לבוא רק עם בעלך ללידה. אפילו שנאסרים מוקדם.

והייתי חייבת עזרה פיזית אז קראנו לאימא שלי...

אז אני חוששת שזה מה שיקרה גם הפעם.

בגלל הסיבה הזאת שלא רציתי שאמא שלי תהיה איתי וידעתי שחייבת עזרה.. 

דולה זו אישה זרה, את פוגשת אותה מראש מוודאת שיש כימיה טובה ואחרי הלידה את שוכחת ממנה והיא ממך 

ורוב הלידות הייתי רק עם בעלי, למרות שאסורים זה היה לי מעולה.

הוא היה שם לתמוך רגשית לגמרי.

בלידות האחרונות, בגלל שאני אחרי 2 קיסרי אני לוקחת דולה. וגיליתי שזה מדהים ביותר. היא עזרה לי פיזית בטירוף, קידמה את הלידה, היתה נוכחת אבל גם ידעה לתת לנו זמן זוגי. 

אם את זקוקה לעזרה הפיזית ולא נכון לך שאמא שלך תהיה שם- ממליצה ממש על דולה. יש גם החזר מהקופה עד גובה מסוים

להסביר לו את המקום שלך, את הצורך שלך בבעלך בלידה. 

יכול להיות שיש מקום להתיר עזרה בדרכים מסויימות. 

(לא לקחת את זה כפסיקה גורפת, אבל מכירה מישהי שמשתמשת בתרגילים של אמית לידה והם דורשים מגע, והרב פסק לה שמהרגע שהם נאסרים שבעלה יכול להמשיך לעזור לה בתרגילים, כשהוא נוגע מה עם מגבת שחוצצת. סתם מביאה את זה בתור דוגמא לפסיקה שהרב יכול לתת אם תסבירי לו את הצורך שלך)

לק"י

זה תלוי מה את צריכה ממנו בלידה.

(למרות שיש מצב שעיסוי בגב נניח היה מקל עלי. אבל יצא ככה שלא יכלה להיות איתי עוד מישהי).

אחרי שכבר היתה לי לידה שבהבגלל אילוצים הייתי רק עם בעלי ממש רציתי שזה יתאפשר בלידות הבאות.

לצערי אחרי התייעצות עם הרב שלנו שזה ממש בעייתי לבנות על הבעל מראש וחשוב לדאוג לגיבוי ואם יוצא שהבעל נמצא הנחה איך לנהוג אבל זה לא מלכתחילה.

לכן לוקחת דולה אבל רוב הלידה אני לא ממש צריכה אותה אני עם עצמי עם הצירים ובעלי נוכח בחדר ביחד איתה.

הדבר שאפשר לעשות זה להגיע ללידה לבדיקה בהתחלה לפני שיש פתיחה שאוסרת ואז להעביר את הצירים באזור ולהכנס רק ממש סמוך ללידה. או לנסות לבקש שלא יעשו בדיקה עד שאת מרגישה שזה ממש מתקדם ופחות מפריע להאסר. הסיבה לבדיקה זה בשביל המיון להחליט את מי להכניס קודם לחדרי לידה אבל זה תלוי איך את בלידות ואם לוקחת אפידורל וכמה צריכה עזרה.

הלידה היא מצב שכל הפרטיות נשברת וזה לא פשוט ולדעתי זה חלק מהקושי בהחלטה מי מלווה ובמי להעזר בלידה ובהנקה. אבל בשביל האנשים מקצוע זה חלק מהתפקיד הדולה אצלי גם עזרה לי בהנקה הראשונית וייעוץ מרחוק לפי הצורך. 

תודה רבה על התשובה! 

ובעלי לא אהב את הרעיונות של איך לא להיאסר

מה שציינתי זה לא הקלה אלא הכוונה שכמו שדם שלא רואים לא אוסר ואם לא יודעים שיש דם אז מותרים ככה גם בלידה אם אין דימום ולא בודקים פתיחה לא נאסרים.

ככה לפחות ממה ששאלנו את הרב והפסיקה אצלנו מחמירה ממש. 

בפועל אני יודעת שאני מתקרבת ממש ללידה כשהצירים כל 5 דקות הופכים ל2-3 דקות עם לחץ אז אפשר לעבור את הצירים עם הבעל בלי לבדוק פתיחה ואז לא להאסר עד הנקודה שכבר ממש קרובה ללידה. 

הרי בסוף בכל מקרה אסורים בלידה עצמה..

אני יולדת רק עם בעלי אבל אנחנו נאסרים רק ממש בסוף.

לגבי ההנקה - יש למיה אישקס קורס הכנה להנקה. לא ניסיתי אותו אבל בכללי היא מדהימה 

נניח והוא היה יכול לגעת בך כי לא הייתם אסורים

את בטוחה שהיה יכול לעזור לך?

לא כל הגברים בנויים לזה.. 

מבחינתי אין סתירה בין להיות אסורים ולא להביא זרים ללידה

אני יולדת עם בעלי בחדר, אם כי הוא קצת מתכווץ בפינה כי קשה לו הסיטואציה 🫣

אבל הוא שם לידי ולא צריכה יותר מזה

בזמן הציר.

תלמדי עכשיו לפני הלידה על תנועות ותנוחות שיכולות לעזור

הבעל יעזור לך בדברים טכניים אם תצטרכי כמו לקרוא למיילדת

כוס מים 

וגם יכול לתת לך גיבוי רגשי ומורלי בין לבין..

לא הכל מתחיל ונגמר במגע 

לשים שני כדורי טניס בתוך גרב, לכוון אותם בין הגב והמשענת ולזוז ככה שהם מעסים את הגב, להישען עליהם בעוצמה שאת רוצה, לי זה עזר באמבולנס כשהייתי חייבת לשבת. בבית חולים גם עזר לי זרם מים על הגב, יכול להיות לך רלוונטי?

אבל הצורך שלי הוא לא פיזית אלא העידוד והתמיכה הרגשית וגם לשגרר את הצרכים שלי לצוות אז מעולה עבורי

הלוואי ותמצאי פתרון שיהיה לכם טוב

לא רציתי איתי אף אחד אחר, מבחינתי זה חוויה זוגית וקדושה לנו. שמחה בבחירה הזו מאוד. 

אני צריכה מבעלי בעיקר תמיכה טכנית( לקרוא למיילדת, להביא לי דברים וכדו) ונפשית 

ברור שמגע ועיסויים היה עוזר אבל כשאסורים אז לא רלוונטי..

אפשר לבקש מהמיילדת תמיכה בצירים ואולי יעזור לך מכשיר טנס שאפשר לשאול מיד שרה. 

אני גם לא רציתי שאמא שלי תבוא, ולא רציתי דולה. 

חברה שלי מבוגרת ממני והייתה בכמה לידות חוץ מהרבה לידות של עצמה.. זה היה ממש מושלם!!

אני מודעת שלא לכולן יש חברה כזאת, זכיתי.

אבל אם יש מישהי שאת מרגישה בנוח איתה, תופתעי שאולי תשמח לבוא איתך.

אבל תראי את הטוב, אשרייך שיש לך כזה קשר עם בעלך!

אמרת שסבבה לך עזרה מיועצת הנקה, אז אני יודעת שיש יועצות הנקה שעושות מפגשי הכנה להנקה. זה בקופח ללא תשלום (לפחות מה שאני מכירה)

בהצלחה!

גם ל @פיטוניה !

לא אכתוב על החלק הראשון, כי זה מאד אישי (אני כן לקחתי דולה בלידה השניה ועד היום אני מודה על זה, אבל זה עניין אישי).

לגבי הנקה, את יכולה לגשת לטיפת חלב *לפני הלידה* ולבקש מהאחות שמוסמכת לייעוץ הנקה לחזור איתך על זה. זה שירות שהן נותנות שם.

שתהיה לידה קלה ומהירה.

לי מאוד קשה העניין של דולה

מרגיש לי מוזר לקחת מישהי למשהו כל כך אישי.

וגם אם כבר לוקחים אז קשה למצוא מישהי עם כימיה שתרגיש לי בנח כמו משפחה נגיד... 

מעודד לשמוע כאן שאפשר גם רק עם הבעל...

אני עוד חוששת מזה... 

כי אני רוצה ללדת בלי אפידורל

אולי עם אפידורל זה אחרת... 

והיה מושלם.

בע"ה מתכננת אותו דבר גם בלידות הבאות

אבל הכלי העיקרי שהיא השתמשה בו להקלה על הצירים היה נשימות, שלא מצריכות מגע. בשיטה שממש עזרה גם לי בלידות שלי.

(כתבתי על השיטה שלה בהרחבה פה, אם מישהי רוצה אני יכולה לשלוח קישור).

תודה רבה

נשמע מלחיץ לשנות תכניות ככה ברגע האחרון… - הריון ולידה

(זו לא ממש 'שיטה'. אבל כן הדרכה מדויקת איך לנשום בצורה שבאמת עוזרת לעבור את הצירים, לי זה ממש עוזר, כולל בלידות עם פיטוצין, ועוד נשים מפה כתבו שזה גם עזר להן).

שומרת לעצמי

אבל באמת מה שהכי עזר לי בלידה היה נשימות, פשוט עבדתי בלנשום, לא יכלתי לסבול מגע ושיתקרבו אליי בכלל... 

ריכוז שיא עד לרמה שכמעט הרגיש כאילו הביאו לי טשטוש... 

מצד שני בסוף הלידה זה תשישות שאי אפשר להסביר, מה שאולי עם אפידורל לא היה קורה.. 

אני גם ילדתי בלי אפידורל ולא יכולתי לסבול שיגעו בי. פעם ראשונה שאני שומעת על עוד מישהי כזאת. (המילדות נתנו לי תחושה ממש מגעילה שלא רציתי מגע)  

הלידה הראשונה שלי הייתה לידה מהירה מאוד יחסית ומאוד טראומתית, אבל לא הרגשתי שהנשימות עזרו לי , בעיקר רציתי לזוז כי זה מה שתרגלתי לפני וזה מה שעזר לי עם הצירים אבל רבו איתי שאשאר בשכיבה בגלל המוניטור. 

לכן אני אשמח ממש לפירוט אם בא לך לשתף בשיטה שכוללת נשימות בלבד בלי תנועה בכלל ללידה בלי אפידורל  

אצלי המיילדות היו טכניות בעיקר באו לבדוק והלכו, שום מגע, זה הדולה שניסתה לעזור לי...חשבתי שלכולן מציק מגע בשלב הצירים 

בשלב מסוים הציעו לי מוניטור אלחוטי שאפשר להיות איתו בעמידה ואז זה באמת נהדר

ולשכב בזמן הצירים זה כאבי תופת, באמת... 

יכול להיות שהגעת לשלב הצירי לחץ מהר פשוט? כי בצירי לחץ הטכניקה שונה, פחות הצלחתי שם להשתמש בנשימות...

אני חושבת שלנשום זה לא שיטה כן? כלומר חח אנחנו נושמים באופן טבעי, וכאן צריך פשוט סוג של נשימות קצת יותר עמוקות

והרבה הרפיה ורוגע

קראתי הרבה על הפיזיולוגיה לפני הלידה (לא בגלל הלידה, בגלל לימודים) וזה עזר לי לתודעה להבין מה עובד ומה קורה כאן. 

לדוג' בהרפיה משתחרר אדרופינים שהם הורמונים שאמורים להקל על הכאב, אני ממש הרגשתי אותם לדעתי כי הטשטוש שהיה לי, זה סוג של הקהה את הכאב...

עוד משהו- הפה שלנו, לחייך, גם יכול לעזור לפתיחה

מחשבות- ראיתי שזה מאוד מאוד עזר לי. היה שלבים שחשבתי על דברים מצחיקים או אנשים שמצחיקים אותי וזה הקל מעליי, או המחשבה שאני עומדת לראות את הבת שלי, ואו זה מדרבן ברמות. סקרנות מטורפת!!

מחשבה נוספת היתה שיש לי הפסקות (למרות שבשלב מסוים כמעט ולא היה לי, וזה באמת היה ממש קשה), וזה עודד אותי להתאמץ בזמן שהציר מגיע.

בנוסף כשהתחילו ממש הצירים, הבנתי, אני הולכת לעבוד כאן, נכון שיש לידות בזק, לידות מהירות, באמת הרבה סוגים, אבל אני לקחתי בחשבון שזה הולך להיות עבודה

והכנתי את עצמי לזה, ובאמת ככה הרגשתי שפשוט עבדתי במשך כמה שעות, יש היי גבוה מיד בסוף הלידה, ואח"כ עייפות נוראית...

לגבי הנשימה עצמה, תגידי לי עכשיו לנשום ככה לא יודעת אם אצליח, לכן קצת קשה לי להסביר עכשיו כי אני אפילו לא זוכרת איך זה בדיוק היה חח

אני כן זוכרת שזה היה ריכוז עמוק מאוד, להיות עם עצמי, וכאילו מסביבי יש מין בועה כזאת, והכל שקט, ופשוט לנשום בצורה סדירה, איטית, עמוקה, 

שמתי ראש על המיטה, שהרגליים עומדות  על הרצפה וקצת כפופות, וטיפה הזזתי את האגן, לא מעבר

אני לא איזה מומחית, בתכלס היה אפשר לעשות עוד הרבה דברים מעבר לנשימות שהיו עוזרים לקדם את התינוק בתעלה, יש טכניקות מסוימות לזה... 

אפילו בכדור פיזיו לא השתמשתי ואין לי מושג גם למה לא הציעו... 

בע"ה בלידה הביאה אם יהיה צורך

לקחתי לי כמה נקודות לתוכני הלידה הבאה בעז"ה

תארת יפה את הלידה הראשונה שלי...

מהירה לא יכולתי לסבול מגע.לא הרגשתי שנשימות עוזרות למשהו חוץ מלעצבן...

ובלי אפידורל....

אני מאוד מבינה אותך

יש אולי אחות או חברה טובה שתרגישי בנוח יחסית ושיש לך תחושה טובה לגבי להיות איתה?

לגבי להיאסר אני מאוד מזדהה גם לגבי מה שאמרת שבעלך לא אוהב שיטות לא להיאסר

אני כמוך והוא גם בעלך ואחרי מצפונים וקשיים להתמודד עם זה אני הגעתי להשלמה עם זה שההרגשות שלי יותר רלוונטיות להתחשבות מאשר שלו בסיטואציה הזו כי אני היולדת וכי זה משפיע על הרוגע שלי בלידה ולכן הרגעתי את המצפון שלי והלכנו על היתר הלכתי יותר מיקל מהמקורי שלנו. בהתייעצות עם רב אבל בניסיון להקל כמה שיותר.

זה עניין של סכנת חיים...

שיולדת תלד בנחת ובטוב זה ממש יכול להשפיע על הלידה עצמה חיש כאן םירוח נפש...

אם מחללים שבת על יולדת אז ברור שגם להקל בזה..

בטח כשיש הרבה פסקים שמתירים עד יציאת הראש...

חוץ מזה שלדעתי אם הבן זוג חולה מותר לטפל ולגעת גם אם אסורים, כמטבן במקרה שאין ברירה, וזה נשמע שזה סיטואציה ממש כמו לידה אם יולדת לא יכולה נפשית שיהיה מישהו אחר..

אצלנו גם נאסרים מוקדם בלידה.

הרב הנחה אותנו למצוא אישה כלשהי (למשל דולה) שתוכל להיות איתי.

אבל אחרי 2 לידות שזה היה מורכב ולא מוצלח הלכנו שוב להתייעץ ולמקרה הפרטי שלנו הוא התיר להאסר טיפה מאוחר יותר, וזה היה ממש משמעותי בלידות הבאות מבחינת ההרגשה שלי.

היו לו גם עצות נוספות טובות שנאספו במשך השנים, והוא הרגיע את בעלי שהיה לחוץ מאוד להחמיר בזה שגם להחמיר במצב הנפשי של היולדת זה חשוב ואם ניסינו וזה היה גרוע אין עניין שכל לידה תהיה ככה...

ששנינו מאוד סומכים עליו

והוא אמר לנו בלי שביקשנו הקלות שנאסרים רק מראית דם...או בפתיחה מלאה

והביא גם שמות לש גדולי דור חרדים שדיבר איתם ומתוך זה אמר ככה

קיצר לא התכוונו להקל וזה מה שפסק לנו...

אה ואנחנו אשכנזים..

אז כל אחד לגמרי שילך לפי הרב שלו

אבל רק מציינת ש-זה לא שזה רק קולא כזאת שאין לה מקור בכלל

אלא פשוט סברות שונות בפסיקת הלכה

אני באמת יולדת בלי אפידורל ולרוב רק עם בעלי.

בלידה ראשונה 'היתה ארוכה ונאסרנו מוקדם לא היתי שורדת בלי דולה.

בשאר לרוב הסתדרתי..

רק לידה אחת היה לי חסר כי היתי מחוברת למוניטור בשכיבה והיה סיוט בלי מגע..

אבל לרוב מסתדרת- אבל באמת בזכות הפסק הזה וגם בזכות הלידות בזק האחרונות שגם בלעדיו מסתדרת כי לקח לי 5 דקות מפתיחה 4 לפתיחה מלאה🫢

יש מקום לבירור הלכתי. ויש דעות יותר מקלות.

אבל זה לא נכון שאם מותר לחלל שבת על יולדת, אז *ברור* שמותר להקל גם בזה.

חילול שבת על יולדת זה לכל הדעות ואין חולקים. בנושא הזה יש דעות הלכתיות שונות, והמתירים הם המיעוט.

(ללכת על פסיקה הלכתית מקלה יותר מבחינת *מתי נאסרים* יהיה מן הסתם פשוט יותר. אבל להקל שמותר לגעת גם אחרי שהזוג נאסר בגלל פיקוח נפש, זה כבר הרבה יותר מורכב, וברוב המקרים, לרוב הדעות, יהיה אסור).

וחשוב להבהיר את זה

אין ברירה

וזה גם באופנים מסויימים

כמו לשים כפפות וכד'

כך שזה לא כזה דבר פשוט וקל להקל

זה נכון שאם זה פיקוח נפש אז אפשר להקל, אבל זה לא כמו חילול שבת לצורך נסיעה לבית חולים נניח, זה יותר כמו חילול שבת לצורך להפעיל מוזיקה. 

זה נכון שיש היתר לעבור עבירות גם לצורך נפשי של היולדת ולא רק פיזי השאלה אם הצורך הנפשי שלה הוא פיקוח נפש או לא. בכל מקרה זה לא פיתרון לכתחילה.

עד כמה שזכור לי

היא של יולדת *סומא* (עיוורת) שמבקשת להדליק את האור, כלומר ברור שזה צורך נפשי ומרגיע אותה לדעת שיש אור, כי היא בלאו הכי לא רואה.

זה ההסבר של ההלכה שמובא באתר של הרב אליהו:

"יולדת [ואפילו היא עיוורת] שמבקשת להדליק אור ביום במקום שאין בו מספיק אור, או להדליק אור נוסף בלילה, מפני שחוששת שבלא זה לא יוכלו לטפל בה כראוי ובזה מתיישבת דעתה – מדליקים את האור בשבילה בשבת, משום "יתובי דעתא"

(העתקתי מפה. בהערת שוליים מס' 17 מובאים המקורות לכך פרק קז - יולדת • אתר הרב מרדכי אליהו )

נכון שמתחשבים בדעתה גם אם היא לא זו שמשתמשת באור, וגם אם מי שמטפל בה לא חושב שצריך עוד אור כדי לטפל בה כראוי, אבל זה לא שהיא מבקשת סתם רק בשביל הרוגע הנפשי בלי היגיון אמיתי, היא מבקשת כדי להיות רגועה שמטפלים בה כראוי.

איזה תכשיט ואיזה נעליים 😭

יש שאלון אונליין של 12 צעדים לבדוק האם אתה מכור.

דבר ראשון תבדקו האם מדובר בהתמכרות או שמדובר בהרגל שיש לו שליטה עליו.

כי הטיפול והיחס שונים לגמרי.

אבל יש משהו באופי שלו שמתמכר ( אימפולסיבי כזה ) מהר

ב"ה לא מעשן או שותה

אבל אני מחורפנת

הוא קם לשירותים הולך לישון

בא לי לצרח עליו, באמת

ואני מנסה להשאר שמחה בשביל הילדים

יש התמכרויות ספציפיות, משחקי מחשב זה לגמרי אחד מהם.

יש תוכנית ייעודית למכורי משחקי מחשב.

אפשר לבדוק את זה בקלות, כדאי באמת אחרי החג.

אם מדובר במכור, תדעי שכל עוד הוא לא מטופל אין לו שליטה על עצמו, כמו מכור לסמים.

זה לא אמור להוריד מהכעס שלך, מהפגיעה בך ומלקיחת אחריות שלו

אבל כן יתן לכם כלים אחרים כי זאת התמודדות אחרת לגמרי, מניסיון❤️

כנסי לחדר

תשתי קפה עם שוקולד, תדאגי רגע לעצמך, את לגמרי צודקת, זה מעצבן וחייב להיפסק.

תעשי את זה בשבילך, לא בשבילו, כדי לשמור על האנרגיה שלך ולדאוג לעצמך.

יש תקופות ( אחרי שאני ממש נשברת וניההית היסטרית ) שהוא מפסיק

אז זה לא שהוא לא יכול לשלוט על עצמו זה פשוט כיף לו

שאלון 20 השאלות של מכורי גיימינג אנונימיים (GAA - Gaming Addicts Anonymous) הוא כלי לבדיקה עצמית שנועד לעזור לך להבין אם הרגלי המשחק שלך חצו את הגבול להתנהגות כפייתית או להתמכרות. [1]

להלן השאלון המלא, מתורגם ומאורגן בצורה מסודרת לפי קטגוריות: [1, 2]

שליטה וניסיונות הפסקה

• הצבת גבולות: האם אי פעם קבעת לעצמך כללים או מגבלות זמן לגבי משחק, ואז הפרת אותם ושיחקת זמן רב מהמתוכנן?

• ניסיונות פרישה: האם אי פעם נשבעת להפסיק לשחק, מחקת משחק, אך חזרת אליו מאוחר יותר?

• החלפת משחקים: האם ניסית להגביל את זמן המשחק שלך על ידי מעבר למשחקים אחרים?

• חוסר שליטה: האם היה לך רגע שבו באמת רצית להפסיק לשחק כדי לעשות משהו אחר, אך פשוט לא הצלחת?

• חזרה חסרת שליטה: האם לקחת אי פעם הפסקה מגיימינג, וכשחזרת שיחקת בבולמוס חסר שליטה? [1, 2]

השפעה על הבריאות ואורח החיים

• הזנחה עצמית: האם השימוש במשחקים מוביל אותך להזניח את ההיגיינה האישית, התזונה, הבריאות הפיזית או מטלות יומיות חשובות אחרות?

• חוסר שינה: האם אתה מפסיד שעות שינה רבות בגלל גיימינג?

• כאבים פיזיים: האם סבלת מכאבים פיזיים כלשהם (כמו כאבי גב, עיניים או פרקי כפות הידיים) בעקבות משחק אינטנסיבי?

• שינויי משקל: האם עלית או ירדת במשקל באופן משמעותי מאז שהפכת לגיימר? [1, 2]

רגשות ומצב נפשי

• זהות וירטואלית: האם אתה מעדיף את הזהות של הדמות שלך במשחק על פני הזהות שלך בחיים האמיתיים?

• בריחה מהמציאות: כשאשר אתה עצוב, חרד או מדוכא, האם אתה מרגיע את עצמך באמצעות משחקים או תוכניות לשחק?

• אשמה ובושה: האם אתה מרגיש אשמה, חרטה או בושה לאחר בולמוס משחק?

• שעמום מהחיים: האם אתה מוצא את עצמך משועמם מכמעט כל דבר אחר בחיים שאינו קשור לגיימינג?

• תסמיני גמילה: האם אתה מרגיש עצבני, חסר מנוחה או מוסח כאשר אתה רחוק מהמשחקים למשך זמן מה? [1, 2, 3]

מערכות יחסים, חברה ותפקוד

• פגיעה במחויבויות: האם אתה שוכח או מזניח פגישות, משימות או דדליינים בעבודה, בלימודים או במשפחה בגלל הגיימינג?

• הסתרה ושקרים: האם אתה מסתיר או משקר לגבי כמות הזמן שאתה מבלה במשחקים?

• התרחקות חברתית: האם הקשר שלך עם חברים ובני משפחה מהחיים האמיתיים הצטמצם באופן משמעותי מאז שהתחלת לשחק?

• ויתור על תוכניות: האם ביטלת או פספסת תוכניות חברתיות בחיים האמיתיים שציפית להן, רק כדי להמשיך לשחק?

• דאגת הסביבה: האם האנשים הקרובים בחייך הביעו דאגה לגבי כמות המשחק שלך?

• משחק במצבים לא מתאימים: האם שיחקת במצבים לא מתאימים או לא בטוחים (במהלך שיעור, בזמן עבודה, או בזמן נהיגה)? [1, 2, 3]

על חלק מהשאלות כדי להיחשב למכור (כדאי לעשות את זה עם איש מקצוע)

העניין עם מכור זה - שזה כפייתי.

הוא יכול מאוד לרצות לעזור לך, לשנוא את עצמו שהוא משחק שעות, לשנוא את עצמו שהוא מכאיב לך ולא מצליח לעזור לך ועדיין באופן כפייתי לא להצליח להפסיק.

התוכנית מלמדת לשלוט על המנגנונים האלה.

זה אומר שמבעד לניתוק התגובה הקיצונית שלך כן מצליחה לבקוע שם משהו ולגרום לו להתחבר לכאן ועכשיו.

כמו ששיכור שנוהג גם אם קריאת הסכנות בדרך מטושטשת, עדיין יכול לקלוט שני פנסי משאית דוהרים לקראתו ולהגיב לפני שיש תאונה חזיתית.

זה לא אומר שהוא לא נוהג בשכרות וזה לא אומר שכיף לו "לטייל" בכביש ולנהוג בחוסר זהירות.

הבעיה עם החרפת התגובות הקיצוניות של הסביבה (שלך במקרה הזה)

זה שהוא לומד להסתגל מחדש לתגובה הזאת ואז צריך להעלות ולהעלות את התגובה כדי שתצליח לבקוע מחדש

ואין לזה סוף.

רק שיהיה ברור שאת לשניה לא אשמה במשהו, זה לא פשוט וצריך עזרה. כדאי לך אחרי החג להתייעץ בצורה מסודרת עם אנשי מקצוע איך לגשת לזה.

זה מרגיש כאילו כיף לו

אבל האמת היא שהמשחק הוא הדרך שלו לווסת את עצמו ממשהו במציאות שגדול עליו להרגיש.

הזמן לשיחות עומק עם כל העומס שיש. אם אין זה אחלה

אני כן חושבת אבל שאת צריכה להגיד לו שאת פגועה ממנו ושאת רוצה לדבר על זה אחרי החג

אל תצפי שיבין אותך רק מההתנהגות שלך או שיזכור הבטחות. דברי ברחל בתך הקטנה

חסר לי הזמן איתך. אני רוצה שיהיה לנו זמן רק שלנו בערב בלי מפריעים. אני רוצה מתנה לחג בערב החג ולא אחרי כי זו לא אותה חוויה ואני לא רוצה לרדוף אחרי זה, אני רוצה שזה יבוא ממך

לא פשוט

חיבוק♥️

אני פשוט לא מסוגלת

זה פשוט קשה לי שהוא ידע שזה מה שיקרה

ובכל זאת בחר

וגם אמרתי לו, חשוב לי שהלך לישון ביחד, חשוב לי שהיום תחוה עם הילדים בבוקר

זה לא ניחושים

רק שהמשחק ניצח במקומי

חגי שיקום ודברי איתו ותגידי לו שאת מאוכזבת ופגועה

שאת מרגישה שאת לא חשובה לו אחרי שתיאמת איתו ציפיות וביקשת שיהיה איתך כדי לקחת חלק בהכנות והוא בכל זאת המשיך. שרצית שיקום ויהיה איתך כי זה חלק מהשותפות בזוגיות.

לחילופין את יכולה לבקש ממנו לקום לעזור

אגב זה נשמע קלאסי לקשב. גם לבעלי היה קושי בלראות קדימה/ לאמוד השלכות. אימפולסיביות. משיכה אינסופית למסך. גם הוא פרפר לילה

כי לא הייתי חושבת קשב אבל שאר הדברים דומים לפי מה שאמרת

הוא לא פרפר לילה. זה רק הזמן שהוא בבית ויכול לשחק

אם יש לו זמן בבוקר זה שם

בלילות הוא גמור ולא עושה כלום זה לא שיש לו אנרגיות

אבל מסכים יוצרים פעילות מוחית כמו של קשב לפי מחקרים

מכל מקום אני לא חושבת שהתפקיד שלך לאבחן, אלא להציף מה את מרגישה ולבקש ממנו שיטפל בעצמו ויעשה מה שצריך כדי שיהיה לך בעל מתפקד בבית

ואז תביני שהפרשנות שלך שגויה

ואז לא תתעצבני על הדברים הלא נכונים

ואז לא תעשי טעויות שיחריפו את המצב

ואז תוכלו לגשת לטיפול מסודר

ואז אולי זה יצליח ואולי לא

אבל תהיה לך וודאות ובהירות בחיים.

ההתמכרות הזאת לא אומרת שאת בעדיפות תחתונה, זה אומר שהוא חייב את זה בשביל להשיג שקט נפשי.

זה מורעב ולא באמת אפשר להסביר (וגם לא חושבת אני מבינה מספיק בשביל להסביר)

אבל תדמייני שיש לו לחץ פנימי, או מחשבות טורדניות או משהו בתוך הראש שלו שלא מאפשר לו להיות נוכח.

צריך לפרק את זה בזהירות ובהדרגה.

כרגע את פועלת כדי לעצור את הדבר היחיד שנותן לו שקט.

נכון הוא לא רואה אותך ולא מתנה, ולא הכנות לחג.

תארי לך שהיית סובלת מבחילות איומות, והייתה לך תרופה בהישג יד רק שהייתה גורמת לך לא להיות נוכחת 4 שעות, ובעלך היה מנסה לדבר לשכל שלך ומדבר על ההשלכות (ספויילר הוא יודע הכל, את לא מחדשת לו כלום)

כשהדבר היחיד שאת רואה זה את הגוף שלו שחוסם אותך מלהגיע לתרופה שאת זקוקה לה בכאן ועכשיו.

אל תהיי במקום המטיף הזה, אל תתפוצצי עליו, הוא לא יקשיב לך הוא רק יראה בך מפלצת שמפריעה לו בדרכו.

לא כי הוא לא אוהב אותך, לא כי הוא חושב שהוא צודק, אלא כי הוא לא מצליח לנהל את זה.

אני בטוחה שהוא אדם טוב. ויש לו מצפון שהוא פוגע בך ובמדפחה ובגללו דברים נדפקים, המצפון הזה לא עוזר לו להתגבר. הוא צריך כלים להתמודד וזה לא פשוט.

במקום לבזבז על זה אנרגיות,

תתמקדי במה שאת יכולה לעשות ולהכין. מה שאת יכולה, מצויין.

מה שלא, להרפות.

מה היית עושה אם היה מחליק ומתפנה באמבולנס? תעשי אותו דבר.

זה שאין ביטוי פיזי לקושי לא אומר שהוא לא קיים.

קחי בחשבון שיומיים חג בלי מחשב עלולים לגרום לו ליותר עצבנות.

זה יכול מצד שני להיות הזמן להתקרבות. אי אפשר לדעת.

תחבקי ותפנקי את עצמך על המקום הזה שנשארת לד במערכה על ההכנות לחג!

את מלכה וזו התמודדות סופר לא פשוטה!

❤️❤️

אחרי שהוא הודה לפני כמה שנים שהיה צופה בפורנו שהיינו בטיפול

המטפל טען שהוא לא מכור וזה פשוט דחף וכו'

מרגישה שזה אותו דבר כאן

ואני יודעת שברגע שאני יעלה את זה אני מתפוצץ

יצאתי מהבית עם הילדים

מאתמול בבוקר חשבתי על מכתב לכתוב לו לראש השנה על הדברים שאני מעריכה בו ואיך שהוא המשענת שלי ואני פשוט לא מסוגלת

וזה עצוב לי

ואני גם כועסת

חוץ מזה שאני על גלולות שנראה לי עושים לי רע ומסלימים את התגובה שלי

ואני לא מושלמת

וגם נשאבת למסך אבל לא באות צורה בכלל

יש לי את הבעיות שלי ואני מודעת והייתי בטיפול

אבל אני עצבנית

ואחרי הרבה עוגמת נפש של שניםם והרבה כסף ואנרגיה שהלכו למטפלים שונים שלא ידעו לאבחן.

לכו למטפל שמתמחה במכורים!

אם הוא מכור, הוא לא חייב להיות מכור לעוד דברים כמו פורנו, כמו שמכור לסמים לא בהכרח מכור לאלכוהול.

קשה לפעמים לקבל את זה כי זה "מסיר מעליו אחריות " כי זה לא הם זאת ההתמכרות.

ולנפגעים יותר קל להישאר בעמדת המאשים והקורבן ולא לקבל את זה שגם הוא קורבן וחולה (זה באמת מעצבן בטירוף, שהוא גם הפוגע וגם הקורבן)

אבל אם הוא מכור ונשמע ככה (אבל מי אני, תבדקו באופן מבוקר)

תהיו חייבים לעשות סוויצ' בראש ולהסתכל על התמונה אחרת.

זה לא מסיר מעליו אחריות בשום שלב ולא מצמצם את הפגיעה בך בשום שלב.

לאבחן כדי לדייק את הטיפול.

בעיני זה לא משנה אם זה התמכרות או דחף,

בשניהם יש קושי עצום להתגבר (תקראי לזה יצר הרע אם זה יותר מקובל בעינייך)

זה לא עוזר להגיד לבן אדם שעושה פעם אחר פעם את אותה הטעות שהוא טועה.

צריך להבין מה מניע אותו, איך לטפל בזה מבפנים.

ובשביל זה צריך טיפול.

אם זה היה משהו שבידיים שלך לשנות, זה היה קורה מזמן.

גם אם צריך לעבוד על קבלת אחריות ובחירה, זה מול מטפל.

תראי גם בכל נושא של אשה מוכה או כתות וכד'

יש את האבחנה המקצועית אבל יש גם סקאלה של איפה אדם מונח והאם יש לו באמת בחירה חופשית בכל רגע נתון או שלא, וצריך לעזור לו לקחת שליטה על הנושא.

למשל בטיפול באשה שסובלת מאלימות ברמה כזו או אחרת, עושים איתה המון סימולציות אז על איך להגיב.

יכול להיות שהוא צריך תרגול איך להתגבר.

מאוד קשה לי להאמין שהוא עושה את זה שוב ושוב ושוב כי לא אכפת לו או כי הוא לא מודע להשלכות או חושב שיהיה בסדר.

ויודעת מה, גם אם זה זה, עדיין עדיף שתשמעו את זה ממישהו מקצועי מאשר נקודת ההנחה שזה רק זה וסה"כ רק אם נסביר ונדבר על זה, ההתנהגות תשתנה.

אבל ברור שרק את מכירה את המצב אצלכם, אולי זה לא כמו שנשמע.

בכל אופן הרבה כוחות 🤗

נכון שאנחנו לא רוצות לכעוס בערב ראש השנה, ובטח שלא בחג, תנסי לנשום עמוק כמה שאפשר, מה שעוזר לי במצבים כאלה לדמיין שאני לבד בבית והוא במילואים/ בעבודה/ בטיול או ווטאבר , שלמעשה זה עוזר לי כי אז אני לא מצפה לכלום ממש.

גם אם לא יהיה ממש נקי ולא ממש מאכלים, תנשמי עמוק.

אבל כשיהיה לך זמן פנוי, אני אגיד לך את האמת לפעמים צריך בזוגיות לשתוק ולוותר אבל יש מצבים, כמו זה למשל, לדעתי, שאת ממש לא אמורה להבליג. לא צריך לצרוח עליו, אבל תחשבי טוב מה יכול להניע אותו לפעולה להתעורר על עצמו כי זה ממש אבל ממש לא לעניין להתנהג ככה כשיש לך אישה, בית, ילדים. לא מגיע לך חיים כאלו ולא יחס כזה. אני בטוחה שהוא לא עושה זאת מכוונה רעה , אבל את חייבת לעשות צעד שיאלץ לעשות סטופ. את מכירה אותו ואת חכמה מספיק לחשוב מה יעזור, להכנס לשתיקה ולהתעלמות זה כלי אכזרי אבל תשקלי לפעמים צריך להשתמש בכלי הזה. או להעמיד אותו בגבול שאו שהוא מוחק את המשחקים או שנרשם לטיפול ועד אז... כך וכך.

שולחת לך ים כוחות, זה ניסיון קשה מאוד בערב חג ומעליב ביותר, אני איתך❤️

חזרתי לבית והוא היה ער אמרתי לו שאני הולכת לנוח

נכנסתי לחדר ופשוט התפרקתי והוא נכנס אחרי

הוא אמר שהוא לא הלך לישון ב3 רק ב1:30 ואז קם שוב לשעה כי לא הצליח להירדם אז זה לא ששיחק עד 3 בלה בלה ( זה דפוס חוסר שלפעמים קשה לו להרדם אחר 20 דק' קם לשחק ואז ברור שלא יירדם, לא הבנתי )

הוא אמר שהוא מבקש סליחה והאם אני עדיין עצבנית

אמרתי לו אני, עצבנית ? למה ? בגלל שחשבתי שאני יקום מאוחר יותר הולך לקנות תכשיט ובמקום זה הייתי ערה מ5 ותפעלתי את כולם כשאני מנסה להשאר חזקה ושמחה ( טוב, לא הצלחתי להשאר שמחה אבל לפחות הייתי רגועה עם הילדים )

אמרתי לו שאני רוצה שאחרי החג הוא יילך לאבחון. הרי הוא בן אדם טוב יודע כמה המשחקים פוגעים בי ובזוגיות שלנו ואני חוששת שזה התמכרות כי אם לא למה הוא היה ממשיך

הוא ממש התנצל ואמר שאם זה מה שאני רוצה זה בסדר ואני יכולה להשים סיסמא למחשב כדי שאני אצטרך לאשר ( לא תודה, יש לי ילדים אני לא אמא שלך )

הציע ששבוע הבא נקנה משהו

אבל אני עדיין פגועה

והבית מסריח ואני השלמתי עם זה

יש לי אשכרה ערמות של בגדים על הרצפה,שירותים מלוכלכים וכיורות מלאים ואין בי טיפת אנרגיה

לפחות אני שומעת אותו עושה כלים עכשיו

הוא בעל טוב עוזר עם הילדים, בישולים וכו' אבל הדבר הזה גומר אותי

תזכרי במשך החג שהחיים ימשיכו אחרי

לא נגמר העולם היום.

ואחרי החג הוא יעשה איבחון ובעז''ה תגיע ישועה.

ותהיי גאה בעצמך שהובלת לזה.

ותמשיכי להיות קשובה לעצמך. זה באמת לא נעים בכלל

זה נשמע ממש התמכרות

ודבר החשוב בעיני

זה להבין

שהוא לא אוהב את זה. לא עף על זה.

יותר נשמע כמו לא ממש שולט בזה.

אז בעז''ה ילמד לשלוט.

חג שמח יקרה ♥️

הלוואי שהצער והבדידות שאת חווה יהיו לכפרת עוונות, תחל שנה וברכותיה.

אתם נמצאים בלופ שבו לכל אחד מכם יש תפקיד קבוע, הסוף ידוע מראש ומסבב לסבב המצב מסלים.

משחקי המחשב ומטלות הבית הם רק טריגר, הסיפור האמיתי הוא שלכל אחד מכם יש אסטרטגיה הפוכה להתמודדות עם הטריגר - שבאופן טרגי דוחקת את בן הזוג עמוק יותר לאסטרגיית ההתגוננות שלו.

בעלך בתפקיד הנמנע (נסוג) - כשהוא מוצף הוא נסוג מהסיטואציה לתוך משחקי המחשב, וזה עוזר לו לווסת את עצמו. הוא רגיש מאד לביקורת ממך, וכשהוא מרגיש שאת מצפה ממנו או כל דבר אחר שמטרגר אותו הוא חייב לווסת את עצמו - כמובן דרך התרחקות (ונסיגה לתוך משחקי המחשב). הוא לא כל כך טוב בלהבין את מצב הרוח שלך או מה את מרגישה וצריכה.

את בתפקיד הרודפת - רגישה מאד להתקרבות והתרחקות שלו, ולמצבי הרוח שלו. כשאת מרגישה שהוא לא איתך את חייבת לרדוף אחריו כדי להחזיר אותו שלא תישארי לבד.

יכול להיות שהוא כבר מכור בהגדרה, אני לא יודעת ובעיני זה לא מאד משנה. בעיני המפתח לשבור את הלופ הוא להתחיל להבין באיזה צורה כל אחד מאיתנו מטורגר ומדוע, ולתקשר דרך הלב ולא דרך ההתנהגות.

זה להפסיק להתייחס להתנהגות הבלתי נסבלת שלו - להעז לדבר על הבדידות שאת חווה. אבל רק מעומק הלב, מהמקום העמוק והפגיע ביותר, לא מהרציונל - מה שישר יקבל גוון של ביקורת ויחזיר אתכם ללופ.

מאד קשה ואפילו בלתי אפשרי בתוך קשר לא מספיק בטוח לפתוח את העומק הזה, שהרבה פעמים אפילו לעצמי אין מערכת יחסים איתו..

לכן ממליצה מאד על טיפול זוגי EFT.

אם הוא מכור זה משנה את כל התמונה.

למכור באופן נוירולוגי אין שליטה. מי שחווה יבין.

טיפולים למיניהם רק יגבירו את התסכול.

בדיוק כמו ילד עם קושי פיזי או מוחי שמכריחים אותו לבצע משהו שאין לו את היכולת הזאת.

כמובן אין מה לרתום את הסוסים לפני העגלה יכול להיות שהוא בכלל לא.

אבל כתבת שזה לא משנה בעינייך.

אז זה משנה מאוד.

כי זה ערב חג האנשים בחופש ולא נוסעים על הבוקר.

התור בשעה של פקקים?

שיהיה בהצלחה!!

הקטע שבעלי במאוחדת ואני כללית.

אם נלך למעבדת גבריאל הם מקבלים ישר? הם מבינים את הדחיפות?

מניחה שנגיע בזמן בסוף אבל לא רוצה שזה יפול על זה..

אבל שתדעי שכם למצוא בשערי צדק חניה זה לא פשוט...

זה בסדר גם אם לוקח קצת יותר זמן. אפילו שעתיים כנראה שיקבלו..

אין לנו תור. אמרו לנו לבוא כמה שיותר מוקדם בבוקר. זה היה די מהרגע להרגע כי טבלתי אתמול עשיתי היום בדיקת דם ואולטרסאונד והביוץ מחר כנראה אז לא רצינו לפספס..

אם מגיעים עד השעה 9 אז יחסית עוד פנוי בחניון. אחכ יותר עמוס

ושישי, מקווה שיהיה בסדר

תבדקי גם שיש לך את כל ההתחיבויות הנדרשות

כי בעלי שם.

כן

והאמת שברוב המעבדות יש גם חדר שאפשר להשתמש בו...

וחניה בטוח תמצאי בחניון התת קרקעי..

בהצלחה רבה!!

לנו אמרו שאומרים להביא תוך שעה כדי שזה יהיה בסדר שיבאו תוך שעה וחצי ואפילו שעתיים.

גם אחרי שמטפלים בזרע במעבדה יש 4 שעות שאפשר להשתמש בו. זה הרבה פחות לחוץ.

בהצלחה. ותזכרו שבסופו של דבר עם כל ההשתדלות, הסיכויים של הזרעה לא באמת גבוהים משמעותית מיחסים רגילים בהנחה שאין בעיה ידועה.

בזרע אני מניחה שזה כן מועיל..

יודעת לאיזה מחלקה בכלל מגיעים שם?

איך היה?

אני מקווה שעכשיו אתם אחרי.

חג שמח!

אחי וגיסתי נקלטו בהזרעה ראשונה

הבעיה היתה לא ידועה אצלהם הכל היה תקין 😊 בקרוב אצלך שהשנה החדשה תביא לך הריון תקין 🙏

זה הפרעת קשב

אבל לא חייב שזה הפרעת קשב.

את נהינת מהעבודה?

את מסופקת?

יש לך רקע נוסף?שאת פחות שמה דגש עליו בקשר לעבודה,כמו רגישות לבדים מסוימים רגישות לרעש?

או שאת נורא נפגעת גם מדברים?

פשוט מה שאת מתארת יכול להתאים גם לרגישות יתר hsp.

ולא מאבחנים את זה כהפרעת קשב.

דבר נוסף יכול להיות שסוג העבודה הספציפי שלך לא מתאים לאופי שלך גם אם נהינת מהלימודים שלו,ואז בפועל מה שאת עושה זה לרחף על העבודה ולא להיות בתוכה?

גם אם כשלמדתי מקצוע לא היה לי בעיה לשבת שעות ולהקשיב להרצאות?

אני בכלל לא עם קפיצים, להיפך, יושבת שעות באותה תנוחה לא צריכה לזוז, יכולה לגלוץ כל היום.

אין לי רגישות מיוחדים למגע או בדים או רעש

אני לא נהנית מהעבודה, אבל כי אני מרגישה בעיקר תסכול מההתנהלות שלי

אני חושבת שאם אוכל לחוות הצלחות, ולא רק נשיפות בעורף לדד ליינים שמתקרבים אז אני כן אוכל לחוות סיפוק.

נמאס לי מזה שאני לא מצליחה לגרום לעצמי לעבוד ולעשות דברים. בעיקר בעבודה אבל גם בבית.

אני בהייטק, אז אין לי שעות שסופר לי שעות עבודה, ואני עובדת הרבה מהבית, אז אני ביום, כשהילדים במוסדות מבזבזת זמן ואומרת אעבוד בערב כשהם ישנו, בערב פותחת מחשב ורוצה לעבוד אבל בפועל לא עושה כלום ואומרת אקום מוקדם, לא קמה מוקדם וכו וכו פשוט לופ של אי עשיה ודחיינות.

ואני לא מצליחה לצאת מזה

נסי לעבוד מהמשרד...

קצת יותר טוב, אבל המסך שלי מכוון כך שרק אני רואה אותו, אז זה לא באמת מספיק יעיל

אבל גם להיות עם מחשב מול כולם זה מרגיש לי חשוף נורא, גם כשאני עובדת ממש..

חוץ מזה שאני מחפשת פתרון שישפיע על כל תחומי החיים שלי.

מרגיש לי שאני צריכה משהו עמוק יותר.

חדשים יש השפעה על המח בדיוק כמו קשב וריכוז. אני קוראת לזה על עצמי - הרעלת מסך. קורים לי דברים דומים לשלך כשאני חשופה הרבה למסך. זה באמת פוגע ביכולת שלנו להיות אנחנו כך אני מאמינה

במקומך הייתי מבקשת מצוות המחשוב שיחסמו לך את האינטרנט פשוט לכמה ימים ותראי אם יש שיפור

אני מנסה כל מיני דברים כמו לקום להליכה של 10 דקות כל שעה וחצי למשל, או לקום לעשות משו בבית

אבל זה רק אחרי שאני עושה את העבודה

יש בזה סיפוק מטורף, להצליח לעמוד בזה ולאט לאט זה הופך להרגל ואני פחות תלויה ומושפעת מהמסך

אז סביר להניח שההפרעת הקשב לא הפריעה לך.

אבל בהחלט יכול להיות שלעבוד בזה זה כבר משהו אחר,פחות סיפוק פחות הנאה וזה דבר שגורר דבר.

לא בהכרח שזה הפרעת קשב בכלל.

זה הרבה פעמים, אולי ברוב מוחלט של המקרים, תסמין של מערכת עצבים שתקועה בבהלה גבוהה.

הבהלה לא מתבטאת כפי שהיא אמורה להתבטא - ולכן אינה מורגשת, אבל התפקוד של הגוף תקוע במצב הישרדותי וכישורי ארגון וניהול וכמובן קשב נמצאים בתחתית הרשימה, כי הגוף כרגע מצפה לתקיפת אריה בג'ונגל ולא פנוי להתרכז בכתיבת קוד..

הרבה פעמים אפשר לזהות עוד דרכים שבהן המח מנסה לשחרר את הסטרס: כסיסת ציפרניים, תנועות חוזרניות (למשל התעסקות בשיער), טיקים, תנועתיות מוגברת, הידוק לסתות ועוד ועוד.

זה מתחבר לחוויית החיים שלך?

אם כן, הפתרון לא יהיה בכיוונים התנהגותיים (ללמוד מיומנויות, להתחיל בקטן וכו'),

אלא ביצירת סביבת חיים בטוחה שתאפשר למח לאט לאט להוריד בהלה: להפחית עומס, להשקיע ביצירת מערכות יחסים בטוחות, להוסיף הנאה פעילה לחיים שלך, הרבה יציאה לטבע.

לשים לב למצב של הגוף, מתי הוא מתוח ואיפה, ולהרפות במודע. לשים לב מה בחיים שלך מעורר מתח ולנקות אותו.

מיינדפולנס מאד עוזר!

כל אלה יכולים מאד לעזור, ואולי תרצי גם לשקול טיפול טוב שיעזור לך לרדת לשורש הבהלה התקועה ולשחרר אותה.

ב''ה הלכתי לטיפול (עו''ס קלינית בגישת cbt, אני קיבלתי דרך הקופה) והשתנו לי החיים. ממליצה ממש.

מזדהה עם כל מילה

עוקבת

זה אולי קושי בקבלת החלטות שגורם לדשדוש, כי את לא בטוחה מה כדאי לך לעשות עכשיו ואז נתקעת במקום.

קשה לך בכללי עם החלטות?

ממש לא יודעת אם זה הכיוון, אבל אולי ייגע בך.

חוץ מהנקודה האחרונה זה נראה בשיוק אני

אין לי עצות, רק הזדהות

אני מאוד מזדהה עם מה שאת כותבת כי גם אני נאלצתי לפתח הרגלי "ניהול עצמי" רק כבוגרת וזה מאוד לא פשוט.

אז כאן בעיניי הדבר הנכון הוא להתחיל מצעדים קטנים, קטנטנים, בוני אמון בינך לבין עצמך.

מה אני מתכוונת?

היום כשאת מחליטה לעשות משהו, זה לא ממש קורה.

נכון?

נניח את מחליטה לעשות משימה של העבודה ובפועל נמרחת ואת עושה את זה ברגע האחרון.

כלומר כשאת אומרת לעצמך "אני אעשה כך וכך, יש בך איסה קול, מודע או לא, שמגחך לעצמו ויודע שזה לא יקרה בזמן שקבעת לעצמך (אם בכלל קבעת וזה לא נשאר באוויר).

ולכן אני קוראת לזה "צעדים בוני אמון", את צריכה להאמין לעצמך שאת תצליחי להגשים את מה שאת מבטיחה לעצמך, וזה לא משנה אם את מבטיחה לעצמך לסדר את החדר או להתקשר לקולגה מהעבודה.

ההתחלה היא בצעדים ממש ממש קטנים.

את אומרת לעצמך "עוד 2 דקות אני אקום מהספה" ובאמת לקום מהספה.

לא אחרי חמש דקות אלא שתי דקות, כי זה מה שאת החלטת.

על כל ניצחון קטנטן כזה, תרימי לעצמך.

משימות גדולות פרקי למשימות קטנות, שימי לעצמך זמן לביצוע ותתלהבי מבפנים על כל צעד קטן שקבעת לעצמ לעשות ועשית.

במשימות "גדולות" שמורכבןת מהרבה משימות קטנות אבל אפשר לעשות הכול בפרק זמן קצר, אני אוהבת לשים לעצמי טיימר, על כל המשימה או חלקים ממנה.

זה עוזר לי להתמקד ולהתעודד שזה רק עוד איקס זמן

ואני מבטיחה לעצמי שאחרי הטיימר ניקח הפסקה (ובאמת לחזור מההפסקה למשימה הבאה! אבל זה לאט לאט אחרי הרבה צעדים בוני אמון)

ותהיי גאה בעצמך על הצלחות.

אם את רוצה עזרה מקצועית, בעיניי אימון אישי יכול להתאים פה מאוד.

אה ועוד משהו, שדי סותר את השרשור הזה אבל בכל זאת... תתנתקי מכל הפורומים, הרשתות החברתיות וכו', זה שואב ברמות.

גם לזה את יכולה לקבוע לעצמך דד ליין ולעמוד בו, נגיד עד יום שני ב14:00 להתנתק מהרשתות החברתיות, בערב יום כיפור ב16:00 להתנתק מפורומים, סתם דוגמה ללו"ז כזה.

רק כותבת שאני מצאתי פודקאסט שקצת התכתב עם זה, קוראים לו אנשי הקשב ..

ועוד משהו קטן, אני רואה את זה על עצמי כמו התמכרות, ואני יודעת שלהתנקות מהדופמין שזה מייצר לוקח לפחןת שבועיים, אני גם במאבק תמידי על זה , ומחפשת פתרון. מחזקת אותך!! ושתדעי שהאשמה זה חלק מהמעגל הזה ... בזבוז זמן, אשמה ,חוסר הצלחה

הדחיינות הזאת מתבטאת בעוד נושאים בחיים?

ושרשרת אליי בטעות?

מה שעזר לי -

להיות סלחנית כלפי עצמך. זו את כרגע, רגשי אשמה ויסורי מצפון על כל יום ויום לא מקדמים. מותר לפעמים להימרח ולהיות פחות יעילים. מותר לטעות ומותר להודות שאנחנו לא יודעים משהו. זו עבודה בשינוי החשיבה, אבל זה אפשרי.

למצוא מה הזמנים היעילים שלך. כשאת כן יעילה, באיזו שעה ביום זה קורה? אצלי זה ב10-15. אני מראש לא מתחילה לשבת על דברים קשים לפני וברגע שאני רואה שעברתי את שלב היעילות אני נותנת לעצמי הפסקה ארוכה. אחר כך לפעמים יש עוד זמן יעיל, אם נחים מספיק.

לכתוב על דף את המשימות שצריך לעשות היום ולהרים לעצמך על כל משימה שסיימת. גם אם היו 20 משימות וסיימת 5, זו הצלחה. לאט לאט תלמדי את עצמך לסיים יותר משימות וגם להיות ריאלית בכמות שאפשר להספיק ביום.

לזהות מתי הגלישה היא התחמקות ממשימה, לנשום עמוק ולהגיד לעצמך "אני מתחמקת מלהתקשר לשמוליק ולכן מוסחת" ולבצע את המשימה שהתחמקת ממנה. אפילו דבר קטן כמו לנסח טיוטה לבקשה משמוליק. העיקר להפסיק להתחמק

לא מכניסה את זה הביתה בשיגרה ולכן תקוע לי בראש שזה ממש ממש לא בריא

מכירה הרבה שבהריון לא מסתדרות עם מים ומיץ כן עובד להם. נכון שזה לא בריא אבל בהריון זורמים עם מה שהגוף דורש🙂

שתיתי כל יום 3 ליטר פטל,

ואחרי תקופה נהיו לי שיניים ורודות....

יתן לך ויטמין סי

אפשר גם סודה, חלב, בירה שחורה

חליטות של תה ללא קפאין (לואיזה, אפרסק, תפוח מה שאת אוהבת) ולשתות קר.

אפשר גם לקנות תפוזים סחוט

או סיידר תפוחים - תרכיז טבעי ללא תוספת סוכר

אפ אין סכרת הריון עדיף לשתות ממותק, זה מסוכן להתייבש!

כדאי למצות עוד אפשרויות -

תה קר

חליטות

מים עם לימון

ואת עם מניעה?

קטעים שלא תכננת

אחלה מתנה לשנה החדשה

תודה על הנקודת מבט!! הייתי צריכה את זה מאוד ❤️

נכנסתי גם להריון עם התקן לא הורמונלי..

מונעת עם דיאפרגמה 😉

חשוב לעקוב שההריון בתוך הרחם ולא חוץ רחמי

הריון חוץ רחמי שכיח עם התקן

רק טוב

כאמור, דיאפרגמה 😅

אם אפשר לשאול

איך מנעת עם הדיאפרגמה?

הלכת למתאמת? השתמשת בקוטל יחד?

כי אני גם עם דיאפרגמה ורוצה לדעת מה הסיכויים שזה יקרה לי 🙃

מוציאה רק 6 שעות אחרי...

ממש מקפידה וזה עובד לי מעולה כבר כמה שנים 😉

פירטתי למטה מה השתנה הפעם 🙈

ולי בדיקות של לייף היו אמינות.

אם את אומרת שיומיים לפני איחור היה שלילי ועכשיו חיובי, זה אומר שכנראה היה ביוץ מאוחר, ואז יכול להיות שלא השתמשת מתישהן בדיאפרגמה כי חשבת שאת כבר אחרי ביוץ?

בכל מקרה, בהחלט הפתעה. בהצלחה בעיכול🩷

משתמשת בדיאפרגמה בדרך כלל עד שבוע אחרי המקווה - ואז מפסיקה

(מהיכרותי עם המחזוריות שלי, הביוץ תמיד יום יומיים לפני/אחרי המקווה)

במחזור שעבר השתמשתי בפרימולט לכמה ימים

ובמבט לאחור זה כנראה שיבש לי גם את הביוץ הבא...

קיצר טיפשי שלא חשבתי על זה מראש

אבל כנראה שזה מה שקרה 🙈