שואב

אני איתם עץכל הצהריים לבד כולל השכבות וזה קשוח

אולי בלילה בעלך יכול לעזור ולקום שתשני טוב?

אני לא מחפשת לקבל אנרגיות מהם, מוצאת לי הזדמניות אחרות

נעזרת בבייביסיטר כדי לבוא אליהם עם כוחות

ויש ימים יותר וימים פחות....

סבה''כ בימים שאני בטוב כן מצליחה לשמוח ברגעים קטנים של חכמות/חיוכים/כשהם ביחד משחקים

הוא גם לפעמים הולך לישון מאוחר וקם מוקדם

ותמיד הוא אומר שהוא עובד קשה וצריך שיהיה לו כח,

מצד אחד זה נכון מצד שני מבאס שהכל כמעט נופל עלי בסוף.

שאת מתמלאת ממשהו?

יש מישהו שיכול לבוא לעזור בשעות הלחוצות של סוף היום?

גם שלי לא תמיד מקשיבים. ככה זה.

אני כן מנסה לרתום אותם בדרכים יצירתיות יותר

היום רציתי שנאספו את כל כלי הכתיבה לקלמר, הכרזתי שעל כל עיפרון שבשמים בקלמר אפשר לבוא לתת לי כיף ואני סופרת מי נתן הכי הרבה. הם עשו את זה בשמחה ובמרץ!

ונכון, לפעמים אין לי אנרגיות להפעיל אותם, אבל כשאני כן מצליחה לחשוב טיפה מעבר אני מבינה שככה יותר קל גם לי לגרום להם לעשות דברים ובסוף אני פחות עיפה ועצבנית.

לפעמים זה דברים פשוטים ממש; קום חמודי, אני אעשה לך שתי חיבוקים ושלוש נשיקות וזה עוזר.

חיבוק

אני בטוחה שאת אמא מהממת

והילדים שלך זכו!

להרדים אותם גם מעייף אותי ואחת מאלו שאני מרדימה היא ילדה בכיתה ב..

פשוט מבאס כל לילה יושבים ליד 2 מתוך 3 ילדים שלנו עד שהם נרדמים וגם באמצע הלילה הם קמים אלינו

בבוקר הוא קם אבל לא מסכים להתלבש ולהתארגן לגן

זה לגמרי הזמנים הכי קשים במהלך היום.

גם אצלנו אני רוב הזמן עם הילדים.. בעלי חוזר רק בערב ויש ימים שזה קשוח ממש..

עכשיו בחורף אם יש אפשרות אצלכם אולי לקלח יום כן יום לא וככה להוריד עומס..

ולנסות לתת להם הרגשה שהם שולטים. למשל לשאול אותם: מה אתה מעדיף לעשות קודם, להתקלח או לאכול א. ערב?  ואז הם מרגישים שהם בחרו ומנהלים את עצמם כשיהיה להם ברור שאם בחרו א. ערב אחריה תגיע המקלחת.

או להגיד להם בואו נעשה הפתעה לאבא, שיחזור ויראה שכולנו נקיים. אולי תשתפי אותו כשהוא יגיע הוא יוכל להתפעל מזה, אולי גם להקריא להם סיפור או משהו..

לי עזר גם לשמוע את הפודקאסט של אהובה רענן , הבנתי כמה דברים מזווית הראיה של הילדים שלי וככה הצלחתי להבין אותם יותר טוב..

מצרףת לך קישור

היא כתבה ספרים כמו סיפורים מתוך הלב של אורי.. מאוד מוכרת

ויש כמה פרקים לפודקאסט הזה, זה הראשון..

אחד לאחד. לבעלי יחסית בבית חל מהימים.

אז רק חיבוק ונרמול של המצב... אין לי כרגע תובנות פרקטיות 

הילדים שלי ממש לא תמיד רוצים לבוא למקלחת

וילד שלא ישן טוב בלילה יהיה לו קשה לקום בבוקר. בדיוק כמונו, ואצלם הם צריכים יותר שעות שינה

אז לדעתי את יכולה לגמרי להרגיש בסדר, כי הילדים שלנו לא אמורים להיות צייתנים, הם מביעים רצונות משלהם וזה לגמרי הגיוני ונורמלי ולא מעיד על טיב האימהות שלך בכלל בכלל. הפוך, נראה שאת אמא מסורה שמשקיעה המון בהורות שלה, ולדעתי המטרה לא צריכה להיות שהילדים יקשיבו תמיד, אלא ליצור גשר לשיתוף פעולה למרות שהם לא תמיד רוצים להקשיב.

אכתוב:אחכ יותר

באיזה גיל הילדים שלך?

יש שלב:שכולם קטנים  שזה ככ ככ אינטנסבי שהקושי ככ מובן ואפילו מתבקש

כשהגדול/ה יעלו לכיתה ב ג ככה תרגישי הקלה

ויחד עם זה אני מרגישה ששווה להשקיע בהדרכת הורים טובה

זה מאיר את הבית

גם לי קשוח לפעמים

וכמובם לא תמיד מקשיבים

אבל כמה דברים שלמדתי עוזרים מאד

מאד קשה להיות עם הילדים לבד כל היום, זה מובן מאילו שזה שואב כוחות, ושהם לא ממש נותנים כוחות, אין מה לצפות למשהו אחר.

היא אמרה שהם במסגרות, אז זה לא כל היום כנראה.

רק מילים טובות, נשיקות וחיבוקים.

וכשצריך- אז להציב גבול ברור וחזק.

הטיפול בקטנטנים הוא אינטנסיבי והטיפול בגדולים צורך כוחות נפשיים.

אם לא טוב לך, זה הזמן לחשוב על שינוי מערכתי.

אם זה היה הפוך ואמא הייתה יוצאת כל יום מוקדם לעבודה וחוזרת מאוחר,

כל התגובות היו בעד להוריד עומס בעבודה ולהיות בבית עם הילדים עד רמת הפחדה שהילדים יגדלו עם חסכים רגשיים.

אבל כשהאבא לא בבית והאמא לבד מטפלת בילדים (וכנראה גם עובדת ומפרנסת) אז זה נשמע כמו חיים נורמטיביים והגיוניים.

אז זה לא הגיוני ולא נורמטיבי.

ילדים זקוקים לשני ההורים שלהם שותפים בחייהם.

כשהתלות היא מוחלטת בהורה אחד, זה שוחק בטירוף.

וזה לא רק הכמות, זה בעיקר האיכות.

אם לי יש את הפינות שאני מתקשה בהם, בהורות משותפת אני יכולה להיעזר באבא שלהם שיסגור את הפינות שאני מתקשה בהם, ככה שמירב המאמצים שלי מופנים דווקא לרוב שמצליח ואז יש תחושת מסוגלות וסיפוק.

כשזה ממש לבד לבד ברור שזה קשה מנשוא. זה קשה כשזה לתקופה זמנית בוודאי שזה קשה כצורת חיים קבועה.

הדרכת הורים לא תעזור להורה מותש, את זה צריך לפתור בדרך אחרת.

תזכרי שהילדים לא נגדך, הם בעדם.

אל תפחדי לעשות שינוי. כל שינוי הוא הפיך ואם את כרגע זקוקה לזה, אז קודם תכירי בזה ואח"כ תחשבי איך עושים את זה.

הבעיה שלא תמיד אפשר לעשות שינויים...

אצלנו בעלי עובד בעבודה אינטנסיבית מאד אבל זה סוג העבודה ואין מה לעשות.

אני כן מביאה עזרה כמה שאפשר , אבל מרגישה המון בהישרדות 

הכרתי מנכלים בכירים שסגרו לעצמם ביומן יום או יומיים שבהם אוספים את הילדים קבוע.

יש אבות שחשוב להם שהבוקר יהיה רגוע,

קמים מוקדם מכינים את התיקים לילדים כולל הכל. אצל חלקם זה כולל קניית לחם טרי מהמאפייה ב5 בבוקר.

מכינים את הבגדים לילדים, מכינים את הקפה לאישה. מעירים את הילדים בבוקר עם המון אהבה וסבלנות. נשיקה וחיבוק ויוצאים לעבודה.

אולי טכנית זה מעט, אבל נפשית זה המון. גם לאישה

וגם לילדים כיף לפתוח ככה את היום.

זאת רק דוגמה איך כשזה ממש חשוב, אפשר למצוא את המקום לעשות בו שינוי.

גם קימה לילדים בלילה זו לא גזירת גורל. יש אבות שמרדימים את הילדים בלילה והם הרבה יותר טובים בזה מהאמהות שנמצאות רוב היום עם הילדים, ככה שיוצא שכולם מרווחים מזה.

וכמובן גם עזרה חיצונית.

שלא לדבר על שינוי תעסוקתי

(אם זו הייתה האמא שלא בבית, לכולם היה ברור שהיא יכולה לשנות את הבחירה התעסוקתית שלה)

אבל מה שאני יותר מתכוונת, למשל יש קושי ספציפי להביא ילד מסויים לידי שיתוף פעולה, אז האבא יכול לקחת את זה על עצמו, בשיחות עם הילד, בזיהוי הקושי, בנתינת תשומת לב וגם בבניית תהליך הדרגתי. (למשל לוח ניקוד)

זה צעד שיכול להיות מאוד משמעותי לאמא שצריכה לתכלל את שאר האירועים והבלתמים ושאין לה את הפנאי הנפשי לבנות פה תהליך עומק.

סתם דוגמה קטנה אצלנו בשנה שעברה לא הצלחתי לגרום לבן שלי הקטן לנעול נעל אחרת חוץ מהנעל הקרועה בהחלט שלו,

ובעלי היה במילואים ארוכים וידעתי שהוא יצליח די בקלות איפה שאצלי סוחט כוחות.

אז חודש חיכיתי שיסיים את המילואים, ואז למשך שבוע שלם בעלי היה יוצא עם הילד יחף ונועל לו בחוץ את הנעל החדשה (שהייתה מאותו דגם בדיוק, אגב) ואחרי שבוע הילד התרגל ונחסך לנו כל המשבר התארגנות בוקר הזה.

והייתי בכמה הדרכות הורים, ואני קוראת המון ומיישמת ועדיין לכל הורה יש את המקום שהוא מתקשה בו יותר, וצריך להשקיע בו המון כוחות,

ואם הייתי צריכה להתמודד עם זה לבד, לא היה לי כוח לשאר הדברים.

מצד שני, בעלי לא מצליח להתמודד למשל עם המקלחות הארוכות של הבת הגדולה (בעיות קשב מתקדמות) ביניהם זה תמיד מגיע לפיצוץ ובכי ומילים קשות, ואני תמיד מנהלת את זה ברוגע ושליטה ולא מבינה על מה המהומה ביניהם. אז לוקחת את זה על עצמי לגמרי.

אין הורה שהוא מושלם, לכן בעיני זה ציפייה לא ריאלית לגדל ילדים לבד. כשזה קורה ולא מתאים יותר להורה שמגדל לבד, צריך לחשוב איך משנים את זה.

(כל עוד יש נכונות ורצון והבנה עמוקה של המשמעות של הורה נוסף נוכח ביומיום לשני ההורים)

יש היום הרבה מודעות לשיתוף של הגבר בהורות וזה מתקבל במקומות העבודה בהבנה

הכל ענין של בחירה

מדהים כמה נשים מסכימות לגדל לבד את הילדים וחושבות שאין ברירה אחרת 

הרבה גברים שלא מוכנים לשנות את עבודתם כדי לעזור עם הילדים

בין השאר בגלל שיש הרבה נשים שחושבות שתפקידם לגדל את הילדים ולהעזר בבעל אם הוא מוכן

אני חושבת שגבר צריך לגדל את ילדיו בשותפות עם האישה ולכן לא הייתי מוכנה לקבל את העובדה שרוב העבודה עם הילדים והבית היתה מוטלת עלי

זו הסיבה היחידה שבעלי שותף מלא היום, כי לא הייתי מוכנה אחרת.

לא משמע לי הגיוני  שמימוש עצמי של הבעל קודם לחיים תקינים של אישתו וילדיו

ואז תגידי את ההגיון שלך בבטחון

והוא יגיד שהוא שומע אבל לא מסכים וחושב אחרת.

ואז מה?

תכריחי אותו?

מה יצא מזה?

לא תמיד אנחנו רואים זהה את המציאות

אני אישית מאוד מזדהה עם צורת חיים של שותפות מלאה כמה שאפשר..והיתי חולמת על בעל שזה חלק מרכזי מחייו..

וחשבתי שהוא כזה

ועם השנים התברר אחרת

מתוך מה שאמרת על העקרון שלך

גבר שלא חושב ככה יגיד לך

סבבה אני מבין שאת צריכה עזרה-קחי עוזרת בתשלום ..ומבחינתו נפתרה הבעיה

אי אפשר להכריח מישהו לחשוב כמוני

בא נשאל להפך, האם הוא יכול להכריח אותך לגדל לבד את הילדים? מה יוצא לו מזה?

את בעצם אומרת שבגלל שיש חוסר הסכמה ביניכם אז הוא המחליט 

אלא היחס למילואים

והוא מבחינתו מצפה ממני להתגייס לזה ללא תנאים ..תמיד..

אני זקוקה לכמה גבולות ספציפיים

שמאפשרים לו ללכת. אבל לי לא לקרוס

אני שמה אותם

בטוחה בהם

מסבירה שכשיש אי הסכמה אז צריך איזה גמישות ואי אפשר הכל או כלום

מסבירה למה

שמה כעובדה

ולא יזוז הגזר....

אולי הוא יוותר בסוף אבל ממש לא בהשלמה וגם יהיה לי בעל ממורמר וכבוי

וגם כשאני מוותרת לו אז אני כבויה

קיצר חיים נאחס

והבטחון בהגיון שלי פשוט לא עוזר

אין בכלל משוואה של קריסה מול רצון, למה אישה צריכה לקרוס בגלל רצון כלשהו של בעלה?

אם זה יהיה ברור לך שאין פה משוואה, אולי גם לו זה יוכל להיות ברור.

אז אני ארשום

אם רוצים להשיג דברים בחיים, צריך להתעקש עליהם, אף אחד לא ישיג אותם בשבילך.

אם מוותרים כל פעם ולא נלחמים, החיים נראים בהתאם.

זה לא מישהו זר

מה יעזור לי להיות צודקת ולקבל את מה שרציתי

ולהרוס את הקשר ביננו

קשר יושב על רגשות של בטחון של כבוד הדדי של רגישות והתעניינות ונתינה לשני

אם אבוא בנחרצות ובמלימה כדי לקבל את מה שבעיני צודקת

אני פוגעת בקשר ביננו

ואז מה זה 'ווה לי בכלל

עזרה פיזית זה זניח

לעומת קשר אוהב וקרוב

ואם בעלי היה מתנהג אלי ככה זה היה ממ ש מערער את כל הבטחון והאהבה שיש לי אליו

בעצם דרישה שלך ממנו זה פגיעה בקשר?

והחלטה שלו לא להתחשב בך זה בעצם שמירה על הקשר?

בעצם הגבול שלך

את מוכנה לקרוס בשביל שהוא לא יהיה ממורמר

זו בחירה שלך לגמרי

וגם בכנות מה את יודעת

אני מוכנה להתאמץ מעבר לכולותי כ

בשביל הזוגיות שלנו

ובשביל בעלי שאני אוהבת

אני לא באמת מוכנה לקרוס אני לא באמת אחצה את כל הגבולות של עצמי

גם הוא לא רע ואטום

וגם מאמינה בערך של שותפות עם הכלל

אבל לומר ככה

כל כך לא שייך

את דברת על קריסה, לא המצאתי.

בעיניי ההחלטות המתקבלות הן תמיד בהתאם לגבולות, ככל שהם יותר ברורים יותר קל להיות שלמים עם ההחלטה.

ממש.

אני בסבב הראשון נקרעתי ואחרי 3 חודשים, אמרתי לבעלי שאו שהוא חוזר או שאני קופצת מהחלון. לקחת זמן עד שנתנו לו, אבל וואלה, חזר..

יכול להיות שאם הייתי אומרת בעדינות שקשה לי והייתי בכלל מתחילה להכניס את הרצונות שלו בתוך מערכת השקולים הזו, הוא לא היה מבין את הדחיפות ואני לא יודעת איפה היינו היום. 

מילואים הם חובה חוקית ומוסרית והרבה פעמים עם השלכות חברתיות שמשפיעות על המצב הנפשי.

כדי להגיע לאדם שמולי ולרתום אותו לשינוי, צריך להבין מה מניע אותו, מה עומד בבסיס הרצון שלו למשהו.

זה לא שאין מקום להביע את הצרכים שלך בהקשר של המילואים, אלא שבשיח צריך לתת מענה לצורך שלו.

למשל אם הוא מפחד ממה יגידו במחלקה שלו אם יבקש לפרוש, אז הוא צריך חיזוק רגשי. הוא צריך אמפטיה לסיטואציה כי היא באמת לא נעימה.

ואם נגיד הוא לא מסוגל לעשות מעשה לא חוקי, אז צריך לעודד אותו לפעול בדרך חוקית.

גם אם שתי ההתנהגויות דומות,

המניע לאי שותפות בגידול הילדים מטעם של מימוש עצמי, שונה מאוד ממניע של מילואים שיכול להיות מורכב מכמה מניעים שמכילים בתוכם גם פגיעות נפשית. ולכן הדרך לדבר איתו ולהניע אותו לפעולה תהיה שונה.

אך ורק זה

הז מבחינתו חלק מהותי ועצמי שלו

וזה לא קשור רק לאידאלים. גם.

אבל לא רק

הוא פשוט מקבל מזה מלא מילוי ומימוש וחיות ומשמעות שהוא לא מוצא בכלום אחר...

(אין שום אי נעימות מהמחלקה או קטע חוקי- זה התנדבות מלאה יש לנו פטור מצד מספר ילדים כבר כמה שנים טובות)

מבינה אותו אגב

והיתי כל כך רוצה לתת לו

אבל צריכה בשביל זה ישהיה לי איזה נקודות אחיזה מסוימות שאותן אני מבקשת

אני לא מונעת ממנו ללכת

רק עם סייגים קצת.

אבל כתבת מאוד נכון ומסכימה בעקרון...

ולמה הוא לא נענה לסייגים?

נשמע שאמרת לו את זה שאת מבינה אותו ומוכנה לבוא לקראתו בתנאי ש..

מה מונע ממנו את חוסר ההיענות?

יש לך דוגמה לסייג כזה שניסית לבקש ולא זכית לשיתוף פעולה?

את יכולה גם להמציא בשביל הדוגמה. פשוט מנסה להבין איך אפשר לגרום לזה לקרות.

האם ניסית להציב לו את הסייגים כקו אדום ולהסביר שמפה זה בחירה שלו אם להיענות להם או לוותר על הכל?

אבל באמת בהשלמה מלאה שלך שמפה זו בחירה שלו ואת מקבלת באהבה כל דרך שיבחר בה.

אמרתי לו

שפרק זמן מתוחם מאפשר לי להתגייס לזה - נגיד חודש -חודש וחצי..(חודשיים זה מדי..אבל לא יודעת..)

אבל אם הוא ממושך  מדי כמו שהיה שנה שעברה עם הצו 8..שנמשך ונמשך חודשים...

אני לא מצליחה להחזיק מעמד

פשוט לא...

אה וגם רק פעם בשנה

לא יכולה עוד שנה כמו זאת

עד כמה שידוע לי גם כשמתנדבים ברגע שחותמים המילואימניקים כפופים להחלטת הפיקוד, זה לא שהוא יכול להתחייב לדבר כזה.

שאלת אותו אם זה אפשרי תאורטית?

א. יש לו מפקד שמאוד מאפשר מה שצריך.

ב. גם אם טכני לא היה אפשר ...אז הנקודה היא שמה שאני מחפשת זה עצם ההכרה שלו בקושי שלי כנתון שאי אפשר להתעלם ממנו..

אם היה אומר לי - אני כל כך מבין אותך זה באמת קשה כל כך בתנאים האלו ..אבל אני מצטער ניסיתי וזה לא אפשרי.. בואי נחשוב יחד מה עוד יכל להקל עליך...

יותר משהמעשה חשוב מחפשת את ההבנה לזה שהקושי שלי שם הוא באמת אמיתי...ושאני מצפה שלפחות ירגיש אותי רגע באמת.

מבחינתו אם הוא זקוק מאוד זה מובן מאליו שאני אמורה להיות יכולה עבורו..

הוא לא ממש מבין שמבחינתי זה באמת לא ניתן להתמודדות באופן הזה

ושאם אני מסכימה עבורו לעשות ככל יכלתי+ לפחות רוצה להרגיש הערכה,התפעלות..

זה לא מובן מאליו.

זה לא מובן מאליו בכלל!

הרבה לפני חיפוש פתרון כל אחד זקוק שיראו את הקושי שלו באמת כפי שהוא.

אבל אני חושבת שגם את צריכה להכיר בקושי שלו לעומקו,

מבחינתך זה לא בעיה המפקד נותן מה שרוצים, אבל עצם הבקשה, יכולה לגרום לאי נוחות משלל סיבות עד למעשה וויתור על כל המילואים. תנסי להבין מה כ"כ מפעיל אותו.

עכשיו יכול להיות שזה מה שנכון לכם, לוותר למעשה על הכל,

אבל צריך להכיר בקושי לעומקו ולא להציג את זה כ"אפשרתי לו עם סייגים"

יכול להיות שעצם המילואים לא מאפשרים לכם לרדת לעומקם של דברים ולתת את האמפטיה וההכרה בקושי אחד של השני לעומקם.

אולי שיחה פתוחה וכנה, בה מביאים את הפגיעויות שלנו לשיח, ולא מתגוננים (מגננה מייצרת תחושת האשמה כלפי הצד השני)

יכולה לפלס לכם את הדרך קודם כל להבנה עמוקה אחד כלפי השני,

ורק אז לחפש פתרון.

בחלק הזה מציעה לנסות להקשיב לא רק למה שנאמר, אלא גם לאיך שנאמר, להקשיב לשפת הגוף.

לא תמיד ניתן להסביר במילים מניעה מסויימת, אבל לפי תגובת הגוף ניתן לראות שיש שם בור יותר עמוק ממה שהוא מצליח להסביר במילים.

לפעמים צריך לעשות את השיחה הזאת בחלקים כדי להתגבר על תחושות קשות שהיא מעלה ולאפשר לכל אחד לצאת מעצמו למען האחר. 

וכותבת דברים ממש נכונים

דברנו עשרות רבות של שיחות עומק

של לספר לו הכי בעומק מה הרגשות שלי

לא לבקש כלום

רק שיקשיב וירגיש איתי רגע

הוא סיפר לי שעות על שעות על הרצון שלו על מה הז עבורו על כמה הוא זקוק לזה

הקשבתי לו ומבטיחה שכמעט בכיתי כי רציתי כל כך שיהיה לו

הוא איש טוב

אבל הוא לא מצליח לפתוח את הלב לקושי שלי

לשא מבקש ממנו הרבה

וכם אם כלום במעשי

רק שיכיר בו

שיעריך

הוא לא מצליח עד הסוף

הוא פוחד לפתוח אלי את הלב שם כי אז הוא מפחד לוותר לי ולוותר על עצמו הוא לא יודע לשים את הצורך שלו כשהכאב שלי חשוף

אפילו שאני אומרת לו שוב ושוב שאני לא מוכנה לתת לו למחוק את עצמו לגמרי עבורי שזה לא נכון

שאני מוכנה להשתדל באמת ככל יכלתי

אבל

רק שלא יאשיר אותי בודדה עם הקושי

שארגי ששרואה

מאמינה שזה יגיע לשם

אנחנו בהרבה עבודה על זה

השבוע צף לי שוב הכאב

כי אמר בטעות משפטים שאכלו אותי

הוא לא אטום

הז רק מגננה

ותודה ממש מתחברת למה שכתבת

בסוף מאמינה שנצליח למצוא את מקומינו

כדי לעשות דברים שהוא לא רואה איתה עין בעין, השיח צריך לבוא ממקום של רגש וצורך כי בוויכוח על צדקת הדרך תמיד אפשר לדרוך באותו מקום כי שני הצדדים צודקים

וגם, הוא לא חייב לוותר בשמחה ובששון. לפחות בהתחלה, המשוואה של וויתור ושמחה בצד המוותר לא תמיד מתקיימת..

אבל גם וויתור תמידי של האישה על צורך בסיסי כמו שותפות בבית זה לא תקין

בקיצור, זה נושא שדורש איזונים והוא לדעתי יושב עמוק יותר במקום הרגשי ולא רק בטכני.

שולחת חיבוק❤️

שזה עוזר לשכנע מיהשו בהגיון לשי

זה ראש בראש מיותר

הישח הוא באמת רגשי..ופנימי מה אני מרגיש-זקוק-צריך..מה הז עבורי..מה אני מבקשת ממך..וכו

הלוואי ויום אחד נצליח באמת למצוא מוצא טוב לשנינו

זה משו שלדעתי שווה ייעוץ טוב, מן הסתם זה חולש על עוד תחומים

שאי אפשר בה להוריד את שעות הצהריים

(אומרת מהמקרה שלי) הפתרון היה שלקחתי בייביסיטר שתהיה איתי בבית בצהריים ובהשכבות

ולםעמים לקחה לגינה לחלק מהצהריים

זה לא כמו בעל אבל עזר לא לקרוס 

בעלי בקושי נמצא עם הילדים, רק בימי שישי ושבת.

באמת נחשוב ונדבר מה אפשר לעשות.

תודה!

טיפ קטן לדוגמה, ראיתי שאת שמה אצבע על התמודדות עם בת העשר (בכורה?)

חוץ מלבדוק קשב וריכוז (קלאסי לקשיי התארגנות)

כדאי לנסות זמן של אחד על אחד, אבא ובת בשבת חצי שעה או שעה באופן קבוע.

זה לבד יכול לחולל מהפך בהתנהגות שלה כשהיא תתפוס מעצמה בוגרת ונבדלת מהקטנים, ויחסית פחות דורש טכנית.

זו רק דוגמה, תחשבו מה מתאים לכם.

בתור מישהי שהיתה אם יחידנית במשך שנים ועדיין שלושה ימים בשבוע (יומיים עובד מהבית ובימים האלה שותף מלא)

אין לתאר את ההשפעה.

בדיוק כתבתי סיפור על זה אתמול🤭

אני מאמינההשדבר ראשון את צריכה להפוך את המשוואה, ללמוד לתת לעצמך כוחות ולהוסיף בחיים דברים שמשמחים אותך,

ממלאים אותך ועושים לך טוב, והדבר השני, ללמוד להתמודד נכון עם הדברים שמרוקנים אותך, כי בסופו של דבר ניהול האנרגיות הרגשיות שלנו זה הדבר הכי משמעותי בהרגשה שלנו ובחוויית החיים שלנו.

ולגבי להקשיב לך, קצת על קצה המזלג אבל העבודה העיקרית היא במשמעות העצמית שלנו למה שאנחנו אומרים

כשיהיה ברור לנו שזה הדבר הנכון בלי חשש או פקפוקים

שאולי אנחנו מגזימות או אולי הילד יבכה ואז נרגיש רע עם עצמנו, סביר שהילדים יקשיבו. ובאופן כללי האנרגיות שלנו עוברות גם בזה ונשמע לי שכדאי להשקיע את על הכח בעניין הזה...

נשמע באמת מתסכל, שולחת כח

כי לפי דברייך היא במיעוט בתוך המשפחה שלך...

אולי תשקפי לה את זה שחבל שהקשר יינתק מדיונים כאלה שנראה שאין להם משמעות פרקטית עבור אף אחת מכן. בעיני, אין עניין להיות אוביקטיבית כמו שציינת, יש עניין להתקרב או לשמר קשר.

אגב לא הבנתי למה הנתק כמו שקראת לו קשור לזה שבעינייך היא רק מושפעת מאחרים (עניין של אופי הרי), אבל אם היא מכניסה את עצמה לדיון כזה במפגש משפחתי כמו שתיארת, כנראה יש לה מספיק עמוד שדרה לעימות שבו היא היחידה חושבת שונה, ואז יעזור לך אולי להביט עליה בעין טובה יותר... שדעותיה לא עד כדי כך מושפעות מהסביבה (ומי לא בעצם?), ובטח אם בחרה בגיל צעיר לצאת מכל מה שהכירה ולחיות חיים אחרים, בחירה שנמשכת עד גיל 40.

ואם זה מנחם, מכירה דתיות בתחילת ה-30 שמזריקות, בטח ב-40.

ציינתי בהתחלה שהיא מושפעת כי ברור לי שהעקשנות שלה זה בגלל כל השטויות שמטפטפים לה בעבודה והיא עם ביטחון מביאה את זה עלינו ומנסה לשכנע שחרדים לא טובים בזמן שיש לנו המון חרדים במשפחה והיא יודעת שהם מהממים וזה לא משנה אם זה הרוב או לא .

ובגלל שהיא הגדולה אז היא מרגישה מעלינו שאנחנו לא מבינים ולכן הביטחון.

ולא אכפת לי ההזרקות. הוספתי את זה כי הכל עושה לי רע. שהיא לא שלמה עם עצמה וקל להשפיע עליה. ובגדול שעכשיו זה בא עלינו

להיות צודקת ולהראות לה את האור

או להיות בקשר איתה.

תקבעי את את אופי הקשר שלכם

אפס שיפוטיות

לא שלך כלפיה ולא שלה כלפיך

לכו לעשות דברים שכיף לכן ביחד

אני מאמינה שאחרי שיקום הקשר גם תוכלו לחזור לשתף אחת את השניה בדעות שלכן

מתוך מקום שאת רוצה לשמוע את דעתה... לא לשנות אותה

כל מפגש אפילו רק שלי ושלה נגרר למשהו רע

היא מאוד מרשה לעצמה ואין לה עצם בלשון. לא שמה לב שפוגעת.

היא ניסתה לשכנע אותי שמספיק ילד אחד ולא צריך יותר. בזמן שהיא בעצמה הביאה 4 כשבעלה לא רצה. מרגיש שתמיד יש לה עצות אחיתופל.

כל מפגש מעירה לי על משהו "יא יש לך קמטים ליד העין" ו"יא השיניים שלך כבר לא ישרות כמו פעם" תמיד מעבירה אלי את החוסר ביטחון והביקורות שהיא מקבלת. לא כיף איתה

אחותי היקרה, אנחנו שונות אבל עדיין אחיות. אני אוהבת אותך והקשר איתך חשוב לי מאוד, אבל אני מרגישה שזה הולך לכיוון לא טוב ומרגישה ממך המון ביקורת

גם לך חשוב הקשר איתי? אז בואי נעשה תיאום ציפיות..

אפשר גם להתעלם מהביקורת ולהגיד - בסדר, זה לא מעניין אותי/ מעסיק אותי

ואפשר גם להרים לה ולהגיד - תמיד אהבת אסתטיקה, חשוב לך שהכל יהיה fine. אני לא כזו🤷

נורא תלוי גם במקום האישי שלך מול עצמך בדברים שהיא מדברת עליהם

את יכולה גם להשאיר את זה ככה. תלוי בך

אני חוזרת בתשובה למשפחה לא דתית, לא נכנסים יותר מדי לעניינים מפלגים ואם גלש מעבירים נושא. המשפחתיות יותר חשובה

כי מאז ומתמיד לא היה לי נעים עם הביקורות שהיא מביאה עלי ועל ההורים.

אחרי השיחה הרגיש שהיא מבינה ואמרה שתדע מעכשיו איך לדבר איתי ושהיא לא ידעה שאני לוקחת את זה כל כך קשה . הרגשתי ממש הקלה .

בפועל כלום לא השתנה והבנתי שאולי סתם רצתה לסיים את השיחה המעיקה הזו.

והאמת קשה להיות בסביבה של מישהי שמורידה אחרים גם אם זו אחותי

הרבה מה לעשות. זו החוויה שלה🤷

יכול להיות שכל השיח וההתנהלות שלה באמת נובעים מקושי אמיתי שהיא חוותה והיא מרגישה שעם היציאה מהדת היא נהייתה חופשייה ומאושרת ורוצה "להציל" גם אתכם ולעורר אתכם

את לא חייבת לקבל את זה כמובן. אם כבר שוחחתן על זה ואין שינוי מודה שאני כנראה הייתי מרימה ידיים ומשאירה את זה ככה אבל לא יענה לה גם

ברגע שאת עונה לה את מתדלקת את הנפיצות לדעתי. צניחי לה שתגיד מה שהיא רוצה ותתעלמי לדעתי

בשיחות עם אנשים שאני לא אוהבת להתווכח איתם אני משתדלת למצוא את המשותף ולא לדבר על המפריד. זה גם תלוי בה, כמה היא מאפשרת, אבל אולי אפשר לדבר על מה הולך בעבודה, עם הילדים, ספר או סרט מעניין נטרלי שקראת. להתעניין בה מה היא עושה בחיים ואיך הולך לה. להזכר בחוויות ילדות ניטרליות, לתת מקום ולהקשיב בלי ביקורת אם היא מרגישה צורך לפרוק לגבי הקשיים שהיא חוותה בילדות. ולנסות להמנע ממאבקים. אם היא דוחפת לשם בכוח, אפשר לנסות לומר לה שזה לא נעים לך ולראות אם זה עוזר. ואפשר גם לומר לה- יש לנו דעות שונות, נסכים לא להסכים.

הגעתי למצב שאמרתי לה שלא אגיב יותר למה שהיא שולחת. אבל אז אח שלח משהו וזה שוב נגרר לזה. גם אם אני רוצה לסכם ולסיים דיון היא אוהבת למתוח קווים וקשה לי לשתוק.

ואין לי יותר מדי חוויות איתה, הפער גילאים בנינו מאוד גדול והיא עזבה את הבית שהייתי קטנה.

וקשה לי איתה לא רק בדעות, היא תמיד מאשימה את ההורים שלנו בהכל ומנסה להגיד לי "את רואה את אמא? בגלל זה אנחנו ככה" ומדברת עליה לא יפה ומנסה להסית את האחים שאנחנו מתנהגים בצורה מסוימת בגלל ההורים. במקום שתקח אחריות על עצמה ותשתנה.

בגדול לא כיף לי בחברתה וזה מה שעצוב שאני אפילו לא ממהרת למנוע נתק אולי אפילו טוב לי ככה

בהנחה שגם 4 הילדים שלה חילוניים (ואולי גם האבא)...

אם ככה אז סביר שהמאמץ יהיה משותף ושגם שהאח ששלח יימנע מלשלוח משהו בנושאים שידוע שמפלגים. מנסיוני האישי.

היא היחידה שחילונית, היא יחד עם בעלה וילדיה

אבל במשפחה המורחבת יש לנו הרבה דודים ובני דודים חרדים ואנחנו בקשר טוב

בעיני לא כדאי בכלל בוואצאפ דברים כאלה. בטח לא וואצאפ משפחתי.

כשאצלנו בוואצפ חמותי שולחת דברים שעלולים לפלג כי חלקנו איקס וחלקנו וואי (נניח בנושא חיסונים) אז מכבוד לא מגיבים לה למרות שמטרתה להטיף, אבל בהחלט מתרחקים נפשית... ממש ממש חבל. על כלום.

זה בהחלט עצוב. כנראה לא הייתי משקיעה בקשר בשלב הזה במקומך. והגיוני מאוד ומבאס מאוד שזה מעורר אי נעימות במפגשים משפחתיים

אפשר להתחיל מהפודקאסט של דני מקורי ואז לחקור עוד.

אחרי שהעקרונות יושבים לך טוב, אפשר לנתח סיטואציה עם כלי בינה מלאכותית לפי עקרונות תקשורת מקרבת, וככה ללמוד איך לייצר דינמיקה חיובית בקשר מבלי שזה יבוא על חשבון אף אחד.

בעיני נתק רלוונטי רק במקרה של מישהו שבהגדרה מנסה להרע, ולא בגלל תקשורת ודינמיקה לקויה שהרבה פעמים נובע מלא מחוסר מודעות וזה בר שינוי.

אמנם חלק מהדברים שכתבת קשה לשנות, אבל חלק אחר אפשר ולכן כדאי לתת לזה צאנס.

למשל אם גם ככה הקשר האישי בעייתי, להיכנס לפוליטיקה וערכים זה לשפוך שמן על המדורה.

בנוסף יש דעות שונות לגבי התנהלות מול ההורים שצריך ללמוד איך לדון על זה.

בנוסף נראה שהיא שופטת אותך כדתיה שעשו לה שטיפת מוח ולכן מחזיקה באמונה הדתית שלה, אבל גם נראה שאת שופטת אותה שהסביבה החילונית שלה עושה לה שטיפת מוח..

עם כל הרעשים האלו קשה לדעת כמה הגרעין עצמו קשה לפיצוח וכמה כל המסביב משפיע ולכן לפני שהולכים על אופציה של ניתוק קשר כדאי לוודא שהעבודה על הדינמיקה נעשתה ללא הסחות של פוליטיקה ושיפוטיות.

ולא אידאולוגיות וכל נואש נפיץ

פשוט לא מדברים על זה כשנפגשים זה רק מדגיש את הפירוד והשוני ויוצר מחלו3ות

למה צריך

אפשר לדבר על החיים הפשוטים על רגשות על חלומות וכו

משתדלת להתרחק מזה, ולא מגיבה כששולחים דברים נפיצים בוואטסאפ, אבל לפעמים במפגשים משפחתיים מכניסים אותך בכוח וקשה לצאת מזה...

ובאמת עדיף למצוא את המאחד ולא המפריד. בסוף זה משפחה, האנשים הכי קרובים לנו...

מרגיש שהכי 'שלום' יהיה דווקא בנתק מאשר כל הזמן ביקורת ומחלוקות שעושות אש

אבל בקבוצות של המשפחה הכל מתחולל

אז היא תדע לעדן את השיח . אם לא, את לא אשמה.

כמה שנים לא דיברתי עם חמותי ובעלי דיבר פעם בחודש וחצי כי היא לא רצתה לדבר נורמלי. כל שיחה - למה אתם דתיים , למה יש לכם יותר מדי ילדים , למה לא שתפתם שירותים . ולא עזר כלום, סרטים היא לא צופה, ספרים היא לא קוראת , מזג האוויר משעמם.

אחרי כמה שנים היא התחילה יותר להשקיע בעצמה, נרגעה , נהיה שיח נורמלי.

וחמות זה יותר מורכב איזה קשה זה שלא מכילים ותומכים בחיים שבחרנו ..

וב"ה שהדעות שלה לא השפיעו על בעלך.

הדעות של ההורים יותר חשובים משל האחים.

באמת ב"ה שהסתדר

הלוואי שגם עם אחותי יסתדר מעצמו

זה פשוט חסר טעם...

היא לא תשכנע אותך ואת לא אותה.

גם לי יש מגוון דעות אצל חלק מהמשפחה. ולא רואה תועלת בוויכוח. לפעמים מעלימה עין אם יש איזו הערה לא במקום. בגדול מדברות על ילדים, על מראה, על ספורט, על בגדים. וככה יש קשר נעים.

שווה להעלות מולה. שאת יודעת שיש ביניכן חילוקי דעות אבל חבל שזה ישפיע על הקשר ואם אפשר פחות לדבר על נושאים כאלה.

(אפילו מכמה כיוונים)

הפתרון מבחינתי הוא מינון של המפגשים (לא יותר מפעם בשנה, כן, גם כשמדובר באחות), ובזמן המפגש לדבר על הדברים המשותפים המעטים וזהו זה. לשמור על חיוך ועל מצב רוח טוב, ובעיקר לזכור שאמנם משפחה היא לא מעל התורה - אבל היא כן משהו שצריך לשמור עליו בטוב בכל הכוח.

שהרופאת ילדים עברה לפני השחרור בחדרים וביקשה לא להלביש להם יותר משכבה אחת ארוך כי חם מאד!! אם נמצאים במזגן אפשר עוד או שמיכה... זה בעיני. סביבות גיל חודש הם גם מתחילים לווסת את עצמם.

אני משוטטת בכל האתרים לחפש ארוך ודק

משימה מורכבת..

בגדול הכלל הוא רמה אחת יותר ממך

אז אם בקיץ יש מצבים שאני אשמח להיות ערומה אם זה היה לגיטימי

אז קצר זה רמה אחת מעל...

יש להם אוברולים חמודים עם רוכסן.

בגד גוף המןכנסיים/ רגליות.

בשל נקסט ספציפית יש בד מתחת לרוכסן.

ואם את באיזור באר שבע, יש שם שילב עודפים, ויש שם בגדים מתוקים במחירים יחסית נמוכים.

הבן שלי נולד בתחילת יולי ויש לי תמונות שלו מגיל חודש עם קצר.

צריך לזכור שהגוף גם לא יודע לווסת חום עדיין, לא רק קור.

שכבה אחת ארוכה.

ושמירה לפי צורך.

זה תלוי גם איפה גרים.

אם יש מזגן וקר, שכבה ארוכה.

אם בחוץ, וחם קצר. ולדאוג שלא יהיה עליו שמש.

וזה גם תלוי ילד.

יש כאלה שחם להם יותר.

תודה לכולם

נוריד שכבה

ונתארגן על עוד בגדים..

ושמה שתי שכבות קבוע

עדיין כשיש מזגן זה לא מספיק לו.. והוא מתחיל לרעוד

אבל התינוק שלי עדין מאד "עוברי"

אולי זה קשור..

ארוך דק

הוא כבר בן חודשיים

ממש הרגשתי את הלב שלך ואת הכאב שלך.והוא כל כך מובן

זה נוגע בנק' כל כך כואבת ורגישה

וההשוואה מאתגרת

מתפעלת מהגבורה השקטה שלך איזה מסע מטורף! ואת נשמעת מהממת!!❤️

אני רק רוצה לציין מעשית..דאם 4 שנים אתם מנסים טבעי..ואת בת 40... מחילה שאומרת אבל לדעתי אין מנוס מטיפולים.. אני מבינה שיש מורכבות עם הבעל.. אני אישית היתי מביאה אותו לטיפול זוגי לדבר יחד על הרצון העמוק שלך. שהבנתי שהוא כן מסכים לעוד ילדים אבל לא לבדיקה שלו.. ולדבר על זה בליווי מקצועי כי בסוף זה מצב ממש מורכב לרצות ככה ...ושהוא מציב עקרון שלא נבדק ואת תקועה בגלל זה.

אני לא מאשימה אבל חושבת שצריך לברר את זה עד הסוף. גם הלכתית אם הוא צריך.

וגם אם הוא לא כל כך רוצה..היתי עושה את זה כסוג של עובדה אני צריכה שתבוא איתי לפגישת יעוץ שנברר את זה עד הסוף. לא יכולה יותר להמשיך ככה.

גם אם הוא לא יסכים עדיין.. חושבת שיש פה ברור לעשות

ואם הוא לא יסכים אז את צריכה למצוא דרך לשחרר את החלום קצת .ולא להיות חודש בחודשו בציפיה פעילה ככה.. כי בסוף 4נשנים זה לא מעט.. וכנראה שאם לא אז יש לזה סיבה גם אם לא התגלתה אצלך . ולפעמים באמת אין מנוס מעזרה חיצונית.

אנחנו בלי מניעה חצי שנה בערך.... ובעלי אומר אם ה' ישלח עוד ילד כנראה שזה רצונו אבל הוא לא בעניין של לעשות מאמצי יתר.....

תודה גדולה על ההבנה, על נרגישות, על החיבוק... מחזק ממש🥰

איזו דרך ארוכה ורצופת קשיים ואכזבות🫂

מאחלת שתיכנסי להיריון בקרוב! ושה' ילווה אותך בדרך ויעזור שהיא תהיה נעימה, ישלח מזור לכל הכאבים, ישפוך אור על כל החושך ושתזכי לשמוח שמחה שלמה במשפחה שלך❤️

קודם כל אני כל כך מעריצה נשים כמוך!

ב"ה זכית לילדים, את יודעת כבר מה זה הריון , לידה וטיפול. אלה תהליכים מאתגרים ועדיין את רוצה עוד בכל רנב איברייך.

תנסי להנות מהקיים, לשמוח שהם גדולים ואפשר לצאת איתם בכיף בלי העיכובים של טיטולים או שנצ לתינוק, בלי הגבלות.

תהני, תשמחי, תהני ממה שיש

ואולי מתוך זה, מתוך השקט הנפשי, גם תזכי להריון.

אבל בנחת, בלי מחשבה על זה. כי גם לחץ ומחשבה תמידית על הריוו מרחיקים אותו מלהגיע.

מאחלת לך שמה שהכי טוב לך יקרה🙏💞

אני נהנית, אבל בחצי קלאץ'..

ברור שנחמד שהילדים עצמאיים, שלא קמים בלילה כבר, שאין טיטולים וסלקלים ועגלות... אבל אני פשוט עוד לא בממקום שזה משמח אותי, הפוך.. מאמינה שבע"ה כשאביים את שלב הילודה ואהיה שם אשמח בע"ה ואוכל באמת ליהנות

למעשה אני הייתי במקום הזה

התפקחתי מנסיבות לא טובות שהצלחתי להקלט וההריון הסתבך והייתי מאושפזת, וכל הזמן ריחמתי על הגדולים שלא יודעים מה יש לאמא שלהם ורק חיכיתי שאוכל שוב להיות נוכחת, זה פתאום לא היה מובן מאליו שיש לי אותם בכלל.

לצערי ההריון בסוף הסתיים בחודש שישי, אבל הייתי אמא אחרת. ישר יצאתי איתם ופרחתי באמת.

ולימים זכיתי להביא להם אח ב"ה

אבל זו לא היתה המטרה, זה היה בונוס. יצא שהרווחתי פעמיים ב"ה

ולכן אני באמת מציעה לך להנות באמת באמת מהקיים ולא לחשוב על השאיפות העתידיות כי קשה ככה להנות ממה שכבר השגת .

ותחשבי על זה שגם הקיים היה פעם השאיפות העתידיות שלך💞 תהני מזה . ההנאות שלך או שלהם- תעשו ביחד

נשמע שעברת הרבה אתגרים וקושי, ועדיין..

את מתארת השוואה לסביבה, וקושי מול הבעל סביב זה..כשמעל הכל עומד הרצון העז שלך לעוד. שזה באמת מאוד קשה להכיל הכל ביחד

אני חושבת שכדאי לפנות לטיפול סביב העניין כי את מתארת קושי מאוד גדול

♥️

אני מטופלת וההתמודדות הרגשית היא בסדר.. אבל עדיין החוסר כואב וקשה. וטיפול רגשי לא יוכל לקחת זאת... רק לוסת, לעדן, להפגיש עם העומק ששם...

גם אצלי שכנות אומרות איזה כיף לך שאין קטנים וטיטולים ולא יודעות כמה אני מצטערת בלב .. חושבות שזו בחירה שלי .מרגישה שיש לי אנרגיות לעוד כפול ממה שיש לי אבל זה לא קורה וזה כואב .

מחזקת אותך ❤️

יכולה להגיד לך שכרגע אני מונעת הריון נטו בגלל בעל שלא מוכן נפשית כרגע לעוד ילדים ואניממש עצובהמזה

למרות שיש לי קטנים בבית כמו שאמרת אני רוצה משפחה ברוכה ומרגישה שזו השליחות שלי , ברמה שהיו ליהשבוע סחרחורות קצת וישר רצתי לבדיקות דם אמרתי הלוואי הריון למרותהמניעה וכמובן שלילי וקשה לי. וזה עוד כשאני מונעת ועם קטנים בבית אז קל וחומר שאת שככ רוצהלשוב ולאחוז את הדבר הכי טהור בעולם, מאחלת לך שתזכי בקרוב מאד !!!!

אני כיום כן בהריון ב''ה אבל אחרי כמה שנים ודרך.

ואני כן חושבת שצריך לחלק קצת את ההתמודדויות.

קודם כל אם זה בוער בך והבעל איתך ואת בת ארבעים ואחרי 4 שנים של נסיונות אז אין מה לחכות בכלל בשום צורה. לעשות בדיקת זרע במיידי. ולהתחיל טיפולים. גם אם הוא לא בקטע, זה כבר פחות הגיל לשלב הזה. אם מחליטים שרוצים אז במצב כזה צריך לפעול, וגם אז זה לא קסם... אולי שידבר עם מכון פועה. אם הבעל לא איתך ברצון בכללי, אז זה מקום אחר שהוא בעיני יותר לטיפול או לטיפול זוגי. בין אם זה לראות איך להתגמש למצב של כן לפעול או למקום של השלמה שלך שזו המציאות שלכם וכמובן יש ניסים, אבל שסביר שזה יהיה מספר הילדים שלכם. סיבות זוגיות זה הרבה פעמים נכנס לשיקולי הילודה...

מעבר לזה- לנטרל לגמרי ולחלוטין את הסביבה. אישית הייתי עם מספר הילדים שלי עכשיו שנים. וממש כיביתי את זה. בעיקר אצלי. כן, רוב החברות הכפילו אותי במספר. אבל לכל אחת הקשיים שלה והאתגרים שלה. ואלה החיים שלי (השנים הארוכות של הפער אצלי גם מחולקות לכמה שנות עבודה אישית והתבחבשות שהם סוג של בחירה, וגם לשנות ניסיונות וטיפולים, יחד זה יצא לא מעט).

אני חושבת שהמקום ה''תקוע'' שאת מרגישה מאוד פוגע בך, ובעיקר נמצא בנפש. ואולי באמת כדאי לפנות על זה גם קצת לטיפול. אני לא אומרת שזה קל. או שזה לא לגיטימי להרגיש ככה. זה מאוד מאוד מובן. אבל כרגע זו המציאות שלך. אז כן, להתחיל בתוכניות שאת מתכננת ל''אחרי''. זה לא בגידה ברצון. כי את ממשיכה להשתדל במקביל. להתקדם להתפתח לצמוח. ובע''ה אם יגיע עוד תינוק. הדברים ישתנו שוב. או ימתינו. זה בסדר גמור. אנשים דינאמיים. למשל לי זה יוצא על זמן מאתגר. ואנחנו נתמודד בהודיה אין סופית. זה לא משנה מה תכננו קודם.

דבר נוסף- אני ממש מבינה שזה לא מדבר אליך כרגע, אבל אפשר קצת לעבוד על זה... אני נהנתי מאוד מהחופש הזה. שאני יכולה לצאת בחופשיות, לא שאני מהמבלות אין סוף. אבל אפילו לערב צוות, בלי מצפון ואתגר גדול, לעבוד בלי להרגיש רע שאני משאירה אפרוח, לצאת עם בעלי מדי פעם, חברות, להשאיר ללילה לחופשה זוגית (אין לי אופציה להשאיר קטנטנים), לטייל בזרימה, להיכנס ברכב קטן, מותר להנות מהיתרונות בלי ייסורי מצפון למרות הציפייה...

וגם, בסוף לכל אחת התיק שלה כמו שכתבתי ואולי זה לא הכי נכון. אבל הייתי בקבוצות פוריות בפייסבוק וקצת מכירה גם מקרוב. ואיכשהו זה כן עזר לי לראות בנות שנלחמות את חייהם לילד ראשון. ולי היו הילדים המהממים שלי, מכניס לפורפורציות...

בהצלחה רבה!! מקווה שלא נפגעת ממשהו. אני מבינה שאת במקום אחר. אבל ממש כתבתי מהלב. אולי זה לא נכון לרגע הזה. אבל אולי בכל זאת משהו ייגע או יפתח איזה פתח בלב.

חיבוק!

הגופיות של נקסט נניח, מארז די זול, אז גם אם זה יהרוס זה לא נורא...

אם אני לא אמצא פתרון אחר.

https://babybasic.co.il/product/%D7%92%D7%95%D7%A4%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%A1%D7%91%D7%90-%D7%9C%D7%AA%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%AA-%D7%95%D7%99%D7%9C%D7%93%D7%99%D7%9D/?utm_source=google&utm_medium=cpc&utm_campaign=pmax_old_degel&utm_term=&gad_source=1&gad_campaignid=16462244856&gbraid=0AAAAADevRwEUBm4myr7Av2HNI0Z_GLY_b&gclid=CjwKCAjwyabTBhBFEiwAM3mNUEIq1GZ9MF8BT714CvMqPs70PxthxEeXAgXl9CkU3340dydXbnxSthoCRLwQAvD_BwE

זה ממש יקר.

לא נראה לי שיש יותר קטן ממידה 2.

סט של 4 גופיות ללא שרוולים סרוגות לבנות, מתאימות כגופייה, לחוץ, לבוש יומיומי, טיולים, גילאי 6 חודשים עד 3 שנים, מתאים לאביב/קיץ, נוחות קלה, לבוש יומיומי, עונת טיולים משפחתיים, שמחה קטנה ויקרה, בגדי חופשה, חופשה, פריטי חובה לתינוק, חופשה רגועה, תחושה נעימה, אופנתיות יומיומיות, גופיות לתינוקות, גופיות לתינוקות, גופיות לבנות, גופיות לתינוקות, גופיות לתינוקות, גופיות לבנות

זה נח ללבוש גופיה מפוליאסטר?

זה לא יהיה חם מידי?

תנסי לחפש באתר, בטוח יש להם גם עם כותנה

הזמנתי, נקווה שיהיה טוב.

תודה רבה

בעיניי

מידה 2 יכולה להתאים לגודל (תלוי בחברות)

כך גם חוסכים שכבה וגם הרבה יותר נעים על הגוף.

המינוס שצריך לכבס כל יום

אבל בעיניי הפלוסים בפער גדול כך שלדעתי שווה

גופיה ציצית נשארת במקום. לעומת ציצית שבורחת מחוץ לחולצה מקדימה או מאחורה וגורמת למראה משלומפר...

מוסיפה עוד משהו, אצלנו הם לא כל כך מצליחים ללכת עם ציצית בגילאים הצעירים לאורך זמן. זה מפריע להם בשרותים, חם להם, מסורבל..

לק"י

למרות שיש ילדים שכן עם ציצית בגן.

אני רק מהמחשבה שזה טובל להם באסלה וכאלה, מעדיפה שלא ילבש כרגע🙈

ציצית רגילה יותר קל להוריד לפני שרותים, למי שעדיין לא יודע להסתדר עם ציצית בשירותים.

בכל אופן אצלנו חם מאוד אז אני שמה לילדים ציצית בלי גופיה מתחת עד גיל 6 בהוראת רב

לק"י

לא יודעת אם לכל הדיעות.

כנראה שלא, אחרת גופיות ציצית היו אסורות.

וגם אם לא סוגרים אותם, זה יכול לצאת מהמכנסיים וזה לא יפה, או להתלכלך בשירותים.

אבל מהניסיון שלי המידות של נקסט יחסית גדולות.

אז אני חוששת שזה יהיה לו גדול מידי.

איך הסתדרת אחרת 🤣

אין כמו בית שלך, גדול ומרווח

תסדרי אותו איך שנוח לך.

תשמחי על כל השנים שככה התפנקת.. לא מובן מאליו בכלל

עכשיו זה החיים האמיתיים 😉

נשמע לי שגם לא הכל יפול עליך בבום

כי את עדיין קרובה להורים

אז לאט לאט תתרגלי והכל יהיה בסדר

בהצלחה ובשעה טובה

אז גם כשעברתי משכירות לבית שלי, שהכל בו (כמעט) היה לפי הטעם שלי ולבחירתי,- עלו בי תחושות דומות

ובאמת בימים הראשונים בחדר השינה החדש הרגשתי לא בנח. לא הרגיש לי "שלי".

ובחודש הראשון במטבח היה לי מוזר

והבית היה לי יותר גדול, והכניסה לא מוכרת..

ככה זה, אנחנו לא אוהבים שינויים גם אם הם משמחים ולבחירתנו

יהיה בסדר♥️ לאט לאט

כי כזה יש נטייה לתת לדברים להישאר כמו שהם (נגיד מרגיש לי ש'הכי נקי' שהבית יהיה זה כשניקיתי או כשהוא היה ריק…

ואז מלחיץ אותי שלא אגיע ללנקות עוד דברים שמציקים לי

היינו כמה חודשים אחרי חתונה וכבר בתחילת הריון

והכל הגעיל אותי כל כך

אפילו שהבית היה נקי וגם יחסית חדש כמעט לא משומש

והייתי בוכה כמו ילדה קטנה איך הבית לא יפה ולא נקי ועם ריח ולא הבנתי איך אני עכשיו אמורה לשמוח ולהנות מזה

כולם התלהבו מהבית החדש ורק אני לא

מפה לשם אנחנו פה כבר 15 שנה

עשינו שיפוצים באמצע אבל אוהבת את הבית שלי 😄

פשוט ההרגשה של הידיות של הארונות נגיד😖😖

וניקיתי!!!

עם ספוג פלא

עם סבון

עם גל אורנים

פשוט בררררר

אם הם באמת מגעילים וזה מפריע לך, קני מאלי אקספרס משהו שאת אוהבת. ממש יכול לשנות את המראה והתחושה בעלות לא גבוהה כל כך.

גם ברז קנינו בעליאקספרס וזה הבדל ענק

אבל לא בגלל שהזנחתי דברים, זה בגלל שבית עם פחות חפצים באמת נראה יותר נקי.

והכי הרבה תביאי שוב מנקה.

צריך מנקה גרמנייה שכל פיפס מפריע לה

כמוני🤣

הבית שעברנו אליו לפני 8 שנים בשכירות ,לא הצלחתי לישון בצורה נורמלית וחלקה למשך חודש... היה מרגיש לי זר ולא יכולתי להירדם ...

ברוך השם זה עבר לאט לאט והרגיש בית שלנו למרות שזה שכירות.

אנחנו גם לקראת מעבר בחודש הבא בעה לבית משלנו וגם לי עולות כל המחשבות האלה

אבל יודעת שבהתחלה זה מרגיש מוזר ואחר

אבל בני הבית הם אלה שמפיחים חיות ורוח בבית ,החפצים ,הרהיטים ,המשחקים ..יעברו שבתות וחגים שלכם יחד ותרגישו איך הכל מסתדר ומרגיש בית

בהצלחה🫶

איך מנקים? לאט לאט. אפשר לנקות באופן קבוע רק שירותים, מטבח וסלון. וזה פשוט.

סופר של אבאאמא - קונים פשוט לא 24 שעות ביממה אלא רק 12.

הריח לאט לאט... או עובר ריח או מתרגלים 😅

וההורים קרובים!!! אז בכלל על מה הדאגה.

בפרטים הקטנים

עציצים

מנורות

ידיות לארונות

שטיח

ווילונות

ואז מרגישים בבית

עברנו,

ברוך ה'

ובאו אחים של בעלי לעזור אז אזה היו פה בני משפחה והרגיש לי קצת יותר 'בית'

ועכשיו עשיתי חתיכת שטיפה מאסיבית ביותר😂 לכל החדרים והמרפסת וכו וכו

עדיין התקלחתי עם כפכפים😅

מחר ננקה שם שוב

אגב המלצה לחומר חזר שיינקה לי טוב טוב קרמיקה של מקלחון?? היחיד שעבד זה 00 הירוק של השירותים וגם הוא הצריך שיפשופים…

וגם משו שיינקה את הצינור של הדוש? כולו מלא אבן או חלודה או לא יודעת מה

קבוע כמעט בכל דירה. כי אני אוהבת ארוך מהרגיל וגם שפופרת איכותית טיפה יותר.

זה לא מאד יקר ונותן תחושה ממש טובה

זה משהו עם בלאי יחסית גבוה אז דווקא טוב שיהיה לך עוד אחד בבית כי יש להם נטייה להישבר בדיוק דקה לשבת/אמצע הלילה וכאלה..

אז הזה מטמו שיהיה ספייר, ותקפצי לחנות הקרובה לקנות צינור וראש ב30₪...

מהסתכלות עכשיו באינטרנט יש גם בפחות מ30 בארץ. החומרים והכוחות על השיפשופים יעלו כמעט אותו דבר.

יש לכל חברה כזה, למשל סנו אנטי קאלק.

רק שימי לב שאם את משתמשת על קרמיקה, להיזהר שלא יגע ברובה כי הוא אוכל אותה.

ולחלקים ממתכת או זכוכית זה מצויין, משפריצים, מחכים דקה ואז הכל יורד ממש בקלות.

אז כנראה זו חלודה ולא אבנית

מי היה היום באמבטיה עם חומצה וסקוצ'?

אני??

לאאאא

מפתאוםםםם

😳😳😳

😂

מה נעשה צריך שיהיה נקי

יש של אסלות שהוא חזק יותר משל המטבח

וכדאי לתת לו לשבת כמה דקות.

למרות שבעצם כבר אמרתי למטה שתחפשי חומר נגד עובש😅

חייבת שזה יירד התקלחתי עם כפכפים🤣🤣🤣

כי זו חומצה מאכלת

בסוף היא יכולה לעשות חורים ברובה ולגרום לנזילות אצל השכנים אז לשים לב

יש חומרים טובים שמנקים אבנית. אני משתמשת בחומר של שופרסל והוא מעולה. הבריק הכל. ברמה שהבן שלי שאל אם החלפתי לחדש

אני שמתי וממש רואים את הפס שהחומצה זלגה לה והוא נקי משמעותית יותר משאר הקרמיקה

זה גם לא בריא לנשום אותו אז אני בשגרה אדים אנטי קאלק אבל לעכשיו היה צריך משו חזק יותר

חומר מסיר עובש בכלל, כמו מלרוד של יעקבי.

אבל הרבה פעמים זה כתם עובש ולא עובש ממש ואז הפתרון הוא לחדש את הרובה. גם לזה יש כמו טוש כזה שאפשר לצבוע על הרובה. והוא מכיל בתוכו גם מונע עובש.

זה הקרמיקה ממש

כאילו יש עליה שכבה של לכלוך קשה ושחור

אקונומיקה או אנטי קאלק לא עזר רק 00

לא חשבתי על מסיר עובש…

למקלחון הייתי מנסה להשתמש באנטיקאלק של שירותים.

ומעודדת אותך שהתחושות ממש נורמליות ולוקח קצת זמן אבל מתרגלים!!

רק להיזהר... הם חזקים מטוד

לעבוד לפי ההוראות

ממש מבינה.

זה צורך מאוד נשי, לגיטימי ובריא.

אל תרגישי לא בני עם הצורך הזה, מה שלא תקין זה המצב הכלכלי, לא הרצון שלך לאהוב את העגלה.

כדאי לשתף את בעלך בצורך, כמה זה חשוב לך, גם אם בסוף תהיה עגלה שחורה לפחות תהיו בהבנה הדדית, זה המון. שה' ישלח לכם שפעעע❤️

כי לנבור במציאות של יד 2 זה גם הרבה השקעה במצטבר, וגם בסוף יש לך תחושה של חנק כלכלי.

אגב אנחנו גם קונים יד 2 מציאות וזה כיך ממש, אבל כשעושים את זה כשיש יכולת כלכלית, זה שונה ממש.

אני חושבת שהרבה זוגות דתיים מתחילים מלמטה ועולים עם הזמן (אבל אז גם המשפחה גדולה יותר)

כדאי לחשוב קדימה ואז לזכור שכרגע המציאות היא זמנית ואז זה פחות מבאס.

אנחנו מכרנו ספורטליין מצויינת ב1000 שח עם טיולון מהניילונים ושילדה ואמבטיה במצב ממש טוב.

לדעתי שווה לחפש בתקציב הזה ולא לכוון רק ל400 שח שזה ממש נדיר או חדש לגמרי.

אין פה עניין של תכנון כלכלי כרגע.. אין יותר אופציה מצד המציאות לעבוד יותר..לא לי..ולא לו.. בהמשך מאמינה ומקווה שיפתח יותר אופציות..הוא מרוויח בסדר. אני לא בנויה לעבוד מלא עם כל הילדים ולידות וכו.. כשהשלב יהיה מאחורי יהיה קצת יותר אומר.. ומקווה גם שעסק שמתכננת להקים יצליח

אבל

זה פחות השאלה

כי תכלס

יש את הכאן ועכישו

והנה ..1000 שח מבחינתי זה המון

אין מצב שאוציא על עגלה

לא בכיוון בכלל

בעודכחודש

ספורטליין אפורה

מאוד נהנתי איתה במצב ממש ממש בסדר

תעדכני אם זו עגלה שתהיה לך טוב

שגם סליו לדעתי

לק"י

משהו פרקטי- אפשר לשים תינוק קטן גם בטיולון קליל. יש מזרונים לטיולונים.

אלא אם כן, את בונה על להשכיב לישון באמבטיה.

דווקא עריסה הכי קל להשיג, כי יש גמ"חים להשאלה, ואז לא צריך להשתמש בעגלה בשביל שינה (אם כי גם זה בסדר, לפחות מדי פעם, בעיניי).

@אני נשארת אני.. היקרה, רק רוצה לומר לך על הפן הזוגי -

שחשוב מאוד שתרגישי שאתם שניכם יחד בזה. אז מה אם בעלך אדם פשוט יותר ופחות אכפת לו היופי של דברים. הבסיס הוא שהוא לפחות ידע כמה מאמצים נדרשים בחיפוש אחר דברים ביד שנייה, וגם מה המחירים של הדברים האלה בחנויות.

תגידי לו, "בעלי היקר, אתה מוכן לעזור לי לחפש דגם של עגלה שיהיה מתאים לכל הצרכים שלנו? נסתכל באתרים של חנויות, רק כדי לקבל רושם ראשוני, ואז תעזור לי לחפש במקומות של יד שנייה עגלה כזו במצב טוב."

ככה בתור התחלה תכניסי אותו לעניינים, והוא לא ימשיך ב"ריחוף" שלו...

בהצלחה, יקרה❤️ שה' ייתן לכם שפע!

(אגב, לפני כמה שנים אנחנו מסרנו עגלת אמבטיה במצב טוב מאוד - רק הסל למטה היה כבר קרוע. זה היה כשהחלטתי שיותר נוח לי להתנהל עם טיולון מגיל לידה. אז כן, לפעמים יש גם מציאות כאלה...)

זה טיולונים שנשכבים שכיבה מלאה.

ולא שייך לי לחגור כל פעם שנרדמים גם ככה בקושי יורדים מהידיים

ואז זה שומר על התינוק מנפילה כשהוא ישן ולא צריך לחגור. (לא להתחיל לעלות על אוטובוסים ככה, אבל בבית בהחלט אפשר)

מאוד אוהבת אמבטיה זה ממש המיטה שלהם רוב הזמן והמזרון נח ולא מיזע כהז של טיולון או ריפודית

ובכל מקום שהולכת איתם..אף אחד לא זרם על הגב אצלי

קיצר לא רלוונטי עבורי תודה רבה ❤️

בייבי בוס טייגר. עונה על הדרישות שלך. עגלה מעולה, אני משתמשת בה גם כטיולון. גלגלים גדולים. נוסעת בדרכי עפר. מתקפל בנוחות אחרי שמבינים את הקטע.. וקלה יחסית, גם עם האמבטיה.

ב"ה במצב כלכלי יחסית סבבה, אבל בעלי מאוד חסכן ולא אוהב להוציא כסף על דברים שבעיניו סתם, וחא כ"כ מבין למה חשוב לי גם המראה או דברים שהם לא הכרחיים ממש

וגם הוא פעם ממש לא היה מבין במחירים של דברים והכל היה נשמע לו יקר, ופשוט הייתי שולחת אותו כל פעם לעשות לי סקר שוק של כמה הדברים עולים לא ביד שתיים או במבצעים או עלי אקספרס כדי שיבין על מה אני מדברת ולמה מה שאנירוצה זה זול יחסית ולא יקר... בהתחלה ממש הייתי שולחת אותו על כל דבר והיום הוא כבר עושה את זה בעצמו, סתם חיפוש מהיר בגוגל ולהסתכל על התוצאות הראשונות לראות מחירים פחות או יותר (ודרך אגב, ככה ראינו כמה דברים שרצינו לקנות יד 2 כי חשבנו שיהיו יקרים ופתאום מצאנו בתקציב שלנו לא יד 2)

הוא אמר לי פעם שגרמתי לו לדמיין שאפשר למצוא הכל בזול מרוב שהתאמצתי למצוא מציאות טובות וזולות

אבל זה לא ממש עוזר

אגב הוא לא אומר מילה

הוא מסכים תמיד לכל בקשה שלי

פשוט

מרגישה שבלב מבחינתו זה מיותר..

ואפשר לשאול איזה עגלה? לי נשברה השבוע ספורטליין וגם לא מצליחה להתקפל, בעיקר לא מצליחה להשכב אחורה

ספורטליין היתה לי יחסית עמידה ..אבל נשברה לה פעם אחת הידית אחיזה

וב4 שוב פעם משו

רק שב12 הבאתי את המבושל,

ואז ב4 אפשר איזה פרי,

ובערב שוב ארוחת ערב בסגנון של הבוקר.

והנקה לפני השינה ולפעמים בלילה אם התעורר.

לגבי הלילה, לפי מה שזכור לי עד גיל שנה חשוב תמ"ל או הנקה, אז כל עוד יונק לפני השינה וגם בלילה לפי דרישה נשמע לי מספיק אבל אני לא מומחית.. בגדול אין סיבה שיאכל עוד בלילה

אבל נראה לי צריך 3 ארוחות גדולות ועוד שתיים ביניים

אז נגיד

כשקם אוכל משהו קטן

8:30 א. בוקר

12:00 בערך א. צהריים

אזור 3 נגיד א. ביניים (פרי/ כריך קטן)

ואזור 6 א. ערב.

כמובן תתאימי ללוז הכללי של כל המשפחה..

ב12 באמת ארוחה או ארוחה קטנה.

במעונות בד"כ ב12 זו ארוחת צהריים מבושלת, וב3-4 פרי ופרוסה. אבל אני משערת שלך נוח יותר לבשל אח''כ אז אפשר להחליף ביניהן ולתת לו ב12 פרי ופרוסה.

את לא רוצה לתת לו הנקה ב6 וחצי - 7 ?

(גם כי מבחינתי ביסקוויט זה סתם ממתק לא בריא, וגם כי נראה לי שצריך קצת יותר, ובד"כ בבוקר ההנקה נחמדה)

בדכ ב12 הארוחה עוד לא מבושלת....

עכשיו באמת מביאה ב12 שוב לחם אבל זה לא יותר מידי?

הוא אוכל פרוסה+ בארוחה (רק את הרך)

אז התלבטתי אם פעמיים ביום לחם זה הרבה.

ופרי לבד זה מספיק?

בעצם הכוונה לפירות טחונים? זה מספיק רק פירות בלי תוספת כלשהיא?

@יראת גאולה באמת קצת מציק לי הביסקויט בבוקר כי הוא קטנציק אבל אין לי רעיון מה להביא לו.

הוא רואה את אחים שלו יושבים לשתות ולאכול משהו ודורש גם אז הנקה לא תספק אותו, הוא רוצה לשבת איתם ומנסה לקחת להם את מה שאוכלים.

יש לך רעיון אחר בריא יותר שאפשר להביא לו לנשנש?

פרי זו ארוחת ביניים שלמה.

אפשר לחם פעמיים ביום, נשמע לי בסדר גמור. הוא אוכל עוד 3 ארוחות בלי לחם.

לפירות טחונים אפשר להוסיף כדי שתהיה ארוחה מלאה - טחינה או חמאת שקדים, או אבוקדו, וקוואקר (אפשר גם חתיכות לחם או ביסקוויט. חבל לדחוף פחות בריא אם אפשר שבולת שועל)

הוא גם בלי שיניים

ואפשר להביא לו פרוסה שיחזיק ביד ויאכל או שזה לא הגיל?

עכשיו חותכת לו לחתיכות קטנות

אצלי אכלו הכל בלי שיניים (יצאו השיניים בגיל שנה).

אני חותכת את הסנדויץ ל4, ונותנת לו כל פעם רבע ביד.

תפוחים אני לא מביאה כי זה באמת מלחיץ אותי. אבל פירות רכים אין בעיה. אגס אני הכי אוהבת לתת, חתוך לרבעים בלי גרעינים כמובן. אפשר בננה לא מדי רכה לחתוך למקלות, ענבים חתוכים לרבעים, קיווי, חתיכות שזיף...

אפשר גם בתוך נגיסון.

את כל אלו אני נותנת לפני גיל שנה.

כאילו זה ילד ראשון 😅

אנסה לתת לו ביד ונראה איך יילך

תראי איך הוא מתמודד.

אגס ממש נמס בפה, גם מנגו הוא רך, או אפרסק. אפשר לחתוך לחתיכות צרות וארוכות.

והשיניים הראשונות יצאו לא ממש לא מזמן.

אבל אנסה שוב

הןא אמור להצליח לאכול גמבה גם בלי שיניים?

מלפפון קצת מסכים ללעוס אבל לא ממש אוכל, יותר מוציא

לק"י

אצלי הוא נוגס ומוציא.

אבך מלפפון בלי קליפה יותר בולע.

אני באמת לא כל כך מבינה לגמרי מה אתן מתכוונות

רצועות ירקות יכולות להספיק כאחת הארוחות? לזה את מתכוונת?

לק"י

בעיקר להתנסות ותעסוקה.

כן אפשר לתת מידי פעם שיתנסה.

הבן שלי גם אוכל לבד פירות קיץ רכים כמו נקטרינה. אני מקלפת לו חלק, שיוכל להחזיק איפה שהקליפה שלא יחליק לו, והוא יכול לאכול ככה פרי שלם.

בננה- אני חותכת חתיכה, ונותנת לו ישר ממנה עם כפית. בת השש גם מאכילה אותו ככה.

לפעמים אני שמה בתוך כלי את הבננה, ושופכת חמאת בוטנים/ טחינה/ שקדיה, ומאכילה אותו עם כפית.

התכוונת לתת לו בבוקר במקום ביסקויט?

לא חשבתי על האופציה, מעניין אם יזרום אחרי שהתרגל

תפו"א, גזר, בטטה קישוא

הבן שלי עוד לא בן שמונה חודשים והוא אוכל פריכיות ממש יפה (יכול לגמור חצי פריכית, בלי שיניים בכלל, רק במציצות ולעיסה עם החניכיים)

יכול לחנוק חלילה. אבל תבדקו אותי. מזמן לא הייתי על זה.

מפריכית

לא ידעתי שאסור

ב"ה הצלחנו להוציא לה את החלק שנתקע אבל זה ממש מסוכן

השעות שלך בסדר

רק החלוקה לעיקרית וביניים קצת לשנות

6 וחצי שבע- ביניים

יכול להיות הנקה/בסקוויט/ וכו

8 וחצי- ארוחת בוקר עיקרית

(חביתה/פנקייק/לחם/פשטידת ירק)

(נשנושי פירות)

12-13 ארוחה צהרים עיקרית עם חלבון/פחמימה/ירק

אחהצ- נשנושי פירות/רבע סנדוויץ

18-19 ארוחת ערב עיקרית

והדלמת הנקה לפיי שינה

לק"י

או שזה מתאים יותר לתינוקות שמקבלים השלמות של שאר הרכיבים התזונתיים מהנקה/ תמ"ל?

הבן שלי בן תשעה חודשים, עוד יונק/ מקבל תמ"ל כמה פעמים ביום, וחלק מהארוחות שלו זה מרק ירקות/ בננה/ פירות אחרים (לפעמים בתוספת טחינה/ חמאת בוטנים/ שקדיה).

אנסה להתארגן על זה מראש, נראה אם אצליח שיהיה משהו מבושל עד 12

הוא בלי מטרנה?

1. מקווה שאת נותנת לו מספיק לשתות

תכיני אולי קצת תה פושר ותעקבי ששותה הרבה

2. כדאי להוסיף ארוחה עם כפית שקדיה או כפית טחינה זה נותן הרבה וויטמינים לתינוק לבריאות ולגדילה.

3. תכיני לו דייסה ופירות זה טעים מאןד וממש בריא ומשביע - אצלי לפעמים פעמיים ביום אוכל את זה אם אין עדיין מבושל

דייסת קווקאר מכינים ממש בקלות בקערה עם מים רותחים

ואז אני חותכת בננה אגס ותפוח מקולף וטוחנת

ופה מוסיפה כפית שקדיה

וזה ארוחה מזינה ובריאה.

ואם אין לי זמן אני לוקחת גרבר מוסיפהלו כפית שקדיה ונותנת לאכול בכפית זה גם ממש בריא

לנשנוש ממליצהעל פרכית אורז יותר מבסקוויט

זה יותר נמס בפה ויותר בריא. .

אצלי אוכל המון אביטח ומלון לבד ממש אוהב למצוץ.

4. במבושל זה יכול להיות אצלו גם 3 ימים אותו דבר לא אוכל ממש בתפריט המשפחתי ככה שאפשר לתת לו לא באותו הזמן של כולם. אני שומרת מהמרק עוף בשבילו כמה ימים ירקות וקסןקוס.

5. וגם גילתי שפשטידות זה אוכל מצוין לגיל הזה אני מכינה בשבילו ירקות מגורדים קצת קמח ביצים ומלח משהו כזה. ויוצא רך

שותה המון מים

וכאמור, כל יום אוכל דייסת קוואקר עם פירות

תודה!

אנסה פשטידות, אולי גם הילדים האחרים יזרמו על זה