בס"ד
נאמרו דברים טובים רבים הלילה במסיבת העיתונאים של טראמפ ונתניהו, אך דבר אחד היה בולט בהיעדרו. לצד כל הדיבורים על הרצון והצורך – שאין עליהם חולק – לשחרר את כל החטופים, הנקודה העיקרית לא עלתה: כיצד ניתן לצמצם ככל האפשר את שחרורם של אלפי מחבלים נוספים לקראת שלב ב' של העסקה.
בסופו של דבר, זהו האיום המיידי על מדינת ישראל: מחבל חמוש שמצליח, כפי שקרה אתמול, לחדור למוצב צבאי בלב השומרון, או ירי על אזרחים בכביש ראשי העובר בכפר ערבי. אומנם לא ניתן לזלזל באיום האיראני, אך המציאות היא שהאיום נמצא מעבר לגדרות שלנו. זהו איום שגם החלת ריבונות או נורמליזציה עם סעודיה – מהלכים מבורכים כשלעצמם – לא יפתרו.
יש סיבות רבות לשמוח על שאירע אתמול בבית הלבן. נראה שבאמת יושב שם ידיד קרוב לעם ישראל. אולם לצד כל זאת, אסור לשכוח את המציאות העכשווית: העובדה שבשבת הקרובה שוב ישוחררו מחבלים צמאי דם לרחובות – ודווקא הנושא החשוב הזה נפקד מסדר היום.

