אבל אני חושב שהמדינה אחראית להגן קודם כל על האזרחים שלה, לפני החיילים.

החיילים התגייסו כדי להגן על האזרחים.

מדם של חיילים? נכון שהחיילים שומרים על האזרחים. אבל אנחנו לא נגרום להרג של מאות חיילים כדי להציל 30 אזרחים

אז לא היינו מגיעים לעסקה אף פעם.
ואני לא מסכים איתך, חיילים בכל מדינהובטח במדינת ישראל מוכנים להקריב את החיים שלהם למען מטרה נעלה, משמעות גדולה יותר מהם, ופה היא הייתה שחרור החטופים.
לא נעים להודות, אבל בסדר העדיפויות של צה"ל, דם של 30 אזרחים אכן יותר אדום מדם של מאות חיילים.

חיילים יוצאים למלחמה לא כדי לא למות, אלא כדי להשלים את היעד שהדרג המדיני קבע. המחיר הוא כואב ומכעיס, אבל אי אפשר להשוות את כמות החיילים שנהרגו לכמות האזרחים ששוחררו.
האזרחים משחקים תפקיד אסטרטגי חשוב מאין כמוהו בלוחמה הפסיכולוגית והמורל, והמדינה מחוייבת להם יותר מאשר לחיילים שברור שההקרבה שלהם היא מה ששבסופו של דבר הביא לשחרור היסטורי של אזרחים אחרי יוצר משנה בשבי החמאס. גם החיילים עצמם יודעים את העובדות האלה, והם בוחרים להילחם, לפעמים אפילו למות בקרב, בשביל המטרה הזאת. אז קצת פרספקטיבה, הלב כואב על החללים, אבל הם לא נפלו לשווא, הם עשו היסטוריה, ובמותם ציוו לנו את החיים.

זה שחיילים מוכנים למות למענינו, לא אומר שאנחנו אמורים להיות אדישים למוות שלהם, אלא להפך, אנחנו אמורים להעריך אותם על זה.

ועוד לא לקחנו בחשבון שתצפיתניות אינן לוחמות.

אף אחד לא אדיש למוות שלהם.

אפילו הדרג המדיני שמואשם פעם אחר פעם, וכנראה שבצדק, במות חיילים, לא אדיש למוות שלהם.

אבל עצם זה שאנחנו מדינה ריבונית שהצבא שלה לא פועל כגוף עצמאי אלא על פי נהלי הדרג המדיני, בהכרח שישנם ערכים אחרים לפני חיי החיילים.

ותצפיתניות שאינן לוחמות כואבות כמו כל אזרח אחר.

אל תנסה להוציא אותי אפאתי ואגואיסט.

במקרה הרע הם יכולים להיות פוליטיים, במקרה הטוב הם לפחות יתיימרו להיות ערכים מוסריים.

הנקודה היא, ואני אומר לצערנו, שחיי אדם מאז שהוא עלה על מדים שווים עכשיו אחרת מחיי אזרחים.

כשיש מלחמה אין ציפייה "לנצח", או יותר נכון לסיים אותה, בלי שהיא תגבה חיי אדם כלל. זה נאיבי לחשוב ככה.

"אבל יש לעשות כל שאפשר כדי לצמצם את המחיר" - זה נכון, וזה קו שגם צה"ל שותף לו, הצבא הוא לא הפקר גמור, די עם הקשקושים הבכיינים האלה של התקשורת הימנית שמרגישה שהיא חייבת להקצין כדי לשרוד.

אנחנו נכנסו בחמאס ובעזתים כמו שלא נכנסנו בהם אף פעם. הפגיעה החמורה הזאת בחמאס משמעותה הישירה הגנה על חיי אזרחים.

את הנופלים אנחנו נזכור, וננציח, ונבכה עליהם ביחד כל יום זיכרון.

אבל נהיה מסוגלים לעשות את זה, כאומה שעדיין עומדת על הרגליים שלה, כאומה שבלמה הרס הרבה יותר טוטאלי בשלטונה,

כאומה שעוד מרימה עיניים לשמיים, ולא הושפלה עד עפר ואין לה תקומה,

רק בזכות חיי החיילים האלה.

אז אם אתה שואל אותי על ההיקף? גם אני מסכים שהוא לא מקובל ולא הגיוני ולא לגיטימי בשום צורה.

אם אתה שואל אותי על המחיר? הוא בלתי נמנע. ובשביל לעמוד במחיר הזה אנחנו בונים חוסן לאומי.

חוסן לאומי שהראשונה לחבל בו היא ההקצנה לעקוף את המדינה, והממשלה, הימנית שלו מימין.

א. עבודה זרה.

ב. גילוי עריות.

ג. שפיכות דמים (לדוגמא: אסור למסור יהודי אחד להריגה כדי להציל פלוגת חיילים).

ד. דברים שחיילים הולכים להילחם עליהם במסירות נפש, כגון עצם היישוב היהודי בארץ (אחרת - מדוע אנחנו לא באוגנדה?).

חיילים בשביל לשחרר 30 אזרחים משהו שמהווה מטרה נעלה, אלא שפיכת דם מיותרת, וטמטום קיצוני שמתאים לחכמי חלם. להציל 30 אנשים במחיר של הרג מאות אחרים?

אני מסכים שתפקיד חיילים הוא להגן על האזרחים, אבל לא במחיר של יותר הרוגים חיילים מאזרחים.

ההגיון היחיד שאני יכול לראות במעשה כזה הוא שאם לא נציל את האזרחים בכל דרך, תהיה כאן אובדן הרתעה גדול כי אזרחים יפחדו לחזור לגור במטולה למשל, מה שייגרום לחזבאללה רוח גבית ויגביר את הטרור שלהם לטווח ארוך בצורה מסוכנת.  אבל שחרור חטופים במסגרת הנוכחית יגביר עוד יותר את המוטיבציה דל הטרור כך שהשיקול הלא מטופש היחיד כאן נדחה.

כל החלוקה בין אזרחים לחיילים היא שטות אחת גדולה שהומצאה באירופה באלף שנה האחרונות, ואיפשרה לעמים שתורבתו משבטים ברברים ולוחמניים והפכו למדינות תרבותיות לכאורה, להמשיך בתאוות ההרג שלהם במלחמה מבלי להרגיש נקיפות מצפון, כי הרי הורגים "רק חיילים" ולא אזרחים. לדוגמא מלחמת העולם הראשונה היא רצח העם הכמעט גדול בהיסטוריה, שבו מדינות אירופה הנאורות ביצעו רצח עם של 15 מיליון איש אחד בשני, מה שמגמד את רצח העם הארמני. אה שכחתי... אותם 15 מיליון היו "רק חיילים" (או אזרחים בני 16 שגויסו ומייד יצאו לקרבות) , אז זה בסדר.... זו דוגמא לתרבות של רשע וטפשות , שבטפשותינו הרבה ובשעבודינו התרבותי לאירופה אנחנו מאמצים כאן בישראל...

הדיון היה את מי לשחרר צריך לפעול לשחרר קודם, את האזרחים או את החיילים

אף אחד כאן לא הצדיק את עצם העסקה

..

..

..

המציאות ההזויה כרגע היא, שאלו שיכלו לחלץ את עצמם, אבל נשארו בשביל לחלץ אחרים, נשארו אחרונים.

בגלל שתפקיד החיילים הוא להגן על האזרחים,

צריך להציל חיילים גם במחיר חיי אזרחים?

אם כן, הרי שתפקיד החיילים הוא... להגן על חיילים.

אני כאבא אמור לשמור על חיי הילדים שלי, לשיטתך זה אומר שעדיף להציל אותי ולא אותם...

בעיני, בתור מדינה ריבונית ולא איזה שטעטל בגלות - אנחנו לא אמורים לעשות חשבונות כאלו, אלא לנצח את האויב ולהחזיר את שבויינו בגאון. מי ששייך מעשית להציל בפעולה צבאית, זה מה שצריך לעשות למרות שחיילים יסתכנו בפעולה הזאת.

אבל כן, חלק ממה שמאפשר לחייל להסתער בשדה הקרב, זו הידיעה שהמדינה מאחריו ואם הוא יפול בשבי יעשו כל מאמץ להחזירו חי או מת. לכן הרב ישראלי סבר שמותר להסתכן גם בפעולה לחילוץ גופות (שבחשבון 'פשוט' לא הגיונית לחלוטין) כי הידיעה שכך המדינה נוהגת מעודדת את החיילים להלחם.

ממילא, אחרי שממשלות ישראל מאז מלחמת לבנון, הסכימו גם לעסקאות (שבעיני פסולות, אבל אף אחד לא שואל אותי) - כן, גם הידיעה של החייל שיחלצו אותו ולא ישאירו אותו אחרון, קריטית ליכולת להלחם.

אפשר גם להגיד שחיילים יותר ירצו להילחם, אם נבטיח להם שלא יצטרכו להיכנס לשטח מדינת אויב.

או אם נבטיח להם שהם יהיו האחרונים שייכנסו.

או אם נבטיח להם שהמדינה תהיה מוכן לרוקן את בתי הכלא שלה ולחזור לקווי 49 אם ייחטפו.

זה כמובן לא הגיוני, לא צריך להבטיח לחיילים את כל זה פשוט כי הם אמורים לשמור על המדינה ולא להפך.

גם בשדה הקרב, נלחמים למרות הסכנות ועם זאת, משתדלים להתנהל בדרך שתמעיט אותן.

אגב, כשבגלל כל מיני פחדים מהאג או מלוחצים אחרים, שולחים חיילים להסתכן, במציאות שאת אותן פעולות היה אפשר לעשות בלי סיכון או בפחות סיכון - זה פשע.

לא אומר שכל דבר אפשר, אבל בהחלט יש הרבה כלים, מקובלים גם בעולם הנאור, שמדינת ישראל נמנעת מהן ובגללם נהרגו חיילים. 

האזרחים הם אותם בני אדם. ויש לנהוג כלפם בשיווין. אני גם נגד עדיפות חיילים על אזרחים. אני כן חושב שאם זה או חייל 1 או אזרח 1, יש להעדיף את האזרח. כי זה שהחיילים שומרים על אזרחים זה מה דמאפשר לעורף האזרחי לחיות בצורה נורמלית. אבל אני לא אקריב חיי 2 חיילים בשביל אזרח 1.

בסיס קיומו של הצבא הוא להגן על האזרחים, לא להפך.

כן, גם אם הם לא קרביים. זה כל כך בסיסי עד שאין שום משמעות לקיום הצבא אם הכלל הזה לא מתקיים.

''ולהקדיש כל כוחותיי ואף להקריב את חיי להגנת המולדת ולחירות ישראל''

בנוסף,

יהוד מוחזקת בידי קבוצה עוד יותר גרועה מחמאס, וזאת אחת הסיבות שהמדינה כ''כ התעקשה שהיא תשוחרר קודם.

אבל משום מה אתה חושב שאתה יודע יותר טוב...

במי שנחטף בעת מילוי תפקידו כחייל, או במי שהיה אזרח? התשובה ברורה.

אני לא רוצה לקבוע מסמרות בסדר עדיפויות, אבל אני לא מסכים לפסילה המהירה של מה שהוא אמר.

בכל מקרה, לפי הערכת המודיעין ארבל יהוד במצב יותר מסוכן, לך ולי אין את הכלים והידע בשביל שנוכל לחלוק עליה.

והשחיטה הייתה מנת חלקם של מעל 1,000 יהודים ביום הארור הזה, רובם אזרחים ולא חיילים.

אמרתי שלטעון את ההפך, כאשר המציאות לא תומכת בזה, זה לא צודק

התינוקת הדס פוגל שגרונה שוסף הייתה חיילת?

התינוקת שלהבת פס שצלף כיוון לראשה ורצח אותה, הייתה במגב?

הניסיון להכיל את הנורמות שלנו על אויבינו, נועד לכישלון. זה שאנחנו נתנהג אחרת לתינוקות ולאזרחי אויב בכלל לא אומר שהם יעשו זאת.

מה עדיף לעשות בפועל זה משהו אחר שאני לא מתיימר לקבוע. למרות שאני נזהר יותר באמון שאני נותן בדרגים הצבאיים והמדיניים, עדיין אני מניח שיש להם מנעד שיקולים רחב יותר.

אני חושב את עצמי מבין יותר טוב את המצב במדינת ישראל מאשר האו"ם...

כל ההבדלה בין ארגוני טרור הביאה את 7 באקטובר בגלל הנחת יסוד שרק ארגונים קטנים יורים עלינו והחמאס הגדול והמבוגר האחראי רוצה לצאת ממעגל הלחימה מולנו.

ותקרא מה כתוב כאן:

תקשיב חמוד - צעירים מעל עשרים

וזה לא בגלל שחושבים שחמאס הוא ממה תרזה, אלא כי יש מידע מודיעיני לפיו אלה שמחזיקים בה עשויים לעשות בעיות קשות (הם, בניגוד לחמאס, לא חתמו עם ישראל על שום הסכם ולא מקבלים אף אסיר בתמורה לשחרורה).

כל האזרחיות במקרה במצב קשה יותר?

כל התמונות שראינו מראות שהתצפיתניות היו במערות, לא משהו שכל החטופים השיגו, למרות שהיו חטופים אזרחים שכן.

אני כן סומך על המדינה שאם היא מתעקשת על חטופה מסוימת, וזה לא בגלל לחץ של ההורים שלה או משהו כזה אלא נטו בגלל מודיעין לפיו מצבה מסוכן יותר, אז כנראה יש סיבה להתעקשות הזו.

ואם ארגון טרור מסרב לדרישה של המדינה שלי, אני לא שמח מכך ולא אומר שארגון הטרור עשה לנו טובה.

ומאמין שבמקרה כל האזרחיות במצב יותר מסוכן מאשר כל החיילות, בניגוד ללוגיקה פשוטה.

וכמובן שאנחנו לא נכנעים לאמנות בינלאומיות, לפי תפיסתך סיוע הומניטרי לאויב כנראה חשוב מבחינה מבצעית.

ומסרב להכיר בחשיבות של הישארות הצבא במסדרון נצרים, שמונע חידוש יכולת צבאית בצפון הרצועה, הישג שנקנה בדם רב.

כרגיל, אתה קורא את המצב לפי אידאולוגיה ורגשות ולא לפי המציאות בשטח.

כמו הקביעה שלך ש95% אחוז ממי שעובד במשלוחים הוא בשנה הראשונה של הטכניון.

כתבת הרבה דברים שמעולם לא כתבתי או אמרתי או חשבתי

והיותר חמורים משתחררים על חיילות חייב לשמר את הסדר גם בשביל לשמור על האינטרס של חמאס להמשיך לשחרר את האזרחים.

והלוואי שיתעוררו מחשבות

אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.

היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.

זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.

סיימנו תיכון לפני 3 שנים

ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים

אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם

יכול להיות שכעת אין לו קשר עם אף אחד מהישיבה התיכונית ולכן מיותר מבחינתו להזמין משם

כלומר בלי גטאות ומחנות השמדה?

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)

ונועד להיות כזה.

אני לא מסוגל להיות בהם. הרעש הורג אותי.

אבל כשאני צריכה כמה דברים מכמה חנויות אז זה המקום המתאים. פשוט להיות ממוקדת, להגדיר מראש מה אני צריכה

נתתי את ההקבלה כי יש על הקניון פרק של חיות כיס אאלט. וזה אחד המאפיינים שהם מונים שם

אני מבין שלאנשים נוירו-טיפיקלים המקום הזה הוא מקום בילוי.

אצלנו באמת יש חנות לבעלי חיים, עם בעלי חיים מקסימים וזה משמח להיכנס לשם,

לדבר עם התוכונים , להנות מהארנבות הגמדיות הפרוותיות והרכות, מהאוגרים הסיביריים

הרצים כמטורפים על הגלגלת....

ואאלט זה "אם אני לא טועה".

התכוונתי לומר שבפודקאסט חיות כיס יש פרק על קניונים ועל המחשבה שעומדת מאחוריהם, אם אני לא טועה במה שאני זוכרת.

בני אדם לא כל כך שונים מזה כפי שלפעמים חושבים...

סביב life style, סטיילינג, אופנה, שופינג, טיפוח

מנשים מצפים יותר

ומכאן הקניון כמודל אופנה וסטייל וכמקום שבו "הופכים" אישה להיות "אישה לפי הציפיות" עם כל מה שפ.א כתב

אני מבין בין המילים שאת לא בדיוק מנסה להיצמד אליהן.

(גם אני לא, בצד הגברי של העניין).

מה יש באינטרנט שגורם לך לשרוף זמן ?

(אלא אם כן התכוונת אינסטגרם טיקטוק וכזה ואזיותר מובן)

– המוח האנושי לא אוהב להתמקד כל־כך במשהו אחד לאורך זמן רב. זה מאוד קשה לשבת במשך כמה שעות ולהתעסק במשהו רצוף כמו ציור או כתיבה, למי שלא רגיל לזה. באינטרנט יש הרבה גירויים קצרים והמוח שלנו מת על זה (זפזופ בין אתרים, חדשות).

פעם הייתי אוהב לשחק במשחק מחשב מסוים אבל זה היה קשה לשבת עליו הרבה זמן בלי הפסקות של דברים אחרים (כמו קריאת מאמר).

– אני חושב שהאור במסך מרגיע/ממכר. המחשב/אינטרנט/UI בנוי בצורה מאוד מאוד כיפית ונוחה לעין והמוח די נרגע מזה.

– אתה תמיד יכול לעבור לטלפון בלי דפדפן או למחוק את הדפדפן מהטלפון שלך (אפשר לחפש מדריך), אם הבעיה שם.

להגביר שליטה ע"י

צמצום טריגרים

(לשים את הטלפון בחדר אחר/ לצאת החוצה בלי טלפון)

מציאת חלופות

(תחביבים/ לדבר עם אנשים/ לצאת לטייל)

אימון

(לשים יעד ריאלי ולהוסיף עליו כשמצליחים להשיג אותו)

אגב זה לא קשור רק לגלישה אלא לכל שליטה עצמית אחרת

(אוכל/ כעסים/ זמנים/ תקשורת תקינה/ גבולות)

כשמשפרים שליטה בנושא אחד

הוא יכול להשפיע על עוד נושאים

אבל להערכתי בגלישה באינטרנט דרושה הרבה הרבה יותר שליטה עצמית, לא יודעת לפעמים דברים גשמייח יותר קל. וקל גם כשיש איסור חיצוני - למשל שבת, לחכות בין בשר לחלב

שבשליטה עצמית יש מרכיבים:

רצון

טריגרים

מודעות

יישום

התמדה

בגלישה יש

רצון-

1. כמה מעניינת הגלישה (חדשות/ רשתות חברתיות/ ווצאפ)

2. מה התעסוקות החילופיות (עבודה/ תחביבים/ אנשים)

טריגרים-

1. מיקום הטלפון במהלך היום (כיס/ מול העיניים/ מונח בצד/ בחדר)

2. כמות התראות וצלילים (אצלי הכל מכובה, אין התראות/ צלילים למעט צלצול של שיחה ולפעמים גם זה על שקט)

מודעות

יישום

התמדה

דומים בכל נושא של שליטה עצמית

אחרת היו לך עיסוקים אחרים שהיו יותר חשובים לך, מעניינים אותך, התחייבת לעשות אותם כי אחרת תיפגע…

והוא קשוח בעיקר בגלל שהתוכן שיש בו הוא תוכן באיכות טובה ממש. כלומר, אני יכול לצרוך זבל (ואז לי אישית יותר קל להפסיק, רילס למינהם).

ואז מגיע איזה מישהו שאני מעריך עם סרטון שיש בו חכמה שאולי אני צריך לחיים שלי. ועוד אחד. ועוד פוסט עם טקסט מעניין, ועוד שרשור בפורום רגישים שאני מתעניין בו כי הוא באמת מקדם אותי בחיים.

והופס, עברו שעתיים.

אם אני לא אצרוך שעה ביום מדיה חברתית אני אבוד והמקצוע שלי מת ובעוד 3 שנים לא יהיה לי במה לפרנס משפחה.

אם אני נכנס לטוויטר כדי לקרוא חדשות AI כי זה מקור המידע הנכון אני נסחף לרעל של החדשות הרגילות ומבזבז עליהן את הזמן.

שעה טוויטר צריך.

שעתיים?

שלוש שעות?

ארבע?

אולי בשעה השלישית או הרביעית אני אמצא כתבה שתשנה לי את החיים (קרה במוצ"ש לפני שבועיים, עם Laguna AI)?

ובדורות קודמים, וגם היום למי שרלוונטי, יש הרבה שמבלים זמנים מאוד ממושכים בספריות וארכיונים לצרכי עבודתם.

גם בצורה הזו הרבה מהזמן "מתבזבז" עד להגעה למידע הרלוונטי.

שכחת לכבות את האור יערית, ונרדמת עם הספר ביד יערית...

ובכל זאת, ממכר פחות מאשר הדבר הויזואלי

רק לקריאה.

להגדיר זמן מסך ואז הוא יכול להגביל אותך בזמן.

אפשר גם להגדיר מצב ריכוז בשעות מסוימות שתצטרך אקטיבית ללחוץ על פסק זמן כדי להיכנס והוא יעיף אותך אחרי זמן קצוב.

תהיני בכייף משעות הפנאי שלך.

אני מכיר רק בפלאפון.

תחפשי איכות חיים או זמן מסך או ריכוז בהגדרות במחשב, אולי יש.