אני לא הרבה אחרי לידה עם עוד ילד קטן בבית, בעלי לא מגויס כבר הרבה זמן ואני בדרך כלל די נעזרת בו, תמיד היה חוזר מהעבודה להפסקת צהריים והיה חוזר 8 9 בערב כי נשאר ללמוד בבית כנסת... אז הזמן העיקרי שלנו היה בצהריים ואז הוא היה גם משחק עם הילד ונותן לי מנוחה או זמן לעשות דברים בבית, וקצת בלילה אם אנחנו לא גמורים מדברים וכו... פה ושם מכניס עזרה בבית... לאחרונה יש לו עומס בעבודה אז יש ימים שהוא גם לא חוזר בצהריים או שחוזר לקצת זמן(הוא עובד ביישוב שלנו) והוא רגיל גם לישון קצת בצהריים וזה גם אין לו אז הוא חוזר כל יום גמור ממש... וגם כשנמצא בבית יש לו עוד עבודות לעשות לעבודה...
יוצא שגם בנפש הוא לא כאן וגם כשהוא כאן ורוצה להיות, להתעניין ולעזור אין לו כוח והוא לא מרגיש טוב מעומס וכו... דברים מצטברים ואנחנו לא מדברים , הוא לא מצליח להתעניין בי וכשהוא כן זה מרגיש רק כדי לצאת ידי חובה ואין לו באמת פניות לשמוע... הוא מפרגן לי על מה שאני עושה בבית ועם הילדים אבל בסוף הכל נופל עליי וגם אם אני מבקשת ממנו עזרה פה ושם הוא לא תמיד מצליח לעשות והוא לפעמים שוכח... וגם מרגיש לי שכשהוא כן עושה משהו הוא מרגיש שהוא מילא את חובתו היום לימים הקרובים ואם אני אומרת לו שאני מרגישה שאין לו פניות לבית אז הוא מזכיר את מה שהוא כן עושה וגם אני מזכירה כי כן חשוב לי שירגיש טוב עם עצמו ושיראה שאני מעריכה את מה שעושה באמת מידי פעם הוא עושה דברים משמעותיים אבל אני עדיין מרגישה שהוא לא נוכח בנפש חוץ מהגוף לדוגמא חשוב לי שנדבר על חנוכה נתכנן ונעשה תיאום ציפיות ופשוט לא רואה מתי זה יקרה... יש לי בשבת ליל טבילה ובכללי יש סופש עמוס ואני בלחץ על לארגן שבת ואת עצמי וואלה חוששת שנגיע גמורים לשבת אני בגלל המטלות בית והוא בגלל העבודות ובכלל לא מחוברים בנפש וגם אני חוששת שיהיה פגועה ממנו... אתמול בלילה היה לי משהו משמעותי שהיה לי גם שבוע לפני ואז הוא לא התעניין איך היה ואמרתי לו שזה היה חסר לי ואשמח שיתעניין והוא ממש הקשיב וקיבל על עצמו ואתמול שוב הוא לא התעניין וכשאמרתי לו הוא ממש הרגיש נכשל ובעל גרוע והלך לישון בבאסה... אני לא הצלחתי להירדם אז כתבתי לו מכתב כשמאוד יצאתי מעצמי כדי לתת לו הרגשה טובה ושזה לא ירחיק בינינו והוא אפילו לא מצא זמן לקרוא את כולו... כששאלתי אותו הוא אמר שקרה רק חצי... מכתב לא ארוך כן?......
מה אני רוצה מכן? אשמח להתייעץ איתכם עד כמה להשקיע להתאמץ לשתף לבקש או האם נכון לשחרר להרפות לחכות שהלחץ יעבור או יותר מזה לחכות שהוא ירגיש בעצמו את החוסר ואז כשזה יבוא ממנו זה יהיה יותר משמעותי...??? לדוגמא היום זה היום דייט שלנו שזה בעיקרון ממש חשוב לו אבל בינתיים הוא לא אמר לי כלום על זה וואלה לא בא לי כל כך להגיד לו חוץ מזה שאין לי חשק להתאמץ לא בא לי להתאכזב מזה שהוא לא נוכח וגם לא בא לי שזה יעיק עליו , שאני יעיק עליו , שהזוגיות תעיק עליו ותוסיף לו עומס (יש לו הרבה עומסים בעבודה ומחוצה לה)
אז מה אתן אומרות? להזכיר לו על המכתב? על הדייט? לשתף אותו בחששות של הליל טבילה? ובכללי....
יצא ארוך תודה למי שקראה
)