מדי יום אני מעלה קטעים מתוך #סיפורהתשובהשלי.
תודה על הקריאה!♥︎
עם כל הרגישות שיש בי, אם תשאלו את החברות הקרובות הן יגידו: "היא בחורה שכלית". "תמיד הייתה השכל שבחבורה".
גם ההחלטה שלי להתחתן הייתה החלטה שכלית, ברורה. גם בגלל ששמרנו נגיעה, הרגשתי שלמרות המציאת חן וההתאהבות שהייתה, שום דבר לא "משחד" אותי, אני מצליחה לחשוב בבהירות.
המרחק לא מנע מאיתנו להפגש לעתים קרובות. שאלתי אותו שאלות מהותיות והכרתי את המשפחה שלו, משפחה חמה ספרדית שומרת מסורת. הבית שלו היה תמיד רועש ומלא באנשים, כל כך שונה מהבית השקט והמאופק ממנו הגעתי. הבדלי מנטליות לא הפחידו אותי, להיפך, סקרנו.
התבוננתי על היחס שלו להורים שלו, להורים שלי, לאחים, לאחיות ואפילו למלצרים בבית קפה. התבוננתי וכתבתי לעצמי רשימה ובה את כל היתרונות שלו מול החסרונות.
אחרי הצהריים הגענו לבית שמש. ישבנו על הדשא וראיתי איך השמש שוקעת דרך עיניו הירוקות. הסתכלתי בעיניים שלו וראיתי את הטוב שבו.באותו רגע קיבלתי החלטה שאני בוחרת את הבן אדם הזה לבעלי, לאבא לילדים שלי. שגם אם יש חסרונות שידועים או חסרונות שאגלה, גם אם יהיו קשיים בדרך, אני בוחרת את הבן אדם הזה. את היתרונות החלטתי להשאיר ואת החסרונות לקרוע מהדף.
יש רגעים שבן אדם ממש רואה את הנשמה של הבן אדם שנמצא מולו. אמא שרואה את התינוק שלה, שזה עתה נולד, רואה בו רק טוב, רואה את הנשמה שלו. זה נחרט בלב שלה לנצח ועוזר לה לסבול את כל התעלולים, כי היא יודעת, בפנים הילד הזה כולו טוב, גם אם הילד כבר בן ארבעים.
אותו דבר קורה כשאנחנו מתאהבים.
אנחנו רואים את הבן אדם באור חיובי, רואים את כל הפוטנציטל הטמון בנשמה שלו. וזה לא שקר, זאת לא "אהבה עיוורת". באמת כל החלקים הטובים שאנחנו רואים בבן אדם קיימים בו.
רק אחר כך מתווסף לאהבה שלנו גם הרבה אינטרסים, אגו וכבר קשה לנו לראות את הטוב. עם הזמן הטוב נהיה מעורפל יותר וכבר לא כל כך ברור כמו בהתחלה.
זוגיות זאת עבודה יומיומית.
ויש ימים שעם טרדות הזמן, קשה לאהוב.
ואז אני מכריחה את עצמי לכתוב תודה על הדברים היומיומיים שבעלי עושה עבורי.
ואז גם הרשימה של כל הטוב שראיתי, ברגעים שהתאהבתי, עולה...ואני מתאהבת מחדש באותו בחור עם העיניים הטובות.
