חוזרת מדי יום להעלות קטעים מתוך #סיפורהתשובהשלי. תודה על הקריאה!♥︎
*****
הערך של החופש תמיד היה חשוב לי, לא הייתי מתבגרת קלה. אז פרצתי גבולות, הכרתי את העולם, התבגרתי מהר,התנסיתי בשלל הסגנונות לבוש והחוויות ועדיין לא הרגשתי את עצמי חופשיה.
איך דווקא עכשיו בגבולות אני מרגישה את עצמי בת חרות?
אולי כי לעשות מה שבא לי, לאכול מה שבא לי, להיות עם מי שבא לי, זה לא חופש.
החופש נמצא בגבולות. בלנצח "את מה שבא לי", לנצח את התאוות.
גבר מפלרטט איתך ואת נשואה או שהוא נשוי וגם אם את רוצה להמשיך לדבר אתו, את עוצרת את עצמך. אישה יפה עוברת, אבל אתה מסיט את המבט, כי אתה נשוי. בא לך לגנוב,לבגוד,להיות עם המין שלך,לנסות את כל הסמים שבעולם ואתה עוצר את עצמך. בזה נמדד החופש האמיתי.
האם החרות קוראת כשבן אדם לוקח אחריות על המעשים שלו? או כשהוא מבין שיש כח שחזק ממנו ודווקא מרפה? ואולי החופש האמיתי הוא בלהבין שאף אחד בעולם לא באמת חופשי?
הרי כולנו זקוקים.זקוקים לאוויר, מים ומזון.
זקוקים לרפואה בכל תא ותא בגוף שלנו.
זקוקים לאהבה.
