בס״ד
היי חברות הרבה זמן לא הייתי פה,
למי שזוכרת אנחנו מפונים מהצפון ונדדנו מספר מקומות, כרגע בתחנה רביעית שטוב לנו בה ברוך השם, וממש לא יודעים אם נחזור לצפון.
בחורף הקודם חזרתי מחופשת לידה שנייה אחרי שפרצה המלחמה וכשהתפנינו, והיה לי ממש קשה נפשית בעבודה (מעבר ממשרת סטודנט למשרה מלאה בהייטק), היה לי קשה להבין את הדרישות, את הלך הרוח, את השעון המתקתק של כל שחרור גרסה ללקוחות, וכו וכו
מה שגרר התקפי חרדה (בטוחה שהעבודה הייתה רק הטריגר וזה ישב כמובן על זה שהייתי שנייה אחרי לידה ואחרי עקירה מהבית שלנו וזה שבעלי היה בלי עבודה וכו), אבל מצאתי את עצמי משותקת מפחד שגרם לי לא לעמוד בזמנים של משימות ולפתח תלות באנשים (הייתי נעזרת ושואלת הרבה גם כאשר ידעתי את התשובה רק מחוסר ביטחון שלי בעצמי),
היום- אחרי שנה ומשהו, המצב בעבודה שונה לגמרי ברוך השם,
יצאתי מהשיתוק לעשייה, הייתי באיזשהו טיפול לגבי החרדות, ועשיתי תהליכים עם עצמי וכמובן בהמון סיעתא דשמיא לקחתי את עצמי בידיים ו״התאבדתי״ על ההזדמנות לא לפחד אלא להצליח.
מרגישה מאוד מוערכת בצוות, כיף לי בעבודה, יחסים בין אישיים מעולים עם הקולגות ועם המנהל, תפוקה טובה ועמידה בזמנים, שמה לב גם ששמים עליי משימות ״גדולות״ כי סומכים עליי ורואים שזה עומד בזמן.
אז איפה הקאץ׳ פה ? בכל פעם בחודש וחצי חודשיים יש שחרור גרסה ללקוחות, זה זמן כזה שיש פיק וכולם עובדים שעות נוספות כדי לעמוד ביעדים.
שעות נוספת בהייטק זה לא מילה גסה- אבל בקבוצה שלי יש איזושהי בעיה שבגלל שהתכנון לקוי מראש, מעמיסים על אנשים משימות יותר מכמות השעות בעבודה, ואיכשהו מצפים מהמהנדסים לסיים הכל בזמן למרות שזה הרבה יותר שעות של מאמץ מאשר כל יום עבודה שמוגדר כתשע שעות.
כך יוצא שבכל פיק כזה אני עובדת 12-14 שעות ביממה-
מהבוקר עד 17, עושה ״הםסקה״ להיות עם הילדים אחרי הגנים עד שהם ישנים, ושוב פותחת מחשב מ20:30 בערך עד 00:30-01:00 בלילה וחוזר חלילה.
בהתחלה היו פונים אליי גם בשעות של אחהצ כשהילדים מגיעים והצבתי את הגבול, אבל עדיין מצפים מדברים לעמוד בזמן וכך יוצא שבכל פעם שיש פיק כזה אני פשוט נגמרת, אין זמן זוגי בתקופה הזו- כל לילה אני על המחשב , אני אמא פחות טובה ויותר לחוצה כי רק מחכה שהילדים ישנו כדי להמשיך .
בשחרור גרסה האחרון זה נמשך שבועיים וחצי (בדרך כלל זה פיק של שבוע אבל הפעם הגזימו ממש ורצו את הכל מהכל אז דחו את התאריך כדי שנמשיך לעבוד כמו חמורים ולעמוד בהכל)- שבועיים וחצי בתור רעיה ואמא לשניים, שאני עובדת כל יום 12 שעות על המחשב .
אני יודעת שזה לא המצב רק אצלי אלא אצל הרבה מהנדסים כי התכנון ברמת ההנהלה גרוע ושמדברים אצלנו על לעשות שינוי, הבעיה שכבר שנה מדברים על שינוי והוא לא קורה.
אני מנסה להבין איפה אני יכולה להציב את הגבול - אני לא רוצה לאבד את הזוגיות והנחת המשפחתית שלי בשום אופן ולא רוצה שזה יקרה יותר, זה בסדר לעבוד שעות נוספות נניח פעם פעמיים בשבוע אבל על בסיס יומי למשך שבועיים פלוס פשוט מפרק לי את הכוחות ואת הבית !!
בעלי אוסף את הילדים , מבשל, מקלח בימים האלו, לפעמים גם מרדים ופשוט במקום להיות במקום הרגוע של אמא ורעיה אני הופכת להיות ה ״גבר״ והוא ה ״אישה״ ושנינו סובלים מזה.
מצד שני לבוא ולהצהיר שאני לא עומדת ביעדים, מפחיד אותי שיוביל לפיטורים, שכן העבודה שלי היא היציבות הכלכלית שלנו בבית (בעלי בעבודות זמניות עדיין מחפש את עצמן ואין לו מקצוע יציב עדיין , הוא לא ככ בנוי ללמוד תואר וגם לא יכל ללמוד כי אני רק לפני שנה ומשהו סיימתי את התואר הקשוח בהנדסת תוכנה).
אני מתפללת לבורא עולם שייתן לי עצה .
אני עובדת בחברה אחת הטובות בשוק היום ברוך השם וגם אוהבת את העבודה אבל אני לא יכולה להקריב יותר את עצמי ככה זה לוקח לי מהילדים מהבעל ומעצמי.
מה הייתם עושות ??
תודה רבה לכל מי שקראה ואני גם אומרת תודה להשם שאני בכלל במקום של לכתוב שרשור כזה כי לפני שנה לא הייתי מאמינה שאצליח לעשות דברים שעושה היום בעבודה , אבל היום זה ניסיון אחר - שנה שעברה הייתה חרדה מחוסר עשייה , היום זה לחץ מ״אןבר״ עשייה
)