את אוהבת מה שאת אוהבת, ולא אוהבת מה שאת לא אוהבת.  למה את צריכה להסביר את זה למישהו.

להתאמן כשאמא לא נמצאת. ואמא צריכה לכוון לא להימצא כשזה קורה.

אפשרות שניה: אוזניות מבטלות רעש אקטיבי

אפשרות שלישית: תרגול על קלידים שמחוברים לאוזניות מהסוג של האפשרות השניה.

וגם אוהבת את הבית וכמעט לא עוזבת אותו...🤦‍♀️

הכלים העיקריים שלהם הם כאלה לא חשמליים, אז אפילו אי אפשר להנמיך את קולם... אבל כרגע הפתרון הוא לשלוח אותם להתאמן בחדרים, או לשלוח את עצמי לחדר עם אוזניות כשהמצב חמור🙈

ככה גם הם מרוכזים יותר וזה לא מפריע לשגרת הבית

אם זה פתרון מספיק (כלומר זה לא צורם לך מהחדרים) זה בסדר גמור, בהרבה בתים עושים את זה..

אני גם עובד מהבית (אם כי יש לי חדר שמוקדש לזה אז זה כנראה אחרת).

(עוד אחת מהרגישויות - דברים מציקים על האוזניים...)

אנחנו בדרך לייסד חדר עבודה (בתוך חדר השינה שלנו), אבל בכל זאת בדרך כלל אני מעדיפה לעבוד בסלון כדי להיות זמינה לילדים הקטנים... (אבל הצרימות של הכלים מפריעות לי מעצם היותן, בלי קשר לזה שאני עובדת או לא)

שווה לך לנסות ולהתנסות. אני אישית פשוט שילמתי תוספת על בידוד רעשים לדלת של החדר שאני עובד בו (כן יש כזה דבר) אז אני פחות עם הצורך הזה. את אני מבין בסלון אז זה סיפור אחר.

יש גם זולות יותר בAX עם ביטול רעשים. לא התניסיתי.

בעת עבודות הבית. אבל אני מבינה שאוזניות של רעש לבן זה משהו מיוחד, לא?

לא שמעתי כלום כלום כלום

והייתי אחלה עם זה.

היום אני לא יכול יום בלי 

אני מזדהה ומקבלת כמחמאה את המשפט - אנשים רגישים מאוד: נהנים מאומנות איכותית.
ולמי שעוד לא מכיר פה, ממליצה להתחיל להכיר את דוד בן ארזה - בעצמו רגיש מאוד מאוד, מוכשר מאוד מאוד ואמיתי מאוד מאוד..........

ומסכימה עם משה שלא מוצאת כאן פלונטר

אצל ילדים ניכרים דברי אמת, הם לא צריכים הסברים...

גם הילדים שלי יודעים שאת המוזיקה שהם אוהבים, שהיא לא באמת מוזיקה, אני לא יכולה לסבול...

לא רק שזה לא סותר, זה מצדיק זה את זה

מה מפחיד אותך שם? מה מציף אותך?

זה לא סתם. יש לזה סיבה. וצריך עם לב רך לחפש אותה.

שקוראים לי הרבה במפגשים כאלה

שיחות שלא זורמות

לא מוצאת נושא שיחה

עומדת ולא משתלבת

מרגישה מוזרה

יש לי השבוע כמה אירועים כאלה

ומותשת מלחץ

אני לא מכיר אותך בכלל אבל יש לי כמה רעיונות. הראשון שבהם זה שאת "חייבת להצליח". כלומר אם את עומדת בצד את מרגישה מוזרה ותקועה ו"נכשלת" או משהו דומה לזה. ואז את נלחצת עוד לפני שזה מתחיל.

זה קורה המון.

מפגשים חברתיים הרבה פעמים יוצרים תחושה לא נעימה.

זה להבין שאנשים לא באמת רואים כמוני את כל הניואנסים שאני רואה ומפריעים לי כל כך.

הרגשתי מוזר, או משועממת  או הבחנתי במה שהם מרגישים והייתי בטוחה שכולם רואים את זה.

כשהם למעשה בכלל לא שמו לב.

אנשים רגישים מאד שמים לב להרבה יותר דברים ממה שאנשים אחרים שמים לב אליהם וכשיודעים את זה, זה יותר קל.

(ומעבר לזה, אני עדיין לא מתה על מפגשים)

מהמפגש החברתי, מרגיש ברמה זו או אחרת, אותו דבר. א ת  היא שבוחנת אותם לא הם אותך (ללכת עם הרגשה הזו).

זה משהו ששווה לעבוד עליו.

לחקור מי הולך להיות במפגש, מה מעניין אותו, מה הוא ישמח לספר לך.

לדמיין את עצמך, מה את עושה כשהשיחה נתקעת או כשאת מוצאת את עצמך מחוץ למעגל.

להחליט מראש מה נחשב הצלחה ומה כישלון מבחינתך. תבואי עם ציפיות נמוכות אבל עם דרישה מעצמך.

לבקש מהצ'אט טיפים לשיחות במפגשים כאלה - על מה כדאי להתעניין, איזה דברים כדאי לספר.

וגם... לא להתכונן יותר מדי, כי המטרה היא שתצליחי להשתלב בשיחה בטבעיות ואפילו תגידי משהו שלא התכוונת כל כך. שתרגישי שייכת. הלוואי שנרגיש שייכים... 

לא לאכול כי זה לשנות מצב, ולהשאר רעב עדיף על שינוי ללא-רעב

או לא להיכנס להתקלח (זה יכול לקחת לי גם שעתיים)

כל המשימות שדורשות לשנות משהו

לקום מהספה זה קשוח

לעזוב את הגלילה בטלפון

לקום מהמיטה

אבל לצאת מהעבודה קלל

לחזור לגלול אחרי משימה

אפילו לצאת להליכה קל ופשוט 

טוב, תלוי מה בעבודה.

על מה שקורה המערכת העיכול ותוצאות לוואי.

הפחתת קטניות וירקות מצליבים  ( כמו כרוב) מפחיתה גזים באופן דרמטי. 

שקשה לך להשתחרר ממנו והוא עדיין כובל אותך... (גם לי יש סיפור כזה)

ממליצה לאמץ מבט נייטרלי על עצמך, כמה שיותר אובייקטיבי. עם עצמנו אנחנו משוחדים, קל לנו להתבוסס ברגשות ולטבוע בהם... אבל זה לופ שפוגע בנו. נסה להפריד רגע בין הקולות בתוכך ולהיות השופט מלמעלה, זה שעושה ביניהם שלום, המבוגר האחראי. לשמוע את קול הרגש, את קול השכל, ולתווך בחמלה. 

אם אפשרי, באמת עדיף ללכת לטיפול. באמת באמת. זה לא חולשה זה חוזק.

אתמול בשבת, רפרפתי מעט ב"עד שליבך יתנגן" - אלומה לב המביאה באופן יוצא מהכלל את

שיטתה של הרבנית ימימה, שהיתה פסיכולוגית וגם , עד כמה שהבנתי, קשורה לתדר רוחני.

ממליצה. יש סדנאות עם מדריכות (אולי גם מדריכים) בשיטה שלה. יש גם מישהי ביוטיוב

שמלמדת. וגם מישהו. איני זוכרת את שמותיהם. מאוד כדאי. מאוד נוגע.

ריגשת, מזדהה איתך, מרגיש את מה שעברת. גם אני עברתי את זה.

וכן, הצהריים קיבלתי תזכורת, אחת מני עשרות, מאז שזה (וזה וזה וגם זה) קרה. אף אחד בעולם לא יבין אותך. אף אחד לא יידע מה אתה מרגיש, מה מניע אותך לפעול, איזו מילה בדיוק מזכירה לך משהו - שאף אחד לא היה חולם בכלל שקרה...

וזה שורף את הלב ואת הנשמה כל פעם מחדש. וה"נחמת שוטים" היחידה היא שכמעט כולם עברו איזה משהו כזה. אז לפחות אני לא חריג. (ובכל זאת הם לעולם לא יבינו אותי).

אז כן, נגעת בי, אחי. (והפעם בהסכמה)

אני יכול להגיד לך שיש משהו שאין לאנשים אחרים.

אתה היית שם ואתה יכול להדריך אנשים איך לצאת מהצרה הזו.

זו דרך מצויינת להפוך מנטל לנכס.

ואני משוכנע שאתה גם לא באמת נטל, גם אם אתה רואה בעצמך ככזה, יש לך מה להביא לעולם.

מאד מקווה שאתה מקבל טיפול רגשי ... מגיע לך להרגיש טוב...

בירושלים - רח' חירם, ליד רח' בשם ירמיהו.