"העובש האצילי הזה"; "האוויר נשפך... מהכוס"; וחמש פעמים השורש מ.ת.ק

בתור מי שלא חובב יין (אצלי הוא מופיע כנפט בלתי דליק), הצלחת להמתיק אותו בצורה נהדרת. אגיב במבולגן - אני מתפלא שאפילו ששיבצת את הצבע הזהוה רק בסוף השיר - ראיתי בכל השיר אור יקרות זהוב ויין לבן.

בהתאם, להפתעתי ולשמחתי - איכשהו המתיקות הזו הצליחה להצטייר ולהתגלם בדמיוני כמתיקות אישיותית, ולא רק כאוברדוז של סוכר. ממש הרגשתי *חיבה* כלפי היין הזה, וזה מיוחד. מעניין אם עוד קוראים יסכימו.

כיאה לפעולת שתיית יין אצילית ומעפישה, אסב את תשומת לבך לכך שבתחילה היין נמזג לגביע-יין, ואילו בהמשך הגביע האצילי הופך לכוס, שמרגישה פושטית מדי. במידה ושמת לב לכך - אז ברור שעשית את זה בשביל המשפט "חצי הכוס המלאה" אבל אולי גם בשביל לגרום לשבירת אור היקרות הפנטסטי שבתחילת השיר, ולקדם מעבר לעולם דימויים כימי של אבק וליתיום.

* נפלא שהאוויר נשפך החוצה. איזה כבוד אתה נותן לו!

* אין לי מושג מה זה אותיות מרק

חייב לציין שבשורה האחרונה אני מרגיש אקורד סיום אנמי קצת לאווירה הקלאסית שבנית. לא נראה לי שזו רק הרפיטטיביות, כי היא דווקא יכולה להיות בשירות המתיקות. אולי ההקבלה בין הלב המלא למחצה לבין הכוס הרגישה צ'יזית מעט? מעניין.

גיגלתי ונראה יין שווה.

מלך

תראה "גביע" היא מילה כבדה לכן יש גבול כמה שאני יכול להשתמש בה. המעבר לכוס הוא בהחלט בגלל הצורך האידיומטי, מעבר מהקונקרטי לסמלי־מופשט.

אותיות מרק זה כמו alphabet soup, סוג של פסטה בצורת אותיות ששמים במרק. בעצם הרעיון הוא שאותיות המרק (סמל לכתיבה יגונית) באות למלא איזשהו חלל ריק, אבל כשהלב מתמלא לחלוטין, הן נהפכות למיותרות. את ההשראה ממנגה ממש מוצלחת שסיימתי לקרוא לא מזמן.

ההקבלה צ'יזית אבל אני בסדר עם זה, רציתי להשאיר את זה יחסית פשוט ו"מוכל", מין מעגל קטן סגור. זה מתחבר לדימויים הרפטיטיביים, שנועדו ליצור אווירה "פשוטה" וחפה מיומרות, כמו היין הלבן שהוא פשוט מתוק מאוד.

באמת חסרה לי קצת "עוצמה" בסיום, היה לי קשה מאוד למצוא מילים לשורה האחרונה. מצד אחד הייתי רוצה משהו קצת יותר חזק, מצד שני בקריאה חוזרת אני לא מרגיש שזה עד־כדי־כך קיטש. אני צריך לחשוב על זה.

נראה לי שאפשר לסדר מחדש את המילים ככה:

נפרדות לשלום מלבי המלא למחצה ואף יותר ביין מתקתק ובוהק

כמו חלום זהב מתוק.

ואז א' המשקל בשורה הראשונה יותר טוב, ב' חלום זהב מתוק חוזר גם על בוהק היין, וגם על עצם הפרידה, שהיא כמו התעוררות מחלום, או משהו כזה.

לאחר מיליון ניסיונות של שבץ נא

גביע היין מתמלא
ביין לבן מתוק
העובש האצילי הזה (לא שייך "הזה" כי אני לא מתייחס ישירות לטעם של העובש, והוא גם לא נוכח באופן פעיל)
רק הופך אותו למתוק יותר
כל־כך מתוק
האוויר נשפך בהדרגה מהכוס המלאה למחצה
חצי הכוס האחר מלא גם הוא
עולה על גדותיו ודוחק פיסות אבק וליתיום, כמו אותיות מרק
נפרדות לשלום מלבי המלא למחצה ואף יותר ביין מתקתק ובוהק

בזהב קֵיצִי מתוק.

אבל אז קראתי שוב את הגרסה המקורית וגם היא מוצאת בחן בעיניי.

בקיצור לא יודע.

צריך לקרוא אותם בסדר מאוד ספציפי וחשוב להבין אותם מתוך הקונטקסט שלהם

באמת מגילה אבל מה לעשות

הכל שר, מזמזם, הומה

מיילל, רועש, סואן

דומה הדבר הזה

למשהו

אך דומם הדבר ההוא

מכבר.

תקיעת שופר,

קול תרועה.

הנה הוא בא,

הנה הוא בא.

אבל הוא לא ענה,

וגם לא צלצל.

צחוק של ילדים,

רחובות מלאים.

מי זה הוא האיש,

שחוצה את הכביש?

קול מבשר,

אנחה גדולה.

משיח בא.

משיח בא.

אַסְלָה תַּמָּה

אַסְלַת הַחֵן

מְצֻפֶּה בְּפּוֹרְצֵלָן

קוֹרֵאת לִי: הֵן!

קִלּוּחֵךְ קוֹלֵחַ נִיחוֹחֵךְ פּוֹרֵחַ

וְכָל כֻּלֵּךְ אוֹמֶרֶת אַהֲבָה. 

בָּרְחָה לִי אַסְלָתִי הַתַּמָּה

נִשְׁבְּרָה הִיא בְּצֵל הַמַּעֲמָסָה

נָפְלָה שְׁדוּדָה

מִי יַרְכִּיבֶנָּה שׁוּב לְמַעֲנִי.

מִקּוֹל שְׁרַבְרַבֵךְ

בּוֹקַעַת זְעָקָה

שֹׁד וָשֶׁבֶר! אָסוֹן נוֹרָא!

נָפְלָה הָאַסְלָה

לֹא תּוֹסִיף קוּם

עַכְשָׁו אֲנִי לֹא שׁוֹמֵעַ כְּלוּם וְהַכֹּל בְּצֶבַע חוּם.

הכלבים בשכונה שלנו נובחים הרבה

מפריעים ללמוד תורה

נובחים נביחות שבעל פה

אין להם מורא

יש אחד מרוט

נכנס לפעמים בצעד ארוך

לא נובח, מחרחר

אין תחרות

הרבה פעמים הוא מאחר

לפני כארבעה חודשים כתבתי פתק בטלפון, כותרתו שיר של יום ומהותו שיר אחד כל יום.

ידעתי שחלדו גלגלי שפתי וזמן רב יקח עד שאכתוב שירה שוב, לומר שהתמדתי תהיה אמת חלקית מאוד, אך עם הזמן התדירות גברה ובימים האחרונים הרגשתי כאילו נמהלתי שמן ועברתי ממלמול שקט לדיבור מפורק, תכף נשורר.

אני הייתי אחת ולעצמי, חשבתי להציע לכם, אם תהיה היענות, לפתוח שרשור שיקרא שיר של יום ויהווה קריאה לאתגר. כל יום ישורשר בו שיר אחד בלבד, מי שתופס תופס, אם שניים פרסמו יחדיו - זכינו כולנו, אבל אם מישהו כבר כתב את השיר היום, יש להמתין למחרת. חושבת שאפשר לנסח כמה חוקים, אתם יכולים להעלות אותם, למשל: לא ניתן לשתף בשיר שנכתב אתמול.

הקיצור! מה אומרים? @כולם ללא יוצא מן הכלל גם אתם המספרים סיפורים

לגבי מקום..

סיפורי מעשיות, אבדת בת מלך.

תודה. מחזקים דברייך.

התפעמות שכזאת אסור לה שתישאר במחשכים.

כנביא האוגר נבואתו הנכספת להתגלות.

"והבור ריק אין בו מים"

..

או שטעות למחוק?

אני מוצא את עצמי נע בין שני הקצוות האלה.