כמו חיז"לים. שזה בעצם חב"דניקים, כי חלק מהם מאמינים שהרבי חי וחלק מאמינים שהוא זצ"ל, לכן הם קרויים חיזצ"לים.

אז המצאתי סיפור (הכל בצחוק ואין צורך להיעלב):

דמבלדור והארי הלכו על שפת האגם השחור במערה. הארי שאל "פרופ' דמבלדור, תזכיר לי לאן אנחנו הולכים?". דמבלדור ענה: "להתוועדות, הארי, תכף תראה".

פתאום הארי ראה יד עם תפילין "אדוני, יש פה חיזצ"לים!". "כן" השיב דמבלדור ברוגע "יש כאן חי-זצ"לים, אך הם נרתעים מהספרים אורות ו"האש שלי", בשעת הצורך נשתמש בהם.

הם הגיעו לאי שבאמצע האגם, שם הוצע להם יי"ש למשקה בהתוועדות. דמבלדור אמר להארי "אני חייב לשתות את כל היי"ש, אתה חייב להכריח אותי לשתות" והוא התחיל לשתות את היי"ש אך הרגיש שגרונו בוער מבפנים, הוא ניגש אל המים לשתות, אך אז הופיעו המון חיזצ"לים עם תפילין ובאו להניח על הארי אותן.  "לאאאא! כבר הנחתי היום!" צעק הארי. אך זה לא עזר, החיזצ"לים התקרבו "חול המועד היום!" שאג הארי, אך זה לא עזר. פתאום הוא ראה את דמבלדור מניף את שרביטו וכל החיזצ"לים התפזרו "אל תשכח הארי, אורות והאש שלי".

שלום לך הארי, אמר הענק.

הארי הביט בדלת הביקתה שהענק החזיר למקום. הכל בסדר הארילה? שאל הענק בדאגה. שכחת להניח תפילין היום? שאל בחיוך. לא נורא אתה עוד לא בר חיובא. מה שמזכיר לי, אני הבאתי לך פה משהו, אני קצת ישבתי על זה נראה לי.. הענק הוציא קרטון מעוך מאחד מכיסיו הרבים. הוא הושיט להארי. ולא לשכוח לברך, הא? צחקק הענק וכל הבקתה רעדה איתו.

הארי פתח את הקרטון. בפנים נחה עוגה בציפוי קרם ירוק. מזל טוב, נכתב עליה. הארי רצה לומר תודה, אבל כל מה שיצא לו מהפה היה: מי אתה?! אה, אני, חייך הענק. אני האגריד-זלמן, אני נשלחתי לקחת אותך לסבן סבן טי. למה? שאל הארי בבלבול. שבע-מאות שבעים, ענה האגריד-זלמן בקוצר רוח. מה? שאל הארי שוב. רגע אחד, אמר האגריד-זלמן וקולו עלה, אתה רוצה לומר לי שאתה לא יודע מה זה??? הוא נעץ מבט מלא תוכחה בדארסלים. זה מספיק! צעק וורנון, אנחנו נשבענו שנשים קץ לשטויות האלה, לא משיח ולא נעליים! וורנון די, יללה פטוניה. לא די! האדים וורנון ושלף רובה ציידים ישן. צא מפה נביא שקר!!!

האגריד-זלמן קם והביט בוורנון בזעם. וורנון זע מעט באי נוחות. א-תה! לא תגיד על הרבי כבודו שטויות!!! שמעת!!! שאג הענק ופטוניה רצה להתחבא עם דאדלי בחדר השני. וורנון זרק את הרובה בפחד ושלף ספר "אבי עזרי". לך אחורה!!! הרב ש"ך זצ"ל אצלי בידיים!!! אוך, מסנגד, פלט האגריד-זלמן וחטף ממנו את הספר. הוא קרע ממנו דפים שהתעופפו ברחבי החדר מקופלים למטוסים וסירות ויצירות אוריגאמי. וורנון החוויר ונסוג אחורה.

יופי, אמר האגריד-זלמן, עכשיו שהמסנגדים הלכו אפשר לדבר על הדברים החשובים.

מסנגדים? שאל הארי.

אנשים חסרי שכל. אוך, הארי אתה באמת לא יודע כלום, אוי א ברוך. תשמע הארי, מה שחשוב זה שאתה לא כמותם. אתה חסיד, הארי.

אני מה?

חסיד, זאת אומרת שאתה יכול לעשות מויפתים.

מה? אבל אותות ומופתים באדמת בני חם!

אוך, מי אמר לך את השטויות האלה, סבן סבן טי בכלל נמצא בניו-יורק!

מה? מה זה?

אהא!! סבן סבן טי זה המקום שבו תלמד לעשות מויפתים, הארילה.

ועכשיו, קדימה הארילה, התוועדות יומולדת!! אויויוייי... אויויויוייי....

https://www.google.com/url?sa=t&source=web&rct=j&opi=89978449&url=https://he.wikipedia.org/wiki/%25D7%25A7%25D7%25A1%25D7%2590%25D7%259D&ved=2ahUKEwiE3J73-MeKAxUVU6QEHXTrFOoQFnoECBkQAQ&usg=AOvVaw2W6diToL0pdqjAhbe83H7S

מחבלים, אחרי הכל

"אדוני" שאל שיימוס את סנייפ "שמעתי שהיתה התוועדות של חיזצ"ל, ככה נכתב בעיתון 'נביא השבוע'   ".

"לא נכון" סינן סנייפ "אם היית קורא, היית רואה שסך הכל מדובר פה בברסלבר קטן ועלוב בשם מנדנגוס פלצ'ר, שהתחזה לחיזצ"ל".

"חשבתי שסנייפ למד באותה ישיבה עם מנדנגוס" לחש הארי לרון "הוא לא אמור להיות בצד שלו?".

סנייפ קלט אותם מדברים "אבל נראה שלפוטר יש מה לומר בעניין! בא נראה, פוטר, מה ההבדל בין חיזצ"ל למתנגד?"

"אההה" חשב הארי "לחיזצ"ל הכובע מקופל קצת מקדימה".

שפתו של סנייפ התעוותה בבוז "רואים שלא בזבזת שש שנות לימוד בישיבה לריק פוטר - 'הכובע מקופל מקדימה' - זו תשובה של ילד בחיידר. לידיעתך, ההבדל ביניהם הוא שמתנגד הוא תלמיד של ישיבות תלמידי הגר"א בליטא, בעוד חיזצ"ל הוא חסיד של חסידות חב"ד שנוסדה בליטא ונסתה לקרב את המתנגדים בליטא לחסידות, וכמו שציין פוטר באבחנתו החדה, הכובע שלו 'מקופל מקדימה'  ".

הפעם רון התערב "כן, אבל מה שהארי אמר הכי שימושי. אם נתקל באחד משניהם בישיבה, מייד נעיף מבט בכובע שלהם, ולא נשאל אותם 'סלח לי, האם אתה חסיד של חסידות שנוסדה בליטא כדי להשפיע על תלמידי הגר"א?'  "

נשמעו צחקוקים בכיתה, אך סנייפ נראה נזעם "לא שציפיתי לפניני הלכה ממך, מר וויזלי, נער קטן מוחין כל כך עד שלא יכול להבין אפילו תורה אחת בליקוטי מוהר"ן".

המשרד למניעת הדתה מציג: מיגון הבית מהציונות הדתית

כידוע לכם, קהילת החילונים בישראל נמצאת תחת מתקפת הדתה של ארגון אוכלי המוות (הציונות הדתית), להלן הנחיות מיגון נגד הדתה:

א. בדקו שכל בני הבית מכירים התעתקות צד-לצד במקרה של מחיצה מפרידה מגדרית במניין ברחוב

ב. בקשו מבני משפחותיכם לומר את השם המפורש לפני הכניסה לבית בכדי לוודא שלא עברו הדתה.

ג. במקרה בו הגעתם לביתכם וראיתם דגל "משיח" מתנוסס מעל ביתכם, *אין להכנס לבית*, קראו לרמטכ"ל והוא כבר יסיר אותו בעצמו.

ד. לפי מספר שמועות, אוכלי המוות משתמשים בחיזצ"לים לצורך הדתה, על כל מקרה בהתקלות בחיזצ"ל יש לדווח מייד ללשכה למניעת הדתה במשרד החילונים.

מנחם מנדל ליבוביץ! קראה פרופסור מקונגל.

מנחם מנדל עלה על השרפרף בחשש. "נו, מה יש לנו כאן? אומץ? לא ממש... סליתרין? יש בך שאפתנות - אני רואה שאתה כבר רוצה להיות משיח. הפלפאף? אתה בהחלט חרוץ ואדיב, בעל מידות טובות ורגישות. רייבנקלו? המח שליט על הלב.

אם כן מה נעשה. נראה לי שסליתרין יהיה הטוב ביותר.." "רק לא סליתרין רק לא סליתרין.." חשב מנחם מנדל. "טוב, אם אתה מתעקש אז כנראה שהכי טוב יהיה וצעקה בקול: אנחנו מכריזים בזאת! על הקמת  בית  חדש בהוגוורטס, הוא בית חיה מושקה!"

מחיאות כפיים נלהבות הגיעו מבית גריפנדור והפלפאף בעוד שתלמידים רייבנקלו וסליתירין פערו את פיהם בתדהמה.

"במחילה!" אמרה פרופסור מקגונגל בשפתיים קפוצות. אבל זה פשוט חסר סיכוי! מה נעשה עם השיעורים ועם שולחן בחדר הגדול ועם ראש בית - כי אני בחיים לא! ומה עם ועם..."

"הו, זה נהדר!" קטע דמבלדור את תלונותיה של פרופסור מקגונגל "אם יש משהו שלמדתי במשך שנותיי בהוגוורטס, זה שאין דבר כזה 'חסר סיכוי'. מה גם, שממש צריך פה בית חב"ד."

מנחם מנדל עמד על הבמה וניסה להבין מה בדיוק קרה. "רגע... בית חדש? זה אומר שאני המייסד שלו?"

"בהחלט," אמר דמבלדור, "אבל אל תדאג, לא תצטרך להתמודד לבד."

דמבלדור מחר כף ודלתות האולם הגדול נפתחו בבעיטה, ודרכן נכנסה חבורה של רוחות רפאים בגלימות שחורות עם פסים כחולים-כסופים, כובעים ללא חשש קנייטש וסיכת משיח. בראשם עמד רוח רפאים בשם לוי יצחק שניאורסון, שהתקרב למנחם מנדל בחיוך.

בהינף שרביט שולחן החדש הוצב בפינה הקרובה לכניסה, והתחיל למשוך תשומת לב מכל עבר. בעוד שאר הבתים הגישו תבשילים מסורתיים, וטרפים למהדרין, שולחן בית חיה מושקה התמלא במנות מוזרות כמו טשולנט קסום, קוגל משדרג זיכרון, ואפילו סופגניות שלחשו תפילה קטנה לפני כל ביס.

"תראו את זה," רטן דראקו מאלפוי, שישב בשולחן סלית'רין. "מה הם חושבים שהם עושים? לא מספיק שיש לנו ארבעה בתים, עכשיו יש לנו גם בית... איך קוראים לזה? מושקה?"

"יש בזה משהו," אמר הארי בפליאה, כשהבחין שרוחות הרפאים של בית חיה מושקה מחלקים ביניהם גרעטלים קטנים ומתחילים לצעוק 'צענעטר'

"מה את חבדניקית"? שאל הארי את גברת פייגי.

"ברור" היא אמרה "דמבלדור ביקש ממני לפתוח בית חב"ד בדרך פריווט ולהיות פה שלוחית"

במהלך השבת, הגם שאני לא כזה טוב בסיפורים קצרים.

"אז זיסל'ה בלאק לא הקים דת חדשה בסוף? אתם כלאתם אותו נ"ג ימים סתם?"

"כן, בסוף מסתבר שהוא בכלל לא שייך לשבתאים, וזה היה מישהו אחר בכלל שעשה את אותו מעשה נורא... אבל זה לא חשוב כרגע, הוא כבר הספיק להוציא את ספר התניא בתפוצה רחבה מאז, ויש לנו צרות גדולות יותר כרגע"

"לפני שאני עונה לך – הו כן, חיה מושקה, אני עומד לענות לך! את יכולה לקחת את המילים שלי לאותם שלוחשים מאחורי גבי, ומספרים כזבים על בגידתי ברבי שליט"א! לפני שאני עונה לך, תני לי לשאול אותך שאלה. את באמת חושבת שהרבי שליט"א לא שאל אותי את כל אחת מהשאלות האלה במכתבים שהוא שלח לי? ואת באמת חושבת שלא עניתי לו תשובות מניחות את הדת, ואני עדיין חלק מצעירי אגודת חב"ד?"

"אני יודעת שהוא מאמין לך, אבל..."

"את חושבת שהוא טועה? שאיכשהו רימיתי אותו? רימיתי את הרבי שליט"א, את הרבי הגדול ביותר שקם לעם ישראל מאז ומעולם?"

"שאלת אותי, איפה הייתי כשהרבי שליט"א נעלם, וכולם חשבו שהוא מת. הייתי איפה שהוא ביקש ממני להיות: בישיבת האגוארטס הליטאית, כי הוא רצה שארגל אחרי המסנגד דלמבעלדאר. את יודעת, אני מניח, שהרבי בעצמו הורה לי לקחת את המשרה הזאת?"

"שאלת למה לא ניסיתי לחפש אותו כשהוא נעלם. מאותה סיבה שכולם – חשבתי שהוא באמת היה זצ"ל. אני לא גאה בזה, טעיתי, אבל זה מה שיש... אם הוא לא היה סולח לכל מי שלא באמת האמין שהוא עדיין שליט"א, לא היו לו הרבה חסידים עכשיו..."

"היה לו אותי! אני, חיה מושקה, שהעבירה כל־כך הרבה שנים בבית כנסת חב"ד בצפת בשבילו!"

[...] "כן חיה מושקה, נשארתי, הייתה לי עבודה טובה בתור מיישיב סדר ג' בישיבת האגווארטס שהעדפתי על־פני מניין בתשע וחצי בבית חב"ד."

"אבל למה לא באת מיד להתוועדות כשהרבי שליט"א חזר? למה לא הזמנת טיסה מיד ורצת ל־770?"

"תחשבי! חיכיתי רק שעתיים, בשעתיים איחור באתי, וככה הצלחתי להבטיח את הישארותי בישיבת האגווארטס כמרגל! מה הם היו חושבים אם מיד עם שובו של הרבי שליט"א הייתי עוזב את סדר ג' ועף ל־770? אפילו נשאר משקה."

"הארי, די, אתה חייב לעזוב את הספר הזה"

"את בסך־הכל מקנאה בי שאני מצליח בעבודת השם יותר ממך, הרמיוני, יש לו כאן הערות והגהות נפלאות על התניא"

"אבל אתה לא יודע מי הוא! מי זה בכלל ר' אהרן מסטרשילוב? אולי זאת בת בכלל?"

"בת שהיא רבי? בחיים לא שמעתי על דבר כזה"

"אתה פשוט לא מאמין שבת יכולה לכתוב הגהות על ספר התניא"

"אבל הוא כותב על תיקון הברית, ממתי בנות כותבות על תיקון הברית?"

"די הארי, הספר הזה לא עושה לך טוב, אתה צריך ללמוד ליקוטי שיחות ואדמו"ר הרי"צ, בבקשה הארי"

"נו?" שאלה הרמיוני-מושקה, "מה אתה מרגיש?".

זו הייתה שעת לילה מאוחרת, והם ישבו שלושתם במבוא לבית המדרש הכמעט ריק. 

הרמיוני-מושקה שכל הבנות הכירו בתור הרמיושקה, ארי-הירש שכולם הכירו בתור הארי, הילד ששרד את הסיטרא אחרא,

ורון-שניאור מהמחילה. כך קראו לבית משפחת וייזל שגרה בפרוורי העוני של ברוקלין.

לא היה חשש ייחוד. מעט בחורי חמד הסתובבו באזור בדרך מהמקווה לתיקון חצות,

ותלמידות סמינר מפטפטות חלפו במהירות בדרכן ללילה לבן שלפני מבחן. חשוב שבנות ידעו מתמטיקה.

הארי הביט בבקבוקון הריק, וחשב. פליקס פליציס. "מזל נוזלי" קראו לזה.

הוא נזכר בשיחה ההיא, לפני שנתיים. הרבי כבר לא הגיע יותר לבית המדרש,

ויש כאלה שאמרו שהוא חס וחלילה הסתלק לבית עולמו. זה הבלים כמובן, וחוץ מזה, שיחה היא שיחה, ועל שיחה לא מוותרים.

מה גם שהמשגיח שוקל לצרף אותו לחבורה הקדושה של החויזרים. והשיחה ההיא במיוחד הייתה משהו נפלא, יותר משמונה שעות של...

"הארי!" אמרה הרמיוני-מושקה. היא רצתה לנסות לטלטל אותו כדי שיפקח עיניים, שיגיב,

אבל חזקה עליה לא ליטוש תורת אימה. "עזבי" אמר רון-שניאור, "נראה לי הוא נכנס לעליית נשמה".

אבל הארי התנער. הוא קם במהירות, יישר את החליפה הקצרה, והכריז "אני הולך לר' חיים-גריד".

"לא הארי" היא קראה, "אתה חייב ללכת לרב זליגהורן! שתית את כל היין!" "זה היה היין האחרון שהרבי בירך עליו!".

"למעשה, אני מרגיש ממש טוב" הוא ענה, "אני חייב ללכת לבקתה של הרב גריד".

ותוך כדי שחבש את הכובע, יצא במהירות במורד הרחוב.

"רון-שניאור!" היא נזפה בבחור שלידה, "אתה לא מתכוון לעצור אותו? הוא מוריד את התוכנית לטמיון".
"נו בחייך" אמר רון-שניאור, "הוא הולך להעלות ניצוצות. בואי נצטרף אליו".

"אבל אם הרב זליגהורן לא יהיה שם אז כל ההתוועדות לא שווה כלום" היא השיבה.

רון-שניאור הביט בה בתדהמה. "הרמיוני-מושקה" הוא אמר לאט, "נכנס יין יצא סוד. אף פעם אל תזלזלי שוב בהתוועדות".

"נכנס יין יצא סוד" הוא הרים קצת את הקול. "את בטוחה שאת חב"דניקית בכלל?!", ובנימה זו יצא את החדר.

הרמיוני-מושקה הירהרה מיואשת. "זה היה היין האחרון שהרבי בירך עליו...".

מעובד בידי צ'אט ג'יפיטי:

**באבישי הצדיק והמלך היהיר**  

בממלכה רחוקה גר מלך יהיר ששאף להיות החכם והצדיק ביותר בכל העולם, אך ללא כל מאמץ אמיתי. יום אחד שמע על החסידים ועל הצדיקים שמפיצים תורה וחסד, והחליט שגם הוא רוצה "לשלוט" על חוכמת התורה ועל כל החסידים.  

המלך זימן את חכמי הממלכה ודרש מהם ללמד אותו את כל סודות התורה והחסידות. אך לא מתוך כוונה אמיתית להתקרב לקב"ה, אלא מתוך רצון להתפאר בחוכמתו ולזכות בכבוד רב.  

אחד מ"יועציו", אדם בעל ידע שטחי בלבד בתורה, ראה בכך הזדמנות לקדם את מעמדו. הוא הבטיח למלך שילמד אותו "את כל סודות התורה" – אך בפועל המציא רעיונות שטותיים והציג אותם כחוכמה.  

### **כניסתו של באבישי הצדיק**  

באותו הזמן גר בעיירה הסמוכה צדיק חסיד בשם באבישי, שהיה ידוע בצניעותו ובחוכמתו העמוקה בתורה ובחסידות. הוא עסק בהפצת תורה ובחיזוק אמונה בלב העם הפשוט.  

יום אחד הגיע באבישי לארמון ושמע על היועץ שרימה את המלך. כשהיועץ שמע על בואו של הצדיק, הוא נבהל מאוד, שכן ידע שתרמיתו תיחשף.  

### **המלך דורש הוכחה**  

המלך, שלא הבין דבר באמת, דרש מהיועץ להוכיח את "ידיעותיו" ולבצע "נס" שיעורר רושם על כל העם. היועץ, שלא ידע מה לעשות, פנה לבאבישי וביקש ממנו "לשתף פעולה" ולתמוך במעשיו השקריים.  

באבישי סירב בנחרצות ואמר:  

"התורה היא אור אמת, ואי אפשר להשתמש בה לשקרים או לגאווה."  

### **התיקון הגדול**  

כאשר המלך ניסה לבצע את ה"נס" שהיועץ הבטיח, עמד באבישי ואמר בקול רם:  

"מלכות אמת נבנית על ענווה, לא על גאווה! תורה אינה מופע קסמים אלא אור פנימי שמוביל לתיקון המידות והעולם."  

לפתע, אור גדול מילא את החדר, והמלך הבין שהוא טעה בדרך. הוא ביקש מבאבישי ללמד אותו את יסודות החסידות – ענווה, אהבת ישראל ועבודת ה' מתוך שמחה.  

"... להדליק נר של חנוכה!" הוא צעק, מניף את הנר הארוך כמו שלוח ב"ד בראש חודש.

"אתה מבטא את זה לא נכון," הארי שמע את הרמיוני אומרת בכעס. "אומרים שלחנוכה, תגיד את זה במילה אחת כמו שצריך."

"אם את כל כך תלמידת חכמים, תעשי את זה את בעצמך," נהם רון.

הרמיוני הדליקה את הגפרור, קירבה אותו אל החנוכיה ואמרה "בא"י אמ"ה אקב"ו להדליק נר שלחנוכה!"

היא הדליקה את הנרות.

אח, כל הכבוד!" קרא פרופסור פליטיק ומחא כף. "כולם, הביטו לכאן, העלמה גריינג'ר יצאה ידי חובה!

הארי פסע פנימה, ראשו כמעט נוגע בתקרה המשופעת, ומצמץ.

זה היה כמו להיכנס לתוך בית מדרש. הכול בחדרו של רון היה בצבע חום-דהוי: כיסוי־ המיטה, הקירות, אפילו התקרה. ואז הארי הבין שרון ציפה כמעט כל סנטימטר חשוך של הטםט הבלוי בספרי־חסידות של אותו אדמו"ר - כולו עוטה־הוד, מרים יד ומנופף בה בלהט.

"זה האדמו"ר שלך?" שאל הארי.

"הרב'ה מצ'אדלעי," אמר רון, מצביע על כיסוי מיטה דהוי שעליו התנוססו בשחור האותיות מ', ו, ו-ר', וציור של בית מדרש מפואר. "דור תשיעי לבעש"ט."

הרב דמבלדור עמד ליד הגביע, ומצמץ בעיניו הבהירות. "כשהיין ייגמר," הוא אמר, "אני אכריז על שמות הצדיקים. בבקשה, תודה להם בכבוד הראוי על נכונותם ל'מסור את נפשם' למען לימוד התורה."

הוא הושיט יד, והוציא פיסת קלף חרוכה מהיין הכחול-אדום. "נבחר ישיבת דרום-טרג," קרא הרב דמבלדור, וקולו נשמע לפתע חזק וברור, "הוא הרב ויקי קראם!"

מחיאות כפיים וצהלות רמות פרצו מצד שולחן ה'שבט דן (נחש)', והרב קראם קם וצעד לעבר הרב דמבלדור, פניו נראו מרוצים.

"נבחרת ישיבת בית בובאטון לתורה ולמצוות," המשיך הרב דמבלדור, כשהוציא פיסת קלף שנייה, "היא הרבנית פייגל דלאקור!"

בחורה יפהפייה עם שיער בלונדיני כסוף קמה משולחן ה'רייבנקליישן' וצעדה לעבר הרב דמבלדור בחיוך, בעוד קריאות שמחה נשמעו מצד שולחן ה'רייבנקליישן'.

"ונבחר ישיבת הוגוורטס," אמר הרב דמבלדור, קולו נשמע מעט עמום יותר, "הוא... הרה"ח שלמה דיגורי!"

קריאות שמחה אדירות פרצו מצד שולחן ה'הפלאפל', והרה"ח שלמה קם, חיוך ענק על פניו, וצעד אל הרב דמבלדור.

"מצוין!" אמר הרב דמבלדור, קולו התחזק שוב. "כעת, בבקשה, בואו נחזור לשבת... אה..."

אבל הרב דמבלדור לא חזר לשבת. הוא בהה בגביע הקידוש. היין שינה את צבעו שוב, הפך לאדום, וטיפות אדירות פרצו מהיין. פיסת קלף רביעית נורתה מתוכן. הרב דמבלדור תפס אותה בידו הארוכה, והחזיק אותה במרחק זרוע, עיניו פעורות לרווחה. שתיקה כבדה השתררה בבית המדרש.

"האברך אליעזר פוטר!" קרא הרב דמבלדור.

האברך אליעזר הרגיש כאילו מישהו הלם בו בראש. הוא לא שמע נכון. הוא לא יכול היה לשמוע נכון. הוא המתין, וציפה לרב דמבלדור שיצחק, שיגיד שזו מילתא דבדיחותא...

אבל הרב דמבלדור לא צחק. פניו היו חמורות. הוא קרא שוב, חזק יותר: "האברך אליעזר פוטר!"

לחשושים התחילו לפרוץ בכל רחבי בית המדרש הגדול. האברך אליעזר בהה בפיסת הקלף שבידו של הרב דמבלדור, ואז הביט סביבו, אל שאר ה'בחורים'. כולם בהו בו.

אבל בעיקרון כתוב בשורת חיפוש/קוד בלמעלה של הדף.
ולחיפוש פשוט תכתוב בגוגל מה שאתה רוצה ביחד עם: ערוץ 7, פורומים"

האיש שלנו באחוזת מלפוי

יותר מידי ניתוח רציני וחפירות על פסיכולוגיה וכו'

ממליצה על פוטרקאסט

עברו שנים מאז ששמעתי אותם, אבל אני חושבת שהם די נקיים

הוא ערס.

בשישי נודר, שבת שומר. בראשון דוקר. שבת עם רדת הלילה.

בשביעי? הוא האוכל הכי חמוד. לאכול אותו, מוות שלי

או שלהארי יש את דין, כרודף