כשלמדתי בישיבה (מישיבות הקו שליט"א).

התורות של הרב מוצגות כאילו הן גם הפשט, ואז אף אחד לא עוזר לך ולא טורח לגלות לך על ספרים אחרים ורבדים קודמים בכל נושא. הרב נהפך להיות המשפך היחידי דרכו כל התורה כולה עוברת. חבל שהבנתי את זה רק כשסיימתי את התקופה בישיבות.

קצת מזכיר לי את חב"ד האמת מהבחינה הזאת, רייד מאוד ספציפי

בכל־מקרה אני חושב שהכי טוב זה כמה שיותר לשחרר דעות קדומות וחוויות קודמות וליהנות מהדברים כפי שהם 

והפילובופיה היהודית שהיו לפניו, אז ברור שהתורות שלו הן הפשט. אם אתה מתכוון לדרשות על התפילה בעולת ראיה, אז נראה לי די ברור מתי הוא מתכוון לכתוב את פשט הכתוב ומתי רומז לעומק הפשט ומתי מתכוון לנושא אחר שרק רמוז בעקיפין בפשט.

אבל מבחינת תפיסת עולמו של הרב קוק, תראה לי רעיון אחד (לא דרשה) אלא רעיון אמוני שהוא לא הפשט

אם אתה סובר שקבלה = פשט אז אני מבין את מה שאתה אומר.

וברור שגם אם הדברים של הרב נכונים האמיתיים (שזה בודאי נכון) אז יכולים להתחדש עוד פירושים אמיתיים ובפשט. והפשט נראה לי שיש לו מימד מסויים אינסופי כמו שסובר הרשב"ם בעניין "פשטות המתחדשות בכל יום"

בדיונים שלי ושל [@170253|אחו] עם [@163554|תות"ח!]

א' מה ההגדרה שלך לפשט

ב' יש לא מעט נקודות שנויות במחלוקת בתורת הראי"ה לכן קשה לומר שהכל זה פשט

א' בבקשה שלא נפתח את זה פה חח יש עוד שרשור שעוסק בזה

ב' זה שיש מחלוקת זה לא אומר בהכרח אם זה הפשט או לא הפשט. גם בפשט יש מחלוקות.

אלא יחס לתנועה לאומית יהודית שהאידאולוגיה שלה רשעה.

ברור שמקריאה פשוטה של התורה עולה שהיחס לתנועה לאומית יהודית, למרות שהאידאולוגיה שלה רשעה, צריכה להיות יחס של קדושה וחיובי.

א. 'מדינה קטנה לעם גדול' של הרב חיים נבון. מקיף בצורה מצויינת את הנושאים והמקורות התורניים שקשורים לדת ומדינה - עם הרבה מקורות שלא הכרתי. מצויין כהפניה למישהו ששאלות מהסוג הזה מעסיקות אותו. הוא גם מאוד מודולרי - גם אם לא מסכימים עם המחבר בפרק אחד, אפשר להזדהות עם הדיון והמסקנה של פרק אחר.

ב. 'בין הכוזרי לרמבם' של הרב שילת. קראתי כשהייתי בישיבה, פותח את הדעת לכיוון שונה מהמטריֶה הרגיל של 'לימודי אמונה' בישיבות. הרב שילת הקדיש המון מזמנו ומרצו לרמבם, כך שהדיוקים שלו בכל מיני מקומות מאירים עיניים

כל פרק עוסק בנושא אחד. בפרק על סגולת ישראל הוא מציג את הגישה המוכרת של הכוזרי - על סגולה וקליפה וכו - ואז שואל "מה הרמבם אומר".

ומראה שאצל הרמבם הכיוון שונה לגמרי. למשל, בסוף הלכות עבדים הרמבם כותב: 'ואין האכזריות והעזות מצויה אלא בעכו"ם עובדי עבודה זרה, אבל זרעו של אברהם אבינו והם ישראל שהשפיע להם הקדוש ברוך הוא טובת התורה וצוה אותם בחקים ומשפטים צדיקים רחמנים הם על הכל'. כלומר ליהודים יש אופי של רחמנים, *בזכות התורה שחינכה אותנו*. שזה אמירה שונה מאוד.

זה רק נקודה קטנה מהפרק. בסוף התמונה המתקבלת שונה מאוד מהגישה הרווחת ב'שיעורי אמונה'.

(מטריֶה = חומר. חומר לימוד במקרה הזה)

בכל אופן, אכתוב כמה שמות:

סוד הנישואין, סוד הנישואין בפרשת השבוע

ספרי הרב יהושע בכרך

ספרי נעם ונגרובר על ספרי התנ"ך (בסתר המדרגה, השבה משדי מואב, בני בכורי ישראל)

כנפי יונה של הרב חננאל אתרוג (על ספר יונה)

סדרת מכלל יופי של הרב יואב מלכא

90 יום למנוחת הנפש של בת שבע דרגן

הרוקמת במסתרים של אורנת ורנו

תורה סדורה (ספר שמסכם את כל נושאי הפרשות)

רמזי אלול של הרב אייל ורד

יש לי עוד הרבה ספרים על המדף, אבל נסתפק בזה כרגע...

תודה על הרשימה!

פרשת דרכים- מבט ארכיאולוגי וגיאוגרפי על פרשות השבוע

הרב ד"ר יצחק מייטליס

ספר על חשיבות שמירת ההלכה או מוטב תפקידה של ההלכה - "הגדר הטובה" של הרב חיים נבון.

ספר שמתמודד עם טענות של אתיאסטים - "פשוט להאמין"  של הרב ד"ר משה רט. (ויש כמובן את אמונה ברורה של הרב פיירמן אבל הוא מוכר יותר לענד..).

פרשת שבוע + הרב קוק. "עיוני איה" - החיבור עין איה של מרן הרב קוק הינו ארוך מאוד, ואמנם יחסית נחשב לספר קל בהתחשב בשאר הכתבים של הרב, אך ישנן גם פסקאות קשות, ארוכות וכו וכו..

והספר מהווה מפגש עם קטעים נבחרים מעין איה לכל פרשה. (כתב אותו ר"מ בישיבת אורות שאול, הרב גיל דביר).

יאללה מחכה לעוד תגובות..

מצטרף מאוד להמלצה על עיוני איה - שנים לא הצלחתי ללמוד עין איה (למרות שקראתי ולמדתי ספרים אחרים של הרב קוק). בשנתיים האחרונות למדתי את הספר עיוני איה (יש שני כרכים, כלומר שני סבבים של פרשות שבוע) וסוף סוף הבנתי. בדרך כלל גם הייתי מדלג על לשון הרב קוק עצמו וקורא את ההסבר שבספר שכתוב במילים ברורות 🤭

('הגדר הטובה' קלאסי בחוויה שלי. 'פשוט להאמין' חביב)

השוואה. זה מרתק.

למשל, המהרש"א אומר שניצר הרע מגיע מחומריות האדם עצמו, והמהר"ל אומר שזה מגיע מחוץ לאדם מכח מעל השמש.

הכל סביב גמרא בסוכה נא ע"א-ע"ב וקידושין ל ע"ב.

תורת המקרא של הרב גורן (זה על פרשות השבוע).

באופן כללי זה מומלץ, ויש שם לפעמים דברים פשוט מדהימים (נניח מה שהוא כתב בפרשת נח. יש את הספר באוצר החכמה, וזו התחלת הספר ככה שזה פתוח לכולם).

נקודת פתיחה של הרב אמנון בזק (שבעה מאמרים קצרים בכל פרשה שמאירים דברים בפשט).

אולי אני אקח את הרב גורן לפרשן של שנה הבאה. תודה!

נצחוני בני של הרב אמנון בזק

שמיים בארץ של הרב אהוד ברזילי

חרשתא

רומנטי פנטזי חמודילה

אבני ברקת- על פרשת השבוע.

"שמחת תורה" של יורם טהרלב.

ספר מעולה לקריאה בשולחן שבת עם משפחה/אורחים: "שבת לכלל המשפחה"- יש שם נושאי הפרשה, שאלות כלליות, סיפור, "הידעת" וקומיקס קשור- וגם פינה על ההפטרה. 

יט ע"א שאם בארץ ישראל זה בית שאן. ואולי יש לחלק בין פתח גן עדן תחתון עליון. עיין חסד לאברהם מעין שלישי עין הארץ נהר יג).

2. בעיר מקלט לכפר על הרוצחים בשגגה.

3. התשב"ץ כותב בתשובה שקבורה בארץ ישראל זה כיבוש נצחי של הארץ, והיה חשוב שיהיה נוכחות של כיבוש במקום שהיו ענקים שקשה בפועל לכבוש, וגם היה ענין לכבוש את הנגב תחילה.

4. חברון זה עיר היסודות, והאבות הם יסודות העולם והאומה כפירוש הערוך ורבינו חננאל על איתנים.

(בעיקר בפאה\כלאיים).

ממליץ מאוד ללמוד עם משניות קהתי ולעשות הספק יומי.

לא בשמים היא, מה שצריך זה בעיקר משמעת עצמית.

בהצלחה! תעדכן כשסיימת

למשל, תקרא את ההקדמות של קהתי.

נדמה לי שאפשר להסתפק בידע בסיסי, כמו ההקדמות של הרב קהתי שהוזכרו כאן.

לגבי קושי - נראה לי כלאיים קשה יותר, ואולי גם תרומות.

נגיד כדאי ללמוד תרומות שזה בסיס לתרומות לפני דמאי שזב כבר סעיף של הלכות תרומה

באמת ברמבם זה מסתדר שונה

תרומות והלאה לא קשות, אבל גם כלאיים שנחשבת קשה בפועל זה עולה לסך כמה משניות מתוך כל המסכת

אולי מסכת מעשר שני, ביכורים, חלה וכדו' יותר פשוטות.

אכן כדאי ללמוד תרומות ודמאי ומעשרות ב"חדא מחתא". שים לב שתרומות קצת יותר מסובכת (וגם את דמאי אפשר ללמוד בעמקות אם רק רוצים).

בכלאיים יש כמה קטעים שיותר קשה לחשב (אאל"ט הבולטים זה פרק ג משנה ג ופרק ה משנה א). אבל בקטע מסוים היא דווקא מעניינת יותר.

שביעית היא מסכת מעניינת אבל כדאי להבין פרטים, להיות מסוגל להבין מה ההבדל בין כל מיני פירות ומטעים וכדו'.

באופן כללי הייתי ממליץ לך, אבל זה נכון על כל לימוד שחשוב לך. לא לגרוס, לא לסיים. להיות מספיק פנוי ומרוכז לשאול שאלות פשוטות ולהיות מסוגל לקבל עליהן תשובות טובות. זה לא קשה ולרוב לא יגזול המון זמן, אבל זה הבדל ענק בהבנה ובהנאה שלך!

ביכורים.

[פרק ד בביכורים זה לא מהמשניות אלא תוספתא.]

תסתכל באבן עזרא ורד"ק ורי"ד:

תנ"ך - מקראות גדולות הכתר - תהלים פרק פג פסוק ז

לעיתים זה סתם דמיון צלילי, כמו כוש וכושן. זה גם יכול להיות שבט ישמעאלי שנקרא על שם אמא של ישמעאל, כמו שהצידונים בני צידון בכור כנען נקראו הכנעני

MikraotGedolot – AlHaTorah.org

MikraotGedolot – AlHaTorah.org

MikraotGedolot – AlHaTorah.org

מוזכרים יחד עם ההגריים בדברי הימים באותו אזור. ייתכן שכשם שנודב זה שבט ישמעאלי חדש שלא על פי תבנית 12 בני ישמעאל, גם ההגרים זה כך

במקרה הזה, השינוי ל"ממשפחתי ומבית אבי" נועד להחמיא למשפחת בתואל ולגרום להם להסכים

א. וזה מצדיק לשקר?

ב. בעניין המחלוקת שלנו האם הדרך ארץ בבראשית קשורה ישירות להווצרות עם ישראל - האם השינוי בין ארצי ומולדתי למשפחתי ובית אבי הוא מקרי? ולמה ה' דאג לעשות נס לאליעזר שדווקא מישהי ממשפחת אברהם תשאב ראשונה? והאם אליעזר לא למד מהנס משהו?

ג. למה התורה חוזרת פעמיים על הסיפור שאורך עשרות פסוקים, כאשר אנו יודעים שגופי תורה נכתבו בקצרה אך "יפה שיחתן של עבדי אבות". כאשר עיקר השינוי בפעם השניה הוא השינוי ממולדתי למשפחתי

ד. מרש"י על פי המדרש אפשר ללמוד שאחרי נס המעיין אליעזר מבין שאשה ליצחק תלקח דווקא ממשפחת אברהם. כי רשי מפרש את דברי אברהם בתחילת הפרשה והיית נקי מאלתי - קח לו אשה מבנות ענר אשכול וממרא. אבל אליעזר בסוף הפרשה אומר "ואם לא הגידו לי ואפנה על ימין או על שמאל" רשי - ואקח ליצחק אשה מבנות ישמעאל או לוט

ה. בשם מי הרעיון שכתבת?

כרגיל אין לי עניין בוויכוחים

שמעתי וקראתי את המהלך שהזכרתי הרבה. כמדומני מופיע גם במכתב מאליהו

לפי רשי והמדרש אומר לאליעזר שאם לא ייתנו לך בארם נהריים אז קח לו אשה מבנות ענר אשכול וממרא ולא אומר לו קח מבנות לוט או ישמעאל? ולמה בסוף הפרשה רשי אומר שאליעזר אומר שיפנה ללוט או ישמעאל ולא שיפנה לשאר ארם נהריים?

במפרשי רשי. על המדרש עצמו לא קשה, כי בבראשית רבה כתובה רק הדרשה על לוט וישמעאל

אברהם "ולקחת אשה ליצחק מארצי ומולדתי" לבין הבנת אליעזר אחרי נס המעיין שה' חפץ דווקא באשה ממשפחת אברהם ושינויו בסיפורו מדברי אברהם לגרסא-"ממשפחתי ומבית אבי", אז מובן למה רשי בדברי אברהם מדבר שאברהם חפץ מבנות ענר ואשכול שהרי כל הסיבה ללכת לארם נהריים היתה לא לקחת מבנות כנען, ואם אין שם אז מוטב כנעניות צדיקות.

בעוד שאליעזר מבין אחרי הנס,שאשה צריכה להיות דווקא ממשפחת אברהם, ולכן מעדיף את בנות לוט או ישמעאל הפחות צדיקות, מאשר בנות ענר ואשכול הצדיקות.

כלומר אליעזר מבין אחרי נס המעיין, שה' רוצה שאשה ליצחק תהיה דווקא ממשפחת אברהם, ולכן ה' סידר בנס שדווקא רבקה תבוא ראשונה ובדיוק תשאב לגמלים. 

ומכאן השינוי בין סיפור המקורי לסיפור אליעזר למשפחת רבקה. ולכן שיחתן של עבדי אבות יפה, כי כתלמידי האבות הם מבינים בעקרונות האבות דברים שהאבות עצמם לא הבינו, כתלמיד שמוצא בדברי רבו חידושים שרבו עצמו לא שם לב אליהם.

@טיפות של אור  אגב, זה התשובה שלי לשאלה

גם דברי חזל שהפרשיה נכפלה פעמיים כי יפה שיחתן של עבדי אבות, מראה שצריך לדקדק בשינוי של שיחת העבד מאשר המקרה המקורי, כדי לראות מה החידוש שם

מתוך בראשית רבה פרשה ע, סימן י”ט:

«…למה נקרא שמו ‘לבן הארמי’? — שהיה מלובן ברמאות».  

מתוך פירוש רש"ר הירש (על פרשת ויצא):

(מתוך “ויצא | לבן שמו ונבלה עמו”)

«…לבן הארמי אינו רמאי סתם, אלא רמאי צבוע, שנוהג ברשע ומכסה בלשון חלקות. אם נשפוט אותו על פי דבריו — הרי “לבן” שמו, ואם נשפוט אותו על-פי מעשיו — הרי “נבלה” עמו.»

ומכאן :

ויצא | לבן שמו ונבלה עמו | תורת הר עציון

גם שמו הפרטי של לבן זכה להידרש.[26] כך למשל דורשים חז"ל על הקשר בין 'נבל' ל'לבן':[27]

"אמר ר' סימון הוא נבל הוא לבן, הן הן האותיות, מה לבן היה רמאי, אף נבל היה רמאי"  (מדרש תהלים [בובר] נ"ג)

אין זה יוצא דופן שדרשות שם ידרשו את השם בהיפוך של סדר האותיות, כפי שהבחין ר' יוסף בכור שור:[28]

"וְנֹחַ מָצָא חֵן – צחות לשון העברי, בעברי: להפוך אותיות השם על אדם טוב – לטובה, ועל אדם רע – לרעה, כמו 'וַיְהִי עֵר בְּכוֹר יְהוּדָה רַע' (לח, ז) - היפך האותיות של 'ער' ל'רע', וכאן: 'נח' ל'חֵן'" (ר"י בכור שור ו', ח)

אך גם אם הכתוב מבקש לדרוש כי 'לבן' הוא 'נבל', יש לשאול מדוע לבחור במדרש שם שהוא הפוך, לא רק מבחינת סדר האותיות אלא גם מבחינת המשמעות של המילים?[29]

ייתכן שהכתוב מבקש לומר שמה שהופך את לבן לנבל יוצא דופן הוא הפער השיטתי בין דבריו הנעימים והטובים לבין מעשיו הרעים והחמדניים. כדברי משלי:

"כֶּסֶף סִיגִים מְצֻפֶּה עַל-חָרֶשׂ שְׂפָתַיִם דֹּלְקִים וְלֶב-רָע: בִּשְׂפָתָיו יִנָּכֵר שׂוֹנֵא וּבְקִרְבּוֹ יָשִׁית מִרְמָה: כִּי-יְחַנֵּן קוֹלוֹ אַל-תַּאֲמֶן-בּוֹ כִּי שֶׁבַע תּוֹעֵבוֹת בְּלִבּוֹ"  (משלי כ"ו, כג-כה)

יעקב, שגם שמו נדרש כקשור למרמה ("הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם" -כ"ז, לו), מוצא את עצמו מתמודד עם 'אחיו ברמאות' (כדברי המדרש בו פתחנו). אבל לבן הארמי אינו רמאי סתם, אלא רמאי צבוע, שנוהג ברשע ומכסה בלשון חלקות. אם נשפוט אותו על פי דבריו – הרי 'לבן' שמו, ואם נשפוט אותו על פי מעשיו – הרי 'נבלה' עמו.

🤦‍♀️

1. על שם צאנו שהיה לבן. אני חושב שזה מה שלמדתי בכיתה א

2. לא ממש מקור, אבל יעקב אבינו ברח מעשו הוא אדום והגיע ללבן, ברח מלבן ועשו הוא אדום הגיע אליו בחזרה

3. (אני לא ממש מדייק ולא בטוח אבל בערך מקורות קבליים אומרים שגם לבן וגם עשו היו ממקום גבוה מאד רוחנית; יש מהלך בזוהר לגבי שמונת מלכי אדום, ולגבי לבן הרי יעקב לקח את בנותיו כלומר היתה לו מעלה רוחנית שבאה לידי ביטוי בבנות שלו. גם לגבי מצורע, יש הסבר שהוא בצבע לבן כי זאת התפרצות לא מבוקרת של אור ורוחניות או משהו כזה, וגם לבן הארמי הוא ככה, ורק הבנות שלו יכולות להיות טובות על ידי הנישואין ליעקב

התפרצות האור.

זוהר בלק: "ואינון טורי חשוכא אקרון הררי קדם מ"ט בגין דחשוכא אקדים לנהורא, ובגין כך טורי חשוכא הררי קדם אקרון לבן"