נאחזת באמונה
ואולי זה לא
אולי זה לא
אולי אני לא ראויה לזה
אולי אני לא אמצא בחיים.
זה כל כך מטומטם לבכות על זה בשעה שאנשים אחרים קוברים.
אבל
באמת מה כבר אני מבקשת
למצוא את המקום שלי בעולם
לזרוח
סוף סוף להגיד לעצמי שמצאתי
שהגשמתי את הרצון הזה
למה זה כזה מסובך
ואין יותר מתוק מהאמת
ובאלי את האמת
אבל אולי הוא לא כלי
ואולי זה מיותר
יש דבר אחד לפני שיותר מסעיר אותי
החוסר
הידיעה
חוסר הידיעה העצום
בנים
מי המחנך שלכם
ולמה
ואולי כי זה גבר
ותמיד זה הלחיץ אותי
אני אוהבת עדינות
אני עדינה
אני נוצה
אני כלום
סתם
לא
כבר באמת לא יודעת
פשוט כלום.
באלי רק איכ ולהקיא את התחושה
מסובכת
כמה מסובכת
נכון היו מביאים להן לפרום כדור צמר?
אז כנראה שאני מהאלו שלא היו מצליחות בחיים
איך טאטע איך
I want to get better
I really do
מחשבות טובות איייייאיייי
אבא עכשיו אחרי ששרתי כדי למתק את הדינים ואני עדיין עצוב, יש לי רשות למתק את העצבות בדרך שלי? אסור להיות בעצבות! אני לא רוצה לעשות אסור.
אני באמת כזה תמים? כזה פתי? טרם אענה אני שוגג, ואחרי שלמדתי? אני חייב והוא זכאי. ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים.
צריך אדם לחשוב שהוא יותר רשע מהמן. מה? מי? איפה שמעת כדבר הזה?
העבירו לי הקלטה.
של מי?
הרב **""*""**
שטויות.
---
הוא יכול להגיד שזה שטויות. והאמת הוא יודע שזה שטויות. הוא כל כך בטוח, הוא לא חושב על זה. עובר למאמר פורים הבא שאומר לו שצריך לחשוב שהוא צדיק כמו מרדכי ולבו טוב עליו.
ואני?
גם אני ממשיך למאמר הבא. ועדיין אני כותב על זה, והוא לא.
למה?
במציאות שלו אין עניין כזה. הוא עושה את הדבר הטבעי ונתפס איפה שיש לו שכל.
ואני?
אני עדיין חושב על זה.
בהתחלה בכיתי, אחר כך דחיתי, אחר כך הבנתי, ולבסוף הבנתי שלא הבנתי.
ועל הכל אני שמח, באמת. בלי תהליך לעולם לא תבין שאתה לא מבין. ועכשיו אני שומע שוב את הרב (ומתרעם על ההקלטה הקצרה על חוסר ההקשר ועל הנגשה שגויה שיוצרת אנטי) ואני לא בוכה, ולא עצוב ולא כועס. אני שומע ומאמין אני שומע ושמח. כי אני מבין.
טרם אענה אני שוגג ועתה אמרתך שמרתי.
ואני מרחם על עצמי המתחכם, ואני מרחם על חברי החכם.
אני פתי ועכשיו אני מבין וכמו שאמרתך שמרתי ה' שומר אותי. שומר פתאיים ה'.
דלות של שקר מהי? ענווה פסולה.
אין לך אני (אני) כעני בדעת.
ועכשיו דלותי באמת ולי יהושיע.
אני חוזר לשיר ועוזב את מיתוק העצבות בדרך של שקר והכל בזכות התפילה הזאת.
ראה התפילה הזאת.
ומחר אני אעשה תשובה עליה. תשובה על התשובה מה שחשבתי שיש לי איזה השגה של היום תהיה נחשב לשוגג מחר. ואני שוגג מול הצדיק. ואני פושע מול ה'.
ועדיין עכשיו אני שר ואני בשמחה.
תודה אבא
אבא אבא אבא,
לפעמים יש לי כוח לכתוב מגילה.
אבל מי יקרא?
אני בטח לא.
איזה תועלת תהיה לזה?
לא יודע.
ולפעמים נמאס לי.
ואני רוצה רק לכתוב שתי מילים - "נמאס לי". "אני שבור".
אבל מי יקרא?
אני בטח לא.
איזה תועלת תהיה לזה?
לא יודע.
תודה על ספירת העומר,
על עבודת התיקון.
תודה על ייסורי מצפון כשאשמע מוזיקה
זה מוזר שאני מחכה להם?
אני מחייך ושמח וכמעט מדלג ברחוב ולשם שינוי זה לא פייק זה לא שקר.
ועדיין אני מחכה לכאב ואני רוצה בו.
אני חושב אם מותר לי, שאנשים רבים פשוט נופלים מהסתירות האלה ונעצבים לגמרי.
אני יודע היום שבעבודה עדינה הם יכולים להיות חלקים משלימים,
תעזור לי לגלות את התורה הזאת איך אני עושה את זה.
אבא תעזור.
איך אני עדיין שקוף?
איך שנים עוברות ואני עדיין שקוף?
עדיין לא מובן?
זה גזירת גורל?
קמתי בבוקר היום והחלטתי שלא אכפת לי.
החלטתי שאם אנשים גם ככה חושבים שגיליתי את האור ומצאתי את אלוהים - אין טעם להתווכח איתם.
אני לא אחראי על הבורות שלהם, על צרות האופקים והמחשבה המזוהמת שלא מאפשרים להם לראות שמאז ומעולם אלו היו צדדים משלימים.
אצלי? לא רק אצלי. זה מפתח לנפש נבוכה. אחת כזאת שיש לה סיבות אמיתיות לא האכלו לי שתו לי הרגיל. אולי לצפות מהם להבין זו דרישה מגוזמת.
אולי לא לדון אותם לכף זכות זה עוול.
אבל היפוך היוצרות הזה לא הוגן ולא נתפס. פתאום אני הנורמלי והם המוזרים? אני העקבי והם המעורערים?
אדם קרוב אצל עצמו כמו שלי יש הסברים לגבי עצמי, כאלו שהתפתחו בזהירות עם השנים ושוב בזהירות נהרסו ושוב בזהירות כפולה נבנו, אני בטוח שגם להם יש.
איך מבין כל הדברים הכי הזויים בעולם שלא מוציאים אותי מדעתי דווקא זה הכי מועד להיות כן להיות כזה? אולי התשובה בגוף השאלה אולי כי זה לא דבר כזה הזוי.
(2)
"אני לבד יושב לי וחושב לי היכן אהבתי היכן טעיתי מה לא נכון עשיתי שכך פגעה היא בגאוותי" - האם כותב את זה אדם מיוסר או ילד בן 6?
האם זה חולשה או חוזקה לתת לעצמי לגיטימציה לוותר לעצמי ולהניח לעצמי לפגוע בעצמי כמו שאני משתוקק?
(3)
אני תפילה גם כשאני לא מדבר אל אלוהים או על אלוהים.
מה שאנשים סולדים ממנו בשם הצביעות הוא בדרך כלל ההופעה היותר עליונה של היחידה שבנפש. לא פתחתם ספר?
(4)
די. אני דובר כמה שפות.
אף אחת לא שוטף.
ומבין עוד כמה.
באופן מספיק טוב.
זה ברכה? זה קללה? זה קבוע? זה משתנה?
זה בכל מקרה כואב.
להיות אמפתי בכמה שפות זה כואב.
לכעוס בכמה שפות זה כואב.
להרגיש בכמה שפות זה מציף.
זה לא תמיד נסבל טוב.
אני לא רוצה לא לומר וגם לא לשמוע משפטים שמתחילים ב
"הנה, אני אומר/ת את זה... "
פערים ותהומות
התחושה שמשהו בי לא מאמין לי. התחושה שמשהו בחברה ובסביבה לא מאמין לי. אני לא יודע אם זה מפתיע או מובן. כאשר שנים אני אומר בפה "אני בסדר" "אני טוב" והגוף משדר ההפך, ואני מבין שחושדים אני מבין שיודעים ש"בסדר וטוב" זה רחוק מהאמת שמתחוללת פנימה. אבל אני לא חושב שאני בכלל מתאמץ להסתיר את השדר של הגוף. להפך בתוכי אני רוצה שישמו לב לצעקה האילמת של המצוקה גם כשאני לא יכול לדברר אותה - בכל אופן ככה חייתי ונשאר מזה מה שנשאר מהמנהגים המורגלים והטבעים המגונים.
אבל אני שואל, עכשיו? מה רואים בי? גם עכשיו זה אותו דבר? כי עכשיו כשאני אומר "בסדר" ו"טוב" אני מתכוון לזה בכל כולי בגוף ובנפש, ואני מרגיש סנכרון בין הגוף והנפש. האם זה לא נראה ככה?
אולי, אם היית מתחיל רק ב"התחושה שמשהו בסביבה לא מאמין לי" הייתי מבין, אבל אמרת "משהו בי לא מאמין לי" - איפה המשהו הזה נכנס?
במעשים.
אז הנה לך השכל מהסביבה.
מה?
אתה אומר "אני מרגיש טוב" + ואתה משדר "אני מרגיש טוב" =שלב א': הושלם.
אבל אתה מחכה בנוסף ללהגיד "טוב" ולשדר "טוב" -- לפעול "טוב". שהפעולות שלך יעידו עליך שאתה בטוב. ואולי זה גם מה שהסביבה מחכה.
אז שלב ב'?: בתהליך.
אם אעשה טוב אתה תאמין לי? - כן.
יהיה חיזוק חיובי בלתי נמנע בחלקים מודעים ולא מודעים של התפיסה העצמית במוח שלך. בראש ובראשונה זה אתה שמחכה ומצפה לזה מעצמך, גם בלי מילים.
אז למה זה עדיין לא קורה?
- עדיין יש מעידות.
אי אפשר לפעול טוב לצד המעידות?
- בוודאי שאפשר וזאת התכלית המטרה והכוונה.
אז למה זה לא קורה?
- מילה אחת: יאוש. אתה צריך להילחם בחיזוק השלילי הבלתי נמנע של התפיסה עצמית בגלל המעידות, בירידת המוטיבציה לפעולה וההתרוקנות ממשמעות ותוכן.
אז מה העבודה שלי עכשיו?
- להבין שאין יאוש בעולם כלל.
רבה רבה רבה, אבא אבא אבא.
אולי יש תקווה.
תפילה.
המחזה לא נכתב היום.
גם כשהוא עולה היום על במת התיאטרון
באיזה עיבוד שהוא ביחס למקור
בין באופי בין בשפה
המחזה הזה הוא סיפור ישן.
גם אם זאת הפעם הראשונה, שאתה - הצופה, צופה בו
זה בכלל לא משנה
ההצגה לא חדשה
הכתיבה ישנה עוד יותר
והסיפור הוא אותו סיפור חוזר.
רק אתה שונה פה
ותן לי לגלות לך סוד -
ההצגה לא עולה על הבמה בשבילך
שום פיפס לא נעשה לכבודך גם אם שילמת 1000 שקל על מקום vip
אתה סיפור חוזר בעצמך
בא והולך ומקומך יוחלף
והצופים האמיתיים - השחקנים שעל הבמה
ידקלמו מחזה אחר מול הגרסה האחרת שאתה
כי הסוד נכון גם לגבי אלו -
ההצגה לא נכתבה בשבילם
ולא מוצגת בזכותם
שום פיפס לא משכנע שיש להם משמעות שאינה זניחה
בתרומה לשעשוע הגדול
המשחק האולטמטיבי של העולם
או אלוהים
או אדם אחד שבאמת משנה בעולם
או לאלוהים.
אנטיתזה? - לא היה כלום כי אין כלום
"אני אוהב לדבר איתך", "אני אוהב להקשיב לך".
אפילו כשאני לא מבין כל מה שאתה אומר, וגם כשאני יודע שאתה בעצמך לא מבין כל מה שאתה אומר.
אפילו כשאני לא מסכים איתך, וגם כשאני יודע שאתה טועה.
אפילו כשאני חושד שאתה לא מדייק, וגם כשאני יודע שאתה משקר.
"אני אוהב לשמוע אותך", "אני אוהב להשמיע אותי לך"
____
סוף עונה
מחזור - חג. התחלה - סוף. עוד - עוד - עוד. שוב - שוב - שוב.
אין חדש.
סוף שנה
חשבתי שמשהו יקרה השנה, חשבתי שאני אמות השנה.
או שלכל הפחות סבתא תמות השנה. לא חשבתי שהיא תשרוד עוד שנה כזאת, במסכנות כזאת ובכאב כזה. כבר מתפתח בי חשק למות לפניה.
חשבתי שמשהו יקרה השנה,
חשבתי אולי אפילו אני לפני שאמות, אספיק לחיות השנה.
לא חייתי השנה.
חשבתי שמשהו יקרה השנה,
חשבתי אולי אחי יתארס.
יתחתן.
יעשה קצת נחת רוח להורים
ולסבא
וסבתא
שעוד חיים.
הקטנה שבצרות שלו זה שהוא לא התחתן השנה.
באמת ובתמים חשבתי שיקרה משהו השנה!
שהטרגדיה תדפוק על הדלת
(אפילו שבדקתי את המזוזה),
שהחרמש של השטן יצנרר מישהו שאני מכיר למכונת הנשמה,
בתפילה אסורה שזה יהיה אני, ובתקוות חטאת לתוספת אופיום לווריד בפנטזיה.
אבל לא.
לא קרה כלום.
כלום.
אין חדש תחת השמש.
רק עוד אח של חבר מת בעזה
ועוד חבר שנפצע בלבנון.
כמה רסיסי טילים מתפצלים שנפלו בשכונה
ומלחמה אין סופית שהפכה כבר לשגרה.
אבל חוץ מזה, אני נשבע - כלום!
עוד כמה משפחות אבלות וכמה חיילים שנכנסו לדיכאון
נפשם קורסת פנימה,
כמה מרשמים חדשים לגראס
כמה עסקאות מפוקפקות של אופיאטים,
אבל חוץ מזה עולם כמנהגו נוהג.
עד מתי?
כמה אהבה יש בך כלפי אבא יקר
וכמה מתיקות בדיבור אחד בלי גבול ומספר
וכמה נחמה אמצא בך
זה יהיה בסדר נכון?
מצד אחד באלי שיעבור כבר
מצד שני שלא יבוא בכלל
אוי
מה עושים איתי
שקט כזה של לפני או אחרי או לא קשור בכלל לסערות
גשם לא מפסיק
שזה דווקא טוב
הכל יותר טוב מהביצה הסרוחה והמדמנה של הקיץ עם כל הצומי שדורשות ממנו בדרכן
יש גם לזה מקום אבל צריך סגנון
משהו קורה
מתבשל
מתרקם
שומע קינג קרימזון וחושב על עוד חליל צד
לנשוף ככה לתוך המסדרון הזה ולהוציא כזה צליל נקי ויפה
אסוציאציות כאלה משמחות אותי
בית המשפט שלהם שיר ארוך ומעולה נוגד את כל המוזיקה מהיום בערך שגם היא סבבה אבל בדרכה
וזה סימבולי שזה השיר כי הוא מבשר משהו וזה מתקרב
שיהיה טוב
my love is pure
זה יעזור?
למה להתעצבן
יעזור?
לכעוס?
לא
אז יאללה שחררי ושבי בשקט תנהגי בנחת
שימי מוזיקה
לא מכיר אותך את לא מכירה אותו למה כל האנרגיות האלה
מהמדף
יש משהו ממכר בשקט של הבוקר כשעוד לא פותח את הטלפון ויש רק את הקפה והספר שמצאתי בדוכן יד שנייה
לא מחפש תשובות גדולות לחיים פשוט נהנה מהקצב האיטי של המילים. קצת כמו לשים תקליט של ג'טרו טאל הסאונד הזה החליל צד של אנדרסון עם כל הפגמים שלו עושה לי סדר בראש. אני מוצא את עצמי נשאב לסיפורים שמרגישים אמיתיים אבל הם לא.
כאלה שגורמים לך לעצור רגע ולהסתכל אחרת על הרחוב על האנשים על החתולים ועליה כשהיא מחזירה לך מבט ומשהו קורה בשניה הזאת.
בסוף אלו הרגעים הקטנים בין שיר טוב לספר פשוט
אנדרסון לא ניגן בחליל כדי להיות נחמד הוא ניגן את שואת הבינוניות כבר ב71
לא רק חליל צד
לפעמים זה רק העטיפה שרוצה לגלות משהו אחר למי שיעיז לכבד ולחקור ולבדוק קצת מעבר
מלא כאוס
אין סדר
זה יכול להיות סולם
עם שלבים או בלי או חסר
בכל מקרה מתחילים ממקום אחד ומסיימים במקום אחר
בלי ציפיות
בלי לדעת כלום
הג'אסמין הזה הריח המשכר הזה על הבוקר שהגיע משום מקום והפתיע
ריחות יש להם איזה משהו מיוחד
כמו געגוע למשהו שלא היה קודם
SUN RA
כמה כאוס וכמה שליטה
אי אפשר לנגן ככה אם לא יודעים לנגן
אי אפשר לצייר מופשט מכוער וסתמי כל כך אם לא יודעים לצייר
ואי אפשר לכתוב חרא מטומטם אם לא חכמים ורהוטים מספיק
באותו משרד
אחרי אותה דרך
עם אותם אנשים
והכנפיים שנקרעות ממך
לתוך המדבר השומם והצחיח הזה
כשהמיילים ממלאים את העיניים
והואקום את התודעה
אז התפילה נהיית אמיתית יותר מפעם
אושר קח אותי אליך
הייתי צריך ללכת מסביב
לשמור לעצמי
עכשיו טובה לי השתיקה
מחכה לאושר שיקח אותי אליו עד הלילה
לפחות עד אז
איפה שעות השינה נעלמו?
אומרים אחר כך שיש חוק שימור החומר
חייכן קליל ואופטימי, לכאורה
הלכאורה רק על האופטימי
ספונטני שנהנה מכל השיט שואו הזה של השנים האחרונות
הנדוס התודעה ואילוף ההמונים
הרבה מוזיקה
יש עם מי לדבר
מלא ספרים
משוררים
בוקובסקי הזה
מערבב את המוח
חחח
טוב
די טוב
מעולה אפילו לא יודע מרגיש איזה הארה
טפיחה על השכם
האפרוריות הזאת באוויר עושה לי טוב
הכל רק לא הקיץ המחורבן הזה שמעבר לפינה
כשהגשם יורד על אלנבי ושוטף את כל החול והבוץ המטאפורי והאמיתי רק טוב יכול לצאת מזה
רק ההומלס המסכן בפינה שם ליד יהודה הלוי לא לוקח את זה טוב
מובן
מסכן
לשלוט על עצמי ולהיכנס לזמן מוגבל וכניסה בודדת
יאלהביי
