ואז אנחנו מגלות שלא נשאר כלום מעצמנו, וכשחלילה מגיע משבר גדול מרגישים שאיבדנו כיוון לגמרי וגם את עצמנו, כי בעצם ה׳עצמנו׳ הזה הוא רק הבת זוג שאני/ האמא שאני ואז מרגישים נורא נורא לבד
איך יצאתי מזה?
1. אם את לא עובדת - זה הזמן. מימד נוסף שהוא רק שלך בחיים, שמאפשר יצירת קשרים, אפילו חברויות, מעביר את הזמן, נותן לך סיבה להרים את עצמך ולהתארגן בהוקר, מאפשר לשכוח לכמה שעות מהקשיים כי עסוקים, נותן משמעות וסיפוק, וגם - הזמן שיש להתעסק המשברים כאלה ואחרים פוחת והם מקבלים פרופורציה בתוך שטף החיים
2. עבודה על ערך עצמי. אני חשובה וראויה, אני רוצה שיהיה לי טוב? זה הזמן לגרום לזה לקרות
אם מדברים על השפעה במימד הזוגי - אז אני מנכיחה את הרצונות שלי לעצמי, ועובדת על אהבה עצמית. קודם כל מול עצמי. זה מוריד הרבה את הצורך להרגיש אהובה רק בזכות הבעל. וזה חשוב מאוד להרגיש אהובה על ידי בעלך!! מאוד! קראתי פעם בשם הסטייפלער שאישה שלא מרגישה אהובה על ידי בעלה מרגישה כמו אלמנה חיה, ובדידי הווא עובדה כך הרגשתי בעצמי, אבלל - מאיזה מקום הצורך הזה מגיע? אם זה ממקום של חוסר באהבה עצמית וחוסר בדאגה לעצמי, זה לא נכון. אף אחד לא יוכל למלא אותך ולדאוג לך כמו שאת תמלאי ותדאגי לעצמך, וכשתרגישי את האהבה שלך לעצמך ממקום פנימי, האהבה של בעלך תכרום לך להרגיש שלמה. והיא תהיה ממקום יותר בריא ופחות תלוי (חייב תלות מסוימת, כך גזרה חכמתו יתברך, ״ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך״ )
את תחיי ותשמחי עם האהבה של בעלך, ולא רק עבורה ובשבילה. זה מעגל שלך מול עצמך ושלו מול עצמו שבסוף מתחבר ביחד. וכשיהיו תקופות פחות טובות, הערך העצמי יהיה לך לעזר. אפשר לתקשר פגיעה ופגיעות ממקום פחות טעון, ויותר בונה ולא מפוצץ והורס, כי קודם כל אני יודעת מי אני ולמה בעלי איתי ומה אני נותנת לקשר, ולאן אני רוצה להגיע, אם מתחתי את הגבול ביחס שלי אליו, או הפוך, אני יותר מחוברת למקום שלי בזוגיות (יהונתן קליין קורא לזה קוטב, ממליצה לשמוע אותו), יודעת לתקשר אותו בצורה הנכונה, לא נבהלת מכל קושי, וזה שם גם אותו במקום שלו בזוגיות וממילא הדינמיקה משתנה
אבל זה חייב לבוא ממקום של - הזוגיות שלנו היא מסע בדרך להכיר את עצמנו ואת בן הזוג שלנו, ובמסע יש דרכים תלולות ומפותלות, וגם מישורים והרים ובקעות, אבל הכל אנחנו עוברים ביחד במטרה שכל אחד ישמור על המקום שלו בזוגיות הזו, ומתוך הנפרדות והשוני ניצור את החיבור שלנו. אבל הביחד שלנו לא מעורער ותמיד קיים, גם כשקשה. והוא יחלוף. (למעט מקרים קיצוניים כמובן, בזוגיות נורמטיבית, כן?)
3. דבר נוסף- שלדעתי לא מדובר מספיק בהקשר של זוגיות ומפריע מאוד לעבודה העצמית הזו - מניעה הורמונלית ודכדוך/ דכאון. זה משבש את שיקול הדעת לגמרי. ריכוז עצמי גבוה וחוסר יכולת להסתכל על הדברים בצורה שקולה
4. זה בסדר להתבאס כשהמצב הזוגי לא סבבה, זה שיא הנורמלי. אבל אם עשינו עבודה עצמית טובה, הבנו טריגרים שיכולים להוות קושי בזוגיות (עומס/ לחץ/ רעב/ עייפות/ חוסר יחס ורצון בתשומת לב/ וואטבר) ואנחנו הולכות לכיוון הקשבה עצמית ונטרול גורמים מפריעים ככל הניתן, ושיח על הדברים בזמן לפני שמתפוצצים, זה בא לידי ביטוי גם בקשר זוגי חזק יותר, אנחנו מביעות צורך בפיוס/ אומרות שנפגענו/ מתנצלות שפגענו/ מבקשות עזרה. המשברים אמורים להתקצר עם הזמן כי אתם מכירים אחד את השנייה טוב יותר
יצא ארוך אבל מקווה שיהיה לעזר
גם לך, @שוקולד פרה
