החתם סופר ושל גדולי חסידות, הבכי, ההתלהבות וההתלהטות, זה מושך אותי מאוד ואני מנסה ללכת בדרכם. אני מרגיש שזה כל כך מתאים לנפש שלי ולערגה שלי ל-ה'.
אבל למדתי את זה מדברי תורה, ספרים וסיפורים, לא מגדולים חיים. סבא רבה שלי שלמד אצל הנין של החתם סופר, ר' עקיבא סופר, נפטר לפני שנולדתי, ומה שנשאר זה סיפורים ושירים.
אני עדיין החלטתי שאני ילך בדרכם הנפלאה ויהי מה.
אני חושב שאת העניין של הרגש אפשר ללמוד מילדים, נערים ומנשים (במיוחד מבוגרות). אפילו מגברים מבוגרים שיש להם אופי פשוט יותר.
לקחת מהם את הפשטות של הרגש, ולהכניס לתוכו את האורות של התורה והרוחניות שלך.
אתה צודק שזה לא יהיה כמו לראות את החת"ס בוכה בתיקון חצות, אבל גם זה משהו (ואגב, בדורות של החת"ס וגדולי החסידות, האופי הטבעי של האנשים היה תמים יותר ורגשי יותר, ככה שיותר קשה להגיע לזה היום).
לי חסר שלא פגשתי את הרב קוק.
לראות אותו, אולי קצת לדבר איתו, ולקבל וייב של ישן עם חדש, עבר עם עתיד, קודש עם חול, שכל חד יחד עם רגש חם, אהבה יחד עם קנאות, אמת יחד עם הכלה, כיסופים גדולים יחד עם סבלנות, ענווה יחד עם עזות דקדושה, תורה שבכתב עם תורה שבעל פה, פשטות עם פלפול, פשט עם סוד, תורה עם מדע, חרדיות יחד עם לאומיות וחול, אשכנז יחד עם עדות המזרח, גלות יחד עם א"י. והכל יחד בכפיפה אחת מתוך דבקות שלמה בה'.
קטע שאתם מתרגשים מזה
כי יש פה הרבה דברים- משהו רוחני שמתבטא בצורה מוחשית ואי אפשר להחליף אותו בהסבר פסיכולוגי או רגשי. חיבור בין העולם פה לעולם הנשמות. עולם הקבלה המעשי ולא רק הלמדני. חיבור מוחשי לעבר (האר"י). רבנים שהיו מחוברים בצורה מוחשית לא רק לקדושה שבטבע אלא גם לקדושה שמעל הטבע. וכמובן שזה יותר מרגש כשאלו הרבנים שאני הכי מחובר אליהם.
מילת המפתח כפי ששמים לב- מוחשי
ממה שאני מבין אתה מרגיש שזה נוגע במידת מה לחיים שלך ויש לך אפשרות לשאוב מזה השראה ב"ה.
הארמח"ל מביא במסילת ישרים בקנית מידת החסידות (פרק כ"א) שסיפורי חסידים זה העניין שלהם, י"ר שנזכה כל אחד בדרכו הוא להתחבר למעשיות מרוממות