מלהיות תלוי בלא נודע. (כנראה שזו הסיבה שרוב העולם הם שכירים)

הם יכולים גם לטעון שרק בגלל ה"משיחיים" הורעו התנאים שלהם

רק צריך לצמצם שאיפות ויהיה סבבה

שוחטים להם את הילדים, דוחפים אותם ללבנים

הם עצמם עובדים תחת סבל ממש קיצוני.   וזה היה לפני הרעת תנאים בגלל "המשיחיים" (אהבתי את הרמז)

תכלס אנשים מתאבדים על פחות מזה

ישראל (ראה מהר"ל ועולת ראיה). כי המן רצה להשמיד את הגוף היהודי וניצלנו בזה (לעומת חנוכה שניסו להשמיד את הרוח). ובפורים התברר שה' תמיד עם עם ישראל ונצחיות ישראל וקדושתו מתבטאות גם בגוף היהודי.   לכן יש מצווה לשתות יין (שמסלק את השכל ומתברר שגם אינטואיציות הגוף של היהודי הם קדושות) ולאכול סעודה.  משלוח מנות קשור למימד הגשמי החברתי בישראל של שליחת אוכל איש לרעהו, ומתנות לאביונים למימד המוסרי-סוציאלי-כלכלי  שמתבטא בקדושה הגשמית של ישראל שמתבטאת גם בצדק ובחסד כלכלי לעניים, ולא נשארת רק במימד המופשט.

אני חושב שיש במצוות פורים מימד של מעגלים,

המשתה זה המעגל המשפחתי, מעבר לכך משלוח מנות שזה מעגל החברים, מעבר לכך קריאת מגילה בבית הכנסת, וכנראה מתנות לאביונים איפשהו שם או מעבר לכך, שמחה הולכת ומתרחבת

אפשר להסביר את זה גם כארבע מדרגות רוחניות, הגשמית ביותר היא אכילה ושתייה, למעלה מכך היא נתינה לחבר, למעלה מכך נתינה לעני, וקריאת המגילה רוחנית לגמרי

אני חושב שזה גם קשור לפסוק מנחמיה

"ויאמר להם לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדנינו"

וייתכן שבמשלוח מנות יש גם מימד של מתנות לאביונים כמו בט"ו באב שהבנות היו שואלות אחת מהשנייה כדי לא לבייש את מי שאין לה בגדים יפים

השאלות שלך הן מאוד בסיסיות, אז הייתי ממליץ לך לעבור קצת על פניני הלכה קודם. שפה פשוטה ובהירה, מקיף בהחלט, מעמיק בהערות (למי שמעוניין), ומקובל על רוב הציבור. תחפש בגוגל.

...המלבי"ם כתב:

"הבדל בין דל ואביון עני ורש–

אביון גרוע מדל שאין לו מאומה, עז"א שפטו דל ויתום, פלטו דל ואביון, [אביון הוא גרוע מדל ומכל הלשונות המורים על העוני,והוא מלשון אבה, ומציין העני התאב והמתאוה לכל דבר, ואין לו מאומה. שם עני נבדל מיתר נרדפיו במה שעני מציין עוני הנפש ושפלת הרוח וההכנעה, ואינו רודף אחר תאוה וכבוד, בין שיש לו ממון ובין שאין לו, הכל לפי המקום שנזכר תואר זה.

וצד זה יבא לרוב על צדיקים שהם נמוכי רוח, וכן דוד קרא עצמו עני, ולא דל, כי לא היה חסר לו לא ממון ולא בריאות רק קרא עצמו כן על שפלות רוחו והכנעת נפשו נגד ה', ומפני שימצא גם כניעה רצונית לזה במקום שהכניעה והשפלות הוא מחמת סבה אחרת חוצה לו, סמך לו לרוב שם אביון, שאינו מעונה ברצון, אדרבה תאב לכל דבר ואין לו. וכן סומך לעני שם דל ורש, להורות שהוא עני ונכנע מהיותו דל ורש ואין ידו משגת, ובכלל העני הוא יותר מדל, שעני מציין שפלותו לגמרי ויכניע עצמו גם לקבל צדקה מאחרים.

שדל הסמוך אל אביון הוא שנתדלדל לגמרי, ואין לו משפט לתבוע דבר רק צריך לפלטו ולהצילו בגופו מיד רשעים,

ויש הבדל בין דל ורש, רש מציין שהתרושש מירושתו, שהוא הפך של ירש,

ועני מציין הנכנע, ובא [הביטוי הזה] על צדיקים לרוב. [תהלים פב-ג] רש"ר הירש כתב:

עני – התלוי באחרים, רש – שאין לו רכוש, אביון – כפוף למַרוּת אחרים. (תהלים פב ד) עני – התלוי באחרים בקיומו, ואביון תלוי באחרים ברצונו (תהלים י ב)

אביון – אבה היא כניעה לרצון אחרים, ומזה באה המלה אביון. (בראשית כד ח)

אביון –מציין את התלות בדעת אחרים. (דברים טו ד) אביון –בלי כח, ונכנע לרצון כל (שם קיג ז)"

לא פשוט להגדיר כיום מי אביון באמת.

אין קשר בין מחט לשחת. אם באת להטריל, תעצור עכשיו.

הוא כותב בפורומים כבר כמה שבועות והכל שאלות ותשובות ענייניות. הוא שאל בתחילת השרשור שאלה אמונית ולא הלכתית.

אז חברים, לא לריב (:

מה חייבים, מה זה חסד, ומה נקרא בזבוז

יש הלכות איך וכמה לתת, הן מצד הנותן - שלא יתן בצורה שהוא עצמו עלול להזדקק לבריות והן מצד המקבל, שבאמת זקוק לזה.

נותן מעשר ואפשר עד חומש כדי שלא יזדקק לבריות בעצמו (יש אומרים שאם יש לו ברווח יכול לתת יותר). פעם הייתי נותן מעשר למטרות שונות, ובחומש משתמש לכל מיני הידורי מצווה.

צריך להיזהר שלא לתת צדקה לעני שאינו הגון. מצד שני אסור לקמץ את הלב ולכן את עיקר התרומה כדאי לתת לעמותות ידועות ואמינות, ולמי שמבקש בצמתים וכו' אני נותן בלנ"ד מעט..

פעם לא הייתי נותן בכלל לאנשים פרטיים שהם לא עמותות, או כאלה שרואים שהטילו את עצמם על הציבור במחשבה תחילה.. אבל לאחרונה התחלתי לתת גם להם בל"נ ואכמ"ל.

הלכות צדקה ילקוט יוסף הלכות צדקה – ילקוט יוסף חינם האתר להפצת יהדות הלכה

אה ובפורים כל הפושט יד ליטול נותנים לו. (לא שחייבים לתת לכל אחד, אלא שלא צריך לחשוד)

התחלת לתת גם להם כדי שלא לקמץ את הלב?

קרו לי כמה מקרים פשוט שנתתי ואמרו לי "סתומה למה נתת"

אבל אני מרגישה שמזדמנת לי מצווה, ולפעמים אני פשוט רוצה לתת. ואני לא יודעת אם הרצון לתת (שהוא לא לשם מצווה) הוא טוב או לא תמיד..

את צריכה לסמוך על שיקול דעתך

כן בעיקר כדי לא לקמץ את הלב ולאחר שנחשפתי להנהגות של כמה צדיקים מהדור האחרון.

אולי אצלם לך כשיזדמן לי

כי אין להם כוח לשיר חחח

יפה זה חזק

סבבה תודה!

זה ממש משפיע על החיים ומכניס לתפיסה של נתינה והענקה

ואני לא מדבר על סכומים גדולים. (אם זה שוכני המדרכות אני בדרך כלל נותן עד חצי שקל..)

אני פשוט צריכה ללמוד... 

כמו שאין עניין להניח תפילין בלילה

או שנשים פטורות מציצית (@ימח שם עראפת כן תאמין או לא)

או שאין קוראים מגילה בשבת

כך יש גדרים למצוות צדקה

מסתמא לא טוב לתרום לאונר"א

או לאיגי

אבל גם בנתינת הצדקה עצמה יש מדרגות, יש צדקה שאם תינתן לבן־אדם, הוא ישתמש בזה למטרות מזיקות או על־כל־פנים לא מועילות

ויש צדקה שלא רק עונה על צורך מיידי אלא עוזרת בטווח רחוק כמו המדרגה העליונה של צדקה שזה למצוא עבודה לבן־אדם שיתפרנס בכבוד

יש צדקות ש"נבלעות" במנגנונים של עמותות, הוצאות סליקה משכורות עובדים החזקת אתר שכירות משרד ומזון לחתולים מתחת לבניין המשרד...

וצריך לעשות את השיקול

אני חושב שאם מישהו פושט יד, והוא אינו רמאי, צריך להשתדל לתת לפחות קצת "לא תאמץ את לבבך"

וכשלא מבקשים אז לתת בדרך הכי יעילה לצרכים הכי חשובים שאת מתחברת אליהם ויש להם ערך רוחני

"אני צריך כסף לנסיעה נתקעתי פה בלי כסף ברב קו"

"יש לך עודף ממאה?"

"כן בטח"

"..."

 מעניין...

קצת מפדח לשתף בדוגמאות אבל... נגיד באה מישהי שנראית לא בסדר לגמרי אולי מוגבלות שכלית קלה, והאשראי לא עבר לה אז שילמתי עליה, ואז מסתבר שהיא לא פעם ראשונה באה לקנות והאשראי שלה חסום. לא יודעת מה הסיפור שלה, אולי המשפחה שלה חוסמים לה כי היא כמו ילדה קטנה. בכל מקרה אני לא יודעת כמה היא היתה צריכה את זה, רק ריחמתי עליה. ועוד מקרה שרציתי כביכול לתת למישהי מתנה, אבל תהיתי לעצמי אם זה נכון שאני אתן ולא אקח על זה כסף כי מי שאני רוצה לתת לה אולי במצב כלכלי יותר טוב ממני... מצד שני כל עוד אני לא רעבה ללחם אני מעדיפה לתת ממה שיש לי לא רוצה להיות קטנת אמונה...

לי מזומן

הבן־אדם שלף מסוף אשראי

חשבונית בפתק

תיעוד: שבר כספומט בנוף הגליל - וגילה שסניף הבנק נסגר

"אצלינו לא הכל דיגיטלי"

התפילה היתה הכוונה. לכן גם לא היה נוסח קבוע וכל אחד היה מתפלל בנוסח הספונטני שלו, או שהחזן היה מתפלל ספונטנית וכל הקהל היו עונים אמן (כמו תפילת שלמה הספונטנית בחנוכת בית המקדש).

משבטלו הקרבנות אז התפילה הפכה להיות לא רק מצוות תפילה אלא גם תחליף לקרבנות. הקרבנות ובמיוחד קרבן התמיד הם דבר קבוע ומדויק שחוזר על עצמו כל יום בדיוק אותו דבר, עם כוונה או בלי, כמו ארוחה קבועה. לכן התפילה כיום היא עם נוסח קבוע והכוונה היא לא הדבר היחיד, וזה נוסח שכל הציבור אומר במדויק. לכן עדיפה צפילת ציבור לא בכוונה מאשר יחיד עם כוונה.

התפילה היא במקום הקרבת הקרבנות, ולכן צריך להיזהר שהתפילה תהיה בדוגמת הקורבן - שלא יהיו מעורבות בה מחשבות זרות, כמו בעת הקרבת הקורבן שמחשבה זרה פוסלת אותו.

אמנם הכשירו את הכהנים כדי למנוע מחשבות זרות לעבוד כמו רובוטים כמדומני המושג בגמרא סטמא

כדי למנוע מחשבות זרות אבל לנו ילודי אשה אין חסינות מזה גם ביחיד וגם בציבור.

שלא תבין אותי לא נכון, אני גר ליד בית כנסת ותמיד מוכן להשלים מניין אבל רק אחרי שהתפללתי ביחיד

פרט לשבת כמובן.

המתפלל בציבור שגם אם יש לו מחשבה זרה זה לא ישפיע כל כך על התפילה. חוץ מזה שבקרבנות מדובר רק על מחשבה הפוסלת בפיגול ולא על כל מחשבה זרה. גם בתפילה תנאי ליציאת ידי חובה (שנידון האם בדיעבד גם אותו לא צריך) הוא כוונה בברכת אבות.

כוונה זרה הפוסלת בקרבן היא שאדם התכוון לאכול חוץ מזמנו, או שאולי במקרה ששחט חטאת לשם שלמים וכו, לא זוכר בדיוק.  בתפילה אדם תמיד יודע שהוא מקיים מצוות תפילה, ויודע אם הוא בשחרית או מוסף למשל.  אבל גם בקרבנות גם אדם שריחף לגמרי במהלך ההקרבה, אם יודע לשם מה הקריב ואיך, כשר.

בכל מקרה התפילה היא תחליף לקרבנות ובעיקר תחליף לקרבן התמיד, שהוא הקרבן העיקרי והבסיסי (בין השאר יז בתמוז הוא כי בטל התמיד). קרבן התמיד מצטייר כקרבן קבוע שפחות עניינו כוונת האדם, (לעומת קרבן תודה למשל "לך אזבח זבח תודה ובשם ה אקרא) ועיקרו המנה הקבועה בכל יום.

נראה לי מוטב שקודם תתפלל במניין, ואחר כך תתפלל תפילה ספונטנית בנוסח שלך (כמובן בלי לחתום בשם ומלכות) ביחיד, כמו הברסלברים ביער. זו גם נחשבת תפילה למרות שלא יוצאים בה ידי חובה אבל גם היא מגיעה לפני כסא הכבוד ונחשבת תפילה וה שומע לה. אפשר גם להוסיף תפילה אישית בברכת שומע תפילה או בתוך אלוקי נצור. 

כך נראה לי נפסק להלכה. וגם בעבודת ה בעם ישראל תמיד עובדים את ה' כחלק מהציבור וכלל ישראל, וגם העבודה הפרטית שלנו לא מנותקת לעולם מהציבור, כי התורה נתנה לכלל ישראל ורק משם היא מתפשטת לכל אינדיבדואל בעם

...מסכת זבחים.

אגב בהשגחה עליונה קראו לי היום להשלים מניין (הם מתחילים בשעה 10 בבוקר)

עם כל הכבוד ויש לי הרבה כבוד לא אוכל להתפלל במהירות שהם מתפללים.

שבת שלום

תתפלל בנחת, תגיע איתם ל18, ותאריך ב18 כמה שאתה צריך. לא נורא לפספס קדושה, אדם באמצע 18 יכול להפסיק ולהקשיב לחזן לקדושה ונחשב לו שומע כעונה

כתוב שעשו משתה ויום טוב בזמן הנס המקורי

בדרך הפשט זה כנראה בנוי על הפסוק "תערוך לפני שולחן נגד צוררי, דשנת בשמן ראשי כוסי רוויה"

או העניין של זכירת מעשה עמלק בהתבסס על הדרשה "זכרהו על היין" (מה הקשר בין יין לזכירה? שאלה בפני עצמה)

ומכאן העניין לשתות לרוויה

בדרך הרמז זה תיקון למשתה היין של אחשוורוש

השפת אמת אומר שזה מקביל ל"אבוא אל המלך אשר לא כדת" שזאת מהות פורים

אבל "מה קשור" (כמובן, שואל בענווה, זה רק לצורך השאלה) עד דלא ידע? איך זה עולה מסיפור המגילה?

צריך להשתכר. כי עם כל הישועה המופלאה, לא קל לחגוג חג על זה שעמ"י אמנם ניצל, אבל עדיין חי בגלות, ובפרט שהיה יכול לעלות לא"י שם יש בית מקדש עומד על תילו (ויש חולקים) אבל לא רצה.. (וזה שמרדכי ושאר החכמים לא עלו היה בטח בגלל שרצו לשמור רוחנית על העם).

ולמה באמת חוגגים כ"כ? כי זה מראה את עומק החיבור של ה' אלינו, אפילו יותר מאשר בחגים אחרים. או יותר נכון- החיבור המיוחד שראינו בחגים האחרים מתבטא בפועל בהצלה שבגללה חוגגים את פורים.

חז"ל דיברו בלשון גוזמא. כוונתם הייתה שיש לשמוח, ואין שמחה אלא בבשר ויין. באמת? אדם לא יכול לשמוח שנולד לו בן? בוודאי שכן. אלא, שבשר ויין זה דברים משמחים. לכן אמרו חז"ל שצריך לשתות.

לא שרק מתוך שכרות יהיו שמחים, אלא שיעשו דברים כיפיים, יאכלו דברים טעימים, שיחגגו וישמחו.

לפני שנתיים קראתי מאמר נפלא ביותר של הנתיבות שלום על פורים, שזה סייעתא דשמיא מופלאה ביותר שליטבאק כמוני פתח מאמר חסידי, קרא את כולו, וגם נהנה, שבמאמר הוא אומר שבעצם 'לבסומי בפוריא' לא להתבסם מיין, להתבסם מפורים! להיות שמחים מעצם הפורים ושיכורים משמחת הפורים ולא מיין! קיבלתי את דבריו, לא שתיתי טיפת אלכוהול, הלכתי לחלק משלוחי מנות לר"מים שלי, שהיו בטוחים שאני שיכור כלוט, ואצל אחד מהם שתיתי כמה לגימות וויסקי וזה היה כל האלכוהול ששתיתי באותו פורים.

שחזל התבטאו דווקא בפורים בלשון גוזמאית כזו?

לפי מה שאתה טוען, היו צריכים לומר זאת על כל חג, ובמיוחד חגים מן התורה שבהם שייכת שמחה מדאורייתא ("ושמחת בחגך" וכו')

ניתן גם להסביר שבפורים נצרכת ההדגשה הזו, "עד לא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי", כדי להדגיש שהיה פה נס, ולא רק צירוף מקרים וטבעי ומלך הפכפך שאוהב את אשתו, אלא כולם היו כמו 'שיכורים' (ואחשוורוש היה באמת שיכור רוב הזמן ), וצירוף המקרים האמיתי, הנסתר, נעשה בידי הקב"ה (כמו שיכור שהוא נשלט על ידי אחרים וחושב שהוא עצמו שולט במצב... זכור לי שכשהייתי ילדון הייתי באיזה מקום בפורים וראיתי שני אנשים גוררים מישהו חצי רדום שצועק להם מתוך ערפול מוחלט "אני לא שיכור! אני לא שיכור!")

וגם כמו שהזכיר "נוגע, לא נוגע" - פורים הוא חג די עצוב. הכל נשאר כמו שהיה לפני כן, לכאורה לא הייתה התרוממות, וצריכים להשתכר כדי לא לשים לב לזה ולשמוח באמת בנס שעשה עימנו הקב"ה... אם כך זה אולי כן ביטוי מעט גוזמאי של חזל, אך בהחלט יש בו מסר ספציפי לחג הפורים.

מי שהיה חי בתקופת מלחמת ששת הימים יוכל להזדהות עם זה, שהיו בטוחים שכבר זהו, עומדים להימחק, ופתאום נש ופלא הכל השתנה.

חוץ מזה, שהביטוי "אין שמחה אלא בבשר ויין" מופיע בהקשרים של שמחה בשלושת הרגלים. למה דווקא בפורים נקטה הגמרא לשון גוזמא? כי באמת היה פה נס אדיר, וצריך לשמוח על זה. למה בפסח שותים ארבע כוסות? כי באמת היה פה נס אדיר.

יש לך היכרות אישית עם אחשוורוש? איך אתה יודע שהוא היה שיכור כל הזמן? אחשוורוש היה גאון בצורה בלתי רגילה, הוא סובב את כל 127 המדינות שתחת שלטונו כדי שיעשו בדיוק מה שהוא רוצה. כשהוא שולח שליחים לבקש נערה בתולה שתהיה המלכה, הוא מזמין נשים מכל העולם- כל עם יכול לזכות להיות מקורב למלכות, לכולם יש אינטרס להיות בשקט. ואז- הוא מורח אותם, נותן להם לחשוב שיש סיכוי. ובסוף- בוחר מלכה אלמונית, שאיש לא יודע מאיפה באה, וכל עם מייחס אותה לעצמו, וכולם מרגישים מקורבים למלכות. אחשוורוש היה איינשטיין של הדור.

אני לא רואה איפה העצב בפורים. אדרבה, בעקבות פורים עלתה קרנם של היהודים, ונמשכה בניית בית המקדש השני.

אם אתה רוצה לומר על ימינו, אז כל חג לכאורה 'נשאר' אותו דבר ושום דבר לא השתנה.

חוץ מזה, שאלכוהול זה מגעיל.

שלך יש היכרות רבת שנים עם אחשוורוש ;)

אחשוורוש אולי היה גאון, אבל גאון הפכפך, רודף נשים בצע ותאוות. לא סתם נמשלו בני פרס לדב אוכל בשר. בסדר, אז הוא לא היה שיכור, אבל הוא ודאי לא נהג בחוכמה, לשלוח פקידים כדי לקחת (בכוח) נערות מכל הממלכה ולפסול את בתוליהן של נערות רבות שכבודן יהא מחולל וישמשו כפילגשות נשכחות בארמונו של המלך - אולי בהתחלה אנשים הוקסמו מהאופציה לקרבה למלכות, אבל בסוף כבודן של כל כך הרבה בנות חולל, שלא בטוח שכולם שמחו מהקרבה אל המלך, (במיוחד אחרי שעמה של אסתר נודע). גם חז"ל הדגישו את כסילותו של אחשוורוש בעניין (מגילה יב ע"ב). 

כשאמרתי שכולם היו 'שיכורים' - הכוונה הייתה במובן המטאפורי..

אין הכוונה לומר ח"ו ששום דבר לא השתנה בפורים. אלא שעל פניו לא קרה שום דבר גאולי (אחד מהתירוצים של הגמ' לשאלה מדוע לא אומרים הלל הוא "עבדי אחשוורוש אנן" - נשארנו עבדים של אחשוורוש), ויותר מזה, קרנו של מרדכי ירדה בעולם התורה ("מלמד שפרשו ממנו מקצת סנהדרין"), ובניית ביהמ"ק לא נמשכה עד לימי מלכותו של דרייווש השני (ואחשוורוש עד סוף ימיו התנגד לבניין הבית - "עד חצי המלכות-דבר החוצץ ביני לבין המלכות").

ברור שקרו הרבה דברים טובים, ושהייתה זו אבן דרך בכיוון של תהליך חיובי. נס פורים הוא בהחלט נס מטורף, אבל להגיד שהוא נס של גאולה? על פניו זה קשה. בעומק זה ברור. נראה לי שאנחנו צריכים להיות אנשי עומק, אבל ביומיום, קשה לנו לראות את זה... אולי היין 'מכריח' אותנו להיות שמחים, ומתוך כך באים גם לבירור אמיתי של השמחה?

ואם אתה לא אוהב אלכוהול.. אז עם זה באמת אי אפשר להתווכח

בהחלט הוא היה תאוותן והתכניץ שלו התחילה להשתבש, אבל איפה כתוב שעמה של אסתר התגלה?

ולמה אתה סבור שלהיות פילגש בארמון המלכות זה כל כך נורא? מצבן של הנשים אז לא היה מזהיר ממילא, וכאחת מאלפי פילגשים שנקראת אל המלך פעם בכמה שנים זה חיים די טובים, אוכל על חשבון המלך, בית, יותר טוב כנראה מהחיים שלה כחקלאית בכפר נידח.

שמע, אפשר לומר שגם לא קרה שום דבר גאולי ביום העצמאות, ההר עודנו חרב והיהודים רק הולכים ומתדרדרים. גם היום ביבי מתנגד לבניין הבית, ואף על פי כן, זה שיפור עצום מהמצב שהיה לפני כן,פרעות תח ותט, פרעות קישינב, הקנטוניסטים, יתומי תימן, השואה- כל אלו היו נחלתנו מדורי דורות, ומדינת ישראל הביאה בשורה לעם ישראל, חידוש. יותר דמנו לא מופקר לכל דורש ללא שנוכל להגן על עצמנו, נוכל בהחלט לעמוד על נפשנו.

לכן אומרים הפוסקים שלא אומרים הלל בגלל שהמגילה היא הללה, ולא אומרים שאנחנו עדיין עבדי אחשוורוש. כי האמת היא שיש בהחלט מה לומר הלל.

היין דופק את המוח, אני לא מכיר אנשים ששתו כמה כוסיות והתחילו פתאום לחשוב מחשבות עמוקות כמה הנס אדיר. פשוט רצו חז"ל שנשמח, ובזמנם השתייה הייתה בעיקר יין. היו כמובן עוד סוגי שיכר, וגם חלב, אבל סתם ככה השתייה המשובחת הייתה יין. היום יש קולה, שאילו חז"ל היו מכירים אותה היו אומרים שאין שמחה אלא בבשר וקולה.

מה שמזכיר לי שבישיבת עוד יוסף חי סיפרו לי שכשהם היו בקבר יוסף הם היו מכינים עוף בקולה, וראוי להתבונן בזה, שאין שמחה אלא בעוף וקולה.

אלכוהול זה אכן גועל נפש...

אסתר אמרה את זה גם בגלל שהייתה עם אחשוורוש, הגויים מתייחסים לפילגש בצורה בזויה וכזונה לכל דבר מעניין, אולי הייתה מיועדת למלכות אבל התייחסו אליה בצורה נוראה, זה מופיע בכמה מקומות בגמרא, ובמגילה שרוצים להביא את ושתי ללא בגדים למרות שהיא מלכה,

לגבי אלכוהול זה טעם נרכש, וחוץ מזה יין יקר בדרך כלל טעים, הבעיה ביינות הזולים

הכי טעים לי ולא עושה לי כאב ראש

בניגוד לכל היינות האחרים שניסיתי

ולכן שותים יין כי בזכות זה ירדה ושתי מגדולתה ועלתה אסתר ובזכות זה נפל המן

כמו שכתבתי זה מופיע בכמה מקומות בחז"ל מה זה משתה של גויים כולל במסכת מגילה

כתוב להשתכר ביין,

אני לא יודע מה איתך, אני שאני שותה ב"ה יוצא לי חידושי תורה גדולים ויש לי שמחת פורים הרבה יותר עצומה, וכן הסביבה אוהבת שאני שותה כי אני יותר עדין ושמח וכו'...

ברור שמי שיחטא בגלל שכירות שיעשה כמו שכתוב ברמא שעשתה יותר מהרגלו

חידושי תורה גדולים? חידושי שיכורים.

כל כמה דלא שתינא רביעתא דחמרא לא צילאי דעתאי

יש אנשים מופנמים או עצובים שלא קל להם לפתוח בדברי תורה קולחים ויין יכול בהחלט לעזור

לא ברמה של שיכור כלוט אלא ברמה נחמדה וחביבה

ואני מתאר לעצמי שהחידושים מוכנים כבר מבעוד מועד

זה שאתה לא אוהב אלכוהול לא אומר שצריך להשליך את זה על כל ההלכה והמדרש ופשטם של דברים ולסובב הכל כך שיתאים לתיאוריה הזאת

סליחה @נשוי שמח 

מסכים. דמיינתי שיכור, אני חוזר בי.

ודאי שלא צריך, אבל גם לא צריך לפרש כל דבר כפשוטו, במיוחד כשהוא גוזמא.

אני כותב אותם ואחכ רואה ומראה לרבנים ומשבחים את זה,

עיין ברב קוק שכתב שזה אחת הסיבות לשתייה בפורים

סליחה שזילזלתי.

זה מסתדר לדעתי בעיקר אם הולכים לפי הרמ"א, שצריך לשתות רק יותר מלימודו.

דווקא מצה וסוכה פחות פשוטים לי, עם ישראל אכל מצות כי הקב"ה ציווה את אבותינו להכין מצות. בגמרא יש מחלוקת לגבי הטעם למצוות סוכה וגם שם זה קצת תמוה לי.

כמו כן, לפי הגמרא (ע"פ רש"י) במגילה מרדכי היה המוזג במשתה של אחשוורוש שעם ישראל שתה בו יין.

כשם שנעשה הנס ביין, של הריגת ושתי, 2 משתה היין עם אסתר, ומפלת המן על ידי היין, ומשמע שהיה שכירות, לכן ציוו אותנו להשתכר עד דלא ידע לזכר אותו הנס ושנדע איך נעשה הנס

וכן רשי על הגמרא הזו מפרש את מילת לבסומי, להשתכר ביין.

כל דבר בעולם כולל הסיטרא אחרא חייה מניצוץ אלוקי שבה,

לכן בשביל להפיל את הסיטרא אחרא לחלוטין צריך להוציא את הניצוץ האלוקי הזה שבה ולתקן אותו,

אך אם היה אומר ברוך המן שהוא לא שיכור אז יצא שמברך את החלק הרע שבהמן, לכן שהוא שותה ומתבלבל אומר ברוך המן משיכרות הוא מוציא ע"י כך את החלק האלוקי שבו, ואז נעשה התיקון...

הבן יהודיע הסביר, שהוא יתבלבל בין נס מפלת המן לנס העלאת מרדכי לגדולה, שיגיע למצב שהוא אומר שבזכות המן נעשה לנו נס כל כך גדול, ומפלת המן יותר גדולה מהעלאת מרדכי לגדולה, ובאמת העלאת מרדכי יותר גדולה ממפלת המן.

יש עוד הסברים, זה בקיצור,

ד"א אני זכיתי בעבר להגיע לשתי השיטות האלו