בוא נודה, הייתי אבוד, למדתי הרבה, נשארתי אבוד.
נכון יש דרך, יש החלמה, יש את הנשימה הבאה.
יש אלוהים שנמצא ברגע הנוכחי.
יש תיקווה חיבור וצעדים.
יש אפשרות לחיות את החיים.
אבל בימים מסוימים, בלילות,
בין שלילת פרחים לעידוד ערוגות.
בין שמחות בריתות ותשלום חשבונות,
אני מקבל מכתב מהעבר
ושולח חיבוק חזרה.
לילד הזה, שמה נאמר
גדל לממדי מבוגר.
וזה מבלבל ואמיתי.