בעיניי, אין דרך נכונה להכיר, וכל דרך שמכבדת את ההולכים בה מבורכת.
אם אתה מאמין שזו דרך טובה ויעילה - למה לא לנסות להרים את זה - אם זה ילך - ילך, לא ילך -לא נורא...
להרחיב את מעגלי החיפוש זה דבר נהדר.
(מבחינה טכנית אציין שהמוצ"שים הולכים ומתקצרים...)
ועכשיו להתנגדות שלי לעניין:
א. אני חושבת שזה ממש טעות להגיע בגישה שאתה מציג, שראוי שאדם תורני יתעניין במישהי בגלל שהיא הגיעה לשיעור תורה שמיועד לרווקות זו דרך טובה וטבעית להכיר.
- אנחנו בשלב בחיים שבו אנחנו מחפשים בני זוג. ובמסגרת הנכונה, עם האווירה המתאימה, כדאי ומומלץ שתורניים יפגשו. בעיניי, תורניות של אדם מתבטאת הרבה יותר מאשר אם הוא פאסיבי ומקשיב לשיעור.
הרבה יותר מתאים בעיניי משהו כמו התנדבות משותפת - שגם זו מצווה חשובה, אבל שמאפשרת להיות אקטיביים. לדבר, לגשת, לשוחח - תוך כדי שעושים מצווה כלשהי. (ואני רוצה לומר שמהניסיון שלי, לאירועים כאלה מגיעים חבר'ה תורניים. ומכירים. ושיצאו זוגות..)
כשאני הולכת לשיעור תורה, זה בד"כ משהו שמעניין אותי, או שזה במסגרת אירוע מסוים שחשוב לי להיות (נניח אזכרה). (וכמה מהשיעורים שמעניינים אותי מעניינים גם את האדם התורני הממוצע? איך עושים שיעור שמתאים גם לאדם תורני שלמד בישיבה לא מעט שנים, ולמישהי שכנראה במקום אחר לחלוטין?)
בעיניי, להשקיע זמן של נסיעה + שעתיים וחצי (שני שיעורים של 45 דק' והפסקה של חצי שעה) בשביל נושא שלא מעניין אותי, כדי שאולי אני אמצא חן בעיני מישהו שם, ועוד באופן קבוע - זה בזבוז זמן לא יעיל, ואפרט בהמשך. אנחנו בעצם מדברים על שלב של מינגלינג שהוא די מינימלי, ואם הוא ארוך יותר, בשביל מה צריך את השיעורים האלה? זה "זמן מבוזבז" מבחינת פוטנציאל ההיכרות. (באירועים הנ"ל שכתבתי, אחד הביקורות של המשתתפים זה שלא ניתן מספיק זמן להיכרות).
בתיאור הזה, עדיף לי ללכת לישיבה שמוצאת חן בעיניי ולשבת שם שעתיים וחצי בתחנת אוטובוס ולדבר עם מי שמגיע - הרי אם הוא לומד בישיבה הוא כנראה תורני, ואם אני באה לחפש בישיבה כנראה שגם אני, אז נוכל לגלגל כמה דקות שיחה ולראות אם יש "מציאת חן" (ובטח אתה מכיר סיפורים על אנשים שהכירו באוטובוס). ובין לבין, כשאף אחד לא מגיע, להקשיב לשיעור באוזניות.
אני מנסה לומר שנשמע שאתה מסכים איתי שהאקטיביות זה החלק הרלוונטי ולא הפאסיביות, ואני אומרת - תעשה שהעיקר הוא אקטיבי. המטרה *כאן* היא לא להרבות לימוד תורה בקרב ציבור הרווקים. המטרה היא להכיר, ועל זה צריך לשים את הדגש.
ב. אני ממש לא חושבת שזה יהיה "הכי טבעי שיש". בסופו של דבר, אם אני מבינה אותך נכון, בזמן השיעור אפשר להתבונן מסביב (כי אין מחיצה), ולהחליט אם יש מישהי שאיך שהיא נראית מוצאת חן בעיניי (שכולל בתוכו איך היא יושבת ומקשיבה\מסכמת\מתעפצת\מציצה בטלפון?). ואז יש הפסקת קפה, וכנראה שרוב האנשים מתביישים לגשת אחד לשני, אז אתה עומד ומתבונן איך היא מגישה לעצמה מרק, או מכינה כוס קפה, ומדברת עם החברה שלה (ואז עוד יותר לא נעים לגשת, כי יש שתיים!), ואולי מנסה לצלם תמונה שלה כדי לשאול מישהו אח"כ עליה. (ולמה "קופידון"? איך מונח יותר מתאים לתרבות שלנו?).
איך אתה מצייר את זה כמשהו טבעי? שאני ארגיש שלא בוחנים אותי? במיוחד אם אתה מכריז על זה כשיעורים שמיועדים להיכרות, כי אז בהגדרה מי שמגיע זה אנשים רווקים - ואז גם התירוץ של שיעור תורה לא רלוונטי - כי אם לא הייתי רווקה, לא הייתי מגיעה, כמו שלא הייתי מגיעה למפגש פו"פ אם אני יוצאת עם מישהו - ורווקים שהולכים לבחון אותי.
ג. במילים אחרות:
אם מישהו מגדיר את עצמו כאדם תורני, שחי וגדל בסביבה נפרדת, ולא מעוניין להשתתף בפעילות מעורבת שמטרתה מכוונת להיכרות - (ובחלט יש כאלה, גם כאן, @לאצעיר אולי בסביבה ויוכל להגיד את דעתו) -
אני לא רואה למה שהוא ישתתף בשיעורים האלה.
אני לא רואה מה היתרון שלהם על פני מפגש פו"פ שמיועד לאוכלוסיה תורנית. ההיפך, בעיניי יש בהם חסרונות.
ד. אני מכירה כמה מסגרות כאלו שכבר קיימות, שדומות למה שתיארת אבל קצת שונות. עיקר השוני זה שזה לא מוגבל לרווקים ולרווקות, אלא מוגדר כשיעורים לצעירים ולצעירות. זה לא מוגדר כשיעור למטרת היכרות (שזו בעצם ההתנגדות הגדולה שלי).
בירושלים, לדוגמה, אפשר למצוא כל מיני דברים כאלה - חלקם עושים יותר "לימוד" מאשר "שיעור", שמאפשר לאנשים להיות יותר אקטיביים. באוניברסיטת בר אילן, יש בשלושה ערבים שיעורים שונים שבניגוד לשיעורים במהלך היום שנפרדים בין המכון הגבוה לתורה ולמדרשה, מעורבים, כולל כיבוד וכו' - ואני מאמינה שחלק מהמטרה שלהם זה ליצור מפגשים בין צעירים וצעירות בצורה שהיא יותר טבעית ובאווירה תורנית. (ואולי כדאי לנסות לפנות למארגנים של מסגרות כאלו ולהתייעץ איתם).
אישית, אציין שמעולם לא שמעתי על זוג שנפגש בשיעור תורה משותף. (כמובן שזה לא אומר כלום, זה רק ההיכרות שלי). בבר אילן, מלבד השיעורים הנ"ל (שאני לא חושבת שבמוצהר המטרה שלהם זה ליצור היכרויות, אבל אני חושבת שזה חלק ממה שעבר בראש כשהם קיבלו החלטה לעשות אותם מעורבים) - יש שדכניות, שמטרתן לעזור בשידוכים בין הסטודנטים לסטודנטיות.
ליבי איתך, באמת שלא כולם מוצפים בהצעות. וכבר מרגישים שמיצינו כבר את כל המעגלים האפשריים. פעמיים. ואנחנו מחפשים להיות אקטיביים, ליצור הצעות, למצוא מישהו רלוונטי.
ואני רוצה לנסות להציע בעדינות -
לנסות משהו שלא ניסית עד היום. לברר טוב טוב מה מתאים לתפיסתך התורנית, לברר מה בדיוק הדברים כוללים, ולעשות משהו קצת אחר.
אולי זה כולל לפנות לשדכן, אולי להירשם לאתר. לאפליקציה. למיזם. להשתתף במפגש פו"פ. לפרסם סטטוס עם כרטיס. לחזור לקשר עבר.
