עדין...

כי אם זה יהיה סחבקיה לא הייתי בא ואם זה נפרד לגמרי זה מאבד את הפואנטה

תחשבו מה הקונספט ולאיזה קהל יעד/ גיל זה מכוון

צריך פתרונות יצירתיים, לדוג' 

שיהיה פינת כיבוד שווה לפני השיעור במקום שכולם ירגישו בנוח לגשת לשם,

לא סחבקיה בכלל, 

שיעור תורה עם רבנים ישיבה נפרדת בלי מחיצה.

יהיה מקום עם כיבוד בכניסה, מזמין, ובסוף עיקר העבודה היא של האנשים עצמם יכולים לגשת או לשלוח משהו, או לברר ולסגור מעגל אחכ.

וגם זה הולך להיות על בסיס שבועי, מה שיכול לאפשר מפגשים חוזרים.

זה כמעט הופך את זה משיעור לפעולה בבני עקיבא

כתבת בהתחלה שכל המפגש הוא בבין לבין לפני ואחרי.

חשבנו שאם הישיבה נפרדת,כסאות בשני צדדים שונים של האולם  

ויש שיעור עם רב, זה ממש לא יהיה כמו בני עקיבא. 

בבין לבין, אז לא יודע

אני גם הייתי מתביישת... 

אולי אם יהיה מישהו ידוע שהוא המתווך הצד שלישי כזה, שאם מישהי מעוניינת במישהו או הפוך אז פונים אליו והוא יוצר קשר מאוחר יותר. לא באותו רגע וזה.. חייב להיות משהו מסודר...

גם על זה חשבנו, 

ויהיה משהו שיעבור בין כולם באלגנטיות ויציג את עצמו כקופידון- זה שאפשר לפנות אליו כדי לברר על משהו/י או להעביר לו משהו דרכו.

ננסה להביא גם זוג נשוי ככה יהיה הכי נוח לכל צד, לפנות דרכם.

מרגיש לי מאוד מוזר לפנות ולהתעניין במישהי שלא דיברתי איתה ואני לא מכיר אותה

למה שאני אפנה בשביל מישהי

אני לא מכיר אותה ולא יודע עליה כלום

על סמך מה?

יש קצה חוט - אז בודקים

איזה קצה חוט יש כאן?

מבחינתי כבר יותר יעיל להשתדך בצורות אחרות

אני מאמינה במציאת חן ובזה שאפשר לראות קצת לפי סגנון לבוש. 

אבל ברור שזה רק ההתחלה ואח"כ מבקשים פרטים, זה לא מחייב כלום. לא שישר קופצים לקשר.

טיפה מוזר לי אבל נשמע הגיוני על פניו

1. זזה הולך ליות שבועי ככה יכל לוויצר מהו ששמעבר למראה.

2. אני חושב שמציאת חן ומשהו/י ששמגיע לשיעור תורה זה בסיס טוב מאוד לבירור.

3. זה עלה בעיקר כדי לפתוח כיוונים מעבר להצעות שיש לכל אחד, לרוב האנשים יש הצעות ממקום מסויים, יש המון רווקים ורווקות ממקומות שונים שיכולים להתאים וסתם אין את מה שיקשר בניהם בחיים. בתקווה שזה יצליח להביא מגוון של אנשים ממקומות שונים שהמכנה המשותף שלהם הוא תורני יש לזה יתרון גדול בעיניי. 

שני אנשים עם לבוש מעניין ורקע תורני, יאללה פגישה נחמדה עם כוס תה או קפה.

ממתי זה ניהיה לא בסדר לדבר על דברים חשובים בצניעות במקום ציבורי?

ואולי, בכלל החברה שלה היא זאת שמתאימה לך?

לקפוץ לקשר ולחתונה או כל מיני חלומות אלו או אחרים.

הבעיה המרכזית היא שקשר בסיסי של בני אדם נהפך לדבר "אסור" או "בעייתי".

אני לא יודע האם זה קשור לתפיסה זאת או אחרת של קבוצות מסויימות ביהדות אבל קשר בין בן לבת הוא דבר בריא.

ואני מחזק את ידי העוסקים במלאכה.

אני מדבר על אינטראקציה...

באופן כללי גם לידידים יש מקום מסויים, אם כי לדעתי לרוב האוכלוסיה הדתית זה לא ישב טוב.

איזה ערך מוסף אתה רואה באינטרקציה שאינה תכליתית, בין גברים לנשים שאינם נשואים?

יש אנשים שלא מבינים את החשיבות והערך של קשר בסיסי בין שני בני אדם.

לצערי גם יש רבים שלוקחים כל קשר ישר למקום נמוך..

יש צד חברתי חשוב בקשר בין כל בני האדם, אם זה לא מובן אז לא אוכל להסביר זאת.

נגיד שכנים, אחים של חברות שלי, אנשים שעובדים איתי, אפשר לדבר איתם שיחות הוואי כאלה בשביל אוירה טובה. אבל ממש להתחיל קשרים בלי סיבה..? לא בעד. הלכתית קשר כזה צריך להיות תכליתי. אפשר לדון רק על הדקויות של מה לצורך וכמה... 

למה בפרקטי אתה מתכוון בהקשר של השרשור? 

צריך לראות איך לעשות את זה נכון, שמצד אחד לא יהיה מעורבב, ומצד שני שלא יהיה נפרד ככה שיאבד את הפואנטה.

אני מוכן להצטרף לעזור אם יש צורך.

ישר כל גדול!

זה באמת כל האומנות פה.

המטרה שלנו שזה יראה וככה גם תהיה האווירה, של שעורי תורה לכל דבר ועניין כמו בכל מקום אחר. שיהיה הכי טבעי שיש. כדי שלאנשים יהיה נוח להגיע בי שרגישו שבוחנים אותם או שהם צריכים להציג את עמם כל רגע.

לגבי הצניעות ברמה הכללית זזזהצנוע ששיור תורה ישיבה נפרדת. ברמה הפרטית לשם חתונה מצווה על אחד לפעול, אנחנו ננסה כמה שיותר לאפשר את  זה.

למה 2 שיעורי תורה ולא די באחד? 

בכל מקרה חזק ואמץ. כל יוזמה מבורכת!.

בהפסקה שמכנים את הקפה מכירים ..

כי זה בהפרדה כמובן.

לפי מה שאתם מתארים השיעור תורה הוא רק תירוץ, מי שדוס באמת הולך לשיעור רק בישביל התורה. לא בישביל ההצצות והרמיזות.

תחליטו אם אתם כאלה או סתם ביישנים באצטלה של תורה. אני הולך לשיעורים של הרב ורשבסקי וזה ישיבה מעורבת נהנים מהשיעור וגם מהאפשרות של שיח ולהכיר, אין מסכות

גם שיעור תורה וגם להכיר. אצלך השיעור תורה הוא קצת על הדרך ואולי אפילו מצווה הבאה בעבירה.

יש מרחק מלהציץ קצת כדי לראות אם יש מישהו שיכול להיות מתאים לבין שמישהו יכול להסתכל על מישהי כל השיחה!

אני אישית מרגישה ממש לא בנוח בישיבה מעורבת. 

איך אפשר ככה להתרכז בשיעור תורה... 

שאין מחיצה בשיעור שהם מתכננים, ככה שגם שם עלולים לנעוץ מבטים ארוכים רק שזה יותר מרחוק.

מעריך את זה שלא נוח לך זה מעיד על צניעות, ושוב זה מתחבר למה שכבר אמרתי אם באים לשיעור תורה אז זה רק בישביל זה אם זה בישביל לחפש מועמדים אז לקחת בחשבון שיכולים להיות מצבים לא נעימים של נעיצות וכו

לא לרקוד על 2 החתונות ולהגיד שזה לא מכובד שמסתכלים (לא מכוון אלייך אלא כללי)

יש פה גם זיכוי של הרבים בשעורי תורה, כה אנשים לומדים תורה במוצ"ש? ולכן יש גם שני שעורים. 

וגם כמובן שרוצים לאפשר הזדמנויות להקמת בתים, בעיניי מצווה לכל דבר. 

מי שיסתכל בצורה לא צנועה זה שלו... גם ברחוב הוא יעשה את זה.

מי שיתעניין לשם שמים, והיה וזה שכרנו...

הם לא אוהבים ללכת לערב פנויים פנויות רגיל, ושיעור תורה נותן להם מרחב נוחות לפגישות.  והם לא רוצים שיעור מעורב, זה לא נעים להם. וגם מי שדוס באמת גם מחפש להתחתן, לא רק לשמוע שיעורי תורה. 

לייצר הזדמנויות. אני מבין תכיוון ואני ממש מעריך תרצון הטוב לעזור, אבל חושב שכדאי לעשות את זה בדרכים אחרות

@יעל מהדרום ואני יצאנו לארוע כזה לפני עידן ועידנים.

ונכנסים בפתחים נפרדים... תמצא משהו יותר לשם הדבר. זה קצת לשחק מחבואים בכדי לפגוש בנות. לא נראה טוב. ישבו בשיעור בכדי שיגמר כבר. ואם יהיה מעניין להיפגש לא יגיעו לשיעור. לא משהו. 

לערב פנויים פנויות רגיל, הרבה לא יגיעו גם כי פחות צנוע וגם כי יש אווירה לא נעימה ולא טבעית. 

המטרה שלנו שאנשים ירגישו הבי בנוח שאפשר, כמו שהם הלכו לשיעור תורה רגיל.

קהל יעד של רווקים ורווקות תורניים שבאים כדי להכיר.

בשיעור תורה רגיל אין לך את זה.

אם זה יהיה ערב פו"פ רגיל עם סבב ולא ידע מה הקהל יעד הזה לא יגיע.

לאייל גולן בבלומפילד

אמרתי לה בחלומות הלילה

אבל תאמת שהלוואי שהייתי יכולה

כזה: "אפשר להיות חילונית ללילה אחד?"

בשביל זה ובשביל לרכב על אופנוע

ולמה כל היום אנשים מרימים גלגל מה נהייה? אפילו עם קורקינטט דיי שכחתם איך לנסוע נורמליי

קודם כל אשרייך ! מעריך אותך מאוד על זה שזה קו אדום מבחינתך. (לא מפתיע למען האמת)

חח וכן אני חושב שלכל שומר מצוות המחשבה הזו עברה לפחות פעם אחת בחיים..

רק ליום אחד חחח ..

אבל מעניין שזה התחביב שלך.. אופנועים. בת שאוהבת אופנועים.. מעניין.

חחח כן אנשים אוהבים להראות את כישורי הרכיבה שלהם.. יש כאלה שזה גם בא עם קולות של צפירה

חושבים שהם הפכו למכונית.

זה לא תחביב שלי, זה פשוט נראה כיף. 

תודה... זה קו אדום בעיקר מהבחינה של חילול ה', אני ארגיש צבועה ללכת לשם כשאני לבושה בבגדים שמעידים שאני מאמינה במשהו אחר. לא מאמינה בדיעבד. מאמינה על מלא.

גם, אני גיליתי, שהאהבה היא דת. הרבה אנשים במקום לסגוד לה' סוגדים לאהבה. וחצי מהשירים זה ככה (יש כאלה שבמיוחד) מרגיש קצת כפירה. אבל זה קשה אין מה לומר... זה דרגה גבוהה להתעלות מעל הרגשות... קיצרר לפחות מישהו פה אחד נורמלי בטעם בשירים חחח

הוא היה רוצה אבל הוא זייפן ומרחם על מי שסביבו - לקראת נישואין וזוגיות

אם את שואלת כמה אנשים שחזרו משם.. הם תמיד מדגישים שהכל תלוי באהבה וזה היה המסר.. אז.. אולי זה משתלשל ככה לעולם בצורת שירים 🙃

גם בזוהר כתוב שיש בשמיים היכל שנקרא ״אהבה״ .. ובכלל עניין האהבה מופיע הרבה בתורה כמו ואהבת את ה׳ או ואהבת לרעך כמוך.. 

וכן יש לנו טעם נורמלי בשירים, לי ישנה תחושה שזה לא הדבר היחידי שבו אנחנו יותר נורמלים. 🤣🤣🤣

אהבה זה באמת דבר גבוה

אבל... "דייג. אוהב דגים?"

תראה את זה

וגם ראיתי סרטון נוסף שלו פעם שאומר שכל האהבות האחרות שיש לאדם חוץ מאהבת ה' נקראות "אהבות נפולות"... (הוא כמובן לא היחיד שמדבר על זה)

הרי הן סוקרות ובוחנות מהקומה למעלה ואז מקדמים עניינים דרך צד ג בצורה דוסית.

אני מנסה להבין מה הלו"ז אתכם, כולם באים בישביל להכיר ופשוט שמים רב כמו עציץ שידבר כדי שהסיטואציה תראה צנועה יעני?

אם זה מבחינתך כמו כל שיעור ואתה מעדיף ערב פו"פ רשמי עם סבבי היכרות, אז לך על זה...

אני חושב שיש הרבה שלא היו מגיעים לערב כזה אבל לשיעור, שזה רק הסאבטקט שלו כן. 

וזה מה שנסיתי לבחון פה בפורום...

שמנסים... ואני מצטרפת למה ש @תפוחית 1 כתבה להתייעץ עם רב.. כדאי מאד

ולגבי רב, לא יודע מה זה רב שמקובל על כולם.

רבנים יבואו להעביר שעורים. אני חושב שיעורי תורה במוצ"שכשלעצמו זה מבורך.

ואם זה יצליח לעזור לפתוח פתחים עהיה וזה שכרנו.

אבל להיות פתוחים לכך שאם שואלים ונונתנים פתרון קצת שונה אז פועלים לפי זה 

ואם יתן את ברכת הדרך לכו על זה 

מאמינה שכמו כל דבר יהיה כאלה שיתחברו יותר וכאלה שפחות

זה כן מצריך אומץ ממי שערב פופ פחות בסגנון שלו.

אישית לא בטוחה שהייתי הולכת

אבל באמת נשמע שפותר כמה חסרונות שיש בערבי פו"פ מבחינת דוסים 

כאילו כל אחד יודע שמסתכלים עליו

אני גם לא ידע מה זה מסתכלים,

זה הזדמנות למפגש, עם בחור/ה דוסים שבאים לשיעור תורה, מציאת חן אני חושב שזה דבר גם מבורך וחשוב. 

וברור שזה לא מספיק וצריך גם לברר.

זה נסיון לפתוח עוד אפשרויות... אם באמת לא יזרמו עם זה אז נרד מזה.

אני אישית חושב שלא מתאים לקבוע על פי מראה 

חיצוני אם בחורה מתאימה לך או לא. לא מכירים 

אישיות של בנאדם במבט של רגע.

עכשיו אם יצא מקרה שראיתי ואתה חושב שמתאים סבבה תפנה ותברר אם מתאים. אבל להפוך את זה למיזם שידוכים לא ראוי ולא נכון 

כך בחשבון שהדור הזה יותר מתוסבך בנפש ובחיבור אחד לשני מדורות קדומים שהיו נפגשים כמה פגישות או מחללים בכרמים ומתחתנים. 

אבל אני חושב שתורניות- להגיע מוצ"ש לשעורים וללמוד ומציאת חן זה בהחלט משהו, ברור שעל האישיות צריך לברר.

הריווח הוא בעיקר שזה מאפשר לך להגיע לבחור/ה שלא הייתה מגיע אליהם דרך הצעות אף פעם, כי הם לא קשורים למעגל המציעים שלך.

חוץ מזה שאני לא יודע מה עם כולכם אבל לא לכולם יש שפע של הצעות כל הזמן, אני מכיר הרבה שאין להם. וכאן אני חושב שזה חשוב.

בעיניי, אין דרך נכונה להכיר, וכל דרך שמכבדת את ההולכים בה מבורכת.

אם אתה מאמין שזו דרך טובה ויעילה - למה לא לנסות להרים את זה - אם זה ילך - ילך, לא ילך -לא נורא...

להרחיב את מעגלי החיפוש זה דבר נהדר.

(מבחינה טכנית אציין שהמוצ"שים הולכים ומתקצרים...)

ועכשיו להתנגדות שלי לעניין:

א. אני חושבת שזה ממש טעות להגיע בגישה שאתה מציג, שראוי שאדם תורני יתעניין במישהי בגלל שהיא הגיעה לשיעור תורה שמיועד לרווקות זו דרך טובה וטבעית להכיר.

 - אנחנו בשלב בחיים שבו אנחנו מחפשים בני זוג. ובמסגרת הנכונה, עם האווירה המתאימה, כדאי ומומלץ שתורניים יפגשו. בעיניי, תורניות של אדם מתבטאת הרבה יותר מאשר אם הוא פאסיבי ומקשיב לשיעור.

הרבה יותר מתאים בעיניי משהו כמו התנדבות משותפת - שגם זו מצווה חשובה, אבל שמאפשרת להיות אקטיביים. לדבר, לגשת, לשוחח - תוך כדי שעושים מצווה כלשהי. (ואני רוצה לומר שמהניסיון שלי, לאירועים כאלה מגיעים חבר'ה תורניים. ומכירים. ושיצאו זוגות..)

כשאני הולכת לשיעור תורה, זה בד"כ משהו שמעניין אותי, או שזה במסגרת אירוע מסוים שחשוב לי להיות (נניח אזכרה). (וכמה מהשיעורים שמעניינים אותי מעניינים גם את האדם התורני הממוצע? איך עושים שיעור שמתאים גם לאדם תורני שלמד בישיבה לא מעט שנים, ולמישהי שכנראה במקום אחר לחלוטין?)

בעיניי, להשקיע זמן של נסיעה + שעתיים וחצי (שני שיעורים של 45 דק' והפסקה של חצי שעה) בשביל נושא שלא מעניין אותי, כדי שאולי אני אמצא חן בעיני מישהו שם, ועוד באופן קבוע - זה בזבוז זמן לא יעיל, ואפרט בהמשך. אנחנו בעצם מדברים על שלב של מינגלינג שהוא די מינימלי, ואם הוא ארוך יותר, בשביל מה צריך את השיעורים האלה? זה "זמן מבוזבז" מבחינת פוטנציאל ההיכרות. (באירועים הנ"ל שכתבתי, אחד הביקורות של המשתתפים זה שלא ניתן מספיק זמן להיכרות).

בתיאור הזה, עדיף לי ללכת לישיבה שמוצאת חן בעיניי ולשבת שם שעתיים וחצי בתחנת אוטובוס ולדבר עם מי שמגיע - הרי אם הוא לומד בישיבה הוא כנראה תורני, ואם אני באה לחפש בישיבה כנראה שגם אני, אז נוכל לגלגל כמה דקות שיחה ולראות אם יש "מציאת חן" (ובטח אתה מכיר סיפורים על אנשים שהכירו באוטובוס). ובין לבין, כשאף אחד לא מגיע, להקשיב לשיעור באוזניות.

אני מנסה לומר שנשמע שאתה מסכים איתי שהאקטיביות זה החלק הרלוונטי ולא הפאסיביות, ואני אומרת - תעשה שהעיקר הוא אקטיבי. המטרה *כאן* היא לא להרבות לימוד תורה בקרב ציבור הרווקים. המטרה היא להכיר, ועל זה צריך לשים את הדגש.

ב. אני ממש לא חושבת שזה יהיה "הכי טבעי שיש". בסופו של דבר, אם אני מבינה אותך נכון, בזמן השיעור אפשר להתבונן מסביב (כי אין מחיצה), ולהחליט אם יש מישהי שאיך שהיא נראית מוצאת חן בעיניי (שכולל בתוכו איך היא יושבת ומקשיבה\מסכמת\מתעפצת\מציצה בטלפון?). ואז יש הפסקת קפה, וכנראה שרוב האנשים מתביישים לגשת אחד לשני, אז אתה עומד ומתבונן איך היא מגישה לעצמה מרק, או מכינה כוס קפה, ומדברת עם החברה שלה (ואז עוד יותר לא נעים לגשת, כי יש שתיים!), ואולי מנסה לצלם תמונה שלה כדי לשאול מישהו אח"כ עליה. (ולמה "קופידון"? איך מונח יותר מתאים לתרבות שלנו?).

איך אתה מצייר את זה כמשהו טבעי? שאני ארגיש שלא בוחנים אותי? במיוחד אם אתה מכריז על זה כשיעורים שמיועדים להיכרות, כי אז בהגדרה מי שמגיע זה אנשים רווקים - ואז גם התירוץ של שיעור תורה לא רלוונטי - כי אם לא הייתי רווקה, לא הייתי מגיעה, כמו שלא הייתי מגיעה למפגש פו"פ אם אני יוצאת עם מישהו - ורווקים שהולכים לבחון אותי.

ג.  במילים אחרות:

אם מישהו מגדיר את עצמו כאדם תורני, שחי וגדל בסביבה נפרדת, ולא מעוניין להשתתף בפעילות מעורבת שמטרתה מכוונת להיכרות - (ובחלט יש כאלה, גם כאן, @לאצעיר אולי בסביבה ויוכל להגיד את דעתו) - 

אני לא רואה למה שהוא ישתתף בשיעורים האלה.

אני לא רואה מה היתרון שלהם על פני מפגש פו"פ שמיועד לאוכלוסיה תורנית. ההיפך, בעיניי יש בהם חסרונות.

ד. אני מכירה כמה מסגרות כאלו שכבר קיימות, שדומות למה שתיארת אבל קצת שונות. עיקר השוני זה שזה לא מוגבל לרווקים ולרווקות, אלא מוגדר כשיעורים לצעירים ולצעירות. זה לא מוגדר כשיעור למטרת היכרות (שזו בעצם ההתנגדות הגדולה שלי). 

בירושלים, לדוגמה, אפשר למצוא כל מיני דברים כאלה - חלקם עושים יותר "לימוד" מאשר "שיעור", שמאפשר לאנשים להיות יותר אקטיביים. באוניברסיטת בר אילן, יש בשלושה ערבים שיעורים שונים שבניגוד לשיעורים במהלך היום שנפרדים בין המכון הגבוה לתורה ולמדרשה, מעורבים, כולל כיבוד וכו' - ואני מאמינה שחלק מהמטרה שלהם זה ליצור מפגשים בין צעירים וצעירות בצורה שהיא יותר טבעית ובאווירה תורנית. (ואולי כדאי לנסות לפנות למארגנים של מסגרות כאלו ולהתייעץ איתם).

אישית, אציין שמעולם לא שמעתי על זוג שנפגש בשיעור תורה משותף. (כמובן שזה לא אומר כלום, זה רק ההיכרות שלי). בבר אילן, מלבד השיעורים הנ"ל (שאני לא חושבת שבמוצהר המטרה שלהם זה ליצור היכרויות, אבל אני חושבת שזה חלק ממה שעבר בראש כשהם קיבלו החלטה לעשות אותם מעורבים) - יש שדכניות, שמטרתן לעזור בשידוכים בין הסטודנטים לסטודנטיות.

ליבי איתך, באמת שלא כולם מוצפים בהצעות. וכבר מרגישים שמיצינו כבר את כל המעגלים האפשריים. פעמיים. ואנחנו מחפשים להיות אקטיביים, ליצור הצעות, למצוא מישהו רלוונטי.

ואני רוצה לנסות להציע בעדינות -

לנסות משהו שלא ניסית עד היום. לברר טוב טוב מה מתאים לתפיסתך התורנית, לברר מה בדיוק הדברים כוללים, ולעשות משהו קצת אחר.

אולי זה כולל לפנות לשדכן, אולי להירשם לאתר. לאפליקציה. למיזם. להשתתף במפגש פו"פ. לפרסם סטטוס עם כרטיס. לחזור לקשר עבר.

אני אישית מסכים, אני בעד התנדבויות כאלה ביחד. וגם הייתי הולך, אני פשוט לא מכיר דברים כאלה של רווקים רווקות תורניים. 

לצערי, לפחות ממה שאני ראיתי הבנות התורניות פחות נמצאות שם כי זה מעורב. 

הדבר היחיד שני מכיר שדומה למה שתארת זה מחנות של בני עקיבא, וגם לשם הרבה דוסות לא ילכו, וזה בעיקר צעירים עד 25.

שעורי תורה על בסיס שבועי אני חושב שזה כן משהו שיכול באמת להביא את כל הדוסים והדוסות שלא ילכו לערבי פו"פ או מסגרות יותר אקטיביות, אותם אני רוצה להביא.

הפלאייר שנוציא בראשון,יהיה פלאייר כמו של כל ערב עם שעורי תורה בלי שום אזכור של רווקים ופו"פ. נשתדל להביא רבנים מוכרים ששידברו על עניינים שנוגעים בהרבה אנשים או ענייני דיומא או משהו שקשור לבניין הבית או לחגים. ככה שגם בלי קשר יהיה מעניין וטוב לאנשים.

על הדרך, וזאת גם הסיבה שבתור מארגן אני עושה את הערב הזה, אני חושב שזה פתח טוב מאוד לחבורים בין אנשים, שאחד יכולים להרחיב את ההצעות  ושתיים אני ממש לא רואה בזה דבר שלילי יכולים לתת הזדמנות למשהו להתחיל עם משהי או להפך כי היא מצאה חן בעיניו. 

אני מבין שיש פה הרבה שזה שום דבר בעינהם, אבל בעיני מציאת חן של מפגש חי היא הרבה מעבר למראה כמו בתמונה, אלא משהו יותר אמיתי וחשוב שאני ממש לא מזלזל בו. הרבה זוגות הקימו ככה בתים.

יכול להיות שזה באמת לא יצליח, אבל אני לא רואה דרך אחרת מעבר להצעות מחבר או שדכן או מיזם שאת כולם אני מכיר, שתביא את הדוסים.

יש שיטענו שאדם שהולך למקום שמאפשר פתח לחיבור בין נשים ואנשים, בהגדרה, אינו תורני.

ולכן, לא משנה אם תלביש את זה בהתנדבות, שיעור תורה, טיול או כל דבר אחר - אם אתה הולך לשם, אתה לא תורני.

(אציין שלהגדרתי זה לא כך, וגם בעיני ראיתי אנשים שמגדירים את עצמם כתורניים נוכחים באירועים כאלה ואחרים שהשתתפתי בהם. גם מעל גיל 25. גברים ונשים. 

זה כמובן לא אומר שיוזמה נוספת בתחום היא מיותרת, ואין מה להפסיד בלנסות, ואשריך שאתה אקטיבי בעניין.)

כתבתי שגם אני הייתי הולך לשם בעצמי, אני חושב שאם הולכים לשם כדי לחפש אישה ומתנהלים בצניעות זה מבורך. 

הבעיה שלי שהרבה בנות תורניות שאני מכיר ושהכרתי במהלך הרבה פגישות, תמיד אמרו שהן לא היו הולכות למקומות האלה כי זה מעורב. ולא מתאים מבחינתן. אותן אני מנסה להביא. אני טוען שרוב הדוסים לא היו באים למשהו מעורב יותר.

שתניב יותר הצעות (כי אנשים יכירו חברים חדשים ונשים יכירו חברות חדשות), שתקל מהבדידות והיאוש שמפריעים מלהתקדם, שתעזור בהתמודדות ובהתקדמות הרוחנית. וכמובן עצם כך שהבסיס הוא תורה וממנו יוצאים תרתי משמע.

רק חשוב:

1. שהשיעורים יהיו רק עם מחיצה. כדי לא לתת הרגשה לא נעימה, בפרט לבנות. כדי לשמור על אווירה תורנית מתאימה. וגם כי זה שיעור תורה שקודם כל צריך להיות שיעור תורה ולא אמצעי למשהו אחר.

2. להביא רבנים רלוונטיים לציבור הספציפי הזה. ובעז"ה שיצליח ותביאו גם רבנים אורחים מוכרים ומתאימים מדי פעם.

3. שחלק מהשיעורים יהיו עם רבנים שמבינים בתחום וישלבו תוך כדי השיעור עצות מתאימות, הכוונה, וכדו'.

4. אולי כדאי גם שהקונספט של השיעור לא יהיה הרצאתי מדי, אלא עם שותפות מסויימת של הנוכחים.

צריך גם לא לראות את העניין כמשהו מלאכותי שיוצר הצעות, אלא כבניה של משהו יסודי ואמיתי, מסגרת נצרכת ונכונה, שההצעות יגיעו ממנה באופן טבעי. ואז זה יהיה משהו שימשיך גם אחרי שאתם תתחתנו עם אנשים חדשים ואחראים חדשים בעז"ה.

לסיכום, זה רעיון מעולה לדעתי. רק לשמור על המסגרת תורנית, מכבדת ונותנת הרגשה נוחה, ומזה תבוא ההצלחה בעז"ה. 

יישר כח גדול!

כל הרעיון מאוד מוזר בעיני. לעשות ערב פנויים פנויות לאנשים שזה לא מתאים מתאים להם, אז מסווים את זה עם שיעור תורה ומצמצמים למינימום את הזמן המעורב עד שלא יהיה בכלל זמן כזה.

כבר עדיף להכיר דרך שדכנים וזהו  אם הטענה היא שכל הקונצפט של התחלות והתעניינות על בסיס מראה לא מתאים.

והוספתי שלדעתי זה הרבה יותר מתחליף לערב פנויים פנויות.

אם אתה מרגיש שאתה רוצה להתחתן כדי לתת ולהוסיף טוב, או כדי לקבל

מרגישים את זה שונה

גם לרצות לתת שאין לך למי זה כמו צמא, אבל אחר

מצטרפת להרמוניה בשאלתה כדי להבין יותר.

ורק אומר שעלתה לי מול זה זו המחשבה שאנחנו לא פועלים רק עם מידה אחת במערכות במציאות, ובפרט במערכות יחסים, אלא עם מכלול שילובי המידות (מה שאנחנו פוגשים לאורך ספירת העומר).

ובהקשר הספציפי של נתינה, חלק מהעניין הוא הלמידה להשפיע על האחר גם מתוך הקשבה ליכולת ההכלה שלו ולכלים שלו. ואפילו יותר מזה, להקשיב לרצון שעולה ממנו כדי להיות מדוייקים יותר.

צריך שם יכולת התגמשות ותנועה דרך מכלול המידות המתגלות במציאות באופנים שונים.

מכיוון שזכיתי שגמלו איתי חסד התחדד לי ההבדל.

נראה לי שניתן להבין את הרעיון מהמקור המפורסם בנושא בדברי הרב דסלר:

"הורגלנו לחשוב כי הנתינה לתולדת האהבה, כי לאשר יאהב האדם- ייטיב לו. אבל הסברה השניה היא, כי יאהב האדם את פרי מעשיו, בהרגישו אשר חלק מן עצמיותו בהם הוא- אם בן יהיה, אשר ילד או אימן, או חיה אשר גידל, ואם צמח אשר נטע, או אם גם מן הדומם, כמו בית אשר בנה- הנהו דבוק למעשי ידיו באהבה, כי את עצמו ימצא בהם… כי כך שנינו במסכת דרך ארץ זוטא (פ"ב) 'אם חפץ אתה להידבק באהבת חברך, הוי נושא ונותן בטובתו"

כלומר על ידי הנתינה וההשקעה באחר האדם מרגיש שהשני חלק ממנו ולכן אוהב את עצמו בזולת. העניין הזה מצוי הרבה בקשר של הורים וילדים ובפרט ההתבטאות השלילית של תוצאות הנתינה.

אני התייחסתי יותר בהיבט של הנותן, אפילו בלי להיכנס לצד המקבל כי זה אולי פחות רלוונטי לנושא מצד התוצאה, אבל ייתכן בהחלט שחוסר ההתאמה למקבל קשורה לגישת הנותן.

ואם כבר הזכרת את המידות של ספירת העומר, הקשר הזוגי עיקרו אינו החסד אלא הקו האמצעי…

אז כנראה שיש לך חלל כזה ורק אתה יכול למצוא אותו.

לדוגמה אני לא מרגיש שיש לי חלל כזה, לכן השאלה הזו לא מעסיקה אותי (בעבר זה כנראה יותר העסיק).

השאלה איפה החלל הזה פוגש אותך.

יכול להיות חוסר טכני אבל מבפנים האדם שלם

קח לדוגמא אדם נכה, הוא יכול להגיד שיש לו חוסר ממשי, חוקי המשחק לא הוגנים עבורו. אבל הוא יכול גם להיות שלם עם ה"חוסר" הזה. להבין שהכל מכוון ויש סיבה ולחפש הזדמנויות לממש את הטוב שבמצב.

אף פעם אין מושלם במציאות שלנו... תמיד יש משהו שאנחנו צריכים להשלים אנחנו.

תנסה להגדיר את שני החללים האלה, מה כל אחד רוצה שימלאו בו. ואז נוכל לדבר מה אתה ממלא בעצמך ואז היא.

עקרונית, נראה שכל מה שקשור לעצמך לבדך צריך שאתה תמלא בעצמך וכל מה שלא תלוי בך כלל - שמישהי תבוא ותמלא אידך זיל גמור.

משמח מאוד!! בניין עדי עד הצלחה וכל הברכות!💓

שמע זה הדבר שהכי משמח אותי. כאילו המשיח הגיע!!!!!!!!!!!!!!

שפע ה' וחסד ה' בכל יום. תנצל א הטוב ואל תתעלם ממנו. זה לא ברור מאליו. גן עדן בעולם הזה

תלוי בך

השני שך ושהו. לא מסובך

העיקר זה להיות עם מישהי ולהגיע איתה למרחב אינטימי שתהיו בית אחד עבור השני.

אם הסנטר או האף שלי טיפה עקום או מה אבא שלה עושה זה פחות משנה ולכן לא משנה באמת איזו אופציה תבחר.

תדמיין מישהי שאתה רוצה לשבת איתה על כוס קפה בבוקר ביום שישי, זהו, לא צריך יותר מזה ;)

ממש בחודשים האחרונים התובנה הזאת נפלה לי, באמת שום דבר לא משנה בלי זה, יכול להיות לך הכל מהכל, אבל בעצם אין לך כלום, ומנגד יכול להיות בחור שאין לו רבע מהדברים שיש לך, ועדיין יש לו כל כך הרבה רק כי הוא נשוי.

תובנה כואבת שכזו

יש את הודיה דוידוביץ באיזור יד בימין. שווה את ההשקעה!! אחת האלופות והמקצועיות! למדה רציני באוניברסיטה..

הדבר הכי מועיל זה לשמוע שיעורים על זוגיות של רבנים ורבניות.

מטפלים בדר"כ יכולים לעזור ברמה הפרקטית, וברמה הפנימית והשכלית העזרה שלהם שוות ערך לשמיעת שיעורים…

יעל אמיתי

שרה אלטר

צילי גיגי (מושב אורה)

כל אחת שונה מחברתה אם תרצי אוכל לשלוח בפרטי טלפונים שלהן ותבררו עם כל אחת אם זה מתאים

לאחרונה תאמת אני מופתע ממש לטובה מבנות שיודעות לספר על חברות שלהן, אז שאפו בנות תמשיכו ככה!

אני זוכר ממש בתחילת הדרך דיברתי עם חברה שהתלהבה ובסוף אמרה "נו תצא איתה". תודה באמת.

היתה גם אחת אמרה בנוסף להכל "היא יפה", וואלה שתשלח תמונה חחח

שהיא מאחלת לאח שלה כזאת בחורה?

הייתה גם משפחה.

למה לרדד?

וזו בדיוק הנקודה שלי - אתן צריכות להבין שהתכונות שעושות אותה לחברה טובה שלך הן לאו דווקא התכונות שהבחור מחפש באשה.

אם היית מבררת על מישהו והבחור היה אומר לך שהוא נהנה לשחק איתו כדורסל - זה היה רלוונטי בעיניך? 

שהוא אחלה אדם, לרצות שיהיה משפחה שלך כן אומר. מן הסתם יש לו מידות טובות.

תפרטי את המידות שלה, מיהי ומהי. לא דברים מעורפלים ולא קשורים לנושא. 

למה היית רוצה שתהיה גיסתך? מה מיוחד בה?

שאם אתה מביע ביקורת ביחס לגישה מסויימת שאתה מזהה אותה כלא נכונה

שתקבל בהבנה שגם הגישה שלך יכולה להיות חשופה לביקורת.

אחרת, לא נראה לי גם שיש כאן חופש מחשבתי, מה שמאוד נצרך לחשיבה ביקורתית.

כי היא שווה, ולא מתייחסת לשאלה אם היא מתאימה?

בירור בא להבין אם הדמות מתאימה לי, לא האם הדמות היא אדם טוב.

בכלל, זה הדבר הכי חשוב לזכור בכל תקופת החיפושים לדעתי:

אנחנו מחפשים בת זוג מתאימה, לא בהכרח את הכי טובה, ממילא פסילות לרוב יהיו כי אין התאמה ולא כי הם פחות טובים ממני.

אבל אם החבר/ה עפים על מי שהם מדברים עליו זה מקסים וחמוד

החבר או החברה בעיקר צריכים להעביר תוכן בצורה אמינה,

אבל חלק מהתוכן זה איך אתה מנגיש אותו, אם איזה טונציה אתה אומר אותו.

אני עושה בירורים בשביל לדעת שהמידע שקיבלתי בהתחלה אמין ואני הולכת לפגוש אדם נורמלי.

בירורים מבחינתי זה לא בגלל חשד כזה או אחר, אלא בגלל שבאמת אי אפשר להכניס בנאדם לתוך שבלונה של כרטיס ולהבין שזיהית משהו משמעותי.

בירורים זאת אפשרות לקבל רושם יותר חוויתי לפני שעומדים להפגש ואז לראות אם זה הכיוון או לא.

אם מישהי סתם זורקת כמה מילים להגיד שהיא עפה על חברה שלה ובשאר העניינים היא אומרת דברי טעם, זה כזה עקרוני? נראה לי שגם אתה תסכים שלא.

אם היה מגיע מתנדב לחלק עוגות במחלקה, וזו לא היתה העוגה שאתה הכי אוהב, היו לך טענות?

אז רק מזכירה לכולנו שכל נותני המידע בשידוכים... הם מתנדבים...

ויתכן שגם השקיעו מאות שעות!!! כוחות נפש!!! מאמץ מנטלי נפשי ופיזי בהתנדבות הזאת

מבינה שאולי זו היתה **הצעת ייעול** ולא ממקום של תלונה, אז אם כן שיהיה בהצלחה.
ורק הזדמנות להזכיר לכולנו להגיד תודה לעונים! ולבוא מעמדה שמתאימה לשיחה שבה עוזרים לך בהתנדבות גמורה.

לפעמים אני יכולה להשקיע חצי שעה עד שעה ואפילו שעתיים במענה לבחור שמברר על חברה... 

ומרגישה שהוא חושב שאני חייבת לו משהו

ועוד לפעמים יש לו החוצפה להגיד "זה לא מה ששאלתי" או כל מיני טיעונים שונים ומשונים... ממש מתסכל ופוגע. אני לא בחקירה משטרתית.

נשמח שתגידו תודה על הזמן שהקדשת ותודה על כל פיסת מידע!

כמות הנזק שחברה יכולה לעשות היא בלתי נתפסת.

נתקלתי כבר בכמה שפשוט חיבלו בפועל בחברות שלהן. מקווה שזה היה בשוגג ולא במזיד. 

"היא חיננית" "אסרטיבית"

וחייב להסכים עם "היא מהממת" או "מקסימה"

בטוח שיש עוד ששמעתי פשוט כרגע לא עולה לי, כשיעלה אכתוב.

ועכשיו כשאני חושב על זה, חלק מהדברים אכן רלוונטיים כדי להבין שזה לא זה..

וגם חייב להגיד שאף פעם לא "ביררתי" אני סולד מעצם הרעיון, פשוט כשמציעים אז זה בא עם כל מיני תכונות של הבחורה וכו

מה יכול לצאת מהחוסר וודאות? או רע או טוב.

תחשוב על הסיטואציה הכי גרועה שיכולה לצאת משם, ותהיה שם כמה רגעים, תן לזה להכות קצת ותנסה להבין איך אתה מתמודד עם זה עם כל איך שזה גורם לך להרגיש וכו' זה עוזר להבין שזה לא כל כך נורא כי בסוף על הכל מתגברים, סתם דוגמא שהייתה לחבר הסיטואציה הכי גרועה שהייתה לו זה שיפטרו אותו מהעבודה, אמרנו אוקיי..בוא נתמודד לא נברח, יפטרו אותו ואז מה? קצת קשה לא נעים אבל אפשר למצוא עבודה בתחום, ב"ה לא חסר, אז גם אם יפטרו חלילה, העולם לא קורס וכו וכו..ואם זה טוב אז ברכה.

אגב גם הרע ברכה רק במלבוש לא כל כך יפה. בהצלחה דוד

כהסרת הספיקות, אומרים חז"ל.

זאת אומרת, שההתנדנדות הזו בין שני הקצווים (כן? לא?), אינה פשוטה

ולא עושה כל כך טוב...

אולי באמת לחיות את היום. לא לחטט בעבר וגם לא בעתיד.

איך אומרת הרבנית פישר? לסגור את המוח!

ולזרוק את עצמנו על השם;. ולהאמין שהוא באמת יודע מה טוב

ולסמוך עליו שמה שיהיה, זה הכי טוב.

לא תמיד זה קל אבל כך צריך לחשוב יהודי. זו צריכה

להיות העבודה.

ואגב, איני א ומרת זאת ממרום כסאי. אוי, כמה קשה לי עם זה...

אבל שכלית יודעת שכך זה צריך להיות; שההתקשרות 

לקב"ה צריכה להיות בכל פרט ופרט בחיים. לא מספיק

לשמור מצוות ולהתפלל 3 פעמים  ביום, ובין לבין

לחיות כמו כל אדם בגלובוס.

מי מאזין ומקשיב ומכיר אותנו הכי טוב?

רק הוא.

לא?

ביום שנמצא מי הראשון שכתב את זה (או את הטקסט בו זה נאמר לראשונה) אז באמת תהיה שמחה גדולה כי הספק ייפתר 😀

זה גורם לי לבכות ברגע

החיים לא פשוטים ומציבים אותנו לצערנו או לשמחתנו בפני מצבים של חוסר ודאות.

אהבתי שהוזכרה פה הנטייה לפסימיות שזה גם עניין שחשוב לתת עליו את הדעת.

גם להבין שהיציבות זה משאב חשוב זה גם אחלה אמירה שאפשר להוציא מפה. באמת ישנו אתגר להשיג יציבות בתוך חוסר הודאות.

ובאמת אולי יש כיוון למצוא את הניצוץ הטוב שבחוסר ודאות, גם זה כיוון יפה.

וכן, מותר לשנוא ולבכות ולפרוק.

בכל אופן, כדאי לחשוב מה עושים עם זה

חוסר ודאות באמת קשור לפיתוח פרשנות אישית. אפשר לתת המון פרשנויות למציאות חסר ודאות והפרשנויות יהיו כמובן חלקיות במידת מה.

איך בונים פרשנות מעצימה? אויל זאת שאלת השאלות.

פרשנות שיש בה גם תקווה ותנועה לכיוון מסויים וגם חיבור למציאות. אופטימיות זהירה.

לאורך היומיום

שנותנים וודאות לנפש

1. תזונה נכונה

2. תעסוקה מעניינת ומעשירה

3. ספורט באופן קבוע

4. קשר עם אנשים שעושים טוב

5. ללמוד וליישם תהליכים משפרי חיים באופן תמידי

6. לחיות בקצב מתאים ושלו

להשפיע.

חשיבה אם ומה צריך לעשות למול זה, שימת דגש על מה אני מכיר ויכול לפעול לפי זה, לקוות ולהאמין שיהיה טוב ולנסות כמה שאפשר.

שבע רצון בפעולות שלי מול אי ודאות ככלל.