נשמה חיבוק גדול גדול ❤️

בסוף זה בירור מאד מאד חשוב. חיבוק. ככ לא פשוט.

הלב איתך!

אבל ההתפכחות שמגיעה איתו היא חשובה מאין כמוה.

אכן, סטטיסטית, עיקר הפגיעות מתרחשות במעגלי קירבה קרובים, וזה אומר שחלק מהתפקיד שלנו הוא לשים לב לתגובות חריגות של הילדים שלנו כשאנחנו אומרים שהם עומדים להיפגש/ להישאר בהשגחת מישהו גם אם הוא קרוב שלנו, גם אם הוא מהכי הכי קרובים שלנו.

להיות אוזן וכתובת לדברים שמפריעים להם, לדעת שאיתנו מותר לדבר על ה-כל ושיקבלו מאיתנו אמפתיה ואמון במילה שלהם אחרת הם לא יראו בנו כתובת לשיתוף.

והמון תפילות, בסוף יש דבר כזה שקורים ממש צמוד אלינו דברים נוראיים ובכל זאת הילדים שומרים בסוד מאיתנו כדי להגן עלינו. גם במשפחות שיש ערוץ דיבור פתוח. (יש פרק מאוד מטלטל בנושא הזה עם אורית נבון "הבן שלי הסתיר סוד")

להתפלל ולהתפלל זה מסוג המקרים שכשנחשפים אליהם מבינים עד כמה דברים לא באמת בשליטתנו, ועד כמה שומר פתאים ה'.

חיבוק גדול🤍

בתור מי שגם נפגעה במשפחה (המורחבת),

יש לי מלא לומר.

כרגע עמוסה ולא יודעת אם אתפנה לזה.

אבל בכל זאת רוצה להניח פה:

שאלת איך מונעים. לא להשתיק קולות פנימיים על משהו שנראה לנו חריג / לא נוח לילדים שלנו.

מותר לדבר עם אמא

על *הכל*

שיח פתוח ומקרב ולא שופט.

יעזור גם להיות מודעים וגם לספר אם חלילה קרה משהו

שגילתה שבעלה פגע במשפחה הקרובה... שלה.

זה כואב ובלתי נתפס.

מצטרפת לקודמות,

בתור אחת שחוותה פגיעה מינית מתמשכת בילדות. הקטע הכי קשה בזה היה שההורים ידעו מזה ולא עשו כלום כדי לעצור הפגיעה, ככה זה נמשך מספר שנים.  בהתחלה עוד שיתפתי עד שבהמשך לא ראיתי בזה צורך כי לא היה מענה / שינוי..

אם הילדים שלך (חלילה) ישתפו במשהו - לא משנה מה תעשי אבל תראי להם שאת לפחות מנסה. בילדות את הדמות שעליהם הם סומכים, את חייבת להביא להם משענת.

חיבוק על התחושות,

זה באמת גילוי נוראי 

מזעזע!!!

מקווה מאוד שהם ביקשו את סליחתך אלף פעמים ויותר.

שהם הקדישו שנים על שנים מחייהם להתחרט עד דכדוכה של נפש על זה שידעו ולא עשו מעשה.

ואת ראויה לכל חיבוק שבעולם. לכל נחמה. לכל ריפוי שיש...

מה מצבך כיום?

*זו כמובן לא אני...

וזה פצע לכל החיים

אבל אסור לשכוח שיש מורכבות רצינית בחיים.

אם זה בתוך המפשחה וזה למשל האבא, והוא אלים והאמא נורא פוחדת ממנו וגם פוחדת להתגרש ולא יודעת איך להגיב כשהבת מספרת...

לא מצדיקה בשום צורה. שום צורה

אבל אני חושבת שאחרי שנים בשביל ריפוי צריך להכיר בכל המכלול ולאפשר ללב לקבל בלי כעס את מה שהיה.

זה יעזור ללב יותר מאשר כעס לתמיד על ההורים.

החיים ממשיכים והלב מחפש להשלים את כל החלקים של הפאזל על מורכבותם.

זו רק עניות דעתי.

כשכעס מוצדק הופך להיות מודחק,

הוא מתהפך כלפי האני.

אשמה. שנאה עצמית. דיכאון. הרס עצמי.

לכעוס את הכעס של אותה ילדה (נערה?) שהתחתנה לעזרה על דבר כזה

והוריה פשוט לא עשו כלום

או עשו את המינימום

או שלא ווידאו שזה נפסק

זה חלק מהריפוי.

להבין שהיה מגיע לה עזרה, סיוע, ריפוי

שיתאמצו בשבילה!!.

וכן, גם אם האמא נשואה לבעל אלים ופוחדת.

עדיין

יש

לה

אחריות.

פחד זה לא תירוץ.

חשוב לבטא רגש ולא להדחיק אותו בשום אופן ובטח לא לתת הסבר חלופי.

הגישה שלי זה לטווח המאוד רחוק.

בהנחה והביטוי הרגשי כבר קיבל את המקום שלו, כבר שוחררו הרגשות של הזעם,

הסליחה זה לא בשביל הפוגע, זה בשביל הנפגע.

להגיע לשלווה.

בלי בלי בלי בלי לוותר עליה.

זאת אני מקודם אנונימית אחרת - הריון ולידה .

את צובעת את זה כאילו זה שחור ולבן, ובאמת זה הרבה יותר אפור והרבה יותר מורכב.

אני לא יודעת לְמה אנונימית #2 התכוונה אבל יכולה להסביר קצת מהחוויה שלי.

גם אצלי ההורים שלי ידעו שזה קורה. אבל את יודעת למה הם לא עשו כלום? כי זה לא היה נראה כמו פגיעה! בהקשרים מסויימים, גם לחיצת יד יכולה להיות פגיעה. ויכול להיות לדוגמה שבמשפחה מסויימת מקובל לנשק על שתי הלחיים כשנפגשים, ומישהו מנצל את זה כדי לפגוע.

ועוד משהו חשוב. כשזה קרוב אלינו, נורא נורא קשה לפקוח את העיניים ולשים לב שמשהו בעייתי. בהמון תחומים רגשיים זה ככה. הרבה פעמים מה שעוזר זה מבט של מישהו חיצוני שאומר "שימו לב, ההתנהלות הזאת לא בסדר!". זה מנגון הגנה של הנפש שרוצה לשמור על עצמה.

אני מאחלת לך שאף פעם לא תעמדי בניסיון הזה, אבל נשמע שאת מדברת ממקום מאוד חיצוני. הרבה פעמים גם ההורים הם קורבן של הפוגע. לא באופן מיני, אלא בהתנהלות. פוגעים הם אנשים שתלטניים ומניפולטיביים, והם מומחים בלתמרן את האנשים סביבם שיאפשרו את המצב הזה ולא יפריעו להם.

עם כל הכאב, והתביעה מההורים למלא את תפקידם, נראה לי שיש כאן מקום למעט חמלה ולימוד זכות.

אבל לא ידענו על זה אז...

רק ראינו שהא נמנע מלהגיע לכל מפגש בו הדוד נמצא, לא הבנו למה הוא מחרים את המשפחה הזו.

רק בשנים האחרונות זה התתגלה.

עשינו שיחת בירור. ניתקנו קשר. אמא שלי לא דיברה עם אחותה (אשת הפוגע)- ואחותה היא החברה היחידה שלה בערך.

מאז גם הפוגע ואשתו התגרשו. לא ברור אם זה בגלל זה.

אני אגיד לך משהו- ברגע שילד מספר להורה שמשהו לא תקין קורה, ואכן התברר שהיה פה משהו לא תקין

בעיניי זו חובה ראשונה במעלה "להפוך את השולחן" כדי לוודא בכל וידוי אפשרי ש: 1. זה לא יקרה שוב
2. הפוגע ייענש

גם אם זה אבא שלי, גם אם זה בעלי, גם אם זה אחי. זה לא מעניין. 

זה צריך להיות חד. כואב. קשה.

אין פה מקום לרחמים כי זה מישהו קרוב.

ברגע שמערבבים רחמים על הפוגע, זה הכי מסוכן בעיניי.

כי כאילו יש איזה שווי בין הפוגע לנפגע. כאילו הפוגע ראוי לרחמים מצד זה שהוא קרוב משפחה. לא ראוי ולא נעליים.

ככה הנפגע חווה פגיעה נוספת:
אין לו אמון בעולם
וכנראה זה מגיע לו, כי אמא ואבא לא עושים כלום

ולאף אחד לא מגע להרגיש ככה!

ועדיין זה בא בגלים.

צריך להבין שפגיעה מינית, במיוחד בגיל ההתבגרות, ועוד יותר באנשים מופנמים-

יש לה כוח רציני בלהרוס חלקים נרחבים בנפש.

גם ככה בגיל הזה יש הרבה בושה סביב מיניות. בטח אצל בנים שגדלים בישיבות.

ואז בא אדם קרוב ומתפרץ לך לדבר הכי כמוס הזה.
זה אין לתאר.
 

בהצלחה לכם במשפחה ולכל מי ששיתפה פה

בעז״ה שנצליח שהעולם הזה יהיה יותר טוב❤️

רק התחברתי כדי לאחל לך שלעולם לא תעמדי בסיטואציה הנוראית הזאת.

אני נפגעתי מאח שלי, לא רוצה לדמיין מה אמא שלי הייתה צריכה לעבור כששיתפתי אותה.

ואפילו שאני בעצמי נפגעתי, אין לי מושג איך הייתי מגיבה במקומה ואם הייתי מגיבה יותר טוב. ומתפללת כל יום שלעולם לא אצטרך לדעת ולא אעמוד בניסיון הזה.

לפעמים לבחור בין ילד שפוגע לילד שנפגע זאת בחירה בלתי אפשרית. שניהם הילדים שלה. שניהם במצב קשה, כל אחד מהכיוון שלו.

והיה לי חשוב לכתוב את זה כי כן יש מקום לחמלה כלפי ההורים שעומדים בסיטואציה בלתי אפשרית ולא תמיד מגיבים כמו שאנחנו מצפים.

ומצטרפת לאיחול שלך מכל הלב. כנ"ל לגבייך.

לו הייתי מתמודדת עם פגיעה בין האחים, הייתי קודם כל שולחת את הבן לטיפול, ודבר שני אוסרת עליו להתקרב לבת. ממש ברמה של לעשות מארבים ולראות האם הוא עושה זאת או לא. ואם כן- עונש. 
כמובן שמדברת אתו תוך כדי על דחפים ועל מיניות ועל הקושי בשליטה בזה. מניחה שבעלי ידבר על זה יותר טוב, כי הוא מבין בזה.

אבל והיה והוא "לא שולט" בזה- מרחיקה אותה ממנו ברמה שאין מצב שהם לבד.

ואם קרה מצב כזה- הבת שלי פונה אליי על המקום (בתקווה ממש)

הבן הוא לא מוקצה ולא מנודה. הוא אהוב ויקר.

אבל הוא עושה מעשה רע. רע מאוד.

וצריך לשדר לו את שני המסרים האלה בו זמנית (ונכון, אני לגמרי באוויר עכשיו, חכמה של מקלדת)

וחשוב לי שגם הוא וגם היא ידעו ויפנימו את זה.

שמעשה כזה של פריצה לתחום הנפש והגוף, הוא מעשה רע שאסור שיישנה.

אני בשום אופן לא רוצה שהבת שלי תחמול עליי. שתבין אותי.

זו טעות של נפגעים.

לקחת על עצמם את האחריות. (ואני כמובן כמובן שלא רוצה לפגוע בך בדברים האלה. אני אומרת את זה בכלליות, ולא מתוך שום מקום פרטי אלייך)
אני רוצה שהיא תטיח בי "אמא, איפה היית? התפקיד שלך זה להגן עליי! לשמור עליי! להדריך אותי בעולם הזה! למה לא ראית?"
כי זו האמת!
ועדיף לי הקול הבריא הזה של האמת

מאשר איזה קול עצוב וכואב של "אמא אני מבינה אותך"

תהיה לי חמלה כלפיי עצמי,

אבל גם חוש מוסרי ברור שלא תפקדתי כראוי ושהבת שלי צודקת ושאני צריכה לשנות את דרכיי וגם לפצות אותה.
 

ושוב, מקווה שאת לא נפגעת באופן כלשהו מדבריי.

האחריות היא של אחי שלא שלט בעצמו ושל ההורים שלי שלא הדריכו אותו כמו שצריך לקראת גיל ההתבגרות.

ויש בי כעס על אמא שלי על התגובה שלה באותו רגע וגם שנים אחר כך (עד היום בעצם, היא עוד לא מבינה מה הבעיה במה שקרה ולמה זה עדיין מעסיק אותי אם כבר הפסיק)

אבל גם רחמים גדולים כי היא באמת מסכנה, גם לא מבינה כלום וגם זה סוג של לבחור ביני לבין אחי.

מעניין, למה את חושבת שזאת טעות?

אני לא חושבת שזאת טעות, אני חושבת שזה דווקא מהמקום שאני אחרי הרבה טיפולים ועיבודים של הסיפור. בהתחלה הכעס על העולם ועל כולם היה מאוד עצום.

אני לא רואה שום תועלת בלהטיח באמא שלי כי היא באמת באמת לא מבינה. זה לא יעזור  ועוד עלול לפגוע בי יותר.

ואני חייבת לציין שהתגובה הזאת נשמעת שונה ומבינה יותר מאשר התגובה שעליה הגבתי, ששם היה נראה שלא מעניין כלום ואם מישהו פוגע זה סופו ואין כלפיו שום רחמים ואין מקום לעזור לו לצאת מהמקום הזה ולהשתקם.

היטבת להגדיר - ההורים פשוט לא מבינים מה ההיסטריה, לא מבינים על מה הדרמה. מבחינתם הלכתי לטיפול- מה עכשיו? הם ממש לא מבינים. 

אני כרגע בשלב בחיים בו רוצה רק לנסות לסלוח, לכבד אותם בלב שלם. לתת להם להזדקן ולמות בלי מצפון. 

בכלל לא מבינים למה צריך טיפול, במיוחד שכשהלכתי לטיפול זה היה כמה שנים טובות אחרי אז הם לא הבינו מה נזכרתי בזה בכלל.

מבחינתם הם עצרו את הפגיעה ברגע שסיפרתי ושם נגמר הסיפור.

אני לא מכירה אותך או את אמא שלך או את פרטי המקרה.

ובכל זאת, 
גם אם האמא לא מבינה עניין,

לדעתי צריך להבין שהיא חטאה לתפקידה *באירוע הזה*.

שזה שהיא לא הייתה עירנית, ואפשרה את הפגיעה במקום מסוים, זה נורא. בטח אם היא ידעה ולא עשתה מאמץ שזה ייגמר.

אמא היא לא כל יכולה וגם לא עציץ. היא משהו באמצע.

אבל בהחלט מצופה מכל אמא להיות מגן עבור הילדים שלה. גם מאבא, כמובן.

ופאסיביות במקרה כזה זה לפגוע בילד בצורה פאסיבית.

יש מה ללמד עליה זכות במכלול. היא עשתה הרבה, וכנראה שהיא עושה הרבה עד היום. וודאי יש לה גם הרבה תכונות נפלאות.

אבל לא חושבת שיש מה לרחם עליה בנוגע לפגיעה המינית.

יש מה לרחם אך ורק על הנפגע.
ומקומה של האם\האב זה להבין את עצמם ולא להיכנס לסרט של הלקאה עצמית

לתקן את הרטשם של העוול כלפיי הילד

ולעשות מעכשיו מה שאפשר לעשות (כמו שאמא שלי נתקה קשר עם אחותה, גם אם הפגיעה הייתה מלא שנים לפני)

 

רק שאני לא חושבת שהמקום שלי כנפגעת זה לדאוג שהיא תבין שטעתה. (או של כל נפגעת אחרת)

אני צריכה לשקם את עצמי וזה מה שמעניין אותי, ולא בטוחה שאם אמא שלי תגיד "טעיתי" כי אין לה מה לעשות מעבר כרגע אז זה ישנה לי משהו.

ותודה לך שהתייחסת.

מאחלת לכולנו שלעולם לא נעמוד בהתמודדות הזאת ושהעולם כבר יהפוך למקום טוב ובטוח לכולם.

אבל-

העמדה פה מאוד חשובה.

הילדה צריך להרגיש אותה. עמדה של- אני פועלת כדי להפסיק את המעשה האסור.

אני לצידך. אני רואה אותך ואכפת לי ממך.

אני הכתובת שלך, גם אם את לא מרגישה ככה. אני רוצה להגן עלייך, ואני מוכנה להשקיע בזה מאמץ, זמן וכסף.

ולגבי האח הפוגע-

אתה טוב. אתה ראוי לאהבה. אתה הבן שלי.

קשה לך לשלוט במיניות שלך ואתה לא מבין למה זה גורם.

עליך להפסיק תיכף ומיד. נלך לטיפול יחד.
אבא יותר מבין מה עובר עליך. הוא יעזור לך לתמלל את הסערה הרגשית הזאת.
נעבור את זה יחד.

זה קשה מאוד, ואני מאמינה שהורה שעולה על זה שיש פגיעה בין האחים- צריך בעצמו סיוע דחוף.

העיקר זה לפעול מהר ולקבל את הסיוע הדרוש

ההורים ידעו, כי זה גם בוצע מולם.

הייתי בזמנו ילדה בת 12-13, אחות לאח מתבגר שעבר משבר בגיל ההתבגרות. במסגרת המשבר הזה הוא פגע בי מינית אם זה בנגיעה על החזה / ניסיון להגיע למקומות מוצנעים אחרים, חשיפת איברים שלו במצבים שונים (וד''ל). שיתפתי את ההורים בזה, בחלק מהפעמים זה גם התבצע מולם - אני שוכבת על הספה בקריאת ספר ואמא שלי יושבת בצד השני של הסלון. ייתכן ואני אשמה חלקית בכל זה, הוא אמנם עבר משבר אבל אני לא הייתי אמורה לספק לו את ה"שירות" הזה. בתור ילדה בת פחות מגיל 12 לא באמת הבנתי את המשמעות. מבחינתי זה היה עזרה לאח מתמודד, רציתי שיהיה לו טוב. אולי אפילו מאין "חסד" כי האח הזה עבר קשיים והרגשתי שעם זה אני עוזרת לו. שילוב של חוסר מודעות ודאגה שווה לשני הילדים גרמו להורים לא להצליח לתת מענה לשנינו. רק אחרי שנתיים שיתפתי על זה יועצת בבית ספר שכנראה שמה לב לשינוי אצלי - רק אז הרווחה נכנסה לתמונה (האח מאז עבר משבר נפשי ונמצא כיום שנים אחרי המסגרת דיור מוגן).

אני משתדלת לא להאשים את ההורים (חייבת לומר שעמוק בתוך הלב אני כועסת, מאוד!!!). בכל תקופה הפגיעה צפה מחדש. זה מעבר להצפה של הפגיעה, יש פה הרבה דברים נוספים.

ההורים שלחו אותי לטיפול אצל אחת שמטפלת במח אדם / שלושת המימדים - טיפול שלא הכי מתאים לנפגעות. בהמשך הלכתי עצמאית לטיפול אחר.

משתדלת לא לכעוס על ההורים, זה לא באמת ישנה את התמונה הקיימת.

לפותחת - שוב חיבוק על הכל!!!❤️❤️

לא פשוט בכלללל

חיבוק יקרה על הקושי שעברת!!!

מזדהה איתך ממש, רק שאצלנו זה קרה בצד שלי.

בתקופה הראשונה  זה זיעזע אותי נורא, הייתי צריכה לשמוע מוזיקה כל הזמן כי בשניהם שהיה לי ריק במוח זה מיד צף לי  מחשבות. לא הייתי מסוגלת שבעלי יתקרב אלי כי כל מגע היה טריגר והציף אצלי את זה במחשבות.

עם הזמן זה הלך והתאזן. קיבל אצלי מקום שפוי יותר בראש. למדתי שהעולם לא מורכב מטובים ורעים אלא זה מסובך יותר. אני בוחרת להאמין ביכולת של אדם לבחור ובאפשרות שפתוחה לכולם לתקן ולשנות ולבחור בחיים טובים. הפוגע בכלא, אני לא מרחמת עליו לרגע אבל כן מקווה שיהיו לו חיים טובים יותר בהמשך.

מצטרפת לפחדים שלך. אני משתדלת לתת במה פתוחה לדבר ומשתדלת לא לסמוך על אף אחד יותר ממה שחייבים. מודה שהיו לי שריטות בנושא כבר ממזמן, וזה רק העמיק לי את הפחדים.

אולי תזדהי עם המתואר בסיפור

חיבוק גדול גדול!!

שוברת שתיקה - פרק א' - בין הזמנים

מייד אחרי הלידה🤔 אם אני רוצה להתפנק ופרטיות זה או ההורים שלי או הבית שלי ובעלי יוצא עם הילדים.

אבל לפעמים מידי אדישים…

זה נחמד שיחסית אין דרישות

אבל זה מעצבן ההרגשה שאתה יותר מידי 'דרך אגב'

שיהיו בריאים…

לא בדיוק מבחירה,אבל האמת שהיא עזרה לי מאוד עם התינוק. ייאמר לזכותה.

באיזשהו שלב, אחרי שבועיים בערך, הלכתי שבוע לאמא שלי ואז חזרתי אליה לעוד שבועיים וכבר עברנו דירה

זה לא תמיד נוראי.

אבל אם את רוצה להשוות חמיות איומות אני לוקחת בהליכה,

חמותי אחרי אחת הלידות באה להתארח אצלי,נחתה לשבועיים פלוס ולקחה את בעלי לטיולים אין סופיים בבתי קפה,בזמן שאני קרסתי בבית עם ילד בן שנה וחצי וניו בורן בן פחות שבוע בלי אפשרות אפילו ללכת נורמלי לשירותים,וכשהעזתי להגיד מילה נפגעו עד לב השמיים,לא רק שאני לא מארחת ומבשלת,אני גם כועסת שהיא לקחה לי את הבעל לטייל....

יום שישי בצהריים עוד לא עשה קניות,מי דיבר על בישולים בכלל?

לא מדברת על זה שכמה שהשתדלתי שיהיה נקי היה רק בלאגן,בכל זאת בית מלא ילדים, וכי היא בהחלט מעבירה ביקורת.

ובעלי עוד אחר כך שמע כמה אני מפונקת....

שהרי יש לי לידות קלות...(נכון מהרגע שהגעתי לביח עד הלידה היה פחות מ10 דקות אבל תשיעי שלם היו לי צירים כואבים ממש שלא ישנתי בגללם,והייתי פשוט מותשת אחרי הלידה).

ושלא טוב לה אצלנו.

אז תמיד יש יותר גרוע.....

אני רוצה להגיד לך כל הכבוד ששרדת כדי לספר.

ואני גם רוצה להוסיף שעיקר האשמה היא על בעלך.

התפקיד שלו הוא לעצור אותה מלהגיע,

לעצור אותה מלבקר את ההתנהלות שלך,

לגבות אותך בבית במשימות שבדר"כ הן שלך בשוטף,

ובטח ובטח שלא לצאת איתה לטייל

אני מקווה שבלידות הבאות הוא למד וזה לא יקרה

אבל:

א.היא לא גרה בארץ היא באה לארץ בשביל חתונה של אחיינית שלה לא בשביל הלידה.

ב.היא נחתה לא בקשה או משהו כזה.לא נתנו לבעלי אפשרות להתנגד.

ג.זה היה לפני המעט 9 שנים מאז ילדתי עוד כמה פעמים

פשוט הם חיים את חייהם ורוצים שהכל ישתלב בהם

ואם אתה לא משתלב אז למה מה הבעיה להשתלב

אבל אם אתה משתלב אז מה אתה רוצה נו השתלבת

מדו כזה…

וזה לא סותר שיכול להיות שהם אנשים מקסימים סהכ אבל מי שמארח יולדת צריך להיערך לכך, היולדת היא לא זו שצריכה להשתלב ולהתאים את עצמה..

לא עדיף לך להיות בבית שלך עם פרטיות נוחות ותזמיני לך אוכל?

כי בגלל שזה בית הומה

ויש הרבה אנשים

כן גם יכול להיות כיף שם…

וגם כי ברית יצחק אצל המשפחה שלי

ואבא שלו בניגןד למקובל לא יהיה הסנדק

ולא יעשו את הסעודה אצלם

אז אמרנו שנכבד בזה…

אבל לא יכולה להתווכח עם תחושות.. מקווה שיעבור בטוב♥️

במשפחה של בעלי העניינים האלו מאוד מאוד כבדים ונלקחים בכובד ראש…

זה הדבר הראשון שצריך להילקח בחשבון

אם טוב לך ככה מעולה

אבל אם לא - אז צריך להיזהר עם ריצוי כזה לדעתי

יש גם הרבה אפור באמצע כמובן, אבל טובת היולדת היא מה שחשוב קודם כל. בעיניי.

יכול להיןת שאם היינו יודעים שככה יהיה לא היינו באים

אבל לא ידענו

ואנחנו כבר פה

אז להגיד למה באתי לא יקדם אותי אז אני מנסה לראות את הטוב ואת הכיבוד הורים וזהו🙃 זה מה יש ועם זה (נשתדל) לנצח

ולהפיק לקחים ללידה הבאה חחח

😵😵

הייתי יוצאת מדעתי...

בעלך אירגן לך הכל?

מקווה שאת נחה ולא מארגנת בעצמך ❤️❤️

עכשיו הוא מארגן

אגב תזכירו לי גודש של אחרי לידה כדאי או לא כדאי לשאוב? אי אפשר לגעת בי זה לא נוח

ונשארת שפויה.

שימי כרוב לבן על השד, אבל רק לחצי שעה ואז להוריד ומחר (או אחרי 6-7 שעות מינימום) לשים שוב.

לא יותר מזה כדי לא לייבש לגמרי את החלב

👍👍

שאחרי לידה את מסוגלת לחשוב ככה! ולהבין שיש גרועים יותר ולהתייחס לזה בזרימה וברוגע!

אחרי לידה הכל מבחינתי נורא וגורר בכי אוטומטי בלי טיפת שכל שמסוגלת להכנס..

כל הכבוד לך! ומזל טוב!

אני מראש מבינה שאף אחד לא חייב לי כלום

אז לא הייתי מתעצבנת

אחרי לידה אני/בעלי דואגים בעיקר לנוחות של עצמי

כל עזרה מסביב- בונוס

אבל אם אחרי לידה היו מזמינים אותי והייתי מחליטה לבוא לא הייתי עומדת בזה שלא ארגנו לי חדר

זה בעיניי בסיסי בהזמנה של יולדת גם אם אף אחד לא חייב לי כלום.

ולא הייתי מתעצבנת פשוט הייתי מבינה שאני לא באמת רצויה.

אם זה הבית בו שוכנת היולדת.

להקלה מינימלית

אני שאבתי דקה - שתיים מכל צד וזהו

פעם אחת הספיקה לי ואחר כך כבר היה קל יותר והתאזן

לפחות בהודעה את נשמעת שלקחת את זה בקלילות.. סחטיין!!!

לא לשאוב.

לסחוט להקלה

לא מרוקנת את השד. שואבת עד להקלה. זה משמעותי.

מזל טוב! תרגישי טוב!

אבל לקטנים את יכולה לקרוא בחומש לפני ולדבר אילם על נושאים מרכזיים

של אמילי עמרוסי.

גילאי 3-4 כזה.

בדרכה של תורה - מכון הר ברכה

זה מבוסס על הפסוקים, פחות מדרשים ופירושים.

זה עלון למשפחה שיש בו המון דברי תורה וגם פרשת השבוע לילדים

אנחנו לומדים אותו יחד כבר כמה שנים

שנקראת "סיפורי התורה שלי" בהוצאת מעינותיך.

ספר לכל חומש.

לכל פרשה יש: נושאים בפרשה, סיפורים קצרצרים על נושאים מהפרשה

ו3 סיפורים ארוכים שהם או סיפורי הפרשה עצמה בדרך סיפורית או סיפורים על נושאים/מצוות מהפרשה.

יש גם ציורים מתוקים וזה מצוין.

יש את הסדרה הזו בגרסה הבוגרת שנקראת "התורה שלי", בה לכל פרשה יש את הפסוקים מהתנך וגם סיפורים.

לנו יש את סדרת "סיפורי התורה שלי" ואני ממליצה ממש. (העדפתי אותה כי מותאמת יותר לגילאים הצעירים-גן בתחילת יסודי)

היינו עוברים באחת הסעודות על נושאים מהפרשה ומספרים סיפור.

כיום הילדים כבר קוראים בעצמם.

רק עכשיו קלטתי שכתבת שיש לך את זה

זה ממש משפיע על כל היום ועל ההרגשה האישית.

ואני מאוד רוצה את זה-

לקדם דברים שאני יודעת שצריך לקדם

שחשוב מאוד לקדם

יש את הכל בתוכך,השאלה היא מה יעזור לך להוציא את זה לפועל/ מה כביכול מונע ממך

אני מאמינה שהטוב שבנו יוצא כשטוב לנו

תתחילי מזה. צעדים קטנים יומיומיים ועקביים שיעשו לך טוב. שינה טובה. פחות טלפון. נוכחות ברגע. הצבת יעדים ברורה, שיהיו גם ישימים.

את נשמעת אישה מדהימה♥️

מתקדמת קצת קצת קצת, רוצה יותר....

לא כלכך יודעת איך להציב יעדים קטנים אבל אנסה

מנסה לחושב איזה מסגרת אני יכולה לקבוע לעצמי כדי להתקדם

מין רוטינות של רפלקציה איך הולך עם המטרות

לא יודעת ככ..

תוהה איך לייצר זמן של הקדשה כזו לעצמי.

אני בבית עם בת ה 8 חודשים אז יחסית רגוע,

ממש רגוע... אבל גם אין את הפניות של לבד רגע...

ותודה על הפרגון!!🥰

שזה להגדיר לעצמך את המטרות שלך. עכשיו את יכולה לבחור אחת- שתיים משמעותיות מביניהם ולהתמקד בהם בתקופה הקרובה. כדאי לפרק כל מטרה למטלות קטנות ומעשיות שאת יכולה ליישם ביום יום...

מעניין אם זה יעזור

כי גם דבר קשור לדבר

אבל צריך להתחיל ממשהו....

של הרגל חדש.

כל ר"ח אני מחשבת על מה אני רוצה לעבוד בחודש הזה, אבל לוקחת דברים קטנים שנבנים אחד על השני

כך שמעתי מרופא בתחום המוח שעבדתי איתו.

ולמען הדיוק זה עדיין ברמת המחקרים הבודדים שסוברים ככה אבל בעיניי זה גם תלוי למה קוראים הטמעה ולאיזה סד גודל של שינוי.

בפועל ראיתי גם על עצמי וגם על הילדים שמספיק חודש בשביל להטמיע בגדול את ההרגל החדש ואפשר כבר להוסיף עוד משהו.

כמובן הרגלים קטנים לא משהו בומבסטי.

(יש לי משהו אחד שאני כבר מעל עשור נאבקת לשנות ועוד לא הצלחתי אבל זה יוצא מן הכלל)

כל שבוע 2 משימות זה ממש הרבה מדי לדעתי. אולי אם את מחלקת כל מטרה לחלקים קטנים ואז לקחת כל שבוע חלק קטן אחד זה יעד יותר הגיוני

כשאת הולכת על הרבה מדי בבת אחת זה גם מבלבל וגם לא מחזיק לאורך זמן

אני בעד לקחת שינויים לאט לאט ולעבוד על כל נושא בנפרד כדי שזה באמת יחזיק לאורך זמן...

רוב מה שכתבת

מפעיל אחד את השני

אם ישנים מספיק

עושים ספורט

כותבים מחשבות

עושים דברים שממלאים

אז

אפשר להיות שמחים אקטיביים ומגשימי חלומות

מאיפה מתחילים?

ברור מלישון

חוסר שינה זה הפוגם הכי גדול של החיים

אחכ צעד צעד

(אני עשיתי דרך מהקל אל הכבד

ממה שהכי קל לשנות

ואז שזה הופך הרגל

אפשר להמשיך הלאה)

רציני.

נשמע כמו רשימה של האישה המושלמת.

אפשר להגיע לכיוון, אבל כל החיים הם עליות ומורדות, ולהצליח להחזיק את הכל בו זמנית לפעמים לא מעשי.

אז חמלה, לקבל אותך כמו שאת גם ככה, וחמלה זה לא ויתור, זאת אהבה לא מותנת תוצאה, הסתכלות בעיניים טובות על עצמך והתקדמות איטית ובלי ביקורת.

ולדעתי היא הדרך היחידה להתקדמות בריאה, כי אם המניע הוא ביקורת ולא אהבה, האהבה העצמית גם לא תגיע כשתגיעי "לפסגה".

ובפן הפרקטי הייתי מתחילה מספורט וזהו, לא כל יום, תתחילי מפעמים בשבוע, זה יניע את הגלגל.

אני חושבת שאצלי זה יכול להתחיל מלסגור את הטלפון... אז עכשו סוגרת והולכת לגדול תודה שפתחת את השרשור הזה ועוררת אותו גם לרצון ❤️

ממש התחברתי לרצונות

ולרשימה הזו

ממש נשמע כזו שאיפה ענקית ...

אבל באמת מתחברת גם למה שענו לך זה להתחיל מקטן

לקחת מחברת ולכתוב תודות מסקנות מחשבות תפילות

ורצונות

ולראות איך מתקדמים... .

הלוואי שתצלחי ותשמחי בעצמך

גם מתפללת על עצמי

לצאת מהדכדוך

לאהוב את עצמי להעריך לפרגן

ולראות בהתקדמויות קטנות צמיחה.

לא לשאוף לקפוץ מ0 ל100

למחוננים שלא צריך מבחן בשביל לדעת שהם מחוננים. כאלה שזה בולט אצלם. ומשעמם להם ממש בשיעורים, אז רוצים שהם כבר יתחילו להיכנס לתהליך כמה שיותר מוקדם.

שאר הילדים זה כנראה מלחיץ אותם אז עדיף לחכות עם זה

בכיתה ב אלה ילדים שיש להם מאפיינים מאוד ספציפים שמפורטים שם..

אנחנו בסוף החלטנו כן להגיש אותה השנה

שפעם היו עושים את המבחן בב', תוכניות המחוננים היו מתחילות בג'.

אחר כך שינו את ההמלצות, אבל התוכניות עדיין מתחילות בג', אז כדי להתחיל בזמן צריך לעשות את המבחן בב'.

יש המלצות, אבל הן לא מחוברות למציאות בשטח.

בפועל המבחן הכללי שעושים בבתי הספר נשאר בכיתה ב', ומי שרוצה לעשות בג' צריך לפנות למשרד החינוך באופן עצמאי.

באמת לא ברור העניין.

אני פחדתי שאשכח לרשום אותה עצמאית בכיתה ג' כי כזאת אני, שכחנית, אז היא ניגשה למבחן בכיתה ב' וזהו

למה הם לא עושים הפוך? מגישים את כולם בג' ואותם חריגים שייבחנו לבד בב'? למשרד החינוך פתרונים...

כשאני הייתי ילדה היו נבחנים בג' ומתחילים בד', לדעתי בגלל לחץ מהורים הורידו בשנה.

אצלנו לדעתי הייתה עוברת גם בב', אבל חשתי שאין לה את ההבנה מה זה מבחן, כי אין אצלם מבחנים

אז ארשום בג' ושתדעו שזה החודש להירשם למבחן הזה

היא ניהול הכעס שלו, למה טיפול זוגי? נשמע לי הרבה יותר הגיוני טיפול אישי בשבילו... (או הדרכת הורים משותפת לשניכם, אם גם את מרגישה שאין לך כלים)

ברור לי שצריך פה גם טיפול בשבילו. הוא גם לא מסרב באופן נחרץ, אבל די תקוע עם זה. לבד כנראה לא יילך ואני מרגישה שזה כ"כ משפיע על הזוגיות שגם העבודה צריכה להיות משותפת וזוגיות, ואני מאמינה שעם מטפלת טובה גם העבודה הזוגית תשפיע ותתרום לכל אחד באופן אישי.

בנוסף, אני מרגישה שאנחנו לא רואים את המציאות בדיוק באותו מבט (הגיוני סה"כ) ודברים שמבחינתי הם חמורים מאוד , מבחינתו לא כ"כ נורא. זה הוא יכול ללכת לטיפול אישי ולעבוד על הדברים שמפריעים לו, אבל עדיין יהיה את הפער הזה בנינו. ועל זה אני רוצה לעבוד.

לדעתי טיפול אישי משפיע על הזוגיות לטובה יותר מאשר זוגי, אבל אם הוא לא ילך לבד אז טיפול זוגי זה באמת רעיון טוב. אולי לשקול מישהו שעושה גם פגישות אישיות עם כל אחד מבני הזוג לבד. (אין לי המלצות כי לא מכירה, אבל מאמינה שיש כאלה...

זאת הדעה שלי מהניסיון האישי שלי, אבל כמובן שבסוף כל זוג ומה שנכון לו

וברור שגם טיפול זוגי משפיע בהחלט לטובה🙂

גילוי נאות, אני מטפלת זוגית בשומרון

ויש עוד לא מעט

יש את שי יהודאי

מוריה סטולוביץ בפסגות

ואמיר דנה בבית אל

על אמיר דנה שמעתי כבר כמה פעמים. יש לך מושג איפה אפשר למצוא את המספר שלו? לא מצאתי באינטרנט…

אני לא מראה, חוץ מבעלי ולילדים (אחרי שהם יודעים על ההריון).

אבל אין לי בעיה שיראו.

נראה לי שבאלבום שלי מהילדות, יש תמונה שלי מהאולטרסאונד.

תמונה אחת ממש חמודה

שזה משהו פרטי שהגוף שלי עובר, כי גם באמת נפשית הריון ראשון זה תהליך גדול שעוברים. והיה לי מוזר להראות כי זה הרגיש חודרני. בהריונות הבאים כבר היה לי יותר קל לעיכול ההריון עצמו והרגיש לי פחות פרטי, אז לא היתה לי בעיה להראות

לא התעמקתי בזה.

תמונת אולטרסאונד אחת של כל אחד..

הראתי לסבתא שלי בהריון האחרון. והיא פשוט התרגשה בטירוף!

(למי שיש חח, הלוואי והיה לכולם, אבל לכולם שומרת תמונות לשים שם ביום שנגיע לזה)

יצא לי גם לשתף בווטסאפ המשפחתי בתמונות שיצאו יפה (בשלב יותר מתקדם שרואים ממש פרצוף וכו)

יש תמונות ממש מתוקות וכיף להתרגש ביחד.

בכלל לא חשבתי על זה... בעיני זה כמו להראות תמונות של התינוק❤️

ואין לי שום בעיה שגם סתם אנשים רנדומליים יראו 😅 חושבת שבהריון הראשון הראתי לכולם, מאז זה פשוט לא עד כדי כך מעניין אבל לא אני חושבת שזה פרטי / לא צנוע או משהו

אבל רק על הילדים,ויש לי 2, הוצאתי כבר אלף. וחסרים לי מגפיים לילדה כי מה שקניתי לא התאים בסוף. וגם לעצמי קניתי בנוסף כמה דברים.

ובקיצור - תנוח דעתך. בעיניי סכום סביר ביותר האמת. ונשמע לי ממש הגיוני לא להסתובב באף מקום עכשיו אחרי לידה. ותתחדשי♥️ וכל הכבוד שעשית את זה!!! החסכון בכסף לא שווה את הבריאות

אני גם קניתי בשיין ב800 לפני שבועיים אבל מראש קניתי כמה שמלות לאירוע, בחרתי אחת והחזרתי את השאר

וגם היה רשום לי שיש לי בערך 200 נקודות

ולא הבנתי איך משתמשים בזה...

אה ויש לי עוד ילדים שיהיו בריאים שעוד לא

"מסודרים "

קורה לכם שיש ילדים שלא רוצים את הבגדים שהם ירושה מאח גדול?

מה עושים עם זה ?בגדים יפים במצב מעולה!!

כלומר אם את משתמשת בהן זהנותן עוד הנחה. לא הרבה אבל נותן

לגבי החזרה - יש אופציה של החזרה בתוך "ההזמנות שלי". אני מבקשת שליח עד הבית.

מהעונה הקודמת!

😵

היום פשוט התעצבנתי עליה, נראה אם זה יעזור 🤭

לגבי הבן שלי שמתבאס לקבל מאחיו הגדול - אני מבינה אותו כי גם אני תמיד הייתי מקבלת מאחותי.. א. מקפידה להעביר רק את מה שבמצב טוב מאוד, משתדלת שהרף יהיה אם הייתי קונה את זה ביד 2, ולא שירגיש שמקבל שאריות מרופטות ומוכתמות.. ב. מדי פעם קונה לו משהו חדש עם טיקט לא כי חסר לו, אלא כי יש פה צורך נפשי.. הבן שלי בכיתה א, בינתיים זה מספיק 🙂

בסכומים כזה לא משלמים מיסים? זה משתלם יותר מלפצל את הקניה?

אני גם הזמנתי היום בשיין. אבל הורדתי עד לסכום שהצאט אמר...

הai אמר שהמכס לפעמים הם משלמים ולפעמים לא. והסביר מה לבדוק מה כתיב. ואמר שמסכום מסוים משלמים מע"מ. אם הבנתי נכון, ואם הוא צודק. כי יש לו גם טעויות.

לפעמים הסל יוצא קצת יותר נמוך אבל המשלוח לא חינם/לא הביתה.. אז זה מתקזז תכלס

נכון לפעמים לא יהיה צריך

אבל אין שום הגדרה כזאת

והזמנתי שבוע שעבר הזמנה באלפי שקלים🙃 (לא לי אישית, לגמח.. ועדיין. הזמנה היא הזמנה)

אני תמיד מזמינה מעל רף המכס ואףפעם לא שילמתי. זה דבר ידוע ספציפית בשיין.

תמיד הרבה יותר מזה, הם סופגים את העניין ומסדרים את זה.

זה מה שכייף בשיין

את קונה קנייה ב700 שקל

מתלבטת על מידות? קונה 2 מידות

בסוף מודדים ומה שלא טוב בא שליח מהבית לקחת

הכי כיף שיש

אבל יש לי סל של 600₪ בערך מחכה לסגירה סופית

וזה רק השלמות לשני הילדים אחרי שבדקתי מה קניתי להם בסוף עונה שעברה(מליון שמלות לילדה, לא מספיק מכנסיים)

בלי דברים שלי, בלי מעיל שהשגתי, ובלי נעליים/מגפיים שהזמנו מעליאקספרס...🤭

קיצר 800 נשמע לי ממש סביר ואפילו נמוך..

קולקציות שלימות לילדים אתם מוצאות?

איך?

ניסיתי כמה פעמים ואחרי כמה כביסות זה התכווץ/הוציא צפים כאלה מהחולצה

מעניין אותי איך הולך לכן, בשביל לדעת לחסוך

קניתי בכל מיני חנויות ותמיד יוצאים גולגולים בפוטרים. אם מצאת חנות שלא אשמח לדעת

אני לא קונה הרבה בשיין לילדים האמת אבל האיכות היא פחות הבעיה לדעתי.

מיננה

לתינוקות - קרטרס

הכל בסוף עונה בשביל שנה הבאה

יש העדפות

מזארה לא יצא לי לקנות. גם מפלייס לא. אולי האיכות שלהם טובה אבל לא אגיע לשם במיוחד האמת. והמחירים בפער יותר גבוהים

אני קונה לעונה ומעיפה.. בן ובת, אין ירושות,הבגדים נשחקים

יש דברים טובים יותר ופחות

יש דברים שאני מוצאת רק בארץ ויש דברים שאני מוצאת רק בשיין...

לפעמים כשמגיעים לסכום מסוים הקופון מוגבל והמחיר של הקניה מתחיל לעלות.

לכן לפעמים כשמגיעים לסכום כדאי לעצור, לבצע קניה ולעשות אח"כ קניה נוספת

שוב- לא בגלל מיסים, בגלל הקופונים....

וקניתי לעצמי גם דברים לא הכי נצרכים

פשוט כי חרשתי

וזה שאני נשארת אותה מידה לא אומר שעכשיו לנצח נשארתי עם אותם בגדים

תכלס נכנסתי ל2 חשבונות שונים ושמתי את אותו סל

יצא הפרש של 200 ש"ח בערך

הזמנתי את הזול יותר

דרגת הVIP? הקופונים?

אבל ככל שהחשבון שלך יותר ותיק ועם יותר הזמנות

יצא לך יותר יקר

ככה מהניסיון שלי

וחשבון חדש לגמרי יוצא הכי זול

כשאני צריכה לעשות קנייה גדולה יחסית, כמו קנייה של עונה שלמה אני פותחת חשבון על מייל חדש ומנצלת את הקופונים...

לק"י

שקניות גדולות בשם יקרות יותר מקטנות, כלומר ככל שמזמינים יותר, המחיר פר פריט- עולה.

בשביל 4 אנשים שבתוכם מבוגר.

השאלה אם זה דברים שימושיים, זה בפן הפרקטי.

איך את בכללי עם להוציא כסף על עצמך?

גדלתי בבית שלא מוצאים בכללל על מותרות.

מעולם לא אוכלים במסעדות, גם האוכל הוא בסיסי מאוד במקרר...ועוד ועוד.

לי יש חולשה לבגדי ילדים,זא קניתי כמה פעמים כבר בחודשים האחרונים..

קונה כי צריך וגם כי נהנת ואחכ אוכלת את עצמי

באוטומט ממש

מהבחינה הזאת,

ומה שקרה זה שהייתי מרשה לעצמי להתפנק רק כשהרגשתי מסכנה, רק במצבים רגשיים נמוכים, רק אז היה 'מגיע לי' לבזבז על עצמי.

(מוטיבציה מאוד 'טובה' להישאר מסכנה)

או שהייתי שמה המון משקל על מתנות יום הולדת / ומתנות מהבעל - כי זה הזמן היחיד שיש לי למלא את החסך.

היינו רבים המון סביב זה, ואני זאת שהגבלתי את עצמי בבזבוז, לא הוא, אמנם לא בבגדים אבל בתחומים אחרים.

זה ממש העתק הדבק של מה שראיתי בבית.

בפן הפרקטי מה שעזר לי - זה לצאת מהמקום הרגשי של כסף וללכת לראש הפרקטי.

כמה אנחנו יכולים להרשות לעצמנו להוציא בתחום הזה, ולא רק מבחינה הישרדותית, בידיעה שקניות בתחום הזה בשבילך זה גם לנפש.

ואז הגדרנו סכום חודשי והרגשתי מרחב נשימה, אפילו שהוא לא היה גדול, אבל הוא היה קיים ולא רק כצורך גם כפינוק.

ובפן הנפשי עשיתי עבודה פנימית, להרגיש ראויה לפינוק לא רק כשאני מסכנה, ושכסף זה גם לנפש ולא רק הישרדות.

אנחנו מאוד מושפעים מהתפיסות שגדלנו עליהם ביחס לכסף

אבל כסף לא נועד לחסכונות וגם לא לבזבוזים, כסף נועד בשביל לחיות

וזה מקסים להוציא כסף על הילדים וגם מקסים לשמור ולחסוך, השאלה תמיד זה מה האיזונים שאתם בוחרים ונכונים לכם

ובשביל להצליח לבחור ולהנות הטוב צריך לגבש תפיסה ויחס לכסף ממקום נקי ולא אמוצינאלי.

כשגדלים בבית פשוט שהכל נישב מותרות זה מייצר הרבה פעמים תפיסה מצומצמת, אין מקום לשפע. אני לא נגד למי שזה מתאים לו והוא מרגיש שמי, אבל להרבה מאיתנו זה לא עושה טוב וזה ממש בריא, כלים נאים מרחיבים דעתו של אדם! זה ממש כיף לקנות בגדים יפים לילדים ואיזה יופי שאפשר לשמח ולפנק.

בקטע פרקטי- סעיפים שמאתגרים אותנו ואנחנו מרגישים שמגיעים להרבה קניות רגשיות, ממליצה להחליט על תקציב חודשי או רבעוני (נניח בבגדים יותר הגיוני להחליט על תקציב ל3 חודשים כי יש חודשים שקונים הרבה ויש חודשים שלא קונים בכלל), ומראש להחליט כמה את רוצה להיות ברווח בתחום הזה וכמה בהצטמצמות (כמובן יש הרבה אמצע, אבל שנייה לנסות למקם את עצמכם על הסולם שכמובן זה צריך להיות מושפע גם מהצרכים המשפחתיים וגם מהיכולות הכלכליות), ואחרי שאת מחליטה על תקציב נניח 1500 ל3 חודשים- להיות ממש בשמחה על כל בגד שאת קונה ונכנס בתוך התקציב,

אם היכולת הכלכלית שלכם כרגע לא מאפשרת לכם הוצאה גדולה על בגדים, אז מחליטים על תקציב מצומצם יותר, אולי זה מצמצם אבל אז זה יגרום לכם להיות יותר מאופסים ולא להתפזר

ואם כן יש יכולת- זה מאפשר שפע ורחבות, אבל קצת מנטרל את הקניות הרגשיות כי עדיין זה

בתוך מסגרת

ב"ה שיש את האפשרות לקנות מהספה בבית, אני גם קניתי במלא כסף, תודה לה' שיש על מי להוציא אותו..

ומקסימום תראי שיש דברים מיותרים- תחזירי