לבוא רק עם בעלך ללידה. אפילו שנאסרים מוקדם.

והייתי חייבת עזרה פיזית אז קראנו לאימא שלי...

אז אני חוששת שזה מה שיקרה גם הפעם.

בגלל הסיבה הזאת שלא רציתי שאמא שלי תהיה איתי וידעתי שחייבת עזרה.. 

דולה זו אישה זרה, את פוגשת אותה מראש מוודאת שיש כימיה טובה ואחרי הלידה את שוכחת ממנה והיא ממך 

ורוב הלידות הייתי רק עם בעלי, למרות שאסורים זה היה לי מעולה.

הוא היה שם לתמוך רגשית לגמרי.

בלידות האחרונות, בגלל שאני אחרי 2 קיסרי אני לוקחת דולה. וגיליתי שזה מדהים ביותר. היא עזרה לי פיזית בטירוף, קידמה את הלידה, היתה נוכחת אבל גם ידעה לתת לנו זמן זוגי. 

אם את זקוקה לעזרה הפיזית ולא נכון לך שאמא שלך תהיה שם- ממליצה ממש על דולה. יש גם החזר מהקופה עד גובה מסוים

להסביר לו את המקום שלך, את הצורך שלך בבעלך בלידה. 

יכול להיות שיש מקום להתיר עזרה בדרכים מסויימות. 

(לא לקחת את זה כפסיקה גורפת, אבל מכירה מישהי שמשתמשת בתרגילים של אמית לידה והם דורשים מגע, והרב פסק לה שמהרגע שהם נאסרים שבעלה יכול להמשיך לעזור לה בתרגילים, כשהוא נוגע מה עם מגבת שחוצצת. סתם מביאה את זה בתור דוגמא לפסיקה שהרב יכול לתת אם תסבירי לו את הצורך שלך)

לק"י

זה תלוי מה את צריכה ממנו בלידה.

(למרות שיש מצב שעיסוי בגב נניח היה מקל עלי. אבל יצא ככה שלא יכלה להיות איתי עוד מישהי).

אחרי שכבר היתה לי לידה שבהבגלל אילוצים הייתי רק עם בעלי ממש רציתי שזה יתאפשר בלידות הבאות.

לצערי אחרי התייעצות עם הרב שלנו שזה ממש בעייתי לבנות על הבעל מראש וחשוב לדאוג לגיבוי ואם יוצא שהבעל נמצא הנחה איך לנהוג אבל זה לא מלכתחילה.

לכן לוקחת דולה אבל רוב הלידה אני לא ממש צריכה אותה אני עם עצמי עם הצירים ובעלי נוכח בחדר ביחד איתה.

הדבר שאפשר לעשות זה להגיע ללידה לבדיקה בהתחלה לפני שיש פתיחה שאוסרת ואז להעביר את הצירים באזור ולהכנס רק ממש סמוך ללידה. או לנסות לבקש שלא יעשו בדיקה עד שאת מרגישה שזה ממש מתקדם ופחות מפריע להאסר. הסיבה לבדיקה זה בשביל המיון להחליט את מי להכניס קודם לחדרי לידה אבל זה תלוי איך את בלידות ואם לוקחת אפידורל וכמה צריכה עזרה.

הלידה היא מצב שכל הפרטיות נשברת וזה לא פשוט ולדעתי זה חלק מהקושי בהחלטה מי מלווה ובמי להעזר בלידה ובהנקה. אבל בשביל האנשים מקצוע זה חלק מהתפקיד הדולה אצלי גם עזרה לי בהנקה הראשונית וייעוץ מרחוק לפי הצורך. 

תודה רבה על התשובה! 

ובעלי לא אהב את הרעיונות של איך לא להיאסר

מה שציינתי זה לא הקלה אלא הכוונה שכמו שדם שלא רואים לא אוסר ואם לא יודעים שיש דם אז מותרים ככה גם בלידה אם אין דימום ולא בודקים פתיחה לא נאסרים.

ככה לפחות ממה ששאלנו את הרב והפסיקה אצלנו מחמירה ממש. 

בפועל אני יודעת שאני מתקרבת ממש ללידה כשהצירים כל 5 דקות הופכים ל2-3 דקות עם לחץ אז אפשר לעבור את הצירים עם הבעל בלי לבדוק פתיחה ואז לא להאסר עד הנקודה שכבר ממש קרובה ללידה. 

הרי בסוף בכל מקרה אסורים בלידה עצמה..

אני יולדת רק עם בעלי אבל אנחנו נאסרים רק ממש בסוף.

לגבי ההנקה - יש למיה אישקס קורס הכנה להנקה. לא ניסיתי אותו אבל בכללי היא מדהימה 

נניח והוא היה יכול לגעת בך כי לא הייתם אסורים

את בטוחה שהיה יכול לעזור לך?

לא כל הגברים בנויים לזה.. 

מבחינתי אין סתירה בין להיות אסורים ולא להביא זרים ללידה

אני יולדת עם בעלי בחדר, אם כי הוא קצת מתכווץ בפינה כי קשה לו הסיטואציה 🫣

אבל הוא שם לידי ולא צריכה יותר מזה

בזמן הציר.

תלמדי עכשיו לפני הלידה על תנועות ותנוחות שיכולות לעזור

הבעל יעזור לך בדברים טכניים אם תצטרכי כמו לקרוא למיילדת

כוס מים 

וגם יכול לתת לך גיבוי רגשי ומורלי בין לבין..

לא הכל מתחיל ונגמר במגע 

לשים שני כדורי טניס בתוך גרב, לכוון אותם בין הגב והמשענת ולזוז ככה שהם מעסים את הגב, להישען עליהם בעוצמה שאת רוצה, לי זה עזר באמבולנס כשהייתי חייבת לשבת. בבית חולים גם עזר לי זרם מים על הגב, יכול להיות לך רלוונטי?

אבל הצורך שלי הוא לא פיזית אלא העידוד והתמיכה הרגשית וגם לשגרר את הצרכים שלי לצוות אז מעולה עבורי

הלוואי ותמצאי פתרון שיהיה לכם טוב

לא רציתי איתי אף אחד אחר, מבחינתי זה חוויה זוגית וקדושה לנו. שמחה בבחירה הזו מאוד. 

אני צריכה מבעלי בעיקר תמיכה טכנית( לקרוא למיילדת, להביא לי דברים וכדו) ונפשית 

ברור שמגע ועיסויים היה עוזר אבל כשאסורים אז לא רלוונטי..

אפשר לבקש מהמיילדת תמיכה בצירים ואולי יעזור לך מכשיר טנס שאפשר לשאול מיד שרה. 

אני גם לא רציתי שאמא שלי תבוא, ולא רציתי דולה. 

חברה שלי מבוגרת ממני והייתה בכמה לידות חוץ מהרבה לידות של עצמה.. זה היה ממש מושלם!!

אני מודעת שלא לכולן יש חברה כזאת, זכיתי.

אבל אם יש מישהי שאת מרגישה בנוח איתה, תופתעי שאולי תשמח לבוא איתך.

אבל תראי את הטוב, אשרייך שיש לך כזה קשר עם בעלך!

אמרת שסבבה לך עזרה מיועצת הנקה, אז אני יודעת שיש יועצות הנקה שעושות מפגשי הכנה להנקה. זה בקופח ללא תשלום (לפחות מה שאני מכירה)

בהצלחה!

גם ל @פיטוניה !

לא אכתוב על החלק הראשון, כי זה מאד אישי (אני כן לקחתי דולה בלידה השניה ועד היום אני מודה על זה, אבל זה עניין אישי).

לגבי הנקה, את יכולה לגשת לטיפת חלב *לפני הלידה* ולבקש מהאחות שמוסמכת לייעוץ הנקה לחזור איתך על זה. זה שירות שהן נותנות שם.

שתהיה לידה קלה ומהירה.

לי מאוד קשה העניין של דולה

מרגיש לי מוזר לקחת מישהי למשהו כל כך אישי.

וגם אם כבר לוקחים אז קשה למצוא מישהי עם כימיה שתרגיש לי בנח כמו משפחה נגיד... 

מעודד לשמוע כאן שאפשר גם רק עם הבעל...

אני עוד חוששת מזה... 

כי אני רוצה ללדת בלי אפידורל

אולי עם אפידורל זה אחרת... 

והיה מושלם.

בע"ה מתכננת אותו דבר גם בלידות הבאות

אבל הכלי העיקרי שהיא השתמשה בו להקלה על הצירים היה נשימות, שלא מצריכות מגע. בשיטה שממש עזרה גם לי בלידות שלי.

(כתבתי על השיטה שלה בהרחבה פה, אם מישהי רוצה אני יכולה לשלוח קישור).

תודה רבה

נשמע מלחיץ לשנות תכניות ככה ברגע האחרון… - הריון ולידה

(זו לא ממש 'שיטה'. אבל כן הדרכה מדויקת איך לנשום בצורה שבאמת עוזרת לעבור את הצירים, לי זה ממש עוזר, כולל בלידות עם פיטוצין, ועוד נשים מפה כתבו שזה גם עזר להן).

שומרת לעצמי

אבל באמת מה שהכי עזר לי בלידה היה נשימות, פשוט עבדתי בלנשום, לא יכלתי לסבול מגע ושיתקרבו אליי בכלל... 

ריכוז שיא עד לרמה שכמעט הרגיש כאילו הביאו לי טשטוש... 

מצד שני בסוף הלידה זה תשישות שאי אפשר להסביר, מה שאולי עם אפידורל לא היה קורה.. 

אני גם ילדתי בלי אפידורל ולא יכולתי לסבול שיגעו בי. פעם ראשונה שאני שומעת על עוד מישהי כזאת. (המילדות נתנו לי תחושה ממש מגעילה שלא רציתי מגע)  

הלידה הראשונה שלי הייתה לידה מהירה מאוד יחסית ומאוד טראומתית, אבל לא הרגשתי שהנשימות עזרו לי , בעיקר רציתי לזוז כי זה מה שתרגלתי לפני וזה מה שעזר לי עם הצירים אבל רבו איתי שאשאר בשכיבה בגלל המוניטור. 

לכן אני אשמח ממש לפירוט אם בא לך לשתף בשיטה שכוללת נשימות בלבד בלי תנועה בכלל ללידה בלי אפידורל  

אצלי המיילדות היו טכניות בעיקר באו לבדוק והלכו, שום מגע, זה הדולה שניסתה לעזור לי...חשבתי שלכולן מציק מגע בשלב הצירים 

בשלב מסוים הציעו לי מוניטור אלחוטי שאפשר להיות איתו בעמידה ואז זה באמת נהדר

ולשכב בזמן הצירים זה כאבי תופת, באמת... 

יכול להיות שהגעת לשלב הצירי לחץ מהר פשוט? כי בצירי לחץ הטכניקה שונה, פחות הצלחתי שם להשתמש בנשימות...

אני חושבת שלנשום זה לא שיטה כן? כלומר חח אנחנו נושמים באופן טבעי, וכאן צריך פשוט סוג של נשימות קצת יותר עמוקות

והרבה הרפיה ורוגע

קראתי הרבה על הפיזיולוגיה לפני הלידה (לא בגלל הלידה, בגלל לימודים) וזה עזר לי לתודעה להבין מה עובד ומה קורה כאן. 

לדוג' בהרפיה משתחרר אדרופינים שהם הורמונים שאמורים להקל על הכאב, אני ממש הרגשתי אותם לדעתי כי הטשטוש שהיה לי, זה סוג של הקהה את הכאב...

עוד משהו- הפה שלנו, לחייך, גם יכול לעזור לפתיחה

מחשבות- ראיתי שזה מאוד מאוד עזר לי. היה שלבים שחשבתי על דברים מצחיקים או אנשים שמצחיקים אותי וזה הקל מעליי, או המחשבה שאני עומדת לראות את הבת שלי, ואו זה מדרבן ברמות. סקרנות מטורפת!!

מחשבה נוספת היתה שיש לי הפסקות (למרות שבשלב מסוים כמעט ולא היה לי, וזה באמת היה ממש קשה), וזה עודד אותי להתאמץ בזמן שהציר מגיע.

בנוסף כשהתחילו ממש הצירים, הבנתי, אני הולכת לעבוד כאן, נכון שיש לידות בזק, לידות מהירות, באמת הרבה סוגים, אבל אני לקחתי בחשבון שזה הולך להיות עבודה

והכנתי את עצמי לזה, ובאמת ככה הרגשתי שפשוט עבדתי במשך כמה שעות, יש היי גבוה מיד בסוף הלידה, ואח"כ עייפות נוראית...

לגבי הנשימה עצמה, תגידי לי עכשיו לנשום ככה לא יודעת אם אצליח, לכן קצת קשה לי להסביר עכשיו כי אני אפילו לא זוכרת איך זה בדיוק היה חח

אני כן זוכרת שזה היה ריכוז עמוק מאוד, להיות עם עצמי, וכאילו מסביבי יש מין בועה כזאת, והכל שקט, ופשוט לנשום בצורה סדירה, איטית, עמוקה, 

שמתי ראש על המיטה, שהרגליים עומדות  על הרצפה וקצת כפופות, וטיפה הזזתי את האגן, לא מעבר

אני לא איזה מומחית, בתכלס היה אפשר לעשות עוד הרבה דברים מעבר לנשימות שהיו עוזרים לקדם את התינוק בתעלה, יש טכניקות מסוימות לזה... 

אפילו בכדור פיזיו לא השתמשתי ואין לי מושג גם למה לא הציעו... 

בע"ה בלידה הביאה אם יהיה צורך

לקחתי לי כמה נקודות לתוכני הלידה הבאה בעז"ה

תארת יפה את הלידה הראשונה שלי...

מהירה לא יכולתי לסבול מגע.לא הרגשתי שנשימות עוזרות למשהו חוץ מלעצבן...

ובלי אפידורל....

אני מאוד מבינה אותך

יש אולי אחות או חברה טובה שתרגישי בנוח יחסית ושיש לך תחושה טובה לגבי להיות איתה?

לגבי להיאסר אני מאוד מזדהה גם לגבי מה שאמרת שבעלך לא אוהב שיטות לא להיאסר

אני כמוך והוא גם בעלך ואחרי מצפונים וקשיים להתמודד עם זה אני הגעתי להשלמה עם זה שההרגשות שלי יותר רלוונטיות להתחשבות מאשר שלו בסיטואציה הזו כי אני היולדת וכי זה משפיע על הרוגע שלי בלידה ולכן הרגעתי את המצפון שלי והלכנו על היתר הלכתי יותר מיקל מהמקורי שלנו. בהתייעצות עם רב אבל בניסיון להקל כמה שיותר.

זה עניין של סכנת חיים...

שיולדת תלד בנחת ובטוב זה ממש יכול להשפיע על הלידה עצמה חיש כאן םירוח נפש...

אם מחללים שבת על יולדת אז ברור שגם להקל בזה..

בטח כשיש הרבה פסקים שמתירים עד יציאת הראש...

חוץ מזה שלדעתי אם הבן זוג חולה מותר לטפל ולגעת גם אם אסורים, כמטבן במקרה שאין ברירה, וזה נשמע שזה סיטואציה ממש כמו לידה אם יולדת לא יכולה נפשית שיהיה מישהו אחר..

אצלנו גם נאסרים מוקדם בלידה.

הרב הנחה אותנו למצוא אישה כלשהי (למשל דולה) שתוכל להיות איתי.

אבל אחרי 2 לידות שזה היה מורכב ולא מוצלח הלכנו שוב להתייעץ ולמקרה הפרטי שלנו הוא התיר להאסר טיפה מאוחר יותר, וזה היה ממש משמעותי בלידות הבאות מבחינת ההרגשה שלי.

היו לו גם עצות נוספות טובות שנאספו במשך השנים, והוא הרגיע את בעלי שהיה לחוץ מאוד להחמיר בזה שגם להחמיר במצב הנפשי של היולדת זה חשוב ואם ניסינו וזה היה גרוע אין עניין שכל לידה תהיה ככה...

ששנינו מאוד סומכים עליו

והוא אמר לנו בלי שביקשנו הקלות שנאסרים רק מראית דם...או בפתיחה מלאה

והביא גם שמות לש גדולי דור חרדים שדיבר איתם ומתוך זה אמר ככה

קיצר לא התכוונו להקל וזה מה שפסק לנו...

אה ואנחנו אשכנזים..

אז כל אחד לגמרי שילך לפי הרב שלו

אבל רק מציינת ש-זה לא שזה רק קולא כזאת שאין לה מקור בכלל

אלא פשוט סברות שונות בפסיקת הלכה

אני באמת יולדת בלי אפידורל ולרוב רק עם בעלי.

בלידה ראשונה 'היתה ארוכה ונאסרנו מוקדם לא היתי שורדת בלי דולה.

בשאר לרוב הסתדרתי..

רק לידה אחת היה לי חסר כי היתי מחוברת למוניטור בשכיבה והיה סיוט בלי מגע..

אבל לרוב מסתדרת- אבל באמת בזכות הפסק הזה וגם בזכות הלידות בזק האחרונות שגם בלעדיו מסתדרת כי לקח לי 5 דקות מפתיחה 4 לפתיחה מלאה🫢

יש מקום לבירור הלכתי. ויש דעות יותר מקלות.

אבל זה לא נכון שאם מותר לחלל שבת על יולדת, אז *ברור* שמותר להקל גם בזה.

חילול שבת על יולדת זה לכל הדעות ואין חולקים. בנושא הזה יש דעות הלכתיות שונות, והמתירים הם המיעוט.

(ללכת על פסיקה הלכתית מקלה יותר מבחינת *מתי נאסרים* יהיה מן הסתם פשוט יותר. אבל להקל שמותר לגעת גם אחרי שהזוג נאסר בגלל פיקוח נפש, זה כבר הרבה יותר מורכב, וברוב המקרים, לרוב הדעות, יהיה אסור).

וחשוב להבהיר את זה

אין ברירה

וזה גם באופנים מסויימים

כמו לשים כפפות וכד'

כך שזה לא כזה דבר פשוט וקל להקל

זה נכון שאם זה פיקוח נפש אז אפשר להקל, אבל זה לא כמו חילול שבת לצורך נסיעה לבית חולים נניח, זה יותר כמו חילול שבת לצורך להפעיל מוזיקה. 

זה נכון שיש היתר לעבור עבירות גם לצורך נפשי של היולדת ולא רק פיזי השאלה אם הצורך הנפשי שלה הוא פיקוח נפש או לא. בכל מקרה זה לא פיתרון לכתחילה.

עד כמה שזכור לי

היא של יולדת *סומא* (עיוורת) שמבקשת להדליק את האור, כלומר ברור שזה צורך נפשי ומרגיע אותה לדעת שיש אור, כי היא בלאו הכי לא רואה.

זה ההסבר של ההלכה שמובא באתר של הרב אליהו:

"יולדת [ואפילו היא עיוורת] שמבקשת להדליק אור ביום במקום שאין בו מספיק אור, או להדליק אור נוסף בלילה, מפני שחוששת שבלא זה לא יוכלו לטפל בה כראוי ובזה מתיישבת דעתה – מדליקים את האור בשבילה בשבת, משום "יתובי דעתא"

(העתקתי מפה. בהערת שוליים מס' 17 מובאים המקורות לכך פרק קז - יולדת • אתר הרב מרדכי אליהו )

נכון שמתחשבים בדעתה גם אם היא לא זו שמשתמשת באור, וגם אם מי שמטפל בה לא חושב שצריך עוד אור כדי לטפל בה כראוי, אבל זה לא שהיא מבקשת סתם רק בשביל הרוגע הנפשי בלי היגיון אמיתי, היא מבקשת כדי להיות רגועה שמטפלים בה כראוי.

או כדי שנשגיח עליהם ככה.

כי כשהיא עליי אני מרגישה את הנשימות שלה וככה משגיחה עליה... השאלה אם זה מספיק.

(שוב) את אחותה, ואז ינקה שוב וכבר לא נתתי לה שוב להירדם.

עכשיו היא משחקת, לא במלוא העליזות והמרץ שלה, אבל כן יחסית יפה ובערנות. מקווה שזה אומר שהיא בסדר...

אז כלל האצבע אומר שהכל בסדר.

אני כמובן לא רופאה אז לא ממליצה לך רפואית מהלעשות, רק אומרת מה אני מכירה מנסיוני

לפחות להשאיר שעה שעתיים לדעתי ובלילה להעיר כל שעתיים. להסתכל שערנית. על האישונים.  

חושבת שכן הייתי הולכת בגיל הזה. 

כי בעלי עדיין לא יכול לנהוג ואני לא יודעת לנהוג... ובמונית זה מסובך יותר.

עכשיו היא התעוררה וכן קצת חייכה וקצת פעילה.

נראה לי שבאמת אשכיב אותה לידי הלילה, למרות שבדיוק ביום שישי העברנו אותה לחדר הבנות...

תודה! גם @המקורית

מאחורה.

מכירה, כבר אין הנחיה להשאיר ערה. אבל כן הנחייה להיבדק אם היא קטנה (בת כמה חודשים, לא?)

הייתי כן מתייעצת עם מוקד אחיות, בעיניי חשוב

הבת שלי הקטנה נפל לפני חודש פלוס

והלכנו איתה לקופת חולים

ואמרו לנו להשאיר ערה 3 שעות

ואם מקיאה או חלשה וכו ללכת למיון.

ב״ה נגמר בטוב

והיא יותר גדולה מהתינוקת

אני חושבת שהייתי הולכת להיבדק.

אם היא הייתה פחות משלושה חודשים אז באמת היינו הולכים להיבדק כנראה, אבל היא קצת גדולה יותר...

אולי באמת אתייעץ עם מוקד אחיות, למרות שהן בדרך כלל מלחיצות...

שלי למשל נפלה מהמיטה שלי ולמרות שהיא נמוכה קבלה מכה בפנים 

אני כן הלכתי לרופאה כי הגברת לא הסכימה לאכול והיא הסבה את תשומות ליבי שיש לה סימן בסנטר מתחת שגורם לה לכאבים ולכן לא הסכימה לינוק

והורתה לי להביא לה אקמול כי כואב לה

יש עוד מקרים כמובן (כמו נפילה מכיסא אוכל) אבל זה הכי דומה אולי מבחינת גובה

אולי כן היתי מתקשרת למוקד

וקרה גם לנו עם תינוקות שנפלו מהמיטה. זה באמת מלחיץ🫂

רק אם לא הייתי רגועה היתי מתקשרת למוקד

שניהם סיפור חיים מעורר השראה.

דאלי הקטן על הצייר סלבדור דאלי שגדל עם סטיגמות ולא ויתר על החלומות שלו עד שפרץ לתודעה כצייר מפורסם,

שש נקודות על לואי ברייל שהמציא את כתב ברייל לעוורים.

שניהם כתובים בשפה שמחברת מנקודת מבט של הילד שהיו ולכן כיף לספר שוב ושוב לילדים על הדמויות מעוררות ההשראה שהיו ולדבר על מה אנחנו יכולים לעשות עם החלומות שלנו ואם אנחנו חושבים קצת אחרת מהסביבה שלנו.

מאוהבת בספר הזה

פותח גם אפשרות לשיח נעים עם הילדים על חוזקות וחולשות.

עם הזמן שאני מספרת אותו לגברת (שנתיים וקצת) משהו בו נראה לי לא מספיק ברור לילדים.. מרגיש לי שזה ספר ילדים למבוגרים.. שווה לבדוק אבל איך הוא לכם 😉

מצטרפת גם להמלצות על הארנב שהקשיב.

ממליצה גם על ספר שנקרא ילדה עם היפופוטם אני חושבת שהוא בהוצאה עצמית וקונים אותו מהמחברת, יכולה לשאול את בעלי מאוחר יותר.

לק"י

כותבת.

מזכיר לי ספר שיש לנו, שהוא לילדים, אבל בפועל הוא חינוך להורים בכלל🤦‍♀️ לא סובלת אותו האמת.

ואם כבר הצטרפתי לשירשור אז

תנחש כמה אני אוהב אותך

הנשיקה שהלכה לאיבוד ו מגדל של קוביות בניתי

וחברה שהיא ספרנית וחובבת קריאה איכותית נתקלה אצלי בספר שקיבלנו, חנות המילים של נעם, והתפעלה ממנו מאוד. תמיד אפשר לקרוא בחנות כמה דק' ולראות אם גם את מסכימה...

אמא של לאהל'ה- אני אוהבת שיש שם תהליך עצמי ופנימי של הילדים בלי התערבות או 'עצות' של גדולים.

כמובן שיש ספרים יותר מוצלחים בסדרה ויש פחות.

יואש עולה למקדש- סיפור ארוך שיכולים לספר בחלקים וכמובן מעורר תודעת מקדש. ומלמד על מבנה המקדש.

בכיוונים אחרים:

אריה הספריה- מתוק מדבש.

חנן הגנן- סיפור עם רמזים מופלאים בעיני. שעוברים דרך האיורים והסיפור ביחד.

לק"י

יש גם סדרה על חולד. גם חמודה.

ויותר מידי גזרים.

זה על ילדה שהיתה כעוסה ו"קוצנית", כשהגיעה לביקור אצל סבתא. היא היתה קיפודה מתחת לשולחן. אך אחד לא הצליח לפייס אותה, אבל בת דודה שלה החליטה להיות גם קיפודה יחד אתה ולאט לאט שכנעה אותה שקיפודות יכולות לאכול קינוח, ויכולות לשחק וכו'... עד שהיא השתחררה מהכעס לגמרי.

ויש ספרים של "שלבים" מאוד מוצלחים. מאלה שאני מכירה במיוחד אהבתי את ספר אחד ושני ילדים, מילים שנותנות כוח.

וגם הילדים שלי מאוד אוהבים, ואפילו מיישמים אחד כלפי השני,

במקום לשכנע, הם מתחברים לשני כשהוא כועס וככה מעבירים את הכעס.

כנ"ל לגבי שני הספרים האחרים שהמלצתי. הם נוגעים בחיים הרגשיים של כל ילד באופן שמאוד מבין את העולם של הילד ומציע כלים טובים בצורה עדינה ולא מטיפה.

לכן פחות התחברתי.

אם כבר- אז ללכת על המקור של רבי נחמן. 

בסיפור ההינדיק בן המלך התנהג כמשוגע, זה אמנם סיפור מאוד דומה שכמובן היווה בסיס לטלי, אבל לא הייתי מרגישה כילדה שהוא רלוונטי לחיי היום-יום שלי. לעומת סיפור על ילדה עצבנית שזה משהו שכל ילד חווה בעצמו ואצל אחיו\חבריו, ויכול לקחת מזה לחיים.

מילים שנותנות כוח: ילדה חוזרת מוקדם הביתה מוצאת את המטבח מבולגן. היא מסדרת אותו כמיטב יכולתה ומאוד גאה בעצמה שעשתה מעשה טוב יששמח את אמא. אבל כשאמא חוזרת הביתה היא לא אומרת לה שום מילה טובה. למה? מה יכולה להיות הסיבה? יכול להיות שהיא לא עשתה טוב? הילדה בהתחלה מאוכזבת ועצובה, אבל אחר כך היא מחליטה שבוודאי עשתה טוב והיא תגיד *לעצמה* מילה טובה. בסוף הסיפור אמא מגלה שהיא סידרה את המטבח ולא אחותה הגדולה כפי שחשבה ומחמיאה לה גם על הסדר וגם על זה שידעה לחזק את עצמה.

בשבוע כזה מאוד הגיוני שלא יהיו תסמינים.

הבטא עלתה כמו שצריך.

באיזה אורך המחזורים שלך בדרך כלל?

הבטא עלתה מצוין

באו''ס ראו שק אפילו בשבוע 5

וואו

כמה ימים קודם זה תקין ורגיל הרבה פעמים מתקנים גיל ההריון באו''ס בהתחלה

אין ושם דבר חריג במה שתארת

ואין סיבה לחשוב על הפלה

אבל אולי תבקשי הפניה לעוד בטא?

שתהיי יותר רגועה

בשורות טובות 

תודה לכן על העידודים 

בטא בשבוע 4+1 : 271

בטא בשבוע 4+6 : 1721

בטא בשבוע 5+5 ( לפי אולטרה סאונד שבוע 5+0 ) : 8285

אז זה נראה תקין חוץ מזה שהאולטרה סאונד אומר 5 ימים אחורה 

המחזורים שלי תמיד 27 ימים ככה שביוץ מאוחר פחות נראה לי אבל אולי 

וואי אני בלחץץץ 

ואמרו לי לחזור אחרי 10-14 ימים לא נראה לי אני מסוגלת לחכות כזה הרבה זמן  

כמה נוראי שאלך סוף שבוע הזה ? יש לי הפניה 

יש לי נס שהרופא נתן לי איזה 6 הפניות לHCG חחח 

אבל מכירה את עצמי נראלי אקדים לשבוע הזה בסוף

ממש מעודד.

הדבר היחיד שקצת תמוה זה שהייתה לך בטא חיובית בשלב ממש ראשוני של ההריון.

ביוץ מאוחר יכול להיות, אבל אז זה אומר שאם את מתקנת את כל החישובים אחורה בחמישה ימים, יוצא שהבטא 271 הייתה בעצם בשבוע 3+3, אבל אולי לא צריך לקחת אחורה 5 ימים אלא זה איפשהו באמצע ואז זה מסתדר עם כל החישובים.

איפה עשית את האולטרסאונד? אם אצל רופא את יכולה לבקש הפנייה במכון אולטרסאונד, בד"כ זה יותר מדוייק מהמכשירים אצל הרופאים ואז אולי זה יתן הסבר לפער.

בהצלחה גדולה בע"ה!

להוריד יום יומיים עוד נשמע לי הגיוני אבל 5 פחות. גם אני יודעת שזרע שורד כמה ימים אבל לפי שמתי שהיינו ביחד זה גם לא מסתדר.

הייתי אצל תכנאית ולא רופא אז זה אמור ליהיות יותר טוב אבל היא הייתה ממש מהירה ( וקצת חסרת סבלנית ) עשתה מדידה אחת וזהו אז אולי טעתה  ? 

ההפניה עדיין תקפה מתלבטת עם ללכת עוד השבוע א שזה טיפשי 

בשבוע 5 האולטראסאונד לא מדוייק

גיל הריון מדויק אפשר לקבוע סביב שבוע 8 נראה לי

מאחלת לך רק בריאות והריון תקין ומשעמם

מסכימה שזה עדיין מצב של אי וודאות לגבי המשך ההריון

אבל זה כי נבדקת מאוד מאוד מוקדם

בד"כ לא נבדקים בכלל בכזה שלב

הצלחתן להרגיע אותי קצת

מקווה לעדכן בבשורות טובות 

לגבי מסוכן - לא ידוע לי שזה מסוכן מידי

עבורי זו הייתה תקופה נוראית, היה לי חום ממש גבוה

כאבי שרירים

תחושת עילפון הרבה זמן וחולשה

כבר חשבתי שככה מתים

הרגשתי באמת זוועה (אם כי שוב מציינת שאצל ילדים אמרו לי שהמחלה קלה יותר..)

אני ''עליתי'' על זה דיי מהר ככה שהייתי בטווח להתחלת טיפול תרופתי. אחרי בערך שבוע - 10 יום זה עבר לגמרי.

היו פעמים שעזא לי לכאבים מתקלחת חמה

והיו פעמים שדווקא לא

אמאל'ה קשה לי לדמיין ילד בן 3 חווה את זה, זה נורא!!!

איזה תרופה נתנו לך?

בטח הרופא ילדים יידע

נותנים את התרופה רק עד 48 שעות מהתפרצות

ככה שכל שעה משמעותית (אולי 72 שעות, לא זוכרת כבר)

אם עבר יותר שעות מזה אין ממש מה לעשות חוץ ממשכי כאב אחרים

אני מבטיחה לך שזה כואב

לא הצלחתי להזיז את היד מרוב כאב בשריר 

אז סיכוי שהוירוס יחלוף יותר מהר

אם מאחרים את המועד אז זה פשוט לחכות שהוירוס יעבור

עד 6 שבועות

שאולי יש משהו אחר.

?

בדיוק קיבלנו כזה. אבל נראה שהמשחה עוזרת יותר.

(הרפס. לא בפנים)

לנו המליצו גם (לא רופא) למרוח טחינה או חומץ תפוחים. 

תינוקי שלי היה ממש בן חודש וחצי אם לא טועה

המשכתי להניק

פשוט נזהרתי לא לחשוף אותו לאזור של הפצעים (זה היה בכתף והת0שט לכיוון הגב והחזה.

עם הזמן הפצעים ממש הקרבות לפטמה אז הפסקתי לכמה ימים הנקה מהצד הזה (שאבתי)

הוא ינק רק מצד אחד והיה מספיק חלב ב''ה.

הרופא לא היה ממש מבוהל, רק אמר שלא ייחשף וזהו.

זה אותו הוירוס של אבעבועות רוח

יכול לעבור במגע ישיר

לא מסוכן להריון, אבל לא נעים

אם חלית באבעבועות רוח יש לך סיכוי נמוך להידבק

שלבקת זה אבעבועות רוח מוחלש שנשאר בגוף והתפרץ

משהו כזה אמרו לי 

זה עוזר בכמה אופנים:

גם מונע חיכוך של הבגד עם הפצע כך שפחות שורף

גם שומר על נקיות שהפצעים לא יזדהמו

וגם מקטין סיכוי להידבקות של בני המשפחה מהפצעים עם הנוזלים..

הרופא אמר לי שאם מתחילים טיפול תוך 72 מהופעת הפצעים יש טיפול תרופתי ואם עברו כמה ימים אז רק לחכות שיחלים..

תרגישו טוב!

גם אם החומר מותר בגיל 3, זה מגיע בקפסולות שמין הסתם הוא לא יודע לבלוע. אז צריך לברר אם יש דרך אחרת לתת לו (למשל לפתוח את הקפסולה ולשפוך את החומר לתוך מיץ/מעדן?)

אני רואה בגוגל יש לבמה חברות בוט שאפשר להתיעץ איתו ואם לא, אולי לשאול רוקח (למרות שזה תוסף מזון ולא תרופה אז אני לא יודעת במה הם מבינים בזה),

לא יודעת אם אפשרי שיהיה לן שלבקת חוגרת, אולי זה פשוט אבעבועות רוח?

שלבקת חוגרת למבוגרים זה וירוס מזעזע, לא מסוכן בכלל שיכול לגרום לכאבי תופת (לא כביטוי, זה באמת כאבים יוצאי דופן) כי מתיישב על העצב. 

אמרו לי להישמר

לא לגעת בפצעים

בפועל הקפדנו שהוא יהיה תמיד עם חולצה

ושם את המגבת בכביסה אחרי כל שימוש

ויש משחה מפלפל שחור שממש עזרה

בלידה עצמה חייבים לבדוק לי בדיקה פנימית וגינלית?

ממש חוששת!!!

הבנתי שיש מקומות חדישים שזה רק דרך הבטן זכותי בלידה לבקש? הגיוני??

אשמח לשמוע..

במעקב אחרי התאריך

רק אוםטראסאונד ומוניטור אפ אני זוכרת נכון

אני פחדתי מבדיקות פנימיות מאוד האמת ובלידה זה כמעט לא הזיז לי.. היה לי מספיק כואב במקומות אחרים

אלא אם רואים צירים משמעותייפ במוניטור ורוצים לבדוק אם הם מקדמים לידה או לא. ואת תמיד יכולה לסרב...

אבל האמת שלא מכירה עוד דרכים לבדוק פתיחה...

את מקווה פשוט להגיע לצירי לחץ? ואז להבין שאת אחרי פתיחה מלאה? לא מבינה בזה האמת...

אני לא נבדקתי פנימי

זה המדד הכי פחות חשוב אחרי התאריך..

מה שחשוב לבדוק זה

תנועות, דופק, כמות מים, מצג, שיליה

ועוד כמה מדדים של האמא

לחץ דם, שתן 

קרה לי םעם בלידה שנאסרנו מבדיקת פתיחה

ולכן לא מסכימה

גם כשילדתי כמעט ב42 לא הסכמתי

אין לזה משמעות בעיני

לידה יכולה להתחיל גם בלי פתיחה מוקדמת

ולידה חכולה לא להתחיל גם כשיש התחלת פתיחה

ובדיקת פתיחה בכלל לא

בחיים לא ניסו לשכנע רק שאלו אם אני רוצה

אין לזה כל כך משמעות אלא אם כן בא לך לקדם עם סטריפינג.

בלידה עצמה הכי פחות שבדקו אותי זה פעם אחת בכניסה לחדר לידה. שמעתי שבקפלן יש אפשרות של בדיקת פתיחה עם אולטרסאונד אולי תשאלי אותם?

לק"י

אין עניין לעשות בדיקה פנימית.

גם אם הרופא יעשה פרצוף (נתקלתי באחד כזה מתוך כמה. הרוב פשוט שאלו אם אני מעוניינת).

עשית פעם בדיקה פנימית?

או שהחשש הוא מפני לא נודע?

כי אם את לא רגישה במיוחד, זה לא אמור לכאוב כל כך. זה לא נעים, אבל בגדר הסביר. 

בגלל שאסרב הם יגידו לי שאם לא אז קיסרי או משהו כי אני לא משתפת פעולה או משהו כזה

ועברתי בדיקות פנימיות וזה סבל ודמעות רבות

לק"י

אני בכל ההריונות הגעתי למעקב הריון עודף, גם בקופה וגם בבית חולים.

חוץ מפעם אחת לא עשיתי בדיקת פתיחה. וחוץ מרופא אחד קרציה שרוצה לבדוק ולא מבין איך אני לא מקשיבה להוד מעלתו הרופא, אף אחד לא התנהג ככה. מקסימום הציעו לי לעשות אם אני רוצה.

פתיחה במעקב הריון עודף

זה ממש לא צריך

שמפרט שאת חווה קושי גדול עם בדיקות פתיחה

ולבקש שיבדקו אותך מעט ככל הניתן

מאמינה שירצו בדיקה אחת בקבלה ובדיקה אחת כדי לבדוק אם את בפתיחה מלאה

הייתי גם ככה בהריון הראשון,

אחת הטראומות מהלידה זה הבדיקה פנימית,רצו לבדוק אותי ופשוט לא הייתי מסוגלת לשתף פעולה. זה כאב ברמות (כי כמובן הייתי בלחץ, זה לא אמור כ''כ לכאוב אם את מרפה).

אז כמה דברים -

- לנסות כמה שיותר להיות בהרפיה, נשימות עמוקות,

- אחות סופר עדינה ומבינה! (עברתי כמה וכמה עד שהיתה אחת שהצליחה לבדוק אותי)

-חדר סגור ורגוע.

-אם עוזר לך- לבקש מהאחות שאת תחזיקי את היד שלה וכך את בעצם שולטת בקצב שהיא מכניסה את היד. כשקשה לך את עוצרת, וכשאת מסוגלת את מכניסה לאט לאט.

-דבר נוסף, לא להיבדק סתם, רק אם ממש כואב וחייבים.

-לקחת אפידורל - זה מאוד יעזור! רק שלרוב צריך בדיקה אחת לפני האפידורל, אז לחכות שיהיה שלב מתקדם.

כל זה כמובן בלידה עצמה! בהריון עודף בחיים לא נבדקתי בפתיחה. מיותר אם אין סיבה ממשית.
 

והרבה תפילות!! 

במקומות של האבק חחחחחח

היתי מנקה אחרי שישנים ואז אוטמת/ נועלת 

ביחד עם בעלך, או לפחות עם עזרה אחרת.

שנית - למצוא קייטנה או בייביסיטר לילדים, שיהיו מחוץ לבית בשעות הניקיון.

שלישית - לעבוד בצורה שיטתית, כל חדר בפני עצמו, ובכל חדר להתחיל מהדברים ה"פנימיים" (ארונות, מתחת למיטות) ומשם לעבור לחלקים החיצוניים שלו (רצפה, משטחים גלויים של ארונות ומיטות). עדיף לנקות קודם את החדרים שאפשר לסגור מפני ילדים שמסתובבים עם חמץ.

אפשר גם לעבור לאוכל כשל"פ ככל האפשר בימים של הניקיון, לפחות בשביל הילדים.

ניקיון מטבח תלוי מאוד כמה אתם מתכוונים להיות בבית בחג, כי יש לנקות שלא יהיה חמץ, ויש לנקות שיהיה אפשר לבשל ולאכול שם אוכל כשר לפסח...

רביעית - הכי חשוב: כמה שפחות לשדר לחץ לילדים... ("לא! אל תיכנס לפה! הרגע ניקיתי!" "תתנער טוב טוב לפני שאתה נכנס!") שלא תישאר להם טראומה מהחג❤️ ואפשר גם לשתף אותם בניקיונות כמה שאפשר - לתת להם לנקול במגבונים צעצועים למשל. יבוא יום והם יהפכו להיות כוח עזר רציני

אבל נראה לי רלוונטי כי מקבלת במרפאה שכתבת-גני טל

רוית נחום

מומלצת מאד

כנל לגבי רוית נחום @עוזרת

אני זוכרת שהוא אמר לי משהו כשהוא נתן את המספר שזה בגלל הרופא ששלח אותי אליו אבל נראלי שהוא נותן לכולם בערך..

השגיאות הקלדה האלה זה משהו 🙈 @יעל מהדרום לא תמיד יש לי כוח לבדוק, וגם כשכן אני הרבה פעמים מפספסת אותם 🥴

רופא דתי, רגיש וזמין

נותן את הוואצאפ שלו

והוא באמת רופא נדיר

קרה לי גם פעמים בודדות שיצא פס חלש מאוד והתברר שהבדיקה לא תקינה

כי אותו יום עשיתי בדיקת דם ויצא שלילי

בדקתי 3 פעמים לראות שאני לא הוזה

וכולן יצאו ככה פס ממש ממש חלש

עשיתי בדיקת בטא מחכה לתוצאות

ההמתנה הזאת מורטת עצבים

בעיקרון זה אמרו להתחזק עם הזמן, יום-יומיים אחר כך.

זה גם תלוי בריכוז של השתן

בעז"ה יהיה בסדר!