אולי פשוט מתה האהבה אני חושבת, ואז מיד מתקנת, מה פתאום מתה. מה פתאום.

היום חתמנו חוזה ומיד אחר כך רקדנו את ריקוד פריקת המתח הידוע שלנו, העלנו את הדופק והזענו וצחקנו ונרגענו חלקית.

בערב שוב דיברנו על הזוגיות שלנו ועל האהבה ועל הבעיות הנפשיות שלי שלו שלנו ביחד הקושי להשלים עם הפגמים, הקושי לראות את הטוב, כל אחד ושלו

מאז הבטן לא רגועה לי, רוחשת ובוחשת ומתערבבת

פתאום הבנתי את זה, הבנתי את כל מה שקרה לנו

אני מרגישה בבית אוי

צריכה להזכר בדיבורים נעימים,

רכה ועגולה ונעימה

לחזור לימים של להסתכל בעיניים ולהיות בעדינות

לראות את הילד שהוא לראות את הילדה שאני לראות את האורות הגבוהים גבוהים

להיות בעדינות

להיות בעדינות

שום דבר לא חשוב יותר

שום דבר לא בוער

הלב שלנו חי ואוהב ומחובר ורוצה טוב ויש לנו בית חדש הידד הו ויהיה בו מלא מלא מלא אור ועציצים וחמלה וירקות כבושים ואדניות עם עגבניות שרי ושמיר ונענע ופטרוזיליה ושטיח גדול ומנחם

ואולי אלך לטיפול ואסכים להודות שאני לא מושלמת, שאני שבורה ופצועה ומתוקה מאד

ואולי אתרפא

אולי אצייר כבר את כל השירים של סעודה שלישית כי אני יודעת, אני יודעת שזה ירפא אותי

האהבה שלנו ככ טובה אוי

ההאחזות בחפצים, הקטנים המתוקים, המריחים ריח רחוק ועמוק של כל ההויה שלנו

לפתוח ארגז ולמצוא פיג׳מה, לקרב אותה למרכז בית החזה, להרים לכיוון האף, להסניף עד כל החושים

תקווה

בשעה כלשהי כבר הרגשתי שהרגליים לא נושאות אותי, לקחתי אותו, פתחתי את החלון הגדול לרוחבו והתיישבנו ביחד ממול, על הספה. ברחוב למטה עבר רכב מזמר ומרקד, מעוטר וחגיגי ומעט המון חגג סביבו, הכנסת ספר תורה בקטנה בקטנה, והמנחה התחיל לברך, ברכות כאלה של סבתא מרוקאית או הונגריה או פרסיה או כל סבתא

התחלתי לבכות

אתמול בעבודה קוששתי חיבוקים כהרגלי, ובחיבוק מספר אחד, מקבל מדליית החיבוק הטוב ביותר, שהיתי.

שהיתי ושהיתי, ולא הרפתי

פתאום אני קולטת בימים האלה, אני אנושית ואהה

אני רוצה להרגיש אהובה

אני רוצה להרגיש טובה

אני רוצה להרגיש מתוקה וחמודה וראויה ושווה

אני רוצה להרשים, חשוב לי מה חושבים עלי.

פתאום ככה באמצע החיים לקלוט את זה! חשוב לי מה חושבים עלי!

מי היה מאמין

רוצה לחזור להרגיש בכל גופי

קודשא מלא אהבה

העולם מלא אהבה

אני מלאה אהבה

הכל הכל בדיוק בשבילי מאהבה גמורה ולטובה עליונה

איזה מילים איזה מילים

רוצה לעצב בית צבעוני ומלא חיים, ועציצים, ורפואה, וצנצנות וסלים מקש, ונרות, וקדושה. ושבת

ואהבה אהבה אהבה

רוצה להרגיש בכל רמחי ורחמי, אני אהובה וטובה

אני מתוקה מתוקה

רוצה להיות תלויה בה׳ ובי, ולסמוך עלי. ולאהוב אותי

ולזכור שאני מתוקה מתוקה

ברכות על ראשנו 

הכל שר, מזמזם, הומה

מיילל, רועש, סואן

דומה הדבר הזה

למשהו

אך דומם הדבר ההוא

מכבר.

זה גדול

תקיעת שופר,

קול תרועה.

הנה הוא בא,

הנה הוא בא.

אבל הוא לא ענה,

וגם לא צלצל.

צחוק של ילדים,

רחובות מלאים.

מי זה הוא האיש,

שחוצה את הכביש?

קול מבשר,

אנחה גדולה.

משיח בא.

משיח בא.

אַסְלָה תַּמָּה

אַסְלַת הַחֵן

מְצֻפֶּה בְּפּוֹרְצֵלָן

קוֹרֵאת לִי: הֵן!

קִלּוּחֵךְ קוֹלֵחַ נִיחוֹחֵךְ פּוֹרֵחַ

וְכָל כֻּלֵּךְ אוֹמֶרֶת אַהֲבָה. 

בָּרְחָה לִי אַסְלָתִי הַתַּמָּה

נִשְׁבְּרָה הִיא בְּצֵל הַמַּעֲמָסָה

נָפְלָה שְׁדוּדָה

מִי יַרְכִּיבֶנָּה שׁוּב לְמַעֲנִי.

מִקּוֹל שְׁרַבְרַבֵךְ

בּוֹקַעַת זְעָקָה

שֹׁד וָשֶׁבֶר! אָסוֹן נוֹרָא!

נָפְלָה הָאַסְלָה

לֹא תּוֹסִיף קוּם

עַכְשָׁו אֲנִי לֹא שׁוֹמֵעַ כְּלוּם וְהַכֹּל בְּצֶבַע חוּם.

הכלבים בשכונה שלנו נובחים הרבה

מפריעים ללמוד תורה

נובחים נביחות שבעל פה

אין להם מורא

יש אחד מרוט

נכנס לפעמים בצעד ארוך

לא נובח, מחרחר

אין תחרות

הרבה פעמים הוא מאחר

היום ניסיתי שוב, והשיר כביר

מרתק אותי הרקע

היו מניעות העלמות את רגליהן בכיוון מזרח והעלמים היו נפלאים בעיניהם אל תוך אגם

דוּר דוּר עלסו הפרפרים,

גוף גוף שחקו כעוללים

דווי דווי עלו החכמים

שור שור עמלו החסידים

צוף צוף, הגו משוררים!

עמדתי בשער ולא נתנו לי להיכנס.

"משפצים כאן",

הם אמרו.

אז חיכיתי על מפתן השער,

הדקות והשעות עברו.

המשכתי להגיד את פרקי התהילים,

שיפעלו שם.

יעוררו רחמים.

על נהרות בבל ישבנו, גם בכינו.

והמואזין קורא לגויים.

והם, ימח שמם- עוברים.

והבאים וההולכים, השואלים והמבררים-

מסתכלים עליי. נועצים.

ודמעות רבות,

אם אשכחך ירושלים.

והקריאת מואזין ממשיכה.

ולי- אין עדיין כניסה!

כך מרגישה גלות.

ואחרי כמה דקות והמתנה של מספר שעות,

אמרו לי: "את יכולה להיכנס עכשיו".

ונכנסתי.

והרגשתי,

ככה מרגישה גאולה.

ככה מרגישה תקווה.

כתבת יפה.

לפני כארבעה חודשים כתבתי פתק בטלפון, כותרתו שיר של יום ומהותו שיר אחד כל יום.

ידעתי שחלדו גלגלי שפתי וזמן רב יקח עד שאכתוב שירה שוב, לומר שהתמדתי תהיה אמת חלקית מאוד, אך עם הזמן התדירות גברה ובימים האחרונים הרגשתי כאילו נמהלתי שמן ועברתי ממלמול שקט לדיבור מפורק, תכף נשורר.

אני הייתי אחת ולעצמי, חשבתי להציע לכם, אם תהיה היענות, לפתוח שרשור שיקרא שיר של יום ויהווה קריאה לאתגר. כל יום ישורשר בו שיר אחד בלבד, מי שתופס תופס, אם שניים פרסמו יחדיו - זכינו כולנו, אבל אם מישהו כבר כתב את השיר היום, יש להמתין למחרת. חושבת שאפשר לנסח כמה חוקים, אתם יכולים להעלות אותם, למשל: לא ניתן לשתף בשיר שנכתב אתמול.

הקיצור! מה אומרים? @כולם ללא יוצא מן הכלל גם אתם המספרים סיפורים

לגבי מקום..

סיפורי מעשיות, אבדת בת מלך.

תודה. מחזקים דברייך.

התפעמות שכזאת אסור לה שתישאר במחשכים.

כנביא האוגר נבואתו הנכספת להתגלות.

"והבור ריק אין בו מים"

..

או שטעות למחוק?

אני מוצא את עצמי נע בין שני הקצוות האלה.