מדי יום אני מעלה קטעים מתוך #סיפורהתשובה שלי. תודה על הקריאה!
כשרציתי להתחתן, כל הזמן דמיינתי את עצמי נשואה, חשבתי שרק אחרי החתונה אהיה מאושרת. בכל גבר שפגשתי, ראיתי בעל פוטנציאלי.
רק כשהתחלתי להנות מהחיים, מהעבודה הרוחנית שלי, מהתחביבים שלי, התחיל להיות לי כזה חיבור, שהיה לי כל כך טוב עם עצמי, רק אז פגשתי אותו. רציתי להתחתן כמובן, אבל רק כדי לחלוק עם עוד מישהו את הטוב הזה.
הרצון כבר לא בער בי כמו מקודם, כבר לא שרף אותי, היה נינוח יותר.
אנשים שמחים נמשכים כנראה לאנשים שמחים ואז מגיעה האהבה.
הדייט הראשון.
ערב קיצי אנחנו יושבים בבית קפה בתל אביב ואני מזמינה רביולי חם. אין לי איזה פרפרים מטורפים בבטן, אבל יש סוג של נינוחות ורוגע, הרגשה שהגעתי הביתה.
מדברים כמו חברים טובים.
מדברים על דברים שהכי חשובים לנו.
על זה שאישה צריכה להיות נשית וגבר גברי ואיך אנחנו רואים את זה בא לידי ביטוי.
משתפים את הרצונות שלנו להתחזק, הוא בלקבוע "עתים לתורה" ואני בצניעות.
"מה הכי חשוב לך בחיים?" אני שואלת אותו. באתי מוכנה עם השאלות.
הוא עונה:" הדבר הכי חשוב לי זה משפחה שלי. אני אעשה הכל שלמשפחה שלי יהיה טוב. אני מוכן לקחת אחריות."
סופסוף אני שומעת את המילים שרציתי לשמור מגבר. לא התברבות במה הוא ובמה הוא עושה, שהייתי רגילה לשמוע מהשאר.
יושבים ומדברים, השיחה זורמת, עד שאני שמה לב לשעה.
"הרכבת האחרונה שלי!!חייבת לזוז כדי להספיק לרכבת".
"אני אקח אותך לחתנת רכבת".
"בסדר."
טס בטיל עם הקאיה שלו, יש אוטו מקדימה שמעכב אותנו , ואז במפתיע הערס הנתנייתי יוצא ממנו: "מה קורה, יה' בויה??תתקדם!!"
בהמשך אכיר עוד מילים מהסלוגן הנתנייתי כמו דאווינים, סחאלה וכו'...
בסוף מגיעים לתחנת רכבת. איחרתי בדקה לרכבת האחרונה.
"אולי תיקח אותי לתחנה מרכזית, אסע באוטובוס?"
הגענו לתחנה מרכזית.
הוא מסתכל עליי.
"אני לא משחרר אותך, תראי איזה יצורים מסתובבים כאן. אני לוקח אותך עד בית שמש.
האם חשבת באותו רגע שיהיו לך עוד הרבה נסיעות נתניה- בית שמש-נתניה?
שאחרי יום עבודה בהרצליה תצטרך להתקלח במקלחות של החוף כדי להגיע אליי רענן?
שניתחתן? שנביא ילדים ונעשה להם הסעות כל בוקר?
מודה, גם אני לא חשבתי.
. עדיין מספיק קרוב בשביל תחומי עניין משותפים וחוויות מחברות