הפנים שלהם מאירות.
אנחנו שומעים מעט ממעשי החסד שעשו בחייהם בסתר.
ואיך שעליהם לא עשה שום רושם השקר.
והלב נצבט לא אודות הילקח אותם קדושים.
אלא על אודות האמת החבויה הנסתרת והזוהרת
שאליה איש מאיתנו לא שם לב. כי אין בעל הנס מכיר בנסו.
שלא רק אלו המאירים והיפים שנקטפו לגנזי מרומים
היו כאלה. עודנו כולנו כאלה. הם נהרגו על קידוש השם.
ואילו אנו, חיים על קידוש השם. כי הודו חופף עלינו ואנו שמו בעולם. אנחנו. כולנו.כאחד. בכל מעשה בודד ובנאלי כל צעד, כל צחוק, כל מצמוץ עיניים וכל ביטוי שפתיים.
שטויות במיץ ! בטח חלקכם מפטירים, מה לנו ולהם?!
הם מסרו נפש בידיעה ברורה. אנחנו סתם.. חיים..
אז הרי לכם גילוי קטן, כולנו חיים כאן בארץ הקודש. כולנו יהודים ואף אחד מאיתנו לא מסתיר את זה. כולנו חיים כאן בידיעה ברורה או לפחות בתת מודע שיתכן וחיינו ייגמרו מחר בפיגוע בדרך לעבודה. ואין זה מזיז לנו מאומה. את שלנו אנו חייבים לעשות ואין בכלל מה לשקול. את החיים הפשוטים והקדושים שלנו נמשיך לחיות. לא נייחס דבר למעלתנו לא נצתרך לחוש אפילו להסתיר זאת כי זאת מדרגתנו הקדושה-חבויה. גם בתוך בתוך ההסתרה. אני והוא.


