לדוג' לנסות לנצח משהו חדשני כזה שצמרת צה"ל לא שמעה אליו

אם אתה כובש את אותו תא שטח 7 פעמים אתה לא מנסה לנצח.

אנחנו במצב הזוי שעושים בו דברים הזויים.

אני נגד עסקה ברעיון.

אבל לא מקנאה במקבלי ההחלטות כרגע שצריכים להחליט כאלה החלטות גורליות, לא משנה איזה החלטה הם יקבלו- זה יהיה רע.

ללכת לעסקה זה רע כי מה עם כל השאר.

ולא ללכת לעסקה זה רע כי גם ה33 האלה ימשיכו לסבול.

נס שאני לא צריכה להחליט מה עדיף

והלוואי שיקרה נס וכולם ישוחררו היום.

ושבעזה תהיה מגיפה שתהרוג את כל הערבים ביסורים קשים.

מהחטופים שנציל

2+2=4 או במילים אחרות פעולה מסוימת גורמת לתוצאה מסוימת.

"מחיר שהמדינה יכולה לעמוד בו" תגדיר לי בדיוק במה המדינה יכולה לעמוד

בפגיעה האסטרטגית שאומרת שאפשר לבצע טבח וחוץ מסבב לא יקרה לך כלום?

בפגיעה בנפש עם עשרות ומאות נרצחים מהמחבלים המשוחררים?

בטבח הבא שהוא עניין של זמן וקיבל עכשיו רוח גבית מטורפת?

במחבלי יו"ש שיקבלו תגבורת?

בכך שאף אחד לא ירצה לגור ליד הגבול וביו"ש כי המדינה הפקירה אותם?

ראשית, המדינה לא השכילה לשמור כמו שצריך על הגבולות, והפקירה אותם ללא כוחות צבא יעילים מול רצועת עזה,

ועכשיו בגלל המחיר של עסקה עם השטן, נשאיר אותם למות שם?

מסוכן.  יש מלחמות ונהרגים חיילים.

עדיף לגור בניו-יורק או טורונטו 

מצד אחד יש לך- 33 חטופים חלקם (אולי) חיים לא ידוע כמה (בנוסף להשארת 65 חטופים אחרים בעזה)

מצד שני יש לך- X הרוגים Y פצועים Z חטופים עתידיים.

עכשיו את הנעלמים האלה אי אפשר לחשב בדיוק אבל אפשר לתת הערכות עקב מקרים עברו האחרונה שבהם עסקת שליט שהביאה עלינו בין השאר את ה-7.10

רק לא חושב שהמסקנה נובעת מעסקת שליט, אלא מהנתונים היום בשטח

נתתי את מקרה שליט כדוגמא

למנוע את האונס, הטבח והחטיפה הבאים זה לב העניין.

להוציא לערבים את התיאבון להשמיד אותנו זה לב העניין.

לסרס את השליטה של איראן סביבנו זה לב העניין.

להרתיע את כל האויבים מכל הגבולות שלנו זה לב העניין.

החטופים חשובים וחייבים להחזיר אותם, מתוך מצב שבו החמאס מבקש "די", מתוך מצב שבו חמאס יורד על הברכיים, ומתוך עוצמה. כל שיטה אחרת, וניסינו את כולן, מבטיחה לנו את המלחמה הבאה, את הטרור הבא, את האונס, ובעיקר את החטיפות הנוספות.

אם אתה רוצה להקריב חיים כלשהם, תקריב את שלך. אל תיגע בחיי החיילים שלנו, בחיי האחים שלנו, הילדים שלנו וההורים שלנו. אל תיגע בחברים שלי.

דחוף לך להבטיח מוות עתידי? תיתן את חייך ואת חיי קרוביך.

הרסנו, הפצצנו, החרבנו, שיטחנו, מיליונים מהם נעקרו מבתיהם וחיים באוהלים.  עשרות אלפים נהרגו.  

נכון, לא גרמנו להם למות ברעב בגלל נסיבות בינלאומיות ומגבלות הכוח של ישראל שתלויה בארה״ב לצרכים רבים.  

ולרגע לא הוצאנו להם, לדור הבא, את החשק להמשיך בטרור נגד ישראל והיהודים.  

אחרי שישראל חיסלה את רוב ראשי החמאס וכעשרים אלף פעילים צבאיים, והפכה את רוב תושבי הרצועה לפליטים, וחלקים רבים שם לעיי חורבות, קשה לומר שהיא הפסידה. למעשה החמאס הוכרע צבאית אבל לא הוכנע.והוא לא הוכנע בשל שיטת הפשיטות של המטכ"ל, שהועמדו לרשותו 40 חטיבות, והמדיניות האמריקנית להפריע לישראל בכיבוש עזה, כמו כפיית הכנסת אספקה לחמאס, והגבלות על הפצצות בתים, ולכן נצטרך ללכת להסכם שבו נצטרך לוותר על חלק מההישגים הצבאיים. ועדיין לא ברורות כל ההשלכות, כפי שראינו בצפון את האפקט של קריסת אסאד ושל השינוי השלטוני בלבנון בשל מה שעוללה ישראל לחיזבאללה.

בגלל אופן ניהול המלחמה, שמצד אחד הביא להישגים מרהיבים ומצד שני להתבוססות נוראית, הגענו לשלב שעדיף כבר לעצור אותה. המחירים שאנחנו משלמים בשלב זה עולים על הערך המתקבל מהם, והם הולכים ונהיים הרסניים לנו. זה כאשר ההרס וההרג ברצועה חסרי תקדים ואולי, ממש אולי, יביאו לשינוי פרדיגמה באוכלוסייה העזתית, לאיזו הפנמה של המחירים שהם משלמים, ועבור מה.

ישראל יכולה לעצור ולהמשיך לכסח את הדשא בעזה מהאוויר ובמבצעים כמו ביו"ש. ואם המצב יסלים שוב, לטפל בעזה כמו בלבנון - הלחימה שם הייתה יעילה מאוד - כי לא היו שם חטופים. אפשר - בהסכם - להביא לשיקום שיהיה מבוקר וימנע, לפחות באופן מסיבי, את שיקום התשתית הצבאית והמנהור. אפשר באמצעות לחץ מדיני מתמשך להחליש עוד ועוד את חמאס. כל זה באקלים אזורי שונה מאוד ממה שהיה פה עד לפני כמה חודשים. חזבאללה, ככל הנראה, הוכרעו, סוריה לא תהיה איום בשנים הקרובות, האיראנים חשופים וייתכן שהם עומדים לפני מתקפה קשה. בקיצור, עצירת המלחמה עכשיו אין משמעותה 7.10 הבא או כישלון מוחלט, אלא הסתגלות למציאות אחרת, אחרי מלחמה שהביאה הישגים אדירים.

ואת החטופים צריך להשיב. אל לנו לשכוח שזאת גם אחת ממטרות המלחמה והחשיבות שלה היא עצומה. לצערי, אחרי שנה ושלושה חודשים נראה לי שזאת כנראה הדרך היחידה.

לגבי הרעיון העקרוני וההיסטורי, האיסלאם תמיד ישאף להשמיד נכון. אבל גם האיסלאם יודע לוותר ולדחות את השאיפות שלו לזמנים אחרים. אל מול עוצמה האיסלאם מתכופף, וזה מה שצריך. כשיראו עוצמה, הם יתקפלו. זה לא אומר שנהיה שאננים, חלילה. אם נעצום עין, הם יזהו חולשה.

את המלחמה כי אנחנו רק מתבוססים בעזה ולא נלחמים כמו שצריך.

ומביא כדוג' את ההסכם בלבנון תן לי לשאול אותך אתה היית קונה בית עכשיו בצפון 5 ק"מ מהגבול?

ואם לצערנו תופסק הלחימה בעזה אתה תלך לגור בקיבוצי העוטף?

אם לא נצליח להוציא את החשק לעסוק בטרור צריך להוציא את היכולת וזה אפשרי רק בצורה אחת. לחימה עד ניצחון.

אני מסכים שצורת ההתנהלות של הלחימה לוקה בחסר אבל האופציה לברוח ל"הסכם כניעה" היא לא הדרך הנכונה.

הדרך הנכונה תהיה להשמיד את המחבלים ולשלוט בצורה מלאה בשטח אחרי פירוזו מכל נשק שהוא, זו גם הדרך היחידה להבטיח שכל ה-98 יחזרו (חלק מתים חלק חיים לא משהו שהכניעה הנוכחית לא נותנת לך). 

מאז ומעולם העולם העיר על כל צעד שעשינו, זה לא חדש ולא צריך להתרגש מזה. את הביטוי או"ם שמום קבע כבר רה"מ הראשון של מדינת ישראל.

גם לשיטתך בתוך מרחב הפעולה המצומצם שניתן לנו עדיין יש עוד הרבה מה לעשות ולפעול לפני שהולכים לכניעה, במידה ואני טועה ולא זו המציאות אז עדיף לנו מדינה שמתמודדת מול אויביה על מנת לנצח גם אם יהיו סנקציות מאשר מדינה שנלחמת לתיקו באופן קבוע ורק מאריכה את הסבל של תושביה כדי שבעולם ימשיכו לשנוא אותנו ולאיים עלינו בסנקציות.

לא צריך להשמיד לחלוטין את הרצועה כדי לנצח אפשר להקים מחנות פליטים שהכניסה אליהם היא בשליטתנו ולא נכנסים מבוקשים/חמושים ואת כל שאר הרצועה לשטח.

את כל החטופים

וגם אזרחים בעורף

וגם אין לאף אחד מושג כמה מתוך ה-33 חיים בכלל

מצב הזוי דורש החלטות קשות אבל בשום שלב ההחלטה שלך לא אמורה להיות כניעה.

איזה אמירה זאת שביום ה-50 השגנו עסקה של 3 מחבלים תמורת חטוף חי 11 חטופים ליום למשך 8 ימים של הפסקת אש

ועכשיו מעל ל400 יום אחרי אנו משיגים עשירית מזה? איזה מסר יוצא לבחוץ? מי ניצח את המערכה ב400 יום האחרונים?

האם בכלל דם לוחמנו היה שווה את כל המערכה הזאת? ולמה לעזאזל שמישהו ילך עוד פעם לתרום אקסטרה מעצמו למדינה כשהיא בבירור מפקירה אותו?

אבל מבינה שאנחנו במצב הזוי לגמרי (גם בצורת ניהול המלחמה הזאת) וזאת חלק מההזייה 🤷🏻‍♀️

ושחיילים נהרגים שוב ושוב באותם מקומות שכבר איבדנו בהם חיילים כמה פעמים במלחמה הזאת והם כאילו מטוהרים, זה תקין?

כלום לא תקין כאן.

אם היינו מנהלים את המלחמה הזאת בצורה יותר אגרסיבית ומטהרים שטחים כדי להישאר בהם המלחמה הזאת כנראה הייתה נגמרת ממש מזמן.

אז העסקה הזאת זה חלק מהטירוף הלא הגיוני שהמלחמה מתנהלת.

– אפילו ברמה הטקטית הכי שטחית, זה וודאי שכתוצאה ישירה מעסקה כזה ייהרגו יותר חיילים מאשר חטופים שישוחררו.

– ברמה האסטרטגית אפשר רק לנחש אבל זה גם על הפנים.

– לגבי שאר החטופים אני לא יודע לגבי הרעיון שזאת תהיה העסקה האחרונה, אולי כן אולי לא. אפשר ללכת בכיוון של רק עסקה מלאה ולהשיג אותה רק בעוד שנה או שנתיים לך תדע כשחצי או יותר כבר מתים.

– הלחץ הציבורי הוא מטורף וזה משבש את סדר היום, באמת כל ההתנהלות סביב זה היא כל־כך מטומטמת, אבל מה לעשות.

– אם הייתי חמאס, הייתי דואג להשאיר בכל־מחיר את אותם חטופים שקרובי המשפחה שלהם קולניים וקיצוניים ביותר כדי שימשיכו להתנגח בממשלה. נראה לי שזה גם מה שהם יעשו. גם מבחינה פוליטית, אני לא מבין מה יש להרוויח מהעסקה הזאת.

תחשוב שאתה אם שכולה של חייל

תחשוב שאתה חייל שמתפוצץ ממטען צד שהטמינו במהלך הפסקת האש ועכשיו אתה משותק בחצי גוף לכל החיים עם כאבים כרוניים וחייב לקחת תרופות שהורסות לך את הבריאות

תחשוב שאתה בת זוג של חייל כזה

או אישה ששולחת את הבעל שלה למות כי החיים של מישהו אחר חשובים יותר אפרנטלי

תחשוב שמשחררים נוח'בה שרצח את הבת שלך והולך לרצוח בנות אחרות

תחשוב שאתה אזרח פשוט שרוצה לחיות בשדרות מבלי חשש שמה שקרה יקרה עוד פעם

תחשוב שאתה חייל דתי שמוכן למות בשבי כדי שלא ישחררו עבורו מחבלים כמו שכבר ראינו כמה שכתבו צוואות כאלה

לא יודע מה לחשוב, יש מיליון נקודות מבט ונרטיבים

אני גר ביו"ש סיטואציה של חטיפה מאז ומועלם הייתה ריאלית אני באתי להורים שלי כבר לפני שנים( נראה לי בתקופת גלעד שליט) ואמרתי להם שאותי לא יחזירו מאז בכל אירוע של חטיפה אני מחדש את התוקף של האמירה הזאת ויחד איתי כל אחד מהמשפחה שלי והרבה מהאנשים שגרים לידי שחלקם שמעתי במו אוזני וחלק שמעתי בעקיפין אני לא מכיר מקרה אחד שבו מישהו מהשכנים שלי אמר הפוך.

אתה אולי חושב שאני משוגע וגר בישוב של משוגעים אבל יש מחירים שפשוט לא שווה לשלם אותם. אם כדי שאני יחיה מישהו אחר צריך למות אני לא מוכן לעסקה הזאת בטח לא כשמדובר בעשרות אחרים.

בשילוב כוחות חזקים בארץ ובעולם הצליח לבטל את משמעות המלחמה ולהשאיר רק את נושא החטופים.

החטופים זה לא הדבר הכי חשוב. מה שהכי חשוב זה להוציא את התיאבון לאויבים שלנו לנסות שוב אירוע כזה. לדאוג שלא יהיה עוד טבח, שלא יהיה עוד אונס, ושלא יהיו עוד חטיפות. השמאל רוצה לחיות על חרבו ולכן מסרב להרוג את החיה. אנחנו רוצים שלום ולכן דורשים להשמיד את האויב.

השמאל המפגר, כי באמת אין מילה אחרת, רואה בחטופים סוג של קורבנות שלום שנדרש לתת כדי שלערבים תהיה בסוף מדינה. אם אבא של חטוף מסוגל לדבר על פשעי מלחמה נגד הערבים ולהצהיר שהוא ילך להאג כדי לפעול נגד המדינה, זה אומר שהבן שלו בעיניו הוא חטיפה מוצדקת.

השמאל הרס את המדינה ויהרוס את המדינה.

אם לא יקרה נס, אנחנו ניכנס לשנים קשות של דיקטטורה קומוניסטית אלימה, וזה ייראה כמו התקופות של המלכים הרשעים בתנך. 

גדול של חיילים שימותו כשנכבוש מחדש את השטחים שנתפנה מהם, והרי נהיה חייבים ביטחונית לכבוש את השטחים מחדש

ואז פשוט דמיינתי את עצמי במקום החטופים, רעב עייף, מעונה, סובל, מתגעגע, כואב וכל מה שעולה בראש..ופשוט אמרתי תן לי לצאת מכאן. אני חושב שלאף אחד אין זכות לומר מה כן ולמה לא, העסקה מסוכנת זה נכון, אבל אני לא רוצה לרגע להיות במקום מקבלי ההחלטות או החטופים, ואם אפשר להוציא אותם, ויש דרך, גם אם היא מסוכנת, האם אני אם חלילה הייתי חטוף, היו מעניינים אותי השיקולים האלו? לא.

מה שכן, אם המדינה הייתה הולכת על פי רבנים, שה' מצליח דרכם, רבנים אמיתיים, צדיקי אמת, שהמון שרים וקודקודים במדינה כמו שנוכחתי לדעת בחודשים האחרונים, מאוד מקורבים לצדיקים וכו' ולכן אם היו מתייעצים איתם, אז בוודאות היה פה יותר טוב כי מערבים את ה' ואז ממילא אם יש ה' במקום הזה, אז אין עוד מלבדו וכשפותחים לבורא עולם דלת, הוא נכנס ברוב יופיו והדרו.

ואיך נראה לך החטוף המשוחרר ירגיש כשמשפחה תירצח ע"י המחבל ששוחרר בשבילו?

ואיך הוא ירגיש כששלושה חיילים יעלו על מטען בתא שטח שנסוגו ממנו בשביל העסקה?

ואיך הוא ירגיש כשהמלחמה תתארך בגלל העסקה הזאת ושאר החטופים ישארו במצבם הנוכחי ואף גרוע יותר?

ואיך ירגישו מקבלי ההחלטות לגבי כל זה?

ואיך תרגיש אמא של החייל שנהרג או אב למשפחה שנרצחה בגלל זה?

ואיך ירגישו הקורבנות של אותם מחבלים ארורים שישוחררו עכשיו כשמי שניסה לרצוח אותם מסתובב שוב באותם רחובות?

ואיך מישהו יכול להתייחס ברצינות למערכת המשפט הישראלית כשמחבל ארור מקבל 3 מאסרי עולם עוקבים משתחרר אחרי 5 שנים?

איזה זוועות צריך לעשות כדי 3 מאסרי עולם עוקבים? אז הוא לא "נוחבה" הוא לא "הרוצח של פוגל" אבל הוא רצח ואנס יהודיה ב-2018 או שחט משפחה אחרת אז פתאום זה בסדר?

יצטער אם חלילה יקרו הדברים שתיארת. אבל כרגע? לא מעניין אותו מה יהיה הלאה, הוא רק רוצה הביתה ואני לא מאשים אותו. אתה יכול לשבת פה ולדבר גבוהה גבוהה על מוסריות ועל איך ירגיש ומה יהיה, אבל אני לא מבין מאיפה האומץ לשפוט כשאתה לא בנעליים שלו? אני לא מאחל לך או לאף יהודי חלילה להיות במצב הזה(לישמעאלי כן ואמן עוד השנה), אבל איך אפשר בכלל להגיד על סמך מה שירגיש אותו חטוף אם ויקרו המקרים הנוראיים הללו.

אמרת אמת עד הסוף לא? אני הולך איתך.

שאלת מה ירגיש אותו חטוף כאשר ויקרה משהו, למה לא תשאל אותו עכשיו מה הוא רוצה?

אם מעניין אותך מה החטוף ירגיש בעתיד, למה לא מעניין אותך מה הוא מרגיש עכשיו?

ושוב, העסקה גרועה, אני לא מתווכח על זה בכלל אני מסכים איתך ב100% , סך הכל מתאר לך שהמצב לא שחור לבן. זה לא או כן או לא. לא היית רוצה להתחלף איתם. ובוא נהיה אמיתיים כי אם אמת עד הסוף לא?

אף אדם, גם לא אלו שחתמו שאם חלילה הם יחטפו על ידי מחבלים אז לא לעשות עבורם עסקה, כי בתיאוריה ובהרגשה הכבירה של הגבורה או מה שזה לא יהיה, אלו אמירות מאוד מאוד יפות. אבל במציאות, הן לא מחזיקות מים בכלל. שוב, אני לא מאחל לאף יהודי להיות במצב הזה, אבל מאיפה האומץ לחשוב ש - "אם אני הייתי שם לא הייתי רוצה שייחלצו אותי" לא חוויתם את הסבל שלהם, את החדרי עינויים, את הפחד היומיומי, הרעב, הגעגוע, הסתם לחטוף פתאום אגרוף לפנים ולשבור שן, פתאום להיאנס, פתאום למצוא את עצמך באיזה מנהרה ומענים אותך וחותכים לך אצבעות. אז בואו, תפקחו את העיניים. העסקה על הפנים. אבל הם אחים שלנו. אם זה היה כל אחד אחר שקרוב אליך (חלילה אמא) היית מעיז להגיד "תשאירו אותם שם ואל תחתמו על עסקה בחיים!" כשהיית יודע שהיא עוברת את *כל* מה שתיארתי? כנראה שלא. ואצלך זה רק במחשבה, אצל אותם משפחות זה השגרה.

לא מעניין אותי במישור הלאומי מה החטוף ירגיש בעתיד. במישור הלאומי מעניין אותי עד גבול מסויים מה הוא מרגיש עכשיו. במישור הפרטי מה שאני מרגיש לא רלוונטי, לא משנה כמה כואב לי המצב שלהם. אני אסתכן בלהישמע חסר לב לחלוטין אבל לא אמור לשנות לי ברמה הלאומית כמה הם סובלים ורוצים הביתה אמור לשנות לי דבר אחד: עם ישראל ומדינת ישראל בטוחים יותר אחרי העסקה הזאת כן או לא?

משל למה הדבר דומה: רופא שמנתח יד ואולי יצטרך לכרות אותה כדי להציל את הגוף. ברור שאף אחד לא רוצה לכרות את היד אבל עם הדרך היחידה להציל אותה זה במוות של הגוף אין רופא אחד שישאיר אותה.

בדבר אחד הדיון טועה, "עסקה" היא לא הדך היחידה להחזיר את החטופים.

הדרך השנייה היא "חילוץ" (הזכרת את המילה אבל במקום לא נכון) . אני כן רוצה שיחלצו אותם וכן הייתי רוצה שיחלצו כל חטוף וחטופה (גם אם אני או קרוביי היו שם).

אופציה נוספת לחימה עד כניעה ללא תנאי של האויב.

הבעיה בשני האופציות הנהדרות הללו היא שמדינת ישראל החולה בפוגרס ומערבזציה מסרבת לפעול בצורה זו.

בסוף דבריך אתה מטיל ספק במה אני הייתי בוחר לעשות ייתכן שאתה צודק אך א. שנינו לא יודעים אם זה אכן המצב (בתקווה שאף אחד לא יצטרך לגלות) ו-ב. גם אם זה היה המצב עדיין לא היה צריך להקשיב לי אלה לצורכי העם.

ביקשת אמת עד הסוף? אז הנה עוד קצת אמת, לא משנה כמה זה כואב אנחנו לא צריכים לסכן 10 מיליון איש בשביל 33 אנשים שחלקם כבר מתים, אנחנו כן צריכים לעשות ככל יכולתנו הצבאית על מנת להחזירם גם כדי להציל אותם וגם כדי להבהיר מסר לחוטפים הפונטציאלים הבאים שדמם בראשם.

נ.ב.

התעלמת מכל הדוגמאות (לגבי מקבלי ההחלטות, הקורבנות של אותם מחבלים בעבר ובהווה, מערכת המשפט הישראלית וכן הלאה) שלא קשורות לחטופים בכוונה או שנשמט מזיכרונך?

שנחזור ללחימה אחרי השלב הראשון.

יש שמועות שטראמפ יגבה אותנו במצב הזה במידה ולא יהיה הבנות בהתאם להתקדמות.

בואו נאמר שכנראה כל ה33 יחזרו חיים, כי זה יאפשר לחמאס לקבל יותר אסירים, ובמצב הזה ישארו אולי 10-15 חטופים חיים, ואז יהיה הרבה יותר קל לנצח במצב הזה.

אבל הפעם שילחמו על מנת לנצח לא על מנת להגיע לתיקו.

לא כל ה-33 חוזרים חיים מלכתחילה דיברו על כך שהם חיים ומתים יש מקומות מסוימים שמדברים על 24 חיים בעיני גם זה תרחיש אופטימי.

כרגע מספר החטופים הוא 98 מתוכם 33 אמורים לחזור( כל ה-33 בסימן שאלה אם הם חיים) מה שמשאיר 65 בעזה 29 בסימן שאלה ועוד 36 מתים.

הוא עסקה מלאה שבה חמאס נשאר לשלוט בעזה כמו טרם המלחמה,

או לחלופין שחרור מפקדים בכירים מידי, כמו ברגותי או העומד מאחורי הפיגוע בליל הסדר. 

גם נסיגת צה"ל משטחים מסוימים וכיבושם מחדש במחיר של 100 חיילים הרוגים הוא סיבה לסרב לעסקה

חוץ ממסדרון נצרים ופילדלפי אנחנו כמעט לא מחזיקים שום שטח באופן קבוע.

גם בתחילת התמרון כשחמאס היה בשיא כוחו מספר ההרוגים בכיבוש האיזורים האלו לא התקרב לחצי ממה שאתה מתאר.

או בכמה שנים

מוכן לעסקה? הרי הוא מפסיד, הרי הוא יכול לשמור את החטופים לזמן אחר ולתנאים אחרים

לדעתך זו עסקת-אין-ברירה מצד החמאס? ומה זאת אומרת "מקווה"? הרי לצערינו לחמאס יש יותר שכל מלשמאל בישראל, והוא לא מכניס את עצמו לסרטים כמו השמאל פה

שמספר שמי שאמור לשקם את עזה שאחרי המלחמה זה קטאר, אז אפשר להיות בטוחים שההסכם במתכונתו הנוכחית יחזיר את חמאס בדיוק למה שהיה.

נשאר רק לקוות שטראמפ יאשפר חזרה ללחימה במידה ולא נוכל לעצב הסכם טוב יותר, מה שיכול להיות גורם מרסן להסכם טוב או לחזרה ללחימה מלאה אחרי שרוב החטופים וכל החטופות והמבוגרים והילדים יהיו בבית.

מזל שאני לא חבר קבינט לקחת הימור כל כך גדול בחיים של אנשים.

הימור שאולי הוא אפילו הכרחי.

שהם אכן חמושים

באמת בכל ליבי אני מקווה שאני טועה, מקווה שלא חתמנו היום על אחד האסונות הגדולים בשנים האחרונות מקווה שלא הוספנו חולייה בשרשרת אוסלו, גירוש, שליט ועתה עסקת השטן.

אני רואה את החטופות שחוזרות ואני רוצה לשמוח רוצה לרקוד איתם לצידם אבל בכל תמונה אני רואה בחלק שנמצא ברקע ההוא המטושטש את כל הפיגועים, כל הלוויות, הפצועים והחטופים שחתמנו אליהם בעסקה הזאת ואני פשוט לא מסוגל לשמוח.

מעולם בכל ימי חיי לא קיוויתי כל כך שאני טועה אבל עכשיו? עכשיו - מי ייתן וכל החולקים עלי בנושא זה יזכו לומר לי "אמרתי לך" למשך כל הדורות.

ראיתי אתמול את הכתבה ברוטר.  

לכן חמאס לעולם לא יסכים להתפרק מנשק ואנחנו צפויים לחזור לעוד חודשי לחימה רבים.

הציבור מטומטם ולכן הציבור ישלם.

הציבור מוכן לקבל, אמנם בקושי רב, את נפילתם בקרב של החיילים, אבל כל חטוף שמת, הקפלסטינים מאשימים את נתניהו שרצח אותו בעצמו.

וכמו שכבר ציינתי, בגלל הדרישה שלהם לעסקה בכל מחיר ומחאה על "הפקרת החטופים" חמאס השיג עסקה כל כך הרבה יותר טובה מבחינתו לעומת תחילת המלחמה כשלא היה מחאה נגד הממשלה.

יש הזדמנות לעשות סעודה רביעית, להוסיף אלפא ביתא פסוקי ברכה ופיוטים וכו'. הלוואי שאזכה לחצי ממה שאני מדבר בחצי מהפעמים. אבל לפחות יש משמעותית יותר זמן ויותר נחת לזה מאשר בקיץ. (וגם בקיץ זה ברכה כי יש הזדמנות יותר בנחת משמעותית בשישי להשלים שמו"ת ושיר השירים וכו' וכולי האי הלוואי )

בעבר הייתי עונה בוודאי

היום אני מסתכלת אחרת

קשיי העבר (וגם ההווה) עזרו (ועוזרים) לי לבנות דברים שאני מאד מרוצה מהם

וכנראה לא הייתי מגיעה אליהם לולא הקשיים

זה מצד אחד

מהצד השני הייתי שמחה לחיים נטולי קשיים או מופחתי קשיים מורכבות החיים..

כלומר, זה משהו שמתנגד לנו כדי שנשים לב אליו, קצת כמו "כאב" במובן הפיזי.

כמה התנגדות צריך בדרך כדי להתפתח

לא שמישהו שאל אותי קודם

אבל אולי יום אחד אני אבין שזה היה נצרך כמו שהבנתי על קשיים מהעבר

אני חושב שבשלב מסויים לומדים שצריך ללמוד יותר "להכיל" ופחות להתנגד.

זה עוזר לשנות את המציאות בטווח הרחוק, בעיקר. אבל בטווח הקצר עוזר לי לחיות טוב ולישון טוב ולא להיות במקום שבו "קשה" לי במובן של להרגיש שקשה.

הגדרה טובה

כשההתנגדות יורדת

גם הציפייה יותר מותאמת

קושי צפוי הוא יותר קל

איך את מגדירה את זה?

זה קושי שחוזר על עצמו

אז אני יודעת (או לומדת לדעת) מראש מה או מי הגורם/ים

ויודעת (או לומדת לדעת) להתייחס בהתאם

אם זה קושי חדש

זה הזמן לניסוי וטעייה עד להגדרת הגורמים ולהתוויית הדרך המתאימה ביותר 

אי אז בגיל 30 וקצת.

זה את היכולת "להגדיר" (הנה יצא ממני המתכנת) קשיים כדי להתחיל לעבוד איתם.

זה אומר שקורה לך משהו שאתה לא נהנה ממנו אבל אתה לא חסר אונים כלפיו וגם יודע לדחות אותו למחר או לשים לב להתקדמות.

Stand a little taller

Doesn't mean I'm lonely when I'm alone

What doesn't kill you makes a fighter

Footsteps even lighter

Doesn't mean I'm over cause you're gone

יש כאלה שהייתי מוותרת

ומאמינה שהייתי נבנית גם בלעדיהם

עברתי כל מיני דברים בחיים. והייתי במקומות שלא ברור לי כיום איך יצאתי מהם…

כשאני מסתכלת אחורה, אני רואה איך זה חלק ממה שגרם לי להיות מי שאני כיום. אבל לא הייתי מזמינה שום דבר כזה, גם אם הייתי יודעת איך אצא מזה. משתדלים לראות את הטוב מהמצב הנתון, אבל זה לא אומר שהייתי בוחרת בזה. ואני עדיין מצולקת מדברים שעברתי. אבל משתדלת כל יום לגדול מזה ולהתקדם הלאה.

כל קושי שעוברים, עלול להשאיר משקעים. ויש את הפחד להתעורר יום אחד ולחזור אחורה, להרגיש שוב שם בקושי הזה ולא להיות עם כוחות להתמודד. 

לכתחילא כן

כיון שאם חלק מהקשיים לא היו קיימים בחיי

הייתי חוסכת הרבה סבל (וזבל)

בדיעבד חלקם לא

כיון שזה  חשף אותי להבנות עמוקות כלפי עצמי

והביא אותי למי שאני כיום

על החלקים ה"עצובים" או המורכבים בחיים (שגרמו לי בדיעבד לבזבוז כוחות והרבה עצב)

הייתי מוותרת

בבחינת "לא הם ולא שכרם"

אבל

בדיעבד, בגלל שהמורכבויות לימדו אותי הרבה

ובזכותם אני מי שאני

אז הם 'עזרו' לי ללמוד מהם איך להמשיך הלאה.

ואפשר להעמיק ב"תורת מנחם", תשמ"ד חלק ד', שבת מסעי סעיף י"ב-

בקצרה הרבי מילובביץ' מסביר על עניין המסעות ממדרגה למדרגה [כפי שידוע שהבעש"ט עסק במסעות שיש בנפש האדם].

בדיעבד אני באמונה שלמה בהקב"ה ובראייה של הטוב של מה זה בנה בתוכי.

אני? לכתחילה? הייתי מוותר.

אבל איזה מזל שהקב"ה מנהל את המציאות...!

אבל אני מניחה שזה כי עוד לא מיציתי את הטוב מהם. התועלת שהיתה בהם עוד לא נגלתה לי. מקווה שמתישהו בהמשך אבין שלא הייתי מוותרת עליהם.

אפשר להגיב שם אנונימי. כאילו, מה? תהיו טבעונים, תמהונים,  מתנגדי חיסונים, זה לא משנה, יש לך אמת? לך איתה. אבל למה להבנות שרפואה טבעית זה דבר להתבייש בו חחח

(כן מבין זה לא למעיישה ופורום מת וכו' והכל כאן בדיחה שאני בכוונה לא מתייחס אליה. תהיות לאור ההצפה של הנושא והדיון)

עם כמויות הספאם שם באמת צריך ניהול 

ויסיר מהם כל מחלה, וירפא לכל גופם, ויסלח לכל עוונם,

וישלח ברכה והצלחה בכל מעשי ידיהם עם כל ישראל אחיהם, ונאמר אמן

ונהנה לריב עם עצמו בפינה שכוחת "אל" כדי לפרוק עצבים 😂😂😂

אבל בטח זה דוגמא קלאסית למה שנקרא להאכיל את הטרולים

משתעממים מספרים סיפורים זה לא דוקטורט אבל אם כבר מעניין אם כך למה הוא מגיב מאנונימיי? או שהוא מגיב מאנונימי רק בקללות חח ואז אני מבין אותו

אולי הכוונה שלך לפורומים אחרים? 

אין כאן בערוץ 7 כאלו ניקים.

- הנני כאינני

- הים נסוג

תשאל את משה

כי למשל @בין הבור למים פעיל בפורום מסויים מאוד ולא מוכר בכלל כאן.  

כל פורום הוא עולם ומלואו ואין קשר בין רבים מהפורומים במרחב העצום של הפורומים בערוץ 7.  

ויש את @אני הנני כאינני, אולי הוא מדבר עליו

וזו היא, @נחלת, לא הוא, שהזכירה ניקים פופולריים

התכוונתי למגיבה שכתבה שירים מאוד יפים שאחד מהמגיבים (צדיק יסוד עולם (?) ניתח אותם).

נכון. נזכרתי שלא קוראים לה כך, השורה האחרונה שחזרה בתגובה שלה היתה: והים נסוג...

אני הנני כאינני  - הכל בסדר איתו.

העיקר שהכל בסדר

צדיק יסוד עלום אמר שיש כזה אחד.

היא התכוונה ל@בין הבור למים - צעירים מעל עשרים