מדי יום אני מעלה קטעים מתוך #סיפורהתשובהשלי. תודה על הקריאה! ♥︎
כל החיים בן אדם מחפש משמעות, זה כנראה, מה שמבדיל אותנו מהחיות. לקוף יש את הבננה שלו, את הקופה שלצידו והוא מאושר. הנשמה של בן אדם נמצאת בחיפוש מתמיד, שענייני העולם אף פעם לא ימלאו אותה.
אני זוכרת את עצמי מאז שאני קטנה חושבת המון על החיים. נראה לי נולדתי דואגת. מדברת עם אלוהים לפני השינה, מספרת על הפחדים שלי, מבקשת שישמור על קרוביי. אח"כ כשהתבגרתי ומטבע הדברים הכאבים והדאגות גדלו, השתמשתי בדמיון מודרך ומדיטציות כדי להרגע ולשהות ברגע, זה באמת היה עוזר לי.
אבל את הביטחון העצמי האמיתי ואת ההקלה הגדולה קיבלתי כשהתחברתי לשורש, כשגיליתי את התורה הקדושה, ספר חוקים והמוסר העתיק בעולם, ששם יש את כל ההוראות היצרן.
יש את הרגע שנופל האסימון, שמשהו מתבהר, מתחדד, רגע של אומץ. התשובה לא קוראת ברגע,היא תהליך. תהליך שלא נגמר.
כל הזמן בראש שלנו יש הרהורים, תובנות חדשות,מלחמה בין טוב לרע,בין נשמה, שהיא נצחית ושואפת לתיקון, לגוף הפיזי שרוצה לקבל עונג.אנחנו מתנדנות מפה ולשם, נמצאות הרבה ב"שטח האפור", מפחדות לעשות את הצעד.
וכשעושות אותו,זאת החלטה. זה רצון חזק ותקיף. אין לך מושג איך את עושה את זה, איך משנה אורח חיים, איך מפסיקה עם ההתמכרות, עם ההרגל לטעם האסור של כל מה שהכרת, איך מתמודדת עם "מה יגידו",אבל את חייבת את זה לעצמך.וההחלטה קוראת בשקט, בשקט. בחדרי חדרים של הלב שלך, בלי דרמות. בפנים את יודעת שאת בן אדם אחר. וזה ממלא אותך באושר צרוף וערך עצמי. סוף סוף את מרגישה חופשיה.
מתי יש ספקות ודאגות? כשעוד לא עשינו את הבירור, כשיש בתוכנו חלקים "אפורים", לא מבוררים. עכשיו, אפשר לנסות לברר את החלקים האלה לבד, לנסות לתרץ את החלקים הפחות יפים שבנו, לבזבז על זה שנים, להתייאש, כי היצר הרע מבלבל אותנו, מטשטש את הגבולות.
אני מאמינה שהתורה ניתנה לנו על ידי בורא עולם שמכיר אותנו הכי טוב, כי הוא יצר אותנו.
חכמים גדולים מאוד, שאין לשער את גודל השגתם, עמלו וחברו עליה פירושים.
והיום אני, הקטנה, זוכה ללמוד ממנה.
זה למעשה קיצור דרך, מתנה שניתנה לי לחיים טובים יותר, אני לא צריכה לעשות את הבירור לבד, יש לי על מה להשען.
