"העובש האצילי הזה"; "האוויר נשפך... מהכוס"; וחמש פעמים השורש מ.ת.ק

בתור מי שלא חובב יין (אצלי הוא מופיע כנפט בלתי דליק), הצלחת להמתיק אותו בצורה נהדרת. אגיב במבולגן - אני מתפלא שאפילו ששיבצת את הצבע הזהוה רק בסוף השיר - ראיתי בכל השיר אור יקרות זהוב ויין לבן.

בהתאם, להפתעתי ולשמחתי - איכשהו המתיקות הזו הצליחה להצטייר ולהתגלם בדמיוני כמתיקות אישיותית, ולא רק כאוברדוז של סוכר. ממש הרגשתי *חיבה* כלפי היין הזה, וזה מיוחד. מעניין אם עוד קוראים יסכימו.

כיאה לפעולת שתיית יין אצילית ומעפישה, אסב את תשומת לבך לכך שבתחילה היין נמזג לגביע-יין, ואילו בהמשך הגביע האצילי הופך לכוס, שמרגישה פושטית מדי. במידה ושמת לב לכך - אז ברור שעשית את זה בשביל המשפט "חצי הכוס המלאה" אבל אולי גם בשביל לגרום לשבירת אור היקרות הפנטסטי שבתחילת השיר, ולקדם מעבר לעולם דימויים כימי של אבק וליתיום.

* נפלא שהאוויר נשפך החוצה. איזה כבוד אתה נותן לו!

* אין לי מושג מה זה אותיות מרק

חייב לציין שבשורה האחרונה אני מרגיש אקורד סיום אנמי קצת לאווירה הקלאסית שבנית. לא נראה לי שזו רק הרפיטטיביות, כי היא דווקא יכולה להיות בשירות המתיקות. אולי ההקבלה בין הלב המלא למחצה לבין הכוס הרגישה צ'יזית מעט? מעניין.

גיגלתי ונראה יין שווה.

מלך

תראה "גביע" היא מילה כבדה לכן יש גבול כמה שאני יכול להשתמש בה. המעבר לכוס הוא בהחלט בגלל הצורך האידיומטי, מעבר מהקונקרטי לסמלי־מופשט.

אותיות מרק זה כמו alphabet soup, סוג של פסטה בצורת אותיות ששמים במרק. בעצם הרעיון הוא שאותיות המרק (סמל לכתיבה יגונית) באות למלא איזשהו חלל ריק, אבל כשהלב מתמלא לחלוטין, הן נהפכות למיותרות. את ההשראה ממנגה ממש מוצלחת שסיימתי לקרוא לא מזמן.

ההקבלה צ'יזית אבל אני בסדר עם זה, רציתי להשאיר את זה יחסית פשוט ו"מוכל", מין מעגל קטן סגור. זה מתחבר לדימויים הרפטיטיביים, שנועדו ליצור אווירה "פשוטה" וחפה מיומרות, כמו היין הלבן שהוא פשוט מתוק מאוד.

באמת חסרה לי קצת "עוצמה" בסיום, היה לי קשה מאוד למצוא מילים לשורה האחרונה. מצד אחד הייתי רוצה משהו קצת יותר חזק, מצד שני בקריאה חוזרת אני לא מרגיש שזה עד־כדי־כך קיטש. אני צריך לחשוב על זה.

נראה לי שאפשר לסדר מחדש את המילים ככה:

נפרדות לשלום מלבי המלא למחצה ואף יותר ביין מתקתק ובוהק

כמו חלום זהב מתוק.

ואז א' המשקל בשורה הראשונה יותר טוב, ב' חלום זהב מתוק חוזר גם על בוהק היין, וגם על עצם הפרידה, שהיא כמו התעוררות מחלום, או משהו כזה.

לאחר מיליון ניסיונות של שבץ נא

גביע היין מתמלא
ביין לבן מתוק
העובש האצילי הזה (לא שייך "הזה" כי אני לא מתייחס ישירות לטעם של העובש, והוא גם לא נוכח באופן פעיל)
רק הופך אותו למתוק יותר
כל־כך מתוק
האוויר נשפך בהדרגה מהכוס המלאה למחצה
חצי הכוס האחר מלא גם הוא
עולה על גדותיו ודוחק פיסות אבק וליתיום, כמו אותיות מרק
נפרדות לשלום מלבי המלא למחצה ואף יותר ביין מתקתק ובוהק

בזהב קֵיצִי מתוק.

אבל אז קראתי שוב את הגרסה המקורית וגם היא מוצאת בחן בעיניי.

בקיצור לא יודע.

צריך לקרוא אותם בסדר מאוד ספציפי וחשוב להבין אותם מתוך הקונטקסט שלהם

באמת מגילה אבל מה לעשות

זה כזה מקסים שיש כל־כך הרבה כותבים

וכולם כותבים יפה ומיוחד

ברמה הטכנית בלבד, הפונטית קצת מבולגנים לי

דבר ראשון ספרתי חמישה פונטים כשכל אחד מהם מיוחד / סריף רציני

לא יודע איך קוראים לכל אחד אבל:

– הסריף המרובע סובל מבעיית קרנינג בינונית, ומרגיש קצת "יותר מדי". לדעתי אפשר ללכת על משהו קצת יותר "מסורתי" (לא בהכרח סטנדרטי לחתולין)

– בדפים של מראה המקום, הניגוד בין הפונט המיוחד של הכותרת לבין הסריף המרובע הוא קיצוני

– בדפי השירים יש לי שלושה פונטים מאוד שונים זה מזה במהות, השילוב בין הכותרת לתוכן סבבה אבל שם המחבר פשוט לא מתחבר בגופן

– אמנם חלק מהשירים עמוסים במילים אבל חייב חייב חייב טיפונת רווח בין השורות לפחות היכן שזה מתאפשר

אפיק לקחים לגיליון הבא

אהבתי מאוד, מרגישים אותך בשיר...

ועדיין יש הערות, רוצה?

כתבת כל כך יפה, מדויק, הצלחת לנסח במילים את אחת המורכבויות הכי עמוקות של החיים – הניגודיות הזו שפוגשת אותנו בבת אחת, העצב והשמחה ששזורים זה בזה.

את כותבת פשוט מדהים נוגעת בנושא כאוב בצורה אופטימית ויפיפיה...

"רק אחרי שיודעים עלבון יודעים מהי שמחה" כל כך נכוןןן!!

מהמם

נוגע

באמת מורכב.

מסתורי ועלום.

וגם נוגה קצת.

ובעיקר נוגע.

תמיד אהבתי לקרוא אותך