לדוג' לנסות לנצח משהו חדשני כזה שצמרת צה"ל לא שמעה אליו

אם אתה כובש את אותו תא שטח 7 פעמים אתה לא מנסה לנצח.

אנחנו במצב הזוי שעושים בו דברים הזויים.

אני נגד עסקה ברעיון.

אבל לא מקנאה במקבלי ההחלטות כרגע שצריכים להחליט כאלה החלטות גורליות, לא משנה איזה החלטה הם יקבלו- זה יהיה רע.

ללכת לעסקה זה רע כי מה עם כל השאר.

ולא ללכת לעסקה זה רע כי גם ה33 האלה ימשיכו לסבול.

נס שאני לא צריכה להחליט מה עדיף

והלוואי שיקרה נס וכולם ישוחררו היום.

ושבעזה תהיה מגיפה שתהרוג את כל הערבים ביסורים קשים.

מהחטופים שנציל

2+2=4 או במילים אחרות פעולה מסוימת גורמת לתוצאה מסוימת.

"מחיר שהמדינה יכולה לעמוד בו" תגדיר לי בדיוק במה המדינה יכולה לעמוד

בפגיעה האסטרטגית שאומרת שאפשר לבצע טבח וחוץ מסבב לא יקרה לך כלום?

בפגיעה בנפש עם עשרות ומאות נרצחים מהמחבלים המשוחררים?

בטבח הבא שהוא עניין של זמן וקיבל עכשיו רוח גבית מטורפת?

במחבלי יו"ש שיקבלו תגבורת?

בכך שאף אחד לא ירצה לגור ליד הגבול וביו"ש כי המדינה הפקירה אותם?

ראשית, המדינה לא השכילה לשמור כמו שצריך על הגבולות, והפקירה אותם ללא כוחות צבא יעילים מול רצועת עזה,

ועכשיו בגלל המחיר של עסקה עם השטן, נשאיר אותם למות שם?

מסוכן.  יש מלחמות ונהרגים חיילים.

עדיף לגור בניו-יורק או טורונטו 

מצד אחד יש לך- 33 חטופים חלקם (אולי) חיים לא ידוע כמה (בנוסף להשארת 65 חטופים אחרים בעזה)

מצד שני יש לך- X הרוגים Y פצועים Z חטופים עתידיים.

עכשיו את הנעלמים האלה אי אפשר לחשב בדיוק אבל אפשר לתת הערכות עקב מקרים עברו האחרונה שבהם עסקת שליט שהביאה עלינו בין השאר את ה-7.10

רק לא חושב שהמסקנה נובעת מעסקת שליט, אלא מהנתונים היום בשטח

נתתי את מקרה שליט כדוגמא

למנוע את האונס, הטבח והחטיפה הבאים זה לב העניין.

להוציא לערבים את התיאבון להשמיד אותנו זה לב העניין.

לסרס את השליטה של איראן סביבנו זה לב העניין.

להרתיע את כל האויבים מכל הגבולות שלנו זה לב העניין.

החטופים חשובים וחייבים להחזיר אותם, מתוך מצב שבו החמאס מבקש "די", מתוך מצב שבו חמאס יורד על הברכיים, ומתוך עוצמה. כל שיטה אחרת, וניסינו את כולן, מבטיחה לנו את המלחמה הבאה, את הטרור הבא, את האונס, ובעיקר את החטיפות הנוספות.

אם אתה רוצה להקריב חיים כלשהם, תקריב את שלך. אל תיגע בחיי החיילים שלנו, בחיי האחים שלנו, הילדים שלנו וההורים שלנו. אל תיגע בחברים שלי.

דחוף לך להבטיח מוות עתידי? תיתן את חייך ואת חיי קרוביך.

הרסנו, הפצצנו, החרבנו, שיטחנו, מיליונים מהם נעקרו מבתיהם וחיים באוהלים.  עשרות אלפים נהרגו.  

נכון, לא גרמנו להם למות ברעב בגלל נסיבות בינלאומיות ומגבלות הכוח של ישראל שתלויה בארה״ב לצרכים רבים.  

ולרגע לא הוצאנו להם, לדור הבא, את החשק להמשיך בטרור נגד ישראל והיהודים.  

אחרי שישראל חיסלה את רוב ראשי החמאס וכעשרים אלף פעילים צבאיים, והפכה את רוב תושבי הרצועה לפליטים, וחלקים רבים שם לעיי חורבות, קשה לומר שהיא הפסידה. למעשה החמאס הוכרע צבאית אבל לא הוכנע.והוא לא הוכנע בשל שיטת הפשיטות של המטכ"ל, שהועמדו לרשותו 40 חטיבות, והמדיניות האמריקנית להפריע לישראל בכיבוש עזה, כמו כפיית הכנסת אספקה לחמאס, והגבלות על הפצצות בתים, ולכן נצטרך ללכת להסכם שבו נצטרך לוותר על חלק מההישגים הצבאיים. ועדיין לא ברורות כל ההשלכות, כפי שראינו בצפון את האפקט של קריסת אסאד ושל השינוי השלטוני בלבנון בשל מה שעוללה ישראל לחיזבאללה.

בגלל אופן ניהול המלחמה, שמצד אחד הביא להישגים מרהיבים ומצד שני להתבוססות נוראית, הגענו לשלב שעדיף כבר לעצור אותה. המחירים שאנחנו משלמים בשלב זה עולים על הערך המתקבל מהם, והם הולכים ונהיים הרסניים לנו. זה כאשר ההרס וההרג ברצועה חסרי תקדים ואולי, ממש אולי, יביאו לשינוי פרדיגמה באוכלוסייה העזתית, לאיזו הפנמה של המחירים שהם משלמים, ועבור מה.

ישראל יכולה לעצור ולהמשיך לכסח את הדשא בעזה מהאוויר ובמבצעים כמו ביו"ש. ואם המצב יסלים שוב, לטפל בעזה כמו בלבנון - הלחימה שם הייתה יעילה מאוד - כי לא היו שם חטופים. אפשר - בהסכם - להביא לשיקום שיהיה מבוקר וימנע, לפחות באופן מסיבי, את שיקום התשתית הצבאית והמנהור. אפשר באמצעות לחץ מדיני מתמשך להחליש עוד ועוד את חמאס. כל זה באקלים אזורי שונה מאוד ממה שהיה פה עד לפני כמה חודשים. חזבאללה, ככל הנראה, הוכרעו, סוריה לא תהיה איום בשנים הקרובות, האיראנים חשופים וייתכן שהם עומדים לפני מתקפה קשה. בקיצור, עצירת המלחמה עכשיו אין משמעותה 7.10 הבא או כישלון מוחלט, אלא הסתגלות למציאות אחרת, אחרי מלחמה שהביאה הישגים אדירים.

ואת החטופים צריך להשיב. אל לנו לשכוח שזאת גם אחת ממטרות המלחמה והחשיבות שלה היא עצומה. לצערי, אחרי שנה ושלושה חודשים נראה לי שזאת כנראה הדרך היחידה.

לגבי הרעיון העקרוני וההיסטורי, האיסלאם תמיד ישאף להשמיד נכון. אבל גם האיסלאם יודע לוותר ולדחות את השאיפות שלו לזמנים אחרים. אל מול עוצמה האיסלאם מתכופף, וזה מה שצריך. כשיראו עוצמה, הם יתקפלו. זה לא אומר שנהיה שאננים, חלילה. אם נעצום עין, הם יזהו חולשה.

את המלחמה כי אנחנו רק מתבוססים בעזה ולא נלחמים כמו שצריך.

ומביא כדוג' את ההסכם בלבנון תן לי לשאול אותך אתה היית קונה בית עכשיו בצפון 5 ק"מ מהגבול?

ואם לצערנו תופסק הלחימה בעזה אתה תלך לגור בקיבוצי העוטף?

אם לא נצליח להוציא את החשק לעסוק בטרור צריך להוציא את היכולת וזה אפשרי רק בצורה אחת. לחימה עד ניצחון.

אני מסכים שצורת ההתנהלות של הלחימה לוקה בחסר אבל האופציה לברוח ל"הסכם כניעה" היא לא הדרך הנכונה.

הדרך הנכונה תהיה להשמיד את המחבלים ולשלוט בצורה מלאה בשטח אחרי פירוזו מכל נשק שהוא, זו גם הדרך היחידה להבטיח שכל ה-98 יחזרו (חלק מתים חלק חיים לא משהו שהכניעה הנוכחית לא נותנת לך). 

מאז ומעולם העולם העיר על כל צעד שעשינו, זה לא חדש ולא צריך להתרגש מזה. את הביטוי או"ם שמום קבע כבר רה"מ הראשון של מדינת ישראל.

גם לשיטתך בתוך מרחב הפעולה המצומצם שניתן לנו עדיין יש עוד הרבה מה לעשות ולפעול לפני שהולכים לכניעה, במידה ואני טועה ולא זו המציאות אז עדיף לנו מדינה שמתמודדת מול אויביה על מנת לנצח גם אם יהיו סנקציות מאשר מדינה שנלחמת לתיקו באופן קבוע ורק מאריכה את הסבל של תושביה כדי שבעולם ימשיכו לשנוא אותנו ולאיים עלינו בסנקציות.

לא צריך להשמיד לחלוטין את הרצועה כדי לנצח אפשר להקים מחנות פליטים שהכניסה אליהם היא בשליטתנו ולא נכנסים מבוקשים/חמושים ואת כל שאר הרצועה לשטח.

את כל החטופים

וגם אזרחים בעורף

וגם אין לאף אחד מושג כמה מתוך ה-33 חיים בכלל

מצב הזוי דורש החלטות קשות אבל בשום שלב ההחלטה שלך לא אמורה להיות כניעה.

איזה אמירה זאת שביום ה-50 השגנו עסקה של 3 מחבלים תמורת חטוף חי 11 חטופים ליום למשך 8 ימים של הפסקת אש

ועכשיו מעל ל400 יום אחרי אנו משיגים עשירית מזה? איזה מסר יוצא לבחוץ? מי ניצח את המערכה ב400 יום האחרונים?

האם בכלל דם לוחמנו היה שווה את כל המערכה הזאת? ולמה לעזאזל שמישהו ילך עוד פעם לתרום אקסטרה מעצמו למדינה כשהיא בבירור מפקירה אותו?

אבל מבינה שאנחנו במצב הזוי לגמרי (גם בצורת ניהול המלחמה הזאת) וזאת חלק מההזייה 🤷🏻‍♀️

ושחיילים נהרגים שוב ושוב באותם מקומות שכבר איבדנו בהם חיילים כמה פעמים במלחמה הזאת והם כאילו מטוהרים, זה תקין?

כלום לא תקין כאן.

אם היינו מנהלים את המלחמה הזאת בצורה יותר אגרסיבית ומטהרים שטחים כדי להישאר בהם המלחמה הזאת כנראה הייתה נגמרת ממש מזמן.

אז העסקה הזאת זה חלק מהטירוף הלא הגיוני שהמלחמה מתנהלת.

– אפילו ברמה הטקטית הכי שטחית, זה וודאי שכתוצאה ישירה מעסקה כזה ייהרגו יותר חיילים מאשר חטופים שישוחררו.

– ברמה האסטרטגית אפשר רק לנחש אבל זה גם על הפנים.

– לגבי שאר החטופים אני לא יודע לגבי הרעיון שזאת תהיה העסקה האחרונה, אולי כן אולי לא. אפשר ללכת בכיוון של רק עסקה מלאה ולהשיג אותה רק בעוד שנה או שנתיים לך תדע כשחצי או יותר כבר מתים.

– הלחץ הציבורי הוא מטורף וזה משבש את סדר היום, באמת כל ההתנהלות סביב זה היא כל־כך מטומטמת, אבל מה לעשות.

– אם הייתי חמאס, הייתי דואג להשאיר בכל־מחיר את אותם חטופים שקרובי המשפחה שלהם קולניים וקיצוניים ביותר כדי שימשיכו להתנגח בממשלה. נראה לי שזה גם מה שהם יעשו. גם מבחינה פוליטית, אני לא מבין מה יש להרוויח מהעסקה הזאת.

תחשוב שאתה אם שכולה של חייל

תחשוב שאתה חייל שמתפוצץ ממטען צד שהטמינו במהלך הפסקת האש ועכשיו אתה משותק בחצי גוף לכל החיים עם כאבים כרוניים וחייב לקחת תרופות שהורסות לך את הבריאות

תחשוב שאתה בת זוג של חייל כזה

או אישה ששולחת את הבעל שלה למות כי החיים של מישהו אחר חשובים יותר אפרנטלי

תחשוב שמשחררים נוח'בה שרצח את הבת שלך והולך לרצוח בנות אחרות

תחשוב שאתה אזרח פשוט שרוצה לחיות בשדרות מבלי חשש שמה שקרה יקרה עוד פעם

תחשוב שאתה חייל דתי שמוכן למות בשבי כדי שלא ישחררו עבורו מחבלים כמו שכבר ראינו כמה שכתבו צוואות כאלה

לא יודע מה לחשוב, יש מיליון נקודות מבט ונרטיבים

אני גר ביו"ש סיטואציה של חטיפה מאז ומועלם הייתה ריאלית אני באתי להורים שלי כבר לפני שנים( נראה לי בתקופת גלעד שליט) ואמרתי להם שאותי לא יחזירו מאז בכל אירוע של חטיפה אני מחדש את התוקף של האמירה הזאת ויחד איתי כל אחד מהמשפחה שלי והרבה מהאנשים שגרים לידי שחלקם שמעתי במו אוזני וחלק שמעתי בעקיפין אני לא מכיר מקרה אחד שבו מישהו מהשכנים שלי אמר הפוך.

אתה אולי חושב שאני משוגע וגר בישוב של משוגעים אבל יש מחירים שפשוט לא שווה לשלם אותם. אם כדי שאני יחיה מישהו אחר צריך למות אני לא מוכן לעסקה הזאת בטח לא כשמדובר בעשרות אחרים.

בשילוב כוחות חזקים בארץ ובעולם הצליח לבטל את משמעות המלחמה ולהשאיר רק את נושא החטופים.

החטופים זה לא הדבר הכי חשוב. מה שהכי חשוב זה להוציא את התיאבון לאויבים שלנו לנסות שוב אירוע כזה. לדאוג שלא יהיה עוד טבח, שלא יהיה עוד אונס, ושלא יהיו עוד חטיפות. השמאל רוצה לחיות על חרבו ולכן מסרב להרוג את החיה. אנחנו רוצים שלום ולכן דורשים להשמיד את האויב.

השמאל המפגר, כי באמת אין מילה אחרת, רואה בחטופים סוג של קורבנות שלום שנדרש לתת כדי שלערבים תהיה בסוף מדינה. אם אבא של חטוף מסוגל לדבר על פשעי מלחמה נגד הערבים ולהצהיר שהוא ילך להאג כדי לפעול נגד המדינה, זה אומר שהבן שלו בעיניו הוא חטיפה מוצדקת.

השמאל הרס את המדינה ויהרוס את המדינה.

אם לא יקרה נס, אנחנו ניכנס לשנים קשות של דיקטטורה קומוניסטית אלימה, וזה ייראה כמו התקופות של המלכים הרשעים בתנך. 

גדול של חיילים שימותו כשנכבוש מחדש את השטחים שנתפנה מהם, והרי נהיה חייבים ביטחונית לכבוש את השטחים מחדש

ואז פשוט דמיינתי את עצמי במקום החטופים, רעב עייף, מעונה, סובל, מתגעגע, כואב וכל מה שעולה בראש..ופשוט אמרתי תן לי לצאת מכאן. אני חושב שלאף אחד אין זכות לומר מה כן ולמה לא, העסקה מסוכנת זה נכון, אבל אני לא רוצה לרגע להיות במקום מקבלי ההחלטות או החטופים, ואם אפשר להוציא אותם, ויש דרך, גם אם היא מסוכנת, האם אני אם חלילה הייתי חטוף, היו מעניינים אותי השיקולים האלו? לא.

מה שכן, אם המדינה הייתה הולכת על פי רבנים, שה' מצליח דרכם, רבנים אמיתיים, צדיקי אמת, שהמון שרים וקודקודים במדינה כמו שנוכחתי לדעת בחודשים האחרונים, מאוד מקורבים לצדיקים וכו' ולכן אם היו מתייעצים איתם, אז בוודאות היה פה יותר טוב כי מערבים את ה' ואז ממילא אם יש ה' במקום הזה, אז אין עוד מלבדו וכשפותחים לבורא עולם דלת, הוא נכנס ברוב יופיו והדרו.

ואיך נראה לך החטוף המשוחרר ירגיש כשמשפחה תירצח ע"י המחבל ששוחרר בשבילו?

ואיך הוא ירגיש כששלושה חיילים יעלו על מטען בתא שטח שנסוגו ממנו בשביל העסקה?

ואיך הוא ירגיש כשהמלחמה תתארך בגלל העסקה הזאת ושאר החטופים ישארו במצבם הנוכחי ואף גרוע יותר?

ואיך ירגישו מקבלי ההחלטות לגבי כל זה?

ואיך תרגיש אמא של החייל שנהרג או אב למשפחה שנרצחה בגלל זה?

ואיך ירגישו הקורבנות של אותם מחבלים ארורים שישוחררו עכשיו כשמי שניסה לרצוח אותם מסתובב שוב באותם רחובות?

ואיך מישהו יכול להתייחס ברצינות למערכת המשפט הישראלית כשמחבל ארור מקבל 3 מאסרי עולם עוקבים משתחרר אחרי 5 שנים?

איזה זוועות צריך לעשות כדי 3 מאסרי עולם עוקבים? אז הוא לא "נוחבה" הוא לא "הרוצח של פוגל" אבל הוא רצח ואנס יהודיה ב-2018 או שחט משפחה אחרת אז פתאום זה בסדר?

יצטער אם חלילה יקרו הדברים שתיארת. אבל כרגע? לא מעניין אותו מה יהיה הלאה, הוא רק רוצה הביתה ואני לא מאשים אותו. אתה יכול לשבת פה ולדבר גבוהה גבוהה על מוסריות ועל איך ירגיש ומה יהיה, אבל אני לא מבין מאיפה האומץ לשפוט כשאתה לא בנעליים שלו? אני לא מאחל לך או לאף יהודי חלילה להיות במצב הזה(לישמעאלי כן ואמן עוד השנה), אבל איך אפשר בכלל להגיד על סמך מה שירגיש אותו חטוף אם ויקרו המקרים הנוראיים הללו.

אמרת אמת עד הסוף לא? אני הולך איתך.

שאלת מה ירגיש אותו חטוף כאשר ויקרה משהו, למה לא תשאל אותו עכשיו מה הוא רוצה?

אם מעניין אותך מה החטוף ירגיש בעתיד, למה לא מעניין אותך מה הוא מרגיש עכשיו?

ושוב, העסקה גרועה, אני לא מתווכח על זה בכלל אני מסכים איתך ב100% , סך הכל מתאר לך שהמצב לא שחור לבן. זה לא או כן או לא. לא היית רוצה להתחלף איתם. ובוא נהיה אמיתיים כי אם אמת עד הסוף לא?

אף אדם, גם לא אלו שחתמו שאם חלילה הם יחטפו על ידי מחבלים אז לא לעשות עבורם עסקה, כי בתיאוריה ובהרגשה הכבירה של הגבורה או מה שזה לא יהיה, אלו אמירות מאוד מאוד יפות. אבל במציאות, הן לא מחזיקות מים בכלל. שוב, אני לא מאחל לאף יהודי להיות במצב הזה, אבל מאיפה האומץ לחשוב ש - "אם אני הייתי שם לא הייתי רוצה שייחלצו אותי" לא חוויתם את הסבל שלהם, את החדרי עינויים, את הפחד היומיומי, הרעב, הגעגוע, הסתם לחטוף פתאום אגרוף לפנים ולשבור שן, פתאום להיאנס, פתאום למצוא את עצמך באיזה מנהרה ומענים אותך וחותכים לך אצבעות. אז בואו, תפקחו את העיניים. העסקה על הפנים. אבל הם אחים שלנו. אם זה היה כל אחד אחר שקרוב אליך (חלילה אמא) היית מעיז להגיד "תשאירו אותם שם ואל תחתמו על עסקה בחיים!" כשהיית יודע שהיא עוברת את *כל* מה שתיארתי? כנראה שלא. ואצלך זה רק במחשבה, אצל אותם משפחות זה השגרה.

לא מעניין אותי במישור הלאומי מה החטוף ירגיש בעתיד. במישור הלאומי מעניין אותי עד גבול מסויים מה הוא מרגיש עכשיו. במישור הפרטי מה שאני מרגיש לא רלוונטי, לא משנה כמה כואב לי המצב שלהם. אני אסתכן בלהישמע חסר לב לחלוטין אבל לא אמור לשנות לי ברמה הלאומית כמה הם סובלים ורוצים הביתה אמור לשנות לי דבר אחד: עם ישראל ומדינת ישראל בטוחים יותר אחרי העסקה הזאת כן או לא?

משל למה הדבר דומה: רופא שמנתח יד ואולי יצטרך לכרות אותה כדי להציל את הגוף. ברור שאף אחד לא רוצה לכרות את היד אבל עם הדרך היחידה להציל אותה זה במוות של הגוף אין רופא אחד שישאיר אותה.

בדבר אחד הדיון טועה, "עסקה" היא לא הדך היחידה להחזיר את החטופים.

הדרך השנייה היא "חילוץ" (הזכרת את המילה אבל במקום לא נכון) . אני כן רוצה שיחלצו אותם וכן הייתי רוצה שיחלצו כל חטוף וחטופה (גם אם אני או קרוביי היו שם).

אופציה נוספת לחימה עד כניעה ללא תנאי של האויב.

הבעיה בשני האופציות הנהדרות הללו היא שמדינת ישראל החולה בפוגרס ומערבזציה מסרבת לפעול בצורה זו.

בסוף דבריך אתה מטיל ספק במה אני הייתי בוחר לעשות ייתכן שאתה צודק אך א. שנינו לא יודעים אם זה אכן המצב (בתקווה שאף אחד לא יצטרך לגלות) ו-ב. גם אם זה היה המצב עדיין לא היה צריך להקשיב לי אלה לצורכי העם.

ביקשת אמת עד הסוף? אז הנה עוד קצת אמת, לא משנה כמה זה כואב אנחנו לא צריכים לסכן 10 מיליון איש בשביל 33 אנשים שחלקם כבר מתים, אנחנו כן צריכים לעשות ככל יכולתנו הצבאית על מנת להחזירם גם כדי להציל אותם וגם כדי להבהיר מסר לחוטפים הפונטציאלים הבאים שדמם בראשם.

נ.ב.

התעלמת מכל הדוגמאות (לגבי מקבלי ההחלטות, הקורבנות של אותם מחבלים בעבר ובהווה, מערכת המשפט הישראלית וכן הלאה) שלא קשורות לחטופים בכוונה או שנשמט מזיכרונך?

שנחזור ללחימה אחרי השלב הראשון.

יש שמועות שטראמפ יגבה אותנו במצב הזה במידה ולא יהיה הבנות בהתאם להתקדמות.

בואו נאמר שכנראה כל ה33 יחזרו חיים, כי זה יאפשר לחמאס לקבל יותר אסירים, ובמצב הזה ישארו אולי 10-15 חטופים חיים, ואז יהיה הרבה יותר קל לנצח במצב הזה.

אבל הפעם שילחמו על מנת לנצח לא על מנת להגיע לתיקו.

לא כל ה-33 חוזרים חיים מלכתחילה דיברו על כך שהם חיים ומתים יש מקומות מסוימים שמדברים על 24 חיים בעיני גם זה תרחיש אופטימי.

כרגע מספר החטופים הוא 98 מתוכם 33 אמורים לחזור( כל ה-33 בסימן שאלה אם הם חיים) מה שמשאיר 65 בעזה 29 בסימן שאלה ועוד 36 מתים.

הוא עסקה מלאה שבה חמאס נשאר לשלוט בעזה כמו טרם המלחמה,

או לחלופין שחרור מפקדים בכירים מידי, כמו ברגותי או העומד מאחורי הפיגוע בליל הסדר. 

גם נסיגת צה"ל משטחים מסוימים וכיבושם מחדש במחיר של 100 חיילים הרוגים הוא סיבה לסרב לעסקה

חוץ ממסדרון נצרים ופילדלפי אנחנו כמעט לא מחזיקים שום שטח באופן קבוע.

גם בתחילת התמרון כשחמאס היה בשיא כוחו מספר ההרוגים בכיבוש האיזורים האלו לא התקרב לחצי ממה שאתה מתאר.

או בכמה שנים

מוכן לעסקה? הרי הוא מפסיד, הרי הוא יכול לשמור את החטופים לזמן אחר ולתנאים אחרים

לדעתך זו עסקת-אין-ברירה מצד החמאס? ומה זאת אומרת "מקווה"? הרי לצערינו לחמאס יש יותר שכל מלשמאל בישראל, והוא לא מכניס את עצמו לסרטים כמו השמאל פה

שמספר שמי שאמור לשקם את עזה שאחרי המלחמה זה קטאר, אז אפשר להיות בטוחים שההסכם במתכונתו הנוכחית יחזיר את חמאס בדיוק למה שהיה.

נשאר רק לקוות שטראמפ יאשפר חזרה ללחימה במידה ולא נוכל לעצב הסכם טוב יותר, מה שיכול להיות גורם מרסן להסכם טוב או לחזרה ללחימה מלאה אחרי שרוב החטופים וכל החטופות והמבוגרים והילדים יהיו בבית.

מזל שאני לא חבר קבינט לקחת הימור כל כך גדול בחיים של אנשים.

הימור שאולי הוא אפילו הכרחי.

שהם אכן חמושים

באמת בכל ליבי אני מקווה שאני טועה, מקווה שלא חתמנו היום על אחד האסונות הגדולים בשנים האחרונות מקווה שלא הוספנו חולייה בשרשרת אוסלו, גירוש, שליט ועתה עסקת השטן.

אני רואה את החטופות שחוזרות ואני רוצה לשמוח רוצה לרקוד איתם לצידם אבל בכל תמונה אני רואה בחלק שנמצא ברקע ההוא המטושטש את כל הפיגועים, כל הלוויות, הפצועים והחטופים שחתמנו אליהם בעסקה הזאת ואני פשוט לא מסוגל לשמוח.

מעולם בכל ימי חיי לא קיוויתי כל כך שאני טועה אבל עכשיו? עכשיו - מי ייתן וכל החולקים עלי בנושא זה יזכו לומר לי "אמרתי לך" למשך כל הדורות.

ראיתי אתמול את הכתבה ברוטר.  

לכן חמאס לעולם לא יסכים להתפרק מנשק ואנחנו צפויים לחזור לעוד חודשי לחימה רבים.

הציבור מטומטם ולכן הציבור ישלם.

הציבור מוכן לקבל, אמנם בקושי רב, את נפילתם בקרב של החיילים, אבל כל חטוף שמת, הקפלסטינים מאשימים את נתניהו שרצח אותו בעצמו.

וכמו שכבר ציינתי, בגלל הדרישה שלהם לעסקה בכל מחיר ומחאה על "הפקרת החטופים" חמאס השיג עסקה כל כך הרבה יותר טובה מבחינתו לעומת תחילת המלחמה כשלא היה מחאה נגד הממשלה.

חיסרון: יכניס אותך לחובות

אני לא יודע איזה רכב אתה מתכנן לקנות והאמת אני גם לא כזה מעודכן בטווחים אבל אם אינני טועה רכבים חדשים הם בערך 70K צפונה יכול להיות יותר, משומשים במצב טוב 25K+ (זול), וכמובן אפשר לקנות גם גרוטאות שמתפרקות תוך כמה חודשים בפחות מזה.

כאמור אני לא בקי במחירים אז אני מצטט מזיכרון מעורפל ומגוגל אבל זה מאוד משתנה למטה זה הערכה גסה מינימום

זה אומר שתצטרך לעבוד בערך שנה או שנתיים רק כדי לקנות את הרכב במזומן. אם במימון אז מתווסף הרבה.

תוסיף דלק לפי הנסיעות (דלק כזה זול) אם אתה נוסע הלוך ושוב לעבודה ולעוד כל־מיני מקומות אני מניח שנע בין 1000₪-2000₪

תוסיף טסט שנתי 150₪~ בהנחה והכל תקין

תוסיף אגרת רישוי סביבות ה־1000₪ בשנה

תוסיף טיפול לרכב 500₪~ פר טיפול

תוסיף ביטוח חובה יקר פיצוצים לנהג צעיר (כמה אלפי ש"ח בשנה) לא כולל ביטוח מקיף (מניח שאם זה רכב זול אז גם לא יבטחו אותו)

כמובן בהנחה וזה רכב משומש זול יש סיכוי גדול יותר שיהיה צורך בהחלפת צמיגים / רכיבים / כיו"ב כל הדברים האלה יקרים פיצוצים. אם נגיד הלך לך המנוע ואתה רוצה לתקן ואין לך כסף בינתיים אתה מושבת וממשיך לשלם על הרכב.

או לחילופין אתה יכול לשלם חופשי חודשי ארצי שנתי 3780₪ ואם יש לך הנחות אז אפילו חצי מזה + הבוס שלך אמור לממן לך את זה

ואתה יכול לטחון את כל הארץ הלוך ושוב כמה שתרצה ולישון תוך־כדי נסיעה.

אני לא עומד להכניס אותי לחובות. אם אני קונה זה רק בתנאי שיש לי את היכולת להחזיק אותו לבד. יש בהחלט רכבים זולים יותר מהמחיר שכתבת שהם בסדר גמור לשימוש שלי, אבל אתה צודק מבחינת ההוצאות.

למה אתה מתכוון שהיתרון הוא שופוני?

מניח שיש יותר זול מזה

האם וואו? זה איני יודע

ואם לא וואו אז צריך לקחת בחשבון שצריך להחליף א' ב' ג' ד' ה' ו'

ובשלב מסוים הרכב "מתעייף" ואין מה לעשות כל־כך חוץ מלהחליף

לעניות דעתי ביחס למשכורת שאתה מדבר עליה (בהנחה שאין לך שום הוצאות אחרות) זה נתח ענקי שנותן יתרון מועט מאוד על־פני תחבורה ציבורית ומוניות

זה לא בהכרח יכניס אותך לחובות אבל בשלב מסוים קלטתי שהרבה אנשים מסביבי מרוויחים כמוני או יותר (לרוב יותר) אבל המצב הכלכלי שלהם גרוע משמעותית ובסוף ה־פקטור תמיד היה הרכב

לגבי שופוני גם אין הכוונה כפשוטו כן יש לזה קצת יתרונות של ניידות אבל מעשית היתרון הוא זניח זה יותר פסיכולוגי

מעשית צריך לעמוד בפקקים, לחפש חנייה, לפעמים יש דו"חות (קורה לטובים ביותר), יש סיכוי נמוך אבל קורה לכולם בשלב מסוים להיתקע באמצע הדרך וגרר ובלגן

צא וחשב כמה יעלה לך להחליף את כל הנסיעות המיוחדות במוניות

נניח נסיעות רגילות כמו עבודה וחזור / נסיעות ארוכות בתחבורה ציבורית

אבל כל־מיני דברים של להסיע בחורה / לסחוב רהיטים / סתם לנסוע בעיר מונית יכולה לסגור את הפינה בקלות

נניח 10 נסיעות במונית בחודש 300₪-400₪ וכמה כבר בן־אדם יכול לנסוע במונית

אם אתה גר בפריפריה קיצונית (נניח לא יודע, איזה כפר ערבי נידח בצפון) יכול להיות שיש בזה משהו אבל גם אז איני יודע

אם אתה מרגיש ששוה לך להוציא על זה בסביבות 2000 ש"ח, זה תלוי ברמת חיים שאליה אתה מתרגל...

זמן זה פרמטר חשוב בחיים

בדיוק כמו שאנחנו מחזיקים מכונת כביסה. מייבש ומדיח.

גם רכב זה על אותו בסיס

שילוב של נוחות+חיסכון זמן

על מכונת כביסה מייבש ומדיח אתה לא עושה טסט, דלק, ביטוחים, חניונים, מוסכים, אחזקה, ריביות, לא דומה ולא קרוב.
 

בירושלים ובמרכז ובערים חרדיות לרוב עדיף לחיות בלי רכב, ביו"ש לרוב אין לך ברירה.

אבל זה על אותו משקל.

אומנם מחיר גבוה יותר, אבל זה כסף תמורת נוחות + זמן

ובאמת יש כאלה ששמים בחצר כזה

לי אישית אין חצר, אז אין לי את הדילמה הזאת

ויש סבירות גבוהה שאם היתה לי חצר הייתי שם שם בריכת אינטקס

אם השכר של מיודענו הוא נניח 50₪/שעה

וההוצאה על רכב זה נניח 2000₪ בחודש

אז הרכב צריך לחסוך לו 40 שעות בחודש מינימום כדי שזה ישתלם.

או משהו כזה.

לכן זה שיקול של עלות תועלת

במקרה שלו לדעתי זה לא כדאי

אבל יש כאלה שזה שווה להם

(ושווה זה לאו דווקא רק חיסכון כספי. כי רכב לא מביא בדרך כלל חיסכון כספי)

תמצא הרבה יותר חרדים מקרית ספר בלי רכב כי הם התרגלו לרמת חיים אחרת, ואין להם שום סיבה להוציא עוד הרבה כסף בשביל זה (וגם בשביל חופשה בחו"ל נגיד), כמובן זה כלול בנוחות ובזמן כדלעיל.

השאלה האם אתה חושב שזה מוצדק

יתרונות: נוחות

חסרונות: עלות

זה בגדול

חוזרים מהעבודה יש זמן להסתובב בחוץ בשמש

מלא זמן להכנות שבת ומנוחה לפני

ים זמן לשיעורי תורה בשבת

ולעייפים סוף זמן ק"ש זז שעה קדימה

פעם הייתה לי אפליקציה שמשתמשת בסמארטפון כעכבר. אולי זה יהיה נחמד.

אפשרות שניה תוכנה כמו TEAMVIEWER/ANYDESK שתשלוט על המחשב מהטלפון ואז אפשר לצייר.

אבל האמת היא שלא חושבת שעשיתי סקר שוק ממש מקיף

לוח גרפי Wacom Intuos Small CTL-4100 בצבע שחור

)

יש כאלה פשוטים לכתיבה רגילה?

ורעיון באמת לשאול את הנהלת המוסד אם הוא יכול לקבל מהם כזה.

למרות שלא רצה עוד משהו שמתחבר לאינטרנט...

אבל איך אפשר לעשות זום במקביל? בשביל זום המכשיר צריך לעמוד ובשביל כתיבה נוח יותר שהוא ישכב...

שתי אפשרויות:

הוא מנהל את השיעור ב zoom מהמחשב האישי, בשביל המצלמה והקול.  וגם מתחבר לאותו שיעור zoom גם דרך ה tablet.

מהטאבלט, מבצע Share Screen. כך כולם יראו את מה שהוא כותב, בזמן שהם ממשיכים לראות אותו דרך המחשב.

ואם רק דרך ה tablet:

• לחיצה על כפתור Share (שיתוף).

•לבחור ב-Whiteboard כדי לפתוח לוח חלק לכתיבה.

• או לבחור ב-Screen כדי לשתף את כל מסך הטאבלט

תנסה לערבב את השכל והלב, אולי זה יעזור

אלא להבין מה אתה רוצה שיצא ממך

זה באמת מורכב.

חשוב בעיני לברר את המצפון, מאיפה הוא מגיע? מאיזה הקשרים ובאיזה סיטואציות או בחירות הוא עולה? כשאתה מתנהל על פיו אילו רגשות עולים לך? מצפון יכל לנבוע מהמון מקומות, חיצוניים מאוד עד פנימיים מאוד, חשוב לשים לב מאיפה הוא נובע.

ושאלה שעוזרת לי לברר את הדרך-

מה מהרצונות פונה החוצה ומחפש את המילוי מדברים חיצוניים ומה מהרצונות נובע מתוכך ונוגע לבחירה שלך? לרוב רצון שמחפש את המילוי בדבר חיצוני (כשיהיה לי, כשאטוס, כשאשיג משו) הוא דמיוני ולא באמת ימלא אותך, אבל רצון שנובע מתוכך, שלרוב גם יתלווה בעמל ובגבורה מסויימת הוא זה שתרגיש איתו שלם.

זהו וכמובן שהדרך היא שלך אז התשובה היא רק אצלך🫵🫵 בהצלחה אהוב!

שצריך לזרוק משהו ליצר הרע (אם זו הכוונה ל"מה שבא לי";

לא משהו שהוא ממש נגד התורה ושעלול להזיק לך בהמשך

אלא למשהו שהוא לא נורא - לא כל כך תורני, לא כל כך

כמו שהמשפחה או מישהו קרוב מתנהלים לפיו, משהו

שאתה רוצה אבל לא בלי גבולות לגמרי. 

לא יודעת למה אתה מתכוון ב"מה שבא לי",

אבל אביא דוגמא מעצמי:

שמעתי וראיתי פעם אחת ביוטיוב מוסיקה

שממש לא משלנו. קובנית. חושנית.

(כמו אצל כל ההיספנים); האזנתי

שוב ושוב ושוב- וממש התמכרתי.

הרגשתי קצת רגשי אשמה - זו מוסיקה

ומילים כל כך לא יהודים. אבל אחרי כמה

זמן, זה עבר לי. כלומר, אני יכולה להאזין

ולהינות, אבל לא כמו האובססיה הראשונה

שהיתה לי.

אם לא הייתי מרשה לעצמי להאזין,

הייתי אולי מרגישה נורא צדיקה אבל

גם מרמור וכעס והרגשת חנק.

אותו דבר לגבי ספרים;

ספריה ציבורית - יש אנשים

שהיא טאבו לגביהם. ובאמתא

רוב הספרים המודרנים הם

זבל. ממש. גסים לשמה....

אבל אוהבת לקרוא אז אני

כן הולכת ונזהרת; אם זה

מהסוג הזבלי, אני לא נוגעת

משתדלת ספר שאם יש

בו דבר מה לא צנוע, זה

לא יהיה לשמה...  מבין?

אותו דבר לגבי ספר שכותב

על נושא שאני אוהבת.למשל,

טבע, צמחים, חיים של מישהו

בטבע.... אבל אם יש שם 

אפיקורסות וליצנות מהסוג

הגרוע, אוותר. 

זה הקרבן שלנו לקב"ה.

לא פשוט ללכת על גשר צר...

ואם נופלים לעתים לאחד הצדדים,

להשתדל להיזהר שזו לא תהיה 

נחיתה קשה מדי, שאחר כך,

עלולים לשלם עליה ביוקר....

אז זורקים משהו לכלב התאב הזה

איזו עצם קטנה. ולבקש מהשם

שנסתפק בזה ונרגע מזה.

בהצלחה!

לא מחכים לו באמת. לא ככה? עסוקים עסוקים, נגרפים

בזרם השוטף של החיים ושוכחים להרים קצת את הראש

למעלה, מן הגלים - להביט בשמים....לקוות, להאמין

שתהיה גאולה. אולי עוד מעט? למה לא בעצם?

כדי להתכונן לעליהנלרגל של כל היהודים יחד, כרגע נדבר רק על היהודים, לא על כל העולם, צריך כמה דברים.

דבר ראשון בערך להכפיל את קיבולת החשמל, המים והביוב בירושלים פי עשרות.

לפתח את תחום המלונאות והתיירות בירושלים באלפים.

לייצר כבישים, חניות, מסילות רכבת דרכים לעליה לרגל בצורה משוכללת הרבה יותר.

להכפיל פי כמה אלפים את מספר הבהמות להקרבה.

זה רק רק על עליה לרגל לירושלים בשביל היהודים מתוך הנחה שהעולם ירשה לנו בכלל לבנות את בית המקדש בלי להלחם בנו עד טיפת הדם האחרונה.

אחרת צריך להעמיד צבא ענק שכולם ישרתו בו כולל כולם ויצטרכו להקדים את העולם טכנולוגית הרבה יותר ממה שיש לנו עכשיו, צריך להכפיל פי 3 את שעות לימודי המתמטיקה והמדעים בבתי הספר לפחות.

צריך גם לוחמים כמובן, צריך לחנך מגיל אפס את ההילדים לקראת המלחמה הגדולה על ירושלים והמקדש.

כל זה לא יספיק כי במלחמת ששת הימים כבר היה הר הבית בידינו אבל ההנהגה מסרה אותו לוואקף, צריך לגדל דור של מנהיגים בעלי עמוד שדרה שמבינים את גודל השעה ואת גודל המשימה.

כרבי שלמה זלמן אוייערבאך נשאל על בניין בית המקדש הוא ענה "יש היום מספיק מחלוקות בשביל להחריב מקדש בנוי" זה היה עוד לפני הרפורמה המשפטית, הביביזם, הקפלניזם, הפרוגרסיבים, הטוויטר והפייסבוק.

את תפקידי הכהן הגדול, הסגן וראש לויה וכל התפקידים הנצרכים בשביל לתפקד במקדש ינסו להשתלט עליו בצורה פוליטית, איך אני יודע? ניחוש מושכל בהתבוננות על הרבנות הראשית ועל משרד הדתות ועל בתי הדין הרבניים, אין סיבה שלא יקרה אחרת.

מי שרוצה להחזיר את בני עלי הכהן שיסתכל על איך עובדי המדינה במשרדים האלו נראים.

הרפורמים והקונסרבטיבים בארה"ב הם בקטע? לא בקטע? אנחנו רוצים אותם בגאולה? לא רוצים אותם? מה נסגר איתם?

אני יכול להמשיך עוד ועוד למה אנחנו עדיין לא מוכנים לקבל פני משיח אבל אני מניח שהרעיון הובן.

רעיון מיסטי ברובו שלא מתאפשר בגלל בעיות טכניות? או שאתה ציני🤷🏼‍♀️

להקת הנח"ל שרה "אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום".

כדי להביא את המשיח צריך להזיז דברים במדינה הזו, הגאולה האחרונה היא בדרך הטבע, זה לא קשיים לוגיסטיים ובעיות טכניות זה הרבה יותר מזה.

טכנית בבנית תשתיות לבית המקדש, וגם אם נגיד שכן, בטח שזו לא הסיבה  שהוא לא מגיע "כי טכנית זה לא אפשרי"

הרבה חלקים מביאת המשיח טכנית לא אפשריים ועדיין יהודים מאמינים.

הרבה יותר הגיוני שההשתדלות תהיה רוחנית ולא גשמית.

גם לפי הרמב"ם שהגישה שלו היא  טבעית ופחות ניסית, המשיח הוא זה שיקבץ גלויות ויבנה את המקדש וכל המערכת הפעלה היא עליו והביאה שלו קודמת לפעולות האלה ולא תנאי לזה.

קצת לא מובנת לי האמונה הזאת, שהגבלה פיזית תמנע את ביאת המשיח.

לא נראה לי הגיוני שמדובר בחלוקה לסנטימטרים כשמשיח בונה עד אזור ספציפי בעיר העתיקה ,ומשם, אם אנחנו לא הכנו את השטח הוא לא יגיע.

בוא נגיד שאם הוא מחכה שנכין תשתיות מגורים בארץ לכל היהודים בעולם, הוא כנראה לא יגיע בקרוב.

מסלול אחד כמו מה שאת מתארת, שיבוא המשיח ע"יי השתדלות רוחנית, והוא יסדר הכל.

מסלול שני, כמו שאומר התלמוד הירושלמי לדוג', שבניין בית המקדש קודם למלכות בית דוד. וכמובן המדרש המוכר בזכות השיר- "בשעה שמלך המשיח בא עומד על גג ביהמ"ק...". גם הרמב"ם כמובן מתייחס למסלול הזה, כשהוא כותב שיש מצווה בנות את ביהמ"ק ולא מזכיר שצריך משיח בשביל זה.

ויש גם וריאציות של שילובים ביניהם (מתי נגמר הטבע ומתחילים הניסים), ומחלוקות איזה מסלול הוא בדרגה גבוהה יותר.

כמה נקודות חשובות:

1. בדברים האלה, צריך לזרום עם המציאות ולא להכחיש אותה. אם עמ"י חזר לארץ בדרך הטבע ורואים נבואות שמתגשמות, צריך לפעול בכיוון הזה של גאולה בדרך הטבע (המסלול השני), שחלק מזה זה עניין בניין המקדש וההכנה ההלכתית והמעשית אליו.

2. מצד שני, צריך גם להיות פתוח ולרצות שיהיה משהו פתאומי ניסי.

3. הנקודה של גאולה בדרך הטבע היא מהותית, כי היא מראה שהעולם יכול להיגאל "מתוכו" ולא מתוך משהו חיצוני שבא ומשנה אותו בעל כורחו. ממילא, צריך להסביר את כל ייעודי התורה גם בדרך טבעית (לדוג' שהמדע מוצא דרך לבטל את הזקנה ואת המוות).

4. מאידך, לזכור שזו לא הדרך היחידה, ולא לחשוב שרק ככה זה יקרה ויקח הרבה זמן.

5. מצוות תכלת מדגימה היטב את הבעייתיות שיש ביחס לעניינים האלו- אפשר לראות עד כמה אצל רבים, צדיקים וחסידים, הדיון הוא לא באמת הלכתי אלא מושפע מאוד מענייני מחשבה. שמתי לב (כמובן שיש יוצאי דופן) שככל שהרב יותר קיצוני ביחס למדינה, ככה הוא יותר "נגד" התכלת (בכל מיני טיעונים דחוקים).

וזה תמוה מאוד- יש לך פה ספק עשה דאורייתא, ואתה מסתכן בביטול עשה כשאתה הולך בבגד ארבע כנפות עם לבן בלי תכלת, וזה מדי יום וכל היום- אז איך אתה לפחות לא שם תכלת מצד החומרא, הרי אתה מחמיר בכל מיני פרטי פרטים ודקדוקי דקדוקים במצוות דרבנן?  אז ברור שיש פה בעיה שורשית, ויהיה קשה מאוד להתקדם למקדש דרך כללות ציבור שומרי התומ"צ כרגע. אני רק מקווה שאם נניח טראמפ יתן אישור לבניית המקדש, מי שנגד זה לפחות לא יפריע יותר מדי.

הרב שמואל לניאדו זצ"ל בספרו "כלי פז"

מלפני כחמש מאות שנה!

"מדינה יש רחוק מבבל ושמה בוצרה;

בין גבול אשור ופרס ובין גבול ארץ אדום,

והוא  הורמוז  . והוא נמצא תחת ממשלת

הישמעאלים. אולי...יהיה דרך שם המלחמה

האחרונה באחרית הימים".

על הפסוק בישעיהו:

"כי זבח השם בבוצרה וטבח גדול

בארץ אדום".

שמעתי זאת בשני שיעורים שונים.

מאוד מפחיד ו...הלואי ונזכה.

הייתי אז בכתה ח.

גם אז אמרו משיח

גם אז אמרו המלחמה האחרונה

גם אז שלפו מקובלים מהבוידעם

לא הגיע, לא נורא.

"נפשי לה' משומרים לבקר" - הריני מן המצפים לגאולה

"שומרים לבקר" - מצפין וחוזרין ומצפין קץ אחר קץ (מצאתי).

הלקח הוא שגדולי ישראל רבים חשבו שנכון להעריך שהגאולה תהיה בימיהם על סמך המציאות שהם ראו, לא הסתייע אמנם, אבל התקווה וחזון המשיחיות לא נזנח.

שהתנצרו בגלל שהמשיח לא הגיע בשנת הת"ר

.

דיבורים חסרי אחריות על משיח מתוך כתבי אי אילו מקובלים ואניסת הכתובים על המציאות גורמת לאנשים חכמים לעשות דברים אידיוטיים כל כך מתוך יאוש.

הרבה יותר מעם ישראל התנצרו או התבוללו בגלל אריכות הגלות.

הלהט המשיחי וההבנה שהגאולה תלויה לא רק בתורה ותפילה, אלא גם בעשיה גאולית ממשית שלנו - שהיה המוטו של עליית תלמידי הגר"א (בשונה ככל הידוע לנו מכל העליות הקודמות), הוא תחילת התהליך הציוני.

הלהט הזה היה מבוסס על מהלך תורני מורכב מפשט, דרש, רמז וסוד, ככל תורת הגר"א ותלמידיו הגדולים שכמה מהם היו מובילי העליה. מהלהט הזה, ר' ישראל משקלוב הוביל עזיבת כל המוכר והידוע בשקלוב, קיידאן וילנה והאזור והקים קהילה בגליל במסירות נפש וגם חידש את הפסיקה במצוות התלויות בארץ, כי אוטוטו נזדקק לזה. מהלהט הזה, האגף של ר' מנדעל משקלוב (השני אחרי ר' חיים מוואלז'ין בהסברת תורת הגר"א בנסתר) עלה לירושלים מחופשים ור' אברהם שלמה זלמן צורף-סלמון הי"ד, שנחשב ראשון חללי מערכות ישראל, לוחית מספר 1 בהר הרצל (שנכד נין נכדו, אביעד אלחנן וולונסקי הי"ד, נקבר שם ביום שישי האחרון), גאל את חצר האשכנזים החרבה מאז התפרקות קהילת ר' יהודה חסיד ואפשר לאשכנזים לחזור לירושלים.

מהלהט הגאולי הזה, הדור השלישי שלהם (שהתגבר על המשבר של ת"ר) בראשות נכדו ר' יואל משה סלמון וחבריו, הובילו את היציאה מהחומות הקמת שכונות ירושלים והמושבות הראשונות בשרון (פתח תקווה) ובגליל (גיא אוני- לימים ראש פינה).

אז נכון, לכל תהליך יש סיגים. אכן היו בדרך משברים והיו שנפלו פיזית או רוחנית על משמרתם.

לגבי שנת ת"ר, הרב אלישע זצ"ל תמיד ציין, שלכאו' לא רק שלא הגיע גאולה שלמה כמו שציפו, אלא שהיתה עלילת דמשק והיהודים בכל האיפריה העות'מנית היו בסכנה עצומה.

אבל לימים אנחנו יכולים לחשבן, שמונטיפיורי הגיע לאיזור, כדי להרגיע את העלילה, הגיע לארץ ורכש את האדמה עליה הוקם ל"ב שנים מאוחר יותר בי"ס מקווה ישראל שהיה הבסיס לכל הקמת החקלאות היהודית בארץ. כלומר לא 'משיח בן דוד', אבל אכן שנת מפנה בתהליכי הגאולה.

בדומה לזה הרב יגאל אריאל מראה בספרו על דניאל, איך כל מיני חישובי קץ, הגיעו לתאריכים משמעותיים.

עיקר שיטת תלמידי הגר"א היתה פעם ראשונה שדיברו בה על גאולה בדרך הטבע. 

כפי שציינתי (וכנראה עצרת בכותרת) - עיקר תורת הגאולה של תלמידי הגר"א, היתה שהגאולה תלויה בנו, במעשינו הגאולים הממשיים. 'אל תגידו קץ יבוא - הביאו את הקץ'.

בתוך ספר 'קול התור', יש מהלך שלם של רמזים, שכשלומדים אותם רואים שתורת הרמז הזאת מכוונת אותנו למעשים ולהסתכלות פנימית על תהליכי הגאולה בדרך הטבע, גם כשהם נראים הפוכים, גם כשנראה שהכוחות החיצוניים, הגשמיים או הרוחניים, משתלטים על התהליך. "ויכר יוסף את אחיו - והם לא הכירוהו".

אז היו שתי משפחות שנתפסו לתאריך ונשברו, כמו שביציאת מצרים היו כאלו שנשברו. לא נבטל את כל התהליך בגלל שני דתן ואבירם, בגלל עשרה מרגלים, או בגלל עושי העגל.

ומסכים לגמרי שהרבה יותר מלשבת על הטריבונה ולהמתין פסיבית לשינויים רדיקאליים בזמנים כאלו ואחרים -  צריך לפעול במציאות, קמעה, קמעה, כדי שבמהלך של שנים, השינויים יתרחשו, למרות שהדרך הזאת דורשת הרבה יותר חוסן פנימי מהתפסות לתאריך שבו מדמיינים שיפתרו כל הבעיות.

רק הערתי שהמהלך הגאולי של 'קול התר', של חבורת תלמידי הגר"א שהובילה את הציונות שלפני 'שבירת הכלים', גדול ומורכב הרבה יותר מהעובדה שגם כיוונו לתאריך מסויים, שלכאורה לפי ההבנה השטחית הכזיב. הכיוון לתאריך הזה, היה סטארטר משמעותי, שהניע את כל התהליך, שבמידה רבה על יסודותיו בנוי כל המהלך הציוני.

כמו כל תהליך גדול - יש שאוחזים במהות ויש שנתפסים לשולי. אז כשמשה רבינו מתעכב בחצי יום ממה שחשבו עושים עגל וכשבת"ר במקום משיח רואים את עלילת דמשק - מתנצרים. לא בגלל זה נבוז למהלך החשוב.

כמדומני שאנחנו חוזרים על עצמינו, אפרוש כאן.

ככה אנחנו אומרים בפיוט לפרשת זכור...

'וכל המונה וחושב/ קץ הפלאות להבין ולחשב/

נשתה גבורתו מִמְחַשב/ ולא ימצא מענה להשב

ויחשה דומיה מהקשב/ ובאמונה כסליו יְיַשב/

וזאת על לבו יָשב/ ויאמר עד ישקיף וירא ויקשב'...