אבל אני חושב שהמדינה אחראית להגן קודם כל על האזרחים שלה, לפני החיילים.

החיילים התגייסו כדי להגן על האזרחים.

מדם של חיילים? נכון שהחיילים שומרים על האזרחים. אבל אנחנו לא נגרום להרג של מאות חיילים כדי להציל 30 אזרחים

אז לא היינו מגיעים לעסקה אף פעם.
ואני לא מסכים איתך, חיילים בכל מדינהובטח במדינת ישראל מוכנים להקריב את החיים שלהם למען מטרה נעלה, משמעות גדולה יותר מהם, ופה היא הייתה שחרור החטופים.
לא נעים להודות, אבל בסדר העדיפויות של צה"ל, דם של 30 אזרחים אכן יותר אדום מדם של מאות חיילים.

חיילים יוצאים למלחמה לא כדי לא למות, אלא כדי להשלים את היעד שהדרג המדיני קבע. המחיר הוא כואב ומכעיס, אבל אי אפשר להשוות את כמות החיילים שנהרגו לכמות האזרחים ששוחררו.
האזרחים משחקים תפקיד אסטרטגי חשוב מאין כמוהו בלוחמה הפסיכולוגית והמורל, והמדינה מחוייבת להם יותר מאשר לחיילים שברור שההקרבה שלהם היא מה ששבסופו של דבר הביא לשחרור היסטורי של אזרחים אחרי יוצר משנה בשבי החמאס. גם החיילים עצמם יודעים את העובדות האלה, והם בוחרים להילחם, לפעמים אפילו למות בקרב, בשביל המטרה הזאת. אז קצת פרספקטיבה, הלב כואב על החללים, אבל הם לא נפלו לשווא, הם עשו היסטוריה, ובמותם ציוו לנו את החיים.

זה שחיילים מוכנים למות למענינו, לא אומר שאנחנו אמורים להיות אדישים למוות שלהם, אלא להפך, אנחנו אמורים להעריך אותם על זה.

ועוד לא לקחנו בחשבון שתצפיתניות אינן לוחמות.

אף אחד לא אדיש למוות שלהם.

אפילו הדרג המדיני שמואשם פעם אחר פעם, וכנראה שבצדק, במות חיילים, לא אדיש למוות שלהם.

אבל עצם זה שאנחנו מדינה ריבונית שהצבא שלה לא פועל כגוף עצמאי אלא על פי נהלי הדרג המדיני, בהכרח שישנם ערכים אחרים לפני חיי החיילים.

ותצפיתניות שאינן לוחמות כואבות כמו כל אזרח אחר.

אל תנסה להוציא אותי אפאתי ואגואיסט.

במקרה הרע הם יכולים להיות פוליטיים, במקרה הטוב הם לפחות יתיימרו להיות ערכים מוסריים.

הנקודה היא, ואני אומר לצערנו, שחיי אדם מאז שהוא עלה על מדים שווים עכשיו אחרת מחיי אזרחים.

כשיש מלחמה אין ציפייה "לנצח", או יותר נכון לסיים אותה, בלי שהיא תגבה חיי אדם כלל. זה נאיבי לחשוב ככה.

"אבל יש לעשות כל שאפשר כדי לצמצם את המחיר" - זה נכון, וזה קו שגם צה"ל שותף לו, הצבא הוא לא הפקר גמור, די עם הקשקושים הבכיינים האלה של התקשורת הימנית שמרגישה שהיא חייבת להקצין כדי לשרוד.

אנחנו נכנסו בחמאס ובעזתים כמו שלא נכנסנו בהם אף פעם. הפגיעה החמורה הזאת בחמאס משמעותה הישירה הגנה על חיי אזרחים.

את הנופלים אנחנו נזכור, וננציח, ונבכה עליהם ביחד כל יום זיכרון.

אבל נהיה מסוגלים לעשות את זה, כאומה שעדיין עומדת על הרגליים שלה, כאומה שבלמה הרס הרבה יותר טוטאלי בשלטונה,

כאומה שעוד מרימה עיניים לשמיים, ולא הושפלה עד עפר ואין לה תקומה,

רק בזכות חיי החיילים האלה.

אז אם אתה שואל אותי על ההיקף? גם אני מסכים שהוא לא מקובל ולא הגיוני ולא לגיטימי בשום צורה.

אם אתה שואל אותי על המחיר? הוא בלתי נמנע. ובשביל לעמוד במחיר הזה אנחנו בונים חוסן לאומי.

חוסן לאומי שהראשונה לחבל בו היא ההקצנה לעקוף את המדינה, והממשלה, הימנית שלו מימין.

א. עבודה זרה.

ב. גילוי עריות.

ג. שפיכות דמים (לדוגמא: אסור למסור יהודי אחד להריגה כדי להציל פלוגת חיילים).

ד. דברים שחיילים הולכים להילחם עליהם במסירות נפש, כגון עצם היישוב היהודי בארץ (אחרת - מדוע אנחנו לא באוגנדה?).

חיילים בשביל לשחרר 30 אזרחים משהו שמהווה מטרה נעלה, אלא שפיכת דם מיותרת, וטמטום קיצוני שמתאים לחכמי חלם. להציל 30 אנשים במחיר של הרג מאות אחרים?

אני מסכים שתפקיד חיילים הוא להגן על האזרחים, אבל לא במחיר של יותר הרוגים חיילים מאזרחים.

ההגיון היחיד שאני יכול לראות במעשה כזה הוא שאם לא נציל את האזרחים בכל דרך, תהיה כאן אובדן הרתעה גדול כי אזרחים יפחדו לחזור לגור במטולה למשל, מה שייגרום לחזבאללה רוח גבית ויגביר את הטרור שלהם לטווח ארוך בצורה מסוכנת.  אבל שחרור חטופים במסגרת הנוכחית יגביר עוד יותר את המוטיבציה דל הטרור כך שהשיקול הלא מטופש היחיד כאן נדחה.

כל החלוקה בין אזרחים לחיילים היא שטות אחת גדולה שהומצאה באירופה באלף שנה האחרונות, ואיפשרה לעמים שתורבתו משבטים ברברים ולוחמניים והפכו למדינות תרבותיות לכאורה, להמשיך בתאוות ההרג שלהם במלחמה מבלי להרגיש נקיפות מצפון, כי הרי הורגים "רק חיילים" ולא אזרחים. לדוגמא מלחמת העולם הראשונה היא רצח העם הכמעט גדול בהיסטוריה, שבו מדינות אירופה הנאורות ביצעו רצח עם של 15 מיליון איש אחד בשני, מה שמגמד את רצח העם הארמני. אה שכחתי... אותם 15 מיליון היו "רק חיילים" (או אזרחים בני 16 שגויסו ומייד יצאו לקרבות) , אז זה בסדר.... זו דוגמא לתרבות של רשע וטפשות , שבטפשותינו הרבה ובשעבודינו התרבותי לאירופה אנחנו מאמצים כאן בישראל...

הדיון היה את מי לשחרר צריך לפעול לשחרר קודם, את האזרחים או את החיילים

אף אחד כאן לא הצדיק את עצם העסקה

..

..

..

המציאות ההזויה כרגע היא, שאלו שיכלו לחלץ את עצמם, אבל נשארו בשביל לחלץ אחרים, נשארו אחרונים.

בגלל שתפקיד החיילים הוא להגן על האזרחים,

צריך להציל חיילים גם במחיר חיי אזרחים?

אם כן, הרי שתפקיד החיילים הוא... להגן על חיילים.

אני כאבא אמור לשמור על חיי הילדים שלי, לשיטתך זה אומר שעדיף להציל אותי ולא אותם...

בעיני, בתור מדינה ריבונית ולא איזה שטעטל בגלות - אנחנו לא אמורים לעשות חשבונות כאלו, אלא לנצח את האויב ולהחזיר את שבויינו בגאון. מי ששייך מעשית להציל בפעולה צבאית, זה מה שצריך לעשות למרות שחיילים יסתכנו בפעולה הזאת.

אבל כן, חלק ממה שמאפשר לחייל להסתער בשדה הקרב, זו הידיעה שהמדינה מאחריו ואם הוא יפול בשבי יעשו כל מאמץ להחזירו חי או מת. לכן הרב ישראלי סבר שמותר להסתכן גם בפעולה לחילוץ גופות (שבחשבון 'פשוט' לא הגיונית לחלוטין) כי הידיעה שכך המדינה נוהגת מעודדת את החיילים להלחם.

ממילא, אחרי שממשלות ישראל מאז מלחמת לבנון, הסכימו גם לעסקאות (שבעיני פסולות, אבל אף אחד לא שואל אותי) - כן, גם הידיעה של החייל שיחלצו אותו ולא ישאירו אותו אחרון, קריטית ליכולת להלחם.

אפשר גם להגיד שחיילים יותר ירצו להילחם, אם נבטיח להם שלא יצטרכו להיכנס לשטח מדינת אויב.

או אם נבטיח להם שהם יהיו האחרונים שייכנסו.

או אם נבטיח להם שהמדינה תהיה מוכן לרוקן את בתי הכלא שלה ולחזור לקווי 49 אם ייחטפו.

זה כמובן לא הגיוני, לא צריך להבטיח לחיילים את כל זה פשוט כי הם אמורים לשמור על המדינה ולא להפך.

גם בשדה הקרב, נלחמים למרות הסכנות ועם זאת, משתדלים להתנהל בדרך שתמעיט אותן.

אגב, כשבגלל כל מיני פחדים מהאג או מלוחצים אחרים, שולחים חיילים להסתכן, במציאות שאת אותן פעולות היה אפשר לעשות בלי סיכון או בפחות סיכון - זה פשע.

לא אומר שכל דבר אפשר, אבל בהחלט יש הרבה כלים, מקובלים גם בעולם הנאור, שמדינת ישראל נמנעת מהן ובגללם נהרגו חיילים. 

האזרחים הם אותם בני אדם. ויש לנהוג כלפם בשיווין. אני גם נגד עדיפות חיילים על אזרחים. אני כן חושב שאם זה או חייל 1 או אזרח 1, יש להעדיף את האזרח. כי זה שהחיילים שומרים על אזרחים זה מה דמאפשר לעורף האזרחי לחיות בצורה נורמלית. אבל אני לא אקריב חיי 2 חיילים בשביל אזרח 1.

בסיס קיומו של הצבא הוא להגן על האזרחים, לא להפך.

כן, גם אם הם לא קרביים. זה כל כך בסיסי עד שאין שום משמעות לקיום הצבא אם הכלל הזה לא מתקיים.

''ולהקדיש כל כוחותיי ואף להקריב את חיי להגנת המולדת ולחירות ישראל''

בנוסף,

יהוד מוחזקת בידי קבוצה עוד יותר גרועה מחמאס, וזאת אחת הסיבות שהמדינה כ''כ התעקשה שהיא תשוחרר קודם.

אבל משום מה אתה חושב שאתה יודע יותר טוב...

במי שנחטף בעת מילוי תפקידו כחייל, או במי שהיה אזרח? התשובה ברורה.

אני לא רוצה לקבוע מסמרות בסדר עדיפויות, אבל אני לא מסכים לפסילה המהירה של מה שהוא אמר.

בכל מקרה, לפי הערכת המודיעין ארבל יהוד במצב יותר מסוכן, לך ולי אין את הכלים והידע בשביל שנוכל לחלוק עליה.

והשחיטה הייתה מנת חלקם של מעל 1,000 יהודים ביום הארור הזה, רובם אזרחים ולא חיילים.

אמרתי שלטעון את ההפך, כאשר המציאות לא תומכת בזה, זה לא צודק

התינוקת הדס פוגל שגרונה שוסף הייתה חיילת?

התינוקת שלהבת פס שצלף כיוון לראשה ורצח אותה, הייתה במגב?

הניסיון להכיל את הנורמות שלנו על אויבינו, נועד לכישלון. זה שאנחנו נתנהג אחרת לתינוקות ולאזרחי אויב בכלל לא אומר שהם יעשו זאת.

מה עדיף לעשות בפועל זה משהו אחר שאני לא מתיימר לקבוע. למרות שאני נזהר יותר באמון שאני נותן בדרגים הצבאיים והמדיניים, עדיין אני מניח שיש להם מנעד שיקולים רחב יותר.

אני חושב את עצמי מבין יותר טוב את המצב במדינת ישראל מאשר האו"ם...

כל ההבדלה בין ארגוני טרור הביאה את 7 באקטובר בגלל הנחת יסוד שרק ארגונים קטנים יורים עלינו והחמאס הגדול והמבוגר האחראי רוצה לצאת ממעגל הלחימה מולנו.

ותקרא מה כתוב כאן:

תקשיב חמוד - צעירים מעל עשרים

וזה לא בגלל שחושבים שחמאס הוא ממה תרזה, אלא כי יש מידע מודיעיני לפיו אלה שמחזיקים בה עשויים לעשות בעיות קשות (הם, בניגוד לחמאס, לא חתמו עם ישראל על שום הסכם ולא מקבלים אף אסיר בתמורה לשחרורה).

כל האזרחיות במקרה במצב קשה יותר?

כל התמונות שראינו מראות שהתצפיתניות היו במערות, לא משהו שכל החטופים השיגו, למרות שהיו חטופים אזרחים שכן.

אני כן סומך על המדינה שאם היא מתעקשת על חטופה מסוימת, וזה לא בגלל לחץ של ההורים שלה או משהו כזה אלא נטו בגלל מודיעין לפיו מצבה מסוכן יותר, אז כנראה יש סיבה להתעקשות הזו.

ואם ארגון טרור מסרב לדרישה של המדינה שלי, אני לא שמח מכך ולא אומר שארגון הטרור עשה לנו טובה.

ומאמין שבמקרה כל האזרחיות במצב יותר מסוכן מאשר כל החיילות, בניגוד ללוגיקה פשוטה.

וכמובן שאנחנו לא נכנעים לאמנות בינלאומיות, לפי תפיסתך סיוע הומניטרי לאויב כנראה חשוב מבחינה מבצעית.

ומסרב להכיר בחשיבות של הישארות הצבא במסדרון נצרים, שמונע חידוש יכולת צבאית בצפון הרצועה, הישג שנקנה בדם רב.

כרגיל, אתה קורא את המצב לפי אידאולוגיה ורגשות ולא לפי המציאות בשטח.

כמו הקביעה שלך ש95% אחוז ממי שעובד במשלוחים הוא בשנה הראשונה של הטכניון.

כתבת הרבה דברים שמעולם לא כתבתי או אמרתי או חשבתי

והיותר חמורים משתחררים על חיילות חייב לשמר את הסדר גם בשביל לשמור על האינטרס של חמאס להמשיך לשחרר את האזרחים.

חיסרון: יכניס אותך לחובות

אני לא יודע איזה רכב אתה מתכנן לקנות והאמת אני גם לא כזה מעודכן בטווחים אבל אם אינני טועה רכבים חדשים הם בערך 70K צפונה יכול להיות יותר, משומשים במצב טוב 25K+ (זול), וכמובן אפשר לקנות גם גרוטאות שמתפרקות תוך כמה חודשים בפחות מזה.

כאמור אני לא בקי במחירים אז אני מצטט מזיכרון מעורפל ומגוגל אבל זה מאוד משתנה למטה זה הערכה גסה מינימום

זה אומר שתצטרך לעבוד בערך שנה או שנתיים רק כדי לקנות את הרכב במזומן. אם במימון אז מתווסף הרבה.

תוסיף דלק לפי הנסיעות (דלק כזה זול) אם אתה נוסע הלוך ושוב לעבודה ולעוד כל־מיני מקומות אני מניח שנע בין 1000₪-2000₪

תוסיף טסט שנתי 150₪~ בהנחה והכל תקין

תוסיף אגרת רישוי סביבות ה־1000₪ בשנה

תוסיף טיפול לרכב 500₪~ פר טיפול

תוסיף ביטוח חובה יקר פיצוצים לנהג צעיר (כמה אלפי ש"ח בשנה) לא כולל ביטוח מקיף (מניח שאם זה רכב זול אז גם לא יבטחו אותו)

כמובן בהנחה וזה רכב משומש זול יש סיכוי גדול יותר שיהיה צורך בהחלפת צמיגים / רכיבים / כיו"ב כל הדברים האלה יקרים פיצוצים. אם נגיד הלך לך המנוע ואתה רוצה לתקן ואין לך כסף בינתיים אתה מושבת וממשיך לשלם על הרכב.

או לחילופין אתה יכול לשלם חופשי חודשי ארצי שנתי 3780₪ ואם יש לך הנחות אז אפילו חצי מזה + הבוס שלך אמור לממן לך את זה

ואתה יכול לטחון את כל הארץ הלוך ושוב כמה שתרצה ולישון תוך־כדי נסיעה.

אני לא עומד להכניס אותי לחובות. אם אני קונה זה רק בתנאי שיש לי את היכולת להחזיק אותו לבד. יש בהחלט רכבים זולים יותר מהמחיר שכתבת שהם בסדר גמור לשימוש שלי, אבל אתה צודק מבחינת ההוצאות.

למה אתה מתכוון שהיתרון הוא שופוני?

מניח שיש יותר זול מזה

האם וואו? זה איני יודע

ואם לא וואו אז צריך לקחת בחשבון שצריך להחליף א' ב' ג' ד' ה' ו'

ובשלב מסוים הרכב "מתעייף" ואין מה לעשות כל־כך חוץ מלהחליף

לעניות דעתי ביחס למשכורת שאתה מדבר עליה (בהנחה שאין לך שום הוצאות אחרות) זה נתח ענקי שנותן יתרון מועט מאוד על־פני תחבורה ציבורית ומוניות

זה לא בהכרח יכניס אותך לחובות אבל בשלב מסוים קלטתי שהרבה אנשים מסביבי מרוויחים כמוני או יותר (לרוב יותר) אבל המצב הכלכלי שלהם גרוע משמעותית ובסוף ה־פקטור תמיד היה הרכב

לגבי שופוני גם אין הכוונה כפשוטו כן יש לזה קצת יתרונות של ניידות אבל מעשית היתרון הוא זניח זה יותר פסיכולוגי

מעשית צריך לעמוד בפקקים, לחפש חנייה, לפעמים יש דו"חות (קורה לטובים ביותר), יש סיכוי נמוך אבל קורה לכולם בשלב מסוים להיתקע באמצע הדרך וגרר ובלגן

צא וחשב כמה יעלה לך להחליף את כל הנסיעות המיוחדות במוניות

נניח נסיעות רגילות כמו עבודה וחזור / נסיעות ארוכות בתחבורה ציבורית

אבל כל־מיני דברים של להסיע בחורה / לסחוב רהיטים / סתם לנסוע בעיר מונית יכולה לסגור את הפינה בקלות

נניח 10 נסיעות במונית בחודש 300₪-400₪ וכמה כבר בן־אדם יכול לנסוע במונית

אם אתה גר בפריפריה קיצונית (נניח לא יודע, איזה כפר ערבי נידח בצפון) יכול להיות שיש בזה משהו אבל גם אז איני יודע

אם אתה מרגיש ששוה לך להוציא על זה בסביבות 2000 ש"ח, זה תלוי ברמת חיים שאליה אתה מתרגל...

זמן זה פרמטר חשוב בחיים

בדיוק כמו שאנחנו מחזיקים מכונת כביסה. מייבש ומדיח.

גם רכב זה על אותו בסיס

שילוב של נוחות+חיסכון זמן

על מכונת כביסה מייבש ומדיח אתה לא עושה טסט, דלק, ביטוחים, חניונים, מוסכים, אחזקה, ריביות, לא דומה ולא קרוב.
 

בירושלים ובמרכז ובערים חרדיות לרוב עדיף לחיות בלי רכב, ביו"ש לרוב אין לך ברירה.

אבל זה על אותו משקל.

אומנם מחיר גבוה יותר, אבל זה כסף תמורת נוחות + זמן

ובאמת יש כאלה ששמים בחצר כזה

לי אישית אין חצר, אז אין לי את הדילמה הזאת

ויש סבירות גבוהה שאם היתה לי חצר הייתי שם שם בריכת אינטקס

אם השכר של מיודענו הוא נניח 50₪/שעה

וההוצאה על רכב זה נניח 2000₪ בחודש

אז הרכב צריך לחסוך לו 40 שעות בחודש מינימום כדי שזה ישתלם.

או משהו כזה.

לכן זה שיקול של עלות תועלת

במקרה שלו לדעתי זה לא כדאי

אבל יש כאלה שזה שווה להם

(ושווה זה לאו דווקא רק חיסכון כספי. כי רכב לא מביא בדרך כלל חיסכון כספי)

תמצא הרבה יותר חרדים מקרית ספר בלי רכב כי הם התרגלו לרמת חיים אחרת, ואין להם שום סיבה להוציא עוד הרבה כסף בשביל זה (וגם בשביל חופשה בחו"ל נגיד), כמובן זה כלול בנוחות ובזמן כדלעיל.

השאלה האם אתה חושב שזה מוצדק

יתרונות: נוחות

חסרונות: עלות

זה בגדול

חוזרים מהעבודה יש זמן להסתובב בחוץ בשמש

מלא זמן להכנות שבת ומנוחה לפני

ים זמן לשיעורי תורה בשבת

ולעייפים סוף זמן ק"ש זז שעה קדימה

פעם הייתה לי אפליקציה שמשתמשת בסמארטפון כעכבר. אולי זה יהיה נחמד.

אפשרות שניה תוכנה כמו TEAMVIEWER/ANYDESK שתשלוט על המחשב מהטלפון ואז אפשר לצייר.

אבל האמת היא שלא חושבת שעשיתי סקר שוק ממש מקיף

לוח גרפי Wacom Intuos Small CTL-4100 בצבע שחור

)

יש כאלה פשוטים לכתיבה רגילה?

ורעיון באמת לשאול את הנהלת המוסד אם הוא יכול לקבל מהם כזה.

למרות שלא רצה עוד משהו שמתחבר לאינטרנט...

אבל איך אפשר לעשות זום במקביל? בשביל זום המכשיר צריך לעמוד ובשביל כתיבה נוח יותר שהוא ישכב...

שתי אפשרויות:

הוא מנהל את השיעור ב zoom מהמחשב האישי, בשביל המצלמה והקול.  וגם מתחבר לאותו שיעור zoom גם דרך ה tablet.

מהטאבלט, מבצע Share Screen. כך כולם יראו את מה שהוא כותב, בזמן שהם ממשיכים לראות אותו דרך המחשב.

ואם רק דרך ה tablet:

• לחיצה על כפתור Share (שיתוף).

•לבחור ב-Whiteboard כדי לפתוח לוח חלק לכתיבה.

• או לבחור ב-Screen כדי לשתף את כל מסך הטאבלט

תנסה לערבב את השכל והלב, אולי זה יעזור

אלא להבין מה אתה רוצה שיצא ממך

זה באמת מורכב.

חשוב בעיני לברר את המצפון, מאיפה הוא מגיע? מאיזה הקשרים ובאיזה סיטואציות או בחירות הוא עולה? כשאתה מתנהל על פיו אילו רגשות עולים לך? מצפון יכל לנבוע מהמון מקומות, חיצוניים מאוד עד פנימיים מאוד, חשוב לשים לב מאיפה הוא נובע.

ושאלה שעוזרת לי לברר את הדרך-

מה מהרצונות פונה החוצה ומחפש את המילוי מדברים חיצוניים ומה מהרצונות נובע מתוכך ונוגע לבחירה שלך? לרוב רצון שמחפש את המילוי בדבר חיצוני (כשיהיה לי, כשאטוס, כשאשיג משו) הוא דמיוני ולא באמת ימלא אותך, אבל רצון שנובע מתוכך, שלרוב גם יתלווה בעמל ובגבורה מסויימת הוא זה שתרגיש איתו שלם.

זהו וכמובן שהדרך היא שלך אז התשובה היא רק אצלך🫵🫵 בהצלחה אהוב!

שצריך לזרוק משהו ליצר הרע (אם זו הכוונה ל"מה שבא לי";

לא משהו שהוא ממש נגד התורה ושעלול להזיק לך בהמשך

אלא למשהו שהוא לא נורא - לא כל כך תורני, לא כל כך

כמו שהמשפחה או מישהו קרוב מתנהלים לפיו, משהו

שאתה רוצה אבל לא בלי גבולות לגמרי. 

לא יודעת למה אתה מתכוון ב"מה שבא לי",

אבל אביא דוגמא מעצמי:

שמעתי וראיתי פעם אחת ביוטיוב מוסיקה

שממש לא משלנו. קובנית. חושנית.

(כמו אצל כל ההיספנים); האזנתי

שוב ושוב ושוב- וממש התמכרתי.

הרגשתי קצת רגשי אשמה - זו מוסיקה

ומילים כל כך לא יהודים. אבל אחרי כמה

זמן, זה עבר לי. כלומר, אני יכולה להאזין

ולהינות, אבל לא כמו האובססיה הראשונה

שהיתה לי.

אם לא הייתי מרשה לעצמי להאזין,

הייתי אולי מרגישה נורא צדיקה אבל

גם מרמור וכעס והרגשת חנק.

אותו דבר לגבי ספרים;

ספריה ציבורית - יש אנשים

שהיא טאבו לגביהם. ובאמתא

רוב הספרים המודרנים הם

זבל. ממש. גסים לשמה....

אבל אוהבת לקרוא אז אני

כן הולכת ונזהרת; אם זה

מהסוג הזבלי, אני לא נוגעת

משתדלת ספר שאם יש

בו דבר מה לא צנוע, זה

לא יהיה לשמה...  מבין?

אותו דבר לגבי ספר שכותב

על נושא שאני אוהבת.למשל,

טבע, צמחים, חיים של מישהו

בטבע.... אבל אם יש שם 

אפיקורסות וליצנות מהסוג

הגרוע, אוותר. 

זה הקרבן שלנו לקב"ה.

לא פשוט ללכת על גשר צר...

ואם נופלים לעתים לאחד הצדדים,

להשתדל להיזהר שזו לא תהיה 

נחיתה קשה מדי, שאחר כך,

עלולים לשלם עליה ביוקר....

אז זורקים משהו לכלב התאב הזה

איזו עצם קטנה. ולבקש מהשם

שנסתפק בזה ונרגע מזה.

בהצלחה!

לא מחכים לו באמת. לא ככה? עסוקים עסוקים, נגרפים

בזרם השוטף של החיים ושוכחים להרים קצת את הראש

למעלה, מן הגלים - להביט בשמים....לקוות, להאמין

שתהיה גאולה. אולי עוד מעט? למה לא בעצם?

כדי להתכונן לעליהנלרגל של כל היהודים יחד, כרגע נדבר רק על היהודים, לא על כל העולם, צריך כמה דברים.

דבר ראשון בערך להכפיל את קיבולת החשמל, המים והביוב בירושלים פי עשרות.

לפתח את תחום המלונאות והתיירות בירושלים באלפים.

לייצר כבישים, חניות, מסילות רכבת דרכים לעליה לרגל בצורה משוכללת הרבה יותר.

להכפיל פי כמה אלפים את מספר הבהמות להקרבה.

זה רק רק על עליה לרגל לירושלים בשביל היהודים מתוך הנחה שהעולם ירשה לנו בכלל לבנות את בית המקדש בלי להלחם בנו עד טיפת הדם האחרונה.

אחרת צריך להעמיד צבא ענק שכולם ישרתו בו כולל כולם ויצטרכו להקדים את העולם טכנולוגית הרבה יותר ממה שיש לנו עכשיו, צריך להכפיל פי 3 את שעות לימודי המתמטיקה והמדעים בבתי הספר לפחות.

צריך גם לוחמים כמובן, צריך לחנך מגיל אפס את ההילדים לקראת המלחמה הגדולה על ירושלים והמקדש.

כל זה לא יספיק כי במלחמת ששת הימים כבר היה הר הבית בידינו אבל ההנהגה מסרה אותו לוואקף, צריך לגדל דור של מנהיגים בעלי עמוד שדרה שמבינים את גודל השעה ואת גודל המשימה.

כרבי שלמה זלמן אוייערבאך נשאל על בניין בית המקדש הוא ענה "יש היום מספיק מחלוקות בשביל להחריב מקדש בנוי" זה היה עוד לפני הרפורמה המשפטית, הביביזם, הקפלניזם, הפרוגרסיבים, הטוויטר והפייסבוק.

את תפקידי הכהן הגדול, הסגן וראש לויה וכל התפקידים הנצרכים בשביל לתפקד במקדש ינסו להשתלט עליו בצורה פוליטית, איך אני יודע? ניחוש מושכל בהתבוננות על הרבנות הראשית ועל משרד הדתות ועל בתי הדין הרבניים, אין סיבה שלא יקרה אחרת.

מי שרוצה להחזיר את בני עלי הכהן שיסתכל על איך עובדי המדינה במשרדים האלו נראים.

הרפורמים והקונסרבטיבים בארה"ב הם בקטע? לא בקטע? אנחנו רוצים אותם בגאולה? לא רוצים אותם? מה נסגר איתם?

אני יכול להמשיך עוד ועוד למה אנחנו עדיין לא מוכנים לקבל פני משיח אבל אני מניח שהרעיון הובן.

רעיון מיסטי ברובו שלא מתאפשר בגלל בעיות טכניות? או שאתה ציני🤷🏼‍♀️

להקת הנח"ל שרה "אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום".

כדי להביא את המשיח צריך להזיז דברים במדינה הזו, הגאולה האחרונה היא בדרך הטבע, זה לא קשיים לוגיסטיים ובעיות טכניות זה הרבה יותר מזה.

טכנית בבנית תשתיות לבית המקדש, וגם אם נגיד שכן, בטח שזו לא הסיבה  שהוא לא מגיע "כי טכנית זה לא אפשרי"

הרבה חלקים מביאת המשיח טכנית לא אפשריים ועדיין יהודים מאמינים.

הרבה יותר הגיוני שההשתדלות תהיה רוחנית ולא גשמית.

גם לפי הרמב"ם שהגישה שלו היא  טבעית ופחות ניסית, המשיח הוא זה שיקבץ גלויות ויבנה את המקדש וכל המערכת הפעלה היא עליו והביאה שלו קודמת לפעולות האלה ולא תנאי לזה.

קצת לא מובנת לי האמונה הזאת, שהגבלה פיזית תמנע את ביאת המשיח.

לא נראה לי הגיוני שמדובר בחלוקה לסנטימטרים כשמשיח בונה עד אזור ספציפי בעיר העתיקה ,ומשם, אם אנחנו לא הכנו את השטח הוא לא יגיע.

בוא נגיד שאם הוא מחכה שנכין תשתיות מגורים בארץ לכל היהודים בעולם, הוא כנראה לא יגיע בקרוב.

מסלול אחד כמו מה שאת מתארת, שיבוא המשיח ע"יי השתדלות רוחנית, והוא יסדר הכל.

מסלול שני, כמו שאומר התלמוד הירושלמי לדוג', שבניין בית המקדש קודם למלכות בית דוד. וכמובן המדרש המוכר בזכות השיר- "בשעה שמלך המשיח בא עומד על גג ביהמ"ק...". גם הרמב"ם כמובן מתייחס למסלול הזה, כשהוא כותב שיש מצווה בנות את ביהמ"ק ולא מזכיר שצריך משיח בשביל זה.

ויש גם וריאציות של שילובים ביניהם (מתי נגמר הטבע ומתחילים הניסים), ומחלוקות איזה מסלול הוא בדרגה גבוהה יותר.

כמה נקודות חשובות:

1. בדברים האלה, צריך לזרום עם המציאות ולא להכחיש אותה. אם עמ"י חזר לארץ בדרך הטבע ורואים נבואות שמתגשמות, צריך לפעול בכיוון הזה של גאולה בדרך הטבע (המסלול השני), שחלק מזה זה עניין בניין המקדש וההכנה ההלכתית והמעשית אליו.

2. מצד שני, צריך גם להיות פתוח ולרצות שיהיה משהו פתאומי ניסי.

3. הנקודה של גאולה בדרך הטבע היא מהותית, כי היא מראה שהעולם יכול להיגאל "מתוכו" ולא מתוך משהו חיצוני שבא ומשנה אותו בעל כורחו. ממילא, צריך להסביר את כל ייעודי התורה גם בדרך טבעית (לדוג' שהמדע מוצא דרך לבטל את הזקנה ואת המוות).

4. מאידך, לזכור שזו לא הדרך היחידה, ולא לחשוב שרק ככה זה יקרה ויקח הרבה זמן.

5. מצוות תכלת מדגימה היטב את הבעייתיות שיש ביחס לעניינים האלו- אפשר לראות עד כמה אצל רבים, צדיקים וחסידים, הדיון הוא לא באמת הלכתי אלא מושפע מאוד מענייני מחשבה. שמתי לב (כמובן שיש יוצאי דופן) שככל שהרב יותר קיצוני ביחס למדינה, ככה הוא יותר "נגד" התכלת (בכל מיני טיעונים דחוקים).

וזה תמוה מאוד- יש לך פה ספק עשה דאורייתא, ואתה מסתכן בביטול עשה כשאתה הולך בבגד ארבע כנפות עם לבן בלי תכלת, וזה מדי יום וכל היום- אז איך אתה לפחות לא שם תכלת מצד החומרא, הרי אתה מחמיר בכל מיני פרטי פרטים ודקדוקי דקדוקים במצוות דרבנן?  אז ברור שיש פה בעיה שורשית, ויהיה קשה מאוד להתקדם למקדש דרך כללות ציבור שומרי התומ"צ כרגע. אני רק מקווה שאם נניח טראמפ יתן אישור לבניית המקדש, מי שנגד זה לפחות לא יפריע יותר מדי.

הרב שמואל לניאדו זצ"ל בספרו "כלי פז"

מלפני כחמש מאות שנה!

"מדינה יש רחוק מבבל ושמה בוצרה;

בין גבול אשור ופרס ובין גבול ארץ אדום,

והוא  הורמוז  . והוא נמצא תחת ממשלת

הישמעאלים. אולי...יהיה דרך שם המלחמה

האחרונה באחרית הימים".

על הפסוק בישעיהו:

"כי זבח השם בבוצרה וטבח גדול

בארץ אדום".

שמעתי זאת בשני שיעורים שונים.

מאוד מפחיד ו...הלואי ונזכה.

הייתי אז בכתה ח.

גם אז אמרו משיח

גם אז אמרו המלחמה האחרונה

גם אז שלפו מקובלים מהבוידעם

לא הגיע, לא נורא.

"נפשי לה' משומרים לבקר" - הריני מן המצפים לגאולה

"שומרים לבקר" - מצפין וחוזרין ומצפין קץ אחר קץ (מצאתי).

הלקח הוא שגדולי ישראל רבים חשבו שנכון להעריך שהגאולה תהיה בימיהם על סמך המציאות שהם ראו, לא הסתייע אמנם, אבל התקווה וחזון המשיחיות לא נזנח.

שהתנצרו בגלל שהמשיח לא הגיע בשנת הת"ר

.

דיבורים חסרי אחריות על משיח מתוך כתבי אי אילו מקובלים ואניסת הכתובים על המציאות גורמת לאנשים חכמים לעשות דברים אידיוטיים כל כך מתוך יאוש.

הרבה יותר מעם ישראל התנצרו או התבוללו בגלל אריכות הגלות.

הלהט המשיחי וההבנה שהגאולה תלויה לא רק בתורה ותפילה, אלא גם בעשיה גאולית ממשית שלנו - שהיה המוטו של עליית תלמידי הגר"א (בשונה ככל הידוע לנו מכל העליות הקודמות), הוא תחילת התהליך הציוני.

הלהט הזה היה מבוסס על מהלך תורני מורכב מפשט, דרש, רמז וסוד, ככל תורת הגר"א ותלמידיו הגדולים שכמה מהם היו מובילי העליה. מהלהט הזה, ר' ישראל משקלוב הוביל עזיבת כל המוכר והידוע בשקלוב, קיידאן וילנה והאזור והקים קהילה בגליל במסירות נפש וגם חידש את הפסיקה במצוות התלויות בארץ, כי אוטוטו נזדקק לזה. מהלהט הזה, האגף של ר' מנדעל משקלוב (השני אחרי ר' חיים מוואלז'ין בהסברת תורת הגר"א בנסתר) עלה לירושלים מחופשים ור' אברהם שלמה זלמן צורף-סלמון הי"ד, שנחשב ראשון חללי מערכות ישראל, לוחית מספר 1 בהר הרצל (שנכד נין נכדו, אביעד אלחנן וולונסקי הי"ד, נקבר שם ביום שישי האחרון), גאל את חצר האשכנזים החרבה מאז התפרקות קהילת ר' יהודה חסיד ואפשר לאשכנזים לחזור לירושלים.

מהלהט הגאולי הזה, הדור השלישי שלהם (שהתגבר על המשבר של ת"ר) בראשות נכדו ר' יואל משה סלמון וחבריו, הובילו את היציאה מהחומות הקמת שכונות ירושלים והמושבות הראשונות בשרון (פתח תקווה) ובגליל (גיא אוני- לימים ראש פינה).

אז נכון, לכל תהליך יש סיגים. אכן היו בדרך משברים והיו שנפלו פיזית או רוחנית על משמרתם.

לגבי שנת ת"ר, הרב אלישע זצ"ל תמיד ציין, שלכאו' לא רק שלא הגיע גאולה שלמה כמו שציפו, אלא שהיתה עלילת דמשק והיהודים בכל האיפריה העות'מנית היו בסכנה עצומה.

אבל לימים אנחנו יכולים לחשבן, שמונטיפיורי הגיע לאיזור, כדי להרגיע את העלילה, הגיע לארץ ורכש את האדמה עליה הוקם ל"ב שנים מאוחר יותר בי"ס מקווה ישראל שהיה הבסיס לכל הקמת החקלאות היהודית בארץ. כלומר לא 'משיח בן דוד', אבל אכן שנת מפנה בתהליכי הגאולה.

בדומה לזה הרב יגאל אריאל מראה בספרו על דניאל, איך כל מיני חישובי קץ, הגיעו לתאריכים משמעותיים.

עיקר שיטת תלמידי הגר"א היתה פעם ראשונה שדיברו בה על גאולה בדרך הטבע. 

כפי שציינתי (וכנראה עצרת בכותרת) - עיקר תורת הגאולה של תלמידי הגר"א, היתה שהגאולה תלויה בנו, במעשינו הגאולים הממשיים. 'אל תגידו קץ יבוא - הביאו את הקץ'.

בתוך ספר 'קול התור', יש מהלך שלם של רמזים, שכשלומדים אותם רואים שתורת הרמז הזאת מכוונת אותנו למעשים ולהסתכלות פנימית על תהליכי הגאולה בדרך הטבע, גם כשהם נראים הפוכים, גם כשנראה שהכוחות החיצוניים, הגשמיים או הרוחניים, משתלטים על התהליך. "ויכר יוסף את אחיו - והם לא הכירוהו".

אז היו שתי משפחות שנתפסו לתאריך ונשברו, כמו שביציאת מצרים היו כאלו שנשברו. לא נבטל את כל התהליך בגלל שני דתן ואבירם, בגלל עשרה מרגלים, או בגלל עושי העגל.

ומסכים לגמרי שהרבה יותר מלשבת על הטריבונה ולהמתין פסיבית לשינויים רדיקאליים בזמנים כאלו ואחרים -  צריך לפעול במציאות, קמעה, קמעה, כדי שבמהלך של שנים, השינויים יתרחשו, למרות שהדרך הזאת דורשת הרבה יותר חוסן פנימי מהתפסות לתאריך שבו מדמיינים שיפתרו כל הבעיות.

רק הערתי שהמהלך הגאולי של 'קול התר', של חבורת תלמידי הגר"א שהובילה את הציונות שלפני 'שבירת הכלים', גדול ומורכב הרבה יותר מהעובדה שגם כיוונו לתאריך מסויים, שלכאורה לפי ההבנה השטחית הכזיב. הכיוון לתאריך הזה, היה סטארטר משמעותי, שהניע את כל התהליך, שבמידה רבה על יסודותיו בנוי כל המהלך הציוני.

כמו כל תהליך גדול - יש שאוחזים במהות ויש שנתפסים לשולי. אז כשמשה רבינו מתעכב בחצי יום ממה שחשבו עושים עגל וכשבת"ר במקום משיח רואים את עלילת דמשק - מתנצרים. לא בגלל זה נבוז למהלך החשוב.

כמדומני שאנחנו חוזרים על עצמינו, אפרוש כאן.

ככה אנחנו אומרים בפיוט לפרשת זכור...

'וכל המונה וחושב/ קץ הפלאות להבין ולחשב/

נשתה גבורתו מִמְחַשב/ ולא ימצא מענה להשב

ויחשה דומיה מהקשב/ ובאמונה כסליו יְיַשב/

וזאת על לבו יָשב/ ויאמר עד ישקיף וירא ויקשב'...

רעיה דורשת לימוד ונסיון. מתנדבים שבאים לזמן קצר, יכולים להועיל מאוד בעזרה בשוטף - נקיון, שמירה, גידור, בניה ועוד. בשביל להכנס לרעיה, צריך להגיע ולהתחייב לזמנים משמעותיים.

גבעת אור אהוביה יש שם פרטים ליצירת קשר

אני יכול לשלוח לך מספר של בעל חווה ליד גוש טלמונים מעל צומת הדואר, עדר פרות, ולא צריך כזה נסיון הכל טוב...

הוציאה כמה פעמים בת מרעה