במשפחה של בעלי יש המון דגש על הלימודים,
אני למדתי תואר בחינוך ולכן זה פחות "נחשב" מבחינתם, לעומת מחשבים ודברים ריאלים,
אני נושמת עמוק ומזכירה לעצמי מה אני שווה וכו',
ועדיין, זה תמיד צף ובמוקד המשפחתי..
נניח עכשיו תעודות, אז בקבוצה המשפחתית החמות תעלה תתעודה המושלמת של הבת, לא מתחשק לי להגיב..
לא רוצה להיות חלק מהדבר הזה..
אני יודעת שיש לי בחירה אם לקחת את זה למקום אישי וברור שהם כנראה לא יודעים כמה זה יושב עלי וכו',
ואני גם באמת רוצה לדון לכף זכות.
ועדיין.. קשה לי.
לא אוהבת תרעש והצילצולים מהלימודים, וכן גם להם יש ילד שיותר קשה לו בלימודים והיחס אליו הוא פחות אוהד שזה עצוב אבל זה שלה.
לא יודעת איך להתייחס לזה במקום המשפחתי שאני מנסה ליצור לעצמי שם. אני מרגישה שזה מחרפן אותי..
פעם אחת שהם שוב דיברו על זה שתואר בחינוך זה קל ובקטנה התאפקתי שלא להתעצבן..
השקעתי ועמלתי על התואר שלי.
ועברתי דברים גם לא פשוטים תוך כדי אז למה.
לא יודעת מה רוצה מכן חוץ מתמיכה וחיבוק.
אשמח שתאירו את עיניי, לא פשוט לי..
אלא שזו הייתה כבר סעודת הבוקר...)