מבואסת מהאמא שאניאנונימית כרגע.

אני כל כך משקיעה בלהצליח עם הילדים ולא הולך לי.

אפילו הלכתי ללמוד הדרכת הורים ועדיין מרגישה שלא מצליח לי.

הילדים לא מקשיבים לי אפילו בדברים קטנים כמו לבוא להתקלח או לקום בבוקר בזמן.

אני נמצאת איתם מהבוקר לבד כי בעלי נוסע ממש מוקדם לעבודה.

אז אני מארגנת אותם ולוקחת למסגרות וגם מחזירה ונמצאת בצהריים ואחר הצהריים ובעלי מגיע רק בערב.

בנוסף הם גם קמים בלילה.

מרגישה שהם שואבים ממני כוחות אבל לא נותנים לי כוחות.

ממש מתסכל אותי..

באמת מרגישה שבא לי לבכות 😥

מקפיצה, אשמח לתגובותאנונימית כרגע.
אם יש לכן איך לעודד אותי
🫂 זה באמת מתסכל (גם שלי לא כזה מקשיבים...)יעל מהדרום
לי אישית קשה להיות כל היום עם הילדים, זה בהחלטשוקולד פרה

שואב

אני איתם עץכל הצהריים לבד כולל השכבות וזה קשוח

אולי בלילה בעלך יכול לעזור ולקום שתשני טוב?

אני לא מחפשת לקבל אנרגיות מהם, מוצאת לי הזדמניות אחרות

נעזרת בבייביסיטר כדי לבוא אליהם עם כוחות

ויש ימים יותר וימים פחות....


סבה''כ בימים שאני בטוב כן מצליחה לשמוח ברגעים קטנים של חכמות/חיוכים/כשהם ביחד משחקים

הוא לא קם בלילהאנונימית כרגע.

הוא גם לפעמים הולך לישון מאוחר וקם מוקדם

ותמיד הוא אומר שהוא עובד קשה וצריך שיהיה לו כח,

מצד אחד זה נכון מצד שני מבאס שהכל כמעט נופל עלי בסוף.

יש לך זמנים שאת לבד?פולניה12

שאת מתמלאת ממשהו?

יש מישהו שיכול לבוא לעזור בשעות הלחוצות של סוף היום?


גם שלי לא תמיד מקשיבים. ככה זה.

אני כן מנסה לרתום אותם בדרכים יצירתיות יותר

היום רציתי שנאספו את כל כלי הכתיבה לקלמר, הכרזתי שעל כל עיפרון שבשמים בקלמר אפשר לבוא לתת לי כיף ואני סופרת מי נתן הכי הרבה. הם עשו את זה בשמחה ובמרץ!


ונכון, לפעמים אין לי אנרגיות להפעיל אותם, אבל כשאני כן מצליחה לחשוב טיפה מעבר אני מבינה שככה יותר קל גם לי לגרום להם לעשות דברים ובסוף אני פחות עיפה ועצבנית.


לפעמים זה דברים פשוטים ממש; קום חמודי, אני אעשה לך שתי חיבוקים ושלוש נשיקות וזה עוזר.


חיבוק

אני בטוחה שאת אמא מהממת

והילדים שלך זכו!

חיבוק❤️בארץ אהבתי
לא מגיבה באריכות כרגע, אבל רק רוצה להגיד שכשאת כותבת שהם לא מקשיבים לך 'אפילו בדברים קטנים כמו לבוא להתקלח או לקום בוקר בזמן' - נראה לי ששתי הדוגמאות שהבאת הם שני הדברים שהם הכי לא קטנים. אצלנו גם בתקופות רגועות וזורמות יחסית - שני הדברים האלו מעוררים יותר קשיים, גם הכניסה למקלחות וגם הקימה בבוקר. ואני בטוחה שיש עוד לא מעט אימהות שיזדהו איתי...
ממש דוגמאות שקשה איתן! וגם להרדים אותם😉יהלומה..
בדיוקאנונימית כרגע.

להרדים אותם גם מעייף אותי ואחת מאלו שאני מרדימה היא ילדה בכיתה ב..

פשוט מבאס כל לילה יושבים ליד 2 מתוך 3 ילדים שלנו עד שהם נרדמים וגם באמצע הלילה הם קמים אלינו

גם אצלנו מקלחות זה אירועדיאן ד.

בבוקר הוא קם אבל לא מסכים להתלבש ולהתארגן לגן

 

זה לגמרי הזמנים הכי קשים במהלך היום.

 

 

מבינה אותך מאוד ומזדההיהלומה..

גם אצלנו אני רוב הזמן עם הילדים.. בעלי חוזר רק בערב ויש ימים שזה קשוח ממש..

עכשיו בחורף אם יש אפשרות אצלכם אולי לקלח יום כן יום לא וככה להוריד עומס..

ולנסות לתת להם הרגשה שהם שולטים. למשל לשאול אותם: מה אתה מעדיף לעשות קודם, להתקלח או לאכול א. ערב?  ואז הם מרגישים שהם בחרו ומנהלים את עצמם כשיהיה להם ברור שאם בחרו א. ערב אחריה תגיע המקלחת.

או להגיד להם בואו נעשה הפתעה לאבא, שיחזור ויראה שכולנו נקיים. אולי תשתפי אותו כשהוא יגיע הוא יוכל להתפעל מזה, אולי גם להקריא להם סיפור או משהו..

לי עזר גם לשמוע את הפודקאסט של אהובה רענן , הבנתי כמה דברים מזווית הראיה של הילדים שלי וככה הצלחתי להבין אותם יותר טוב..

מצרףת לך קישור

מי זאת שמדברת בפודקסט?מחכה עד מאוד
היא כתבה שזו אהובה רענןיעל מהדרום
מדריכת הורים לגיל הרךיהלומה..

היא כתבה ספרים כמו סיפורים מתוך הלב של אורי.. מאוד מוכרת

ויש כמה פרקים לפודקאסט הזה, זה הראשון..

כתבת אותימקלדתי פתח

אחד לאחד. לבעלי יחסית בבית חל מהימים.

אז רק חיבוק ונרמול של המצב... אין לי כרגע תובנות פרקטיות 

רק לנרמלהמקורית

הילדים שלי ממש לא תמיד רוצים לבוא למקלחת

וילד שלא ישן טוב בלילה יהיה לו קשה לקום בבוקר. בדיוק כמונו, ואצלם הם צריכים יותר שעות שינה

אז לדעתי את יכולה לגמרי להרגיש בסדר, כי הילדים שלנו לא אמורים להיות צייתנים, הם מביעים רצונות משלהם וזה לגמרי הגיוני ונורמלי ולא מעיד על טיב האימהות שלך בכלל בכלל. הפוך, נראה שאת אמא מסורה שמשקיעה המון בהורות שלה, ולדעתי המטרה לא צריכה להיות שהילדים יקשיבו תמיד, אלא ליצור גשר לשיתוף פעולה למרות שהם לא תמיד רוצים להקשיב.


חיבוק חםאישתו של

אכתוב:אחכ יותר

באיזה גיל הילדים שלך?

יש שלב:שכולם קטנים  שזה ככ ככ אינטנסבי שהקושי ככ מובן ואפילו מתבקש

כשהגדול/ה יעלו לכיתה ב ג ככה תרגישי הקלה


ויחד עם זה אני מרגישה ששווה להשקיע בהדרכת הורים טובה

זה מאיר את הבית

גם לי קשוח לפעמים

וכמובם לא תמיד מקשיבים

אבל כמה דברים שלמדתי עוזרים מאד

דווקא הילדים יחסית גדוליםאנונימית כרגע.
הגדולה כמעט בת 10 ואיתה הרבה יותר מאתגר, גם הזמן שהיא הולכת לישון וגם עד שהיא קמה בבוקר ומתארגנת וחוץ מזה ב"ה יש עוד אתגרים איתה.
בעינייoo
המדד להצלחה עם ילדים זה לא ההקשבה שלהם, אלא ההתנהלות ההורית איתם והאווירה בבית, גם כשהם לא מקשיבים.


מאד קשה להיות עם הילדים לבד כל היום, זה מובן מאילו שזה שואב כוחות, ושהם לא ממש נותנים כוחות, אין מה לצפות למשהו אחר.

מסכימה.שוקולד פרה.

היא אמרה שהם במסגרות, אז זה לא כל היום כנראה.


רק מילים טובות, נשיקות וחיבוקים.

וכשצריך- אז להציב גבול ברור וחזק.

לא לכולם מתאים להיות הורה יחידניאמאשוני

הטיפול בקטנטנים הוא אינטנסיבי והטיפול בגדולים צורך כוחות נפשיים.

אם לא טוב לך, זה הזמן לחשוב על שינוי מערכתי.

אם זה היה הפוך ואמא הייתה יוצאת כל יום מוקדם לעבודה וחוזרת מאוחר,

כל התגובות היו בעד להוריד עומס בעבודה ולהיות בבית עם הילדים עד רמת הפחדה שהילדים יגדלו עם חסכים רגשיים.

אבל כשהאבא לא בבית והאמא לבד מטפלת בילדים (וכנראה גם עובדת ומפרנסת) אז זה נשמע כמו חיים נורמטיביים והגיוניים.

אז זה לא הגיוני ולא נורמטיבי.

ילדים זקוקים לשני ההורים שלהם שותפים בחייהם.

כשהתלות היא מוחלטת בהורה אחד, זה שוחק בטירוף.

וזה לא רק הכמות, זה בעיקר האיכות.

אם לי יש את הפינות שאני מתקשה בהם, בהורות משותפת אני יכולה להיעזר באבא שלהם שיסגור את הפינות שאני מתקשה בהם, ככה שמירב המאמצים שלי מופנים דווקא לרוב שמצליח ואז יש תחושת מסוגלות וסיפוק.

כשזה ממש לבד לבד ברור שזה קשה מנשוא. זה קשה כשזה לתקופה זמנית בוודאי שזה קשה כצורת חיים קבועה.

הדרכת הורים לא תעזור להורה מותש, את זה צריך לפתור בדרך אחרת.

תזכרי שהילדים לא נגדך, הם בעדם.

אל תפחדי לעשות שינוי. כל שינוי הוא הפיך ואם את כרגע זקוקה לזה, אז קודם תכירי בזה ואח"כ תחשבי איך עושים את זה.

כל כך נכון!אישהואימא

הבעיה שלא תמיד אפשר לעשות שינויים...

אצלנו בעלי עובד בעבודה אינטנסיבית מאד אבל זה סוג העבודה ואין מה לעשות.

אני כן מביאה עזרה כמה שאפשר , אבל מרגישה המון בהישרדות 

נדירים מאוד המצבים שאי אפשר לעשות בהם שינוייםאמאשוני

הכרתי מנכלים בכירים שסגרו לעצמם ביומן יום או יומיים שבהם אוספים את הילדים קבוע.

יש אבות שחשוב להם שהבוקר יהיה רגוע,

קמים מוקדם מכינים את התיקים לילדים כולל הכל. אצל חלקם זה כולל קניית לחם טרי מהמאפייה ב5 בבוקר.

מכינים את הבגדים לילדים, מכינים את הקפה לאישה. מעירים את הילדים בבוקר עם המון אהבה וסבלנות. נשיקה וחיבוק ויוצאים לעבודה.

אולי טכנית זה מעט, אבל נפשית זה המון. גם לאישה

וגם לילדים כיף לפתוח ככה את היום.


זאת רק דוגמה איך כשזה ממש חשוב, אפשר למצוא את המקום לעשות בו שינוי.

גם קימה לילדים בלילה זו לא גזירת גורל. יש אבות שמרדימים את הילדים בלילה והם הרבה יותר טובים בזה מהאמהות שנמצאות רוב היום עם הילדים, ככה שיוצא שכולם מרווחים מזה.


וכמובן גם עזרה חיצונית.

שלא לדבר על שינוי תעסוקתי

(אם זו הייתה האמא שלא בבית, לכולם היה ברור שהיא יכולה לשנות את הבחירה התעסוקתית שלה)


אבל מה שאני יותר מתכוונת, למשל יש קושי ספציפי להביא ילד מסויים לידי שיתוף פעולה, אז האבא יכול לקחת את זה על עצמו, בשיחות עם הילד, בזיהוי הקושי, בנתינת תשומת לב וגם בבניית תהליך הדרגתי. (למשל לוח ניקוד)

זה צעד שיכול להיות מאוד משמעותי לאמא שצריכה לתכלל את שאר האירועים והבלתמים ושאין לה את הפנאי הנפשי לבנות פה תהליך עומק.


סתם דוגמה קטנה אצלנו בשנה שעברה לא הצלחתי לגרום לבן שלי הקטן לנעול נעל אחרת חוץ מהנעל הקרועה בהחלט שלו,

ובעלי היה במילואים ארוכים וידעתי שהוא יצליח די בקלות איפה שאצלי סוחט כוחות.

אז חודש חיכיתי שיסיים את המילואים, ואז למשך שבוע שלם בעלי היה יוצא עם הילד יחף ונועל לו בחוץ את הנעל החדשה (שהייתה מאותו דגם בדיוק, אגב) ואחרי שבוע הילד התרגל ונחסך לנו כל המשבר התארגנות בוקר הזה.

והייתי בכמה הדרכות הורים, ואני קוראת המון ומיישמת ועדיין לכל הורה יש את המקום שהוא מתקשה בו יותר, וצריך להשקיע בו המון כוחות,

ואם הייתי צריכה להתמודד עם זה לבד, לא היה לי כוח לשאר הדברים.


מצד שני, בעלי לא מצליח להתמודד למשל עם המקלחות הארוכות של הבת הגדולה (בעיות קשב מתקדמות) ביניהם זה תמיד מגיע לפיצוץ ובכי ומילים קשות, ואני תמיד מנהלת את זה ברוגע ושליטה ולא מבינה על מה המהומה ביניהם. אז לוקחת את זה על עצמי לגמרי.


אין הורה שהוא מושלם, לכן בעיני זה ציפייה לא ריאלית לגדל ילדים לבד. כשזה קורה ולא מתאים יותר להורה שמגדל לבד, צריך לחשוב איך משנים את זה.

(כל עוד יש נכונות ורצון והבנה עמוקה של המשמעות של הורה נוסף נוכח ביומיום לשני ההורים)

אפשרoo
לחפש עבודה אחרת פחות אינטנסיבית או להחליף מקצוע


יש היום הרבה מודעות לשיתוף של הגבר בהורות וזה מתקבל במקומות העבודה בהבנה


הכל ענין של בחירה


מדהים כמה נשים מסכימות לגדל לבד את הילדים וחושבות שאין ברירה אחרת 

אבל אם הבעל לא חושב ככה?אנונימית בהו"ל
זה לא כזה פשטני שהבעל מוען להחליף מימוש עצמי שלו ותחום שמעניין אותו כדי לעזור עם הילדים


ישoo

הרבה גברים שלא מוכנים לשנות את עבודתם כדי לעזור עם הילדים


בין השאר בגלל שיש הרבה נשים שחושבות שתפקידם לגדל את הילדים ולהעזר בבעל אם הוא מוכן


אני חושבת שגבר צריך לגדל את ילדיו בשותפות עם האישה ולכן לא הייתי מוכנה לקבל את העובדה שרוב העבודה עם הילדים והבית היתה מוטלת עלי

זו הסיבה היחידה שבעלי שותף מלא היום, כי לא הייתי מוכנה אחרת.


לא משמע לי הגיוני  שמימוש עצמי של הבעל קודם לחיים תקינים של אישתו וילדיו

סבבה אבל זה ההגיון שלך.וההגיון שלו הוא אחראנונימית בהו"ל

ואז תגידי את ההגיון שלך בבטחון

והוא יגיד שהוא שומע אבל לא מסכים וחושב אחרת.


ואז מה?

תכריחי אותו?

מה יצא מזה?


לא תמיד אנחנו רואים זהה את המציאות


אני אישית מאוד מזדהה עם צורת חיים של שותפות מלאה כמה שאפשר..והיתי חולמת על בעל שזה חלק מרכזי מחייו..

וחשבתי שהוא כזה


ועם השנים התברר אחרת


מתוך מה שאמרת על העקרון שלך

גבר שלא חושב ככה יגיד לך

סבבה אני מבין שאת צריכה עזרה-קחי עוזרת בתשלום ..ומבחינתו נפתרה הבעיה

אי אפשר להכריח מישהו לחשוב כמוני

זה תלוי איפה נמצא הגבול שלךoo
מבחינתי אם הייתי צריכה לטפל לבד , לא הייתי מביאה יותר ילדים.


בא נשאל להפך, האם הוא יכול להכריח אותך לגדל לבד את הילדים? מה יוצא לו מזה?


את בעצם אומרת שבגלל שיש חוסר הסכמה ביניכם אז הוא המחליט 

ובתכלסoo
זה כמו כל דבר אחר ששותפים בו בזוגיות ואין בו הסכמה, צריך למצוא פשרה באמצע או שמישהו מוותר אבל שלם עם הויתור.
אצלינו הנושא הוא לא השגרהאנונימית בהו"ל

אלא היחס למילואים


והוא מבחינתו מצפה ממני להתגייס לזה ללא תנאים ..תמיד..


אני זקוקה לכמה גבולות ספציפיים

שמאפשרים לו ללכת. אבל לי לא לקרוס


אני שמה אותם

בטוחה בהם

מסבירה שכשיש אי הסכמה אז צריך איזה גמישות ואי אפשר הכל או כלום

מסבירה למה

שמה כעובדה


ולא יזוז הגזר....


אולי הוא יוותר בסוף אבל ממש לא בהשלמה וגם יהיה לי בעל ממורמר וכבוי

וגם כשאני מוותרת לו אז אני כבויה


קיצר חיים נאחס


והבטחון בהגיון שלי פשוט לא עוזר

אניoo
לא מתרגשת מ׳בעל ממורמר וכבוי׳ ולא מקבלת החלטות על פי זה, הוא בנאדם מבוגר ויכול להתגבר על הרצונות שלו.


אין בכלל משוואה של קריסה מול רצון, למה אישה צריכה לקרוס בגלל רצון כלשהו של בעלה?


אם זה יהיה ברור לך שאין פה משוואה, אולי גם לו זה יוכל להיות ברור.

ואולי זה לא ברורoo

אז אני ארשום


אם רוצים להשיג דברים בחיים, צריך להתעקש עליהם, אף אחד לא ישיג אותם בשבילך.

אם מוותרים כל פעם ולא נלחמים, החיים נראים בהתאם.

נכון את צודקת..אבל זה זוגיותאנונימית בהו"ל

זה לא מישהו זר


מה יעזור לי להיות צודקת ולקבל את מה שרציתי

ולהרוס את הקשר ביננו


קשר יושב על רגשות של בטחון של כבוד הדדי של רגישות והתעניינות ונתינה לשני

אם אבוא בנחרצות ובמלימה כדי לקבל את מה שבעיני צודקת


אני פוגעת בקשר ביננו

ואז מה זה 'ווה לי בכלל


עזרה פיזית זה זניח

לעומת קשר אוהב וקרוב


ואם בעלי היה מתנהג אלי ככה זה היה ממ ש מערער את כל הבטחון והאהבה שיש לי אליו

אז מבחינתךoo
הפתרון של חוסר הסכמה זה ויתור שלך?


בעצם דרישה שלך ממנו זה פגיעה בקשר?


והחלטה שלו לא להתחשב בך זה בעצם שמירה על הקשר?

וזהoo

בעצם הגבול שלך

את מוכנה לקרוס בשביל שהוא לא יהיה ממורמר


זו בחירה שלך לגמרי

זה הגדרה כל כך שטחיתאנונימית בהו"ל

וגם בכנות מה את יודעת


אני מוכנה להתאמץ מעבר לכולותי כ

בשביל הזוגיות שלנו

ובשביל בעלי שאני אוהבת

אני לא באמת מוכנה לקרוס אני לא באמת אחצה את כל הגבולות של עצמי

גם הוא לא רע ואטום


וגם מאמינה בערך של שותפות עם הכלל


אבל לומר ככה

כל כך לא שייך

לאoo
אמרתי על מישהו שהוא רע


את דברת על קריסה, לא המצאתי.


בעיניי ההחלטות המתקבלות הן תמיד בהתאם לגבולות, ככל שהם יותר ברורים יותר קל להיות שלמים עם ההחלטה.

רק להגיד שאני ממש ממש מסכימה איתך!!אנונימית בהו"ל

ממש.

אני בסבב הראשון נקרעתי ואחרי 3 חודשים, אמרתי לבעלי שאו שהוא חוזר או שאני קופצת מהחלון. לקחת זמן עד שנתנו לו, אבל וואלה, חזר..

יכול להיות שאם הייתי אומרת בעדינות שקשה לי והייתי בכלל מתחילה להכניס את הרצונות שלו בתוך מערכת השקולים הזו, הוא לא היה מבין את הדחיפות ואני לא יודעת איפה היינו היום. 

מילואים זה לא כמו מימוש עצמיאמאשוני

מילואים הם חובה חוקית ומוסרית והרבה פעמים עם השלכות חברתיות שמשפיעות על המצב הנפשי.

כדי להגיע לאדם שמולי ולרתום אותו לשינוי, צריך להבין מה מניע אותו, מה עומד בבסיס הרצון שלו למשהו.

זה לא שאין מקום להביע את הצרכים שלך בהקשר של המילואים, אלא שבשיח צריך לתת מענה לצורך שלו.

למשל אם הוא מפחד ממה יגידו במחלקה שלו אם יבקש לפרוש, אז הוא צריך חיזוק רגשי. הוא צריך אמפטיה לסיטואציה כי היא באמת לא נעימה.

ואם נגיד הוא לא מסוגל לעשות מעשה לא חוקי, אז צריך לעודד אותו לפעול בדרך חוקית.

גם אם שתי ההתנהגויות דומות,

המניע לאי שותפות בגידול הילדים מטעם של מימוש עצמי, שונה מאוד ממניע של מילואים שיכול להיות מורכב מכמה מניעים שמכילים בתוכם גם פגיעות נפשית. ולכן הדרך לדבר איתו ולהניע אותו לפעולה תהיה שונה.

אבל המניע זה מימוש עצמי לגמריאנונימית בהו"ל

אך ורק זה

הז מבחינתו חלק מהותי ועצמי שלו

וזה לא קשור רק לאידאלים. גם.

אבל לא רק

הוא פשוט מקבל מזה מלא מילוי ומימוש וחיות ומשמעות שהוא לא מוצא בכלום אחר...


(אין שום אי נעימות מהמחלקה או קטע חוקי- זה התנדבות מלאה יש לנו פטור מצד מספר ילדים כבר כמה שנים טובות)


מבינה אותו אגב

והיתי כל כך רוצה לתת לו


אבל צריכה בשביל זה ישהיה לי איזה נקודות אחיזה מסוימות שאותן אני מבקשת

אני לא מונעת ממנו ללכת

רק עם סייגים קצת.


אבל כתבת מאוד נכון ומסכימה בעקרון...

אז איך הוא מסביר את הצורך שלו?אמאשוני

ולמה הוא לא נענה לסייגים?

נשמע שאמרת לו את זה שאת מבינה אותו ומוכנה לבוא לקראתו בתנאי ש..

מה מונע ממנו את חוסר ההיענות?

יש לך דוגמה לסייג כזה שניסית לבקש ולא זכית לשיתוף פעולה?

את יכולה גם להמציא בשביל הדוגמה. פשוט מנסה להבין איך אפשר לגרום לזה לקרות.


האם ניסית להציב לו את הסייגים כקו אדום ולהסביר שמפה זה בחירה שלו אם להיענות להם או לוותר על הכל?

אבל באמת בהשלמה מלאה שלך שמפה זו בחירה שלו ואת מקבלת באהבה כל דרך שיבחר בה.

לדוגמאאנונימית בהו"ל

אמרתי לו

שפרק זמן מתוחם מאפשר לי להתגייס לזה - נגיד חודש -חודש וחצי..(חודשיים זה מדי..אבל לא יודעת..)

אבל אם הוא ממושך  מדי כמו שהיה שנה שעברה עם הצו 8..שנמשך ונמשך חודשים...

אני לא מצליחה להחזיק מעמד

פשוט לא...


אה וגם רק פעם בשנה

לא יכולה עוד שנה כמו זאת


ואת בטוחה שזה משהו שתלוי בו?אמאשוני

עד כמה שידוע לי גם כשמתנדבים ברגע שחותמים המילואימניקים כפופים להחלטת הפיקוד, זה לא שהוא יכול להתחייב לדבר כזה.

שאלת אותו אם זה אפשרי תאורטית?

כן זה לא הבעיהאנונימית בהו"ל

א. יש לו מפקד שמאוד מאפשר מה שצריך.


ב. גם אם טכני לא היה אפשר ...אז הנקודה היא שמה שאני מחפשת זה עצם ההכרה שלו בקושי שלי כנתון שאי אפשר להתעלם ממנו..

אם היה אומר לי - אני כל כך מבין אותך זה באמת קשה כל כך בתנאים האלו ..אבל אני מצטער ניסיתי וזה לא אפשרי.. בואי נחשוב יחד מה עוד יכל להקל עליך...


יותר משהמעשה חשוב מחפשת את ההבנה לזה שהקושי שלי שם הוא באמת אמיתי...ושאני מצפה שלפחות ירגיש אותי רגע באמת.

מבחינתו אם הוא זקוק מאוד זה מובן מאליו שאני אמורה להיות יכולה עבורו..

הוא לא ממש מבין שמבחינתי זה באמת לא ניתן להתמודדות באופן הזה

ושאם אני מסכימה עבורו לעשות ככל יכלתי+ לפחות רוצה להרגיש הערכה,התפעלות..

זה לא מובן מאליו.



את צודקת ממש!אמאשוני

זה לא מובן מאליו בכלל!

הרבה לפני חיפוש פתרון כל אחד זקוק שיראו את הקושי שלו באמת כפי שהוא.

אבל אני חושבת שגם את צריכה להכיר בקושי שלו לעומקו,

מבחינתך זה לא בעיה המפקד נותן מה שרוצים, אבל עצם הבקשה, יכולה לגרום לאי נוחות משלל סיבות עד למעשה וויתור על כל המילואים. תנסי להבין מה כ"כ מפעיל אותו.

עכשיו יכול להיות שזה מה שנכון לכם, לוותר למעשה על הכל,

אבל צריך להכיר בקושי לעומקו ולא להציג את זה כ"אפשרתי לו עם סייגים"

יכול להיות שעצם המילואים לא מאפשרים לכם לרדת לעומקם של דברים ולתת את האמפטיה וההכרה בקושי אחד של השני לעומקם.

אולי שיחה פתוחה וכנה, בה מביאים את הפגיעויות שלנו לשיח, ולא מתגוננים (מגננה מייצרת תחושת האשמה כלפי הצד השני)

יכולה לפלס לכם את הדרך קודם כל להבנה עמוקה אחד כלפי השני,

ורק אז לחפש פתרון.

בחלק הזה מציעה לנסות להקשיב לא רק למה שנאמר, אלא גם לאיך שנאמר, להקשיב לשפת הגוף.

לא תמיד ניתן להסביר במילים מניעה מסויימת, אבל לפי תגובת הגוף ניתן לראות שיש שם בור יותר עמוק ממה שהוא מצליח להסביר במילים.

לפעמים צריך לעשות את השיחה הזאת בחלקים כדי להתגבר על תחושות קשות שהיא מעלה ולאפשר לכל אחד לצאת מעצמו למען האחר. 

תודה את ממש צודקתאנונימית בהו"לאחרונה

וכותבת דברים ממש נכונים


דברנו עשרות רבות של שיחות עומק

של לספר לו הכי בעומק מה הרגשות שלי

לא לבקש כלום

רק שיקשיב וירגיש איתי רגע

הוא סיפר לי שעות על שעות על הרצון שלו על מה הז עבורו על כמה הוא זקוק לזה

הקשבתי לו ומבטיחה שכמעט בכיתי כי רציתי כל כך שיהיה לו


הוא איש טוב


אבל הוא לא מצליח לפתוח את הלב לקושי שלי

לשא מבקש ממנו הרבה

וכם אם כלום במעשי

רק שיכיר בו

שיעריך


הוא לא מצליח עד הסוף

הוא פוחד לפתוח אלי את הלב שם כי אז הוא מפחד לוותר לי ולוותר על עצמו הוא לא יודע לשים את הצורך שלו כשהכאב שלי חשוף

אפילו שאני אומרת לו שוב ושוב שאני לא מוכנה לתת לו למחוק את עצמו לגמרי עבורי שזה לא נכון

שאני מוכנה להשתדל באמת ככל יכלתי


אבל

רק שלא יאשיר אותי בודדה עם הקושי

שארגי ששרואה


מאמינה שזה יגיע לשם

אנחנו בהרבה עבודה על זה


השבוע צף לי שוב הכאב

כי אמר בטעות משפטים שאכלו אותי


הוא לא אטום

הז רק מגננה


ותודה ממש מתחברת למה שכתבת

בסוף מאמינה שנצליח למצוא את מקומינו

אישה לא צריכה שבעלה יחשוב כמוההמקורית

כדי לעשות דברים שהוא לא רואה איתה עין בעין, השיח צריך לבוא ממקום של רגש וצורך כי בוויכוח על צדקת הדרך תמיד אפשר לדרוך באותו מקום כי שני הצדדים צודקים

וגם, הוא לא חייב לוותר בשמחה ובששון. לפחות בהתחלה, המשוואה של וויתור ושמחה בצד המוותר לא תמיד מתקיימת..


אבל גם וויתור תמידי של האישה על צורך בסיסי כמו שותפות בבית זה לא תקין


בקיצור, זה נושא שדורש איזונים והוא לדעתי יושב עמוק יותר במקום הרגשי ולא רק בטכני.

שולחת חיבוק❤️

לגמרי..מסכימה לחלוטין ולכן לא חושבתאנונימית בהו"ל

שזה עוזר לשכנע מיהשו בהגיון לשי

זה ראש בראש מיותר

הישח הוא באמת רגשי..ופנימי מה אני מרגיש-זקוק-צריך..מה הז עבורי..מה אני מבקשת ממך..וכו


הלוואי ויום אחד נצליח באמת למצוא מוצא טוב לשנינו

הלוואי🙏🏻המקורית

זה משו שלדעתי שווה ייעוץ טוב, מן הסתם זה חולש על עוד תחומים

לפעמים צריך את הכסף הזה... ולםעמים זאת עבודהשוקולד פרה

שאי אפשר בה להוריד את שעות הצהריים

(אומרת מהמקרה שלי) הפתרון היה שלקחתי בייביסיטר שתהיה איתי בבית בצהריים ובהשכבות

ולםעמים לקחה לגינה לחלק מהצהריים

זה לא כמו בעל אבל עזר לא לקרוס 

האמת שהגדרת ממש טובאנונימית כרגע.

בעלי בקושי נמצא עם הילדים, רק בימי שישי ושבת.

באמת נחשוב ונדבר מה אפשר לעשות.

תודה!

בהצלחה!אמאשוני

טיפ קטן לדוגמה, ראיתי שאת שמה אצבע על התמודדות עם בת העשר (בכורה?)

חוץ מלבדוק קשב וריכוז (קלאסי לקשיי התארגנות)

כדאי לנסות זמן של אחד על אחד, אבא ובת בשבת חצי שעה או שעה באופן קבוע.

זה לבד יכול לחולל מהפך בהתנהגות שלה כשהיא תתפוס מעצמה בוגרת ונבדלת מהקטנים, ויחסית פחות דורש טכנית.


זו רק דוגמה, תחשבו מה מתאים לכם.

מסכימה ממשאפונה

בתור מישהי שהיתה אם יחידנית במשך שנים ועדיין שלושה ימים בשבוע (יומיים עובד מהבית ובימים האלה שותף מלא)

אין לתאר את ההשפעה.

מסכימה ממשהמקורית
חיבוק ענקיתהילה 3>

בדיוק כתבתי סיפור על זה אתמול🤭


אני מאמינההשדבר ראשון את צריכה להפוך את המשוואה, ללמוד לתת לעצמך כוחות ולהוסיף בחיים דברים שמשמחים אותך,

ממלאים אותך ועושים לך טוב, והדבר השני, ללמוד להתמודד נכון עם הדברים שמרוקנים אותך, כי בסופו של דבר ניהול האנרגיות הרגשיות שלנו זה הדבר הכי משמעותי בהרגשה שלנו ובחוויית החיים שלנו.


ולגבי להקשיב לך, קצת על קצה המזלג אבל העבודה העיקרית היא במשמעות העצמית שלנו למה שאנחנו אומרים

כשיהיה ברור לנו שזה הדבר הנכון בלי חשש או פקפוקים

שאולי אנחנו מגזימות או אולי הילד יבכה ואז נרגיש רע עם עצמנו, סביר שהילדים יקשיבו. ובאופן כללי האנרגיות שלנו עוברות גם בזה ונשמע לי שכדאי להשקיע את על הכח בעניין הזה...


נשמע באמת מתסכל, שולחת כח

מישהי שנכנסת להריון עם מירנה?הריון ולידה

משקשקת שזה אולי מה שקורה לי עכשו

דימומים מוזרים ותחושה של בעלי שהחוט קצת התארך

אני, אבל הוא נפל...אני=)

וואוהריון ולידה

תודה

כשהיה לי ככהפרח חדש

התברר שההתקן זז וכמעט יצא לגמרי

עדיין מונע באחוזים מסויימים

אבל לא להשאיר ככה

ומה עושים ? צריך חדש?הריון ולידה

כשהתקנתי הרופא הביא לי אחריות של שנה עם כרטיס , אני בתוך השנה. רלוונטי?

בטוח זה אומר שזה זז?

תנסי לבדוק אם את מרגישה את החוטפרח חדש

אם כן כמעט בטוח שזז

ואם נתן אחריות אז תחזרי אליו

אני הייתי כבר 2 שנים אחרי ההתקנה והוצאתי וזהו

אבל בעיקרון צריך לשים חדש

או להכניס אותו פנימה חזרה @אמאלה סיפרה שזה קרה לה והרופא הכניס

תמיד הרגישו את החוטהריון ולידה

הייתי צריכה לקצר בכל מקרה כי הוא הפריע ודחיתי את זה.

לא העזתי להרגיש בעצמי מעולם וחוששת להיאסר

הרגשתי אותו, מרגיש כמו 0.5-1 ס"מהריון ולידה

שיתכן שהיה ככה מאז ומעולם כי תמיד הוא הפריע לו

תלכי לבדוק. אצלי במצב כזה ההתקן פשוט זז ועמדאמהלה

כמעט על צוואר הרחם ופצע אותי והכאיב ולכן היו הדימומים וגם הכאבים.

לי הרוםא אמר שלא כדאי חהחדיר בצורה רגילה רק בהיסטרוסקופיה כדי למנוע זיהומים

הלכתי לד"ר ברונו רוזן שעשה את זה תוך 10 שניות בלי שום כאב.

הבאסה היתה שהדימום אסר אותי....

ד"א בגלל שזה מירנה- ויש בו הורמונים המניעה לא ירדה לחלוטין אבל ודאי שזה מפחית את היעילות.

היית צריכה לקנות חדש?הריון ולידה

אני יכולה בינתיים ללכת למרכז בריאות האישה או שחייב תור מסודר?

אוףףף אני לא מעיזה ללכתהריון ולידה

חוששת שיאסור!

למרות שהדם הזה נראה ממש כמו פצע

מה הפסיקה שלכם בענייני התקנים?טארקו

בגדול זה נשמע ש100% יש במה לתלות

אבל אם ההתקנה אוסרת אצלכם בכל מקרה אז כנראה שאין מנוס מזה..

אולי כדאי להתייעץ עם רב איך לנהוג לפני?

מבינה אותך, אבל באמת שהכי חשוב עכשיו זהפרח חדשאחרונה

לדאוג שההתקן יהיה במקום

באולטרסאונד אפשר לבקש מהרופאה שלא תסתכל על המתמר

אגל אם יהיה צורך להוציא/להכניס לא כדאי להימנע בגלל זה

ואחכ תשאלי את הרב שלכם מה הפסיקה שלו בענייני התקנים

עור מגורה בחורףאור.י

היי לכולן,

הקטנה שלי בת שנתיים עם עור כנראה די רגיש. כבר שנה שעברה בחורף ראיתי שהעור שלה נהיה מגורה מאוד והיא ממש סבלה וגירדה. השתדלנו להמעיט מקלחות ולמרוח קרם גוף כל פעם והמצב השתפר אבל לא נעלם.

כשהגיע הקיץ הכל חלף כלא היה, ועכשיו שוב שמתקרר זה צץ מחדש...

למישהי יש עיצות בנושא?

היא ממש סובלת ומתגרדת (בעיקר ברגליים ובצוואר).

תודה רבה לעונות!

אני ככה כל שנה, זה סיוט שימושית

כל יום פעמיים ביום קרם לחות טוב, ובעת הצורך קרם רפואי.

עוקבתדרקונית ירוקה

אנחנו מורחים קרם פעמיים ביום. מקלחות מהירות פעם ביומיים עם שמן של מוסטלה. מיד אחרי קרם.

ממליצה מאד כרגיל על הקרם לחות ליפיקאר באום שלאמהלה

לה רוש פוזה, ולפי המצב שאת מתארת הייתי מקלחת רק בשמן ולא בסבון. וגם כאן חברות הפורום מכירות שאני ממליצה על השמן של ליפקאר באום

את הילד האטופי שלי הוא פשוט הציל.

ד"א למרוח את הקרם לחות כל ערב אחרי מקלחת- לא רק שהמצב מחמיר. זה מונע מראש התלקחות.

בנוסף- חשוב מאד להלביש לה בגדים רק מ100 אחוז כותנה

לדאוג שיהיה לחות בחדר שישנה.

מציינת שאצלי ו הקרם שרף… היא לא הסכימה…חמדמדה

ברור שהקרם שורף, כי העור מגורה. למדתי להניח עליהםאמהלה

את היד מיד אחרי שמורחת זה מקרר את האזור ומרגיע. זה שורף לדקה! ומפסיק, יום למחרת זה כבר לא שורף. מנסיון- ניסתי על עצמי אחרי שראיתי שהילדון בכה

ומאז הוא כבר ידע להגיד לי זה שורף אבל לטובתי.

ממליצה גם!!ילד בכור

אוטופיק? תנסן קרם של מוסטלה באופן יומיומיחמדמדה

לא לחכות שיציק , פשוט כל ערב

או לה רוש פוזה

כם אנחנו בממליצי מוסטלה. יש להם סדרה שלמהמקרמהאחרונה

שנקראת סלטופיה

השמן אמבט שלהם זה וואו

זקוקה לתמיכה: רפלוקס סמוי*אורחת

זקוקה לתמיכה, הבנה, ועצות...

האם יש כאן אמהות לתינוקות שסבלו מרפלוקס סמוי?

הבת שלי בת 4 שבועות, וצורחת חזק כ-ל שנייה שבה היא לא עוסקת בשינה או יניקה : (

יאא קשההאונמר

היה לי בקטנה עם הבת שלי, לא סבלה, רק הקיאה אחרי כל ארוחה חצי ממנה.

תכלס עלתה מספיק במשקל אז רק חיכינו שיעבור.

אבל יש תרופה לריפלוקס, שמיועדת באמת למצבים שהתינוק ככה סובל.

ניסית?

כן... מוכר ממש.חושבת לעצמי

קודם כל חיבוק גדול. זה מאוד מאוד קשה.

גם כי את לא יכולה להרגיע אותה, וגם כי זה לא משאיר לך שנייה לנשום.

אצלנו עזר בסוף שילוב של 3 דברים:

תמ"ל ar (אנטי ריפלוקס) + ביוגאיה (למניעת עצירויות) + אומפרזול (תרופה).

אני ממליצה לפנות לרופאת משפחה,להבין איך את מתקדמת עם זה.

  • עזר לתקופות, אני כבר לא זוכרת כל כך...

דבר שני, כל הזמן להגיד לעצמך שזה זמני, אצלי זה עזר כי הבכי היה באמת רצוף, לא היה לנו יום ולא לילה...

וכל שנייה שיש לך עזרה שמתאימה לך קחי בלי לחשוב פעמיים... אפילו שמישהו רק יחזיק אותה... היא כל כך מסכנה זה באמת סבל בשבילם...

כן וזה קשה מאודדדדשקדי מרק

חיבוק

מציעה ללכת לרופא ילדים אם עוד לא הלכתי

למרות שאין פתרונות קסם

וואי זה מתיששshiran30005

הבת שלי הייתה ככה

אצלה הבכי היה 24/7 ורוב הטיפול נפל עלי אם כי בעלי סייע שהיה בבית. היינו עם תינוק בן שנה בבית כך שהקושי הוכפל. הייתי בוכה בלילות , כולם ישנים, הבית חשוך , היא בוכה בוכה ואני יחד איתה

בעצת הפורום הנהדר פניתי לרופאה היא נתנה אומפרזול ומטרנה AR

בהמשך התחילו פליטות והקאות אבל עלתה טוב במשקל

חיבוק חזק חזק , זה בסוף עובר❤️

סבלנו מזה (אולי... תכל'ס לא ברור מה היה לה...)מתואמת

מי אבחן שמדובר בזה? את עושה את כל הטיפים להקלה? ובדקתם גם לשון קשורה?

בכל אופן, מתפללת איתך שתעברו את זה בקלות...

חיבוק!ואני שר

מציעה לבדוק אוסטיאופתיה. אוסטיאופת טוב ידע להגיד אם הוא יכול לעזור בזה גם בשיחת טלפון מקדימה... (אותנו הציל בקושי קצת אחר אבל נראה לי ששמעתי שגם בזה יכול לעזור).

יש לי המלצה באיזור ירושלים אם רלוונטי.

תודה לעונות*אורחת

מוזר איך הנפש עובדת, עצם זה שאני רואה שגם אתן התמודדתן עוזר לי.

כמו שאתן כותבות, אין יום ואין לילה, והסבל הוא כפול: גם הקושי שלי, וגם הידיעה שהקטנה הזו שרק באה לעולם כ''כ סובלת!! יש לי דמעות כל פעם שאני חושבת על זה, אז משתדלת להתמקד רק בקושי שלי...

בדקנו לשון קשורה, היציאות סדירות, אין גזים יונקת בלבד.

כמובן מחזיקה אנכית חצי שעה אחרי כל הנקה.

התחלנו אומפרזול לפני שלושה ימים, בינתיים אין שיפור, הבנתי שצריך לחכות שבוע שבועיים לפני שרואים שיפור : (

לי זכור שאמרו שלושה ימים אחרי אומפרזולחושבת לעצמי

ניתן לראות שינוי, וזה תלוי במינון...

בינתיים חיבוק ותהיי חזקה,

זה באמת אתגר, במיוחד כשאת עדיין יולדת בעצמך...

עברתי את זה גם וסוחבת צלקות עד היום😌Doughnut

ועברו כמה שנים טובות...

המלצתי: לא לעבור את זה לבד! לשתף כל מי שאפשר ולחלוק עם הבעל את הזמנים הקשים. לקבל כל עזרה שמציעים וגם לא להתבייש לבקש לפני שאת קורסת.

תדאגי לך למלא פינוקים לשעות הקשות, סדרות מעניינות ללילות ערים, ועזרה ככל הניתן לימים שאחרי שתוכלי לישון,חוסר שינה זה נורא.

ממליצה בחום לנסות אוסטאופתיה אצל מישהו מקצועי, זה יכול ממש להקל.

ניסית מנשא? יכול לעזור לה מאוד ולך ♡אביה*אחרונה

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אה.מוריה

שמירת הריון זה גם כי זה הריון בסיכון. וגם כי יש יותר חשש ללידה מוקדמת. (יש יותר עומס על הרחם)

אצלי יצאה יחסית מאוחר.

ואופן כללי הייתי יחסית קטנה להריון כפול.

אבל זה גם תלוי בשרירי הבטן ועוד.

באופן כללי ממה שראיתי והרגשתי יש פולסים של גדילה. בפעימות כאלה. פתאום הבטן גדלה.

ולהתפלל שייגמר בשלום וידיים מלאות. בבריאות ושמחה.

אמן, תודה רבה!!ברכה כפולה:)

אני לא מתאימה לעזור פהמתואמת

כי התאומים שלי היו בשני שקים ובשתי שליות נפרדים

את ההלם אני כן מבינה...

פותחת יקרה, מאחלת לך היריון מבורך ובריא, ובע"ה שתצאי בשתי ידיים מלאות ובריאות!

אז איך בעצם יודעים שזה לא הריון תאומים רגיל?ברכה כפולה:)

אין "רגיל"מתואמת

יש כל מיני אופנים של היריון תאומים.

אצלי בשבוע 9 (השבוע שבו באתי לעשות את האולטרסאונד הראשון) ראו בבירור שהם בשני שקים נפרדים. זה באמת היריון התאומים הכי קל, כלומר בלי סכנות לסיבוכים.

אבל גם היריון תאומים כמו שלך יכול להסתיים בברכה ובבריאות @אמהלה באמת תוכל לכתוב לך עידודים בנושא...

הרופא אמר לך שהוא רואה שהם מחוברים בשיליה אחתזמינה

הוא ראה את זה אולטרסאונד

זה לא קשור להריון רגיל זה פשוט סוג הריון

זה בהחלט הריון בעל סיכון גבוה יותר

כי העוברים ניזונים מאותה השיליה ויש מקרים שעובר אחד מתפתח על חשבון השני

אני מציעה לך להתפלל שבעז"ה הכל יהיה תקין

לא משנה אילו סיפורים יש נתפלל כולנו שההריון הזה יהיה תקין ויסתיים בידיים מלאות🙏🏼

שאלתי את מתואמת..ברכה כפולה:)

אמן, תודה!

מתכוונת להריון של לא זהים?מוריה

רואים שיש 2 שיליות, ו2 שקים, מחיצה עבה וכו'.

ככל שמגלים מוקדם יותר, מזהים את זה מוקדם יותר.

כי כשהם גדלים יותר קשה לראות.

לא לא..ברכה כפולה:)

מתאומת כתבה שיש לה זהים אבל ב2 שקים נפרדים ו2 שליות, אז תהיתי איך יודעים שהם זהים בעצם..

אה, עכשיו הבנתי מה את שואלת!מתואמת

אנחנו לא יודעים בוודאות שהם זהים - הם פשוט נראים זהים. (ויש להם צבע שיער ייחודי שמחזק את העובדה)

ורופאה מומחית אמרה לי שלפעמים ההתפצלות של הביצית קורית בשלב מוקדם מאוד, ואז היא מתחלקת לשני שקים ושתי שליות, וכך יש תאומים זהים מבחינה גנטית, אבל מבחינת ההיריון עצמו הם לא נחשבים זהים.

קראו לי, אז באתי אדום צהוב ירוק

אני אתחיל מהסוף הטוב - התאומים שלי בני 8, מתוקים מדבש ב"ה. והתאומות הזו היא קסם!

גם הם תאומי מונו-בי, שהחליטו לבדוק בעצמם את הסטטיסטיקות והסיכונים 😁

עברנו הרבה, ב"ה, כך שאני לא יכולה לבוא ולנופף בסיפורי הרגעה, אבל אני כן אגיד - שאנחנו סיפור קצה, ונכון שיש אחוזי סיכון לא מבוטלים בכלל, אבל רוצה ההריונות עוברים בטוב, וגם אלה שלא - זה מורכב אבל לא נורא.

גם אצלי עובר אחד היה קטן כל הזמן בשבוע, גם את הדופק שלו ראו רק שבוע אחרי הראשון.

זה נחשב תקין, כל עוד הפער נשמר/מצטמצם.

עוקבים ממש כל הזמן על הגדילה והפערים, כי זה סימן לשני סיכובי הריון שנפוצים אצל תאומים זהים.

חשוב לדעת שגם אם יש חלילה סיבוך יש בתוך זה סקאלה. יש מצבים שרק דורשים מעקב, יש מצבים שיש להם ב"ה טיפולים תוך רחמיים שממש מצילי חיים, ויש מצבים שאין מה לעשות חוץ מלהתפלל ולסמוך על הקב"ה שהוא יודע מה הוא עושה

מוזמנת לפרטי אם תרצי לשאול ולשמוע עוד

איך הזמן טס. 😄מוריה

אצל אחרים הם גדלים מזה מהר 😉אדום צהוב ירוק

וואי ממש תודה!!ברכה כפולה:)

כותבת לך בפרטי

וואי מזל טובשמ"פ

אין לי ניסיון עם הריון תאומים אבל שולחת כוחות וב"ה הריון משעמם וקל !

אמן!! תודה😊ברכה כפולה:)

בשעה טובה יקרה, שיהיה הריון תקין, קל ומשעמםםםםםםאמהלה

בידיים מלאות ומלא שמחה ובריאות.

אז ראשית- אהבתי את הניק, ומסכימה איתו לחלוטין. זו ברכה כפולה ומכופלת ונחת פי מליונים!!!!!

אני גליתי את ההריון בשבוע 6+5, מיד ראו שזה שניים בשק אחד ולא ראו מחיצה.

הייתי כל 3 ימים בUS, עד ששלחו אותי לד"ר נדג'ארי- מומחה מס' 1 בארץ לUS

והוא גילה את המחיצה שבוע 14+4 כמדומני.

בפעם השנייה שהגעתי לUS, עשתה לי אותו מתמחה והיא לא ראתה שני עוברים, ורק אחרי שהזדעקתי שאמורים להיות שניים ביא בדקה שוב וראתה.

היה תמיד מאד קשה לראות את שתיהן, כי הן היו תמיד באותו גודל, עם אותו קצב לב ואותם תנועות.

לדעתי זה שהם לא באותו הגודל בדיוק מוכיח יותר שסיכוי גבוה מאד שיש מחיצה.

בעקרון החשש הגדול בתאומים מוני בי הוא TTTS שזה בעצם גדילה של עובר אחד על חשבון השני

זה קורה אם יש להם כלי דם משותפים.

אצלנו ב"ה לא היה (אחרי הלידה הראו לי את השליה וראו את הכלי דם שהיו נראים ממש כמו עץ ששלח ענפים משני צידי השליה,

כלומר זה הראה לנו שכל החששות היו לשווא כי כלי הדם שלהם לא היו קרובים בכלל.)

אבל אני מכירה מקרוב תאומים מונו בי שכן היו להם כלי דם משותפים

ובערך בשבוע 20 עשו להם בחו"ל ניתוח תוך רחמי- צרבו להם את כלי הדם, ב"ה הם היום בני 15+

כיום הרפואה ב"ה מפותחת ויש רופא שמומחה לתחום- ד"ר יובל גיאלצ'ינסקי. אן את מאזור המרכז, ממליצה לך לעשות אצלו את מעקב ההריון.

כמובן שאת צריכה להיות במעקב הריון בסיכון

יש הרבה יותר ביקורות. בהתחלה היה לנו פעמיים בשבוע. אח"כ עברנו לפעם בשבוע/שבועיים, ובערך משבוע 30 זה היה כל יומיים....

יצאתי בשבוע 25 לשמירה, גם כדי לשמור עליהם כמה שיותר ולנוח הרבה וגם כי היה לי כבדדדדדדד.

עלי ראו מאד מהר... תמיד ראו עלי מוקדם כך שזה לא היה שונה מתמיד.

אצלנו חוץ מההורים אף אחד לא ידע, ולכולם אמרתי שאני חודש קדימה, כך שלא היה נראה להם מוזר הגודל...

מה גם שמיילדים מקסימום עד היום הראשון של שבוע 36.

עד כאן לבנתיים

אני פה....

רק כדי להרגיענירה22

גם לי יש תאומים מונו בי.

לא אומרת שהיה הריון קל, כי לסחוב שניים זה כבד, אבל ב"ה עבר בלי סיבוכים מיוחדים, לא יצאתי לשמירה (אבל העבודה שלי לא פיזית), וילדתי בזירוז בשבוע 36, רק בגלל שזה הנוהל. הייתי מוכנה למשוך יותר.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות.

אמא לתאומים, ברוכה הבאה למועדון!חושבת לעצמיאחרונה

לי היה הריון bb, אז רק כאן להגיד שזה באמת הלם, אבל זו מתנה מתוקה, שמשדרגת לך את החיים, את ההורות ואת עצמך.

זה מורכב ומאתגר מאוד כשיש עוד קטנטנים בבית, אבל ה' נותן כוחות וזו ברכה שמאירה מאוד את הבית. הנחת כפולה ומכופלת!

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnut

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

מלפפונים אני שמה בקופסה עם נייר סופגיעל מהדרום

לק"י

זכור לי שהם "אוהבים" להיות לבד. או לפחות בלי עגבניות.

אני גם בררנית נורא בירקות ולא מסוגלת לגעת בכאלהירדנית

שרכים, בטח לא לאכול...

לא מצאנו פתרון טוב מאשר לקנות בכמות קטנה פעמיים בשבוע.

זה הקטעפינק ליידי

שגם אני אוהבת את הירקות שהם קשים וטריים, כמובן ירקות שניתן לאכול קשים בעיקר מלפפונים ופלפלים.

ועושה את מה שאת עושה קונה פעמיים בשבוע...

לפעמים זה קשור לאיפה קוניםאביול

בעלי נגיד מאוד אוהב לקנות באושר עד, אבל האיכות של הירקות גרועה...

ברמי לוי בינוני

בשופרסל הכי איכותי אבל יקר...

בול. גמני קונה ירקות בשופרסלהמקורית

בגלל הטריות

אין שופרסל לידינופינק ליידי

מעניין, חשבתי שהסחורה של הפירות והירקות באושר עד נחשבת לטובה.

מה אומרות לגבי שוק מחנה יהודה? שוונ מאמץ של נסיעה ברכבת ולסחוב קניה של פירות וירקות משם?

לא מכירההמקורית

נחשב איכותיאביול

אבל בעיניי לא שווה בכלל את ההשקעה.

יש עוד הרבה סופרים עם איכות טובה, כמו למשל יוחננוף...

אישית אני קונה בחנות ירקות בכמויות קטנותראשונית

אבל אנחנו זוג ותינוק ורק אני אוהבת ירקות והחנות במרחק שדה הליכה מהבית

אני מעדיםה ככה, יש ירקן קרוב יחסית לביתירדנית

וזה התפקיד של בעלי

שמעתי לאחרונה וממש עוזרמאמינה-בטוב
לעטוף את המלפפונים בניילון נצמד. אני עושה שניים שניים, מחזיקים פי 2 זמן. לגבי עגבניות אני מכניסה בשקית ניירות סופגים מכל הכיוונים וזה גם יחסית עוזר. חשוב לא צמוד לדופן האחורית (ירקות ופירות)
אנחנו שמים בשקית עם נייר סופגאחת כמוני

וגם מלפפונים לא צמוד לדופן האחורית כי ראינו שזה מרקיב אותם מהר יותר.

קראתי פעםרק טוב!

לשים את המלפפונים בשקית עם כפית (או סכום אחר) ממתכת. היתה תקופה שעשינו את זה. נראה לי עזר.

וגם לא לשים את העגבניות והמלפפונים באותן מגירה זה גם לא טוב להם. על זה אני לא מקפידה מטעמי נוחות..

אני שמה בתחתית המגירה של הירקות נייר סופג. בשביל הנקיון. אבל רואה שכמה כתבו כאן שזה עוזר. אז אולי זה גם עוזר אצלנו (בסה"כ אם אין ירקות שהתחילו להתרכך או להרקב או ירקות פתוחים או רטיבות, נראה לי שהירקות כן מחזקים לנן באזור השבוע. בד"כ פשוט נגמר לפני)

אנחנו שמיםדפני11

במגירה התחתונה של המקרר

הם יחד- אבל לא מעורבב

זאת אומרת בצד שמאל של המגירה עגבניות

אחכ לכיוון ימין המלפפונים ועוד יותר ימינה גזר בשקית ומעליו פלפלים.

חוץ מהגזר הכל בלי שקיות. ככה כמו שהם.

אצל אמא שלי רק המלפפונים היו תמיד בשקית עם חורים שהיא עשתה בשקית, אבל אצלי במקרר ראיתי שזה מרקיב אותם יותר מהר ולכן גם הם בלי שקית.

כמובן להקפיד כשאת מכניסה את הירקות- שהמגירה תהיה נקייה ויבשה, ואם נשאר לך ירקות ישנים- אז קודם מכניסים את החדשים ומעליהם את הישנים- כדי שתשתמשי קודם בישן שלא ירקיב בעצמו ולא ידביק ברקבון אחרים. גם כן חשוב לשים לב שהירקות שאת מכניסה הם יבשים! לפעמים (במיוחד אם עושים משלוח) נם נמצאים בשקית סגורה הרבה זמן ואז נהיים עליהם אדים שהופכים לטיפות קטנות- חשוב להקשיע את הכמה דקות לנגב אותם שיכנסו יבשים למקרר- זה קריטי!

פירות- בסלסלאות נפרדות במדף שמעל, בצורה מסודרת. כנל לגבי הישנים והחדשים ולשים לב שלא נכנס משהו רטוב.

זה שומר לי ממש טוב. בערך שבוע יכול להשמר נהדר

מלפפונים אני שמה בשקית סגורה עם כפית ממתכתאמהלה

זה שומר עליהם נפלא לפחות לשבוע- ואצלי זה הולך בשקי ענק... אוכלים המון.

עגבניות במגירה השניה בקופסא מרופדת בנייר סופג.

מחוץ לקופסא הפלפלים על נייר סופג

לי זה נשמר מצוין

שימי לב אם הקור במקרר לא מדי חזק

צריך להיות 4 מעלות

בימי החורף הקרים מאד אפשר אפילו 5.

ממה שאני יודעת-קנמוןאחרונה

לא בשקית. השהות בשקית גורמת לזירוז הריקבון.

לשים לב לא להניח פירות כבדים וקשים על פירות רכים. נניח מלפפונים מעל עגבניות יגרמו לעגבניות להתקווצ'ץ' מהר.

בכלל עדיף שהעגבניות לא יהיו צמודות למלפפונים.

לאתר ירק רקוב ולסלק אותו. ירק בתהליך רקבון הורס את שאר הירקות שאיתו.

מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמר

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

צודקת בהחלטמתואמת

ובזה באמת הדרכת הורים תוכל לעזור לכם בע"ה...❤️

אם נראה לך שהוא רוצה שתקומי בבוקר, אולי משעמם לו?ירדנית

אפשר להקצות לו משחק או ספר מיוחד לשעה הזאת

פעם זה היה הבעיה והוא למד כבר מה לעשותאונמר

אבל אולי באמת צריך יותר מיקוד.

אני אנסה כל ערב לסגור איתו משהו שהוא רוצה למחר ואני אכין לו בשולחן. אולי יעזור באמת.

למרות שתכלס אם אני מספיק אמיצה להסתכל, הבעיה העיקרית היא לא שהוא רב איתה. אלא שאני מתפוצצת כל כך.

אבל שניהם באמת צריכים פתרון.

תודה

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

רק מציעהאפונהאחרונה

באופן מאד נקודתי ולא מקצועי או מקיף בכלל -

אולי תגידי לו בלילה בשקט באוזן שכשהוא מתעורר בבוקר והשמש זורחת בחלון, שאת מחכה לו שיבוא להתכרבל איתך במיטה?

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מי שגומרת לעבוד קצת לפני התאריך המשוער של הלידהכל הישועות

מה אתן עושות בימים האלה בבית?

אני רוצה שזה יהיה ימים משמעותיים ולא סתם של שיעמום ובטלה שמביאים לדיכאון ולחץ..

ממליצה על הכנה רוחניתמדברה כעדן.

הפרשת חלה עם חברה/אחות. לצאת לים, לכתוב הודיה לה'... משהו רוחני לנסות לקלוט את גודל השעה של הורדת נשמה לעולם

מכינה אוכל לאחריאהבה.

כל מיני דברים שצריך לסדר עד הלידה,

טיולים בנחת בטבע

אף פעם לא מצאתי את עצמי משועממת בביתקל"ת

תמיד יש מה לארגן בבית: ניקיון, כביסות.ארגון וסדר🤨

שילוב של קינון ומנוחההשקט הזהאחרונה

הזדמנות לעשות דברים שאחרי הלידה יהיו יותר מורכבים- לצאת עם חברות/ לטייל בקטנה או כל דבר שעושה טוב לנפש

וקינון- מכבסת עגלה, מצעים, חיתולי בד, גופיות.. מרכיבה עריסה, מנקה את החדר שלנו שיהיה מוכן לניו בורן.. מכינה תיק לידה אם עוד אין..

ונחה.. אמנם שעות השינה לא נצברות אבל לפחות בשביל התחושה שהיה לי זמן לנוח לפני השינוי שיגיע

יש פה כאלה שבשבוע 12 אמרו לכן 80%בן ובסוף היתה בת?מבורכת

לא מאמינה שאני פותחת שרשור כזה... אבל מסתבר שממש שכנעתי את עצמי שזו בת והאכזבה קשה. יש סיכוי שזו עדיין בת? אפילו שהטכנאית הראתה לנו ממש בבירור את הזווית עולה כלפי מעלה? מצד שני היא אמרה 80% בן אבל שזה לא סופי... יש מה לתלות תקוות ב20% הנותרים?

עד עכשיו קיבלתי באהבה את שיירת הבנים המתוקים שלי, אבל עכשיו מאוד קשה לי. באמת חשבתי שהפעם תגיע סוף סוף הנסיכה.

חיזוקים ועידודים יתקבלו בברכה... (ואל תגידו לי אין כמו בנים, אני מאוד אוהבת את הבנים שלי אבל אין כמו בנות 😉 ואל תגידו לי שלפחות יש לי בגדים בשפע בשבילו ואני לא צריכה לקנות חדש. רציתי לא להשתמש בהם ולקנות מלא בגדים חדשים ורודים וממיסים)

למעלה זה לא בת?כורסא ירוקה.

זכור לי שלמעלה זה בת למטה זה בן. כל עוד לא ראית איבר מין יש סיכוי..

בכל מקרה אם בן קחי לעצמך את הזמן לעכל... ומאחלת לך שהוא או היא יהיו קסומ/ה ומתוק/ה

לא. בת זה ישר מקביל לעמוד שדרהמבורכת

קרה ליעל הניסים

בשבוע 12 עשיתי א"ס עם רופא והיתה גם טכנאית בחדר. הרופא אמר לי- רוצה לדעת מה זה? והטכנאית, המאוד ותיקה, צחקה ואמרה לו שאי אפשר לדעת עדיין.

הרופא הסתכל ואמר בשיא הביטחון- הנה זה בן.

אחרי חודש בסקירה המוקדמת, אמרו לי שזאת בת. וכשהגעתי שוב לטכנאית הזאת והיא ראתה שזאת בת היא צחקה על הרופא ואמרה ידעתי שאי אפשר לדעת עדיין.

אבל האמת שאני לא בטוחה שהייתי מתמקדת בתקווה הזאת, כי אז האכזבה תהיה גדולה יותר. הייתי מתמקדת יותר בלהשלים עם זה שזה בן.

וואימבורכת

זה דווקא מאוד מעודד. אבל ברור שיש סיכוי שזה יהיה בן בסוף וצריך להתכונן גם לאפשרות הזו

עשיתי אולטראסאונד כל שבועייםשושנושי

כבר לא זוכרת בדיוק באיזה שבוע.

אמרו לי בשקיפות שזה כנראה בן, שבועיים אחרי כנראה בת ככה התגלגל הלוך חזור.

בשורה התחתונה בסקירה מאוחרת סופית - בן.

נולד בן מתוק ושובב.

רק אומרת שבתור אימא לבנים אני ממש מבינהאמא טובה---דיה!

אותך❤️

לי אמרו בשקיפות בת ובסקירה היה בן..ברכה כפולה:)

כנל אבל ציינה שהיא ממש לא בטוחהשואלת12

אצלי בשבוע 13+4 ראו בבירור שזה בןפרח חדש

לא בשקיפות

אז אולי תנסי ללכת לרופאה עוד כשבועיים?

לא זוכרת באיזה שבוע בדיוק, אבל סביב 12אחת כמוני

בשקיפות עורפית רופאה אמרה לנו שהיא חושבת שזה בן , וזו בת מתוקה 😍 הלוואי בשבילך

תקני בנחת מלא בגדים חדשיםשימושית

ואני אגיד את זה שוב- תקני בגדים חדשים.

הבגדים החדשים ממיסים ונותנים כח ומותר לך להתפנק אפילו אם כבר יש לך בגדים מהבנים הקודמים.

לנו היה הפוך אבל זה יותר נפוץ (עד שבוע 23 אמרו לנו שזה בת ורק בסקירה המאוחרת אמרו שזה בן)

לא באה לבאסבאתי מפעם

שש הריונות , תמיד מה שאמרו לי בשקיפות זה מה שיצא בסוף.

ממש מבינה את ה ציפיה והאכזבה, חיבוק גדול!

עד הלידה כבר תשלימי עם זה

קרה לי בדיוק ככה^כיסופים^אחרונה