כשמתנתקים ממסגרת דתית בדרך כלל בצבא או באקדמיה, מורידים את המתח הדתי והמחוייבות בצורה הדרגתית.

בפרט אם אתה לא נשוי ואם אתה מתחת לגיל 30 אפשר לעשות שינויים כאלה בחיים.

החרדים מתחנים צעירים ונשארים במסגרות דתיות עד כמעט גיל 30 אז ש להם הרבה פחות דתלשים.

וברור שהדברים מורכבים יותר, ושיש סיבות נוספות.

וחוץ מזה שאני לא מדבר על אף אחד באופן אישי. אני בכלל לא מכיר אותך.

זה הנקודה. שמעתי כל מיני סיפורים, ברובם זיהיתי נקודה משותפת - היה להם קשה לקיים מצוות ונמאס להם. דוגמה קלאסית - רצו לבטא כישרון מסויים (נניח אשה רוצה להיות זמרת) ולא יכלו להביא אותו לידי ביטוי בגלל הגבלות דתיות. ככלל - דיכוי יוצר מרד. מוביל לרצון לברוח.

הרבה פעמים זה לא שהם לא מאמינים באלוקים אלא קושי לקיים את המצוות.

יש בזה קצת משהו אינטואיטיבי ומולד, יש את אלה שנולדו לפרוץ גבולות ולא מצאו את זה בעולם הדתי.

חוץ מזה בשונה ממה שאמרת, לדעתי רוב הדתלשים יצאו מתהליך ארוך שעברו, חוסר שייכות, רקע קשה, טראומה, חוסר הבנה במהות / חיפוש אחר האמת בלי תשובות מספקות, קושי בקיום אורח חיים דתי.

מקווה שנתתי תשובה מועילה😊

אצלי זה היה ברור מקיף. השאלה מה "הצית" אצלי את הרצון בלהתחיל לברר היא מעניינת כי אני לא יודע להצביע במדוייק על משהו ספציפי. זה מין עירוב כזה של סקרנות, משיכה אחר חקר אמת, מרדנות ועוד כל מיני תכונות כנראה שאני לא מודע אליהן.

פשוט אובדן משמעות כללי. בתורה, הלכה. הכל.

אצלי זה כך לפחות.

אחת הבעיות המרכזיות היא חוסר העיסוק במטא-הלכה. מעטים האנשיל והארגונים שעוסקים בשכבות המטא של התורה, ורובם חרדיים כך שזה ממילא אפולוגטי ומטיפני.

אם את מתעניינת אז יש את הרב מיכי אברהם שעוסק בזה בצורה גאונית, ויש גם את מכון ידעיה (לדעת להאמין) שיש להם אתר מעולה ומעניין.

שאלת המשמעות שאת מדברת עליה היא עניין רגשי או רעיוני? כי העובדה דאדם מבין שמשהו הוא מת, לא בהכרח יהפוך להיות חוויה רגשית מספקת. זה לא סותר את האמת, אבל מקשה על ההתנהגות הדתית. מצד שני, האם נעשה עבירה מוסרית שאנחנו מבינים את חשיבותה רק בגלל שרגשית אין לנו חיבור?

כמובן שהשאלה הזו תלויה בשאלה הראשונה שהצבתי כאן.

לא מפרידה בין הרגשי לרעיוני. הכל מת מיתה אכזרית.

כשאני הייתי במצב דומה, הבנתי שהדבר הכי טוב הוא סטטוס קוו. ידעתי שאם אעשה שינויים אימופליסביים, יהיה קשה להחזיר אותם לאחור. העדפתי לשמור על סטטוס קוו ולהתעסק בזה כשאהיה פנוי רגשית לכך ואז אדע לברר לי. זו הייתה בחירה חכמה.

לדעתי (ומהמציאות שראיתי) אדם שעוזב את מה שהוא גדל עליו דבר ראשון יש לו אומץ, ואנחנו צריכים אנשים כאלה בעם ישראל, זה לא אומר שהאדם הזה עשה מעשה נכון אבל זה מעיד על כוחות גדולים שטמונים בו.

מכאן אני מגיע להבנה שלי לאירוע, אותו אדם שהגיע למצב הזה לא הגיע אליו פתאום, הוא לא בוקר אחד קם הוריד את הפאות זרק את הכיפה והתחיל ללכת למסיבות בתל אביב. הוא ניסה להבין לחקור וללמוד והוא מצא תשובות! אבל הוא לא האמין בתשובות כי הוא הרגיש שזה לא ממלא אותו! אדם כזה שהוא מלא כוחות חיים ומלא מרץ, קשה לו לקבל את התורה היבשה הוא מנסה להחיות אותה, ואם הוא לא מצליח להחיות אותה ולהתמלאות ממנה הוא  הולך ומחפש ריגושים אחרים שימלאו אותו, ואת זה הוא כבר מוצא בשעות הלילה בתל אביב...
(אני מדבר כמובן על אדם שגדל בסביבה תורנית איכותית, ולא על אדם שגדל בבית שהתורה היא המלצה נחמדה...)

סליחה על ההקפצה... 

בדרך כלל זה תלוי בסביבה,

דווקא סביבה של ישיבה הכי מאפשרת ומעודדת אורח חיים דתי ולכן בה ברור שאדם לא יפסיק את אורח חיים זה.

אבל כאשר אדם לומד באוניברסיטה, למשל, הוא כבר פחות לחוץ לקום לתפילה כי אם הוא לא יקום זה יהיה כזה "מוזר" כמו שככה היה נחשב בישיבה.

קיצר, אפשר להסתכל על שינוי הסביבה כמוקד שינוי אורח חייו של האדם

והלוואי שיתעוררו מחשבות

אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.

היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.

זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.

סיימנו תיכון לפני 3 שנים

ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים

אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם

יכול להיות שכעת אין לו קשר עם אף אחד מהישיבה התיכונית ולכן מיותר מבחינתו להזמין משם

כלומר בלי גטאות ומחנות השמדה?

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)

ונועד להיות כזה.

אני לא מסוגל להיות בהם. הרעש הורג אותי.

אבל כשאני צריכה כמה דברים מכמה חנויות אז זה המקום המתאים. פשוט להיות ממוקדת, להגדיר מראש מה אני צריכה

נתתי את ההקבלה כי יש על הקניון פרק של חיות כיס אאלט. וזה אחד המאפיינים שהם מונים שם

אני מבין שלאנשים נוירו-טיפיקלים המקום הזה הוא מקום בילוי.

אצלנו באמת יש חנות לבעלי חיים, עם בעלי חיים מקסימים וזה משמח להיכנס לשם,

לדבר עם התוכונים , להנות מהארנבות הגמדיות הפרוותיות והרכות, מהאוגרים הסיביריים

הרצים כמטורפים על הגלגלת....

ואאלט זה "אם אני לא טועה".

התכוונתי לומר שבפודקאסט חיות כיס יש פרק על קניונים ועל המחשבה שעומדת מאחוריהם, אם אני לא טועה במה שאני זוכרת.

בני אדם לא כל כך שונים מזה כפי שלפעמים חושבים...

סביב life style, סטיילינג, אופנה, שופינג, טיפוח

מנשים מצפים יותר

ומכאן הקניון כמודל אופנה וסטייל וכמקום שבו "הופכים" אישה להיות "אישה לפי הציפיות" עם כל מה שפ.א כתב

אני מבין בין המילים שאת לא בדיוק מנסה להיצמד אליהן.

(גם אני לא, בצד הגברי של העניין).

מה יש באינטרנט שגורם לך לשרוף זמן ?

(אלא אם כן התכוונת אינסטגרם טיקטוק וכזה ואזיותר מובן)

– המוח האנושי לא אוהב להתמקד כל־כך במשהו אחד לאורך זמן רב. זה מאוד קשה לשבת במשך כמה שעות ולהתעסק במשהו רצוף כמו ציור או כתיבה, למי שלא רגיל לזה. באינטרנט יש הרבה גירויים קצרים והמוח שלנו מת על זה (זפזופ בין אתרים, חדשות).

פעם הייתי אוהב לשחק במשחק מחשב מסוים אבל זה היה קשה לשבת עליו הרבה זמן בלי הפסקות של דברים אחרים (כמו קריאת מאמר).

– אני חושב שהאור במסך מרגיע/ממכר. המחשב/אינטרנט/UI בנוי בצורה מאוד מאוד כיפית ונוחה לעין והמוח די נרגע מזה.

– אתה תמיד יכול לעבור לטלפון בלי דפדפן או למחוק את הדפדפן מהטלפון שלך (אפשר לחפש מדריך), אם הבעיה שם.

להגביר שליטה ע"י

צמצום טריגרים

(לשים את הטלפון בחדר אחר/ לצאת החוצה בלי טלפון)

מציאת חלופות

(תחביבים/ לדבר עם אנשים/ לצאת לטייל)

אימון

(לשים יעד ריאלי ולהוסיף עליו כשמצליחים להשיג אותו)

אגב זה לא קשור רק לגלישה אלא לכל שליטה עצמית אחרת

(אוכל/ כעסים/ זמנים/ תקשורת תקינה/ גבולות)

כשמשפרים שליטה בנושא אחד

הוא יכול להשפיע על עוד נושאים

אבל להערכתי בגלישה באינטרנט דרושה הרבה הרבה יותר שליטה עצמית, לא יודעת לפעמים דברים גשמייח יותר קל. וקל גם כשיש איסור חיצוני - למשל שבת, לחכות בין בשר לחלב

שבשליטה עצמית יש מרכיבים:

רצון

טריגרים

מודעות

יישום

התמדה

בגלישה יש

רצון-

1. כמה מעניינת הגלישה (חדשות/ רשתות חברתיות/ ווצאפ)

2. מה התעסוקות החילופיות (עבודה/ תחביבים/ אנשים)

טריגרים-

1. מיקום הטלפון במהלך היום (כיס/ מול העיניים/ מונח בצד/ בחדר)

2. כמות התראות וצלילים (אצלי הכל מכובה, אין התראות/ צלילים למעט צלצול של שיחה ולפעמים גם זה על שקט)

מודעות

יישום

התמדה

דומים בכל נושא של שליטה עצמית

אחרת היו לך עיסוקים אחרים שהיו יותר חשובים לך, מעניינים אותך, התחייבת לעשות אותם כי אחרת תיפגע…

והוא קשוח בעיקר בגלל שהתוכן שיש בו הוא תוכן באיכות טובה ממש. כלומר, אני יכול לצרוך זבל (ואז לי אישית יותר קל להפסיק, רילס למינהם).

ואז מגיע איזה מישהו שאני מעריך עם סרטון שיש בו חכמה שאולי אני צריך לחיים שלי. ועוד אחד. ועוד פוסט עם טקסט מעניין, ועוד שרשור בפורום רגישים שאני מתעניין בו כי הוא באמת מקדם אותי בחיים.

והופס, עברו שעתיים.

אם אני לא אצרוך שעה ביום מדיה חברתית אני אבוד והמקצוע שלי מת ובעוד 3 שנים לא יהיה לי במה לפרנס משפחה.

אם אני נכנס לטוויטר כדי לקרוא חדשות AI כי זה מקור המידע הנכון אני נסחף לרעל של החדשות הרגילות ומבזבז עליהן את הזמן.

שעה טוויטר צריך.

שעתיים?

שלוש שעות?

ארבע?

אולי בשעה השלישית או הרביעית אני אמצא כתבה שתשנה לי את החיים (קרה במוצ"ש לפני שבועיים, עם Laguna AI)?

ובדורות קודמים, וגם היום למי שרלוונטי, יש הרבה שמבלים זמנים מאוד ממושכים בספריות וארכיונים לצרכי עבודתם.

גם בצורה הזו הרבה מהזמן "מתבזבז" עד להגעה למידע הרלוונטי.

שכחת לכבות את האור יערית, ונרדמת עם הספר ביד יערית...

ובכל זאת, ממכר פחות מאשר הדבר הויזואלי

רק לקריאה.

להגדיר זמן מסך ואז הוא יכול להגביל אותך בזמן.

אפשר גם להגדיר מצב ריכוז בשעות מסוימות שתצטרך אקטיבית ללחוץ על פסק זמן כדי להיכנס והוא יעיף אותך אחרי זמן קצוב.

תהיני בכייף משעות הפנאי שלך.

אני מכיר רק בפלאפון.

תחפשי איכות חיים או זמן מסך או ריכוז בהגדרות במחשב, אולי יש.